וחג שבועות תעשה לך...

 

השנה מלאו 20 שנה למותה של לאה (1902 -1989), שהעמידה את כישרון היצירה המולד בה לרשות המהפכה החלוצית בארץ ישראל, ויצרה מחולות שתאמו את החזון של הוגי השיבה אל הארץ ואת המעשה של החלוצים, גואלי האדמה ועובדיה.

היא הלבישה שדותינו מחול, ועיצבה עם מתתיהו חגים ומועדים שהניחו יסוד לתרבות של מקום, העומדת בחיוניותה במבחן הזמן ועוברת מדור לדור.

 

בערב חג השבועות - ננסה לחדש את מסכת החג. בשעה 18:30 תצא תהלוכת החג ויחד עם הפעילים- נשחזר את העלייה לבית המקדש והבאת הביכורים.

לאחר הטקס נתכנס לארוחת החג בדשא.

הכינו את הבגדים הלבנים.... צוות החג.

 

 

נַעֲשֶׂה לָנוּ חַג 

מִשִּׁגְרַת הַיּוֹמְיוֹם לְהַחֲיוֹת אֶת הַחַג                   תודות

לְנַעֵר אֶת אָבָק הַחֻלִּין, בּוֹ דָּבַק וְנִסְפַּג.              לאותם שבשיר ומחול

אֶת מִסְגֶּרֶת הֶחָג לְשַׁמֵּר לְקַדֵּשׁ,                       עלו על במות,

אַךְ בְּתוֹךְ תַּבְנִיתוֹ תָּמִיד לְחַדֵּשׁ.                      סליחה -

                                                             אך תקצר היריעה לקרוא בשמות.

לְמָרֵק חַג עַד בָּרָק כִּנְחוֹשֶׁת קָלָל

צָרִיךְ מַחְשָׁבָה לְהַשְׁקִיעַ, זֵעָה וְעָמַל,

כְּדֵי שֶׁלּא מֵאֵיזוֹ פִּנָּה חֲשֵׁכָה,

תָּצוּץ אֶבֶן ראשָׁהּ אֲשֶׁר נִשְׁכְּחָה.

 

לא בְּצַו שְׁמוֹנֶה גֻּיְּסוּ הָעוֹשִׂים לַמִּפְעָל

קוֹל פְּנִימִי, צַו הַלֵּב, לַעֲשׂוֹת לְמַעַן הַכְּלָל.

נִתְבָּרַכְנוּ, רַבִּים בְּתוֹכֵנוּ הַלְּבָבוֹת הַפְּתוּחִים,

נִפְתַּח לָהֶם שַׁעַר, אַל נַנִּיחַ בְּרִיחִים.

 

בִּשְׂכַר עֲמָלָם לא בִּקְּשׁוּ הֵם תְּמוּרָה,

עֲבוּרָם הַשָּׂכָר הִיא שִׂמְחַת הַיְּצִירָה,

בְּכָל פַּעַם פָּנִים חֲדָשׁוֹת לְצָרֵף לַשּׁוּרָה,

בְּאֵרֵנוּ טֶרֶם עַד תּם נֶחְפְּרָה.

09\05\1     ראובן עזריאלי

 

קיבוץ רמת יוחנן

תאריך: 20/05/2009

יו"ר    :  מאיר יפה                         

מזכיר :  אליעזר גוטמן.

מספר חברי האגודה: 374

נוכחים: 41 חברים.

סדר  היום:

 * אישור החלטת וועדת פנסיה להגדיל את הכיסוי הביטוחי לאובדן  

    כושר עבודה של החברים.

 * אימוץ המלצות צוות צימצום פערים בשיכון.

 

הוחלט:

·        האסיפה אישרה  ברוב קולות את החלטת וועדת הפנסיה: "הועדה  תגדיל את הכיסוי הביטוחי עבור אובדן כושר עבודה ב'הפניקס' לשיעור מקסימאלי של 3,750 ₪ (  75% משכר מבוטח של 5,000 ₪).
במקביל החליטה הועדה לפעול להגדלה בהתאם של הכיסוי הביטוחי של החברים להם פנסיה מקיפה.   על פי הערכת הועדה תוספת העלות בגין ההגדלה הנ"ל, לכלל החברים, תסתכם בסך של כ-50,000 ₪ לשנה.                                                                                     הגדלת הכיסוי לאובדן כושר עבודה לא תגדיל את סך הפקדות הקיבוץ לפנסיה המתוכננות בשנת 2009".                 

·        האסיפה מאשרת את קובץ המלצות "צוות צמצום פערים בשיכון". יחד עם זאת, מאפשרת לחברים לערער על סעיפים שונים מול הצוות, ללא המתנה של שנה.  (בשל תפוצתו הרחבה  מחוץ לקיבוץ, ההמלצות אינן מתפרסמות בעלון).  קובץ ההמלצות נשלח לחברים בדוא"ל.  חברים המעוניינים, יכולים לקבל עותק של הקובץ במזכירות.

 

           אליעזר גוטמן – מזכיר                                                    מאיר יפה – יו"ר

 

  

 

 

 

אחרי שנה וחצי בתפקיד, מרגיש שאיבדתי את הזכות לכתוב  ב"ברמה" מה שבא/מתחשק, אפילו לענות למקטרגים זה לא פשוט.

