מְשָׁרְתֵי אֲדוֹנָיו

 

בְּכָל קְהִלָּה הַצִּבּוּר נִבְחָרָיו,

אֵינָם אֲדוֹנָיו אֵלָא מְשָׁרְתָיו.

הָעָם, הַצִּבּוּר יוֹדֵעַ מַה רְצוֹנוֹ,

אַל יִתָּקְעוּ נִבְחָרָיו בִּגְרוֹנוֹ.

 

אָל יִרְאוּ נִבְחָרָיו עַצְמָם כִּבְכִירָיו,

בְּתוֹם כְּהֻנָּתָם הֵן יָשׁוּבוּ אֵלָיו.

יְהַלְּכוּ בַּשְּׁבִילִים כְּאֶחָד הָאָדָם,

וְאָבָק הַדְּרָכִים יְכַסֶּה אֶת ראשָׁם.

 

הַמּוּרָם מֵעַם ראשׁוֹ אִם יַשְׁפִּיל,

יִרְאֶה רַגְלָיו פּוֹסְעוֹת בְּאוֹתוֹ שְּׁבִיל.

חַיֵּינוּ גַּלְגַּל הַסּוֹבֵב עַל צִירוֹ,

כָּל אִישׁ עֲקֵבוֹתיו מוֹתִיר בְּעוֹבְרוֹ.

 

הַנִּבְחָר דֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהַרְאוֹת,

חֲלִילָהּ לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ לִכְפּוֹת.

קָהָל הַנּוֹשֵׂא בְּנַפְשׁוֹ צַלָּקוֹת,

הֵן מִגְּלִידוֹת אַךְ אֵינָן נִמְחָקוֹת.

 

ראובן עזריאלי   09\ 02\ 2

 

         

חניות בשכונות הצפוניות (שלישיות וקומותיים)

על פי החלטות שלנו, הרחבה הקטנה שליד בית סוסן/לביא אינה מיועדת לחניה.

המקום נועד לפריקה והעמסה, הורדת ילדים, ומרחב לרכבים שנכנסים למטרות הנ"ל כדי שיוכלו להסתובב.

כנ"ל לגבי הדרך שנוצרה בין שכונת השלישיות ושכונת זית. דרך זו הושארה פתוחה לטובת בנייה ושיפוצים בשלישיות. מעבר בדרך זו יוצר מפגע בטיחותי, ובעיקר פוגע באיכות  החיים של החברים הגרים בצמוד לדרך זו.

החניה עבור כל החונים במקומות הנ"ל נמצאת למטה (ליד בית העלמין).

הבקשה מופנית אליכם, הנהגים, לא בשל חוק או עבירה מוניציפאלית, אלא בשל בקשות רבות של חברים ומשפחות שלנו.

 

תקציבי ארוחות חג

כזכור, הפרטנו לפני מספר חודשים את ארוחות החג. השנה (2009) נתחיל במימוש.

בשלב א' התחלנו בזיכוי החברים החל מחודש ינואר.

השיטה – הסכום השנתי שיועד לבית אב, חולק ל- 12 חודשים, ובכל חודש מצורף הסכום החודשי לתקציב האישי.

 

 

 

שם האגודה                         :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                    :    12/02/2009

מספר חברי ועד ההנהלה        :    14

שמות המשתתפים בישיבה:        אליעזר גוטמן, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, לינט חורש,  נתי אבן

                                         דר,  גלעד צוקרמן, עדנה לקח, אלישע שלם, תלמה עזריאלי,

                                         נעמה בלושטיין, אילנה קרוא, יוסי זמיר, רון מור,

חסרים                                :  יהודית אפרת. 

 

בפתיחת הישיבה נפרדנו מדניאל פרי המסיים את תפקידו ובירכנו את איציק אדרי עם כניסתו.

 

על סדר היום:

1. צמצומים בענף המזון כחלק מתוכנית המשק לשנת 2009 (מוזמנים צוות ענף המזון).

2. קבלה לחברות צורית רודוי (מוזמנת צורית).

3. צרוף שכבת נעורים (כתות י' -  י"א – י"ב לתורנויות).

 

החלטות:

1.  התקבלה המלצה רחבה לייעול וחיסכון בענף המזון, במסגרת כוללת של 548,000 ₪, טבלה

     מצורפת:

 

                                                                                 

2. המזכירות ממליצה לאסיפה לקבל את צורית רודוי לחברות בקיבוץ.

3. הוחלט לצרף את נערי ונערות כיתות: י' + יא' + יב'  לתורנויות שישי בערב בחדר אוכל.

                             

רשם אליעזר.

 

  

 

דדי יניב

"דאגה בלב איש – ישיחנה"

לאליעזר המזכיר,

קראתי את מאמרך "משולחן המזכיר" בעלון האחרון והוא כה מקומם עד שמן הראוי לענות לך.

