מס. 1362  כ"ח  בשבט   תשס"ג  31.1.03

 

     עם הבחירה

 

                  כך בחרנו  ברמת יוחנן

 

 

 

מש"א  - משאבי אנוש. השבוע הרמנו בפלרם כוסית ברכה לטלילה לקראת צאתה עם מוטי והבנות לשליחות באוסטרליה, "חדר הישיבות" היה צר מהכיל.

הבטתי סביבי בעשרות הנוכחים והופתעתי במידת מה להיווכח שאני מכיר את כולם. משמע שפלרם, למרות ההתרחבות והצמיחה הבלתי פוסקת, מצליחה לשמור על האנשים. ואז חשבתי שוב על המונח שנהיה שגור בפינו – "משאבי אנוש" – ואכן כאן גלום הכל, באנשים.

יחד עם פלרם אנו מאחלים למשפחת חורש שליחות פוריה וגם מהנה. צאתכם בשלום ושובכם בשלום.

 

פריצות למועדון חברת הילדים. בשבועות  האחרונים פורצים למועדון וגורמים נזק לחלונות וציוד. הדבר נעשה באופן קבוע בסופי שבוע כך שחשש לחשד נופל על חיילינו.

אם אמנם  מדובר בכם – החיילים – אנא דברו עם נעמי או קרן  ואני בטוח שהן ישמחו לארח אתכם.

אם מדובר באחרים – אנא פנו או הימנעו. אם התופעה לא תיפסק לאלתר נאלץ לבצע מעקב ולנעוץ את הפורעים.

 

שביעות רצון ר.ל. -

שלא כמו החבר פרבמן שלפי עדות ירמיהו "אף פעם לא היה שבע רצון ...", אני מודה שלפעמים אני כן. מה לעשות – מין מחלה שכזו. נכון שאני גם טיפוס אופטימי וגם בעניין זה אני חושש שכבר מאוחר לשנות.

רגליו של פרבמן – כך מסופר לנו – וגם גלגלי מכונית הסוסיתא הישנה שלו, הלכו או נסעו "פחות או יותר כל אחד לכיוון אחר", "למסתכל מן הצד לא היה ברור איך הוא בכלל מתקדם ישר".

ואכן, חשוב מאוד שעם השפע הדעות היפות, הרעיונות הטובים והמאוויים הגדולים, נשמור על מכנה משותף שיאפשר לנו לנוע בצורה מסונכרנת.

עם קטע אחד ברשימתו של ירמיהו אינני יכול להשלים. "ואני תוהה," כך ירמיהו, "האם אין אודי (אולי בלי משים), שם בראש שמחתנו דווקא את האיסטראות בלגינא, ומטפל בהן בצורה משונה במקום בעניינים החשובים באמת".  באופן בסיסי ובהחלט "עם משים", הקיבוץ הוא בעיני קודם לכל – החברים. כל החברים. כמו שהם. הגדולים עם הקטנים, החזקים עם החלשים, הרעשנים עם השקטים – והכל, כך אני מקווה, ללא שרירות לב ממסדית (שבעיני היא תועבה), וללא משוא פנים.

אני "מקבל כנתון", שגם אם התקבצו כל ל"ו צדיקים בקיבוצנו, עדיין יש לנו כמה מאות חברים ובנים שהצליחו להסתנן אל בין שורותינו בלי התואר הנאצל הנ"ל.

אולי אפילו ר.ל. כמה נודניקים כרונים. כידוע משפחה לא בוחרים - למשפחה נולדים. לשיטתי הקיבוץ הוא משפחה מורחבת אבל אפילו אם ניקח את המשפחות ממש, גם הן כבר חמולות ואם האחד גיבור, (הבעל או האשה או הבן או הדוד וכו'), בדרך כלל האחר קצת פחות.

נכון שבאופן פרטי כל אחד "גופייתו קרובה לבשרו מגופיית שכנו", אבל במכבסה כל הגופיות שוות ובוודאי זוכות בידי הכובס לאותו יחס וטיפול מסור.

כולנו חוטאים ב"עידנא דריתחא" וכולנו נהנים מרכילות טובה, אבל ברגע  האמת – יש לכולנו היכולת לגייס את האמפטיה הנדרשת על מנת להתייחס לכל חבר כאל חבר ולא כאל "מטבע בחבית ריקה", שכן "חברות" אינה מלה ריקה וגם החבית שלנו אינה ריקה, ואני מתכוון דווקא לערכים.

