שבועון למידע – קיבוץ רמת יוחנן

מס. 1361  כ"א  בשבט   תשס"ג  24.1.03

יהודל'ה טל:

 ושוב בחירות גורליות מאי פעם...

אני שמח לציין שרבים מתוכנו

אכן מכירים בגורליות הבחירות...

רבות היססתי אם לספר לכם, אבל מאחר והדברים עלולים במילא להתפרסם בעיתונות – אולי במוסף של פסח הקרוב - החלטתי בכל זאת. לפחות שזה  לא יבוא לכם בהפתעה.

להגנתי אומר שהראיון הזה נפל עלי מאוד במפתיע.

פתאום טלפון מאחד - משה חרוצי - שהציג עצמו ככתב בכיר במוסף הצפון של העיתון הנפוץ. "אתה המזכיר? המערכת שלחה אותי לראיין אותך".

עוד לא הספקתי להתכונן והוא כבר היה כאן. נכנס למשרד ברגל בטוחה, התיישב מולי, שלף בתנופה פנקס כתום ועט מוכספת מכיס חולצתו.

"אז איזה קיבוץ זה אמרת?"

"רמת יוחנן. נוסד לפני כשבעים שנה. זו הייתה גבעת טרשים. הורינו היו חלוצים. הם באו לכאן בחוסר כל, סיקלו, נטעו, בנו..."

"טוב, טוב" קטע אותי הכתב "בוא נעזוב את כל הבולשיט הזה של הנוסטלגיה. מה אתם עושים כאן היום?"

"עושים?" באחת הופשטתי מכל ביטחוני העצמי.

"כן. מה מצבכם הכלכלי? קיבלתם הרבה כסף מן המדינה?"

"דווקא לא קיבלנו גרוש. להיפך תרמנו הרבה מיליונים להסדר הבנקים."

"אתה מתכוון להסדר הקיבוצים?"

"כן. קוראים לזה גם כך, למרות שכידוע מי שבפועל פשט את הרגל היו כל הבנקים."

"וממה אתם מתפרנסים?"

"יש לנו חקלאות די מפותחת..."

"מחקלאות אפשר להתפרנס?"

"לא כל כך" הודיתי, "יש לנו גם מפעל. יחד איתנו מתפרנסות כאן עוד כשלוש-מאות משפחות מיישובי הסביבה, כולל עולים חדשים ותושבי הכפרים הערבים איתם אנחנו מקיימים קשרים הדוקים כבר עשרות שנים."

"פועלים שכירים?"

"כן, אבל הם שותפים בכל הרמות. כולל הניהול. לדוגמא הרפת, המדגרה, במפעל..."

"אז המפעל מעביר כסף לקיבוץ?"

"כן, בעיקר כשכר עבודה. אנחנו גם מעבירים כל שנה לקופת המדינה כמה עשרות מיליוני דולרים מיצוא."

"א...ה...ה... דולרים", רשם המראיין.

"אנחנו גם משלמים מס-הכנסה..." המשכתי בניצול ההצלחה.

"מס- הכנסה?" שלח בי חרוצי מבט אלכסוני.

"רק כמה מיליונים בשנה," התנצלתי.

"שמעתי שיש לכם גם קרנות פנסיה, קרן השתלמות, שאתם עוסקים בתנופת בנייה ..."

"זה נכון," אישרתי בקול רפה, "אבל אני חייב להדגיש שאנחנו מקפידים כבר הרבה שנים שלא לחרוג עם השימושים מן המקורות שלנו."

" כן ... כן... ועכשיו אני מבין הוספתם קרן חדשה עבור בעלי צרכים מיוחדים" ירה חרוצי ללא רחמים.

תאמינו לי ממש רציתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותי.

"זו החלטה לגמרי חדשה", גמגמתי,  "אפילו  עוד לא עברה באסיפה."

"ומה עם המצב התרבותי? החברתי? אתם עדיין מקיימים ביחד את כל החגים?"

"כן" אישרתי, "אבל לא כולם באים" מיהרתי להוסיף.

"וקונפליקטים? בין החברים לממסד? בין ממלאי התפקידים? בין החברים לבין עצמם?"

"יש !!!" הכרזתי כמוצא שלל רב, "בחיי שיש."

"אתה יכול לתת לי דוגמא מן הזמן האחרון?"

"בטח! הנה בשבוע שעבר סערו כאן העלון המקומי ותאי הדואר משתי פרשיות. במקרה הראשון סירב העורך  לפרסם רשימה של חבר ובמקרה השני סירבה מנהלת חנות הבגדים להכניס תחתונים מתפירת בית."

הכתב נעץ בי מבט של אירוניה מהולה ביאוש תמים.

"טוב – אז גם – בשבוע שעבר הכלב של עדי נשך את יגאל ושלחנו אותו להסגר," ניסיתי להציל את המצב.

"כלב ... נשך... בן-אדם" נענע הכתב  ראשו ברחמים, "תשמע חבר מזכיר, נראה לי שאתה ממש לא עוקב אחרי. אני מתכוון למשברים, משהו  שיכול למוטט את הקיבוץ, ליצור קרע שאינו ניתן לאיחוי בין החברים, להפריד בין נשים ובעליהן, בין אבות לבנים..."

"כן, היה דבר כזה. ההורים שלנו באו מן הפילוג הגדול בבית אלפא".

"שוב אתה ממחזר גרוטאות היסטוריות," פקעה סבלנותו של הכתב. הוא הציץ בשעונו "יש לך עוד משהו להוסיף?"

"כן", פלטתי בבהילות, "יש כאן גם אולפן, בית ראשון  במולדת, חיילים מאומצים, אנחנו תורמים כל שבוע מזון לנזקקים, חברים מקיימים מגוון פעילויות התנדבותיות..."

"טוב, טוב... כולם עושים את זה, " הניף חרוצי זרועו בקוצר רוח, "תיכף תגיד לי שכולכם גם משרתים בצבא".

"סליחה" השפלתי את עיני.

"נו טוב", התרצה הכתב, "אז בסך הכל  אני מבין שכולכם מרוצים כאן."

"מה פתאום!" מחיתי בתוקף, "לא כולם".

"יפה," טרק את מראייני את פנקסו, "האמת היא שאני לא בדיוק יודע מה לעשות עם הסיפור שלכם. אולי אצליח לדחוף אותו במוסף של פסח. יש שם מאה ושמונים עמודים. לפעמים אנחנו נתקעים עם איזה מקום ריק".  הוא החזיר את העט המוכסף לכיסו, "אני לא יכול להתחייב אבל אשתדל."

"תודה, באמת תודה," נישקתי את ידו המושטת לשלום של הכתב הידידותי.

"אם בכל-זאת יקרה פעם משהו בקיבוץ הזה אתה יכול להתקשר," הושיט לי חרוצי כרטיס ביקור.

*          *        *

זהו. זה קרה בדיוק לפני שבוע. מאז הדכדוך לא עוזב אותי. מעולם לא חשתי מושפל כל כך.

כך הרגיש בוודאי האיש  האומלל כשהילד הצביע עליו באמצע הרחוב וצעק שהוא עירום.

אולי אני באמת צריך להזמין לי איזה בגד חדש בתפירת בית..

1.      נמסר על השלמת מועמדותה של שרון רון. המזכירות ממליצה לאסיפה לקבלה חברות בקיבוץ.

