אפור זה יפה / א. פלד
מה שאני רוצה לומר להלן זה לא פילוסופיה אלא פרקטיקה יום-יומית שבתוכה מתקיים גם הקיבוץ.
אפור הוא הצבע ההרמוני ביותר (אולי היחיד) ביקום. במוחו של כל אחד מאיתנו – כמו גם ב"שלט" של הטלוויזיה, ישנו כפתור חשוב שנקרא "קונטרסט"-"ניגודיות". כשאנחנו לוחצים עליו עד הסוף לצד הגבוה – התמונה נהיית שחורה ולא רואים כלום. כאשר אנחנו לוחצים עליו עד הסוף בצד הנמוך – התמונה נהיית לבנה ושוב לא רואים כלום.
תמונת הטלוויזיה – והחיים, מתקיימת רק במירווח וביחסיות המתקיימים בין השחור והלבן. המירווח הזה הוא "מספיק רחב ומגוון" שכן הוא ממלא למעשה את כל השטח שבין שני הקצוות, דהיינו את כל המסך – את כל החיים.
אני לא יודע אם הפילוסופיה של המדע כבר החליטה לגבי קיומם או היעדר קיומם של ערכים מוחלטים בעולם המציאות הפיסית (או אם כבר הוסכם שהיא בכלל קיימת).
אני יודע שאין, ולא ימצאו לעולם ערכים מוחלטים בעולם המציאות החושית, האנושית, החברתית.
חוסר היכולת, או העדר ההכשרה להסכין לאפרוריות החיים, ואפילו ללמוד לאהוב אותה, הוא המקור למחלת הנפש הקשה ביותר בה לוקה האדם – העדר סיפוק ושמחת חיים. זוהי מחלה קשה לאו דווקא בגלל סופניותה, להיפך, דווקא משום שכמו מחלת עור, לא מתים – ולא נפטרים ממנה. זוהי מחלה תת-עורית המציקה וממררת את החיים – כל החיים.
אומרים שההבדל המנטאלי בין איש המזרח ואיש המערב, נעוץ בכך שאיש המערב, כאשר הוא נתקל בבעיה, חש חובה מיידית לפתור אותה. ואילו איש המזרח, כאשר הוא נתקל בבעיה, מלמד עצמו לחיות איתה.
והאמת, כבר אמרנו, באמצע. תמיד בשטח האפור. עלינו לשאוף לפתור בעיות. פיתרון בעיות הוא הקידמה, השיפור המתמיד. ומאידך, לדעת שלא את כל הבעיות נוכל לפתור. שאין פיתרונות מוחלטים של "אחת ולתמיד". שתמיד יישארו שאלות. שכל פיתרון טומן בחובו קושיות חדשות. שהלבן או השחור הם רק אידאה ויש חיים רק בכל הגוונים שביניהם.
אין כמעט דיון בעולמו של הקיבוץ שהדילמה הנ"ל אינה משתקפת בו. עד כמה שזה יישמע מובן מאליו, יישומם של כל תקנון וכל החלטה עוסק בשאלה אחת ויחידה – כיצד ליישם אותם.
לכאורה מה השאלה ? לוקחים את מה שכתוב ו"מיישמים".
אלא שמי שמקלקל את השורה הכתובה הם תמיד החיים, שהם מורכבים ממה שניתן לכתוב גם במיליון מיליוני שורות. ספרי החוקים, והתקנות, והצווים ממלאים כרכים שלמים ... והדיונים המשפטיים נמשכים כל יום. המקרא והמשנה והתלמוד ופרשנותם, ממלאים אלפי שנים ואלפי כרכים ... וההתדיינות והפרשנות נמשכת.
חייבים לקבל את הכלל הבסיסי הפשוט, אפרוריות החיים היא כל-כך רב-גוונית, עד ששום דבר הנרשם "שחור על גבי לבן" אינו יכול לתת לה מענה שלם.
