עלון מס 1571

רוח קדים קרה נשבה בסוף השבוע. נדמה שהחורף "מתמהמה" אך ממשיך לאיטו, כאילו שזו בכלל לא עונתו. אבל השקדיות על גבעת הבית הלבן כבר פורחות ככלות ביום חופתן, והכלניות האדומות, שניצלו מרגליהן הבוטשות של הפרות, הואילו סוף סוף גם הן להציץ מתוך הירוק. וכמוהן העיריות והרקפות ומיני הצהוב. אך כמאמר משורר הדלות אין רע בלי רע יותר. הקור הנוראי הפיל חללים למשכב, "ליהנות מבריאותם הלקוייה" במיטה, והשאיר "אדמה חרוכה" והרבה אפור בהיר שניבט מכל פיסת דשא קמל בחצר. עצוב לראות מה בוקר אחד או שניים של כפור מסוגלים לעולל.

ולעומת הטבע המתעתע, רוח חמימה דווקא נשבה מן הלבבות הפתוחים באותו סוף שבוע, אל ילדי מפלסים שהגיעו אלינו, ליום יומיים של שלווה וכייף יחד עם ילדינו. וזה באמת מחמם את הלב, המעט הזה שיש באפשרותנו לתת למי ששיגרת יומו הוא ה"צבע האדום" והפחד מאין יגיע הפיצוץ הבא.

וכי מה נותר לנו לעשות בבתינו החמים והמוגנים, לרבוץ אדישים מול הטלוויזיה בערב הקר, לראות את המראות ולשמוע את הקולות, ולדעת שגם אם מאוד נרצה, חוץ מאהבה וסימפטיה אין לנו מה לתת להם, שלא לדבר על התגייסות למעשה של מחאה כדי לשנות משהו במציאות הבלתי אפשרית.

אז זהו, כמה קשים היום ה"חיים הטובים" שלנו, קל וחומר חייו של שמאלן יהודי שחי במערב וחושב במזרח, שלגביו אין תשובות חד משמעיות מזקיפות קומה יהודית בנוסח: "לתת לצה"ל לעשות מה שהוא צריך לעשות..." או לחילופין: "שצה"ל יעשה מה שהוא יודע לעשות...!!!" כי להם זה מאוד ברור "מה הוא צריך לעשות..."

ובאמת צריך לעשות משהו, כי קשה לעמוד שווה נפש מול הכאב הלאומי שמתבטא היום בזוג רגליים של ילד אחד. ילד שאהב לשחק כדורגל, שרץ במקרה במגרש הלא נכון, שבמקרה נפל עליו קאסם, ואמא בוכה שלא יודעת מה יהיה, ושואלת את עצמה מול המצלמה: "באיזה רגליים הוא ישחק? ברגלי עץ? ברגלי קרטון?" וצוותי טלוויזיה שנכנסים ישר לנשמה בקלוז אפ אכזרי אל תוך הדמעות, להביא את "המידע הרלבנטי" לעם היושב בציון, והופס... עוברים לפירסומות...

וגם אתה מתנדנד לך בכורסא הנוחה, מחכה שכבר ייגמרו החדשות הרעות ותתחיל ה"הישרדות" האמיתית של מושיק, ונעם, ודן, וטינה ויעל ויתר היפים והאמיצים. זה הרבה יותר מעניין והרבה יותר מותח. וזה נכון, כי זה היום הדבק הטוב שמלכד סביבו את כל הכפר הגלובלי בכלל, ואת החֶבְרה השמנה שלנו בפרט, שלא מסוגלת בכלל להבין מה קרה לה בשנים האחרונות, לאן הלכה הלכידות, מאין צמחה האטימות, מאיפה צצו הפערים האדירים בין שכבות העשירונים. למה גדל אחוז המשתמטים משירות צבאי משנה לשנה. אז כשהמורים שובתים ומאות אלפי תלמידים נשלחים לרחובות, והאוניברסיטאות קורסות, או שניצולי שואה וזקנים אחרים, שמפגינים ואף אחד לא מתייחס, אפשר אולי להבין, שהרי מדובר בסך הכל בכסף. אבל כשהלב גס מול מפגיני שדרות, ואף אחד מחברי הממשלה לא יוצא להיפגש איתם, קשה לקבל את זה כי מדובר בחיים. אמנם חיים בפריפריה ולא בתל אביב אך בכל זאת חיים!

