מס. 1365  י"ט'  באדר א'   תשס"ג  21.2.03

 

 

והילדים באים

 

מושכים וממשיכים,

משחקים את המשחק.
מישהו יבכה ומשהו יצחק.
מישהו יצא שלם ומישהו פגוע
אני תמיד חושב על

המיקרה הכי גרוע,
פוגעים, מעליבים,

טועים וצודקים.
הפכנו להיות

שועלי קרבות ותיקים,
אנחנו

שהיינו חברים הכי טובים
למדנו להיות זאבים ואויבים.

 

והילדים באים

 והילדים הולכים,
משאירים אחריהם

תמימות ונעורים.
כל כך הרבה שנים,

מה זה עוד שבוע,
זה סידור קבוע, סידור קבוע.
ואם נרגיש אשמים,

 איך ניפרד כידידים
מפסידנים,

מפסידים בקרבות אבודים,
הקרב הזה אבוד,

אני אורז ונגמר.
מחר אני עוזב,

אני אומר ונשאר

                        יהודה פוליקר

 

    דו"ח שבועי /  א. פלד

 

1.      הפרטת חשמל. התקנת המונים ומערכת הדיווח נמשכת. אני מקווה שנוכל להתחיל "בהרצה על יבש" עוד ברבע הראשון של השנה.

בינתיים "המונה דופק בעוז". תעריפי החשמל ממריאים. חשבון החשמל של הקיבוץ (לא כולל פלרם, מדגרה) עלה בשלושת החודשים  יולי, אוגוסט, ספטמבר ב- 200,030 ₪ (!!!). העלייה נמשכה גם בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר. כידוע בימים  האחרונים הועלה תעריף החשמל שוב. אנו צפויים לשלם השנה סכום דמיוני של כחצי מיליון ₪ יותר מאשר בשנה שעברה רק בסעיף זה, ובסך הכל כשני מליון ₪. (כעשרים וחמישה חברים עובדים מלא לצורך תשלום חשבון החשמל).

אני יודע שקשה לפנות בעניין חיסכון ציבורי שכביכול לא נוגע ישירות לכיס האישי, מה עוד שהבזבוז הגדול נעשה "בחדרי-חדרים". בכל זאת אנא, למען כולנו, נקפיד על כיבוי מזגנים, מפזרי חום וכו' כאשר אנחנו עוזבים את הבית.

כדאי להתרגל היום (ולהרגיל את הילדים). מחר זה יהיה על חשבוננו באופן ישיר.

 

2.      ועדת פרט – דיווח חצי שנתי. הוועדה אישרה אחד- עשר מיקרים בעלות חד-פעמית (כוללת) של 21,335₪ ועוד עלות חודשית (מוגבלת בזמן) של 1,650 ₪. (במקביל לאישורים התקופתיים, מתבטלים  אישורים תקופתיים אחרים).

       מבחינת הנושאים:

- הוצאות בריאות מיוחדת             = 3

- עזרה להורים                              = 1

- עזרה לבנים                                 = 3

- מיוחדות, חד-פעמי                      = 4

 

3.      מצבי סיכון של ילדים ונוער בקהילה. מחלקת הרווחה קבעה נושא זה כמרכזי לשנת 2003.

אירוע פתיחה של התכנית השנתית התקיים בשבוע  שעבר בהשתתפות רחבה מאוד של אנשי מקצוע וצוותי הרווחה, חינוך, רפואה והנהלה מכל ישובי המועצה. באופן אישי אומר שכוונתי הייתה "להראות את הפרצוף" (כי קיבלתי המון תזכורות והתראות), ולהתחמק החוצה אחרי כמה דקות.

בפועל נשארתי במפגש חמש שעות רצופות ובמידה מסויימת חטפתי "מהלומה על התודעה". למדתי לדעת שהתופעות של פגיעה בילדים (מגיל אפס) גופנית, מינית, נפשית, ריגשית... קיימת במימדים רחבים ו"גוונים" שאדם מן הישוב – ולפעמים גם הפוגע עצמו – כלל אינו מודע להם, והעיקר – שזה קיים גם אצלנו.

