עלון מס 1593  י"ז בשבט תשס"ח  24.1.08

חזרה לארכיון
 

בנייה (1)

לפני מספר ימים התחלנו סוף-סוף בבניית התשתיות של שכונת "הדס". לאחר התחלת העבודות התברר שנפלה טעות מצד האדריכל, "מתכנן הנקודה", בהגשת הבקשה להיתר הבנייה.

עקב כך נאלצנו להפסיק הבנייה ולהגיש בקשה מתוקנת, שאכן הוגשה מייד, ביום ראשון שעבר. נקווה שהפרוצדורה תהייה קצרה ונוכל לחדש את הבנייה תוך מספר שבועות.

בנייה (2)

להלן קטע אותו אני מביא בדיוק כלשונו, עם קיצורים מעטים שאינם נחוצים לעניין:

"השכונה החדשה – אנו כותבים את המכתב בתור צוות של דיירי השכונה המתוכננת, שלקח על עצמו להיות בקשר עם "המוסדות" בנושא הבנייה. אנחנו רוצים להעביר את תחושת המצוקה בה נמצאות מספר רב של משפחות ... מצוקת הדירות הקיימת משפיעה על תחומים נוספים, כגון ... הקליטה שנעצרה לחלוטין ובנייה עתידית.

איפה הבעיה ? הבעיה היא שקצב ההתקדמות איטי ביותר. אישורי "זירוז" הבנייה ניתנו על ידי הוועדה הכלכלית עוד באוגוסט ... תכנון תשתיות מתעכב חודשים ... רשימת דיירים התעכבה ושוב התעכבה הקבלן המבצע לא נבחר בשלב זה, בקיצור – יותר משנה אפשר לבנות, יותר משנתיים מדברים על השכונה ... ואין התקדמות ממשית !!! התחושה שלנו היא שהפתרון אינו קרוב כלל.

את מה שהיה תלוי בנו עשינו: מייד לאחר שהתפרסמה הרשימה התחלקנו לזוגות. לפני כחודשיים התקיימה ישיבה בה נדרשנו להביא שיבוץ לדירות ... השתבצנו בזמן שיא, והרשימה הועברה ל"מוסדות".

ושוב, התשובות שאנחנו מקבלים, שחסרה תכנית כזאת, ותכנית אחרת, ועוד לא הוחלט, ועוד לא סגור ... ולא מתחילים, ולא מתקדמים.

התחושה היא שעל פניו הכל רגוע, הקיבוץ מתנהל לו והימים עוברים. אבל המצב מטעה – העיכוב בבנייה פשוט בלתי נתפס, כסף מתבזבז, קליטה מתעכבת, הבנים נשארים על הגדרות ודיירי השכונה לעתיד כועסים ומתוסכלים. אז שוב נשאלת השאלה: מי מוביל אותנו ? ולאן ?

... אנו רוצים להעביר התחושות לכלל החברים, למוסדות ולבעלי התפקידים, ומבקשים, וגם דורשים, לעשות הכל על מנת שהבנייה תתקדם במהירות האפשרית ... בברכה- הצוות".

(עד כאן ציטוט מדוייק מתוך "בבית" עלון קיבוץ חצרים 17/11/2006).

"צרת רבים נחמת ... ".

בנייה (3)

הפעם דווקא ציטוטים מתוך רשימתו של יורם יבור "הלא זה בית חלומותיי ב' " ("ברמה" 849 2/12/1990):

"הנושא: קומותיים, נמצא על סדר היום מספר שנים ... בעיית הקומותיים אינה נובעת ממצוקת דיור ... אלא פערים בדיור ובחברה המתיימרת להיות שוויונית. קשה להשלים עם פערים ולכן חשוב להתקדם לפתרון הולם".