ואתה שואל את עצמך, נו, מה הלאה? האם ה"ניסים" יימשכו והקסאמים "רק" יפצעו ויכו תושבים בחרדה והלם, או יפלו, חס וחלילה, על גן ילדים הומה, ואז לא תהיה ברירה אלא לצאת לעוד מלחמה כואבת ומיותרת שלא תביא כלום חוץ מעוד ועוד דמים של חפים מפשע משני עברי הגבול. אני ממש מקנא באלה שיודעים ש"אסור לדבר, שצריך לעשות!!!"

נכון, צריך באמת לעשות! אבל גם לדבר! ואם יש צורך - לדבר עם השטן. השאלה הניצחית היא, אם נגיע למצב הזה לפני, מתוך בחירה, או אחרי מלחמת אין ברירה עקובה מדם. כהרגלנו..

פרוטוקול ישיבת הנהלות:

קהילה, כלכלית ותיכנון

5.2.2008

נוכחים: אבנר אחיטוב, אודי פלד, אליעזר גוטמן, דניאל פרי, נתי אבן דר, דורון קפולניק, בועז שוהם, אופיר מרציאנו, לינט חורש, עידו רודוי, יורם יבור, אורי בראב, אמיר סלייפר, רותה יריב, עדנה לקח, עוז אלניר, דוד דוידוביץ, רפאל דינסטג, גלעד צוקרמן.

דיון בהצעת "צוות צימצום פערים" בנושא ההתחשבנות בין הקיבוץ והחבר בעלות שיפוץ דירות הקבע בכלל, ונושא ההתחשבנות לגבי שיפוץ חמישה בתי "שלישיות צפון" בפרט.

הוצג המצב שאליו נקלענו. רוב דיירי "שלישיות צפון" סיימו לתכנן את שיפוץ דירותיהם. מצד שני, "צוות צימצום פערים" הגיש את הצעתו לגבי השתתפות הקיבוץ בעלות השיפוץ. הפערים בין עלות השיפוץ להשתתפות הקיבוץ גדולים מאוד.

התקיים דיון לגבי המשמעויות השונות הנובעות מהמצב שאליו נקלענו.

1. אושר הנוהל הקיים, לפיו הקיבוץ נושא בעלות הבנייה הכרוכה בהבאת כל סוג דירה ל"סטנדרט", על פי תיכנון סביר, כאשר החבר נושא בעלויות שמעבר לכך.

2. מעתה, הקיבוץ יהיה שותף, באמצעות מי שיתמנה על ידיו, ללוות את המשפחות בכל שלבי התיכנון של דירות המיועדות לשיפוץ.

4. ייבדק תוך זמן קצוב, (כשלושה חודשים), אם ניתן לבצע את השיפוץ בעלות סבירה מבחינת הקיבוץ, ובתיכנון סביר מבחינת הדירות. אם יתברר שהדבר אינו אפשרי, יוחזר הנושא לדיון בהנהלות.

5. דייר "שלישיות צפון" המבקש להתחיל בבנייה על פי התיכנון שבוצע על ידו, יכול לעשות זאת בכפוף לכך שתחול עליו ההשתתפות העצמית כפי שהוחלט עליה במוסדות הקיבוץ המוסמכים. התחלת השיפוץ מחייבת הפקדה של סכום ההשתתפות המשוער בגיזברות הקיבוץ.

"קנטטה לשבת חורפית"

מקהלת האיחוד בקונצרט

ליל שבת 15.2.08

בשעה 21:30 בחדר האוכל.

בתוכנית: מיצירות ברהמס ברוקנר ופורה.

שירים ישראלים ושירי עמים

כולם מוזמנים, ועדת תרבות.

יגאל ורחל (פניני) אופק

שבו הביתה משליחות בארצות הברית.