הנושאים הם מורכבים ביותר ומחייבים טיפול סופר-מקצועי. אני בטוח שכנס פתיחה זה והתכנית כולה, יתרמו להרמת המודעות וכפועל יוצא גם מניעה של כל מה שנמצא תחת הכותרת "מצבי סיכון לילדים ונוער".

      

4.    "הנושא בטיפול". חלק מפעילותם של המזכיר, ממלאי תפקידים, ועדות וצוותים, הוא   עיסוק        בבעיות, משאלות, תביעות של פרטים/משפחות.

       מטבע הדברים הטיפול מתרכז דווקא באותם מקרים שבהם אין תשובה ברורה ונקייה        בתקנונים והחלטות.

כל מסגרת חברתית החל מרמת הפרט, משפחה, ישוב, שלטון איזורי, שלטון מדינתי, מסגרות בין-לאומיות, חיה מפיהן של חוקות, חוקים, תקנות, צווים, תקדימים ובקיצור מטען אדיר המצטבר מאז עשר הדיברות ועוד הרבה לפי כן של נורמות מחייבות.

ובכל זאת, כולנו יודעים שגם אם נחוקק עוד מליון חוקים, כל יום, כל דקה, ימציאו החיים מקרים שבהם יידרש לצורך קבלת החלטה – לא "מחשב על" שימיין את כל הערמה האדירה של חיקוקים ויוציא "פסק" אלא בני אנוש – בשר ודם – המתמנים על ידי המסגרת שבה הם פועלים להפעיל שיקול דעת פרטי וקולקטיבי ולייצר החלטה, צבר החלטות, שיהיה בסך הכולל צודק, הוגן, סביר – בעיני מי שמינה אותם להפעיל שיקול דעת.

השיטה הדמוקרטית דורשת גם רמה גבוה של שקיפות, הן לגבי תהליך קבלת החלטות והן לגבי ההחלטה עצמה.

הנושא מורכב מטיבעו לא רק משום שככל שירבו התקנות לא יפחת מספר החללים ביניהן (חישוב מתמטי פשוט מוכיח שככל שמתרבים החוקים ומתרבים גם החללים ביניהם), אלא משום שגם לגבי התקנות עצמן יש תמיד פירושים שונים.

(והרי כל ההליכים השיפוטיים והמעין שיפוטיים מסתמכים על אותה מערכת חיקוקים שכל עורך-דין מלומד וכל שופט מנוסה – מפרש אותם אחרת.)

מובן שכל אחד משוכנע ויודע בביטחון שהפירוש שלו הוא הנכון. כך כאשר מדובר בעניין הנוגע לאדם אחר ובוודאי כאשר העניין נוגע בו עצמו.

אני מבקש להעיד (אולי גם להרגיע), שממלאי התפקידים (עכ"פ אני), אינם נתונים ללחצים או איומים רחמנא ליצלן.

לעומת זאת אנחנו בהחלט נחשפים למצוקות אמיתיות, ובמקרים לא מעטים גם קשות של חברים ומשפחות בקהילה.

הטיפול בנושאים הוא במרבית המקרים ארוך מאוד (וודאי ארוך פי אלף ממה שהנוגע בדבר היה מצפה), דווקא בשל הצורך לגבש הסכמה ונכונות מצד לא מעט חברים המעורבים בכל נושא, ולהגיע לפתרונות שיהיו מקובלים על הנוגעים בדבר במישרין ובעקיפין, ובלי לפרוץ באופן בוטה או בלתי הפיך את המסגרת הגדולה והרגישה הקרויה "אורחות חיינו".

נכון שלא תמיד ובכל עת, ניתן לפרסם ברבים את כל הפרטים וכל המהלכים וכל השיקולים, ונכון שהדבר מייצר מעטפת מסויימת של שמועות, רכילות וכו'. 