2.      הוחלט על הקמת קרן "דור לדור" – קרנות תמיכה בחברים ובנים בעלי צרכים מיוחדים. נוסח ההחלטה מצורף לגליון זה של "ברמה". עדיין יתכנו שינויים בנוסח שיובא לאישור האסיפה.

3.      הוחלט להתחיל ב- 15.2.03 בחיוב בגין נסיעות מרכז ההסעות (סוזן), לפי התעריף:

קרית אתא – פטור.

צומת הצריף, ק. חיים, צומת המפרץ, צומת יגור – 3.5 ₪.

קריון, יגור, אורנים, לב המפרץ – 5 ₪.

חיפה – 10 ₪.

(יעדים נוספים לפי הקרוב לתעריף הנ"ל). החיובים יעשו בתקציב החבר לפי רישום שיועבר על ידי סוזן אחת לחודש לקופת בית.

4.      נדונה פעילות חברים בנושא הישוב המתוכנן "חרוב". המזכירות חוזרת על החלטה קודמת לפיה פעילות זו אינה נעשית בשם רמת יוחנן או על פי החלטת מוסדות רמת יוחנן, והחברים מתבקשים להקפיד שלא להציגה ככזאת.

5.      הפרטת תיקון מכשירי חשמל. הוחלט לבצעה בתשלומים חודשיים שווים. ההפרטה לא תחול לגבי חברים המתגוררים ב"חמדת אבות".

6.      הפרטת חוגים. תבוצע  בתשלומים חודשיים שווים. תחול על חברים ומועמדים. זיכוי חבר בודד יהיה שווה לחצי זוג. ברוב דעות החליטה המזכירות שגם הפרטה זו לא תחול על חברים המתגוררים ב"חמדת אבות". יובא לאישור האסיפה.

רשם – אודי..

"דור לדור"
קרנות תמיכה בחברים ובנים בעלי צרכים מיוחדים

1.     הקיבוץ יערוך קרנות אישיות (להלן הקרנות) להבטחת עתידם של חברים וילדי חברים
       בעלי צרכים מיוחדים או בנים התלויים בחבר כהגדרתם בתקנון הקיבוץ, (להלן
       "הנצרכים".)
2.    מטרת הקרן האישית, היא להבטיח לנצרכים קיום הוגן במקרה של שינויים בקיבוץ
        לרבות מעבר לשכר דיפרנציאלי, העמקת ההפרטה, הקטנת הערבות ההדדית וכיו"ב.

3.    צוות שיכלול את מזכיר הקיבוץ, מרכז ועדת בריאות, מרכז ועדת רווחה, הגזבר ומרכז
       המשק הצרכני, יהיה מופקד על ביצוע ההסדר, במסגרת התקציב שיאושר כאמור לעיל.

4.    הסדר זה חל רק על נצרכים העונים על כל הקריטריונים המפורטים להלן  יחדיו:
       4.1 . מקום מגוריו של הנצרך הוא בקיבוץ או במוסד אליו נשלח מטעם הקיבוץ.
       4.2 . הנצרך מוכר ע"י מוסדות המדינה כזכאי לתמיכה כספית בשל  מצבו הבריאותי (פיזי
               או נפשי).

       4.3. הנצרך הוא חסר "כושר השתכרות" באופן מלא או חלקי.
       4.4 . לגבי בן, שני הוריו או אחד מהם, הם חברי הקיבוץ או נפטרו בהיותם חברי הקיבוץ.
       4.5 . הנצרך הוכר ע"י הנהלת הקהילה, על פי המלצת מחלקת הרווחה, רופא המשפחה,
               המוסד לביטוח לאומי כבעל  צרכים מיוחדים או תלוי בחבר כהגדרתו בתקנון
              הקיבוץ.

5. הקיבוץ יפקיד בקרנות סכומים עבור הנצרך רק אם הוא ולגבי בן גם הוריו עמדו
    בתנאים המפורטים להלן:

      5.1. עמדו בתהליך הבטחת עתידו של הנצרך כפי שנדרש ע"י הנהלת הקהילה או מי
             שהוסמך על ידיה לכך, לרבות איבחון, השמה, שיקום, מיצויי הזכויות במדינה כולל
             בהליכים שיפוטיים ומעין שיפוטיים, מינוי אפוטרופוס במידת הצורך.
      5.2  הנצרך, והוריו אם הם מתגוררים בקיבוץ, ממלאים את חובותיהם על - פי אורחות
              החיים ותקנון הקיבוץ, ומקיימים את החלטות הקיבוץ כפי שיהיו מעת לעת.
      5.3. אם לנצרך או להוריו או לאחד מהם, יש תקבולים או רכוש ממקורות חיצוניים,
              לרבות כאלה שעל - פי תקנון או החלטות הקיבוץ אין חובה למוסרם לקיבוץ, רשאי
              הקיבוץ לראות תקבולים או רכוש כאלה כבאים במקום עריכת הקרן ע"י הקיבוץ.   

  6.  נצרך שהוכר ע"י הקיבוץ כמי שזכאי לכך, יערוך עבורו הקיבוץ קרן בהתאם לאמור
       בהסדר זה והתחלת הפקדת כספים בקרן תהיה לאחר אישור הנהלת הקהילה.

 7.  תקרת הקרן תחושב בהתאם לגילו של הנצרך ו"כשר השתכרותו", באופן שתבטיח
      קיצבה חודשית בגובה "שכר המינימום" הקבוע במשק הישראלי, בניכוי גמלת הנכות
      הכללית וכל תקבול חודשי אחר שמקבל הנצרך מרשות ממלכתית כלשהי.

       7.1. הצוות יקבע את "כשר ההשתכרות" של הנצרך על פי חוות דעת של מחלקת הרווחה
               במועצה האיזורית, רופא המשפחה והמוסד לביטוח לאומי. קביעה זו יכולה להשתנות
               מעת לעת בהתייעצות עם אותם הגורמים.

7.2. בחישוב ההפקדות בקרן,יילקחו בחשבון הפקדות בגין הנצרך בקרנות פנסיה או קופות
        גמל וכיו"ב וקיצבאות המגיעות או שיגיעו בעתיד מקרנות פנסיה ו/או קופות גמל על שם
       הנצרך.
7.3. אחת לשנה ימסור הצוות למזכירות דיווח מפורט לגבי כל הקרנות.

8. במקרה שלנצרך הורה אשר אינו חבר הקיבוץ, (בשלב פתיחת הקרן או לאחר מכן),
      יעביר הקיבוץ לקרן רק עד מחצית ההפקדות הנדרשות.

9. במקרה ששני ההורים אינם חברי הקיבוץ (למעט במקרה של פטירה בעת היותם
       חברי הקיבוץ), תיפסק התמיכה של הקיבוץ בבן הנצרך והאחריות הבלבדית לבן תחול
       על ההורים. הקיבוץ ישקול העברת הקרן או חלקה לבן או לאפוטרופוס.

10. הקרנות יהיו אישיות ועבור כל בן שבהסדר ייפתח חשבון נפרד. החשבונות יהיו
      בבעלות הקיבוץ והם ינוהלו ע"י גזבר הקיבוץ ונציג המשפחה, (נציג משפחה לכל
      חשבון).
11. במקרה של שינויים מהותיים בקיבוץ, לרבות תהליך של פירוק, הפרטה, שיוך נכסים
      וכיו"ב, יילקחו בחשבון זכיותיו של הנצרך, הסכומים הצבורים בקרן.