יש אכן מי שמתוך ייאוש או פשטנות או סתם בטלנות, נוקטים בביטוי "ייקוב הדין את ההר", אלא שביטוי זה הוא מטעה ביסודו. הדין אינו עוסק כלל בדוממים אלא באנשים חיים. עולם החוקים לא נוצר עבור "הרים ועצים ואבנים" אלא עבור בני-אדם.
ממילא "ייקוב הדין את ההר" פירושו האמיתי הוא "ייקוב הדין את האדם". ניתן לקדוח בהר חורים ומנהרות והוא יתקיים. והאדם, על אף שנברא כדבר התפילה: "חורים-חורים, חלולים-חלולים" וגלוי וידוע שאינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת בלעדי אלו שכבר נבראו בו, גם אינו יכול להתקיים שעה אחת עם חורים חדשים שנקדח בו.
הקיבוץ הוא ייצור חי. לכן הוא משתנה כל הזמן וימשיך להשתנות. אני מניח שאילו היו מעפילי ביתניה עילית מתעוררים היום לתוך חצרנו, היו משתאים ואפילו מתרעמים על השינויים שחלו בה מאז ועד היום. אף יותר משישתאו ויתרעמו בני הדור החדש על השינויים שיבואו מכאן ולהבא.
כל השינויים יעברו בשלום אם ניזכור שתמונת הקבוץ מורכבת מאנשים, ושכמספר האנשים, מספר הגוונים, ונדע לתת לכל גוון את המשקל היחסי ואת הכבוד הראויים לו ולנו..
פרוטוקול אסיפה כללית
מס. 1/08
תאריך: 2/1/2008
יו"ר : מאייקה יפה
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 35 חברים.
סדר היום:
1. רותם ועמרי קמה – קבלה לחברות.
2. אולגה קלריך – קבלה לחברות.
3. שינוי בתקציב אישי של חברים "יחידים".
4. בקשת דניאל פרי בעניין בחירתו מחדש להמשך הקדנציה.
5. תקנון התיכנון והבנייה – הוצאות תיכנון.
הוחלט:
1. האסיפה ממליצה לקלפי לקבל את רותם ועמרי קמה כחברים בקיבוץ.
2. האסיפה ממליצה לקלפי לקבל את אולגה קלריך כחברה בקיבוץ.
3. אושרה הצעת המזכירות בעניין הגדלת התקציב האישי של חברים המקיימים משק בית
בקיבוץ, כ"יחידים".
4. אושרה בקשת דניאל פרי לעמוד לבחירה מחודשת בקלפי להשלמת הקדנציה בתפקיד.
5. נדונה הצעת
המזכירות בעניין העמדת צוות הבניין לרשות החבר בפגישותיו עם האדריכל
המתכנן את בניית/שיפוץ דירתו, והגבלת מספר הפגישות הללו לחמש (אלא אם נוצרו
נסיבות
שאינן בשליטת החבר המחייבות פגישות תיכנון נוספות). הנוסח המפורט של ההצעה חולק
בתאי הדואר של החברים ומופיע גם בגיליון זה.
האסיפה החליטה לאמץ את "רוח דברי ההצעה" ללא קבלת החלטה פורמאלית. האסיפה הטילה על ממלאי התפקידים לפעול על פי רוח ההצעה, ואם לאחר תקופת התנסות עדיין תידרש לדעתם החלטה פורמאלית, להחזיר הנושא לאסיפה.
רשם – אודי.
ראיון עם דניאל פרי
סקירת אירועי תנופת הבנייה החדשה ברמת יוחנן.
בימים אלה התחלנו לבנות את שכונת "הדס", וכבר הונחו היסודות ל-12 דירות בצד הצפוני של הקיבוץ. דירות שושני, אופק וציביה מלמד בתהליכים כאלה ואחרים של שיפוץ. תוך זמן קצר נתחיל בשיפוץ דירות ברבר אשד ויובל, ובקרוב כניסה לעוד שיפוצים בבתי השלישיות. בנושא האחרון עדיין לא הגענו לעמק השווה באשר לחלוקת הנטל בין הקיבוץ והדיירים, אך הוקמה ועדה שכוללת את דורון קפולניק, נתי אבן דר, אבנר אחיטוב ודניאל פרי, אנו מנסים לגבש כללים לתיקצוב השיפוצים, לא רק לגבי השלישיות, אלא בכלל את כל הנושא בכללותו, נקבע כללים בדוקים וידועים ונכניס אותם למסגרת שקופה יותר. ידע כל דייר וכל מי שעתיד לשפץ את דירתו, מה עומד בפניו.
