משנכנס אדר מרבין בשמחה
כך היה...
למה נדמו הקולות האלה?
כמה שנים עברו מאז רקד העט בקלות ובחן נעורים על חלקת הניר, כרקדנית צעירה המופיעה בפעם הראשונה בפני קהל ליצירת רושם בעיני רואיה. היו שירים שעלו וגאו וגלשו מהלב. היו וידויי נפש חרישיים, הרמה השמיעה את קולה, ועוררה הדים ובנות קול, היו דינים וחשבונות על הנעשה במשק ומחוצה לו, היו סיפורי חיים. היה עוז רוח וחוצפה נפשית לקראת ניסיון ועיצוב עולמנו לפי רוחנו, למה נדמו הקולות האלה? והעט מושלך בפינה בחדר, ככלי אין חפץ בו – כמזכרת לפגרי ימים... המערכת. .
"ברמה" מס' 1. תמוז ת"ש. 1940
ירמיהו
1600 עלונים
לעצור לרגע בסיפוק, ולהמשיך הלאה...
1600 עלונים ראו אור ברמת יוחנן משנת 1940, שנת הפילוג, הטרנספר, והאיחוד מחדש. זה התחיל תחת הכותרת "במשק", "השבוע ברמה", ו"ברמה". (גם קודם לכן הופיעו עלונים ברמת יוחנן לחוד, ובבית אלפא לחוד, אך המיספור מתחיל רק מ – 1940 - שנת האיחוד.) וזה לא דבר של מה בכך.
היו תקופות של שפל, היו תקופות של פריחה, עורכים באו ועורכים הלכו, קוראים באו וקוראים הלכו, והעלון בעינו. אפשר להתווכח על הצורה, על התוכן, על צנזורה כן או לא, אם הוא מייצג נאמנה את הלך הרוחות בציבור, או לא, אך אי אפשר להתווכח על כושר ההתמדה וההישרדות המופלאים לאורך כמעט שבעה עשורים.
ולכאורה, מי בכלל סופר את מספר הגיליונות, את מי זה מעניין, חוץ מהארכיונאים שמתייקים אותם למען הדורות הבאים, ובכל זאת, זו בהחלט סיבה לגאווה.
וגם אם אין זה מעניינו של הקורא פרטי חבלי לידתו של עלון, רצוי שיידע שהיא לא ספונטנית, באה ביסורים, ובלי אפידוראל. לפעמים זה ניתוח קיסרי, לפעמים לידת עכוז, מלקחיים, שאיבה, או כל צורה אחרת, אבל תמיד תמיד בדרך הקשה.
מי ייתן ונמשיך להוציא עלון שחרב ההפרטות אינה תלויה על צווארו. שכל הוצאה כספית נענית ברצון על ידי ה"מימסד". שאין חשש לפרסם בו דעה שאינה מקובלת על ידי אותו "מימסד", שחופש הביטוי הוא נר לרגליו.
וחלילה לנו להתבשם יתר על המידה בבושם של עצמנו. לפנינו עוד דרך רב של ויכוחים יסודיים על אורחות חיינו. העלון, בהיותו כלי תקשורת, נגיש יותר מכל כלי אחר, ישירות אל כל אחד ואחת מאיתנו. בואו נעשה בו שימוש יעיל גם להבא. וחוץ מזה, לא נורא אם נעצור לרגע, ננפח את החזה בסיפוק וגאווה, ניקח הרבה אוויר, ונמשיך הלאה. .
כך היה...
אכן עלוננו הינהו צורך
אולם אין רע בלי מעט טוב. מתברר ש"ברמה" מקובלת על החברים יותר משאפשר היה להניח. לא היה כל מודד למערכת על מידת החיוניות בקיום העלון, ולא פעם נראה היה שיש כאן יותר מעקשנותם של מעטים, מאשר צורך של רבים. אולם ההתעניינות והתביעה להופעת ה"ברמה" מצד החברים רבים, באה לאשר שאכן עלוננו הינהו צורך, במה חיה לביטוי חברים ולא סתם מעין תפארת שבשגרה. יצאנו למדים אם כן ומעודדים.
מתתיהו שלם . ברמה 188, 29.5.1953
אבנר אחיטוב
מהשולחן העיסקי
מעבר לחומר השוטף, אנחנו עובדים בחודשים
האחרונים על מספר פרוייקטים גדולים.
לבקשת העורך, הנני משתף את החברים בחלקם.
תוכנית המיתאר הכללית –
כזכור, התוכנית אושרה באסיפת חברים לפני כשנה וחצי, ומאז אנו פועלים לאישורה במוסדות
המתאימים. לאחר חודשים ארוכים של קיפאון, הצלחנו לאחרונה לקדם את הנושא במספר צעדים קטנים במבוך הביורוקרטיה הארוך. בסוף ינואר התקיים אצלנו סיור של נציגי הוועדה המחוזית (גוף של משרד הפנים במחוז חיפה). במהלך הביקור שטחנו לפניהם את מצבנו ואת תוכניות הפיתוח שלנו לשנים הקרובות. לאור הערותיהם ערכנו שינויים קלים בתוכנית, והצגנו אותה בוועדה המקומית של המועצה האיזורית. התוכנית אושרה, והועברה רישמית לדיונים במשרד הפנים. בחודשים הקרובים יבדקו אותה מומחים בתחומים רבים (גם איכות הסביבה) ועוד נכונו לנו ישיבות רבות עד שתגיע החותמת המיוחלת.
פרוייקט ברלב –
לשמחתנו, פלרם אפליקציות מתרחבת בקצב מהיר ומראה רווחים נאים. צוות של פלרם בדק ומצא שכדאי לבנות לה בית מרווח באיזור התעשייה ברלב שליד צומת אחיהוד. מנגד, צוות אחר בפלרם הגיע למסקנה שעל פלרם להתרכז בהשקעות בייצור, ולצאת (או לדלל) את אחזקותיה בנדל"ן. לאחר שנעשו חיפושים, בירורים ובדיקות כדאיות, מצאנו שכדאי לקיבוץ (בעזרת הזרוע הנדל"נית שלו) לבצע את ההשקעה ולהשכיר חלק מהנכס לפלרם אפליקציות, וחלקים נוספים לעוד שתי חברות נוספות (שאינן קשורות לפלרם). מדובר במבנה ענק, של 11,000 מ"ר על שטח של 20 דונם. אנו בשלב של בדיקת אפשרויות למענקים, הלוואות, ליווי עיסקי, תיכנון הנדסי וקבלת האישורים הסטטוסטוריים. אם נצליח להתגבר על כל המכשולים, אדווח שוב לפני תחילת הבנייה.
