מס

ישיבת מזכירות / 22.11.02

נוכחים: כל חברי המזכירות

1. נמסר דיווח לגבי אירוע של שימוש בסמים. המזכירות מגנה את המעשה והחליטה להזמין לדיון במזכירות את לבנה – מתאמת נושא הסמים במועצה על מנת לשמוע ולהתייעץ בכל הנעשה בנושא זה במישור החינוכי והאכיפתי.

2. הוחלט להמליץ לאסיפה על קבלתה לחברות של שירית ברבר.

3. הוחלטו להוסיף בתקציב 2003 עשרה שקלים לתוספת הוותק.

4. הוחלט להגדיל החל מ- 1.1.2003 את מחיר המנות בחד"א ואת התשלום לקילומטר בגין נסיעה ברכב הקיבוץ ב- 8% שהוא שיעור עליית המדד בשנת 2002. התקציבים האישיים גם הם הוגדלו בשיעור עליית המדד. (ר' גם פירוט בדו"ח השבועי).

5. נקבע צוות בהרכב: אודי, עידו, יוחנן, ורד מ., דניאל פ., שחר צור לבדיקת נושא קבלת בנים במסלול צעירים לחברות (ר' גם בדו"ח השבועי).

6. נערך דיון קצר בנושא קרנות לבנים בעלי צרכים מיוחדים. נמסרה טיוטה לחברי המזכירות תוך כוונה לסכם הנושא בישיבה הבאה.

רשם – אודי.

דו"ח שבועי / אודי פלד

התאמת עלויות – כידוע התקציב האישי שלנו צמוד באופן מלא ושוטף למדד. עליית המדד ב- 2002 היא כ- 8%. ה"מחיר" שנקבע בהפרטה למנות בחדר האוכל ועבור נסיעה ברכב הקיבוץ, לא השתנה מיום ההפרטה (וכבר ספג כמה וכמה מדדים).

עידכון העלות לפי מדד 2002 גם הוא נעשה בדיעבד, דהיינו לאחר שהתוספת לתקציב כבר ניתנה לכולנו.

גם לאחר התאמה זו, ענף המזון וענף הרכב מסובסדים באופן כבד (מעל 50%) על ידי תקציב הקהילה.

חברים במסלול צעירים – על פי תקנון הקיבוץ ועל פי תקנון הצעירים שלנו, מתקבלים לחברות גם בנים במסלול צעירים.

גם היום קיים שוני בזכויות וחובות "צעירים" שהם חברים ושאינם חברים (כגון בנושא חופשות, בנושא "במבח"ות" ועוד) וקיים שוני בין זכויות חברים מתחת גיל 30 ומעל גיל 30, (בנושא הפנסיה, בנושא סעיפי הפרטה שונים ועוד).

מסיבות שונות הקשורות בעיקר בנושאי תיכנון ובנייה וזכויות במקרקעין, יש צורך לבדוק אפשרות לעודד בנים במסלול צעירים (נכון להיום 118 בן ובת!!!), להתקבל למועמדות ולחברות בקיבוץ.

המזכירות מינתה צוות לבדוק הנושא ולגבש המלצות שיובאו לדיון במוסדות השונים ובכפוף להמלצותיהם – לאישור האסיפה.

סיכום כלכלי לתשעה חודשים – בימים אלה הושלמה עריכת הסיכומים הכלכליים בקיבוץ ובתאגידיו.

הסיכומים הם בהחלט טובים, למרות שכצפוי ניכרת הרעה בסעיפים מסויימים הקשורים בתקציב המדינה (גידול בתשלומים לביטוח לאומי, קיטון בתשלומי העברה, התייקרות בתשומות כגון מים וחשמל ועוד).

במספר ענפים בקהילה ניכרת התייעלות משמעותית, בעיקר בענפי החינוך והבריאות (בריאות כולל: מרפאה, מרפאת שיניים, בית סיעוד, פיזיותרפיה, משקפיים ועוד).

באמנת העבודה שלנו כלול רעיון של "תגמול ענפי" ונראה לי שיהיה נכון לשכלל אותו ולהפעילו בסוף השנה..

יש אשר חג האורים מלווה מטרות עוז, רעמים וברקים. ליווי כזה אם תזכה לו שנת החג, מביא איתו התעלות נוספת. הרעמים מבשרים ברכה, והברקים מתיזים ניצוצות אור מאורה של אמונה, כי אכן רוו שדות, והזרע לא לשווא נטמן. ומסתבר לך לפתע, כי גם בחשכת עננים הרבה אור, הרבה מאור, ורב כוחם בהרווית חג. יפה לו לחג האורים רקע זה של מתנת הטבע, שבעתיים יאיר לנו, שבעתיים ייקר.

מתתיהו שלם

דיווח כלכלי מישקי / עידו רודוי

סיכום 9 חודשים בימים אלו אנו מסכמים את תוצאות הרבעון השלישי ותשעת החודשים שעברו מתחילת השנה ומכינים את תוכנית 2003.

באופן כללי בשנת 2002 אנו עומדים בתוכנית ומגיעים למקור העצמי המתוכנן. יש לנו חריגה גדולה בהוצאות מימון ומס הכנסה כפי שמשתקף בדו"חות הכספיים. ולעומת זאת יש הכנסה יותר גדולה מעיסקת "פארק המפרץ" כתוצאה מעליית הדולר.

המשק החקלאי עובד על פי התוכנית ברוב הענפים.

בלול הפיטום ממשיכים לשמור על רווח למרות שחיקת המחיר הגדולה ועלייה במחירי התערובת, וזאת בגלל תוצאות מקצועיות טובות במיוחד. קיימנו ישיבה בהשתתפות מנכ"ל מילואות ומנכ"ל האינטגרציה בפטם בנושא מצב הענף בארץ ובאיזור.