לו כתבת הבעת דעה אישית, ניחא, אך כשזה משולחן המזכיר זה כבר עניין אחר.

"תהליך בניית ההסכמות יצא לדרך", כדבריך, אך לאחר הפגישה הראשונה, אתה כבר יודע הכל, ואף מסווג את החברים על פי עמדותיהם ודעותיהם: אלה המחזיקים בשונות משלך צבועים, "שלא ינסו לעטוף..."; "שלא יתעטפו בצידוקים" וכדומה. אגב, הרצון לקבל יותר נחשב בעולם הגדול (מחוץ לבועה) בדרך כלל כמוטיבציה חיובית שמן הראוי לעודדה ולהפנותה לאפיקים מועילים, יצרניים ויצירתיים.

 

"קיבלנו דו"ח מקוצר של מש"א על מצב העבודה ברמת יוחנן" הנך כותב. אתה ניתחת והבנת אותו? או שרק המספר הקטן של המובטלים הניח את דעתך? מה שאני מצאתי בדו"ח הוא, שרק 50% מחברי וחברות רמת יוחנן מביאים הכנסה בפועל. כמובן יש ערך ותמורה לעבודת המחצית השנייה של החברים כתוספת/מחליפת הוצאה, אך אם ניקח כל שני חברים כ"משפחה" (בית אב) הרי יש 0,5 "מחולל הכנסה"/מפרנס לבית אב, בעוד שבישראל המצב הוא 1.2 – 1.3 מפרנס לבית אב. עם זה אנחנו, הקיבוץ כשיטה ודרך חיים, צריכים להתמודד.

כשהייתי בוועדת המשק של התנועה לפני כ-20 שנה, היה המצב בקיבוצי התק"מ 0.7 מפרנס לבית אב. המספרים האלה מבטאים מצב שנהיה בלתי אפשרי, ולכן מאז ועד היום 2/3 מהקיבוצים שינו את אורחות חייהם על מנת להמשיך ולהתקיים ואף להשתפר ולקבל יותר... (רחמנא ליצלן).

 

אני ממליץ לך, עדיין במסגרת כניסתך לתפקיד, ללמוד את העיסוקים ואת התנהלות מערכת העבודה אצלנו (של החברים והשכירים) בהשוואה לנתונים ממערכות אחרות, כדי להבין את עצמת הבעיה והתוצאות השליליות שהיא טומנת בחובה לעתיד.

אתה כותב: "את השיפורים/ייעול במערכות השונות, אפשר לבצע ללא שכר דיפרנציאלי".

יכול להיות. אדרבה, נראה  כיצד אתה, בתפקיד המוטל עליך, מציע תכנית ברת ביצוע.

מומלץ שתיעזר במנהל הכלכלי של רמת יוחנן בהכנת תוכנית שכזו ובהוצאתה לפועל.

 

ועוד דבר, כאשר אתה מתרברב שיש לנו "הון אנושי חזק מאוד" (כדי להישאר שתופיים) תזכור שהון אנושי זה אנשים, חברים וחברות, כאלה שמחזיקים בדעותיך וגם אלה שיש להם עמדות אחרות. כולם מרכיבים את "ההון האנושי", ולא אנהג כמוך לנסות ולסווג מי מוסיף להון האנושי ומי גורע ממנו...

"הכי בעייתי", אתה כותב, "זו הנבואה החדשה: השינוי יגיע, זו רק שאלה של זמן". מאחר והיינו באותה קבוצת דיון של תחילת התהליך, אולי אתה מתייחס לדברי? מאז חרב בית המקדש ניתנה הנבואה לקטנים ולשוטים, כדברי חז"ל.

לפיכך אינני עוסק בנבואה. זו הערכת מצב שלי, פרי התבוננות וניתוח של התמורות והשינויים שאירעו ומתרחשים הן בסביבה החיצונית בה פועלים וחיים הקיבוצים, והן בשינויים המתרחשים כתוצאה מכך בתוך הקיבוץ (בלי שהוחלט עליהם כ"שינוי").

 

אתה מאמין  "שמתוך 270 קיבוצים, יישארו גם כאלו שימשיכו כשיתופיים/שוויוניים".

(כיום יש 60), איש באמונתו יחיה...

אני מטיל ספק בכך, ובטח שהם לא יישארו כפי שהם בלי שינוי, כי אין דבר כזה!

ודאי יש עוד הזוכרים, שגם ברמת יוחנן התחוללו בעבר כמה וכמה שינויים באורחות החיים ("קרה לי אסון, הכניסו לי קומקום חשמלי לחדר"). אילת ואנוכי עמדנו במרכז שני שינויים כאלו: המעבר ללינה משפחתית והפרטת ענף המזון.

