דורון קפולניק

ברוחב לב – מוועדת השיכון

 

תקופה ארוכה עברה, וגם הרבה מים, מ.... הפעם האחרונה שנכתב מסר מוועדת השיכון. אנו יודעים שרוב רובם של הנושאים שהיו בצנרת הגיעו לידי סיכום, ושאר הנושאים הפתוחים עומדים כמעט בפני סיכום.

 

התקופה האחרונה התאפיינה בעיקר בקשיים ובעיות של חוסר בדיור פנוי לוותיקים ולצעירים, למשפחות, ולחדשים שזה לא מכבר הגיעו. הסיבות ללחץ בדיור ידועות לרובנו, ועיקרן הוא גידול בחזרה של בנינו, והרצון לעמוד בתוכנית המשק בנושא "צמצום פערים". עלינו לציין שזכינו להרבה הבנה מרוב הציבור, וכי כל אחד שפנה, ונענה לא לפי בקשתו, קיבל את "רוע הגזירה" והזדהה עם המצב. נכון גם לציין שלמרות המצוקה הגיעו מספר לא מבוטל של נושאים לכלל סיכום מניח את הדעת.

הצוות שעבד בעבר על נושאי צימצום הפערים הוכפל, ואף הושלש. זאת, מתוך כוונה להגיע לסיום יעיל ומהיר, כאשר המדיניות הופכת לברורה יותר ויותר.

 

בנושאי דיור לקבע:

שכונת הדס - מתחילה לקבל צביון מציאותי. רשימת הדיירים מוכנה ולרובם יש תוכניות סגורות. הכוונה שכבר ביולי (החודש) ייכנסו הקבלנים להמשך העבודה שנעצרה. אומנם הצטרפו שלושה דיירים חדשים לשכונה, אולם רובם כבר בישורת התיכנונית. הכוונה היא ששארית הנושאים הפתוחים תבוצע בתוך חודש יולי.

שכונת הדס ב' – זאת הבנייה המתוכננת במרכז המשק. חלקה אושר בעבר, וחלקה עובר תהליכי אישור בימים אלה. בשכונה זו, לרוב הדיירים המתוכננים כבר יש תוכניות מסודרות. לכשיגמר הליך השלמת האיכלוס, נפנה משאבים לטיפול בתוכניות. בהנחה שהאישורים יתקבלו בתחילת יולי, הרי שמיד לאחר מכן אפשר יהיה לעזור למשפחות שטרם סיימו, או טרם החלו, את תוכניותיהן.

 

בנושאי דיור זמני למשתפצים:

עד כה כמעט הצלחנו להימנע מהצורך לעכב שיפוץ כלשהו בגלל מצוקת דיור זמני. בקיץ הקרוב יתאפשר לנו לתת תשובה חיובית להרבה יותר משפחות המבקשות מענה לדיור חליפי בזמן שיפוץ דירתן, הסיבה היא שאנו נפרדים השנה ממספר תושבים (לא חברים) למרות שחלקם גרים במקום כבר הרבה שנים, ונוצרו קשרים מורכבים, איכותיים וחברתיים.

 

בנושאי מעברי דיור זמני:

בימים אלה ועדת השיכון עוברת ומכינה את תור הדיור הזמני המעודכן. המידע על הרשימה ובקשת כל משפחה יבואו לכלל רישום מסודר. לפני שיינקט צעד זה או אחר, נפרסם את הנתונים, כך שיהיה זמן לקבל הערות והארות. לאחר מכן, תבוצע בחירת הדירות הפנויות על פי רשימת תור הזכאים והדירות המשתתפות. בחירה מראש, ולפני פינוי הדירה, יאפשר למשפחה לכלכל צעדיה, ולתכנן את השינויים לביתה החדש. מבחינת לוח הזמנים יהיו שתי "חלוקות": הדירות שעכשיו נמצאות בתהליך פינוי, והדירות שייתפנו לקראת המעבר להדס + הדס ב'.

ההגדרה למיקום בתור הוותק הזמני הינה אך ורק שנות הוותק + תוספת בגין ילדים (3 נקודות לכל ילד).

מאידך, מספר תנאים חייבים להתקיים:

1.     המשפחה אינה מתגוררת עכשיו בקומה תחתונה/קרקע שהיא דירת 3 חדרי שינה.

2.     המשפחה גרה כבר 5 שנים בדירה הנוכחית.

3.     המשפחה אינה נמצאת במיקום ריאלי בתור הוותק לבנייה הקרובה.

 

על מנת להוציא מהכוח אל הפועל נדרשת לפעמים תוספת גמישות, כמו למשל, להגיע אל הפיתרון הנכון והחכם, ופחות לצודק.

בתהליך הבנייה הקרוב, שאליו אנו נכנסים, יש מספר נושאים שעלינו להתמודד בגמישות, כמו הזזת דייר מביתו הנוכחי למרות רצונו, או מיקומו בתור. כמו מתן הסכמה ל"שמירת" דירה. מצד שני החלטנו שדירות מעבר אינן נשמרות עוד לאורך תקופה לפני התחלת השיפוץ. מכאן באה החלטה נוספת: "רק לקראת החתימה מול הקבלן" תקבל המשפחה מוועדת השיכון את רשימת הדירות הרלוונטיות הפנויות, לבחירתה. בכך יתכן כי במועד בקשת המשפחה יהיו רק דירות "נחותות". בידי משפחה תישאר ההחלטה אם לצאת לדירה קיימת או להמתין עד שהדירה המועדפת תיתפנה מהדייר הקודם.

 

לסיכום, מצאי הדיור ממשיך להיות קטן אולם יש אור באפלה......

 

ונחתום,

הכול ברוחב לב אבל רק את מה שיש..

 

 

 

ויוי גלעד

סיום תפקידי בטרקטורם

לפני כמה חודשים נעתרתי לבקשת אבנר והסכמתי לקחת על עצמי את הניהול של "טרקטורם"-יבוא כלים חקלאיים.

