שבועון למידע קיבוץ רמת יוחנן
אליעזר: הסקר "בשל" לצאת לציבור בסוף השבוע.
חובת ההוכחה
עוד עלי
סשה קלריך
משוחח עם נורית פיינשטיין
על תפקידו כטכנולוג ראשי בפלר"ם.
זה זמן רב שירמי מפציר בי מדי פוגשו בי לראיין את סשה קלריך על המינוי החדש שקיבל בפלר"ם, כטכנולוג הראשי של פוליקרבונט. אלא שסשה הוא בחור יסודי, ולכן לא הופתעתי כשביקש להתאקלם תחילה בתפקיד ולהתראיין רק כשכבר יהיה באמתחתו מה לספר. הראיון נדחה משבוע לשבוע, ובסופו של דבר הצלחתי לתפוס אותו לשיחה רגע לפני צאתו לחופשה. בשעה שתקראו את הראיון יהיו כבר סשה, אולגה ואריאל הקטן הרחק מעבר לים.
סשה, למי שלא יודע, נולד בברה"מ לשעבר, עלה ארצה בראשית שנות ה-90 והגיע עם משפחתו לרמת יוחנן במסגרת פרויקט "בית ראשון במולדת". המשפחה נקלטה בקיבוץ וסשה נקלט בכיתתנו, ומאז היה מסלול חייו כמסלולו של כל בן משק מן המניין: סיום בית הספר ביגור, צבא ולימודים אקדמאים. אלא שסשה רץ למרחקים ארוכים, ובעוד אחדים מבני כיתתנו עדיין מחפשים את דרכם בחיים, סשה, באופן לא מפתיע, כבר ממלא תפקיד בכיר בפלר"ם. וזוהי, ללא ספק, סיבה טובה לשמוע מה בפיו.
- מה המקצוע אותו למדת?
למדתי בטכניון הנדסת חומרים ופיזיקה, במסלול דו חוגי ששייך לשתי פקולטות שונות, כשהנדסת החומרים הייתה פקולטת האֵם. בסוף מסלול כזה מקבלים שני תוארים נפרדים. בטכניון החליטו שצריך רקע מדעי בנוסף להנדסת החומרים, ולכן הסטודנטים חייבים ללמוד תואר נוסף בפיזיקה או בכימיה. אני בחרתי בפיזיקה. צירוף של תואר מדעי מוסיף המון ל"חבילה המקצועית".
- היכן עבדת בתקופת הלימודים?
התחלתי את הלימודים כעובד באחזקה. התכנון היה שאעבוד כסטודנט בפלטוב, אבל לא הייתה מספיק גמישות בעבודת הסטודנטים. הייתי צריך להתחייב ליומיים עבודה בשבוע וזה לא הסתדר עם התוכנית העמוסה של לימודי שני תוארים. אז עבדתי, כאמור, באחזקה ובשנתיים האחרונות- במעבדה.
- האם ייעדו אותך לתפקיד אותו אתה ממלא? האם נבנה עבורך בפלר"ם מסלול הכשרה והתקדמות לקראתו?
ייעדו אותי בהחלט להמשך עבודה בטכנולוגיה של פלר"ם, לאו דווקא בתפקיד הזה. יחד עם זאת, ההליכה ללימודים האלה באה ממני ולא מלחץ כלשהו. רק אחרי שנרשמתי ללימודים נוצר הקשר עם פלר"ם. כחצי שנה לפני סוף הלימודים הציעו לי לשמש טכנולוג שטח בפוליקרבונט.
- פרט והסבר-
בראש מחלקת הטכנולוגיה עומד מנהל המחלקה (דדה מלמד). מתחתיו נמצאים שני טכנולוגים חברתיים ראשיים, של פוליקרבונט ושל P.V.C. בצמוד אליהם עובדים טכנולוגי שטח הנקראים גם מהנדסי תהליך. טכנולוג שטח אחראי בעיקר על נושא הייצור: מוביל ניסיונות על הקווים, תומך בייצור במקרה של תקלות, מעורב בנושאי אבטחת איכות, אחראי על תיעוד מידע טכנולוגי שקשור לייצור. זה התפקיד שהתחלתי בו, לא התפקיד שאני ממלא עכשיו. עבדתי קצת יותר משנה כטכנולוג שטח ועכשיו אני טכנולוג חברתי של פוליקרבונט.
- זה נחשב להתקדמות מהירה מאוד, לא?
זה מאוד מהיר, אבל זה קרה בעקבות הנסיבות. (התקדמות הטכנולוגים שכיהנו קודם לכן לתפקידים אחרים). השכלה ומוטיבציה עמדו כאן מול ניסיון מצטבר. זה המקום לציין את חשיבות העבודה בקווי היצור לפני התפקיד שלי. החיסרון הבולט שאני מרגיש הוא שלא עבדתי תקופה ממושכת כמפעיל מס' 1 של הקו (כשנכנסתי לעבוד זה לא התאפשר מבחינת לוח הזמנים). במשך שלושה חודשים הוצמדתי למפעילים בקווים שונים, אבל לא הפעלתי אותם בעצמי.
- מה כולל התפקיד?
הגדרת תפקיד הטכנולוגיה (טכנולוג שטח וטכנולוג ראשי):
1. תמיכה טכנולוגית לייצור ואבטחת איכות, כולל אתרים שלנו בחו"ל.
2. תמיכה טכנולוגית לרכש.
3. תמיכה טכנולוגית למחלקת תמיכה טכנית ללקוחות.
4. תמיכה טכנולוגית לשיווק.
5. R&D- מחקר ופיתוח.
כשאני אומר תמיכה הכוונה היא לחיפוש מידע במאגרים פנימיים וחיצוניים, תיכנון וביצוע ניסיונות ובדיקות היתכנות במעבדה ועל קווי ייצור, תיעוד המידע המצטבר, עבודה מול ספקים של חומר גלם, פגישות ודיונים עם כל הגורמים שפורטו למעלה, וכמובן מענה לאי-מיילים שגודשים את תא הדואר האלקטרוני מדי יום.
- מי הם שותפיך לעבודה? עם אילו מחלקות במפעל אתה עובד בשיתוף פעולה?
