מס

האסיפה החליטה על ביטול הסעיף הקיים והחלפתו בסעיף 45 חדש. השינוי יובא לאישור הקלפי כנדרש בתקנון הקיבוץ.

התיקון נעשה על פי המלצת "ברית פיקוח" ועורכי הדין של הקיבוץ. מטרת התיקון היא לאפשר לקיבוץ להפריש חלק מרווחיו לקרן מיוחדת – "קרן מילואים" – על מנת שריווחי הקרן יזכו להטבות מס.

זהו שינוי טכני ביסודו, המיועד להקנות לנו כאגודה שיתופית את הטבות המס החלות במדינה לגבי פיקדונות כספיים של אנשים פרטיים.

כזכור ערכנו קלפי בשאלה איזה רוב יידרש לצורך קבלת ההחלטה בעניין הפרטת חוגים ולימודי העשרה. בקלפי זה תמכו מרבית המצביעים בקבלת החלטה בנושא הנ"ל ברוב רגיל.

ואולם הסעיף הרלבנטי ב"נוהלי האסיפה הכללית והמועצה" (מיום 22.3.98), קובע שההחלטה הפרוצדוראלית בשאלה מהו הרוב הנדרש... תתקבל רק אם השתתפו בהצבעה למעלה משני שלישים מכלל החברים הנמצאים בקיבוץ והזכאים להצביע.

דוגמאות להמחשה: אם בקיבוץ 300 חברים הזכאים להצביע, אזי על מנת שתתקבל החלטה חייבים להשתתף בקלפי לפחות 200 חברים.

דוגמא א': 198 חברים הצביעו בעד וחבר אחד הצביע נגד = ההחלטה לא התקבלה שכן הצביעו רק 199 חברים במקום המינימום הנדרש שהוא 200.

דוגמא ב': 101 חברים הצביעו בעד ההצעה ו 100 חברים התנגדו – ההחלטה התקבלה שכן התקיים רוב והתקיים התנאי של שני שלישים.

האסיפה שדנה בנושא החליטה על הצבעה חוזרת ללא הדרישה של מינימום מצביעים. הסעיף עצמו הכולל סתירה פנימית בכך שהוא קובע "בנשימה אחת" גם דרישה לרוב פשוט וגם זכות וטו למיעוט יידון במזכירות.

כוחם האלקטוראלי של הקיבוצים "ברוטו" הוא כאחוז וחצי בלבד. בהתאם גם נוצר מצב בו מרבית ימיה של הכנסת היוצאת לא היה במפלגת העבודה אפילו ח"כ קיבוצניק אחד, שלא לדבר על הממשלה, ובהתאם גם ההחלטות המתקבלות בנושאים הנוגעים לנו במישרין כגון בעניין קרקעות, איזורי תעשייה, מים וכו'.

מאידך הכוח האלקטוראלי של הקיבוצים "נטו" הוא עדיין משמעותי מאוד בשל - וכל עוד - ההתפקדות ואחוז ההצבעה הם גבוהים. למעשה קולות הקיבוצים קובעים במידה רבה - אולי אפילו מכרעת - מי יהיה יו"ר המפלגה ומועמד לראשות הממשלה ומי יהיו חברי הכנסת (וממילא גם מינויים ממלכתיים רבים אחרים המשפיעים עלינו במישרין).

חשוב מאוד שכל בעלי הזכות להצביע יממשו זכות זו. יבחר כל אחד במי שיבחר, לא פחות חשוב הוא להפגין את כוחנו ומשקלנו בין הבוחרים, על מנת שאלה שייבחרו, יזכרו ויחשיבו את קיומנו.

באותה מידה בה נחשיב אנחנו את הבחירות – יתחשבו הנבחרים בנו. .

1. פה אחד וללא מתנגדים הוחלט להמליץ לקלפי על קבלתם לחברות של שירית ברבר, יונת ושלומי מולכו.

2. הוחלט על שינוי סעיף 45 בתקנון הקיבוץ באופן שסעיף 45 הקיים מבוטל ובמקומו בא סעיף 45 חדש שנוסחו: "הקיבוץ באמצעות החלטה במוסדותיו המוסמכים יהא רשאי לתרום מתוך רווחיו, לרבות רווחים שנצברו, לקרן מילואים כהגדרתה בפקודת האגודות השיתופיות ובכפוף להוראות הדין". (ראה גם ב"דו"ח שבועי").

3. הפרטת חוגים ולימודי העשרה. ברוב של 14 נגד 6, הוחלט להחזיר לקלפי ההכרעה באיזה רוב יש לקבל את ההחלטה בנושא ההפרטה. ההחלטה בקלפי תתקבל ברוב רגיל של מצביעים הן או לאו בכל מספר של משתתפים. (ראה גם ב"דו"ח שבועי").