יגאל משתלב במחלקה הטכנית בפלרם ת.פ. איתן ספיח, ויעסוק בניהול פרוייקטים של החברה.

טלילה ומוטי חורש ובתם ניצן

שבו הביתה משליחות באוסטרליה,

ובקרוב תצטרף אליהם גם נטע. טלילה תמשיך בניהול השיווק לאוסטרליה וניו זילנד מהארץ.

צר לי שמאמר ראשון שלי בעלון כמזכיר, נופל על נושא נהיגה ושתייה. כנראה שהחיים והרצונות זורמים כל אחד במסלולו.

ולעניין, בסוף השבוע האחרון, נתפס על ידי משטרת ישראל אחד מבנינו, חייל, באיזור המפרץ בנהיגה כשבגופו רמת אלכוהול מעל המותר בחוק. רישיונו נשלל מיידית לתקופה של 30 יום על ידי המשטרה.

בנוסף הייתה הכרחית התערבות עו"ד של הקיבוץ, על מנת למנוע השבתת הרכב לתקופה של 30 יום. הבן קיבל זימון לבית המשפט להמשך התהליך.

אנו, חברי ההנהלה, רואים בחומרה תופעה זו ומהבן תישלל הזכות לנהוג ברכבי הקיבוץ לתקופה של שלושה חודשים.

ועדת רכב מכינה בימים אלה תוכנית פעולה כוללת. תוכנית שאנו מקווים, תביא למיגור תופעת הנהיגה בשיכרות. .

דו"ח שבועי

"אחרון ודי" / אודי פלד

אז זהו, נגמר. מאחר והקפדתי לדווח בשוטף אין לי מה לחדש. כולנו כאן ויודעים הכל. לטוב ולרע. ניסיתי לחשוב מהו הלקח המרכזי אותו למדתי, ואילו יכולתי הייתי מנסה להעביר ב"חפיפה". יש אחד כזה. הוא נוגע לדילמה הקבועה המשתרעת בין עולם

האידיאות ובין העולם הממשי. הדילמה היומיומית הנמתחת בין עולם התקנות והתקנונים ובין ההחלטות שעליך לקבל.

כל מי שעקב, יודע שעל פי השקפתי ההתנהלות הניהולית הראויה מתנהלת תמיד במרווח שבין "התקנון" ובין "הסיטואציה הספציפית". במילים אחרות, ביד שמאל ניסחתי החלטות ותקנונים ברורים ו"חדי זווית", וביד ימין עיגלתי אותם.

היו לי על כך לא מעט וויכוחים ועימותים עם חברים ועמיתים. מה שמחתי לקבל השבוע חיזוק מאילן גבוה, ה"דף הירוק" האחרון הוקדש ליום הולדתו ה- 130 של מרטין בובר. להלן מתוך שיחה עמו:

בובר: אין לי עקרונות. יש מה שצריך לעשות עכשיו, וכאן. אין לי עקרונות, יש לי כיוון וחושים, פעולה בהתאם לסיטואציה.

בובר: כשאני מחנך צעירים, אני מסביר להם שיש דברים שלמענם כדאי לחיות... ודבר שני, ראייה – לראות מדי פעם את הסביבה שלי, את התנאים, את הנסיבות. איך לחיות עכשיו. אפילו את עשר הדיברות צריך לתרגם ללשון הנסיבות...

בובר: עיניים פקוחות, זה מה שאני מציע, ולא עיקרון.

"ופעם, כשקצרה רוחו נוכח דבריו המופשטים והתיאורטיים של הדובר בשיחה, פנה אליו בנימה מרוגזת: איני אידיאליסט ואינני יודע אידיאות מה הן. אני יודע רק דברים מוחשיים ומתגשמים... אי אפשר לדבר בהכללה על החברה כולה, חברה מורכבת מיחסים...

ובשיחה אחרת השיב: "היש לצעירים אמון אמיתי באיש שהם מאזינים לו? זה "אלף". ה"אלף" אינה אידיאה. רציתי להזהיר מפני האידיאה. העיקר הוא האישי. גם האידיאה צריכה ללבוש לבוש אישי".