עבדתי כמה חודשים ללא טכנולוג שטח כדי להתאקלם ולהשתפשף בכל מכלול המשימות הקשורות לטכנולוגיה. זה לא היה פשוט כיוון שהיקף התפקיד הוא עצום. כעת הצטרף אלי ליאוניד, שעבד כמנהל קו הרבה שנים ויש לו ניסיון רב בייצור. מעבר לזה הוא עבד כחצי שנה במעבדה והגיע להיות טכנולוג שטח. ליאוניד ואני עובדים כצוות: הדגש שלי הוא על פיתוח ובדיקות שונות במעבדה, והדגש של ליאוניד הוא על בדיקות שונות בקווי היצור. באופן כללי התפקיד של המעבדה מאוד חשוב כי בסופו של דבר החלטות רבות של הטכנולוגים מבוססות על התוצאות של עבודת המעבדה. הטכנולוג עובד בשיתוף פעולה הדוק גם עם הייצור. לעובדי הייצור ניסיון רב שנים בהפעלת המכונות, ואילו תפקיד הטכנולוגים הוא להוסיף דווקא בתחומים שחורגים מההפעלה השגרתית. המפעיל רגיל לעבוד עם חומרים ומוצרים מסויימים, וברגע שיש חומרים או מוצרים חדשים התפקיד של הטכנולוגים הוא לכוון את השינויים שנדרשים לעשות בעקבות כך. אני רוצה לציין לטובה את הרמה הגבוהה של מפעילי פלטוב, ובמיוחד מנהלי הקווים, מהם למדתי לא מעט. בסופו של דבר כולנו עובדים על מטרה משותפת ובשיתוף פעולה מלא.
- מה חלקך בהכנסת חומרים חדשים ומוצרים חדשים למערכת?
כשיש החלטה על חומר חדש, מגיעה דוגמית למעבדה, יחד עם הניירת הטכנית שכוללת את התכונות הפיזיקליות של החומר ואת הסיכונים הבריאותיים והבטיחותיים שלו. הטכנולוג לומד אותה, ובמידה והניירת בסדר אנחנו מתחילים לעבוד עם החומר במעבדה. במעבדה ישנו קו ייצור מוקטן, שיודע לעבוד בתפוקה של כ-1% מהקו האמיתי ויכול לדמות לנו באופן חלקי את התוצאות של הקו הגדול. באופן זה אנחנו יכולים לחסוך בעלות התיפעול ובחומרים היקרים הדרושים לניסיון בקו ייצור רגיל. נוסף על כך ישנם מכשירים שונים לבדיקות תכונות מכאניות ואופטיות של חומרים. ציוד מיוחד יודע לדמות באופן מואץ חשיפה לשמש ולחות של הלוחות שלנו. צוות טכנאים מאומן אחראי על הפעלת הציוד וכתיבת דו"חות. אחרי בדיקות המעבדה, במידה והחומר נמצא תקין, הוא יורד לניסיון בקווי היצור בליווי של טכנולוג השטח. הדוגמאות מהקו שוב נבדקות במעבדה, ובמידה והכל כשורה מוזמנת כמות לריצה בינונית. אם הכל תקין גם אחרי ריצה ארוכה, החומר מקבל אישור. הריצה הבינונית והריצה הארוכה הן כבר תהליך ייצור רגיל.
- האם לגילך הצעיר הייתה משמעות בתהליך כניסתך לתפקיד? כיצד קיבלו אותך ותיקים ומבוגרים ממך?
הייתה בהחלט, אבל אנשים למדו לפנות אלי, ואני מצליח לטפל ברובם הגדול של העניינים העומדים על סדר היום. במקרה הצורך אני מתייעץ עם חיים גבע, קודמי בתפקיד, שמשמש כעת טכנולוג ראשי בפלר"ם אירופה, או עם דדה, שיש לו ניסיון עשיר בתחום.
- מה הן אפשרויות הקידום מהתפקיד אותו אתה ממלא כעת?
רק נכנסתי לתפקיד, אני לא חושב על זה בינתיים. בעקרון, בעתיד הרחוק, אפשר ללכת קדימה לניהול הטכנולוגיה, או לתפקיד רוחב אחר.
- האם אתה מרוצה מהתפקיד?
בהחלט. העבודה מאוד מגוונת, כל יום לא דומה לקודמו, אין פה רגע דל. תמיד ראיתי את עצמי משתלב בתחום הנדסי, בתפקיד שידרוש יצירתיות, לכן מהבחינה הזאת אני מרוצה.
- שניכם, אולגה ואתה, השתלבתם היטב בעבודה בפלר"ם. איך אתם מרגישים בפלר"ם ובחיי הקיבוץ במתכונתם הנוכחית?
אנחנו רק בתחילת הדרך, חובת ההוכחה עוד עלינו. אני רוצה להודות לקיבוץ על ההשקעה הגדולה בנו מאז שהגענו לארץ, ובמיוחד בתקופת הלימודים האקדמיים. עד עכשיו ההשקעה הייתה של הקיבוץ בנו, ועכשיו אנחנו שמחים לתרום בחזרה.
- ותוכניות לעתיד?
בעתיד הייתי רוצה לעשות תואר שני בתחום מחקרי, דבר שיכול לתת לי כלים נוספים לצורך פיתוח, שכרגע חסרים לי. בעתיד הרחוק, במידה ויידרש, אעשה גם תואר ניהולי.
לסיכום, סשה, שתהיה חופשה נעימה (גם לאולגה ואריאל). תאסוף כוחות לקראת אתגרים חדשים בחזית הטכנולוגית של פלר"ם..
אליעזר גוטמן
משולחן המזכיר
לאחר חצי שנה בתפקיד, האם יש לך מחשבות שונות לגבי הנושאים הבוערים שעל סדר יומנו, ויש לטפל בהם?
לא. לא שיניתי את דעתי. אלא שאין שום בעיה, לצערי, "לטבוע" בעבודה השוטפת. יכול להיות
שזה בגלל שאני חדש בתפקיד, ויכול להיות שבאמת יש המון המון עבודה שוטפת. מעבר לכך אין ברירה ומוכרחים להתעסק גם בדברים אחרים, שאם לא כן, לא אגיע לשום דבר מלבד לרוץ אחרי העבודה השוטפת יום יום .
אפשר להיות ספציפי יותר?
נכון להיום הדברים החשובים ביותר הם מתן תשובות לחבר, מסיבות שונות, אם מתוך כך שאין ועדות, (פרט, חברה, חברים,) אין סידור עבודה, חבר מסוכסך עם המערכת, או עם חבר אחר,
(כמו בכל העולם המודרני שבו סיכסוכי שכנים תופסים חלק נכבד מהזמן של בתי המשפט), או סתם חבר צעיר או מבוגר שצריך כתובת או אוזן קשבת לצרכיו. מעבר לכך יש לנו את הנושאים המרכזיים, כמו הפרטות, צעירים, אורחות חיים, אוכלוסייה מבוגרת, עבודה ועוד.
- מה הנפח של בעיות אישיות מתוך העיסוק הכללי?
