אנחנו נגד עצמנו.
כל מילה מיותרת בינינו.
גשם סיכות מעלינו נוטף עלינו,
נוטף עלינו.
אנחנו נגד עצמנו.
מכוונים את הקנים
על מטרות שעל גבנו.
גשר פגום לרגלינו. מעשה ידינו,
מעשה ידנו.
אין מאכל אשר אוכל עצמו,
לא שורש שעוקר עצמו,
... נראה שלפעמים
דמעה לא מתלווה לצער
כי
למדנו שהאושר
מטייל לו באי שם...
(קטע מתוך
שיר – עמרי גליקמן)
לחיות ב"קיבוץ" ולא ב"משק"
קצת על עצמי, לקראת הצבעה
אני עובד בפלרם ב-7 השנים האחרונות. תפקידי כיום אני מנהל השוק המקומי. במנרה הייתי חבר פעיל לאורך השנים במזכירות ובהנהלה כלכלית, מילאתי תפקידים בניהול ענפים שונים, כולל פעילויות קהילתיות כמו סדרן עבודה, רכז רכב ועוד.
הייתי פעיל גם באיזור במסגרת גופים כלכליים וחברתיים, והייתי שותף פעיל בצוות השינוי של מנרה בשנים האחרונות.
אני בוחר לספר על סיגנון העבודה והניהול שאני מתכוון לאמץ בתפקיד, אם אבחר, ולא מפני שזו פנטזיה, אלא הלכה למעשה זהו סיגנון עבודתי עד היום.
ראשית, חשוב לציין שאנו קבוצת אנשים/ חברים/ משפחות, שחוֹוִים עכשיו מציאות לא קלה, מלאה קונפליקטים. חשוב גם לזכור שאין בעייה "למות – צודק", ואם במצבים מסויימים הייתה בידי הברירה לבחור בין בית- שמאי לבית- הילל, הייתי בוחר תמיד בבית- הילל.
דמוקרטיה היא לא רק סיסמה, צריך וחובה לנהוג על פיה, וזה אומר שלמרות שהחוכמה לא חולקה שווה בין כולנו, עדיין קומץ של אנשים, חכמים ככל שיהיו, יכולים להוות סכנה באם יקבלו הכרעות ללא שיתוף.
מזכיר ברמת יוחנן מקבל על עצמו, נכון להיום, הרבה הכרעות שמוטב היה שיהיה להן גיבוי של צוותים שנבחרו, שיתנו המלצתם לפחות, ובנוסף יהוו גוף שהחבר יוכל לפנות אליו.
אני משוכנע שקבלת החלטה לאחר דיאלוג, על פי רוב תמקסם את טיב ההכרעה. הניהול המשתף חשוב פעמיים: פעם ראשונה בקבלת הכרעה נכונה. ופעם שנייה, החשובה לא פחות, ביכולת לפעול ע"פ ההחלטה.
חשוב לי גב חזק בציבור כדי להצליח ביישום הכרעות שנוגעות לכולנו.
אני רחוק מלהיות פוליטיקאי. וגם אם כל אחד רואה את האמת שלו, או נדמה לו שיש רק אמת אחת, והחיים היו מסתדרים טוב יותר אם היו רק הצבעים שחור ולבן, שהתקנונים הם חזות הכל. לצערי, החיים הרבה יותר מורכבים, וההכרעות הקשות (במיוחד-הפרסונאליות) נמצאות בגווני האפור. אני מאמין שבדרך כלל המדד לבחינת טיב ההכרעה מתוך קונפליקט בין שניים (יחידים או גופים) הוא הידיעה ששני הצדדים לא קיבלו את כל מה שביקשו, או בקיצור כאשר שניהם לא מרוצים, (פרדוקס אבל נכון).
חשובה לי מאוד הקהילה, שהחברים ירגישו שהם והקהילה זה אותו דבר, גם אם בטווחים קצרי- מועד יכולה להיות התנגשות בין צרכים – ורצונות.
חשוב לי שנתפקד כקהילה (ואני יודע שאנו מאוד הטרוגניים) ולא כאוסף מיקרי של פרטים.
חשובה לי מאוד אכיפה של החלטות שאנו מקבלים, ואולי במקרים רבים נצטרך לחדש, ולוּ רק בכדי לקבל שוב, את הרוח הגבית שחסרה למזכיר ביישום החלטות.
חשובה לי התנהלות מתוך קונצנזוס, לא אמורפית, עם מנהיגות שמכוונת.
למי שלא הבין עד כאן... אני רוצה לחיות ב"קיבוץ" ולא ב"משק". עם זאת ברור שבתקופה הקרובה תעלה על הפרק השאלה "שינוי או לא". חשוב שתהליך החשיבה יהיה רציני, עמוק ומהיר עד כמה שאפשר.
תקופת הביניים הולכת להיות קשה ומורכבת, אני מניח שיהיו חברים המעוניינים בשינוי, שינסו להוכיח דה- פקטו, שאין ברירה אחרת, ולאחר קבלת הכרעה לאחד משני הכיוונים נצטרך הרבה אנרגיות על מנת לאסוף שברים ולמלא אחר ההכרעות, הטובות, או הרעות (תלוי בנקודת המבט האישית).
בכל מצב, יהיה חשוב לשמור על התרבות, המסורת, החברות והסובלנות.
חשוב להקים צוותים/וועדות לטיפול נכון, בהרבה נושאים, ולשתף קשת רחבה של חברים.
בנושא הדיור, שהוא רגיש ובעל חשיבות עליונה לכל חבר, יש מקום לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות ולשאוף לכך שתהליכי הבנייה והשיפוץ יהיו חוויה ולא טראומה (אני לא נאיבי).
ולעניין בחירתי כמזכיר... ראשית, הנעליים של אודי גדולות ולא יהיה פשוט להיכנס לתוכן.
שנית, ידוע לי שאנו בוחרים חבר לתפקיד על מנת שישמש מטרה לביקורת יומיומית נוקבת על כל החלטה. כמובן שאין (ולא צריך שיהיו) 100 ימי-חסד.
כך אני רואה את התפקיד, ומקווה לעמוד באתגר אם אבחר..
לברך ולתת הזדמנות
מתוך היכרותי את אליעזר בפלרם, אני ממליצה על בחירתו לתפקיד מנהל הקהילה מהסיבות הבאות:
יחסי האנוש של אליעזר מעולים, כפי שמעידים על כך כל העובדים בשוק המקומי של פלרם שעובדים אתו צמוד.
התוצאות העיסקיות הטובות של המחלקה בניהולו מראות כי יש לו ידע בניהול והוא מביא להצלחות בשטח.
משיחות איתו התרשמתי כי גישתו היא משתפת והוא תומך בעבודת צוות ובהתייעצות, ולא בהחלטות נשלפות של יחיד.
אליעזר היה חבר מנרה לפני הצטרפותו לרמת יוחנן וחשוב לו היחד הקיבוצי, חיי החברה והתרבות, ולא רק הצד המישקי הכלכלי.
לאלה החוששים כי הוא "צעיר", "חדש" – בעיני זה יתרון, וטוב שיהיה בתפקיד מישהו עם רוח חדשה וזווית ראייה שונה. מה גם שבשנותיו במנרה היה חבר פעיל והתנסה גם כחבר בצוות השינוי במנרה.
ואחרון חביב – לדעתי חבר שמוכן לקבל על עצמו את התפקיד בתקופה קשה זו, שבה נושאים רבים שנויים במחלוקת – יש לברך על כך ולתת לו את ההזדמנות..
רון מור
אליעזר גוטמן- הבחירה הנכונה
אנו נדרשים להצביע עתה בקלפי על בחירתו של אליעזר גוטמן למנהל הקהילה.
כאחד שמכיר אותו מקרוב ,עבד צמוד אליו בשנים האחרונות, וגם מכיר את הקהילה שלנו 40 שנה, אין לי ספק שאליעזר הוא הבחירה הנכונה.
אמנה מספר נקודות חשובות לכך:
ברמה שבין אדם לחברו:
- אדם ישר והגון- כבסיס לכל התלבטות למי שלא מכיר.
- יודע להקשיב לחזק ולחלש ללא הבדל.
- יודע להבחין בין עיקר לטפל- בין רכילות לעובדות.
- יודע להבין ולעזור בבעיות הפרט, קטנות כגדולות.
ברמה המערכתית:
- יודע לאתר את בעיות הקהילה ולהציע פיתרונות מדורגים.
- פתוח לבחון מהלכי יוזמות חדשות בקיבוץ על בסיס מקצועי טהור.
- לא כוחני- אבל יודע היטב להתנהל ולנהל את דרכו וחזונו ליד תופעות ומצבים כאלה.
- יהיה קשה להוביל אותו למחוזות שלא התכוון להם מלכתחילה.
- יודע לטפל מצויין בכל מה שקשור לעבודה מול גורמים חיצוניים, כגון: עורכי דין, מועצות איזוריות, משרדי ממשלה וכדומה.
- כבוגר תואר ראשון בכלכלה, אני מאמין שיידע לשלב את התובנות הכלכליות עם החברתיות.
ולסיכום- אליעזר הוא האדם המתאים ביותר לנהל את הקהילה בעת הזו.
חברים שעדיין רוצים להמשיך בכיוון השיתופי, אך עם שיפורים ותיקון תקלות ו"לא לסגור את הבסטה" הקיבוצית, מוזמנים להצביע- בעד אליעזר במנהל קהילה. שבת שלום..
נעמה בלושטיין
מועמד ראוי לתפקיד
למה לדעתי אליעזר גוטמן הוא מועמד ראוי לתפקיד המזכיר/מנהל קהילה.
ראשית, התפקיד הזה הוא קשה, בלתי נחשק וכפוי טובה יותר מכל שאר תפקידי המפתח בהנהגה הקיבוצית.
כנראה שהיום לא ניתן יהיה לשכנע אף חבר, שיימצא מתאים, להיקרא לדגל.
אליעזר, ביוזמתו, רוצה לקבל על עצמו את כובד המשימה "הבלתי אפשרית" הזאת, מתוך אמונה ביכולתו לתרום ככל שרק ניתן יהיה. אבל לא זו הסיבה העיקרית לתמיכתי במועמדותו וניסיוני לשכנע חברים לבחור בו ללא היסוסים מיותרים.
מזה כמה שנים אליעזר מכהן כמנהל מחלקת השוק המקומי בפלרם – המחלקה בה אני עובדת. עד להתמנותו, היכרתי אותו היכרות שיטחית בלבד, נקודות ההשקה היו מועטות.
היום אני מוכנה להמליץ בפה מלא על אדם שהתגלה כבעל תכונות מנהיגותיות,
מחשבתיים, יכולת הבנה וניתוח תוצאות בהתאם. וחשוב לא פחות, נעים הליכות, חברי, סובלני, יודע לנווט צוות באווירה טובה ורגועה. יודע להקשיב, יחד עם עמידה קפדנית על החלטות, מבלי להתקפל כשנדרשת הכרעה.
קשה להשליך מיכולת התיפקוד במערכת הירארכית ברורה כמפעל תעשייתי (גם אם הוא קיבוצי), על יכולתו לתפקד כמזכיר בחברה שאינה הירארכית ולא הומוגנית כשלנו.
ובכל זאת, תכונות שבאות לידי ביטוי בהנהגת מחלקה במפעל, עם תוצאות מוכחות, יכולות להעיד על מידותיו וכישוריו של אדם.
משיחות איתו התרשמתי על מידת האיכפתיות שלו, והתובנות שרכש עם הזמן בקשר למורכבות התפקיד.
איש אינו יכול להבטיח לנו הצלחה מירבית במילוי תפקיד, או עשייה ללא טעויות. אין גם שום אפשרות הגיונית שיווצר קונצנזוס באחוזים ניכרים לגבי המשך הדרך, וזאת אני אומרת מתוך היכרות עם המקום ותושביו, תיהיינה דיעותיו של אליעזר ככל שתיהיינה (ולא שאין לי עמדה בנושא).
כל חבר הוא בעל זכות הצבעה שווה ויחליט על פי דיעותיו ותפישת עולמו, משיקולים אישיים או אחרים. בכל מקרה, אין מנוס מכניסה לדיונים רציניים, מעמיקים, ללא חיפזון, עד להכרעות.
לא המזכיר הוא שמחליט איך, לאן, וכיצד ייפול דבר.
על כך נחליט כולנו, בהצבעה דמוקראטית. נקווה שבעזרת המנהיגות, נוכל לעבור את תקופת הבירור באווירה סובלנית, ובעיקר שפוייה, לטובת כולנו. ושוב אני מדגישה צד זה באישיותו של אליעזר, מאמינה שביכולתו לשמור שלא נגלוש ל"מלחמת עולם", וגם ליישם את ההחלטות בהתאם..
פרוטוקול אסיפה כללית
מס. 09/07
תאריך: 8/11/2007
יו"ר : איציק לקח.
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 90 חברים.
סדר היום:
1. אליעזר גוטמן – בחירתו כמנהל קהילה/מזכיר הקיבוץ.
2. דיאנה (כץ) שמעוני – קבלתה לחברות.
3. משפחת זיווה ואבי סנאנס – קבלתם לחברות.
4. "סל דיור" לדירות קבע בשיפוץ.
הוחלט:
1. האסיפה החליטה להמליץ לקלפי לבחור באליעזר גוטמן כמנהל קהילה/מזכיר הקיבוץ.
2. האסיפה החליטה להמליץ לקלפי לקבל את דיאנה כחברה בקיבוץ.
3. האסיפה החליטה להמליץ לקלפי לקבל את זיווה ואבי סנאנס כחברים בקיבוץ.
4. סעיף "הסל" נדחה לאסיפה הבאה.
רשם – אודי.
פרוטוקול הנהלה כלכלית
מיום 8/11/2007
נוכחים: נתי אבן-דר , אמיר סלייפר, דניאל פרי,
אודי פלד, אבנר אחיטוב, רותה יריב, יגאל פינגרמן,
עוז אלניר, אורי בר-אב, ארנון אשד, שי מיכאל.
נעדרים: עידו רודוי, שחר צור.
מוזמנים: ויוי גלעד, דורון יפה, נדב ברמן.
הנושא: הקמת ענף ליבוא, שיווק ומכירה של מכונות חקלאיות (רמטראק).
רקע: בשנה האחרונה התחלנו בפעילות ניסיונית של יבוא מכונות חקלאיות. הפעילות בוצעה בתוך ענף המוסך, באחריות דורון ונדב. במשך השנה נמכרו מכונות (מרסקות גזם, מלגזות שדה, מעמיסים וטרקטורים) בסדר גודל של מעל מיליון ₪, וזוהה פוטנציאל עיסקי למכירות בסדר גודל של כ - 5 עד 10 מיליון ₪ בשנה.
דיון:
נערך דיון על תוכנית עיסקית מפורטת ולובנו נושאים כמו חזון עיסקי, צורת הניהול, שילוב עם המוסך הקיים, הפרדה מהקיבוץ, סיכונים ומיקום בעתיד.
הצעה:
מוצע למנות את ויוי כמנהל הענף. בשנה הקרובה להרחיב את הפעילות ולבדוק אפשרות לתאגד את הענף כחברה בע"מ. הנושא יובא למעקב ודיון נוסף במחצית 2008.
הוחלט:
לאשר את ההצעה.
רשם: אבנר.
על שער בת רבים... –
בשבוע הקרוב, ייסגרו השערים ליד האסם וליד המרפאה. פתיחתם תיתאפשר ע"י חיוג מטלפון או פלאפון.
המטרה – מניעת חנייה באיזור חדר האוכל והמטבח, ושוטטות של מי שאינם צריכים להסתובב בשטח הקיבוץ.
עד להודעה חדשה ההרשאות לפתיחת השערים תהיה אצל אייל ברבר. הציבור מתבקש לא להחנות מכוניות ברחבה שליד האקונומיה, הקיטור, בית המוסדות, חדר האוכל, בתי הילדים, בית סיעוד ומרפאה. לרכב שיחנה באיזורים הנ"ל תוצמד תזכורת "לא להחנות... נא חנה במגרש החניה". לאחר חודש תוצמד מדבקה על חלון דלת הנהג. אנא, עזרו לנו לשמור על הסדר.
תודה, ועדת בטיחות רמת יוחנן.
לָמָּה לא
חֶבְרָתֵנוּ כַּנִרְאֶה מְּעַט עֲיֵפָה
בְּהֶחְלֵט לא הָיְתָה זוֹ שְׁעַתָּהּ הַיָּפָה,
מַזְכִּירוּת שֶׁנִּצְּבָה וּמִבְּלִי לְפַקְפֵּק
הִצִּיגָה עֶמְדָּה אוֹתָהּ לא יָדְעָה לְנַמֵּק.
לַחֲבֵרֵינוּ בְּחוּ"ל שֶׁאֵינָם מַכִּירִים
בְּלִי לָדַעַת בְּמִי וּבְמַה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים,
פִקְסְסוּ יִפּוּי כּוֹחַ וְנָתְנוּ אֶת קוֹלָם
בָּכֶם, וּבִמְיֻפֵּי כּוֹחֲכֶם אֲנִי בּוֹשׁ וְנִכְלַם.
הַמַּהֲלָךְ כָּל כֻּלּוֹ תַּקִּין וְחֻקִּי, אֲבָל
לְטַעֲמִי הָאִישִׁי לא רָאוּי וְשָׁפָל,
נֶעֶרְכָה הַצְבָּעָה חֻקִּית וּכְשֵׁרָה
נוֹתַר בְּאַפִּי רֵיחַ, וּבְפִי טָעַם רַע.
בְּפִתְקֵי הַהַצְבָּעָה הָאִיקְס הִשְׁתַּלֵּב
בְּיוֹתֵר מִשֶּׁמֶץ שֶׁל סְתָם רוֹעַ לֵב,
עַד כּה לא נָשָׂא אִישׁ אֶת קוֹלוֹ
פָּרַט,נִמֵּק, אוֹ הִסְבִּיר לָמָּה לא.
12/11/07 ראובן עזריאלי
פיוט שלא לעניין
זה יפה כאשר אירועים שונים גורמים אצל מי מבינינו לתגובה ריגשית חזקה עד כדי פירסום פיוטי על לוח המודעות.
כאשר הפיוט הזה הוא בבחינת הטפת מוסר צדקנית לוועדה, לציבור, ולתקנות שלנו ו"שלא לעניין", הרי הוא גם מרגיז, ובעיקר מגוחך. (אינני מביע דעה על ערכו הפיוטי שהוא אולי נעלה מאוד).
מי בכלל שם את כותב השורות, שפורסמו על לוח המודעות למחרת ההצבעה בקלפי, להיות לנו למורה נבוכים.
יכול להיות שתוצאות ההצבעה בקלפי לא מצאו חן בעיני מאותה סיבה שלא מצאו חן בעיני הכותב. מאידך, אינני מרשה לעצמי, ולכן גם לא לפייטן, לבקר תוצאות של הצבעה בקלפי, שהיא האינסטנציה העליונה שלנו, בה כל אחד מורשה, ומביע את דעתו באופן חוקי וחשאי.
מי שמך חבר ? ? ?
וגם אם נדמה לך שאתה יודע מי וכיצד הצביע מישהו מן המצביעים, שמור את זאת לעצמך. אתה בא ואומר שוועדת הקלפי נהגה שלא כראוי.
זו אחריות שאינך צריך ורשאי לקחת על עצמך.
קָטוֹנְתָּ!
אפשר להבין, גם מתוך השורות, שהייתה לדעתך החלטה לא טובה של הציבור, וכי אתה יודע כיצד צריך היה להחליט. ממתי אתה הקומיסר שלנו. לא הסמכנו אותך, ואל תבקש מה שלא תוכל לקבל.
בחרנו ועדת קלפי, וחזקה עלינו ועל הוועדה שהיא פועלת כראוי.
אם יש לך השגות על פעולת הקלפי ברמת יוחנן ותקנותיה, לך אל השלטונות ובקש לבדוק את הדבר לפני פירסום פומבי, על לוח המודעות.
המצגת של ה"אביר בן דמות היגון" במקרה זה היא מגוחכת ומיותרת.
בקש סליחה מהנוגעים בדבר, ולהבא תיזהר לא לפרסם שורות שמדברות על דמוקרטיה, ומנוגדות לה כל כך.
זאת באמירה שאתה אומר על החלטת קלפי שהיא לא טובה.
טוב שיש בינינו הכותבים שירה.
השימוש שנעשה כאן בפיוט (פוליטי) יש בו כדי להוציא מוניטין רע לשירה..
דוח שבועי / א. פלד
"נפלאות הדמוקרטיה"
שלא כמו שנדמה לנו לפעמים, ה"דמוקרטיה", למרות ויתקה המופלג (מאז ימי אתונה העליזים) והכתרים שנקשרו לראשה, היא עדיין "לא מי יודע מה" פופולארית. למעשה נמצאת הדמוקרטיה "במיעוט" בין משטרי המדינות הנוהגים היום בעולם. (ובאשר לנו, אנחנו כידוע
"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"). ועדיין אנחנו אומרים שתהליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי הוא הכי פחות גרוע מבין כל האלטרנטיבות.
אין באורח חיים דמוקרטי שום דבר שכולם מסכימים עליו (שאם כולם היו מסכימים, ממילא אין שום צורך בשיטה שעיקרה הוא מנגנון לקבלת החלטות בהעדר הסכמה) למעט הסכמה אחת ויחידה – ההסכמה על התהליך הדמוקרטי עצמו.
כך כמובן גם אצלנו. אין שום נושא שעליו מסכימים כולם. מה שיש לנו הוא מנגנון דמוקרטי של קבלת החלטות המבוסס על דעת הרוב (ולפעמים – בהחלטות חשובות – רוב מיוחד) פלוס זכות ערעור, עד לערכאה הגבוהה ביותר שהיא הקלפי, בו זכאים להשתתף כל החברים בעצמם, ובמקרים מיוחדים (הקבועים בתקנון) באמצעות "ייפוי כוח".
מטבע הדברים קיימים גם במנגנון הדמוקרטי (כמו כנראה בכל התחומים בטבע) שלושה מצבים:
א. מצב תיאורטי אך נדיר למדי, של שיוויון בין הדעות.
ב. מצב בו קיים רוב קלוש לאחת העמדות.
ג. מצב בו קיים רוב מובהק לאחת העמדות.
המצב השלישי הוא פשוט יחסית. ההכרעה היא ברורה ואם מדובר בציבור המחונך לקבלת הכרעות דמוקרטיות, המיעוט מקבל את הדין והרוב מרגיש חובה להמתיק את הגלולה בדרך של ביצוע ההחלטה באופן שיענה עד כמה שאפשר גם על מאוויי המיעוט.
עשויה להתעורר בעיה חברתית קשה כאשר התוצאה היא שיוויון או רוב קטן. בדמוקרטיה "רוב הוא רוב". דהיינו גם הצעה שהתקבלה ברוב של קול אחד הופכת להחלטה, והצעה שחסר קול אחד לקבלתה, אינה החלטה.
ברור שמצב כזה, בו אין הכרעה, או שההכרעה נופלת על חודו של קול, הוא מאוד מתסכל עבור מי שדעתו לא עברה. במצבים כאלה מתעוררים דחפים וכוחות המנסים לערער על הלגיטימיות של ההחלטה ולחפש "תיקונים יצירתיים".
דווקא משום שאנחנו עומדים לפני החלטות חשובות, אני מבקש להתריע בפני ניסיונות להרהר ולערער על הדבר היחיד שכולנו עדיין מסכימים עליו, על הליך ההכרעה הדמוקרטית.
הרגע בו, בשל תיסכול "מקומי" הנובע מהחלטה שהתקבלה בניגוד לדעתנו ולרגשותינו, נפעל כיחידים או כקבוצות בניסיון לתקוף את בסיס הלגיטימציה של השיטה, יהיה הרגע שבו נגלוש מקהילה לאנארכיה. כאשר מדובר באנארכיה אנחנו יודעים (אולי) איפה מתחילים אבל לא לאן מגיעים.
לקראת יום הבוחר
היום הקבוע לסיבוב הבחירות הראשון (ונקווה גם האחרון) ממשמש ובא. המועמדים, מטותיהם ומחנותיהם מגייסים מאמצים אחרונים בישורת האחרונה. צפוי וטבעי שההתרגשות גוברת.
למען "היום שאחרי", הן בתוך קיבוצנו אנו, הן ביחסי השכנות שלנו עם הקיבוצים השכנים, ועם כל ישובי המועצה, הן במה שעובר מאיתנו לילדינו ולנערינו ודרכם לחבריהם בבתי הספר ... חשוב שנשמור על איפוק. תופעה של תלישת והשמדת שלטים ו"פלריגים" הנתלים במקומות ראויים, אינה ראויה. שכנים הבאים לחלק חומר בתאי הדואר שלנו יתקבלו בסבר פנים יפות. כל מועמד או נציגיו הרוצים להופיע אצלנו, מקבלים מקום ראוי וגם כיבוד.
בקיצור... לפני, בזמן, ואחרי – כל בני זבולון חברים. .
קליטה - לבחון היטב כל מקרה
הדיון בנושא הקליטה הוא חשוב ומורכב ואני מאמינה שיש צורך להידרש לו בפתיחות וסובלנות כיוון שהשפעתו מכרעת על עתיד הקהילה.
קליטת בנים:
אני חושבת שיש לקלוט בנים חוזרים בשיטה הקיימת, מכמה סיבות:
ראשית, הם יודעים לאן הם באים ומה צופן בחובו הקיבוץ.
שנית, אם עליהם לעשות ויתורים הקשורים למעבר מחיי העיר לחיי הקיבוץ, זה נלקח בחשבון, כיוון שיש להם למה להשוות.
עם זאת, אני חושבת שעל חברי הקיבוץ המקבלים לבחון היטב כל מקרה לגופו ולקבל בנים חוזרים בצורה מושכלת. דברים שלהערכתי גורמים להצביע נגד קבלה של בנים – עבר פלילי, התמכרות לסמים, התנהגות קיצונית וחריגה שאינה נורמטיבית לחיי הקיבוץ. כמו כן יש לקחת בחשבון עמידה בחובת עבודה ופרנסה.
קליטה רגילה:
למעט ההסתייגות שאציג בהמשך, אני חושבת שרמת יוחנן לא צריכה לקלוט בזמן זה במסלול קליטה רגיל. על רמת יוחנן להחליט היכן היא נמצאת. האם אנו קיבוץ שיתופי, או מופרט. רק לאחר שנעבור משוכה זו נוכל לדון האם אנו רוצים לקיים מסלול זה.
ההסתייגות היא – נקלטים שכבר אושרו למועמדות. יש לנו אחריות כקהילה לסיים את תהליך המועמדות ולהצביע בקלפי, מתוך מחשבה מה עוברת משפחה שמגיעה לקיבוץ.
המעבר מהעיר לקיבוץ לתנאי מועמד מצריך התארגנויות רבות בתחום הכלכלי, האישי, והמקצועי ועלינו לקחת זאת בחשבון כאשר אנו מצביעים.
קבלה למועמדות (בנים וקליטה רגילה):
אני חושבת שתהליך הקבלה למועמדות היום אינו מספק.
כולנו ראינו מה קורה באסיפה כאשר מצביעים על קבלה למועמדות. אף אחד לא מדבר, כולם חושבים בליבם שהם כבר יצביעו בקלפי, ואנו גורמים לנקלטים, וגם לבנים, להיכנס למסלול מועמדות שלא ידוע מה יהיה בסופו. יותר גרוע, לפעמים אנשים מגיעים למצב של מועמדות כי "לא נעים" לדבר באסיפה. קבלה למועמדות זו אמירה. אמירה של "נראה לנו שאנחנו יכולים לחיות ביחד".
אני חושבת שקבלה למועמדות יש להעביר לקלפי. אני מאמינה ששיטה זו תנפה נקלטים ובנים עוד לפני שנת המועמדות, ותקטין את מידת עוגמת הנפש.
ועדת קליטה (בנים וקליטה רגילה):
לדעתי לוועדת קליטה יש תפקיד מכריע בתהליך. על ועדת קליטה לאסוף נתונים שישמשו כבסיס לקבלת החלטה. על ועדת קליטה להמליץ להנהלת הקהילה על דרך פעולה, תוך הבחנה בין המלצה בקווים כלליים, לבין פרטים הקשורים לצנעת הפרט ופרטיותו.
בהתייחס למה שהיה באסיפה האחרונה, אני חושבת שצריך להיות אמון בסיסי בבעלי תפקידים שנבחרו. עלינו לסמוך שהם עושים עבודתם נאמנה, ואיננו צריכים לבקש דיווח שעלול לפגוע בפרטיות של אדם, ובוודאי כשמדובר בילדים. נכון שהפרטים ה"צהובים" מעניינים, ויש על מה לדבר אח"כ, אך זה פוגעני ולא ראוי לקהילה שמכבדת את חבריה..
ירמיהו
"כפיים! כפיים!..."
אני לא יודע איך אחרים הרגישו באסיפה האחרונה, אני הרגשתי נבוך.
הרגשתי נבוך בגלל התחושה הקשה שהנושאים בהם דנו הובאו לאסיפה לא מוכנים, כשמול מזכירות שמשמיעה קול ענות חלושה, (בגלל אילוצים ידועים), יושב קהל "חם" שדורש תשובות חד-משמעיות, (תשובות שאמורות להינתן בפורום מצומצם, ולא ברור אם אכן ניתנו). קהל עם המון שמחה, המון שמחה לאיד ומחיאות כפיים (תופעה חדשה?) שלא הבנתי מה לשמחה זו עושה... לרגע היה נדמה שאנחנו בכלל במסיבה אחרת...
הרגשתי נבוך מול ה"עליהום", וההשתלחות בחברים שלנו שבחרנו לנהל ולהוביל. נכון שהם לא מלאכים, וגם אם טעו בשיקול, הם עדיין בני אדם. הם לא מברזל, הם עדיין ממשיכים לעשות את העבודה הקשה של ניהול הקהילה, עבודה אפורה ולעיתים מתסכלת שמטבעה לא נעשית "על המדרכות" או ב"ראש חוצות", עבודה שלא תמיד יש עימה תודה והערכה. אולי להיפך.
הרגשתי נבוך מול הזעם הקדוש שמתעורר אצל "עמודי התווך המוסריים" המקצועיים כל אימת שיש סיבה ל"אנטי" מימסדי, וזה ממש ממש לא משנה מהי הסיבה.
הרגשתי נבוך מול זעקות ה"תתביישו לכם", לא הבנתי מי צריך להתבייש ועל מה, במה אותו זועק יותר מוסרי/אנושי/חברי מחברים אחרים, לא מוסריים/לא אנושיים/ לא חבריים.
