עלון מס 1592  י' בשבט תשס"ח  17.1.08

חזרה לארכיון
 

ט"ו בשבט

אותה שעה נטלו הקב"ה לאדם הראשון והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם: וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קילקלת אין מי שיתקן אחריך. 

                                        קהלת רבה ז', כ"ח

בשבועות אלה אנו עוסקים בסיכום שנת 2007 ובהכנת תוכניות עבודה לשנת 2008.

לשמחתנו, כמעט כל הענפים שיפרו את ביצועיהם לעומת השנה הקודמת, הן בצד מקצועי והן בצד הכלכלי (שכמובן תלוי גם במצב הכלכלי הכללי המשופר במדינה).

בחרתי לציין הפעם שלושה ענפים שהפתיעו לטובה:

פלרם – הרווח התיפעולי השנה כמעט הוכפל לעומת 2006. הגורמים לכך הם שיפור ביעילות הייצור, הרחבת הפעילות (במיוחד באנגליה ובארה"ב) ומירווח משופר במחירי הפוליקרבונט. לצערנו, הצפי לשנה הקרובה קצת פחות טוב עקב האטה בענפי הבנייה בשוק העולמי.

גד"ש – הענף הגיע השנה להישגים מעולים, במיוחד בגידול האבטיחים. שילוב של גידול נכון וקריאה נכונה של תנאי השוק הביאו לכך שהרווח בענף הגיע לשיא של כל הזמנים. ראוי לציין שבענף זה מתקיים שיתוף פעולה פורה, שנמשך כבר  הרבה שנים, עם אושה וכ"מ. כפי שציינתי מספר פעמים בעבר, אנו שואפים לצרף עוד חברים לצוות, ולהרחיב את הענף על ידי מעבר לגידולים יותר אינטנסיביים.

נגרייה – בשנים האחרונות הנגרייה מתפתחת מענף שהתבסס על שירותי פנים למפעל תעשייתי בסדר גודל בינוני. השנה הוכפלו בנגרייה גם היקפי היצור וגם הרווח. זאת בעיקר עקב יוזמתו ומסירותו של יורם לנקרי. חיזקנו את הצוות בעזרת כניסתה של אסנת שחר למזכירות הנגרייה ולאחרונה הצטרף גם עידן ארזי לצוות. כמו שיכול לראות מי שעובר על יד הנגריה, אנחנו משקיעים גם בהרחבת המבנה.

לקראת השנה הבאה יש שני ענפים שאנחנו מצפים מהם לפריצה משמעותית קדימה:

אורווה – בשנה האחרונה פעלנו רבות לחיזוק הצוות. לעמית הצטרפו טל ברבר ואורית בן נחום. כמו כן יש תמיכה מנהלתית ושיווקית ע"י יפעת רון ואורי בראב.

אנחנו מקווים שבשנה הקרובה יבשילו צעדים שיווקיים וניהוליים שעשינו השנה והיקף הפעילות יוכפל.

מוסך (טרקטורם) – אל הפעילות הותיקה של המוסך והמסגריה הצטרף בשנה שעברה מיזם (בניצוחם של דורון ונדב) יבוא הטרקטורים. תוך כדי תנועה גילינו שבפעילות זו גלום פוטנציאל רב. לאור זאת ביקשנו את ויוי גלעד לקבל על עצמו את ניהול הענף ששמו הוסב ל"טרקטורם", ויוי נענה למשימה. כפי שויוי מפרט במאמרו שלהלן הצבנו לעצמנו מטרה יומרנית, ונקווה שנעמוד בה.

לסיום אני רוצה להודות לכל העושים במלאכה..

ויוי גלעד

"טרקטורם" – ענף "חדש" ברמת יוחנן

מזה כמה שנים שדורון יפה עוסק, בנוסף לניהול המוסך, גם ביבוא כלים חקלאיים, בתחילה לענפי הקיבוץ בלבד, ועם הצטרפות נדב ברמן לפני כמה שנים החלה הפעילות להתרחב, עד שבשנה שעברה החלו גם  מכירות ללקוחות חיצוניים.

לאור הגידול בהיקף ובאופי הפעילות, החליטה לפני כחודשיים ההנהלה הכלכלית למסד את פעילות יבוא הכלים החקלאיים (יחד עם המוסך והמסגריה) כענף במיגזר העיסקי של הקיבוץ

ושמו בישראל "טרקטורם".

הענף כולל שלוש מחלקות :

מחלקת מוסך -  מהווה למעשה את המוסך הקיים, עליה תיתווסף פעילות של התאמות כלים מיובאים לדרישות הלקוחות הישראליים, ותיקון הכלים המיובאים (הן במוסך והן בשטח).
מחלקת מסגרייה – מהווה למעשה את המסגריה הקיימת, כאשר הכוונה להרחיב ולפתח את הפעילות בה על בסיס כוח האדם והציוד הקיים כיום.

מחלקת יבוא כלים חקלאיים - עוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של כלים חקלאיים.
נכון לתחילת שנת 2008, מייבאת המחלקה 4 סוגי כלים, מ-5 יצרנים שונים :

1. מעמיסים גלגליים ("שופלים") מתוצרת חברת "Weidemann" הגרמנית.
2. טרקטורים מתוצרת חברת "Farmtrac" ההודית.

3. מלגזות שדה מתוצרת חברת "Agria" הספרדית.

4. מרסקות גזם מתוצרת חברת "Agrimaster" האיטלקית.

5. מרסקות גזם מתוצרת חברת "Ventura" הספרדית.

המחלקה מעסיקה אנשי שיווק, וכן משווקים עצמאיים ("פרילנסרים"), ונותנת שירות לכלים הנמכרים:

במוסך רמת יוחנן, ובאמצעות ניידת שירות עצמית, כמו גם באמצעות ניידות שירות עצמאיות אחרות.

עובדי הענף

כיום מועסקים בענף 6 חברים ו-7 שכירים על פי הפירוט הבא:  

ויוי גלעד – מנהל הענף (במשרה חלקית).

נדב ברמן – מנהל שיווק ותיפעול.

