אִם קָרְבָּנוֹ לַשְּׁוָא    

                                                                       

          הָאִישׁ אֲשֶׁר עָבַר

בְּדֶרֶךְ הַקְּרָבוֹת וְהֶעָשָׁן,

הָאִישׁ אֲשֶׁר טוֹבֵי רֵעָיו נָפְלוּ בַּדֶּרֶךְ.              

 

          הָאִישׁ אֲשֶׁר מָגֵן וְחֶרֶב

          כְּלֵי מְלַאכְתוֹ הָיוּ מִנְּעוּרָיו,

          רָאָה כִּי דֶּרֶךְ הַדָּמִים סוֹגֶדֶת לְעַצְמָה              

          וּמַעְלָה לְמוֹלֶךְ שְׂדוֹת הַקְּרָב              

          פַּגֵּי חַיִּים טֶרֶם הֵנֵצּוּ וְלא תֵּדַע שָׂבְעָהּ.           

 

          הָפַךְ פָּנָיו, יָדָיו פָּרַשׂ לִבְלוֹם אֶת הָאֵיבָה,                  

          מֵעַל לִתְהוֹם שִׂנְאָה וּפָחַד נָטָה הַגֶּשֶׁר                                

          לִבְנֵי מִלִּים, קְשָׁתוֹת אַחֲוָה.

 

          הָאִישׁ אֲשֶׁר מִשְּׂדוֹת הַקְּרָב חָזַר

          וּבְגוּפוֹ גַּם לא צַלֶּקֶת

          בְּלֵב הָמוֹן מֵרִיעַ וְאוֹהֵב נוֹרָה בְּעִיר שָׁלוֹם.

 

          אִם קָרְבָּנוֹ לַשְּׁוָא הָעָם בַּכִּכָּרוֹת

          יִשָּׂא בַּחֲשֵׁכָה אֶת נֵרוֹתָיו

          כִּי הַלַּפִּיד אֲשֶׁר נָשָׂא הָאִישׁ לְבַד

          כָּבֵד מִכּוֹחוֹתָיו.

                                     ראובן עזריאלי  

 

קיבוץ רמת יוחנן

תאריך: 21/10/2009

יו"ר    :  מאיר יפה

מזכיר :  אליעזר גוטמן.

מספר חברי האגודה: 384

נוכחים: 32 חברים.

 

סדר  היום:

·        המלצת ועדת שיכון והמזכירות: בנוגע למעמד דירות הקומתיים.

·        אישור נספח לתקנון "הקרן להבטחת לימודי בנים".

 

הוחלט:

·        אושרה ברוב מוחלט הצעת וועדת שיכון לטווח ארוך והמזכירות: "דירות הקומתיים לא יחשבו כדירות קבע".

כפועל יוצא מהחלטה זו, משתנה סעיף 5 בתקנון "עיקרים בנושא השיכון ברמת יוחנן" מתאריך  23.06.2002.

תת-סעיף א.2 הדן בזכאות הדייר לשיפוץ בדירת קרקע בבית קומתיים – נמחק.

תת-סעיף ג' הדן בייעוד דירות הקומה השנייה בבתי הקומתיים ודירות האמצע בבתי השלישיות,  יישאר רלוונטי לדירות האמצע בשלישיות בלבד ואזכור דירות הקומתיים יישמט.

חבר המעוניין לקבל את התקנון – יוכל לקבלו מענת במזכירות הטכנית.

 

·        אושר ברוב מוחלט הנספח לתקנון "הקרן להבטחת לימודי בנים".

הבהרה: הנספח אינו מהווה שינוי כלשהו בתקנון הקיים אלא תוספת לו, והוא אינו סותר את התקנון הקיים.

עיקרי התוספות:

* במקרה של עזיבת הורים עם ילדם הקטין – לא יהיה הבן זכאי ללימודים במימון    

   הקיבוץ.

          * קביעת הרכב הנהלה לקרן (לא מופיע בתקנון).

          * חיזוק מעמדה של הקרן ע"י קביעת רוב מיוחס, שרק הוא יוכל לאפשר שינוי התקנון          או  חלקים ממנו או שימוש בכספי הקרן שלא לצרכי לימודי בנים.

   חבר המעוניין לקבל את הנספח לתקנון – יוכל לקבלו מענת במזכירות הטכנית.

                    

           אליעזר גוטמן – מזכיר                                                    מאיר יפה – יו"ר

 

 

 

נוכחים : נתי, ארנון, מוטי, עוז, עידו, אלה, לינט, אבנר, אליעזר, איציק, דניאל יפה, שי.

חסר    : עומרי.

 

1.     סקירה תקופתית על פלרם – ארנון סקר בפני חברי ההנהלה את עיקרי הפעילות השוטפת מתחילת השנה.  בשורה התחתונה, למרות האטה כמותית במכירות, דווקא ברווחיות זו תקופה טובה (בין השאר עקב הירידה במחירי ח"ג).  היעד המרכזי ל- 2010 הוא לחזור לצמיחה, ולנצל לשם כך את פוטנציאל הייצור שנבנה בשנים האחרונות.                                                                                   

 

לאחר מכן נערך דיון קצר בנושא יחסי המפעל והקיבוץ. דווח שניהול מערכת רישום העבודה של חברי רמת יוחנן העובדים בפלרם, תעבור ממש"א רמת יוחנן למש"א פלרם. מהלך זה ישפר את הניהול של משאב חשוב זה בתוך המפעל. סוכם שהנושא עובר לתאום סופי בין מחלקות מש"א של שני הגופים.