אומר מניסיוני - בניגוד למה שמקובל לעתים לחשוב הבעיה של ממלאי התפקידים היא לא איך לעמוד בפני "לחצים ואיומים" של החבר או המשפחה המבקשים פיתרון למה שנראה להם כדרישתם הצודקת או בעייתם המעיקה, אלא דווקא איך לעזור לחבר או למשפחה בדרך שממלאי התפקידים רואים כנכונה וצודקת, למרות – לפעמים – "לחץ מדרכות", היכול לגרום לממלא התפקיד לעשות לעצמו חיים קלים – על חשבון החבר – "ושלום עליך נפשי".

 

נוהגים לומר שהאדם הוא החיה היחידה המסוגלת לטרוף חיים את בן-מינה. "מדהים אותי" (לא ממש) להיווכח כל פעם מחדש עד כמה ראייתנו "חדה", "בהירה", "אובייקטיבית" כאשר מדובר בנו או בקרובים לנו, וכיצד היא מתהפכת לפעמים במאה ושמונים מעלות כאשר מדובר "בכל השאר".

ממלאי התפקידים מצווים לפעול "ללא מורא וללא משוא פנים". ללא מורא הציבור וללא משוא פנים לפרט. יעיד כל מי שמילא תפקיד ציבורי, הרבה יותר קשה שלא להיכנע למורא הציבור על חשבון הפרט, מאשר להימנע מלשאת פנים לפרט על חשבון הציבור..

 

 

 

 

                 

זכות הציבור לדעת

השבוע הגיעה למערכת "ברמה" שאילתא נוספת בענייני שיכון ונוהל שלא על פי ההחלטות המקובלות. אנו מצפים לתשובה.

 

   דיווח כלכלי משקי / עידו רודוי

 

לאחרונה קיימנו שתי ישיבות משותפות להנהלה כלכלית והנהלת קהילה.

בישיבות אלו דנו בשלושה נושאים עיקריים:

1)                תקציב קיבוץ 2003.

2)                שינוי תקנון בנייה פרטית במספר סעיפים.

3)                שיוך דירות לחברים.

 

תכנית המשק אושרה בהנהלות והיא תוצג בפני האסיפה בקרוב, ולאחר מכן עיקרי התכנית יפורסמו ב"ברמה".

תקנון הבניה הפרטית יחולק בתאי החברים ויובא לאישור באסיפה.

שיוך הדירות ממשיך להיות מטופל בעקבות החלטות שנתקבלו בישיבה.

מצורף לחברים הפרוטוקול של שתי הישיבות.

 

פרוטוקול הנהלה כלכלית רחבה והנהלת הקהילה / 6/2/03

 

נוכחים:  עידו, אתי, עמוס, צור, תלמה, יוחנן, דדי, ורד, יואב, דוד ג., יורם, דניאל פ., אמיר, ארז, יובל פ., שחר, עזרא, אודי, עדי, יובל כ.

 

נושאים שנידונו:

1)    נמסר דיווח בנושאים שונים ע"י עידו, שכלל בין השאר מים, חקלאות, קרקע ותיאגוד.

2)     עזרא נבחר לדירקטור בפלר"ם במקום אלישע.

3)     הוגש ואושר התקציב המאוחד לשנת 2003, הכולל תוכנית השקעות, מקורות ושימושים. נערך דיון קצר בנושא עבודה וסוכם לקיים דיון מיוחד בנושא זה בהקדם. התקציב יעודכן בהתאם להתפתחויות בקיבוץ ובפלר"ם.

4)       תקנון בנייה פרטית – התקנון החדש משנה מספר סעיפים שהיו בתקנון הישן. שינויים אלו אושרו בנוסף להסתייגויות הבאות, שנוספו לתקנון:

א.      תודגש אחריות החבר לבנייה פרטית.

ב.       הקיבוץ רשאי להפסיק בנייה אשר אינה עומדת בכללים ו/או בסטנדרטים ע"פ הנחיית המפקח.

ג.        יציאת חבר/משפחה מדירתם עקב בנייה פרטית תהיה ע"פ הנחיות ועדת שיכון ולזמן מוגבל.