4. פה אחד וללא מתנגדים, הוחלט לקבל הצעת מש"א והמזכירות בעניין קביעת תקני עבודה בקיבוץ, בנוסח המופיע בגיליון זה של "ברמה".

5. פה אחד וללא מתנגדים אושרה הצעת מש"א לגבי "תקנון לימודים מקצועיים והשתלמויות מבוגרים". ההצעה תובא לאישור הקלפי. (נוסח התקנון יחולק בתאי החברים).

הכנסות החברה ממכירות ברבעון השלישי של שנת 2002 גדלו בכ- 15% והסתכמו בכ- 156.3 מיליון ₪, לעומת כ-136 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד. ההכנסות ממכירות ב-3 הרבעונים הראשונים של שנת

2002 הסתכמו בכ- 427 מיליון ₪ לעומת 355 מיליון ₪ בשנת 2001, גידול של כ- 20% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2001.

הרווח הגולמי ברבעון השלישי גדל בכ- 60% והסתכם בכ- 49.1 מיליון ₪, לעומת כ- 30.6 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד.

ב-3 הרבעונים הראשונים של השנה הסתכם הרווח הגולמי בכ- 124.5 מיליון ₪, גידול של כ- 53% לעומת התקופה המקבילה אשתקד בה הסתכם הרווח הגולמי בכ- 81.3 מיליון ₪.

הרווח התיפעולי ברבעון השלישי של שנת 2002 הסתכם בכ- 13.5 מיליון ש"ח, לעומת 4.2 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד, גידול של כ- 252%. ב- 3 הרבעונים הראשונים הסתכם הרווח התיפעולי בכ- 28.9 מיליון ₪, לעומת 8.2 מיליון ₪ בתקופה המקבילה אשתקד. גידול של כ 250%.

הרווח הנקי של החברה ברבעון השלישי גדל בכ- 34% והסתכם בכ- 7.4 מיליון ₪ לעומת 5.5 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד. ב-3 הרבעונים הראשונים הסתכם הרווח הנקי בכ- 16.5 מיליון ₪ בהשוואה ל- 8.7 מיליון ₪ בתקופה המקבילה אשתקד, גידול של 88%.

אנו עושים מאמצים רבים בכל חלקי החברה בארץ ובעולם להמשיך ולשמר את ההישגים עד סוף שנה זאת וכמובן הלאה.

בימים אלו אנו משלימים את הפרק האחרון של "העלייה לאוויר" בתחום ה ERP- (מערכת ממוחשבת כלל חברתית) והפעם בארה"ב.

צוות של כ- 6 אנשים יצא לארה"ב לתקופות קצרות שונות והוא יסייע לצוות האמריקאי במשימה זאת.

במסגרת התפתחות המערך השיווקי שלנו וקירובו לשוק החליטה ההנהלה ומועצת המנהלים על פתיחת חברת "פלרם אוסטרליה".

עד עתה ייצגה אותנו באוסטרליה חברת "כור תעשיות".

לאחרונה התחלף מטעמם שם המנהל וזה השתלב עם רצוננו האסטרטגי לפתוח חברה ומשרד ביבשת זאת. מכירותינו באיזור הינם כ- 4 מיליון $ לשנה ויש לנו אפשרויות רבות ומגוונות לפתח איזור זה.

המנהלת והמייצגת של פלרם שנבחרה הינה טלילה חורש.

טלילה ומשפחתה יצאו לאוסטרליה, לסידני, בתחילת שנת 2003 .

טלילה מביאה עמה ניסיון רב והכרות עם השוק ונאחל לה ולמשפחתה בהזדמנות זאת, בהצלחה רבה.

1.1 ברמת יוחנן כ- 380 חברים מועמדים וזמניים שמתוכם כ- 325 משובצים בעבודה בתעשייה, בחקלאות ובקהילה. כ"כ מועסקים עוד כ- 135 שכירים קבועים. (לא כולל שכירים בפלרם).

1.2 החל מחודש אפריל השנה מדווחים נוכחות בכל עמדות העבודה.

1) יצירת בסיס מוסכם הנוגע למקומות העבודה בקיבוץ ואשר ישמש כ"שפה" בכל הקשור לצרכי כ"א הנדרש בענפי הקיבוץ.

2) להשיג חיסכון בעלות עבודה בכלל ובהעסקת שכירים בפרט.

3) קביעת תקני כ"א הנדרשים בכדי לשמור על רמת השירות הרצויה לנו.