 

2.     תזרים מזומנים של הקיבוץ – נמסר ע"י נתי שבשנה האחרונה היו העברות כספיות גדולות מהקיבוץ למספר תאגידים (טרקטורם, תיבולים, מאגרים), זאת בנוסף להשקעה הקבועה בבניה למגורים. לכן, למרות שהדוחות מראים שהקיבוץ יסיים את השנה ברווחיות, תזרים המזומנים השוטף יהיה שלילי. סוכם שלישיבה הבאה יובא דו"ח מסודר בנושא (באחריות דניאל ונתי).

 

3.     תיבולים – בהמשך לישיבות הנהלה מ- 22/2/2009 ו- 2/7/2009, קיימנו דיון למעקב וביצוע של החלטות קודמות. דיווח על עיקרי ישיבות אלה יינתן בנפרד.

 

רשם: אבנר                                                                                                             

 

סיכום דיוני ההנהלה הכלכלית בנושא תיבולים

ההנהלה הכלכלית קיימה השנה שלוש ישיבות (22/2/2009 ,2/7/2009, 22/10/2009) בנושא תיבולים. מטבע הדברים הפרוטוקולים של ישיבות אלו לא דווחו ב"ברמה". בדו"ח זה אנסה להעביר לחברים את רוח הדברים, תוך איזון ראוי בין "זכות הציבור לדעת" ושקיפות ארגונית, ובין שמירה על נתונים עסקיים רגישים. גם כך, אני מבקש מהחברים שחומר זה לא יצא לגורמים חיצוניים.

 

סקירה היסטורית  –  תיבולים-רם נוסדה בפברואר 2005. את כל אחת מחמש השנים שחלפו מאז היא סיימה בהפסד. בחלקן קטן ובחלקן גדול יותר. הסיבות לכך היו שילוב של רווח גולמי נמוך, הוצאות כלליות גבוהות יחסית לענף, ומחזור כספי נמוך. ההפסדים מומנו ברובם על ידי רמת יוחנן, וחלקם על יד הלוואות מבנקים.

 

כמו כן, מספר חברי רמת יוחנן המועסקים בענף נמוך מהחזון הראשוני, ולא נוצרה סינרגיה עם ענפים אחרים בקיבוץ (גידולי שדה, זיתים, חדר חלב).

דרכי פעולה אפשריות – בדיונים עלו שתי הצעות לפעולה. לכל אחת יתרונות וחסרונות. מכיוון שהדיון הוא לגבי העתיד, לא ניתן להוכיח שדעה אחת עדיפה על האחרת.

א.     להמשיך לקיים את החברה במתכונתה הנוכחית. זאת מתוך תקווה שמנועי הצמיחה שנבנו, חלקם רק לאחרונה, יעבירו את החברה לפסים של רווחיות.

ב.     למזג את החברה עם גוף גדול יותר בענף המזון. למפעל המאוחד יהיה פוטנציאל גדול מאשר למפעל הקיים, אך כפועל יוצא ייתכן שהמפעל לא יהיה בשליטת רמת-יוחנן. לאי השליטה יש גם יתרונות מכיוון שהחובות לא יהיו בערבות של רמת יוחנן, ולכן אנו מקטינים סיכון.

 

מצב נוכחי - בדיונים לא הושגה הכרעה באשר לכיוון הפעולה שבו ננקוט. לעומת זאת, התקבלו החלטות ביניים לגבי נקיטת צעדי התייעלות, וניתן אור ירוק לבדיקת המשמעויות הנובעות מפעולות אלו. פעולות ההתייעלות הביאו לשיפור בתוצאות לעומת שנת 2008. כמו כן בוצעו פעולות ובדיקות שיסייעו לנו לבצע מיזוג, ברגע בו נחליט על כך.

 

על פי בקשת חברים, באחת מאסיפות החברים הקרובות יינתן דיווח בעל פה על מצב החברה.

 

רשם: אבנר                                                                                                             

 

 

דוח מועדת הפנסיה    

(אמנם בסגנון שונה מעט, אבל עדיין דוח לכל דבר)

ביום שישי בצהריים, בעודי מתכוון לקחת את עיתון השבת, ומחשבות על מנוחת הצהריים הצפויה כבר ממלאות את ראשי, פגש בי ידידי משכבר, ח.ק. (לא, אין הכוונה לחיים קירש).
מייד ראיתי כי פניו אינם כתמול שלשום ועננת דאגה מרחפת עליהם.
"תגיד, אתה בענייני פנסיה, נכון?" זרק לעברי, ומבלי לחכות לתשובה המשיך: "אז מה יהיה? הראש כבר סחרחר מרוב בלבולי מוח – פדיונות חלקיים, משיכת קצבאות, הפסדים בבורסה ורווחים על הנייר, פנסיית שארים, אובדן כושר עבודה ועוד ועוד, הושיעה נא..."