ד.       תשלום החבר בגין ארנונה והיטלים יהיה ע"פ החלטות הקיבוץ בכפוף לאמור בסעיף זה בתקנון.

רשם – עדו..

 

 

 פרוטוקול הנהלה כלכלית רחבה והנהלת קהילה   13/2/03

 

נוכחים:  עידו, אתי, יובל כ., יורם, צור, יואב, יובל פ., ורד, שחר, ארז, עופר, דניאל פ., עזרא, תלמה, אודי.

 

נושא הדיון – שיוך דירות

בתחילת הדיון הוצג ע"י עידו מסמך המתאר את מה שעשינו עד כה בתחום וכן את מטרות הדיון ומטרות כלליות הקשורות לנושא.

במהלך הדיון נשאלו שאלות כלליות וכן שאלות ספציפיות לגבי שיוך דירות ע"פ 751.

בסיום הדיון התקבל מסמך העמדה שהוצג ע"י עידו בשינויים קלים. המסמך מצורף לפרוטוקול.

 

רשם – עדו..

 

 

 

 

 

   שיוך דירות

 

מה עשינו בנושא עד כה?

צוות שכלל את עידו, דניאל ואודי עסק בנושא החלטת ממ"י 751.

1)    לאחרונה הצטרף לצוות יורם, העוסק מזה שנים במקרקעין בקיבוץ.

2)     מטרת הצוות היא להכין תכנית אופרטיבית לשיוך דירות ע"פ 751 ולהציגה בפני החברים.

3)     התכנית אמורה לכלול תקנון, פרצלציה, שמאות, טבלת איזון.

4)     בנושא התקנון עבדנו עם משרדו של שלמה כהן, פרצלציה עם ערן מבל, שמאות עם דורי דוידוביץ' וטבלת איזון עם ארז לבנון.

5)     במקביל נפגש הצוות עם גדעון ויטקון הבקיא בתחום ובכוונתנו להתייעץ איתו ועם אנשים נוספים במשרד עו"ד המתמחה בנושא מיסוי ומקרקעין.

6)     התחלנו לבדוק חלוּפות נוספות שיענו על  מטרות שיוך הדירות.

 

מטרות הדיון היום:

1)    להציף את נושא שיוך הדירות בהנהלות על היבטיו השונים.

2)    לגבש מטרות ולבדוק את האמצעים המתאימים להשיג מטרות אלו כאשר 751 (שיוך קנייני) היא אחד האמצעים.

3)     להחליט האם הצוות הקיים (עידו, דניאל, אודי, יורם) ממשיך לטפל בנושא.

 

מטרות:

1)    להבטיח עד כמה שניתן שחברי הקיבוץ ישבו בדירותיהם לבטח וש"לעולם" לא ניתן יהיה לפנותם מהבתים.

2)     יצירת הון/נכס לחברי הקיבוץ כך שיוכלו לממש אותו עוד בחייהם.

3)     יצירת הון הניתן להורשה.

4)     המשך חיים ופעילות בקיבוץ בצד השגת מטרות שצויינו מבלי להינזק כלכלית וחברתית באופן מהותי.

 

הצעת החלטה:

יש להטיל על הצוות לאחר שהוגדרו מטרות להביא מספר חלוּפות אמיתיות להשגת היעדים שהצבנו בפנינו, כאשר 751 הינה אחת החלוּפות, וזאת תוך מספר חודשים.

עדו רודוי..

 

 

 

 

קְרָבוֹת הַפְּרִיחָה

גַּם הָעֵצִים רֹאשָׁם הִשְׁפִּילוּ

כִּי כָּבְדוּ עֲלֵיהֶם מִמַּיִם

וְהַגֶּשֶׁם הִמְשִׁיךְ לָרֶדֶת

אֵלָיו אֲדָמָה כְּנוּעָה הִבִּיטָה.

 

כְּמוֹ כָּל כּוֹבֵשׁ, גַּם הַגֶּשֶׁם

הוּא הַמַּנְבִּיט, הַחוֹנֵט

אֶת פַּגֵּי הַמֶּרֶד הַצָּפוּי לִפְרֹץ

עִם פְּרִיחוֹת הָאָבִיב.

