מס. 1352  י"ז בכסלו  תשס"ג  22.11.02

 

דו"ח שבועי/ א. פלד

 

הפרטת תיקון מכשירי חשמל. כפי שפורסם הפרטת תיקון מכשירי החשמל (טלביזיה, מקרר, מזגן), תבוצע החל מינואר 2003.

הסכום השנתי בו יזוכו החברים בתקציבם הוא כ- 350 ₪.

כפי שהובטח קיבלנו ואנו מעבירים לחברים הצעה לביטוח תיקוני מזגנים  (לא כולל ביטוח מכשירי טלביזיה)

עלות הביטוח למזגן 200 ₪ לשנה.

תנאי הביטוח:

1.      הביטוח כולל אחריות שנתית לשירותי האחזקה הדרושים לתיקון המזגנים לרבות החלפת החלקים הדרושים.

2.      הביטוח יכסה מזגנים שגילם מגיע עד 10 שנים ללא השתתפות עצמית.

3.      מזגנים אשר גילם עבר את 12 השנים ועד 15 שנים יחויבו בהשתתפות עצמית של 50% מעלות התיקון עפ"י המחירון שנקבע.

4.      מזגנים אשר גילם עבר את 12 השנים ועד 15 שנים יחויבו בהשתתפות עצמית של 50 מעלות התיקון עפ"י המחירון שנקבע.

5.      לא ניתן  לכלול בביטוח מזגנים שגילם מעל 15 שנה, ותיקון מזגנים אלה יהיה בעלות המלאה לפי המחירון שנקבע.

6.      אנו מתחייבים לבצע כל תיקון ולהחליף  כל חלק  הטעון החלפה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ- 72 שעות מזמן הקריאה לפי ימי עבודה.

7.      מזגנים חדשים אשר נמצאים עדיין בשנת אחריות יטופלו ישירות ע"י החברה המתקינה.

8.      הביטוח  לא יכלול ליקויים בגין התקנה שנעשתה באופן עצמאי.

9.      מזגנים הנמצאים ומותקנים במקומות שאין גישה אליהם – תוגש הצעת מחיר לשינוי מיקומם.

10. הביטוח אינו כולל:

10.1.       קלקול הנגרם על ידי שימוש הנוגד את הוראות השימוש אשר נקבעו ע"י היצרן.

10.2.       קלקול הנגרם על ידי כוח עליון: רעידת אדמה, ברקים, הזנת מתח לא נכונה, פגעי  טרור.

10.3.       קלקול הנגרם בזדון.

10.4.       קלקול שנגרם על ידי טכנאי שלא מטעמנו למרות שלא הפרנו האמור בסעיף 6 לעיל.

11. השרות יינתן בימי עבודה בלבד ובשעות העבודה המקובלות.

 

בשלב זה איננו מציעים ביטוח מקררים ומכשירי טלביזיה כי לא מצאנו עדיין הצעה  טובה לנושאים אלה.

ביטוח התיקון למזגנים מותנה בקיום ביקוש למוצר, דהיינו בהצטרפות מרבית החברים להסדר.

על מנת לבדוק נקודה זו, נתלה על לוח המודעות הרשמה. כל החברים (בתי אב) המעונינים בביטוח המזגנים לפי הפירוט הנ"ל בעלות של 200 ₪ בשנה (מתוך כ- 350 ₪ התקציב המופרט לצורך תיקון מכשירי חשמל), מתבקשים להירשם. על פי היקף ההרשמה נראה אם נוכל לקיים את הסדר הביטוח.

 

 

תגובה ל"דו"ח שבועי"  /  דניאל פרי

 

ברשימתו "דו"ח שבועי" ב"ברמה" משבוע שעבר, מתייחס אודי למועד הרצוי לביצוע השינוי. דעתו מזכירה לי את הסיפור על אותו חקלאי שתמיד דוחה את קניית הטרקטור החדש מאחר והוא יודע שבשנה הבאה יצא טרקטור משופר יותר, כך הוא נשאר לעבוד כל חייו עם טרקטור הולך ומתיישן. בסופו של דבר לא מספיק הטרקטור הישן לעבד את השדות מרוב קלקולים.
שינוי לטובה יש לבצע מיד שינוי לרעה לא כדאי לבצע כלל. ההנחה של אודי ששינוי לא יביא להתייעלות רבה בנושא הפרנסה היא טעות גדולה.

בפגישה שהתקיימה בזמן האחרון עם צוות מהתק"ם הוצגו בפניהם הנתונים הכלכליים של רמת-יוחנן, הם ציינו שבכל קיבוצי השינוי מספר העובדים בקהילה מצטמצם, כל עובד קהילה משרת כפול חברים מאשר ברמת-יוחנן. יתכן שגם רמת השירות נפגעת אך ודאי שביחס קטן בהרבה.

 

את "הכנת הכלים" לימים קשים כגון: תוכנית פנסיה, צמצום פערים בתחום השיכון, הקמת קרנות לבעלי צרכים מיוחדים ניתן לבצע בלי כל קשר לתהליך השינוי.

המחשבה שהחקיקה בנושאים שונים רק תביא ברכה היא טעות, מהניסיון אפשר ללמד שבחלק מהמקרים החקיקה תשפר את המצב ובחלק מהמקרים תקלקל.
הנחתו של אודי שרמת יוחנן מתנהלת בצורה כלכלית סבירה במשך 70 שנה, היא רחוקה מהמציאות. התקופה שבה ההתנהלות הכלכלית היא סבירה היא רק ב-30-35 השנים האחרונות, וגם כאן צריך לזכור ש"מילואות" הייתה חלק מהפעילות הכלכלית "הסבירה" שלנו.

