שְׁמוֹר אֱלֹהִים, עַל הַגֶפֶן, הַתָמָר, הַרִמוֹן וְהַזָיִת,

שִׂים שָׁלוֹם וָחֶסֶד עַל הַרָמָה, שֶׁהִיא תָּמִיד בַּיִת.

שנה טובה!

 

 

אלא עכשיו נחפש דרך חדשה

פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל, אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בליבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

                          ש"י עגנון. "ימים נוראים"

 

            לכל עובדי "פלרם תעשיות בע"מ" בארץ ובעולם, שלוחה ברכת שנה טובה, שנה של התגייסות לכוח אחד, שנה של תנופה,

           השגת היעדים ועמידה באתגרים שבפתח. שנה של עשייה רבה, חברות ואחריות משותפת, שנה של הצלחות לרוב ומי ייתן

           ויהיה רק טוב!

לכל חברי רמת-יוחנן, הבית של פלרם, שנה טובה ומוצלחת, בחברה ובעסקים, שנה של שיתוף פעולה בכל התחומים והשגת המאוויים. 

                                    ארנון אשד

  

 מערכת החינוך מברכת את ילדי רמת יוחנן

קטנים וגדולים, פעוטים ומתבגרים,

תינוקות ונערים.

תהא השנה הבאה עלינו לטובה

שנת בריאות, שלוה ושלום,

סבלנות, סובלנות והתחדשות,

טף ימלא בתינו בטוהר ובאושר.

        

אליעזר גוטמן

ברכת המזכיר לשנה החדשה –

 

רגע לפני כניסת השנה החדשה, אנסה לסכם את זו שנגמרת. מדובר בסיכום ביניים, שכן בפועל  העבודה ממשיכה ברצף.

אז מה לוקח את מירב הזמן והאנרגיות? ייצוב המערכת. האירגון (הקיבוץ) שלנו צריך תחזוקה שוטפת, ללא הפסקה. הוא נבנה, ועדיין בנוי, על כך שהפרטים שבו צריכים לתת יותר ממה שנדרש בתקנון כזה או אחר. ברור לי שאם כל אחד היה נותן רק את מה שהוא חייב, היינו נראים כמו רוב התנועה הקיבוצית.

שלא יהיה ספק – לשמור ולשפר כל הזמן את הקיים  בנקודת המוצא שלנו זה אומר - הרבה חברים שנותנים יותר ממה שחייבים -  מפעילים מוסדות, ענפים, תאגידים, מתחזקים מסורת וחגים, דואגים לחינוך, לבריאות, לאיכות חיים, ואפילו לצאת החוצה ולהביא משכורת שהיא מעבר לשכר הממוצע במשק, זה דורש הרבה מאמץ ובמיוחד רוח שייכות ואיכפתיות.

 

היום, לאחר תקופה קצרה בתפקיד, אני יודע טוב יותר, שרובנו נותנים יותר ושביום שלא ניתן - נתחיל לפרק.

ברוב המיקרים, כל אחד רואה את חלקת האלוהים הקטנה שלו, ולפעמים "כאן קבור  הכלב".  כמעט כל אחד מאיתנו משוכנע "אני נותן לאירגון יותר מהממוצע ובשל כך מגיע לי יותר"  (תיסמכו עלי, יש נוסחה כזו).

 

ומה אני עושה?

בחלק גדול מזמני אני מתמודד עם טענת ה"מגיע לי". הרבה מזמני מוקדש לשכנוע ושמירת האיזונים של חלוקת העוגה הציבורית באופן הוגן. ובמקביל משתדל שלא לפגוע ברמת הנכונות של כל אחד מאיתנו לתת יותר, שהרי פתחתי ואמרתי- אחרת "העסק לא יעבוד".

 

חלק גדול מהזמן מוקדש לפגישות עם החברים סביב נושאים שונים, במיוחד דיור, צריכה, ועבודה.

בנוסף, אני עושה סדר, שכן קודמי בתפקיד ניחן, בין שאר סגולותיו, בזיכרון פנומנלי, ולכן הניירות השונים לא נשמרו בסדר הנכון. לפי-כך חלק מזמני מוקדש למציאת ההחלטות, העלונים והתקנונים ולאירגונם בתיקיית הנהלה משותפת, ואפילו יש תיקווה שבקרוב כל החברים  יוכלו ליהנות מקריאה ולימוד ההחלטות דרך הרשת.

 

איני שוכח לרגע שבתפקידי יש שליחות, וזה אומר – לזוז הצידה לא מעט, לראות את כל התמונה, ולדעת שאסור להישאב לעבודה השוטפת בלבד. חייבים לזוז (פרנסות), לבדוק (חלופות), לתקן (יום קובע), לשפר (לצמוח – כמותי ואיכותי).

 

לשנה הבאה אני מאחל לנו ולשליחינו שמעבר לים, שנדע יותר להקשיב, לוותר, לתת, שנהיה סבלנים וסובלנים, שנרצה להיות ביחד, והכי חשוב – שנהיה בריאים.

 

ולגבי חג המים – שמחתי לקבל את הביקורת על הניסיון לבטל את השמחה, זה בהחלט עזר לעושים במלאכה להירתם מחדש למבצע..

 

  

 

לפי מסורת חז"ל, ראש השנה הוא יום הדין והוא פותח את עשרת ימי התשובה המסתיימים ביום הכיפורים:

"בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג (= בסוכות) נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים..."

                         (מסכת ראש השנה)

 

דניאל פרי

ברך עלינו את השנה הזאת

מהנעשה בענפי השירות

בפיתחה של שנה חדשה אני רוצה לאחל שנה טובה לכל החברים, שנה של הצלחה מישקית, של בניין ושיגשוג, של עמידה בלוח זמנים לפי המתוכנן. שנה של שירות יותר טוב לחבר, שנה של חברות והקשבה, של הבנת הצרכים והתאמת הרצונות מול יכולת הנתינה והביצוע.    

בשלושת החודשים הבאים אנו נכנסים לעבודה על תוכנית המשק, תיכנון השקעות, מקורות ושימושים. זהו ריטואל קבוע, שתחילתו אחרי ראש השנה, ובו אנו עושים את החשבון ובודקים את המעשה מול התוכנית.

