מס. 1351  י' בכסלו  תשס"ג  15.11.02

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על ליזה

בחטף הסתלקה מאיתנו ליזה. בחדרה ש"בחמדת אבות" מצאה את מותה. נפרדה מהחיים שלא חסכו ממנה סבל ואובדן אך בה בעת זיכו אותה במשפחה יפה שמעורה היטב בעשייה בבית הקיבוצי – ביתה.

ליזה נולדה בשנת 1926 בבית אלפא להוריה ליזה ומנחם רז'בסקי. אימה נפטרה לאחר הלידה ובתה התינוקת נקראה על שמה. אביה בצערו עבר לנס ציונה שם שינה שמו ליריב וכעבור שנתיים נהרג בתאונת עבודה. את התינוקת אימצו חנה ואפרים טרטקובר שהיו הוריה לכל דבר.

 

כשהייתה ליזה בת 14 עברה מבית אלפא לרמת יוחנן עם הוריה וקבוצה גדולה של חברים וילדים. כאן לא היו ילדים בגילם של הבוגרים מבית אלפא וכמובן שלא היו בתי ילדים ובית ספר. לכן נשלחו הילדים ללמוד במקומות שונים בארץ. ליזה נשלחה לגבעת השלושה וכעבור שנה החלה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב.

 

בשנת 1944 נישאה למישקי עֶבֶּר שהגיע לרמת יוחנן מבן שמן.

עם קום המדינה כשאנשים החליפו שמות משפחה לעבריים החליטו מישקי וליזה לשנות את שם משפחתם ליריב כדי להקים יד וזכר למשפחת ליזה שאבדה כולה.

 

משפחת יריב הצעירה  שקעה בעשייה ברמת יוחנן. כאן נולדו ארבעת ילדיהם. ליזה התחילה את עבודתה ברמת יוחנן כגננת ואחר כך הייתה מורה בכיתות יסוד בבית הספר הגושי.

מישקי היה ממייסדי פלרם ומנהלו הראשון והיה שקוע בעבודתו במפעל, ואף נעדר מהארץ לתקופות ממושכות. על מנת להתפנות לילדים פרשה ליזה מעבודת ההוראה והתחילה קריירה של קוסמטיקאית. 15 שנים התמידה בעיסוקה: טיפלה בנשים, רקחה משחות, פירסמה כתבות ב"ברמה" כדי לשכנע את מי שאיננה משוכנעת שאכן טיפול טוב ורצוף בעור הפנים הוא השקעה לזמן ארוך.

 

הקריירה השלישית של ליזה הייתה במתפרה. שם השתלבה בתפירת בגדי עבודה ובגדי ערב לנשים. ובין לבין הייתה סדרנית עבודה, חברה בוועדת השיכון ובוועדות החברה והחינוך.

 

מזה שנים שליזה הסתגרה בעולמה. שקטה מכונסת מקבלת את הדין.

מטפליה ב"חמדת אבות" מעידים עליה שנוחה הייתה, ללא תביעות או טענות. משתפת פעולה ומקרינה נינוֹחוּת ונעימוּת. שמחה בכל ביקור של בני משפחה וגאה בכל צאצאיה.

 

נוחי בשלום על משכבך, ליזה יקרה.

 

                                        תנחומינו למתי, עירית, רותה וצור ולכל בני המשפחה.

 

 

שִׁירַתְכֶם-קִינָתָהּ

                                                נכתב עקב התכנית

הוֹ אַתֶּם                                    להקים את "חרוב" על חירבת הושא

הַחוֹנְקִים אֶת הָאָרֶץ                              

בְּבֶּטוֹן וְאַסְפַלְט,

קֻבִּיּוֹת כְּעוּרוֹת אֲדֻמּוֹת גַּג

מְפַזְּרִים עַל פָּנֶיהָ.

אַתֶּם הַהוֹפְכִים עָקוֹב לְמִישׁוֹר

"וְעוֹקְרִים נָטוּעַ"

מֻשְׁרָשׁ בְּנוֹפוֹ מִדּוֹרוֹת.