אז הנה הצעה צנועה – מי שרוצה לקטר או לערער, ובמיוחד בשם אידיאה או תקנון או סתם חוש צדק אבסולוטי, שייקח נשימה ארוכה ויבדוק עם עצמו את עצמו. אני מניח שלא יהיה מפתיע לגלות שגם אני (כל אחד מאיתנו) לא מושלם, גם אני ביקשתי פעם משהו חריג, גם אני עשיתי פעם שטות, גם אני הייתי במצוקה, גם עלי התקנון לא התלבש בול, וגם אצלי היה מרחק בין יכולת וביצוע, בין רצון ומציאות.

נראה לי שאחרי מבט אמיתי פנימה, הציפורניים יהיו פחות מושחזות, ואולי אפילו תתעורר קצת חמלה.

במהלך השנים פיתחתי תיאוריה על ההוויה בקבוץ. הנה היא על רגל אחת: אנשים שחיים עשרות שנים יחדיו, יצליחו עם הזמן להכיר את החולשות ואף לצפות בנפילות שיהיו לכל אחד מדי פעם (ולנו בקבוץ יש נטייה לזכור). הזיכרון הקולקטיבי הנ"ל יוצר לפעמים אופי קיבוצי שיודע פחות לוותר, נוטר, אפילו מוציא רוע ובטח פחות סובלני.

מכיסא המזכיר חלה עלי חובה לשנן את המציאות, לזכור כל הזמן שהציבור סמך עלי שאדע להיות פחות קטנוני, להבחין בין חולשה לנצלנות, בין זדון לחולשת הרגע.

בקיצור – מבקש מכולנו לחשוב לפני שיורים.

 

מה יושב על השולחן –

ראשית – טיפול שוטף בענייני חברים ומשפחות. מכל הגילאים והסוגים.  במקביל , טיפול בנושא נסיעות פרטיות שחברים מבצעים ע"ח הענפים, ובמיוחד בסופי שבוע, בהתייעלות בענפים/ועדות – הרבה יחד עם איציק, ונכון להיום התמודדות עם החלטת הצמצומים מניבה פירות.

לפני כחודש הקמנו צוות מצומצם (לינט, איציק ואני) שמתמודד עם נושא עבודת החברים.  התחושה היא שיש תוצאות מיידיות וטובות,  אבל עדיין נותר הרבה מה לעשות.

בנושא השיכון – הלחץ נמשך. לשמחתנו בנים חוזרים/נשארים.

אפרופו – בתקופה הקרובה יגיעו 10 מועמדים לחברות להצבעה.

בבניה – מתחילים לאכלס את ששת הדירות הראשונות  בהדס. ששת הנוספות מתקדמות בקצב מדהים (רק שימשיך הקצב).

במרכז הקבוץ התחילו לבנות  4  יחידות, ובשלהי הקיץ מתכוונים להתחיל את 8 היחידות הנוספות. בקיצור – צריך להתחיל לתכנן את הבניה הבאה.

נושא אחר לגמרי – הצעירים. גילאי 20-35. תחושתי לא טובה. נראה לי שצריך להקשיב הרבה, להתייחס ברצינות, וגם להשקיע משאבים.  זה כמובן לא אומר לדרוש פחות בנושא עבודה, אבל כן לנסות להבין צרכים/רצונות. זה לא פשוט, בשל השונות שבין הצעירים ובעיקר משום שרצונותיהם עדיין אינם מספיק מגובשים. ברור לי ששיח על טהרת  זכויות/חובות לא יוביל או יקדם, גם אם נדרוש פחות עבודה או ניתן יותר, לא בזה העניין. בכל מקרה, בכוונתי להיכנס לעובי הקורה, לא לדלג. אני מאמין שיש לנו דור צעיר מוכשר מאד,  שאנחנו רוצים להעביר לידיו את המושכות בבא העת.

בנושא שינוי שיטת החיוב על נסיעות (ק"מ + זמן), ממשיכים ללמוד את הדברים, גם מקיבוצים אחרים (שיתופיים). מה שברור הוא שלאחר מעבר לשיטה החדשה – זמינות הרכבים עולה פלאים. אנחנו מחפשים כרגע שתי נוסחאות: הראשונה – כיצד לשנות את השיטה מבלי שהחברים או הקבוץ ישלמו יותר, והשנייה, כיצד לשכנע את הציבור בכדאיות המהלך.

 

ולסיום – חג שמח!

 

 

 

איציק אדרי

דו"ח תקופתי מהנהלת המזון

 

כזכור לכולנו, החלטנו על קיצוצים בהוצאות הקהילה לשנת 2009 בהיקף  כספי של כ-4 מיליון ש.ח.

מתוכם הושתו 0.55 מיליון ש.ח. על ענף המזון – קרי: מטבח, אקונומיה וחדר האוכל.

מסיכום ראשוני של התוצאות הכספיות בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2009, אפשר להתרשם שהענף החל ביישום ההמלצות והוא אכן מקצץ בהוצאותיו. עדיין מוקדם לברך על המוגמר. החגים, שנחגגו השנה באפריל, אינם כלולים, אך המגמה ברורה ומעודדת.

חלו בענף שינויים רבים, ונוספים עדיין בטיפול ודיון. יש יותר מזון מבושל מתוצרת בית, יש פחות טיגון ויותר אפיה ובישול, יש הקפדה על שקילת מוצרים הנכנסים לאקונומיה, הרכש יותר ממוקד ומוקפד. נבדקות יותר אלטרנטיבות. כן, יש גם צמצומים: מכונות הקפה, הדגים בארוחת הבוקר, ועוד.

ברבעון הראשון של השנה הסתכמו "ההוצאות נטו" של הענף (כל ההוצאות פחות ההכנסות ממכירת מזון לחברים ואחרים) בסך 598,000 ₪ לעומת  805,000 ₪ ברבעון הראשון של 2008.