אז מה יש לנו- 

 

בנייה ושיפוצים

אנו נמצאים בעיצומה של תוכנית בנייה ושיפוצים מואצת. כל מי שעובר בשטח יכול לראות ששלושה בתים בשכונת "הדס" צפון כבר מתרוממים כלפי מעלה, כבר אפשר להבחין בצורת הבית, איך הוא ייראה. בשלושת הבתים האחרים באותה שכונה, התחלפו הדיירים כידוע, ויחד איתם גם התוכניות. עריכת תוכניות חדשות מצריכה זמן, וזה למעשה מה שמעכב עכשיו את המשך הבנייה. כך או כך, אני מקווה שנצליח להגיע ליציקת הרצפות ביתר הבניינים בשכונה זו עוד לפני הגשמים. אך כאמור, זה בידי המתכננים.

תחום נוסף הוא "פינוי בינוי". במסגרת זו שני בתים כמעט מוכנים להתחלת בנייה. גם איתם אנו מקווים להגיע לשלב יסודות ורצפות עד הגשמים. אשר לארבעת הבתים שאמורים להיבנות במרכז חצר המגורים, התיכנון עליהם עוד יימשך זמן מה, קצת מעבר למה שתוכנן מראש. מאחר והבניינים האלה חורגים במידותיהם בהשוואה לסביבה, יש כוונה להציג בפומבי את תוכנית המיתאר של השטח עם הבניינים, על מנת לקבל את התרשמות הציבור. גם זה יקח קצת זמן.

בתחום השיפוץ מתקדמים בקצב נאה, ממשיכים בשכונת המרכז, כיום נמצאים בתי טלמון ואחיטוב לקראת סיום. דירות אבן-דר, קוק, זיכריני, חגי לקח, ונבו באמצע שיפוץ, ויש כוונה להתחיל את דירות עליזה רוסלנדר ומשפחת יובל.

ככלל, יש הרבה התעסקות סביב השיפוץ, משתדלים לעמוד בקצב ובהתאם לתוכניות.   

 

עמידה בתקנים של משרדי הממשלה

על פי בדיקה שנעשתה על ידי גורמים מטעם אותם משרדים, מתברר שאין אנו עומדים בתקן כנדרש במגרש המשחקים ליד חדר האוכל, ויש ליקויים בטיחותיים. עקב כך הותחל בטיפול על מנת לתקן את אותם ליקויים, כדי שהמגרש יעמוד בתקן, ויחזור לשימוש שלשמו הוא נועד.

ככלל יש לנו בעיה בנושאים האלה מתוך כך שכל פגם, או ליקוי, שנראה לנו חסר ערך, או שדרישות הבטיחות לגביו הן מוגזמות ומופרזות מאוד, בעיני המחוקק והממונים על הבטיחות והתקינות הדברים נראים אחרת, ואין לנו אלא למלא אחר התקנים האלה שאנו מחוייבים לעמוד בהם על פי החוק, ובידם של המשרדים הממשלתיים לכפות זאת עלינו.

אותו דבר אמור גם לגבי גידור גני הילדים. התקן הנדרש על מנת לקבל את התקציבים שמגיעים לנו עבור הגנים הוא גדר בגובה של 2 מטר. בקיבוץ שבו הכל פתוח זה יכול לעורר גיחוך, אך שוב, אלה התקנים ואלה הדרישות, וכל הקיבוצים שניסו להתחכם בנושאים האלה בסופו של דבר "התכופפו", כך שגם אנחנו נבצע את זה, גם אם זה לא נראה לנו מתאים לאורח חיינו.

 

שירותים

לא יאמן אך תחת הכותרת שירותים אנו אחראים על 65 פעילויות שונות. לא לכולן אפשר להגיע יום יום, ותשומת הלב, מטבע הדברים, ניתנת בעיקר בעיתות משבר. את המסה הגדולה תופסים כמובן ענפי הבניין והמזון, בית הסיעוד, ובית מוסדות על שירותיו השונים. לפי הדו"חות הכלכליים שקיבלנו לאחרונה על הפעילויות הנ"ל, במספר מוקדים יש חריגות גבוהות  מאוד בתקציב. הענף העיקרי שבו יש חריגה גדולה הוא ענף המזון, והחריגה היא במאות אלפי שקלים. גם בית הסיעוד נמצא בגרעון גדול ועלינו לתת תשובה על השאלה, האם אנחנו מוכנים לשלם סכומי כסף גדולים על המטופלים החיצוניים. (מתוך 18 מטופלים, רק 3 הם חברי הקיבוץ). הנושא רגיש ולא פשוט. לאחרונה החליף יבגני קלריך את גלי שלם בניהול הבית, ויחד איתו נצטרך לחשוב מה עושים ואיך.

יש ודאי עוד נושאים הקשורים למתן שירות לחבר שמצריכים טיפול, אך אלה הנושאים הבעייתיים ביותר מבחינת העמידה בתקציב. על מנת להרגיע את הציבור, בינתיים לא עומדים על הפרק, ולא עולים במוסדות, שום רעיונות רדיקאליים לטיפול במצב בשונה מהקיים הנהוג אצלנו.

מיחשוב   

היום מכניסים בכל הענפים את תוכנת המחשב, כך שיחד עם מרכזי הענפים נוכל לפקח בצורה יעילה יותר על ההכנסות, ההוצאות, והתיפעול השוטף של הענפים השונים. ממש בימים אלה אנו מעלים את ענף המזון על המחשב וגם זה יעזור לנו לטפל בנושאי החריגה.

יש היום אפשרות לכל חבר להיכנס לדפי תקציבו האישי דרך האינטרנט, ולראות את ההוצאות והקניות שעשה, נכון לאותו יום. השימוש בשירות זה הוא קל ופשוט, ידידותי מאוד למשתמש, ומומלץ לעשות בו שימוש על מנת להתעדכן ולשמור על תיכנון נכון של הוצאות.

לסיכום -

יהי רצון שגם בשנה הבאה עלינו לטובה יעמדו לרשותנו אותם מקורות, שנותנים לנו את האפשרות להמשיך לבנות, ליצור, לקבל את השירותים הנחוצים, ולשמור על רמת חיינו לרווחתנו ולרווחת בנינו. אמן! שנה טובה. .

