לא מקיימים חובת העבודה שלושה ילדים.

בסיכום הכולל הנוער עובד. החריגים מעטים ומטופלים (לא שונה באופן מהותי מן הטיפול בנושא עבודת מבוגרים).

לעבודת הנוער צד חינוכי וצד משקי. חלק מאוד משמעותי מן העבודה הוא בעל חשיבות משקית אמיתית ומיידית והחלק האחר – תקוותנו – ישא פירות טובים בעתיד.

חשוב מאוד לציין שהצלחת עבודת הנוער מותנית בראש וראשונה בנכונותם של מרכזי הענפים ושאר החברים העובדים בענף, להשקיע בנוער ובחינוך הערכי והמקצועי.

הצוות ייפגש עם מרכזי הענפים (וענפים נוספים שאינם מעסיקים היום את בנינו), על מנת לקבל היזון ולבדוק שיפורים. .

הַטַּל וְקוּרֵי הַשֵּׁינָה

אֲוִיר בֹּקֶר קַר

צוֹבֵט פָּנִים גְּלוּיוֹת, וְיָדַיִם

דְּמָעוֹת קָרוֹת

סוֹחֵט מֵעֵינַי.

שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים עַל הָרֶכֶס

רְמָחֶיהָ זוֹקֶרֶת

מַצְדִּיעָה לַזְּרִיחָה.

מִכֹּבֶד עֲנָנִים וּבָתִּים

הָהָר כּוֹרֵעַ,

וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר

לְחַמֵּם אֶת עַצְמָהּ.

עוֹבֵר בַּשְּׁבִילִים

עוֹד טֶרֶם הֵקִיצוּ

טֶרֶם נִמְחוּ מִפְּנֵיהֶם

הַטַּל, וְקוּרֵי הַשֵּׁינָה

סוֹפֵג לְתוֹכִי

שֶׁקֶט וְיֹפִי

רַק עוֹרֵב אָפֹר

שְׁחוֹר כְּנָפִיִּים

קוֹרֵא קְרַע קְרַע

רַק רַע.                                                                                       ראובן עזריאלי,  31/12/02

על מעשי החלוצים בגשם,

בשר חמור, פיאט 600 ויצירות אמנות / בצלאל אופיר

עם פירסום  דבר התחלת העבודה להוצאת אלבום תמונות מיצירות לוזר, קיבלה נגה את המכתב הבא מבצלאל אופיר, לעונג לנו לפרסמו ברבים. חברים שיש בידיהם מידע על יצירות נוספות של לוזר ש"יצאו לגלוּת" מוזמנים לגלוֹת את אוזנינו, אנו ננסה להתחכות אחריהן. צוות ההוצאה לאור.

בצלאל מספר -

פעמ'אחת היו היה רכס הר, גשר על נהר, גשם זילעפות, רטוב מאוד וקר.

הימים ימים של צנע, מסכנות והתרוממות הנפש.

משלחת של פאלחים מרמת יוחנן: שלמה יבלונקה -  ותיק סמכותי ומנוסה, משה הלוי חרוץ כמו שד, עובד כמו שניים. ואני – טירון. נשלחנו לעבד 6000 דונם של אדמות כיבוש בנגב.

הבדואים... ברחו, ברחו? מכל מקום הם לא היו, ואלפי דונמים של שדות נטושים קראו לציונות החלוצית לממש חזון של הפרחת-השממה. אשר-על-כן ירדה לצאלים משלחת של ה"גוש". אושה, כפר המכבי ורמת יוחנן (כן הייתה איתנו  אם-בית, ג'ינג'ית יפה מכפר המכבי. אני זוכר שהייתה ג'ינג'ית ואני זוכר את טעמה ואני זוכר בוודאות שהייתה יפה ואני לא זוכר את שמה).

כדי לקצר – עבדנו יום וליל במשמרות וביום השלישי החל לרדת גשם ברכה לחקלאות גשם שמבצבץ את האדמה ומפריע לעבודה. אז אחרי יומיים של בטלה שלחו את אלי רייזנר של נטע לאסוף אותנו  הביתה -  במקום שננמנם בבטלה בנגב הגשום אפשר שנעשה תורנות-מטבח בכלים.