בהשוואה ל- 2008 זהו חיסכון של 207 אלף ₪ ברבעון הראשון, ו-105 אלף ₪ פחות ביחס לתקציב רבעוני של 2009 (בחלוקה ליניארית).

 

להישג נאה זה שותפים רבים: החל בצוות הענף, בניצוח מרכזת הענף – אתי גפן, צוות הרכש המסייע בקניות המזון ובמיוחד יהודית, הנהלת ענף המזון שלא רק קבלה החלטות, אלא גם סייעה ומסייעת ביישום השוטף, והכי חשוב – הציבור כולו שקיבל ומקבל את הגזירות בהבנה ומשתף פעולה. המבחן האמיתי יהיה ברבעון השני המשופע בחגים שנחגגו ושעוד נחגוג בקרוב. למרות שמוקדם לברך, חשוב לפרגן ולהגיד תודה לכל מי ששותף למאמץ ולהישג הזמני.

חג שמח.                                                     

עזי זבולון  

ושאבתם מים בששון...

הפסוק "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", היה מתאים לזמנים עברו, כשצריכת המים הייתה קטנה יותר, כשהיו פחות משטחי דשא ברמת-יוחנן,וגם הצריכה הביתית הייתה ללא שיעור קטנה יותר.

היום הייתי משנה את הפסוק כך: ושאבתם מים בששון, תוך מחשבה על חיסכון.

כשמדברים על חיסכון, חייבים להציע כיצד לחסוך. בנוסף למה שאנחנו עושים בנוי דרום בכדי להקטין את צריכת המים, אפשר ואפשר לעשות גם בשטח צריכת המים הביתית.

 

בכל הרשימות בנושא החיסכון במים שראו אור לאחרונה מעל דפי ה"ברמה", לא ראיתי שום התייחסות לעניין הצריכה הביתית. גם לא ראיתי פרסום המציג את כמות המים שאנחנו צורכים למקלחת, לרחיצת הכלים, רחיצת הרצפות ובישולים למיניהם. אני משוכנע שמדובר בכמויות מים גדולות מאוד. אז מה אני מציע?

א.     את כל המים שבהם נעשה שימוש בקומה העליונה של הבתים (יש הרבה כאלה בר"י), לא לנקז לביוב, אלא למיכל שיוצמד בגובה של כשני מטרים מהקרקע. במים שנאגרים במיכל ניתן להשקות בגרביטציה עצים ושיחים למיניהם. אמנם מדובר במים "אפורים", שמכילים דטרגנטים, אך אין שום בעיה להשקות בהם, כולל עצי פרי (קיים אצלי בבית).

ב.     איסוף מי גשמים. כולנו מתגוררים בבתים עם גגות, שבמשך החורף קולטים את מי הגשמים ע"י מערכת מרזבים. מי הגשמים – מתנת הטבע – מתנקזים לקרקע ללא כל שימוש. את מי הגשמים קל מאוד לנתב למיכל ע"י הפניית המרזב לתוכו. מדובר בכמויות גדולות ביותר (בהתאם לנפח המיכלים כמובן) שיכולות לשמש תחליף למי מקורות, כולל לשתייה. (אפשר לראות  אצלי בבית).

לדעתי חייבים למסד את שתי האפשרויות הנ"ל כחלק מתוכניות הבנייה בר"י. הנושא חשוב לא פחות מבניית ממ"ד לכל דירה.

 

ברצוני להתייחס גם לגישתי בנושא תכנון גן הנוי בהקשר לשימוש במים. להרכבו הצמחי של הגן משמעות עצומה לגבי כמויות המים בהן נצטרך להשקות אותו.

למה הכוונה? דונם דשא, בתנאי האזור שלנו, צורך כ- 650 קוב מים לעונת השקייה (כ-200 יום). זה הרבה מאוד מים.

כשאתה מתכנן גן צמחים, אפשר ששטחי הדשא יהיו 50% משטח הגן, ואפשר שיהוו רק 15-20 אחוז מהשטח הכולל. אם ניקח שטח גן של 100 דונם שבו שטח הדשא הוא 50% = 50 דונם, נזדקק לכמות מים של 39,500 קוב לעומת 9,750 קוב שנדרשים ל 15 דונם דשא. הבדל קטן!!!

המסקנה שלי, וכך אני פועל במשך יותר מ-20 שנות עבודתי בנוי דרום: שטחי הדשא חייבים להיות לא יותר מ- 15% מכלל שטח הגן, ואולי אף פחות מזה.

חייבים לשנות מהיסוד את הגישה לתכנון הגן בארץ. אנחנו לא בשוויץ.

 

שואלים אותי, אם לא דשא, אז מה במקום?

אני מציע לחברים לגשת לשטח שבין בריכת השחייה לפלרם ולהתרשם. בשטח זה היה דשא עם מעט עצים בתוכו. לפני שנתיים החלטתי להפסיק את השקיית הדשא. במקביל נשתלו בשטח עצים ושיחים שעדיין לא הגיעו לנפח הסופי שלהם, אך כבר היום ניתן לראות שכל החלל של אותה חלקה הולך ומתמלא בירוק ובצבעי פריחה שונים, המשמשים תחליף נפלא לדשא שהיה כאן. דבר נוסף שמן הראוי להתייחס אליו – במשך החורף השטח כולו  ירוק, הודות לצמחי הבר שמוריקים בו עם רדת הגשמים. מדובר בכ-4 חודשים. רובם של העצים, וגם השיחים, צורכים כמות קטנה של מים בשנתיים או שלוש השנים הראשונות לחייהם,  בתקופת ילדותם. עם הגיעם לבגרות, הם אינם נזקקים להשקיה נוספת על הרטיבות שנמצאת בקרקע.