בגד"ש סיימו זה מכבר את העונה וכבר זורעים את גידולי החורף ובראשם חיטה. בכותנה הענף הגיע ליבול של 460 ק"ג לדונם, גבוה משנה שעברה אבל עדיין לא מספיק טוב ביחס למשקים המובילים באיזור. תחזית 2002 מצביעה על רווח גבוה מעל התוכנית בגד"ש.

באבוקדו היבול נמוך באופן משמעותי מהעונה הקודמת אולם המחיר גבוה יותר. במידה ותישמר רמת הוצאות נמוכה נעמוד בתוכנית העיסקית של 2002.

המדגרה עובדת בצורה מלאה ובהיקף ייצור מקסימאלי, דבר שגורם לעלייה ברווח לעומת התוכנית ולעומת שנה שעברה.

בפרדס עד כה קטפו את הפומלית ונראה כי השנה המחירים יהיו גבוהים מהשנה הקודמת והתוצאות יהיו טובות מהתוכנית.

ברפת ההכנסות דומות לשנה שעברה אולם כתוצאה מעלייה בהוצאות המזון צפויה ירידה ברווח. כפי שדוּוח בעבר התחלנו את פרוייקט איכות הסביבה ברפת ומי שמסתובב באיזור החיבור בין המפטמה לרפת יכול לראות את הרמפה שצצה לה פתאום ושעליה אנו מתכננים לבנות את הסככות ואת פרוייקט הטיפול בזבל.

בפלר"ם עדיין לא דנו בדו"חות הכספיים של הרבעון השלישי אולם על פניו נראה כי רבעון זה יהיה טוב ומתמשכת המגמה של תוצאות טובות כפי שהיו ברבעונים הקודמים.

בישיבה משותפת של הנהלות הקיבוץ קיימנו דיון בנושאים אסטרטגיים הקשורים לפלר"ם, ובעיקר בצמיחה וההשקעות הנדרשות לכך.

הוצגו האפשרויות השונות ובהן כניסת שותף אסטרטגי לעסקי ה PVC כפי שנעשה בעבר בתחום הפוליקרבונט.

ההנהלות אישרו את הטיפול בנושאים אלו כאשר הצוות כולל את עמוס, עידו, אודי ודדי בצירוף ממלאי תפקידים מפלר"ם. במידה ונתקדם ותהיה הצעה אופרטיבית הנושא יחזור להנהלות הקיבוץ. מהלכים אלו קשורים גם לתיאגוד בקיבוץ אשר כולל את העברת מניות פלר"ם לתאגיד בשליטת הקיבוץ, כפי שהוסבר בעבר.

ישוב "חרוב" ההנהלות קיימו דיון בנושא "חרוב", העניין שעמד על הפרק הוא האם על הקיבוץ לקבל החלטה פורמאלית בעד או נגד הקמת הישוב. בדיון השתתף מאיקה כנציג "תנועת ההתנגדות" לישוב.

קיבלנו את ההחלטה הבאה:

הקיבוץ לא יקבל החלטה פורמאלית בעד או נגד הקמת הישוב "חרוב".

ייעשה מאמץ באמצעות ממלאי התפקידים בקיבוץ מול המועצה כדי לשנות את המיקום והיקף הבנייה המתוכננים כך שתיפחת הפגיעה בערכי טבע החשובים לחברי הקיבוץ.

יש לשמור על כך שלא יתכננו ישוב זה או אחר ממערב לכביש 70.

ההנהלות לא יביאו מיוזמתן את נושא "חרוב" בפני אסיפה פורמאלית של הקיבוץ.

עד כאן מתוך פרוטוקול הישיבה. כפי שרואים אין שום החלטה על מימון פעילות תנועת ההתנגדות, כפי שנכתב ב"ברמה" האחרון ע"י דניאל.

לדעתי האישית אין לנו כקיבוץ מניע אמיתי להתנגד להקמת הישוב. מה גם שאני בטוח שלמרות 95 חתימות של "חברי הקיבוץ", בדיון והצבעה אמיתית בנושא זה יהיה רוב המצדד בהקמת הישוב.

כאשר יוצאים למאבק על נושא מסויים צריך שיהיו הצידוקים המתאימים וכדאי לחשוב על דרך הצגת הדברים בציבור ובמוסדות פורמאליים.

כדאי לכולנו להישאר בפרופורציות ולא לגרום לנזקים תדמיתיים ואחרים. עוד נכונו לנו מאבקים על שטחים ממערב לכביש 70 שלדעתי הרבה יותר חשובים לנו ונצטרך את המועצה שתעמוד לצדנו.

בלי קשר לדברים אלו אנו נפעל כדי לנסות ולשנות את מיקום הישוב כפי שסוכם בהנהלות.

שיעבודים הקיבוץ חתם בזמנו על שיעבוד שוטף כללי מול הבנקים כתוצאה מהסדר הקיבוצים. השיעבוד כלל גם את כל המקרקעין שלנו. לאחרונה בניצוחו של יוחנן נעשתה עבודה מול בנק הפועלים והצלחנו להסיר את השיעבוד משטח המחנה הכולל כ – 1,000 דונם. שטח המחנה הוא למעשה הקו הכחול התוחם את הישוב וכולל את שטחי המגורים ואת מבני המשק. מכיוון שהחובות לבנקים ירדו באופן משמעותי בשנים האחרונות מ – 24 מליון ש"ח ל – 15 מליון ש"ח אנו פועלים כדי להסיר את השיעבוד הכללי כולו.

שבת שלום וחג שמח!.

