פרוטוקול ועד הנהלה
מספר 22/2007
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 1/11/2007
מספר חברי ועד ההנהלה : 13
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן-דר, יהודית אפרת, לינט חורש, עדנה לקח, דוד דוידוביץ, אליעזר גוטמן, יונת מולכו, רפאל דינסטג.
נעדרים: איילת מאירוביץ, ישי קציר.
סדר היום:
1. אליעזר גוטמן – בחירה כמנהל הקהילה.
2. זכויות חתימה בשם הקיבוץ.
3. דיאנה (כץ) שמעוני – קבלה לחברות.
4. משפחת סנאנס – קבלה לחברות. (בהשתפות מירי קרש, שרה'לה סאלווה, בלה סוסן).
5. בחירות למועצה האיזורית. (בהשתתפות מאייקה ואלישע שלם).
הוחלט:
1. המזכירות רשמה לפניה הודעת צוות החיפוש על המלצתם לבחור באליעזר גוטמן כמנהל הקהילה. יובא לאישור האסיפה.
2. לאור החלטת רשם האגודות לפיה נדרשות תמיד שתי חתימות על מנת לחייב את האגודה, הוטל על צוות תיאום ניהול לגבש הצעה לשינוי בעלי זכות החתימה בקיבוץ בהתאם.
3. המזכירות החליטה בשלילה לגבי ההמלצה על קבלתה של דיאנה לחברות בקיבוץ.
4. המזכירות החליטה בשלילה לגבי ההמלצה על קבלת משפחת סנאנס לחברות בקיבוץ.
5. דווח למזכירות על המצב לפיו יש כרגע שלושה מועמדים לראשות המועצה. נערך דיון לגבי חשיבות/היעדר חשיבות, של בחירת אחד מן המועמדים שהם חברי קיבוץ לראשות המועצה, וההשלכות, שעשויות להיות לעובדה ששני חברי קיבוץ "רצים" למשרה, על התוצאה. המזכירות לא קיבלה החלטות בנדון. דווח שימים ספורים לפני הבחירות ייערך סקר, ושעל פי תוצאותיו תיבחן המזכירות שוב את עמדתה.
רשם – אודי..
אָמְנָם בְּשׁוּם מָקוֹם לא נִכְתַּב
מְקֻבָּל לַחְשׁוֹב וְלוֹמַר הֶחָצָב
הוּא הוּא הַמְּבַשֵּׂר בּוֹאוֹ שֶׁל הַסְּתָו.
בְּרָמַת יוֹחָנָן אִם תִּטְרַח וְתִשְׁאַל
אֶת מִי שֶׁכָּאן נוֹלַד וְגָדַל
בִּשְׁבִילוֹ הַסְּתָו הוּא מַנְדָּרִינוֹת מִיכַל.
טִיּוּל מִשְׁפָּחוֹת לַפַּרְדֵּס בְּשַׁבָּת
לִקְטוֹף לַשַּׂקִּית אַחַת לְאַחַת
בְּצִפּוֹרֶן חַדָּה לְקַלֵּף לְאַט.
וְעוֹלֶה רֵיחַ חָרִיף נָעִים וּמְשַׁכֵּר
עֵת נִיחוֹחַ הַכּוֹהֵל בָּאֲוִיר מִתְפַּזֵּר,
וּמִיץ מָתוֹק נִגָּר מִסַּנְטֵר
וְגַם אִם זָקַנְתִּי עוֹדֶנִּי זוֹכֵר.
ראובן עזריאלי1/11/07
מחשבות ירוקות
הצעות לשמירה על איכות הסביבה
כל אומה משאירה אחריה משהו לדורות הבאים. המצרים השאירו את הפירמידות, הסינים את החומה הסינית, בדרום אמריקה האינקה והאצטקים בנו ערי ענק, בארץ ישראל הורדוס, הבונה הגדול, השאיר את ירושלים, את הכותל המערבי , את מצדה ועוד. לא צריך לנסוע רחוק כדי לראות דברים גדולים.
ואנחנו, מה נשאיר מאחורינו? הרים גדולים ומהודקים של אשפה, הכוללת שאריות פלסטיק ושקיות ניילון, חומרים שאינם מתכלים לנצח במושגים של חיי אדם. שקית ניילון, אורך חייה נמדד בין עשרות למאות שנים עד שהיא תתכלה.
אורך חיים של קלקר מגיע לאלפי שנים. החומר אינו מתכלה, ונשאר לדורות הבאים כמזכרת למפעלותינו. חלק הולך למטמונות אשפה בחיריה, וגל האשפה בצ'ק פוסט. הפלסטיק לסוגיו השונים מהווה כ - 28% מכמויות האשפה, ואילו החלק שאינו מוטמן, מתעופף לו ברוח וניתן למצוא אותו בכל מקום. בחורשות, במסלולי הטיולים, בנחלים, על שפת הים, ובקיצור בכל מקום - לתפארת מדינת ישראל.
השאלה מה אנחנו יכולים לעשות אצלנו.
אנחנו יכולים לעשות המון, אבל נתחיל בקטן.
