מס

א. ביטוח מכשירי טלביזיה. לאחר בדיקת מספר הצעות חתמנו על הסכם עם "שיווק בר-עם"

(שביצעו תיקוני הטלביזיה עד היום), לתקופה של שנה 2/3/2003 – 28/2/2004. עלות הביטוח 94 ₪ לכל מכשיר. חברים שיבקשו להצטרף להסדר במשך השנה יחוייבו בתשלום המלא, כך שמי שמעוניין, כדאי שיצטרף מייד.

(ניתן להכניס פתק בקשה עם שם המבקש ופירוט המכשיר/מכשירים, לתא הדואר של הקהילה).

ב. הביטוח כולל רק את המכשירים שצויינו בבקשת החבר.

ג. המבטחים יערכו בדיקה של תקינות המכשירים (לא ניתן לבטח מכשיר שהיה לא תקין ב- 2.3.03).

ד. הקשר עם "בר-עם" (לגבי מכשירים מבוטחים) באמצעות סטיוארט.

(חברים שלא ביטחו מכשירים יכולים להתקשר עם בר-עם באופן פרטי וללא שום אחריות של הקיבוץ לתיקון או לתשלום)

ה. אם התיקון כרוך בהוצאת המכשיר למעבדה ליותר מיומיים, רשאי החבר לבקש מכשיר חלופי זמני.

- קילקול שנגרם על ידי הזנת מתח לא נכונה (בתנאי שחשמלאי הקיבוץ אישר שזו אמנם הסיבה). בכל מקרה כולל הביטוח החלפת ה"ספק".

ח. הביטוח כולל שלט רחוק אם הוא ניתן לתיקון. אם אינו ניתן לתיקון יכול החבר לרכוש שלט רחוק חילופי במחיר שלא יעלה על 90 ₪.

ט. מבוטח שמעוניין יכול לקבל בדיקה חינם של קרינה ממכשיר המיקרוגל.

ב. תביעות ביטוח לאומי. השבוע ביצענו סבב שני של חברים ולפי מספר הטפסים שהוחזרו צפויים עוד שני סבבים. החברה המבצעת את הפעולה ("עמי – יעוץ סוציאלי בע"מ") עובדת על בסיס של "דמי הצלחה", דהיינו תשלום אך ורק מתוך תקבולים אם וכאשר יהיו.

הטיפול בתיק כזה אורך תשעה חודשים לפחות. נקווה לראות תוצאות לקראת סוף השנה.

ג. רישומי ותק. כפי שנאמר בשעתו וגם חולק בתאי החברים, בכל הקשור לתיקוני ותק יש לפנות אל אמנון קרניאל. (לא לארנה ולא לאודי). הצוות שפועל לעידכון רשימת הוותק מסיים בקרוב את עבודתו. הרשימה המעודכנת (אצל טלילה), תעובר גם לקופת בית..

נוכחים: אודי, שחר, יוחנן, אתי, יובל כהן, דניאל, צור.

ישיבת המזכירות הוקדשה בעיקרה לסקירת מצבת העבודה בקיבוץ.

שחר צור הציג חתכים שונים של מערך העבודה בכלל ועל פי ענפים. הוצג גם פירוט שמי של כל העובדים בענפי הקהילה ושל חברים שנושא עבודתם אינו מוסדר והוא מטופל על ידי מש"א.

כמו כן עידכן שחר לגבי נושא ניתוח העיסוקים והתיקנון הנמצא בשלב מתקדם.

לאחר השלמת הצגת הדברים במזכירות, יועבר הנושא לדיון משותף להנהלת הקהילה והנהלה כלכלית.

1. קבלה לחברות. פה אחד וללא מתנגדים המליצה האסיפה לקלפי לקבל לחברות את שרון רון.

2. קבלה למועמדות. פה אחד וללא מתנגדים אישרה האסיפה החלטת המזכירות לקבל למועמדות את מיכל רימון ואת יפעת ואיתי ליכט.

