איציק לקח

החג- נשמת אפו של ה"יחד".

 

זה לא 1 באפריל, באמת כך כתוב  ("ברמה" 11.9.08) :

"...הוחלט לבטל השנה את טקס חג המים. הסיבה: שנה מעוברת ותאריך החג שיוצא לקראת סוף אוקטובר, ז"א שסכנת ביטול החג בגלל הגשם מוחשית מאד..."

אז מה: לא חוגגים יום הולדת בשנה מעוברת? לא מסכמים גידולי גד"ש, תנובת החלב, יבולי המטעים, ייצור לוחות פלרם, כי הסיכום נערך לקראת סוף אוקטובר?

והעיקר: לאחר שאנו שרים בחג "הנה גשם, גשם בא",ומברכים:" משיב הרוח ומוריד הגשם, לברכה ולא לקללה...לשובע ולא לרזון". או: "יום יום מצפה האדם אלי מים, מהלל, משבח ושר אל המים"—אז לא טוב שיורד גשם? הרי אנו קוראים לו קיץ ועוד קיץ שיבוא, והנה אנו מבטלים חג פן ירד גשם? הרי את הגשם אנו מבקשים!

ובאשר לגשם שירד על המסובים סביב הבריכה והמרקדים על הבמות- כבר היו דברים מעולם, ועוד מפי הנבואה: "...והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תימטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה – תיבש"

ובכלל: הרעיון שלא לחגוג כי "אולי ירד גשם" הוא מופרך מיסודו, כי על פי אותו היגיון לא כדאי לזרוע, לנטוע, לגדל בעלי-חיים, לייצר לוחות בפלרם ומוצרים באפליקציות, כי אולי יבואו עלינו כל המארות והפגעים שאנו מקשיבים להם ב"הושע נא" של דדי.

אבל,אולי, מתגנב ללב החשש, שמא נכונים דבריו של  האיש שניתח את הסקרים שחולקו לנו

ובשיחה האחרונה העלה מקצת מממצאי הסקר על פיהם לפרט טוב לחיות ברמת יוחנן (כל עוד "לחמו ניתן" ללא קשר לעבודתו, "ומימיו נאמנים" ללא קשר לפרנסתו) אבל ה"יחד" צריך לשים לב לבקיעים אפשריים בחוסן החברה.

לפיכך, אם החברים, ובעיקר צעירים שבהם,לא יתעוררו לחגוג, ברוב עם וברוב משתתפים-- אות הוא שהחלטת המזכירות וצוות החג הייתה נכונה..

 

מִפְּנֵי הַסִּכּוּי

 

מִפְּנֵי הַסִּכּוּי לְגִשְׁמֵי בְּרָכָה

חַג לְהַשְׁבִּית, מוֹעֵד וְשִׂמְחָה

הַסְּתָו טֶרֶם מֵת וּכְבָר נֵשַׁב שִׁבְעָה ?

 

עַל רָאשֵׁינוּ אִם יֵרְדוּ כַּמָּה טִפּוֹת מַיִם

הֵן תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה וְתִרְבֶּה שִׁבְעָתַיִם,

הַפְּלַסְטִיק גַּגּוֹת מְכַסֶּה בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם

אָז אַל נָא נִשְׁלַח אֶת הַגֶּשֶׁם לְשָׁם.

 

הַמִּפְעָל מְשַׂגְשֵׂג אֲבָל אַל נִשְׁכַּח

הַלֶּחֶם גָּדֵל מֵעָמָל הַפַּלָח,

וְאִם סַנְקְצְיוֹת נָטִיל פּה עַל הַמָּטָר

יַעֲמוֹד רֵיק וְיָבֵשׁ הַמַּאֲגָר.

 

בִּרְכַּת הַגֶּשֶׁם אֵינֶנָּה תֵּרוּץ

בִּמְחִי יָד לְבַטֵּל אֶת חַג הַקִּבּוּץ.

 

08\ 9\ 12ראובן עזריאלי

 

 ירמיהו

אז מוטב שהיא לא תתחיל בכלל

לתשומת לב החברים –

העלון הבא ייצא לקראת ערב ראש השנה תשס"ט. אלא אם כן המזכיר וצוות החג יחליטו שחגיגות ראש השנה תשס"ט יבוטלו, והשנה החדשה לא תיפרוץ ברמת יוחנן. 