בעולם המערבי המודרני, שהוא היצרן והצרכן הגדול של פלסטיק וניילון לסוגיו השונים, התעוררה הבעייה ומחפשים פיתרונות. גם בגלל דילדול המשאבים, גם בגלל חיסכון כספי, וגם בגלל איכות הסביבה. הבעיה העיקרית היא אשפה שלא מתכלה, שצריך למצוא לה מקומות הטמנה.
חלק מהפיתרונות הוא פשוט - אין חלוקה חופשית של שקיות ניילון בבתי הכל -בו ובחנויות. משלמים עבור כל שקית מחיר גבוה, בכוונה כדי לצמצם את השימוש בשקיות ולעודד שימוש חוזר בהן.
בחלק מהמקומות משתמשים בשקיות מחומר מתכלה או ניתן למיחזור, כמו קרטון, נייר או פלסטיק מתכלה.
מסתבר ששום עגבנייה או מלפפון לא נפלו לארץ כתוצאה מצמצום השימוש בשקיות.
ולמה לא אצלנו:
עבור כל פריט משלמים, מדוע שיגרע חלקן של השקיות?
אם נשלם עבור השקית, בטוח שהצריכה שלה תרד, ויהיה גם חיסכון כספי למערכת, והעיקר - פחות ניילונים יתעופפו ברוח.
כנ"ל גם הכלים החד פעמיים בחדר האוכל, בעיקר קופסאות הקלקר שהינן חומר לא מתכלה, ולעומת זה מתפרקות בדרך הביתה.
אפשר גם להכניס לסופר שקיות רב פעמיות, או סלים שניתן יהיה לקבל דמי פיקדון בעת ההחזרתם לסופר. דבר זה יצמצם משמעותית את כמויות השקיות, ולא יפגע בחוויית הקנייה.
את אותו מודל ניתן לבצע על כלי הקלקר והשקיות בחד"א ולהחליף אותם בכלים טובים מפלסטיק שבהם ניתן לעשות שימוש חוזר. במחסן הבגדים ניתן להחליף את שקיות הניילון בשקי בד כמו פעם.
בשורה התחתונה, גם אם נתעלם מנושא איכות הסביבה, ונתרגם מהלכים אלה לכסף, מדובר בחיסכון בקניית שקיות ניילון/כלי קלקר, וחיסכון בפינוי אשפה כתוצאה מצמצום כמויותיה .
ואסיים בפתגם הידוע:
"העולם לא יחרב בגלל אנשים רעים, אלא בגלל אנשים טובים שלא איכפת להם."
הוועד להצלת קודשי ישראל.
הזמנה להרצאה
הציבור מוזמן להרצאתו של א. ב. יהושע
על ספרו "אש ידידותית",
אשר תתקיים ביום שני, 3.12.07 בשעה 18:00.
ההרצאה תתקיים לציון
יום השנה השני למותו של צביקה קרניאל ז"ל.
מומלץ לקרוא את הספר לפני ההרצאה.
ועדת תרבות והמשפחה.
"ילדי השמש" גם במוצ"ש
לפי בקשת חברים, יוקרן ב"יד למגינים" ביגור הסרט "ילדי השמש" גם במוצאי שבת 17.11.07 בשעה 20:00.
הסרט יוקרן ללא השיחה עם הבמאי שתתקיים רק ביום ו' 16.11.06 לאחר ההקרנה. .
קליטה - כן או לא
בעקבות הוויכוח על הקליטה, אם כן או לא, באיזה צורה, ובאיזה מחיר, פניתי למספר חברים להתבטא בנושא ולהביא אותו לדיון ב"ברמה". לא קיבלתי הרבה תגובות ונראה לי שיש רתיעה לא מובנת מפני דיון ציבורי פתוח. יש חשש מ"מה יגידו", "לא נעים" או "הניחו לי, אותי זה לא מעניין".
על כל פנים מי שבכל זאת כן מעוניין להשתתף בוויכוח מוזמן לעשות זאת בעלון הבא.
דוח שבועי / א. פלד
קליטה כללי.
לבקשת חברים אני מפרט שוב את המצב אצלנו בנושא הקליטה.
קיימים בקיבוץ ארבעה "סוגי" נקלטים (יחידים ומשפחות העוברים תהליך מועמדות וקבלה לחברות על פי תקנון הקיבוץ והחלטותיו):
א. בנים
קליטת הבנים נעשית על פי "תקנון צעירים". התהליך כולל שנת מועמדות אחת לפחות במסגרת "המסלול" (דהיינו עד גיל 28/29) בה חייב הבן להתגורר ולעבוד "בבית" (כולל "עבודת חוץ"). עם השלמת שנה זו (ולא בהכרח בצמוד לה) רשאי הבן להעמיד עצמו בפני האסיפה (והקלפי שהוא "זרועה הארוכה" של האסיפה) ולבקש להתקבל כחבר בקיבוץ. לאחרונה פורסם ב"ברמה" שהמזכירות הקימה צוות משנה, בראשות לינט, לבדיקת נושא קבלת בנים לחברות. (לפי הבנתי, יוזמי הצוות מבקשים ליזום החלטה לפיה אין לקבל בנים לחברות לפני תום מסלול הצעירים).
ב. בנים חוזרים (ובני ביתם)
בנים שעזבו את הקיבוץ ומבקשים לחזור. חייבים בהליך של שנת מועמדות וקבלה לחברות כמו בנים לעיל. קיימת "מוסכמה", שקליטת בנים חוזרים מוגבלת לתקרת גיל של "ארבעים פלוס".