אין סופי. אני חושש שלא מעט מהבעיות נובע, שוב, מעצם היותי מזכיר חדש. חלק מהחברים מרגישים יותר נוח להגיע אלי, לנסות לשדרג, לשפר מעמד, להשיג דברים שהובטחו בעבר. ובנוסף, בגלל הרחשים מתחת לפני השטח סביב השינויים שבפתח, יש חברים שחשוב להם למצב את עצמם. יש חברים שחוששים ומרגישים שהאדמה לא יציבה תחת רגליהם. כמובן שבמקרים האלה המזכיר הוא הכתובת ראשונה.
- ואחרי זה יש לך עדיין אנרגיות לטפל גם בדברים אחרים, חוץ מבעיות אישיות ?
אין לי ברירה. אחרת אני חוטא לתפקיד. לפעמים אני אומר לעצמי: "היה יותר טוב אם היו שני מזכירים", אבל ברור שיש פנים לכאן ולכאן. אין ספק שאם היו שני מזכירים הייתה הרבה עבודה לשניהם.
- מה עשתה המזכירות בסדרי עדיפות בענייני עבודה. האם יש הצלחות, והאם כל החברים ממלאים את חובת העבודה?
לא. לא כל החברים ממלאים את חובת ימי העבודה. יש אבטלה. גם סמויה, וגם גלויה. בהחלט מטפלים בזה כל הזמן. בשוטף, הבעיה היא לטפל בזה בקטעים הרבה יותר רחבים ואני אגע בזה בשאלה שנוגעת לנושא הזה. אנחנו מתעסקים בזה לא מעט. ושוב , חשוב לזכור, רוב החברים עובדים ומתפרנסים.
- מה מידת שיתוף הפעולה בינך ובין חברי המזכירות?
נראה לי שחברי המזכירות מייצגים פחות או יותר את רצון הציבור, אף כי בימים אלה קשה לי לדעת מה רצון הציבור. יש חברים שחושבים שמה שמעסיק אותם ואת חוג החברים הקרוב אליהם, זהו רצון הציבור. יש חברים שכותבים בעלון ונדמה להם שהם מביעים את רצון הציבור ובשל כך צריך לפעול כך ולא אחרת. לפעמים המרחק בין מה שחושבים ובין המציאות בפועל הוא לא קטן. לגבי הקשר ביני לבין חברי המזכירות, בחלק מהדברים אני חושב כמו שאר חברי המזכירות, או נכון יותר, הצוות המצומצם של המזכירות, ובחלק מהדברים יש לי חילוקי דעות עמוקים מאוד, במיוחד לגבי המשך הדרך כמו שאנחנו תופסים אותה. כמובן שזה מאוד מקשה על החיים ומשבש את יכולת קבלת ההחלטות שלנו, כי כאשר מישהו יוצא מנקודת מבט שהעסק צריך להיות אחרת, ואחר חושב שהעסק צריך להישאר קיבוץ, אז דרכי הפעולה שונות לגמרי ורחוקות אחת מהשנייה ב - 180 מעלות. בהרבה מקרים לא מסתדרים, אך מאוד מקווים שהתקופה הזו תתבהר בקרוב, (עם הסקר) ונקבל החלטה לאיזה כיוון הולכים, כי בעצם זה ישפיע על כל המהלכים שנקבל לגביהם הכרעות. במיוחד לגבי שאלת העבודה.
- אז באמת מה עדיין מעכב את הסקר?
בימים אלה פיזרנו שש דוגמאות של הסקר בין החברים בקיבוץ, על מנת לעשות הגהה אחרונה על השאלונים. לוודא שהם קריאים, שהם מובנים, כמה זמן ייקח בערך למלא אותם. לתחושתי השינויים בניסוחים, אם יהיו, הם מינוריים והסקר בשל לצאת לציבור בסוף השבוע הקרוב. יהיה דף שילווה את הסקר ויסביר מה בדיוק, איך הדבר ייעשה ומה יקרה עם התוצאות.
- בהנחה שהסקר ימליץ על המשך המצב הקיים על איזה צעדים תמליץ?
דעתי כמובן לא השתנתה, ואם זו תהיה רוח הסקר, רצון להישאר במצב הקיים, יהיה צורך לנקוט צעדים מסוימים ולקבל החלטות כיצד אנחנו מתכוונים לטפל בתחום העבודה. לדוגמא: יש לנו שתי החלטות שאנחנו לא מקיימים כבר כמה שנים: אחת שחבר שלא עובד לא מקבל קרן השתלמות. אנחנו לא מיישמים אותה. ברור שאם הסקר יצביע על המשך המצב הקיים נצטרך ליישם את זה. אם הסקר יצביע על רצון לשינוי, הצעדים יהיו כמובן הרבה יותר מרחיקי לכת. החלטה שנייה שלא מיושמת היום היא לגבי מועמדים שלא ממלאים את חובת העבודה ומקבלים את התקציב באופן יחסי למכסת העבודה שהם ממלאים. זאת אומרת אם לא עובדים מלא, גם לא מקבלים תקציב מלא, גם החלטה זו נצטרך לרענן.
- האם יש למזכירות כוונה לדון בשיפור מתן השירות והאחדת שעות הפתיחה של מוסדות השירות לחבר?
אנו מטפלים בנושא ברצינות רבה. אנו לקראת סיום פרוגראמה ראשונה של תוכנית בית המוסדות המדברת על איחוד הכולבו והמרכולית, שידרוג המוסדות האלה, כנ"ל שעות הפתיחה, והעברת כל מוסדות ההנהלה לבית המוסדות.
- האם יש טיפול בתקציבים אישיים של החברים והתאמתם ליוקר רמת המחייה?
יש כל הזמן התאמה ע"י הצמדה מלאה של התקציבים כל חודש לעליית המדד. אנו מתלבטים היום לגבי העלאת התקציבים כבונוס בגין ותק, או בגין חברות, או אם לעלות את התקציב עצמו לכולם. ואם להעלות את קרן ההשתלמות לחברים.
בחודשיים הקרובים נצטרך להחליט. צריך לזכור שמצד אחד יש העלאות מחירים בשוק, ואולי התקציב קצת נשחק, אך ברור שהעולם במיתון וגם על המקורות הכלכליים שלנו צריך להיזהר ולשמור.
הערה בעניין העברת כספים בין חברים.
בעקבות אי נעימויות שקרו בין חברים עקב אי יכולת של חבר להחזיר הלוואה שלקח מחבר אחר שיש לו מינוס בתקציב, נפסיק לעשות פעולות של העברות כספים בין חברים שיש להם מינוס בתקציב. ולכן, חשוב לברר היטב ממי ולמי מלווים כסף מהתקציב האישי, שמא אי אפשר יהיה לקבלו בחזרה..