תמלוגי פלרם –
בתחילת שנת 2009, ימלאו במזל טוב 15 שנה להנפקת פלרם הראשונה. סעיף חשוב בתשקיף, הקובע את גובה ההעברות של החברה לקיבוץ בגין צבירת ידע מסתיים. בנוסף, חלק מהחוזים שבין הקיבוץ לחברה חודשו בדיוק לפני 5 שנים, רובם לתקופה של 10 שנים. צוות משותף של רמת-יוחנן ופלרם מטפל בבדיקת ההסכמים שבין הקיבוץ לחברה. שוקד על עידכונים, תיקון עיוותים, ומתן פיתרונות לנושאים ספציפיים. הנושא מצריך הרבה סבלנות ולימוד של נושאים שבהם אנו לא תמיד מתמצאים (דיני חברות ותקנון הרשות לניירות-ערך). בחודשים הקרובים, לאחר שנכין הסכמים חדשים, נכנס אסיפה של כל בעלי המניות (הכוונה בעיקר לאלו שמחזיקים דרך הבורסה) לאישורם.
ולסיום – החורף השנה איכזב ולכן קיבלנו התראה מנציבות המים שאנו צפויים לקיצוצי מים משמעותיים, הן להשקיית השדות והן לקיבוץ עצמו. עדיין לא ידועים היקפי הקיצוץ, אך מומלץ שכל חבר יערך להתחיל לחסוך. למשל, על ידי דחיית שתילת דשאים לסתיו. בחודשים הקרובים צוות המים (יואב, גדי ורוני) ידווחו על המלצות נוספות..
כך היה...
קשה ודאי לתבוע עבורו זרי הצלחה
הופעתו הראשונה של עיתוננו לא התקבלה באותה מידת עניין מצד החברים כפי שציפינו לו. אמנם החברים קיבלו את העיתון – קראוהו, אך לא נשמע קול אשר ידון אותו לכף חובה, או לכף זכות. לא קם איש אשר יעביר עליו ביקורת כלשהי, לחיוב או לשלילה. מבחינה זו – מבחינת אי ההצלחה לעורר עניין ותגובה בקהל, קשה ודאי לתבוע עבורו זרי הצלחה. ואולי אפשר אפילו להגיד שבה במידה שלא עורר תגובה, נחל כישלון. אף על פי שאת תפקידו – תפקיד של מבטא תקופה מסויימת בהתחלת דרכנו המשותפת מילא בנאמנות. המערכת. .
"ברמה" מס' 2. כ"ז באב ת"ש 1940.
כְּבָר כָּאן
תּוֹהֶה מִשְׁתָּאֶה יוֹדֵעַ כִּי כָּךְ
גַּם הַשָּׁנָה הָאָבִיב שׁוּב יִפְרַח,
בְּמַחְזוֹר הָעוֹנוֹת וּמַחְזוֹר הַדּוֹרוֹת
יַאֲדִימוּ כְּלִיל הַחוֹרֵשׁ, וּלְחָיֵי נְעָרוֹת.
גַּם הָאִישׁ שֶׁכָּבְדוּ אָזְנָיו
יוּכַל לִשְׁמוֹעַ הֵד פְּעָמָיו,
הָאַף עוֹדוֹ גָּדוּשׁ בַּנַּזֶּלֶת
נִיחוֹחוֹת הָאָבִיב דּוֹפְקִים כְּבָר בַּדֶּלֶת.
בְּלָבָן וּוָרוֹד שְׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת
בְּרַחֲבֵי הַשָּׂדוֹת חִטָּה צוֹמַחַת
אִם הֵיטֵב מִסְתַּכְּלִים
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת נִצָּנֵי שִׁבֳּלִים.
טָעוּן מְבֻשָּׂם הָאֲוִיר הָרָחוּץ
בְּרַחֲבֵי הֶחָצֵר רֵיחַ עֵשֶׂב קָצוּץ
קָשֶׁה לְהַסְבִּיר וְגַם לְהָבִין
אֵיךְ לְעוֹלָם הָאָבִיב לא יַזְקִין.
08\ 3\ 8 ראובן עזריאלי
פרוטוקול ישיבת מזכירות
מספר 4/2008
שם האגודה: קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה: 06/3/2008
מספר חברי ועד ההנהלה:11.
שמות המשתתפים בישיבה: אבנר אחיטוב, אליעזר גוטמן,
גלעד צוקרמן, דויד דוידוביץ, דניאל פרי, יהודית אפרת, יונת מולכו. לינט חורש, עדנה לקח, רפאל דינסטג.
חסרים: נתי אבן-דר.
סדר היום:
1. הצעה לשינוי אופן הקבלה למועמדות – קלפי במקום הרמת ידיים באסיפה.
2. הצעה להסדר תשלומים של החברים בשיפוץ או בנייה חדשה.
3. אישור ותמיכה בנסיעת שתי בנות לתחרות מחול אירובי בבלגיה.
4. ביטול ארוחת ערב ביום שישי 21.3.08 (ערב חג פורים).
ביטול ארוחת צהריים ביום שבת 19.4.08. (ערב ליל הסדר).
5. איילה קציר וסיסאי מניווב – בקשה להיכנס להליך מועמדות.
6. בקשת פורום חברים לתיקצוב הכנת תוכניות לבניית מועדון לחבר.
7. בקשת דותן-שטפנסקי ללימודים מחוץ לתקנון.
8. שונות.
הוחלט:
1. התקיים דיון על ההצעה לאשר מועמדות בקלפי במקום הצבעה באסיפה, הוחלט לדחות את ההחלטה ולקיים דיון נוסף עם ועדת קליטה.
2. התקבלה ההצעה להסדרת אופן התשלום של החברים בבנייה או בשיפוץ.
עיקרי ההצעה:
מסלול א' – הקיבוץ מודיע לחבר, לפני תחילת העבודה, על סכום השתתפות הקיבוץ. התשלום מבוצע ע"פ קצב התקדמות הבנייה/שיפוץ. לאחר שהקיבוץ סיים את חלקו בתשלום, יתרת התשלום היא ע"י החבר.
מסלול ב' - הקיבוץ מודיע לחבר לפני תחילת עבודה את הערכת סכום הכסף שאותו החבר יצטרך לשלם עד לסיום העבודה. החבר יפקיד את הסכום, בתוספת 10%, בקיבוץ (חשבון נושא ריבית והצמדה), הקיבוץ משלם על- פי התקדמות העבודה, בחלוקה שנקבעה מראש בין תשלומי הקיבוץ והחבר. החבר מקבל עדכון שוטף על התשלומים. אפשר לעיין במזכירות בנוסח המלא של ההחלטה.
3. הוחלט לאשר השתתפות הקיבוץ בשליש מעלות הנסיעה לאליפות בלגיה במחול אירובי, שליש נוסף משתתפת המועצה האיזורית, ושליש ההורים (כ"א כ – 2,000 ₪). איחולי הצלחה לטהר אלניר ודניאל גורדון.
4. אתי גפן הציגה את הקושי שבקיום ארוחת ליל שבת בערב חג פורים, וארוחת שבת בצהריים בערב ליל הסדר. אושרה בקשתה לביטול שתי הארוחות.