הדירות בשכונת "הדס" החדשה הן שונות מבחינה ארכיטקטונית ממה שהיה עד כה. עד היום בנינו דירות על הקרקע, את הסטנדרט שאותו מספק הקיבוץ, דהיינו 105מ"ר ומעליו הגג (שהורם ב 80ס"מ בחלק מהדירות החדשות). מתחת הגג הזה היה נכנס הדייר ובונה כרצונו.
היום אנו בונים קומה שלמה עם קירות אנכיים בגובה מלא לקומה השנייה. זאת אומרת שהדייר מקבל קומה שנייה עם קירות וחלונות מסודרים בלי קוקיות. צריך לציין שהקיבוץ נותן רק את המעטפת לקומה השנייה, גג עם בידוד, ריצפה ללא ריצוף, ללא מים וחשמל. על כך מוסיף כל דייר מכספו הוא.
חתמנו חוזה עם הקבלן והבנייה הזו אמורה להסתיים תוך עשרה חודשים, כך שיש לקוות שהדיירים החדשים יוכלו לקבל מפתח עוד לפני סוף שנה אזרחית הזו. לקחנו הפעם שני קבלנים כיוון שאנו נמצאים בהיקף בנייה גדול מאוד, לאחר הבנייה הזו ממשיכים לבנות עוד ארבע דירות במרכז החצר במסגרת "פינוי-בינוי". וגם בניות נוספות של שיפוצים. רצינו להרחיב את האפשרויות ולבחון עוד קבלן שיש לו המלצות טובות מהקיבוצים דליה ועין הנצי"ב, שם הוא בנה לשביעות רצונם. נקווה גם שהתחרות בין שניהם תעלה את טיב הבנייה.
באשר למגרשי חנייה. מטפלים ומזפטים את מגרש החנייה ליד המרפאה, סוללים מגרש חדש באיזור השכונות החדשות על מנת להפחית את העומס ממגרש החנייה שמול משפחת עידו רודוי.
ב"תיבולים" התחלנו בניית סככה שמטרתה לרכז את המחסנים של חומרי הגלם באחד המשטחים שמתחת בית גד"ש בואכה הפרדס.
בנגרייה מרחיבים את הנגרייה בעוד סככה לאור הרחבת הפעילות הברוכה בענף. נשקלת אפשרות נוספת להרחיב לכיוון המחסן הכללי, אך זה עדיין בחיתוליו ואין תוכניות סגורות.
בנייה עתידית – מאחר וכיום אין לנו יותר אישורי בנייה, יש עצירה בתוכניות. ההערכה היא שברגע שנסיים את בניית שכונת "הדס" והבתים שמיועדים להריסה ייתפנו מדיירי הארעי, אפשר יהיה לגשת גם לבניית עוד שני בתים. אחר כך המקום היחידי שבו אפשר יהי לבנות הוא איזור הבתים של ספיר ארזי וג'יין ארזי. שם יש אפשרות להכניס עוד ארבעה בתים. כרגע כמו שאמרתי תוכנית ההשקעות היא מאוד מאוד כבדה, והיא כוללת גם את נושא הביטחון - גמר שני הממ"דים במרפאה ובפעוטון, וכניסה לבניית שניים נוספים בגן שיבולת ובפעוטון נוסף, ואחר כך יש רשימה ארוכה ארוכה של חברים בשכונת המרכז שמתוכננים להוספת ממ"ד.