דורון יפה – מנהל מוסך, אחזקה, מו"פ והדרכה.
יעל ברמן – מזכירה, לוגיסטיקה וגבייה.
עובד מלחן (שכיר) – משווק.
ראיף –מנהל מוסך.
זוהר בן בורהום, סאלח (שכיר), קוסטיה (שכיר) - עובדי מוסך.
מוחמד כנעני (שכיר) – איש שירות שטח.
פואד, אשר (שכירים) – מסגרים.

בעתיד, עם העליה המקווה בהיקפי הפעילויות, תישקל הוספת כוח אדם על פי הצורך.

בחודש שעבר אישרה הנהלת הענף את תוכנית העבודה של הענף לשנת 2008, הכוללת מכירה של כמה עשרות כלים (מכל הסוגים שלעיל), והגעה למחזור מכירות (כולל המוסך) של

כ- 8 מליון ₪ עם רווח תיפעולי של כ-800 אלפי ₪ (כ-10%).

לפני כשבועיים הבאנו מכולה מאיטליה, ובה 15 מרסקות גזם אשר חלקן כבר נמסרו ללקוחות.
בשבוע שעבר השתתפנו (לראשונה בהיסטוריה!) בתערוכה החקלאית הגדולה של השנה "אגרומשוב", שנערכה בגני התערוכה בתל אביב, זאת לצד שאר המתחרים המסורתיים הפועלים בענף (וגם חברה "קטנה" בשם פלרם הציגה שם).

הופעה זו סיפקה לנו חשיפה חשובה בקרב קהל הלקוחות הפוטנציאליים והראתה לנו כי בהשוואה להיצע המוצרים שמציעים המתחרים, אין לנו מה להתבייש (ובתחומים מסוימים אף יש לנו יתרון עליהם)..

שם האגודה                       :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                  :    10/12/2007

מספר חברי ועד ההנהלה     :    13

שמות המשתתפים בישיבה  : אודי פלד, אליעזר גוטמן, נתי אבן דר, יהודית אפרת, לינט חורש,  
עדנה לקח, רפאל דינסטג, דוד דוידוביץ, גלעד צוקרמן.

נעדרים: ישי קציר, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, יונת מולכו.

מוזמנים: דורון קפולניק, יעל ועופר לביא, דליה וגדי רוסלנדר, רחל ומאייקה יפה, שרה'לה וברני סאלווה, שלמה רייזנר, ריפי ואיתי שהם.

סדר היום:

1. שיפוצי "שלישיות צפון".

הוחלט:

1. המזכירות מאשרת המשך שלבי התיכנון והשיפוץ של בתי השלישיות, הנעשים על פי סקיצות שאושרו על ידי ועדת התיכנון והבנייה. על ההתחשבנות בין דיירי השלישיות ובין הקיבוץ  יחול (כמו בכל השיפוצים והבנייה החדשה) מה שיוחלט על ידי הקיבוץ במוסדותיו המוסמכים.

2. המזכירות אינה רואה צורך בהקמת צוות מיוחד חדש שיעסוק בנושא ההתחשבנות בין הקיבוץ ובין דיירי השלישיות, וחוזרת על החלטתה מיום 13/11/2007 (הפרוטוקול פורסם ב"ברמה") שקבעה כדלקמן:

"המזכירות החליטה שלא לסטות מן המצב הקיים, לפיו מי שמטפל בנושא בשנים האחרונות הוא הצוות שנבחר ליישום תקנון עיקרי השיכון, ולהטיל על חבריו שאינם דיירי השלישיות הנוגעים בדבר,לגבש הצעה לעניין חישוב עלויות הסטנדרט לגבי השלישיות, כפי שהדבר נעשה עד היום לגבי כל שאר סוגי הדירות, ובהתאמה לאופי המיוחד של שיפוץ השלישיות. כל זאת תוך זמן קצוב, ותוך שאיפה להגיע להסכמה עם דיירי השלישיות, כפי שנעשה עד היום עם דיירי כל השכונות האחרות".

3. לאור הקושי שהביעו חלק מדיירי השלישיות בעבודה עם ממלאי תפקידים, המליצה המזכירות למנות חבר שיפעל כמקשר בין הדיירים שיחפצו בכך ובין הוועדות וממלאי התפקידים.

4. המזכירות שמעה דרישתה של יעל לכנס אסיפה ביום רביעי 16/1/2008 על מנת להמשיך ולדון בנושא חישוב עלויות הבנייה מעל לסטנדרט, ואת דיווחו של דורון לפיו הצוות (על פי סעיף 2 לעיל) עומד לפני השלמת המלצותיו בנושא התחשבנות קיבוץ/דייר.

אודי הציע לדחות קיום האסיפה עד לאחר קבלת המלצות הצוות, ובכל מקרה, ביקש לפטור אותו מהובלת הדיון באסיפה מטעם המזכירות. המזכירות החליטה להשאיר שיקול הדעת לגבי כינוס האסיפה בידי אודי כמזכיר היוצא ואליעזר כמזכיר הנבחר.

רשם – אודי.

עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ

בְּיוֹם חוֹרֵף בָּהִיר בַּשָּׁמַיִם מוֹשֶׁלֶת

מֵאוֹפֶק אֶל אוֹפֶק כִּפַּת הַתְּכֵלֶת,

כִּזְכוּכִית שְׁקוּפָה צָלוּל הָאֲוִיר

וּמַבְהִיק הָעֵשֶׂב מֵאֶגְלֵי טַל קָרִיר.

פּה וְשָׁם עָנָן צֶמֶר גֶּפֶן לָבָן שָׁכוּחַ

תָּלוּי בַּשָּׁמַיִם כְּמִפְרָשׂ אֵין בּוֹ רוּחַ,

יַאֲדִימוּ שׁוּלָיו עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.

בַּבּקֶר אַחֲרָיו כְּמוֹ קָרְסוּ הַשָּׁמַיִם

מֵעֲטִינֵי עֲנָנִים עֲמוּסֵי מַיִם

פֵּרְקוּ מִטְעָנָם וְהַשֶּׁמֶשׁ הִפְצִיעָה

מֵעָלַי כָּחוֹל וְזוֹהֵר נִפְרַשׁ הָרָקִיעַ.

ראובן עזריאלי  8.1.08

דדי יניב

"דברים שרואים מפה -– רואים מכאן"

למי שלא הבחין בדבר, בשנים האחרונות (כ- 6-7)  "עמד הזמן מלכת" ברמת יוחנן.