5. המזכירות העבירה את הטיפול בהמשך תהליך הקליטה של איילה קציר וסיסאי מניווב לוועדת קליטה, לאחר קבלת תוצאות מבחני התאמה יחזור הנושא למזכירות.
6. הוצג רעיון ראשוני לבניית מועדון לחבר והמטרות המרכזיות אותן הוא אמור לשמש. הוחלט להקציב השנה סכום של כ – 35,000 ₪ להכנת תוכנית.
7. אושרה בקשת דותן שטפנסקי ללימודים באיזור ת"א. האישור מותנה בקיצור תקופת הלימודים והתניות נוספות.
רשם – אליעזר.
כך היה...
להחזיק את המחרשה בתלם
החברה מוכרחה להתעורר מצווה לנער מעצמה את תרדמת האדישות העוטפת אותה בימים אלה – ימים אשר בהם ניתן היחיד תחת השפעה אחת – ימים אשר בהם דרוך ומתוח היחיד רק בכוון אחד – גם בימים אלה מוכרחים אנו, מצווים אנו מתוך מאמץ אל אנושי להחזיק את המחרשה בתלם, ולשים לב לעצמנו. אל תבוא הזנחה בשטח זה. המערכת..
ברמה כ"ז באב ת"ש , 31.8.1940
קלקלת שוק חופשי...
לאחרונה אנו ניתקלים בתופעה חדשה ישנה. אנשי מכירות בתחומים שונים, מגיעים לקיבוץ ומבקשים (לוחצים) על חברים, במיוחד מבוגרים, לרכוש מוצרים שונים, או שירות.
אני מבקש להזכיר לכולנו שאין רשות לשום איש מכירות, לבצע פעולות מכירה בשטח הקיבוץ ללא תיאום עם המוסדות. אנשי מכירות שיקבלו אישור להסתובב בשטח הקיבוץ, יענדו על דש חולצתם תג-מבקר רישמי של רמת יוחנן. במידה ומישהו ניתקל באיש מכירות שאינו מתואם איתנו רישמית, עליו להודיע מיידית לראובן, נני, דניאל או אליעזר..
אריתי מורי והנה הוא
בושם ממיני הצמחים..
...ובאחד החדרים אני רואה את דניאל טלמון, יושב ושוקל זהב אדום במאזניים מדוייקים עדינים מאוד. זה הזעפרן שנמכר בקופסאות קטנטנות, שמכילות גרמים ספורים. וזה נראה לי שילוב דורות עכשווי יפה ב"תיבולים רם". ובכלל, קשה שלא לחוש באווירה של שינוי כשאתה נכנס היום למפעל. אף שהריחות אותם ריחות, והם מכים בנחיריים עד שיכרון, "הודו לה' כי טוב" משתלט לך על כל החושים - רגוע כאן, שקט, נקי, מצוחצח ומסודר כמו בבית מרקחת, כל אחד עוסק בפינתו.
עוז מוביל אותי בין החדרים השונים מראה לי את תהליכי קבלת הסחורה, האחסנה, הייצור למינהו, הטחינה, העירבוב, השקילה, האריזה, והתוצרת, שמסודרת על המדפים בסדר מופתי. ואני נזכר בתקופות פרהיסטוריות כשבאותם חדרים בדיוק שקקו הרעש, הליכלוך והסירחון של בקיעות אפרוחים... אבל זה שייך לסיפור אחר. אחר כך כשאנחנו מתיישבים לראיון במשרד, על השולחן כבר מחכה לנו חליטת תה אדומה שהכינה ורד נבו, ועוז מספר לי על תיבולים רם. (ירמיהו).
ונחזיר את ההשקעות, נמשיך קדימה
ראיון עם עוז אלניר
עוז אלניר מכהן כמנכ"ל חברת "תיבולים רם" מחודש יוני בשנה שעברה. "תיבולים רם" היא חברת מזון שעוסקת בתבלינים יבשים, ונמצאת בתהליך של שינוי, כשהמטרה היא להיות ספק מוביל ואיכותי לתעשיית המזון בארץ.
במה מתבטא שינוי הכיוון?
בין השאר, דגש חזק על המימד האנושי. מבחינתי, החברה היא האנשים שעובדים בה. יש הנהלה מובילה וצוות עובדים מקצועי ומסור.
מה המשמעות של עבודה בצוות?
יש חלוקת תפקידים וסמכויות ברורה. לכל אחד ברור במה הוא עוסק, עם השקה למה שעושה האחר, על מנת להגדיל את היעילות והעזרה ההדדית. בחלק מהתפקידים נעשתה הגדרת תפקידים חדשה.
לדוגמא
ההנהלה מורכבת היום מ: צור יריב האחראי על הייצור, תיפעול ולוגיסטיקה, יעל דינסטג על הרכש, דניאל יפה תמחירנות ומערכת הגבייה, יגאל פינגרמן מנהל הכספים, אילן ציטרשפילר מנהל השיווק והמכירות ושותפנו בחברה, ואנוכי.
מה הפעולות שנעשות על מנת שירגישו שהם צוות?
ברמה היום יומית יש פגישות רצופות, דיונים והחלפת מידע. אחת לשבועיים מתקיימת ישיבת הנהלה וכן יש ישיבות צוות סביב נושאים ספציפיים, שבהן מעורב מי שצריך להיות מעורב. בסופו של דבר העניין הוא לא הישיבות אלא שיפור בתפוקה.
כמו כן יש לנו כ – 35 עובדים, חלקם חברים - ורד נבו, גונן שטיפנסקי, אביב שושני, ברק ברמן, דניאל טלמון, ועובדים שכירים מכפר מכבי, מהקריות, ממגדל העמק, מהכפרים השכנים לאורך הציפורי, מאיזור תל אביב, וקבוצה של תאילנדים שגרה בכפר המכבי. בקיצור – יש עם מי לעבוד.
אנו משתדלים להפוך כל אבן בחברה על מנת לעמוד בתקנים ובנוהלי עבודה של חברת מזון שהיא ספק מזון מוביל לתעשיית המזון.
באיזה מובן?
ראשית הוסמכנו ל- ISO ע"י מכון התקנים. הצבנו לעצמנו את הרף המקצועי הגבוה ביותר בתחום שלנו. מהרגע שהוסמכנו נפתחו בפנינו דלתות חדשות. עכשיו אנחנו בדרך ליישם תקנים גבוהים עוד יותר בתחום המזון: GMP ו- HACCAP(תקן בטיחות במזון). מבחינת סדר העניינים, ברגע שנבסס את מעמדנו בתוך התעשייה בארץ, זה יעזור לנו להגיע אל חברות ומפעלי מזון גם בחו"ל .
למי אתם מכוונים את הייצור?