האמנתי אז כי לענף ישנו פוטנציאל גדול, כי ניתן יהיה להביא את הענף, בתוך כמה שנים, לענף

בסדר גודל של הרפת או הגד"ש, ואף הצגתי תוכנית מתאימה בפני ההנהלה הכלכלית.

לצערי התברר כי במציאות ובתנאים הקיימים כיום לא ניתן לממש תוכנית זו.

על כן סוכם, בהתייעצות משותפת בין אבנר, דורון וביני, כי הענף יחזור לניהול של דורון.

אני מאחל לדורון ולכל הצוות הצלחה בהמשך הפיתוח והשגשוג של טרקטורם. .

 

 

 

 

 

 

הלוחש לעצים....

 

 

ראיון עם ארז צוקרמן מרכז הפרדס והמטע

 

לאחר שנה של איחוד וניהול משותף של שני הענפים, המהלך היה כדאי?

היום אנחנו, פחות או יותר, שנה אחרי איחוד הפרדס והאבוקדו. אפשר לציין בהחלט שזה היה לטובה, המערכת התייעלה, מנצלים יותר טוב את הכלים כולל עבודות חוץ. השילוב עם צוות המטע - אלישע, יהודה'לה, יהל ושלושת השכירים הקבועים הוא טוב, אנחנו מספיקים לבצע גם עבודות חוץ לקיבוצים השכנים ולהרדוף, ויש אפשרות עוד להגדיל עבודות אלה.

 

מה ייחד את השנה החולפת?

שנה זו הייתה מאוד הפכפכת. הייתה קרה חריפה שכמוה לא ידענו זמן רב בארץ, היא גרמה לפגיעה ב- 50% ממטעי האבוקדו וחלק מעצי ההדרים בארץ. בעקבות זאת המחירים נסקו לגבהים שאף אחד לא סבר שיגיעו. היום מחירי הלימון יכולים להתחרות בתוצרת של פלרם. אפשר להגיע ל- 50 אלף ₪ הכנסה נטו לדונם, וזה הרבה מאוד כסף. לא, לא התבלבלתי, אני מדבר על 50 אלף ₪ לדונם הכנסה מלימון השנה.

לנו אין לימון. יש לנו שני דונם לימון ליים, אם יצא משם משהו, גם זה יהיה שווה, אבל לא בונים על זה. אנחנו עומדים להכניס לענף עוד שני עובדים תאילנדים, ולשלבם עם הכוחות השכירים הערביים, ועם החברים. נקווה שזה ישפר את העבודה וימשוך את כולנו כלפי מעלה.

 

אז מה יש לנו?

השנה הקרובה היא שנת שמיטה ואי אפשר לנטוע, אבל אנחנו עושים הכנות לנטיעה של 2009  - הגדלה בסדר גודל של 100 דונם. 50 דונם בפרדס, פחות או יותר, 50 דונם באבוקדו.

בסך הכל יש לנו כיום 260 דונם אבוקדו, 30 דונם ליצ'י, 160 דונם זיתים. זה המטע. עוד לא ברור, אך ייתכן שחלק מהנטיעות של האבוקדו ייעשו על שטח של הזיתים בגלל בעיות של מים (שם אפשר להשקות במי באר). בפרדס יש לנו 270 דונם, שמחולקים בין אשכולית אדומה, פומלית, פומלות ואור, שזה זנים עיקריים, וקצת תפוז, לימון, ומנדרינות מיכל, שזה בעיקר לחברים. זאת בערך החלוקה.

יש קצת אשכוליות צהובות שהכנסנו, אבל אנחנו עוד לא יודעים איך להתייחס אליהן. נראה בעתיד.

אנחנו נהיה הראשונים שניטע זן חדש של הפומלית האדומה. ניקח פה הימור. הטעם הוא יותר של אשכולית, יותר מתוקה ואדומה. אנו מעריכים שהשוק בעולם רוצה היום פרי בצבע אדום, והערכות הן שזה יצליח. אנחנו רוצים להיות הראשונים בשוק, להרוויח את השנים הטובות של הראשוניות. הולכים לנטוע 20 דונם כאלה וזה לא מעט.

 

לאן מיועד הפרי שלנו?

היום אין מצב שהפרי הוא רק לשווקי הארץ או לייצוא. הכל הולך גם לארץ, גם לייצוא, וגם לתעשייה ולמיצים. חוץ מפומלות, שאין לבררה שלהן פיתרון תעשייתי, והן הולכות לרפתות.

היצוא  נשלח לכל העולם. יפן, אירופה, גם מזרח אירופה נפתחה עכשיו חזק מאוד. יש לנו יתרון גדול מאוד על אירופאים, ואני מדבר על הטורקים והיוונים. בשנים אחרונות יותר קר במקומות האלה, הם לא מצליחים להגיע לגודל פרי שלנו, וזה נותן לנו מחירים טובים.

 

באיזה מים אתם משקים ?

עד השנה שטחי האבוקדו הושקו אך ורק במי מקורות. החל מהשנה יש לנו אפשרות להשקות שני שליש משטחי האבוקדו גם במי המאגר וגם במי הבאר דרך הקו שקיבלנו ממקורות. וכך, אנחנו משקים שטחים אלה במשולב, מהבאר, מהמאגר, וממקורות יחד עם גידולי שדה, לפי הנוחות.

למעשה, מי הבאר הם המים הכי זולים, והמטרה בסופו של דבר היא להשקות את כל המטעים במים אלה. כמו כן, יש תוכניות להקים עוד מאגר למים מוּשבים בגוש, שבעצם ייתן פתרון לכל המטעים. בפרדס ובאבוקדו אין בעיה להשתמש במים מוּשבים לאחר טיפול שלישוני. האבוקדו קצת יותר רגיש למלח, אך לאחר טיפול שלישוני, לא אמורה להיות בעיה.

 

דובר בזמנו על איחוד שלושת המטעים של קיבוצי הגוש,האם התקדם משהו בנושא?