 

אָז אֶת מֵיטָב גְיָסוֹתֶיהָ

לִקְרָבוֹת הַפְּרִיחָה הָאָדָמָּה שׁוֹלַחַת

דָּבָר לֹא יַעֲמֹד מוּל

שְׁלַל הָרֵיחוֹת וְהַצֶּבַע

וְתָמִיד תָּמִיד נִצְחוֹנָהּ מֻבְטָח.

 

                                                                       14/2/03 ראובן עזריאלי

 

   מתנת אלוה / ירמיהו

 

בלובי של חדר האוכל מוצגים מהתחלת השבוע אחד-עשר צילומי מסע של נתן מלמד.

למתבונן ברפרוף מהצד זה יראה כמו "עוד" אוסף צילומים מיקרי של תייר מזדמן, ולא היא, הצילומים של נתן מתייחדים בעיני בכמה מעלות –

בנקיון, בדייקנות, בביצוע, בצבעוניות השקטה והחמה, ברכּוּת... בחלוֹמִיוּת.

בבחירת זוויות הצילום (בחלק מהתמונות), ובחוש הומור (הגמל עם שתי דבשות ושני ראשים למשל).  

 

בצד התפיסה האסטטית יש בקומפוזיציות דגש על מירכוז וסימטריה שלפעמים קצת פוגע בזרימה הטבעית, בתנועה ובמשקל, ומשרה סטאטיות ונינוחות, (יוצא מכלל זה צילום הזוהר הצפוני שאותו אהבתי במיוחד), אבל זה נעשה, אני מניח, מתוך בחירה אישית  וכוונת מכוון.

 

במדיה הזו תחת הכותרת צילום יש תחומים שונים, (אופנה, אומנות, אקטואליה, תיעוד וכדומה). זה בעצם מקצוע לכל דבר וכל צלם הולך אחר מאווייו, נטיותיו, יכולותיו וכישוריו, צלמי הטבע הם בדרך כלל שונים מהאחרים, מצטיינים בנטייה חזקה לשלב את האמנותי עם התכליתי, נהנים "לגרור" אותך עימם, תוך שימוש בצבע ותנועה, מן המציאותי אל ה"משהו" שמעבר. או אל המופשט (שוב, הזוהר הצפוני).

ואני שואל את עצמי על מה מטריח עצמו אדם לצלם את הטבע, שהרי אף פעם לא יגיע הצילום לדרגת הטיב והאיכויות שמציע לנו הטבע בעצמו. האם יכול צילום של פרח יפה לשוות לפרח עצמו, כמובן שלא. לעולם לא!

 

הצילום נותן לצלם את ההזדמנות להוסיף את הפן האישי המיוחד שהוא מעוניין להעביר, להגיד, למסור, להתריע. הערך המוסף שלו הוא גם בדקוראטיביות והאסטטיקה, אבל לא בהכרח ולא רק!

לפעמים הוא מסר של כוח, של תנועה, של זרימה, של שאיפה אל...

לפעמים הוא מסר פוליטי, התנהגות, ענווה בפני איתני הטבע, כוח ההרס, נִשְׂגבוּת, שברִירִיוּת, חופש, שחרור, מרחבים, אפסִיוּת האדם, סוֹפִיוּת האדם, אינסוֹפִיוּת הטבע וכן הלאה.

 

לא כל מי שמצלם טבע בהכרח מעסיק את עצמו בדברים האלה בשעת מעשה, יש שהצילום פשוט "יוצא" כזה. ואז הוא אמנות כי בסופו של דבר מה שחשוב הוא מבחן התוצאה.  

אותי כצופה בתערוכת צילומים, לא מעניין מה היו כוונות הצלם, אם היו לו תנאי צילום או לא, אם הייתה לו זווית מעניינת או לא, אם הייתה לו שמש בפנים או לא, אם היה חסר סבלנות או נינוח. אם בכלל היה לו מסר כלשהו. המוצר הסופי הוא הנותן - אני נהנה, אני לא נהנה (לא תמיד הנאה אסטטית או אחרת היא כוונת הצילום), אני מתחבר אל מה שאני רואה, או עובר על יד שווה נפש, מה זה עושה לי, ואם בכלל. זה הכל. כל היתר לא שייך.