ואם תמצא לשאול מדוע, - ככה!!!

אולי בגלל מיעוט הגשמים ושנת הבצורת, אולי בגלל הטייפונים וההוריקנים שזורעים הרס בעולם, או בגלל המפולת הכלכלית בארה"ב, שהנה אוטוטו היא כבר אצלנו ויש סכנה שלא נוכל לעמוד בתוכניות הבנייה לשנה הבאה. או אולי בגלל מגיפת השילשולים שפקדה חמישה ילדים בפעוטון "דולב", או בגלל שרוצחים ילדים קטנים וזורקים אותם לירקון במזוודות, או מטביעים אותם בים, או בגיגית. או בגלל שהפשע המאורגן משתולל ברחובות בנתניה ועל שפת הים, ובעצם איפה לא, או בגלל שהמשטרה עומדת חסרת אונים והביטחון האישי של העם בציון הוא על הקרשים, או בגלל שאירן כבר על סף גירעונה ולאף אחד בעולם לא איכפת, חוץ מלאהוד אולמרט, אבל גם הוא כבר פורש מחר מחרתיים... ומי יודע מי יבוא במקומו, ואולי בכלל תהיה שנת בחירות...

או אולי בגלל שיש צורך לחכות עד שמש"א תביא לנו הצעה שמית לצוות שיביא לנו הצעות לחלופות לאורחות חיים, ואז נשב ונדון, ונשקול, ונתווכח, ונתלהם, ולא נקשיב, ונרגע, וחוזר חלילה. ואחר כך נבחר את הצוות הזה ונחכה, ונצפה, ונערוג יום יום להצעותיו המלומדות, ואחר כך נשב ונדון, ונשקול, ונתווכח, ונתלהם, ולא נקשיב, ונרגע, וחוזר חלילה על אותן הצעות מלומדות, ועד אז חביירים! באמת אין טעם לעשות שום צעד משמעותי, על אחת כמה וכמה לא להחליף שנה אחת בשנה אחרת שמי יודע מה היא צופנת לנו...

מאידך צא ולמד איזה יתרונות יצמחו לנו מביטול פריצת תשס"ט לחצרנו. למשל (נקודה למחשבה) כמה כסף יזרום לתקציבנו המצומק, אחרי שהשקענו את כולו בדירות הפאר שלנו, כשלא נצטרך לשלם 10₪ עבור ארוחות החג שיבוטלו, סוף סוף אפשר יהיה לנשום, לצאת מהמחנק התקציבי, ולא רק זאת, (עוד נקודה למחשבה), נקום כולנו בהמונינו וניסע לחגוג, את כל החגים שיבוטלו אצלנו בע"ה, בתפוצות, עם בנינו, ו...על חשבונם, ר"ל.

ויכול מאוד להיות שאם נראה כי טוב, נשקול אולי לבטל בכלל גם השנה שאחריה, ואת זו שתבוא אחריה. יותר עדיף "שב ואל תעשה". ובכלל, בשביל מה זה טוב כל השטויות האלה עם ה"החלפות". כשמברכים כל שנה מחדש תיכלה שנה וקללותיה, תחל שנה ובירכותיה, איזו מין מנטרה משונה ומוזרה שחוזרת על עצמה, אף פעם לא אמרנו תיכלה שנה ובירכותיה, סימן הוא שכל השנים שחלפו, שנים מקוללות היו, אז מה הרבותא להיכנס לעוד שנה שבסופה נאמר תיכלה שנה וקיללותיה, אז מוטב שלא תתחיל כלל, נמחוק אותה מהלוח ויפה שעה אחת קודם...

ולכן, יבואו על הברכה מזכירנו וצוות החג על שיקוליהם הנבונים והחלטותיהם המחכימות והמוצלחות, שעליהן נאמר כל המרבה הרי זה משובח...

 

אז זהו, ואני מה בסך הכל רציתי, רק להודיע לחברים שאם שנת תשס"ט תבוטל, העלון הבא ייצא רק בעוד שנה, או שנתיים, או יותר. ועד אז להתראות בשמחות..         