פרשת בעלותך ספר תנחומה

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה עַל רַגְלָיו וְאָמַר לוֹ לְרַבִּי טַרְפוֹן, מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מָדַי שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים, וּמַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְרִיָא שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, וּמַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי קַפּוֹטְקְיָא שֶׁאֵין לָהֶם לֹא זֶה וְלֹא זֶה. אָמַר לוֹ רָבִּי טַרְפוֹן, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֶן זַיִת יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁמָנִים בַּנֵר (וב)הַדְלָקָה, שֶׁהֲרֵי שָׁנָה פָּרָשַׁת הַדְלָקַת הַנֵר וְשִׁלֵּשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּמֵרֹב חִבָּתוֹ בָּחַר שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר (שמות כז כ), לַמָּאוֹר וְלֹא לַמְּנָחוֹת.

בשביל זה יש חברים...

בחירות לראשות המועצה

נבחר שלמה חבר בתמיכת 80% מן המצביעים.

ברמת יוחנן הצביעו 293 חברים שהם מעל 80% מכלל החברים והמועמדים במקום!!!

בעד שלמה חבר - 287. בעד נערני - 2. נמנעים – 2. פסולים – 2.

קולות הקיבוצים (אושה, יגור, כפר המכבי) היוו 41% מכלל הקולות הכשרים מהם תמך הרוב המכריע בשלמה.

חשוב ומעודד להיווכח שלמרות צוק העיתים לא עיבדו חברי הקיבוצים את זיקתם ומעורבותם בנעשה (כביכול) מחוץ לגדר.

ברכות לשלמה חבר

לרגל בחירתו לקדנציה נוספת בראשות המועצה.

אנו מאחלים לשלמה, לחברי מליאת המועצה ולכל עובדיה המשך פעילות פוריה לרווחת ושיגשוג האיזור.

מבית רמת יוחנן.

עבודת כוכבים ומזלות / ירמיהו

יום שישי 22.11.02

זריחה. תחילתו של יום.

סוף נובמבר, חנוכה, מתי סוף סוף יבוא כבר הגשם. בינתיים עוד די חם, טמפרטורות גבוהות לעונה, והקיץ עוד לא נס. יוצאים בבוקר מן הבית אל רוח מזרחית יבשה מלטפת שלא ברור אם היא חמה או קרירה.

אם אין ענני גשם המשכימים ליומם יכולים לראות, על רקע השמים המחווירים, כוכב גדול מרשים בבדידותו המזהירה, הוא מופיע במזרח מעל הרפתות והלאה מעל הגבעות שעלולות בעוונותינו לאבד את בתוליהן באונס קבוצתי על ידי שכונות "חרוב". זה מה שנקרא עמוד השחר קם בשפה סיפרותית, או בשפת העם איילת השחר – (תלוי כמובן במינו של המסתכל).

לפעמים אם במקרה חולפים להם ענני נוצה באותו קו אופק, הם נצבעים אדום עז מקרני שמש עצלה שעוד לא נראית. קיטש שמבלבל את החושים.

משהו שמעבר לזמן האנושי. אולי המילה נשגב היא קצת גדולה על המראה הזה אבל זה לא רחוק. האם היופי השמאלצי הזה הוא אות מבשר? או שזו סתם הרגשת בטן מוזרה של בטרם, של חוסר ידיעה. בימים המסוכסכים האלה לעולם אין לסמוך על המראות, האידיליה המשכרת הזו לא תימשך זמן רב.

עוד מעט חדשות הבוקר, וכרגיל מירב הסיכויים שאם הלילה עבר בשלום, מה שבכלל לא בטוח, עדיין אין בכך ערובה שיותר מאוחר לא יתפוצץ איזה אוטובוס מלא ילדים בדרכם לבית הספר.

מאז ומעולם המראה הזה כנראה הרשים.

חוזים, הוזים, סהרורים, נביאים, רואים, חולמים, משוררים וגם מנהיגים עשו לצרכיהם שימוש במטפורה הזו, שחר – התחלה, הבטחה, תקווה וכו'.

הנה לא מזמן, אחד שהבליח בשמינו כברק וחלף, הבטיח לנו בליל הניצחון שלו בבחירות להביא "שחר חדש", איפה הוא ואיפה אנחנו, לא עברו שנתיים ומהשחר ההוא נותרנו עם מלחמה עקובה מדם.

היום מבטיח לנו מנהיג צנוע אחר "בוקר חדש", לך דע מה הוא נושא בכליו פרט להבטחותיו, חוסר ניסיונו והליכותיו הלא מתלהמות.

כוכב אחר, חיזר ותיק, שזורח ו"עושה לביתו" במערב, אבל מגיח מדי פעם ל"האיר" בזִיווֹ את המזרח. בהקשר הזה יש לציין בצער מה שהעם היושב בציון ניחן בזיכרון הכי קצר בעולם, שאם לא כן, איך נסביר שכל פעם מחדש הוא "קונה" את ה"סחורה" הזו.

יקצר המצע...אבל אי אפשר שלא להזכיר גם את ה"כוכב שדרך..." וכמעט השמיד את העם היהודי מעל פני האדמה, עד היום מדליקין מדורות לזיכרו בל"ג בעומר, משום מה מכל המיתוסים המנופצים, הוא לבדו עדיין נוצץ באור יקרות.

בדרך הטבע כל הכוכבים "מתאדים" עם בוקר. נעלמים.

אנחנו, לשם שינוי, נשארים לחיות עם התוצאות.

שקיעה. סיומו של יום.

אי שם בעבר הרחוק, אני זוכר מראה אחר.

סופו של יום ארוך ותחילתו של לילה ארוך עוד יותר.

אוקטובר 73' שבוע לפני המלחמה ירדנו לסיני למילואים רגילים. מילואים שהיו אמורים להימשך שלושים יום ונמשכו כמעט חצי שנה, זרקו אותנו באמצע איזה "nowhere" לשמור על שדה תעופה שהיה אז בבנייה, עם פרוץ הקרבות, הועברנו לנחל-ים על ימת-ברדאוויל (מקום מקסים לעת שלום).

