עלון מס 1571

למשפחות עניות תחילה...

את משלוח המנות אי אפשר היה להתחיל לפני ששלחו משלוח מנות לשלוש משפחות עניות. המשלוח כלל: מיני נעליים קטנות וקבקבים מסוכר, אוזני המן ותפוז אחד (שהיה מאוד יקר).

הילדים היו לוקחים את המשלוח בצלחות מכוסות במטפחת ומקושטות בפרחים. תהלוכות של ילדים היו יוצאות עם משלוחים ברחוב יפו ובמאה שערים. הילד שהביא משלוח מנות תמיד קיבל משהו בחזרה, גם דברים שקיבלו ממשפחות אחרות. וכך יכולתי גם אני לחזור חזרה לביתי עם דברים ששלחתי למשפחות אחרות .

נחמה לוי ברמה מס' 747 י"ב באדר 1987

כידוע, הסקרנות היא הכוח המניע את האנושות למחקרים, לקידמה ולהעמקת ידע.

אין דבר שמעורר יותר עניין וסקרנות מאשר עיסוק ברכילות, ואין קטע יותר עסיסי, מהנה, ומטיף ריר, מאשר היחסים בינו לבינה, וכמובן התוצאות.

אבל איך נודעו בעבר פרטי רכילות? ובכן היו מספר דרכים.

דרך אחת הייתה להמתין בסבלנות להתפתחויות ולראות מה קורה. למרות שאז, בימים הטובים ההם, מיצווה הייתה להסתיר בטן שהולכת וגדלה מחמת הריון מתחת להררי בגדים, עד שאין ברירה והכל פורץ. ובנוסף, יש כמובן "שיחות סלון" נוסח: "נדמה לי..." "ואולי אני טועה אבל יש סימנים..." וכו'

דרך שנייה הייתה להסתכל בחדר האוכל (לפני היות ההגשה העצמית) למי אהרונצ'יק מחלק תוספת חצי ביצה בבוקר, או קמצוץ כבד בצהריים, ועל הקביעה הזו אין עוררין, מול עובדות אי אפשר להתווכח. מיהו אהרונצ'יק, המוסד והאיש, זה כבר סיפור אחר.

השאלה הגדולה הייתה מאיפה אהרונצ'יק ידע למי לחלק, מה, וכמה.

מה פתאום צפרדע? מאיפה היא יודעת? ולמה תספר לו ואיך תספר לו ? תקרקר לו באוזן?

ובכן, בימים הטובים ההם לא היו האמצעים שיש היום כדי לוודא הריון. נזקקו לכל מיני תחליפים והמצאות כדי להגיע לקביעת התוצאות. זאת אומרת התוצאות היו, אך מה שהיה חסר היו ההוכחות. לשם כך נעזרו בתהליכים ותגובות שמתרחשים בעולם החי.

מצא מי שמצא שאצל צפרדעים, ובעיקר אצל צפרדע שנקראת אילנית, תהליך הרבייה מתבצע בדרך זו: הזכר רוכב על גב הנקבה ומחבק אותה בשתי רגליו הקדמיות. כשהם מגיעים למקווה מים שלדעתם יתאים לגידול צאצאים, הנקבה מטילה את הביצים לתוך המים, והזכר שופך את זרעו עליהם תוך כדי הטלה, וההפרייה נעשית בתוך המים. אבל מאחר והצפרדע הנקבה "חלקה כמו צפרדע" וקיימת האפשרות שהזכר יתחלק ויפול, כדי למנוע זאת, בעונת הייחום שלו ושל הנקבה, הוא מצמיח על כפות רגליו הקדמיות, יבלות מחוספסות שעוזרות לו להיאחז ולא להחליק מגב הנקבה. אחרי ה"ביצוע" וירידתו מגב הנקבה הן נעלמות.

מצאו החוקרים, שבשתן של אישה הרה יש הורמונים שגורמים לזכר הצפרדע להיכנס לייחום ולהצמיח יבלות. מי אמר שמוצא האדם מהקוף? לפי זה אולי מוצאו מהצפרדע.

מכאן התהליך פשוט. שולחים דגימת שתן למעבדה, מורחים על גבו של זכר הצפרדע מעט מהנוזל היקר, ולמרבית הפלא, או לא, צומחות יבלות על רגליו, ואין יותר ספקות.

מכאן המשך התהליך די ברור – המעבדה הודיעה למרפאה, המרפאה הודיעה לאהרונצ'יק, והוא היה מחלק את הביצה והכבד. קירקור הצפרדע נשמע מחיפה עד רמת יוחנן וכולם שמחו.