בתערוכה הזו, על אף תמצִיוּתה המרגיזה, אתה נתפס ממבט ראשון. אין לך צורך בתירוצים שלא ממין העניין.

 

אין טוב בלי לא כל כך... אז מילה אחת על התצוגה.

לתליית תמונות בתערוכה יש חוקים מדוייקים. גובה, צפיפות, קו, רצף. לכל תערוכה יש גם אוֹצֵר, פונקציה  שעניינה בחינת וקביעת הקו והתפישה של התערוכה. 

אצלנו זה לא מקובל ואין הקפדה על כללים מינימלים כמו תאורה נכונה (הגיע הזמן לסדר אותה סוף סוף).  מסגרות העץ  אינן מיטיבות עם הצילומים, הן פוגעות ו"חונקות" אותם באכזריות.

זה חבל כי צילומים, וצילומי צבע בפרט, אוהבים "לנשום" הרבה הרבה לבן. פספרטו רחב מאוד נותן להם את העומק הנכון והכבוד הראוי, המסגרת צריכה להיות במקרה הטוב פס  דק. לא יותר. אסור לה שתאפיל על הצילום עצמו.  

חבל נוסף הוא הצמצום, יש בהחלט מקום וטעם לעוד...

 

אין לי ספק שהכיוון הוא נכון, אפשר לחוש את זה זורם בגנים, תורשה מסבא אפריים ומאבא הלל.

אז לך עם זה נתן אל תעצור... זו מתנת אלוה..

 

 

בדרך לתעשייה

 

קטע (מקוצר) מתוך עבודה רחבה שכותב איציק לקח על ראשית פלרם

 

בראשית שנות החמישים, במאה שעברה, עלתה המחשבה להקים תעשייה ברמת יוחנן.

כמה וכמה הצעות זכו לדיון ולטיפול. למשל:

-         יוסף בן פורת הציע לפתוח בקרית אתא חנות לירקות ולפירות כדי שנוכל לשווק תוצרת שלנו.

(אחד הנימוקים נגד ההצעה היה אי נכונותם של חברים  לחזור ולהיות סוחרים כשהחקלאות הייתה אנטי-תזה למלאכת התיווך והמסחר).

-         שמוליק זבולון הציע ב- 1949, להקים עם שותף בית מלאכה לרוכסנים.

-         יזם מנצרת הציע  להקים ברמה מפעל לארנקים .

-         עוד הצעה הייתה להקים ולהפעיל תחנת דלק.

 

מפעלון שיצא מכלל רעיון אל ההגשמה היה "רמתון". ראשיתו ב - 1953 במעבדה  אלקטרונית שהקים שמוליק קנול במבנה התחתון של מגדל המים, לתיקון מכשירי רדיו ולהרכבת מכשירי רדיו מתוצרת "רמתון" באוטובוסים של "אגד". עוד ייצרו במפעלון מדחום אלקטרוני לאסם תבואה, מכשיר לאזעקה מהמדגריות, "שמר-טף" מכשיר להאזנה מחדר שומרת הלילה בקיבוץ אל המתרחש והנעשה בלילות בבתי הילדים (תחת ריכוזו של שמוליק עבדו במפעלון זהר לקח, שרה'לה גינסברג, ישראל פייגין, אליעזר כהן, ישראל רודוי). 

"הניצן" הראשון הזה של תעשייה נסגר ב- 1959

 

בשיחת חברים, 16.4.1960 נמסר ע"י מרכז המשק יצחק בלנק שכבר נבדקו שש-עשרה  הצעות להקמת מפעל תעשייה.

 

הצעה שחרגה מעבר לרעיון הייתה ההצעה מטעם מפעל בגרמניה, שעמד בקשרים עם ממשלת ישראל, להקים מפעל למכשירי מדידה (קליברים ומיקרומטרים). ההצעה עלתה ב יוני 1960 בתיווכו ובתמיכתו של צבי דר, מנהל תע"ש שהיה קשור לרמת יוחנן.