 

"אכן, כל נושא מאלו שהזכרת הינו שברומו של עולם, קל וחומר ברומו של חבר קיבוץ" אמרתי, ומתוך דאגה כנה למנוחת השבת שלי מיהרתי לקבוע עם ידידי שנשב ונדבר בניחותא ביום א' בבוקר.
לאחר שבקבלת השבת זרק בי ידידי מבט האומר "זוכר את פגישתנו?", הבנתי כי כלה ונחרצה ולא אוכל להשיבו ריקם. ואכן, ביום א' בבוקר התייצב ח.ק. במשרדי וכשנהרה על פניו לאט:

"אנא יתרץ ויישב יהודי קושיות ובעיות, וראשית – האם נכון ש'הפסדנו את המכנסיים' עם ההתמוטטות של שוק ההון בסוף 2008 - תחילת 2009?"

"לא כל כך" עניתי, מנסה לסגל לפני ארשת חשיבות.
"הכיצד?", תמה ידידי, "הן שמענו כולנו את הקולות וראינו את המראות, איך שוק ההון כמעט התמוטט בשנה שעברה. הבנקים באמריקה הגדולה קרסו והממשלה קנתה אותם, וגם אצלנו היו הפסדים כבדים בבורסה, בקרנות ההשתלמות, בחברות הביטוח  ובקרנות הפנסיה...".  בשלב זה הליט ידידי בידיו את פניו כמחשב לפרוץ בבכי, ואני שיערתי שהוא מהרהר באותם כספים נפלאים שהיו שמורים עימו לעת צרה בקרן ההשתלמות שעשה לו הקיבוץ, והנה נמוג רבעם בעשן שלהי 2008....
"אכן היו הפסדים גם היו", לא היה בי כדי לנחם את חברי, "אולם כספי הפנסיה של חברי רמת יוחנן חלקם לא נפגעו כלל וחלקם נפגעו מעט יחסית".
"וכיצד ייתכן כזה פלא?" תמה ידידי, וניכר בפניו אותו חוסר אמון בסיסי שרוכש כל בר-דעת בן שנתיים לאותם עושי מעשי להטים פיננסיים העולים לגדולה חדשות לבקרים רק כדי להיעלם לתהום הנשייה זמן קצר לאחר מכן.

"או!" עניתי כמנצח, "הרי זה משום שכספי הפנסיה של חברי רמת יוחנן מופקדים ברובם בארבעה מסלולים:

א. פוליסות חסכון אישיות בחברת הביטוח מגדל – הגדולה, האיתנה והחזקה בחברות הביטוח בישראל. למעשה פוליסות אלו הינן, מבחינת הסיכון להפסדים, כמו תוכנית חסכון בנקאית, למעט ששם מי שחייב את תשלום סכום החיסכון לחוסך הינו הבנק ואילו אצלנו מי שחייב את תשלום הקצבה לפנסיונר הינה חברת הביטוח.

הכספים שמופקדים בתוכניות אלה לא נפגעו כלל.

ב. הפקדות בקרן הפנסיה "עתודות הותיקה" – כאן הייתה אכן פגיעה בזכויות החברים, בשיעור ממוצע של 14.5%.

חלקה של שחיקה זו יש לייחס להפסדי הקרן ב-2008 וחלקה לאופן הרישום של שווי הנכסים לעומת שווי ההתחייבויות של קרן הפנסיה (עניינים מסובכים של תקני חשבונאות בינלאומיים שספק אם מישהו מבין ולבטח אין הצדקה ליישמם על כספי צבירה פנסיונית – אבל זהו נושא למאמר נפרד).

בפועל, במהלך 2009 רוב רובה של שחיקה זו כבר הוחזר.

ג. הפקדות בקרן הפנסיה "עתודות החדשה" – כאן היו הפסדים בשיעור של כ-10% בשנת 2008, וכולם כבר הוחזרו במהלך שנת 2009.

ד. תוכניות שונות לעובדי חוץ – מגוון רב של תוכניות, חלקן נפגעו יותר (פוליסות ביטוחי מנהלים בעיקר) וחלקן הרבה פחות (בעיקר פנסיה של העובדים בשירות המדינה).
פניו של ידידי התבהרו במקצת אולם מייד הועבו שוב, "ומה עם סיפור הפדיון הזה שאתם עושים בתקופה האחרונה – האם אין כאן פגיעה בכספי החברים הותיקים?", הקשה.
"ובכן", השבתי, "הבסיס לכל העניין הוא החלטת הקיבוץ לצבור לחבריו כספים שיש בהם כדי להבטיח תשלום קצבה חודשית, החל מהגיעם לגיל פרישה (אצלנו-גיל 65) ולמשך כל ימי חייהם, בגובה של כ-6,300 ₪ (נכון להיום).           בפועל נצברו לחברים שמעל גיל 65 סכומים גדולים יותר מאלו הנדרשים לשם הבטחת תשלום קצבת היעד הנ"ל. משום כך בא הקיבוץ ומבקש לבצע פדיון חלקי של הכספים העודפים בלבד.