 

לסיכום אומר כך: כשאנחנו מדברים על חיסכון במים, בפרט בתחום הגינון, עלינו לשנות  מיסודה את הגישה לגבי הרכב הצמחים שבגן. צריך להתרגל לכך שבמשך החורף הכול מוריק, ובקיץ הגוונים משתנים לצבעי האדמה והקמילה. השימוש במים להשקיית דשאים בקיץ, צריך להיעשות רק לגבי דשאים  המשמשים לאירועים שונים במשך השנה.

 

 

חסי זית  

איך אפשר לחסוך במים

חסד עשתה איתנו השפה העברית ויצרה שתי מילים בעלות צלצול דומה, אך משמעות הפוכה. כאשר מתקיימת האחת, השנייה אינה מתקיימת – ולהפך. המילים הן אכיפה ועקיפה. כשיש אכיפה אין עקיפה, וכשיש עקיפה סימן שלא נעשתה אכיפה כראוי.

שמענו ואנחנו שומעים על מצוקת המים והצורך לחסוך במים. עקב כך יש הקצבות ובקשות לא לבזבז מים, הפעלת סיירת מים וכו'.

מה פשוט יותר מלשים לכל דירה מונה מים, כמו מונה חשמל, ולייתר את הצורך בסיירות של "סוגרי ברזים".

גם ל"אין מים" יש מחיר. כשנצטרך לשלם, כל אחד יעשה את החשבון פעמיים לפני שיפתח את הברז. לשאלה מי יבדוק? יש פתרונות:

א.    אפשר למנות מודד מים קיבוצי שיבדוק את השעונים ויחייב את הצרכנים. כך גם נמצא מקום עבודה למחוסרי העבודה שלנו.

ב.      ניתן לחבר את כל השעונים למערכת מחשוב ללא צורך במפקח מים.

תגידו "זה עולה כסף, אנחנו במצוקה תקציבית" (עובדה סגרנו את מכונות הקפה). ההוצאה היא מזערית יחסית לחיסכון במים ולמחיר המים (שלפי כל ההבטחות הוא יעלה), מה גם שאף אחד לא מבטיח לנו ששנות הבצרות הסתיימו. להיפך, המצוקה תימשך. עד שנת 2012, מועד כניסת מתקני ההתפלה נוספים לעבודה, יש עוד הרבה זמן, וכמו בכל ההבטחות, אף אחד לא מבטיח שהן גם יקוימו. מה שבטוח זה שמחיר המים יעלה.

 

קיימים אמצעי חיסכון נוספים המאפשרים השקיית הגינות בשפע.

אנחנו בתנופת בנייה של בתים חדשים ושיפוץ ישנים. זו השעה לתכנן ולבצע בכל בית את צנרת המים של המקלחת והכיורים בצינור ניפרד שיצא מהבית לכיוון הגינה. בקצה הצינור יותקן ברז דו כיווני. ירצה אדם  יכוון את המים לגינה ויוכל לעשות גן ירקות, ירצה, יכוון את המים לביוב כמקובל וללא השקיית גינה.

תגידו "סבון מזיק לצמחים" –

א.    קיימים היום סבונים אורגניים שאינם מזיקים.

ב.     גם הסבונים הקיימים כמותם במים בטלה בשישים. הנושא נבדק במספר מקומות בארץ ועובד כבר מספר שנים בהצלחה. לא מעט חברי רמת יוחנן מכירים את האיש שכבר שנים נוהג כך בגינתו ללא נזקים. (האיש לא ברמת יוחנן).

ניתן גם לשלב מערכות לטיהור מים שכבר עובדות ברמת יוחנן, עדיין ברמה ניסיונית.

פניתי למי שפניתי, עוד כשבנו לי את הבית, כדי לבצע זאת, וקיבלתי הסברים שונים ומשונים שהשורה התחתונה בהם היא נוחיות הקבלן והמתכנן ולא שום הסבר רציונאלי.

 

דרך נוספת: הדשאים הגדולים של חדר האוכל ודשא האירועים, הם שטחים עצומים שזקוקים להרבה מים כדי שלא נראה באמצע המשק שטחים צהובים וחרבים.

בסמוך להם נמצאת המכבסה הצורכת כמויות עצומות של מים הנשפכים לביוב. ניתן להשתמש במים אלה בהצלחה גדולה יותר מאשר במים הביתיים. במכבסה ניתן להפריד בין מי שטיפה וסבון בעזרת מחשוב פשוט ביותר. אפשר להחזיק את השטחים ירוקים ויפים אפילו עם עודפי מים אותם ניתן לכוון לשטחי נוי מרוחקים ביותר.

אפשרות נוספת – את כמויות המים שנוצרות ממזגנים, הן בחדר האוכל והן בבית ובמשרדים, ניתן לאסוף במיכלים לשימושים שונים: לגינות או לאסלות שירותים.

הנה לנו חומר למחשבה לשבת.

חג שמח

 

ירמיהו

ושאבתם מים בששון...

בכנס מכבסות רב רושם ומשתתפים, פגשתי קולגה מקיבוץ "צל מדבר" (קיבוץ שיתופי בדרום שנושק את שנתו השמונים) ששח לי על מעשה בחבר שהיה חוסך טיפה לטיפה, ואוסף את אותן הטיפות היקרות בכוסות בשביל להשקות את גינתו. אבל, הוסיף ידידי, זה לא הפריע לו להפעיל את מכונת הכביסה שלו פעמיים ביום.

