קיבוץ רמת יוחנן

תאריך: 6/05/2009

יו"ר    :  מאיר יפה

מזכיר :  אליעזר גוטמן.

מספר חברי האגודה: 374

נוכחים: 35 חברים.

 

סדר  היום:

     1. הסדרי מסלול צעירים – עדכון ותוספות.

2. החלפת נציגי ציבור בהנהלת מש"א. בחירת ארבעה מתוך שמונה מומלצים:                                   אורי פלטאו, אורית בן-נחום, אירה דון, איתי כרמון, ארז צוקרמן, זהר אשד, רתם          צורף, ושחר צור.

  הוחלט:

1. האסיפה אישרה  ברוב קולות את התוספות והעדכונים לתקנון "הסדרי מסלול    צעירים".  כל התוספות והשינויים מוגשים בהמשך העלון. התקנון המלא החדש        נשלח לחברים בדוא"ל. חברים המעוניינים בכך, יכולים לקבל עותק מלא של

     התקנון במזכירות.

2.      רשימת המועמדים לכהן כנציגי ציבור בהנהלת מש"א אושרה והועברה להצבעה

      בקלפי. (מתוך שמונה מועמדים יבחרו ארבעה).

                                                                                            רשם - אליעזר

 

 

 

שם האגודה                        :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                   :    07/05/2009

מספר חברי ועד ההנהלה      :   14

שמות המשתתפים בישיבה    :    אליעזר גוטמן, אבנר אחיטוב, איציק אדרי, לינט חורש,  נתי                                               אבן- דר,  גלעד צוקרמן, יהודית אפרת,  אלישע שלם,  עדנה

                                        לקח, אילנה קרוא, רון מור.

חסרים                             :   יוסי זמיר,  נעמה בלושטיין,  תלמה עזריאלי.

 

על סדר היום:

1.   בקשת ברק ברמן ליציאה לשנת חופש.

2.     המלצות צוות צמצום פערים – המשך דיון מישיבה קודמת (מוזמנים רכז וועדת שיכון  ונציגי הציבור בצוות צימצום פערים:  דורון קפולניק, טלי גולן, איתן ספיח).

החלטות:

1.     אושרה בקשתו של ברק ליציאה לשנת חופש.

2.     חברי המזכירות המשיכו בלימוד העקרונות המנחים את "צוות צימצום פערים". הצוות פרס מול המזכירות 19 סעיפים גדולים של המלצות. בסופו של הדיון הוחלט להמליץ לאסיפת הקיבוץ לאשר את המלצות צוות צימצום פערים.  לקראת האסיפה יופץ החומר הרלוונטי לחברים. חברים שכבר מעוניינים – יכולים לקבל  את  קובץ המלצות הצוות במזכירות הטכנית.

רשם אליעזר

 

  

 

רבות נכתב ונאמר בנושא המים בעלונים האחרונים ובדיונים שונים. על מנת לחדד ההנחיות ולמנוע בלבול מיותר ויקר, מצ"ב הנחיות להשקיה ברמת יוחנן כפי שנדונו בפורום מים קהילתי. הנחיות אלה תקפות מיידית והן המחייבות אותנו כולנו כציבור אחראי ואכפתי. ההנחיות המתפרסמות בתקשורת תקפות לגבי ישובים עירוניים וקהלים אחרים, ואינן באות במקום החלטות שלנו. צוות המים יבדוק את הנושא מעת לעת ויעדכן על פי הצורך.

 

השקיית דשאים

מותרת  שעת השקיה אחת כל שבוע שלישי.

שעות השקיה בין 19:00 – 23:00 ובתנאי שאין רוח.

לצורך מעקב, השבוע בין 16 למאי ל-22 במאי, יחשב כשבוע שלישי ראשון בו מותר להשקות.

גינות

1.     מומלץ להשקות ידנית אחת לשלושה שבועות.

2.     לא מומלץ להשקות במתזים.

3.     ההשקיה בטפטפות יעילה אך מצריכה תשומת לב מרבית.                                     

     ציינו לעצמכם תזכורת לסגור את המים תוך שעה.

4.     למי שיש ברמד, מומלץ להתיעץ עם רוני או גדי ספציפית,                                               ובכל מקרה, ההשקיה תתבצע לא יותר מאחת לשלושה שבועות                                   עם הגבלת כמות, כפי שיסוכם עם רוני או גדי.