האסיפה אף הגדילה לעשות וקבעה מעין "שכבת הגנה" בכך שהגבילה את הפדיון רק לסכומים העודפים על אלו שיש בהם כדי להבטיח תשלום קצבה בסך 7,000 ₪ בחודש.
מה שבוצע מול החברים הוא מהלך הפדיון החלקי, כל אחד והסכום הרלוונטי לגביו, על פי הצבירה שהייתה לו עד כה. ראוי לציין", הוספתי, "את שיתוף הפעולה המלא לו זכינו מהחברים בעניין זה."

"והכספים – אכן נפדו?" שאל חברי ובקולו מבצבצת נימת הערכה מחודשת לחברי הקיבוץ ואולי אף געגוע לאותם ימים נפלאים של פעם.

"נפדו אף נפדו", אישרתי. "מתוך למעלה מ-4 מליון ₪ אותם ביקשנו לפדות  כבר התקבלו כ-3.5 מליון, והיתרה יש להניח ולקוות תגיע בימים הקרובים. הסכום כולו עבר לגזבר לצורך מימון ההוצאות השוטפות של הקיבוץ", מיהרתי להוסיף, לפני שחברי יחל לתכנן את הטיול לחו"ל שיעשה בכספי הבונוס שיחולק לחברים, אם וכאשר במהרה בימינו...
"הדבר היפה הוא", נסחפתי מעט בהתלהבותי, "שאם לא מתחילים למשוך קצבאות פנסיוניות לחברים, אותם עודפים שבים ונוצרים מדי שנה בשנה".

"הכיצד יתכן 'הוקוס-פוקוס שכזה' " הקשה ידידי, "הרי כל בר דעת בן שנתיים מבין שאין יש נוצר מאין. חוץ מאשר בחג המים בו אנו שרים 'מאין יצרנו יש' ", התפייט.

"זהו טיבם של כספי חסכון לפנסיה" עמדתי על דעתי, "שאם לא עושים בהם את השימוש המיועד (כלומר תשלום קצבאות חודשיות לפנסיונר) אלא מניחים אותם לנפשם, הם מתפיחים תשואה יפה לבעליהם. שהרי בכל שנה החבר אשר לו שמורים הכספים התבגר, ובהתאמה גם התמעטה יתרת ימי חייו ואותו סכום כסף שנועד להבטיח תשלום קצבה חודשית למשך יתרת שנות חייו, צריך להתחלק עכשיו על שנה אחת פחות, וכבר שנינו בביה"ס שכאשר מקטינים את המכנה, גדלה המנה..."

"רגע, רגע, רק רגע אחד" נמלא רעי עזוז וגבורה, כמי שבזה הרגע גילה את אמריקה או לפחות נפל לו האסימון, "הן בעצמך אמרת: אם לא עושים בהם שימוש לו הם נועדו.... ואם כך, מדוע לא נעשה מעשה ונתחיל למשוך קצבאות פנסיוניות לחברינו שהגיעו לגיל הפנסיה?

"אכן, שאלה נכבדה היא, ויש להתייחס אליה בכובד הראש הראוי" השבתי בכובד הראש הראוי, "עלינו לזכור שלמן הרגע בו אנו מתחילים למשוך קצבאות, לא ניתן יותר להמשיך ולהגדיל את קצבת היעד, והלוא ההחלטה שלנו בנוגע לקצבת היעד הינה שמדובר ב- קצבה זמנית, עד שנחליט על קצבת היעד הסופית .

ועדת פנסיה החלה לבחון את הסוגיה בעזרת יועצינו המקצועיים. עם סיום הדיונים בנושא, תובא הצעה מסודרת להתייחסות ולדיון ציבורי – כשאיפה, עוד לפני תום שנת 2009".
"יפה, יפה, אכן רבותא גדולה יש בעיסוק הפנסיוני", התפעל ידידי, "אבל חברים רבים, אשר שמע דבר פגישתנו גונב בדרך פלא לאוזניהם, ביקשוני לשאול אותך מה עם פנסיית השארים? גם זו בעיה המציקה לחברינו, ואף התחייבת קבל עם ואסיפה להביא הצעה לפתרון בעיה זו עד תום השנה".

"תנוח דעתך", שמחתי לבשר לחברי, "ועדת פנסיה כבר מינתה צוות לעסוק בעניין. הצוות פועל ועובד במרץ ועוד בישיבתה הקרובה, שנקבעה לסוף נובמבר, תדון הוועדה בהצעותיו. לאחר ליטוש וגיבוש ההצעה בוועדת הפנסיה, היא תובא לדיון ציבורי, כמובטח, עוד לפני ששנת 2009 תוציא את נשמתה. מה יהיו תוצאות אותו דיון – דבר זה כבר מסור בידי החברים" סיימתי.
בדיוק אז קפץ ידידי ממקומו כנשוך נחש, "אוי, כבר 12:00, לא שמתי לב איך עבר הזמן, והרי קבעתי עם זוגתי פגישה לארוחת הצהריים". אמר וקם ללכת.