נקבעה אלטרנטיבה לבנייה חדשה לבית מוסדות. העדיפות היא לבניית מבנה חדש למרכולית ולכולבו המאוחדים על שטח של 300מ"ר צפונית חמגרש החנייה המרכזי, ליד מגדל המים. התוכנית הזו הובאה למזכירות, נדונה, והוחזרה לוועדה לבדיקה נוספת. לאחר הבדיקה היא תוחזר שוב למזכירות לדיון, ואחר כך יוצגו המיקום והתוכנית לקהל הרחב, ויובא לאישור באסיפה. התוכנית היא להעביר לשם את כל הפונקציות של החנויות, הפדיקור המספרה והקוסמטיקה יועברו למבנה אחר. בבית המוסדות שיעבור התאמה וירוכזו בו כל מבני המשרדים הפזורים בבית הקומותיים, במבנים הטרומיים שליד ביטוח, קופת בית וכו', בית ההנהלה הכלכלית ומש"א, כמו כן יועברו הרכש ומערכת "ברמה".
פעולות נוספות שיתבצעו בעתיד יהיו ההרחבות פלרם לעבר שמיר, לאור ההחלטה להרחיב את הפעילות בישראל. .
מַכָּרִים מִשֶּׁכְּבָר
הָאֲדָמָה,
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לְעוֹלָם לא תִיעַף
עֲנָנִים מֵעָלֶיהָ חוֹלְפִים בִּיעָף,
עַכְשָׁו וְכָאן, וּכְמוֹ כָּל שָׁנָה
הָעֵשֶׂב עוֹלֶה יָרוֹק רַעֲנָן.
בְּדַרְכֵי הֶעָפָר, וְדַרְכֵי הַכֻּרְכָּר
מְחַכֶּה לִי הַנּוֹף הָאָהוּב הַמֻּכָּר
פּה וְשָׁם אֶפְגּוֹשׁ מַכָּרִים מִשֶּׁכְּבָר.
עֲצֵי הַזַּיִת בַּעֲלֵיהֶם הַכְּסוּפִים
בְּגִזְעָם הַמְּחוֹרָץ מִשְּׁנוֹת כְּסוּפִים,
מֵאָבָק הַקַּיִץ אֵלָה וְאַלּוֹן רְחוּצִים
עוֹמְדִים בְּשַׁלֶּכֶת מְכֻסֵּי עֲפָצִים.
עוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם בָּאוֹר הַבָּהִיר
קַר, רַעֲנָן, צוֹבֵט אֶת עוֹרִי הָאֲוִיר,
אִם פָּסַח נְתִיבִי עַל יָדִיד אוֹ מַכָּר
אֶפְגּוֹשׁ בּוֹ לְבַטֵּחַ בִּשְׁבִיל הַמָּחָר.
08\1\ 1 ראובן עזריאלי
ירמיהו
תום עידן ?
לפני זמן מה קיבלתי מאודי, כהרגלו מדי שבוע, את הד"וח השבועי לפירסום ב"ברמה", והנה אני קורא ולא מאמין, בסעיף הראשון: חלוקת צל"שים לכמה חברים, ביניהם כאלה שעשו "מעל ומעבר", כאלה ש"התאמצו במידה" וכאלה ש"לא התאמצו כלל". כשהבעתי את תמיהתי בפניו על השילוב המוזר של האחרונים בין מקבלי הצל"ש, קיבלתי את ההסבר הבא: "מה אתה רוצה, החבר הזה אף פעם לא קיבל צל"ש בחייו, אז הנה אני נותן לו אותו, שירגיש טוב." חשבתי לעצמי: זהו אודי! ממציא התמימות המפוכחת. עושה רושם שהעידן הזה הולך להתפוגג.
עוד שבוע שבועיים אודי מסיים את תפקידו כמזכיר של רמת יוחנן. החל מחודש פברואר יהיה לנו מזכיר/מנהל קהילה חדש. לכאורה חבל ליַחֵס חשיבות גדולה מדי לחילופי הגבריי או להבדל הסמנטי, וזה באמת לא כל כך חשוב, חשובה יותר היא הדרך בה נמשיך, מה תהיה התנהלותנו כחברה וכבודדים. זרימה אל כיוונים חדשים, או המשך "תקיעות" מטעמי נוחיות, כדאיות, "מגיע לי", פחד מן ה"לא נודע". האם יש לנו אומץ "לקחת סיכונים" כדי לייצר סיכויים חדשים, או נדבוק בקיים הבטוח, הידוע, על שלל יתרונותיו וחסרונותיו, וכל משכיל בעת ההיא ידום...