 

לסיום אגיד שההערכוּת שלנו לאפשרות של משבר כלכלי היא רחוקה מלהניח את הדעת, לשאננות וזחיחוּת הדעת יש לאודי תרומה רבה.

 

להלן קטע שהתפרסם ב"קיבוץ" ממנו ניתן ללמוד באיזה התנהלות כלכלית "סבירה" מתנהלים הקבוצים: 

"אחד מכל חמישה קיבוצים (22%) נמצא ברמת סיכון גבוהה לחדלות פירעון; אחד מכל עשרה מפעלי תעשייה קיבוציים נמצא ברמת סיכון לסגירה מיידית עקב כשל עיסקי – כך עולה מבדיקה כלכלית שערכה חברת דן אנד ברדסטריט ב-330 מפעלי תעשייה הנמצאים בבעלות הקיבוצים וב-270 קיבוצים. הדו"ח המלא מתפרסם בגיליון האחרון של ביטאון הקיבוצים, "קיבוץ".

בדיקת דן אנד ברדסטריט מצאה כי רק 50 מתוך 270 קיבוצי התנועה הקיבוצית מתאפיינים ברמת חיים גבוהה ודירוג סיכון שולי להחזר החוב.".

 

 

 

 

על העיוורון / גדיא

 

יש לנו מזל גדול (בינתיים) שברמת יוחנן בעלון המקומי אנחנו יכולים לכתוב ולפרסם מה שעולה בדעתנו בלי להסתכן בתביעת דיבה, ובפיטורין חלילה וחס, ואפילו לא בקלקול יחסים עם הבוס.

קראתי את שירתו של ראובן ע. על הישוב המתוכנן חרוב: "קוביות כעורות אדומות גג מפזרים על פניה.. הופכים עקוב למישור.. חותכים בסכיני דחפורים, קורעים בבשרה צלקות... שירתכם באזניה, קינה"...

מה אגיד – אני בהלם תרבות.

מה קרה? אסור לאנשים שאינם חברי רמת יוחנן להגשים חלום רטוב – לגור בבית חדש עם גג אדום? גם אם זה בגבעת קסאייר?  ולמרות שתכנית המתאר מחייבת מראש לא לפגוע בקבר השיך, ולהשאיר את כל המתחם כשמורה. מה קורה פה? רק לחברי הקיבוץ מהקומותיים, בעיקר מהשכונה הדרומית  שמורה הזכות  לעבור לבית עם גג אדום?

מילא, לגיטמי לקונן על החצר הנגזלת (בתוך הבית ממש – בחצר), אבל מחוץ לבית?!! מחוץ לשטחי רמת יוחנן, להתלונן על בסיס "מוסרי"?

 

זהו, שככה בדיוק אנחנו נראים לשכנים שלנו, שמתגוררים בבלוקים מכוערים בקרית אתא, (דיור על בסיס אידיאולוגי- בתוך  שלמת בטון ומלט..). להם אסור לבקש  בית עם גינה, חצי דונם. אסור להם גם להתקבל לקיבוץ, כי אנחנו קולטים רק בני משק.

עם גישה כמו שראובן מבטא מהבטן, מה הפלא שהתאפשר בקלות כזו להסית אפילו את בג"צ נגד הקיבוצניקים עם בריכות השחייה ומרכזי הקניות, ולקלקל לכל המיגזר ההתיישבותי.

 

אני מציעה לחברים המפונקים מרמת יוחנן להתעורר מהר.... לרדת מהקו המתבכיין והמתנשא, ולהבין איפה אנחנו חיים: מה לעשות שאנחנו במזרח התיכון, מסביבנו די הרבה ערבים,  קצת יותר קרוב לנו די הרבה פלסטינאים, ממערב קצת ים, והרבה זיהום אוויר, ואנחנו - בריאה הירוקה שלנו. מסביבנו קמות ונופלות מלכות הקריות, סביוני ביאליק- הדחפורים חורצים באין מפריע, קצת יותר רחוק בולדוזרים יותר גדולים ומפחידים הורסים בתים של מחבלים,  ואנחנו לא  מוחאים. כי שם לבתים אין גגות אדומים. כי ברמת יוחנן – מה שלא ממש כמונו- פשוט לא מענין אותנו!!!

 

הערה נוספת:

כבר שמעתי תלונות מדרכה, על כך שהמועצה משקיעה בכל הישובים  חוץ מאשר ברמת יוחנן....

לפחות בתחום שאני קרובה לו,  אני מעידה שהמועצה משקיעה בכל שנה כ 400,000 ש"ח בספורט ההישגי (ענף המים – בעיקר כדורמים), זה בנוסף להשקעה לא מבוטלת מצד רמת יוחנן. אין אף ישוב אחר במועצה שנהנה מהשקעה כל כך מאסיבית בספורט . הסיבה שהמועצה משקיעה דווקא בנו, היא אך ורק משום שברמת יוחנן נמצאו הכוחות הניהוליים והמשאבים הפיסיים (בריכה) להרים את הפרוייקט, ויש גם מי שדואג לבקש ולהסביר את הצרכים.

 

לסיום, אצטט אמרה ידועה:  "אם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה"..

                                                           

 

 

 

חרוב – דוח מצב / דניאל יפה

 

מה אצלנו?

אנו מבקשים מהמועצה האיזורית להימנע מהקמת הישוב באתר המוצע, בשל הפגיעה בערכי הטבע וערכי אנוש המצויים במקום, והרס שטחים אשר במקורם יועדו ע"י המדינה, לשמש כשטחים ירוקים. (תכנית מיתאר ארצית).