3. בחירת מזכירות. בנוכחות כל חברי המזכירות למעט אורית ב.נ. (מניקה את התאומים) ויובל פ. (מילואים) נערך דיון גבי אישור שנתי של כהונת חברי המזכירות. תחילה הוחלט ברוב של 13 מול 6 שההצבעה תהיה באסיפה. לאחר מכן נערכה הצבעה אישית לגבי כל אחד מחברי המזכירות ואושר המשך כהונתם.

(הערה: מדובר באישור תוך הקדנציה להבדיל מבחירה חדשה או אישור קדנציה נוספת המחייבים בנוסף להחלטת אסיפה גם קלפי כללי).

הובעה שוב דרישה שחברי המזכירות שהופיעו בהרכב מלא לאסיפה זו ימשיכו כך בכל האסיפות.

4. תכנית המשק 2003. התכנית לרבות תקציב שוטף, תקציב השקעות, מקורות ושימושים, הוצגה על ידי עידו. נשאלו שאלות בתחומים שונים וניתנו תשובות על ידי עידו, צור ועדי. תכנית המשק אושרה פה אחד וללא התנגדות.

נמסר על ידי עידו עידכון הערכות בענפים לול פיטום ומדגרה.

נמסר על ידי צור על הכוונה לחדש מגרשי הספורט וכן בנושא שיפורים בבית הסיעוד.

נרשמה בקשתו של אמציה לבדוק את ההסדר הקיים לגבי קנסות תעבורה.

4. תקנון בנייה פרטית. התקנון הוצג על ידי עידו תוך הדגשת השינויים מן התקנון הקיים.

האסיפה אישרה את התקנון שיחולק בתאי החברים ויובא לאישור הקלפי.

(חברים שלא היו נוכחים באסיפה וירצו לקבל הבהרות יפנו בבקשה לעידו)..

תשובה לשאילתא של עדה כץ בנושא שיכון

הדירה נשוא השאלה (בבית הקומותיים בשיכון הדרומי מעל דירת עמליה ויגר נבו), נמסרה במועד לרשות הקיבוץ.

אין שום תביעה להשאיר אותה ריקה.

יש בקשות ורעיונות לגבי אופן השימוש בה ואני מעריך שהנושא יסוכם עד סוף החודש. אודי.

חוֹלְקִים בֵּינֵיהֶם אֶת מַמְלֶכֶת הַלַּיְלָה,

...וב 10.4.1964 כ"ח ניסן, תשכ"ד,

החל קו הייצור הראשון של פלר"ם לייצר לשוק...

קטע (מקוצר) מתוך עבודה רחבה שכותב איציק לקח על ראשית פלרם לקראת 40 שנה להיווסדו.

ב- 1962 חזר משה לקח מהשתלמות בתחום החשמל והאלקטרוניקה בארה"ב, מישקי הציע לו שילמד ויחקור את הנושאים הקשורים בתעשיית הפלסטיקה, שייסע לתערוכת הפלסטיק במילנו שיראה, יתרשם, יבדוק ו...ימליץ.

משה שב מן התערוכה עם המלצה על ייצור לוחות C.V.P בשיטת אקסטרוזיה.

מישקי גייס את ראובן שפיצר (מעגן מיכאל), איש כלכלה שהתמחה בקבלת אישורים למפעל מאושר על מנת שיכין תוכנית עיסקית מקיפה, שתוגש לאישור משרד התעשייה והמסחר עליו היה מופקד השר פנחס ספיר ז"ל אחיה של רחל קוזלובסקי ז"ל (אמא של יונתן ודדה מלמד).

ביולי 1962 הציגו מישקי ומשה את התכנית בפני ד"ר קינו, הכימאי של משרד התמ"ס. ד"ר קינו עיין בהצעה ופסל אותה על הסף בטענה, בדוקה לדעתו, שאי אפשר בשום פנים לייצר לוחות פלסטיק מחומר הגלם C.V.P. השניים שבו אל פנחס ספיר ודיווחו לו שהכימאי הראשי במשרדו פסל את התכנית. ספיר חתך: אם ד"ר קינו פסל את התכנית – רוצו ובצעו אותה מיד!

במסגרת בדיקה של מפעלים נפגשו אנשי רמת יוחנן עם נציג המפעל של האחים אנגר (ANGER) , שייצר מכונות לייצור לוחות שטוחים וגליים.