 

 

התחלה חדשה...

                                    נתי אבן-דר

הערכות והשערות כלכליות

בפרוס שנת תשס"ט

כל הנכתב מכאן ואילך הוא על דעת הכותב בלבד, ונעשה לבקשת העורך (שלבקשתו כידוע לא ניתן לסרב). מצבה של רמת יוחנן:

 

חוזקות/הזדמנויות

א.     לרמת יוחנן פעילות כלכלית ועיסקית רחבה ביותר. פלר"ם בראש וראשונה, ובעקבותיה תאגידים חקלאיים, ענפים תעשיתיים, יזמויות שונות וענפי שירות רבים.

ב.     לרמת יוחנן ופעילויותיה דרישה גבוהה לכוח אדם איכותי, שיכול להביא לכלל מימוש מיגוון יכולות בתחומים רבים, כולל אפשרויות התמקצעות וניהול ברמות גבוהות.

ג.       לרמת יוחנן משאבים כלכליים ופיננסיים ברמה טובה, שנצברו בהרבה שנים של עבודה,מחשבה, תבונה וחיסכון.

 

חולשות/איומים

1.                 לרמת יוחנן התחייבויות פיננסיות ברמה גבוהה: בבנייה -עשרות מיליוני שקלים בטווח מיידי, בצימצום פערים ובנייה חדשה, והמשך של מיליוני ש"ח שנתיים בהמשך. בפנסיה – שמירת סטטוס ברמה אופטימלית – גבוהה. בהיבטים סוציאליים וסיעודיים- דאגה ואבטחה לחוגים החריגים, החלשים, התשושים. בהיבטים של "הורשה"/"עזרה לבנים" – צרכים של אוכלוסייה קיימת ועתידית בגילאים "מתבגרים". ברמה השוטפת הידועה, בעיקר בנושאי חינוך, בריאות, תרבות.

2.                   רמת יוחנן מתקשה לאייש את כלל המישרות הנדרשות במרבית הרמות הנדרשות (כפי שצויין, על דעתי בלבד) ומתקשה להפיק את המיטב האפשרי מסיבות שונות.

3.                 שינויים כלכליים ברמה עולמית, שאמנם אינה שונה מהידוע, אולם מתבררת במלוא עוצמתה - תחרותיות גדלה והולכת, הצטמצמות "הכפר הגלובלי", האטה כלכלית שמתרחשת בטווחים קצרים, ובהשפעה כלל עולמית לאחר שיגשוג עולמי, ועוד, מול רמת "גמישות נמוכה" בצריכה הנובעת מהמבנה החברתי.

לא אמשיך לניתוח SWOT שידוע לחלקכם, ובכל זאת, מה המסקנות שלי:

 המסקנות הן בחלקן "כלליות וכוללות", כל אחד מוזמן לאמץ לחיקו את הנראה לו.

א. יש לקדם בצורה מתמדת וללא הרף את הגדלת ההכנסה של כלל רמת יוחנן. במקביל להגדלת ההכנסות, אני חושב שגם התייעלות היא הכרח. התייעלות, בענפי השירות בעיקר, תיצור בהכרח הגדלת ההכנסות. בקיבוץ ההתייעלות היא פן בעייתי אף יותר מהגדלת ההכנסות עצמן. מבלי להיכנס לאופן הביצוע – הגדרת המטרה וביצועה היא הכרח. ההכרח הזה הוא המטרה מספר אחת- נקודה!

ב. יש לשמור על הוצאה שוטפת הגיונית וסבירה. חלוקה מופרזת  היום תיפגע באופן אנוש במתן

תשובות לאורך זמן. יש צורך וחובה לעמוד בפני לחצים להגדלה של צריכה ללא הגדלת המקורות. (איזון מקורות ושימושים ברמה שנתית, ובוודאי רב שנתית).

ג.                   יש לחלק את השימושים, בתיכנון רב שנתי לכל הצרכנים הרבים והמגוונים, ויש לזכור שאפלייה, לטובה או לרעה, של חלקים מסויימים, תיפגום בציבור המגוון והרב שכבתי, תיפגע באיזון החברתי והכלכלי. בהקשר זה, חשוב לשמור על פערים סבירים בתוך החברה כולה. שום חברה ושום אירגון לא יוכלו להתקיים לאורך זמן עם רמת פערים פנימית גבוהה מדי. (למען הסר ספק, הכוונה היא גם לפערים בתחום השימושים, וגם בתחום המקורות, היינו גם פער גדול מדי בהכנסות/העברות לא אפשרי לאורך זמן).

טיפול טוב, קפדני ויעיל בנקודות אלו הוא מטרה ודרך יומיומית, חודשית ,שנתית ואינסופית. טיפול כזה הוא סיזיפי, קשה ומתיש, ומטיבו דורש ריענון השורות, אחריות של כלל חברי האירגון והסכמה רחבה ככל האפשר.

וכמובן שגם מזל, ורצוי מה שיותר, לא היה מזיק. (לפי המסופר, נפוליאון היה בוחר את הגנרלים שלו לא לפי יכולת טקטית, אסטרטגית, ניהול מערכה, יכולות מנהלתיות ועוד, אלא לפי מי שהיו לו הכי הרבה ניצחונות). שנה טובה!.

 

 

רֵיחַ סְתָו

 

אִם יִשְׁאַל אוֹתְךָ מִי כָּאן וְעַכְשָׁו

מַהוּ רֵיחוֹ הַמְּיֻחָד שֶׁל הַסְּתָו

אַל תְּהַסֵּס וְאַל תִּתְיָאֵשׁ

אֱמוֹר לוֹ בַּסְּתָו הַכּל מִתְחַדֵּשׁ.

 

הוּא בְּלִיל שֶׁל רֵיחוֹת הַמַּגִּיעַ לְכָאן

בּוֹ יַבְחִין כָּל אִישׁ אֲפִלּוּ תַּתְרָן,

הוּא רֵיחַ הַסְּפִּירְט מִקְּלִפַּת מַנְדָּרִינָה מִיכַל

בָּהּ טֶרֶם שִׁנֶּיךָ תִּנְעַץ וְתאכַל.