היום השווקים שלנו הם: השוק התעשייתי, המוסדי והסיטונאי. התעשייתי, זה חברות המזון הגדולות, הבינוניות והקטנות. השוק המוסדי זה חברות קייטרינג, בתי מלון, מסעדות וכו'. השוק הסיטונאי זה חנויות – בעיקר חנויות טבע ובריאות, סופרמרקטים וחנויות תבלינים. בשלב זה אנחנו לא נכנסים לרשתות השיווק מכיוון שזיהינו שיש בהן היצף רחב של מוצרים שהיתרון היחסי שלנו – האיכות, לא נתפס כגורם משמעותי שם.
אבל נכנסנו לשוק הסמי-קמעונאי במוצרי ה"פסגור", אריזות קטנות עם פס סגירה רב פעמי ומעוצבות עם תוויות צבעוניות חדשות. זה מיועד לחנויות טבע, מרכולים בקיבוצים, בתי קפה וכדומה. לשוק הסיטונאי והמוסדי אנו מוכרים את המוצרים הארוזים באריזות הפשוטות של קילו, עם תוויות על פי התקן הנדרש.
לתעשייה אנו מוכרים קיט של תערובות. בתהליך הייצור שלו, מוסיף היצרן רכיבים שונים למוצר, בין השאר הוא מוסיף גם תבלינים. הוא מקבל אותם במתכון קבוע, במשקל נתון, וככה הוא מוסיף אותם למוצריו.
כמו כן, השלמנו את הטמעת מערכת ה-E.R.P כפי שעושים כעת בקיבוץ. זו מערכת ניהול ממוחשבת המכילה בתוכה את כל תחומי הפעילות של החברה: מלאים, ייצור, שיווק, הנה"ח, תמחיר, רכש וניהול ספקים, ניהול לקוחות, גבייה וכו'.
מה הייחוד של מוצרי תיבולים רם?
קבענו לעצמנו מטרה להיות חברה מובילה בשוק מבחינת האיכות. כל יבואן יכול לקנות תבלינים, שמקורם בעיקר מהעולם השלישי. אצלנו, יעל דינסטג מנהלת את הרכש, המתבצע באמצעות האינטרנט וכל אמצעי התקשורת המקובלים.
איך היא מגיעה אל הספקים?
זיהוי הספקים נעשה באמצעות קשרים שנוצרו בעבר על ידי החברה, קולגות שמספקים מידע, תערוכות בחו"ל, אינטרנט וכו'.
ספר על המוצרים
יש לנו מעל 4000 מק"טים שונים. הם מתחלקים לחמש משפחות. תבלינים טהורים, תערובות, חליטות, מוצרי טבע ובריאות ומוצרי פולקלור. רוב חומרי הגלם מיובאים, חלק קטן מגדלים בארץ, ברמת יוחנן ( תבלינים אורגניים וחומוס ) או ע"י מגדלים אחרים.
מה היתרון בייצור כל כך הרבה סוגים של מוצרים?
הייחודיות שלנו מול המתחרים נובעת מצירוף של מספר גורמים: היכולת לייצר מיגוון רחב של מוצרים, מענה ספציפי לדרישות הלקוח, נגישות לשווקים הבינלאומיים ויבוא ישיר של חומרי הגלם, ידע מקצועי אגרונומי בשלב הגידול עם ידע מקצועי בשלבי הייצור והעיבוד, וידע מסחרי לשיווק ומכירת המוצרים ללקוח הסופי במיגוון של שווקי יעד, עבודה על פי תקנים ונוהלים מסודרים, ברמת ייצור גבוהה וכשרויות מתאימות. כל זה יחד מרכיב אוסף של תכונות, שבסופו של דבר הופך אותנו לשונים מהמתחרים. מאידך, אנו נמצאים בתהליך של התמקדות במוצרים הריווחיים. כיום כל המוצרים ריווחיים. המוצרים המובילים מבחינת הכמות הם התבלינים המסורתיים: פפריקה, פלפל, כמון, כורכום ואחרים.
מהו הסוד המקצועי שלכם? מה סוד התרכובות?
הסוד המקצועי הוא הידע הנצבר בחברה בעיקר בנושא המוצרים, תהליכי הייצור ומיכון ייחודי. כל תהליכי הייצור ממוחשבים מבחינת הוראות הייצור, גריעת חו"ג מהמלאים, ואיחסון תוצרת גמורה. מקור הידע למתכוני תערובות התבלינים והחליטות הוא בחברה. את החברה ייסד אבא של אילן ב- 1958. הידע חלקו מאז וחלקו חדש. כמו כן עובדת בחברה טכנולוגית מזון, המנהלת את כל נושא אבטחת האיכות והפיתוח.
איך נעשה הפיקוח והביקורת?
באמצעות מערכת תמחירית מסודרת שהקים דניאל יפה. המערכת זו מוזנת בנתונים על ידי מערכת הרכש, המלאי והייצור, והנתונים המעובדים מועברים למחירונים ולמערכת הגבייה. נעשית באופן שוטף בדיקה תמחירית לכל המוצרים. מייצרים ומוכרים רק מוצרים שעומדים בקריטריוני הרווחיות שנקבעו.
כיצד פועלת מערכת השיווק?
מערכת השיווק מנוהלת על ידי אילן, השותף שלנו. לפני חצי שנה הקמנו מחלקת שירות לקוחות, שהיא למעשה לב הפעילות השוטפת של החברה עם הלקוחות. עובדות בה דוֹלי והִילְדָה, המרכזות את כל הטיפול בלקוחות: טלמרקטינג, קבלת הזמנות, מעקב אחרי ביצוע ההזמנות ומסירת הסחורה וטיפול בכל דבר ועניין הנוגע לשירות הלקוחות.
אילן מטפל בעיקר בלקוחות הגדולים, שזה השוק התעשייתי. בתל אביב יש לנו חנות סיטונאית, המשמשת גם מרכז תיפעולי ולוגיסטי לכל איזור המרכז. ברק ברמן עובד כמשווק לאיזור המרכז. זו מערכת שעוסקת במכירה ללקוחות קיימים, וקידום מכירות ללקוחות פוטנציאליים. הקמנו אתר אינטרנט לחברה ( www.tibulim.com ) שלעת עתה הוא בעברית, ומכיל את כל המידע הרלוונטי לחברה. בימים אלה הוא מתורגם לאנגלית. לכשיושלם התרגום נצא בחומר פירסומי מודפס, בעברית ובאנגלית.
רכבי החברה נושאים את החומר הפירסומי שלנו. המשאית, הוואן, הטנדרים, והרכבים הקטנים.
איך אתה רואה את מצבה הכספי של החברה בעתיד?