אז אַלי, נהג זהיר ומיומן אסף אותנו: שלמה, משה, אני והג'ינג'ית וחזרנו הביתה. נסענו  צפונה  ובום! בנחל צאלים  שיטפון. המים זורמים בשצף שגורף את כל הבא אליו. 

אלי, נהג זהיר כאמור, הודיע ש: הוא את הסמבטיון הזה לא עובר !! אנחנו היינו קפואים ורעבים ורצינו צפונה, הביתה. אלי, שהיה  עקשן מפורסם התעקש. נשארנו רעבים ותקועים.

פתאום הגיע אוטו פיאט 600. פיאט 600 זה אוטו גדול כמוני. אז הפיאט 600 הזה עקף את המשאית הגדולה שלנו וחצה את הסמבטיון כשהמים בשולי צמיגיו.

טוב, עכשיו אנחנו חצינו את הנהר קפואים ומצוננים ורטובים ורעבים. אגב – הימים ימי צנע ואפשר להשיג בשר רק במחיר מופקע ורק בשר חמור, אז הג'ינג'ית אמרה שיש לה מכר בבאר שבע שיש לו תלושים ונוכל אם היא תבקש, לאכול אצלו. יאללה. היא ביקשה ואכלנו בביתו של מר טוביהו.

מר טוביה היה מפא"יניק של ממש  וראש עירית באר שבע. כשנכנסנו לביתו חטפתי הלם. כל הקירות, אבל כל-הקירות, גם במסדרון (גם בשירותים וגם במרפסת היו עמוסים בצפיפות ביצירות של לוזר (אליעזר הלבני).

נגה, הייתי שכן של לוזר. הוא היה רשע אבל הוא, בעיני, היה אמן. אמן מהמעלה הראשונה, הטוב שבאמני ישראל בתחומו.

אני מבין באמנות כמו שאני מבין בבישול, זאת אומרת שאני מבין באמנות פחות מכלום אבל את הציור והפיסול והקרמיקה של לוזר, וכל מה שלוזר עשה, אני הדל והפחות, אוהב ומעריך עד כלות ולכן אני מוכן לשתף פעולה ככל שאדרש, אם אדרש – בכסף, בעבודה ב... השד יודע מה.

אני מוכן ומזומן. טוב... עכשיו כבר מותר לגלות – עזרתי בזמנו ללוזר לגדל אתרוגים מאחורי הצריף. השקנו ועשבנו, דישנו, גזמנו ושמרנו על הפיטם, בסוכות הייתי מביא מכפר עטה (כך קראו לה) את הרבי שנתן "הכשר" ומכרנו אותם. לוזר קנה בפדיון מכחולים וצבעים וניירות ציור. (הגזבר לא ידע). לימים רבנו.

לוזר היה עקשן גדול ואמן ענק. גם כשהוא טעה, הוא צדק. אני זוכר לו את ה-כ-ל לטובה. .

שנת 2002 מאחורינו, בפתח השנה החדשה נראה לנו מתאים להביא את דברו של שתי בחורות צעירות שעלו לא מכבר מרוסיה. לנו שנת 2003 היא עוד שנה רגילה שהתחלפה בלוח, לגביהן היא שנה של התנסות והתחלה חדשה.

בסימן התחלות חדשות

להעניק תועלת  לארץ החדשה שלי...

 קירנוס אנה, 24,  ניג'ני  ניבגורוד (מוסקבה).

הכל התחיל מאז שקרוב משפחה שלי עלה לארץ לפני כמה שנים והוא כתב לי מכתבים עם סיפורים מאוד יפים על ישראל. והזמין אותי לעלות גם.