 

עוֹלֶה רֵיחַ עָדִין מִתּוֹךְ הָאָבָק וְהַחוֹם

בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים עֵת פּוֹרְחִים סִתְוָנִית וְכַרְכּוֹם,

רֵיחַ רִגְבֵי הַתְּלָמִים הַצּוֹפִים אֶל עַל

סוֹפְגִים בְּצָמָא אֶת טִפּוֹת הַטַּל.

 

הוּא רֵיחַ גּוּיָבוֹת חָרִיף מְשַׁכֵּר

אֶחָד מִמֶּנּוּ סוֹלֵד, הַשֵּׁנִי מִתְמַכֵּר,

בְּאַרְצֵנוּ שֶׁלָּנוּ הַסְּתָו הוּא קָצָר

כָּל כֻּלּוֹ בְּעֶצֶם עוֹנַת מַעֲבָר

וּבְלִיל רֵיחוֹתָיו יִמּוֹג כְּבָר מָחָר.

08\ 9\ 2     ראובן עזריאלי

לינט חורש

עשרה חודשים במש"א

לפני עשרה חודשים התחלתי את תפקידי כמנהלת מש"א ברמת-יוחנן. הגעתי למקום לא ידוע ולא מוכר – שינוי של 180 מעלות מהתחום בו עסקתי לפני כן. ניסיתי, ואני עדיין מנסה ללמוד את המקצוע, שהוא לא פשוט.

 

בתקופה הזו עסקנו באיוש נציגי ציבור להנהלות הקהילה והכלכלית, ונציגי ציבור לצוות צימצום פערים בשיכון. בשעה טובה סיימנו פרק זה לשלוש השנים הקרובות. (קדנציה של נציגי ציבור בהנהלות היא שלוש שנים).

נושא חשוב נוסף - אנחנו נמצאים בשלבים האחרונים לאישור רשימת הלומדים/משתלמים לשנה הקרובה (תשס"ט),.נושא זה התעכב מסיבות שונות, שרובן תלויות באי-ידיעת הנושא וחוסר הניסיון שלי.

במקביל, צוות מצומצם (מתוך חברי הנהלת מש"א) עסק והכין הצעה לתקנון הפרטת תורנויות, ובקרוב זה יגיע לדיון ואישור במזכירות ואחר-כך לדיון באסיפה, וכמובן קבלת ההחלטה הסופית בהצבעה בקלפי.

 

בימים אלו אנו עוסקים באיוש והרכבת צוות לבדיקת אורחות חיים ברמת-יוחנן. בפגישה משותפת של הנהלת הקהילה והנהלת מש"א שמענו המלצות לשיטות עבודה והרכבת הצוות משני יועצים שליוו קיבוצים שונים בתהליכי השינוי שעברו. בסופו של דבר נקבל החלטה גם אחרי שנשמע המלצות מחלק מאותם הקיבוצים, ונתחיל בבחירת האנשים לצוות.

 

בשוטף אני עסוקה בעזרה לחברים ולבנים/ות (בעיקר הצעירים) במציאת עבודה, נמצאת בקשר קבוע וצמוד עם הנהלת מש"א של פלרם, ומנסה יחד איתם לאייש את המישרות שמתפנות בפלרם בחברי קיבוץ (יש לזכור שצריך להתאים את העובד וכישוריו לתפקיד).  

 

לסיום – מצב העבודה ברמת יוחנן הוא יחסית טוב. רוב החברים עובדים ומתפרנסים, אחוז האבטלה יחסית נמוך, ולמרות זאת יש די הרבה בעיות של עודף בעובדים בענפים מסויימים –

אבטלה סמויה, ובמקביל יש גם ענפים בהם יש חוסר בעובדים ומאוד קשה לאייש אותם בחברי קיבוץ - מישרות לא "נחשבות", ומישרות בעלות קושי פיזי, ועוד... 

אני מאמינה שאנחנו (חברי הקיבוץ) נכנסים לתקופה לא קלה בכל הנוגע להחלטות בנושא תעסוקה ופרנסה ואני מקווה שנצליח לעמוד במשימות וביעדים. שנה טובה..

 

התחלה חדשה...

 

 

הפסקת חשמל יזומה

כמדי שנה יש לבצע טיפול מונע בציוד המתח הגבוה בפלרם ובקיבוץ. אנחנו מתארגנים לעשות את הטיפול ביום שלישי 7.10.08 . הטיפול יימשך  כ – 7 שעות, החל משעה 07:00 עד שעה 14:00 והוא יחייב הפסקת חשמל כללית. פרטים נוספים יבואו בהמשך.

                                                        דניאל פרי..

 

קיבוץ רמת יוחנן

תאריך: 15/09/2008

יו"ר : איציק לקח

מזכיר: אליעזר גוטמן.

מספר חברי האגודה: 369

נוכחים: 46 חברים.

סדר  היום:

1)                בחירת צוות צימצום פערים.

2)                הפרטת ארוחות החג.

הוחלט: 

1.        הצעת וועדת מש"א להרחבת צוות צימצום פערים ע"י שלושה נבחרי ציבור:

     טלי-גולן,  הגר-אדרי  ואיתן-ספיח  עברה ברוב מוחלט.

2.        בהצבעה ראשונה הוחלט שההצבעה תעבור לקלפי.  בהצבעה שנייה קיבלה האסיפה (ברוב של קול אחד) את הצעת המזכירות. (פירוט ההצעה בהמשך).

אליעזר גוטמן – מזכיר, איציק לקח – יו"ר האסיפה.

 

התחלה חדשה...

 

 

החלטת צוות כספים:

נתי אבן-דר, אבנר אחיטוב, דניאל יפה, עדי מאירוביץ, ויוי גלעד, עוז אלניר ומוטי חורש

בנושא:

 

העברות והפקדות לתקציבי חברים ומתוכם 21.09.08

לאור השינויים שחלו במצב ההשקעות במשק הישראלי - עליית מדד מחירים גבוהה, ירידה בתשואות בשוק ההון בכל האפיקים, כולל אפיקים שקליים - אין בשוק ההון מכשירים צמודים לטווח קצר. מאחר ותקציב החברים מוצמד למדד, ויתרה מכך, הצמדה זו ניתנת בגין מדד ידוע, נוצר מצב בו יש העדפה להעברת כספים לתקציב האישי. כידוע, מצב של אחזקת כספים משמעותית בתקציבים הוא בעייתי מבחינה מיסוי לקיבוץ. בנוסף, נוצר גם פתח "להעברות ספקולטיביות" אל התקציב ומתוכו.