בשנת 1990 (!) קובל יורם על שכבר מספר שנים לא נמצא פתרון לדיירי הקומותיים. הבעייה המתינה עוד 12 שנה !!! והדיונים בה על ידי וועדות שונות מילאו קלסרים עבי כרס, עד שבשנת 2001/2002 (דווקא כאשר לפתע "עמד הזמן מלכת ברמת-יוחנן"), התקבל "תקנון עיקרי השיכון". כמה "צעירים" נטולי חזון הצליחו לפצח את "הקשר הגורדי", ולהביא גאולה גם לדיירי הקומותיים הוותיקים.

דרך אגב, "תקנון עיקרי השיכון" קבע הסדר רב-שנתי (שמונה שנים) וככזה הוא, למיטב ידיעתי, ההסדר ארוך הטווח ביותר בתולדות הרמה (למעט הסדר הפנסיה) ובוודאי אינו תואם להגדרה של: "ההחלטות ... התייחסו 'אד-הוק' למתן תשובות לעכשיו, מהיום להיום". (אבל מי אני שאנסה לבלבל חבר וותיק ועתיר זכויות עם העובדות).

**************

אפרופו "מכונת הזמן". בשעתו, כשעוד היינו עושים תורנויות "קצה קו" בפלרם, כינה יותם אחי את המוסד "המכון לשמירת הנעורים" (כי הזמן לא עובר). מה שקרה לי בשבע השנים האחרונות הוא לא רק שהזמן לא עצר מלכת, אלא שממש נדמה שרק אתמול חזרתי מלונדון ונכנסתי לחדרון הקטן ב"בית על שתי קומות". שבע שנים חלפו, משהו כמו עשירית מחיי בכלל וחמישית מחיי הבוגרים – ואני בכלל לא הרגשתי. פחד אלוהים. .

נתי אבן דר

חריגה בתקציב האישי והגבלות בקנייה בחנויות                                  

החל מאמצע ינואר 2008 נכנסת לשימוש תוכנה חדשה, בשלב ראשון למרכולית ולכלבו ובהמשך לחנויות נוספות.

התוכנה החדשה מיועדת לבצע בקרה טובה יותר על ההוצאות, ולחבר את החנויות לשאר המימשקים בקיבוץ.

בהמשך לכך סוכם על ההגבלות למכירה בחנויות  על חריגות בתקציב האישי כדלהלן:

א.     ילדים ( ללא תקציבים) – אין יתרת חריגה מותרת, היינו מי שיתרתו שלילית לא יוכל לבצע קניות בחנויות אלו.

ב.     צעירים לפני סיום מסלול צעירים – יתרת החריגה תוגבל לסכום של תקציב חודשי, כ- 2000 ש"ח. כל מי שיתרתו חורגת מסכום זה לא יוכל לבצע קניות בחנויות אלו.

ג.       חברים מעל גיל זה – בשלב זה ההגבלה היא בגובה של כתקציב משפחתי ומעלה, כאשר חריגות בגין בנייה והוצאות מיוחדות יוכרו. הכוונה היא לבצע רישום מפורט וליישמו בהמשך.

כל חבר\ה, הורה , אב, אם וכמובן לכל בן\בת באשר בהם אם יש להם קושיות או טענות מתבקשים לפנות באופן מיידי לחתום מעלה. .

יורם יבור

שיוך דירות פנימי  - דרך וערך

אני רואה כהחמצה של המזכירות היוצאת, שלא יזמה העלאת  נושא שיוך הדירות לדיון. פניתי יותר מפעם אחת והתשובה לה זכיתי, דומה להנמקות שהעלה אודי ברשימתו ב"ברמה" בשבוע שעבר. אני לא מעוניין להתפלמס עם אודי, אך אני לחלוטין, לא מסכים להנמקותיו.

בשיוך דירות ישנם שני מרכיבים: הקרקע והדירה. השיוך המלא הקנייני, כולל את שני המרכיבים האלה. על הקרקע יש לחתום חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל (מ.מ.י), ועל הדירה, שהיא רכוש הקיבוץ, יש לחתום חוזה עם הקיבוץ.

בנתונים של היום, אין אפשרות לחתום  הסכם בין החבר ומ.מ.י, משום שהמסלולים שבהם ניתן היה לפעול חסומים. יתכן ויפתחו בעתיד, הכול תלוי בהחלטות בג"ץ.