תפקידנו כילדים היה לצוד את הצפרדעים האלה, ולשלוח אותם למעבדות תמורת "בונוס" שהלך לקק"ל, או לצרכי חברת ילדים. את המילה תשלום הס מלהזכיר. היא מעולם לא הוזכרה.

כמה תרמנו לגידול אוכלוסיית רמת יוחנן לא עשינו חשבון, אבל ברור שהמעטנו את אוכלוסיית האילנית שמאז באמת נראית פחות ופחות..

שמות המשתתפים בישיבה: אבנר אחיטוב, אליעזר גוטמן, גלעד צוקרמן, דויד דוידוביץ, דניאל פרי, יהודית אפרת, יונת מולכו, לינט חורש, נתי אבן-דר, עדנה לקח, רפאל דינסטג.

1. המשך דיון בהצעה, לשינוי אופן הקבלה למועמדות – קלפי במקום הרמת ידיים באסיפה.

2. הצעה להשהיית מעבר הנערים בכיתה י"ב ללינה בחברת הילדים מפאת מצוקת דירות.

1. הוחלט: זמניים/תושבים המתעתדים להתקבל למועמדות, ושאינם בני-משק, יעמדו להצבעה

2. התקיים דיון אשר התרחב, בניסיון למציאת פיתרונות נוספים להקלת מצוקת הדיור. הוחלט

להרחיב את הדיון בישיבה הבאה גם למיגזרי החיילים, אולפן, ודירות להשכרה.

ימי החג לא למדנו ...באותו ערב הייתה בבית סעודת חג מאוד גדולה ומפוארת. כמעט כמו בליל הסדר, רק ללא אורחים. בזמן הסעודה היו נכנסים משתתפי ה"פורים שפיל". הם עברו מבית לבית והציגו את "המגילה" בראי עקום. כשכר על הופעתם קיבלו השחקנים כסף ומטעמים לצורכיהם ולצורכי עניים.

בסוף השבוע היו שלושה אירועים של פריצה בקיבוץ.

השני אירע במוצאי שבת, אלמונים נכנסו (דרך ה"אין שער" – פירצת הקלאבקרים הקוראת לגנב) לאחת הדירות הקיצוניות בשכונה הדרומית, טיפסו מבחוץ לקומה השנייה, פרצו את החלון, נכנסו דרכו לחדר השינה וגנבו כסף מזומן ותכשיטים. יש רגליים לסברה שכרגיל עמדו להם עזרת השם, סייעתא דשמייא, ובעיקר - ה"מודיעין הפנימי".

האירוע השלישי היה גם כן באותו מוצ"ש אומלל, ו"חגג" על אופניים מסוג "טובים ומעלה", שהיו אמנם נעולים על מנעול ובריח, אך לא עמדו בפרץ... נעלמו והיו כלא היו, שנאמר: "כולם נשא הרוח..."

ושוב אנו נדרשים לפקוח עיניים לנעשה סביבנו, ובמיוחד ל"מסתובבים" סביבנו.

נוכחים: ארנון אשד, נתי אבן-דר, עידו רודוי, דניאל פרי, אליעזר גוטמן, אמיר סלייפר, אבנר אחיטוב, אורי בר-אב, יגאל פינגרמן, לינט חורש, עוז אלניר, רותה יריב.

תאגיד זה יעסוק בהשכרת מבני תעשיה לחברת פלרם אפליקציות ולעוד חברות תעשיה באיזור התעשיה בר-לב. הסיבה שאנו מקימים תאגיד זה בנפרד משאר עיסקי הנדל"ן שלנו היא בגלל שהוא יעודי למשימה מיוחדת. לכן, הוא לא משתלב עם שאר עיסקי הנדל"ן. ההנהלה הזמנית של התאגיד תימנה את אבנר אחיטוב, נתי אבן-דר ויגאל פינגרמן. במקרה ותהיינה התפתחויות, אדווח להנהלה.

2. דיווח על מצבת הנכסים הפיננסיים נמסר דיווח מפורט על ידי נתי על דרכי ניהול הנכסים הכספיים המוחזקים על ידי שלושת הגופים שלנו:

רוב הכספים (כ- 90%) מנוהלים ע"י מנהלי תיקים מקצועיים מהגדולים במדינה. אנו מכתיבים להם מדיניות השקעה סולידית.