12. אם תיפתח בעתיד אפשרות שיקום ומחייה מחוץ לקיבוץ עבור נצרך שנערכה עבורו
      קרן, ישמשו בהסכמת הקיבוץ הכספים הצבורים בקרן, למימון הוצאות השיקום
      והמחייה וכל הכרוך בכך.

       13.1. בהגיע הקרן לאיזון אקטוארי או בהגיע הנצרך לגיל בו הוא זכאי לפנסיה בגובה
              השווה או עולה על קיצבת הקרן, יועברו תשלומי הקיצבה או הקרן כולה לפי העניין    

             לבעלות מלאה של הקיבוץ.

     13.2. במקרה והנצרך  נפטר, חס וחלילה, תועבר מיידית יתרת הכספים שבקרן לקיבוץ.
14. הפקדות הקיבוץ בקרן מסויימת או בקרנות כולן, יהיו במסגרת תקציב הקהילה
      כפי שיוחלט עליו ע"י מוסדות הקיבוץ מעת  לעת.
15. מבלי לפגוע באמור בסעיף 14 לעיל, קובע הקיבוץ כיעד את איזון הקרנות לגבי הזכאים
     במועד תחילת ההסדר לתקופה של כעשר שנים.
 16. ההפעלה השוטפת של הקרנות תהיה באחריות הגזבר.
17. הסדר זה יכנס לתוקפו עם אישורו באסיפה ברוב רגיל..

 

תיאגוד:  הסכם התיאגוד נחתם אולם עדיין לא בוצע בפועל מכיוון שישנם גורמים כמו רשויות המס ובנקים אשר צריכים לאשר את המהלך. באופן כללי הקמנו אגש"ח (אגודה שיתופית חקלאית) בשליטה מלאה של הקיבוץ אשר אף הוא אגש"ח.

אל האגש"ח החדש אנו נעביר חלק מהעסקים ואת מניות פלר"ם המוחזקות כיום ישירות ע"י הקיבוץ. כמו כן, בכוונתנו להעביר את חובות הקיבוץ הקיימים לבנקים לאגש"ח החדש.

העברת המניות, המהוות את הנכס העיקרי והיקר מכל העסקים, תיעשה באמצעות מכירה לפי ערך קבוע מראש. הקיבוץ הוא הבעלים באופן מלא של המניות ושאר הנכסים באמצעות תאגיד נוסף. ישנן מספר מטרות אותן ברצוננו להשיג ובהן הפרדת העסקים מהקהילה, כך שהקהילה תיחשף כמה שפחות לתנודות בעסקים, העברת החוב ושחרור הקהילה משעבודים, אפשרות נוחה יותר להעברת רווחים בעתיד לקהילה, תשתית להשקעה בפעילויות עיסקיות ושיוך נכסים לחברים במידה ונחליט על כך. כפי שנאמר, מהלך זה אינו פשוט ומצריך אישור מוקדם לפחות של רשויות המס הוא חשוב מבחינה עיסקית וכלכלית (לא "מהפכה") ואנו עושים מאמץ כדי ליישמו בפועל.

תכנית 2003:  תכנית המיגזר העיסקי הוצגה ואושרה בישיבה של הנהלה כלכלית רחבה עם מרכזי הענפים, כאשר כל מרכז ענף נתן סקירה קצרה על הנעשה בתחום אחריותו.

מיגזר עיסקי חקלאי:

גד"ש – השותפות מצליחה לשמור על ריווחיות בשלוש השנים האחרונות כולל בתכנית 2003. הגד"ש משאיר לרמת יוחנן מקור עצמי של 1.5 מליון ש"ח לאחר שכ"ע חברים בהיקף מתוכנן של כ – 450 אש"ח. שכ"ע חברי רמת יוחנן בשותפות יורד במשך השנתיים האחרונות וכך גם ב – 2003. החל מאמצע 2002 כל עובדי הגד"ש מכל המשקים הם שכירים לכל דבר ומקבלים תלושי שכר מהשותפות על כל המשתמע מכך.

מדגרה – שנת 2002 תהיה אחת השנים הטובות במדגרה כתוצאה מהיקף הדגרה גבוה במיוחד. בשנת 2003 אנו חוזים ירידה מסיוימת בהיקף ההדגרה ובהתאם לכך יירד הרווח. מחיר החשמל, המהווה את מקור האנרגיה במדגרה, עלה באופן ניכר ומשפיע על הרווח הנקי. בסה"כ מקור עצמי של המדגרה ב – 2002 יעמוד על כ – 570 אש"ח וב – 2003 התכנית כ – 480 אש"ח.

לול פיטום – תוצאות מקצועיות טובות במיוחד מאפשרות להמשיך ולהרוויח ב – 2002 למרות מחיר פטם נמוך ועליה במחיר התערובת. הענף יגיע ב – 2002 למקור עצמי של כ – 500 אש"ח וב – 2003 אנו צופים ירידה ל – 360 אש"ח. באיזור כל המשקים למעט רמת יוחנן וכפר מסריק נכנסו לאינטגרציה ואנו נשקול את צעדינו בהתאם להתפתחויות ולמצב שיתהווה מול מילואות.

רפת ובקר –  הענף נמצא בשחיקת ריווחיות כאשר ב – 2001 עמדנו במקור עצמי של 1.3 מליון ש"ח, ב – 2002 800 אש"ח ותכנית 2003 עומדת על כ – 730 אש"ח. השחיקה הן בתחום החלב והן בתחום הבשר. ב – 2001 קיבלנו תוספת מכסה של כ – 60,000 ליטר אשר נלקחה במהלך 2002 ו- 2003. הענף מאחד כיום את פעילות החלב עדר הבקר והמפטמה ואנו בודקים כל שלוחה בנפרד. עדר הבקר מפסיד מדי שנה כמה עשרות אלפי ש"ח (יש מטרות נוספות לקיום העדר) והמפטמה מרוויחה כמה עשרות אלפי ש"ח וכך מתוכנן גם ל- 2003. השקעה גבוהה במיוחד מתוכננת ברפת בתחום איכות הסביבה, כ – 1.5 מליון ש"ח לאחר מענקים.

פרדס – לאחר שנתיים של הפסד הענף מצליח לעבור לרווח ב – 2002. מגמה זו צפויה להימשך גם ב – 2003. המקור העצמי המתוכנן כ – 70 אש"ח.

סובטרופיים – לאחר שנתיים בהן הענף הגיע לרווח של 80 אש"ח בשנה, תכנית 2003 מצביעה על הפסד קל כתוצאה מירידה בהכנסה הצפויה מאבוקדו. חשוב לציין  שהענף מעסיק חברי קיבוץ אשר חלקם מעבר לגיל עבודה ועדיין עובדים במרץ כך שהתרומה הכוללת של הענף לקיבוץ היא מעבר לרווח הנקי.

סה"כ המיגזר החקלאי מתוכנן להגיע למקור עצמי של 3 מליון ש"ח לעומת 3.5 ב – 2002 ו – 4.2 ב – 2001. היקף ההשקעות כ – 2 מליון ש"ח שמתוכם 1.5 מליון השקעה באיכות הסביבה ברפת.