"הוֹ מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת

שָׂדֶה בַּשָּׂדֶה יַקְרִבוּ

עַד אֶפֶס מָקוֹם".

אַתֶּם פְּנֵי אַרְצִי חַסְרֵי הַמָּגֵן

חוֹתְכִים בְּסַכִּינֵי דַּחְפּוֹרִים,

קוֹרְעִים בִּבְשָׂרָהּ צַלָּקוֹת

לְעוֹלָם לֹא יַגְלִידוּ.

שִׁירַת בִּנְּיָנַה בְּפִיכֶם

שִׁירְכֶם בְּאָזְנֶיהָ,

קִינָה.

 

                                                            ראובן עזריאלי

                                                            נובמבר 2002

 

 

 

 

 

קיבוץ שער-העמקים מצוי היום בעיצומו של דיון בנושא "השינוי", (הפרטה טוטלית, שכר דיפרנציאלי, רשת ביטחון וכו'). כמו קיבוצים אחרים הגיע שער-העמקים לדיון לא על בסיס   אידיאולוגי אלא מתוך הרעה במצב הכלכלי.

בעלון הקיבוץ מעלה אחד החברים את השאלה אם אכן הכרח הוא "לפרק את הקיבוץ כדי לרפא חוליים". ומוסיף מדעתו: "למה בגלל חיסכון חייב להיעשות שינוי. הדברים יכולים להיעשות מתוך הכרה. זה מעליב שאי אפשר לעשות שינוי מתוך הכרה".

וזו באמת הדילמה המרכזית, האם ערכים אישיים כמו חריצות, מסירות, יעילות, איכפתיות לגבי רכוש הכלל וכיו"ב אינם יכולים עוד להתקיים בקיבוץ המסורתי.

אני מדגיש ערכים אישיים, שהרי הטענה היא שבקיבוץ הדיפרנציאלי, דפוסי ההתנהגות האישיים יהיו שונים, טובים יותר, שאחרת אין כאן "הגדלת העוגה", אלא רק חלוקתה בצורה אחרת, דהיינו בפערים הולכים ומתרחבים (כמו במדינה בכלל), וזה כמובן "קונץ" קטן.

אין ספק שקיימות נקודות של חוסר יעילות בשיטה שלנו. בדרך כלל שמים את הדגש על התפרנסות ברמת הפרט, דהיינו שבקיבוץ הדיפרנציאלי, לפתע הופכים כל הנמושות לאריות ומשפרים הכנסתם, דבר  שלמרות כל ההטפות, התמריצים או הסנקציות, לא יעשו לעולם בשיטה הקיימת.

יש וודאי גם כאלה, אבל בתמונת ההתפרנסות של רמת יוחנן לא נראה לי ששוכב כאן כסף גדול באמת. ביזבוז משאבים גדול יותר קיים לדעתי בתחום הצריכה המשותפת והרכש. צריכה משותפת – כגון אנרגיה – שכל עוד אינה מופרטת וודאי קיים בה ביזבוז.

רכש – כאשר עשרות חברים, כל אחד לפי הכשרתו וכישוריו, עוסקים במו"מ עיסקי, קניות, בדיקת ואישור חשבונות וכיו"ב.

בנושאים אלה ושכמותם אנחנו  מנסים להתמודד ו"לשפר בטרם משבר". נכון – התייעלות בתוך גביע של קצפת היא עניין קשה. צריך הרבה סבלנות, עיקשות והתמדה.

ארגונים חברתיים / כלכליים עולים ויורדים. מבחינה זו דווקא מראים הקיבוצים כוח חיוניות מופלא.

אפשר לשאול: מדוע קיבוץ שמצליח להתנהל בצורה סבירה שבעים שנה, "פתאום" יאבד מכושר חיוניותו.

יתר על כן, דווקא בעשור האחרון בו נקלעו קיבוצים רבים למשבר כלכלי, השתפר מצבה הכלכלי של רמת יוחנן באופן מובהק.