מדיניות העבודה שלנו מול מנהלי התיקים ודרכי מעקב:

דו"חות מעקב של ביצועי מנהלי התיקים הפעילים מופצים לצוות הכספים (מונה 8 חברים) ברמת יוחנן מדי חודש. הדו"חות כוללים את התשואה בכל תיק, את התשואה המצטברת ואת מבנה התיק. מדי רבעון נערך מיפגש של צוות הכספים, עם עיון מעמיק יותר בדו"חות, סקירתם, דיון והחלטות על שינויים במידת הצורך. מדיניות קביעת מנהלי התיקים היא בדרך כלל בשיטת הליגה, זאת אומרת שהמנהל/ים בעלי הביצועים הנחותים ביותר, מורדים מהרשימה, או שסכום התיק נחתך באופן משמעותי. בחירת המנהלים המחליפים נעשית על ידי צוות הכספים.

· ב- 2007 – נבחרו 2 מנהלי תיקים חדשים במכרז, לאחר הצגה לפני צוות הכספים.

· ב- 2008 – הוצא מנהל תיקים ו"נחתך" מנהל אחר, והוכנס מנהל תיקים חדש.

אנו עוסקים בשני פרוייקטים הקשורים למים לחקלאות. הראשון, המרת מי מקורות שפירים במי קולחים, בניית שני מאגרים בנפח כולל של 1.5 מיליון קוב אשר יקלטו מים מהציפורי וממקורות אחרים, והקמת מערכת הולכה למטעי הקיבוצים. המאגרים החדשים אמורים לקום על בריכות הדגים של כפר המכבי והבריכות הישנות של רמת יוחנן. בפרוייקט זה שותפים רמת יוחנן, כפר המכבי ואושה באופן שווה. הפרוייקט מנוהל ע"י עידו רודוי, ולצורך העניין הוקמה מנהלת של נציגי שלושת הקיבוצים. הפרוייקט נמצא בשלבי אישור ותיכנון מול נציבות המים, אשר אמורה לסייע במענקים.

הפרויקט השני, המנוהל אף הוא ע"י עידו, הינו הקמת מתקן לטיהור שפכים איזורי באיזור חלקת ה- 140. הכוונה לקלוט שפכים מיישובי המועצה, לטהר אותם, ולהשיבם להשקיית שטחי חקלאות באמצעות האוגר החדש ומערכת ההולכה של הפרוייקט הראשון. בפרוייקט זה שותפים רמת יוחנן וכפר המכבי.

מכיוון שהפרוייקט מורכב וגדול, נבחנות אפשרויות לשלב את כול מערכות המים החקלאיות של שלושת הקיבוצים תחת מעטפת התאגיד. מתבצעת בדיקת האפשרות להצטרף לאגודת המים "מאגרי אשר" שעברה לבעלות של מילואות, ונבחנת האפשרות לשלב את המועצה האיזורית בפרוייקט המט"ש. השאיפה להתחיל בבנייה בחודשי הקיץ.

רקע: הענף הוקם לפני כ- 20 שנה. עובדות בו שלוש חברות, והוא מספק מוצרי חלב למרכולית, לחדר האוכל שלנו, לחדר האוכל של פלרם ולעוד אירועים שונים. בשנים האחרונות, הענף מנוהל כמרכז רווח באגף הצרכני.

הוצגה ההצעה שגובשה עם הצוות, ונמסר שאילת יניב קיבלה על עצמה להיות המלווה העיסקית של הענף. היתרון העיקרי לשינוי הוא שהמעבר נותן לענף יותר גמישות בבחירת ההשקעות, פיתוח מוצרים חדשים, יצירת מקומות עבודה לחברים נוספים, וכפועל יוצא מכך, מיקסום הפוטנציאל העיסקי של הידע והניסיון שהצוות רכש במשך השנים. המטרה הראשונית היא לקבל רישיון עסק, ולבדוק אפשרויות להרחבת הפעילות.

הצעה אושרה תחת הערתו של אליעזר, שכל שינוי באסטרטגיה של מחירי המכירה של מוצרי הענף לחברים במרכולית יגיע לדיון במוסדות המתאימים.

לָאָבִיב כְּלִיל הַחוֹרֵשׁ גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת

כרגע אנחנו נמצאים בתפר בעייתי בסידרי העבודה בדואר שלנו. דרור שמעוני חולה ונמצא בהתאוששות. בדרך כלל אני חושב שלא יקרה אסון גם אם הדואר לא יישלח או יחולק לתאים יום יומיים, והכוונה רק לדואר, לא לעיתונים. התיפקוד של הענף הוא בעייתי לכשעצמו מאחר והוא לא מחזיק יום עבודה שלם, וכך אין טעם להטיל את התפקיד על חבר אחד בעל כושר השתכרות מלא שיקיף את כל העבודה. כללית, העבודה מתבצעת על ידי חברים רבים שעובדים חלקית, ביניהם פנסיונרים, שיחד נותנים מענה שגם אם אינו מיטבי אבל מספק.