(ריאיין – ירמיהו)
הָאֵין וְהַיֵּשׁ
בּקֶר הוּא אוֹר וְצִיּוּץ צִפֳּרִים
טַל, עֲרָפֶל, וּבָרַדְיוֹ שִׁירִים,
בּקֶר עוֹלֶה הוּא עוֹד יוֹם חָדָשׁ
נוֹשֵׂא הַבְטָחָה לְעוֹלָם לא נוֹאַשׁ.
גַּם אִם לא הַכּל פּה נָהִיר
הַדְּבָרִים נִרְאִים טוֹב בָּאוֹר הַבָּהִיר,
עַל דֶּשֶׁא רָטוֹב מַמְטֵרָה מִסְתּוֹבֶבֶת
וְאֶפְשָׁר בַּצֵּל לָרֶגַע לָשֶׁבֶת.
עַל הָאֵין וְהַיֵּשׁ לְהַבִּיט בְּסִפּוּק
אֵיךְ הַיֵּשׁ אֶת הָאֵין עוֹטֵף בְּחִבּוּק,
הַבּקֶר, הָאוֹר, וְהַטַּל נִתָּנִים בְּחִנָּם
בָּהֶם לֶאֱחוֹז כִּי קָצוּב הוּא זְמַנָּם.
הָאֵין וְהַיֵּשׁ הֵם דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
עֵת שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ אֲדֻמָּה כַּדָּם
בִּגְאוֹן הַזְּרִיחָה מַעְגָּל הֻשְׁלַם.
08\ 6\ 18ראובן עזריאלי
יונת
ואולי הבעייה היא בנו?
בשנה האחרונה הגיעו לישראל דרך גבול מצרים, פליטים רבים הנמלטים מרצח עם וסכסוכי דמים בארצותיהם. בין הפליטים, חיים כיום בישראל נערים רבים בגילאי 18-13, והם לבדם!
בקיבוץ נערן הוקם מרכז חינוכי, על מנת להקנות לנערים מסגרת חינוכית ראשונית, בה למדו הנערים עד אפריל השנה. במאי הם עברו ללמוד בפנימיית "כדורי", כאשר הפנימייה, המחנות העולים ומשרד החינוך מחפשים להם משפחות מארחות לסופי שבוע, חגים, וחופשות משרד החינוך.
משפחות רבות, מקיבוצים שונים, אימצו נערים מ"כדורי" ומדווחות על קשרים נהדרים בין הילדים, המשפחות, חברת הילדים ומוסדות הקיבוץ.
אנו, שתי משפחות מרמת יוחנן, פנינו למזכירות על מנת שנוכל לארח נער אריתראי מ"כדורי", אך נענינו בשלילה. זאת, מכיוון שלדעת הנהלת הקהילה נער כזה עלול למוטט את מערכת החינוך שלנו.
ואני שואלת: האם מערכת החינוך שלנו חלשה כל כך שנער אחד עלול לזעזע אותה? האין ממעיטים בערכם של ילדינו שלא יידעו לקבל את השונה והאחר? ואולי הבעיה היא בנו, הבוגרים, שלא מעיזים להתמודד עם השונה?
ברצוני לציין שהנערים האלה לומדים ב"כדורי", מתקדמים בלימודים וזוכים להערכה רבה מצד הנהלת הפנימייה.
חבל שדווקא אנחנו נהיינו אטומים לסבלם של אחרים..
איתן שטייף
קובה ואנחנו
התפרסם השבוע בעיתונות כי ממשלת קובה הכריזה בשבוע הקודם על ביטול מערכת השוויון בשכר של המדינה הקומוניסטית, ובמטרה להגדיל את התפוקה - היא תאפשר למעסיקים ולמנהלים לשלם בונוסים לעובדים מצטיינים. סגן שר העבודה הקובני כתב בעיתון הרשמי כי המערכת הנוכחית, שנוסדה אחרי המהפכה בשנת 1959, אשר קבעה שוויון בשכר לכל העובדים, "אינה נוחה יותר" עבור המדינה המתפתחת, וכי הבדלי השכר יסייעו לשפר את פריון העבודה בקובה, ואת רמת השירותים.
"זה מזיק לשלם לעובד פחות ממה שמגיע לו, באותה מידה שמזיק לתת לו מה שלא מגיע לו". מעתה והלאה כל אחד ירוויח בהתאם לתמורתו, או במלים אחרות, ישתכר בהתאם לאיכות ולהספק עבודתו.
עד כאן דבריו של מר קרלוס מאטיו, סגן שר העבודה הקובני.
אנחנו איננו מדינה קומוניסטית חלילה, אבל בחוגי דיון שקיימנו לפני מספר שנים הייתה ממש אחדות דעות בכל החוגים, כפי שזה בא לביטוי בסיכומים שהוצגו בציבור, כי הנושא שנראה לרוב מכריע של המשתתפים כראוי לטיפול וקידום היה "הקשר בין עבודה לפרנסה", ממש דומה למה שקורה בקובה.
וכפי שבמדינת קובה היוזמה באה מן הממשלה, כך חוגי הדיון אצלנו היו יוזמת המזכירות, אבל - לא נעשה מאומה כדי לקדם את מסקנת החוגים, וחבל.
לפני מספר חודשים התחלפה הנהלת הקהילה, חלפו יותר ממאה ימי חסד, וטרם שמענו האם למזכירות יש "מטרת על" חברתית לשנים הקרובות. לא תמיד ישנן הגדרות כאלו, אבל נדמה לי כי הגיע הזמן גם אצלנו לבחון את המנהגים והכללים הקיימים (בחלקם - עשרות שנים) ולבדוק שינויים אפשריים, על מנת לשרת מטרות חברתיות בסיסיות. האם לא חל כל שינוי מסביבנו?
וכדי להסיר מכשול: אינני תומך בהפרטה כוללת, אבל אני משוכנע כי הניתוק המוחלט שקיים אצלנו בין הנתינה והקבלה ("עבודה ופרנסה", אם תרצו) הוא הרסני בטווח הקצר והארוך גם יחד, ומשבש דרכי חשיבה ומעשה. (המשך יבוא)..
אודי פלד
הרהורים לסוף שבוע
1. לבד משאר מגרעותיה הרבות, לוקה העיתונות הפוליטית שלנו גם בפיצול אישיות. מצד אחד, כבר שנים, שהיא תוקפת את המנהיגות על אוזלת ידה בכל תחום. מאידך גיסא, ובאותה נשימה, היא מייחסת לנו כוחות על, להכתיב לכל העולם את תנאינו ללא תנאי. להכתיב לסורים, לאיראנים, לחיזבאללה, לחמאס, למצרים, לאירופאים, לרוסים, לאמריקאים ...ולמי לא.