לעומת זאת ניתן להגיע להסכם בין הקיבוץ לחבר, לפיו תשוייך הדירה לחבר, ללא מעורבות של מ.מ.י. נקרא למהלך זה: שיוך פנימי. שיוך זה אינו קנייני, וביצועו מותנה  אך ורק  בהחלטות  שלנו.

לפני שאפרט את הדרך, אתייחס אל הערך. 

כיום אנחנו "ברי-רשות" בדירתנו. זה המעמד הנמוך ביותר שיש לאדם בדירתו.

אפילו לשוכר דירה יש מעמד רם יותר. אנחנו מתייחסים לדירה כבית, משקיעים בה ומייפים אותה, כי ביתו של האדם, כדברי הפסוק: הוא מבצרו. כל מי שמנסה לצייר את הדירה רק כערך כספי, מסלף את המציאות. והראייה, כיום החברים משקיעים בדירתם, למרות שהם יודעים שהשקעות אלה לא תוחזרנה להם. אני לא מתעלם מכך שדירה היא גם ערך כספי, וכאן עולה השאלה האם  גם באורחות חיינו כיום, חבר יסיים את מעגל חייו כפי שהוא נכנס אליו, ללא כל יכולת להעניק לצאצאיו ואו/לסייע להם, אם וכאשר נקלעו למצוקה.

עולה גם השאלה, האם במשך שנות חיינו לא צברנו רכוש כל שהוא? ומה באשר לביטחון הכלכלי? לשאלות אלה אין לנו תשובה כיום. השיוך הפנימי של הדירה, היא התשובה היחידה, שיתרונה הנוסף  הוא שהיא מתאימה גם לאורחות החיים של הקבוץ השיתופי.

השיוך הפנימי ייעשה על ידי  הסכם/חוזה בין החבר לקיבוץ, לפיו הדירה תרשם כהסכם זכות לחבר בספרי הקיבוץ. במהלך זה לא יהיה מעורב מינהל מקרקעי ישראל. הסכם הזכות יוקנה לחבר בשנות-ותק. בעת פטירה, או עזיבה, יוסדר הסכם הזכות בין החבר לקיבוץ בדרך של פדיון.

קיים מודל למהלך זה, אך לפני שמציגים אותו יש להגיע להסכמה ציבורית רחבה. לדעתי, למרות שהנושא טרם הועלה לדיון, קיימת לגביו הסכמה רחבה.

 טוב תעשה המזכירות החדשה, אם תעלה אותו לדיון במהלך השנה הקרובה..      

שחר שטייף

קיבוץ, קהילה, נכסי רוח וחומר

אני מנצל את הזמן הפנוי בטיסה מאי-פה לאי-שם להגות הגיגים בנושא שיוך דירות. אודי היטיב לתאר את האלטרנטיבות העומדות בפנינו, וגם אם אינני בקיא בפרטי הפרטים של "751" או תקנה אחרת, להבנתי התקנות הקיימות לא מאפשרות לבצע שיוך נכסים בטאבו מבלי לערער את היסודות הכלכליים והחברתיים עליהם מבוסס הקיבוץ.

השאלה שנשארת תלויה באוויר היא אם אנו רוצים לשמר את המציאות של קיבוץ שערב לחבריו, או שאנו מאפשרים לכל מי שמגייס מספיק כסף, או שירש ארבעה קירות, להתגורר

במקום בלי חובות של שותפות בקהילה?

למי שלא רוצה להמשיך ולקרוא אתמצת את דברי בכך שלדעתי אנו צריכים להיזהר מלהביא עצמנו למצב בו מי שכבר עבר את גיל חובת ההתפרנסות, שהפנסיה שלו "מסודרת", שילדיו כבר "מסודרים", שהשקיע את מיטב כספו בבניית בית חלומותיו ורוצה להבטיח שההשקעה תישאר ברשותו, או ברשות יורשיו, יגרור אותנו למהלך שיביא לפירוקו של הקיבוץ.