2.1 החלטת מוסדות הקיבוץ. (מש"א, מזכירות, אסיפה).

2.2 קביעת תכנית מפורטת לרבות: סדרי עדיפות, תחנות עבודה, לוח זמנים ופורומים לדיון

2.5 שיחות אישיות עם חלק מהעובדים, לאימות נתונים ולבירור.

2.6 הגדרת תקני העבודה האופטימליים תוך זיהוי הפערים הקיימים בין המצב הנוכחי לתקן.

2.7 יישום הדרגתי של תקני העבודה הלכה למעשה תוך הגדרת לוחות זמנים וטיפול בפתרון בעיות.

3.1 תהליך קביעת התקנים יבוצע על ידי גוף חיצוני על פי תכנית מפורטת אשר תוכן על ידי

מש"א יחד עם מרכזי הענפים וממלאי תפקידים אחרים. במהלך העבודה יתקיימו

3.2 התהליך יתייחס לכ- 100 מישרות בחקלאות ובקהילה.

3.3 נתחיל מתחום הקהילה בענפים: חינוך, סיעוד, מזון, כלבו-מרכולית..

לידיעת כל המתעניינים בדבר קורס הנהיגה הנכונה (מונעת): ובכן בהתאם למסורת שנהוגה אצלנו כבר 15 שנה, גם בשנת 2003 מתוכנן קורס כזה בחודש ינואר. פרטים נוספים יפורסמו כשבועיים לפני הקורס, וכנ"ל תהיה כרגיל ההרשמה לקראתו. ובינתיים יש להמשיך לנהוג בזהירות.

בחודש נובמבר בוצעו מדידות מפלסי הרעש בענפים הנחשבים רועשים: מסגריה, מוסך, נגריה, רפת (מחלק המזון), וענף הנוי (מכסחת הדשא). תוצאות מדידות הרעש יועברו לידיעת הענפים שנמדדו. לקראת המדידות פרסמתי הודעה בנושא וביקשתי שחברים החשים ברעש חריג בעבודתם יודיעו לי על כך ונכלול את עבודתם במדידות. לא קיבלתי כל הודעה, אבל לאחר הבדיקות נודע לי שיש עבודות שונות עם טרקטור שבהן ישנה חשיפה לרעש חריג, ויצא ששם פיספסנו את המדידות. אזכיר שוב שמדידות הרעש מבוצעות עפ"י דרישת החוק אחת לשנתיים, והעובדים בענפים הרועשים צריכים לעבור

בדיקת שמיעה כל שנה, – גם זאת עפ"י החוק. את בדיקות השמיעה מארגנת יח' מש"א (כך היה בשנת 2002 ואמור להיות ב-2003 ).

בענפי המשק השונים יש כידוע לא מעט סיכונים הקשורים בעבודה. במהלך השנה בוצעו סקרים לאיתור סיכונים ומפגעים ע"י דני היוז בסיוע מדריך מטעם המוסד לבטיחות. הסיכונים ומפגעי הבטיחות מועברים למנהלי הענפים שנסקרו במטרה לטפל בניטרולם או הפחתת רמתם. כדי להביא למודעות הציבור את הנושא ומשמעויותיו, אני מתכוון לפרסם חלקים נבחרים של הסקרים באחד הגליונות הבאים של ה'ברמה'. .

עובדי ענפי השירות עברו סדנת שירות שבה הוחלט לפתח אמנת שירות ומודל איכותי וכמותי למדידת שביעות רצון של לקוחות הענפים. במהלך הסדנא הביעו מספר רב של ענפים רצונם לקיים סקרי שביעות רצון .

הוחלט לבצע פיילוט ובמהלך החודשים יולי ואוגוסט ביחד עם עובדי ענפי הבניין, הסופר ומרפאת השיניים עוצב הסקר, ע"י חברה חיצונית, אשר כלל שני חלקים:

החלק ראשון :כלל פריטים המתייחסים לתחום ייחודי של השירות.

החלק השני : כלל פריטים המתייחסים למאפייני שירות כלליים.

החלק השלישי: שאלה המתייחסת לאיכות השירות בהשוואה לשירותים אחרים המוכרים למשיב מחוץ לקיבוץ.

מספר השאלונים הרב שחזרו והתשובות, מעידים על ההתייחסות העניינית, הרצינית והחיובית מצד המשיבים (לא בכל הקיבוצים אשר ביצעו מהלך כזה הייתה התייחסות דומה).

אנו בטוחים כי התייחסות כזו תאפשר לענפים לשפר את השירות ולתת מענה לנקודות בהם דרוש שיפור, ולהנהיג מסורת של שיפור מתמיד לאורך זמן.