 

 

 

  

אין צורך במתימטיקה גבוהה

המזכירות שגתה בהצעתה לדרכי החיוב בארוחות-חגים. ההחלטה שלא לחייב את החברים עבור ארוחת-החגים, לא הייתה של האסיפה, ולכן גם הביטול לא צריך להיות של האסיפה. החלטת המזכירות על החיוב צריכה להיות כהודעה!                                                                                                                                            רוצים להוסיף בעקבות כך לתקציב?  אין צורך במתימטיקה גבוהה (2 אורחים כפול 3 ילדים בריבוע, פחות משהו ועוד קצת משהו...)

הזמנת אורחים, גם בנים-של, היא עניינו הפרטי של המארח וכך ההוצאות שלו בגינם. עדה כץ .

 

כל העולם כולו גשר צר מאד- אורטודנטיה

החל מאוקטובר 2008 טיפולי האורטודנטיה לילדי קיבוץ רמת יוחנן עוברים לקופ"ח כללית.

הילדים שיופנו על ידי רופא הילדים למסלול טיפול אורטודנטי יבצעו אותו מעתה בקופ"ח,

ולא במרפאת השיניים בקיבוץ רמת יוחנן. מארי תמשיך בליווי המקצועי ובמעקב אחר שלבי הטיפול,

ותוצאותיו. ומכאן, נמשיך כמו שנהגנו עד היום: ילד שיופנה לטיפול, יזומן לפגישה עם הוריו ועם צוות

בריאות השן (בהרכב מצומצם), על מנת לקבל הסבר לתהליך, וכדי לסכם את מהלך הטיפול.

בהצלחה לכולם, ושנה טובה. מארי, עדה לקח. אלדה, טלילה חורש, וגדיא. .

 

 

 

טוב שם טוב משמאי ביטוח גרמני

 

מאת אורן יניב, ניו יורק

 

אני גאה לדווח שבשבוע שעבר תרמתי את חלקי הצנוע לשימור מורשת השואה והתקומה בתפוצות. והרי סיפור המעשה.

בדרכי לעבודה ביום רביעי, שמעתי מנחה יהודי נזעק בתחנת ספורט ברדיו על כך שקבוצות הפוטבול האמריקאי של ניו יורק, ה"ג'יינטס" וה"ג'טס", עומדות לקרוא לאיצטדיון החדש שהן בונות (בניו ג'רזי) על-שם "אליינז", חברת ביטוח גרמנית שהייתה בקשרים הדוקים עם הנאצים, והוא מעלה לשידור אוהדים שרופים, הנשבעים שכמוהו – גם הם יחרימו את הקבוצה אם העיסקה תיסגר. מתברר, שב"ניו יורק טיימס" התפרסם טור על הנושא באותו בוקר, שמזכיר שמנהל החברה כיהן כשר האוצר של היטלר, שהחברה סיפקה ביטוח למהנדסי תאי הגזים באושוויץ, ושהיא לא כיבדה פוליסות ביטוח חיים של יהודים. עכשיו, היא מציעה לקבוצות בסביבות 30 מיליון דולר, כדי ששמה יתנוסס על האיצדיון החדש, שיפתח עוד שנתיים.

 

הגעתי למקום עבודתי, מערכת החדשות של ה"דיילי ניוז". הבוקר שקט ודל באירועים. הייתי אמור לכתוב משהו על בנים של קורבנות ה-11 בספטמבר, שנפגשים עם כמה שחקני בייסבול או משהו כזה, אבל הסיפור נחתך כבר מוקדם, מחוסר מקום בדפים המוקדשים ליום השנה השביעי לפיגועים (שיתקיים למחרת). "שמעת על החברה הגרמנית שרוצה את שמה על האיצטדיון?" אמרתי לרוב, עורך החדשות, שענה כי הוא לא שמע על הסיפור. "בוא נכתוב גם אנחנו משהו, אולי על האוהדים המעוצבנים", הצעתי. צריך למלא את שאר עמודי המהדורה. הוא אמר: "לך על זה".