איחוד המטעים עבר בדיקה ראשונית, ויש לנו החלטות שקיבלנו ברמת יוחנן. כרגע אני לא רואה צורך להיכנס לתהליך הזה, ובטח לא בתנאים הקיימים. לאחר איחוד שני המטעים שלנו, לא יצמח לנו כל יתרון בגין הגודל מצירוף של אושה וכפר המכבי. כך או כך, הנושא עדיין בבדיקה וזה ייקח עוד זמן.

 

האם גם השנה נשבע ליצ'י בשפע?

בליצ'י הייתה אמורה להיות השנה מעוטת יבול, הערכנו בין 3-4 טון. להפתעתנו הרבה אנו מצפים ל- 15 טון, ואולי יותר. זו גם הזדמנות לבקש מהציבור להימנע מלהיכנס לשטח לצרכי "הצטיידות פרטית", וזאת על מנת לא להגיע למצבים לא נעימים שהיו לנו בשנים האחרונות. אני רוצה להזכיר, שבזמן הבשלת הפרי יהיו שומרים בשטח. השנה עברנו ממילופרי לחברת אריזה אחרת - מור פירות השרון, בתקווה שהתמורה שנקבל עבור היבול תהיה יותר גבוהה. רוב הפרי הולך כמובן לייצוא.

 

ומה באבוקדו?

אנו הולכים לקראת עונה "משוגעת", שמקורה במחסור בפרי בגלל נזקי הקור. מטעים רבים  נפגעו בשנה שעברה בקרה. זה טוב מבחינתנו כי אנחנו לא נפגענו. היבול יהיה גבוה ב- 30% מאשר בעונה האחרונה ובהתאם לכך יהיו ההכנסות. כמובן הכל עדיין תלוי בחסדי שמים, סופה אחת או שתיים יכולות לגרום נזק רב, אי אפשר לדעת מה צפוי ונקווה לטוב.

 

ושאלה לסיום - מהי תחושתך כחקלאי בנשמה, ש"מדבר אל העצים ואל האבנים", שמשכים יום יום עם שחר למטע, ששומע את הדיבורים ואת המחשבות על שינוי. איך אתה רואה את הקיבוץ בעוד 5 שנים?

אני מקווה מאוד שרמת יוחנן יישאר קיבוץ. שנהיה חברה שיתופית בנושאי עזרה הדדית, חברה בריאות ותרבות. אני חושב שאליעזר נגע בעלון האחרון בכמה נקודות מאוד חשובות. אבל, יש לנקוט כמה צעדים משמעותיים. גם חברים כמוני, שרוצים שהקיבוץ יישאר קיבוץ, לא יכולים לקבל למשל את נושא הפרנסה כמו שהוא מיושם היום הלכה למעשה, ובעיקר על ידי החבר'ה הצעירים. צריך לטפל בזה באומץ, בכלים שכבר החלטנו עליהם, ולהכין עוד כלים. לחשוב בצורה רצינית איך מושכים וקושרים את הצעירים. לדוגמא, להתחיל לצבור פנסיה מגיל יותר צעיר לחברים צעירים שעובדים ברצינות, בנוסף לנושא הוותק. צריך לחשוב על דרכים נוספות, ללא שכר דיפרנציאלי, על מקורות פרנסה נוספים. להפעיל מחדש את וועדת הביקורת ולהתייעל. אבל הכי חשוב, שנדע לשמור ולחזק את ערכי החברה השיתופית שלנו, בלי לפרק את העסק. חברות פרטיות, מצליחות יותר ומצליחות פחות, כאלה ואחרות, יש בלי סוף. חברה ייחודית כמו שלנו קשה למצוא היום. .  

(ראיון – ירמיהו)

 

עודד יניב

בנינו ונכדינו לא יבינו זאת

(ואולי גם לא יסלחו...)

 

בעוד שנים, ואולי אף לא רבות, ישאלו אותנו נכדינו (ואולי גם בנינו) היכן הייתם? איזה שיתוק – ציבורי אחז בכם?

איך התעלמתם מההתפתחויות סביבכם במדינה, בקיבוצים, ובתוך רמת יוחנן פנימה? האומנם חשבתם באמת ובתמים שניתן לשמֵר את הבועה, ואפשרי להשאיר הכל כמו שהיה, למרות שכמעט שום דבר אינו כמו שהיה?

האומנם חשבתם שלתמיד הקהילה/הקיבוץ יקבל מפלרם ככל שיתאווה, ואפשר להפקיר את מערכת העבודה לרצונם הטוב של החברים, איש כאשר ידבנו ליבו? לא שמתם לב למשאבי אנוש המבוזבזים ואובדן ההכנסות העצום הכרוך בכך? לא הבחנתם שיותר מעשור שנים, ובמיוחד מראשית המאה ה- 21, הנהלת הקיבוץ מחמיצה הזדמנויות, את הנדרש לעשות לקיבוע הזכויות בקרקע המגורים, ליצירת מקורות מים מושגים במקום שפירים, מאחרת קריטית בהרחבת הקו הכחול לצורך בנייה למגורים עכשווית ועתידית, ועוד כהנה וכהנה? הזמן קפא מלכת?

הלא היה ברור שככל שמאחרים העלויות מרקיעות שחקים, אם בכלל ניתן לממש.

האומנם לא הבחנתם שהניתוק "המסורתי" בין התמורה לתרומה הגיע לסוף הדרך והביא להתנוונות, ירידה באחריות האישית, אובדן מקורות לאורך שנים שיכלו לשמש לרווחת החברים ועבורנו, בניכם ונכדיכם?

ועכשיו תראו, כאשר הגעתם למסקנה, או למצבשרוצים, או נאלצים, לעשות התאמות הכרחיות לטובתכם ולרווחתכם כחברים בקיבוץ, כבר אין לכם אפילו מי שיעשה את זה, ואתם צריכים להביא "מומחים" שכירים מבחוץ שיעשו זאת, שאינם מכירים את רמת יוחנן וההיסטוריה שלה, את חבריה וחברותיה, אישיותם ועשייתם.