כעורך אתגעגע לדיווחים השוטפים מדי שבוע, אף שלא תמיד הייתי שלם עם הגישה ה"סופר אופטימית" של אודי. (גישה שלפעמים "פתרה" בעיה לחבר הבודד בלי לקחת בחשבון מה שה"פיתרון" הזה מעולל לריקמה הציבורית. ויש לציין שאודי הביא את ה"יצירתיות" שלו בעניין הזה לפסגות חדשות. אך לא בכך עסקינן).
לא צריך לסיים דוקטורט במתמטיקה על מנת לעשות את החשבון הפשוט, ולהיווכח שמספר קוראי העלון אינו עולה על ארבע מאות, וסך כל כותביו מוגבל מאוד מאוד. וכך יש קושי רב לשמור על הופעה שבועית קבועה בהסתמך על מקורותינו בלבד, בלי להיזדקק ל"חומרים מיובאים" מן הגורן ומן היקב. זה יישמע אולי כקלישאה אך אין שום אפשרות לבנות את העלון על כל אותם חברים ש"לא כותבים", אלא רק על אותם חברים ש"כן כותבים". זו עובדה מצערת ובמצב הנתון הזה, מזכיר שאין צורך ל"שבת" לו על הראש יום יום כדי להוציא ממנו חומר, הוא בבחינת מתנה משמים.
אבל כמובן לא הכל טוב בחצרנו הפורחת והמשגשגת, זר אם ייקלע, לא יוכל שלא "להרים גבה" נוכח חוסר הנחת ושביעות הרצון שהם נחלת ציבור חברים לא קטן, קשה להסביר את זה, ועוד יותר אי אפשר להתעלם מחילוקי הדעות והוויכוחים הקשים שאנו עוברים בשנים האחרונות, בעיקר בנושאי שיכון, למען האמת יש עוד נושאים מסעירים, אך משום מה דווקא הוויכוח הזה מלווה בסערת רגשות כה עזה, (ולא רק אצלנו), ואני חושב לעצמי כמה כוחות נפש צריך ממלא תפקיד ציבורי על מנת לעמוד יום יום במקום אליו אנו שולחים את חברינו הנבחרים, קל וחומר שלא תמיד אנו יודעים להעריך את גודל המעשה.
ואחרי ככלות הכל בסופו של יום כולנו חיים באותו בית, הבית שמעודד ו"מפנק" דווקא את מי ששומר נפשו מתרחק מפולמוס ציבורי, ונמנע מלהכניס ראשו אל "מיטות חולות". מה הפלא איפוא, שהרצון לראות תמורה חומרית עבור השקעה, קונה לעצמו מהלכים יותר ויותר. ואם אין הדברים מוכתבים בצורה מסודרת מלמעלה, "העשבים השוטים" מתגלים לפתע צומחים בגינות הפרטיות ומתפשטים אל הכלל.
בראי הטווח הקצר אין אפשרות נאותה לבחון תהליכים שמבשילים לאורך זמן, רק ההיסטוריה תישפוט את "ימי כהונתו" לחומרא או לקולא, ימים יגידו מה הייתה השפעתו על המהלכים הרבים השונים והמגוונים שנעשו. האם הייתה ממתנת או מאיצה, מרגיעה או מסעירה, מפשרת או מחדדת ניגודים. במקרה דנן לא אחטא בשפתי אם אומר שהצניעות, הענווה, היושרה, הפשרנות והשכל הישר, הם הנותנים.
יש ממלאי תפקיד שעושים מלאכתם נאמנה אף שדלתם סגורה, יש שדלתם פתוחה אך ליבם נעול, על אחת כמה וכמה זכינו בשנים האחרונות למזכיר שדלתו וליבו פתוחים.