אותה עיתונות, העוסקת כל היום בחדוות רייטינג הנשפכת מכל החריצים, ברמיסת והורדת מנהיגינו למדרגת חרגולים וחגבים, מכהה בהם באותה נשימה על שאינם נוהגים כגולייתים אדוני עולם, לפחות.
עיתונות חופשית היא אחד מנכסיה החשובים של הדמוקרטיה, אבל היה מועיל אילו היו לנו יותר עיתונאים פחות שחצנים, פחות יהירים, ואם אפשר, גם קצת יותר בקיאים וחכמים.
2. לפני "בערך בדיוק" שנתיים, מייד לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, כתבתי ב"ברמה":
שאלה: איך
קרה שגבול הלבנון שהיה הכי שקט אחרי מלחמת השחרור, "התחרפן"
פתאום והפך לגיזרה הטורדנית ביותר?
תשובה: מה שקרה בלבנון הוא המשך כיבוש הרמה הסורית. למרות שאין לישראל שום תביעה על הרמה הסורית, (יתר על כן, לפחות שלושה ראשי ממשלה ישראלים הביעו נכונות לרדת מן הרמה), אנחנו יושבים שם. למה אנחנו עדיין יושבים שם? כי אנחנו יוצאים משטחים רק אם מרביצים לנו (ראה סיני, לבנון, עזה). הסורים מעדיפים להרביץ לנו דרך לבנון. (זה יותר זול ויותר בטוח מבחינתם). ביום בו נגיע להסכם עם סוריה, יחזור השקט לגבול הלבנון.
שאלה: מדוע סוריה מהווה חוליה מקשרת ב"ציר הרשע" אירן-סוריה-חיזבאללה ? תשובה: מבחינה אתנית סוריה בכלל שייכת לציר סעודיה-מצרים-ירדן, ולא לציר איראן-חיזבאללה (מוסלמים "שיעים"). הסכם שלום עם סוריה יוציא את סוריה מעמדת החוליה המקשרת בין איראן ובין החיזבאללה. אלא שזה מחייב החזרת רמת-הגולן ואת זה אנחנו "כמובן" לא רוצים.
שאלה: מה יהיה עכשיו?
תשובה: לא יהיה הרבה. כל עוד לא נפתרה הבעיה היסודית (כיבוש רמת הגולן) אין שינוי מהותי בתנאים. החיזבאללה אינם גורם חיצוני שאפשר לגרש לטוניס. "כוח רב לאומי" אינו פיתרון של קבע.
מדינת ישראל מסוגלת לקיים מלחמה בשלוש חזיתות, אבל שום ראש ממשלה אינו מסוגל לקיים תהליך שלום בשתי חזיתות: גם בחזית הפלשתינאית (פינוי ישובים בגדה) וגם בחזית הסורית (פינוי רמת הגולן).
צריך להחליט מה יותר
חשוב ומה כדאי לעשות קודם. מכל בחינה שהיא, הסכם לפינוי רמת הגולן ושלום עם
סוריה חשוב, דחוף, ופשוט יותר מפינוי הגדה המערבית, והסדר סופי עם
הפלשתינאים.
אולי דווקא המלחמה האחרונה תחזיר את סדר הדברים הנכון.
כולנו גדלנו על המיתוס לפיו ישראל משתוקקת לשלום ומדינות ערב לא. ברור לנו ולכל העולם ששלום עם סוריה תלוי רק בנו. נקווה שמנהיגינו אינם מתבלבלים על ידי אלפי הנושאים השוליים והתפלים בהם מלעיטות אותנו כותרות העיתונים, ויצליחו לגייס מספיק אנרגיה על מנת לעסוק בעיקר. .
רוני פלד
המלצות לחיסכון במים
התבקשתי ע"י ההנהלה לפרסם משהו כתוב, שיעזור לציבור הרחב ויסייע לו לחסוך במים.
ברשימה זו אנסה לתת מספר טיפים שאולי יענו על הבקשה.
מדינת ישראל אינה משופעת בכמויות מים, ועובדה זו יוצרת מחסורים במשאב יקר זה. יחד עם זאת, חובתנו כאזרחים לשמור על איכות החיים, ואיתה גם על הצבע הירוק בגינות השונות.
בשום אופן אנחנו לא מייבשים גינות, (אין כוונה כזאת) אך עושים כל מאמץ בהפחתת ההשקיות.
מכורח המציאות גם לא מפתחים שיטחי-גינון חדשים כרגע. (למשל: אחרי שיפוצים, או שטחים
חדשים שהיינו אמורים לפתח ושהיו בתוכנית השנתית).
עונת הקיץ מתאפיינת בטמפרטורות גבוהות ולחות גבוהה. תנאים אלה גורמים לרמת התאיידות גבוהה, ולהשקיות תכופות בכדי לשמור על לחות הקרקע. לאור בעיות המים הקיימות בישראל, עלינו למצוא את הדרך לחסוך במים מבלי לפגוע בצמחיה הקיימת.
השקיית הגינה הינה גורם חשוב ביותר להצלחת מראה הגינה בעונה זו. עלינו לאמץ שיטות ודרכים פשוטות להפחתת השימוש במים. להלן נושאים חשובים הקשורים לחיסכון במים:
א) כמות המים:
מקובל לחשב את ההשקייה במושגי זמן. חשוב ביותר לעבור למושגי כמות מים בפרק זמן וכך לחסוך מים. בגינות המושקות על ידי טפטפות ניתן לבדוק את ספיקת המים בטפטפת (2/4/8
ולחשב את כמות המים המושקית על פי פתיחת המים הקיימת, ולפי סוג הצמחים.
ב) תנאים אקלימיים מקומיים:
בגינה ממוצעת קו הטפטוף מספק כמויות מים דומות לכל הצמחים בלי קשר לחשיפתם לשמש ולתכונות שלהם . צמחים הגדלים בתנאי צל חשופים לרמות התאיידות נמוכות מאלה הגדלים בשמש מלאה. מומלץ להתאים את כמות המים המושקה לפי רמת החשיפה לשמש על ידי הפחתת נקודות ההשקייה (או שינוי הטפטפת בהתאם).
גינות רבות חשופות לרוחות הנושבות בשעות שונות של היום. הרוחות משפיעות על הפיזור של המים בעיקר בהשקייה על ידי המטרה .מומלץ להשקות בשעות בהן אין השפעה של רוחות .
ג) תדירות פתיחת המים:
תדירות פתיחת המים משפיעה על זמינות המים בקרקע לאורך שבוע השקייה נתון.