עד כאן מקצת התהיות, מנת חלקנו בעתיד...

והשאלה – עד מתי נשאיר את המצב ונגיע לתיאור שלעיל?

אני שייך לשכבה גדולה מאוד, לדעתי, של חברים וחברות המשוכנעים שבסופו של דבר איזשהו "טריגר" ינקב את הבועה ויניע תהליך שסיומו ביצירת קשר בין התרומה לתמורה (לא בהכרח שכר דיפרנציאלי). וחשוב מכל – יְקַבע את זכויות החברים והחברות בקיבוץ, בחלקת המגורים (דירה) וברכוש. לשכבת החברים והחברות הזו אין זמן בלתי מוגבל להמתין.

 

לפיכך אני מציע שיוחלט עוד השנה, על תאריך/מועד של "היום הקובע".

"היום הקובע" הוא מועד שממנו ואילך כל מי שהיה חבר/חברה במועד זה יחולו עליו, ועל יורשיו, כל ההחלטות והיישומים של שינוי בתקנון ואורחות החיים של הקיבוץ. החלטה כזאת תיתן "שקט תעשייתי".

את התומכים בהנעת התהליך היא תרגיע, במובן זה שאף אם יתמהמה, בוא יבוא. וכשיבוא, גם באיחור לגביהם, לפחות יחול על בניהם או נכדיהם.

ואת המתנגדים "שומרי החומות" (הערכיות, כמובן) החלטה כזו לא צריכה להדאיגם כי אם יצלח שהכל יישאר כפי שהוא, "ליום הקובע" אין משמעות ויישום.

כך שאם זה מרגיע, למה להתנגד?

אוסיף עוד, שדחיית החלטה זאת שוב ושוב, יכול שתהיה "עושק המיעוט", דבר ומובטחני שאף אחד מחברי הקיבוץ לא יסכים שיתרחש..

 

יונתן בן צבי

היום הקובע 

ביוזמת הנהלת הקהילה ומנהל הקהילה (יישר כוחו), אנו עומדים בפני סקר שצריך לתת חומר הכוונה ותמריץ לקראת דיונים רציניים באורחות חיינו.

רמת יוחנן היא עדיין קיבוץ שיתופי. לא ברור באיזה מועד עתידי, ואם בכלל, יחליט הקיבוץ להעמיק את ההפרטות, ו/או את הקצאת החסכונות שנוצרו דרך הפעלת החלק הכלכלי של רמת יוחנן.

הפרטת שכר או תמורה לתרומה: מיטיבה עם הצעירים, ועם מביאי התמורה הגבוהה שבינינו, דהיינו: אלה שבמיטב יכולותיהם.

הקצאת חסכונות ו/או שיוך נכסים: מיטיבים כמובן עם בעלי הוותק הרב יותר, כל עוד אין הפרטת שכר, והמדד היחיד המקובל למתן הטבות רווחה הוא שיעור הוותק (עד שיעור של מקסימום 45 שנות ותק ליחיד.)

 

חשוב שבכל דרך פעולה יהיה איזון מירבי בין שתי פעולות כאלה. זאת, כדי לשמור ולא להרוס את המרקם החברתי העדין ממנו נהנית החברה ברמת יוחנן.

 

נקטנו כבר בעבר (פעמיים) הקצאות כספיות מריווחי הקיבוץ לחברים לחזקתם הפרטית, ונראה כי נמשיך בכך. שיוך נכסים (דירות, חלקות קרקע הצמודות להן), או שיוך הוני, שהוא שיהיה התחליף לדרך החתחתים היקרה של שיוך נכסים – קרקע – דירות.

 

התהליך ודאי הוא שיתקיים.

משיוכים כאלה ואחרים נובעים שני דברים.

 

האחד: זכות שימוש מיידי בחלק מהחיסכון שנצבר דרך הקיבוץ (משק – עסקים – מסחר).

 

השני: ככל שנעשה שיוך כלשהו, עכשיו או בעתיד, נובעת ממנו "זכות הורשה" ליורשים, כמובן מאליו מפעולת השיוך, המעבירה ערכים מהאחזקה הציבורית לחזקתם המוחלטת של הפרטים – החברים.

 

ישנה כאן "כבר היום"  בעיה שיש לתת עליה את הדעת, וככל שנקדים, בריא יותר!

 

יש בינינו גם חברים בגילים מתקדמים – "עד 120".

מן הראוי, ההוגן והאנושי הוא לקבוע כבר היום, ולפני שהחלטנו על שיוך כלשהו, מהו התאריך ממנו יש להם זכויות להיות שותפים לשיוכים עתידיים אלו.

דהיינו: מהו "היום הקובע" (תאריך בפועל) ממנו והלאה תחול זכותם לקבל לאחזקתם ואף להוריש אחרי "120" ליורשיהם הטבות רווחה אלו. )דירה + חלקה, או הקצאה הונית לפי שווים

שיוחלט.)

לצורך זה יש לדעתי לדון ולהחליט מיידית בנושא ה"יום הקובע".

1.     בהנהלת הקהילה, דיון בנושא והצעה להחלטה באסיפה.

2.     החלטה באסיפה והעברה לקלפי.

3.     ביצוע קלפי עקרוני .

4.     לאחר אישור בקלפי, על הנהלת הקהילה להקים צוות שיהיה אמין על כל הקהילה, לצורך גיבוש והבאת הצעות לקביעת התאריך של היום הקובע. וכן, להצעת התקנות המגדירות את הזכאות בסטאטוסים השונים.

5.     לעגן את ההחלטות בנושא, אם ולכשיהיו כאלה, בקלפי כללית כנהוג ברמת יוחנן.

 

ע"י פעולות אלה נוציא את העוקץ ואת החשש של החברים הנמצאים עמנו היום, שמשך זמן הדיונים, (אם יארך – וזה יכול לקחת שנים), עשוי להוציא אותם או את יורשיהם בדין "קרחים מכל הכיוונים".