לשאלון השיבו 156 חברים המייצגים את רוב בתי האב בקיבוץ.

גיל	18-25	25-34	35-44	45-54	55-64	מעל 64	סה"כ
מספר	12	26	30	31	22	26	147 *
באחוזים	8.16	17.69	20.41	21.09	14.97	17.69	100

מין	זכר	נקבה	סה"כ
מספר	67	79	146*
באחוזים	45.89	54.11	100

מקום עבודה	בקיבוץ	מחוץ לקיבוץ	סטודנט	אחר	סה"כ
מספר	113	17	7	7	144 *
באחוזים	78.47	11.81	4.86	4.86	100

מניתוח כל התשובות והקורלציה בינן לבין שביעות הרצון בהשוואה לשירות חיצוני דומה עלו הנקודות הבאות:

2. מקצועיות- המידה בה יש לעובדים הידע והכישורים.

1. הענות, גמישות וניסיון לתת מענה לבקשות מיוחדות וקריאות דחופות.

3. מידע ותקשורת- מתן מידע מפורט ועדכני על השירות והשינויים המתרחשים בו (זימון תורים, שעות פתיחה, מידע לחבר בדבר הטיפול הצפוי וכו' ).

1. שביעות רצון ממקצועיותם של בעלי המקצוע בכל התחומים.

4. הענות גמישות וניסיון לתת מענה לבקשות מיוחדות.

1. זמינות ונגישות- הקלות בה מגיע החבר לבקשת שירות, ומקבלה.

3. תקשורת – מתן מידע מפורט ועדכני על השירות והשינויים המתרחשים בו, קשר בזמן ביצוע העבודה.

1. אדיבות ונעימות- יחס אדיב, הקשבה, מתן כבוד וסיוע, התחשבות בבקשות מיוחדות וידידותיות.

2. זמינות ונגישות- ניתן לפנות לבנות בקלות ולקבל שירות.

3. תקשורת ומידע- מסירת מידע מפורט לציבור באשר לשעות פתיחה ושינויים

1. הפקת לקחים- בנושא ניהול המלאי – הזמנת מוצרים מבוקשים, עיקביות באחזקת מוצרים.

התוצאות המפורטות הוצגו לענפים וכן נערכה פגישה משותפת בהשתתפות אודי פלד וצור יריב אשר בסיכומה קיבלו על עצמם הצוותים להציג את תוכנית השיפור שלהם ודרך הביצוע שלה.

כל גן, כגדול כקטן- אינו אלא מרחב שעובד ועוצב בידי אדם.

הגן עשוי בידי אדם לפי מתכונת מסויימת, לפי אסכולות ודפוסים מסויימים המקובלים על העושה.

ההחלטה המתקבלת ע"י עושה הגן הוא פרי שיקול ומחשבה, תחושת חלל, צבע, חומר, ידיעת טיב הטבע והחומר הנתון בידיו. פרי שיקול זה- הוא התיכנון.

כמוצר מתוכנן- הגן הינו בהכרח יצירה אומנותית.

בקביעת הצורות והחומרים של הגן ועריכתם במתכונת מסויימת, עושה המתכנן פעולה שאינה שונה מפעולתו של הצייר, הפסל, הבנאי או האדריכל.

ההבדל הוא בחומרים שהאמנים השונים משתמשים בהם.

ראשית בשנתיים האחרונות צומצמו שטחי הדשא בחצר- בעיקר בפריפריה. למשל - כל איזור שורת רחוב הצעירים מבית תינוקות, שטח של 2 דונם ויותר.

שטח של לפני בית תינוקות, 400 מ"ר. הפך לשטח דומם- המזמין זאטוטים לפעילות.

השטח לפני הבית של שרה אחיטוב שהיה דשא וגם הוא השתנה בעזרתה של בעלת הבית.

השטח שמאחורי בית רותי שוחטוביץ' גם הוא מזמן כבר לא דשא ובקרוב ייהפך לסביבה מטופחת יותר. ויש עוד…

בשנה זו בלבד עם בניית השכונה החדשה-זית, גדל שטח החצר ואיתו שטחי הגינון. (קודם על כל 4 משפחות הייתה גינה אחת, עכשיו יש גינה לכל משפחה וטוב שכך.)

אגב שטחי הדשא של המשתכנים החדשים אינם חריג משטחים אחרים בחצר.