אני בטוח שנושאי הפרט אינם באים במקום או על חשבון נושאי הכלל. יש ודאי דעות שונות בשאלה מה הם "העניינים החשובים באמת", ולא מוכר לי אפילו מקרה אחד בו נחסם מישהו שרצה להעלות נושא חשוב לדיון במזכירות או באסיפה. ואם קרה – בלי משים – יפנה החבר אלי ויזומן לדיון כבר במזכירות הקרובה.

 

*    *    *

מספר רב של חברים תרמו יחדיו מעל 6,000 ₪ להשתלת כליה לה נזקק חבר קיבוץ שכן. על פי החלטת צוות התרומות, השלים הקיבוץ לסך 10,000 ₪. נאחל לנזקק החלמה שלמה ולכולנו שלא נזדקק.

בהזדמנות זו אני מבקש להזכיר שערכנו "ביטוח משלים" המכסה השתלות איברים בחו"ל.

הביטוח מכסה את החברים, והמועמדים בני זוגם (גם אם אינם חברים) וילדיהם.

הרשימה מתעדכנת על פי דיווחים של המזכירות הטכנית (טלילה).

מאחר ועלולים להיות "פיספוסים", נתלה את הרשימה המלאה על הלוח לעידכון תקופתי.

החברים מתבקשים לבחון היטב ואם שמם חסר – לדווח מיידית לטלילה..

 

 

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט  צור (ביום עיון).

 

1.      המזכירות החליטה להמליץ לאסיפה לקבל למועמדות את מיכל רימון (אשתו של רועי).

2.      נערך דיון בנושא הקשור בלימודי צעירים.

3.      הוחלט להעמיד רכבים כנדרש ליום הבחירות.

4.      המזכירות קיימה – בהשתתפות הנוגעים בדבר -  דיון בדבר מעמדו של נמרוד פלד בקיבוץ. המשך הדיון נדחה לישיבה הבאה.

רשם – אודי.

 

 

הפרטת תיקון מכשירי  החשמל - "הוראות הפעלה"

(מזגנים, מקררים, טלוויזיות)

 

1.      כידוע יצאה ההפרטה לדרך ביום 1.1.03.

2.      כל בית-אב מזוכה בסכום ההפרטה בתשלומים חודשיים שווים.

3.      מאותם בתי-אב שנרשמו ל"ביטוח תיקון מזגנים", מופחת סך – 200 ₪.

4.       איש השירות והקשר בקיבוץ בכל הנוגע לתיקון  מזגנים, מקררים, טלוויזיות הוא סטיוארט.

5.      החברים מוזמנים לפנות אל סטיוארט  בכל הנוגע לתיקון מכשירי החשמל הנ"ל. חברים שנכנסו להסדר ביטוח תיקון מזגנים חייבים לבצע הפנייה לתיקון באמצעות סטיוארט.

6.      למעט לעניין "מזגנים מבוטחים", רשאי החבר לפנות בנושא התיקון גם ישירות לכל נותן שירות חיצוני כראות עיניו.

7.      במקרה של תיקון המבוצע על ידי סטיוארט, יחוייב החבר עבור חלקים בלבד (לא בגין עבודה), למעט לגבי התקנת מזגן חדש או העתקת מזגן, שבמקרה זה יחוייב החבר גם בגין העבודה (ויזוכה ענף הבניין).

8.      מומלץ שחבר המזמין תיקון – לרבות באמצעות סטיוארט יקבל הצעת מחיר מראש ובכתב. הקיבוץ אינו אחראי לא לגבי החיוב או התשלום או טיב הטיפול, (למעט לגבי מזגנים הכלולים בהסדר הביטוח)

9.      בידי החברה עימה התקשרנו בהסדר ביטוח המזגנים, "שמוליק גולוב", נמצאת רשימת החברים המבוטחים ובהסכם איתו נאמר בפירוש שהקיבוץ  אינו אחראי לתשלום בגין תיקון מזגנים שאינם ברשימה.