יופי חשבתי לעצמי, ומיד עשיתי חשבון כמה כוסות מים צריך לאסוף בשביל מכונת כביסה אחת, אבל נואשתי מייד כי אני לא טוב בחשבון.  

ולמה אני מספר את זה? או!

כי גם אני לא נשארתי חייב ושחתי לו על הגזירות שגזרנו על עצמנו הקיץ מרצון בנושא השקיית גינות ודשאים, אך "שכחנו", משום מה, לטפל בהיבט אחר של חיסכון במים, (והדגש הוא על מים ולא על כסף, אף שגם בו אין לזלזל) - המכבסה. 

לידיעה כללית, המכבסה המוסדית משתמשת ב - 30 ליטר מים (מים ללא סידן שעברו תהליך של ריכוך!) לכל קילו של כביסה. מים אלה נשטפים לביוב.

 ואחזור שנית בשביל מי שלא הפנים: קילו אחד של כביסה = 30 ליטר מים!

 

המשיך ידידי ושח, כל זה לא אומר שצריך להיכנס לפאניקה. הן לא נדרש מאיתנו ללכת באותו זוג גרביים עד שיעמוד מעצמו, או באותם התחתונים. להחליף מצעים פעם בחודשיים, לזרוק את המגבות לכביסה אחת לעונה, או חלילה להתקלח בצוותא (כמדרשו של רפול) כי... הכנרת מתייבשת. אך עלינו לנהוג בשיקול דעת.

יפה דיברת, אמרתי לידידי, ואני מאמין שרוב החברים אמנם מתייחסים לנושא ברצינות ונוהגים לזרוק כביסה בצורה סבירה. אצלנו למשל לא עוברים את הנורמה (על פי תחשיבים קיבוציים בערך 7-8 קילו כביסה לאדם מבוגר בשבוע. משפחות עם ילדים יותר ובודדים פחות), אלא במקרים יוצאים מהכלל.

 

אחר כך, באחת ההפסקות, כטוב לבנו בקפה ועוגה, המשיך ידידי והפליג אל חוויות אחרות בנושא הניקיון. ב"צל מדבר" יש חברים שלגביהם ההתעסקות בכביסה היא משחק, יעני "ריפוי בעיסוק". יש פנאי, העבודה לא בורחת, נושאי הפרנסה לא מטרידים... סיבה טובה (אפרופו חג הביכורים) להגיע יום-יום "סלינו על כתפינו", רכובים על אופניים או קלב-קאר, עם חבילה ענקית ... ויאללה, מאחר ואנחנו כבר פה, אז הנה הזדמנות נפלאה לפגוש חברים, מכרים וידידים משכבר, להחליף דעות, חוויות, זיכרונות, בדל רכילות חדש שמתגלגל על המדרכות, או "לסדר" "עניינים דחופים" בנייד. זאת אומרת: אחת ידם עושה במלאכה, והשנייה מחזקת בנייד – ודרך אגב משליכים כביסה ללא הבחנה: ג'ינס למגבות, שחור ללבן, בגדי עבודה למצעים וכן הלאה... אלה בדרך כלל "גומרים" מהר, ולגבי דידם אין זה משנה אם זה "בפנים" או "בחוץ" – הם לא לוקחים אחריות.

אחריהם מגיעים האיטיים, ה"מתלבטים", הספקנים המקצועיים. אלה עושים עבודת דוקטורט על כל סמרטוט. בשבילם להחליט "מה זורקים למה" היא הכרעה הרת עולם. אם כחול ורדרד הולך לכהה, או ורדרד כחלחל הולך לבהיר. זה לא פשוט ולוקח זמן – האחריות פשוט הורגת אותם. בדרך כלל, בסופו של דבר, מרוב דאגה שמא... הם "מפספסים" את התא הנכון. (אך מה היה נותר לי לעשות אם כולם היו זורקים כראוי...) 

ויש גם "קלי תנועה", ששפר עליהם מזלם. הם "ממונעים". להם אין בעיות של שינוע, להם לא יגידו ש"אסור לשגע קלנוע", הם אצים רצים כל היום בדבקות משיחית לאסוף את הכביסה המולכלכת, ולהחזיר את הנקייה, של כל הבנים והבנות, והנכדים, והנינים, והחתנים והכלות, (כי הם עובדים ו"אין להם זמן"). אך גם אצלם לא "הכל דבש", רחבת החנייה קטנה וצפופה ויש בעיות של מקום, לא פעם יש צורך לצאת החוצה אל הרחבה לפני המכבסה, להפריד בין ניצים, או להכווין את התנועה הסואנת, על מנת שאיזו סבתא לא תיכנס בראיס אחורה עם קלנועה המקרטע לאחד הקלאב-קארים הכחולים, שצצו לאחרונה כפטריות אחר הגשם, שלא כל כך היה בחורף.  

מעניין, שחתי לידידי, סדנא דארעא חד הוא, גם אצלנו צצו "משחקים" כחולים כאלה, וּועדת התיכנון כבר שוקדת על תוכנית הרחבה חדשה לכל המדרכות בקיבוץ. 

לגם ידידי מן הקפה, הדליק לו סיגריה והמשיך.

