אירועי חנוכה תשס"ט

 

v    מוצאי שבת 20.12.08  בשעה 17:00 יצירה לכבוד חנוכה. הורים וילדים מוזמנים.

 

v    יום א' כ"ה בכסלו 21.12.08  בשעה 18:00 הדלקת נר ראשון של חנוכה . כולם מוזמנים.

  

v    מוצאי שבת 27.12.08 הדלקת נר שביעי של חנוכה בשעה 18:30 בחדר האוכל.

 

v    מוצאי שבת 27.12.08 – הצגה: "אלוף בצלות ואלוף שום"

                                                                     כולם מוזמנים.

                            

                           חג אורים שמח!

                                                     

שם האגודה                        :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                   :    11/12/2008

מספר חברי ועד ההנהלה       :    14

שמות המשתתפים בישיבה:  אליעזר גוטמן, דניאל פרי, אבנר אחיטוב, לינט חורש, נתי אבן-דר, עדנה לקח, גלעד צוקרמן, יהודית אפרת, אלישע שלם, תלמה עזריאלי, נעמה בלושטיין, אילנה קרוא, יוסי זמיר, רון מור.

חסרים                                :    אין

על סדר היום:

1. ערעור הורים על סגירת בית תות. (מוזמנים: הורים לילדים מבית -תות).

2. הצעה לתגמול תורנויות ברמת יוחנן. (מוזמנות ורד מרציאנו ואתי גפן).

* בתחילת הישיבה קיבלנו בברכה את נעמה בלושטיין ואלישע שלם, כחברים   

   חדשים ישנים במזכירות.

 

החלטות:

1. הערעור לא התקבל. בית תות יהיה סגור בימי שישי בתקופות בהם מתקיימים לימודים.

2. הצעת מש"א לא התקבלה. יחד עם זאת, עלו הצעות חלופיות/משלימות/חלקיות, אשר 

    יעברו לדיון במש"א.

רשם – אליעזר.

פרשנות חוץ פרוטוקולית לישיבת המזכירות:

לסעיף 2 : "תגמול תורניות", מטרת ההצעה הייתה:

1.     מתן מוטיבציה ותמורה לחברים הנושאים בנטל התורנויות.

2.     צמצום הפער בין החברים המבצעים תורנויות, לבין בעלי פטורים למיניהם.

3.     פתרון מעשי לבעיית מחסור בתורנים.

4.     מתן אפשרות שווה להגדלת תקציב החבר/ה.

הסיבות העיקריות שעלו בישיבה לדחיית ההצעה :

1.     הפעלת ההצעה דורשת תוספת הוצאה של כ – 250,000 ₪ שבימים אלו שווה להמתין עמה.

2.     יש בהצעה מרכיב שהינו קבלת שכר על עבודה (תורנות)  "וזה מיני דיפרנציאלי בדלת האחורית".

3.     טיפול בתורניות לפני טיפול בעבודה, מגביר את העיוות בחלוקת הנטל בין החברים.

רשם אליעזר.

 

  

 

 כך היה -

 

  

 

נוכחים: אבנר אחיטוב, ורד מרציאנו, ארנון אשד, מוטי חורש, אליעזר גוטמן, דניאל יפה, דניאל פרי, נתי אבן-דר, לינט חורש, רותה יריב, אלה צור, עידו רודוי, עוז אלניר.

חסרים: שי מיכאל, אורי בראב, אמיר סלייפר.

המצב הכלכלי – יונתן מלמד ועמוס שלו מאיגוד התעשייה הקיבוצית סקרו בפני הפורום, שכלל גם את הנהלת הקהילה ומספר מרכזי ענפים (כשלושים חברים), את המצב בתעשייה הקיבוצית, בהקשר למשבר הכלכלי העולמי. הסקירה כללה ניתוח של מרכיבי המשבר, והשפעותיו על התעשייה בקיבוצים. לקיבוצים רבים יש קשיים בעבודה מול הבנקים (הערה: גם בתאגידים שלנו, הבנקים העלו את מחיר האשראי).     

תקציר של המלצות האיגוד לפעולה, על מנת לעבור את תקופת המשבר בשלום: קיטון ברמת ההוצאות, עצירת השקעות, שמירה על מזומנים, דחייה של חלוקת בונוסים.   

לאחר הסקירה התקיים דיון, שבו החברים התייחסו ללקחים ולפעולות שיש לעשות אצלנו בבית. דיון זה, מהווה פתיחה לדיונים יותר מעמיקים, שיתקיימו עם הכנת תוכנית 2009 באגף העסקי ובקהילה. כבר עתה ברור שהמשבר העולמי יקרין על פעילותינו, ונצטרך לבצע פעולות קיצוץ וחיסכון בכל הענפים והפעילויות שלנו.

דיווח תקופתי על 'מבני רם' – עידו סקר את הפעילות של החברה בחודשים האחרונים. עיקרה:

מכירת מגרשים בטבעון ובחדרה, קניית מתחם במגדל העמק, וכניסה לשותפות עם קיבוץ שריד

במתחם תחנת הדלק שלהם. עקב החשש מהתכווצות בשוק הנדל"ן, לא התחלנו לבנות מבנה משרדים שתוכנן בנשר.

עוד צוין שרוב ההלוואות של החברה הינן לטווח ארוך, וכל הנכסים מושכרים. לכן עד עתה החברה אינה מושפעת ממשבר האשראי והנדל"ן.

חברים שאלו על קשיים שעלולים להתעורר בעתיד. סוכם שעקב  רגישות זו, יובא דיווח נוסף בעוד מספר חודשים. עד אז ממשיכים במדיניות שמרנית.

                                    רשם אבנר.

  

 

סוף השנה האזרחית מתקרב בצעדי ענק. כבר חלפו 3 חודשים, מאז דיווחתי לכם לאחרונה על הנעשה בתחום הפנסיה בקיבוץ. זה הזמן לשוב ולדווח על הנעשה בוועדת הפנסיה.