"משחש שבני שיחו נוטים לראות בדבריו מענה מוחלט ומלא, הפסיק דבריו והזהיר: "הדברים אינם פשוטים, אני מפשט אותם לצורך השיחה".

אז "זהו זה". נותר לי לבקש סליחת החברים בהם פגעתי, להודות לעמיתי ממלאי התפקידים, לחברי ההנהלות, הפורומים, ולציבור כולו, ולאחל הצלחה לאליעזר..

נִמְשַׁךְ כְּקַו הַגְּבָעוֹת הַנוֹשֵׁק לַשָּׁמַיִם

בַּמִרְעֶה לוֹחֲכוֹת הַפָּרוֹת אֶת הָעֵשֶׂב

בִּשְׁקִיקָה נִצְמָדִים עֲגָלִים אֶל עָטִין,

עוֹד טְבוּעִים בִּשְׁבִילֵי הַגְּבָעוֹת עִקְבוֹתֶיךָ

וּלְגַל הַחוֹגֵג בָּר מִצְוָה בִּלְעָדֶיךָ

נְנַסֶּה לְסַפֵּר מַה הָיָה עֲבוּרֵנוּ אָבִיו.

אני חוזר בקצרה לנושא השיוך, כדי להציג דברים כהווייתם:

.1. הבסיס האמיתי לרצון בשיוך הדירה היה ונותר הרעיון כי אדם שמגיע לגיל 65 או 70, אמור להיות זכאי לשני רכיבים חיוניים בחייו: פנסיה לקיום בכבוד, ודירה לממש בה את הקיום האמור ( שתהיה "שלו" גם במקרה של קטסטרופה )..

רוב הישראלים בשכבות שאנו רואים עצמנו משתייכים אליהן – זכו בשתי אלו.

ואנו? פנסיה אישית מובטחת יש לנו, הודות לתבונתנו לפני 10 שנים. ואילו דירה מובטחת – יש לנו רק באופן זמני, עד לאירוע לא צפוי ולא ידוע.

.2. העלאת טיעוני אי-שוויון איננה ממין העניין. תקנון הקיבוץ מאוד מעניין, אבל בהקשר השיכון כבר החלטנו שעם סיום תהליך צימצום הפערים, תיעשה השוואת ערכים ע"י שמאים ומי שערך דירתו נמוך – יפוצה כספית.

בכל יתר הנושאים ממילא אין שוויון, לא היה אף פעם, ולא צריך להתאמץ לגלות שלמישהו פלוני יש יותר מאשר לחברו. כבר היו קומקומים חשמליים בעבר.

.3. הבסיס העיקרי לרעיון השיוך היה "הוצאת יש מאין" על פי העו"ד שרגא בירן:

עיקרו - הפיכת דירה קיבוצית שערכה כעלותה (נניח 350-400.000 ₪) –לנכס נדל"ני שערכו כדירה למסחר באיזור הביקוש בו היא מצויה ( וגם כאן - לא הרי שפיים, או גליל- ים כהרי מנרה או רביבים, והקיבוצים הנהנים ידועים מראש ...)

במהרה התברר כי מעשה זה מותנה בהיתר לעשות כן (751, 797, או כל מספר אחר של ממ"י, בהשתתפות הקשת המזרחית) וזה מותנה בשינוי המעמד המשפטי של הקיבוץ, ובתשלומים אלו ואחרים, ולדבר אין סוף – כמו כל נושא שנותנים למשפטנים להחליט ולהסכים עליו.

.4. הפיתרון השונה של "זכות הונית", כפי שהוסבר בפירוט רב ע"י אודי, לא רק שאינו מוסיף מאומה לערכה של הדירה, אלא גם איננו מבטיח לחבר דירה במקרה של פירוק, או התפרקות הקיבוץ (אלא בהגנה משפטית, שכידוע לא מנעה סילוק אזרחים רבים מביתם). אין בהצעה כזו אלא חלוקה מוקדמת נוספת של הון הקיבוץ (כל עוד יש כזה), אבל כידוע - כסף בא וכסף הולך, ואין בו דירה שנותנת ביטחון.