ג. בני זוג של חברים
מועמדות וקבלה לחברות כנ"ל. גם כאן קיימת אותה מוסכמה של תקרת גיל. החלטות הקיבוץ קובעות שבני זוג "נילווים" של חברים, העומדים בקריטריון הגיל, חייבים להעמיד עצמם לתהליך של קליטה. (ולא לבחור להתגורר בקיבוץ כתושבים/שכירים).
מאז ינואר 2001 התקבלו לחברות עשרים ושבעה בני/ות זוג של בנים/ות שהגיעו "מבחוץ" (לרבות מקיבוצים אחרים).
ד. נקלטים "רגילים"
דהיינו שלא הם ולא בן זוגם הוא בן קיבוץ רמת-יוחנן.
ביום 18/9/2006 דנה האסיפה בנושא קליטה כזו ברמת-יוחנן והחליטה שתהיה "במשורה", ו"ככלל, לא יותר מבית-אב אחד לשנה בממוצע רב שנתי".
בפועל, בשבע השנים האחרונות (משנת 2000) קלטנו רק שלושה בתי אב (יחיד ושתי משפחות). דהיינו פחות מ"חצי בית אב" בשנה. (לא בדקתי מתי הייתה הקליטה האחרונה של נקלטים "חיצוניים" לפני שנת 2000).
קליטה מול "תושבות".
יש בינינו חברים הגורסים שנכון להיום, המצב המתאים לנו ושאותו יש לעודד, הוא קיום של שתי אגודות בישוב. האחת "קיבוץ רמת יוחנן" ד'היום, בו יהיו חברים רק "חברי הקיבוץ", והשנייה "אגודה מוניציפאלית", בה יהיו חברים כל מי שמתגוררים במקום, חברים ותושבים.
האגודה הקיבוצית תנהל את נכסי וענפי הקיבוץ (קרקעות, רפת, פלרם ...) והאגודה המונציפאלית תנהל את הנושאים המשותפים לכל תושבי המקום כגון: בריאות חובה, חינוך, נוי, שמירה וביטחון, תשתיות, תרבות קהילתית ...
בפועל מקבלת גישה זו גם גיבוי מטעם חוקי המדינה/משרד הפנים. כל מי שקרא את המודעות המתנוססות לאחרונה על לוח המודעות למד שבקיבוץ בו מספר בעלי זכות הבחירה (תושבים מעל גיל 17) עולה על 20%, זכאים התושבים לדרוש נציגות בוועד המקומי (במזכירות/הנהלת הקהילה ד'היום). אם מספר התושבים כנ"ל עולה על 50%, מוקם בישוב באופן "אוטומטי" (אין לקיבוץ שיקול דעת בדבר) ועד מקומי, הנפרד מהנהלת הקיבוץ. יש לקחת בחשבון שבמניין התושבים נספרים גם כל בני הקיבוץ שגילם מעל 17 ועדיין לא התקבלו לחברות, דהיינו מרבית הבנים במסלול צעירים.
אני מכהן היום כמזכיר בקיבוץ קטנצ'יק בהשוואה לרמת-יוחנן, שנכון להיום, לקראת הבחירות בסוף נובמבר, מתרוצצות בו (בצד מזכירות הקיבוץ) מספר רשימות לוועד המקומי ולנציגות במועצה האזורית (הועד המקומי יוקם באותו יישוב על בסיס קואליציוני, לפי החלק היחסי שתקבל כל "רשימה") – בקיצור בלגן מארץ הבלגנים, שאני ממש לא מאחל לעצמנו.
מה שחשוב לענייננו הוא, שחסידי ה"תושבות" מתנגדים באופן מוחלט לקליטה של "חיצוניים" (ואולי גם בני זוג ??) בלי שום קשר לשאלה מי הם המועמדים.
יתר על כן, אותם חסידי תושבוּת, או חלקם, היו שמחים אילו ניתן גם להם להתגורר כאן כתושבים. (לא אפשרי היום, שכן על פי התקנון ד'היום, מי שעוזב את האגודה השיתופית הנקראת קיבוץ, חייב "להעתיק את מקום מגוריו מן הישוב הקיבוצי").
עלינו להבין שהרחבת נושא התושבות בקיבוץ, הוא שלב הרבה יותר "מתקדם" מאשר "השינוי" "הרגיל" העובר על הקיבוצים. חבר הקיבוץ, גם בקיבוץ המשתנה, עדיין כפוף למזכירות ולאסיפה ולהחלטותיהם, בעוד שהתושב כלל אינו חבר באגודה והחלטותיה בעניין "רשת ביטחון", "עזרה הדדית" וכו', כלל אינן מחייבות אותו.