אינני חושב ששיוך דירות בקיבוץ, שבהחלט נדרש עתה לרמת יוחנן, הוא יותר מהפכני מהמעבר ללינה משפחתית בזמנו. גם אז היו מי שטענו שזה יהרוס את הקיבוץ ואת השיתוף, כפי "שמוכיחים" מתנגדי שיוך הדירות כעת.

אתה כותב (בהקשר לצעירים שעובדים בבית מוסדות): "זו דרכו של עולם, גם בחוץ, בוגרי צבא בשנים הראשונות לא עושים יותר"!

מזמן לא קראתי אמרה כה מופרכת.

 

אליעזר, תבין, אלה שרוצים שינוי, רוצים להגדיל ולהעצים את המקורות והמשאבים. לא רק לעצמם, אלא גם על מנת להגדיל את "העוגה" הניתנת לחלוקה לכולם, וייתכן שלשם כך נדרש שינוי באופן החלוקה.

מכל מקום, מי שמאמין שאפשר בלי זה, עליו חלה חובת ההוכחה שזה אפשרי וכיצד.

(לגודל הצער, שני שליש מהקיבוצים לא מצאו עד היום דרך אחרת).

ולסיום יש לך משפט מחץ: "אין ספק שהרבה יותר קשה לתחזק קיבוץ מאשר לבצע שינוי".

אליעזר, באת לקיבוץ לעבוד קשה? תבצע שינוי!.

*      *     *        *

לדדי, נהניתי לקרוא את הכתבה! יש לה מקום כמאזנת ומגרה להמשך ויכוח ענייני מעל דפי העלון.

לך דדי (וגם לאיילת), חשוב לי שתדעו – למרות הויכוח האמיתי והנוקב בינינו על שתי תפיסות עולם (כנראה קוטביות) אני יודע ומוקיר את תרומתכם בעבר ובהווה לרמת יוחנן. אין ספק שאתם נמנים על אותם חברים אותם הזכרתי בסיום כתבתי ב"ברמה": כ"בעלי זכויות... ובטח שיותר ממני".

בהערכה רבה, ושנדע להמשיך להתווכח ללא "מכות מתחת לחגורה".

אליעזר.

יגאל אופק

חדשות אמריקה

דק - deck  = לוח "עץ" מפלסטיק המשמש לייצור מרפסות חיצוניות לבתים פרטיים בארה"ב.

רוחב הלוח  14 סנטימטר, עוביו 2.5 סנטימטר, אורכו 6 מטר  והוא מיוצר בשלושה צבעים:  חום, אפור, צהוב חול.

 

שלושה חודשים חלפו מאז החליטה הנהלת פלרם על הקמת מפעל לייצור "דקים" בארה"ב, והיום אנחנו אחרי ההרצה של השלב הראשון. לכאורה, זה לא נראה הגיוני, שכאשר כל המשק מתכווץ וקיים מיתון חריף בארה"ב, פלרם דווקא מחליטה להתרחב.

ארחיב ואסביר להלן:

ייצור הדקים  בארה"ב התחיל לפני מספר שנים מחומרים ממוחזרים: פוליאתילן בתוספת של עץ ממוחזר. המוצר תפס תאוצה גדולה,  וכך גם ההזמנות. יתרונות המוצר נראו מבטיחים:

- המוצר אינו דורש טיפול שנתי. 

- מחליף עץ שהולך ומתדלדל בעולם.

- עשוי מחומרים ממוחזרים.

 

כגודל ההצלחה, גודל האכזבה. לאחר שנים אחדות של גאות בדרישה למוצר, התברר  שהוא אינו שומר על תכונותיו. בשלב זה החל חיפוש דחוף אחר למוצר חליפי שיעמוד לאורך זמן.

כאן אנו נכנסים לתמונה, יחד עם חברה אמריקאית בשם "טרקס" (TREX). 

 טרקס ( יצרנית הדק המקורי)  פנתה לפלרם בהצעה לפיה תקבל פלרם שלושה  קווי ייצור ישנים + התחייבות חוזית לרכוש את כל מה שפלרם תייצר באמצעות הקווים האלה, ובתנאי שתוך שלושה חודשים תתחיל פלרם בייצור, ושהמוצר יעמוד בספציפיקציות המוכתבות על ידי טרקס.

הערה: למרות שחברת טרקס הייתה יצרנית הדק הישן, היא אינה יודעת לייצר את המוצר החדש.