יש גם סיכוי סביר שאת הכסף יידרשו ראשונים דווקא מי שכבר קיבלו דירה חדשה

.6. בקיצור: הרבה דברים נאמרים ונכתבים במטרה לכאורה "לשכנע", או בצורך, או בקושי לעשות. אני חוזר ומציע לעשות רק מעשה אחד: למנות/לבחור ועדה שתגדיר מטרות ואפשרויות, ובעקבות זאת – הצעות מפורטות. ואם נגלה אחרי שנה של לבטים ודיונים כי אכן יש פיתרון שהרוב ירצה בו – נוכל גם לעשות מעשה, ולהערכתי – רק אחרי שיובהר ויתברר כי מה שרוצים הוא גם אפשרי כלכלית.

ולמזכיר החדש ולשותפי המזכירות האחרים אציע - אל תמתינו עד שהלחצים ייגרמו תקלות. רק קידום מעשי הוא שעשוי להרגיע..

1. עשרות ויותר קיבוצים, המתחבטים ומחפשים דרכים זה שנים לשינוי המצב, שהפך בלתי אפשרי, לפיו החבר בקיבוץ הוא דייר בר-רשות בלבד בדירתו.

אכן, הנושא הוא מורכב ויש לו השלכות שונות, ומיכשולים גבוהים להתגבר עליהם (בעיקר חיצוניים: עויינות מצד מינהל מקרקעי ישראל, בג"ץ הקשת המזרחית, עויינות פוליטית ועוד.) אבל אין זה פוטר אותנו מלעסוק בו.

2. לעצם המאמר של אודי בעלון הקודם לא אתייחס, בגלל סיגנונו המזלזל והמתנשא על כותבי המאמרים בעלון עמהם הוא מתפלמס. אין זאת אלא שסיום התפקיד העלה לו לראש נוזל גוף שהתערבב שם עם פח נפט מנצרת.

3. כדאי לשים לב למדד מספר הדפים שכולל המאמר בעלון. ככל שמספר הדפים (אורך המאמר) גדול יותר, מובטח לך שהמסקנות יהיו: אי אפשר/לא כדאי/לא צריך (מחק את המיותר) לעסוק בנושא. העיקר שממלא התפקיד יהיה פטור מטיפול ועשייה כלשהם שנוגעים לתיכנון ופעולה שעניינם העתיד וטווח רחוק.

4. לצערי שוב ניתן לראות, כפי שחזינו שוב ושוב בשנים האחרונות, שכאשר עולה נושא עקרוני וחשוב על דפי העלון, הכותבים כותבים, ממלאי התפקידים עונים את דעתם (המלומדת) ובזה מסתיים העניין. כאילו כל מטרת הכתיבה בעלון הקיבוץ היא לשמח את ליבו של העורך, ולמלא את דפיו בהגיגים על מה שצריכה לדעת כל אם עברייה וכיוצא באלה.

5. נראה לי שאם כמה חברים, כולם לא פחות חכמים מממלאי התפקידים הנוכחיים ושקדמו להם, וגם עשו כמה דברים בימי חייהם, כותבים ומחווים דעתם בנושא ומציעים הקמת צוות/ועדה לטפל בו, מן הראוי להתייחס לא רק לדעתם, אלא גם להצעתם הקונקרטית. כמובן, ייתכנו וישנם חילוקי דעות ויש מקום לוויכוח (לא וכחנות), אך ממלאי התפקידים אמורים גם להקשיב ולא רק לדבר. כידוע, ניתנו לאדם שתי אוזניים ופה אחד, כדי שהיחס בין ההקשבה לדיבור יהיה שניים לאחד, ולא להיפך.

6. מאחר ואני משוכנע שהמצב הקיים, לפיו החבר הינו דייר בר-רשות בביתו בקיבוץ, לא יכול להימשך, זו רק שאלה של זמן עד שהמצב ישונה. יש לזכור שלא לכל החברים יש אותו "אורך נשימה" (תרתי משמע) של מימד הזמן.