אני זוכר את הלילה שירד על אותו יום כיפורים ארור, הירח הענקי עלה במזרח והאיר באור נגוהות אדמדם את מרחבי סיני, ראינו היטב את הגבעות והדיונות החמוקיות שגלשו אל עבר התעלה. לא ידענו מה קורה אך שברירי הידיעות שהגיעו מהתעלה ומהרמה נשמעו רע מאוד. מערכות הקשר טירטרו כל הלילה, ובתוך כל הכאוס הזה שום דבר לא היה ברור, פרט לעובדה שהרבה דם נשפך והרבה מוסכמות נשברו באותו לילה.

"מעוז צור ישועתי" האלמוּתי לא עמד בקונספציות, המעוזים הכזיבו, הצור היה לחול והישועה שהייתה אמורה להגיע בזמן, תגיע הרבה הרבה ימים אחר כך.

בדיעבד יכול להיות, ואולי גם סביר להניח, שאותו ירח ענקי אדום לא היה אלא מה שליבא לפומה לא גלי – השתקפות ההרגשה איומה של חוסר ודאות והתמוטטות מוחלטת של כל מה שהיה עד אז כל כך שריר וברור.

יותר מדי "כוכבים" צעירים דעכו בשדות הקרב באותם ימים ולילות ארוכים, ומעט מדי "כוכבים" בשמי הפוליטיקה שילמו את המחיר.

כך או כך כבר כמעט 30 שנה, וגם "הזמנים שעברו בשדותינו...", לא כיבו עד היום המראה הבלתי נשכח של הירח הענקי שהאיר את המדבר בלילה הראשון של המלחמה. .

מעשה שתחילתו בד"ר הקסטזה

וסופו ב"טיפול שורש"

גדיא משוחחת עם מארי אדלן

זקני הכפר (ואפילו אנוכי) זוכרים את ימיה העליזים של ד"ר הקסטר. ככל שהיא עלזה יותר כך אנחנו פחדנו יותר. מתחזקת הגירסה, על פיה אנחנו רק שימשנו "שפני מעבדה" במסגרת מחקר שבדק את סף הכאב של הפציינטים. ד"ר הקסטר מנעה מאיתנו במתכוון זריקות הרדמה. היה בכך חסכון כפול: הן בחומרי הרדמה, והן בטיפולים שוטפים (אחזקה ומניעה) כי - אם כבר בלי הרדמה, אז עדיף במכה אחת לעקור – וזהו. האלמנט בו חל גידול משמעותי בתקופה ההיא – הוא במערכות השיניים התותבות. חברים עדיין זוכרים את אותם השניים (שניים - לא שיניים) , שלא עמדו בינסיון, ובריצת אמוק נטשו את כס האינקוויזיטורית הרחק ככל שתישאנה אותם רגליהם. האחד, שהגיע עד קריית-אתא (ניחשתם נכון… זה היה חסי זית), האחר גמא את המרחק ממרפאת השיניים -עד לבית השימוש האדום, ושם כרע אפיים, והתעלף (יוחנן שלי – אלא מה).

אירועים טרגיים אלה בחיי הישוב, הם שהובילו את מארי להחלטה – שזה יהיה הדבר הבא בחייה. לעשות אחרת!!! מארי "הולכת על כל הקופה". בתור התחלה היא מסיימת לימודי אחיות, וגם עובדת כאחות ברמב"ם. לימים, כשדניאל פרי הופך למזכיר ואילנה מיטב נמצאת באחת מחופשות הלידה , ויש צורך sos לאייש מישרת סייעת. דניאל פונה אל מארי לעזור לעליזה רוסלנדר באחזקת מרפאת השיניים. מארי נענית בחיוב, והשילוב הזה אכן מחזיק זמנית, עד שאצל מארי גומלת החלטה להשתלם בסיעות שיניים "נטו", עם הקפדה על סטאז' ארוך והתלמדות רצינית ברמב"ם. למעשה, רק בתקופה ההיא מארי מזהה את הנכונות העמוקה שלה להשתלב בחזרה בעבודה ברמת יוחנן, במטרה להעלות את המרפאה המקומית על פסים מקצועיים. ילאה העט מלתאר את תעצומות נפש, ואת הכוחות האדירים שנדרשים למארי על מנת "להזיז" את המרפאה למקום שהיא רואה בעיני רוחה (יש לה חזון). לא צריך להסביר לחברים ולבני המקום כמה קשה להזיז מישהו מהמקום או משהו למקום אחר – בקיבוץ. נדרשת התמודדות עם המוסדות, צריך בכלל לשכנע, ולזכות בהכרת המוסדות "על בליינד". בלי שיש למישהו מלבד "המשוגע לדבר", קנה מידה להשוואה. בקיצור קשה להקים יש מאין.

מארי בלשונה: "החלפנו ציוד ישן, כלים, רופאים (שיטות עבודה חדשות), ומאז, אני צועדת במטרה להעלות את הרמה ולהביא אותנו לשנות האלפיים ועשר".

אני מבקשת (למען האמת…מתחננת לרכילות) שמארי תספר לי על חברי הקיבוץ שלי בתור קליינטים. מארי: "מצד אחד הם הכי נחמדים, פשוט אנשים טובים. מאידך, מאידך, נשארים עדיין במנטליות ה"מגיע לי", הביטחון של קיבוצניקים שמישהו ידאג להם ויעשה להם"….

מה קורה היום:

מארי: "היום הרפואה המונעת מאד מפותחת. אנחנו מושקעים ומשקיעים ברפואה מונעת" (צא וראה, היאך איה שלי כבר מהגנון מתרגלת צחצוח שיניים בתנועה סיבובית, מה שאני טרם הפנמתי – הערת

המחברת). "המודעות של האנשים גדלה. אבל הנכונות להשקיע בטיפול מונע לא גדלה (עדיין) באותו היחס".