אמא שלי לא יהודיה אבא יהודי. יש לי אח גדול, הם לא עלו לארץ. ברוסיה יש לנו עסק  משפחתי, רשת חנויות של חיות. לא היינו עשירים אך לא סבלנו מחסור, לפי דעתי המצב הכלכלי והפוליטי ברוסיה הוא סביר. העיר שלי היא השלישית בגודלה ברוסיה. היא עיר יפה, אוכלוסייה גדולה, השכן שלי למשל,  היה זמר מאוד מפורסם בברית המועצות. העיר שלי עשירה בתעשייה, אחד המפעלים מייצר סוג מכוניות הכי שימושיות ברוסיה.

עלייה לישראל:

אחרי שהחלטתי סופית לעלות ואחר שכל המסמכים היו מוכנים, בעזרת הסוכנות עליתי לישראל.

הסוכנות ארגנה   לנו תוכנית "ביחד", בעזרתה יכולתי לפני העלייה להכיר  קבוצה של אנשים איתם נגיע לאולפן וביחד נתמודד עם התחלת הקליטה.

הסיבות האמיתיות שגרמו לי לעלות לישראל : א. רציתי להכיר את ההיסטוריה היהודית.

ב. רציתי להתחיל חיים חדשים ועצמאיים, להכיר אורח חיים חדש ולזרום איתו.

אחרי שהחלטתי לעלות, התחלתי להתעניין הרבה על המצב בארץ. בחדשות בטלוויזיה ראיתי ושמעתי על המצב בארץ.

האולפן   עומד להסתיים, ובמשך האולפן מאוד נהניתי מהקליטה ומאורח החיים בקיבוץ, לא היו לי שום דאגות, לא לאוכל, לא לעבודה, מקום מגורים.

החיים בקיבוץ מזכירים לי חיים בכפר ברוסיה.

צוות האולפן העניקו לנו חום והרגשה ביתית וכמובן גם למדנו עברית, ונהנינו מהטיולים בישראל.

לפי דעתי, צורת חיים בקיבוץ מאוד נוחה ומסודרת. האנשים מסודרים מבחינה חברתית, אני אוהבת את עריכת החגים פה וערבי בילוי פה. הספקתי להכיר מעט אנשים צעירים והתיידדתי איתם.

לפי דעתי למרות שלא הספקתי עדיין לחיות בעיר בישראל, יש לי הרגשה שבקיבוץ חיי החברה יותר סגורים.

תוכניות לעתיד: אני רוצה למצוא עבודה מתאימה וגם להתחיל לימודי עסקים, לבנות משפחה חדשה ומוצלחת להעניק תועלת לארץ החדשה שלי.

לנסות להתמודד לבד...

דינריה גפרוב

אמא יהודיה, אבא לא, יש לי אח קטן וכולם נשארו ברוסיה.

כל המשפחה שלי נשארה ברוסיה, אמי אבי ואחי הקטן, עליתי לבד. העיר שלי ידועה  בתעשייה שלה, ייצור טרקטורים, משאיות ותותחים. ויש בה גם בית ספר לחינוך יהודי.

 מגיל צעיר אני מכירה את החגים והמסורת היהודית.  בימי חופש הייתי לומדת  בבית ספר יהודי ובשאר הימים בביה"ס רגיל. תקופה ארוכה חלמתי לעלות לארץ  חיכיתי שאסיים את הלימודים במכללה. ברוסיה הייתי תמיד עסוקה בלימודים ובעבודה, אך היה לי תמיד זמן לבקר בבתי קולנוע ותיאטרונים וגני חיות.

לפני העלייה  עבדתי בחינוך עם ילדים  והרגשתי שהתבגרתי מספיק ומוכנה לעלייה. מעולם לא נתקלתי באנטישמיות ולא הרגשתי הבדל ביני ובין אנשים מסביבי שלא היו יהודים. בעבר קיבלתי אישור מהסוכנות לבוא לישראל כתיירת לביקור והייתה לי הזדמנות להכיר יותר טוב את הארץ, רק אחרי שחזרתי לרוסיה  החלטתי סופית לעלות.

רציתי לנסות להתמודד לבד ולשרוד בתור  אדם עצמאי שמתחיל דף חדש בחיים רחוק מהמשפחה התומכת. היום אני מצפה  להתקבל ללימודים באוניברסיטה, להסתדר כלכלית, למצוא חברים חדשים, ולהתמודד עם החיים בישראל.