ה"מצב"
גם ועדת הפנסיה עוקבת אחרי המצב הכלכלי בארץ ובחו"ל בכלל, ועל השפעתו על הנכסים הפנסיוניים של חברי הקיבוץ בפרט.
ככלל, ניתן לומר שהנכסים הפנסיוניים של הקיבוץ מתחלקים ל-4 חלקים :
א. פוליסות חיסכון אישיות, צמודות למדד, בחברת הביטוח "מגדל" ("פוליסות מגדל").
ב. פנסיית יסוד (זקנה) במסלול "קבוצה", בקרן הפנסיה עתודות הותיקה ("עתודות הותיקה").
ג. פנסיה מקיפה (זקנה+נכות+שארים) בקרן הפנסיה עתודות החדשה ("עתודות החדשה").
ד. כל היתר (פנסיה תקציבית או צוברת לעובדי מדינה, פנסיה מקיפה בקרנות פנסיה שונות, ביטוח מנהלים לעובדי חוץ, ועוד).
בהכללה גסה ניתן לומר כי:
I) פוליסות מגדל לא נפגעו כלל (שכן הן תוכניות חיסכון לכל דבר, ותלויות רק בחוסנה הכלכלי של חברת מגדל עצמה, שהיא חברת הביטוח הגדולה בישראל).
II) הצבירה בעתודות הוותיקה לא נפגעה כלל (או מעט מאוד) שכן מרבית כספי הקרן עדיין מושקעים באיגרות חוב מיוחדות של המדינה הנושאות תשואה מובטחת, ורק מיעוט הכספים מושקע בשוק ההון (וגם הוא רובו באג"ח מדינה ואג"ח קונצרני).
III) הצבירה בעתודות החדשה נפגעה מעט (שכן רק מיעוט כספי הקרן מושקעים באג"ח המיוחדות הנ"ל, ומרבית הכספים מושקעים בשוק ההון באגחי"ם).
IV) כל היתר – כל אחד והתוכנית שלו, כאשר בהכללה ניתן לומר, כי "ביטוחי המנהלים" נפגעו הכי הרבה.

ועדת פנסיה תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות.

קצבת היעד ה"סופית" (תזכורת שניה)
כפי שדיווחתי לכם בפעם הקודמות, ועדת פנסיה דנה בעבר בנושא קצבת היעד "הסופית" של הקיבוץ.
החלטת הוועדה היתה : 
א. לעצור באופן זמני בקצבת היעד הנוכחית, ולא להמשיך להגדילה, זאת תוך שמירת הגמישות והאפשרות להמשך הגדלת קצבת היעד בעתיד (אם יוחלט על כך).
ב. לא להתחיל למשוך קצבאות בשלב זה.
ג. לבצע פדיונות חלקיים של עודפים שנצברו לפנסיונרים, תוך המשך התחשבות בשינויים עתידיים לרעה, ולאחר התייעצות עם היועץ הפנסיוני ומנהל ההסדרים.
ד. להסמיך את יו"ר הועדה, ואת אחראי הפנסיה, לבצע את הפדיונות החלקיים האמורים מדי שנה.

מנהל הסדרים 
בשעה טובה, השלמנו את תהליך כניסת מנהל ההסדרים (חברת "מבטח סיימון") לתפקידו, וזאת בעיקר תוך עבודה מאומצת של עדי.
כעת, לאחר סיום שלב ההכרות ההדדית, ניתן להתחיל לעבוד באופן שוטף. נקווה שנקצור את פירות העבודה מול מנהל ההסדרים.
על פי החלטת פורום כספים, לאחר תחילת העבודה השוטפת של מנהל ההסדרים בתחום הפנסיה, תיבחן האפשרות לשלבו בתחומים נוספים (קרנות השתלמות של החברים ועוד).
 

מינוי סוכן לקבלת מידע
לצערי, גם לאחר פניות חוזרות ונשנות לעובדי החוץ, לחתום על כתב מינוי סוכן לקבלת מידע, שיאפשר למנהל ההסדרים לבצע את התפקיד אשר הטלנו עליו, ולרכז את המידע בדבר הזכויות הסוציאליות של החברים, נותר מספר מצומצם של חברים, אשר עדיין לא חתמו על הנ"ל.
על פי החלטת הועדה, לא יוצאו דוחות אישיים לשנת 2007 לחברים אלה (ראה בהמשך).
הועדה מינתה צוות משנה בהרכב אליעזר (מזכיר), ויוי (יו"ר הועדה) ודניאל יפה (נציג ציבור) על מנת להמשיך ולהשלים את הטיפול בעניין, תוך הנחייה ברורה לסיים את הטיפול מול כל חבר וחבר.

מאזן פנסיוני של הקיבוץ ודוחות אישיים לחברים - שנת 2007
בבדיקת המאזן, התברר שקיימים פערים שונים בין מאזן זה, ובין המאזן לשנת 2006, שהוכן ע"י חברת "מבט". הפערים נובעים, רובם ככולם, מהנחות אקטואריות שונות בין מבט ובין מבטח סיימון.
פעולות ובדיקות שבוצעו מול "מבט" ומבטח סיימון, הביאו ליישוב חלק מהפערים אך לא את כולם.
הוועדה החליטה לאשר את המאזן הפנסיוני לשנת 2007 כפי שהוא, כאשר במהלך התקופה שעד להכנת המאזן לשנת 2008 (שצפויה להסתיים עד מחצית 2009) ימשכו הבדיקות ליישוב הפערים הנ"ל.
לאור האמור לעיל, אנו נערכים לחלוקת הדוחות האישיים לחברים במהלך הימים הקרובים.
כאמור, לעובדי חוץ שטרם חתמו על כתב מינוי סוכן לקבלת מידע, לא ניתן יהיה לחלק דוחות אישיים.

 

פנסיית שארים
נושא זה מצוי עדיין על שולחנה של ועדת פנסיה. למרות דיונים שנערכו בוועדה, לא חלה התקדמות בנושא.
כולי תקוה כי בשנת 2009 נוכל להשלים הדיונים, ולהביא את המלצת הוועדה בעניין חשוב זה לאישור הציבור.