זה היה המפעל היחיד בעולם שפיתח את הנושא של ייצור בדיזות שטוחות. אבל המפעל הזה לא ידע לייצר לוחות שקופים (רק לוחות אטומים ברוחב 60 ס"מ ובעובי 2 מ"מ לייצור מסגרות למשקפיים). אנשי רמת יוחנן עמדו על כך שהייצור יהיה גם של לוחות שקופים מתוך מחשבה שהעתיד בבנין (גגות, זיגוג, קירות) ובחקלאות (העברת אור, חממות) ייסמך על לוחות שקופים (עד אז לא ייצרו לוחות שקופים בעולם פרט לבלגיה ולוחות חצי שקופים ביפן). בסופה של בדיקה הוחלט לרכוש את המכונות הראשונות ואת הטכנולוגיה במפעל ANGER שבאוסטריה.

ב- 18.6.1963 נסעו חמישה חברים לעיירה ע"י לינץ שבאוסטריה כדי ללמוד במשך שישה שבועות, את תהליך הייצור. קבלת הפנים הייתה נאה והתנאים טובים. אנגר היה איש מסביר פנים עם הרבה נכונות לעזור.

חמשת "המופלאים" היו: קלמן ריכטר (יועד לאחזקה), אליעזר פארן (יועד למיקסר ותערובות), שלמה יבלונקה ושייקה שוחטוביץ', (יועדו לייצור), משה לקח (יועד להיות מהנדס המפעל). במשך ימי עבודה ארוכים למדו החברים להפעיל את המכונות.

מן הארץ שלחו חומר גלם מסוג 37 C.V.P והם התחילו לייצר (באוסטריה) לוחות מלבניים אטומים ושקופים 3 מ"מ. הלוחות יצאו יפה מאוד ובטרם חזרתם הם חתכו כמה לוחות ושלחו בגאווה להראות את התוצרת בבית.

הציוד הראשון שנרכש היו שתי מכונות מתוצרת ANGER - אקסטרודר של 80 מ"מ ואקסטודר 120 מ"מ (תפוקה 100 ק"ג שעה).

בפברואר 1964 החלו הניסיונות הראשונים בהפעלת הציוד וב- 10.4.1964 (כ"ח ניסן, תשכ"ד) החל קו הייצור הראשון של פלר"ם לייצר לשוק. הלוח הראשון שיוצר היה גל אזבסט שקוף. תכנית הייצור לייצור לוחות כפי שנתפרסמה בדצמבר 1963 כללה את המוצרים העיקריים הבאים: לוחות שטוחים אטומים ושקופים בעובי 0.5 מ"מ ועד 5 מ"מ; לוחות גליים אטומים ושקופים משלושה סוגי גל שונים.

כמו כן נרכשה בגרמניה מכונת ואקום-פורמינג (תהליך עיבוד לוחות שטוחים בחום ואקום לתבנית), חנן שמלץ עבר מן הנגרייה כדי לתפעל את המכונה.

הזמנת ייצור ראשונה, שפתחה אופקים, הייתה לאפריקה. ייצרנו לוחות גליים ירוקים אטומים ושקופים ברוחב 66 מ"מ.

הזמנה מסחרית שנייה הייתה לגני התערוכה בארץ, ליריד המזרח, לביתן האמריקאי. ייצרנו בוואקום-פורמינג לוחות לגג הביתן. הלוחות עובדו לארגזים, לצורך קישוט סביב הגג (עיצוב זה, לאחר החלפת לוחות שנתיישנו, קיים עד היום, 2003).

כשבעה חודשים אחרי התחלת הייצור הסדיר במפעל, בכנס בינלאומי בווינה של יצרני לוחות בציוד של ANGER, שהם גם ספקי הציוד של פלר"ם, הוצגו לראווה דוגמאות מן הייצור שלנו והן עשו רושם ביופיים ובטיבם.

כשמדובר בשנים הראשונות להפעלת פלר"ם אי אפשר שלא להדגיש ולחזור ולציין את הרוח שפיעמה בלבבות חברי הצוות, שהתבטאה בימי עבודה ארוכים ורצופים, לרוב על חשבון המשפחות, כמעט ללא שינה, במאמצים עילאיים ובנכונות אין קץ להפעיל את הקווים ולהביאם לייצור שיש בו גם תפוקה וגם איכות..