אנו מוצפים יום יום בבקשות ופניות רבות לתרומות לכל מיני אירגוני צדקה, עמותות, תאגידים ועוד גופים מגופים שונים. כדי לסבר את האוזן מדובר בעשרות אלפי שקלים. רק לאחרונה נענינו לבקשות של עמותת ילדים חולי סרטן, ללהקה האתיופית, לתזמורת הקאמרית הקיבוצית, לשדה בר, לישובי עוטף עזה ועוד ועוד. הפניות הן כמעט ללא גבול, ובלית ברירה אנו נאלצים להשיב לחלק מהן בשלילה.

אנו חושבים על המשך שהיית ילדי י"ב בדירות ההורים לתקופת זמן, מאחר ואנו נמצאים היום במצוקת דיור גדולה מאוד. הלחץ הוא גדול הן בגלל השיפוצים, והן בגלל השכרת דירות לחוצנים. אנו מנסים למצוא פיתרונות יצירתיים למציאת מקומות דיור, וביניהם הפסקת ההשכרה בתום החוזה לשוכרים בשטח הקיבוץ.

כנראה נבצע את הסקר לקביעת כיווני פעולה והתנהלות בעתיד, עם המכון לחקר הקיבוץ. נבנה את הסקר יחד עם אנשי מקצוע, שאין דעתם נוטה לכיוון זה או אחר (שיתופי או דיפרנציאלי). הסקר יהיה מעמיק ביותר ויכלול יותר מ – 150 שאלות. יכול להיות שנזדקק לעזרת מבצעי הסקר בעזרה לחברים לענות על השאלות, כדי לשמור על חיסיון זהות החברים העונים. מקווים לסגור את נושא התהליך והמתודיקה בעוד חודש וחצי, ולהתחיל לבצע. זה אומר שבעוד כשלושה ארבעה חודשים כבר יהיו תוצאות ראשוניות, נקבל כיוון ונצא לדרך. .

לא ייעשה שימוש בכותרת "פאב"

המזכירות ממליצה לשיחה לקבל את ההחלטות הבאות:

1. המזכירות רואה צורך וחשיבות להתמודד באמצעות החינוך ועיצוב נורמות בהתייחסות למשקאות משכרים. יש ליזום בעתיד הקרוב פעילות חינוכית בנושא, בחברת הנוער ובחברת המבוגרים.

2. תופסק אספקת ומכירת האלכוהול בכולבו ובמרכולית.

3. הקיבוץ יחדל לספק אלכוהול לאירועי תרבות, חוץ מיין בקבלת שבת, ובשמחות באופן סימלי.

4. בפירסום על ערבי תרבות לא ייעשה שימוש בכותרת "פאב" או "בר", ולא יפורסמו וייתקיימו ערבים בהם התוכן המוצהר העיקרי הינו שתיית משקאות.

מהחלטות המזכירות י"א באדר 28.2.88

קראנו בעלון, בדיווחים מן השולחן העיסקי, כי לרגל תפוגת הסכמי התמלוגים בגין ידע שמשלמת פלרם לקיבוץ – יושב צוות ושוקד על עידכונים ועל פיתרונות .

סעיף חשוב אחד לא נזכר בדיווח האמור, וגם לא בדיווח שניתן לפני שבועות מספר מפיו של מנכ'ל פלרם החדש - איזה מעשה אמיתי ייעשה לחידוש החזקת הידע בידי רמת יוחנן.

מזה שנים הישתנה שיווי המשקל בפלרם בין חברי רמת יוחנן, שהיוו לא רק מקור ידע, אלא גם מקור של אחריות ומסירות, לבין מי שאינם חברי רמת יוחנן. המנכ'ל שיזם וביצע את ההנפקה היה האחרון שהתאמץ לקלוט חברים ולהשאיר את אלו שכבר עובדים במפעל. המצב הנוכחי, בו מרבית הסמנכ'לים אינם חברי הקיבוץ (לשיווק, לטכנולוגיה, לכספים ולמידע ועוד...), ביניהם גם מי שהיו בעברם חברי הקיבוץ – אינו בריא להיום ואינו מבשר טוב לעתיד.