7. אני חוזר וטוען שהדבר הנכון לעשות הוא שההצעות שהועלו על גבי העלון (ואחרות) יזכו לדיון במזכירות/הנהלת הקהילה, ו/או בהנהלה הכלכלית (ואולי שתיהן ביחד) ואפילו אעז להציע שיוזמנו אחד או שניים מבעלי ההצעות (יורם, איתן) להשתתף בדיון זה. .

ב"ברמה" 1592 מיום 17.1.08 (ממש לא מזמן) כתבתי: "... אין לי ספק שנושא השיוך, הריאלי או החוזי, (של דירות) הוא חשוב וראוי לדיון וגם לביצוע...".

דווקא משום שדעתי לגוף העניין היא כדעתו של דדי, ניסיתי להזהיר מפני הסחת הדעת ובילבול בין עניין שיוך זכויות בדירה, לבין הסדרים פיננסיים (חשובים כשלעצמם) שאין בינם ובין הקניית זכות כלשהי בדירת החבר – ולא כלום. אודי..

ב 19.2.08 ייתקיים בפלרם מיבדק הסמכה לתיקני 14001 ISO ותקן ישראלי 18001. לאור זכיית פלרם בדירוג הראשון בדו"ח אט"ד לתשקיף סביבתי של חברות הנסחרות בבורסה, עמית זית נפגש עם בן אדר, מנהל הבטחת איכות חברתי, ומנהל בג"ס ישראל (בטיחות, גהות וסביבה) לשמוע על התקנים, היישום, ומה באמת קורה מעבר לגדר.

תקן 14001 הוא תקן לאיכות סביבה באירגונים (בעיקר תעשייתיים). התקן דורש מאירגונים לנהל את כל תחום המימשק שלהם עם הסביבה, קרי- מים, אוויר, קרקע. כאשר המוטו המוביל את התקן הוא בשלב הראשון לעמוד בכל דרישות חוקי המדינה בתחום איכות הסביבה.

התקן דורש מאיתנו לנהל ולא להתנהל. זאת אומרת להכיר את כל הסיכונים והמפגעים, ולטפל בכולם בצורה שיטתית ומובנית ע"י קביעת מטרות ויעדים ועמידה בהם. בשלב הראשון ביצענו סקר סביבתי מכין אשר בדק את כל ההיבטים הסביבתיים ומשמעותם. במסגרת הזו גם ביצענו לראשונה סקרים שיטתיים של רמת הפליטות ואיכות השפכים היוצאים ממתקני המפעל. נכתבו נוהלים והוראות עבודה, הותאמו נוהלי החירום וההדרכה האירגוניים ושופרו, נכתבה מדיניות בטיחות וסביבה (שהוגשה באופן רישמי גם למזכירות רמת יוחנן), נקבעו יעדים ומטרות לשנת 2008 והוקצו תקציבים לביצוע.

- דיברת על סקרי פליטות ושפכים. האם אנחנו, חברי רמת יוחנן, יכולים לישון בשקט?
כמו שאומרת הפרסומת המצב הוא טוב, אבל לא מצויין. לגבי פליטות מארובות- התוצאות היו מעולות, בכל הארובות שנמדדו לא נמצאו חריגות מהתקנים המקובלים והרמות היו נמוכות מאוד.

עדיין נשאר לטפל במפגע הריח, אותו תושבי השכונה הדרומית מריחים בעת ייצור אקריל, וגם כאן אני איש של בשורות. בשנת 2008 יותקן מתקן שיפחית למינימום את רמת הריח בעת הייצור. חשוב להדגיש שהרמות שנמדדו מהוות מפגע ריח בלבד ולא מפגע בריאותי.

לגבי השפכים- באופן כללי, התוצאות היו טובות. נמצאו ריכוזים נמוכים מאוד של חומרים שמקורם ככל הנראה משמני מלגזות, כתוצאה מתקלה במפריד שמנים.