יש לסייג כל החלטה וביצוע בפועל ביכולתו הכלכלית של הקיבוץ בכל נקודת זמן שהיא.

 

נדרש אומץ מהנהלת הקהילה לקדם דיון שכזה, (שאפשר גם להגיד כי "לא נעים לקיימו") ולשים סייגים נכונים, הוגנים ומתאימים בנושא היום הקובע.

זאת, כדי שלא נימצא חלילה, כקהילה, פוגעים בזכויות של בני הגיל המתקדם שבאוכלוסיית קהילת רמת יוחנן.

 

אם נדע לעשות את כל הפעולות האלה בצורה הגונה, אנושית, נכונה וללא לחץ מיידי, נחסוך מעצמנו ויכוחים ומרורים עתידיים, שהם מנת חלקם של הקיבוצים שעשו את ההפרטות בלחץ כלכלי וחברתי, וכתוצאה מכך ערכו גם את הדיונים בלחץ ובחיפזון.

אנו שומעים טענות רבות של יחידים כנגד קיבוציהם בענייני רכוש שונים. שלא נדע !

 

אם נקיים את הדיונים וההחלטות בעניין "היום הקובע", נהיה נשכרים מהסכמה מוקדמת על דברים שבהחלט עשויים לבוא ולהתרגש עלינו "בעגלה ובזמן קריב". ובא לציון גואל. .

 

 

 

 

 

 

 

שם האגודה: קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה: 26/6/2008

מספר חברי ועד ההנהלה: 11

שמות המשתתפים בישיבה: אבנר אחיטוב , אליעזר גוטמן, גלעד צוקרמן, לינט חורש, נתי אבן-דר, עדנה לקח,  רפאל דינסטג, דוד דוידוביץ, דניאל פרי, יהודית אפרת.                                          

חסרים: יונת מולכו. 

 

על סדר היום:

1. אישור לימודים מיוחד לאבנר נבו – (מוזמנת אתי נצר).

2. הצגת נייר עבודה ראשוני בנושא אורחות חיים – (מוזמן עמוס נצר).

3. המלצת מש"א לאיוש הנהלת הקהילה בארבעה חברים חדשים.

4. אישרור נוהל כריתת עצים – (מוזמנת רוני פלד).

5. הרחבה של החלטה קיימת בגין חיוב על ארוחות בערבי חג (מוזמנת אתי גפן).

6. דיון ואישרור החלטה קיימת בנושא קשר עבודה/תקציב לבנים מועמדים.

בתחילת הישיבה הודיע דניאל על קבלת כל האישורים לבניית שכונת הדס.

 

הוחלט:

 

1. אושרו הלימודים במסגרת מסלול צעירים לאבנר נבו.     

2. המזכירות ביקשה מעמוס נצר, להכין נייר עבודה בנוגע לחלופות אפשריות לאורחות חיים ברמת יוחנן. הכוונה להציג באופן מרוכז ומקוצר את החלופות השונות, תוך ניתוחן ביחס למצב הכלכלי של רמת יוחנן. ניתוח כזה אמור לאפשר בחינת חלופות באופן מושכל ועובדתי, שיוכל להוות כלי חשוב בגיבוש השקפה או הצעה, כזו או אחרת.

לאחר שהמזכירות תילמד את הנושא הוא יובא בפני  הציבור.

 

3. המזכירות ממליצה לאסיפה לבחור את: אורן טהר-לב, אילנה קרוא, איתן שטייף ויגאל אופק  – כנציגי ציבור במזכירות.

4. אושר נוהל כריתת (גיזום מסיבי) של עצים בקיבוץ,  (פירוט בהמשך העלון).

5. הוחלט להמשיך את הדיון בנושא ארוחות החג  במהלך חודש יולי.

6. אושררה מחדש החלטת האסיפה מתאריך 03.01.07 :

    "בן שאינו נמצא במעמד של חופשה, לימודים או במב"חות (ולא התקבל עדיין לחברות), נמצא בסטטוס של "בן מועמד". תקציבו האישי יהיה קשור במילוי חובת העבודה".

"מודגש: חובת העבודה חלה בקיבוץ כערך העומד בפני עצמו וללא קשר עם התקציב"      מפאת משך הזמן שעבר מהאסיפה האחרונה שבנושא, יובא הנושא לדיון נוסף באסיפה ולהכרעה      בקלפי.

רשם – אליעזר.

 

 

 

החלטת מזכירות מיום 26.06.08

 

נוהל כריתת (גיזום מסיבי) עצים בקיבוץ

 

1)     האחריות המקצועית  בנושא גיזום וכריתת עצים בקיבוץ – (שטחים בשימוש ציבורי או פרטי) באחריות רכז ענף הנוי בקיבוץ. הסיבות לכריתה/גיזום מסיבי יכולות להיות: נזק אפשרי למבנה, מחלה, צימוח, אסטטיקה, בנייה.

2)     כריתת עץ בשטח ציבורי מחייבת אישור "ועדת – עצים".

3)     נוהל כריתת עץ או גיזום בשטח הנמצא בשימוש פרטי (יש מפרט שטחים) יתנהל כדלקמן:

א)             בהסכמה בין הנוי והחבר/משפחה/הנוגעים בדבר.

ב)             בהיעדר הסכמה יבוא הנושא לטיפולה של ועדת עצים.

ג)              במידה ועדיין לא תהיה הסכמה, יגיע להחלטת מזכירות.

4)     בכל מקרה של ספק יש לקיים דיון, בשל העובדה שתמיד ניתן לכרות.

5)     לפני פעולה בשטח העומד לשימוש פרטי, צוות הנוי יתאם עם החבר/משפחה, את הכניסה ואופי העבודה. באם לא ניתן להשיג את החבר, או, אין שיתוף פעולה/הסכמות, חוזרים לסעיף 4.

6)     פורום ועדת עצים: רכז ענף נוי או רכז נוי דרום, מרכז-משק, יואב אופק, דניאל יפה.