בקרקעות כבדות כשלנו, המצטיינות בכושר אחיזת מים גבוה, מומלץ להשקות בתדירות של פעם בשבוע כשהצמחייה מבוססת, עד שעה שבועית בלבד.
ד) מדשאות
כמות המים הנדרשת בממוצע לעונה (כשיש קצת יותר מים) נעה בין 2-5 ליטר מים ליום למטר מרובע של מדשאה. חישוב כמות המים המושקית בממוצע הינו - כמות הפתיחות השבועית הקיימת X כמות המים בליטר(על פי שעון המים) / 7 ימים / מספר מ"ר של המדשאה. בעונת הקיץ הממוצע נע בין 4 ל-5 ליטר ומשתנה לפי האיזורים השונים.
חשוב לבדוק את פיזור הממטרות המשקות את המדשאה אחת לחודש. באופן תיאורטי כל מ"ר של מדשאה אמור לקבל כמות מים שווה, אך למעשה קיימים פרטים שגורמים חוסר פיזור אחיד של המים: לחץ מים - ממטרות רבות מפסיקות, גורמים המפריעים ליעילות הפיזור: עלי דשא ליד הממטרות, פיית ממטרה סתומה מלכלוך או חול, רוחות.
לפי צורך השעה, אנחנו למדים שכדי להחזיק בחיים את המדשאה ניתן גם בפחות מים.
אנחנו מאוד מבקשים מהחברים להשקות דשאים אחת ל-10 ימים בלבד. הדשא יישאר ירוק (בהיר).זמן ההשקייה עד שעה וחצי בלבד. ניתן לרכוש שעוני מים על זמן אצל אביהו, עלות השעון כ – 55 ₪ בלבד כולל מע"מ (ולא 70 ₪ כפי שנכתב בטעות בשבוע שעבר). אנחנו מאוד ממליצים לחברים לרכוש את השעון ולהתרגל להשתמש בו.
שעות ההשקיה המותרות על פי חוק הן: בין 19:00 – ל-7:00 בבוקר.
כיסוח
יש להפחית את כמות הכיסוחים ככל שניתן, ולבצעם בשעות הקרירות, עדיף ערב, או לחילופין בשעות הבוקר המוקדמות. לאחר הכיסוח הדשא מאבד מים באיזור החתך. כאשר מכסחים בשעות החמות איבוד המים רב יותר.
העלאת גובה הכיסוח - דשא גבוה יותר מחפה טוב יותר על האדמה ומונע התאיידות והתנדפות מים מפני הקרקע.
הזנה
# יש להימנע מדישון חנקני בקיץ. החנקן ממריץ את הצימוח העלוותי, דבר הדורש מנגד –השקיה.
# מומלץ לדשן דישון אשלגני במהלך האביב והקיץ. האשלגן מחזק את הדשא בתקופות מצוקה.
# מומלץ להזין את הדשא בחומצות אורגניות כדוגמת חומצה פולבית או הומית, על מנת לחזק ולהעשיר את מערכת השורשים.
יחד עם זאת אנחנו עושים כל מאמץ לעזור לכולם לעבור את ה"משבר" בשלום, ובימים הקרובים אנחנו נערכים לחלוקת חנקת אשלגן לחברים, למדשאות הפרטיות ליד הבתים.
כפי שנאמר לעיל, יסוד האשלגן משפר את יכולת הצמח לעבור את חודשי הקיץ בצורה טובה, מבלי לגרום למדשאה נזקים בלתי הפיכים. החנקת אשלגן, מחזקים ומשפרים את אזור השורשים של הדשא. יש לפזר את האשלגן לפני ההשקייה הבאה.
בימים הקרובים אנחנו נחלק לחברים במחסן הכללי חנקת אשלגן. על השעות והיום תקבלו הודעה מסודרת. אני מבקשת שכל חבר יגיע עם דלי או שניים לקבלת החומר.
טיפ נוסף קל ליישום, שקיבלתי מחברה איכפתית ורגישה לנושא החיסכון במים: להחזיק דלי נקי במקלחת, וכשפותחים את המים בטוש ומחכים למים החמים, אפשר בינתיים לאסוף בדלי את המים הקרים, ניתן להשתמש בהם להשקיית הגינה, העציצים והריצפה. .
ירמיהו
ותודה להורי שהביאוני עד הלום...
קיבוץ צפוני ידוע שיצא לאחרונה למרחב מוציא עלון סולידי ונחמד. בתדירות של פעם בשבוע, כמו העלון שלנו, הוא עסוק בעיקר בענייני עצמו. דן, מתלבט, מתחבט, וגם מקדיש מקום נכבד מאוד מאוד ל...תודות (פירגון, בלשון העם). המון תודות לחברים שעשו משהו לטובת מישהו, ויש בזה חן מקומי שזר לא יבין. כל זמן שזה במידה, אחלה. אך כשתודה לא יודעת את מקומה היא מאבדת את ערכה. לפני שבועיים הוקדש באותו עלון חצי עמוד לחבר שאיבד את כובעו בחדר האוכל, וביקש שישיבו לו את האבידה. שבוע לאחר מכן הובעה תודה על פני עמוד שלם למוצא הישר שהואיל להשיב לו את הכובע. יופי!
טוב, אז למעלת קדושים שכזו עדיין לא הגענו ב"ברמה", אך גם אצלנו הורדנו את ערך התודה והפירגון לכביש... (בהצלחה לא מבוטלת). והתודות שופעות בעיקר לענף "מדהים", לחבר "מדהים", לאירוע "מדהים", או סתם מעשה "מדהים". ואני שואל את ידידי הטובים ביותר, האם לא הגזמנו?
שהרי אם נצא מנקודת הנחה שכל חבר עושה את מלאכתו נאמנה במקום עבודתו, מה יתרון יש לאלה שמקבלים כמעט כל שבוע בפומבי תודות על מפעלותיהם.
כי באותה שעה שחבר אחד משפץ או בונה, "מישהו" אחר עומד ליד הקו בפלרם. ובאותה שעה שחבר אחד אופה עוגה במטבח, "מישהו" אחר חולב ברפת. ובשעה שחבר מתקן ברז, "מישהו" אחר, בקצה העולם, דואג לשווק את הפלסטיק שלנו. ובשעה שחבר יושב ליד הקופה, "מישהו" רוחץ כלים מנקה ומגיש. ובשעה שחבר בונה ארון או דלת, "מישהו" אחר מנהל חשבונות. ובשעה שחבר מתקן אופניים, "מישהו" חורש וזורע וקוצר. ובשעה שחבר מארגן אירוע או חג, הוא יכול להרשות לעצמו לערוך אותו ברוחב לב ובשפע כי "מישהו" מגדל בצינעה פטימים שמנים. וילדינו שעושים תורנות עבור חופן מרשרשים, עושים זאת כי "מישהו" דואג לגידולם, כלכלתם, חינוכם ובריאותם. וכן הלאה, הדוגמאות רבות. ועדיין העבודה היא ערך בחיינו, ואין מקומו של זה בא על חשבון מקומו של זה. אשר על כן, לא מובן לי מה שפר חלקם של אלה על פני אלה.