 

היה קצת קשה למצוא יותר מדי עצבניים. המאמר האקדמאי והמהורהר בתוככי ה"טיימס" רב- העמודים לא עשה הרבה גלים (ה"טיימס" מזכיר בסיגנונו את "הארץ",  ה"דיילי ניוז" – יותר את "ידיעות אחרונות"). בסופו של דבר מצאתי כמה מבקרים, עשיתי טלפון לאייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה – שנוטה להתרעם על כל רמז קטן של פגיעה ברגשות ניצולי השואה, באותה עיקביות בה חברי קיבוץ הנהנים מיום עבודה מינימלי, נוטים להתרעם על כל הצעה לשינוי בסדרי התעסוקה – כך שאספתי מספיק אמירות זעם. עוד כמה טלפונים ואי-מיילים השיגו הודעות לקוניות מתאגיד הביטוח וקבוצות הפוטבול. ראיינתי רבי שדווקא חושב ש"אליינז" שילמו פיצויים, עומדים בקשרים טובים עם ישראל והעם היהודי, ושהעיסקה כשרה. ערכתי גם שיחה לא לציטוט עם מישהו שאמר, כי ה"ג'יינטס" וה"ג'טס" צפו את הכעס הציבורי ועובדים כבר שבועות לבדוק את הרקע של "אליינז", ושהם השתכנעו כי החברה עשתה לתיקון העבר ושאפילו האיצטדיון של "באירן-מינכן" נקרא על שמה.

 

חיברתי משהו לעיתון יום המחרת. ת'אמת, כבר כתבתי מאמרים מוצלחים יותר, אבל זה מה שיצא. איך שאני עולה עם כוס קפה מהסטארבאקס שבלובי הבניין, העורכת האחראית אומרת לי לפתע שהכתבה הולכת לעמוד 3 "אז שתהיה עם עוקץ". אני ניגש לדבר גם עם עורך הספורט, שנמצא בקריזה כי הכתב שמסקר את הקבוצה לא ידע על השערוריה המאיימת להתפרץ, ומבקש עוד פרטים לטובת טור של כתב הפוטבול הבכיר. חזרתי לכתבה שלי, עברתי על הכל שוב, תיבלתי אותה מעט, קצת שיפוצים ותוספות, ולקראת סוף היום שלחתי לעריכה. [למי ששמעוניין הכתבה נמצאת כאן:

http://www.nydailynews.com/sports/football/giants/2008/09/10/2008-09-10_giants_and_jets_fans_join_uproar_over_st.html].

 הכתבה נפתחת בזעם אותו הביעו מספר אוהדים ואירגונים יהודיים, אבל הייתה מאוזנת וסיימה במשפט של הרבי אותו ראיינתי: "אל לנו לחיות בעבר". גם אני הייתי אמביוולנטי. אמנם "אליינז" הייתה בתוך תוככי המיטה עם הרייך השלישי, ושירתה ביודעין את מנגנוני ההשמדה, אך כמעט כל חברה גרמנית באותה תקופה חטאה בשיתוף פעולה עם הנאצים ו"אליינז" הודתה בחלקה, נתנה תשלומים למשפחות המבוטחים והיא כיום תאגיד גלובלי, המעסיק עשרות אלפי אמריקאים, וזכאי לפרסם את עצמו בארה"ב. האם בישראל תקום צעקה אם היכל "נוקיה" ישנה את שמו להיכל "מרצדס"? השנים ממשיכות לחלוף, ואפילו את וואגנר כבר מנגנים בארץ (אני חושב...) יחד עם זאת, טענת המתנגדים לעיסקת זכויות השם הייתה שאין סיבה להחרים את "אליינז" או לפגוע בה, אולם אין גם צורך להעניק לה את הכבוד ששמה יתנוסס למשך שנים על איצטדיון הספורט הגרנדיוזי, שעלותו 1.6 מיליארד דולר, וממוקם במרכזו של אזור בו חיים עדיין רבבות ניצולי שואה.

 ביום חמישי קמתי ובדקתי מה חדש באתר ה"דיילי ניוז". הכתבה מוקמה בכותרת השנייה מלמעלה, רק מתחת לאזכרות פיגועי התאומים. בעיתון המודפס, אי אפשר לפספס אותה או את הכותרת שחיברו לה בעריכה (משחק המילים על 'לא כל כל-כך מהר', בלתי אפשרי לתרגום: NAZ-O FAST). מחלקת הספורט מרחה את הסיפור על השער האחורי והקדישה שני עמודים לטור דיעה ארוך, הטוען שהקבוצות עומדות לעשות טעות איומה. כעיתונאי, המדד להצלחה הוא חשיפה, כך שהבוקר שלי החל לא רע. "עבודה יפה", אמר רוב בטלפון בזמן שלגמתי את קפה הבוקר השחור מהאריזה הירוקה של אל-נחלה. "מצחיק איך שכשה"טיימס" כותבים, אף אחד לא מתייחס, אבל כשזה אנחנו, כולם קופצים על הסיפור", הוא הוסיף.