הוטל וטו על ידי ממלאי התפקידים העיקריים על כל ניסיון של התייחסות ודיון ציבורי בנושאים הקשורים לעתיד, בהתפתחויות ובהתאמות נדרשות למה שמתרחש מסביבנו ובתוכנו.

ההחלטות נתקבלו על פי ההכרח ולחצים, והתייחסו "אד הוק" למתן תשובות לעכשיו, מהיום להיום.

אבל – הזמן כדרכו, לא עוצר מלכת, ומאורעות ושינויים מפליגים התרחשו ומתרחשים הן מסביבנו בארץ ובקיבוצים, והן בתוכנו פנימה.

רמת יוחנן, כקיבוץ וכקהילה, השכילה בעבר לנסות ולחזות התפתחויות עתידיות, ועל ידי כך לנצל הזדמנויות (לעיתים "לקדם את פני הרעה"), ולהכין את הכלים שנתנו מענה לשינויים הצפויים. זה היה מקור כוחה.

עתה, כשממלאי התפקידים הלכו/הולכים למחוזות אחרים, אולי נפתח מחדש הפתח לדיונים ולתהליך קבלת החלטות  שכה היו נחוצים בשנים האחרונות.

באופן מיידי אני מעלה את הצורך לקבל החלטות בנושא "שייכות  הדירות".

במערכות החיצוניות לנו ובקיבוצים אחרים, הנושא עומד על הפרק באופן אינטנסיבי ביותר. הוא מורכב וסבוך אך קיימת הכרה שהכרחי להגיע לפיתרונו.

החלטות במינהל מקרקעי ישראל (העויין להתיישבות ובמיוחד לקיבוצים) באו והלכו, בג"צ אמר את דברו (המוטעה בעליל) וככל שעובר הזמן התנאים נעשים קשים יותר ויקרים יותר, וחלון ההזדמנויות הולך ונסגר.

תכנית מיתאר ארצית חדשה (תמ"א 35) מצמצמת עד סוגרת אפשרויות הבינוי של דירות צמודות קרקע באיזורנו, ובכלל מצרפת את רמת יוחנן (יחד עם אושה וכפר המכבי) למירקם העירוני של קריית אתא.

ובתוכנו פנימה – בנייה חדשה, הרחבות ושיפוצים נראים לעין בכל אתר ואתר, והחברים משקיעים בדירה "שלהם" מכספם (ואת הבונוס שקיבלו על חשבון העתיד) סכומים של עשרות אלפי ₪ ויותר מזה.

המצב לפיו הדירה שייכת לקיבוץ והחבר אך דייר בר-רשות בה בפועל הסתיים!

לא הוחלט על כך אך בשטח והאישורים שניתנו (וגם שלא ניתנו) יצרו ויוצרים בעצם הימים האלה מצב חדש.

את המצב החדש הזה צריך להסדיר כעת בהחלטות על שינוי הסטאטוס!

כל דחייה נוספת תגביר את אי הוודאות והעיוותים ותיגרום לשיקולים לא נכונים של החברים כפרטים, ולהוצאות ציבוריות עצומות מיותרות בעתיד.

בשביל לקבל החלטות כאלו, נכונות ונבונות, נדרש תהליך של הכנה ולימוד, זיהוי ההתפתחויות העתידיות ועל פיהן דרכי הפעולה האפשריות והמתאימות ביותר עבור חברי רמת יוחנן, כיום ולעתיד הקרוב והרחוק.

ידוע לי שישנם חברים שעסקו בנושא ואף הגיעו להצעות מעשיות. אני מציע שהמזכירות / הנהלת הקהילה תיזום לאלתר הקמת "צוות מומחים" שעליו יוטל להכין הצעות ולהמליץ על הפיתרון האפשרי והפעולות המשתמעות מכך להתאמת הסטטוס של "שייכות הדירות".

הצעות אלו יובאו לדיון וקבלת החלטות על ידי כלל ציבור החברים והחברות ברמת יוחנן בדרכים המקובלות, הפתוחות, והדמוקרטיות שלנו..

אבנר אחיטוב

אין לי יעד

קריאת מאמרו של דדי (והמצב בכלל) הזכירה לי קטע מהסרט "עליסה בארץ הפלאות". (המלל מזיכרוני ויתכן ולא 100% מדוייק.) כל מילה מיותרת להצגת מצבנו.

עליסה הולכת בדרך ופוגשת את החתול היושב בצומת דרכים.

עליסה: תגיד לי לאיזה כיוון עלי ללכת?

החתול: תגידי לי מהו היעד שאליו ברצונך להגיע, ואומר לך את הכיוון.

עליסה: לא איכפת לי לאן אגיע. (או במילים אחרות, אין לי יעד).

החתול: אם כך, בכל כיוון שתיפני תגיעי ליעדך..

מאייקה יפה

לעבור לשלב הבא

(קטע רלוונטי מתוך רשימה שפורסמה לפני כמה שבועות).

יש הכרח לעבור במהירות לשלב הבא בנושא השיכון ברמת יוחנן. יש לבצע מהלכים מהירים להסדרת שיוך דירות לחברים, ולהיפרד מהמהלך הנוכחי שכבר השיג את רוב יעדיו בבנייה (מהלך זה אינו צריך לעמוד בסתירה למבנה של קיבוץ שיתופי כפי שרמת יוחנן כיום). זאת משתי סיבות עיקריות:

א.     כיום משאבי תקציב עצומים מושקעים בבנייה והרחבות מיותרות. אנו הולכים בדרך בזבזנית, הן מנקודת המבט של החברים והן מנקודת המבט של הקיבוץ.  חברים רבים היו מעדיפים להשתמש בכספים אלה למטרות אחרות, במידה ולכספים אלו הייתה עבורם אלטרנטיבה. החברים בונים כי הקיבוץ נותן ומאפשר אותם כספים אך ורק למטרה זאת, ללא כל אלטרנטיבה אחרת, והאבסורדים רבים וידועים.