 

האחריות על בצוע ההנחיות היא של כל אחד מאתנו. אין בכוונתנו להקים סיירת מים ולבדוק מי חורג מההנחיות ומי לא.  מדובר באחריות משותפת של כולנו. זכרו שסיבת ההנחיות היא מחסור במים, ולא כי סתם רוצים לייבש גינות. בהצלחה לכולנו.

 

                                                                        

איתן שטייף

צריך להציל את הכינרת / ואת הגינון /

 ואת הדשאים / ואת הנוף /    

הדוגמניות המתקלפות בטלביזיה והכתבות  הרגשניות בנושא המים, כולל הפנייה מטעם המזכירות "לצמצם במים" שמא משהו יקרה... אינם מעמידים את הנושא כמשהו מעשי, עד שיקום מישהו מן הממסד המקומי ו/או הממשלתי ויקבע הנחיות מעשיות וענייניות. אני מציע למזכירות/להנהלה הכלכלית להעמיד את הדברים בצורה ברורה ולתת הנחיות/הוראות ברורות  (חוץ מלהוריד את המים בידית הקטנה). כדוגמא, להלן הצעה אפשרית ומעשית:

ברמת יוחנן כ-150 דונם מדשאות ציבוריות ופרטיות. כל דונם צורך בקיץ 5-7 מ"ק מים ליום,  ולמשך העונה =  6 חדשים X 30 יום X  150 דונם X 6 מ"ק =  כ 160,000 מ"ק, ואולי אף 200,000. לדעתי, מותר להחליט על הצהבת המדשאות אבל לא על החרבתן (יעלה יותר כסף לשקם או לשנות ייעוד לאותם שטחים ). על כן יהיה נכון להחליט על השקיה אחת לחודש, מה שיגרום לתוצאה הרצויה – צמצום ללא חורבן .

 

לכן אני מציע: יותר להשקות מדשאות רק בשבוע הראשון בכל חודש, בלילות בלבד. "סיירת המים" תורשה לסגור ברזים ביתר שלושת השבועות. בנוסף לכך, להקפיד על משמעת מים אחראית , כולל בגינון הציבורי.

השקיה טובה אחת כזו תשמור את המדשאות במצב של צימאון אבל בחיים. לקראת החורף יוכל הדשא להשתקם ולצפות לשנה טובה יותר שאולי תגיע מתישהו. צריכת המים תצטמצם לפחות ממחצית ( אבל יותר מרבע ), ייחסכו כ- 100,000 מ"ק, ובכך נמנע אולי קנסות וסגירת ברזים וגם בזבוז בלתי נסלח של מים יקרים .

 

זו הצעה אפשרית אחת, שלעניות דעתי היא גם מעשית. בכל מקרה, בתנאים שנוצרו השנה, לא יהיה נכון להשאיר את ההחלטה על מדיניות השקיה לכל פרט ופרט. דרושים החלטה ומנהיגות !

  

 

 

ושוב, כמדי מספר שבועות, עדכון מתחום הפנסיה.

1.  פדיון עודפים לחברים פנסיונרים.

הנושא הובא לדיון ואישור באסיפה שהתקיימה ביום 22.4.2009. והחלטת האסיפה הייתה:

"א.  לפדות במהלך שנת 2009 סכום מצטבר של עד חמישה מליון ₪ מעודפי הפנסיה שהצטברו אצל החברים שמעל גיל 65, ובתנאי שלאחר הפדיון, יוותרו צבורים אצל אותם חברים כספים

מכל המקורות הפנסיונים שלהם, המבטיחים תשלום קצבה חודשית בסך של 7,000 ₪ לפחות.

ב.      בכפוף לאמור בסעיף א' לעיל, לקבל כהחלטה מיוחדת את ההחלטה אשר הוצגה בפני

האסיפה, ולהעביר להצבעה בקלפי".

לאחר אישור האסיפה הובא הנושא להצבעה בקלפי.

בהצבעה השתתפו כ- 260 חברים (75% מבעלי זכות ההצבעה בקיבוץ). והחלטת האסיפה אושרה ברוב של למעלה מ- 80% ( כזכור, לשם קבלת  ההחלטה נדרש רוב של שני שלישים כאשר מצביעים למעלה מ- 50% מבעלי זכות ההצבעה).

השלב הבא לפני ביצוע פדיון העודפים בפועל, הוא קבלת תמונת מצב עדכנית ככל שניתן של  הזכויות הפנסיוניות של החברים, זאת במסגרת המאזן הפנסיוני של הקיבוץ וחבריו לשנת 2008.