צריך לזכור שאנחנו חברה פרטית, הפועלת בשוק מאוד תחרותי. לכן, מבלי להיכנס למספרים, אציין כי החברה עושה שינוי כיוון משמעותי בתחומי הפעילות שלה, מרחיבה מאוד את פעילותה בתחום הרכש והיבוא, נכנסת לתחומי ייצור חדשים וייחודיים, שאנו מקווים שיבואו לידי ביטוי גם בשורה התחתונה. אנחנו נמצאים בשוק עולמי בו מחירי חומרי הגלם משתנים ברמה היום יומית. לכן המערכת התמחירית החדשה כל כך חשובה, ונותנת את האפשרות לעבוד על בסיס מידע עדכני ולשנות בהתאם את מחירי המכירה. משום כך אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק, במטרה לקנות את חומרי הגלם הכי טובים במחירים הכי אטרקטיביים, להביא אותם לארץ, ולהיות תחרותיים במחיר. היכולת לרכוש ולהביא מיגוון גדול של מוצרים איכותיים, המתכונים המיוחדים שלנו, האפשרות לספק ללקוחותינו בדיוק את מה שהם רוצים והתקשרות עם לקוחות מובילים שמוכנים לשלם עבור סחורה איכותית, זה שם המשחק.
ושוב אני רוצה לציין שהאנשים הם לב העניין. הם מהווים את הידע, הרוח, והאיכות המיוחדת שיש בחברה. המטרה היא לשמש מקום עבודה טוב ובטוח, המפרנס את עובדיו ומשאיר רווח לבעליו. אם נמשיך בדרך הזו, ועם הרוח הגבית שאנו מקבלים מאבנר, נתי וההנהלה הכלכלית, נחזיר את ההשקעות ונמשיך קדימה..
כך היה...
כמה פרובלמות הדורשות עיון
את ה"ברמה" האחרון לא הקדשנו לאף נושא מסוים. הועלו בה כמה פרובלמות הדורשות עיון ודיון. אנו תובעים מהחברים לא להימנע מלהשתמש באמצעות העיתון לליבון ובירור השאלות האלה – לא להימנע מלנצל את העיתון הזה לשם השחת מועקות מלבות החברים. (והלא לכל אחד יש תרמיל כזה, המכביד ומדכא) תהא זאת מעין הליכה ל"תשליך". המערכת..
ברמה כ"ז באב ת"ש , 31.8.1940
אודי פלד
איוב כמעט
מיום שעמד על דעתו, ידע מוישה קרנקנמן שהוא אינו אדם בריא. לאו-דווקא משום שהיה ידוע חולי, לבד ממחלות הילדות אותן חווה כסדרן, אלא כתחושה כללית, והרי אפילו הרפואה המודרנית מודה, שתחושות החולה עצמו הן הבסיס הדיאגנוסטי החשוב ביותר לניתוח מצבו הבריאותי.
כבר בגן הילדים ידעה הגננת שאין להטיל על מוישה משימות קשות מדי, כגון סידור קוביות המשחק או עישוב בגינת הירק, שכן "גם ככה מוישה שלנו לא מרגיש כל-כך טוב".
יאמר לזכותו של מוישה, שהוא קיבל עליו את הדין באומץ-לב ואף בשלוות נפש פילוסופית, "איובית" כמעט. מן הסתם היה יכול לבלות את ימיו ללא טרוניות מיוחדות אלמלא שעה פעם אחת לעצת ידיד, ששינתה את מהלך חייו מן הקצה אל הקצה.
אותו יום מר ונמהר יום שישי היה. מאחר וכבר היה סתיו ובחוץ נשבו רוחות קרירות, החליט מוישה שלא לצאת מחדרו הצנוע לקבלת השבת המסורתית בחדר-האוכל של הקיבוץ. גם ככה הוא לא הרגיש כל-כך טוב. למרות שכמובן לא היה לו תיאבון, ומתוך רגש אחריות בלבד, הכריח את עצמו להרתיח כוס מרק נמס, לתוכה שפך מעט קרוטונים בטעם שום, וגם שלף מן המגירה "צנים" לחם יבש שוודאי לא יוכל להזיק.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "לפתע" משום שבדרך כלל – מתוך התחשבות במצבו – לא היו החברים מטרידים את מוישה בחדרו. מוישה דווקא שמח שהנה בא מישהו לקיים בו מצוות ביקור חולים, ושמח שבעתיים כאשר בחלל המשקוף הופיע אלדד, אחד החברים הבודדים שנוכחותם לא הישרתה על מוישה תחושת דיכאון.
"מדוע לא באת לחדר- האוכל? כבר חשבתי שאולי אתה חולה או משהו" שאל אלדד תוך קריצת עין ידידותית.
מוישה מאוד לא אהב הלצות על חשבון בריאותו, אבל מאחר וזה היה אלדד התגבר להשיב בקול צרוד: "דווקא רציתי לבוא, אבל הרוח...וגם חפפתי ראש... אתה יודע, בתקופה הזו אני צריך להיזהר במיוחד"
"שמע"! זרק לפתע אלדד פצצה אל חלל החדר, "למה שלא תלך פעם אחת לעשות איזו בדיקה כללית? לרפואה יש היום המון תשובות. ממש אין טעם שתיתענה ככה כל החיים".
'כל החיים', התקמרו שפתיו של מוישה בחיוך עצוב, 'הרי זה ממש בבחינת לעג לרש. כל החיים - ביטוי זה שייך רק לאנשים בריאים, בעלי תוחלת חיים סבירה', ובקול רם אמר: "שמע אלדד, באמת, מאוד הייתי רוצה שנישאר ידידים".
"אני מתכוון ברצינות" לא ויתר הידיד, "הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיים. אתה כבר לא ילד קטן. יש לך חובות והתחייבויות, גם כלפי עצמך וגם כלפי הקיבוץ".
היה רק דבר אחד שמוישה תיעב אפילו יותר מאשר ניסיונות להבריא את מצבו – וזה כמובן רמזים בדבר אי קיום חובותיו כלפי הקיבוץ. בשביל מה הוא בכלל נולד בקיבוץ אם לא על מנת שיתקיים בו העיקרון החשוב ביותר העומד בבסיס הרעיון הקיבוצי: "מכל אחד לפי יכולתו – לכל אחד לפי צרכיו". וכי אשמתו היא שיכולתו פחותה וצרכיו מרובים, גזירת הגורל היא. על הקיבוץ לקבלה בדיוק כפי שהוא עצמו נושא בה, באומץ לב וללא טרוניות.
אלא שלא הועילו טענות ומענות. אלדד הודיע לו שהוא בעצמו קובע לו תור במרפאה, לבדיקה מקיפה, ואם יעיז מוישה שלא להתייצב במועד הקבוע, שוב לא ידבר עמו לעולם וממילא יפסיד את ידידו הטוב ביותר, ולמעשה – היחיד.