ב.     חברי הקיבוץ שמשקיעים כיום את מיטב מעט חסכונותיהם ולוקחים הלוואות מהקיבוץ לביצוע בנייה פרטית בדירות, בעצם מעניקים כיום את חסכונותיהם לקיבוץ ומשביחים את נכסיו. חברים שהשקיעו מאות אלפי ₪ בבניית דירתם, במידה ויעזבו את הקיבוץ או את העולם, לא יוכלו לממש את השקעתם בעצמם או על ידי יורשיהם, ויש כאן בעייה גדולה. על פי המצב החוקי כיום, כל הדירות הן בבעלות הקיבוץ, ולחבר המתגורר בדירתו, ובה מושקע מיטב כספו, אין כל בעלות או מעמד חוקי..

חבלה בכלי רכב.

לאחרונה נתקלנו שוב (מספר פעמים) בתופעה של חבלה בצמיגים של כלי רכב העומדים בלילה במקומות חנייה מוסדרים. אם יש למי מן החברים/בנים טענה לגבי מי שמחנה רכב במקום שאינו נראה לאותו אדם, הוא/אתה מתבקש לפנות בעניין למזכיר, או לאחד מממלאי התפקידים.

תופעות כאלה מאלצות אותנו להשקיע כספים מיותרים באמצעי מעקב מחד, ומאידך, עלולות לגרום לנו לערב את המשטרה ולהכניסה לתוך חצרנו, דבר שאנו משתדלים להימנע ממנו.

"שיוך דירות".

ירמיהו ביקש ממני להתייחס לנושא המורכב, ואני עושה זאת "על קצה המזלג".

לשיוך שתי פנים. א). "שיוך ריאלי" – דהיינו הקניית זכויות בנכס המקרקעין עצמו. הזכויות בהן מדובר הן "חכירה לדורות", שהיא שכירות לתקופה ארוכה. החכירה נעשית מול מינהל מקרקעי ישראל הנשאר כבעלים של הנכס. נכס המקרקעין הוא הקרקע (המגרש) והמבנה הבנוי עליה. (לעניין זכות בעלות או חכירה לדורות לא ניתן להפריד בין הקרקע והבנוי, ומחובר אליה דרך קבע).  ב). "שיוך חוזי" – דהיינו הסדר שאינו מקנה זכויות בנכס עצמו אלא בפירותיו, (כספים הנובעים מהשכרתו או מכירתו) ואולי גם זכויות נחותות מזכות הבעלות או החכירה, כגון זכות "שכירות" או "שימוש".

הזכות "החזקה" והחשובה יותר היא כמובן הזכות "הריאלית". על מנת להקנות זכויות כאלה בקיבוץ, נדרשות פעולות הכנה רבות, ובעיקר ביצוע "פרצלציה",  דהיינו חלוקת שטח המגורים למגרשים, כולל הקניית זכויות שימוש ומעבר בנכסים שכנים, הסדרת חניות וכו'.

ההסדר היחיד הקיים היום לפיו ניתן לבצע שיוך ריאלי היא החלטת המינהל מספר 751.

על פי כל הבדיקות שעשינו עד היום, ועל פי כל ההמלצות של המומחים לדבר, שיוך על פי החלטה 751 אינו כדאי לרמת-יוחנן, בראש וראשונה מבחינה כלכלית. שיוך כזה מתאים לישובים בהם מתקיימים שני תנאים: (1) יישוב פריפריה, ששווי הקרקע (המגרשים) בו על פי הערכת המינהל הוא נמוך ושואף לאפס  (2) הגיל הממוצע של חברי הקיבוץ הוא גבוה.

בישוב כזה, דמי היוון החכירה שיחולו על החבר בגין השיוך הם נמוכים. מאידך, בישוב כמו רמת-יוחנן, בו הקרקע מוערכת בשווי גדול (מאות אלפי שקלים למגרש) והגיל הממוצע של החברים (ומכאן גם הוותק) נמוך יחסית, כרוך שיוך לפי 751 בתשלום מיליוני שקלים רבים למינהל.

השיוך לפי 751 כרוך בקביעת "יום קובע", שמשמעותו היא שכל מי שהתקבל לחברות בקיבוץ לאחר אותו מועד, אינו זכאי כלל על פי ההסדר. אם היינו מקבלים ההחלטה ב – נניח – שנת 2000, כל עשרות הבנים שהתקבלו לחברות לאחר אותו מועד לא היו כלולים בהסדר. (פיתרון חלקי לבעייה נקטו קיבוצים בדרך של קבלה "סיטונאית" של בנים – לרבות בנים הנמצאים דרך קבע בחו"ל – לחברות, לפני החלטה על "היום הקובע", אבל כמובן נשארים "בחוץ" כל מי שהתקבלו לחברות לאחר מכן).

את חסרונותיה (הנ"ל ורבים אחרים) של החלטה 751, ניסה המינהל לתקן בהחלטה מאוחרת יותר, החלטה 979, העדיפה לישוב כמו רמת-יוחנן עשרות מונים. דא-עקא, שהחלטה זו תקועה היום בבג"ץ ולא ניתן ליישמה. רמת-יוחנן, וקיבוצים רבים הדומים לקיבוצנו, ממתינים "בכיליון עיניים" להשלמת ושיחרור ההסדר החדש.

עניין אחר. בלי להיכנס לדיון בנושא "השינוי", יש לדעת שעל פי "תקנות הסיווג", שיוך ריאלי משמעו שינוי התקנון ושינוי סיווג הקיבוץ מ"קיבוץ שיתופי" ל"קיבוץ מתחדש" בטווח המיידי, והפיכת הישוב מ"קיבוץ מתחדש" לישוב קהילתי (או מושב עובדים) בטווח הארוך.

מדוע ? משום שברגע בו הופך החבר, שהוא היום "בר-רשות",  ל"בעלים" בדירה (ובמגרש), משתנים גם הכללים לגבי עזיבת האגודה השיתופית. נכון להיום, מי שרוצה לעזוב את האגודה השיתופית הקרויה קיבוץ רמת-יוחנן, חייב (סעיף 64 בתקנון הקיבוץ): "... לפנות מקרקעין המוחזקים על ידיו ... ולעזוב את תחום הישוב הקיבוצי, עם התלויים בו ...".