לאחר קבלת המאזן הפנסיוני לשנת 2008, נוכל  להתחיל בביצוע תהליך הפדיון כפי שהוחלט.

בינתיים, על מנת לווא היתכנות ביצוע המהלך מבחינת חברות הפנסיה, נבצע בחודש מאי  "ניסיון" מוגבל לכמה חברים (גם ב"מגדל" וגם ב"עתודות"), במהלכו ייפדו סכומים חלקיים לכל אחד מהחברים הנ"ל.

 

2.  מאזן פנסיוני לשנת 2008

כפי שדיווחתי בפעם קודמת, אנו עוסקים כעת בהכנת המאזן הפנסיוני של הקיבוץ וחבריו לשנת 2008.

להערכתנו טיוטה ראשונה של המאזן תתקבל עד סוף חודש מאי.

עם קבלת הדו"ח הוא יובא לדיון ולאישור בועדת הפנסיה, ולאחר מכן יופצו הדוחות האישיים לחברים.

תקוותי לסיים את הכנת המאזן הפנסיוני וחלוקת הדוחות האישיים לחברים עד סוף חודש יוני השנה. (להשוואה – עריכת המאזן של 2007 הסתיימה רק בנובמבר 2008 ).

 

3.  אובדן כושר עבודה

ועדת פנסיה סיימה את הדיון בעניין והחליטה בישיבתה מיום 23.4.09:

א.      לאשר עקרונית הגדלת הכיסוי בגין  אובדן כושר עבודה לחברי הקיבוץ לשכר מבוטח של 5,000 ₪ לחודש.

ב.      להסמיך את יו"ר הועדה ואחראי הפנסיה לנהל עם "הפניקס" מו"מ ולסכמו בהתאם לאמור לעיל, וכן להביא לאישור הועדה הצעה לרכישת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה לחברים בעתודות החדשה, בשיעור ההגדלה.

מכיוון שמדובר על שינוי (הגדלה) בזכויות הסוציאליות של כלל החברים מחד, ותוספת עלות לתוכנית הפנסיה של הקיבוץ מאידך, הנושא יובא לדיון ולאישור באסיפה.

דף הסבר מפורט יופץ לחברים לפני האסיפה.

 

4.  מודל הפקדות לפנסיה

ועדת פנסיה דנה בישיבתה האחרונה בנושא "מודל ההפקדות" הפנסיוני של הקיבוץ וחבריו.   ניתן לומר שקיימים שני מודלים עיקריים להפקדה:

א.      הפקדה של סכום ("פרמיה") קבוע במשך כל תקופת החיסכון הפנסיוני (בד"כ 35 שנה, מגיל 30 עד 65 ). שיטה זו קרויה גם "שיטת הפרמיה הקבועה".

ב.      הפקדה של סכום משתנה  בכל שנה, שיביא לצבירה של "מנת פנסיה" קבועה כל שנה. שיטה זו קרויה גם "שיטת הקצבה הקבועה".

      בעזרת היועץ הפנסיוני שלנו ואנשי מבטח סיימון, בחנה הוועדה את התוצאות השונות המתקבלות בכל אחד ממודלי ההפקדות לפנסיה, ואת היתרונות והחסרונות של כל אחד      מהמודלים.

בתום הדיון החליטה הוועדה:

א.     לא לשנות את שיטת הצבירה של "קצבה קבועה".

ב.     לבחון יחד עם מבטח סיימון ועתודות אפשרות לתפעול הנ"ל, לרבות קביעת פרמיות קבועות, שמשתנות אחת לשנה, או כל תקופת זמן מסוימת (למשל כל 3-5 שנים) במהלך תקופת החיסכון הפנסיוני, ולהסמיך את יו"ר הועדה ואחראי הפנסיה להחליט בנושא.

 

5.  מינוי סוכן לקבלת מידע

ברצוני להזכיר שוב את החלטת הוועדה בעניין זה:

א.      הפרשות סוציאליות שמתקבלות בידי חבר עובד חוץ הינן חלק בלתי נפרד משכר עבודתו, וככאלה עליהן להיות מועברות לקיבוץ.

ב.      על פי תקנון הפנסיה של הקיבוץ, עובד חוץ מחויב לשתף פעולה ולמסור מידע לועדת פנסיה בנוגע לזכויות הסוציאליות שצבר מעבודת חוץ.