 

פדיון עודפים שנצברו לחברים שהם פנסיונרים
על פי החלטותינו, דואגת הוועדה לנהל את הצבירה השוטפת של החברים, כך שלכל חבר יהיו צבורים, על שמו, בכל רגע נתון, סכומים המבטיחים קצבה קרובה ככל האפשר לקצבת היעד (ובד"כ קצת יותר ממנה) על פי וויתקו הפנסיוני היחסי.
בנוסף, רמת יוחנן לא החליטה להתחיל למשוך קצבאות של חברים שהגיעו לגיל פרישה.
ככל שנדחית משיכת הקצבה הפנסיונית של חבר שהגיע לגיל פרישה, הקצבה הצבורה על שמו תלך ותגדל, בשיעור של כ-8% עד 10% בשנה.
כתוצאה מגורמים אלה, הולכים ומצטברים לחברים הפנסיונרים עודפי כספים בשיעורים ניכרים.
ועדת פנסיה החליטה בעבר, למשוך מעודפים אלו סך של עד 2 מליון ₪ בשנת 2008, אך להמתין עם ביצוע ההחלטה עד לאחר השלמת המאזן הפנסיוני לשנת 2007.
לאור "המצב", החליטה הוועדה בישיבתה האחרונה  לדחות ביצוע ההחלטה עד לאחר עריכת הדו"ח הפנסיוני של הקיבוץ לשנת 2008 (צפוי לקראת אמצע 2009).

אובדן כושר עבודה
כזכור, בתחילת שנת 2004 , ערך הקיבוץ פוליסת ביטוח בחברת ביטוח ה"הפניקס", מפני אובדן כושר עבודה, וזאת עבור כל החברים שלא היה להם כיסוי לאובדן כושר עבודה, במסגרת קרן הפנסיה (בעיקרון לחברים מעל גיל 40).
במסגרת התוכנית, ניתנה לקיבוץ אופציה להעלות את השכר המבוטח לצורך קבלת פיצוי על אובדן כושר העבודה, וזאת בתוך 5 שנים ממועד תחילת התוכנית, דהיינו עד תחילת 2009.
ועדת פנסיה דנה בעניין, והסמיכה צוות בהרכב שחר צ., עדי, יעל ד., ויוי – לבחון את הנושא, ולהביא המלצותיה בפני הוועדה בהקדם.

 

כך היה -

 

יוסי זמיר

חמש נמלים על אבן

(סיפור ישראלי, מהחיים)

 

בבריכת השחייה התחילו מים "לברוח",

בשנים של בצורת חסכון-מים הוא כורח!!

למנוע בזבוז חייבים לתקן,

ואין ברירה, צריך לרוקן.

זה יהיה קצר – 6 ימים –

ואז... פלשו לבריכה נמלים...

 

חמש נמלים על אבן חצץ,

הקימו להן את ביתן החדש.

בתוך "הבריכה הגדולה", הריקה,

גדול ורחב עולם נמלה-עסוקה.

מרחבים מאבן עד אופק ועוד...

המזון בשפע, העתיד ורוד.

עובדות ומודות לבורא עולם,

משקיפות ממרום מושבן:

"אין גבוהות כמותן".

 

אחרי סוכות - חג המים,

(באה עונת כדור-מים).

פקו החליט: "הכל מתוקן, הזמן נוח,

את השיבר לשוב ולפתוח".

 

התחילו המים עולים ועולים,

תמהו הנמלים:

"מה הרעש ומה זה זורם?

כאילו מה? רוצים לאיים?

מה כאן כתוב על הקיר?

צו פינוי? מי מכיר?

גם נמלה תבחין: המים – מי אפסיים,

מכסימום, יירטבו מכנסיים.

כולנו בצלם, אלוהים לצדנו,

האבן שלנו ואין זולתנו,

יש כוח, נתפלל, נחוש הוא המצח,

אל אבן אבותינו נצמד כאן לנצח!!".

 

חמש נמלים על "אבן גדולה",

טרודות בשגרת החיים הסלולה.

שמחות, עמלות, נושאות בר ותבן,

חמש נמלים על אבן.

 

והמים גואים ועולים,

ושולי האבן בם כבר טבולים.

קטֶן וקטֶן המרחב,

מצטמצם עולם נמלה הרחב.

 

תוך שהעבודה נמשכת,

מבלי לעצור המלאכת,

נסכם למעשה ולהלכה –

מצב הנמלים בבריכה:

לשחות, לא למדו מעודן,

גשר להן, לא בנה שום קבלן.

אין סירה, להניע,

לחו"ל, כבר קשה להגיע,

גם קשה לנוע אך אפשר לעמוד,

אין מה לדבר על יציאה לעבוד,

פקו דוחק והברז פתוח,

נותרה כיפה קטנטנה לנמלים לנוח....

 

כאן המעשה לא תם,

אך תם סיפורינו, עד כאן!!

הכרוניקה ברורה, כולל הוכחות,

יש חמש נמלים, פחות!!.

 

עכשיו צאו וחישבו למשל,

מה המשל ומי הנמשל.

נמלה, אבן, בריכה או מים,

ומדוע דומה הים לשמיים?

אני לא יודע לכן לא אאיר,

אני, רק את פקו מכיר. .

עזרא רון

ואלה תולדות...

אתמול, בעודי במכון הפיסיותרפיה, שמעתי קולות רמים של מכונות השוברות בתים. מייד כשסיימתי את הטיפול, הלכתי לראות. ואמנם, שוברים שני בתים, שאחד מהם היה ביתם של הורי שנים רבות, עד סופם. בעוד אני עומד ורואה, עלו וצפו בזיכרוני כל תולדות הבתים. נכון שאמי לא בקלות נכנסה לבית חדש. היא וויתרה על כל הבתים שנבנו קודם, בהם שירותים לשלוש משפחות ואח"כ לשתי משפחות, וכל אותן שנים סבלה בשירותים המשותפים. לא אלאה אתכם בסיפורים על השירותים המשותפים, אבל אי אפשר לפסוח על חלק חשוב כזה בעברה          של רמת יוחנן. בבתי השימוש המשותפים, אגב היו שלושה כאלה, לא פעם היה כבה האור. אם כי נשרפה הנורה, או מפני שמישהו התעצל ללכת להספקה הקטנה לבקש נורה, והעדיף לקחת מבית השימוש. אפשרות נוספת הייתה, להביא את הנורה השרופה לנחום, שהיה מתקן אותה ע"י טלטולים, עד שהחוטים נפגשו והנורה עבדה שוב. (שיטת ה"טלטולים" שהומצאה על ידי נחומי, הייתה מקובלת שנים רבות גם בחקירות השב"כ, עד שנאסרה על ידי הבג"ץ – א. פ.) 