הדעות הנ"ל בהחלט משפיעות על הצבעת חברים בנושא קבלה לחברות. על פי תוצאות הקלפיות, נראה שיש גרעין מסוים שמצביע באופן עקבי וקבוע נגד קבלה לחברות (גם של בנים וכו'). מאחר וקבלה לחברות מצריכה רוב של שני שליש, גרעין זה הוא בהחלט משמעותי. מבחינה אישית, אין לנו כמובן זכות ויכולת לבחון מה סיבת ההתנגדות של מי שמצביע נגד. לעומת זאת, מבחינה ציבורית, הנימוק של "אני נגד כל קליטה" אינו ראוי, שכן הוא נוגד את החלטות הקיבוץ, ולדעתי גם אינו הוגן שכן אם האסיפה אישרה מועמדות, הרי זה על מנת להעמיד את המועמד לבחינה לגופו ולא על מנת "לעשות ממנו צחוק" כי אנחנו "ממילא ומלכתחילה נגד קליטה".
שתי הערות לגבי המועמדים שעל הפרק.
קליטת בן זוג של חבר.
היום יש לנו ארבע מועמדות שהן נשות חברים (כולן אמהות לילדים). אחת מהן מגיעה לאסיפה הקרובה. דעתי האישית היא שלהפיל מועמדות של בן זוג של חבר צריכה להיעשות במקרים נדירים, ומנימוקים חריגים ביותר, וזאת משני טעמים:
א. מן הטעם של חברות במשמעות הפשוטה והישירה. אני אינני בוחר את אשת חברי ואם ילדיו. אני מכבד אותו ואת בחירתו. אני יודע מהי המשמעות החברית במובן הבסיסי ביותר של פסילת בת זוגו מלהיות חברה בקהילה ואינני חושב שזה "מגיע לו", או לה, או לנו.
ב. ברור שבמקרה זה בן הזוג ממשיך להתגורר בקיבוץ. ברור שהוא אינו יכול להתגורר בקיבוץ ולעבוד בקיבוץ במצב בו הוא נטול לחלוטין זכויות. ללא פנסיה, ללא ביטוח אובדן כושר עבודה, ללא הפרשה לפיצוי פיטורין (דמי עזיבה) ללא קרן השתלמות, בונוס ... וכיו"ב. דהיינו שקיימות רק שתי אפשרויות ולדעתי שתיהן גרועות. האחת ליצור זן חדש של תושבים דמויי חברים אך נטולי חברות. הסדר מסובך מכל הבחינות. השנייה, שאותו בן זוג יהיה ממחר שכיר בקיבוץ. יוצא לו תלוש משכורת כמו לכל שכיר, כולל כל "התנאים הסוציאליים". (מבחינה זו ייתכן ויהיה מושא קנאה לאחדים. ייתכן שגם חלק מעשרים ושבעה בני הזוג שכן נקלטו, ואלה שעוד יקלטו, היו מעדיפים, או יעדיפו, לגור פה כתושבים העובדים לעצמם כשכירים, בקיבוץ או מחוצה לו).
קליטת המשפחה העומדת על הפרק.
מאחר ולא כל החברים באים לאסיפה, אני מבקש למסור פרט אינפורמטיבי אחד שלגביו נשאלתי, ושמעתי "על המדרכות" מידע שגוי.
זיווה היא עובדת וותיקה ובעלת קביעות ופנסיה תקציבית במשרד הבריאות (לא קופ"ח). היא קיבלה חל"ת (חופשה ללא תשלום) מהמשרד לשלוש שנים שבמסגרתן עבדה במשרה מלאה כאחות אצלנו. החל מיום 1/11/2007 (ולמרות נסיונותיה של זיווה ומכתבי בקשה מטעמנו) הודיע משרד הבריאות לזיווה שלא יאריך לה יותר את החל"ת ואם לא תשוב לעבודה בבית החולים בו היא עובדת, תאבד את משרתה. לעומת זאת אישר משרד הבריאות בכתב, שהעסקתה של זיווה תרד לחלקיות משרה, דהיינו ליומיים בשבוע במשך שלושה שבועות בחודש, ושלושה ימים בשבוע הרביעי. במלים אחרות, משרתה של זיוה אצלנו עומדת היום על שלושה ימים בשבוע במקום חמישה..
שכונת הרחבה ללא זכויות בנכסינו
מאז ומתמיד אינני בעד קליטה. לאורך שנים רבות תהליך הקליטה איננו משביח את רמת האוכלוסייה, איננו מוסיף בעלי מקצוע או כוחות תרבות חדשים, אלא מקרים מועטים. ובגדול – אין בו תרומה רבה להעלאת הרמה הכללית של הקיבוץ.
ולמי שמפרש זאת כ"גזענות", אשיב – זו העדפתי, לא פחות, אבל גם לא יותר.
קליטה של בני הקיבוץ ובני זוגם בלבד ( כפי שהוחלט לא פעם אבל עושים אחרת ...), כולל כמובן אלו שחוזרים לקיבוץ – תספק את הצורך בעירוי טעמים וריחות חדשים (עם בני ובנות הזוג), תעשיר את המבחר והגיוון, ועל פי הניסיון – לא תוריד את הרמה.
העובדות הידועות, כי אין בדיקה מוקדמת מספקת (מה שמביא פאשלות) כי אין תהליך קליטה מסודר ושקוף, כי מגיעים לעיתים להצבעה אנשים אנונימיים לא מוכרים לציבור – גם הן אכן בין הסיבות להתנגדות לתהליך הקליטה.