ג.        לאחר מינוי מנהל הסדרים, ולשם ניהול טוב ויעיל יותר של הצבירות הסוציאליות של עובדי חוץ, החליטה ועדת פנסיה כי על  כל עובד חוץ לחתום על כתב מינוי סוכן לקבלת מידע למנהל ההסדרים.

ד.       עובד חוץ שיסרב או ימנע בכל דרך אחרת מלחתום על ייפוי הכוח, ובהעדר נתונים אחרים, תרשם על שמו קצבה חיצונית בשיעור 120% מקצבת היעד (לפי ותקו הפנסיוני היחסי), כפי שתהיה מעת לעת על פי החלטות הקיבוץ.

ה.      אחראי הפנסיה ויו"ר הועדה ימשיכו לטפל בנושא מול עובדי החוץ שטרם חתמו על הנ"ל.

 

אני פונה שוב לכל עובדי החוץ, שעדיין לא חתמו על כתב מינוי סוכן לקבלת מידע, לעשות כן בהקדם, ולהעבירו לתיבת הדואר של ועדת פנסיה.

החלטה הנ"ל תיושם כבר במסגרת המאזן הפנסיוני של 2008.

 

6.  פנסיית שארים

נושא זה עלה שוב (ובצדק) באסיפה שדנה בפדיון עודפי פנסיה.

כפי שמסרתי באסיפה, ועדת פנסיה תדון בנושא זה במהלך הרבעון השלישי של השנה, מתוך כוונה להביא הצעה מסודרת בעניין לדיון ואישור האסיפה עד סוף 2009.

 

7.  התחלת משיכת  הקצבאות ("פנסיות") לפנסיונרים

נושא זה הינו נושא מורכב ביותר ובעל משמעויות כלכליות, פיננסיות, וחברתיות מרחיקות לכת, לגבי כלל החברים.

ועדת פנסיה שמה לה למטרה להתחיל ללמוד את הנושא, תוך התייעצות עם היועץ הפנסיוני, מנהל ההסדרים וממלאי תפקידים מקבילים בקיבוצים אחרים ש"מתקדמים" יותר מאיתנו בנושא זה.

הנושא יובא לדיון בוועדה ברבעון האחרון של 2009, מתוך כוונה להביא הצעה מסודרת לדיון ציבורי עד סוף 2009.

שבת שלום , ויוי גלעד – יו"ר ועדת פנסיה.

 

 

 

      לינט חורש

     להעמיד דברים על דיוקם

1.     ההחלטה לחייב סטודנטים שלא השלימו את מכסות העבודה השנתית שלהם התקבלה והופעלה כבר לפני שבע שנים – לדוגמא: בשנת 2002 חויבו שני סטודנטים בסכומים מאד גדולים (כמה אלפי שקלים), אחד מהם, חבר ברמת יוחנן, עובד במקצוע שלמד ומאוד מצליח ותורם. השני בחר לעזוב את הקיבוץ ולא, לא בגלל אותו חיוב. ויש עוד דוגמאות מאז ועד היום. בשנים האחרונות יש עליה משמעותית במספר הסטודנטים שלא משלימים את מכסת שעות העבודה ומחוייבים בתקציבם בשל כך. נכון, יש בעיה מסוימת בהיצע המשרות המתאימות לסטודנטים, אבל לאותן משרות המוצעות להם (שאכן אינן ממש אטרקטיביות) אין כמעט מתנדבים מקרב הסטודנטים, גם לא מבין שלא מצליחים למלא את השעות, ויודעים שיחויבו בסוף השנה. ולתשומת ליבה של דלית – כל סטודנט מקבל מכתב במהלך חודש מאי או תחילת יוני (לפני החופש הגדול) עם פרוט השעות שעבד עד כה, ומה נשאר עד סוף השנה. בסוף השנה, לפני העברה לקופת בית לחיוב, כל סטודנט שלא סיים את השעות נקרא לשיחה עם מרכז ו. צעירים, מזכיר ומש"א, ומיודע על גובה הסכום בו יחויב. בשיחה זו יש לו אפשרות להסביר, לערער, וכו'...