ויש גם חברים "נקיים מאוד", אלה שזורקים את כל המגבות יום-יום לכביסה, שמא ידבק בם צל צילו של מיקרוב... (עם התפרצות מגיפת שפעת החזירים בעולם, על אחת כמה וכמה שיש להישמר ולהיזהר מאוד). אלה שאין פריט בגרדרובה שלהם שלא עובר כביסה שבע פעמים בשבוע. אלה שזורקים, בתדירות מוזרה, שטיחים ענקיים שכביסתם יקרה משוויים... אלה ש"קופאים" באמצע הקיץ וממשיכים לזרוק את שמיכות החורף העבות בחום יולי אוגוסט... כן, יש עוד ועוד חומר לאפופיאה רחבת היקף שבוודאי תיכתב בבוא העת על הרגלי הניקיון ב"צל מדבר"... שהרי כל זה "לא עולה כסף" לאף אחד... לא עבודה, לא חשמל, לא קיטור, לא חומרים ולא מים.

אוהו, עד כאן! התקוממתי, הפעם הגזמת! ניסיתי לצנן את להט תיאוריו של ידידי, למען ההגינות חייבים לציין גם את החברים שמאזנים במידת מה את המשוואה, אלה שנוהגים חסכנות יתרה, קצת מוגזמת ... אך גם זה נושא לכתבה אחרת.

מפה לשם סיימנו לשתות, קמנו ממקומנו וחזרנו לאולם הדיונים.

עד כאן השיח המרתק עם ידידי מקיבוץ "צל מדבר".

 

אצלנו כמובן הכל מתנהל אחרת ודברים כאלה "לא יעלו על הדעת". אבל, אני מניח שגם תורה של הכביסה הקיבוצית החופשית (והבזבזנית) יגיע להיות מונח על שולחן ה"הסכמות"... האם אנחנו נהיה שונים מהאחרים? אולי קצת יותר עשירים, מי יודע?

כך או כך, לא נברח מהכרעות, ואולי גם אנו, כמו האחרים, בסופו של יום נגיע למסקנה שהמזור האולטימטיבי לחוליינו היא ההפרטה.

עד אז, אני מציע – רגע לפני שנתחיל לשיר לכביסה הישנה בגעגועים, כמו ששרים על הכנרת המתייבשת: "ההיית או חלמתי חלום..." – בואו נעשה קצת חושבים..              

 

 

 

בעיית חתולי הרחוב/אשפה מוכרת לכולנו.

במקרים רבים מהווים החתולים מטרד לאנשים החיים בסביבה. חתולים אלו סובלים במקרים רבים מתת-תזונה מתמשכת. הם נאלצים לחפש מזון בפחי הזבל, ופעמים רבות שופכים את הזבל שהופך להיות מפגע תברואתי.  בנוסף לכך, הצפיפות הגבוהה של החתולים גורמת לכך שבעונת הייחום של הנקבות, מתחילים קרבות רחוב רציניים וקולניים מאד, המסתיימים לעתים בפציעות חמורות ואף במוות.

כדי לשפר את המצב, מתקיים בשבועות האחרונים מבצע לכידה ועיקור/סירוס של חתולי האשפתות (רחוב) ברמת יוחנן.

 

לאלה ששאלו, תהו ולא הבינו מהי מטרת המבצע, להלן עיקרי הדברים:

חתול רחוב, להבדיל מחתול הבר, הוא בעל מנגנון רבייה מפותח מאוד, המאפשר לנקבות להמליט עד שלוש פעמים בשנה, ובאקלים נוח כמו זה ששורר בישראל, עד שישה גורים כל פעם, ובממוצע ארבעה גורים להמלטה (עד פי 9 מחתולת הבר). הייחום הראשון של חתולה מתרחש כבר בגיל 5 חודשים.

לכן, ריבוי אוכלוסיית החתולים מעלה צורך לוויסות. קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב.

 

עיקור וסירוס היא השיטה המווסתת בצורה הטובה ביותר את קצב הריבוי. החתולים המסורסים והמעוקרים תופסים את הטריטוריה, ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם. עם זאת, על מנת להגיע לוויסות, יש צורך לסרס ולעקר מעל ל-75% מאוכלוסיית החתולים.

 

בערים גדולות וצפופות ברחבי העולם התרבו החתולים בגלל הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, נטישה של חתולי בית, וקצב ריבוי טבעי גבוה של חתולי הרחוב. כיוון שחתול הינו חיה טריטוריאלית, צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים שאינם מסורסים. תנועת הרכבים יוצרת איומים נוספים על חתולי הרחוב, וחתולים רבים נפצעים ומתים. הריבוי העצום, התחלואה והתמותה, יוצרים אוכלוסיות חתולים רעבות, לא יציבות, ולעתים אף חולות. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר, החתולים הופכים

למטרד לבני האדם.

 

אם אוכלוסיית החתולים אינה מטופחת, ורבייתם אינה מווסתת, הם מהווים גורם לרעש ומפגע בריאותי.

יש מקרים בהם מספר החתולים גדול מכושר הנשיאה הטבעי של המערכת האקולוגית, ונגרם נזק לחיי הבר המקומיים, במיוחד ללטאות וציפורים.

 לכן, לקיום קהילה בריאה ויציבה של חתולי רחוב בקרב בני האדם, יתרונות רבים ותועלת בתחום איכות החיים:

¨     הגנה בפני מכרסמים כגון עכברים וחולדות.

¨     הגנה בפני זוחלים כגון נחשים.

¨     צמצום אוכלוסיית החרקים המזיקים, כגון תיקנים.

¨     צמצום מספר החתולים המשוטטים .

¨     צמצום מספר החתולים המתים מרעב, מחלות ופגיעות של כלי רכב.

¨     זוהי שיטה הומאנית בעלת ערך חינוכי רב.

¨     שיפור איכות החיים בקיבוץ ובריאות הציבור.