מיגזר עיסקי לא חקלאי:

נגריה – מחזור הכנסות של הענף כ –800 אש"ח כאשר 70% מהכנת משטחים לפלר"ם. מקור עצמי ב – 2002 כ – 140 אש"ח ובתכנית 2003 צפוי לעלות ל – 190 אש"ח.

מסגריה – מחזור הכנסות כ – 800 אש"ח כאשר פלר"ם מהווים כ - 65% מההכנסות. מקור עצמי שלילי בשנים 2001 ו – 2002. בתכנית 2003 בכוונתנו לבצע פעולות התייעלות שיגרמו לענף להגיע לאיזון לאחר עבודה ופחת.

מוסך – מחזור הכנסות ב – 2002 1.8 מליון ש"ח כאשר הקהילה מהווה 34% מההכנסות, חקלאות 39% ופלר"ם 27%. מקור עצמי מתוכנן ב – 2003 כ – 210 אש"ח לעומת 250 ב – 2002.

וידאו – לאחר צמיחה מרשימה בשנים 2000-2001 מרגישים האטה בסוף 2002 וכך גם צפוי ב – 2003. ההכנסות ב – 2002 עמדו על 650 אש"ח, כולן חיצוניות. ב – 2003 בשלב זה צופים ירידה בהכנסות ובהתאם לכך ירידה במקור העצמי מ – 350 אש"ח ב – 2002 לתכנית של 180 אש"ח ב – 2003.

אורווה – הכנסות ב – 2002 עלו לעומת 2001 אולם כתוצאה מעליה בהוצאות הענף יסיים את 2002 בהפסד קל. בכוונתנו ב – 2003 להגדיל את ההכנסות על אותן הוצאות קבועות ובכך להגיע לפחות לאיזון לאחר פחת ועבודה.

נדל"ן פנימי – ההכנסות בענף זה עולות בהתמדה ותכנית 2003 עומדת על כ – 1.2 מליון ש"ח כאשר המקור העצמי גבוה ביותר ביחס למחזור. אנו מתכננים השקעות בהיקף שח 500 אש"ח כדי להכשיר מבנים נוספים למגורים. השקעות אלו ע"פ התכנית יניבו תשואות גבוהות ויוחזרו תוך 3-4 שנים.

סה"כ המיגזר העיסקי הלא חקלאי מתוכנן להגיע למקור עצמי ב – 2003 של 1.6 מליון ש"ח לעומת 1.5 מליון ש"ח ב – 2002 והיקף השקעות מתוכנן ל – 2003 של כ – 670 אש"ח.

כל המיגזר העיסקי (חקלאות ועסקים) מתוכנן להגיע למחזור של 33 מליון ש"ח ומקור עצמי של 2.8 לאחר העברת 1.8 מליון ש"ח לקהילה כהשתתפות בהוצאות משותפות. תכנית השקעות של המיגזר העיסקי ל – 2003 כ – 2.6 מליון ש"ח.

תכנית המשק המאוחדת הכוללת מקורות ושימושים תובא בשבועיים הקרובים בפני ההנהלות ולאחר מכן תוצג בפני האסיפה.

קרקעות:  בנוסף לעיסוק ביישוב החדש חרוב נפתחה חזית נוספת מכיוון קרית אתא אשר הגישה בקשה לסיפוח של עשרות דונמים משטח המרעה לאורך גבעת הזהב לצורך הקמת בי"ס. בכוונתם

להקים את ביה"ס בשטח שבין לול הרביה לרח' האלמוגן בגבעת רם בצמוד לשטח המנגו. אנו הבענו באופן נחרץ את התנגדותנו למהלך זה ואנו מצפים שהמועצה תעמוד לצידנו בנושא זה. בתחום הבניה החדשה, הגשנו בקשה לוועדה המחוזית חיפה לשינוי ייעוד קרקע חקלאית לטובת הבניה החדשה. הנושא נתקל בקשיים ואנו מקווים שבישיבה הבאה הנושא יוסדר.

בניה פרטית:  לאחרונה הוגשו פניות לבניה פרטית אשר אינן עומדות בתקנון שלנו.  מכיוון שבעוד נושאים הקשורים לבניה פרטית איננו  עומדים בתקנון, אנו עוסקים בשידרוגו כדי שיתאים למהלך החיים, לרצון החברים ולבעיות שהקיבוץ נתקל בהן..

לא תּוֹכָם כְּבָרָם

אַרְבַּע הָעוֹנוֹת בְּמַחֲזוֹר                           

כָּל אַחַת בְּתוֹרָהּ,

לֹא אֲנִי

אֶת סֵדֶר בּוֹאָן קָבַעְתִּי

בְּבוֹאָן, דָּבָר לֹא הִבְטִיחוּ

רַק לוֹמַר אֲנִי כָּאן

וְלָתֵת מֵעַצְמָן.

מִמֶּנִּי דָּבָר לֹא בִּקְּשׁוּ

וּפָנוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּן.

מִמְּרוֹם מוֹשָׁבָם

יוֹשְׁבֵי קֶרֶת רַבָּה בְּבוֹא עוֹנָתָם

כֹּה שׁוֹנִים  מְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

כְּפוֹשְׁטֵי יָד צָרִים

עַל דַּלְתִּי

נוֹטְפֵי צוּף הַבְטָחוֹת,

מֵעַצְמָם, דָּבָר לֹא הֵצִּיעוּ.

וַאֲנִי הֵן אוֹתָם

לֹא מַמָּשׁ רָאִיתִי

אַךְ קוֹלָם הָעוֹלֶה מִקֻּפְסַת הַפְּלָאִים

מְהַדְהֵד רֵיק,  כְּהַמְחָאָה חוֹזֶרֶת,

לֹא תּוֹכָם כְּבָרָם

בְּעוֹנָתָם דָּבָר לֹא יָבִיאוּ

מִלְּבַד אַכְזָבוֹת.

                                                ראובן עזריאלי

ואתחיל בקווים לדמותו של חבר טוב שלי שעזב לפני הרבה שנים  את קיבוצו, הלך למושב שם הוא חי עד היום לא רע . לא רע בכלל !

זה היה לפני יותר משלושים שנה, נפגשנו במילואים באחד ה"אֵי-שָׁמִים", העברנו יחד הרבה שעות שמירה, אימונים ו...דיבורים. הוא היה כזה גדול גבוה ומרשים, שער צהוב מתולתל פרוע, קראנו לו פרבמן, בשם המשפחה, אף פעם לא בשמו הפרטי, אני לא בטוח אם בכלל היה לו כזה, אישיות ססגונית, הרוח החיה בכל התגודדות, תמיד במרכז, אי אפשר היה להישאר אדיש לנוכחותו. מפוזר מארץ המפוזרים, מרושל בלבושו, כרונית מצוי בהליכי "חוֹסָרים" ו"הַשְׁלמות". החזרת ציוד בסוף המילואים היתה לגביו משימה טראומטית במיוחד.

הסינכרוניזציה בין רגליו היתה מדהימה כל רגל רצה לכיוון אחר, למסתכל מן הצד לא היה ברור איך הוא בכלל מתקדם ישר. משקיען בלתי נלאה, מתוך אחריות פנימית וברצינות תהומית, אף שלא היה חסר חוש הומור. אם נאמר שהיה האב הרוחני של ה"קומבינה", זה לא יהיה רחוק מהמציאות, ואין צריך לומר שזה מעולם לא בא על חשבון מישהו מחבריו.