 

2.     ההחלטה הראשונה לחייב "בנים מועמדים" על מחסור בשעות עבודה  התקבלה לראשונה במזכירות ובאסיפה בינואר 2007. במהלך שנת 2008 (בערך באמצע השנה)    נדרשתי על ידי ההנהלה לאכוף החלטה זו. מכיוון שעבר הרבה זמן מאז התקבלה  ההחלטה, ביקשתי להחזיר לדיון נוסף ורענון ההחלטה במזכירות, אסיפה וקלפי...

תהליך זה הסתיים ב- 31 לאוגוסט 2008 בהצבעה בקלפי, והתקבלה ההחלטה ברוב של 233 חברים נגד 39. בדצמבר 2008 התקיימה שיחה של אליעזר עם הצעירים שבה הוסברה בין השאר גם החלטה זו. בנוסף הוזמנתי ע"י שירית לשיחת צוות של בית המוסדות שגם בה עלה הנושא והוסבר (מתייחס לאותו מכתב שדלית מפנה אותנו אליו). מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה, קיימנו אליעזר ואני שיחה אישית עם כל אחד ואחת מהבנים/ות שחויבו, וכל זאת לפני שהחיוב הועבר לקופת בית לביצוע.

 

בשנת 2000 התקבל  תקנון צעירים. מתוך ראיה של "טובת הצעיר", יצרנו לדעתי תקנון מאד מורכב ומסובך שהיה אולי מתאים אז (שנת 2000). עם השנים השתנו התנאים, הרצונות, וגם הקיבוץ לא ממש נשאר כפי שהיה. התגלו לא מעט בעיות ועיוותים בתקנון ונדרשנו להחלטות על תיקונים שינויים, ותוספות, שהתקבלו מפעם לפעם במזכיריות ובאספה. במשך הזמן נוצרו פערים מאד גדולים בין המגזרים השונים בקרב הצעירים (סטודנט ברדיוס, סטודנט מחוץ לרדיוס, מועמד, במב"ח, חבר במסלול ועוד...). ההחלטות שהתקבלו באסיפה האחרונה הן תוצאה של עבודה מאד טובה של גלעד (מרכז ועדת  צעירים) ואתי (אחראית על השתלמויות צעירים) בניסיון לצמצם את הפערים האלה, ולפשט, ולו במעט, את התקנון. יש עוד הרבה מה לעשות ואולי אפילו צורך להכין תקנון חדש עם ראייה וגישה שונה לגמרי.

גם אני, כמו דלית, רוצה שהבנים/ות יבחרו לבנות את חייהם כאן ברמת-יוחנן. ואני מאמינה שהדרישות שלנו מהם למלא את חובותיהם ולקבל אחריות על חייהם ופרנסתם, לא ייגרמו להם לעזוב,  ומקווה שמי שיחליט לבנות את חייו מחוץ לקיבוץ, יעשה זאת מתוך בחירה חופשית ולא בגלל סעיף כזה או אחר "בתקנון הצעירים".

 

  

 

נכנסתי ל"גוגל" על-מנת לבדוק מה מקורו של חג ל"ג בעומר (ומדוע מצוין מועדו על פי ספירה מראשית קציר חיטים דווקא, ולא ניתן לו מועד רגיל כמו לשאר החגים). עוד רציתי לבדוק, מהו מקורו של מנהג החץ והקשת. מתברר שהדברים אינם פשוטים ואין לשאלות האלה תשובות ברורות, ומכל מקום, לא תשובה אחת מוסכמת. אלא שכאשר היינו ילדים לא היה גוגל ולא שאלנו שאלות.

ל"ג בעומר היה אחד החגים החביבים. אמנם לא קיבלנו חופשה ארוכה כמו בחנוכה או בפסח, אבל היה "יום שדה" שבו במקום ללמוד יצאנו ליער הקק"ל ובילינו במשחקים ותחרויות. היו כמובן המדורה ותפוחי האדמה השרופים ומעל לכל: החץ והקשת. כבר שבוע לפני החג היו בדיהם הרכים של עצי הסרק והנוי רוטטים מפחד. במיוחד אלו של עצי הרימון העומדים בשיא פריחתם, שנחשבו למתאימים מאוד לבניית קשת טובה. כמיתר לקשת שימש "חוט שפגט" אותו זכינו לקבל במשורה אצל נונק במחסן הכללי.