וכך היה. אלדד אכן קבע את התור. המזכירה הרפואית לא התפלאה שכן כולם ידעו שאלדד הוא ידידו היחיד של מוישה, וגם התקבל על הדעת שלא מוישה עצמו הוא הפונה, שהרי כולם יודעים ש"גם ככה הוא לא מרגיש כל-כך טוב"
ביום המיועד הופיע מוישה במרפאה. הוא נבדק בדיקות שונות, סיפק לבחינה מעבדתית נוזלי גוף בגוונים שונים, וגם נשלח לשתיים או שלוש בדיקות במרפאת חוץ.
כעבור שלושה שבועות הגיעו כל התוצאות, ומוישה זומן לשיחת סיכום עם "רופא המשפחה". מוישה התייצב, הפעם ללא צורך בתימרוץ מיוחד, אבל עם מליון פרפרים בבטן.
לאחר כמה משפטי חימום, כיחכח הדוקטור בגרונו ומסר למוישה הממתין בפנים חיוורות את גזר הדין: "אתה בריא כשור" פסק הרופא, "תוצאות כל הבדיקות חיוביות לחלוטין. במידה מסויימת ניתן לומר שהן אפילו טובות ממה שניתן לצפות לגבי אדם בגילך".
הבשורה נפלה על מוישה כרעם ביום בהיר !!!
כך, בהבל פה, במשפט אחד קצר וחותך גורלות משתנים חייו של אדם ולא ישובו עוד לעולם להיות כפי שהיו.
אותו לילה נדדה שנתו של מוישה. חייו, שהיו עד היום כה פשוטים וברורים, תלויים על בלימה, ולא הצריכו, בשל תוחלתם הקצרה, שום חשיבה עמוקה או תיכנון שמעבר למיידי, הפכו לפתע למידבר ענק שאין אדם יכול לראות את קצהו. אודיסיאה בלתי נסבלת, שאת אורחותיה מי ידע וסופה מי יישורנו.
כיצד ניתן לתאר במלים הפיכה נפשית העוברת על אדם שעד אתמול ידע שקיים סיכוי סביר שלא יוציא את יומו, אדם שנמנע עד היום – לדוגמא – מלקנות בננות ירוקות מחשש שמא לא יספיקו להבשיל בימי חלדו, ולפתע ניתנים לו כל חייו במתנה.
מה עם חתונה למשל? עד אתמול היה פטור מלהשקיע שבב מחשבה בנושא מורכב זה, וילדים...
"לעשות סיפור ארוך קצר", מה שלא הצליחו כל בקטריות ווירוסי העולם לעולל למוישה האומלל, הצליחה לעולל לו הבשורה המרה על מצבו הגופני התקין.
ועוד נתמזל המזל שהקופאית חדת העין, הסבה למחרת את תשומת ליבו של אלדד לכך שידידו מוישה לא הופיע ראשון כדרכו, לפתוח את ארוחת הצהריים, אירוע חריג לכל הדעות.
אלדד, שמיהר לחדרו של הידיד, לראות שמא הוא חולה חלילה, מצא את מוישה האומלל מוטל על השטיח שבסלון, נושם בכבדות, ואגלי זיעה ככדורי בדולח גדולים מזדקרים על מצחו.
מזל שעוד היה סיפק ביד הנט"ן להבהיל את מוישה בעוד מועד אל חדר הטיפול..
ירמיהו
פרבמן אף פעם לא היה שבע רצון...
ואתחיל בקווים לדמותו של חבר טוב שלי שעזב לפני הרבה שנים את קיבוצו, הלך למושב, שם הוא חי עד היום לא רע . לא רע בכלל !
זה היה לפני יותר משלושים שנה, נפגשנו במילואים באחד ה"אֵי-שָׁמִים", העברנו יחד הרבה שעות שמירה, אימונים דיבורים וויכוחים.
הוא היה כזה גדול, גבוה ומרשים, שיער צהוב מתולתל פרוע, קראנו לו פרבמן, בשם המשפחה, אף פעם לא בשמו הפרטי, אני לא בטוח אם בכלל היה לו כזה, אישיות ססגונית, הרוח החיה בכל התגודדות, תמיד במרכז, אי אפשר היה להישאר אדיש לנוכחותו. מפוזר מארץ המפוזרים, מרושל בלבושו, כרונית מצוי בהליכי "חוֹסָרים" ו"הַשְׁלמות". החזרת ציוד בסוף המילואים הייתה לגביו משימה טראומטית במיוחד.
הסינכרוניזציה בין רגליו הייתה מדהימה. כל רגל רצה לכיוון אחר, למסתכל מן הצד לא היה ברור איך הוא בכלל מתקדם ישר. משקיען בלתי נלאה, מתוך אחריות פנימית וברצינות תהומית, אף שלא היה חסר חוש הומור. אם נאמר שהיה האב הרוחני של ה"קומבינה", זה לא יהיה רחוק מהמציאות, ואין צריך לומר שזה מעולם לא בא על חשבון מישהו מחבריו.
בין שאר מעלותיו הטרומיות הייתה לו בעיה אחת קטנטנה עם הצורך להתרחץ יום יום. הוא והמקלחת לא חיו בשלום זה עם זו, אותו זה לא הטריד. אותנו כן!
כשהיה מתפשט, או חולץ נעליו... אללה יסטור!!! עיזות היו בורחות ממנו...
פרבמן היה שייך לאותו גזע אנשים שלעולם לא יהיו שבעי רצון מעצמם או מאחרים, התכונה הזו תמיד דחפה אותו לחפש ולחפש. הוא נולד וגדל בשמרת, הבינוניות הקיבוצית לא התאימה לאנרגיות העצומות שהשתוללו בתוכו. הוא עזב והלך לאלמגור, שהיה אז מושב צעיר בהקמה. היה מראשוני הנוטעים שיזמו ודחפו את גידול הליצ'י בארץ.
הרעיונות שלו תמיד הקדימו את המציאות. בעיני רוחו צפה הרבה שנים לפני המפולת הגדולה, מה הולך להתחולל בקיבוצים אם לא יתאימו את עצמם למציאות המשתנה. הוא תיאר כבר אז, בבהירות מפליאה, את השינויים שמתרחשים היום אחד לאחד. ואל נשכח, זה היה בשנים שהקיבוצים היו בקונצנזוס וכולנו היינו בטוחים שלעולם חוסן. לא נראה שום דבר באופק שיוכל למוטט את המבנה המוצק הזה.
היום אנחנו יודעים, שמה שנכון לגבי כל מהפכה נכון גם לגבי המהפכה החברתית המפוארת הקיבוצית. וביתר שאת.
הוא אהב להשתמש במונחים שאוּלִים מעולם התושב"ע, ביטויים שבארמית נשמעים יותר טוב. אחד מהם נחרט היטב בזיכרוני, ביטוי שהתייחס לתופעות שוליות ומעצבנות, או אנשים קטנים שעושים כלום וּמְדַבְּרִים כמו פסטיבל. הוא היה אומר: "אִיסְטרא בָּלָגִינַא קיש קיש קרייא"
הפירוש הפשטני הוא: מטבע בחבית ריקה עושה הרבה רעש.