"אנא בוא שוב" הפצרתי בו, "נשב ונדבר על עניינים חשובים נוספים" צעקתי לעבר דמותו המתרחקת ... אבל הוא כבר עלה על אופניו ונעלם.

 

                   שבת שלום,ויוי גלעד

יו"ר ועדת פנסיה

 

סטודנטים במסלול צעירים שגרים ברמת-יוחנן

בהמשך לאישור בקלפי של השינויים בהסדר הלימודים, נותרו פרטים שיש להשלימם. צוות משולב (מש"א, ועדת צעירים והמטפלים בלימודי צעירים) עוסק בכך, על מנת להחיל את ההחלטה רטרואקטיבית מתאריך 1.10.09.

שימו לב:

1.     לסטודנטים שהינם חברי קיבוץ ניתנת האפשרות לבחור אם להמשיך בהסדר הישן או   לשנות סטאטוס לעצמאות כלכלית. סטודנטים שהדבר נוגע אליהם - אנא מהרו למסור לי אם ברצונכם להישאר בהסדר הישן.

2.     כל הסטודנטים הממשיכים, שזו להם לפחות שנת לימודים שנייה ושגרים ברמת-יוחנן, רשאים לבחור אם להישאר בהסדר הישן במהלך שנת הלימודים הנוכחית (תש"ע), או להיכלל בהסדר החדש. גם אתם מתבקשים למהר למסור לי אם ברצונכם להישאר בהסדר הישן.

3.     בקשה בהתאם לסעיפים 1 או 2 ניתן להגיש במהלך השבוע הקרוב. ההסדר החדש יחול על כל מי שלא ימסור בקשה כזו ועל הסטודנטים שמתחילים השנה.

     שתהיה לכולכם שנת לימודים מעניינת ומוצלחת.

                                           אתי נצ                                                                            

אלישע שלם

"שדה בר" / תזכורת לחברים

"שדה בר" הינה חווה לשיקום וחינוך של נוער מנותק, הנמצאת לרגלי ההרודיון בקרבת בית לחם. המוסד הוקם ביוזמה פרטית של אדם אחד – יוסי שדה, לפני כ-15 שנה. מלכתחילה היה טיפולו בנערים בדרכים לא קונבנציונאליות ושנויות במחלוקת, אך הוא הגיע להישגים יוצאי דופן והוכר לבסוף ע"י הרשויות השונות. לאחר שמספר חברים נחשפו לסיפורו של המוסד, הפכה רמת יוחנן למסייעת של החווה: הדרכה מקצועית מזדמנת של רפאל דינסטג, רותה היוז, ועידו שלם, ומפגשים שונים של חברים עם בוגרי וחניכי החווה. לאחרונה נמצאת החווה בקשיים פנימיים שלא פה המקום לפרטם. כתוצאה מכך זכתה לטיפול עוין בעיתונות היומית. התוצאה עלולה להיות מכת מוות לחווה. בסיטואציה מסובכת זו, יש חשיבות רבה להמשך סיוע של רמת יוחנן, תוך שידור "עסקים כרגיל" – עד יעבור זעם.

 

 

עזי זבולון

"חדש" במסלול מורשת

 

לאחרונה (לאחר שנים של ניסיונות מאכזבים) הצלחנו לאתר טרקטור שרשראות, לרוכשו ולהביאו לרמת יוחנן. הטרקטור מתוצרת קטרפילר – סוג  D-4

בנוסף לשירו החביב של ראובן ע', ברצוני להקדיש מספר מילים על עברו של ה- D-4 ברמת יוחנן. אני מניח שרובם של האנשים שמהווים כיום את אוכלוסייתה האנושית של רמת יוחנן, כלל אינם יודעים במה מדובר, וזאת לנוכח העובדה שכבר שנים רבות הטרקטור הזה אינו כלול באינוונטר שלנו. אני מניח שמאז מכירתו של הזחל האחרון, חלפו כבר כ- 30 שנה.

כיום, כל עיבודי הקרקע בשטחים החקלאיים של "תאגיד רא"מ" מבוצעים ע"י טרקטורים על גלגלים, בגדלים שונים ובעלי כוחות סוס שונים. לא כך היו הדברים בעבר (למי שאינו זוכר) כל עיבודי היסוד, וכן הכנתו של השדה לקראת זריעתו של גידול עונתי חדש: החריש, הדיסוק והחלקתו של השטח, גרירת הכלים שבאמצעותם התבצעה העבודה (המחרשות, הדיסקוס והארגז המחליק) נעשתה ע"י טרקטורים שנעו על שרשראות. הייתי מוסיף ואומר שהמעבר לעיבודי היסוד ע"י טרקטורים על גלגלים, הייתה ממש מהפכה.

 

אינני בטוח שאני עדיין זוכר את כל הזחלים שסייעו בעיבודן של אדמותינו לאורך השנים. למיטב זיכרוני זאת הרשימה: T-20, קלטרק D-2, D-4, (היו ארבעה D-פורים) D 4 C שני אליסים – 5hd-7hd. בארכיון שלנו יש צילומים שמתעדים אותם טרקטורים בשעותיהם היפות, ועליהם רכובים חברי רמת יוחנן שהפעילו אותם. צילומים עם אווירה של עבר רחוק, עבר שבו חברי רמת יוחנן כולם חוו יום-יום , תוך הערכה רבה, את הקשר לאדמה.