אנו לא בשלים עדיין למהלך של פירוק הקיבוץ משום שלא פיתחנו עדיין את המנגנונים שיוצרים אחריות של הפרט להתפרנסותו, ואחריות של הפרט לקהילה. התמריץ המוסרי-אידיאולוגי שהתקיים משך 50-60 שנה לא קיים עוד, ואנו מתמהמהים בהגדרת והפעלת התחליף (הדיפרנציאלי). התוצאה של מהלך נמהר עלולה להיות הרסנית לרבים מאיתנו.

השנים הקרובות לא יהיו קלות. התחרותיות מסביבנו גוברת, והיכולת של כל אירגון, או פרט, לשרוד תלויה בהתנהלותו וביעילותו. קהילה בעלת ערבות ואחריות הדדית תוכל לשרוד טוב יותר מאשר אוסף מיקרי של אינדיבידואלים. את דעתי בנושא זה פירטתי לפני מספר חודשים מעל דפי ה"ברמה", בדיון לגבי השכר הדיפרנציאלי.

פירוק הקהילה (זו משמעותו של שיוך דירות לאלתר לפי תקנה 751) יקטין את היכולת המיצרפית של כלל חברי הקיבוץ להמשיך להתקיים ברווחה הנוכחית. סביר שיהיו כאלה שירוויחו, זמנית או לטווח ארוך, מהפירוק, אבל הממוצע ילך אחורה. המניה שכל חבר יקבל תתמוסס מהר מאוד, ונישאר אוסף של אינדיבידואלים ללא קשר מחייב, ללא עתיד משותף, וחמור מכל – ללא נכס כלכלי משותף מניב. (הדרך משיוך דירות לחלוקת מניות קצרה משחושבים, והדרך משם לבעלות זרה על נכסי הקואופרטיב קצרה עוד יותר. ארחיב על כך בהזדמנות אחרת).

יש מי שיתמה איך האדבוקט (עורך –דין) של השכר הדיפרנציאלי הופך להיות שומר הסף של הקיבוץ. לדעתי אין סתירה בין השניים. המעבר לשכר דיפרנציאלי נועד לאפשר לחברי הקיבוץ להמשיך להתקיים ברווחה כלכלית לאורך זמן. אמנם מידת הרווחה תהיה יחסית לכושר ההשתכרות של כל פרט/משפחה, אבל בסופו של דבר כל הפרטים בקהילה יצאו נשכרים, והקהילה תוכל לשרוד כגוף בעל ערבות הדדית, שמספק ביטחון סוציאלי לחבריו, עם תחושת אחריות הדדית של חבריו זה כלפי זה וכלפי הקהילה כולה.

הצד הפסימי בי צופה שביום מן הימים נגיע ל"שם", לפירוק הבעלות המשותפת על קואופרטיב, אם נרצה או לא נרצה. הדמוגרפיה משתנה. הרצונות הפרטיים משתנים וגם הסביבה משתנה. הצד האופטימי בי מקווה שלא נגיע לשם כש"אדם לאדם זאב", אלא כקהילה שלמדה מחדש מהי אחריות של הפרט לעצמו ולסובבים אותו. לא עוד "מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו", אלא שילוב בין "מי שעמל בערב שבת יאכל בשבת" לבין "ואהבת לרעך כמוך".

ובחזרה לשיוך נכסים:

אם כן, מה עלינו לעשות על מנת להבטיח לחבר שהשקיע את מיטב כספו בדירתו שההשקעה לא תוחרם על ידי הקיבוץ לשימושיו? כנראה שנצטרך לוותר בשנים הקרובות על תקנה 751 או אלו שיבואו אחריה, ולבצע שיוך פנימי משלנו. כל עוד אין חוקי מדינה שמגדירים את היחסים בין החבר (או יורשיו) לבין הקיבוץ, נצטרך להגדיר לעצמנו נוהלים (חוקים פנימיים) שתקפים לגבי חברי הקהילה בלבד. ראשי הפרקים הם:

א.     הנכסים נשארים בבעלות הקיבוץ. לא מבוצע רישום בטאבו של בעלות אינדיבידואלית של חברים בקיבוץ על נכסיו.