אשר על כן, נקבעו נוהלי עבודה חדשים בנושא זה:

א.     העברה\הפקדה לתקציב האישי בסכומים לא מוגבלים ממקורות חיצוניים -

א1. העברה/הפקדה בלתי מוגבלת ניתנת להיעשות אך ורק מול "הוצאה מוכרת מיידית" (למשל הוצאה לבנייה צמודה להעברה, פרעון חובות והלוואות וכד'.).

א2. העברות כאלו יחייבו אישור המזכיר ו\או מנהל משק צרכני, בתיאום עם הגזבר.

ב.     הפקדות/העברות לתקציב האישי עם הגבלת סכומים ממקורות חיצוניים:

ב1. סכום עד 20,000 ₪ (עשרים אלף ש"ח) לחודש ניתן להעביר לתקציב האישי עבור כל בית אב ללא צורך באישור כלשהו.

ב2. חבר שיהיה מעוניין להפקיד/להעביר סכום גדול יותר, יוכל לעשות זאת לקרן המילואים- "קרן לרווחת החבר" בנוהל הרגיל, (ההעברה מתבצעת  ביום האחרון של החודש) או לכל חשבון אחר שיקבע החבר ושיהיה מקובל על הגזבר.

ג.       העברות ממקורות "פנימיים" לתקציב האישי -

ג1. העברה/פדיון לתקציב האישי של כספים שמקורם מקרן ההשתלמות של חברי רמת יוחנן תהיה בהתאם להתניות בסעיפים א + ב ( היינו הגבלה בסכומים לפי היעדים).

ג2. העברה/משיכה מקרן מילואים תהיה גם היא בהתאם להתניות (היינו ניתן למשוך/להעביר ללא הגבלה "ליעד מאושר", אם לא ניתן למשוך/להעביר רק 20,000 ₪ לחודש לכל בית אב) המשיכה תהיה בהתאם לנוהל הקיים (סוף החודש).

ד.      הבטחת תשואה בקרן המילואים -

במצב הנוכחי, בו הקרן משמשת להפקדה ומשיכה של כספים באופן נזיל (מדי חודש) לא ניתן להבטיח תשואה, ולכן קרן המילואים לא תבטיח תשואה להפקדות שיהיו בה. הקרן תמשיך להיות מנוהלת לפי המדיניות הנוכחית, כל עוד לא נקבעו והוחלטו שינויים בהמלצת צוות כספים.

צוות כספים יידון ויציע בהקדם חלופה של "קרן מילואים", או אפשרות להשקעה לטווח ארוך בתשואה מובטחת. בכל מקרה, טווח ההשקעה יהיה למספר שנים, ובכך יהיה שונה משמעותית מהתנאים הנוכחיים.

ה.     נוהלי משיכה מקרן מילואים – רווחת החבר -

ימשכו הנוהלים הקיימים היום. בקשות להפקדות או למשיכות נמסרות במהלך החודש באופן

שוטף, עד 5 ימים לפני סוף החודש. הביצוע הוא ביום האחרון לחודש הנקוב. ביום זה מבוצעות העברות מהקרן לתקציב החברים ומהתקציב לקרן.

בדבר שאלות, בקשות, או כל מידע שהוא, ניתן לפנות לכל חבר מחברי הצוות. .

 

 אודי פלד

אין שום שינוי

ושוב, כמדי שנה, חוזרים חגי תשרי. אין שום שינוי. הימים המחשיכים, תמונת השדות, הפירות על העצים, הטמפרטורות, הגשמים... הכל חוזר על עצמו בדיוק מתמטי.

זו המציאות היציבה היחידה בחיינו. בכל ההמולה, הבוקה והמבולקה, אפילו למרות האבולוציה, בכל-זאת יש ביקום משהו יציב וקבוע. איזו נחמה.

ולא תמיד היה הדבר כך. למעשה, כל הסדר הקוסמי הזה הוא תולדה של "יצר לב האדם".

וכך מסופר בפרשת נח, (בראשית פרק ח' פסוק כ"ה): "... לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו... עד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, יום ולילה – לא ישבותו".

לפני המבול, היה העולם דומה במידה מסויימת ללונדון. אי-סדר מוחלט בכל הקשור לעונות השנה, ומזג האוויר, וחום וקור, יום ולילה, קיץ וחורף. בוקר אחד התעוררת – חורף. למחרתו, פתאום קיץ.  צמרמורת אקלימית כרונית, חום וקור מתחלפים ביניהם ללא שום סדר והתרעה. אור וחושך, יום ולילה, מתחלפים ביניהם בלי שום משטר וסדר.

כנראה שהשינויים התכופים האלה שיגעו את האנושות בצורה כה אנושה, עד שלא נותר מנוס אלא להטביע את כולם במבול ולהתחיל הכל מחדש.

רק לאחר המבול החליט הבורא לעשות סדר בעולמו. מאז דופקות עונות השנה "כמו שעון שוויצרי" (המיוצר כמובן בסין) ולנו נותר להתעסק רק בשינויים הקטנים..

  

ויוי גלעד - יו"ר ועדת הפנסיה
דו"ח מוועדת הפנסיה 23.9.08

ראש השנה בפתח, וזו הזדמנות טובה לעדכן מה נעשה בוועדת הפנסיה.

1.                 קיצבת היעד ה"סופית" (תזכורת)
כפי שדיווחתי בפעם הקודמת, ועדת הפנסיה דנה בישיבתה מיום 27.7.08 בנושא קיצבת היעד "הסופית" של הקיבוץ. החלטת הוועדה הייתה: 
"א. לעצור באופן זמני בקיצבת היעד הנוכחית ולא להמשיך להגדילה. זאת, תוך שמירת הגמישות והאפשרות להמשך הגדלת קיצבת היעד בעתיד (אם יוחלט על כך).
ב. לא להתחיל למשוך קיצבאות בשלב זה.
ג. לבצע פדיונות חלקיים של עודפים שנצברו לפנסיונרים, תוך המשך התחשבות בשינויים עתידיים לרעה, ולאחר התייעצות עם היועץ הפנסיוני ומנהל ההסדרים.
ד. להסמיך את יו"ר הוועדה ואת אחראי הפנסיה לבצע את הפדיונות החלקיים האמורים מדי שנה."