השאלה היא אם לא איבדנו את הפרופורציות כאשר מטפלת צעירה, שעובדת חודשיים באיזה בית ילדים, היא "מטפלת מדהימה", ועבודה של פנסיונרית במשרה מלאה או כמעט מלאה בחדר חלב, במחסן בגדים, בביטוח או בחדרי חולים, היא "מובנת מאליה". שהשתתפות קלנועיות בתהלוכה ב"ביכורי הטאבון והפיצה" היא משהו שראוי לציון ותודה, אך התמדה של חבר במקום עבודתו שנים על שנים בגן הילדים, בהוראה, בשדה, במטע, או בחרושת, היא דבר של מה בכך. לפני חודש הלך לעולמו חברנו מיכה ז"ל, שהיה לדעתי אות ומופת ודוגמא לחיקוי וחריצות. האם העלינו אותו על ראש שמחתנו בימי חייו? אותו ואת חבריו, שגם הם כבר לא איתנו? לא! במקום זה האדרנו ושיבחנו את ה"זיקוקים", את הקולות והברקים והצילצולים ש"צבעו" את חיינו. זה יותר קל, זה יותר טבעי, וזה גם אולי יותר אנושי. אני לא יודע.
אז נכון, אני מכיר את האמירה הנפוצה במקומותינו, שכל כך מקובלת על אנשי ה"גישור-פישור", (ועל כאלה שלא זוכים לתודות כי הם לא עושים כלום,) שאנחנו חברה לא מפרגנת.
האמירה הזו אין לה על מה לסמוך. אנחנו חברה מפרגנת, ועוד איך מפרגנת, אבל לא תמיד לאנשים הנכונים. אדרבא, תיפתחו את העלונים ותיווכחו את מי אנחנו מהללים ומשבחים כל השנים, ואת מי לא.
ועדיין צריך להגיד תודה, והרבה. לא לחסוך, זה טוב ובריא, וזה גם לא עולה כסף. אך בשעה שעשינו פומבי מהתודה בואו נהיה נדיבים גם למי שעושה את מלאכתו בצינעה ולא "רץ לספר לחבר'ה" את עלילותיו, בואו נשבח גם את אלה שעושים מלאכתם רחוק מהעין הציבורית, ולא על הדשאים, על הבמות, לפני המיקרופון או הפרגוד. וכשיש צורך להודות באופן אישי מדוע זה חייב להיות תמיד פומבי. מדוע אי אפשר לגשת לחבר, להגיד לו תודה, לפרגן לו, להביא לו זר פרחים או עציץ... למי כל כך נחוץ להודיע את זה לכל העולם?
בעתיד הקרוב ביותר נידרש להביע את דעתנו בסקר על איך וכיצד אנו רוצים להמשיך לחיות במקום הזה, במתכונת הנוכחית או לשנות. ואני, "משום מה", רואה קשר ישיר בין זילות ערך התודה כפי שהוא מתבטא בעלון, והיחס שלנו לנושאי עבודה והתפרנסות. ותחשבו על זה..
ניהול בית הסיעוד
בימים הקרובים מסיימת גלי שלם עבודה של 4 שנים בניהול בית הסיעוד.
כמסתכל מהצד נראה לי שניהול הבית הזה הוא אחד התפקידים הקשים ביותר שיש לנו.
החברים המטופלים נמצאים בתקופה הקשה ביותר של חייהם, והמשפחות צריכות להתמודד עם השינוי שחל ביקירם, מאדם פעיל ותורם לאדם הנזקק לסיעוד מלא בכל שעה.
גלי ידעה לראות את צרכי החבר המאושפז, את צרכי משפחתו, את צרכי הבית והקיבוץ, ועשתה כל זאת בשקט וברגישות.
העמידה בתפקיד הקשה במשך תקופה ארוכה הביאה את גלי להחלטה לחזור למקצועה כעובדת סוציאלית ללא עומס הניהול.
ברצוני להודות לגלי בשם הקיבוץ על עבודתה המסורה, ולאחל לה הצלחה בעבודתה החדשה.
בהזדמנות זו ברצוני לאחל ליבגני קלריך שעומס על כתפיו את התפקיד, שיהיה לו ולנו בהצלחה. אנו עומדים לצידך ומוכנים לעזור ולסייע. דניאל פרי .
תערוכת בנין
ביום א', 29/6, בין השעות: 16:00 – 19:00, נציג בחדר האוכל מיגוון של אביזרים הנדרשים לשיפוצים/בנייה כגון: קרמיקה, מוצרי אמבט ושיש.
המציגים הם הספקים הקבועים שעימם עובד הקיבוץ, וביכולתם להציע מחיר, שירות, טיב ואחריות שכבר עמדו במבחן המציאות...
זוהי תערוכה ראשונה מסוגה, ומטרתה לסייע ולהקל את התהליך עבור ציבור הבונים והמשתפצים. צוות הבניין יהיה נוכח בשעת התערוכה במטרה לענות לשאלות ולעזור לכל דורש. נקווה שתמצאו בכך תועלת ונשמח להיענות. להתראות – אופיר מרציאנו..
עידוד אוטונומיה אצל ילדים
ביום ראשון 6.7.08 בשעה 20:30 בפאב.
הרצאת הפסיכולוג
חן מעוז
הורים לילדים בני שלוש עד שש
מוזמנים לשמוע את הפסיכולוג שמלווה את הגנים שלנו מזה שנתיים.
להתראות, צוות הגיל הרך..
פרויקט הקומפוסטרים
חולקו כ - 20 קומפוסטרים שניבנו ע"י ילדי חברת ילדים משאריות עץ שנאספו מפלרם. בהנחה שלפחות כ - 10 משפחות זורקות את כל הזבל האורגני שלהם לקומפוסטר, ובהנחה שכל משפחה מייצרת כ - 1.2 טון אשפה אורגנית בשנה (לפי נתונים של "המשרד לאיכות הסביבה"), מדובר ב - 12 טון אשפה אורגנית סה"כ.
זה אומר ש ...
- אנו מייצרים מדי שנה כ - 1.7 טון קומפוסט (היחס בין האשפה לקומפוסט הוא 1/7).
- חוסכים פינוי של 12 טון אשפה.
- חוסכים שטח שאליו היו צריכים לפנות 12 טון אשפה.