ברגע בו מועברות זכויות הקיבוץ במקרקעין מן הקיבוץ אל החבר (וזו משמעות השיוך – הקיבוץ מחזיר הזכות במקרקעין למינהל, והמינהל חותם הסכם אישי עם החבר) נוצר מצב בו חבר העוזב את הקיבוץ כאגודה, אינו חייב לעזוב את הקיבוץ כישוב.  החבר "העוזב", זכאי להמשיך להתגורר בנחלה הרשומה מעתה על שמו. הוא אינו חבר האגודה, אינו "מכיר" את המזכיר ואינו קשור בתקנות האגודה. ממילא לא חלים עליו גם כללי "רשת ביטחון" או "מס קהילה", או"עזרה הדדית" וכו',  בהם מחוייבים רק חברי הקיבוץ.

החבר שהפך תושב מחוייב רק בכללים "המוניציפליים", לרבות תשלום מס וועד מקומי (בשיעור המאושר על ידי שר הפנים, ושאינו עולה על 30% מן הארנונה שגובה המועצה האזורית – שזה "גרושים") ובתשלום סביר עבור שירותים שהוא קונה מן הקיבוץ – אם הוא קונה שירותים כלשהם.

הדעת נותנת, שלאחר השיוך הריאלי של המקרקעין, ובוודאי לאחר שיוך נוסף של הזכויות בנכסים היצרניים, במלים אחרות, לאחר שהחבר קיבל +/- כל מה שהיה יכול לקבל מן הקיבוץ, הוא, לפחות "החזקים" בעלי כושר ההשתכרות הגבוה וכן חברים מבוגרים שילדיהם אינם מתגוררים במקום – יודיע על "עזיבת הקיבוץ" וימשיך להתגורר כאן כתושב.

כאשר מספר התושבים עובר את ה- 50% מאוכלוסיית הישוב (הכוללת כל מי שרשום כתושב הישוב וגילו מעל 17 שנה), חייב הישוב לבחור ב"וועד מקומי", הבא במקום "המזכירות", (הנהלת הקהילה) בכל העניינים הנוגעים לאורחות החיים של הישוב (חינוך, תרבות, נוי, תשתיות, בריאות ציבורית ...). מזכירות הקיבוץ הישן ממשיכה לעסוק רק בנכסי האגודה (שלא הופרטו) כגון נכסי החקלאות, תעשייה, המקרקעין שנותרו בבעלות האגודה "הישנה".

בשל כל החסרונות, הכלכליים והאחרים, של השיוך הריאלי (על פי הדין החל היום), מחפשים המומחים שיטה של "ללכת בלי ולהרגיש עם", שהוא "השיוך החוזי".

השיוך החוזי אינו מקנה לך זכויות במגרש ובדירה כמו השיוך הריאלי, אבל הוא יכול לפתור בכסף, את השאיפה הלגיטימית בת שלושת הראשים:

א). לתת לך את שווי המקרקעין במקרה של עזיבת הקיבוץ (בדרך כלל פחות זכויותיך בגין "דמי עזיבה", אם כי קיבוץ עשיר יכול תיאורטית ליצור מנגנון של "גם וגם").

ב). לאפשר לך להוריש סכום המבוסס על שווי המקרקעין לצאצאיך במותך.

ג). במסגרת הנ"ל, גם להחזיר לך את שווי ההשקעות שהשקעת בנכס מכספך הפרטי.

(אני לא נכנס כאן למנגנון הטכני הכולל פרמטרים שונים כגון: וותק החבר, זוג או יחיד,  "פחת" הדירה וההשקעות הפרטיות, עקרונות שומת השווי וכו').

לפחות לגבי אותם חברים (ואני מעריך שזה הרוב) אותם מעניין הצד הכספי ולאו-דווקא "המגרש/דירה" המסויימים, הפיתרון הכספי הוא אפילו נוח יותר שכן הוא מדלג על שלב המימוש (מכירת הנכס לקיבוץ או לצד שלישי) והחלוקה בין מספר זכאים (יורשים) פשוטה יותר.

אם לא יתממש תוך זמן סביר הסדר סביר המאפשר שיוך ריאלי סביר, אין ספק שיותר ויותר קיבוצים (ובוודאי החזקים/שיתופיים) יפנו להסדר השיוך החוזי. הסדר זה הוא, כאמור לעיל, כספי בלבד. הוא אינו "מזעזע את אושיות הקיבוץ" ואינו מאיים על ההרכב הדמוגראפי ועל אופי הניהול העצמי של הישוב.

מובן שגם השיוך החוזי (הכספי) אינו פשוט. מדובר במיליוני (על ציר הזמן עשרות מיליוני) שקלים. הבעיה המרכזית היא שהוא יוצר – או עשוי ליצור – מצב בו חברים שכבר "קיבלו" מהקיבוץ "דירות פאר", יעבירו, או יורישו לצאצאיהם שבתוך הקיבוץ או מחוצה לו, מיליוני שקלים, מאותו תקציב שצריך לשמש לבניית ושיפוץ דירות לחברים שעדיין לא זכו.

נושא ההשקעות הפרטיות שהשקיע חבר בדירתו הן "תת-פרק" בפני עצמו, שגם הוא מעורר קשיים. ברור שלא מדובר בכל סכום שהחבר השקיע, אלא בסכום שהוצא בפועל עד תקרה מסוימת. מסכום זה יש להפחית בגין השנים בהן נהנה החבר מהשקעתו ו/או בגין הפחתת ערך ההשקעה. כמו כן יש להפחית את שווי השינויים שידרוש לבצע החבר הנכנס ואת שווי הסל החלקי שיקבל החבר הנכנס, על פי החלטותינו האחרונות. (החבר היוצא השקיע באופן פרטי לפי מה "שמצא חן" בעיניו – קרי אשתו – והחבר הנכנס כמובן רוצה דווקא סידור אחר, אולי אפילו את הסידור המקורי שאותו שיבש בכספו הפרטי זה שיצא).

אם (נניח) נגביל "החזר השקעה פרטית" לסך 100,000 ש.ח., יסתבר לנו שההחזר עשוי להיות זעום ביותר (תלוי כמה שנים התגורר החבר בנכס לאחר השיפוץ). אז (כשיתברר שבמקרים רבים אין לקיבוץ יתרון אמיתי הניתן למימוש מהשקעתו הפרטית של החבר) תישאל השאלה, מדוע להחזיר כספים פרטיים דווקא למי שהוציאם למטרה אחת ולא למי שבחר להוציאם למטרה אחרת, וכו'.