 

כאן נדרשה הנהלת פלרם להחלטה לא פשוטה: כניסה למוצר שפלרם לא ייצרה מעולם, במצב שוק עולמי וכלכלי לא ברור, וכל זאת, בזמן הקמה מטורף.  לשם המחשה, רק התכנון של מפעל בסדר גודל כזה, לוקח חצי שנה. למרות "הבלתי אפשרי", הוחלט לנצל את ההזדמנות ולהיענות בחיוב.

וכך, לפני שלושה חודשים פנה אלי יובל, מנהל אזור אמריקה, בבקשה לקחת את ההקמה על כתפיי המזדקנות. דדה הצעיר התבקש לפתח את הנוסחה ולנהל את תחילת הייצור.

לאחר כמה ימים יצאתי לארה"ב וניתנה לי הזדמנות לראות את הציוד שהגיע מטרקס לשם התחלת הייצור (ציוד ישן שעבד ללא הצלחה אצל יצרן אחר).

הפגישה הראשונה במפעל של היצרן האחר הייתה דיכאון מוחלט. המפעל נראה כמו פח אשפה,  הציוד נראה מוזנח ולא מתאים לייצור. יצאתי עם החלטה לומר ליובל,  חבל על הזמן,  בוא נחזור, זה לא יעבוד. 

אלא שיובל התעקש שזאת הזדמנות בלתי רגילה, שכמוה יש רק פעם בחיים, שחייבים לעשות מאמץ מיוחד ... ואני – נצרתי את לשוני.

 

למעשה היה ברור לי שלא חשוב מה אומר, ההחלטה נפלה. למחרת חזרנו למפעל. מאחר ולא ניתן אישור לצלם, רשמתי מה שיכולתי ע"מ  להתחיל בתכנון. המחסן של "פלרם פנלס" (המפעל האחרון שניבנה בארה"ב)  נבחר על מנת לשמש כאולם ייצור עבור מפעל הדק.

בשלב זה נעשה ניסיון להבין מדוע היצרן הקודם לא הצליח בייצור, ומה צריך לשנות בקווי היצור, על מנת שאנחנו לא נכשל כמוהם. אני מוכרח לציין שלמרות העלויות שנדרשו לביצוע השינויים בקווים, יובל האמין  בידע שלנו ולא הציב מחסומים.

לאור  הזמן הקצר שהוקצב להקמה, החלטתי לוותר על מתכננים ולעבוד ישירות עם הקבלנים המקומיים.

 

תוכניות העמדת הציוד שנעשו במחלקה הטכנית של פלרם, אפשרו לנו להתחיל בעבודה תוך ימים ספורים.  מי שלא עבד בארה"ב, לא יכול להבין מה המשמעות עבור קבלן אמריקני לעבוד ללא תכנון מראש עד לפרט האחרון. שלא כמו בישראל, שהכול מתוכנן חפיף, בארה"ב מתכננים עד לפרט האחרון במשך חודשים, ובונים בכמה שבועות, ורק פעם אחת.

לדוגמה, מפעל ה"טרימבורד" שלנו תוכנן במשך 8 חודשים, וניבנה ב 4 חודשים בלבד.

לאחר חודש של עבודה מאומצת, כאשר אנחנו מנסים להתגבר על חוסר התכנון באלתורים ישראליים, התחילו להגיע קווי הייצור. במשך כחודש הותקנו הקו הראשון וחלק משני הקווים הנוספים. בשלב זה הצטרפו ותיקי פלרם: חיים, הלל וגלעד. ביחד עם המקומיים, הסתיים שלב א'  וקווים  71 ו- 72  מוכנים, בשעה טובה, לייצר. בקווי הייצור נעשו  כמה שינויים משמעותיים על מנת לאפשר ייצור בצורה נכונה ויציבה.

בתחילת החודש הצטרפו לצוות בארה"ב דדה ויעל, שאמורים לשהות כאן חצי שנה. דדה ממונה על פיתוח הנוסחאות ותהליך הייצור.

 

לאנשי היצרן הקודם שהגיעו להרצה, היה קשה להאמין שאלה הם הקווים ששלחו אלינו. מובן שכל הנוסחאות שונו וכן דרך העבודה. לאחר שלושה ימים של בדיקות נכנסנו לייצור. שלושה שבועות של עבודה מבוקר עד לילה נדרשו על מנת להגיע ללוח הנדרש, הייצור היה יציב וללא בעיות מיוחדות. לוח "עץ" מפלסטיק שיוצר על ידינו, היה יפה מאוד והרבה יותר חזק משל מתחרינו.  אפשר לומר שהיום אנחנו יודעים ליצר את הדק טוב יותר מהמתחרים.

 

למרות ההצלחה עוד הרבה עבודה לפנינו. התקנת שני קווים נוספים, הכשרת צוותי מפעילים, וכל הנדרש לייצור שוטף. אני תקווה שתהליך זה  יסתיים במהרה.