- חוסכים טיפול (הטמנה, שריפה, השלכה בצידי הדרכים וכו) של 12 טון אשפה, כלומר חיסכון באנרגיה, זיהום וכסף.
ועכשיו ניתן רק לחשוב איזה תוצאות הינו מקבלים אם עוד משפחות היו מצטרפות לפרוייקט.
לקבלת הסברים והדגמה חיה ניתן לפנות לעמית זית..
כפיר אמיר הסעות
|
|
יום ב' |
יום ה' |
מסלול |
|
1 |
7:30 – 10:00 |
7:30 – 10:00 |
ר"י – יגור – לב המפרץ – צומת ק. אתא – קריון/זבולון – ר"י |
|
2 |
10:00 – 12:30 |
10:00 – 12:30 |
פנוי לנסיעות לפי בקשה |
|
3 |
12:30 – 14:00 |
12:30 – 14:00 |
ר"י – קריון/זבולון – ר"י |
* ניתן לתאם נסיעות לצרכי בריאות, בתיאום עם כפיר.
* כל נסיעה תתבצע בתיאום מראש עם כפיר אמיר
במספר טלפון – 0523662210 / 33210.
עפרה גלעד
שְלִישִיוֹות
להיוֹת, אוֹ לא להיוֹת ? יש פְּרוֹיקט ויש פּרוֹיֶקְטוֹר
רק לֹא ... בַּ שְ לִ י שִ י וֹ ת ! יש מנהל , וגם דִירֵקטוֹר
יש 'דְרוֹמִיוֹת', יש 'צְפוֹנִיוֹת' וּמחלקים את ה 'עוּגה'
ולא בְּרוּרוֹת ה ת ֹכְ נִ י וֹ ת . לפי - ה מ ט ר ה מְ ר וּ בּ ע !
וכַּך, בין אסיפה לאסיפה יש תַקנוֹן ישנוֹ 'מִמְסד'
המְלוּוֹת בַּ ח שִ י פָ ה, רק הֶ ח ב ר נוֹתר ל ב ד,
סַ ע ר ו ּ... שם הרוּחוֹת חסר אוּנִים וּפְּגוּעַ נפש
מְהמָסַד עד הטְפחוֹת . ואֵין מוֹצָא מִזֶה הרֶפֶש
הַרי אֵין כּחֲבר בּמִבְנֵה – חדש !
כּ ... דָייר שלישיות מ וּ ת ש,
ואֵין ... כְּמִתְגוֹרר בּ- וִ י לָ ה
כַּדָיירֶת, שְלִבְנוֹת , עוד לא התחילה .
ולא נוֹתר אֵלא לִצְחוֹק אל ה 'מרכז', צפוּף הוּדְחקתַ
כֵּשֶ'זוּמַנְתָ' ל-'אֵד הוֹק' ממש , אל הפִּינה נִדחַקתַ
הכּול בּשוּ' שוּ' אז הוּבַא ואֵין - 'פִּינוּי' ואֵין - 'בִּינוּי'
בְּמהִירוּת ! "תִיתֶן תְשוּבָה". אפילו לא נמצא ... פִּ י צ וּ י !
עם 'מאזן' כֹּה חִ י וּ בִ י
ב- אוֹתִיוֹת של א.ה.ב.י ,
מִצְאוּ ' פשרה' למעמד
אַתֶם שְשָמַה בַּ 'מִמְסָד' !
שָנְסוּ מָתְנָיִם וחגוֹר
עוֹגמָת הנפש - לַ ע צ וֹ ר.
כּי בּנפשֵנוּ הדבר
וזה יִקרֶה, ממש מָ חַ ר ?
עדַיין יש דרכִים לִבחוֹר
מוֹרַאל ירוּד - פֹּה לעצוֹר
כִּי " לִהיוֹת אוֹ לֹא לִהיוֹת "?! ...
רק... רק לא ב ש ל י ש י ו ת !!
יוסי
דייר מרוצה מאוד
30 שנה "בשתי קומות"
התקנתי לי בית חלומות.
שכנים למעלה ובצד,
כניסה לבית, לא לבד.
פיסת הדשא – משותפת,
השכונה אותו שוזפת.
מאושר לי בחלקי ובחיי,
אין כבית חלומותיי!!
גם ילדי גדלו "רגוע",
בלי מרחב אישי פתוח.
מיטות בקומות, ללא מרפסת,
ושחקו שם בתופסת.
בינתיים בחצר, (בהחלט לא אחורית)
לא שוקטים על השמרים.
כל מחזור בנייה חדש,
בתוספת "נענש".
צמוד לקרקע, שלישיה, וזוג,
מטבח, ריצוף, מרפסת, תענוג.
כל סיום בניין או קיר,
את קודמו כבר לא מכיר.
שיפור בראש עדיפויות
לבעלי המניות!!
ואני במבצרי
כה שמח בחלקי.
באחרים לא מקנא,
מכולם ביתי יפה.
שום דבר אינו חסר פה
שום שיפוץ איני רוצה בו.
תנו לי בעזרת השם,
את חיי בו לסיים.
והנה "אסון" קרה,
הקיבוץ אטום ורע,
שתמיד רעוֹת דורש,
לא מתחשב או מתרגש,
סופר את מחדליי כולם,
ואת תרומתי - אף-פעם,
לא הותיר לי שום ברירה,
("מה פה? למי גרמתי רע?")
לעזוב את חלקתי,
את מושא אהבתי,
("צרותי הוי מי ימנה")
בית חדש, הוא!! לי!! – יבנה!!
...טוב, עזבתי את ביתי,
את מושא אהבתי,
בניגוד להיגיון,
כן, עברתי לארמון!!!!!!
הרבה מממוני השקעתי,
נהניתי, לא סבלתי,
למול עיניי צמחה והתממשה
בבת עיני החדשה.
לסיפור היה סוף טוב
בלי לפגוע לעלוב,
אם בזאת היה נגמר
ובארמוני נסגר.
אך הנה חזיז ורעם,
התהפכו יוצרות עולם,
בקנאה האנשים
אל ארמוני עינם לוטשים.
כולם רוצים דירה אחרת,
כדוגמת שלי הנהדרת,
שום דבר כבר לא חשוב,
הנפלא הופך עלוב.
אין חשבון של גמול על יזע,
כל עלה הופך לגזע.
כל כנימה הפכה לפיל,
את העדר היא תוביל.
מה יהיה, לאן נגיע,
לא אדע גם אם אגיעה.
אך לי ברור, למעשה ולהלכה,
משהו מאוד מאוד רקוב בממלכה..
אנו משתתפים בצערה של מרים ארזי והמשפחה
במות עליה אחיה אבנר ז"ל