אסורה כריתת עצי צל מוגנים  ביוזמה פרטית של חבר/מועמד.

מדינת ישראל מטילה קנסות גבוהים על כריתה ללא אישור..

 

 

 

  

 

 

 

 

הדר מיכאל – מנהלת הקבוצה

"פלרם זבולון" –

אלופת ישראל

ומחזיקת גביע המדינה לגיל 16

לשנת 2008 כדור מים

 

קבוצת הנערים גיל 16 "פלרם זבולון", ומאמנה סמי קרן זכתה בדבל גביע המדינה ואליפות לעונת 2008, לאחר שזכתה בגמר הגביע בניצחון על הפועל בית יצחק 14:7, ובגמר האליפות על אס"א תל-אביב 11:6.

משחק גמר הגביע :

קבוצת הפועל בית יצחק שסיפקה את הפתעת הגביע תוך הדחת הפייבוריטית אס"א תל-אביב, התייצבה למשחק הגמר בתקווה להפתיע שוב, נדחפה על ידי קהל רב ורעשני מול פלרם זבולון החזקה שמלווה בקהל אוהדים רב, שיחד תרמו לאווירה ססגונית וספורטיבית.

כבר בפתיחת המשחק אותתה פלרפ זבולון על כוונותיה כשערן שוורץ כבש גול מהיר מאסיסט ארוך של דגן דרור. בית יצחק נלחצה לשערה, ורק עמידתו של שוערה מנע כיבושים רבים.

עומר גולדברגר ועופרי יובל כבשו לקראת סוף הרבע, עם השריקה הצליחו שחקני בית יצחק להבקיע ולצמצם ל -3:1. שער מהיר נוסף העמיד את התוצאה 3:2 לזבולון.

שחקני זבולון חזרו לעצמם כשיובל בלומנטל (כפר מכבי), ענבר גל ועופרי כבשו ופתחו פער מבטיח 6:3. יובל המשיך לכבוש, ענבר שהבקיע מהסנטר, הוסט לאחור על ידי מאמנו סמי קרן כבש, והפער גדל ל 11:3.  תמיר מאירוביץ ורועי גלעד הצעירים חגגו גם בכיבושים. דגן דרור שכהרגלו הבקיע ברבע הרביעי הוסיף צמד, ואת תוצאת המשחק חתם לוטם מיכאל 14:7 לזבולון.  בנוסף שיחקו ותרמו לניצחון הדר צולמן וברק קרן (טבעון).      

בלטו במשחק: השוער אורון שוהם, יובל בלומנטל (3 כיבושים), לוטם מיכאל בניהול המשחק ועופרי יובל (יגור),ענבר גל, ערן שוורץ, דגן דרור.

משחק גמר האליפות:

במשחק חד צדדי הבהירה פלרם זבולון בהובלתו של המאמן סמי קרן מי בעל הבית בבריכה. החל מתחילת המשחק הוכיחה זבולון עליונות על פני יריבתה מתל אביב בכל פרמטר של כדור מים.

פלרם זבולון שוחה טוב יותר, מהירה יותר, שחקניה מטפלים בכדור טוב יותר, שומרים אישית טוב יותר, זורקים לשער טוב יותר.

כבר הרבע ראשון נגמר 3:0 לגוש, הרבע שני 3:1 סגר מחצית על 6:1 לגוש.

ברבע השלישי עשתה תל אביב מאמץ של חזרה למשחק, אך הוא נגמר בשוויון 2:2. זבולון עלתה לרבע הרביעי מלאת ביטחון עם יתרון בן 5 שערים, הגדילה אותו ל 7 (10:3) ואיפשרה לעצמה לשתף את כל השחקנים ברבע, שגם הוא הסתיים בשוויון 3:3. בסיום 11:6 לפלרם זבולון.

הבקיעו: ענבר גל - 3, לוטם מיכאל - 2, דגן דרור - 2, יובל בלומנטל, שחר סנדר (קרית אתא), עומר גולדברגר (קרית אתא),  ותמיר מאירוביץ כל אחד שער. עוד שותפו במשחק, והיו חלק משמעותי: עופרי יובל, ערן שוורץ, הדר צולמן, רועי גלעד, ברק קרן והשוער במשחק מעולה - אורון שוהם. בפליאוף הארוך של 9 משחקים נוצחה הקבוצה רק פעמיים, החבר'ה נלחמו ונתנו את הנשמה לכל אורך הגמרים שנמשכו כחודשיים. משחק הגמר היווה סיום לעונה מוצלחת, פורייה ומלאת חוויות..

 

 

 

 

 

ירמיהו

משהו חיובי

וכשאני עוזב אחרי הצהרים את המזגן ויוצא, על אף ה"תחזית", לנשום את הטבע, לבדוק אם חנטה התאנה פגיה, אם פיתח הסמדר... מקבל את פני אדון "עומס חום" בחד משמעיותו האכזרית: לח, דביק, מזיע...

 

ואכן זה עניין של מזל. לפעמים האוויר שקוף, הבהירות מופלאה, ונדמה שאפשר לראות את קווי המיתאר הברורים של כל בית ובית על הגבעות הצהובות של הקיץ בנוף המנוקד. ולפעמים האובך רובץ מכביד, ריח העשן מסתלסל ומתערבל עם סירחון הלולים, וגללי הבקר היבשים המפוזרים בתוך הטיון הדביק, והקוצים, והעולש. והאד החם שעולה מן הקרקע מבלבל את קו האדמה עם קו השמיים ואין לדעת איפה זו נגמרת ואיפה אלה מתחילים. וכל רכב שעובר בדרך העפר, מאבך אחריו ענן אבק כאילו אין בכוונתו אלא להחניקך בלבד. והרוח כבר עייפה. רק הצלף הקוצני לא מבין איפה הוא נמצא, לא תופס שפה זה לא שוודיה. הוא זוחל על אדמת הקודש הרותחת, נושא אל על את פרחיו הרעננים, לא שייך למקום ולזמן, לא שייך למציאות הבלתי אפשרית של המזרח התיכון. סתם מהאו"ם. סתם תופעת טבע, בין שאר התופעות המוזרות שמצמיחה אדמת הקודש והחרון. את הקוצים שלו נרגיש רק אחרי שייתייבש וייתקשה ויותיר אותנו עם הזעם, והאין מוצא, והאין אונים שחתמו פה קבע, על הגבעות היבשות והמישורים הצמאים, שתמיד היו פה, ותמיד יהיו פה, כמו אלי אלי, "שלא ייגמר לעולם...". או משהו דומה לזה.