קו נוסף, חדש וגדול, אמור להגיע למפעל בתחילת אפריל, ואמור להתחיל לייצר בסוף אפריל.

אני מאחל לדדה וליעל שמצטרפים לקהילת הישראלים, שלא יקפאו בקור הנורא השורר כאן (10 מעלות מתחת לאפס) ויצליחו גם ליהנות מהשהייה פה. 

נראה שבסוף המהלך, שני דברים כאן יהיו  רבים יותר מאשר ברמת יוחנן – מספר קווי הייצור  (10) ומספר הישראלים(37).

אני מקווה שצוות המפעילים החדש בפיקוחו של דדה ובניהולו של מוטי, יעמוד במשימות הייצור.

 

תודה לצוות הטכני שהגיע מפלרם, חיים, גלעד והלל, שכמו תמיד לא מאכזבים. ותודה לאשתי שלמרות המרחק והקשיים, ידעה תמיד לומר מילה טובה.

שבת שלום.

 

 

פנינים באפר -– פתרון כתב החידה

ובכן, עבור מי שעדיין אינו יודע, המשורר העלום, שדפי שיריו המצהיבים נמצאו, יחד עם קומץ ספרים ישנים, בקרטון שהושלך ליד פח האשפה בשכונה הצפונית, הוא יזהר דגן.

יזהר, בנם של לאה ורפאל דגן, מתגורר היום באמסטרדם שבהולנד. נשוי לרות (ציירת) ולהם שני ילדים. רפאל (20) משרת היום בצנחנים (היה בעזה במבצע האחרון) והדס (17). יזהר הוא טכנאי אומן המתמחה בחלילי צד וחלילי פיקולו.

כן, הוא יגיע לקיבוץ גם השנה. ביקשתי מיזהר לשלוח כמה מילות הסבר. אולי גם איזה שיר חדש. נראה ...

(ועדיין איננו יודעים מי הוציא את השירים לאור – מאפלולית עליית ביתו למתחם האיסוף. את/ה אנא צור קשר.

 

 

איתן שטייף

להביט  למציאות בעיניים

אחרי הבחירות, והסבב הראשון של "ההסכמות", ובעקבות פרסום הדו"ח המוזר של מש"א, ברצוני להציע כמה תובנות בקשר למציאות שאנו מצויים בתוכה.

1.     איחוד התנועה הקיבוצית והבחירות לכנסת:

המון מילים נשפכו, "אוחדו" התנועות הקיבוציות, "השמאל השפוי" שינה את שמו, וכולם מחפשים דרך לחדש. אבל כאשר מסתתרים מן המציאות – התוצאות קשות ולא נעימות. איחוד התנועות אינו אלא מהתלה, כי כל עוד אין איחוד פוליטי אמיתי – לא תהיה פרידה מן העבר. צאצאי השומר הצעיר יאחזו  בשרידי קרן חבצלת, ועוד עצמות יבשות, כדי "לשמור על הגחלת". מר"צ נותרה עם מוכר הסנדביצ'ים מאשקלון ועם ניצן "הירוק" הורביץ. העבודה שקעה למרתף של מגדלי עזריאלי, ומתברר מה שכבר היה ידוע מזמן – העם אינו תומך בשמאל, כל עוד השמאל תומך בפלשתינאים וכן בתומכיהם, או "מבין אותם" . 

אם לא נקרא את המציאות – לא נבין את המתחולל סביבנו .

 

2.     דו"ח מש"א:

 מזמן נאמר כי יש שלושה מיני שקר – שקר קטן, שקר גדול וסטטיסטיקה. והנה קראנו בדו"ח האמור ומצאנו (בהפתעה?) כי מספר הקסם 338 הוא גם סך החברים "הפנויים לעבודה" וגם סך המשרות בהן מועסקים חברים (עם תוספת שמערערת כל התאמה, בה נאמר כי המשרות צבורות מחלקי מועסקים. איך זה מתאזן בהצלחה של 100% ?). כמובן, אם כל מי שמועסק ב"משרת  דמה" שהומצאה כדי לתת דימוי תעסוקתי נימנה כאן – אין פלא שהכל מסתדר, ואין גם פלא שהמזכיר קובע (בהתבסס על דו"ח מש"א כמובן) כי בשל 4 מובטלים לא צריך לעשות הרבה...

ורק דרך אגב: מדוע לא יוצגו לנו נתונים אמיתיים של התעסוקה בקיבוץ, יחד עם מספר השכירים המועסקים לצד החברים, בכל ענף וענף – כולל ענף המזון, החינוך, החקלאות, וכן הלאה.

 אם לא נקרא את המציאות – לא נבין מה קורה  כאן אצלנו.