גלי לי, אנשים נערכים להפרטת בריאות השן?

מארי: "העידן של ההפרטה בכלל, מהווה איום על האנשים מפחיד אותם, ומתסכל. יש מספר חברים שבאים ורוצים מלמפרע טיפולים שאינם זקוקים להם – שמא.. כלומר הם מתכוננים למצב, בו אם תהייה הפרטה, תיחסכנה מהם חלק מן העלויות. כמובן שזו התנהגות לא רציונאלית. ניתן להשוות זאת למקרה בו מגבסים יד או רגל ליתר בטחון, כי אם בעוד שנתיים תשבור רגל במקרה, כבר תהיה מגובס מבעוד מועד.…."

מתסכל? מכמיר לב? מה זה עושה לך?

מארי: "ברור שמתסכל. מצד אחד אני רוצה לבוא לקראת החבר ומעניין אותי לעסוק ברפואה של אריסטוקראטים (ציטוט של הרופאים שעובדים איתי על הנעשה ברמת יוחנן בתחום רפואת השן), אבל אני מוצאת את עצמי מותשת מפלח האוכלוסייה שחושב שהכל מגיע לו, בלי האחריות האישית המקצועית הנדרשת מזה. אני זאת שיודעת, שרופא פרטי בעיר עושה החלטות לא רק על בסיס מקצועי. ישנו הליך של "התגמשות מקצועית" על בסיס כספי. אם נניח בא לרופא קליינט , שם על השולחן 40,000 ש"ח ואומר – אני רוצה השתלה וגשר על שתלים!!! – הוא יקבל את מה שהוא מבקש. השיקול של הרופא הוא לא התכנית הטובה והמתאימה ביותר בריאותית, וגם לא אם זו תכנית שתענה לצרכים לאורך זמן. הרופא נענה לבקשת הקליינט לעיתים תכופות משיקולים כספיים נטו. מה לעשות שאני תופסת את תפקידי כמופקדת על בריאות הקהילה, ולכן לוקחת על עצמי גם את התפקיד – לכוון לפתרון הנכון והמתאים ביותר לקליינט. אני מבקשת לתת פתרון שגם ייתן מענה לאורך זמן. השיקולים שלי אינם "קמצנות". אלא בריאות. לדאבוני, לחברים קשה לפעמים לקבל את המעורבות שלי ואת הרצון שלי להשפיע. נדמה להם ש"אני מחליטה עבורם", כמו "האח הגדול". אמת הדבר, ויש מידת צדק בתחושה. רק שלא תמיד יודעים להעריך מקצועית את ההחלטות שלי, ואת היתרונות במעורבות שלי.

חשוב לי שהציבור יידע, שאינני מכתיבה לרופאים, וגם לא מתנגדת לדעתם המקצועית. אני שוקלת איתם יחד. מאחר ואני מייצגת קיבוץ, האינטרס שלי הוא בריאות החבר. אני רואה מערכת שלמה. כזאת אני. אינני יכולה לתת יד להחלטה על השתלה, אם אני יודעת שבעוד שנה היא תיכשל.

תיפול – תיפול. מה אכפת לך בעצם שבעוד שנה ההשתלה תיכשל, בעיה של החבר, לא?!

מארי: "אם לקליינט פרטי, ההשתלה נכשלה, הוא יבוא להתלונן אצל הרופא. הרופא יענה לו: מה אתה רוצה, אתה ביקשת. אם זה יקרה אצלי- הרי יבואו בטענות אלי, ורק אני אהיה אשמה כברירת המחדל".

בשלב זה שתינו מקוננות על מר גורלם של ממלאי התפקידים. תמיד הם אשמים… אני עוברת ל"mode" של התרפסות: תראי מארי, הרי יצרת משהו חדש, שלא היה ברמת יוחנן קודם, (ואפילו לא באושה ואפילו… לא בכפר מכבי ולא בחוואלד). אני מונה למארי את הגורם מספר אחד לשחיקה של "משרתי ציבור" בקיבוץ – הלא היא ביקורת הבלתי פוסקת עליהם מצד כל "פישר" במעמד של "חבר קיבוץ". אני מנסה לחזק את מארי ולשכנע אותה שבן אדם מקצועי – נדון תמיד ל"שחיקה פוליטית", כי אי אפשר להסביר מערכת מקצועית לכל אחד, אם אין לו גישה מקצועית באופי שלו. כשאני מגלה לפתע שהפכתי למראיינת של עצמי, והנה, שוב אני מסבירה למארי שמרפאת שיניים זה לא כלבו ומרכולית – קונים ויוצאים, אני עוצרת, ושתינו מתחילות לגלגל רעיון, על פיו נציג לציבור קוראינו הנאמן נתונים .

איפה טעית?

מארי: "לאורך שנים רבות התמודדתי בעצם לבד. אני מודה בטעות שלי שבכלל הסכמתי לעבוד לבד עם ציבור כל כך רחב ומגוון. במרפאה – האחיות הן שלוש – אז יש להן עם מי לחלוק כעסים והתלבטויות. אני הייתי לבדי בשטח, ומרוב עבודה לא התפניתי להסביר את עצמי. אני מרגישה שזה חסר לציבור ולפעמים אנשים כעסו, גם לי זה חרה אבל לבד אי אפשר תמיד להקיף ולהכיל את הכל ואני חושבת שהיו מקרים ששילמתי על כך מחיר כבד... הודות להנחיות שקיבלתי מדוד שדה, התחלתי להביא את מישנתי בכתב לידיעת הציבור. בשנים האחרונות גם הוקמה ועדה לבריאות השן (עדה לקח אלדה ואודי) וזה קצת עוזר בהתמודדות"

טראומות?