חיצים קיבלנו בנגריה. את הנגרייה ניהל "חנן-אין-לי" (על פי המשפט הקבוע שהיה זורק לעבר כל מי שרק הציץ בדלת). בל"ג בעומר היה אפילו חנן-אין-לי יוצא מגדרו ומנסר עבורנו חיצים רבועים דקיקים מה"אפפל" – שבבי העץ שנפלו מתחת למשור. על ראש החץ היינו מלבישים "כובע" של פלסטלינה על מנת לתת לו את הצורה והמשקל הנחוצים.

 

היה בכיתתנו ילד חוץ בשם משה קופפרברגשטיין, אשר מטעמים מובנים נקרא לו פשוט מוישיק. כאשר היה תינוק, יצא מוישיק יחד עם הוריו בשליחות המוסדות לאחת ממדינות אפריקה. קיימת סברה ששם נעקץ הינוקא על ידי זבוב הצה-צה הידוע לשמצה, וחלה במחלת השינה – אם כי באורח קל.

מוישיק הקטן היה נרדם בכל מצב. בעמידה, בישיבה, קל וחומר – בשכיבה. המורים בבית הספר (או "בית-החינוך" כתוארו אז) היו רגילים לראות את משה ישן בזמן השיעור, ראשו המתולתל טמון עמוק בתוך מרפקו המונח על המכתבה, והניחו לו.

 

באותו יום שדה המדובר, חילקו אותנו המטפלות והמדריכים לשני מחנות: רומאים נגד בר-כוכבאים. בין עצי היער נלחמנו ל"גניבת החיצים" זה ממעגלו של זה או כדומה. אני הייתי במחנה הרומאים. באחד משלבי הקרב נפל בידינו שבוי ממחנה בר-כוכבא – מוישיק, שנרדם מאחורי אחד השיחים. נטלנו את השבוי והובלנוהו כסהרורי אל מחננו.  

לא ממש ידענו מה לעשות בנכס הישנוני שבידינו, עד שאחד הילדים העלה את הרעיון המסעיר לנסות ולשחזר "בעזרתו" את מעשהו המופלא של וילהלם טל, שהצליח להשחיל בחץ תפוח שהיה מונח על ראשו של בנו. הרעיון עורר התלהבות כללית. השענו את מוישה בבטנו על גזע עץ אורן ובגבו אל "כיתת היורים". לשם ביטחון הלבשנו על ראשו "כובע פלדה" בדמות סיר בישול, ועל הסיר הנחנו תפוח אדמה גדול.

התייצבנו בשורה חזיתית, כשבעה או שמונה מטרים מן המטרה, והתחלנו במטווח. מתברר שלא לחינם התפרסם המופע הווירטואוזי של וילהלם טל. במקצה הראשון פגעו רק שני חיצי פלסטלינה באזור המטרה, אחד באחוריו של מוישה והשני בגבו.

במקצה השני כבר הצליח אחד הילדים להכות בחיצו בסיר הפח שהשמיע קול נקישה עמומה. אנחנו אספנו את חיצינו ומוישיק האמיץ עמד חבוק עם גזע העץ ולא זע.

כאשר נערכנו למקצה השלישי השתבש לפתע הכול. אינני יודע עד היום אם הלשנה הייתה כאן או יד המקרה, אבל למקום המטווח הגיעו בריצה המטפלות שולה ודינה. הן פרצו עלינו בצווחות מבהילות ונוראיות: "השתגעתם לגמרי", ו"פושעים צעירים", ו"פראי אדם", ועוד כאלה קריאות נזעמות ומבישות.

 

בעוד שולה, פניה נפוחות מזעם ועיניה רושפות אש, חוטפת מידינו את הקשתות המפוארות והחיצים ומשברת אותם לרסיסים על ברכיה החסונות, שעתה דינה אל עבר מטרת הדמות החובקת את גזע העץ בדבקות משונה.  בתנופת ידה האחת העיפה המטפלת דינה אל בין השיחים את התפוח שלא אונה לא כל רע, ובידה השנייה הסירה את הסיר מעל ראשו של מוישיק/וילהלם ג'וניור – על מנת למצוא את הנ"ל ישן לו שנת ישרים. (להד"מ).

 

 

 

 

לפני שבוע ראיתי את תמונתו של יונתן מתנוססת על השער הקדמי של השבועון "ידיעות הקבוץ", בעקבות פרסום סיפרו "עצלנות אקטיבית". חשבתי שאם מראיינים אותו לעיתונות "זרה", נכון שגם עיתוננו ייפגש עם המחבר. התברר שאני מצטרפת לתור ארוך. לפני הספיקו לראיין את יונתן ב"גלובס" (על שלושה עמודים!) וב"דה-

מרקר". יונתן הופיע  בטלביזיה בערוץ 2 בתוכנית בקר אצל דץ, אצל דב גלהר בערוץ 10, ועדיין צפויה לו הופעה בטלביזיה החינוכית בתוכנית למבוגרים אצל דליק וולניץ. 