 

3.     אל שולחן המזכיר: 

אקדים ואומר, כי גם אני רוצה לחיות בקיבוץ שיתופי (מי שמכיר אותי לא יופתע מכך). לצד זאת – אינני שואף לקיבוץ שוויוני ממש, כי לא היה כזה אף פעם וגם לא יהיה. אבל לדעתי הצנועה – השואף לשוויוניות, לא יכול להצטמצם בצד הקבלה מן הקיבוץ, בלי להתייחס לצד הנתינה או  התרומה הממשית .    

השוויונות הנוכחית שגורסת: "שווה לכל נפש ללא קשר לתרומת החבר/ה", הינה דיפרנציאלית במדד התרומה. זאת לעומת השוויונות האלטרנטיבית שגורסת: "שווה לכל יחידת תרומה", שהיא דיפרנציאלית במדד האישי. שתיהן דיפרנציאליות ושתיהן שוויוניות – רק נקודת המבט שונה: האם המדד הוא לפי תרומה ריאלית או שמספיקה "נוכחות" ברשימת המועסקים, או רק ברשימת החברים ? 

אינני חושב שהמצב הקיים הוא נתון שמיימי. כולו תוצאה של הזנחה רבת שנים מצד הממסד (בעיקר מש"א על שלוחותיה) והעדר טיפול מעשי בתעסוקה: החל מן הרעיון הנהדר של העברת האחריות לעבודה אל החבר, בלי להעביר אליו גם אחריות לפרנסתו, המשכו בהעדר כמעט מוחלט של  "קריאה לסדר" של אותם שאינם ממלאים חובתם היסודית, והגרוע מכל – מיעוט או בכלל העדר – טיפול בהשמה של צעירים וחיילים משתחררים (עם תכנון מוקדם של כמה שנים). התוצאה ההכרחית היא נוכחות של עשרות "משרות" תפוסות ע"י שכירים, ואבטלה

( גלויה וסמויה ) של עשרות חברים , לא 4-5 !!

אם לא נבין את המציאות – לא נוכל להתמודד עם הקשיים שעוד יבואו .

 

זה לא כל מה שיש לי להציע, אבל אסתפק בכך שקראתם וחשבתם על כך מספר דקות. חן חן למתעניין. 

 

ויוי גלעד

דוח מועדת הפנסיה

חודשיים חלפו מאז הדיווח האחרון בענייני פנסיה. זהו עיתוי מתאים להתעדכן מה קורה בתחום חשוב זה.

1.  ה"מצב"

מאז הדיווח האחרון חלה התייצבות מה בשוק ההון בישראל, ואף נרשמו עליות נאות מתחילת השנה (במידה רבה במנותק מהמיתון שהולך ומחריף בעולם).

נזכיר כי המשבר הפיננסי העולמי השפיע על תוכניות הפנסיה של הקיבוץ וחבריו. השפעה זו נוכל לאמוד טוב יותר לאחר עריכת  המאזן האקטוארי של הקיבוץ וחבריו לשנת 2008 (צפוי להתקבל עד חודש יוני השנה).

2.  דוחות פנסיוניים אישיים לחברים לשנת 2007

בשעה טובה חולקו הדוחות האישיים לחברים. בעקבותיהם, כמו תמיד, פנו מספר חברים בבקשה לקבל הסברים על הדוח שלהם.

כל חבר שיש לו שאלה או הערה בנוגע לדוח האישי שלו מוזמן לפנות אל עדי או אלי. 

3. פדיון עודפים שנצברו לפנסיונרים

ניתן להמשיל את תוכניות הפנסיה של החברים לחבית מים גדולה. בהתחלת החיסכון לפנסיה (אצלנו בגיל 30) החבית ריקה. עד גיל פרישה (אצלנו גיל 65) שופכים לתוכה מים וממלאים אותה. החל מגיל פרישה מפסיקים למלא את החבית ומתחילים לשתות ממנה (כך שהיא מתחילה להתרוקן).
ברמת יוחנן עדיין לא התחלנו לשתות מהחבית (כלומר, החלטנו לא למשוך קצבאות פנסיוניות בשלב זה).

בניגוד לחבית מים (או שמן, יין, נפט וכו') מה שנמצא בתוך ה"חבית" הפנסיונית זה כסף, וטיבו של זה שהוא "מתרבה" (נושא תשואה) מדי שנה.

מכיוון שדאגנו לכך שבהגיע החבר לגיל 65 ה"חבית" שלו תהיה מלאה עד תומה, יוצא שכל עוד הקיבוץ אינו מושך קצבאות פנסיוניות לחבריו הפנסיונרים, ממשיכה הצבירה הפנסיונית של הפנסיונרים לגדול ו"החבית" עולה על גדותיה.