לסיכום, בכל נושא תיקון מכשירי החשמל האחריות המלאה היא על החבר – למעט תיקון המזגנים שבעליהם נרשמו להסדר הביטוח. לגבי תיקון מזגנים שבהסדר הביטוח – חובה לבצע פניה לתיקון באמצעות סטיוארט. לגבי שאר מזגנים ומכשירי חשמל אחרים, אפשר לפנות באמצעות סטיוארט (התשלום והאחריות לתיקון על החבר), ואפשר כמובן לפנות ישירות לכל גורם לפי רצון החבר..

אוֹתָם שֶׁיָּשִׁירוּ אִתּוֹ

                                            נכתב אחרי עב שירה בחברותא     

אַשְׁרֵי הָאִישׁ                          בבית משפחת דינסטג.                  

הַהוֹלֵךְ בְּמַסַּע הַדֶּרֶךְ                                          

וְרֵעָיו הוֹלְכִים                                                   

בַּמַּסָּע אִיתּוֹ.

 

אַשְׁרֵי הָאִישׁ

הַמַּשְׁכִּים לֶעָמָל יוֹמוֹ

עִם בֹּקֶר

וְרֵעָיו עֲמֵלִים עִמּוֹ.

 

אַשְׁרֵי הָאִישׁ

הַחוֹלֵק אֶת חַגּוֹ

עִם רֵעָיו

אִתּוֹ יִהְיוּ גַּם בָּצַר לוֹ.

 

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו

עֵת שִׁירוֹ יִתְנַגֵּן בּוֹ

רֵעָיו לַחַג, לַעֲמַל, וְלַדֶּרֶךְ

הֵם אוֹתָם שֶׁיָּשִׁירוּ אִתּוֹ.

                                                                        ראובן עזריאלי

איכות הסביבה – מהות ופרסום

רשם תוך ראיון – איתן שטייף.

 

בשבוע האחרון זכתה   כתבת טלביזיה "שלנו" בפרס ראשון לשנת 2002, בכנוס שנערך    בתל אביב ע"י קרן PRATT מאוסטרליה בשיתוף עם המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית בישראל, פרס שהוענק ע"י פרופ' אבישי ברוורמן יו"ר ועדת הפרס לתקשורת בנושאי סביבה.

הכתבה צולמה ע"י דוד דוידוביץ בהשתתפות אנשי "גיל הצפון" (טלביזיה קהילתית של גמלאים באזור), ונערכה  באולפננו ע"י דוד, שהוא גם המנהל המקצועי והמדריך של צוות גיל הצפון.

אחרי גיל הצפון, שזכו במקום הראשון בתחום הטלביזיה, זכו לשבח   ערוץ 1, עיתון "הארץ", וקול ישראל על כתבותיהם בתחום זה.

בכתבה צולם מקום ריכוז האשפה  ליד עוספיה, על הכרמל, והוצגה העזובה והזלזול בשמירה על הסביבה, התעלמות של הגורמים האחראיים, והמראה המדהים של פגרי בע"ח, רימה ותולעה שמתפתחת על האשפה, ועוד.

הכתבה תשודר בימים א, ב', 26-27/1/03, בשעה 19:00, לפני הקרנת הסרט בערוץ הקיבוץ.

 

קיימנו שיחה עם דוד יום אחרי קבלת הפרס, והנה היא לפניכם.

דוד מספר: עברתי בעוספיה בנסיעתי על הכרמל, ורציתי להציץ בנחל שבפתחו שילוט של הקק"ל. נדהמתי מן המראה, וחזרתי למחרת עם צוות ומצלמה – והתחלנו לצלם. תוך זמן קצר הגיעו פקחים של המועצה המקומית (שנבהלו לראות מצלמה בשטח), והלכנו עימם לשיחה עם ראש המועצה – שהבטיח טיפול מהיר אחרי טענות של  אי-הבנות.

עוד אנו משוחחים, מגיעה משאית אשפה של המועצה המקומית ומוסיפה עוד כמה טונות אשפה על הערימה.

חזרנו כעבור שבוע כדי לעקוב, אם העניין כולו זוכה לפתרון רציני.

 

פנינו ל"משטרה הירוקה" והתעלמו מפנייתנו.

פנינו לקק"ל ונענינו כי היער אינו מעניינם (למרות שכל השילוט הוא של הקק"ל).