מארי: "לא אשכח את התקופה הקשה שבה עברתי באותו פרק זמן את שיפוץ המרפאה, את שיפוץ הבית הפרטי שלי, וגם העברתי לבד מרפאה שלימה ממקום למקום. כל זאת תוך מינימום פגיעה בעבודה השוטפת".

לאן את חותרת?

מארי: "במבט נוסף, אני כבר סבתא לחמישה נכדים, ואין לי היום כוח וסבלנות להרגיש ברמת יוחנן כ"טירונית". עייפתי לספוג ביקורות לא ענייניות. אני מכירה בערכי, ויודעת שיש לי גם ותק (25 שנה) וגם ידע. כן, אני באמת יודעת מה אני עושה".

למען הסר ספק, הבה ונדון באוכלוסייה שמארי מטפלת בה: ניקח לדוגמא את ענף הקוסמטיקה: ברכה וציפי מטפלות במסירות ובמקצועיות בכל הנשים מהקיבוץ (וגם במספר גברים ולקוחות חיצוניים). הזמנת התור היא על בסיס רוטיני - סדר קבוע של א"ב + שיקולים מזדמנים. התור נקבע על בסיס זמינות של הקוסמטיקאית ושל החבר/ה. ברוב המקרים הטיפולים אינם חובה רפואית ואין מקרי SOS פתאומיים שהחבר "מתפתל" מכאבים או שנשבר לו אביזר כזה או אחר....

לעומת זה: מארי מטפלת בכ-ל החברים והחברות וגם בקליינטים מבחוץ (ילדים קשישים מבוגרים, אולפניסטים, זמניים, תושבים ושכירים). השיקולים בקביעת תורים הם על בסיס דחיפות, וגם טיפולים על בסיס שוטף ובדיקות שוטפות. כל זה מנוקז ליום עבודה על פי זמינות הרופא. כל חבר שמחזיר פתק (כי לא נוח לו באותו הזמן בדיוק), מניח שרק הוא החזיר פתק. המציאות מוכיחה שחוזרים לעיתים עשרה פתקים ביום. המשמעות היא- שצריך לדחות עד עשרה אנשים ליום אחר – ולאותו הרופא. קליינטים בעיר- אחראים בעצמם על קביעת התור שלהם. בד"כ הם קשורים למרפאה פרטית, שהרופא (בעל הבית) יושב בה כל הזמן.

אנחנו נאנחות ומעלות קושי נוסף בסידור התורים: המעבר ליגור גם לתלמידי חט"ב, מוסיף קושי כי צריך להעביר טיפולים לשעות אחה"צ-ערב. ימי העבודה התארכו לתוך שעות הערב ויש שבועות שמדובר בארבעה ימים שכאלה. מעבר לכך שזה תענוג מאוד מפוקפק לעבוד כ"כ הרבה ערבים, עדיין נדרש כי בשעות הבוקר נהיה במרפאה לענות לשאלות ולצרכים השוטפים של החברים, להזמין חומרים, לסדר, לנקות וכו'.

שעות אחה"צ הןשעות יותר יקרות לרופא מאשר שעות בוקר, ומאחר ושעות הצהריים הן גם שעות החוגים והפעילות – אין קל מלהחזיר את הפתק ולהגיד אני לא בא….

שתינו פונות בקריאה נרגשת לקהל הנאמן שהגיע עד הלום:

אם לא תהיה קצת גמישות ועמידה בזמנים, גם מצד הנוער, חלילה – נגיע לרגע בו נשלח את הנוער שלנו לקופ"ח או למרפאות אחרות.

עלות יום עבודה של רופא היא מידע דיסקרטי. מארי מנדבת רק פירורים: שעת עבודה של כירורג נעה סביב 800 ש"ח לפני מס… מארי רוצה מאד ללכת לקראת כל אחד. אבל לשם כך היא תצטרך להחזיק פה רופא לשבוע עבודה מלא. זה כרוך בעלויות אדירות. אפילו אימפריה כמו רמת יוחנן לא יכולה להרשות לעצמה לממן לוקסוס שכזה.

אבל…. עם מעט יותר גמישות נוכל להמשיך להחזיק מרפאה איכותית מתחת לאף, עם שירותים מקצועיים, ובלי צורך בשרותי חוץ.

+ולסיום: אם יש חבר/ה (רצוי צעיר/ה , חתיך/ה ונמרצ/ת), שמעוניין להשתלם ברפואת שינים- על פניו, מובטח לך בית חם ופרנסה בשפע במרחק 5 דקות הליכה מהבית.

אזכיר גם את עינת (שהשתלמה כשיננית עוד בעת שריכזתי ו. השתלמויות. כיפק לעינת!!). עינת הצטרפה אל מארי. מאחוריה שנות נסיון רבות ברמב"ם. נכון לזמן זה, יש לעינת נכונות גדולה ללכת קדימה במישור המקצועי לבטח. שתינו מקוות מאד שעינת תישאר ברמת יוחנן, וכולנו נצא נשכרים.

רגע לפני שזזתי , מארי מבקשת להזכיר את הרוב הדומם ברמת יוחנן, שכן יודע להגיד מילה טובה, כן יודע להביא עציץ למרפאה אחרי טיפול מיוחד. כן, יש גם אנשים שיודעים להעריך עבודה טובה. מארי מבקשת להביא למודעות הציבורית את הרמה של בריאות השן ברמת יוחנן – המוגדרת כמעולה. יש לנו במה להתגאות.

סוף דבר: אין ברמת יוחנן אנשים רעבים ללחם בגלל שאין להם במה ללעוס. חבל להשחיז את השיניים דווקא על מארי. ועוד סגולה בדוקה לבריאות ולאריכות ימים על פי גירום ק. גי'רום: אל תחקרו במופלא מכם..