איך בכלל נסחפתי לכל ההקדמה הארוכה הזו, אני לא יודע. סתם. ואני בכלל רציתי להגיד כמה מילים על "מצבנו הקיומי", שבזמן האחרון, משום מה, גורם תחושה של חוסר נחת אצל חלק מהחברים, (עדיין חלק). חוסר נחת שבמקום להניע אותנו אל דיון וליבון ענייני, סוחף אותנו אל קיפוח ומירמור. אין לי אינדיקציה לבחון איזה חלק מהציבור שלנו מרוצה ואיזה לא. השאלה המתבקשת היא אם אנחנו מוכנים בכלל לשאול את השאלות, או יראים, שמא נצטרך לתת תשובות לא מקובלות. כך או כך, נדמה לי ששביעות רצון עצמית מופרזת והתחושה ש"הכל טוב", ואין מה לעשות, לא ממש מעודדות למעשים שיש בהם התאמה למציאות משתנה.
ואני תוהה, האם בלי משים, אנו מעלים לראש שמחתנו דווקא את ה"איסטראות בלגינא", במקום לעסוק במה שחשוב לנו באמת כציבור שעדיין חי לפי כללים מסויימים. כללים שכבר לא תופסים בהרבה קיבוצים, ודורשים משאבים כספיים ואנושיים לא מבוטלים על מנת לתחזק את הקיים, או לחילופין, לשנות מה שצריך שינוי.
ומה שחשוב לנו היום לדעתי הוא הבאת הצורך, הדחוף מאוד, לבירור יסודי ולביטוי מוחשי, מה אנחנו רוצים להיות. אי אפשר יותר לברוח מזה.
אני משוכנע שכל אחד מפרנסי הקהילה פועל כמידת הבנתו ויכולתו כדי לקדם עניינים: תקנונים, קרנות, הפרטות, שינויים וכו'. יש בכך הרבה מן ההבטחה לביטחון סוציאלי. האם זה מספיק? לדעתי לא!
אז לפעמים, בהתעטף עלי נפשי, אני נזכר בחבר שלי פרבמן, מתגעגע להבחנות הדקות והקולעות שלו. הוא מעולם לא היה שבע רצון. לגביו שום דבר לא היה מובן מאליו. הוא תמיד ידע לשאול את השאלות שאחרים לא שאלו, או לא העזו לשאול, וגם להסיק את המסקנות המתבקשות.
ודרך אגב, הייתה לפרבמן מכונית "סוסיתא" ישנה, עשויה פיברגלס, תוצרת הארץ. המכונית הזו נראתה בערך כמוהו, גם הגלגלים שלה נסעו פחות או יותר כל אחד לכיוון אחר. אף אחד לא ידע איך היא ממשיכה לסחוב ולנוע קדימה... אבל זה כמובן לא שייך לסיפור שלנו, פשוט נסחפתי....
גדיא
שוחים ונהנים
אליפות ישראל בשחייה לבריכות קצרות הסתיימה בשבוע שעבר, ושרון צוקרמן ממשיכה לשבור שיאים. הישגים לדוגמא:
100 מ' פרפר גיל 15 מקום שני בתוצאה: 1:08.88
200 מ' פרפר מקום שלישי גיל 15 בתוצאה 2:33.78
400 מ' מעורב אישי מקום שני גיל 15 בתוצאה :5:27.71
200 מ' מעורב אישי מקום שני גיל 15 בתוצאה 2:34.00
שרון עלתה לגמר, התחרתה עם הבוגרות, והגיעה למקום 13 ב - 100 מ' פרפר (כשבמקום הראשון אניה גוסטמלסקי).
בהזדמנות זו אני מזכירה את השחיינים שלנו, שגידלנו אצלנו באגודה, גל נבו, ותום בארי שכעת מתמודדים על מקום באולימפיאדת בייג'ין. לשניהם חסרות כ - 3 מאיות שנייה לקריטריון. שחו אצלנו עוד שחיינים טובים מאוד (כמו צור זרקוואל) שבשלב שבו נאלצו להחליט על שחייה מקצוענית עברו להפועל ירושלים על מנת לזכות בחסות (ספונסר מממן).
לדאבוני, אין כעת ברמת יוחנן התפנות למימוש בניית בריכה חדשה, וגם אין מספיק פוקוס על הגיל הצעיר (טיפוח שחיינים בגילאי 6-9 מרמת יוחנן). יש לנו עדיין תנאים סבירים ומשאב זמין בכדי לגדל שחיינים בגילאים הצעירים, ולטפח אורח חיים ספורטיבי ובריא. מה שחסר זו מודעות.
הכדורמים נותן מענה רק לבנים (בחתך אופי מסויים), ולא מקיף את כל הקשת של הילדים שלנו, ובטח שלא את הבנות.
שחייה, בגילאים הצעירים במיוחד, דורשת התמסרות רבה גם מצד ההורים. ליווי הקטנים בחורף, התעקשות על התמדה, וכד'. הערך המוסף, המתגמל, מתבהר ומתברר רק בגיל ההתבגרות. צריך הרבה אמונה ואופי כדי להתמיד.
אני מקווה שעם פרוץ האביב יצטרפו לשחייה ילדים צעירים מבית תות וורד, ויתמידו. הנאה מובטחת, והתמדה נושאת תוצאות. בשחייה מתגבשת קבוצת איכות, תמיכה של הגדולים בצעירים, ואקלים בריא..
"אולי בזכות אותם זמנים..."
לקראת אירוע לציון 60 שנה לקרב על רמת יוחנן
כפי שדיווחנו לפני מספר שבועות, בראשית אפריל מתוכננים מספר אירועים פנימיים לציון מלאת 60 שנה לקרב על רמת יוחנן, קרב בעל חשיבות רבה בתולדות מלחמת העצמאות, ומאורע מכונן בתולדות רמת יוחנן וישובי הסביבה.
* ביום שישי, 4.4.08, בשעה 21:00, יתקיים בחדר האוכל ערב בהפקה מקומית: סרטונים, ראיונות ושירה בצוותא.
מוזמנים: מבוגרים, בני נוער וגם ילדים (עם הוריהם).
* בשבת, 5.4.08, יתקיימו סיורים בגבעות ובאתרי הקרב לכלל האוכלוסיה בהדרכת טובי מדריכנו (אלישע שלם ואחרים...) ומשחק משימות בתוך המשק לילדים ולהוריהם בהובלת נערינו המד"צים במחנות העולים. הסיורים יצאו בשעה 9:00 בבוקר והמשחק יחל ב-10:30, וזאת כדי לאפשר לכל המעוניינים לקחת חלק בשתי הפעילויות.
* לצד כל אלו תוצב בחדר האוכל תערוכה מתוך אוסף הארכיון ואוספים פרטיים.