יחד עם ולמרות כל האמור לעיל, אין לי ספק שנושא השיוך הריאלי או החוזי הוא חשוב וראוי לדיון וגם לביצוע, בבוא העת..

עזי זבולון

כבודה הנרמס של האדמה

קראתי בעיון את סקירותיהם של דניאל פרי בנושא הבנייה, של אבנר בנושא פיתוח מתוכנן ומתבצע, ואת רשימתו של ארנון אשד על הישגיה המפליגים של חברת פלרם פלטוב.

כשאתה קורא את המספרים ואת האחוזים הגואים משנה לשנה בהכנסות, הגידול בשטח הבנייה, בשטח מגרשי החנייה, בגידולם של משטחי האספלט שצצים כמו פטריות לאחר הגשם, אתה ממש נפעם מיכולתה הבלתי מוגבלת של רמת יוחנן להלביש את עצמה בשלמת בטון ומלט.

אך, עם כל הכבוד וההתפעמות שאוחזת אותנו לנוכח יכולתנו הכלכלית, אני חוזר שוב לאותו עניין "זניח" (ככה התייחס דדי ברשימתו לגבי בעיות שהיו בארצות הברית עם הקמתו של המפעל החדש) שנקרא איכות הסביבה. שטחים חקלאיים פתוחים שהולכים ונרמסים, פשוט נעלמים, ואין פוצה פה ומצפצף. (מציאות כלל עולמית).

אני חוזר ושואל, האם איבדנו את אותה הערכה לאדמה שהייתה בעבר הלא כל כך רחוק מקודשת ממש, אחת מאבני היסוד לכל תפיסת עולמנו, הן הערכי, והן הכלכלי.

נכון, קשה לה לאותה אדמה מבורכת להתמודד עם עגל הזהב החדש, עם הכסף שעל פיו יישק דבר. הנדל"ן המניב, הרכוש, יכולת הקנייה, יכולת הבילוי ומה לא, הכל בזכותו של יותר ויותר כסף שאנו משופעים בו. האם זו התכלית, האם זהו הערך העליון שהשתלט עלינו.

שני השטחים החקלאיים, שתי הריאות הירוקות שנושקות לדרומה ולצפונה של רמת יוחנן "בית צפון" ו"שמיר", הן האחרונות שנותרו כחלקות שעברן גדוש בהנבת יבולי ברכה, ובנוסף, זכו לככב בחגי העומר הרבים שנחגגו בהן לאורך כל השנים. שתי החלקות הללו מיועדות להיעלם, מיועדות להפוך לשטחים בנויים.

איפה כל אותם חברים ששמירת הטבע כה חשובה להם, איפה כל אותם חברים שניקיון האוויר כה חשוב להם, מדוע לא נשמע קולם?

רק גבעות אושה העתיקה נחשבות לערך טבע שיש לשמרו.

האם רק איזור התעשייה סביבנו גורם לזיהום האוויר אותו אנחנו נושמים? איפה קולם של אנשי עמותת איכות האוויר, האם עוד ועוד כלי רכב מונעים בדלק, עוד ועוד מגרשי חנייה מצופי אספלט אינם גורמים מזהמים כשמדובר באוויר, האוויר במרחבה של רמת יוחנן.

רמת יוחנן הגדילה בשנים האחרונות את השטחים הבנויים, הן במבני מגורים והן במבני משק, בהיקפים עצומים. אני חוזר ושואל, האם אין מקום לעצור ולחשוב עד לאן, עד כמה. אני משוכנע שיש אלטרנטיבות. הריסת שתי החלקות "שמיר" ו"בית צפון" היא עוול משווע..

בנציוני כבר לא...

חברים שימו לב! החלפנו את הווטרינר. מהיום הווטרינרית שלנו היא מירב, והמרפאה שלה נמצאת בקריית אתא. היא תגיע ביום חמישי ה – 25.1.08 בשעה – 19:30 (שימו לב השעה השתנתה). קבלת פאציינטים תהיה כרגיל במחסן הכללי. כל הנזקקים מוזמנים. אביהו ואסתי..

ירמיהו

גבר השכל הישר

לילות קררררים מאוד עוברים עלינו יחד עם כל עמישראל, והאמת היא שגם בבקרים אין הנחות. השמים הבהירים מתעתעים, והשמש העצלנית מנסה ללא הצלחה יתרה, להפשיר את הכפור. כפור שאפילו זקני הרמה ומקובליה לא זוכרים ארכני וקטלני שכמוהו. אפשר אולי להתנחם בעובדה שאצל שכנינו בעמק, הטמפ' צונחת עוד יותר.

וזה מתחיל על הבוקר, מול החלון של המכבסה, דבר נפלא קורה, בדיוק בשעה 6:50 מתחוללת במזרח, במעבר שבין החושך לאור, באותם שמים בהירים וקפואים, זריחה צבעונית מופלאה. כן, יש חיים מעבר לבועה הפרטית שלנו. יש המשך.

תוך שלוש ארבע דקות, המראה הזה מתאדה אל יום רגיל בהחלט. ואני חושב לעצמי, ההתחלה הזו לא ממש מחממת, ולא ממש עוזרת נגד הקורררר, אבל רגע החסד הזה טוב לנשמה, טוב בשביל להתאפס על עצמך, לפתוח את העיניים אל הסובב, לברך על היש ולברר לעצמך את מקומך בתוכו. הצלילות הקרירה הזו מאוד מחדדת את נקודת המבט על הדברים היותר חשובים, והפחות חשובים בחיינו המשותפים (עדיין?). צלילות שמרככת קצת את העכִירוּת הלא נחוצה שמלווה את חיינו בזמן האחרון, ויכוחים שיש בהם המון "רק כך" ומעט מאוד "אולי אפשר גם אחרת". זה כמובן לא עושה את ה"איך" ל"אחר", ולא עושה אותנו לצודקים יותר או צודקים פחות, זה רק... קצת מרגיע. קצת.    