אינני רואה קושי במינוי שכירים (סליחה על הביטוי) למנהלי קו בכל רמה, כמנהל מפעל או מנהל שוק מדינה נתון – אבל אני רואה קושי במינוי כזה לתפקיד מטה מרכזי שמכוון את מגמות החברה – וזאת בעוד שיש בינינו חברים, לפחות אחדים, בעלי יכולת, ניסיון והשכלה, שמציבים אותם כמועמדים שווי ערך למינוי כזה בפלרם . נכון שקל ונוח יותר לעבוד עם שכירים (ע"ע בתי ילדים, ענף המזון, מוסך ונגרייה, והרשימה ארוכה מנשוא), אבל בפלרם המשקל של היעדר חברים בתפקידי המטה המרכזיים הוא קריטי, ולדעתי - ערכו גדול ממשקל התמלוגים שפגו.

אפשר אמנם לפטור אותי בכך שדברי הם בגדר נידנוד סרק ולא בגדר הצעה, אבל אני נמנה על אחדים ממרכזי - המשק בעבר שעשו גיוס "פנימי" גדול להכנסת חברים לפלרם בתנופה ובמאמצים ניכרים, בלי להצטעצע בדיבורים יפים, ובלי להיזקק לדיני חברות ותקנונים.

המפעל (עודנו) בבעלות הקיבוץ, וביכולתנו לגייס את חברי הקיבוץ לכל משרה ותפקיד שנחליט עליו, ואם חברי ההנהלה הכלכלית, או דירקטוריון פלרם, אינם בקיאים ברשימת שמות

חברי הקיבוץ – אשמח להציג לכל פונה רשימה מוכנה של מועמדים לכמה תפקידי מפתח, ואני מקווה כי תהיינה לי גם תשובות לכמה קושיות שלכאורה מונעות את כניסתם למערכת.

ואני מוכן לאכול כובע קש ( קטן ) אם יתברר שאני ממש טועה. .

אחרי ששמעתי "במקרה" ממאייקה על השתתפותו זו השנה השלישית בפרוייקט "נפגשים בשביל ישראל" כמדריך תוכן, החלטתי לדלות ממנו פרטים רלבנטיים על האירוע מתוך מחשבה שזה יכול להיות בילוי מוצלח ביותר לנוער, הורים, ואוהבי לכת בחופש פסח המתקרב ובא.

מאחורי הפרוייקט המיוחד הזה עומדים יוסי ורעיה אפנר שבנם אבי ז"ל, שהיה אדם מיוחד, כמו הוריו, נהרג באסון המסוקים בשאר ישוב לפני 10 שנים כשהיה בדרכו עם חבריו לאייש את קו המוצבים בצפון.

רעיה ויוסי אפנר, היום תושבי קריית טבעון, בעבר היו ממייסדי הקיבוץ הדתי עלומים.

כאנשים דתיים מצד אחד, ומצד שני עם חברים רבים מהעולם החילוני, בחרו בשנה הראשונה לאחר מותו של בנם אבי, להקים קבוצת לימוד משותפת של חילונים ודתיים, בשיתוף עם "המדרשה" באורנים. תכליתה קירוב לבבות וחיזוק האחדות בעם בין הקצוות המשוסעים בחברה הישראלית.

לאחר מספר שנים הם החליטו לחבר לקבוצת הלימוד והמפגש, את אהבתם לטייל בשבילי הארץ. הם יצאו עם מספר חברים למסע לאורך "שביל ישראל" מאילת עד שאר ישוב בצפון כשהם משלבים, בנוסף להליכה ולחויות הטיול, את הערך המוסף של מפגש.

המבצע המשפחתי הזה, הפך לפרוייקט בשלוש השנים האחרונות על בסיס עמותה שהוקמה לשם כך: "אבי בשביל ישראל" בשיתוף עם "המדרשה" באורנים ו"צו פיוס".

זו השנה השלישית שמתבצע הפרוייקט המיוחד והיפהפה הזה.

המסע יוצא בתחילת מרץ בדרום למשך כ- 60 יום ונודד מאילת עד שאר ישוב, שם ייתקיים טקס הסיום ביום העצמאות.

המיוחד במסע הזה, שבנוסף למדריכי הטיול שתורמת "החברה להגנת הטבע", יש גם מדריך תוכן לנושא ייחודי לכל יום במסע, הוא מנחה סדנת לימוד בנושא היומי שנוגעת בסוגיה חברתית ערכית בסדר היום של החברה הישראלית.