אני לא יודע אם "עייפות החומר" או רצון של שכבה מסויימת בקיבוץ לראות התנהלות שונה, האיצו באודי לפנות מקום לפני הזמן, על כל פנים אין וואקום, ומשנפרץ הסכר, מי ייתן ונדע לעשות את מה שצריך להיעשות, ברוח החברית, האנושית שאודי הישרה עלינו. .
איתן שטייף
נתגעגע אליך, אודי
קל לי להצטרף למברכים, מזמן כבר אמרתי, כי עם פרישתו של אודי נתחיל מיד להתגעגע אליו. לאודי התבונה ונועם ההליכות לעבור את כל המשוכות בתפקיד הזה, בלי להרוג את הפציינט, בלי לחרוג מסל הבריאות, ובלי להיירות על ידי קרוביו של הפציינט. מעטים הרופאים היכולים...
כזכור וכידוע היו לי גם דברי ביקורת, ואינני חוזר בי מהם, אבל הרי האמת היא כי אין לך קשה מתפקיד המזכיר/מנהל הקהילה אם אתה רוצה גם לשמור על כבוד החברים וגם על האינטרס הציבורי, ולא ייפלא כי במקרה זה או אחר הקורבן הוא אחד מהשניים. אודי עשה הכל כדי לא לפגוע בחברים בדרך ראייתו את התפקיד, ולטעמי היו אולי מקרים בהם נפגע האינטרס – אבל זוהי דרכו האישית ואמונתו – ואני מכבד ומוקיר את אודי על יכולתו לעמוד בלחץ ובפרץ זמן כה רב, ולשמור על יחסים הוגנים ותקינים עם כל שכבות הציבור והפרטים בתוכו.
אני מאחל לאודי הצלחה בהמשך דרכו בפלרם, מצטרף למודים לו על אופן מילוי התפקיד עד כה, ומאחל לציבור כי נזכה להמשך תיפקוד מנהל הקהילה הבא באופן שישמור על הרמה של השנים האחרונות – גם אם אני מייחל לשינוי מסויים בדרך...
תודה והוקרה לאודי, כה לחי!!!.
אובדן כרטיס קרלוג - תזכורת / הסבר
בעקבות תלונות של חברים: "הקרלוג שלי לא מתניע..."
התהליך של החלפת כרטיס קרלוג במקרה של אובדן הוא כזה:
באמצעות מערכת אלחוטית נשלח מספר הקרלוג שאבד לביטול (מחיקה) מכל כלי הרכב. באמצעות אותה מערכת נשלח מיד מספר חדש של קרלוג שיאפשר התנעה בכל כלי הרכב, כל מכונית יוצרת קשר עם המחשב ומבצעת את פעולות קליטת הנתונים האלחוטית.
כל מכונית יכולה ליצור קשר עם המחשב בין פעם לפעמים ביום בלבד.
ז"א אם יש לעדכן במכוניות מספר כרטיסים שאבדו, או התווספו, יכול התהליך להמשך מספר ימים ארוכים אפילו מס' שבועות.
כמות האובדנים נעה בין 2 ל 4 בשבוע, כך שה"מחסנית" של הקרלוגים להחלפה במכוניות די מלאה.
יש מצבים שהמכונית לא קלטה את כל הנתונים ויש צורך לשלוח שוב. מכל הסיפור הזה נוצרת פה ושם עגמת נפש. אנחנו ממליצים לחביירים:
ברגע שקִבלתָ כרטיס חדש, יש ללכת ולוודא שהוא פועל בארון ובמדגם של מכוניות, וזאת לפני שצריך לנסוע, כמו כן, רצוי "לא לאבד".
לסיום: הקרלוג הוא אמצעי קל ונוח לגניבת מכוניות , שִמרוּ עליו מכל משמר.