למרות ששמעתי על החדשות הרעות על המצב הביטחוני בישראל, זה לא הפחיד אותי, ולא מנע ממני את הרצון להביא תועלת למדינה. למזלי הרב, בזכות הסוכנות, הגעתי לאולפן קיבוץ במקרה זה היה רמת יוחנן. זה עזר לי להתרכז יותר בלימודים ולא להיות מודאגת מהתחלת הקליטה, הפרנסה, המגורים, ואפשרות לחסוך כסף  יחד עם "סל הקליטה" למשך זמן עד  שאמצא עבודה אחרי האולפן.

בפגישות שנתקלתי עם החברים בעבודה, בחדר האוכל ובעיקר בצוות של האולפן, גיליתי אנשים נחמדים ואחראיים.  אורח החיים בקיבוץ בהשוואה לעיר  הוא יותר משוחרר, אין הרבה דאגות,

לא צריך לנסוע רחוק  לעבודה, הכל מרוכז, חינוך הילדים מסודר, פעוטונים, גנים ובתי ספר.

גם בארץ הספקתי ליהנות מטיולים והכרתי הרבה מקומות יפים בעזרת הסוכנות וצוות אולפן.

תוכניות לעתיד:

להתחיל לימודים בחינוך, להקים משפחה, להמשיך חיים חדשים עם התרבות הישראלית ולזרום עם החברה בישראל עם תקווה גדולה שיהיה שקט ושלום בישראל..

תזכורת לחברים

אנו חוזרים ומזכירים, בבקשה לא להוציא כלים, סכו"ם וכדומה משטח חדר האוכל.

ולמי ששכח... בארוחת בוקר אין להוציא מזון משטח חדר האוכל.

כמו כן בארוחת צהריים יש לעבור דרך הקופות ולהירשם.

מי שלוקח אוכל הביתה מתבקש לפתוח את הקופסאות ולהראות לקופאית לצורך חיוב.

בבקשה לא להוציא לחם מחדר האוכל, הלחם מיועד לאוכלים בחדר האוכל בלבד.

תודה ובתאבון מענף המזון..

עוד אפשר לתקן...

ביום רביעי בעודי עסוק בסגירת העלון הנוכחי, קבלתי צילצול טלפון לחדר שיכפולים, קול נשי נעים ששייך לבעלת תפקיד מסויים ביקש מהצד השני של הקו לשאול בעצתי לגבי תיגבור צוות מסויים.

מפה לשם גלשנו לשיחה בענייני היום, על מי שכן ממלא חובות ומי שלא ממלא חובות ואיך אפשר לגרום ליותר חברים לתת כתף, והנה היא מספרת לי: פעם חשבתי שאני יכולה ל"חנך" את האמהות בגן, זה לקח לי הרבה זמן, אבל הבנתי בסוף שזה לא מתפקידי, מספיק לי שאתרכז ב"חינוך" הילדים שלהן, גם זה משהו. יותר מאוחר באותו יום מצאתי בתא הדואר שלי דף נייר ללא חתימה וללא ציון מקור, וראה זה פלא אף הוא דן פחות או יותר באותו עניין – תיקונים. חשבתי אולי זה יעניין עוד חברים, ואם לא אז זה סתם קטע נחמד.  (ירמיהו).

הרי הוא כלשונו -  

מדען אחד היה מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקותיו.

יום אחד, פלש בנו בן ה- 7 למעבדה ורצה לעזור. המדען שהתעצבן על ההפרעה, ניסה לשלוח  את הילד למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים נכון? אז הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן, תעשה את זה לבד לבד".

כעבור זמן מה הוא שמע את בנו קורא לו ברוגע "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".

בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!! אבל הניח את רשימותיו, ניגש לבנו, בביטחון שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. "איך זה ייתכן? הרי לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"

"אבא" , אמר לו הילד, "אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי. נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, כשאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם..

ט"ו בשבט  - ראש השנה לאילנות

גם השנה נקיים "סדר ט"ו בשבט" כמנהגנו.