ובהמשך לאפשרויות השיכון – אם אפשרי כמובן טכני/בירוקראטי – אני בעד הקמת "שכונת הרחבה/בנה ביתך" של 25-30 משפחות צעירות או בגיל ביניים, באופן שישתייכו למערכת המוניציפאלית (שתעבור חידוש וריענון וכתוצאה מכך) אבל לא בקיבוץ כקהילה בעלת עסקים ונכסים. כך נקבל את הטוב עם המועיל – תורחב אוכלוסיית הילדים והנוער, יירבו משפחות שיוסיפו צבע חדש לנוף, וכל זאת ללא מעורבות או זכויות כלכליות בנכסים של קהילתנו.
ממה שהעיניים רואות – אם רק נפתח את הדלת – בקושי נעצור את השיטפון, ויכולת הבחירה, כשלעצמה, תיטיב ותעשיר את המבחר, ותביא עימה קצת רוח חדשה ורעננה.
בעד קליטה מבוקרת.
אני מאמינה שיש לנו תפקיד ומחוייבות כקיבוץ לקליטת עלייה, ולכן אעדיף נקלטים שהם עולים חדשים.
עוד אעדיף להתאמץ ולקלוט בני משק שעזבו ובחרו לחזור. אינני רואה כעניין מהותי קליטה של תושבים שמתגוררים כאן מסיבות של עבודה נדרשת. אם הרציונל הוא "כולה" עבודה נדרשת, אז אפשר מצידי להשאיר שכירים להתגורר בקיבוץ במעמד זמני לתקופה לא מוגבלת, או עד שנידרש למשהו אחר.
הקריטריונים המשמעותיים הנוספים לקליטה בעיני הם: כישורים חברתיים תרבותיים ויכולת תרומה שהיא מעבר לעבודה וליכולת התפרנסות.
קריטריון ההתפרנסות לא מפחיד אותי, כי אני מעריכה שממילא בתוך שנים לא רבות כל אחד יצטרך ממילא להתפרנס בכוחות עצמו, ולכן החיבור החברתי יותר חשוב בעיני. קריטריון הדיור גם כן לא מרתיע אותי, כיון שלהערכתי הצנועה בתוך כמה שנים, ממילא כל אחד יבנה את ביתו במשבצת, במסגרת ההרחבות. (השטחים לבנייה בתוך הקו הכחול מצטמצמים כך או כך, ועוד שתיים שלוש משפחות הן לא מה שישנה את התמונה).
אינני רוצה שאתפרש כאילו אני "בעד קליטת בטלנים". קליטת בני משק שבחרו לחזור משיקולי "נוחיות נטו", כדי ש"מישהו אחר כבר ידאג", אותי דווקא כן מדאיגה...
לפיכך נראה לי שנכון יהיה להאריך את משך זמן הקליטה, לפחות לשנתיים..
אליעזר גוטמן
תמונת מצב!
בשמונה השנים האחרונות ההגירה היא חיובית. רוב הבנים /בנות נשארים ובדרך כלל מביאים עימם בני/בנות זוג. אני מניח שאפילו התופעה של בני משק חוזרים (לאחר עזיבה) גדלה בשנים האחרונות.
קליטה של "זרים" יש טעם לבצע בתנאי שיש ערך-מוסף לחברה/קהילה/קיבוץ.
כעקרון לא הייתי נועל אף אפשרות.
מטעמי ציונות יש מקום לקליטה, במסורה, של עולים חדשים. .
צביה מלמד
בעד קליטה לתושבות
לדעתי, בכל מקום בו חיים בני אדם יש כל הזמן תהליך של קליטה ויציאה. זה הטבע של חברה, וברור שזה הכרחי – תנועת אנשים פנימה והחוצה.
הקבלה לחברות, או למועמדות, נעשית אצלנו ע"י הצבעה.
על סמך מה אנו מצביעים? רבים מאיתנו לא נתקלים באדם עליו אנו אמורים להצביע. ואם כן מכירים, איך נדע מי מתאים ומי לא (ובכלל, מי מאיתנו מתאים?)
לדעתי יש כֶּשֶׁל במבנה החברתי שלנו, והיה רצוי מאוד שבחשיבה על השינויים כדאי שנתייחס גם לנושא הבלתי אפשרי הזה – מיון של בני אדם.
בכל אופן, נדמה לי שאנחנו עדיין בוכים בדיעבד על "זה שלא מתאים". זאת אומרת שיש פה איזו סתירה, משהו לא מתאים.
התושבים שגרים פה הם חלק מהחברה שלנו, הם מגדלים פה את ילדיהם, מתפרנסים, יכול להיות שבכלל אין צורך שיהיו חברים? אני בעד קליטה לתוֹשבוּת.
יחד עם זה, אנחנו חייבים בשביל עצמנו, ליצור מודל של שיתוף התושבים במוסדות המקומיים בנושאים הרלוונטיים להם כמו: חינוך, צוותים של חגים, ומתן אפשרויות לכל אחד להביע את דעתו. . אני בטוחה שיש גם ביניהם כוחות ואנחנו לא נעזרים בהם, מה שמראה שבעצם אנחנו פוחדים מכל אחד שמתקרב קצת. אז איך נקלוט לחברות?
שאלה נוספת שצריך לדון עליה היא גודל החברה הרצויה לנו מכל הבחינות..
ירמיהו
בור השמנת קורץ...