בין שאר מעלותיו הטרומיות היתה לו בעיה אחת קטנטנה עם הצורך להתרחץ יום יום. הוא והמקלחת לא חיו בשלום זה עם זו, אותו זה לא הטריד, אותנו כן!

כשהיה מתפשט או חולץ... אללה יסטור!!!  עיזות היו בורחות ממנו...

פרבמן היה שייך לאותו גזע אנשים שלעולם לא יהיו שבעי רצון מעצמם או מאחרים, התכונה הזו תמיד דחפה אותו לחפש ולחפש. הוא נולד וגדל בשמרת, הבינוניות הקיבוצית לא התאימה לאנרגיות העצומות שהשתוללו בתוכו, הוא עזב והלך לאלמגור שהיה אז מושב צעיר בהקמה. היה מראשוני הנוטעים שיזמו ודחפו את גידול הליצ'י בארץ.

הרעיונות שלו תמיד הקדימו את המציאות, בעיני רוחו צפה הרבה שנים לפני המפולת הגדולה, מה הולך להתחולל בקיבוצים אם לא יתאימו עצמם למציאות המשתנה. הוא תיאר כבר אז  בבהירות מפליאה את השינויים שמתרחשים היום אחד לאחד, ואל נשכח, זה היה בשנים שהקיבוצים היו בקונצנזוס וכולנו היינו בטוחים שלעולם חוסן. לא נראה שום דבר באופק שיוכל למוטט את המבנה המוצק  שלהם.

היום אנחנו יודעים, מה שנכון לגבי כל מהפכה נכון גם לגבי המהפכה החברתית המפוארת הקיבוצית. וביתר שאת.

הוא אהב להשתמש במונחים שאוּלִים מעולם התושב"ע, ביטויים שבארמית נשמעים יותר טוב. אחד מהם נחרט היטב בזיכרוני, ביטוי שהתייחס לתופעות שוליות ומעצבנות, או אנשים קטנים שעושים כלום וּמְדַבְּרִים כמו פסטיבל. הוא היה אומר: "אִיסְטרא בָּלָגִינַא קיש קיש קרייא"

הפירוש הפשטני הוא: מטבע בחבית ריקה עושה הרבה רעש.

איך בכלל נסחפתי לכל ההקדמה הארוכה הזו, אני לא יודע, סתם.  ואני בכלל רציתי להגיד כמה מילים על ה"דיווח השבועי" שבזמן האחרון גורם לי תחושה של אי נוחות מתגברת.

כשאני נדרש לשים את האצבע על הגורם לכך אני חושב שנימת שביעות הרצון העצמית המופרזת שנושבת מהדיווח פשוט  לא מתאימה לי.

ואני תוהה, האם אין אודי (אולי בלי משים), שם בראש שמחתנו דווקא את ה"איסטראות בלגינא" ומטפל בהן בצורה משונה במקום בעניינים החשובים באמת.  

או שהוא מתכוון להעביר לנו את המסר: תראו כמה השיטה הקיבוצית נפלאה, תראו כמה טוב לנו, ותראו במה אנחנו עסוקים – בשוליים הזניחים. אז כן, המסר עובר. ובמילים אחרות, אל תעירו דובים משנתם,  הם עוד עלולים חלילה לטרוף...  

אבל... כל זה בתנאי ש"תתנהגו" כראוי - תקנו את הזול, אל תבזבזו, תתווכחו על מחירים, תחסכו במים, בחשמל, וכו' מעשים שבגדר צרכנות נבונה, - כל השאר כבר יסתדר מעצמו.

אין לי שום דבר נגד הגישה הזו פרט לשאלה המאוד טריוויאלית, אם כל-כך טוב לנו, למה מסתובבים פה כל כך הרבה חברים לא מרוצים.

שביעות הרצון הזו שחוזרת על עצמה כמו מנטרה מדי שבוע, - מסוכנת לנו מאוד! מתכון מוּעד לאי עשייה.

אני משוכנע שאודי פועל ומקדם עניינים חשובים מאוד בדרכו, הפרטות, קרנות, תקנונים, שינויים וכו' אבל יש לי בהחלט כמה השגות על דרכי ההתנהלות, הטיפול, הדגשים, חוסר בהירות באשר לסמכויות ופלישה גסה לעבודת הוועדות (אלה שעדיין פועלות).  

וגם... תשומת-לב מופרזת לאותן "איסטראות בלגינא" (בלי להזכיר שמות), שיושבים על הוורידים שלו ושל יתר העוסקים במלאכה, שעושים הרבה רעש, שמטריחים את האסיפה על קוצו של יוד, שמטרידים את העלון, ש"משגיחים" על האחרים שיילכו בדרך הישר, בקיצור מעסיקים את הציבור בדברים שהוא פשוט לא רוצה להתעסק בהם. מסיטים אותנו מן העיקר ואין פוצה פה....

ואני לא מבקש תשובות במקום שאין יכולת לספק אותן, הפתרונות לא נמצאים בכיס של אף אחד, ואולי גם אינם בנמצא בכלל, אבל לדווח לנו שהכל תקין פרט לאי אלה "בלתי מרוצים" שעושים גלים בביצה, ומפריעים למהלך חיינו השקטים, זה מוגזם.

הרוב השקט ברמת יוחנן יודע לחשוב בעצמו, מוּדע היטב למאזן מה טוב בשבילו ומה לא. אין לו צורך בהגנה על נפשו הרכה על ידי דיווחים של שביעות רצון עצמית. הם לא יקדמו אותנו לשום מקום. זה נכון שהיום טוב לנו מהבחינה החומרית, והלוואי שהמצב יימשך כך גם הלאה, כל היתר בספק רב.

אז לפעמים כשאני לבד מול המחשב ועושה לי את המאזן שלי, אני נזכר באותו חבר, מתגעגע להבחנות הדקות והקולעות שלו, הוא מעולם לא היה שבע רצון. לגביו שום דבר לא היה מובן מאליו. הוא תמיד  ידע לשאול את השאלות שאחרים לא שאלו, או לא העזו לשאול וגם להסיק את המסקנות המתבקשות.

ודרך אגב, היתה לפרבמן מכונית "סוסיתא" ישנה, עשויה פיברגלס, תוצרת הארץ. המכונית הזו נראתה בערך כמוהו, גם הגלגלים שלה נסעו פחות או יותר כל אחד לכיוון אחר. אף אחד לא ידע איך היא ממשיכה לסחוב  ולנוע קדימה... אבל זה כמובן לא שייך לסיפור שלנו, כמו שכבר אמרתי קודם, פשוט נסחפתי....

שייסע לראות את בנות תאילנד ויבין הכל...

מה שעשיתם ולא עשיתם בתאילנד ... / איתן שטייף

חזקה עלי מצוות העורך למהר ולספר משהו על הטיול שערכנו, קטי ואנוכי, בארץ החופש תאילנד (אולי כדי להתקזז עם כתבות ומוּבאות – ציטוט בהקשר לאיכות הסביבה, ואולי כי עדיין יש בינינו בודדים שטרם ביקרו בארץ החביבה הזו).