במהלך היום, הכתבה רשמה את מספר הכניסות הרב ביותר לאתר העיתון, אירגוני תקשורת אחרים החלו לדווח על הוויכוח, ב"דראדג' ריפורט", עמוד האינטרנט רב ההשפעה, הופיע קישור, ותגובות לא הפסיקו לזרום – אליי, למערכת ובטח גם לגורמים המעורבים בעיסקה המתגבשת. השערוריה פרצה.

 

בינתיים סיימתי לשכתב כמה שורות על איזה מודעה פרובוקטיבית בכיכובה של ג'סיקה אלבה (היא איזה שחקנית מהממת, אם אינני טועה) והיה קל לשכנע את רוב שיארגן מקום בעיתון של מחר לכתבה נוספת על האיצטדיון. קיבלתי טלפון מפוליטיקאי מקומי ממנהטן ששלח מכתב להנהלת מתחם האיצטדיון ולקבוצות הפוטבול, שמבקש לדחות את "אליינז". התקשר גם אילן סטיינברג, שכיו"ר הקונגרס היהודי ניהל מו"מ עם חברות הביטוח האירופאיות, וטען ש"אליינז" היו הקשים מכולם" ובזמן שחובם האמיתי נאמד בשני מיליארד דולר, הם שילמו רק 12 מיליון – פחות ממחצית העלות אותה הם מוכנים לשלם לקבוצות על זכויות השם. נודע לי, שזוהי אחת מחברות הביטוח היחידות שמשכו את תשלומי הפיצויים לאחר נפילת מגדלי התאומים במשך שנים, וניהלו מלחמה משפטית ארוכה נגד בעלי הבניינים. סקר קוראים גילה שבסביבות מחצית

  

המגיבים מתנגדים לשם "איצדיון אליינז". מי יודע, אולי לא יזיק לענק הביטוח הגרמני לפרוע קצת חשבונות מהעבר. כל האינפורמציה המוזכרת לעיל נכנסה לכתבה, שקיבלה מיקום סביר באמצע העיתון. לאיזון, הייתה גם תגובה מהחברה, שטוענת כי הם שילמו יותר מ-12 מיליון לפני הציטוט: "מילאנו את חובותינו". הכתבה נפתחה כך: "מנהיג מקומי מצטרף למקהלת קריאות הבוז נגד ה"ג'יינטס" וה"ג'טס"... וגו'.

[ההמשך נמצא כאן:

http://www.nydailynews.com/sports/football/giants/2008/09/11/2008-09-11_scott_stringer_joins_uproar_over_nazi_ti-1.html]

 

בימי שישי אני באופן קבוע בחופש, כך שרק הצצתי באתר בבוקר וראיתי שאין לסיפור מיקום מרכזי כלל. שישי נפל הפעם על יום הולדת השנתיים של בני, עמריקי, כך שהיה לנו יום עמוס למדי. אחה"צ עברתי שוב על האינטרנט ופרשת האיצטדיון, מסתבר, שוב בראש החדשות ובכותרת הראשית של אתר ה"דיילי ניוז". אכן כן, לקח יום אחד של לחץ ציבורי לקבוצות  ה"ג'יינטס" וה"ג'טס" – שניהלו מחקר מקדים לטובת צפי תגובות כעוסות, ואשר עמדו לשלשל לכיסם עשרות מיליונים – להודיע שכל מו"מ עם "אליינז" מופסק לאלתר.                     העיסקה מתה בעודה באיבה. אייב פוקסמן בירך על ההחלטה.

 

ושוב בא לציון, לפחות לחלק שבתפוצת העיר ניו יורק ופרבריה, גואל. וכבוד ניתן לזכר הניספים ולרגשות הניצולים. אני עדיין די אמביוולנטי, ועדיין לא בטוח מה כל זה אומר על זכר השואה, או על היחס הנכון לחברות גרמניות בהווה, או על קולה הרם של יהדות אמריקה, או על מידת ההשפעה של כלי תקשורת מסויים, או מאמר כזה או אחר.