מהמשרד לאיכות הסביבה נענינו כי הם מ וכנים להתראיין בכל עת – אבל שום מועד שהצענו להם לא התאים להם ונדחה על ידם.

משרד הבריאות התעלם כליל מפנייתנו.

 

החומר הוצע לערוץ 10, שהודיעו כי הנושא אינו מעניין.

כתב ערוץ 1 אמר שהזבל מספיק אולי לטל"ק אבל לא לערוץ ממלכתי.

כתב ערוץ 2 קיבל חלק מן החומר ושילב אותו בכתבתו.

תחקירן "כלבוטק" התעניין, אבל כשאשר שמע שחלק מן החומר שודר בערוץ 2 – קבע שאין לו עוד עניין בחומר.

אמרתי לעצמי – אומר דוד – הבה נראה אם הגמלאים יכולים לעשות מה שהגורמים המקצועיים  הממונים אינם עושים – והנה אכן הצלחנו.

 

כאשר נגמרה הכתבה מצאנו כי עמותת PRATT  עורכת תחרות (לא ידענו שהתמודדות היא ברמה לאומית ולא קהילתית), הצענו את הכתבה – וזכינו בפרס הראשון.

נימוקי מתן הפרס, כפי שאמר פרופ' ברוומן יו"ר הוועדה – עשייה מקצועית יחד עם היצמדות למטרה האמיתית – לא רק לפרסום של המחדל אלא הקפדה עד הסוף כדי לראות את הפתרון של הבעיה – פינוי וניקוי השטח.

כתבות דומות שערכנו ב"גיל הצפון" וזכו לפרסום נרחב – האסבסט בקרקע בנהריה, בעיית הנגישות לנכים, וכן כתבה בשידור ישיר שהביאה לאימוץ של 14 ילדים   קשי-אימוץ ממוסד ממנו שידרנו.

"גיל הצפון עשה בית ספר לגדולים ..." כך נפתחה כתבה ב"תיק תקשורת" שסיקרה את הנושא של אימוץ ילדים קשי-אימוץ.

 

מסכם דוד ואומר – נעים לחוש שהעבודה היומיומית מביאה גם תוצאות בשטח וזה גורן סיפוק רב בעבודה. לצערנו הפך הגליל בשנים האחרונות ל"פח זבל" וחשוב לטפל בכך כל עוד יש מה להציל. הרבה כתבות התפרסמו אבל ללא מעקב שיגלה את כוחה והשפעתה של המצלמה – ואנו הצלחנו בכך.

חשוב לזכור –כדור הארץ יש רק אחד, ארצנו היא אחת היחידה, וגם באזור שלנו – מה שיושמד ויינזק – לא יהיה קיים עוד..

 

מפגשים עם האסירון העליון

 

יובל כהן מראיין את יעל שדה על עבודתה עם אסירים בכלא "צלמון"

 

… צלצול טלפון החריד את שלוות הערב, על הקו היה ירמיהו: "צפיתי עכשיו בתכנית "חוצה ישראל" בטלוויזיה החינוכית, היה שם ראיון עם מנהלת בית סוהר 'חרמון'. עלה לי רעיון, אולי תראיין את יעל שדה?"  ת'אמת? לא כל כך הבנתי מה ירמיהו בדיוק רוצה, אבל בעקבות לחץ פיסי מתון ואף אישור של דוברת נציבות בתי הסוהר לראיון (כן, כן…),קיבלתי עלי את דין התנועה. הופעת בכורה ב"ברמה" ברר…..

 

לאלה שלא יודעים, יעל שדה עובדת כקצינה בכלא "צלמון", כעובדת סוציאלית ופועלת למען מה שנקרא אצל הגשש "אסיר ושיקומו". כן, זו אותה אחת שמסתובבת באיזור הפעוטונים במדים, אבל מבקשת להדגיש שאינה שוטרת.

יעל הגיעה לר"י לפני כשנה וחצי עם משפחתה בעקבות עבודתו של אמיר (בעלה) בפלרם. אליהם הצטרפו התאומים החמודים נועה ויונתן.