באחד הלילות בהם היה בית השימוש חשוך, בא אחד הצעירים, וכדי לא להתלכלך, עמד בפתח והשתין (במחילה) לכוון קיר המשתנה. פתאום שמע צעקה: "מי זה משתין עלי?"

על המקלחת המשותפת כבר סיפרו הרבה סיפורים. אזכיר רק שאנחנו כילדים, היינו מסבנים את הישבן ומחליקים מקצה לקצה.

אך לא לזה התכוונתי בסיפורי. כשסוף סוף בנו את הבתים שאתמול נהרסו, ובהם, לראשונה, היו שירותים לכל משפחה, עברו ההורים שלי לשכון בהם.

תחילה היה זה חדר אחד עם כניסה ושירותים. היה בו כיור אחד, ששימש גם למקלחת וגם לשטיפת כלים. כבר אז היו משפרים את הדירות, ולימים נוסף כיור

שני בכניסה, שהפך למעין מטבח זוטא, ועוד הוסיפו מאחור גם חדר שינה.

בחדר השינה עמדה כוננית. עליה היו מונחים כל הספרים שאבא צריך היה לעבודתו כמורה

ומנהל בית-ספר, וספרי אומנות בהם השתמשה אמא. לתוך הכוננית נכנסו המיטה המתקפלת של אבא, ושולחן העבודה, שהיו מכוסים בווילון. בחדר הגדול עמדה מיטה רחבה של אמא, ועליה פזורים כל העיתונים והספרים שאמא חרשה. בפרוזדור הכניסה הפכו הכיור  והשיש למטבח זוטא. אמא אפתה, ואבא רחץ את הכלים.

בבית זה נשארו הורי עד שיבה. עד יומם האחרון.

בבתים האלה גרו גם:  בבית הדרומי משפחת בן צבי, משפחת פייגין, טובה סמילנסקי, ועדה לרנר.  בבית הצפוני – משפחת קרוא, אבא ואמא, לוזר ורבקה הורביץ.

בחדרים הקיצוניים גרו בודדים, בדירות קטנות יותר..

כך היה -   

 

אלוף בצלות ואלוף שום

תקציר סיפור המעשה

בן אחד המלכים יצא לטייל בעולם. במסעו הוא הגיע לאיים רחוקים, וארצות חדשות. הוא למד ואסף חוויות רבות. כשהגיע ממש לסוף הדרך, ועמד להפליג חזרה אל ביתו, סיפר לו שליח מפוקפק, אודות אי חדש, שאותו אף בן מלך עדיין לא חקר ולא דרש.

בן המלך הסקרן הריח הרפתקה, והכריז מייד: "לעלות לאוניה!"

כשהגיע בן המלך אל האי המוזר, התפלא מאוד ואמר: "הלוא אין כאן שום דבר!" לא היה שם שום דבר חדש או מיוחד, ולכן רצה הנסיך לשלוח את השליח לכלא, מייד.

השליח שפחד על חייו, מיהר לארמון המלך על מנת לארגן לנסיך פגישה, בתקווה שמשם תבוא הישועה.

המלך והמלכה שמחו מאוד לפגוש אורח באי. הרי כבר אמרנו שלא קורה שם שום דבר, והנה יש להם הזדמנות לערוך ארוחת מלכים עשירה במטעמים.

בסוף הארוחה, כאשר נשאל הנסיך אם ערב האוכל לחיכו, הוא אישר בהיסוס שהכל אכן היה מצויין ... אך אולי במרק או אולי בצלי, היה חסר אחד התבלינים. לאחר עוד כמה חילופי מילים, הסתבר שמדובר בבצלים. בממלכה המוזרה לא שמעו מעולם על הבצל –  ירק הגינה הנאצל.

הנסיך החליט שטבחו יבשל ארוחה נוספת, והפעם כל המאכלים יתובלו בשלל בצלים. לאחר שאכלו הסכימו כולם, כי טעמו של הבצל, הוא יוצא מן הכלל.

בתמורה לבצל, החליטו המלך ויועציו לאחר דיון מעמיק, שהנסיך ישוב אל ביתו, עם המון זהב בתיק!

 

כששמע זאת נסיך אחר, הוא התקנא ואמר: "אם הוא יכול, גם אני יכול!". הוא שלח את השליח שמיהר ומצא, שבאותו האי גם השום אינו בנמצא. השניים יצאו מייד אל האי המוזר, עם ערימת שום, ובתקווה למצוא שם אוצר. כמובן, הזמינו המלך והמלכה בשמחה, גם את הנסיך החדש לארוחה.

הנסיך ברוב חוצפה, מבלי שנשאל, ומבלי להודות על הטרחה, העביר ביקורת על טיב הארוחה, ואמר: "לו הואיל הטבח לשום, בתוך הצלי החום, מעט שום ... היה מתפשט ריחו על פני כל היקום!".

המלך כמובן לא הבין כלום, הוא מעולם לא שמע את המלה 'שום'.

טבחו של הנסיך הכין עוד ארוחה, וכולם התיישבו לאכול בשמחה. צלי מבושל מעשה רוקח, לתפארת הממלכה ולכבוד האורח.

ואכן, קבעו הכול בבטחה: השום שיפר ללא הכר את טיב הארוחה.

המלך רצה לגמול על השומים, והתלבט עם יועציו לנסיך מה נותנים ...