  

 

יונתן, מה היה התהליך שהביא אותך לכתיבת הספר?

במשך שנים צעדתי 12 ק"מ כל יום. נהגתי לצעוד 6  ק"מ השקם בבקר, אחר כך הערתי  את ברכה ויחד צעדנו עוד 6  ק"מ. יום אחד, ליד הכרם, הברך שלי צעקה:"לא עוד!". הבנתי שמשקלי לא עושה טוב לסחוסי הברכיים. נאלצתי להפסיק עם הצעדות וחיפשתי פעילות גופנית  אלטרנטיבית, שאפשר יהיה לעשותה בבית או בשדה. התחלתי לגבש תרגילים ואפילו

העליתי אותם על המחשב. זה היה לפני 10 שנים. לצערי אז עוד לא היינו ערים לחשיבות הגיבוי ויום אחד "נעלם לו החומר". זה לא הפריע לי להמשיך ולהתעמל יום-יום .

מהיכן מגייסים מוטיבציה ומשמעת להתעמל כל יום ?

"אני שמן המון שנים. אני יודע שאם לא אשמור על הגוף היכולות הפיסיות יתדרדרו, ואיתן עלולות להידרדר גם היכולות הנפשיות והשכליות. לכן יש לגייס כוח רצון ולהתעמל. שכנוע עצמי והידיעה שאתה עוזר לעצמך לשמור על בריאותך – עוזרים . כמו כן בסוף ההתעמלות יש התרוממות רוח.

מהיכן שאבת רעיונות לתרגילים?

יונתן ערך חיפוש באינטרנט. עיקר שיטתו לקוחה מהוראות שקיבלו לוחמים בצפון מזרח אסיה – יפנים וקוריאניים, להפעיל כל יום, בזמן רגיעה, את כל אברי גופם, כולל אצבעות, פרקים, שרירים אגן הירכיים ועוד. ההוראות היו כלליות. יונתן ניסח שני עקרונות:

העיקרון המרכזי: חשיבות הזרמת דם מוגברת לכל אברי הגוף, על מנת לסלק חומרי פסולת שהצטברו ולזרז תהליך של התחדשות, דבר שיאט את תהליך הבלות.

העיקרון השני: להפעיל כל אבר בנפרד לוקח 3-4 שעות. זה זמן רב ודי משעמם. על מנת להיות יעילים ולקצר את התהליך, מציע יונתן תרגילים המפעילים מספר אברים ופרקים בצורה הדרגתית.

אתה יכול לתת דוגמא?

תרגיל בו אתה מפעיל את פרק כף הרגל + אצבעות + ברכיים + אגן הירכיים + כתפיים + צוואר + פנים. יונתן הדגים זאת בטלביזיה ולדבריו זה היה די מצחיק, בעיקר הקטע עם הפרצופים.

יונתן, אתה באמת מתעמל כל יום?

כן, צריך לקרות משהו ממש יוצא דופן כדי שאדלג על אימון. בבקר אני עובד ובערב –מתעצל.  

 לכן כל יום לאחר מנוחת הצהריים אני מתעמל .

יש לך טיפ למתחיל העצל?

ראשית להתחיל ולהתמיד. בהתחלה אל תעשו הרבה. התחילו עם 2-3 תרגילי יסוד פשוטים. בהמשך התרגילים הופכים ליותר מורכבים, אבל אז כבר הופנמו התרגילים הפשוטים.

כמו הרבה פעמים בחיים, צירופי מקרים עזרו ליונתן להרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון. ושכל המעגלים מתחברים.

כאשר נתקל בתרגיל מסוים שהציעו ביפן הרחוקה, נזכר שעוד בהיותו בגן לימדה לאה ברנשטיין תרגיל דומה: "החתול מלקק חלב" או בשמו השני "המכונה".

ברנשטיין את תרגיל "החתול מלקק חלב" או בשמו השני "המכונה"

איך אתה מסביר זאת?