אקצר ואומר כי, כצפוי, נהנינו מכל רגע – בנוסף לפגישה עם נחשון בני, גם לטייל בחברתו כעשרה ימים הייתה הנאה גדולה, אבל במיוחד – בארץ זו שיש בה גם נופים מלאי הוד פראי, גם עיסקי תיירות משופשפים ויעילים שנותנים לך להינות ללא קץ (כפי שגדיא אומרת – פילים, מפלי מים, שיט על נהרות והעפלה לפסגות גבוהות – יחד עם קוברה שואו, מונקי שואו, ועוד הצגות תיירים שמתאימות לכל גיל משנתיים ועד מאתיים), ומעל לכל – בתי מלון בכל מחיר מחמישה ועד חמישים דולר, מזון טעים וזול עד לגיחוך, ומי שעד כאן הגירוי לא מספיק לו – שייסע לראות את בנות תאילנד ויבין הכל....

אמנם לאיים לא נסענו (זה באמת המקום לצעירים ..) אבל בכל זאת היה לנו מה לראות והיכן לטייל. ביקרנו וראינו את הגשר על הנהר קוואי (כולל בית קברות מרשים ומוזיאון צנוע שמראה את מוראות הביצוע היפני), עלינו לצפון (ציאנג-מאי, ציאנג – ראי) שטנו על הנהר מה-קוק ועל המה-קונג (וזאת לידיעתכם  MAE-KONG או בעצם    MAE-NAN-KONG פירושו  בתאילנדית נהר-קונג , NAE-NAN פירושו "אם המים" שהוא בעצם נהר) בסירת "זנב ארוך" התאילנדית – סירה קלה שטסה על המים במהירות שהיא כמעט על קולית, ירדנו לאי בבעלות מדינת לאוס כדי לוודא שאכן הבירה הלאוסית טובה מזו התאילנדית (וגם הקפה...), צפינו במוזיאון האופיום וראינו את "נפלאות" משולש הזהב המספק יותר ממחצית תפוקת האופיום העולמית בניהול שלושת הממשלות המקומיות, ולצד כל אלו כמובן שביקרנו בפיסגה הגבוהה בתאילנד (פארק לאומי בראש הר), וגם הבלתי נמנע – עשרות מקדשים מכל סוג ומין (המקדש נקרא ואט, והמקדשים נמדדים בקילו-ואטים, כלומר באלפי מקדשים לכל עיר), ועוד ועד נפלאות.

האוכל הוא אחד מן הדברים המופלאים בתאילנד: מתובל בכמה רמות לבחירת הסועד (מחריף קטלני עד למתון), מוקפץ כהלכה עם הרבה ירקות, כולל כאלו שלא נראים במקומותינו, ומופיע בכל אתר – אם במסעדה או בית אוכל "רשמי", ואם (במיוחד) בבאסטות האין-סופיות בכל רחוב וכיכר, כולל בסירות – לא רק בשווקים הצפים – ובכל שעה משעות היום והלילה.

מומחים אומרים כי לעומת הרעב בהודו, שנובע מקדושת הפרות, הקופים ועוד בעלי חיים, בתאילנד אין רעב כי אוכלים כל מה שזז, מז'וקים ועד פילים – יש ברווז ויש חזיר ויש עוף ויש בקר ויש שרצי ים ודגים מכל הסוג, ויש כמובן בעלי חיים שלא אנקוב בשמם – הכל אכיל והכל כשר (כך גם בתחום המוסרי – אבל לא ארחיב בקטע זה כדי לשמור על תומתם של הקוראים...).

ובאנגקוק – מה יש עוד להוסיף עליה? קשה להחליט אם העיר היא בעצם  מסעדה גדולה אחת, או שוק גדול. לאורך כל רחובותיה פרושות באסטות אין סופיות ועליהן – או תבשילים על גז, או פירות על קרח, או בגדים מכל סוג, או קשקושי תיירים מעץ, קש או נייר, והכל רוחש וגועש כל שעות היום ומרבית שעות הלילה. ובנוסף לאלו – ישנו השוק הרשמי (בכל שכונה) וגם שוק סוף שבוע (פעיל בכל יום אבל גובר בסו"הש), והמון בתי כל-בו בכל גודל ובכל רמה – ממחירי פשפשים ועד מחירים "גבוהים" יחסית לתאילנד.

בקיצור – יש בתאילנד הכל , אבל החשוב מכל: נחשון שותף במסעדה בטעם ישראלי הנושאת את השם "זולה" (  ZULA CO.LT)  ומציעה לכל צעיר ישראלי גם מקום אוכל, גם סוכנות נסיעות שמספקת כרטיסי נסיעה וטיסה לכל אתר בתאילנד, גם מרבץ ונרגילות למעוניינים, טלפונים במחיר מגוחך לארץ ולאתרים נוספים, ספריה עברית להחלפה ולמכירה הדדית, ובעיקר – מקום מפגש להחלפת חוויות ומידע באווירה ישראלית (שפירושה המעשי  הוא הרבה רעש וצעקות יחד עם לכלוך והתנהגות בוטה, כאלו הם צעירי הארץ שיוצאים לבילוי בחו"ל אחרי הצבא).

המקום מצוי צמוד לרחוב התיירות העממית – הקאהוסאן – והוא נגיש וזמין לצעירים (בכל גיל) שמגיעים לבאנגקוק במהלך השיטוטים במזרח (יש חדר איכסון לתרמילים למי שנוסע על מנת לחזור, והוא מלא...), ואני הייתי כמובן מלא הנאה לראות את נחשון מנהל את העסקים ביד בוטחת, מפעיל את הצוות התאילנדי (טבחים, מלצרים, טלפניות) בדיבור שוטף בשפת התאית, ונהנה מן החיים כל יום ויום.

מה לעשות – אנחנו, בני הדור השני לקיבוץ, גדלנו כדי למלא חובות ולקחת אחריות על המולדת, ובני הדור השלישי / הרביעי גילו את סוד החיים – לקחת הכל בפרופורציה, עם קורט מלח – ולא להיבהל מכך ששמעון פרס מודיע כי הביקור בתאילנד  מסוכן, בעוד בישראל מונים הרוגי פיגועים במאותיהם, ואילו בתאילנד שקט ושלווה. אפשר רק לקנא בהם, גם על כך שהם צעירים, וגם בכך שיש להם השלווה למצות את זמנם בשמחה והנאה. הלוואי עלינו כולנו ...

ולמי שטרם ביקר (אני יודע על צעירים רבים שכבר ביקרו אצל נחשון בשנה האחרונה) אני יכול רק להמליץ: תאילנד ארץ נהדרת למטייל בכל גיל, ומי שנגיע לבאנגקוק ולא מבקר את נחשון – שוגה שגיאה מרה. בהצלחה....

ביטחון/טרור מדיני/פוליטי ממשל ההסתה הגדולה

 20.1.03   יוסי אחימאיר
תגובות

בעקבות פרסומים שונים ב"ברמה" של שירה ופרוזה, מלווה בהסתה נגד ההתישבות החלוצית של יהודים, ובעיקר של "חרדים", הן ביהודה שומרון ורצועת עזה והן בגבעות גוש זבולון, אני מרשה לעצמי להביא כאן דברים שהתפרסמו ב"חדשות מחלקה ראשונה" וכל המוסיף גורע.