במוצאי שבת, ט"ו בשבט  תשס"ג, 18.1.03 בחדר האוכל.

לצורכי התוכנית אנו פונים אל הציבור לשתף אותנו בסיפורי נטיעה מיוחדים ו/או סיפורי נוטעים.

מי שבאמתחתו סיפור – חוויה – זיכרון אישי או משפחתי או קיבוצי מוזמן לפנות לאחת מחברות הצוות.  נשמח לתשובות בהקדם.         מירי, ריפי, רותה, אלדה.

Happy new year!!! / ירמיהו

הַיָּמִים חוֹלְפִים שָׁנָה עוֹבֶרֶת,  /   וְהִנֵּה הַשָּׁבוּעַ עוֹד שָׁנָה נִגְמֶרֶת.

2002 הָיְתָה  "נִפְלָאָה", יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת,  /  בֵּין אָסוֹן לְשָׂשׂוֹן הָיוּ לָנוּ הַרְבֵּה "שְׂמָחוֹת" -

בֵּין כַּדּוּר שֶׁל אוֹיֵב לִ"גְזֵירוֹת" שֶׁל אוֹהֵב,  /  בֵּין שַׂר אֶחַד שֶׁנּוֹתֵן וְשַׂר אָחֵר שֶׁגּוֹנֵב.

בֵּין "רוּחוֹת מִלְחָמָה" שֶׁנּוֹשְׁבוֹת בַּמִּזְרַח,  /  לַגְּבוּל הַצְּפוֹנִי הָרָווּי בְּטִילִים וְאַמְלַ"ח.

כְּמוֹ שֶׁאָרִיק הִבְטִיחַ לִפְנֵי שְׁנָתַיִם,  /  הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ זוֹרֵם כְּמוֹ מַיִם.

אָז שִׁירוּ רֵעִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה,  /   עוֹד לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה לָאָסוֹן הַבָא.

טֶרוֹר רַצְחָנִי מִשְׁתּוֹלֵל בָּרְחוֹבוֹת,  /   סָבִיב רַק הֶרֶס וּשְׁכוֹל וְחוֹבוֹת.

כָּל "קָפֶה" מְאוּבְטַח, הַדְּרָכִים חֲסוּמוֹת,  /  וְאֵין יְשׁוּעוֹת וְאֵין נֶחָמוֹת.

שָׁמְמוּ הַשְׁוָקִים וְאֵין תַּיָּרִים,  /  הַרְבֵּה עֲסָקִים פָּשׁוּט נִסְגָּרִים.

אֵין גִדוּל, אֵין צְמִיחָה, יֵשׁ  רַק מִסִּים,  /  הַשָׂרִים מְדַבְּרִים אָבָל לֹא כָּל כָּך עוֹשִׂים.

וּמֶשֶׁק פּוֹרֵחַ מִתְכַּוֵוץ וְהוֹלֵךְ,  / וּכְשֶׁאֵין עֲבוֹדָה אָז הָעוֹנִי מוֹלֵךְ.

וְכָל מִי שֶׁיָדַע דְּאָגָה וּמַכְאוֹב,  /  לֹא עוֹד! "שָׂרָ'לֶה כֻּלָּם" תַּעֲשֶׂה לָנוּ טוֹב.

בַּבַּנְקִים  חוֹתְכִים בַּבָּשַׂר, מְפַטְּרִים,  /  כַּמוּבָן  לֹא נוֹגְעִים בִּשְׂכַר הַבְּכִירִים.

יְשׁוּרוּן הַשָּׁמֵן, גַּם אִם שֶׁבַע יִרְזֶה,  /  שָׂרַד אֶת פָּרְעֹה? יַעֲבוֹר גַּם אֶת זֶה.

רַק יַלְדָּה רְעֵבָה שֶׁ"יוֹרֶדֶת" לַרְחוֹב ,  /  יוֹדַעַת הֵיטֵב: מִתּוּן זֶה לֹא טוֹב...