ויונתן מפרט: בשנת 1870 שלטה ביפן שושלת המאיג'י , שהחליטה לפתוח את יפן לתרבות המערב. היפנים עשו זאת  דרך גרמניה,  השפעה תרבותית הנה תמיד לשני הכיוונים. אחד הדברים שהיפנים דווקא הנחילו לתרבות הגרמנית היה בתחום תרבות הגוף. לאה ברגשטיין מורת ההתעמלות שלו בגיל הגן, הביאה איתה מהסמינר למורי התעמלות שעברה בווינה בתחילת המאה שעברה, (בין השאר) גם את תרגיל ה"מכונה" או "החתול המלקק חלב". היא לימדה את התרגיל הזה בדיוק מפתיע לילדי הגן. במסגרת של "התעמלות רפואית". ואפשר לקבל אישור לכך מאלה שהשתתפו באותם הימים ב"התעמלות הרפואית" . יונתן כמובן שכח את כל זאת, אך  המפגש המחודש עם התרגיל לאחר שישים שנה היה לו מרגש במיוחד.

  

 

איך הגיע הרעיון להוציא ספר?

ברכה ובני המשפחה ביקשו שארשום את התרגילים. לאחר שהעליתי אותם על הכתב, הדרך להוצאת הספר הייתה השלב הבא המתבקש. ספר בנושא כזה צריך שיהיו בו צילומים או ציורים. לאחר תהליך הגענו לרונן בונה, המאייר, ששילב הומור ויכולת  להעביר בצורה ברורה את רוח הדברים.

האם תהליך הפרסום היה פשוט?

ממש לא. שלחתי את הספר לעם עובד – והוא חזר.

איך ההרגשה כשמחזרים לך ספר שעבדת עליו כה רבות?

גם את הארי פוטר לא קיבלו בהתחלה לדפוס .

על איזה צורך ענה לך פרסום הספר?

כל אחד רוצה להשאיר חותם. אנשים מתעניינים, מתייחסים. אם אוכל להשפיע, לשנות, לעזור – זה משמעותי. אם הפרסום יאפשר לי להחזיר הוצאות ואולי אפילו להרוויח – אשמח.

וזה מעלה את השאלה הבאה, היכן אפשר לקנות את הספר ולמה אינו במרכולית?

אפשר לקנות אותו דרך האינטרנט, וזה זול יותר מאשר לו היה במרכולית.

בוא נדבר על מבנה הספר. אתה פותח במבוא על עצלנות. ראיינו אותך הרבה על הנושא, מה אתה יכול להוסיף?

בגלל שאני שמן מילדות רציתי לקרוא לספר "התעמלות לשמנים ועצלנים", אך חששתי שזה עלול להרתיע ולכן שיניתי את השם "לעצלנות אקטיבית". העצלנות היא אם היעילות ומאפשרת בהשקעה פחותה, אך חכמה, להגיע למשהו טוב .

בסיום הספר אתה מצטט מתורת הכאוס "אפשר להשפיע על תהליכים גם אם אין יודעים את כל החוקים וכל העובדות הפועלים בזירה מסוימת בזמן נתון", וזה מתחבר לתהליך הפיזי שאתה מציע. אבל איך מתחבר המפץ הגדול ?

התיאוריה מתארת איך העולם מתנהל. ברגע שיש תהליך בחלל ובזמן, כמות לא גדולה של אנרגיה יכולה לגרום לשינוי רב משמעות. בזמן שאתה מתעמל, כמות מתקבלת על הדעת של אנרגיה גורמת לעיכוב תהליך קריטי בגוף – הזדקנות הרקמות והשרירים.

 

בעודי מהרהרת תוך שתיית קפה כיצד אני מתגברת על עצלותי ומתחילה להתעמל, צדה עיני ספר "שירים שמכבר" מאת יונתן, כאשר את השירים מלווים ציוריה של ברכה בן צבי.

יונתן, לא ידעתי שהוצאתם גם ספר שירים.

כתבתי את השירים לפני 40-50 שנה. יום אחד נתתי לאורה לנקד ופרסמתי אותם "ברמה". אחר כך הוצאנו מהדורה פרטית למשפחה.

אם כך, מהו הפרויקט הבא? הפתעתי את יונתן בשאלה

יונתן מחייך, עדיין איני יודע, אולי אעבד עוד שירים .

אנו מסיימים את הראיון ואני חושבת לעצמי עד כמה נעים לפגוש אדם סקרן וחושב, אופטימי, בעל הומור, שיודע  לקבל את עצמו.