הנסיך רצה זהב, ולא התבייש זאת לצעוק ולדרוש, המלך ויועציו שברו את הראש. הם גרדו במצחם, ויגעו את המוח, ובינתיים המשיכו את הנסיך קצת למתוח. ה ם ליטפו את זקנם וגרדו הפדחת ... ולבסוף החליטו לתת לנסיך ערימה של ...

 

אהה ! ... רוצים לדעת מה ?

בואו ביום שבת  27/12/08  בשעה 18:30 להצגה!

את סיפור המעשה תוכלו לראות מומחז במחזמר צבעוני, מלא תלבושות וריקודים, שירים ופזמונים, והכל, הכל, הכל – בכוחות מקומיים.

 

בהשתתפות: חסיק ברבר (אלוף בצלות), אודי פלד (אלוף שום), עומר שהם (מלך האי), יובל כהן (מלכת האי), שושקה ברבר (היועץ החכם), ישי קציר (עוזרו הנאמן), שלומי עזרן (השליח), חלי יבור, אלברטו בן-בונן, זוהר מור, אורית בן-נחום (המספרים).

רקדניות: נעם סוסן, נעה כהן, דפנה כהן, מיכל שטייף, שיין ביטי, ענבר גלעד, שחף קפולניק, עדי מרציאנו.

עיצוב: לימור רימון ומיכל שהם.

תלבושות: יעל קרניאל, עדה כץ, דיאנה שמעוני.

פלייבקים: נעם דינסטג.

עוזרי בימאית: מעיין פלדבאום, רשף ספיח.

בימוי והפקה: מעין יובל-שהם.

בחסות ו. התרבות, רמת יוחנן.

  כך היה -

 

 

א. פלד

חנוכה – חג הגבורה.

אפרופו "חג הגבורה", נזכרתי בשני סיפורי גבורה של ימי ילדותנו המופזים:

סיפור גבורה א'

בבית המט לנפול (בינתיים כבר נפל) בו התגוררו לאחרונה משפחות שטייף ושמעוני, התגורר פעם אליעזר הלבני, הוא לוזר. אני לא יודע מה היה אופיו האמיתי של האמן שתום העין, אבל בעינינו, הילדים, הוא נראה ממש מפחיד, בעיקר בשל עינו המרוטשת שלא כוסתה ברטייה.

אבל הייתה ללוזר גינה נהדרת. קודם-כל גדר הפיטנגו הסבוכה. כאן לא התעוררה שום בעיה. מקובל שהפירות הצומחים בצד המדרכה שייכים לכלל. אבל במרכז הגינה גידל לוזר אבטיח. אני אומר בכוונה אבטיח ולא אבטיחים, כי זה מה שהיה שם. אבטיח אחד. אנחנו עקבנו בדבקות אחר התפתחותו של אותו פרי ירוק שהלך והשמין מיום ליום. מחשבים את המועד המתאים ל"פילוחו", תרתי משמע. דהיינו – לא מוקדם מידי, שמא לא יהיה בשל דיו, אבל גם לא מאוחר מידי, שמא יקדים אותנו לוזר ויקטפו (מה עוד, שהתהלכו שמועות שלוזר עושה מן הפירות שבגנו חמוצים, ולהבדיל – גם ריבות).

הגיע יום ה-ע'. התכנסה קבוצת פקודות, למיטב זכרוני בפיקודו של יגאל אופק. במסגרת ארגון ה-"כוחות ומשימות", נקבעו תשמועים, תצפיתנים, מאבטחים – כל אלה על מנת להתריע אם חו"ח יגיח עלינו לפתע "לוזר האיום" ממקום מארבו. התפקיד החשוב ביותר – את זאת אני בפירוש זוכר – הוטל על יוחנן קרוא. יוחנן שהיה מפורסם בלפיתת הברזל של אצבעותיו, מונה להיות הסוחב. מי שבפועל ימלוק את הכדור הענק, וירוץ איתו לחיק המבטחים של מטע הבננות הסמוך.

בלילה התגנבנו למקום. כל כוחות המשנה הושמטו והתמקמו בשטח כמתוכנן. יוחנן, עם יגאל בחיפוי צמוד, ניגשו אל האבטיח. יוחנן קטף ... לפת באצבעות הברזל ... והחל מתגנב אל מחוץ לגינה ... ואז זה קרה!

אשר יגורנו בא. לוזר, עינו האחת רושפת אש, פרץ ממקום מארבו והסתער על יגאל ויוחנן. יגאל נשא רגליו וברח. ויוחנן ... יוחנן דווקא גילה דבקות ראויה במשימה. לפיתת הברזל הוכיחה את עצמה. הוא רץ עם האבטיח הענק והגיע עד למדרכה ... אבל שם... אויה ... לא עמד לו כוחו, האבטיח נשמט והתפצח על הבטון בקול רעם אדיר.

אבלים וחפויי ראש הגענו אל מקום הכינוס בעבי מטע הבננות. שם מלאנו את כרסנו אשר קיוותה לעשות אבטיחים, בפלחי בננות באושים.

 

סיפור גבורה ב'

לפני כשבועיים התעוררתי בחמש בבוקר (שעה טראומטית) ונסעתי ל"תל עזקה", על מנת לעמוד שם למעלה, ולחכות לבני הצעיר שהונחת בהליקופטר בוואדי סמוך, וטיפס את המצוק עם חבריו, הצבועים כולם בצבעי מלחמה. "סיום מסלול". חצי שנה קודם לכן עמדתי על אותו תל, לקבל את פניו של הבן השני. כיצד הגיעו שני בנים לאותה יחידה העוסקת ב"סילוק פצצות" והמונה רק כמה עשרות לוחמים? לפלא היה הדבר בעיני, עד שנזכרתי והבנתי שמדובר כאן בכשל גנטי מובנה.

ובכן, מעשה שהיה – כך היה. היינו בני חמש או שש, בגן הילדים. יום אחד מצאנו בחורשת האיקליפטוסים הקרויה היום "הנווה", רימון מילס בריטי (כזה שמעטפתו נראית כמו קוביות של שוקולד).