¨     מבחינה אקולוגית, בשטחים בקרבת יישובים שבהם בני אדם הכחידו את הטורפים הטבעיים, פעילות הציד של החתולים יכולה לעזור באיזון האוכלוסיות הטבעיות.

 

המועצה האזורית מממנת מחצית עלות הפרויקט והקיבוץ את החלק הנותר. העיקורים והסירוסים נעשים ע"י וטרינארית הקיבוץ, ד"ר מירב גולדשטיין.

בימים אלה המבצע נמשך. נכון לאמצע מאי עוקרו וסורסו 35 "חתולי רחוב".    

 

 

 

גדיא אבן דר 

מה המצב: מיצ"ב

 

התקופה שאחרי פסח עמוסה במבחנים: בגרויות, מיצ"בים, מבחני מפמ"ר... ושאר ירקות.

חשבתי להאיר מעט על משמעותו של כל מבחן, ולעשות קצת סדר אצל קוראי הנלהבים. יש וודאי לא מעט הורים שילדיהם נבחנו, נבחנים או יבחנו, אז למה לא לדעת על קצה המזלג.

מבחני מיצ"ב: (מדידת יעילות וצמיחה בית ספרית). המבחנים נערכים לתלמידי כתות ה' ו- ח'. מתקיימים 4 מבחנים בכל שכבת גיל: מדע וטכנולוגיה, עברית, אנגלית ומתמטיקה.

בנוסף מתקיימים גם מבחנים למדידת אקלים בית ספרי ואקלים פדגוגי, בהם מבררים נושאים כמו: יחסי מורים תלמידים, אירועי אלימות, ציפיות מורים מתלמידים, מצב בדיקת שעורי הבית, היקפי השעורים הפרטיים, וכד'.

מטרת המבחנים היא לנתח את התמונה של תלמידי כל מדינת ישראל (הלומדים בחינוך הרגיל) , כדי לעשות הערכות מחודשות לבחינת יעילות תכניות לימודים וכיווני למידה.

המבחנים מנותחים סטטיסטית. בסופו של דבר, כל מנהל בית ספר יכול לקבל לידיו את תמונת המצב בבית ספרו, וכן למפות את עצמו ביחס לבתי ספר אחרים.

מבחני המיצ"ב הונהגו לפני מספר שנים מועט, ורק בשנה שעברה כוילו לסולם חדש בר השוואה משנה לשנה. כלומר נקבע שהציון הממוצע הוא 500 וסטית התקן היא 100, בדומה למבחן הפסיכומטרי.

למבחנים אלה מטרות טובות וחשובות:

א. מיצוי הפוטנציאל של התלמידים והעלאת הישגיהם. ב. צמצום פערים. ג. חינוך לערכים והקטנת אלימות.

וכמובן, אי אפשר להכין תכנית עבודה רב-שנתית לחינוך בארץ, לפני שיודעים מה התמונה (כולל פילוח לפי מגזרים, מצב סוציו-אקונומי וכד'). כלומר: מודדים באמת רק דברים שיש עניין בתוצאות שלהם, כדי לבדוק הלימה בין תכניות לימודים להערכת תכניות הלימודים.

 

מבחני מפמ"ר: אלה מבחנים מטעם המפמ"ר (מפקח מקצוע ראשי) שמתקיימים במקצועות כמו מתמטיקה, עברית, מדעים, אזרחות, והיסטוריה. מבחני מפמ"ר מתקיימים בכיתות ז'-ט' לקראת סוף שנת הלימודים. כל מבחן מקיף שאלות ברמות חשיבה שונות, מבסיסית ועד גבוהה מאד. מפרט המבחן מקיף את החומר לפי תכנית הלימודים. המטרה היא לכוון את ההוראה ביחס לתכנית לימודים מחייבת, וגם ליצור אחידות בהערכה. בכל מבחן מופיעות גם מספר קטן של שאלות רב ברירתיות למצטיינים, וכמובן שלא מוכרחים לענות על הכול. כל תלמיד עושה מה שהוא יכול ויודע. את התוצאות מרכזים (לצרכים סטטיסטיים), כך שכל מורה יכול לקבל את התוצאות של קבוצת הלימוד שלו, ביחס לקבוצות הלימוד האחרות בבית הספר, וגם ביחס לממוצע הארצי ולממוצע בבתי ספר דומים (מגזר, מצב סוציו-אקונומי וכד'), וגם שונים.

 

מבחן פיז"ה (ר"ת באנגלית:  PISA הוא מבחן בינלאומי, תלת-שנתי, לתלמידי בתי ספר בגיל 15, הבוחן את רמת השכלתם. המבחן נערך בניהול הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). מטרת מבחן פיז"ה היא לבחון ולהשוות את רמת השכלתם של תלמידי בתי ספר במדינות שונות בעולם, מתוך שאיפה לשפר את שיטות החינוך ואת תוצאות ההוראה בבתי-הספר. מבחן פיז"ה מעריך את יכולות התלמידים ליישם את הידע שצברו ואת מיומנויותיהם, כדי להתמודד עם אתגרי היום-יום.

 

 אכן, היו שנה אחת או שתיים שישראל הזמינה את עצמה להשתתף במבחנים בינלאומיים, כדי לקבל תמונת מצב לגבי המיקום שלה בתחומים כמו מתמטיקה ואנגלית מול שאר העולם. השתתפות במבחנים כאלה כרוכה בתשלום גבוה מאד, אבל הלקחים שהופקו מהתוצאות חשובים ביותר. אם מבחן מיצ"ב נותן לנו תמונת מצב לגבי מיקום של בית הספר  בארץ, הרי שהמבחנים  הבינלאומיים נותנים תמונת מצב לגבי מיקומינו בעולם (גם אם משתתפים  בהם רק מדגם מייצג של בתי ספר בארץ מכל המגזרים). ישנן כמה עשרות מדינות שכבר נכנסו לתכנית לימודים על פי המבחנים הבין לאומיים במטרה לייצר מעין תו-תקן למקצוע.