בעקבות הצגת עמדתנו בחד"א נענו והזדהו עם עמדתנו, בחתימתם, 95 חברים. חברים רבים אחרים, טרחו והזדהו בפנינו על דבר תמיכתם בעמדתנו, והתנצלו על אי רצונם / יכולתם לחשוף את עמדתם בציבור, באופן זה.

בשל רגישות הנושא, עקב הבחירות המתקרבות לראשות המועצה, ביקש שלמה חבר יו"ר המועצה, רשות להציג את עמדת המועצה בפני הנהלת רמת יוחנן.

על פי בקשתנו, נפתח הדיון לציבור, ונערך בהשתתפות כ - 60  חברים. בדיון הוצגה עמדת המועצה ועמדות החברים, ללא החלטות.

בדיון פנימי בהנהלות, אשר נערך שבוע לאחר מכן, הוחלט כלהלן:

א.                 פועלים באמצעות נציגינו מול המועצה לשינוי מיקום הישוב.

ב.                  מכירים בפעילות קבוצת חברים לשינוי מיקום הישוב תוך מתן תמיכה כספית לפי הצורך.

ג.                   נמנעים מנקיטת עמדה רשמית בעד או נגד הקמת הישוב.

 

מה למדנו עד כה?

במהלך הזמן שעבר מאז התחלנו בפעילותנו התברר כי קיימת התנגדות רחבה וגורפת לתכנית המועצה מצד כל הגופים הירוקים הפועלים במדינת ישראל.

תהליך אישור הקמת האתר בוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה ייקח זמן רב, ואנו מאמינים, כי גם בעזרתנו – יצבור התהליך קשיים, אשר יביאו בסוף – לדעיכתו.

מצד שני התברר כי המועצה האיזורית פעלה ופועלת, באמצעות יזם פרטי, לרישום זוגות / משפחות להתיישבות באתר, תוך פיזור הבטחות ומצגים, אשר נמצאו, וכנראה עוד ימצאו, כחסרי כיסוי במציאות, ע"י האנשים שנרשמו.

בהיות המועצה גוף ציבורי, צפוי נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים הקשורים בו, לעמוד לביקורת בעתיד ולהניב  למועצה מכשולים קשים בתהליך ההקמה.

 

עם איזה גופים יצרנו קשר?

רשות שמורות הטבע.   הרשות בדעה כי השטח חייב להישמר כשמורת טבע, ופועלת להכרזתו   ככזה. מוכנים לסייע לנו ככל יכולתם.

קרן קיימת לישראל.    הקק"ל מכירה את התוכנית של המועצה ומתנגדת לה באופן נחרץ. לקק"ל תוכנית חילופית לשטח. מוכנים לסייע לנו ככל שיידרש.

החברה להגנת הטבע.   מתנגדת באופן נחרץ לתוכנית ודאגה להודיע על כך למועצה האזורית.

עמותת "אדם טבע ודין" (החברים של עוזי). לאחר שמיעה ראשונית של הנושא החליטה כי הנושא מתאים לטיפולה.

המחלקה המוסלמית במשרד הדתות.  לאחר קבלת הודעתנו בצעו סיור בשטח. יפעלו לבירור פגיעה אפשרית בקבר השיח ובבית העלמין המצוי סביבו.

אגף העתיקות               טוענים בתוקף לקיום קברים יהודיים בשטח האתר. לאחר קבלת הודעתנו ביקשו מן המועצה את תוכניות האתר. בקשתם (על פי דין) – טרם נענתה.

 

מה לפנינו?

ראשית -    בשבוע הבא יתקיימו הבחירות לראשות המועצה.

אני מאמין כי פעולות המועצה האיזורית בכל הנוגע להקמת הישוב "חרוב" במקומו המתוכנן, גורמות נזק בלתי הפיך לערכי טבע, למירקם האנושי העדין המתקיים באיזורנו, ולקיבוץ רמת יוחנן.

רוב הקשיים העומדים בפנינו, מקורם בנחישות ראש המועצה לממש את תכניותיו.

מתרבים הסימנים כי שלמה חבר מבין ומפרש את פעילותנו כסיכון לבחירתו. אני מעריך כי פרשנות זו נכונה, ויש לתת לה, לדעתי, ביטוי מתאים ביום הבחירות.

 

שנית -       במהלך השבועות הקרובים יש בכוונתנו להעמיק ולהרחיב את הקשרים, עם כל גורם חיצוני המוכן ויכול לסייע בידינו, לסכל את תכניות המועצה בקשר למיקום הישוב המתוכנן.

                 

אנו מבקשים להודות לחברים הרבים התומכים במאבק החשוב הזה. כל קול, כל תגובה, כל תמיכה, כל אדם, אשר יצטרפו אלינו – יחזקו אותנו ויקרבו אותנו אל המטרה – שמירת האיזור שלנו וההרמוניה המיוחדת הקיימת בו, בין  הטבע והאנשים החיים בו.. 

                                                                                                                                     

 

 

 

 

עֲפַר רַגְלַיִךְ

 

                        נכתב אחרי הראיון

                       שנתנה אמו של

                       אל"מ דרור וינברג ז"ל

                       לדן מרגלית

לִהְיוֹת אֵם עִבְרִיָּה                                             

עֲפַר רַגְלַיִךְ,                                                      

בְּעוֹמְדֵךְ מְאֻבֶּנֶת מִכְּאֵב                                       

מֻטָּל  לְפָנַיִךְ

עוֹלָמֵךְ שֶׁחָרַב.