ואתה בשלך, ממשיך, לא עוצר, בוחן אפשרויות, דן, שוקל, מתווכח, מתרתח, מתעצבן, ובסוף כרגיל, ניצב מול עצמך ושואל: לאן ואיך ממשיכים מפה הלאה?

 

ואז לפתע באה לך ה"הארה". איך לא חשבת על זה קודם:

התנתקות!

וזה הרי כל כך מובן מאליו. פרישה זמנית לאיזו ארץ רחוקה, נטולת קיץ ועתירת מים, ארץ של שקט ורוגע, ארץ שלא חיה על עצביה המרוטים, ארץ מקלט עד יעבור זעמו של יולי אוגוסט. למשל אוגנדה. מה רע?

והדמיון שאין לך שום אחריות על מהלכיו הפתלתלים עובד שעות נוספות:  

אח, הרצל הרצל, מי יגלה עפר מעיניך, למה לא הבאת אותנו לאוגנדה הירוקה, ארץ נהרות ואגמים שופעים בבקעה ובהר. במקום להתהפך בקברך על "הר המנוחות" שלך, היית מוצא מנוחה נכונה על הרי הרוואנזורי המכונים גם "הרי הירח". מתאים לך, סהרורי.

איך ויתרת על ארץ שופעת כל טוּב, אשדות ואגמים, וג'ונגלים, ושמורות. 

אח, הרצל הרצל לוּ היית חוזה אמיתי היית מבחין מיד ביתרונות ובאפשרויות בלתי נדלות שהיו מזוּמנות לנו באוגנדה. 

אפשר היה, למשל, לסגור את כל הכושים, "לטובתם", בגיטאות, להקים סביבם חומות ענק לשמחת ליבם של הקבלנים העבריים. לתת להם את כל "העבודות השחורות", לשלוח אותם ל"חינוך מחדש", לתרבת אותם, להודיע להם שהם "לא עם", שהם "לא נחמדים", שהם לא צריכים זכויות, שאין להם רצונות משלהם. לנתק אותם מהחשמל, (מספיק להם מדורה), לנתק אותם מהמזון, ("הם כבר ייתרגלו"), לנתק אותם מהדלק, (זה יפתור את בעיות זיהום האוויר באיזורנו)...

אפשר היה ל"טרנספר" אותם לניגריה ולטנזניה ולקונגו "מרצון", גם שם כולם שחורים וכולם דומים ולא יבדילו ביניהם. ו"אחיהם" הרי צריכים לקלוט אותם בשמחה, זה יביא להם "בום כלכלי", צמיחה ופריחה אדירה שכמוה לא ידעו מעולם. אפשר היה לשלוח את כולם כאחד, עם כל פליטי דראפור ואסיריה, לחתור אל ציון דרך סיני לכבוש מחדש את ארץ ישראל. יש שם הרבה זקנים לטפל בהם, וכמה מיטות פנויות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, וגם גולאג "קציעות".עוד לא לגמרי מלא... 

 

אפשר היה לקרוא לדגל ארכיאולוגים מנוסים כדי למצוא שרידים מן ה"עבר היהודי" של אוגנדה. אפשר היה לקומם את משרד הדתות מהריסותיו, ובכל אתר בו יימצא בדל מאובן של ממותה להקים היכל שן. להציב שלט מאיר עיניים על כל בקתת קש: כאן "מקום קדוש" ו"יש להתנהג בצניעות", "אסור ללכת בחולצת בטן", כאן קבורים הזצק"לים הידועים. וכל אחינו מהתפוצות ינהרו להשתטח, לרקוד, לפזז, ולשמוח. לעשות "השתדלויות" ו"התוועדויות" ולפתוח "טיש" ולמכור מים קדושים. נשים יבואו לבקש חתן או פרי בטן, וגברים יבואו "להיהרג באוהלה של תורה", לבקש על אונם, לקומם מחדש נופלים מעפר... וקופים תכולי אשכים יתרוצצו בין קהל היראים ויאכלו בוטנים ובננות מידי החוגגים. וציפורי נוד צבעוניות וצווחניות ישוררו על העצים, ונחשים ערומים יציעו תפוחים אדומים לכל דורש, ולא יהיה מחסור ולא יהיה חולי, רק אושר ועושר... ובלי למצמץ, ובלי להרגיז, ובלי להקים עלינו את כל הגויים. ומעל כולם יתנופף בגאון דגלו הצהוב של אדוננו מורנו מושיענו, שיוכרז רישמית כדגלנו הלאומי, ואוגנדה שחוברה לה יחדיו תהיה רק שלנו לנצח נצחים... אהה קמפלה, שחקי שחקי על החלומות זו אני החולם שח...

 

אבל אז אני מגיע שטוף זיעה אל מעלה הגבעה, ושם מעל המטעים, המבט אל המערב מעורר אותי משרעפי. כל העמק פרוש עכשיו לרגלי, שמש זהובה מסתבכת מעל הכרמל בענן חולף ומשליכה מבין קרעיו קרניים מלטפות אל הים הרחוק. והיא שוקעת לה לאט לאט, ונדמה שלא ממש איכפת לה מהמלחמות, והרגיעות, והנסיגות, והשסעים, והקרעים, והחרדים, והחילונים, ומושחתי הצמרת, ומושחתי התחתית, ומשפחות הפשע, והאוליגרכים, והסמים, והזונות, והסרסורים, והעמותות, והשממה, והיובש, ובאיזה חודש יהיו הפריימריז בקדימה, ואיזה ספין ישוחרר מחר מלישכת אהוד א', ואיזה טריק יזוגזג מלישכת אהוד ב', וכלום כלום כלום, היא את ה"יומית" שלה עשתה ומפנה את מקומה לערב היורד...