למרות גילנו הרך, כבר ידענו שיש להתייחס לחפצים כאלה במשנה זהירות. לכן התחבאנו מאחורי גזעי האיקליפטוס, במרחק ביטחון של לפחות חמישה מטרים מן החפץ החשוד, ומשם ידינו אבנים גדולות ברימון, על מנת לגרום לפיצוצו "המבוקר". אלא ששיטת ההפעלה מרחוק לא הועילה. מאליו מובן, שבאותם ימים רחוקים לא היו ברשותנו "רובוט" ושאר אמצעים מתוחכמים הקיימים היום. לכן לא נותרה בידינו ברירה. איש - איש בתורו, נטלנו את הרימון והטחנו אותו בסלע הגדול, כשאנחנו מקפידים כמובן להשתטח מייד על האדמה, על מנת שלא להיפגע מן הרסיסים.

לימים הבנתי שהיה לנו מזל לא קטן. הרימון כנראה לא היה "חמוש", דהיינו, ברימונים ההם היה נחוץ להשחיל את הנפץ לתוך מעטפת הרסס, וסביר להניח שהנפץ פשוט לא היה שם. אבל נראה שאת יצר הניפוץ והפיצוץ הורשתי לצאצאי..

  

תְּהוֹם הַזְּמַן

 

קָרֵב וּבָא חַג הָאוּרִים

הַשָּׁמַיִם מֵעַל לָרב בְּהִירִים

הַיָּמִים, יָמֵינוּ לָאו דַּוְקָא זוֹהֲרִים.

 

תְּחוּשַׁת הַשְּׁלִיחוֹת דּוֹמֶה שָׁכְכָה

אֵשׁ הַיַּחַד כִּמְעַט דָּעֲכָה,

פּה וְשָׁם גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת

מְלַבָּה אֶת חוּמָה וְאֵינָהּ מִתְיָאֶשֶׁת.

 

חַג הָאוּרִים כְּתַמְרוּר כְּרַמְזוֹר

הוּא הָאוֹת כִּי יָכוֹל הָאוֹר לַחְזוֹר,

מִי יִתְנֵנוּ הַרְצְפלֶד הַשָּׁר בִּשְׁקִיקָה

וּמַדְלִיק לֶהָבָה, מַשּׂוּאָה יְרֻקָּה.

 

כִּי מִי הַיּוֹם שָׁר וּמְזַמֵּר

עַל טוּרִיָּה,קִלְשׁוֹן מַקּוֹשׁ, מַעְדֵּר.

הַיּוֹם הַמַּחְשֵׁב הוּא שִׁיר הַשִּׁירִים

שְׁלמה שַׁיָּךְ לְיָמִים אֲחֵרִים.

 

אוּלַי הַגִּשּׁוּר שֶׁהִגִּיעַ לְכָאן

יוּכַל גֶּשֶׁר לִבְנוֹת מֵעַל תְּהוֹם הַזְּמַן.

 

            ראובן עזריאלי 08\ 12\ 16 

 

 

סיפורו של שיר/ נורית פיינשטיין

היה היה מלך רשע

 

מלים: יצחק קצנלסון,

לחן: ישראל גלדשטיין       

 

 

 

מסורות, במה הן נבחנות? ביכולתן לעמוד במבחנו של הזמן. השבוע, כשהחלו ילדי כתות א'-ב' להתכונן למלא את תפקידם המסורתי זה למעלה מ-55 שנה בקיבוצנו, התברר כי יש בהם מי שמהווים דור שלישי לזמרי "היֹה היה" ברמת יוחנן, ואם כך- הרי שזהו מנהג שעמד במבחנו של הזמן, זוהי מסורת.

ומסורת זו לנו מנין?

קרקע לידתו של השיר בגן ילדים עברי בעיר לודז' שבפולין בעשור השני של המאה העשרים, אולם הורתו במפעל חינוכי שהקימה משפחה אחת, משפחת קצנלסון, כבר במאה ה-19, משפחה אשר שמה לה למטרה להעמיד דור של ילדים יהודים, דוברי עברית ובעלי זהות יהודית-ציונית. בגן זה למדו הילדים עברית וכל חינוכם נעשה כשהמורשת היהודית לנגד עיניהם ופניהם לציון. הגננת, שיינדל פיינשטיין-קצנלסון, חיפשה דרכים להעביר תכנים אלו בדרך חוויתית ובאמצעים חינוכיים שהיו מקובלים בגני הילדים הפרבליים באירופה. לפי שיטה זו, הפונה לחמשת חושיו של הילד, השינון, השירה והתנועה הם הדרך המתאימה להקניית מושגים ושפה. בעידן שבו היתה ספרות הילדים בחיתוליה, לא כל שכן ספרות הילדים העברית, לא היו בנמצא טקסטים שיהלמו את צרכיה החינוכיים ולפיכך, פנתה הגננת אל אחיה, המשורר יצחק קצנלסון, שהיה מחנך ומורה כשאר בני המשפחה הענפה, וביחד חיברו לכל החגים שירים המלמדים את סיפור החג ומנהגיו וכן שירים על עונות השנה, על ארץ ישראל ונושאים נוספים מעולמם של ילדים.

ב-1918 ראה אור בורשה הספר "גן ילדים" שבו כונסו מילות השירים שנכתבו עד אותה שנה, כמו גם הלחנים, המלים העבריות שיש להקנות לילדים באמצעות השירים וכן הוראות הפעלה: כיצד להמחיז את התוכן ולשתף בו את הילדים. טכניקות כתיבת השירים מגוונות אף הן, אך המשותף להן שכולן נועדו להתאים את השיר לילדים בגיל של טרום הקריאה. כך למשל בשיר שבו עסקינן חוזרים הילדים על דברי הסולן המבוגר וכך מפנימים את תוכנו ללא הצורך לקרוא. העותק של הספר הנמצא ברשות משפחתנו, הוא מן הבודדים שנותרו. שואת יהדות אירופה בה נספו בני המשפחה המיתה חורבן על מפעלם החינוכי והספרים עלו בלהבות.