 

2.                 מנהל הסדרים 
בשעה טובה כמעט והשלמנו את תהליך כניסת מנהל ההסדרים (חברת "מבטח סיימון") לתפקידו, בעזרתו של עדי מאירוביץ.
אני מקווה כי תהליך זה יושלם בקרוב וניתן יהיה להתחיל בעבודה השוטפת, שראשיתה יהיה בהוצאת דו"ח זכויות פנסיוניות אישי לחברים לשנת 2007 (ראה להלן).

 

3.                 מינוי סוכן לקבלת מידע
לאחר פניות חוזרות ונישנות לעובדי החוץ לחתום על כתב מינוי סוכן לקבלת מידע, שיאפשר למנהל ההסדרים לבצע את התפקיד אשר הטלנו עליו ולרכז את המידע בדבר הזכויות הסוציאליות של החברים, נותר עוד מספר מצומצם של חברים אשר עדיין לא חתמו על הנ"ל.
ועדת הפנסיה לא תוכל להוציא דו"חות אישיים לחברים אשר לא חתמו על כתב מינוי זה. יודגש שוב – לא מדובר על מינוי סוכן בעל סמכות לביצוע פעולות מול קרנות הפנסיה/חברות הביטוח בהן מופקדים כספים פנסיוניים של החבר, אלא על קבלת מידע בלבד.

 

4.                מאזן פנסיוני של הקיבוץ ודו"חות אישיים לחברים-שנת 2007
אנו מצויים לקראת סופו של תהליך הכנת הדו"חות הפנסיוניים של הקיבוץ והחברים לשנת 2007 בעזרת מנהל ההסדרים. אני מעריך כי במהלך חודש אוקטובר השנה נוכל להשלים המלאכה ולחלק לחברים את הדו"חות האישיים שלהם.

 

5.                 פנסיית שארים
נושא זה מצוי עדיין על שולחנה של ועדת הפנסיה, ונדון בישיבתה האחרונה, שהתקיימה בימים אלה. פנסיית שארים כוללת בתוכה שני תחומים משיקים:
- פנסיית שארים לעמיתים (כלומר לחברים שעדיין לא הגיעו לגיל פרישה).
- פנסיית שארים לפנסיונרים (כלומר לחברים שלאחר גיל פרישה).
בעוד שפנסיית שארים לעמיתים כוללת בד"כ שארים קטינים, הרי שפנסיית שארים לפנסיונרים כוללת בד"כ רק שְׁאֶר שהוא בן זוג. תוכניות הפנסיה של רמת יוחנן כוללות בחלקן פנסיית שארי עמית ושארי פנסיונר, חלקן שארי פנסיונר בלבד וחלקן לא זה ולא זה.
מכאן מובן כי המשימה של "השוואת התנאים" לכלל החברים בנושא זה הינה משימה לא פשוטה, ומכאן הטיפול הממושך בנושא. אם וכאשר תגיע הוועדה להמלצות כלשהן יובא הדבר לאישור האסיפה כמקובל.
שנה טובה לכל החברים ובני ביתם. .

  

    התחלה חדשה...

 

 

 

פשטה מדים

תימרה שוורץ השתחררה מצה"ל

ברוך שובך הביתה..

 

אם כבר לשרת

 התחלה חדשה...

אז כמו גבר

 

לפני שנה, או יותר, התגלגל לידי מתוך מכונת הכביסה "דיסק און קי", נקי ומצוחצח. כדי לדעת מי הוא בעליו ולמי עלי ולהחזירו, דחפתי אותו לאן שדחפתי במחשב שלי. והנה כבמטה קסם, הופיעו על הצג שפע של תמונות שעיסוקן חיי ימאים בצבא הרוסי. מלחים על מדיהם, כשברקע כלי מלחמה מפחידים בגודלם, אוניות אדירות מימדים. מרשים מאוד. אחד מאותם מלחים, הסתבר לאחר מכן, הוא פאבל, בחור חביב שהיה תלמיד באולפן שלנו.

פאבל, היום כבר עולה חדש, הוא נמצא שנתיים ברמת יוחנן, עובד בפלרם לשביעות רצון הממונים עליו. פאבל עדיין לא מדבר כל כך טוב עברית, לכן ביקשתי את אירה דון לדובב (ולתרגם) אותו ולשמוע ממנו חוויות מעברו הרוסי, ועל דרכו אל התחלה חדשה בארץ חדשה. (ירמיהו)  -    

 

פאבל מספר –

נולדתי ב - 1980 בנובוסיבירסק לאם יהודיה ואב נוצרי-רוסי. המשפחה לא דתית ולא שמרנו בבית מסורת, לא נוצרית ולא יהודית. אמנם היה בעיר בית כנסת, אך אף אחד לא הלך לשם.

על פסח שמעתי לראשונה רק בשנת - 2004 בפֶרְמִי, זו העיר האחרונה שבה גרנו ברוסיה לפני העלייה לארץ.

אמא שלי הייתה ווטרינרית, שאחר כך למדה גם הנהלת חשבונות אך לא עבדה בזה. 

אבא הוא איש צבא, סיים בנובוסיבירסק בית ספר צבאי לפיקוד, נשלח לאפגניסטן והיה אחראי על הכנת אנשי הפיקוד בתחום הפוליטי והמורלי. הוא היה מנהל שיירות שהעבירו ציוד, כלי נשק והספקה. זה היה שירות מסוכן, שנמשך שלוש שנים. אחר כך העבירו אותו לבאקו (אזרביז'אן) לשנה, משם לקושקה, עיר בגבול עם אירן, אחר כך שוב לעיר אחרת בגבול עם אירן. משם זכורים לי מערה ואגם עם מעיינות חמים של גופרית. צד אחד של המערה היה אירני והצד השני רוסי. אחר-כך העבירו אותנו למקום אחר שכוח אל, לעוד שלוש שנים, שם אבא הכין חיילים למלחמה באפגניסטן, אימן אותם בטיפוס על הרים, צליפה וכד'.