כך או כך, עכשיו סוף השבוע, מה שאומר שניתן לכוון את תשומת הלב לעניינים בוערים באמת: ביום ראשון ל"ג'יינטס" יש משחק חוץ חשוב נגד ה"ראמס" ומיד אחריו מגיע המפגש המדובר, בו מארחים ה"ג'טס" את ה"פטריוטס", שעדיין מתאבלים על פציעתו לפני שבוע של מנהיגם טום בריידי... החיים, כמו עונת הפוטבול, נמשכים....         

 

 

 

תרומה לקראת החגים

בלובי של בית המוסדות יש עגלה שנועדה למצרכים עבור משפחות נזקקות מקריית ים. המצרכים הנחוצים: יין, שמן, דבש, סוכר, קמח. הם יחולקו למשפחות לראש השנה. עדה כץ..

 

  

לשירות העם

קיילי ביטי יצאה לשנת שירות לאומי במתנ"ס בנשר.

איחולים לשנת עבודה פוריה, מעניינת, ומספקת. .                                                                                       

 

התרמת דם  במשק  ב- 6.10.2008

בהתאם למסורת שהתגבשה אצלנו בשנים האחרונות, אנו מקיימים מבצע של התרמת דם פעמיים בשנה. עד השנה שעברה המועדים היו בחורף ובקיץ, והחל מהשנה עברנו למתכונת של אביב וסתיו. בהתאם לכך מועד התרמת הדם הוא יום ב' 6 אוקטובר  2008. המיקום, כרגיל, ב"מועדון לחבר", וגם השעות הן כמו בפעמים הקודמות: מ- 11:30 לפני הצהריים ועד שעה  16:00 אחה"צ.

ברצוני להזכיר שוב כי מעבר לחשיבותה של תרומת הדם למערך הרפואה הלאומי, יש בכך גם תועלת בריאותית למערכת הדם האישית שלנו, שמתרעננת ומתחדשת בהשלמת הכמות שיצאה ממנה  (כ- cc 400). בנוסף, חשוב לציין כי כל מי שתורמים דם, זכאים, הם ובני משפחתם מדרגה ראשונה לביטוח דם למשך שנה מיום ההתרמה.

אז זהו חברים. אנא רשמו ביומנים – 6.10.08  והגיעו במועד. אמציה כרמון..

 

 

 

ירמיהו

סליחות

 

אֵיך קוֹצִים יְבֵשִׁים בַּדְרָכִים

עוֹד זוֹכְרִים שִׁלְהֵי קַּיִץ עָיֵף,

גִבְעולֵי שְׁלָפִים מִתְנַמְכִים

וּבְנֵי זֶרַע נְפוֹצִים בַּרוּחַ הַחוֹלֶף.

 

וּבֵין חָמוּקִים בַּבְּקָרִים הַטְלוּלִים

נִשֵׂאית הַרְחֶק בְּעֵינַיִם כָּלוֹת,

עוֹלָה בְּאֵשׁ עַל מִזְבַּח הַמִלִים

הַשְׁחוּקוֹת שֶׁלָנוּ - סְעָרַת הַלֵילוֹת.

 

כַּנִרְאֶה נִסְחַפְנוּ בְּאֵין צִיפִּיוֹת,

אֶל הַחֶמְדָה וְהַתוֹם, שֶׁבִּלְעָדָם, 

לא נִמְחַל עַל כּל הַטָעוּיוֹת

וְכל הַנְדָרִים שְׁהִגִיע מוֹעֲדַם.

 

 

עוֹד מְעַט נְבַטִים חֲדָשִׁים,

עִם תִּקְווֹת הַצְבָעִים בַּקֶשֶׁת,

יִתְעוֹרֵרוּ לִגְבוֹהַ מְאוֹד בַּטְרָשִׁים

לְמֵשִׁיב הַרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם. 

 

וְרֵיחַ תַּבְשִׁילִים כְּבָר אוֹרֶב 

מוּל חַלוֹנְך בַּבָּיִת הַסָמוּך,  

בְּטֶרֶם אֲרוּחַת הָחָג הַקָרֵב

תּוּגַשׁ אֶל הַשׁוּלְחָן הֶעָרוּךְ.

 

אז יַחַד נֶאֶסוֹף אֶת הַמַעֲשִׂים

וְהַאוֹתוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ כְּטֶרֶף,

לְעֲזוּבַת הַיוֹצְאִים וְהַנִכְנָסִים

וְהַסְלִיחוֹת שֶׁל הַקָיִץ הַחוֹלֶף..