 

במרוצת 1960 הועלתה הצעה להקים בית הארחה לתיירים ברמת יוחנן. הוקמה ועדה (דבורה אילת, אסתרק'ה קרוא, קלמן ריכטר, יצחק בלנק, משה זמיר) נערכו סיורים בבתי הארחה, נקשרו קשרים  עם החברה הממשלתית לתיירות, נבחנו היתרונות (תשתית קיימת בשיכון ובחדר אכילה וע"כ ההשקעה קטנה יותר מאשר במפעל תעשייה, הלוואות בתנאים נוחים, הכנסה מיידית, מטרה לאומית) והחסרונות (עבודה שכירה, ענף שירות) וגם במקרה זה הוחלט להמשיך בטיפול ובבדיקת הפרטים.

 

ממש באותם ימים עולה על הפרק ההצעה להקים מפעל פלסטיק לייצור מוצרים C.V.P (פולי ויניל כלוריד) לצרכי בניין ובעיקר לוחות לכיסוי גגות.

הטיפול בשתי ההצעות נערך בעת ובעונה אחת.

 28.10.1961 אומר בשיחה מרכז המשק, יצחק בלנק: "אם יפול עניין התעשייה יקום עניין בית הארחה ולהפך; ב- 25.11.1961 אומר בשיחה חיים הדומי: " עלינו לבחון מפעל אך ורק דרך שיקול כלכלי. מבחינה כלכלית אנו יכולים לעמוד בשני מפעלים; מבחינת כוח אדם לא! עלינו לטפל בענייני התעשייה כאילו אין בית הארחה, ולטפל בבית הארחה כאילו אין תעשייה".

 

הטיפול המתמשך חייב הכרעה.

לקראת קבלת ההחלטה נערכו שני ערבי דיונים ממושכים ב- 25-26.11.1961 ובהם הוחלט:

א.      להקים מפעל אחד בלבד (28 ללא מתנגדים)

ב.      להקים ברמת יוחנן מפעל למוצרי פלסטיק.

באותה שיחה, בניגוד לנוהל קיים, לא נרשם מספר המשתתפים, אבל באותם זמנים נערכה שיחה מדי סוף שבוע במוצאי שבת, ובכל שיחה השתתפו  עפ"י הפרוטוקולים כמאה חברים ויותר.

בשיחה ב- 26.11.1961 (כ"ז כסלו תשנ"א) השתתפו בהצבעה 47 חברים (מה שמעיד על הרבה לבטים וספקות): 19 הצביעו בעד הקמת בית הארחה; 28 הצביעו בעד הקמת מפעל פלסטיק. ברוב של 9 קולות הוחלט, איפוא על הקמת מפעל תעשייה..

 

הביוכימאי הכי גבוה בחיפה

            

אמנון גולן מספר לאסף רותם על עבודת המחקר שלו, על חלבונים וסרטן ואיך נראה הקיבוץ ממרחק של זמן ומקום.

 

תמיד נחמד לראות פנים מוכרות, כאשר נמצאים במקום לא-סימפטי. מי שהזדמן לבית חולים רמב"ם לאחרונה ודאי שמח לפגוש את הביוכימאי הגבוה ביותר בחיפה- ד"ר אמנון גולן. 

אמנון חי ברמת יוחנן עד לפני כ- 10 שנים. אפשר היה לפגוש בו על טרקטור בשדות דמון, בפרדס או מדריך בטיול. רבים מבני י"ב נדדו אחרי אמנון דרומה לסיני ולמצרים, בטיול שלפני הגיוס.

 

ש: איפה התחלת את לימודיך?