בשנת 1986 הוא קיבל דרגת סרן, ועברנו לעיר דֶסְנָה, 80 ק"מ מצ'רנוביל. אני זוכר שכל הזמן עברו שם מכוניות, שפיזרו מים כדי להוריד את האבק. חשבנו שהן מנקות את העיר... וכל הזמן נתנו לנו לשתות חלב... שם התחלתי ללכת לבית הספר. אחרי שנה עברנו לזֶ'רְקָסְק, לקייב, וגם לגרמניה ליד שלוטגיים, עיר של אנשי צבא רוסים. למדתי בבית ספר רוסי. באחד הימים נסענו לראות איך שוברים את החומה בברלין. אנשים לקחו חלקים למזכרת. אחרי שנה וחצי חזרנו לאוקראינה. אבא קיבל דירה מהצבא, בעיר חדשה. דירה ענקית, 2 חדרים גדולים.

ואז התחיל הסיפור של התפוררות ברית המועצות, אוקראינה רצתה להיפרד מרוסיה (1991).

 החיים היו ממש קשים. אחרי הפירוק לא היה כלום. הכל נעלם. אוכל, בגדים, למרות שבקייב היה הכל. מה שכן היה, ובשפע, היו נופים נהדרים. אהבתי מאוד את הנופים של אוקראינה. אבל אז עזבנו. ב- 1993 עברנו לרוסיה, וכאילו הגענו לגן עדן. אין תורים, הכל היה בחנויות. אבא כבר סיים את השירות בצבא ולימד ספורט בבית ספר, אמא למדה כל השנים האלה, וטיפלה בי ובאחי, בישלה ושמרה על הבית.

בפרמי סיימתי 9 שנות לימוד והתקבלתי לקולג' ימי ב -1997. למדתי שם טיפול במכונות של כל סוגי האוניות, ובחופשות עבדתי על אוניות שלוש שנים לפני הצבא.

 

התגייסתי בנובמבר 2002.

היינו יומיים בלישכת הגיוס, לא עשינו כלום, בלי מדים, כמעט בלי אוכל, ישנו בישיבה, חיכינו לרכבת שתבוא לאסוף אותנו. לפי המבדקים שיבצו אותי ללימודי תיקשורת. לעבוד עם מכונה מיוחדת ליצירת קודים.

באחד הימים הייתה לנו שיחה. באתי לפני השיחה לאחד המפקדים הגבוהים ואמרתי לו שאני מכונאי, יש לי תעודה, ואני רוצה לשרת בים ולא להתעסק בתקשורת. נו, הבטחתי לו סכום כסף כדי שהוא ישבץ אותי לשם. הוא העביר את התיק שלי לחיל הים הבאלטי שזה כמעט יומיים וחצי נסיעה ברכבת מהבית. אף שלאבא שלי הייתה אפשרות לסדר לי קל"ב, החלטתי שאם כבר לשרת, אז כמו גבר.

בזמן הנסיעה ברכבת המפקדים "אספו" בכוח, מכולם, את האוכל, הכסף, והתרופות שלקחנו מהבית. מי שסירב, קיבל מכות.

הגענו לסנט פטרסבורג, היה גשם ושלג וקור, הלכנו 4 ק"מ ברגל אל הלישכה ונרטבנו לגמרי בדרך. אחר כך לקחו אותנו ל"באנייה" להתרחץ, אפילו עוד לא אכלנו. כשחזרנו לא נשאר כלום בתיקים שלנו. לא כלי רחצה, לא מכונת גילוח, מברשת שיניים, כלום. כנראה שחיילים צעירים גנבו הכל "בפקודה" של ה"וותיקים". ישנו על מזרונים מלוכלכים, בלי מצעים, האוכל היה די אומלל ולא טעים אבל אכלנו כי היינו רעבים.

קמנו מוקדם מאוד בבוקר, אכלנו בפקודה את ארוחת הבוקר ב - 2.5 דקות, בארוחת הצהריים עירבבנו את המרק עם כל התוספות יחד כדי "לחסוך" בזמן. בין לבין עשינו תרגילי הליכה, בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות. אי אפשר היה ללמוד כלום כי כל המכשירים היו מקולקלים. את הלימוד האמיתי עשינו כבר על האוניה, שם למדנו מהוותיקים.

 בסוף הטירונות, בגלל הידע שלי במכונאות, לקחו אותי לאונייה "סמולני". היה ינואר, גשם וקור. הגענו לאונייה ענקית, 34 מטר גובה. דבר ראשון נתנו לנו לאכול, בתפריט היה דייסת אורז עם חלב, לחם עם חמאה, חתיכה ענקית על הצלחת, כל אחד היה יכול לקחת כמה שהוא רצה. נבדקנו על ידי הרופא, שהיה מאוד מנומס, כאילו עולם אחר – הגעתי לגן עדן.

קיבלנו את המפקד שלנו שהיה אמור ללמד אותנו, לתת הרצאות ולבסוף לבחון אותנו כדי לקבל אישור לעבוד על האונייה.

למדנו על מבנה האונייה מההתחלה עד הסוף, כל יום נושא אחר. זו הייתה תקופת ה"קארנטין" היינו ב"דֶק" הנמוך ביותר, לא נפגשנו עם יתר החיילים. אבל גם טיילנו בעיר, בתיאטרון, בקלוּבּ של חיל הים.  חוץ מהחומר המקצועי היינו צריכים לדעת גם את הסלנג של הימאים, שם ותפקיד של כל חייל על האונייה ובאיזה חדר הוא גר. לא הייתה על האוניה תרבות של מכות, אבל אם טעית או עשית משהו לא נכון היו עונשים מסוג אחר, כמו למשל לעבוד במטבח.

המקומיים היו מקבלים חופשות של חמשוש, האחרים חופש ליממה פעם בשבוע.

הביתה הגעתי רק פעם אחת במשך השירות. קיבלתי חופשה ל – 33 ימים, כולל דמי נסיעה הלוך וחזור.

העבודה שלי הייתה תיקון מנועי הדיזל, אחראי על מחלקת המכונות, מפקד המחלקה. בבוקר היה מסדר, בירורים, תיקונים, החלפת מסננים, הפעלת מנועים ובדיקות שונות.