ב"חבורה"- אומנם חודש הדשא, אבל פחות ממחצית גודלו של המקום! כל השטח של ה"חבורה"

באיזור זה נשתל רק 850 מ"ר לאורך המדרכה בלבד. בשאר השטח נעשתה עבודה רצינית מדוקדקת וקפדנית שמבוססת על תיכנון וחשיבה המתחשבת מאוד במשק המים שלנו.

השטח כוסה בשיחים חסכני מים ! איזור חדר אוכל- ה"בטן הרכה" שלנו- לשמחת כולם סופסוף החזרנו עטרה ליושנה. החזרנו את הרגשת הבית לחברים, ובמקום נוצרה שוב אווירה אנושית, תרבותית.

אור בעיניים. או אולי שמא טעינו? אולי צריכים היינו להשאיר את מרכז החצר- מרכז האירועים וההתכנסויות החברתיות שלנו- לחורשת עצים ואדמה חשופה?

אינני רואה את הציבור עורך את חגיו וחתונותיו ושאר שמחותיו על שטח מקולטר או שטח שגדלים בו צמחי בר.

על קהילות ירוקות:- מעלה צביה, כמו גם קיבוץ נאות סמדר וצור הדסה. אלו קהילות ירוקות, קהילות אנושיות, השואפות לפתח מערכת כלכלית מקומית מתוך איזון עם הסביבה הטבעית שלה ע"י שימוש בטכנולוגיות ידידותיות לסביבה.

מיחזור, שמירת איזון משק המים, ייצור עצמי של מזון אורגני, שאיפה לשימוש באנרגיה טבעית כשמש ורוח.

נכון שבמעלה צביה אין דשאים כלל. הגינון אחר: טבעי יותר ומחובר גם לטבע מן הסתם. המקום מקסים, אבל זה טוב ונכון למעלה צביה ולא לר"י.

אופי המקום שלנו הוא שונה, האנשים חושבים אחרת (צריך גם להיות קשובים לרצון הציבור… )

מטבע הדברים כאן אצלנו במרכז החצר, נשקיע יותר בדשאים (מים), ובפריפריה יהיו פחות דשאים, ויותר צמחיה /שיחייה.

יש לזכור שדשא במרחב יוצר סדר ואירגון. שיחייה מטבע הדברים נותנת תחושה אחרת. (שאלה של הסתכלות). נכון, בשולי הקבוץ אין צורך בדשאים, חורשות עצים ושיחים מתחברים טוב יותר לטבע…

בשנות החמישים נושא המים לא היווה בעיה: או בגלל חוסר מודעות, או בגלל ההיקף המצומצם של הגנים,- או אולי באמת לא הייתה בעיית מים?

על כל פנים אני מציעה לא לזלזל "בתודעת ציבור מקבלי החלטות בתיכנון הגנים, ועל האחראים לאופן השימוש במים שפירים".

לעניות דעתי נושא רגיש זה עומד מול עיני כולנו יומיום, שעה שעה ובכל הזדמנות.

ישנן שתי שיטות חיפוי, האחת אורגנית המורכבת משארית צמחים, גזם, שבבי עץ וכו'.

והשנייה אנאורגנית המורכבת מטוף, חצץ, יריעות פלריג וכו'.

בחרנו בטוף כחיפוי בעצם תחושת הניקיון וסדר שהוא משרה. רסק גזם כפי הנראה יסתדר טוב יותר להרגשתנו בפריפריה. אנחנו מודעים להבדלים בין השתיים, גם לחסרונות וגם ליתרונות.

אגב, גם חלוקי הנחל משרים סדר וניקיון, קרירות ורוגע, חיסכון במים ולפעמים פתרון למקום מסויים שלא ניתן לפתור אחרת.

(בהולנד בין הבתים בגינות רבות, יש חלוקי נחל טוף וחצץ כשימוש גנני לכל דבר. אז זה אומר שבהולנד יש נחלים? לא. יש תעלות. ובתעלות אין חלוקי נחל יש חול וחול וחול והרבה בוץ. ובכל זאת הם מייבאים זאת מתוך ראייה שונה והתייחסות אחרת לאסתטיות. ואני חושבת שמה שחשוב באמת זה לא אם האבנים הן מקומיות- או ארציות, החשוב הוא איך משלבים בין הדברים. התוצר הסופי: סדר, ניקיון, אסתטיות, תחושה כללית של הסביבה.

הולנד אימצה את אופנת גני הרנסאנס האיטלקי וגני הבארוק הצרפתיים, והעניקה לעקרונותיהם פירוש מקומי הולנדי. גם כיום לאחר 400 שנות קיום, חלק מהגנים הקיימים כיום שמרו אמונים לסיגנון מקימיהם הראשונים, ובחלקם הוכנסו שינויים- בהתחשב באופנות הגנים שהתחלפו, ובייחוד גן הנוף האנגלי שסחפה את אירופה בתנופה רבה בתחילת המאה ה- 18.