מביא לפרסום: אליעזר פארן

אלה הם ימי ההסתה הגדולה. מפלגות שונות מתחרות ביניהן מי תהיה המסיתה החריפה יותר. אישים באותן מפלגות מנהלים ביניהם תחרות פרועה, מי יהיה קיצוני יותר בדבריו, מי ישתלח ביתר שנאה ונבזות,  מחבריו.
ההסתה הזאת מתנהלת ערב ערב בתשדירי הבחירות, באין שופט עליון שיהסה אותם, באין מי שיקטע אותם. שתי מפלגות מצטיינות בהסתה זאת, העבודה ומרץ. וכמה מאישיהן הבולטים עוסקים בכך כמעט בכל הזדמנות שניתנת להם: מצנע ושריד, פואד ואלוני, בורג וביילין, ועוד ועוד.
על הכוונת שלהם - ההתנחלויות. דיבוריהם על ההתנחלויות, על מאות אלפי מתיישביהן, על רבבות יהודים שהקימו את ישוביהם ובתיהם בחבלי המולדת שמעבר לקו הירוק, גובלים באלימות מילולית, בהפקרות לשונית, בהתרת דם, בעלילת דם.

לדידם של מנהיגי השמאל הקיצוני - והיום לא תמצאו על מפת עשרות המפלגות הרצות לכנסת שמאל מתון - אחינו ביש"ע, חלוצי בקעת הירדן ורמת הגולן, מיישבי חבל עזה, בוני שילה, בית אל, אריאל וגוש עציון, מקוממי חברון ואלפי מנשה, הם הם האחראים, כביכול, למצב האסוני שכל עם ישראל שרוי בו מזה למעלה משנתיים. בהם האשם, עליהם הקלון, אותם יש להוקיע ולעקור, ואז כבמטה קסם ייפסק הטרור הפלשתיני, לא יישפך עוד דם יהודי.

יו"ר הכנסת, ששכח את כשלונות ראש ממשלתו ברק וההצעות הנדיבות שלו לפלשתינים, תולה את סיבת האלימות הפלשתינית בהתנחלויות. לא שנאת יהודים, לא רצון ערבי לחסל את היישות הציונית באשר היא, בין במעלה אדומים ובין בהרצליה, אלא איבה שתלויה בדבר אחד, בהתנחלות ב"שטחים הכבושים". שולמית אלוני שגוייסה לתשדיר מרץ, מדברת על המתנחלים בשפה בזוייה. מצנע מנסה לשלח במתנחלים את תושבי עיירות הפיתוח ולשקר במצח נחושה, שכל הכסף הולך אל מעבר לקו הירוק. הוא וחבריו לדרך האובדנית של השמאל מבטיחים פינוי התנחלויות, טראנספר ליהודים בתוככי המולדת היהודית. אכן, חזון משובב נפש יהודי.
תשדירים נוטפי ארס אלה, גדושי שנאת אחים שכדוגמתם אינה זכורה לנו, מובילים את מערכת הבחירות ה"רדומה" למסלול מסוכן של קרע בעם, של הזמנת עוד ועוד טרור - קודם כל נגד המתנחלים עצמם אך גם נגד שאנני נוה שאנן ורודפי השלום במצר, של הגברת שנאת ישראל במערב ושל התלהמות חסרת מעצורים ברחוב הערבי.

לא יפריעו להם, למצנע את אלוני, לשריד את פואד, הקולות שמשמיעים דוברי החמאס והג'יהאד במאורותיהם בעזה, ההצהרות שהם משחררים למצלמות של הרשתות העולמיות וכמובן גם של ערוץ 2, השש לשדרם, בדבר אי סופיותו של הסיכסוך אלא רק בהכנעת ישראל, בהרג כל אזרחיה היהודים ובחיסול היישות הציונית.
הדיבורים בקרבנו, בתשדירי הבחירות של השמאל הקיצוני, בוודאי לא ירתיעו את רוב הציבור הלאומי, השפוי, מלהוסיף ולתמוך במפעל ההתנחלות הציוני, מלעודד את אחינו המתיישבים, שזכותם ליישוביהם ולבתיהם אינה נופלת מזו של שולה בכפר שמריהו ה"כבוש" ושל עמרם בחיפה ה"אדומה". הדיבורים האלה, עם כל הנזק החמור שהם מסבים למעמד ישראל, ועם כל העידוד לטרור שהם מביאים בעקבותיהם, רק יחזקו את המחנה הלאומי למפלגותיו, ורק יביאו להמשך הצטמקות השמאל.

את דוברי החמאס, עבדול עזיז רנתיסי וחבר מרעיו, הדוברים האנטישמיים והמסיתים לרצח, יש לשתק בהקדם בדרך שזרועות הביטחון שלנו אמונים עליה. את דוברי השמאל הקיצוני בקרבנו יש להוקיע, לגמד, להכות פוליטית ביום דין הבחירות הקרב והולך, כדי שהשפעתם ההרסנית, הנזק שהם גורמים לעם ישראל, יהיו מיזעריים.
צודק אריק שרון וצודקים הדוברים האחרים במחנה הלאומי, כי האחדות היא ברוכה, רצוייה ויש לחתור להשגתה אחרי הבחירות. אבל אחדות עם מי? עם אלה המסיתים לפלגנות ולסכסכנות מסוכנות? גם בלעדי העבודה בראשות מצנע, גם בלעדי מרץ של שריד, ביילין ואלוני, גם בלעדי 30 המנדטים (מאכסימום) של השמאל הקיצוני המתדלדל והולך, אפשר לכונן ולו אחדות חלקית. אחדות של המפלגות האחראיות, הלאומיות, המאמינות בזכות ישראל לארצו הקטנטונת, לביטחון כל אזרחי ישראל ולדאגה מיוחדת למתנחלים ולהתנחלויות, שמצאו עצמם בשבועות האחרונים מותקפים הן על-ידי טרוריסטים מתאבדים מבחוץ והן על-ידי מסיתים ומעלילים מבית..

___________________________________

הערת העורך –

ושוב אני מבקש להבהיר, אין בכוונתנו לפתוח את העלון למוּבאות וציטוטים שכבר פורסמו בעיתונות או במקומות אחרים. המוּבאה הזו מתפרסמת אך ורק על מנת שלא לתת לאליעזר וחברים אחרים שמחזיקים באותה דעה, את ההרגשה שחס וחלילה מישהו מנסה למנוע מהם להביע אותה ברבים.

 והסגנון? -  הסגנון הוא האדם. כל המוסיף גורע.    ולהקורא ינעם.  

ושוב בחירות גורליות מאי פעם ....

זה נכון שהמנטרה בדבר גורליות בבחירות היא מטבע לשון מוכרת ונדושה, אבל מה לעשות מתינו אכן מוטלים לפנינו וההבדל בין גדר הפרדה לבין קידוש ההתנחלויות הוא אכן הבדל בין חיים למוות.

אני שמח לציין שרבים מתוכנו אכן מכירים בגורליות הבחירות ולכן חרף התסכול והאכזבות יש לא מעט מתנדבים (הגם שהכוס עדיין חצי ריקה ...) מכל מקום הימנעות מהצבעה כאקט של מחאה משולה בעצם להתאבדות והצבעה עבור מפלגות סרק קטנות גובלת בחוסר אחריות!