קליטה, כן או לא, שאלה טובה שהתשובה עלייה מסובכת. יש לכך הרבה סיבות בין השאר, גם בגלל שאנו עומדים בפני שינויים מרחיקים באורחות חיינו, וגם בגלל נימוקים אמוציונאליים אישיים של סימפטיה או אי סימפטיה, ואחרים.
בתהליך קליטה חדשה רב הנסתר על הגלוי, זה נכון ומקשה מאוד על האפשרות לעמוד חד משמעית על כל התרחישים הצפויים לאחר הקבלה לחברות. והיו דברים מעולם. יש בכך יתרונות, אך לא פחות מהם חסרונות, (אולי יותר). אין אלה מבטלים את אלה ואסור לעשות הכללות. התהליך, אם בכלל, חייב להיות פרטני מול כל משפחה או בודד, כשהשיקול העיקרי (למעט מיקרים מיוחדים של שיקול הומניטרי או קליטת עלייה), הוא האינטרס של רמת יוחנן מעל לכל.
זה לא סוד שבנושא הזה, היה לנו בשנים האחרונות יותר מפח נפש מנחת, ולא אפרט. אני מאמין שהכל נעשה מתוך רצון טוב שלא הסתייע. כפועל יוצא, נעשתה ההתעסקות בקליטה כפויית טובה ולא נעימה, עד כדי כך שכל איזכור שלה מעורר נוגדנים, ורצון להפוך את הק' לפ', דבר שלא תמיד יש לו הצדקה.
ואין אשמים או לא אשמים בסיפור הזה. יש התנהלות שנסחפת עם הזרם במקום להוביל אותו, יש התנהלות שמשום מה נמסרת מרסיס ועדה אחת לרסיס ועדה אחרת, מופרעת ומוטרדת מדי פעם על ידי גורמים שונים, ביניהם המימסד, המשפחות, ואינטרסנטים אחרים.
התוצאות ידועות...
זה יהיה נדוש מדי אם אומר שחשוב לנו מאוד לברר מה אנחנו בכלל רוצים.
בכל זאת אשאל:
האם חשוב לנו להזרים דם חדש למערכת המזדקנת והמתקבעת, האם חשוב לנו להיחשף לגישות אחרות, לאנשים חדשים צעירים, להסתכלות אחרת על הדברים, לפיתרונות שונים שאולי לא חשבנו עליהם, למקצועות נדרשים, תיגבור מערכת החינוך, החלפת פועלים שכירים, הוזלת שירותים, כוחות תרבותיים, משכורות נוספות ועוד כהנה וכהנה.
או שאולי אנחנו באמת מושלמים ואין לנו צורך בכך.
את החסרונות אין צורך למנות, כולנו בעלי ניסיון מר ומודעים להם היטב.
יש קיבוצים לא מעטים שסגרו את הקליטה לא רק בפני משפחות חדשות, אלא גם בפני הבנים שלהם. יש שהלכו לקבלה מאסיבית לחברות של המוני בנים חוזרים, יש שהלכו לשכונות "הרחבה" לתושבים חדשים ולבנים, ואני מניח שיש עוד וריאציות, על כל פנים, לא זה ולא זה קורה אצלנו. ההחלטות שלנו בעיקרן הן לא חד משמעיות, עמומות, משאירות פתח לפירושים (עם גלישה לשטח האפור), ומאידך אין מי שיעמוד על קיומן המסודר של אותן החלטות שכבר קיבלנו, או שהן מופרות כל אימת שניתקלים ב"בעייה שלא מתאימה לתקנון".
כך או כך בגלל היסטוריה אומללה של כישלונות, התערבות המימסד, ו..."המשפחה לוחצת", בפועל אין ועדה קליטה!!! (בתנאים האלה, פראייר מי שלוקח על עצמו תפקיד כזה שתחילתו רצון טוב וסופו מלחמת התשה).
ולכן, אם אין גוף מוסמך שמטפל בנושאי קליטה, שבכוחו וסמכותו להביא לנו הצעות לאחר סינון, בחירה, בדיקה, בירור, ועמידה על קוצו של יו'ד בכל מה שקשור במילוי כל התהליכים כראוי, השלמת רישום המסמכים, החוזים וההתחייבויות, הביטוחים, מבחינה כלכלית, רפואית, חינוכית, וחברתית, ועמידה על כך שכל הפרטים סגורים עד הסוף - אסור לקלוט בשום פנים ואופן!
ולא, זה לא תלוי בסימפטיה למשפחה זו או אחרת, או לבודדים.
זה קשור להתנהלות נבונה ואחראית שלוקחת בחשבון שמאחורי כל "מיקרה" יש אדם או משפחה עם רגשות. אסור לנו לנטוע בהם אשליות שלא ניתנות למימוש.
בכל דרך שלא נסתכל על מה שקורה ברמת יוחנן, נראה שבדרך הטבע אין אפס! החללים מתמלאים ספורדית – על ידי קליטה לא מבוקרת, שנעשית על ידי פרטים (זיווג לשם נישואין, נילווים, או "יחד" אחר). בור השמנת שלנו קורץ...
אולי אין רע בכך, אולי זה טוב, שהרי יש בזה מן הרווחה והאושר לחבר הבודד, שזוכה לחלק עם בן/בת זוגו, את זמנו, יצועו, זכויותיו, שיפוץ דירתו וכל כיו"ב הדברים הטובים שמעניק לו קיבוצנו האמיד.
ומה לנו כי נלין? זר שטובע בתוך קערת השמנת שלנו, חזקה עליו שלא בקלות ייצא ממנה. להיפך, כדאיות העיסקה שעשה על חשבוננו אינה ניתנת לעיעור (!!!)
לנו, כקהילה, לא נותר אלא לענות אמן.
עם זאת, ולמרות התיסכול, אל לנו להסתגר, אל לנו לסגור את הדלת לגמרי.
ואני אומר כן לקליטה "מבוקרת מאוד" ולא בכל מחיר.
לשם כך מוטל על מש"א החדשה שתתחיל לפעול מייד (!) להקמת ועדת קליטה חזקה, עם סמכויות נרחבות, בלתי תלויה ב"נשמות טובות", בצדקנים, ב"משפחות לוחצות", ב"מימסד לוחץ", "רכילות מדרכות לוחצת", או באלה שניכסו לעצמם את המונופול על טוב הלב.
ועדת קליטה שתעשה את עבודתה כשהאינטרסים של רמת יוחנן הם בראש מעייניה..
27 בנובמבר - בחירות לראשות המועצה
שחר שטייף
בין הסקרים למציאות
לפני שנתפלמס בענייני סקרים ותוצאותיהם כדאי לנתח את הגורמים שמשפיעים על התוצאות שמפורסמות ברבים:
א. מהי אוכלוסיית המדגם ביחס לאוכלוסיית הבוחרים.
ב. אילו מן התוצאות מוצגות ובאיזה אופן.
אתחיל מהסוף ומהחדשות המסעירות באמת: אם נקרא את תוצאות הסקר וננתח את מה שלא נכתב בו נגיע למסקנה הכמעט וודאית שדב ישורון לא זוכה בסיבוב הראשון וגם לא בסיבוב השני.
ההתמודדות האמיתית בבחירות הללו היא בין מאיקה למוקי בן עמי.
בשונה ממערכות הבחירות הקודמות בהן היה רוב ברור לתושבי הקיבוצים מבין כלל תושבי המועצה, במערכת בחירות זו השתנתה הדמוגרפיה. תושבי הקיבוצים מהווים רק 40% מכלל הבוחרים במועצה. 60% אינם תושבי הקיבוצים: 23% הם תושבי איבטין וחוואלד, 24% הם תושבי נופית ו 13% הם תושבי כפר חסידים וכפר ביאליק.
לפיכך, המסקנה שאומרת ש"אם תושבי הקיבוצים ייתאחדו מאחרי נציג אחד הניצחון שלו מובטח" שגויה ובלתי מבוססת. תושבי הקיבוצים ייצטרכו לתת את מלוא ארבעים האחוז שלהם
לאותו נציג, ולגייס יותר מרבע מהקולות של הישובים האחרים, על מנת להבטיח את ניצחון המועמד הקיבוצי. הניצחון, חברים, לא מונח בכיס של אף אחד.
התפלגות המצביעים בקרב הקיבוצים, ואת זה כמובן לא טרחו לפרסם בתוצאות הסקר, מתחלקת בין מאיקה לדב כמעט שווה בשווה, עם יתרון זעום (3%) לדב.
הייתרון ה"גדול" לכאורה של דב, כפי שמוצג בסקר, מתבסס על אוכלוסיית מדגם שאינה כוללת את מצביעי איבטין וחוואלד (גם את זה, כמובן, לא טרחו לפרסם). בקרב אוכלוסייה זו יש למאיקה יתרון ברור (ההערכות מדברות על למעלה מ 50%).
כתושבי הקיבוצים אנו לא נחשפים כמעט למערכת היחסים העכורה שנוצרה במהלך השנים האחרונות בין המועצה לבין תושבי היישובים הלא-קיבוציים. התביעה של הורי כפר חסידים כנגד בית הספר חשפה רק חלק מאיתנו (ההורים לילדים בבית הספר היסודי) לקצהו של הקרחון והתנהלות המועצה בטיפול בנושא זה מאפיינת את התנהלותה גם בנושאים אחרים. נקודת החיכוך של רבים מאיתנו עם המועצה הייתה דווקא בעניין יוזמתם של שלמה חבר ודב ישורון להקים את הישובים "יששכר" ו"חרוב". מאיקה הצליח להוביל מהלך ציבורי שטירפד את היוזמה הכוחנית הזו.
בקרב מצביעי נופית והמושבים יש למוקי בן עמי יתרון ברור. מרביתם לא יצביעו לדב בגלל הזיהוי המוחלט שלו עם ראש המועצה הנוכחי. מאיקה, לעומת זאת, זוכה לתמיכה של כרבע מהתושבים בישובים אלו.
השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה היכולת של כל אחד מהמתמודדים הקיבוציים לגייס קולות מהמיגזר הלא קיבוצי.
דב, שמזוהה בכל רמ"ח אבריו עם ראש המועצה הנוכחי, יוכל לקבל, לפי התסריט האופטימי ביותר, לא יותר מ - 9% מקולות המצביעים הלא-קיבוציים. ניתוח של תוצאות הסקר, יחד עם הערכות מבוססות על שיעור התמיכה במאיקה בקרב מצביעי איבטין וחוואלד (שכאמור לא נכללו בסקר) מראה שמאיקה יוכל לגרוף כשליש מהקולות במיגזר הלא-קיבוצי.