- בחזון פלרם כתוב שפלרם מחוייבת לאיכות הסביבה. איך זה מתבטא בשטח?
בתחום המיחזור- כבר שנים פלרם ממחזרת חומרי גלם, פוליאתילן, קרטון, עץ ועוד. בשנה האחרונה התחלנו למחזר נייר וציוד מחשבים. מחדר האוכל והמשרדים הוסרו כוסות הפלסטיק והוכנסו כוסות זכוכית, וביעדי 2008 הוגדר שהחברה תמצא בכל שנה פיתרון מיחזורי לחומר אחד לפחות (השנה מצאנו לשניים).

בפלרם יש מתקן למיחזור מי-תהליך הממחזר 70% מהמים בתהליך הייצור (צריכת המים של המפעל היא 40 אלף קוב בשנה, מתוכם 28 אלף ממוחזרים).

פלרם ביצעה בשנת 2006 פרוייקט אנרגיה גדול שהביא לחיסכון של חצי מיליון ₪ בשנת 2007.
הסדרנו את נושא קבלה וטיפול בחומרים מסוכנים- איסוף גליונות בטיחות, בנייה של מאצרות תקניות, בנייה של מרכז לפינוי חומרים מסוכנים והחלפה של תחנת תידלוק מלגזות (פרוייקט שכלל בתוכו גם שתילה של צמחים "שותי" סולר).

- נשמע שאתם מאוד ירוקים שם בפלרם, מאיפה המוטיבציה?
מספר סיבות הביאו לביצוע המהלך:
1. יישום תקן 14001 בא בעקבות ההחלטה הניהולית ליישם תקן לבטיחות וגהות. מכיוון ששני התקנים הללו זהים בהרבה מהיישומים מצאנו לנכון ליישם גם אותו.
2. המפעל מחוייב לקהילה השכנה ולעובדיו לשקיפות מלאה בתחום הסביבתי, וליצירת הביטחון הסביבתי המלא ששום פעולה מפעולות המפעל אינה מסכנת את הסביבה או את עובדיו.
3. במהלך העבודה על יישום התקנים, התפרסם דו"ח אט"ד, שהראה גם לאנשים סקפטיים ביותר באירגון את חשיבות השקיפות הסביבתית ואת מחוייבות האירגון. זה רתם את כל ההנהלה הבכירה לפרוייקט.
4. הפעולות שאנו נוקטים מצטיירות אמנם כפעילויות "ירוקות". אך תקן 14001 איננו תקן פילנטרופי ולאורך זמן הוא מביא לייעול, שיפור, חיסכון כספי בתחומים שונים כגון- מים, אנרגיה, פסולת ועוד.
5. צמצום החשיפה של האירגון ומנהליו לתביעות משפטיות.

- הזכרת את דו"ח אט"ד, מדוע חברות גדולות במשק לוקות באיכות הפרסום הסביבתי?
שתי סיבות עיקריות:

1. חוסר עניין- החברות לא רואות בתחום הסביבתי חלק חשוב בדיווח לו הן מחוייבות.
2. רמת הסיכון- חברות שמזהמות- מעדיפות לשמור על רמת שקיפות נמוכה (באופן טבעי). התמזל מזלנו להיות בין החברות אשר לא נמצאות בקבוצה זו.

אני מעריך שבערך ל - 400 חברות. (בעיקר גדולות). אציין רק שיישום תקן 18001 ותקן 14001 מכניס את פלרם לקבוצת איכות המכונה "תו הזהב", לחברות להן יש הסמכות ליותר משלושה תקנים.

בימים אלו אני מסיים את תפקידי בפלרם. בשנה האחרונה הייתי עסוק רובי ככולי בבניית מערכת בטיחות וסביבה בישראל, ויישום התקנים. בתחום איכות הסביבה (שהוא נושא הראיון) אני רואה מודעות הולכת וגוברת המגיעה מכל הכיוונים, גם מהעובדים, גם מהמנהלים וגם מספקים ולקוחות. לדעתי, פלרם נמצאת רק בשלבים הראשונים של ניצול יתרונותיה בתחום הנ"ל ויש לה הרבה מה להציע ללקוחות.