 

יעל, כמה מלים על כלא "צלמון" 

הכלא חדש יחסית (נפתח ב- 1996). הגישה שהנחתה את מקימיו היתה לייסד כלא טיפולי, המיועד לאסירים בעלי פוטנציאל שיקומי; בעיקר מורשעים בעבירות קלות ועברייני "צווארון לבן". מכיוון שנמצאו מעט צדיקים העונים לקריטריונים הנ"ל, הוחלט "להתפשר" ולהפוך את "צלמון" לכלא רגיל, עם אוריינטציה שיקומית.  בכלא אמנם אין מגדלי שמירה, אך ישנן גדרות אלקטרוניות, כך שלא כל כך קל לברוח משם.

 

מה הרכב האוכלוסייה בכלא?

בכלא ישנם כ- 900 אסירים. רובם "יושבים" על עבירות סמים ורכוש. בשנים האחרונות ניתן לראות עליה במספר עברייני מין ואלימות במשפחה, בעיקר כתולדה של עליה במוּדעוּת החברה לעבירות אלו. המחוייבות הראשונה של שירות בתי הסוהר (שב"ס) היא שמירה על בטחון החברה  מפני האסיר ובטחונו האישי של האסיר בתוך הכלא.

 

כיצד נראה הכלא מבפנים?

אפשר להגיד שהכלא בנוי כמו קיבוץ קטן. קיימים בו ששה אגפים, המופרדים עפ"י מהות העבירות של האסירים הנמצאים בהם. כל השירותים הניתנים לאסירים נמצאים בשטח הכלא. על מנת לקבלם, האסירים צריכים "להטריח" עצמם ולהגיע לשירות הרצוי להם. ישנו חדר אוכל משותף, מרפאה ,מרפאת שיניים, בית כנסת וחדר כושר. במרכז החינוך נעשית השקעה רבה במספר רמות:

מכיתות ברמת אולפן (בעיקר לעולים חדשים), ועד לכיתת העשרה (משהו כמו BA כללי) והשלמת בגרויות.

במרכז זה מלמדים מורים וגם עוזרי הוראה מקרב האסירים. כמו כן, מופעל מערך מדריכים מתנדבים. כל אסיר מחוייב ללמוד או לעבוד ולנהל סדר יום קבוע, על מנת לקבל את הפריבילגיות המגיעות לו.

בנוסף לכך מתקיימים חוגי העשרה (יוגה, שפות, מחשבים, טאיצ'י). האסירים מועסקים בעבודות (תמורת שכר): בתעשייה האווירית (נחשב ליוקרתי ביותר), במפעל של "טבע נאות", במפעל פלסטיק ("קליק”) ובתפירת מדי צה"ל. כמו כן, עוסקים האסירים ב"עבודות רס"ר" (תחזוקה, גינון , מטבח ועוד).

 

אבל בכל זאת, הלא מדובר בעבריינים שפגעו בחברה. מדוע מגיעים להם צ'ופרים?

אני מאמינה בשינוי ובשיקום. האנשים המגיעים לכלא כבר נמצאו אשמים בבית משפט ונענשים בעצם שלילת החופש. תחום הטיפול, החינוך והשיקום בבית הסוהר הלימודים משפרים במשהו את איכות חייהם. למרבה האירוניה, האסירים מקבלים בכלא את מה שלא זכו לקבל בהיותם חופשיים, ולעיתים חווים מעין חוויה מתקנת. אנחנו בעצם מנסים למנוע את חזרתם לכלא.

 

חוזרים לכלא?

חלקם אכן חוזר, אבל צריך לזכור שישנם כאלה המצליחים להשתקם. כל אסיר שהצלחנו לסייע בשיקומו, כאילו הצלנו עולם ומלואו. לא מזמן נערך כנס בוגרי מרכז גמילה "צלמון" לדורותיו. היה ממש מרגש לפגוש מכורים לסמים שכבר מספר שנים הם "מכורים נקיים". חוץ מזה, לא מדובר רק באסיר. השיקום מציל את משפחתו של האסיר והחברה הסובבת.

 

מה כולל השירות הסוציאלי בכלא?

ישנו - מרכז גמילה (קהילה טיפולית לנפגעי סמים).

- מחלקה אישפוזית (לגמילה ראשונית מסמים).