הזכרתי זאת כדי להראות שגם באירופה בינם לבין עצמם היו השפעות זרות, בהתאם לאופנות המתחלפות ובהתאם לדיירי הבית שבאו והלכו.

לסיכום: גם העוסקים בגינון בנוי צפון הם בעלי מקצוע לא פחות טובים מהעוסקים בגינון בנוי דרום, ולהבדיל אינם מתערבים בענייני נוי דרום.

התערבות שבאה מתוך כוונה להתייעץ ולשתף פעולה היא ברוכה. לצערנו אין שיתוף פעולה בין נוי דרום ונוי צפון, נהפוך הוא.

לא כל הידע והניסיון, החוש האסתטי ויכולת התיכנון הגיעו לנוי דרום. חלק זלג לנוי צפון. מרגע ששטחי הנוי חולקו לנוי צפון ונוי דרום , ההתערבות היא פסולה.

להבדיל מנוי דרום שמספק תעסוקה ושעשועים לאדם אחד ואין מי שמתערב בענייניו, ולמרות שגם לנעשה שם יש ביקורת בציבור, נוי צפון עוסק בשטח המגורים ובשטחי הציבור המרכזיים בהיקפים גדולים.

שטחים אלה הוזנחו במשך שנים. את המצב כיום אפשר להגדיר כמהפך, ויעיד הציבור.

בניגוד לנוי דרום, נוי צפון נעשה בשיתוף עם החברים (שטחי מגורים), ובשיתוף עם הממסד במה שנוגע לשטחי ציבור. כל פרוייקט נבדק, מתוקצב, מבוקר ומבוצע בהסכמה.

וניפרד בתקווה שדשאינו יוריקו, עצינו ילבלבו ויפרחו ויהיה לנו ירוק בעיניים. .

מזה שבועות ספורים קיימת אצלנו האפשרות להעתיק כל סרט וידאו לדיסק של DVD (פורמאט 2 MPEG) לשימוש ביתי או עיסקי.

היתרון שלח שמירה על DVD הוא בכך שהדיסק הדיגיטאלי ישמור את התוכן ללא תקלה וללא התבלות למשך שנים רבות, בעוד סרט וידאו העשוי חומר רגיש ופגיע, מתבלה בכל שימוש חוזר, ומפחית מאיכותו במהירות עד לאיבוד סופי של האיכות.

גם גודל המגירה או המדף הנדרש לדיסקים קטן בהרבה מזה הנדרש לקלטות.

המחיר המוצע לחברים – 80 ₪ לכל דיסק, הוא נמוך מאוד מול כל אלטרנטיבה הקיימת בשוק (מחיר עלות עצמית בתוספת מינימאלית, בעוד המחיר המוצע בשוק הוא לפחות 120 ₪) והוא מאפשר המרה של סרטי וידאו בעלי חשיבות או ערך אישי גבוה, כדי לשמר אותם ללא הגבלת זמן, לכל מי שמשתש במכשיר DVD בביתו...

אנו, באולפן הווידאו, נשמח להעניק שירות זה בכל עת. .

לפני מספר ימים צילצל אלי ידיד ותיק וביקש את עזרתי. מה שקרה לו צימרר אותי, חשבתי במה יכול מקרה כזה לעזור לאחרים, בתקווה גדולה שלהם זה לא יקרה.

בנו האמצעי של חברי למד בירושלים במקום מאוד יוקרתי, שנה ראשונה ציוניו נעו בין 100% - 90%.

העימותים בינו ובין הפרופסורים היו על רמה גבוהה, הכיתה לא תמיד הבינה על מה הם מדברים, חלק מהפרופסורים לא ידעו לתת תשובה וחלק הבטיחו לו תשובה מאוחר יותר.

בסיום שנת הלימודים עשו הסטודנטים מסיבת סיום, מישהו הביא אקסטזי, מישהו הביא אלכוהול, והחבר'ה ניסו, גם בנו של ידידי ניסה.

הנפילה הייתה טראגית, טיפולים שונים ניסו לשפר את המצב, ולכאורה נראה היה שיש שיפור, את השנה השנייה סיים בקושי בציונים 65%-55%, ממש על גבול הכישלון.

בגמר השנה השנייה שלחו אותו ללונדון. וזו הייתה הטעות. בחזרה לארץ הוא עבר דרך אמסטרדם ושם לקח שוב סמים.