מעבר לזה, אני מקווה שהצלחתי להביא את פלרם לנקודת ה"אל חזור" בתחום איכות הסביבה כי מדובר בתהליך ארוך, מתיש ומייגע, עם מעט ניצחונות והרבה כאבי ראש.
החזון המוביל אותי לאורך התהליך הוא שהעובד בקו הייצור, שממחזר נייר, קרטון ופוליאתילן, יבין שהתהליך לא נגמר כשהוא יוצא משער המפעל, אלא ימשיך ויישם אותו בביתו, בטבע, ובכל תחום בחייו, וכאן תרומתנו הגדולה לקהילה.

שהאנשים בפלרם החליטו לקחת אחריות סביבתית אמיתית כלפי העובדים, התושבים שגרים סמוך למפעל, והסביבה בכלל.

רוב המהלכים ה"ירוקים" יוצרים חיסכון כספי ישיר ועקיף עקב מניעת קנסות שעלולות להיות מוטלות על המפעל.

- האם קיבוץ שהוא בעל המפעל יכול ללמוד ממשב הרוח "הירוק " הזה ?

- להתחיל להתייחס לנושאים סביבתים בקיבוץ בצורה שונה.

- להבין את האחריות שיש לקיבוץ כלפי החברים בהזנחה בטיפול במפגעים סביבתיים,

יום ב' - 18.2 - "הציור הנוגע". בשעה 19:00 בחדר האוכל.

(משך הסדנא כשלוש שעות) בבקשה להביא תמונה אישית ומראה קטנה.

יום ג' - 19.2 - "סדנת סושי". בשעה 19:00 בחדר האוכל.

יום ד' - 20.2 - הרצאת הסופרת גבריאלה אביגור.

בשעה 19:30 בבית ההנצחה. יום ה' - 21.2 - "סדנת סושי".

שימו לב, השבוע שתי סדנאות סושי, בבקשה להקפיד לבוא עפ"י הרישום בכניסה לחדר האוכל. הפעילויות הנ"ל פתוחות בפני חברים שנרשמו מראש.

יום ו' - 22.2 - לני רביץ במופע "אופטימיות נצחית".

בברכת למידה והנאה, הצוות המארגן וועדת תרבות.

בתאריך 28.2.2008 תסתיים תקופת האחריות הנוכחית על הטלוויזיות.

מי שמעוניין לבטח את מכשיר הטלוויזיה שלו לשנה נוספת, לתקופה בין 1.3.08 עד 28.2.09 מתבקש לצרף את שמו לרשימה התלויה בחדר האוכל.

הרשימה תורד ב 22.2.08 אנא הירשמו בהקדם ובתוך תקופת ההרשמה כדי למנוע אי נעימויות. ההרשמה מחייבת את הנרשם.

מי שיפנה למבטח ישירות ולא דרך ההרשמה, עושה זאת על אחריותו.

· עבור מכשיר טלוויזיה ראשון עד וכולל 29 אינץ' התשלום לשנה 94 ₪.

· עבור כל מכשיר טלוויזיה נוסף עד וכולל 29 אינץ' התשלום לשנה 70 ₪.

· עבור כל מכשיר ראשון או נוסף בגודל בין 30 ל-34 אינץ' כולל התשלום לשנה 100 ₪.

· הביטוח תקף לכל תקלה, לא כולל ברק או שבר חיצוני.

· שלטים יתוקנו במסגרת האחריות, או יסופק שלט בעלות של עד 70 ₪.

· תקלות חריגות יתוקנו אצל הספק .באחריותו לקחת את המכשיר ולהחזירו.

· את הנוסח המלא והמחייב ניתן לקבל במשרד הרכש.

הערה חשובה: חבר שימכור מכשיר מבוטח לחבר אחר, ידווח הקונה, או המוכר, לרכש על השינוי בבעלות, על מנת להבטיח שהביטוח יהיה תקף גם אצל הבעלים החדשים. אי דיווח יגרום לחיוב מלא בגין תיקון במקרה תקלה.

מ - 24/2 ועד - 29/2 ד"ר אמנון יהיה בחופש. צוות המרפאה..

עלון מס 1596 ח' באדר א' תשס"ח 14.2.08