וְאַתְּ

בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן לְאָחוֹר נוֹסָעַת

רַחְמֵךְ עֵת הָיָה לוֹ

חוֹמָה וּמָגֵן.

עֵת צַעַד

צָעַד רִאשׁוֹן

אֶל יָדֵךְ הַמּוּשֶׁטֶת,

בְּקוֹלוֹ עֵת קָרָא לָךְ בִּשְׁמֵךְ.

וְעַכְשָׁו לָךְ נוֹתְרוּ

תְּלוּלִית שֶׁל עֲפַר

דְּמָעוֹת מְלוּחוֹת

וּכְאָסִיר עוֹלַם

הַכְּאֵב כָּלוּא בְּתוֹכֵךְ.

                                                                        ראובן עזריאלי   18.11.02

 

 

 

"השינוי" – מה הוא אמור לשנות? / איתן שטייף

 

בהמשך לניתוח שהוצג בשבוע האחרון  - אני מבקש להציג גישה שונה וניתוח אחר, שלדעתי הצנועה הוא יותר אמיתי ויותר נכון.

לדעתי – בעייתנו אינה חוסר היעילות (שקיים בגדול). הקושי אינו בקיום חוסר היעילות אלא בכך שהשיטה הנוכחית מקדשת אותו, מצ'פרת את חסרי היעילות, ואין בה "תמריצים" למחוק אותו ולהחליף אותו ביעילות, חריצות ומסירות וגם איכפתיות לעניין עצמו (כדברי האומר...)

הערכים האישיים האמורים קיימים היום אצל חלק ניכר מן הציבור, אבל חלק משמעותי ביותר מפנה אותם לצרכים אישיים ולא ציבוריים-כלליים.

האם זה נובע מכך שניתן "חופש בחירה מוגזם" בכמה תחומים? אולי...

למשל – בזמנו הוחלט כי לימודים "אישיים" שווים ללימודים שמשרתים את צורכי הקיבוץ. התוצאה? נעדרת היום  העתודה הניהולית לענפי המשק, חלק ממנהלי הענפים כבר אינם חברים ולחלק אחר אין  "יורשים" ידועים. את המשרות החשובות ב"פלרם" ממלאים שכירים שדאגתם הראשונית אינה טובת רמת יוחנן, תפקידים כלכליים חשובים מתמלאים על ידי חברים טובים ומסורים אבל חסרי השכלה  כלכלית, שאינה רק מלמדת טכניקות – אלא   מכניסה את הלומד לאורח חשיבה שונה,  שאינו נולד מעצמו.

 

קושי נוסף שהשיטה הנוכחית (או לפחות אופן היישום הנוכחי) מציגה לנו – חברים רבים בעלי יכולת אינם מביאים את יכולתם לביטוי בקיבוץ, אלא מחוצה לו (ורכלנים אומרים – הם גם "מתעשרים" מכך במקצת). האם זהו הביטוי הרצוי של מימוש ערכי החריצות והיעילות??

ומכיוון שאת ה"דיפרנציאליות" כבר הכנסנו למערכת, אבל בצורה הפוכה מזו הנדרשת ("שעות נוספות" יש למי  שכל דאגתו לכרטיס, ולא לעבודתו!),  ומכיוון שהתכונות האישיות החשובות שהוזכרו מנוצלות לאו דווקא לטובת הכלל – חשוב שהקיבוץ כמערכת ידע להציג לחברים גישה אחרת, שאומרת את ההיפך מן המשל הישן של השר שטרית: לא הדיווח עיקר אלא המעשה עיקר, והקיבוץ יעודד את המעשה בתגמול כלכלי ראוי!!

 

ואת שיטת התגמול אפשר לבנות בדרכים רבות ושונות – אם הבסיס המונח ביסודה הוא ישיר ופשוט – אין מתייחסים לאידיאולוגיה ולא לדיבורים אלא לתפוקות (ואין מקום עבודה שתפוקתו אינה ניתנת למדידה, בערכים פיזיים ו/או כספיים) - ואנו מתגמלים ומצ'פרים את מי שידע להגדיל את התפוקה, לצמצם הוצאות, להגדיל רווח = לשפר תוצאות אמיתיות.

אחת הדרכים היא בשיטת "תגמול דיפרנציאלי" שאינני רואה בו פסול  כל עוד הוא מבוסס על מאמצים ותוצאות ממשיים וכל עוד איננו נותנים ל"שיטה" להביא את הקיבוץ למצב של פערים בלתי נסבלים.

למשל – אינני רואה פסול בכך שמרכז ענף עם 5-6 עובדים, שנדרש גם לנהל אנשים, גם לתכנן תקציב ולממש את התוכניות, להגדיל תפוקה וריווח עיסקי – יקבל תמורה ("תוספת") על ההישגים שהשיג!! ראוי לנו להעניק תגמול למרכזת חנוך שמצליחה למלא את הצרכים לשביעות רצון ההורים – עם פחות עובדות או עם יותר ריווח  ממתן שירות חוץ. וכן הלאה והלאה...

 

אבל הקושי רב, ובעיקר אם אין אומץ להתמודד עימו. לפני כמה שנים הועלתה הצעה של "תיקנון ותימחור" למִשרות ותפקידים בקיבוץ. הצעה זו היא בסיס ראשוני כדי להעריך את התפוקות האישיות והענפיות – אלא שהאסיפה דחתה את ההצעה מבלי שהמזכירות דאז ניסתה להציג את החיוניות והחשיבות בקבלת הצעה זו, ובקיצור – לכפות הר כגיגית על הציבור כדי להבהיר שאין דרך אחרת אלא לתגמל מעשים ולא דיבורים (וכל מזכיר יודע את הדרך "להעביר החלטות" אם הוא רוצה בהן ורואה בהן חשיבות...)