הנפילה הייתה איומה, הדיכאון כירסם בילד, ברגע של יאוש עשה שימוש באקדח שהיה ברישיון ברשותו והשאיר הורים שבורים, אחים שבורים וחברים נדהמים.

עברה שנה, ההורים והאחים נשארו שברי כלים, הוריו הולכים כבחלום, שערם האפיר, הניצוץ שבעיניהם כבה, זה לא אותם האנשים שהכרתי שהיו בעבר מאושרים. העצב והשכול מכלה את גופם ונישמתם.

כל מי שקורא כתבה זו, שיש בו ניצוץ של אהבה להוריו, למשפחתו ולחבריו, ראה כתבה זו כהזהרה לך, לחבריך ולכל מי שאתה או את מכירים.

ההורים ואחיו ישאו את הכאב והסבל עד יום מותם – רחמים..

כידוע נכשלו (בינתיים) הניסיונות לביטול הפריימריס לחברי הכנסת ולכן נקרא שוב אל הדגל ביום ב' ה- 9.12 בין השעות 10:00 – עד 21:00.

רשימת המועמדים תוצג על גבי לוח המודעות על מנת לאפשר לחברים לעשות "שעורי בית".

בדבר פרטים נוספים והבהרות ניתן לפנות ליהודה.

החברים מוזמנים לממש את זכותם, דווקא על רקע הניסיונות לנשלנו מזכות זאת.

יום שישי 1.12.02 . סערה כזו כבר מזמן לא ראו פה. זיקני המקום לא זוכרים....

בלילה שמענו את קולות ה"משבים הערים" בבוקר ראינו את ההרס והנזקים, איך באחת הפכה החצר לשדה קטל, שיברי ענפים גזעים וליכלוך בכל אשר תיפנה, לא נשאר בדל-חפץ שלא היה מעוגן קשור ומחוזק היטב למקומו וגם נשאר שם.

חשבנו, אולי תביא עימה סוף סוף את הגשם, אבל לא. גם זה לא הואיל. יש מהלכים לסברה שמישהו שם למעלה לא כל כך מחבב אותנו, וגם שולח "רמזים" שמימיים להודיע לנו על זה.

רובנו תודה לאל כבר לא עסוק בעיסקי פרנסה ביום הזה.

יש זמן, שום דבר לא בוער, אנשים מן הישוב בדרך כלל מכינים עצמם לקראת כלה... לא ממהרים לקום בבוקר, סתם נשארים במיטה או מסתגרים בבתיהם, מצטנפים בשמיכות הפליז החדשות מול תנור בוער שותים משהו חם, ו...מקטרים בכייף.

לאחרים זה מתאים. לאישתי ולי, לא!!! גם אנחנו מתכוננים לקראת כלה...

ולא בלי סיבה שהרי בת דודתי הרחוקה מירושלים קבעה לה בעוד מועד את היום הזה ליום כלולותיה, בלי לקחת בחשבון שגם למזג האוויר יש דעה בעניין.

כשאני מנסה לרמוז לאישתי שאולי היום זה לא כל כך כדאי, והרוח, והגשם, ואולי נבטל, ואולי נשלח מברק, היא מסתכלת עלי במבט מזרה אימה ופוסקת: "יוצאים לדרך!"

ובאמת מה יותר הגיוני ומתקבל על הדעת ממהלך כזה ביום סגריר.

ואני מי אני, מה אני, סמרטוט בן רצפה, שאקום למול סער.

בקיצור, היום זה מאוד "אִינִי" להתחתן ביום שישי בצהריים, הרב צריך להספיק להגיע לביתו בלי לחלל את השבת, הוא לא יכול להרשות לעצמו (כדרכו בקודש) ל"התעלל" באורחים שזה מרחוק הגיעו ולהתחיל את החופה באיחור של שלוש שעות ("כי היו לו כבר חמש חופות היום ויש לו עוד שלוש בריתות הערב"). החופה מתקיימת בזמן הנקוב בהזמנה, אין חוכמֶ'ס!

אלא שהחתונה "שלנו" היא ביער הקופים בבן שמן ואנחנו ברמת יוחנן מהלך ת"ק על ת"ק פרסה של טילטול ותלאות משם.

בקיצור, השמיים שחורים, מאיימים, הרוח שורקת במהירות של לפחות 100 קמ"ש, בעיני רוחי אני רואה את הכבישים מוצפים, מה שיצריך חלילה שימוש באסדות למעבר מגדה לגדה, אם לא "נתקע" בתוך אחת מהן, בוודאי "נתקע" בפקק שלפניהן, או לפחות "פנצ'ר" אחד או שניים נצטרך להחליף בגשם, ואם לא זה ולא זה, אז יש סכנת החלקה, ערפל סמיך עלול לעקב, או לגרום לצרות אחרות, אלוהים ישמור. הוא שאמרנו, מריעין בישין של דרך לא חסרים לאנשים שמוכנים לשים את נפשם בכפם ביום שכזה.