היינו מאוד עסוקים במשמרות של 4 שעות ו – 8 שעות מנוחה. כשהאונייה הייתה בים אפשר היה לישון יותר בשקט.

האונייה שלנו הפליגה בדרך כלל בין נמלי הים הבאלטי והים הצפוני והעבירה סחורות, אך היינו שייכים גם למערכת ההגנה האווירית. על האונייה הייתה אנטנה שעקבה אחר מטוסים אמריקאים, ועשינו שמירות יחד עם אוניות אחרות. היו גם הפלגות ארוכות לחו"ל. אני זוכר במיוחד הפלגה לגרמניה, הייתה שם תצוגה של אוניות אמריקאיות, רוסיות, וגרמניות. אחרי אותה הפלגה קיבלתי דרגת ימאי ראשי, ונשלחתי ללמוד בסנט פטרסבורג. קיבלתי יותר אחריות ולימדתי את החיילים החדשים.

אחרי הצבא חזרתי הביתה והמשכתי לעבוד על אוניית נוסעים.

 

בשנות ה- 90 כל המשפחה שלי עלתה לישראל, הסבתא והדודות. אנחנו המשכנו לחיות די טוב, אבל היינו בודדים, אף קרוב משפחה, אנחנו לבד... גם חברים לא היו. מכיוון שהחלפנו מקומות מגורים כל כך הרבה פעמים, לימדתי את עצמי לא להתקשר עם אף אחד, תמיד ידעתי שבסוף אני אעזוב.

  ב- 2004 התקשרה דודתי, היא מצאה אותנו והזמינה אותנו לבקר בישראל. עד שהחלטנו עברו שנתיים, וזה היה בדיוק בזמן מלחמת לבנון השנייה. אך המשפחה הייתה בבאר שבע ושם לא הרגישו את המלחמה.

אני עליתי שנה אחר כך, ב - 2007. שלחו אותי לעין השופט, אבל שם תוכנית האולפן נגמרה, והעבירו אותי לכאן, לרמת יוחנן. ההורים נשארו בבאר שבע, ואני מבקר אותם לעיתים קרובות. אבל אני לא כל כך אוהב לבוא לשם כיוון שהדודות מתחילות ללמד אותי איך להסתדר.

ותוכניות לעתיד?

כשבאתי לישראל לא חשבתי שיש עדיין מקומות בעולם שמקיימים סוציאליזם כמו פה. אבל הנה אני רואה שזה קיים. יש מה לאכול, וזה טוב בשבילי, אנשים מאוד נחמדים, מחייכים, אומרים שלום, התחלתי בפלרם ואני ממשיך שם, היחס מאוד אנושי לעובדים ואני מרוצה. הייתי רוצה להמשיך ללמוד אבל קודם אני צריך לשפר את העברית שלי, אחר כך - הכל פתוח.....     

תזכורת התרמת דם    ב- 6.10.2008

אני מבקש להזכיר לציבור על מועד התרמת הדם ביום ב'  6 באוקטובר  2008. המיקום, כרגיל, ב'מועדון לחבר' וגם השעות הן כמו בהתרמות הקודמות:

משעה - 11:30 לפני הצהריים ועד שעה  16:00  אחה"צ. כולם מוזמנים.

לידיעת המתעניינים: ניתן לקרוא מידע ופרטים בנושא חשוב זה באתר האינטרנט המושקע של מד"א –   www.mdais.org, לדוגמא: מפלס הדם שקיים במאגרי בנק-הדם ופעילויות ההתרמה באיזורי המדינה השונים בתקופה הקרובה. במדור 'שאלות ותשובות' באתר מוצג הסבר על נושא תרומת הדם, חשיבותה, מטרותיה, ויעדי הדם שנאסף. מומלץ לקרוא.

האתר גם מביא דיווחים שוטפים על תאונות הדרכים (לא עלינו) ברחבי המדינה, דיווחים אלה מתעדכנים  OnLine ע"י מוקדי ההפעלה של מד"א. אמציה כרמון..

 

      רק אל תאמר  /  שחר שטייף

 

מועמדים רבים יש להנהלת הקהילה

כל אחד פורש מִשנתו במגילה,

כולם רוצים לשמר את הקיבוץ המסורתי

ולכל אחד פתרון יצירתי.

האחד מציע לקנוס את המתבטלים.

האחד מציע לצ'פר את המנהלים.

האחד מציע לחדד את הנוהלים.

ואחר מציע לשבת בנחת ולעשן עלים.

 

רק אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי"

לא רוצה לשמוע, זה מר לי, וזה רע לי.

מונח של אוליגרכים, אנטי סוציאלי,

רק אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי".

 עודנו דוהרים, התקציבים בוערים,

בתי מידות נבנים, וממ"דים נסגרים,

דוהרים בלי דעת, ובגלגל יש תקר

אם אין לך דרך - עשה לך סקר...

למדנו בסקר שהסכיזופרניה כבר כאן

הרוב רוצה שינוי, אבל לא החליט לאן.

רוצים קיבוץ מסורתי, אבל גם תוספות שכר,

רוצים להמשיך לקבל בחינם מה שרק אפשר.

 

רק אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי",

הקיבוץ רוצה שינוי, אבל לא משהו טוטאלי,

שינוי קטן, שינוי נחמד, משהו סקטוריאלי,

רק אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי".

 

נמשיך לבנות לבטח, הקרן לנצח שופעת,

הבאר לעולם לא תיבש, והמניה לא נגרעת,

נתרום לפי יכולתנו בבתי מידותינו

ונחיה על דיבידנדים לפי צריכתנו.

 לא צריך לתמחר יום עבודה, ולא למדוד ביצוע,

70 שנה הסתדרנו בלי הפרטה, לשנות מדוע?

הרי הכל אצלנו בסדר, רק השכנים בצרות,

אבל אנחנו, הרי, נועדנו לגדולות ונצורות.

 

אז אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי"

אולי שינוי קטן, משהו בנאלי,

אולי קצת תמורה לתרומה, תגמול אינדיבידואלי.

רק אל, רק אל תאמר לי "שכר דיפרנציאלי".