מלכתחילה לא פיקפקתי בכשרותו וכישרונו של דניאל למלא את תפקידו, ולא ראיתי כל צורך לאשרר זאת. מאוד חששתי שניכשל הפעם. אולם מכיוון שהדרישה הועלתה, (וגם התבצעה), והתוצאה חיובית (למי שחושב כמוני), אני מרוצה. נדמה לי שעם הבחירה המחודשת הזו, גבר השכל הישר.

ואסור לנו לבלבל בין היוצרות.

אין לדעתי להקיש מתוצאות הקלפי, אמירה לגבי כן או לא שינוי. יש לעשות הפרדה ברורה בין העבודה החשובה שצריכה להיעשות יום יום על מנת לתפעל את המערכת המסובכת (והבלתי אפשרית) שנקראית קיבוץ, ובין הצורך (תלוי בנקודת המבט של המסתכל) לעשות שינויים ותיקונים הכרחיים.   

אמנם היום, כשהעתיד הנראה לעין לא כל כך ברור לקבוצה גדולה של חברים, יכול מאוד להיות שיש אפילו חברים שמרגישים שהאדמה הקיבוצית כבר נשמטת מתחת רגליהם, אי אפשר להתעלם  מהחשש האמיתי הזה של שינויים אפשריים באורחות חיינו, (חשש שנעשה אולי יותר מוחשי עם לכתו של אודי לפלרם.)

צריך להיות מאוד ברור - את אורחות חיינו נשנה רק אם רובנו נסכים לכך, ובעניין הזה אין הבדל בין אצבע לאצבע. כל אחד הוא קול אחד. נכון הוא שמי שנמצא בעמדת השפעה יכול לדחוף לקידום עניינים שהוא רואה כחשובים, אך בסופו של יום קולו שווה לכל קול אחר. ולכן האישור המחודש וברכת הדרך שניתנו השבוע לדניאל היא חשובה קודם כל בגלל הסיבה הפשוטה, הנדושה והחבוטה - כולנו בשר ודם, המלאכים  המוצלחים, או גאונים אחרים, לא מחכים בתור על מנת למלא תפקידים מרכזיים ברמת יוחנן, קל וחומר תפקידים שיש עימם אחריות ועמידה בקו החזית מול חברים ומשפחות ורצונות שונים, שלא פעם לא באים על סיפוקם בגלל סיבות כאלה ואחרות, ומעוררים מחלוקת.  

כנראה שאין דרך לספק את כל הרצונות של כלל החברים, וחייבים להגיע לפשרה, גם אם היא לא מוצאת חן בעיני, או בעיני מישהו אחר. אני אישית לא תמיד שלם עם כמה מההחלטות שמתקבלות בפורומים ביצועיים שונים, לא מבין למה, ואיך, ומדוע התקבלו, אך מאחר ואני לא בעמדת ביצוע, אני אומר שאם יש ביקורת, היא צריכה להיות מידתית, להיאמר במקומות הנכונים ובטונים הנכונים. חשוב לגבות את ממלאי התפקידים, ויחד עם זאת לא להניח להם לעשות כרצונם. אני מאמין שגם להם חשוב לדעת שיש התייחסות, תשומת לב, ביקורת, (אם נחוץ),  ופירגון, בעיקר בגלל אותו מצפן שמכוון את מעשיהם, שלא יהיו נעשים בחלל ריק.

והעיקר - לאחר ההתעסקות והמשא ומתן המתיש היומיומי מול החברים, שדורש משאבים נפשיים אמוציונליים לא קטנים - עדיין יש לאותם ממלאי תפקידים, קיבוץ גדול מסובך ומורכב שצריך לנהל אותו, לדאוג להמשכיות, לפרנסה, לאיוש, לאיזון, לתקציבים, לחינוך ובריאות, לקיום החלטות ותקנונים ומה לא. עדיין יש ענפים, מוסדות ושירותים שצריך ל"עזור" להם לתפקד כמו שצריך... (ויש עוד הרבה מה לעשות על מנת לשפר בשטח הזה.)

את העבודה הזו "מישהו" חייב לעשות.

יהיה זה לוקסוס גדול מדי, לא לבחור לקבוצה המובילה את המיטב שיש לנו ברמת יוחנן. ודניאל פרי, אף שהוא, כמו כולנו, לא כליל השלמות, שייך בעיני למיטב. .

איתן שטייף

על  סין , חתונה – ובכלל

תודה לכל מברכינו לרגל חתונתו של נחשון. אמנם לא הייתה שירה של "מה, מה מתוק מדבש" בטקס, אבל היו כל המרכיבים של חתונה סינית יחד עם ישראלית, בלי אלמנט הרבנות שממילא אינו אהוד עלי, כידוע. היה ייצוג משפחתי נאה, היו כעשרה מחבריו של נחשון שהגיעו מן העיר גואנג-ז'ו, וכמה עשרות מבני משפחתה של לילי, והייתה שמחה רבה. לילי כלתנו מדברת עברית, כידוע, והחיבור בין המסורת הסינית להתנהגות הישראלית מבטיח און-כלאיים והצלחה (אני מקווה).

בימים המעטים שעברו עלינו בשנגחאי טיילנו בעיר וסביבתה, רכשתי לעצמי כמה תובנות על סין, ואשתף את הקוראים בכמה נקודות:

הכמויות - מי שאומר שיש מיליארד וחצי סינים - מטעה. יש הרבה יותר... עמדנו על המדרגות מול המדרחוב של שנגחאי ביום שני אחה'צ. המדרחוב ברוחב 100 מטר ואורך כקילומטר – מכוסה בראשים שחורים של סינים ( הגנים של בלונד ושל שיבה חסרים להם, כנראה ) - רק כאן היו כמיליארד...

הכל צפוף עד אין מתום, ולכן יש להם הבנה לדרישה של ילד יחיד למשפחה. בעוד 15-20 שנה, כאשר יהיה קשה מדי למעט צעירים לטפל בהמון קשישים  - ישנו את השיטה.