וּמְפוּטַר וְנָכֵה וּקְשֵׁה-יוֹם מְאוּכְזָב ,  /  מֵתִים בְּ"שִׂמְחַת עֲנִיִים" מֵרָעָב.

וְנָשִׁים נִרְצָחוֹת עַל כָּבוֹד,  /  שֶׁל בַּעַל אוֹהֵב שֶׁלֹֹּא הוֹלֵך לַעֲבוֹד.

אַז שִׁירוּ רֵעִים  בְּהִתְכַּוְונוּת רַבָּה,  /  עוֹד לֹא אָבְדָה הַתִקְוָה לָרֶצַח הַבָּא.

וְהַפַּחַד בַּעֵינַיִם וְהַנְשָׁמָה פּוֹרַחַת,  /  וְגַנָב עִבְרִי לֹא טוֹמֵן אֶת יָדָיו בַּצַלַחַת.

וּכְרִישִׁי הָנַדְלָ"ן, (וְזֶה כְּבָר לֹא צְחוֹק),  /  חוֹדְרִים לַשִׁלְטוֹן וְקוֹבְעִים אֶת הַחוֹק.

וּמִן הַ"שִּׁירָה בְּשִׁדּוּר" עוֹלָה מַנְגִּינָה:  /  "מַה אָתֶם עֲשִׂיתֶם לְמַעַן מְדִינָה?"

אָבָל נִבְחֲרֵי הַצִּבּוּר, אַבִּירֵי הַחֲקִיקָה,  /   שׁוֹמְרִים לְעַצְמָם אֶת "זְכוּת הַשְׁתִיקָה".

וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֶל נָכוֹן,  /  אָז נָעָמִי הִיא רַק קְצֵה הַקַּרְחוֹן.  

  בּוֹאוּ נוֹדֵה חֲבֵרִים, זֶה בִּכְלָל לֹא יַּזִיק,  /     אֶת הַמַּנְגִינָה הַּזאת כְּבָר מוּתָר לְהַפְסִיק.

וְכַרְמֵי הַּזֵיתִים בַּגָּדָה עֲמוּסִים,  /  וְזֵדִים יְהוּדִים מוֹסְקִים וְחוֹמְסִים.

וְרַב מְגַלְגֵל עֵינַיִם כְּשֵׁרוֹת, (יְהוּדִיוֹת),  /  וּ"מַכְשִׁיר" אֶת הַשֶּׁרֶץ  בְּלִי כָּל בְּעָיוֹת.

וְחַיָל עִבְרִי עַל מִשְׁמַרְתוֹ יוֹם וָלֵיל,  /  עוֹמֵד  עֶל זְכוּת הַפּוֹרְעִים לְהִשְׁתּוֹלֵל.

וַ"עֲשָׂבִים שׁוֹטִים" עַל כָּל גֶבַע וָהָר,  /  בּוֹנִים אֶת עָתִיד הַ"עַם הַנִּבְחָר".

עוֹד דוּנָם, עוֹד בַּיִת, עוֹד עֵז שֶׁל אָחֵר,  /  הַמַּשִׁיחַ יָבוֹא גַּם אִם יְאַחֵר.

וְהָעַם מְהַמֵּר וְהָעַם רוֹקֵד וְהָעַם שָׁר,  /   לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֹו לְעָתִיד מְאוּשָׁר.

אָז צְאִי לָךְ אַלְפַּיִם וּשְׁתַיִם,  /  הִסְפַּקְת כְּבָר בִּשְׁבִיל שְׁנָתַיִם.

נוּחִי לָךְ בְּשַׁלְוָה עַל מִשְׁכָּבֵךְ,  /  לֹא רוֹצִים יוֹתֵר לִרְאוֹתֵךְ.

גָּרַמְת מַסְפִּיק צָרוֹת וּ"כְאֵב רֹאשׁ",

בּוֹאִי בְּשָׁלוֹם אֲלְפַּיִם וְשָׁלֹשׁ.  

Happy new year le'cuuuulam !!!

שאינם עמנו עוד

                                                            שנה זו

                                   יהי זיכרם ברוך