ההרכב מאוד נדיר ומיוחד במינו. חתך מאוד מגוון מבחינת הגיל: בני נוער בני 18-17, הורים עם ילדים, מבוגרים צעירים ברוחם בעשור השביעי והשמיני לחייהם, ויש גם תרמילאים צעירים שעושים את כל הדרך.

יש איזון יפה בין גברים ונשים, ובין חילונים ודתיים. נוצר מפגש ושיח מאוד מיוחד לקבוצות הערכיות המובילות של הציבור הציוני חילוני שנטייתו שמאלה, לבין הציבור הדתי – לאומי שמוביל את המאבק על גבעות יהודה ושומרון.

השנה הקדישו את התכנים ל- 60 שנה למדינה. בעצם כל יום מוקדש לאירוע מרכזי באחת השנים.

באיזה מסלול היית מדריך תוכן, ומה היה הנושא של אותם ימים?

ביום הראשון הלכנו על רכס כרבולות לאורך הקיר הדרומי של המכתש הגדול, שנחשב ליום מאתגר במיוחד מבחינת ההליכה. נושא הדיון היה האירוע המרכזי של 1961 פתיחת משפטו של אייכמן. ביום השני הלכנו את עין ירקעם ונחל חתירה, מעלה פלמ"ח ומעלה ימין. הוא הוקדש לאירוע המרכזי של 1962: הקמת העיר ערד כעיר חלוצית בנגב, וחשיבות הנגב להתפתחות המדינה.

האם חוץ ממדריכי התוכן מוזמנים אנשים מהסביבה?

בנוסף למדריך התוכן, בסוף כל יום נפגשים עם אישיות ציבורית שקשורה לאיזור. ליום של ערד למשל נפגשנו עם עמרם מצנע, ראש המועצה המקומית הממונה של ירוחם.

למסע יש אתר אינטרנט עם תוכנית המסלול לכל יום, תוכן, מפה אפילו עזרה בטרמפים, זמן ומיקום סיום של כל יום. אפשר להצטרף ליום בודד או מספר ימים ויש גם קבוצה שעושה את כל המסלול.

כל יום מתחיל ב- 07:00 בבוקר בטקס קצר עם הקדשה לנופל אחר מחללי מלחמות ישראל מאותו איזור, ומסתיים אחרי הצהריים לקראת ערב. תמיד יש הסעות חזרה לרכבים ולהקפצת ציוד אישי לאלה שנשארים ללינה.

המסע ימשך עד יום העצמאות. באתר ניתן למצוא דרגות קושי של כל יום.

למי שאוהב ללכת, למי שאוהב אנשים, למי שהנושאים מעניינים אותו. למי שרוצה מיני-טרק ולכל הנוער שלנו. זו פעילות נפלאה לימי החופש.

ביום שישי שעבר, יצאה קבוצת חברים מישובי המועצה האיזורית זבולון בשלושה אוטובוסים, לביקור של עידוד ותמיכה בתושבי שדרות וסביבתה. עמית גפן יזם, המועצה קיבלה, והוציאה לפועל את המבצע היפה הזה.

סיירנו במתחם של מכללת "ספיר" ובית הספר האיזורי "שער הנגב", וקיבלנו הסברים ממצים על אורח החיים תחת איום הקסאמים. המשכנו למתקן המים של מקורות ליד נירעם, שנבנה בשנות ה- 50 לשם הובלת מי הירקון לנגב, והיום, כחלק ממפעל המים הארצי, הוא אחראי על חלוקת המים השפירים ומי הקולחין (שפדן) לישובי הנגב המערבי. אחר כך צפינו מאנדרטת "החץ השחור" ליד קיבוץ מפלסים אל עבר השכונות הצפוניות של רצועת עזה שמהן משוגרים הקסאמים. וסיימנו את הביקור במרכזי הקניות של שדרות, כהפגנת נוכחות, קניות, הזדהות ועידוד תושבי העיר.

ואחר כך עצרנו במרכז העיר ו"שוחררנו" "לקניות" ואוכל. הרי לשם כך הגענו.

ב"פלאפל של איציק", שעליו יעל, המארחת החביבה שלנו מכפר עזה המליצה, היה תור גדול. מחוסר ברירה נאלצנו לנדוד אחר קולות הגירגור והמירמור שעלו מהקיבה ולא הותירו ספק באשר לכוונתם, ל"פלאפל של איתן". התנחמנו בהמלצה "שגם הוא טוב". הזמנו מנה וחיכינו בתור. חיכינו חיכינו וכלום לא קרה. המוכר,שנראה די נבוך מהיצף המבקרים ש"נפל" עליו פתאום, אמר: "הלכו לטגן את הפלאפל, עוד מעט יהיה מוכן". ועדיין המשכנו לחכות.