ואז מתחיל קצת להתקרר, ואפשר למלא את הריאות באוויר, וערפילים אפורים עולים מהים, ולפתע נדמה שמשם, מראש הגבעה ההיא, באור הרך שעוטף את העמק, הקווים נעשים לא כל כך חדים, ולא כל כך ברורים, והפרטים מִטשטשים ונעלמים לאט לאט אל תוך השקיעה הכי הכי יפה בעולם...ואז אתה אומר לעצמך: אז מה אם קצת חם ולח ומזיע, מה קרה? אז מה אם כאן זה לא אוגנדה....  

 

 

 

 

 

 

עדה לקח

ליוסי-

"הדייר מרוצה מאד"

אין לי כישרון החריזה שבו ניחנת, ולכן אתייחס לדבריך בפרוזה.

המניע לכתיבתי הן השורות האחרונות בסיפורך-שירך:

לסיפור היה סוף טוב / בלי לפגוע לעלוב / אם בזאת היה נגמר ובארמוני נסגר.

אך הנה חזיז ורעם / התהפכו יוצרות עולם / בקנאה האנשים / אל ארמוני עינם לוטשים.

כולם רוצים דירה אחרת / דוגמת שלי הנהדרת / שום דבר כבר לא חשוב / הנפלא הופך עלוב.

אין חשבון של גמול על יזע...מה יהיה, לאן נגיע / ...אך לי ברור, למעשה ולהלכה /

משהו מאד מאד רקוב בממלכה.

מאז בואי לרמת-יוחנן (לפני למעלה מחמישים שנה) נושא השיכון ("ביתי הוא מבצרי") היה הנושא הלוהט והמלהיט ביותר. עם כל בניית בתים חדשים, או שכונה חדשה, היו שיחות אל תוך הלילה, ויכוחים, עלבונות, קנאה, צרות עין ("גם לי גם לך לא יהיה").

יש הרבה ברכה ברצון לשפר את רמת החיים בבנייה נוחה ומרווחת, אלא שלא תמיד הייתה עקביות או מידתיות במימוש הרצון הזה. למשל: לצד דירות גדולות, לאחר שיפוץ, של קומותיים

(בעיקר בצפונה של החצר) נבנו בתים עתירי בטון, גם הם קומותיים (בעיקר בשכונה הדרומית)- אבל בתוכם היו בנויים ומתוכננים פחות נוח מקודמיהם. השלישיות היו מתנה לעומת מגורי הקומותיים (דירות צמודות קרקע, כניסה נפרדת לכל משפחה)- אבל חדר המגורים היה קטן וצר. אח"כ בנו דירות למבוגרים וללינה משפחתית והן היו טובות לעומת קודמותיהן. ולאחר מכן בנו דירות פחות נוחות מן הקודמות להן, והיום מתקשים מאד הדיירים המבקשים לשפצן, ולתת להן פתרונות טובים. במחזורים הבאים נעשה תיקון גדול בנושא השיכון, ונבנו דירות גדולות עם מרחבים נאים בין הבתים.

ואז, יוסי, התחילו בבניית הבתים שלכם. כאן "חטאו" שוב בצורה חמורה גם באי-עקביות וגם באי-ראיית הנולד.

קראת לביתך "ארמון", ובאמת בתיכם, לעומת האחרים, הם "ארמונות". כאן הייתה הגזמה פרועה ברמת הבתים אפילו בעיני מי שמרוצה משטח דירתו, גודל מרפסותיו ומרחב דשאיו.

(אגב: היכן היה הממסד האמון על אי יצירת פערים לעת צימצום פערים? הייתכן שנכנע ללחצים של אלו שביקשו "גמול על יזע"?)

גם אם קנאה אינה מעידה על חוסן, אין לראות בה אות ל"ריקבון בממלכה", במיוחד שאם היא אכן קיימת לא ברור מי הנושא באחריות לתפוצתה?

(הערה:מתוך בחירה לא עברנו לבית חדש, ותגובתי לך אינה נובעת מקנאה.).

 

 

 

                                        

                       ביתי הוא- נבצרי        / עפרה .נ.                

 

חלוֹם 'בֵּיתִי הוּא מִבְצָרי'

חוֹלף!  וְשמא- שָבְּרִירִי

ביתי הוּא...נִבְצָרִי.

 

מְחכּה לוֹ, לֹא בִּכְדִי

וְהוּא מְצָוי פֹּה, לְיָדִי

אֲך אֵין מִימוּש ל-זֵכוּתִי.

 

רַחוֹק, כְּמוֹ  שְקִיעָה

אֵלָיו  אֵיננִי מְגִיעָה, 

וְהוּא, מֵרְחַק של נְגִיעָה...

 

אוֹהֶבת בֵּין- עַרְבַּיים

הִיא,  מַרְהִיבַת עֵינָיִים

אַך מה אִתִי,  כּך בֵּינתיים?

 

בְּבֵיתִי הַדָל  שוֹהַה,

בְּסָרְעַפָּי, אַנִי תוֹהַה-

האם שוּב... בּשָנָה הָבָאה?                

 

ועוֹד נִיסוּי  וְתְהִייָה

פּוֹתְחִים 'חָלוֹן'...וְשהִיָה,

דְחִייָה  אחר דְחִייָה.

 

שָנִים חוֹלְפוֹת, זֶה לֹא נִגְמָר

בֵּיתִּי הַדָל, תָמִיד  נִשְאַר ...

וּבֵית  חֲלוֹמוֹתַיי- נִ בְ צָ ר!

 

היִיתָכן? בּזה  הכְּפָר

חלוֹם כּזה שלֹא נִגְמר?

הֵן אֶפְשָר, שיהיה - כְּבר מָחָר.?!