 

ואם לא נדע לעשות זאת גם עתה, ונסתפק במסות אידיאולוגיות שאין בהן לשנות את המציאות – נמשיך לאכול את הקרן שנצברה לנו במאמצים של שלושה דורות, עד שקיעת היכולת של פלרם להאכיל את כל ההמון הבלתי יעיל, שאינו עושה מאמצים לשנות את המצב ולהתכונן לקשה מכל (המצב אליו כבר הגיעו רוב הקיבוצים בישראל).

ואין לשגות באשליות – במוקדם או במאוחר זה יגיע!!!.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

15.11.02 ליל שבת.  

מלחמה שלא נגמרת. כמו הרבה ימים אחרים.

לפעמים נדמה שכבר "התרגלנו" להד קולה ולמראות הנילווים, והם כאילו עולים בעצמם מהשטח בלי קשר לזמן ומקום. למודי ניסיון אנחנו יודעים, רק נס יוציא אותנו מתוך מעגל האימה הארור של האיבה והשכול, של הרג ו"תגובה ציונית הולמת" במקום ובזמן שיתאימו לנו. ו"נקמה פלשתינאית על חיסול..." במקום ובזמן שיתאימו להם. וחוזר חלילה.  

 

15.11.02 ליל שבת. 

רק עכשיו סיימנו את ארוחת הערב, אספתי את הכלים מהשולחן, "העמסתי"  את המדיח, לחשתי לו בשקט שאפעיל אותו אחר כך שיחכה בסבלנות, שעכשיו אני זקוק לקצת שקט ואין לי עצבים לטירטור המונוטוני שלו. נינוח אני שוקע לי בעונג בכורסה הרכה שחיכתה לי ברייקנותה כל הערב, מזפזפ  להנאתי בשלט, למצוא משהו שיעזור לי לסגור שבוע קשה, מעייף ומעצבן עם קצת חיוך, סתם בידור בלי לתת דין וחשבון לאף אחד, בלי לחשוב הרבה.

והנה זה בא... בלי הקדמות...והרי החדשות... עשרה הרוגים והרבה פצועים בחברון, (אחר כך מספר ההרוגים יעלה) מאיפה זה נוחת עלינו ככה בלי הכנות? עוד לא מספיקים להתאפס וכבר תמונות מהשטח ומבתי החולים זורמות למרקע, קטעים שחוזרים על עצמם בלי סוף. והנה כבר עולים לאוויר הכתבים והפרשנים, והערוץ פתוח, והתמונות עדיין ללא עריכה, בדרך כלל הרבה הרבה חושך ואורות מהבהבים לא מובנים, ואמבולנסים שואטים, הכל אוטנטי, חם, מבעבע, צבעוני, אין רחמים. ורצף מילולי שאינו חדל לרגע מציף ללא רחם, בלי נקודות ופסיקים, חוזר וחוזר על עצמו ומזכיר למי שרק עתה הצטרף לשידור את ה"איפה", ה"איך", ה"מתי", וה"כמה". וכבר מתחילים לנתח את התוצאות, ואולי גם את התגובות של "מערכת הביטחון", ואיפה שר הביטחון מקבל את הידיעות השוטפות, ואיפה ראש הממשלה מקבל את הדיווחים, שמח במערכת יש אקשן. והלילה ארוך.

 

ובין לבין אין רגע דל השיגרה לא ממש מופרית, ההצגה חייבת להמשך, בין מראות הדם והזוועה משתבצים למופת נותני החסות של השידורים, גם אלה דורשים את ליטרת הבשר, ומי אנחנו שנפריע את הסימביוזה המופלאה הזו בין האקטואליה  ו... ה פ ר ס ו מ ו ת (שכל חטאן אינו אלא בצורך הבלתי נלאה שלהן ל"עשות" אותנו יותר עשירים ומאושרים).

ובמקום הראשון בסולם של "טוּב טעם" - מפעל הפיס - "הללויה"! קבלו את ההברקה הטריה מבית מדרשו של איזה משרד פירסום מנותק ומנוכר, על פי המנגינה הידועה של נעמי שמר "יש לי יום יום חג" (מישהו קיבל הרבה כסף עבור השימוש בה).

וזה הולך ככה - בחור צעיר מתנוסס במרומי אחד מגורדי השחקים שניבנו לאחרונה בתל אביב, הוא נראה מאוד "שמח", מרוצה מעצמו, מקפץ מענטז, לבוש פראק הוא מניף את ידיו בתנועות ניצוח על עדת אנשים  קטטנים, מן הסתם, "עמישראל המהמר" שנמצא אי שם למטה למטה רחוק, מתמסר להוראות בחפץ לב.

אבל  על אף עליזותו המתפרצת, נראה שהוא לא כל כך  מרוצה מההתלהבות של "עמישראל" (לא קונים מספיק פיס?) והוא  "מעורר" את העוברים ושבים ברחובות תל אביב, מדרבן את החבר'ה מרמת השרון, מתזז את החיילים בצהל, מפעיל את הנופשים באילת, מחמם הגולשים בחרמון, ולא מניח את ידיו גם מן הרוקדים בדיסקוטקים. וכולם כאחד ב"הללויה" אחת גדולה וסוערת!  רוקדים שמחים עליזים ומאושרים, חגיגה תקשורתית במיטבה – החיים על פי הפיס.