"תיכף, עוד מעט" הוא דאג מפעם לפעם להרגיע את סבלנותנו שכמעט פקעה, שחלילה לא נתחרט וננטוש אותו... וכל הזמן לחשתי לעצמי: "יהיה מה שיהיה, לא זזים מפה, לא נאכזב אותו".

בסוף הוא הגיע עם הפלאפל. התיישבנו ליד אחד השולחנות המלוכלכים, במסדרון הצפוף המקורה גג בטון, מה שבטוח בטוח, וחוץ מזה זה מה שהיה שם. הכסא היה רעוע וכמעט התפרק, המושב לחוד והמשענת לחוד. נוכחתי בזאת רק אחרי שהתיישבתי ובלי משים כמעט מצאתי את עצמי על הרצפה. הפלאפל דווקא היה חם, גדול ושמן ורטוב. אחרי הביס הראשון הוא התפורר לי בידיים ונוזל צהבהב אדמדם גלש אל החולצה השחורה. ניסיתי לנגב את הטיפות הסוררות, שהשאירו כתמי שמן בולטים, ואז חתיכות מהסלט והפיתה הרטובה נשרו על הרצפה. רגע של מבוכה, אבל מי שם לב לשטויות כאלה כשאוטוטו נופל עליך קסאם. שמנו מבטחנו בפתגם הידוע ששליחי מצווה לא ניזוקים, והמשכנו לאכול בשקט.

המסדרון שבין החנויות היה מלא אנשים, אבל אף אחד לא נדחף. היה שם מין רוגע כזה, לא ברור אם בגלל האדישות, ההסתגלות, או הפאטליזם. תוך כדי אכילה, הרגשתי שאני שוקע לי לאט לאט אל תרחישי אימה מהסוג של מה יהיה אם פתאום יישמע "צבע שחור". מה נעשה? האם כולם יברחו? ושוב עלתה בדמיוני התמונה של ה"וַיִבְרח" הגדול והפתאומי מחדר האוכל שלנו, עם האזעקה באמצע ארוחת הבוקר ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה. הריקנות המוזרה שנותרה אחרי הנסים למקלטים... ולחשוב שפה, בשדרות, לא לכולם יש לאן לנוס...

לפתע הופיעה ליד "הפלאפל של איתן" קבוצה של בחורים אמריקאים צעירים, עם כיפה. כל אחד מהם נשא כרס נכבדה שהלכה לפניו, שפוכה אל מעבר לממוצע, תחוּמה בתוך חגורה מתפוצצת. הם דיברו ביניהם אנגלית, ועל חולצותיהם הלבנות היה לוגו שציין את תפקידם במקום, "עזרה והצלה". אולי מתנדבים מארה"ב. בכל אופן הם בלטו מאוד בשטח בזרותם, כנראה באו לאכול צהריים במרכז הזה. לפי כמות ה"מגנום" שקנו, לא לפני שירדו על "המנות העיקריות", אפשר להניח שלא עשו את כל הדרך מארה"ב לשדרות על מנת לעשות דיאטה. על כל פנים הם היו פה בשטח, ואני מניח שעשו עבודה טובה בעצם היותם במקום, מה שלמעשה הייתה אמורה לעשות ממשלתנו, מי יודע...

איכשהו הצלחתי לדחוס את הפלאפל הזה לבטן - תרומתי הצנועה לכלכלת שדרות. הרגשת השובע דירבנה אותנו לצאת שוב אל הרחוב ל"הפגין נוכחות", ואולי להמשיך ב"מסע הקניות". הסתובבנו הלוך וחזור, הלוך וחזור. היה שקט מוזר באוויר, כמובן בלי המראות והקולות שמשודרים כמעט כל ערב בטלוויזיה, רגעי האש והעשן, הפחד והחרדה, הדקות הראשונות של הלם ה"נפילה", הנזקים בגוף, בנפש, וברכוש. אבל בהחלט אפשר היה לחוש את ההרגשה הקשה ש"עזבו אותנו לנפשנו, אם זה היה קורה בתל אביב הגישה הייתה שונה". קשה, קשה, להימלט מהאמת הזו - "זנחו אותם".

התנועה ברחוב הייתה דלילה, הכבישים ריקים, אנשים קנו מצרכים לשבת, ואי אפשר היה להבחין אם הקונים הם תושבים קשי יום, או מבקרי-רגע כמונו שבאו רק לקנות ולעודד.