ברכות  ל- D-4 שחבר לשאר הכלים החקלאיים שבעי הימים, שמזכירים לנו נשכחות ומהווים גם מוקד משיכה ובילוי לילדי הגנים והפעוטונים.

 

נ.ב. – אני רוצה להודות לאיציק א. על סיועו לרכישת ה- D-4.

תודה גם ל"טרקטורם" על ההובלה, ולדורון על עזרתו ברענון זכרוני לגבי הזחלים שפעלו ברמת יוחנן בעבר הרחוק.

וברכות למסלול מורשת על הרכש החדש.

 

ליל שימורים /  איתן ש.

 

אכן היה זה לי ליל שימורים, בעקבות קריאת הפנייה הנרגשת של פורום השימור (מי זה? מי ומתי בחר אותו? מי הסמיך אותו ולאילו יעדים?) שהגיעה אלי .

כן, שנתי נדדה מעומס הלבטים: איך מחברים בין מי שכבר גר בביתו "החדש" (לא מזמן נבנה)  ובין מי שזכאי לבית חדש בשכנות לזה הקיים – כאשר זה הקיים רוצה לקדש את המציאות המקרית שלידו ולהפוך גם אותה לאידיאולוגיה.

למדנו לא מכבר שבקרוב תאושר סופית תכנית מתאר חדשה שתאפשר בניית עשרות רבות

(בעצם - מאות) דירות חדשות, בין אם בשטחים חדשים ובין במסגרת הקיימת. ובכן, מה יהיה אם נקדש את השטחים מתחת לאמפיתיאטרון (לשעבר) כמסגרת שימור לגן הירק משנות הארבעים? האם גם את שלושת הבתים העתיקים מול חדר האוכל נקדש ונשמר כמחווה לקיבוץ של פעם? איך נוכל לבנות שורה מזרחית נוספת שעלולה להטיל צל, גם אם קטן, על שורת בתים קיימת? איך בכלל אפשר לבנות "ליד ביתי"  ולהעלים את הנוף (או ה"נופון") שהתרגלתי אליו?

והרי לא יקשה למצוא "מומחים" מכל סוג שיכתבו מאמרים גדושי תובנות מלאות טעם, שיצביעו על החשיבות האין סופית לקיים משהו, זה או  אחר, שברצונם להמליץ עליו (וגם לכנותו בשם מפוצץ ומלא ערכים).  גם בינינו ישנם רבים אשר יכולים לרשום מסה רבת דפים לבסס עליה את רצונם, ואם תדקדקו - יעשו זאת אפילו בחרוזים.

 

אבל – כאשר התעוררתי בבוקר, אחרי אותו ליל "שימור", נרגעתי.  בסופו של דבר אנו בונים כבר 75 שנים על פי דרכי המעשה: יש וועדות תכנון, יש מהנדסים יועצים, יש גם מומחי נוף וטבע, יש אפילו תכניות אב שמתפתחות ומתעדכנות מדי תקופה, ובסוף מתקבלת החלטה רציונאלית המביאה בדרך כלל בחשבון את צרכי הכלל לפני שאיפות הפרט, אך נותנת גם לאלו של הפרט פתרון. נכון, לעיתים נשגה, אבל לא נשעה לחלומות ולחולמים, אלא נבנה על פי הצרכים והאפשרויות.

 

לא מצאתי בהנמקות השימור שום דבר פרט לרצון הדיירים לשמור על כך שלא יוטל על בתיהם צל מבתים חדשים שייבנו לידם. אין כאן "ערכי טבע", אין כאן "ארכיטקטורה היסטורית" או בניני באוהאוס מיוחדים, פשוט – לדיירי הסביבה נעים יותר לגור בשכונה בה הבניינים דומים זה לזה באופן כללי, וזה לגמרי לגיטימי, עד שמעמיסים על הרצון הזה אידיאולוגיה כוללת אשר  בשמה מבקשים למנוע בנייה .

צר לי, לא אוכל להצטרף למחאה, אלא להיפך – אתמוך בבניה במסגרת הקיימת, כולל הוספת בתים או החלפת בתים ישנים בבתים חדשים, לרווחת אותו חלק בציבור הממתין זמן רב לביתו.

 

 

בית הקברות היהודי העתיק בחאפאג'ה.

 

וימת יוסף בן מאה ועשר ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים.

ויוסף ראשון הנטמנים בבית הקברות בין מסילה למים.

וימת כל הדור ההוא  ובית הקברות נסגר

ויאספו אליו כל מתי מדבר.

 

ויהי בצאת ישראל ממצרים,

בית יעקב מעם לועז ופחז כמים.

ויעלו ויביאו עימם עצמות יוסף,

יביא הדבר מרגוע ומנוחה יוסף.

 

ויהי הדבר לאחר אלפיים שנות,

ויהי הדבר בעיצומם של קרבות.