בגן הילדים דנן למד גם בנה של הגננת, אבינו/סבנו בן ציון ז"ל, שעבורו ועבור חבריו נכתבו השירים בראש ובראשונה, בטרם נפוצו לכל רחבי הפזורה היהודית וכמובן גם לישוב העברי המתחדש בארץ ישראל. ילדים אלו היו אמנם מעין "שפני הניסיון" של משפחתם ומחנכיהם ביישום מטרותיהם החינוכיות והציוניות, אך ימים הגידו והגשמת החזון במו חייהם של ילדים אלו היה לעובדה קיימת כשבגרו, עלו ארצה והקימו התיישבות, כמו גם בעברית הרהוטה שהיתה שגורה בפיהם. כאן המקום להזכיר כי באותה כיתת גן התחנכה גם הילדה אסתר וייסבלום, היא אסתרקה קרוא והתרגשותה היתה בלתי מוסתרת כשברבות הימים שרו נכדיהם של השניים, יובל ואדם, את השיר בגן הילדים שלהם, גן רימון ברמת יוחנן שבארץ ישראל.

וכיצד הגיע השיר לרמת יוחנן? עם הפילוג בקיבוץ המאוחד ב-1952, עברה משפחתנו ביחד עם קבוצת משפחות לרמת יוחנן. צעיר הבנים, משה, נקלט בגן רימון והוא שגילה לגננת רחל מסינגר ז"ל שלאבא שלו יש שיר לחנוכה ש"אף אחד לא מכיר".

בן ציון הגיע לגן רימון, הושיב את הילדים במעגל סביבו, בדיוק כשם שעשה דודו, המשורר יצחק קצנלסון, כאשר הוא עצמו היה חניך בגן הילדים של המשפחה, ושר לילדי הגן את "היֹה היה" והם חזרו אחריו. ממסיבת החג בגן התגלגל השיר אל המסיבה בחדר האוכל והפך לתפקידם המסורתי של ילדי כתה א' בנוסף ובדומה ל"מה נשתנה" בליל הסדר. גם כאן, כמו בפסח, נתקיימה בנו באמצעות השיר מצוות "והגדת לבנך". ומכאן הכל ידוע... שנה שנה בקולו הרועם ובחרון אפו על המתנכלים לעם ישראל הפליא סבא בן ציון לשיר עם ילדי רמת יוחנן לשמחת כולם. מאז הסתלקותו נטל את מקומו בנו הבכור, אהרון, המכונה פוני.

חורבן יהדות אירופה לא יכול היה לשיר הזה. בנוסף לקיבוציהם של בני המשפחה, בהם מושר השיר עשרות בשנים, אנו שמחים לגלות מדי שנה כי השיר התגלגל למקומות נוספים בארץ בהם חיים בני רמת יוחנן הזוכרים אותו מילדותם. ואנחנו, כמו בשנים שחלפו כך בימים שיבואו, נוסיף ונשיר את השיר האהוב על הילדים והמספר לא רק פרק בתולדות עמנו ובגבורת המכבים, אלא גם פרק בתולדות משפחתנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

  

הודעה חשובה מהביטוח

לכל החברים שנסעו בתקופה האחרונה לחו"ל וקיבלו מכתבים הביתה. לא להיבהל !!! עקב טעות במערכת המחשוב של מגדל, נשלחו לחברים מאות מכתבים שגויים. ביטוח הנסיעה שולם. 

                                               בברכה, דניס רותם

 

 

 

יהודה טל

מפלגת עבודה

הערות בשולי הפריימריס

אז מסתבר שהאמירה: "מי שמצביע משפיע", הוכחה אצלנו כאמת מנצחת. התוצאות שהושגו אצלנו, אכן השפיעו. למעשה, אף העמידו אותנו בראש סולם המשפיעים.

כדי שלא אמצא אומר דברים בעלמא, אציג להלן מספר נתונים מספריים, המוכיחים את משפט הפתיחה שלמעלה.

קודם כל, מבחינת מספר בעלי זכות ההשתתפות בפריימריס (קרי חברי מפלגה העבודה), ביחס לכלל האוכלוסייה, אנחנו נמצאים במקום הראשון, ועולים על קיבוצים גדולים מאיתנו כגון: מעגן מיכאל, יגור, ושפיים.

מעבר לנתוני גודל האוכלוסייה ומספר חברי המפלגה, מה שחשוב לא פחות ולמעשה אף יותר, היא מידת הניצול של היכולת הפוטנציאלית.  גם כאן אנו נמצאים במקום הראשון ללא עוררין. עם לא פחות מ-70 אחוזי השתתפות, הגענו למספר מצביעים שווה למעגן מיכאל, ולעניות דעתי, לחלוקה פנימית טובה משלהם.

לסיכום – ברצוני להדגיש, כי לא רק שהדברים אינם נעשים מאליהם, אלא שבמקרה שלפנינו, נדרשו שותפים רבים כדי להגיע לתוצאה כזאת. מחוץ ללא מעט "סייענים" מסורים, מן הראוי להביע הערכה לכל מי שטרח ובא להצביע, שכן בבחירות הללו, אפילו עצם מעשה ההצבעה חייב החלטה בנוסח "אף על פי, ולמרות הכל".

משפט זה מביא אותי להבעת המשאלה, שגם בשלב הבא – הבחירות לכנסת – נשכיל כולנו לפעול ברוח אותה הבנה, שלמרות הכל עלינו להצביע "עבודה". שבת שלום. 

 

 

פינת החיסכון  חסכוני וירוק

לבקשת חברים אנחנו חונכים כאן את פינת החיסכון הקטן. הפינה לא תעסוק ב"עקירת הרים" אלא בהצעות צנועות ששכרן עשוי להצטבר להון גדול. והפעם – חיסכון בשקיות ניילון.

בקנותנו מצרכים בכל-בו/מרכולית, אנחנו משתמשים בשקיות ניילון קטנות לעטיפת כל מוצר/פרי/ירק  בנפרד, ואותן אנו שמים בתיק הנשיאה הירוק הגדול. זה מקל עלינו בקופה, ומפריד בין המצרכים השונים.