"שייקה,

אני רוצה ללכת הביתה לקטרפילר..."

שלמה יבלונקה מספר לשר'לה זית על חוויות לימוד המלאכה באוסטריה -

ב- 18.6.1963 הפלגנו באוניה "מספיה" לוונציה. היינו לייזר פארן, קלמן, ישעיהו ואני בראש המשלחת שלנו עמד משה לקח.

ונציה הרשימה מאוד במראה התעלות והבניינים על המים. ומשם המשכנו ברכבת לאוסטריה ללינץ', עיר תעשיה גדולה מאוד.

מנהל המפעל angerקיבל אותנו יפה מאוד במשרד שלו, והסביר לנו שהוא יודע מה זה קיבוץ, הוא עצמו היה בקיבוץ על יד עפולה שעושים שם צינורות. בשבילכם, הוא אמר, כל הדלתות פתוחות ואתם חופשיים פה. תוך כדי ישיבה שהייתה מאוד נעימה, נכנסה פקידה וחילקה לכל אחד מאיתנו שטר של כסף להוצאות שבועיות כערך של 40 דולר לשבוע.

כל הוצאות קיום שלנו היו על חשבון המפעל. המשק שילם עבור המכונות וגם עבור הידע. בסך הכל היינו שם ששה שבועות.

הגענו לעבודה עם בגדי עבודה כחולים, משה כמרכז היה בחולצה לבנה הסתובב עם המהנדסים. נכנסנו לאולם הייצור והראו לנו את המכונה שלנו.

משה חילק את התפקידים בינינו מה כל אחד צריך ללמוד.

גרנו במוטל. שניים באותו חדר והשאר לכל אחד חדר משלו. בבוקר בשבע וחצי אכלנו ארוחת בוקר קונטיננטלית ולאחר מכן באו מהמפעל לאסוף אותנו. אף פעם לא ידענו מתי שנסיים את העבודה, עבדנו הרבה מאוד שעות.

שייקה ואני היינו על יד המכונות. היחסים עם הפועלים וגם עם המהנדסים בתוך המפעל היו יוצאים מהכלל. מחוץ למפעל היחס היה שונה, אם היינו נפגשים ברחוב הם אפילו לא הסתכלו לעברנו, היו חולפים על פנינו כאילו לא מכירים.

ביום שישי בצהריים בערך סגרו את המפעל. בשבת בבוקר הייתי מעיר את כולם והיינו יוצאים לטייל במכונית שקיבלנו על חשבון המפעל. משה היה הנהג ונסענו לווינה וסביבותיה.

שייקה ואליעזר קיבלו את הפרוספקטים על המפעל הזה עוד לפני שנסענו. אני הייתי סדרן עבודה במשק והייתי צריך לדאוג שיהיה לי מחליף. ואפילו כשישבתי באוניה והראו לי את הפרוספקטים והתחלתי להסתכל עליהם לא הבנתי כלום כי הראש שלי היה עדיין בסידור עבודה ברמת יוחנן, מי יעבוד מחר בסניטציה, מי יעבוד בחדר האוכל, ומי יהיה שומר לילה ובכלל עוד לא קלטתי איפה אני נמצא.

יום אחד תוך כדי לימוד המכונות הסתכלתי על שייקה ואמרתי לו:" שייקה, אני רוצה ללכת הביתה לקטרפילר ברגל, מספיק לי! אני לא מבין את השעונים האלה".

היה צורך למשל להתמצא היטב בכל סוגי הברגים של הדיזה, ברגים שהיו סוגרים או פותחים כדי לקבוע את העובי של הלוח.

בזמן הפירוק השתמשו בארגז מחולק לתאים תאים, כל סוג של בורג שמו בנפרד. אנחנו לא הבנו מזה שום דבר אבל הסתכלנו איך הם עושים את זה.

פעם אחת אמרנו להם שאנחנו היינו רוצים להרכיב את הדיזה בעצמנו.