 

וזה בעצם מעורר למחשבה מה קורה לנו, אפשר בכלל בימים כאלה להעלות על הדעת שידור פירסומת פלצנית שכזו, ועוד לשדר אותה בין קטעי הדם והכאב. מה כל כך שמח להם?

לכאורה איפה הם ואיפה אנחנו? נגמר הרעב במדינת ישראל? כולם מצאו כבר עבודה? פרץ השלום? הצמיחה הכלכלית נוסקת? התיירים מפוצצים את בתי המלון? למה, מה קרה? 

 

מאידך במחשבה שנייה אולי דווקא היכולת הזו להתנתק משיגרת המלחמה ולהתעסק בלי יסורי מצפון מיותרים בדברים הקטנים שבשיגרה היומיומית, היא הנותנת.

שילוב מוזר בין ההימור הרֵיק והנוצץ הזה ובין החיים בצל המוות והשכול שמאיימים עלינו יום יום ושעה שעה, "מחסן" אותנו, נותן את הכוח להמשיך הלאה, לשרוד, מכניס לפרופורציות לא אפשריות במציאות של שפיכות דמים בלי תוחלת, בלי שביב של תקווה מדינית לשינוי במצב.

 

וזהו מה שיש לנו עד כה. מדינה שלמה שכבר למעלה ממאה שנים רוקדת ובוכה, הארץ  האחת והיחידה שבה אפשר להלחם להיהרג להיפצע להתפוצץ ...ובה בעת לשחק אותה בגדול מפעל הפיס, ולחלום על ימים אחרים.  הללויה! יש לי יום יום חג! .

 

 

 

 

 

 

 

לידיעת בעלי תפקידים וסתם נשמות טובות

 

באחד מישובי הסביבה נגנב  כלי חקלאי השייך לקבלן אשר עבד באיזור. ידועה לנו התופעה שבגלל המרחק, בעלי כלים וציוד חקלאי, חונים בתוך החצר הקיבוץ, לפעמים אפילו עם קבלת רשות ממישהו (מרכז משק, ענף, מכר וכו').

יש לתת את הדעת  לאירוע כזה, במקרה של גניבה ו/או נזק שנגרם  לרכוש יכול לבוא "האיש" או חברת הביטוח אשר ביטחה את רכושו בתביעה כנגד הקיבוץ בטענה שהנזק נגרם כתוצאה   מרשלנות, שמירה לקויה וכדומה, למרות שלא ניתנה כל התחייבות, לא התקבלה כל תמורה וכל זה מתוך "עשיית טובה".

לכן הנני ממליץ להביא את האינפורמציה הזאת לידיעת כל הגורמים כדי לדאוג שאם כבר ניתנת הסכמה למצב כזה, לקבל התחייבות מפורשת של בעל הרכוש שאין מצידו ומכל גורם אחר כל דרישה ו/או תביעה אם יגרם נזק מכל סוג לרכושו.     ( נמסר על ידי חסי מתוך עלון ביטוח ) .

 

 

 

 

 

 

 

ריפי שהם משוחחת עם יורם פרץ השוטר הקהילתי, על עבודתו במועצה, על  פלילים ועוד.

 

את יורם איני פוגשת הרבה למרות שאנו עובדים באותו מקום במועצה, אבל בכל פגישה, אם היא מיקרית או מתוכננת, הוא תמיד מחייך, מסביר פנים, מספר בדיחה, נעים להיפגש עימו. עקב האירועים האחרונים פניתי אליו בשליחות העורך וסיכמנו על מועד לראיון ל""ברמה".

נכנסתי למשרדו שבמעמקי המקלט, התמקמתי עם הטייפ ורציתי להתחיל. אבל יורם "עסוק" ה"מירס", הפלאפון, האיתורית והטלפון שלו כל הזמן מטרטרים לא מאפשרים לאחרים לדבר, ויורם בשקט שלו מסדר, עונה, מתווך, משקיט, מרגיע, נותן הוראות  ובו זמנית הוא גם קצת איתי ועם הראיון.   

 

יורם מספר:

אני שוטר קהילתי של המועצה איזורית זבולון, בן 43 נשוי + 2   משנת 81' במשטרה, זה אומר 22 שנה במשטרה, מתוך זה 20 שנה בתפקידי בילוש וחקירות מודיעין ושנה וחצי שוטר קהילתי במועצה.

הגעתי לתפקיד לגמרי במקרה בתוקף תפקידי כרכז מודיעין ביחידת "ארז", התפקיד  מאוד קסם לי נראה לי מעניין ואני פה.

 

במה עסקת לפני שהגעת אלינו?

התגייסתי ליחידה סמויה של המשטרה לאחר מכן שירתתי בבילוש, פרשתי ל- 3 שנים ועבדתי בגוף ביטחוני אחר, חזרתי כרכז מיעוטים ומודיעין  ולאחר מכן רכז מודיעין של קרית - אתא. בשלב שלישי הייתי רכז מודיעין של איזור אום אל פאחם, עד פרוץ המהומות האחרונות. אני מסיים כשוטר קהילתי. כך אני מקווה.

את השפה הערבית למדתי במסגרת העבודה במהלך הפרישה מהמשטרה.