סיפור אמיתי –
הקרלוג של חבר פלוני לא התניע את הרכב, הוא ביקש מ"מישהו" שיתניע לו את הרכב כדי שיוכל לנסוע לאוניברסיטה. כאשר אותו פלוני רצה לחזור הביתה, הקרלוג שלו כאמור לא התניע, ולא היה שם "מישהו" כדי לבקש ממנו קרלוג להתניע. ואז . . .
בברכת נסיעה בטוחה, איל ברבר, משרד רכב.
תערוכה מקסימה
השבוע הזדמנתי להצגה באולם "יד למגינים" ביגור, והנה להפתעתי גיליתי תלויה על הקירות במבואה תערוכת צילומים יפהפיה של חברנו עופר זבולון.
התערוכה היא מעט המחזיק את המרובה, חזקה מאוד, סוחפת הן בתוכנה, בדקויותיה ודייקנות הביצוע, והן בבחירה של התמונות ששמרה על קו אחיד בלי לוותר, ובלי לגלוש אל הזול.
הצילומים הם חגיגת ריקוד, תנועה, צבע וקצב, נעשו בזמן הצגת המחול "אקודום" של להקת המחול הקיבוצית. עופר צלם מוכשר מאוד, בעל עין רגישה, ובשל הפעם יותר מתמיד.
גם בתליית התערוכה, (על אף המקום המאוד מאוד לא מחמיא מכל הבחינות), יש דגש על אחידות, על גימור נאה, על תשומת לב לכל פרט, וכבוד לכל צילום וצילום.
אני מרשה לעצמי להמליץ בחום על התערוכה, וחושב שאין שום סיבה שלא להביא אותה אלינו ולהציגה בבית ההנצחה שהותאם לאחרונה לצרכים האלה בדיוק.
כך או כך כל הכבוד עופר, תמשיך בכיוון הזה, ותיצלח דרכך! .
למען איכות הסביבה והניקיון
בסוף ינואר תוסר הרשימה להזמנת שקי בד לכביסה. מי שעדיין לא נרשם, מתבקש לעשות זאת בהקדם! (הרשימה תלויה על דלת הכניסה במחסן הבגדים בחוץ).
עלות השקית המסובסדת - 10 ₪ למשפחה + 2 ילדים ויותר עד 4 שקיות, וכל השאר עד 2 שקיות. חברים שמעוניינים בכמות גדולה יותר, וכן חברים שיזמינו שקיות בהמשך יחוייבו במחיר המלא – 22 ₪.
בשאלות, הבהרות, וגם תלונות, ניתן לפנות לדיאנה וצוות המחסן בשעות העבודה.
תודה על שיתוף הפעולה. דיאנה שמעוני. .
ושוב צל"ש ותודה לחבר יהודה טל
ביום ו' 21.12.07 ביקרה ברמת יוחנן קבוצת עולים חדשים מנתניה. הקבוצה זכתה לליווי והסברים מאלפים על ידי יהודה טל. הם התרשמו עמוקות מהנוף הקיבוצי, רמת האירוח וההסברים המאלפים, וזהו פרק נוסף בקירובם אל חברי מפלגת העבודה ומורשתה, ובפיתוח שיתוף הפעולה בין המחלקה הפוליטית של התק"מ והסניפים העירוניים של מפלגת העבודה.
על כל אלה הם הודו במכתב הוקרה שנשלח ליהודה טל ועותקים ל:
אהוד ברק שר הביטחון ויו"ר המפלגה
ח"כ איתן כבל מזכ"ל המפלגה
חניק מרשק – מנהלת המחלקה הפוליטית בתק"מ
יגאל צחור – מנהל המרכז החינוכי בבית ברל
ריצ'רד פרס – יו"ר האירגון.
לך תצטיין!!!
חי אמיר סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון בניהול וכלכלה.
יישר כוח!.
מזל טוב
לזיכריני ואיתן שטייף
לנישואי נחשון עם לילי.
ברכות לכל בני המשפחה.
אנו משתתפים באבלם של יצחק אחיטוב,
המשפחה, הבנים, הנכדים, הנינים, ובני הנינים,
במות עליו אימו יהודית אישטוב ז"ל
שְׁבֵעת ימים בגיל 101 שנים.