את זוגתי זה לא מעניין, לואטת על אוזני כל הזמן: "קיבלנו הזמנה, אין מה לעשות, יוצאים!".

הרי לא נאכזב כלה ביום חופתה. חדורי "רוח קרב" אנו יוצאים לדרך.

מה שטוב בימים כאלה זה שנהגים מיושבים בדעתם נשארים בבית, ועצם העובדה הזו עושה את הכביש ליותר פנוי לאלה שמתנהגים בניגוד לכללי ההגיון הצרוף.

בקיצור, אלוהים בעזרנו, הדרך לשם עוברת ללא אירועים מיוחדים. מגיעים לאתר. מרחוק זה נראה מבטיח, דרך כורכר מוליכה אל השער, במגרש החנייה מעט מכוניות, סימן מובהק ששוב לא שעינו לעצת ה"מבינים": לא צריך להיות הראשון בכל דבר, ולא תמיד כל המקדים זוכה.

אליה וקוץ בה, האתר יפהפה, דשאים, אגם קטן במרכז, עצים וירק, רק מה... הוא מיועד לחתונות בקיץ. מה לעשות והיום חורף?

מכניסים אותנו לתוך אוהל מאולתר ארוך כמו נקניק, הקור בחוץ מקפיא, שמים לנו תנורי גז לחימום, בקושי אפשר לנשום, מתחילים להתפשט, ריחות האוכל מלחכים ומגרים את האף.

הרוח שורקת, מבין קרעי היריעות "מתפרץ" אלינו מזג האוויר שמשתולל בחוץ, סותמים את החורים במשטחים של שולחנות עגולים שלא בשימוש היום. מזל שלא יורד גשם, באנו בלי מטריות. היריעות דופקות בעוז על הקונסטרוקציה, מתחרות היטב בקול המוסיקה ה"חתונתית" שלא הצלחתי להבין אם ה"טראנס" הזה הוא אתני, אולטימטיבי או אלטרנטיבי (גילו את אוזני שזה מה שהולך היום). מחפשים אחר האפריטיף, מישהו אומר שהוא ראה משהו כזה בקצה אחר של האוהל, חיפשנו ולא מצאנו, אולי הוא "נדד" לחתונה אחרת. מילא נוותר, נתרכז במחשבה על המזון העיקרי שעוד לפנינו.

יש אלוהים!!! החופה (ראה ערך הִלכות שבת) נערכת פחות או יותר בזמן. המלצרים לא מחכים, גם הם רוצים לסיים, מעמיסים את המזנונים ומזמינים את הציבור המורעב שוויתר על ארוחת צהריים בביתו ל"רדת" על המזון.

הקהל, מיותר להזכיר, לא זקוק להזמנה מיוחדת ביום כזה. שועט לאוכל. ניגשים, מעמיסים, ולעבודה... אבל בעוד בילענו בפינו מתחילה פרשת הנאומים והברכות, אחד אחר השני "עולים" הנואמים והמברכים אל המיקרופון המסכן וקולם לא יישמע. המילים נבלעות בתוך רעשי רחשי הרקע החיצוני... זה האות. אני לוחש לאישתי: "עד כאן!" ומתחיל חשב את "דרכי הנסיגה".

בקיצור, לא נאריך, מוכים וחבולים אנו עושים דרכנו אל הרכב ב"התגנבות יחידים", קשורים אחד לשני בחבלים שלא נעוף מחמת ה"משבים הערים".

אם לא די בתלאות שפקדונו עד הלום, את הדרך חזרה נעשה כבר באפלה העוטפת אותנו, גולשת לאיטה מעבר בית מחסיר.

אני מברך את אישתי ב"חג אורים שמח", ומזכיר לה שעכשיו בכל בית ישראל כבר מדליקין נרות. איפה אנחנו ואיפה הם. אך היא בשלה: " איזה חתונה נהדרת!" .

לתמר ושמוליק קנול להולדת הנין בן להגר ורון.

בתאריכים מ: 8.12.02 עד וכולל 17.12.02 ארנה גזית תהיה בחופש.

קופת בית תיפתח לקהל בימים א' ג' ה' בשעות 13:00 עד 14:00 על ידי יוחנן.

ברכות חמות לאורית שטייף עם מינוייה לסגנית מנהלת ביה"ס "ניצני זבולון".