כהמשך לכותרת – אפשר להשתמש גם ביופייה של האדמה המעובדת, כבסיס לגנים במקום דשאים, טוף, אבנים שדודות מנחלים ועוד.

מזה כמה שנים שכמויות המים השפירים שמסופקות לנו הולכות וקטנות וזאת כתוצאה מהעובדה שהכמויות בארץ כולה הולכות ומדלדלות.

בכל כנס שעוסק בגננות ובעיקר בתיכנון גנים, הן פרטיים והן ציבוריים מודגשת שוב ושוב העובדה שיש לתכנן בהקשר למחסור חמור במים, נכון להיום וכפי הנראה שאף יגדל בעתיד.

ברמת יוחנן משום מה העובדה הנ"ל לא חדרה עדיין לתודעת הציבור ואף לאותם שמקבלים החלטות בתיכנון הגנים אצלנו וגם אצל האחראים לאופן השימוש במים השפירים.

בשנתיים האחרונות (ותתקנו אותי אם אני טועה) גדלו שטחי המדשאות אצלנו במאות מטרים רבועים וזאת ללא כל חישוב לגבי כמויות המים שהשטחים הללו יצרכו. (דונם דשא = 650 קוב) ואחזור לתחילת הרשימה – לדעתי הדברים מתחילים בדרך החשיבה, פשוט לא הורגלנו לראות שטח עם עצים או שיחים שביניהם השטח המאחד, הוא האדמה עצמה בכל פשטותה ויופייה.

בחורף מציצים עשבי בר שונים שניתן לכסחם בקלות ואזי גוון השטח ירוק ובקיץ פשוט מקלטרים את האדמה, השילוב יפהפה. אני מציע למי שהדברים מעניינים אותו לבקר בישוב מעלה צְבִיַה ולהתרשם כיצד הם משלבים את הצומח הטבעי (קידות, אלונים, דגני בר ואף ברקן וגדילן) בתיכנון הגן של היישוב כולו. וזאת תוך חיסכון במים ובעבודה.

כתוספת הייתי אומר, שהטבע חייב להיות מאבני היסוד החשובות ביותר בתיכנון הגנים ע"י העוסקים בנושא, הן ע"י שילוב של צמחים שהאיזור הוא ביתם והן הדומם שאנחנו משתמשים בו כגננים ומעצבי גנים.

לסיכום אני רוצה להביא מעט מספרים מנוי דרום: שטח כללי 80 דונם.

בשנים האחרונות הוקטנו שטחי המדשאות מ- 18 ד' ל- 13 ד'. הקטנה ב- 5 דונם חיסכון במים = 3250 קוב. בנוסף לחיסכון במים שמשיגים ע"י הקטנת שטח המדשאות, משיגים גם חיסכון גדול בעבודה. דונם דשא הוא הדונם היקר ביותר בין השימושים האחרים בגן. (מים ועבודה).

אני מציע לחברים ללכת לשטח הספארי ולראות את הצצת עשבי הבר לאחר הגשמים וכמו כן לגשת לחורשת הזיתים שבין פלרם והגטו ולהתרשם מהשטח המקולטר בין העצים.

ליעקב סוסן, צביקה שביט, ילדי תלתון "שחר", אבישי וטוליק, רון אנג'ל, שחר בראב, ארנה גזית והבנות של "קפה ברמה".

(מתוך סקר שעשה משרד התחבורה הגרמני, התקבל ממשרד תחבורה ישראלי, נמסר ל"ברמה" ממשרד רכב רמת יוחנן).

עיתון גרמני שלח שני נהגי מירוצים, בשתי מכוניות חדשות מדגם ב.מ.וו 1500, מהמבורג בגרמניה לרימיני באיטליה, מרחק 1500 ק"מ. שני הנהגים נסעו באותו מסלול שעבר בדרכים שונות (עירוניות, בין עירוניות ומהירות). על אחד מהם נדרש לנהוג כאילו הוא מאחר לפגישת עסקים דחופה ועליו להגיע בכל מחיר, למעט תאונת דרכים. ליד כל נהג ישב בוחן שסימן את פעולות הנהג שלו לפי רשימה שנקבעה מראש. נקבעו גם זמנים להפסקה מתואמת של שני הנהגים.

הנסיעה נמשכה כ- 20 שעות (כולל ההפסקות). בסופה הושוו התוצאות:

2. מכונית "המהיר" כילתה 175.5 ליטר בנזין, "הזהיר" 135.1 ליטר (ההפרש 40.4 ליטר)

3. "המהיר" השתמש 1339 פעמים בבלם, מזה 5 בלימת חירום. "הזהיר" 645, פחות משליש. צא וחשב כמה עקיפות היו בלתי כדאיות.

4. "המהיר" הגיע עייף ועצבני, "הזהיר" הגיע עייף אבל שלו ורגוע.

בשנים הרבות בהן אני עובדת עם עולים חדשים בקיבוץ, אני מהרהרת רבות איך לגרום לכך שהעולים שלנו יתארחו ולוּ פעם אחת, בבית של חברי קיבוץ. נכון, שהרוסית לא שגורה בפי חברי הקיבוץ ועד שהחברה שלנו לומדים עברית הם כבר עוזבים. אבל….

כשישבנו לתכנן עם האולפניסטים את החג באולפן מתוך רצון להתחיל לבנות זהות, קשר ומקום חם לתרבות ולמסורת שלנו, הגעתי למסקנה שחנוכה יכולה להיות הזדמנות פז לשילוב של שני המרכיבים: אירוח במשפחות ופגישה עם חג שמחמם לכולנו את הלב.

ומכאן בקשתי:אנא, הזמינו שניים-שלושה חבר'ה מהאולפן לערב אחד של הדלקת נרות בבית.

עדיף מישהו שפגשתם ושתוכלו להזמינו באופן אישי. (לרבים היו מפגשים עם אולפניסטים: בעבודה, בעריכה בחדר האוכל, בתורנות במכונת כלים, ובמדרכות).