 

ת: למדתי לימודי תואר ראשון באורנים - לימודי ביולוגיה. לימודי תואר שני בטכניון התאפשרו לי הודות למלגה שקיבלתי. עזבתי את הקיבוץ (באותו זמן לא התאפשר לי להמשיך ללימודי תואר שני כחבר קיבוץ),

למדתי ביולוגיה בטכניון ועבדתי במעבדת מחקר לפיזיולוגיה של הצמח. בתואר השני חקרתי את הקשר בין האור והצמח, כשהכוונה הראשונית הייתה לשלב לימודים שיועילו לייצור פלסטיק לחממות. לדוגמא: למצוא פילטר פלסטי שמשמיד פטריות מזיקות או מאפשר גידול צמחים מסויימים. זה היה אחד הרעיונות שהועלו על מנת לקדם את פלרם בבניית חממות "חכמות", אך הרעיון לא יצא לפועל.

 

ש: ואיפה המשכת בלימודי דוקטורט?

 

ת: המשכתי לתואר שלישי (תואר דוקטור) בפקולטה לרפואה בטכניון, במחקר של פירוק חלבונים בתאים של הגוף. ראש המעבדה בה הייתי הוא פרופ' אברהם הרשקו, שגילה את מנגנון פירוק החלבונים והוא בעל שם עולמי בשל תגלית זו. כיום זהו אחד הנושאים החמים במחקר הרפואי, כי פירוק חלבונים מהווה שלב קריטי בחיים של תא נורמלי.

 

ש: מה מצאת במחקר שעשית?

 

ת: אני איתרתי ובודדתי קומפלקס חלבונים ענק המבקר את תהליך חלוקת התא.

 

ש: במחקר שעשית יש רווח לרפואה, לחולים?

 

ת: אני מקווה שכן- מכיוון שחלוקת התא קשורה מאוד למחלות הסרטן, הידע שלנו על השליטה בתהליך תוסיף להבנת היווצרות המחלה. יתכן כי מוטציה או שיבוש בפעילות קומפלקס החלבונים מפריע לתהליך הנורמאלי של פירוק חלבוני התא, וכך נוצר גידול או מואצת התפתחותו של גידול קיים.

 

ש: ובמה אתה עוסק עכשיו?

 

ת: עכשיו אני עובד כחוקר עצמאי במחלקה להמטולוגיה (מחקר הדם) אצל פרופ' בני ברנר. על בסיס הידע שצברתי בלימודי תואר שלישי, אני מבודד חלבון המופרש מגידולים סרטניים וגורם להפעלה בלתי רצויה של מערכת הקרישה. מערכת קרישה המופעלת בצורה בלתי רצויה היא "רוצח קטלני" אצל חולי סרטן, וממצב זה סובלים כ- 15% מכלל חולי הסרטן. הפעלה בלתי רצויה של מערכת הקרישה היא גם גורם התמותה מס' 2 אצל חולי הסרטן. כרגע לא ברור מה הרכב החלבון ומיהם הגנים שיוצרים אותו, כך שיש הרבה מה לעשות.

 

ש: איך נראה לך הקיבוץ כיום לעומת איך שהיה לפני עשור?

 

ת: אני לא ממש בעניינים כי המשפחה שלי לא חיה ברמת יוחנן - כולם קבורים בקיבוץ, כך שאני יודע מה חדש בבית הקברות (אבל עדין שולחים לי את "ברמה"!). לפי מה ששמעתי לא נראה לי שיש חדש- בסך הכל, כל אדם רוצה לנהל את חייו לפי ראות עיניו, וחומרנות הייתה קיימת גם לפני 10 שנים, זה טבעי.

נראה לי שקיבוץ לא יכול להתקיים כחברה ערכית בעידן של תקשור, גלובליזציה ואינטרנט. ולכן קיום אירועים כמו חג המים והעומר הם נס בעיני! החגים קיימים משום שחברים עושים תרבות בלי תמורה כספית לעבודתם. זה לא קיים כיום בשום מקום בעולם.

 

ש: מה הייתה עושה סבתא שלך אם היא הייתה רואה את העומר של היום?

 

ת: היו דברים רבים שהיו גורמים לה סלידה - למשל, אם היא הייתה רואה רקדנית עם טייץ צבעוני, היא הייתה חוטפת שבץ.