ויפתח מחדש בית הקברות,

ויאסוף אל חיקו את שתי הגוויות.

 

 

אולי לא נרשם שם מקום קבורתם,

אך בודאי נמצאים הם בין מסילה לבין ים.

לאורך ציר נפילתם נסענו,

קראנו בשמם וקדיש אמרנו.

 

ותחזינה עינינו לראות את היום,

בסואץ אז תצפור רכבת שלום.

יעלו שם עליה גד וברוך.

ועת עשן קיטורה יתבדר לו ברוח,

ישובו אילינו הביתה, להמשיך ולנוח.

 

 

בן ציון גולן  - מסע למחוזות הזיכרון סיני ומצרים.

      11-16/10/2009

 

האם הגזמנו?

לאחרונה התרבו כלי הרכב המסתובבים על מדרכות הקיבוץ.

אנחנו קיבוץ גדול הפרוש על שטח רחב, ומספר הנוסעים בדרכי הקיבוץ גדול ממספר ההולכים.

רצון טוב וסובלנות הם גילויים נפוצים על מדרכותינו – וטוב שכך.

כאלה אנחנו.

יתכן שבשל כך לא חידשנו בשנים האחרונות כללים שהיו מקובלים שנים בהסכמה בחצר רמת יוחנן. למשל:

איסור תנועת רכב על מדרכות – במיוחד בשעות החשיכה.

תנועה זהירה ואיטית בכבישי החצר.

איסור שימוש באופנועים.

הגבלת הגודל והמהירות של קלנועים.

שיקול דעת ציבורי לגבי הצבת "במפרים" ומספרם.

 

לאחרונה נפרצו כל הכללים בנושאים אלה ואיש הישר בעיניו יעשה.

פניתי בעניין לאליעזר ואני פונה לציבור:

עומד לפתחנו  מבחן אמיתי של יכולת להגיע לכללי התנהגות מקובלים.

דניאל יפה

 

 

דיווח ממשאבי אנוש

 

חילופי תפקידים –

1.     אתי גפן הביעה את רצונה לסיים את תפקידה כאקונומית. בימים אלו אנו מטפלים במציאת מחליף/פה.

 

2.     שירית ברבר נענתה לפנייתנו ותחליף את נעמי יפה כרכזת חנוך הגיל הרך. רותה יריב תחליף את שירית בניהול בית המוסדות.

 

לוחות זמנים להחלפות הנ"ל ייקבעו בתאום בין ההנהלות השונות וממלאי התפקידים.

 

מבקשת לנצל הזדמנות זו לומר תודות ראשונות (ולא במקום פרידות וברכות רשמיות) 

     לנעמי יפה ואתי גפן על תקופה ארוכה של מילוי התפקיד.

       לשירית ברבר ורותה יריב, תודה על לקיחת האחריות והסכמתכן למלא תפקידים אלו.

 

לינט

  

אף פעם לא מאוחר להודות

 

לפני כחודש חגגנו את חג המים. חשבתי שעדיין לא מאוחר מדי בכדי להודות לרבים וטובים אשר עזרו להכין ולקיים את החג.

השנה נוצר קושי בשל היעדרותה של פז אלניר, שהייתה ה"מלמדת" בשנים האחרונות. וראה זה פלא, ההתגייסות של אורית ארזי, איילת סלייפר וכמובן לאה זבולון הצליחה, ובגדול. חשוב לי לציין גם את הנערות: שחר זבולון,יהל קפולניק, נופר רודוי וסתיו דינסטג, שהגיעו ללמד את הצעירים והצעירות ברוח טובה ובחיוך.

משפחת ברבר המדהימה והמתמידה הלהיבה את כולם. בנוסף, התברכנו בכמה רקדניות ורקדנים אשר השקיעו והגיעו מהמרכז ומהפריפריה לחזרות, וכך כולנו זכינו ליהנות גם מהם.

אני מבקשת לציין את נורית פיינשטיין, אשר כל שנה, כך נראה,  גדל מספר הילדים הרוצים לשיר ולהקריא תחת כנפיה, והיא מצליחה ברוח טובה להכין את כולם.

הכנת הבריכה נפלה (כרגיל) על עמית גפן והשנה בא לעזרתו ברוך פלדבאום. יוחאי רון, יוסי זמיר ונערים עזרו לידם. תודה גם לצוות ההגברה ולצוות הוידיאו. הנערים מתלתון שחר ומחברת הנעורים בראשותם של מיכאל, עופרי ורענן קישטו וסידרו את הבריכה למופת, עם רותה היוז, מור יובל ואסנת צולמן.

תודה גדולה לכל הרקדניות, הרקדנים, הנערות, הילדות והילדים אשר רקדו ושרו והצליחו להנעים לנו את ערב החג.

תודה רבה לכוווווולם. אם שכחתי מישהו זה מפני שרבים כל כך עזרו – אז שוב תודה, ולהתראות בחג העומר.