אם הפנייה שלי נוגעת למי שלא מכיר אף אחד וגם ישמח להזמין, ראשית יבוא על הברכה, ושנית – אנחנו נדאג לעשות את החיבורים.

ולמתלבטים:העניין של החג נותן קצת תוכן לערב. האולפניסטים שלנו למדו משהו מאז ספטמבר ויכולים לנהל שיחה קלה. אין בערב אחד מחוייבוּת לקשר בהמשך.

למי שייענה בחיוב: כל ימי החג טובים לכך חוץ משני ורביעי, בהם יש לנו מסיבת חנוכה באולפן וטיול. ויבואו כולם על התודה והברכה!!!

התלמידים שלנו דוברים רוסית, ספרדית, קצת אנגלית ועברית. חג שמח, רחל יפה.

בליל שבת כ"ד בכסלו 29 בנובמבר בשעה 19:00 בחדר האוכל.

הדלקת הנר הראשון תיערך לפני קבלת השבת – ארוחת הערב תוגש לשולחנות.

ערב של מוסיקה יוונית ועוד הרבה דברים טובים בשעה 22:00.

ליל שבת נר שביעי של חנוכה 6.12 שירים ערֵבים ולביבות בטוב טעם. למען הצלחת הערב נחוצה עזרה בהכנת הלביבות ובהגשתן, כל מי שידבנו ליבו/ליבה, נודה על הנכונות.

ערב הרקדה – סלסה, שורות, ריקודי עם, "שנות ה-60" .

תזכורת תקופתית: כל מי שברשותו ציוד ממחסן תרבות – חושו נא להשיבו למקומו. אם כבר עשיתם זאת אנא ידעו את החתום מטה לבל יושאר הציוד בפתח המחסן. מי שברשותו המפתח למחסן - נו ??? מה בדבר החזרתו???

ברצוני ליידע אתכם כי החל מיום 1.12. אני מתחילה לשבץ בתורנות שמירת הערב בשער תושבים שאינם חברים. לפי חוק מדינה האומר כי על כל תושב חלה חובת שמירה במקום מגוריו.

כל מי ששובץ לשמירה ואינו יכול מכל סיבה שהיא, יודיע לי על כך ואני אשתדל ללכת לקראתו.

התורנות היא בין השעות 18:00-22:00 בחורף ובקיץ בין השעות 19:00-22:00.

אני מחלקת לכל שומר דף בתא הדואר עם רשימה של כל השומרים באותו חודש כך שבמקרה הצורך אפשר להתחלף, כמו כן על לוח המודעות בחדר האוכל ישנה רשימה של השומרים.

רכז הביטחון של רמת יוחנן נני קוטלר - פלאפון – 053-662211.

אצל עדה במתפרה כל יום לפני הצהרים ובימי שלישי מ- 16:00 – 19:00.

מור יצחק וענר בראב – שלנו משתתפים במסגרת ליגת הילדים של "הפועל" חיפה.

במשחקים האחרונים הבקיעו שערים לטובת קבוצתם וצויינו לשבח על כך בעיתון "ערי המפרץ"

החל משנת 2001 אנו משלמים אגרת טלוויזיה על בסיס רשימה שמית של חברים ובנים המצויים במקום בסוף חודש דצמבר של השנה שקדמה לשנה, לגביה משולמת האגרה.

חברים הנמצאים בחו"ל מטעם פלרם ובעלי הנחות למיניהם, מדווחים ככאלה ואינם חייבים באגרה.

חברים הנמצאים בחופשה או בנים בעצמאות (במבח"ים ואחרים) במועד הדיווח, אינם כלולים ברשימה המוגשת לרשות השידור מאחר והם אמורים לשאת בתשלום בעצמם.

רשות השידור שיפרה לאחרונה את יכולתה להצליב נתונים והיא פונה לכל מי שכתובתו ברמת יוחנן אך אינו מופיע ברשימה שהוגשה לה, ומבקשת בנימוס הולך וכלה, את תשלום האגרה.

הפניות נעשות בדואר אוטומטי, בטון מעצבן אך בדרך כלל מסיבות מוצדקת. יש מקרים שהפניות שגויות בעליל.

מאחר והחיים הטובים כוללים גם מרכיב של שינויים, טעויות, השמטות ושאר מרעין בישין, מטעמם של כל הצדדים המעורבים, יש לנו את היכולת המוגבלת להעמיד את דברים על דיוקם בתחום סביר כלפי רשות השידור.

כל מי אשר מוצא עצמו מוטרד במכתבי הטרדה ועיקול מצד רשות השידור, וחזקה על הקופה הציבורית, שהיה עליה לשלם את הנזק, וטרם הספיק לספר לנו על כך, מוזמן להודיע על כך לדניאל (9581), או לדויד (9574) בהנה"ח.

הדברים יבוררו ויתוקנו במידת הצורך מול רשות השידור.

צביעת שיער 30 ש"ח (מחזיק כחודש)/ סיוד דירה ממוצעת 1000 ש"ח (?)	צביעת שינים (הלבנה) – 3000-5000 ש"ח (מחזיק כחצי שנה)
תספורת – 100-130 ש"ח	עקירה כירורגית (שן בינה) – 800 ₪
שיפוץ דירה בינוני- 70,000-100,000 ש"ח	שיפוץ פה עם השתלות- 80,000 60,000- ₪
תוספת חדר למשפחה עם 5 ילדים: 50,000 ש"ח	טיפול אורתודנטי 10,000 ש"ח לילד (ילדים זה שמחה)
עלות חוג בלט שנתית בגיל הרך 1500 ש"ח/ עלות חוג שחייה/כדורמים – 2500-4000 בשנה	כתר אחד 1800 ₪