לא ראינו שהם מחזיקים ביד אחת מאחורי הגב שק יוטה וכשניגשנו להרכבה הם שפכו את כל הברגים על השק עירבבו אותם יחד והלכו לשתות חלב. הם אמרו: "כשעובדים בפלאסטיק צריך לשתות הרבה חלב".

שייקה נורא התרגז. אמרתי לו: "רגע על תתרגש". היה לי מטר בכיס והתחלתי למדוד את האורך של כל בורג ואת העומק של כל חור. וכך מיינו את כל הברגים מחדש. בכל שורה 21 ברגים ובסך הכל 7 שורות וכל בורג מיוחד במינו לא דומה לשני.

הם חזרו, ראו שכבר מיינו את הברגים ואמרו שהם כבר יסיימו את ההרכבה אבל לא הסכמנו, הרכבנו את הדיזה והתחלנו לעבוד.

כעבור מספר ימים כשפירקו שוב את הדיזה, גנבתי להם את שק היוטה, כמו שהם פירקו, פרסתי את השק ושפכתי את כל הברגים מעורבבים על השק. הם כמובן מאוד כעסו עלי וקראו למנהל, בחור ענק בלונדיני שבא ושאל: "מה קרה פה?" אמרתי לו: "אני פיזרתי את הברגים כי באנו ללמוד איך להבדיל ביניהם". הוא הסתובב, הפליט איזה מילה על מידת השכל של הפועלים שלו והלך. הפועלים נשארו מאוד כועסים אבל מאז ידענו שאנחנו מתחילים להתמצא בעבודה. .

"...את הגולגולת הזו

אנחנו לא משייכים לאף אחד..."

עם חלוף חג הקורבן וקורבנותיו, הרמנו טלפון ליורם השוטר "שלנו" במועצה, לברר מה קורה בשטח הפלילים באיזור הרגוע שלנו בסתם שבוע רגיל.

השבוע היה שקט לחלוטין. אין (בינתיים) שום אירועים מיוחדים.

פרט אולי אירוע מתמשך, משהו ששווה התייחסות ותשומת לב, ואנדליזם במכון הטהרה ב"כפר חסידים" ליד בית הקברות

מתאספים חבר'ה צעירים מכפר הנוער ומ"רכסים", שותים ומשתוללים וגורמים נזקים.

כי זו מן רחבה עם ספסלים, הרבה מקום, תאורה, ו"רחוק מהעין..."

אז קצת מרביצים, קצת שותים, קצת משתוללים ושוברים פנסים ואסלות וברזיות.

זה משהו שנמשך. הם באים בשעות שאנחנו לא מגיעים לשם, אנחנו מנסים לאפיין את האירוע, לראות מתי הם נמצאים ופשוט לתפוס אותם. לגרום להם לא להגיע לשם יותר. בשבועות האחרונים אירעו מספר מקרים של התפרצויות לכלי רכב בחניון המועצה ובחניון של בתי הילדים של רמת יוחנן, נפרצו כלי רכב שבעליהם השאירו תיקים על המושב של כלי רכב. השיטה היא ניפוץ שמשה וגניבת התיק. עד כה אירעו 4 מקרים בשלב זה אין חשודים. אך בהחלט הצלחתי לאפיין את שיטת הביצוע והזמנים אני מקווה שבמהרה נסגור על הגנב – גנבים.

לא, אין לנו בזמן האחרון. אולי היה מקרה אחד ביגור ביום חמישה שעבר, אבל זה היה במסגרת "פירצה הקוראת לגנב...", האופניים הושארו בחוץ בתחנת האוטובוס.

היום זה קצת קשה להם. כי הם יודעים שהם על הכוונת. אני מתייחס אליהם כל פעם שאנחנו נפגשים. אני בודק אותם, רושם אותם לעיתים עורך חיפוש ברכבם.

את הגולגולת הזו אנחנו לא משייכים לאף אחד בינתיים.

מה זה סתם גולגולת שהתגלגלה לה בלי גוף (גופה)?

לא זה לא סתם גולגולת אבל בנתונים שיש לנו לא מצאנו השתייכות כלומר אין לנו נתונים של D.N.A זה שייך למישהו שנעדר וכנראה שאין לנו A.N.D של אותו נעדר.