על מנת למנוע מצב זה, וגם לשם יצירת מקור כספי לקיבוץ (במיוחד בשנה כלכלית קשה כמו ש-2009 צפויה להיות), דנה ועדת פנסיה בנושא והחליטה בישיבתה האחרונה :

א.     לבצע מדי שנה פדיון חלקי של עודפים הצבורים לחברים פנסיונרים, בסכום כפי שיוחלט

     ע"י הועדה מדי שנה (הקו המנחה לקביעת הסכום השנתי לפדיון, הינו שיעור הרווחים

     שנצברו בתוכניות הפנסיה לחברים הנ"ל בשנה קודמת).

ב.     ביצוע הפדיון החלקי יעשה לאחר התייעצות עם מנהל ההסדרים, תוך התחשבות בהיבטי

     מיסוי והשארת "רזרווה/עודף" לחברים בשיעור של 10-15% מקצבת היעד.

ג.      לבצע בשנת 2009 פדיון חלקי בסך 5 מליון ₪, וזאת החל מקבלת המאזן האקטוארי של

     הקיבוץ לשנת 2008 או חודש יוני 2009 (המוקדם מביניהם).

ד.     לבצע במהלך פברואר 2009  "תהליך ניסיון" לפדיון עודפים לשניים-שלושה חברים,

     בסכום מצטבר של 200-300 אש"ח.

ה.     להסמיך את אחראי הפנסיה ויו"ר ועדת פנסיה לבצע החלטה זו.

ברצוני להדגיש כי פדיון העודפים לא יפגע בשום צורה או דרך בזכאות החבר לקבלת קצבת היעד עליה החלטנו.

4. מינוי סוכן לקבלת מידע

הטיפול בנושא זה עדיין לא הושלם. תקוותי היא שוועדת הפנסיה תוכל לקבל החלטה בנושא בהקדם.

5. אובדן כושר עבודה

כזכור, בתחילת שנת 2004 ערך הקיבוץ פוליסת ביטוח בחברת ביטוח "הפניקס" מפני אובדן כושר עבודה, לכל החברים שלא היה להם כיסוי לאובדן כושר עבודה במסגרת קרן הפנסיה (בעיקרון לחברים מעל גיל  40). במסגרת התוכנית ניתנה לקיבוץ האופציה להעלות את השכר המבוטח לצורך קבלת פיצוי על אובדן כושר העבודה, וזאת בתוך 5 שנים ממועד תחילת התוכנית, דהיינו עד פברואר 2009.

ועדת פנסיה נדרשה לעניין בשתי ישיבותיה האחרונות, אך לא הגיעה לסיכום הדיון. עם קבלת החלטה, היא תובא במידת הצורך לאישור האסיפה כמקובל.

6. מאזן אקטוארי לשנת 2008

בשבועות הקרובים אמורים החברים להתחיל לקבל מקרנות הפנסיה השונות את הדו"ח המסכם של הזכויות הפנסיוניות שלהם לשנת 2008. אבקש מהחברים להעביר את הדוח המקורי (או עותק ממנו) לתא הדואר של ועדת פנסיה, על מנת שנוכל לערוך את הדו"ח הפנסיוני של הקיבוץ ושל החברים לשנת 2008 בהקדם האפשרי.

7. נושאים עיקריים לטיפול הוועדה בשנת 2009

בכוונת הוועדה לדון בשנת 2009, בין היתר, בעניינים העיקריים הבאים:

א. פנסיית שארים.

ב. התחשבנות פנסיונית עם נקלטים שמעל גיל 30.

ג. תחילת משיכת קצבאות פנסיוניות.

שבת שלום!

 

 

א. פלד

 פיתום עכשיו פיתום היום

 

פיתום (ונטרילוג בלעז): "...משמיע קולות היוצאים כביכול מבטנו ..." (מילון אבן שושן).

הפרשנים מתחבטים בשאלה, מדוע גמגם העם את דברו בקול כה עמום ובלתי ברור? התשובה היא מאוד פשוטה. פתאום הפכנו לעם של פיתומים – העם מדבר מהבטן. יש כאן מהפך אמיתי שאין להמעיט בחשיבותו. מעם שיצאו לו מוניטין על חריפות שכלו, אנחנו הופכים לעם הנשלט על ידי רוח בטנו. 

זה בא לידי ביטוי במבחנים בינלאומיים ברמת בית-ספר, והנה עכשיו, גם במבחן לאומי ברמת בית-כנסת ישראל בירושלים. בתקשורת "מוח/בטן" ייתכנו ארבעה מודולים בסיסיים:

תקשורת מוח – מוח: להציג בפני העם בצורה לוגית את האתגרים העומדים בפנינו (איראן, סוריה, כלכלה, חינוך) את התכנית לפתרון הדילמות, ואת כישורי האנשים המסוגלים לפתור אותן. תקשורת מסוג זה – נקרא לה כאן "תקשורת ברק", נדונה במציאות  השטחית של היום, פרי התקשורת התזזיתית, לכישלון טוטאלי.