- טיפול מעקבי-תמיכתי באסירים שאינם משולבים בטיפול ספציפי. זהו טיפול סוציאלי שעיקרו תמיכה  והכוונה מרגע הכניסה לכלא ועד ליציאה ממנו.

- פרוייקט "ביחד", לטיפול באלימות במשפחה. אני עוסקת בעיקר בתחום הזה.

 

ספרי לי קצת על הטיפול

המפגשים שלי עם האסירים כוללים טיפולים פרטניים וקבוצתיים. מדובר בקבוצות אסירים שביצעו עבירות דומות. הטיפול בקבוצה פותח אפשרויות שאינן תמיד קיימות בשיחות אישיות. אני מתמקדת בטיפול בנושא אלימות במשפחה, בו אני מנחה קבוצות אסירים, המגיעים בד"כ תוך התכחשות מלאה לפשעים שביצעו. הטיפול הקבוצתי מאפשר להם להיפתח ולהגיד אחד לשני דברים שייתכן ולא היו מתקבלים על ידם לוּ באו ממני. האסירים מקבלים מחבריהם משוֹבים אמינים יותר, משום שהם רואים אותי ברוב המקרים כחלק מהממסד. בטיפול הקבוצתי מנסים האסירים ליצור אמפטיה למצבם ואישור לכך שהם בעצם בסדר ("כולם כאן הרביצו לאשה, אז כנראה שזה לא כל כך גרוע"). המסר שאני מעבירה הוא פיתוח אחריות אישית אצל האסיר למעשיו שלו בלבד, בחינת מעשיו והבנת השלכותיהם עליו ועל משפחתו. הטיפול שלי הוא באסיר נטו.

 

ישנם גם טיפולים פרטניים?

בהחלט. ישנן גם שיחות פרטיות עם האסירים. לשיחות אלו אני מגיעה מוכנה היטב. מקפידה לקרוא חומר רקע על האסיר (כתב אישום, פסק דין וחוות דעת מקצועית קודמת). השלב הראשון של המאסר מאופיין בהכחשת האסיר את העברות המיוחסות לו והפחתת חומרתן. בשלב זה נעשה נסיון לבנות מערכת אמון. במהלך המפגשים אני בונה מערכת אמון עם האסיר ומנסה לגרום לו להיפתח יותר. במהלך הטיפול אני מחוייבת לשמירת סודיות עד לגבול מסויים. כאשר העניין נוגע לביטחון האסיר או החברה, אני מחוייבת בדיווח. מסר זה מועבר לאסירים מראש ולשיקולם האם לספר לי. במקרה הזה, אני קודם כל סוהרת ורק אח"כ עובדת סוציאלית. זוהי אחת הדילמות בהן נתקל כל עובד סוציאלי בעבודה בשב"ס: מה קודם למה, הביטחון או הטיפול?

 

 

את לא פוחדת?

בד"כ אני לא מרגישה פחד. במשרד יש לי לחצן מצוקה וגז מדמיע (במשך שש שנותי שם עדיין לא השתמשתי בהם, תודה לאל). במקרים בהם קיים חשש לאסיר "עצבן", אני מבקשת נוכחות של סוהר נוסף. חוץ מזה, הכללים בכלא מאוד ברורים. לאסיר יש הרבה מה להפסיד כאשר הוא חורג מכללי המשחק. הענישה יכולה להיות החל משלילת ביקורים ועד להרעת תנאי מאסר. מלבד זאת, אני חושבת שעצם היותי אשה תורם לשיפור וריכוך האווירה הנוקשה בבית הסוהר. הם חשים פחות מאויימים. ברכת "בוקר טוב" עם חיוך יכולה לחולל פלאים.

 

לסיכום, יעל, יצר האדם טוב מנעוריו?

אני חושבת שכן. אחוז גבוה מהאסירים נחשפו במהלך חייהם לנורמות התנהגות חריגות וקשות מצד הקרובים להם. אינני מאשימה רק את החברה, משום שזהו פתרון קל מדי. במסגרת תפקידי, אני חושבת שעל כל אדם לקחת אחריות למעשיו. היות והאסירים התחילו עם "פור שלילי", מגיע להם צ'אנס נוסף. השירות הסוציאלי והאוירה בכלא "צלמון" מנסים לתת סיכוי לאסירים להתחיל בפרק חדש בחייהם..