 

ספר קצת חוויות שמהתקופה לפני -

לפני הרבה שנים בתחילת שנות ה- 80' הייתי בלש בחיפה, התופעה של שוד של זוגות נאהבים ביערות הכרמל הייתה מאוד נפוצה אז. היו שודדים זוגות באיומי אקדח מכספם, מבגדיהם ורכבם ונעלמים. פתחנו בחקירות, הצבנו מארבים ביערות במשך תקופה ארוכה. יום אחד הגיעה אישה בלוויית בעלה ליחידה המרכזית בחיפה ואמרה, תשמע שדדו לי את התיק, והיא ממשיכה עוד, השודד התקשר אלי, הוא מוכן להחזיר לי את התיק תמורת כסף. הורינו לה לקבוע איתו מפגש, ופרסנו פריסה אדירה,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי המתנה לא ארוכה הבחור הגיע, היא יצרה איתו קשר, אני זינקתי ראשון הצלחתי לעצור אותו. בחקירתו הוא הודה בשוד של זוגות אבל אנחנו התעקשנו שהוא חטף תיק, והוא אומר אני לא חטפתי תיק בחיים, אני שדדתי! קראנו לאישה שבעלה עמד בחוץ, ואמרנו לו, זאת האישה אתה חטפת לה תיק, והוא אומר, מה פתאום , שדדתי אותה ביער, לא חטפתי לה תיק בכלל.

והיו גם כישלונות. יום אחד קיבלתי מידע שנהג אגד שעובד על הציר לבנון-ישראל, חבר עם איזה קצין או"ם שגר לידו באיזור נהריה, והם מבריחים כמויות עצומות של סמים, המקור היה מישהו  שהיה מסוכסך איתו והביא דוגמא של החומר, התרשמתי מהחומר שהיה בשקית ארוזה , זיהינו אותו, נגשנו אליו הביתה. חיכינו לו במדרגות שיגיע, הפתענו אותו בכניסה בהתנפלות, התנהגנו אליו כאל סוחר סמים והוא התנהג אלינו כשודדים והיה מאבק רציני. הצלחנו להיכנס איתו הביתה, ביצענו חיפוש ואכן מצאנו מעל 2 קילו הירואין ארוז בשקיות. בחקירה טען שאנו טועים, וחזר שוב, חבר'ה זה לא הירואין, אתם טועים. הבאנו אותו לתחנה, עשינו בדיקה כימית של החומר, ובשלב הראשוני זה הצביע באמת על הרואין. עצרנו אותו והוא בוכה, לא נכון, זה שום דבר, זה טלק זה טלק.

אחרי יומיים שלושה במעצר הגיע אחיו ואומר, חבר'ה, אני חייב להגיד לכם משהו, אני איש קבע, מה שיש אצלו זה טלק שסחבתי מהצבא. בדיעבד גם המעבדה אישרה את זה. שחררנו אותו לאחר  התנצלות. היה מדובר בטלק שהוכנס למסכות האב"כ, הוא לא הזכיר זאת מחשש שאחיו ייפגע.

 

מה הכשרה שלך?

הכשרה שלי היא הכשרה משטרתית, קורס עוקבים, קורס שוטרים, קורס סמלי חקירות, קורס רכזי מודיעין עד השלבים הכי הגבוהים של הקורס, פרט לתנועה למעשה עסקתי בכל התחומים שקשורים למשטרה.

 

מה תפקידך במועצה?

אני משרת כשוטר קהילתי של המועצה, מבצע את תפקידי המשטרה, מביא את המשטרה אל האזרח, כשאני מדגיש את הצד  השירותי ופחות את האכיפתי. אני אמור לטפל בכל העבירות, רכוש, סמים, אלימות. פרט לאלימות במשפחה. בכל העבירות זה טיפול ראשוני בלבד, כלומר, חקירה גביית עדות והעברת החומר לתחנת זבולון  להמשך טיפול. אני מגיע  לאנשים, מקבל מהם תלונות, מסייר בשטח, מגיב לאירועים בתחום המועצה. מנצל  את הידע הרב בתחום החקירות התישאול והבילוש והמודיעין, על מנת לבסס את התיקים נגד חשודים או להגיע לזירת אירוע באופן מקצועי יותר, יסודי יותר, בדרך כלל גובה עדויות מחשודים, כשיש כאלה, אני מגיע עם התיק ומעביר אותו כשיש חשודים בצורה מוגמרת לתחנת זבולון לקבלת החלטה. מרבה לסייר בשטח.

עוזרים לי מאוד ההכשרה בנושא חקירות, מודיעין והרבה הרבה שנים של הסתובבות בשטח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה מצב הגניבות במועצה שלנו ואיך אתה מתמודד עם זה?

אנחנו מדברים על בערך 20 עבירות רכוש בחודש, כשבתוך עבירות הרכוש אני כולל גם עבירות חקלאיות. עבירות סמים אני לא יכול למדוד כי זה הנושא היחידי שאני לא מדוּוח עליו. אני צריך להתאמץ ולאתר את זה לבד, לגבי עבירות רכוש יש עלייה בשנה האחרונה בגניבות חקלאיות, בקר, גרימת נזק לרכוש חקלאי ממטרות וכדומה.

כשוטר כחול בעברי אני זוכר איך התייחסנו בביטול לעבירות החקלאיות, כשרכז החקלאי הביא גניבות אבוקדו כדוגמא גיחכנו, היום אני מודע לנזק הכלכלי העצום. אם בעיר גונבים טלוויזיה או ווידאו, פה גניבה של 3 עגלים מגיעים לסכומים של 10,000 ₪ ויותר.

שמתי לי למטרה על מנת לחדד את זה ולהעביר את המסר, בכל עדות על כל אירוע, אני רושם את  שווי הגניבה, וכך לאט לאט מצליח למחוק  את הגיחוכים מפני החוקרים שמקבלים את התיקים האלה לידיהם.