בדיוק ככה. התיק לא נסגר אף פעם. עד שלא מחליטים לסגור אותו הוא תמיד פתוח. אני יכול לתת לך דוגמא אחת לפחות שהיה לנו רצח מזעזע, בעל שרצח את אשתו בקרית אתא לפני למעלה מ - 11 שנים, התיק עד היום פתוח. לא הוגש נגד הבחור-הבעל כתב אישום כי מישהו מהפרקליטות חשב שלא יהיו מספיק הוכחות, וקיים חשש שהחשוד יזוכה לכן לא הוגש כתב אישום.

יורם מה אתה עושה כשאין לך אירועים מיוחדים?

אירועים מיוחדים אין אבל אני מטפל באירועים שיגרתיים, סיכסוכי שכנים, כלבים לא קשורים, אירועי השגת גבול, הענות לקריאות והגשת עזרה לאזרחים וגורמי משטרה. השלמת תיקי חקירה וסיורים הן בישובים והן בשטחים החקלאים כשאפשר. מדובר בסיורי נוכחות ובלשות, וסיורי מניעה. במהלך הסיורים אני מתייחס, בודק, עוצר ורושם חשודים ומקשה עליהם את החיים וזאת על מנת למנוע מהם להסתובב חופשי בשטח ואולי לבצע עבירות.

אז בתקווה לעוד הרבה שבועות "משעממים" כאלה אני נפרד מיורם ומאחל לו שיהיה עד כמה שאפשר "מחוסר עבודה"..

מדי חודש, חודשיים, אנחנו נקראים לאסיפה, המוסד העליון שאמור לקבוע את אורחות חיינו.

לדאבוננו מרבית הציבור מדיר רגליו מהאסיפה, כל אחד ונימוקו עמו. ובכל זאת אין לנו תחליף והדברים ממשיכים להיקבע, או להיות מאושרים באסיפה, ולקבוע את התנהלות חיינו.

האסיפה נקבעה לשעה לשעה 14:00 שניים שלושה מניינים מגיעים בשעה זו (פרט אם הנושא הוא שיכון) בשעה 16:00 גם הציבור הנ"ל מצטמצם.

באסיפה השבוע נרשמו 6-7 נושאים אישור המזכירות, תוכנית המשק לשנה הבאה תקנונים שונים ועוד.

אתעכב על נושא בחירת המזכירות כדוגמא כי הנושא עורר כמה תגובות. אישור בחירת המזכירות הקיימת הוא נושא טכני (לדעתי) למרות שניתן להפכו ולהתייחס אליו כאבן פינה בחיינו הדמוקרטיים. בעובדה מכל הנושאים שעמדו בסדר היום, שחלקם אף לא הגיעו לדיון.

יותר מחצי שעה התדיינו בסוגיה כיצד ראוי לאשר את המזכירות, וזה אחרי שדחינו את הבחירה מהאסיפה הקודמת בגלל העדרות של חלק מחברי המזכירות.

כ- 10 חברים הביעו את דעתם וחלקם פעמיים או שלוש, לבסוף התגבשו שלוש או ארבעה דרכים לאישור המזכירות כשכל אחד מהמציעים משוכנע שהדרך שהוא מציע היא הנכונה והדמוקרטית. ואני עבדכם בכסא היו"ר, שאמון על כבודו של כל חבר, ואמור לשמור על הדמוקרטיה וגם (כעניין שולי) צריך לראות את שאר הנושאים שעומדים על הפרק, חשיבותם, דחיפותם, ויודע שמספר החברים באסיפה הולך ופוחת, מקבל החלטה "קשה" להצביע בין הדרכים שהוצעו לקבוע בכך איך נאשר את המזכירות.

הופתעתי להבין שיש חברים שראו בכך סתימת פיות. החלטה שרירותית בניגוד להחלטות, ורצון לרצות את המימסד ועל כך אני מצטער.

הייתי שמח לראות יותר חברים שותפים לקבלת ההחלטות שמעצבות את חיינו.

הייתי נהנה יותר לו חברים היו מצטמצמים בהבעת דעה פעם אחת בכל נושא וסומכים על הנוכחים שמבינים מה דעתו ונימוקיו של החבר שמביע את דעתו.