ב.     הקיבוץ "ישייך" את הדירה לחבר על בסיס רישום פנימי, ויאפשר לחבר, או יורשיו, לפדות את הערך הכספי של ההשקעה הפרטית במקרה של עזיבה/פטירה.

ג.       לא ניתן לעזוב את הקיבוץ ולשמור בעלות על הנכס. עוזב קיבוץ יקבל פיצוי ראוי עבור ההשבחה שביצע בדירתו. (על מנגנון חישוב הערך, חישוב חלקו של החבר בהשבחת הערך, חישובי ירידת ערך וקיזוזים מקיזוזים שונים נצטרך לדון לא מעט בעתיד לבוא).

ד.      ההורשה ליורש החוקי (מונח שצריך יהיה לחדד), בין אם הוא חבר קיבוץ או שאינו חבר קיבוץ, תהיה של ערך ההשבחה הפרטית בדירה, לא של הדירה עצמה.

בכך נאפשר לחבר "להבטיח את ההשקעה בנדל"ן" ונוכל להתפנות לדבר החשוב באמת: הפיכתנו לקהילה בה כל חבר רואה עצמו אחראי לפרנסתו, על מנת להבטיח את רווחתו ואת רווחת הקהילה כולה..

דניאל פרי

שיוך חוזי

כדי לקדם את הדיון שהחל בנושא אפשרויות שיוך הדירות, ברצוני להציג בפני הציבור הצעה ממשית לשיוך חוזי.

השיוך החוזי הוא דרך מעשית כדי לאפשר קבלת החלטות הניתנות לביצוע תוך זמן קצר, בלי לפגוע בערכים כלשהם שעליהם מבוססים החיים בקיבוץ השיתופי.

בסיס הצעה זו היא ההנחה שמפירות השיוך נהנה אדם או בעוזבו את הקיבוץ, או יורשיו בעוזבו את העולם.

ביום יום לא משנה לחבר על שם מי רשומה דירתו. ובלבד שלא ניתן יהיה לפנותו ממנה.

קבלת ההחלטה על היום הקובע, במועד קרוב ככל האפשר, תאפשר לכל חברינו הוותיקים להינות מפירות הצעה זו.

הרחבת זכות מענק העזיבה

הצעה זו באה על מנת להמשיך ולהרחיב את השימוש במענקי עזיבה בנושאים הבאים:

-         נתינת חלקים ממענק העזיבה עוד בחיים. (בוצע באופן חלקי בעבר במסגרת הבונוס כמענק מותנה. במקרה של עזיבה הסכומים שקיבל החבר במסגרת הבונוס יילקחו בחשבון מענק העזיבה.

-         נתינת מענק העזיבה ליורשי הנפטרים.

-         הגדלת מענק העזיבה עד לערך של דירת סטנדרט. (אם מענק העזיבה נמוך מערך דירת סטנדרט).

-         פיצוי על הורשת ערך הבנייה הפרטית של נפטרים ליורשיהם.

מה היא הזכות:

בעת פטירתו של חבר, או בעת עזיבתו את הקיבוץ, או במהלך חייו בקיבוץ, ייתן הקיבוץ לחבר את הסכומים הבאים על פי העקרונות הבאים:

-         כל מענק כספי שיחולק על ידי הקיבוץ לחבריו על פי עקרון הוותק, יחשב כחלק ממענק העזיבה.

-         זכאות מלאה על מחצית דירת סטנדרט תהיה לאחר 50 שנות ותק.

-         הגדלת מענק העזיבה לתחום ההתחשבנות על בנייה פרטית, שמוריש החבר ליורשיו או בעת עזיבתו..

להתחלת הזכות (של שני הסעיפים הנ"ל) יקבע יום קובע.