ולכן אפילו אם נגזר עלינו להישאר באופוזיציה, חשוב שנעשה זאת כמו שצריך, שכן גם לצורך התנערות מעפר חייבים בבסיס מוצק לתנופה מחודשת.

בברכת חברים

יהודה טל

לידיעת חברים –

חברים המעוניינים לנסוע (השנה 2003) לביקור משפחתי בחו"ל.

ביקור בנים/הורים בהתאם לתקנון, מוזמנים לפנות בכתב (לא בע"פ) עם פירוט יעד הנסיעה ותאריך משוער.

יש לשים את הבקשה לתא הדואר של לינט  חורש ויהודית ענבר, עד סוף חודש פברואר.  תודה.

רק בישראל, רק בקיבוץ (זוטות) /  איתן שטייף

א. חשמל

1. בכל מקום יישוב, לפני הפסקת חשמל, הדברת חרקים, או כל פעילות שמשפיעה על האזרח – מקובל כי מוכנסת הודעה לתיבת הדואר ובה מודיעים לכל אחד על הפעילות המתוכננת. ואילו אצלנו, משום מה, מסתפק האחראי לחשמל לפרסם מודעה בחדר האוכל ולכאורה "כולם יודעים" על הפסקת חשמל מתוכננת. כך גם קרה שהופתענו מהפסקת חשמל פתאומית – מכיוון שבצ"ג לא חשב שראוי להודיע למקום עבודה שתלוי בחשמל לעבודתו (אגב, המרוויחה היטב) על הפסקת חשמל מתוכנתת במיוחד לאיזור בו הענף פועל.

2. לפני כמה שבועות הודעתי גם לאחראי לחשמל וגם לרכז המשק הצרכני כי תאורת הרחוב באיזור המרפאות ובית הסיעוד פועלת דווקא בשעות היום ומוסיפה לעוצמת השמש. להפתעתי ולצערי חזרתי מטיול בחו"ל ונוכחתי כי לא קרה דבר. למי איכפת??

ב. טלפון

הופיעה חוברת "דפי זהב" לקיבוצים, והנה מתברר כי מי שאחראי לעידכונים מטעם רמת יוחנן לא מצא כי אולפן הווידאו, ענף מכניס שקשור בטלפונים לפרנסתו, אינו מופיע ברשימת הטלפונים של רמת יוחנן. נמצאו עוד פעילויות תלויות – תקשורת שלא נרשמו בספר.

ומי כן מופיע? לובי בית מוסדות, כריכיה, מחסן נוי, מחסן חצרנות ועוד ענפים שתלויים כנראה יותר מאולפן הווידאו בטלפונים לביצוע פעילותם.

יתכן כי לא צריכים להיות מופתעים אחרי שהודפס ספר טלפונים פנימי חדש שנלקח מיד כדי להחליפו  באחר, תקין. אבל בכל זאת – אם יש אחראי לעדכוני דפי זהב – יופיע נא מיד ויסביר את מחדלו, ואם אין – תדאג נא המזכירות כי גם לנושא זוטר וחסר חשיבות זה יימצא פתרון אחראי.

בבדיקה מתברר כי גם האחראי לטלפונים וגם המזכירות הטכנית סמכו זה על זה כי יטפל בנושא – וזו הייתה התוצאה..

מותר הכלב

לפני כך וכך שבועות התבשרנו על ידי אודי שמעתה ואילך יילקח נושא הטיפול בכלבים מטרידים ברצינות. ששון ושמחה, עובדה, כך היה כתוב שחור על גבי לבן ופורסם בעלון כהחלטת מזכירות. -  ימי המשיח.  אלא שהחלטה לחוד וביצוע לחוד.

ליד תאי הדואר רובצת בקביעות כלבה של אחד העובדים בבית הקומותיים, לפעמים היא קשורה ולפעמים לא. סהדי במרומים שאני לא יודע למה הכלבה הזו לא אוהבת אותי, מעולם לא עשיתי לה רע. בהתחלה חשבתי שאני יחיד סגולה בנושא האהבות והשנאות שלה ושתקתי. אחר כך הסתבר לי שאני לא. היא מטרד סביבתי להרבה חברים מבוגרים וצעירים בדרכם אל תאי הדואר שלהם ובחזרה, פעולה שיגרתית שלפעמים כרוכה בסכנת נפשות, היא מנמנמת לה בפינתה וכאילו בלי שום סיבה מיוחדת לפתע מזנקת עליך בנביחות מקפיאות דם וגם מנסה לטעום אותך לפעמים, לי זה כבר קרה, דוּוח לנו שגם ליגאל זה קרה. מי יודע למי עוד זה קרה ואנחנו לא יודעים. הכלבה הזו נשלחה אחר כבוד להסגר. השתחררה והנה היא שוב חוגגת ליד תאי הדואר. פניות חוזרות ונשנות (מזה כמה חודשים) לבעליה שיסלק אותה משם זוכות לתגובה אדישה, אותו זה ממש  לא מעניין, ובצדק, למה שזה יעניין אותו, פה זה קיבוץ, פה מותר הכל !?!?!?

אני באמת חושב שהגיע הזמן שאנחנו נקשור את עצמנו ונפסיק להסתובב חופשי בקיבוץ, כי זה ממש מעצבן את הכלבה הזו.       ירמיהו..   

"צנזורה ברמה".

לפני כשנה הבאתי בפני המזכירות הצעה למנות צוות ציבורי מצומצם שיהיה ממונה להכריע במקרים של חילוקי דעות לגבי פרסום חומר ב"ברמה".

המזכירות דחתה את הצעתי וסברה שמספיק שיקול דעתם של העורך ושל המזכיר, עליהם ניתן תמיד לערער במזכירות.

מקרים של חילוקי דעות כאלה הם נדירים מאוד ובתשעים ותשעה פסיק תשעה אחוז מהם מושגת הבנה בין הכותב ובין העורך או המזכיר כולל  הימנעות מפרסום או שינוי או מיתון הניסוח.

הקווים העיקריים המנחים אותי הם: הימנעות מהלבנת פני חבר ברבים או מהעצמת קונפליקט שיש סיכוי סביר להגיע לפתרונו בדרכי שלום.

בשבוע שעבר הפיצה עדה כץ בתאי הדואר קובלנה בנושא תפירת בית. מה שחיסרה עדה ונראה לי ממין העניין, הוא לציין שרק שלושה ימים קודם לכן קיימנו עדה, רינה, צור ואנוכי דיון בנושא וגיבשנו הצעת פתרון שהייתה מקובלת על כולנו ואף יצא לגביה סיכום כתוב.

סיכמנו שצור ואני נפעל למימוש הפיתרון המוצע תוך זמן קצר ובהקשר זה ביקשתי מעדה להתאפק מפרסום כתבתה ב"ברמה" על מנת שלא להקשות עלינו במימוש הפתרון המוסכם על כולנו, שהרי – כך סברתי – כולנו שואפים להשגת פתרון ענייני ומוסכם ולא מחפשים קטטה לשמה. אודי ..

נכון שקיימנו דיון – רנה, צור, אודי ואנוכי, אולם הסיכום לגבי המאמר היה דחייה בשבוע. הסיכום לפתרון הבעיה עצמה. במילא התברר (בטרם חלפו שלושת הימים) כבלתי אפשרי.

לגָבי הלבנת פנים: כשמבטלים את ערך עבודתנו זוהי הלבנת פנים.  עדה..