אני משתדל, לא בכל נושא שנידון להביע את דעתי ובכך לאפשר גם לאחרים להביע את דעתם.

טוב היה לו רוב החברים היו לוקחים בחשבון שהיעילות באסיפות אם תשתפר יתכן ותגרום ליותר חברים להגיע ולהשתתף ובכך מאזן הדמוקרטיה לא יפגע למרות שלא כל אחד יגיד את כל מה שהוא חושב בכל נושא ויגיב על כל מתנגד לדעתו.

כל פעם אני תמה מחדש איך נושאים חשובים לדעתי כגון תוכנית המשק או דיווחים על מצבנו פחות מעניינים את החברים..

רון אנג'ל קיבל את הרשימה הבאה מחבר שלו באנגליה. וביקש שתף את כולנו בניחוחותיה. האם האמירה "תמיד עשינו את זה ככה" מזכיר לנו משהו?

נכתב במקור באנגלית ותורגם לעברית על ידי רון וחברים.

תקן המירווח בין פסי הרכבת הנהוג היום (בארה"ב) בעולם הוא 4 רגל ו8.5 אינצים (4 feet 8.5 inches ).

זהו מספר מוזר ביותר, למה מה משתמשים דווקא בתקן כזה?

התשובה - בגלל שכך סללו את מסילות הברזל באנגליה. ומהגרים האנגלים הם אלו שבנו את מערכת הרכבות בארה"ב.

כי מי שבנה את הרכבות הראשונות הם אלו שבנו את החשמליות שקדמו לרכבות וזה היה התקן שהשתמשו בו אז.

כי אותם אנשים שבנו את החשמליות השתמשו באותם כלי העבודה שבזמנו השתמשו האנגלים לבניית העגלות לסוסים. והתקן היה המירווח שבין גלגלי העגלות.

נשאלת השאלה, למה בנו עגלות עם תקן מירווח מוזר כזה?

עם היו משתמשים במידה אחרת כלשהי היו הגלגלים נשברים על הכבישים הארוכים באנגליה. זה היה המירווח שבין החריצים שנוצרו על הדרכים כתוצאה מנסיעה של אין ספור עגלות קודם.

רומא האימפריאלית בנתה את הכבישים הארוכים הראשונים באירופה (ואנגליה) לשימוש הלגיונות שלהם. מאז משתמשים באותם כבישים.

מרכבות המלחמה יצרו את החריצים הראשונים, מאז כולם מתאימים עצמם לחריצים בכדי למנוע את שבירת גלגלי העגלות.

תקן המירווח בין פסי הרכבת בארה"ב (4 feet 8.5 inches ) והרי כולן זהות וכל הקשור למרווח נובע מהמפרט המקורי של המרכבות המלחמה של האימפריה הרומאית. ובירוקרטיות ממשיכות לעד.

לכן בפעם הבאה שמציגים לפניך ספציפיקציות שאיתן אתה צריך לעבוד, ואתה תוהה איזה סיפור מהתחת קשור לכך, יתכן בהחלט שאתה צריך לתהות, שכן רוחב מרכבת מלחמה רומאית נקבע על פי רוחב אחורי שני סוסים בדיוק.

כאשר אתה רואה את המעבורת החלל האמריקנית יושבת על קן השיגור שלה, שני טילי בוסטר (booster rockets) מחוברים לצדי המיכל הראשי. טילים אלו מלאים דלק מוצק והם תוצרת חברת Thiokol שבמדינת יוטה (UTAH ). המהנדסים שתכננו אותם היו מעדיפים ליצר אותם מעט יותר שמנים אבל מה, צריך לשנע אותם ברכבת מהמפעל עד כן השיגור. אותם טילים אמורים להתאים בדיוק למעבר דרך מנהרה שחוצה הרים, רוחב המנהרה רחב בדיוק כמו רוחב פסי הרכבת שרוחבם כאמור כרוחב זוג אחורי סוסים.

ולכן אחד מסימני התיכנון הבולטים של מה שנחשב כתחבורה המתקדמת ביותר בעולם נקבע לפני יותר מאלפיים שנה. בדיוק עלפי ...רוחב אחורי זוג סוסים.