וכבר היינו בדרך חזרה אל האוטובוסים שלנו, חלפנו במהירות על פני נוף עייף של עיירה שכוחה ומוזנחת, שיכונים אפורים, מכוערים, ליד שכונות בנה ביתך יותר אמידות ומטופחות. על פני עיניים כבויות של השלמה עם מציאות של אולי מחר לא יקרה הנס, וכן ייתרחש אסון... וזה חלילה יפול עלי, על ביתי, על גן ילדים... על בית ספר... ערימות של אשפה וקרטונים נערמו ליד מרכזי הקניות, אולי סתם הצטברות של יום שישי, החנויות ברובן היו פתוחות על אף זרם הקונים הדליל שהכמיר את הלב. פתאום נשמע "צבע אדום". לא ראינו אנשים בפאניקה, לא הייתה ריצה מבוהלת אל מחסה קרוב כי מעט מאוד אנשים הסתובבו ברחוב. בחור אחד שעמד בפתח חנות קרובה עשה לנו סימן בידו, הזמין אותנו להיכנס פנימה, נכנסנו. מעט הקונים שהיו בפנים המשיכו להתעסק בשלהם. אחרי מספר שניות הכל חזר לשיגרה כאילו לא קרה כלום.

עלינו לאוטובוסים הצהובים של המועצה. שעתיים וחצי מפה עד הבית הבטוח, זה כל מה שמפריד בינינו ובין העיר המסוייטת הזו, שמקבלת מציאות מרושעת, אכזרית שכזו כרע הכרחי. ממשיכה הלאה כי אין ברירה אחרת, כאילו שזה צו גורל....

פורים חברים בסימן גיבורי על.

נתכנס כל גיבורי העל, להציל את המחדל.

התאריך הוא 21/3/08 והשעה 21:30

על כל הגיבורים להגיע מחופשים,

למקוריים מובטחים פרסים.

אורחים בתשלום!

(הרשמה על לוח מודעות)

הסבר על היתרים ורישיונות להסעת נוסעים ברכב מסחרי של הקיבוץ –

1) למי ברישיון נהיגה רשום - 02 - (פעם קראו לזה - ב' - )

א. מותר להסיע נוסעים ברכב מסחרי "משא סגור אחוד" לפי מספר המושבים הרשום ברישיון הרכב ועד 8 נוסעים למעט הנהג, כאשר כל נוסע יושב על מושבו וחגור בחגורת הבטיחות. (8 + נהג = 9 כולל)

ב. למי שקיבל את כרטיס הרישיון הנהיגה החדש ואין לו רישיון לאוטובוס,

אינו רשאי לנהוג ברכב שברישיון הרכב מופיע "אוטובוס זעיר פרטי " .

ג. נהגים חדשים שעשו רישיון בשנת 2008 אינם רשאים לנהוג ברכב גדול של הקיבוץ . אלא אם ברישיון הנהיגה רשום אחרת.

· כל המכוניות ה"גדולות" שלנו רשומות כרכב "משא סגור אחוד" ומשקלם אינו עולה על 3500 ק"ג כולל.

(למעט רכב מס' 10 שברישיונו כתוב "אוטובוס זעיר פרטי" בקרוב ישתנה גם הוא לרכב "משא סגור אחוד")

· בפלרם , גד"ש ותיבולים ישנם כלי רכב החורגים מסעיפים א' ב' ו-ג' .

הפרסומים בעיתונות מדברים על רכב שברישיונו רשום "אוטובוס זעיר פרטי"

(א.1) ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג

ושמספר מקומות הישיבה בו לא יעלה על 8, למעט הנהג;

(א.4) בטרקטור משא (מיול) אם ברישיון הטרקטור רשום – טרקטור משא -

(ב) בעל רישיון נהיגה לפי תקנה זו רשאי לנהוג ברכב כאמור בתקנת משנה
גם אם צמוד לרכב גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 1,500 ק"ג.

לכל הנקיים ןהנקיות, אנא הקדימו לזרוק לכביסה עכשיו (!) את כל מה שאתם מתכוננים לזרוק יום לפני החג או בערב החג. ותבואו על הברכה.

לרגל מסיבת פורים שנערכת בליל שבת בחדר האוכל,

תקבל הולכי על ארבע לטיפול החל משעה – 18:00 במחסן הכללי.

עלון מס 1601 י"ג באדר ב' תשס"ח 20.3.08