בבית, אחרי "פריקת הסחורה" למקרר, או על השיש במטבח, נותרות בידינו השקיות הקטנות הריקות !

הצעה: במקום לשמור את השקיות הריקות או לשלוח אותן לפח המחזור או סתם לזרוק, נשים אותן בחזרה בתיק הנשיאה.  כשנלך בפעם הבאה עם תיק הנשיאה לקניות, כבר תהיינה בתוכו שקיות הניילון הקטנות, ונוכל להשתמש בהן שוב.  זה יהיה חסכוני, נוח,  וגם 'ירוק'.

  

פנייה לציבור החברים

בימים אלו אנחנו מתחילות למכור גבינות ומוצרי חלב ישירות מחדר החלב לקונים מבחוץ.

אנחנו מבקשות מאוד מהחברים, להפנות את כל המעוניינים בגבינות, אלינו ולא לקנות עבורם במרכולית. המחירים לחברים מסובסדים וכדי שנוכל לשמור על רמת המחירים נמוכה במרכולית, עלינו לקבל מחיר גבוה יותר + מע"מ מקונים חיצוניים.

הצלחתנו – הצלחתכם! תודה על שיתוף הפעולה, בנות חדר חלב.

  

הודעה מטעם המחלבה ("חדר חלב")

אנו מכריזים בזה על תחרות למציאת שם מתאים למחלבה. על השם לציין, בקיצור נמרץ, את ייחודה של מחלבתנו, ואיכותם חסרת התחרות של מוצריה.

 צוות שיפוט שיהיה מורכב מעובדות המחלבה יבחר את השם הזוכה.

הזוכה יזכה במגש גבינות הבית על חשבון הבית. יחולקו גם שלושה פרסי תנחומים.

(על מנת שלא להרתיע את המציעים, מוצהר בזה שבמידה ויוצע שם על ידי אביהו, הוא יזכה בפרס מיוחד מחוץ לתחרות, כי "זה לא כוחות").

  

טיול גיבורים – סליחה!

מרשימת ה"גיבורים" שסיימו את המסע מרמת יוחנן לכנרת, הושמט בטעות שמו של אורן קוטלר שהיה אחד הגיבורים המשמעותיים במסע זה! למרות שהגיע חולה וללא שק שינה, סחב אורן את כל הדרך, בנחישות, עד לנקודת הסיום. אורן, אוהבים אותך המון, ומתנצלים על הטעות המצערת ...

  

רפאל רפפורט

חנה ושבעת בניה.

אותי הדמות הזאת מצמררת. להקריב את הבנים על קידוש השם זה חילול השם.

טיטוס נתן מוצא, זרק מטבע, הבנים היו צריכים להרים אותו, ובכך ישתחוו אליו. חנה דחתה את המוצא והעדיפה את הוצאתם להורג. היהדות משופעת במצבים כאלה, ובמקרים רבים מצאה מוצא מן הסבך. למשל: הכיפה שהפכה לסמל. דניאלה וייס הפנימה את הקנאות של חנה, וממריצה את נוער הגבעות לבצע מעשים אשר לא ייעשו. האפיפיור דרש מהיהודים לחבוש מצנפת בבית הכנסת, חלקם ראו בזה משום חילול השם. הרבנים הוציאו פסק הלכה דרבנן, המרשה לכסות את הראש משום: "ונשמרתם לנפשותיכם". מאז הכיפה נהפכה לסמל יהודי. אנו רואים בהקרבה נוסח מצדה אות גדול, אבל ישנה גם גמלא, שבה יוסף בן מתתיהו בחר בחיים, והשאיר לנו רישומים רבים מתקופתו. אין לבחור  באבדון, אבל הזכרתו נותנת טעם לחיים.

 

תל יוסף

תל יוסף הייתה התחנה האחרונה בגיבוש חברת הילדים בית אלפא. מחנה רטיסבון של הגדוד בירושלים, חורשת האורנים במרכז הכרמל, ולבסוף תל יוסף. היו שם עצי דום ענקיים, מרתף לייבוש טבק. לתל יוסף היו עדר כבשים, וכלבי זאב לשמירה. כאשר הגיעו זאבים לטרוף את הכבשים, הרועים לא הבחינו והצליפו בהם בשוט. אוהל האכילה היה מתחת לעצי הדום. היה שולחן ארוך, ועליו מפת שעוונית המשתפלת לשני צדדיו. כאשר ישבת, היה עליך להיות ערני. אם נשפך משהו, צריך להרים את המפה ולא, קיבלת את התשפוכת לחיקך. קראנו לזה "תעלת בטון"..

 

המספרה פתוחה ! עכשיו יותר מתמיד ...

לכל מי שעוד לא יודע, ומעוניין:

שעות העבודה במספרה הן:

קרול – בימים  א',  ב',  ג',  –  מ- 07:00  עד  15:00

                      ד'           –  מ- 07:00  עד  14:00

                      ה',  ו',     –  מ- 07:00  עד  12:00

 

מישל – בימים א', ב', ג',    –  מ- 15:00 ואילך

                       ד'         –  מ- 12:00 ואילך

עמוס – כל שבוע ביום ד',   –  מ- 14:00 ואילך

ערן – כל שבועיים ביום ג'  – מ- 9:00-15:00

לספרים החיצוניים  –  ההרשמה בלובי חדר האוכל, על לוח המודעות.

לספריות המקומיות, ניתן להזמין תורים בטלפון של המספרה / הפרטי או סתם על השבילים.

בואו בהמוניכם לחדש ולהתחדש.                                                       צוות המספרה .

 

 

מזל טוב

לליאת וליאור חדד להולדת הבן הבכור.

לניצה דוד ולשרוליק אופק, להולדת הנכד הראשון.

לסבתא רבא מינה להולדת הנין.

ולכל המשפחה –  רוב ברכות.

  

"ברמה"

                              עריכה – אודי פלד.                    הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

 

חג אורים שמח!!!

barama2@ry.org.il

 

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama