ברכת חברים נאמנה
לאליעזר גוטמן
עם היבחרך לתפקיד מנהל הקהילה
יישר כוח! שא ברכה וגם תפילה:
שתשכיל להובילנו בנועם, אם אפשר,
ממחוזות חפץ-לב אל ארץ הישר.
פתח לנו שער אל בוקר חדש בקיבוץ,
שמור על ה"יש" בלי פילפול או תירוץ,
והעיקר - אל תוותר על ה"שינוי" הנחוץ.
"ופרוש עלינו סוכת שלום"
לאליעזר גוטמן- ברכה ומשאלות.
אליעזר, ברכה חמה ו"לך בכוחך זה" - יעמדו לצידך (עפ"י אלה שלמדו להכירך): תבונתך, רגישותך ומאור פניך.
התחברתי להעדפתך את "בית הלל". שמחתי גם שצבעי האפור הם העדיפים בעיניך... טוב שכך. הנה הנה יזוזו קצת הצידה כמה "אמיתות", שתפסו כאן אחיזה. כמו למשל: "יש לי עקרונות", ואני מבקשת להאמין שאיש "בית הלל" ומי שבוחר באפור, אינו מתבלבל, ויודע שהאדם הוא שהמציא את העקרונות ולא להיפך.
בוודאי לא תתפלא בבואך לכתוב את טורך השבועי בעלון שיהיה מי שישמח שמעבר להגיגים כאלה ואחרים, שכבודם במקומו מונח, תהיה התייחסות לבעיות הקשות העומדות על סדר היום שלנו.
אתה מציין ש"חשובה לי מאוד הקהילה, שהחברים ירגישו שהם והקהילה זה אותו הדבר"- אם כך, ודאי תקבל, שלקהילה יש קיום רק אם קיימת בה - הסולידריות.
אם מבקש אתה לשמר ערכים כשוויון למשל ,או חלוקה צודקת/הוגנת של המשאבים, אני מקווה שתסכים איתי, שלא תוכל להתקיים כאן סולידריות כל עוד קבוצה גדולה של חברים, בשכבת הביניים וחברים וותיקים בתוכנו, תרגיש מופלית לרעה.
ועוד אתה כותב: "חשוב להקים צוותים/וועדות לטיפול נכון, בהרבה נושאים..." גם כאן אני שותפה לך, אך בכמה דגשים:
אני מקווה שתתמוך בדעתי שיש צורך ראשוני ומיידי בוועדת-חברה. האם זה מקרי שמרגע שוועדת החברה הקודמת סיימה את כהונתה לפני מספר שנים, פחות או יותר עם כניסתו של אודי לתפקיד, לא נעשה ולו מאמץ קטן, בלשון המעטה, כדי להקימה מחדש?
ואתה צודק, אין זה מובן מאליו שבכל בעיה תכריע "השלישייה המנצחת". נדמה לי שלא אגזים אם אומר שיש להחזיר, ומחר בבוקר, מוסד חיוני זה, המשמש כתובת אחרונה למצוקות שלטיפול בהן נדרשים מקצועיות, דיסקרטיות, שיקולים מעבר ל"חוק היבש", ויכולת טיפול בנושאים רגישים. אל למי שבידו הכוח אך אין לו את הכלים להתמודדות בנושאים מסויימים אלה -להכריע.
זכותו של החבר וחובתו של הממסד, לספק לחברים כתובת נוספת, בלתי תלויה, לפיתרון מצוקותיהם.
גם לגבי קביעת הרכב הנהלת הקהילה ("המזכירות") יש מקום למחשבה. כפי שהתבקשת אתה, כמועמד לתפקיד מנהל הקהילה, לפרסם את ראשי הפרקים של ראייתך את התפקיד, מן הראוי הוא, שגם נציגי הציבור, הנבחרים שלא בתוקף תפקידם, יפרסמו את דרך ראייתם את תפקידם כחברי מזכירות, ואת גישתם לנושאים העיקריים העומדים בפנינו. תפקידם, כשותפים להחלטות המזכירות, הוא חורץ גורלות. אין להתייחס אליהם, ואין עליהם להתייחס לעצמם, כאל חותמות גומי.
ולבסוף, תבוא על הברכה אם תיכנס לעומק בנושא הרכב הוועדות ומשך הכהונה של חבר בתוכן.
יש חברים המכהנים בוועדה זו או אחרת לאורך שנים ארוכות, ללא כל הגבלת זמן ו"שימשיכו כל זמן שהם מסכימים כי אף אחד אחר לא מוכן".זה עוד אחד מהמיתוסים שהגיע הזמן למחקו... אלו הן אימרות מניפולטיביות חסרות שחר, והגיע הזמן לומר את האמת: לא רבים (למרות שיש גם כאלה, וכבודם במקומו מונח), שמוכנים לכהן בוועדה "מטעמים ציוניים בלבד" - לאורך שנים. יש לומר באומץ: חברות בוועדה היא גם כוח, שליטה, רכילות טובה, וכן, גם "טובות הנאה".
יש להקפיד ולהחליף כל חבר בוועדה, שאינו יושב שם על בסיס מקצועי, מדי קדנציה מוגדרת. זהו א"ב של היגיינה ציבורית ושל התנהלות נכונה.
יש ברמת-יוחנן הרבה חברים ראויים, שישמחו לקחת חלק.
תצלח דרכך ..
לֶאֶלִיעֶזֶר גּוּט־מַּאן
לֶאֱלִיעֶזֶר יְדִידִי שֶׁנִּבְחָר לְמַזְכִּיר
כָּאן בְּרוּחַ טוֹבָה אָבוֹא לְהַזְכִּיר
אַתָּה רַק נִבְחַר, וְאֵינְךָ בָּכִיר.
שֶׁתִּפַּרֵשׂ מֵעָלֶיךָ הַהַצְלָחָה כְּהִלָּה
הֱיֶה לָנוּ מַזְכִּיר, וְלא מְנַהֵל קְהִלָּה.
בְּאֵלּוּ הַיָּמִים לְיַשֵּׁר הֲדוּרִים
בֵּין הַקְּטָבִים בַּחֶבְרָה לְצַמְצֵם פְּעָרִים,
הוּא מַשָּׂא גַּם הֶרְקוּלֶס יִתְקַשֶּׁה לְהָרִים
בְּלִי לִגְרוֹם לְעַצְמוֹ כַּמָּה שְׁבָרִים.
אֲנַחְנוּ לְךָ נְאַחֵל הַצְלָחָה
הַצְלָחַתְךָ הִיא שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ גַּם שֶׁלְּךָ,
לְךָ וְלָנוּ הֶעָתִיד מַה טוֹמֵן
רַק הוּא יאמַר אִם בָּחַרְנוּ גוּד־מֶן
ראובן עזריאלי14/11/07
דוח שבועי א. פלד
ברכות לאליעזר עם בחירתו לתפקיד מזכיר/מנהל קהילה.
בימים הקרובים נשב יחד עם שאר ממלאי התפקידים על מנת לקבוע את סדרי ה"חפיפה" והכניסה לתפקיד, לפני תום שנה זו. במקביל, מטופל גם נושא החלפת אליעזר בפלרם.
בתחילת דצמבר נכנסת לינט לניהול מש"א. עם השלמת המהלכים הנ"ל יש עוד לבחור נציג ציבור
חדש להנהלת הקהילה, במקום ישי קציר שמבקש להתחלף. בנוסף לכך אנו ממתינים לתשובה חיובית סופית של המועמד להחלפתה של לינט בריכוז ועדת הצעירים, ולהשלמת מינוי ועדת קליטה בהרכב של שלושה חברים/ות. בכך יושלם "הסבב הקטן" של החלפת ממלאי תפקידים.
אין לי ספק שכל המעברים יהיו חלקים. לאליעזר וללינט מחכים אתגרים מעניינים וחשובים ונאחל להם הצלחה.
יש במה להתגאות.
השבוע נסענו אבנר ואנוכי לכנס השני של איגוד התעשייה הקיבוצית שנערך בקיבוץ מעלה-החמישה. המטרה העיקרית הייתה לתפוס את חברי הכנסת "שלנו", ולגייסם לעזרתנו בכמה נושאים שבהם אנחנו תקועים עם "השלטונות". כבונוס גם שמענו מספר הרצאות וסקירות מעניינות.
את הכנס פתח חברנו יונתן מלמד, יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית, שסקר את השתלבותה של התעשייה הקיבוצית בתהליכי ה"גלובליזציה", לרבות הקמת אתרי ייצור, לוגיסטיקה ושיווק מחוץ לגבולות המדינה, ואת התרחבות "התופעה" של הכנסת שותפים חיצוניים למפעלים הקיבוציים, עד כדי מכירת השליטה בהם. יונתן הדגיש את תפקיד "ההנהגות בקיבוצים לשמור על המשך קיומם והפעלתם של המפעלים בשטח הקיבוץ ולמנוע הוצאתם".
התעשייה הקיבוצית, המוחזקת על ידי כאחוז וחצי מאוכלוסיית המדינה, ייצרה ב-2006 בהיקף של 32 מיליארד ₪, שהם כ- 5% מן התוצר הלאומי ומעל 9% מתפוקת התעשייה הישראלית.
התעשייה הקיבוצית מעסיקה מעל 40 אלף עובדים, כרבע מהם חברי הקיבוצים והשאר מן האיזורים הסמוכים לקיבוצים. חלק גדול מן התעשייה הקיבוצית, לרבות מפעלים מאוד מוצלחים כגון אלו של "שמיר" ו"סאסא" בגליל או "חצרים" ו"בארי" בדרום, נמצאים "בלב הפריפריה", ותרומתם לתעסוקה בפרט וליישובים בכלל באזורים אלה היא מכרעת.
בלי להיכנס לפולמוס (החשוב) בעניין המחיר החברתי, ניתן לציין שמבחינת הצמיחה הכלכלית, שבע השנים האחרונות הן המוצלחות ביותר בעשורים האחרונים של המדינה.
השיגשוג הכלכלי בכל התחומים, ובמיוחד בתחום התעשייה, לרבות זו "המסורתית", הניף את כלכלת הקיבוצים ומינף גם את ההסדרים הכוללים עם המדינה והבנקים, שבעקבותיהם מתייצבת היום התנועה הקיבוצית ברובה (קיבוצים, מפעלים איזוריים, פעילויות מרכזיות) על בסיס כלכלי איתן.
במסגרת מדורי "אמרתי לכם".
"משעשע" לראות את החיזור האינטנסיבי אחרי סוריה, אותו מבצעים היום ישראל, "מדינות ערב המתונות", ואפילו ארה"ב, אחרי תקופה ארוכה בה היפנו כל אלה לאיתותיה של סוריה "כתף קרה".
ב"ברמה" 1528 מיום 8.9.2006 (מייד אחרי "המלחמה") כתבתי: "נקודת ההבקעה ... להשגת שלוש המטרות הנ"ל (השהיית/השמדת פרוייקט האטום האיראני, ריסון החיזבאללה, החלשת החמאס) היא סוריה. הסכם עם סוריה ולבנון ושילובן בציר המתון יחסית של מצרים, ירדן, סעודיה והנסיכויות הוא אינטרס עליון של ישראל, וגם של ארה"ב". סוף ציטוט.
זהו. זה המצב גם היום. נקודת ההבקעה היא לא הפלשתינאים אלא סוריה. השלום ("שלום קר") עם סוריה ניתן להשגה "מהיום להיום". הסורים מוכנים. אנחנו לא.
במישור ההצהרתי, עם ישראל רוצה שלום עם סוריה. במישור המעשי, לא בטוח שעם ישראל מוכן לשלם את המחיר הידוע, שהוא ירידה מלאה – גם אם לא מיידית – מרמת הגולן.
מה שכן בטוח הוא שאין היום לעם ישראל מנהיג/הנהגה המסוגלים לעשות את השלום המתבקש..
האומנם חוסים ?!
אחרי קריאה מלאה של עלון "ברמה" האחרון, נמלאתי דאגה גוברת, ובעקבותיה הדברים הבאים, וקודם כל אני מצטרף למברכיו של אליעזר, אבל גם אזהיר אותו: הישמר מן ההגדרות הבומבאסטיות ("קיבוץ של פעם", "קהילה" או "קיבוץ" ו"לא משק"), והיזהר ואל תימנע מלעשות שינויים במערכת .
האירועים האחרונים מביאים אותי להערכה כי אנו קרבים להיות מעין "מוסד שמתנהל על ידי החוסים", ולא מערכת של ניהול עצמי דמוקראטי, כפי שראוי שתהיה, עם המכשירים הנדרשים : הנהלה נבחרת, מורשון של נציגים, נוהל קבלת החלטות, ויכוח לכפיית התנהגות על פי ההחלטות, בדומה למבנה דמוקראטי כללי, שכולל ממשלה מנהלת, פרלמנט מחוקק, חוק קיים, משטרה שכופה אותו.
דחייתה של הצעה להקים צוות לבדיקת האפשרויות של שינויים (אגב – ממש כמו דחיית הצעה למו"מ על השטחים הקדושים) - מעידה (על פי כל מדד חברתי ידוע) על נטיות אובדניות של החברה. הימנעות מבדיקת שינויים משמעותה היעדר חזון, היעדר כיוון, היעדר גמישות מחשבתית ופתיחות לחדשנות. גרוע במיוחד הוא כי דווקא המזכירות היא שמנעה החלטה זו, ומהלך כזה מעיד כי יושבים בה חברים אשר אינם מבינים את האחריות המוטלת עליהם כדירקטוריון עליון של הקיבוץ.
דירקטוריונים רבים, בחברות רבות, כשלו בשנים האחרונות (ראו פירסומים בעיתונות) בדיוק בתחום זה, כאשר סברו ש"הכל בסדר", "יהיה בסדר", "אלוהים גדול" וכן הלאה, או בקיצור - למה להתאמץ, לדאוג , ולחשוב קדימה - אם אפשר לא לדאוג ולנוח על הכורסה ?
חלילה לנו להיות כמוהם !
בדיקת אפשרויות, בחינת הצעות – אין חשוב מכך לחברה חפצת חיים!!
ואם ראינו לאחרונה רק ניצנים של פסילה הדדית, או גינוי של תוצאות הצבעה בקלפי – קצרה הדרך אל מצב בו לית דין ולית דיין, ורק האלימות (מילולית וגם אחרת) שולטת. עוד חבר או שניים מבין בעלי התפקידים יפרוש בשל התנהלות כוחנית לא מרוסנת של חברים - ונמצא עצמנו עם הנהלה של "יס-מנים" טובי-לב לכאורה, שנבהלים מכל משב רוח, ואז – כנראה נחלק מהר וללא סדר ובקרה את מה שנותר ("נעשה מה שטוב לחברים") ונשאיר את העתיד של הקיבוץ לדאוג לעצמו - והתוצאה תהיה גרועה בהרבה ממה שכיום המתנגדים לשינוי חוששים מפניו!.
ולסיום אציע למזכירות לדון שוב ולאשר מיד את מינוי הצוות לבדיקת אפשרויות השינוי בהרכב שהוצע, ותהיה זו מקדמה ראויה לכניסתו של מזכיר חדש לעבודתו. ההפעלה תהיה כבר באחריותו. .
התאכזבתי מאוד לשמוע שזיווה ומשפחתה לא התקבלו לחברות. לבי, לבי, איתם על העוול שנעשה להם.
צר לי על תוצאות הקלפי. לכל אדם יש את האמונות הפנימיות והבסיסיות שלו, אני לא באה לשפוט אף אחד, ואני מכבדת את דעותיהם והחלטותיהם של מצביעי הנגד (האומרים שהם מתנגדים באופן עקרוני לקליטה). הלא חברה דמוקרטית אנחנו. אולם תמוה בעיני, היכן היו כל המתנגדים לפני כשנה וחצי, כאשר המזכירות והאסיפה אישרו את קבלתה של המשפחה למועמדות? מדוע הישלו את המשפחה במהלך כל אותה תקופה, ובאסיפה האחרונה על פי הלך הרוחות, ניראה היה שהמגמה לקבלה חיובית. על כך צר לי, שלא מנענו את מפח הנפש, העלבון וההשפלה שהמשפחה הייתה צריכה לעבור (ובנוסף לכך דאגו לשונות רעות להפיץ הכפשות מכוערות שלא זה המקום לפרטן.)
את זיווה ומשפחתה אני מכירה כ-3 שנים ויותר, מאז הגיעה המשפחה לרמת יוחנן, וזה בהחלט זמן לא קצר כדי להכיר את המשפחה.
אני שמחה שהייתה לי הזכות להכיר אותם, משפחה מאוד נחמדה, חמה, נעימה, ומאירת פנים. (ולכל אלה שטענו שאינם מכירים את אבי בעלה או את משפחתה, אני שואלת, האם אי פעם מישהו הזמין אותם לכוס קפה, להיכרות?)
את אישיותה של זיווה ועבודתה אני רק יכולה לשבח.
במהלך תקופת עבודתה במרפאה, התרשמתי מאשה בעלת איכויות אישיות ומקצועיות, בעלת אינטואיציה בריאה, אחות מקצועית, אנושית, נעימה וסבלנית אל המטופלים, יוזמת ויעילה בעבודה ואחראית מאוד בתחומה ("טיפת חלב", שטופל בצורה טובה יוצאת מין הכלל).
תוך כדי עבודתה ביקשה זיוה לצאת להשתלמויות בתחומה כדי להתמקצע ולתת שירות טוב יותר, מקצועי ואיכותי, נושא שהיה חשוב לה מאוד.
לפני כשנה לערך, נפגשתי עם שלומית בן ארי, אחות בכירה בקופ"ח האחראית על חיסונים של "טיפות חלב", שהכירה את זיווה ואת עבודתה במסגרת השתלמות חיסונים. שלומית אמרה לי שהתרשמה מזיווה כאחות מקצועית ביותר, ואני מרשה לעצמי לצטט אותה "יש לכם אחות שהרבה כמוה אין, תשמרו עליה, היא נכס למרפאה", ואני מצטערת שלא הצלחתי לשמור.
מאמריקה הרחוקה אני רוצה להגיד לזיווה ומשפחתה, אחרי הכל לא אתם המפסידים, אלא אנחנו שמפסידים אותכם. להיות חבר קיבוץ, זו לא מציאה גדולה, ויש חיים אחרי הקיבוץ.
בדרך כלל אומרים שממשבר יוצאים מחוזקים ומחושלים, אז כולי תקווה שמשבר זה יחזק אתכם ותצאו ממנו במהרה מחוזקים ועם חוסן פנימי.
אני מאחלת לכם שתצליחו באשר תחליטו לעשות, ואני אצטער על שאתם לא תהיו איתנו..
הודעה אישית
חרף הנסיבות אליהם נקלענו אני ובני משפחתי, ומחשש כי התחושות והרגשות המעורבים, עלולים להוות גורם הפרעה במתן השירות, ולפגוע ביכולתי המקצועית.
רואה אני לנכון לסיים את עבודתי במרפאה החל מתאריך 1.12.07.זיוה סנאנס.
בחירות לראשות המועצה האיזורית זבולון
בשבוע הבא הבחירות
איחולי הצלחה למאייקה יפה
מהתומכים הרבים בביתך רמת יוחנן.
אמנון גולן
זיכרונות ממאייקה –
עזה -
אחת מהאינתפאדות המבחילות. אבו - איאד נורה למוות בתוניס. אף צבא אינו לוקח אחריות. סביר להניח כי מדובר בשת"פ בין חיל הים השוויצרי ליחידה מונגולית מובחרת.
בעזות מצח, הפלסטינים מאשימים את צה"ל. הערים הפלסטיניות גועשות. יחידת המילואים שלי, בפיקודו של מאייקה, נשלחת לרחוב הבעייתי במיוחד בו מתגוררת משפחת ה"מחוסל". מאייקה מפתח איתם דיאלוג שקט - הרחוב נרגע.
עין זחלתה -
עוד פתיחת ציר בלבנון הארורה. "אמממנונובבבב, למה אין לך קסדה?", "תיסע כבר הביתה מאייקה, נולדה לך ילדה". "אהההה, רוחל'ה תיסתדר, אצלייינו גומרים ביחד" (נורא מצחיק מאייקה...).
ניו הייבן -
האוניברסיטה של ייל. אני חולה ומאושפז בבית חולים זר ומנוכר. מאייקה מגיע לאלה והילדים, הוא מציע פיתרונות, ובניגוד לאחרים טורח על מימושם לפירטי פרטים במשך חודשים ושנים אח"כ. זה אולי פלצני, אבל מפקד בצנחנים לא משאיר בשטח פצועים (זה לא גולני או המוסך של אושה).
הגילוי הנאות מחייב: אינני מכיר את דובל'ה ומוקי כלל.
את מאייקה אני מכיר היטב. .
הי דרומה, גביע העולם באילת
טריאתלון אילת 2007 אירוע הספורט הגדול ביותר שנערך אי פעם בארץ, יארח 1700 ספורטאים.
זה אמיתי, וזה קורה כאן ועכשיו בארץ זבת חלב. ספורטאים וספורטאיות מהשורה הראשונה בעולם נאבקים על 160 מקומות (80 לנשים ו - 80 לגברים) המוקצים להשתתפות בתחרות סבב גביע העולם בטריאתלון, שתתקיים באילת ב-1 לדצמבר.
9 חודשים לפני האולימפיאדה תארח אילת את התחרות הבינלאומית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בארץ. התחרות באילת תהיה האחרונה לשנת 2007, וכל הטריאתלטים ששואפים להיות "אולימפיים", יצטרכו לצבור ניקוד באילת כדי להתחרות באולימפיאדת בייג'ין.
אין ספק שהולכת להיות באילת חוויה ספורטיבית ואווירה מ ד ה י מ ה, בה יקחו חלק אלפי אנשים מכל חלקי הארץ וכן ספורטאים ומלווים מ - 40 מדינות שעל הגלובוס, כולל נציגים מסין, יפן, קוריאה ואפריקה. (מלונות ישרוטל אילת ואחרים מלאים כבר בהזמנות לאורחי הטריאתלון).
איגוד הטריאתלון הישראלי נערך מזה זמן רב לארח תחרות גביע העולם בארץ, ואין כמו שנה אולימפית לעשות זאת. לאיגוד העולמיITU יש דרישות ותנאים לא קלים כדי לקיים תחרות זו בארץ, ולפי הדיווחים מוזרמים כספים וציוד רב מגיע במכולות מחו"ל.
ביום שישי 30 בנובמבר יזנקו למים הצלולים של הים האדום 1500 ספורטאים וספורטאיות, בקבוצות הגיל השונות, מגיל 9 ועד 80+ ,לטריאתלון אילת המסורתי, בו יקבעו גם אלופי הארץ בגילאים השונים.
בשבת בבוקר יערכו תחרויות הנוער במסגרת סבב גביע אירופה ואליפות הארץ, ובצהריים יזנקו 80 נשים ולאחריהם 80 גברים ביניהם אלופים אולימפיים ואלופי עולם, לקרב ל"אולימפיאדת בייג'ין 2008". בין ספורטאי העילית יהיו גם התאומים הישראלים דן ורן אלתרמן, שרוצים מאוד את הכרטיס המיוחל לאולימפיאדה.
רמת יוחנן תיוצג באירוע הספורט הגדול ע"י 5 טריאתלטים, שיגיעו דרומה כבר ביום רביעי, כדי להתכונן ולהיות שותפים לאירוע הגדול. בריאות והצלחה לספורטאים ולספורטאיות..
שהעם שלו הוא המין האנושי
רונית גבריאלי (בלנק) ביקרה בפתיחת התערוכה של עזרא אוריון, שנפתחה במוזיאון הנגב לאומנות בבאר שבע, והתרשמה. התערוכה, שבה מוצגים צילומים מרהיבים של מרבית מעבודותיו הפיסוליות של עזרא, תהייה מוצגת במשך חצי שנה, עד פסח.
רונית מאוד התרגשה, חשבה שתערוכה זו עשוייה לעניין את חברי רמת יוחנן, ושלחה קטע מדברי יגאל צלמונה האוצֶר ראשי של מוזיאון ישראל, על עזרא ועל עבודותיו.
(קטע קצר מתוך מדברי יגאל צלמונה בפתיחת התערוכה)
לפני יותר מעשור היה לעזרא אוריון רעיון – עוד רעיון:
להדליק זרקורי ענק, שאלומות האור שלהם מכוונות אל שביל החלב, על אחד מגורדי השחקים של ניו-יורק.
עזרא ביקש את חסות מוזיאון ישראל לעניין, וכמו תמיד, וכמו חייל טוב בקומנדו אוריון, שמחתי להירתם ולגייס את המוזיאון כמטריה אמנותית לפרוייקט. זה היה חלק מסידרת הפעילויות של עזרא, שאפשר להגדיר אותן כהטלת מטילי אנרגיה לטווחים האסטרונומיים.
עזרא נפגש עם מנכ"ל הבניין, סייר איתו על הגג – והפרוייקט לא מומש בגלל כל מיני עניינים טכניים. מובן שזה היה צריך להיות הבניין הגבוה ביותר בעיר - אחד משני מגדלי התאומים.
כשהתאומים קרסו ב-11 בספטמבר 2001, בין שאר ההירהורים שהתגלגלו במוחי בהשראת הרגע המכונן הזה, חשבתי כמובן על עזרא. האם קריסת המגדלים האלה הייתה גם סוג של כשלון של עזרא? האם שמיטת הבסיס מתחת לזרקורים, שאורם היה מיועד להינעץ כמו כידון בבשר הקוסמוס, מוכיח במשהו איזו חולשה אנושית?
היצירה של עזרא מבוססת על דחף ההמראה. האדם שכפות רגליו נטועות באדמה אבל משהו גורם לו לקום, לעמוד, להתמתח, להתנגד לכניעה לכבידה, לברוח מבית הסוהר של הגוף. לברוח מן הסופיות ומוודאות המוות.
הנסיקה של עזרא באמצעות קתדרלות האבן בנגב בשנות השישים, באמצעות אלומות האור שהטיל בכל מיני הזדמנויות לטווחים האסטרונומיים, באמצעות המבנים המאוד לאקוניים שיצר במדבר צין, בהימלאיה, ואלה שתיכנן ליצור על הר האררט ועל שפת עמק מארינאריס במאדים, ושכינה אותם "כני שיגור של ההכרה אל האינסוף" – הנסיקה המתמדת הזאת היא פיתוח חסר מנוחה של מוטיב המאבק בביטוי הטרגי ביותר של כוח הכבידה – הסופיות של הקיום. המוות.
...בעשייה הזאת טמונה איזו איכות מוסרית. אוריון – ביצירה שלו וגם בהתנהלות האישית שלו כדי לממש אותה, בנחישות, בחוסר הפשרות – קובע לכולנו סף של התנהגות, ומנסח אמות מידה שקובעות סוג מסוים של פרופורציות לתפיסת העולם שלנו.
אני חושב שעזרא אוריון הוא אחד היוצרים המרתקים שפעלו כאן. הרעיון של תפיסת הפיסול כעיצוב של מסות בידי כוחות, היה תובנה מקורית וייחודית בכל קנה מידה.
רעיון האמנות הטקטונית והבינגאלקטית נולד מחוויית המדבר.
חוויית האיבוד של האני במימד שמעבר לו – השאיפה לצרף את הקיום האנושי אל האינסוף – המודעות לכוח ההבעתי של התהליכים הטקטוניים וראיית השינויים במבנה קרום כדור הארץ כפיסול - נולדו בתוך המורפולוגיה של הר הנגב. מה שהתחיל בשדה בוקר ביקש, באופן כמעט טבעי, להמשיך על המאדים.
עזרא תמיד אמר על עצמו שהוא נווד מדברי, שהעם שלו הוא המין האנושי. .
וגר חתול עם עכבר...
באחד האמשים מצאתי בדוא"ל שלי קטע וידאו קצר ששלחה לי ידידה, וכך היא כותבת: "לא יאמן, וגר חתול עם עכבר..."
הדעת נותנת שלחתול אין בעיה מיוחדת עם השיתוף הזה. איך העכבר "מסתדר" עם זה, זה כבר פחות מובן. "אבל", אמרתי לעצמי, "הבה אפתח ואחזה בהתגשמות חזון הנביאים"
פתחתי, ולא האמנתי למראה עיני... הרצתי את הקטע שוב מההתחלה, צבטתי את עצמי לבדוק שאינני הוזה, ואז נפל האסימון... הפלא הווירטואלי שהתרחש מול עיני, היה הרבה יותר פשוט ממה שהוא נראה... לאמור, לא כל הנוצץ – זהב.
זה הזכיר לי מעשה אמיתי שהיה לפני כך וכך שנים -
והימים הם ימי תחילת סתיו, קטיף התפוחים הסתיים זה עתה בהצלחה, הרמנו כוסות לחיי היבול הבא, נפרדנו מה"מתנדבים" שלנו, והתפנינו לעיסקי החולין שפירושם: שהנה הגיע תורי "למסור" תורנות כמדי שנה בשנה: שבוע חדר האוכל, שבוע "סניטאריות", (ניקוי בתי-השימוש והמקלחת הציבוריים), ושבוע שמירת לילה.
לקראת האירוע המשמח מצאתי בתא הדואר צרור מפתחות למקומות ה"אסטרטגיים" בחצר, לחדר השומר (שהיה ממוקם מאחורי חדר האוכל), וגם פתק עם צרור פק"ל מהרב"ש: " לירמיהו שלום, החל ממוצ"ש הבעל"ט אתה ה"שומר", השמירה מחייבת, ועליך מוטל כך וכך וכך..."
הגיע מוצ"ש. חמש דקות לפני 22:00 התייצבתי למשמרת, מתוך מטרה לעשות "סיבוב הכרה בחצר", לבדוק שהגיזרה שקטה, ששום "סיכון ביטחוני" לא מסתובב חופשי בשטח ומאיים על שלום חברינו הנמים, ו... להגיע כמה שיותר מהר אל חדר "שומרות הלילה".
מה רבתה שמחתי כשנוכחתי שאחת משתי השומרות היא מ., מה שהבטיח שהלילות השבוע לא יהיו משעממים...
ובחדר השומרות חמים ונעים, קולות קירקוש המסרגות משתלבים היטב עם רחשי ה"אינטרקום" (השומרת המיתולוגית) ש"מצייץ" מפעם לפעם וקורא לשומרות לסור לבית ילדים זה או אחר להרגיע, לנחם, או ליישן תינוק שהופרה תנומתו השלֵווה.
סדר הלילה של השומר היה קבוע, ונשמר בקפדנות רבה. הוא כלל: סיור בחצר, הכנת ארוחת לילה לרפתנים, שעיקרה צ'יפס, סלט, גבנ"צ, חביתה, "שמנת מזלג", ועוד אי אלה תוספות, או הפתעות, שהכינה לנו קלרה בפח האוכל. מטלה נוספת הייתה להביא חלב מהרפת למטבח לשפוך אותו לסיר, להרתיח ולשמור שלא יגלוש. אבל זה כבר היה באשמורת השלישית, לקראת הבוקר, שאחריה נותר רק ל"העיר את אהרונצ'יק" ולפרוש לשינה.
בשביל לא לפגר בלו"ז הצפוף, היה צורך לפצוח בהתכנת סעודת הלילה כבר מתחילתו: לקלף, לחתוך, לקצוץ, לטגן, לתבל, לערוך, וכדומה, כל יתר מטלות השמירה היו כמובן מישניות.... מאחר שנחה דעתי בעניין סעודת הלילה של הרפתנים, היה זמן לסור אל השומרות, לשתות קפה קטן, לברר מה חדש, לקשקש ולהרוג איכשהו את הזמן עד לאירוע המכונן של הלילה.
מ., שלא ניחנה בתכונות טרומיות של גיבור לאומי, ביקשה ממני להתלוות אליה לאחד הסיבובים שלה בבתי הילדים, ואני, משועמם עד כלות בלילה הארוך הזה, נעתרתי לה ברצון.
עברנו בין בתי הילדים לפי הסדר והגענו אל "גן רימון". ובגן שקט, הס, דממה, רק קול נשימת ילדינו הזכה מרחישה, מלחשת, ומילמולים חסרי מובן ופשר מפריעים את השלווה המתוקה. עברנו חדר חדר לוודא שכולם במיטות, ששום שמיכה סוררת לא גלשה, שהכל מונח על מקומו... ולפתע, עכבר בגודל של חולדה חצה את דרכנו ורץ לו מקצה הגן אל קצהו, ככה בשקט בשקט. אפשר היה להתעלם מהמופע הזה, שהרי סביר להניח שיש עוד כמוהו שאנחנו לא יודעים עליהם, אבל מ. השמיעה צווחה, שהייתה בעצם קריאת קרב אינדיאנית מקפיאת דם, שלא הותירה שום מקום לפקפק מהו התפקיד שמוטל עלי עתה: "אני לא זזה מפה עד שאתה לא תופס אותו!" הודיעה לי ממרומי הכיסא הכי גבוה שמצאה בגן.
בשלב זה, הילדים עוד המשיכו לישון, אף אחד לא התעורר.
התמלאתי רוח קרב ועזוז, שלפתי כלי זין מכל הבא ליד, מטאטא, מגב, כדורים, ופצחתי במרדף, הלוך וחזור לאורך ולרוחב הגן. בתחילה בשקט בשקט "בתחבולות תעשה מלחמה...". לאט לאט שדה הקרב התחמם, בחמת זעם שיגרתי "טילי נ"ע" לעבר העכבר, תחמושת קלה וכבדה - והגן כמרקחה.
הילדים התחילו להתעורר. מן החדרים עלה קול נהי ובכי, פה ושם ילד סהרורי חצה יחף את קו האש תוך סיכון אישי רב. קשה היה להשתיק ולהרגיע את הטף בסערת הקרב, כשמ., שאמורה הייתה לעשות זאת, "תקועה" על הכסא הגבוה עד יעבור זעם, נותנת "עצות", ומעודדת את השחקן הראשי על המגרש הביתי בזעקות מלחמה מסמרות שיער.
קיצורו של עניין, סוף גנב לתלייה, וגם העכבר, ר"ל, נאסף אל אבותיו.
לא נלאה את הקורא האנין בתיאור מצב הצבירה של המנוח אחר המרדף הזה, יאמר רק שהוא נזקק לשירותי זק"א על מנת להביא את כל החתיכות לקבורה.
מ. שתפסה פתאום ביטחון, ירדה סוף סוף מהכיסא והתחילה להרגיע את השטח במיומנות מדהימה. תוך דקות שב הכל למקומו כאילו לא קרה דבר.
סוף דבר –
למחרת, כשבאנו לשמירה, מצאנו פתק מחנצ'ו שהייתה אז הגננת ב"גן רימון" כהאי לישנא:
"חברים יקרים,
זה כבר האוגר החמישי שברח מהכלוב והשומרים הורגים לנו. אנא, תנו לחיות לחיות".
ואשר לקטע הווידאו היפני שעסק בחזון אחרית הימים, מאליו יובן שהעכבר שוחר השיתוף לא היה אלא אוגר..
עושים שוק 1.
לתשומת לב הצרכנים –
א. הגיעו לכלבו חומרי ניקוי אקולוגיים של חברת "אקוגרין".
ב. ביום ראשון
החל משעה - 16:00 עד שעה - 20:00
תתקיים בחדר האוכל תערוכת ספרים, דיסקים, וגם DVD. החברים מוזמנים. ישראל עוזרי.
עושים שוק 2.
בשבוע הבא,
בימי ד' עד א', 28.11.07 עד - 30.11.07
תתקיים בחדר האוכל
מכירת בגדים לא מסומנים
בזמני הארוחות. בגדים אבודים אלה נמצאים כבר זמן רב במחסן, ואין להם דורש.
המחירים סימליים! מומלץ! עובדות המחסן.
ברכות
לירדן דרור
שסיים טירונות בגולני כ"חניך למופת".
כל הכבוד!.
פושטת מדים
לקים ביטי
שהשתחררה מצה"ל.
ברוך שובך הביתה בשלום..