ובכלל, זו משימה כמעט בלתי אפשרית לקבל "תעודות יושר" מאותם חברים שכל כך עסוקים בביקורת. זה נכון שלא כל אחד בנוי למלא תפקידים, וזה בסדר גמור, ובכל זאת הייתי מצפה מאותם חברים, שלא באים ממקום של עשייה עם לקיחת אחריות, שלא באים מהמקום שבו גם הם עלולים להיות מטרה לחיצי הביקורת, לקצת צניעות. ואולי אפילו קצת לפרגן למי שכן מוכן לקחת אחריות, אחריות שפירושה המעשי הוא עימותים קשים ביותר עם משפחות, עם בודדים, וחריגים שלא מוכנים לקבל על עצמם את הכללים הבסיסיים שלנו. עימותים לא נעימים שמתעוררים בדרך כלל, ומטבע הדברים, רק לאחר הקלפי ולא לפניו.
חשש כבד מכרסם בלבי שאם ה"כפיים! כפיים!!!..." האלה הן הסנוניות שמבשרות... לא קשה לדמיין מה יהיה התסריט בעתיד הלא רחוק, כאשר המזכירות, או גוף נבחר אחר, יאלצו אותנו, לצאת מהשאננות, ואולי גם יכריחו אותנו להסתכל במראה, לראות מי אנחנו ומה קורה איתנו, לדון ולברר לעצמנו איך אנחנו רוצים להמשיך לחיות יחד ברמת יוחנן, וגם, אולי, להוביל אותנו להחלטות רדיקאליות קשות להחזיר עטרת פרנסה ליושנה.
אלישע היטיב להגדיר את השתלשלות העניינים כתקלה. אני נוטה לקבל את ההגדרה הזו. תקלות קורות לכל מי שעושה, וזה באמת לא סוף העולם. יש חיים גם אחרי הפארסה ההזוייה הזו, אך עדיף היה להקדים מחשבה תחילה לחיפזון, וכשעוסקים בדיני נפשות אסור לנו כקהילה להיסחף למקומות שאנחנו לא מעוניינים להגיע אליהם, גם אם יש לחצים. ואכן היו כאלה.
מעבר לכך, הנזק נעשה, צריך עכשיו להרגיע לתקן ולהמשיך הלאה. אני מאוד רוצה לקוות שמול האתגרים שרובצים היום לפיתחנו נדע איך להימנע מ"תקלות" שכאלה... .
פאב 30 פלוס מזמין:
והפעם –
הללויה
ערב שירים וסיפורים על נעמי שמר
עם שאול גלעד
יום ג' 20.11.07, בשעה 20:30 בפאב.
ועדת תרבות.
אסור לעשן!!
החל מיום חמישי ה-15/11/07 חל איסור לעשן בפאב "עיר מקלט" לפי החוק.
בתקווה לשיתוף פעולה.
הנהלת הפאב. ישראל עוזרי..
מכירת חיסול
ביום ראשון 25/11/07, החל משעה 16:00, תיערך בחדר האוכל תערוכת ספרים, דיסקים
ו -DVD. החברים מוזמנים לבוא, להתרשם, ולקנות. ישראל עוזרי.
ברכת חברים לדיאנה שמעוני
עם כניסתה לחברות ברמת יוחנן.
תודה
אנו מודים לחברי רמת יוחנן שתמכו בקבלתה של דיאנה לחברות, באסיפה ובקלפי, למרות התנגדות המזכירות. ההרגשה מתוקה ומחממת, ואנו מודים על החיזוקים הרבים שקיבלנו. אוהבים אתכם, דיאנה ודרור שמעוני..
לובש מדים
אור גפן מתגייס לצה"ל - צאתך ושובך בשלום.
פושטים מדים
דורון רובינסון, ליאור ענבר וענת אופק,
משתחררים מצה"ל - ברוך שובכם הביתה בשלום.
יישר כוח!
ברכות לארז צוקרמן
על זכיית פרדס רמת יוחנן במקום השני
מבין מישקי מילואות בתחרות לתרבות חקלאית, 2007.
המשך והצלח, ההנהלה הכלכלית והחברים.
הודעה חשובה לחברים
להזכירכם,
לא לקחתם את הרכב שהזמנתם, שעה אחת לאחר מועד ההזמנה, תימחק ההזמנה מסידור הרכב והרכב יעבור להזמנה אחרת. אנא קחו זאת לתשומת לבכם. משרד רכב. .