תנאים למימוש הזכות

בעת פטירתו של חבר, או עזיבתו את הקיבוץ, יקבל החבר, או יורשיו, את יתרת הסכום של מענק העזיבה בהתאם לוויתקו, היקף הבנייה הפרטית, והמענק המותנה שקיבל.

הקיבוץ יוכל לשלם את הסכום באופן חד פעמי או בתשלומים.

המקור הכספי למימון ההצעה, יכול להיות מדמי השכרת דירת החבר.

הגדרת דירת סטנדרט

-         שטח דירה של 105 מ"ר.

-         שני חדרי שינה שאחד מהם הוא ממ"ד (אין קשר לדירה בה גר החבר).

-         שני חדרי שירותים הכוללים מקלחת, אסלה, ובאחד מהם אמבטיה.

-         מרפסת מקורה בשטח של 20 מ"ר עם רצפת בטון.

-         אפשרות לעלות לחלל הגג בשטח של 65 מ"ר מעל 1.80 מ'.

-         פתח בתיקרה המאפשר התחברות למעלה מדרגות.

הגדרת בנייה פרטית

-         בנייה שהיא בתוך חלל בלתי מבונה שהקיבוץ נתן לחבר תזוכה לפי מחיר של 100 $ למ"ר.

-         בנייה שכולה בוצעה ע"י הדייר תזוכה לפי מחיר של 700 $ למ"ר.

-         מקסימום הבניה הפרטית יכול להגיע ל- 170 מ"ר.

-         בעת ההתחשבנות על בנייה פרטית, יורד שטח וחלל הדירה שקיבל החבר מהקיבוץ..

איתן שטייף

הדיון על השיוך –- התחלה  מתבקשת         

השיוך אכן מסובך, הדרך רצופה בעיות, המטרה אינה ברורה, אבל - למה לא לבחון ולבדוק ??

אני שב ומציע: תקום ועדה חדשה, בהרכב 4-6 חברים וחברות, שיציעו מתווה לדרך החיפושים אחרי פיתרון רצוי. יש בתנועה הקיבוצית ניסיון עשיר של 15 השנים האחרונות, חלקו חיובי, וחלקו (אולי הגדול) שאינו חיובי.

יש ממי ללמוד, יש דוגמאות למכביר, רק צריך לרצות לבדוק אותן...

ועד שתקום ועדה כזו - אעשה בעצמי. אני מכריז בזאת על רצוני להיות שותף לוועדה כזו, אני מזמין חברים נוספים להצטרף, אם לא ברצון המזכירות - אולי ייעשה כן ברצון ציבורי.

                                                                                מספיק להתלונן – עת לעשות !!.

הודעות מהמרפאה

1.     החל מיום ראשון 27.1.08 מצטרפת לצוות המרפאה אחות טיפת חלב ומיילדת בשם עדנה הלוי. עדנה תעבוד 3 ימים בשבוע: בימי ראשון, שלישי וחמישי, בשעות הפתיחה הרגילות של המרפאה. באחריותה של עדנה ילדים ונשים הרות.

     נאחל לה השתלבות קלה ומהירה ובהצלחה!

2.     החל מיום שישי 25.1.08 המרפאה תהיה פתוחה לקבלת קהל

                                                                    בין השעות  10:00 – 08:00  בלבד.

3.     המרפאה נמצאת בשיפוץ (בניית ממ"ד), על כן יחולו שינויים בימי פתיחה, ויהיו ימים שהיא תהיה סגורה, שימו לב לפירסומים על לוח המודעות. 

שבת שלום וברכת בריאות טובה, צוות המרפאה. .

שעת סיפור

ביום חמישי, 31.1 בשעה 18:00

תספר שושקה ברבר את הסיפור "כואבות לי הנעליים"

מאת עמוס בר.  כולם מוזמנים.

מזל טוב כפול

לסבתא רבא גאולה קרניאל להולדת הנין,

נכד להילה וישראל

בן להדס ואיציק.

ולהולדת הנכדה

בת להדר ודרור.

ברכות לכל המשפחה.

 חזרה לארכיון