                                                        נעמי יפה

 

 

אנחנו על המפה

 

מן העיתונות: "קבוצת ישראל וייס" (כך במקור) זכתה בגביע ההתאחדות לברידג' לשנת 2009. הקבוצה המורכבת מחמישה שחקנים "צפונים", הציגה ברוב שלבי התחרות ברידג' יציב שהוכיח את עצמו לאור מספר הידיים הרב ששוחק, 28 בחצי הגמר ו- 48 בגמר".

ברכות לישראל המוצא זמן, בצד עיסוקיו כמבקר בכיר במשרד מבקר המדינה, גם להנחלת רזי המשחק לשחקנים חובבים ולהובלת קבוצתו לניצחונות במישור הארצי.

 

 

מטיקונדייל שבזמביה ועד לרמת יוחנן

 

לפני כשבוע אירחנו למשך שבוע את אלקה מזמביה. בהמשך לפרסום המוקדם, הפגשנו את אלקה עם חברים רבים ואף קיימנו מפגש רב משתתפים בבית הנצחה, שבו הציגה האורחת את השקפת עולמה ופעילותה בקהילה נידחת שבלב הג'ונגל. אין ספק שהייתה זאת חוויה מרגשת וגם מאלפת, לראות מה מסוגלת אישה מבוגרת לחולל בכוח האמונה והרצון, ומסתבר שגם היא יצאה מאיתנו עם תחושות דומות.

יוזמתו המקורית של חברינו דני היוז הצליחה לחולל גלים בלתי שגרתיים ולהפגיש עולמות מעבר למחיצת היבשות והתרבויות המפרידות בין שתי הקהילות.

לכאורה מדובר בישויות שונות זו מזו בתכלית, אך המימד האישי מאפשר לנו לראות שבכל מקום בו מתקיימת פעילות חיובית, רב המשותף על המפריד.

לא ברור עד כמה נצליח לסייע לאלקה במישור המעשי (למרות מאמצים ניכרים שהושקעו ומושקעים בכיוונים שונים), אך כל מי שיקרא את מכתב התודה ששיגרה אלקה, ישתכנע בוודאי שהיא יצאה מאיתנו בתחושת תודה.

ולסיום, אם יורשה לי לומר, גם אנחנו צריכים להודות לה!

יהודה טל

 

Dear new friends at Ramat Johanan,

There is so much to do as a consequence of seeing your wonderful place that I must not forget to state the very basic fact that you are wonderful, not only as hosts, but as a group of people not only with wonderful achievements, but also with a dream.

This morning I told the assembled children of our primary school that I had seen a group of people who had ideas to live in a better world and that they were very much like us. Of course, fish in the fishbowl don’t know about the specialty of their environment and so our children don’t know how lucky they are that the culture here is still intact. Orphans are being accepted by the extended families, starting to bite right now – not enough space to sleep all in the mud huts nor is there enough food – famine starting to bite right now, no money for schooling.  And, what is more, they don’t think they are doing anything out of the ordinary!!

On the other hand, they are just as friendly and welcoming as you were and I can’t thank you all enough for being so very very welcoming – if one can’t read and does not understand even a scrap of the language, one is really dependent and self - conscious, and you made me feel so good, with invitations coming left, right and centre and phone call on my behalf repeated and repeated until it worked –

Thanks to all of you from all my heart! May the sun always shine on your window pane!  

 

פנינים באפר – פרק ב'

לפני מספר חודשים הבאנו כאן שירים עלומים שכתב אחד מבנינו. הפעם, שוב  בנסיבות

מפתיעות, נפלו לידינו שירים של אחת מבנותינו. בשלב זה לא ניתן רמזים, רק שהיום היא כבר אימא לילדים בוגרים והיא מתגוררת לא מאוד רחוק מכאן.

 

 

אני קהלת

 

דרכתי קווים, ישרים, עקומים,

התרתי, פרצתי, כבלי מחסומים,

אהבתי אסור, שבעתי מותר,

ניגנתי טירוף עד פקוע מיתר,

פגשתי מלאך נח על חול רך,

ונחש ערמומי שהכיש וברח ...

נגעתי כוכב, כף ידי  הוא שרף,

ברחתי מצילי שאחרי רדף.

 

 

גמעתי שבילי אדמה לא נודעת,

טעמתי פרי אסור, איבדתי דעת,

פגשתי חוכמה, היא לבשה פשטות,

חיפשתי עושר, אימצתי דלות,

ראיתי עיוורון, שמעתי חירשות,

כרעתי על ברכיי, מוכרע עייפות,

את עיני פקחתי, סנוורתי אור יום,

שוב לא ידעתי – אמת או חלום.

 

 

 

הכי טוב שיש

 

לשוב לשעבר לא אוכל,

לא למחוק את המר,

אסתפק בנותר,

היום ומחר.

 

כי זה הכי קרוב,

וזה הכי טוב,

כי זה כל שניתן,

בנקודה זו בזמן.

 

 

ילדה קטנה,

על חבל דק,

בין שפיות זמנית,

ושיגעון מודחק,

אישה יפה, כבר חשוך וקר,

מה שחמץ אתמול,

עוד יפציע מחר.

 

וזה הכי קרוב,

וזה הכי טוב,

וזה כל מה שניתן,

ועכשיו הוא הזמן.