יכולות - הסינים יכולים הכל! ממרכז שנגחאי לנמל התעופה כ-30 ק'מ שנוסעים ברכבת במהלך 7 דקות, במהירות 300 קמ'ש. הרכבת בהנע מגנטי ללא גלגלים ( כמו השינקאנסן ביפן), והסינים רק רצו להוכיח לעצמם ולעולם כי הם יכולים. 30 ק'מ מספיקים כדי להוכיח, וכאשר יהיה מספיק כסף - יעשו גם 5000 ק'מ, על פי הצורך. כאשר החליטו לסלול מסילת ברזל לטיבט, מהלך 3500 ק"מ - לא עשו מכרז על 3500 ק"מ, לפרוייקט של הרבה שנים. הציגו 35 מכרזים על קטעים של 100 ק"מ - ואחרי שנה כבר נוסעת הרכבת מבייג'ין ללהאסה, במהירות ובהצלחה.                                                         

אופי המשטר ואופי העם - המימשל הסיני הוא לגמרי קומוניסטי באופיו – ההחלטות על בסיס הצרכים הכלליים וללא התייחסות לצורכי הפרט (ידועים הסיפורים על פינוי שכונות שלמות תוך 24 שעות, כאשר רק מודיעים מראש עד מתי עליך להתפנות מביתך עם חפציך...)

מאידך - העם הסיני הוא בעל אופי יזמי-קפיטליסטי מובהק. כל אחד יודע להמציא לעצמו פיתרון עיסקי כלכלי, לפתוח חנות בפינה בת 2 מטר מרובע ולמכור כל מה שאפשר. אפשר לראות סיני זקן יושב עם מקל במבוק יבש ועם סט של סכיני גילוח, מייצר סיבים דקיקים, ומדביק במשך שעה ציור אומנותי מדהים של חתול או דרקון, שעם מסגרת קטנה הוא נמכר היטב ומפרנס את בעליו.

כולם מנוסים במשא ומתן (מה שמציעים לך במאה - תוכל לקנות בעשרים ואפילו בחמש - אם תעמוד על המקח מספיק בתקיפות) , ויודעים מיד עם מי יש להם עסק וכמה אפשר להוציא ממנו.

מספרי מזל - לסינים הרבה אמונות הקשורות במספרים. מספר 8 הוא מזליסט גדול. השגת מספר טלפון נייד שיש בו ארבע ספרות של 8 או יותר - עולה כסף רב. היום כבר ברור כי האולימפיאדה תתחיל ביום 08/08/2008, ואני יכול להבטיחכם כי הפתיחה תהיה בשעה 08.08 של אותו יום (או אולי 18.08). בעניין הזה - אין אפס !!!

היינו בגן ציבורי שיש בו בריכת דגי זהב ,ומעבר רגלי על גשר בעל שמונה פינות (זיג-זאג ). מי שהולך לאורך שמונה הפינות זוכה במזל ( המזל הכי גדול הוא להיחלץ מן הצפיפות, כי כולם רוצים...) .

אפשר להביא מסין המון מתנות, אבל ממילא הכל כבר פה, ובמחיר די דומה... הכי חשוב ומעניין הם הרשמים וההתרשמויות. אין סוף להם, ויש עוד המון לראות. מבחינתי - זו רק ההתחלה....

אייל ברבר 

"זה היה יכול להיגמר אחרת ..."

אור לאחה"צ נכנס/ה נהג/ת לרכב גדול מסוג טויוטה הייס ויצא/ה בנסיעה לאחור מתוך החנייה.

הוא/היא המשיך/כה בנסיעה לאחור בלי להסתכל לאחור ובלי לכוון.

בינתיים מאחור, במרחק של כ - 10 מטר, עמד קלאב קאר.

הוא/היא המשיך/כה בנסיעה לאחור במהירות איטית וחד משמעית ופגע בעוצמה בקלאב קאר.

האנשים שעמדו ליד הכלי צעקו, אך חלונות הרכב היו סגורים והאיש ברכב לא שמע דבר.

הפעם איש לא נפגע.

אבל זה היה יכול להיגמר אחרת, והכל מחוסר זהירות וקלות ראש.

 נדרש מכולנו, כל הזמן, לנהוג בעירנות מירבית ולא להיכנס לשאננות בכל הקשור לנהיגה.

אגב, בעודני כותב שורות אלו, פגע רכב שלנו בחלקו האחורי של רכב אחר. הסיבה - אי שמירת מרחק וחוסר תשומת לב. גם כאן ללא נפגעים.

 בואו נעשה מאמץ וננסה להישאר מחוץ לסטטיסטיקות.

לסיכום, השבוע נגנב רכב שלנו, סקודה אוקטביה 46 ממגרש החנייה ליד בית התינוקות, ביחד עם רכב מאושה.

 אנא, פקחו אלף עיניים החביאו את כרטיסי הקרלוג ומפתחות הרכב הנמצאים בביתכם.

דווחו על כל תנועה חשודה והעיקר -  סעו בזהירות!!!! משרד רכב. .

הודעה מהמרכולבו

ביום ראשון הקרוב 20/1/08 הכלבו והמרכולית יהיו סגורים במהלך היום עקב החלפת מחשבים ותוכנת המחשב.

אחר הצהרים בשעה 17:00 יהיה פתוח כרגיל. במידה ותהיה אפשרות לפתוח בצהריים תגיע הודעת   smsלכולם.

תודה מראש. ישראל עוזרי..

מזל טוב

להדס וכרמי ינון

להולדת הבן הבכור

למאייקה ורחל להולדת הנכד הראשון

ברכות לכל בני המשפחה!

שעת סיפור

ביום חמישי 24.1 בשעה 18:00 איציק לקח ותהל יספרו ויפעילו לפי הסיפור "עץ הבלונים". מחכים למספרים נוספים.

              תודה שחר בר-אב..

תודה

תודה על המילים החמות והרשימה המחמיאה ב"ברמה" מהשבוע שעבר, על התערוכה שלי באולם "יד למגינים" ביגור. לא קל ולא מובן מאליו לפרגן לחבר אחר על דברים שבשיגרה, כמו גם על אירועים מיוחדים ולא יומיומיים. הופתעתי והתרגשתי.

מי שמעוניין לראות תמונות נוספות שלי, מוזמן להיכנס לאתר "פוטולייט", או פשוט לכתוב – עופר זבולון בכל אתר חיפוש באינטרנט ויעלה על הקישור לאתר שלי ב"פוטוליט".

תודה. עופר זבולון..

 חזרה לארכיון