הנכם מוזמנים לעניין באירועים אלו גם את בני המשק החיים מחוץ לקבוץ.
שבת שלום!
חברי הצוות (אלישע, מאייקה, מירי פ., יובל כ., נורית פ., אתי ג.) וועדת חינוך.
אמציה כרמון
פורים בטוח
למטבע הפורים יש שני צדדים: צד השמחה, החגיגה והכיף, וצד שני – הצער, הסבל והכאב שעלולים להיגרם מהתנהגות לא זהירה בחגיגה, או משימוש בתחפושות מסוכנות.
גם השנה, לפני חג פורים אני מביא מספר המלצות שיעזרו לנו לעבור את החג בשמחה ובכיף (ולא להיקלע חלילה לצד השני). ההמלצות האלה אינן חדשות והן חוזרות ומוצגות מידי שנה בשנה. ההמלצות נלקחו מתוך פירסומים של אירגון 'בטרם' לבטיחות ילדים, שנחשב לאירגון הגדול והרציני בתחום.
א. הכנת התחפושת
* יש להקפיד שהתחפושת תהיה עשויה מחומרים חסינים מפני אש, ולוודא שאינה כוללת את החומרים הבאים: צמר גפן, בדים העלולים להתלקח (ניילון, פוליאסטר וכו'), נייר או קרטון.
* יש להעדיף תחפושת קצרה וצמודה לגוף על פני תחפושות בעלות שרוולים נפוחים וחצאיות רחבות שוליים, העלולות להתלקח בבואן במגע עם מקור אש.
* נעליים גדולות או רפויות, כמו נעלי ליצן, או נעלי מבוגר, שאינן נוחות להליכה – עלולות לגרום לילד למעוד. לכן יש להקפיד שהילד ינעל נעליים המתאימות לכפות רגליו.
* בעת הכנת מסיכה, אסור שתהיה עם שרוכים וחוטים ארוכים העלולים להיכרך על הצוואר.
* יש לוודא שהמסיכה אינה צמודה לפניו של הילד, כדי שיתאפשר לו לנשום באופן חופשי .
* אין להשתמש במסיכות העשויות מחומרים "לא נושמים", כמו שקיות פלסטיק למיניהן, מחשש לחנק.
* יש לוודא שפתחי העיניים שבמסיכה רחבים דיים, כך ששדה הראייה לא יוגבל. כמו כן, אין לחבוש מסיכה רופפת, העלולה להחליק על הפנים ולצמצם את שדה הראייה. מומלץ להעדיף את השימוש באיפור הפנים על פני המסיכה.
* מסיכות ותחפושות המעוטרות באביזרים קטנים יש להרחיק מהישג ידם של ילדים בני פחות מגיל 3. אם קיימים אביזרים שונים המעטרים את המסיכה/התחפושת, יש לוודא שהם מהודקים אליה היטב. אביזרים קטנים מדי עלולים להינתק מהמסכה ולהעמיד את חיי הפעוט בסכנת חנק.
ב. השימוש במסיכות ובתחפושות
* השימוש במסיכות לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 8, בשל החשש שלא יקפידו על שימוש נכון במסיכה ויפגעו.
* יש לאסור שימוש במסיכה בעת משחק במתקני שעשועים היות והמסיכה עלולה להיתפס באחד המתקנים ולגרום לחנק. כנ"ל לגבי תחפושות, שהן בדרך כלל מסורבלות ומקשות על השימוש במתקנים.
ג. איפור
* יש לוודא שמוצרי האיפור שהילדים משתמשים בהם אכן מתאימים למגע עם עורם העדין.
* יש לוודא שמוצר האיפור אינו מכיל חומרים רעילים.
ד. צעצועים ואביזרים נלווים
* קיימים בשוק מוצרים האסורים ע"י משרד התעשייה והמסחר ומשרד החינוך ביבוא, שיווק ושימוש, ביניהם: חיקויים של כלי נשק, אקדחים, רובים וכדומה, מטפי שלג, אקדחי חיצים, נינג'ות, תרסיסי סירחון וחומרים דמויי צואה, כל הצעצועים המכילים אבק שריפה וחומרי נפץ, מרגמות צעצוע, כדורי הקשה צבעוניים, תחפושות וחלקיהן העשויים מחומרים דליקים.
* יש לוודא שאביזרים נילווים לתחפושות כמו חרבות, סכינים וכו', יהיו עשויים מחומרים גמישים, כמו פלסטיק וגומי גמיש.
ה. משלוח מנות
* לא מומלץ לשים במשלוח מנות המיועד לילדים עד גיל 5 שנים, מאכלים העלולים לגרום לחנק. ביניהם: סוכריות מציצה, שהן מסוכנות במיוחד (כולל סוכריה על מקל), מסטיקים עגולים, מחשש לסכנת שאיפה. כנ"ל אוזני המן עם אגוזים, בוטנים, שקדים.
נאחל לכולנו חג פורים שמח ובטוח.
לקבלת מידע נוסף אפשר להיכנס לאתר ארגון 'בטרם' www.beterem.org .
הפנינג פורים במערב הפרוע
חברי ותושבי רמת יוחנן מוזמנים להפנינג פורים לכל המשפחה, שיתקיים ביום שבת, 22/03/08
בין השעות 15:00 – 10:00 בחוות הסוסים של רמת יוחנן.
בהפנינג תוכלו ליהנות ממופעי ראווה ברכיבה על סוסים, מופעי להטוטנות, רכיבה על סוסים לילדים, מיגוון מתקנים מתנפחים ודוכני אוכל ושתייה (האוכל והשתייה בלבד בתשלום).
ההפנינג מאורגן ומופעל במשותף ע"י מחלקת ספורט ונוער של המועצה האיזורית
וצוות האורווה של רמת יוחנן.
נשמח לעזרה ביום האירוע.
לפניות ופרטים נוספים ניתן להתקשר
לאורית בן נחום – 052-8748979.
חג פורים שמח, צוות האורווה.
לובשים מדים
מור יריב ואלדד שוהם
מתגייסים לצה"ל,
צאתכם ושובכם לשלום.
ניקוי יבש לקראת האביב
חברים המעוניינים בניקוי יבש של בגדים, שטיחים וספות, מוזמנים להירשם בכתב יד ברור.
לתשומת לבכם - מחסן הבגדים לא אחראי על תוצאות הניקיון, האחריות היא על החבר שהזמין, בלבד. פרטים נוספים אצל דיאנה במחסן הבגדים..
מלגות לסטודנטים
המועצה האיזורית זבולון מעניקה מלגות לסטודנטים לתואר ראשון בשנה ב' ו- ג' תושבי המועצה.
ניתן לקבל טופס בקשה למלגה מלינט חורש במשרדי מש"א, או עפ"י בקשה בתא דואר.
מועד אחרון להגשת הבקשה 30/4/08.
עלות הגשת הבקשה 20 ₪ (ע"ח החבר)..