 

תקשורת מוח-בטן: שילוב היכולת לנתח את האתגרים בצורה לוגית, עם הכישרון לשדר פתרונות באמצעים המדלגים על החשיבה ופוגעים ישר בבטן. אם תרצו – זהו סוד הצלחתה המיוחד של "תקשורת אובאמה".

ברק ואובאמה, שניהם בעלי חשיבה אנאליטית, אלא שהראשון מכוון את חיצי מחשבתו אל מוחו השבע של השומע, והשני אל בטנו המקרקרת, הרעבה לטעמים חדשים.

תקשורת בטן מוח: מודגמת בצורה הטובה ביותר באמירה: "טוב תמונה אחת מאלף מילים". (ראה ערך תמונות ילדים במלחמה).

 

תקשורת בטן-בטן: תחום מחייתה הן אמירות נוקבות וקליטות במיוחד, אך מחוסרות כל היגיון מלכתחילה. אמירות היוצאות מן הבטן ומיועדת לחדור חדרי בטן. כגון: "דין נצרים כדין תל-אביב" של אריק שרון, אדריכל פינוי נצרים וכל רצועת עזה, או בגרסת הינקות: "טוב שארם-אל-שייך בלי שלום, משלום בלי שארם-אל-שייך", של משה דיין, אדריכל פינוי שארם וכל סיני.

 

זהו. אז זה מה שהולך היום. תקשורת פיתומית, תקשורת בטן-בטן. מי שהצטיין בה בבחירות האחרונות הוא כמובן גם מי שגם זכה בהצלחה הגדולה מכולם – איווט ליברמן. הסיסמא "אם אין נאמנות אין אזרחות", זהה במהותה לסיסמא "דין נצרים כדין תל-אביב". שתיהן קליטות ופשטניות, שתיהן ריקות מתוכן וחפות מכל אפשרות מימוש. שתיהן שוגרו ב"כביש עוקף מוח". בכדי לנחות היישר בכרסם של שומעיהן.

 

דוגמא קונקרטית של דיבור שהוא כולו בטן: "תנו לימין להקים ממשלה – תנו להם לשבור את הראש". מה זה השטויות האלה? מי זה "הם" שישברו את הראש? זה לא "במקרה" אנחנו? ומה אנחנו? אנשים או עכברים? ("הידעת? מרבית עכברי הניסיון מתים מסרטן" – מוטי קירשנבאום). דוגמא נוספת: "המערך חייב ללכת לבנות את עצמו באופוזיציה". ראשית, אין שום הוכחה לכך שמפלגות בונות את עצמן באופוזיציה. על כל מפלגה שנבנתה באופוזיציה, אפשר למנות שתיים שנכחדו. ושנית, ייעוד המערך אינו לבנות את עצמו אלא לבנות את המדינה. הסיכוי של הקמת קואליציה בה ייטול המערך חלק ראוי אינו גדול אבל בהחלט קיים. אם יזדמן סיכוי ממשי כזה, תהיה זו טעות פוליטית, ויותר גרוע מכך, השתמטות לאומית – שלא לממשו.

 

 

 

לאור התרבות והשתלטות העורבים על ציפורי ארצנו בשנים

האחרונות!!

 

יוסי זמיר

העורבים ניצחו בבחירות.

 

 

העורבים השחורים ניצחו בבחירות,

הייתה בהחלט חגיגת דמוקרטיה!!

הם הופיעו בחליפותיהם, שחור ולבן -

(שחור על הגב ולבן על החזה).

"שחור ולבן - שלך ושלי".

היום, אחרי, רואים רק שחור,

לבן לא רואים... העורבים בגבם.

 

הציפור הקטנה עם הצבעים, אין לה מקום,

כל המושבים תפוסים.

 

העורבים השחורים אינם שרים,

קל וחומר, מדברים או אומרים,

הם צועקים, ונלחמים, גם בינם לבינם,

(כאילו צרחות ולחימה בכולם),

וכשהעורבים הם רוב מוחלט ומוחץ,

הלחימה והצרחות הן "הקול",

  

הציפור הקטנה עם הצבעים עפה לעץ גבוה,

בעקשנות היא מנסה  לשיר.

 

אני חושב שאני רואה אותה,

זוקפת ראש ומניעה את המקור,

בקושי אני מצליח את קולה לשמוע,

כי מפריע מאוד, הלחש העורבי.

זה היה להרף עין, אולי טעיתי,

עכשיו העורב בראש העץ,

עכשיו שוב הדממה מחרישת אוזניים.