השאלות במבחנים אלה הן קונקרטיות ודורשות מיומנויות חשובות כמו קריאת גרפים, הסקת מסקנות מטבלה, ונקיטת עמדה (ערכית , רגשית, חברתית,  ומעשית) לגבי בעיות שמוצגות.  הממוצע הכללי של ישראל במבחנים האלה היה  454  (הממוצע העולמי 500), והיא דורגה במקום ה 39 מתוך 58 מדינות, כאשר הממוצע של פינלנד 563, של הונג-קונג 542...

אם ישראל רוצה (והיא רוצה) להצליח במבחנים האלה, צריך לשנות (שוב...) את תכניות הלימודים במקצועות בהם נבחנים לפיז"ה, כדי להתאים את התכניות בארץ לדרישות הבחינה.

 

ממצאים חשובים לגבי רמת ההשכלה אצל תלמידי ישראל:

נמצא שבישראל הפערים בין המגזרים הם גדולים מאד, עד 30 נקודות. הפערים בממוצעי הבחינה (בכתות ה') בין דוברי העברית לדוברי הערבית גדולים במיוחד במקצועות מתמטיקה ומדעים, לטובת דוברי עברית, ופחות גדולים במקצוע האנגלית.  בכתה ח' גם הפער באנגלית בין דוברי ערבית לדוברי עברית  גדל מאד (לטובת דוברי עברית). הפערים בכיתות ח' גדלים גם בהתייחסות לפילוח לפי מצב סוציו-אקונומי (לטובת הילדים שבאים מרקע כלכלי חזק יותר). יש גם פערים בין בנים ובנות (לטובת הבנות)... התוצאות לא קלות לעיכול. נראה כי במדינות כמו מרוקו וירדן מוצאים פערים לא גדולים בכלל. (אגב, גם הממוצע שם לא הרבה יותר גרוע משלנו). במדינות כמו אנגליה פינלנד וסינגפור (למשל) הממוצעים גבוהים מאד, והפיזור נמוך מאד. אה.. וגם אירן כבר עוקפת אותנו בסיבוב.

מסקנה/היבט אפשרי אחד לדוגמא (כשמנתחים את התמונה צריך להקיף תפיסות חינוכיות וגם פוליטיות): במדינת ישראל מסרבים להנשיר תלמידים. מודדים אצלנו בתי ספר לפי אחוזי ההנשרה הנמוכים בהם. בסינגפור מנשירים תלמידים בקלות רבה כבר מכתה ד'. במדינת ישראל מכריחים תלמידים לסיים י"ב כיתות במערכת עיונית (הרי סגרו את בתי הספר הטכנולוגיים לפני מספר שנים מאילוצי תקציב שכוסו בסיסמאות אידיאולוגיות של אינטגרציה וכד'). בסינגפור, כבר מכתה ה', תלמידים טכנולוגים מאותרים למסגרות טכנולוגיות, בהן ההשקעה בתלמיד היא פי 4 מאשר בתלמיד עיוני, ומגדלים שם דור עתיד של טכנאים מומחים ואנשי מעבדה מוצלחים. זהו בעצם, הלכה למעשה, החזון של סטף ורטהיימר. 

נראה שבכל זאת תוצאות המבחנים האלה יכריחו את מערכת החינוך בארץ לעיין מחדש במטרות הכשרת התלמידים במדינת ישראל.

לגבי תמונת המצב בבית הספר שלנו, "כרמל זבולון": אנחנו לא מפרסמים את הנתונים, אך מי שרוצה יכול לבדוק אצל מירה. בינתיים מצבנו טוב ביחס לממוצע הארצי וגם ביחס לבתי ספר דומים לנו אנחנו בסדר גמור.

 

 

שיר ערש .../  עפרה גלעד 

 

אכן, הגעתי עד  הלוֹם

אך מה מַפְתִיע... אין שלוֹם.

עוֹד מעט,  אשב   'למעלה'

אַשוֹחֵח שם עִם  אללה.

בּלי המֶדיה,  בלי  מֵחשב,

שָם כּבר לא ארגיש כּאב.

 

חָפה  מכּל   מַתירנוּת,

ללא  אוֹתה  הגזענוּת.

לא אשמע  שוּם טענוֹת,

לא  אחזֶה – בִּתאוּנוֹת,

לא  אַאזין  לִדבר  רוֹצח

נכוֹן, אֵחִסר אביב פּוֹרח ...

אוּלי   בּעוֹד כּמה שנים,

אוּכל לִצפּוֹת בּין  עננים,

ואם תִהייה  ראוּת  טוֹבה,

אֵראה  למטה - אהבה.

עזרה, שיתוּף, אולי שלכת,

אוּלי שלווה שמִתמֵשכת.

 

אָתם, על קשר תִשמֶרוּ,

יחדיו תָשִירוּ,  תזָמרוּ,

הֵיוּ  נאמנים!  לכוּ בּיוֹשֶר,

אוּלי בּכך...  תִחיוּ  בּאוֹשר.

אוֹמר לכם  שלוֹם  שלוֹם ...

אֵתכם אפגוֹש  כּבר  בַּחלוֹם.