שאלה נוספת מאותו עניין: נניח שאותו יצור כלכלי/חברתי נקלע – כפי  שקורה – למשבר, מדוע אפריורי "ההיחלצות קדימה כפרטיים" תהיה יותר יעילה מאשר "היחלצות קדימה כאגודה – יחדיו". ושוב, היחלצות כציבור ולא היחלצות של החזקים כפרטים תוך השארת החלשים מאחור – שזה כאמור לא קונץ.

(על פי משל  "הטיטניק", הבעיה היא דווקא בשיטה של "הילדים, הנשים והזקנים תחילה".

אילו הבעיה הייתה רק חילוץ הקפיטן ומלחיו – הפתרון יחסית פשוט).

ולבסוף עוד שאלה אחת – בתחום הפרקטיקה. נניח שאכן "המשבר הוא בלתי נמנע", סיבתו האינהרנטית היא "השיתוף" וממילא פיתרונו אפשרי רק בפירוק השיתוף. האם למימד הזמן – לעיתוי – משמעות שלילית או חיובית. תשובתי: גם וגם – אבל נראה לי שבעבודה נכונה הזמן בהחלט יכול לעבוד לטובתנו, לאפשר לנו "להכין את הכלים". כגון: הכנת תכנית פנסיה מספיקה ומאוזנת, צימצום פערים בתחום הרכושי העיקרי (הדיור), הקמת קרנות לבעלי צרכים מיוחדים, טיפול בנושאים כמו "פנסיית שארים", "אובדן כושר עבודה", "ביטוח רפואי" אולי גם "סיעודי". "תיקנון העבודה" וייעול משאבי האנוש, "התייעלות בתחום ההוצאה הציבורית" (גם על ידי הפרטה וגם ע"י העמקת ניהול הרכש), ובמקביל "לתת זמן" גם לגורמי חוץ להתאים מסגרות כגון "וועדת הסיווג", וועדת פרידה – מיסוי" חיקוקים בתחום המקרקעין ועוד.

כמו שכתב אותו חבר משער העמקים, חלק גדול מן הפתרון מותנה בשאלה, באיזו מידה אנחנו מסוגלים, גם כחברה – אבל בעיקר כפרטים, להתנהג דווקא "היום" כשיש ברירה ולא רק "אחר- כך", כשאין ברירה, לפי דפוסים ראויים החיוניים להישרדות כאגודה..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נוכחים: אודי, שחר, ורד, צור, דניאל, יובל כ., יובל פ., אתי נ., אורית ב.נ.

נעדרים: יוחנן, עידו.

 

1.      המזכירות אישרה פניית פלרם וועדת שליחים ליציאת טלילה חורש והמשפחה מטעם פלרם לאוסטרליה.

 

2.      המזכירות אישרה התחלת חיוב עלות הכלים החד-פעמיים בחדר האוכל.

 

3.      המזכירות אישרה עקרונית הפעלה בתמורה של חדר-האוכל בשעות הערב, בפעילויות תרבות על ידי מפעיל חיצוני בשכר, לתקופת ניסיון, בכפוף לאישור ממלאי התפקידים ובהסכם המאפשר הפסקה מיידית של הפעילות.הכוונה לפעילות תרבותית ערב או שניים בשבוע, ובאופן שלא יהווה מטרד ביטחוני, בטיחותי או קהילתי. דגש מיוחד יושם על התאמת הפעילות לחברי  ובני הקיבוץ עצמם.

 

4.      המזכירות נדרשה לקלפי בנושא הפרטת לימודי העשרה וחוגים. תוצאות הקלפי פורסמו. רוב המצביעים תמך בהבאת הנושא להחלטה ברוב רגיל אבל לא התקיימה הדרישה לפיה מספר המצביעים צריך לעלות על שני שלישים ממספר החברים הנמצאים בקיבוץ והזכאים להצביע. מאידך הנוהל גם אינו קובע מהו המשך התהליך במקרה כזה.

המזכירות החליטה להביא הצעה לפתרון הבעיה באסיפה הקרובה.

רשם – אודי.