מאז שאני פה  זכור לי מקרה אחד של גניבת טרקטורים, ודווקא מרמת יוחנן. מאז אין. הסיורים שלנו די בולטים ומאסיבים בשטח וגם המצב הביטחוני שלא מאפשר תנועה רצופה בינינו לבין הרשות הפלשתינית. ככלל יש ירידה בגניבת ציוד מכני כבד בכל הארץ, אבל אנחנו לא נפגענו מי יודע מה מתופעה לעומת מועצה איזורית יזרעאל או מגידו, שגנבו שם בשנה שעברה כמות נכבדה של טרקטורים.

עד לפני חודשים גם גניבות הבקר התרכזו שם, זה קרוב, יש הרבה כפרים ערבים בסביבה. הם תיגברו שמירה וגרמו למצב כזה שבעצם יותר קל לגנוב אצלנו. היו מספר גניבות בשער העמקים כשתוגברה השמירה שם, זה גלש לכיווננו, כשאנחנו תיגברנו שמירה הם עוברים הלאה. בפירוש כשאנחנו  שומרים  ומראים את זה, הם לא מתקרבים.

כל הישובים, כולל קיבוצים ומושבים וישובים קהילתיים בדרך כלל פתוחים לקהל הרחב, השומרים על הבקר והמטעים הם לא עובדי או תושבי המקום, הקיבוץ נפתח, החברה נפתחה לחוצנים שמבקרים בקיבוץ והמידע דולף, אין שום בעיה לזר לדעת בדיוק איפה נמצא הבקר, עובדתית הבקר מרמת יוחנן נגנב כשהיה שומר בשער וגם שומר מסתובב. נכנסו ויצאו מרמת יוחנן בלי שאף אחד הרגיש, כשרמת יוחנן יחסית לישובים אחרים שאני מכיר מוגן יותר טוב מבחינת גדר ושמירה.

אנחנו מוציאים סיורי מתנדבים כל יום, מספר המתנדבים שלנו הוא לא גדול, הבעיה היא בשעות הלילה  המאוחרות או שעות הבוקר המוקדמות כי  אז עיקר הפעילות. הסיבה שאנחנו לא מצליחים להוציא יותר  אנשים היא מכיוון שרובם עובדים בבוקר. השאיפה שלנו היא לקיים סיורים  כל הלילה, אין לי ספק שנוכחות הג'יפ, הרכב שברשותי, הכחולים המהבהבים והמעבר ממקום למקום, גורמים לאנשים לחשוב פעמיים.

 

זה המקום לצאת בקריאה לתושבים להתנדב לשמור על רכושנו.

מילה אחת טובה אני חייב לחבר'ה של רמת יוחנן שבכל פנייה שלי להתארגנות לשמירה, לשינוי מערך, אני בעזרת הנוגעים בדבר מקבל משוב חיובי ביותר ביותר.

 

מה קורה עם אלימות בין ילדים, בין מבוגרים?

האלימות פה שכיחה כמו במקומות אחרים. מטפלים בזה בשני מישורים, פתיחת תיק מעצר וחקירה או עירוב מחלקת הרווחה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה טוב ונותנים מענה מעבר לציפיות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מקושר לבתי הספר, עוסק הרבה בתחום המניעה. מאתר תופעות בקרב בני הנוער, עבירות רכוש או סמים, מאתר את הרלוונטים, אני קורא להם לשיחה, עם זה בנוכחות ההורים או בשיחה פנים מול פנים. אני חושב ששיחות הרתעה, דיווח להורים והפעלת המערכת מסביב בהחלט אפקטיבי כאקט מניעתי.  ככל שהגלוי מוקדם יותר כך אנחנו נשכרים.

שיתוף הפעולה  מצד בתי הספר וכל העוסקים במלאכה בקהילה הוא טוב, אני רואה במספר הפניות אלי ובמספר  הפעילויות שאני משתתף כהצלחה, למדוד את המניעה בקרב בני הנוער, אם הפעילות שעשינו היא אפקטיבית או לא זה עדיין מוקדם, אני מאמין שכן ולא נפסיק לנסות.

 

איך יכולים להעזר בך? לאן פונים?

בעיקרון כל תושב של המועצה יכול לפנות אלי למספר הפאלפון שהוא 056-272857 בכל בעיה בכל אירוע, גם כשצריך להתייעץ, וגם כדי לפרוק כעסים אני בהחלט רוצה לטפל באירועים של גרימת רעש, כמו שאני מטפל בכל יום שישי או שבת, אירועים של השגת גבול במגרשי כדור רגל כלי רכב חשודים וכו, הייתי קורא פה לפתיחות בנושא סמים, אני יודע שזה נושא רגיש וכואב, כולנו יודעים את היקף התופעה, ללא שיתוף פעולה של הקהילה יהיה לי קשה לעבוד במישור המניעתי .

 

חשוב לציין שהרכב שהוענק ליורם על ידי המועצה מאפשר לו לתת את השירות לכל תושבי המועצה בכל שעות היום ולהגיע מהר למקום האירוע.

 

איך היחסים בין סוגי האוכלוסייה במועצה?

יש לנו שלושה סוגי אוכלוסייה במועצה, הישובים הקהילתיים, הקיבוצים והמושבים והישובים הערבים. לכל אחד מהם אופי שונה, הפתיחות שונה ממיגזר למיגזר, היכולת לפתור בעיות בתוך הקהילה שונה. אבל הבעיות כמעט זהות. לדוגמא לקיבוץ יש יכולת לפתור בעיה בפנים, הרבה יותר טובה מאשר בכפרים הערביים או בישובים הקהילתיים, באופן כללי אני לא רואה מתיחות בין היהודים לערבים.