התרחישים האפשריים, לפיכך, הם:
תרחיש א': מאיקה זוכה בסיבוב הראשון. עם מחצית מקולות הקיבוצים, מחצית מקולות איבטין וחוואלד ורבע מקולות נופית והמושבים התרחיש הזה אפשרי בהחלט. תוספת קולות קיבוציים תגדיל את הסיכויים באופן משמעותי.
תרחיש ב': סיבוב שני מאיקה מול מוקי בן עמי. בסיבוב השני מאיקה מגייס את מרבית הקולות (קיבוצים, מושבים, איבטין) שבסיבוב הראשון בחרו בדב ומנצח את מוקי, שבסיס הבוחרים שלו לא משתנה.
תרחיש ג': סיבוב שני מאיקה מול דב. מאיקה מגייס את בוחרי מוקי בן עמי (שלא יצביעו לדב מהסיבות שפורטו למעלה). מאיקה מנצח את דב.
תרחיש ד' (סבירות נמוכה): סיבוב שני דב מול מוקי בן עמי. גם אם דב יגייס את כל ארבעים אחוז הקיבוציים הוא לא יצליח לגייס יותר מ 9% מהקולות הלא-קיבוציים וראש המועצה הבא יהיה תושב נופית.
תרחיש ה' (בלתי סביר בעליל): דב מצליח לגייס 40% בסיבוב הראשון. ניתוח מציאותי של הנתונים מראה שמחצית מקולות הקיבוצים + 9% לא קיבוציים לא מביאים את הסחורה המיוחלת.
תרחיש ו' (דמיוני): מאייקה פורש ומפנה את הבמה לדב. ראה תרחיש ד'. ראש המועצה הבא יהיה תושב נופית.
תרחיש ז' (סבירות נמוכה): מוקי בן עמי מנצח בבחירות בסיבוב הראשון. בדומה לדב בסיס הבוחרים של מוקי לא עולה על 30% מכלל תושבי המועצה והסבירות שיצליח לגייס עוד 10% נמוכה.
המסקנות הברורות הן:
המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיות ראש המועצה הבא הוא מאיקה.
אם מישהו מהמועמדים הקיבוציים צריך לפרוש זה דב, שסיכויו לזכות אפסיים..
עזי זבולון
ציפיותיי מפעולותיה של המועצה האיזורית
וקצת מהתרשמותי לגבי המתמודדים
דברים כלליים.
ראשית, ברצוני לומר שאני מאוכזב מאוד מהעובדה שכל המועצות שקדמו לשמונה שנות כהונתו של שלמה חבר,ייחסו חשיבות מועטה מאוד לנושא איכות הסביבה, שמירה על מרחב המועצה כאיזור שבו רמת האקולוגיה, ניקיון הנחלים, ונושאים רבים אחרים לא נמצאו גבוה בסולם העדיפויות כשנתקבלו ההחלטות לגבי חלוקת עוגת התקציב לאורך השנים.
יחד עם זאת אינני יכול שלא לציין את הדברים הרבים שכן נעשו בשטח לאורכן של השנים. הן בתקופתו של משה נצר, והן בשנים האחרונות בהן מכהן שלמה חבר כראש המועצה.
כשיש לך יעדים, אותם אתה חושב כבעלי חשיבות ממדרגה ראשונה, תילחם למען מימושם בכל הדרכים האפשריות, אבל אל תהסס להעריך את העשייה שנעשית בשטח בתחומים אחרים, והם רבים.
משהו מהתרשמותי מהמתמודדים ודרך העברת הדברים שנראים להם כחשובים לעשייה, במידה ויבחרו לתפקיד:
את מאייקה אני מכיר בעיקר מהתקופה בה הייתי חבר בעמותה שלחמה נגד הקמתם של הישובים חרוב ויישכר.
אין ספק שמאייקה ניהל את ההתמודדות הזו בכישרון ובעקשנות ראויים לציון.
יש להניח שחלק מהעובדה שהקמתם של הישובים לא עומדת כרגע על הפרק, היא תוצאה מפעילות הזו. את החלק השני בהצלחה צריך לתת לשר גדעון עזרא, שהוא למעשה זה שפסק על הקפאת התוכניות. צריך לדעת לחלק הצלחות. (זו דעתי לפחות)
דבר נוסף שליווה את הפגישות שעסקו בתיכנון כיצד להעביר את רוע הגזירה (הפגישות התקיימו בקומה העליונה של ביתנו), היה ליגלוג שחזר על עצמו שוב ושוב לגבי אישיותו של שלמה חבר, ללא כל התייחסות לפעילותו במרחב המועצה: בחינוך, בתשתיות, בכבישים, בפיתוח גני ילדים ועוד.
(במאמרה של גדיא למשל, היא נותנת ביטוי רב לעניין הזה, למרות תמיכתה במאייקה).
ניהלתי עם מאייקה שיחה אישית על ציפיותיי ממי שיחליף את שלמה חבר. לצערי התשובות לא היו חד-משמעיות (לפחות לא לגבי תפיסת עולמי בנושאים האקולוגיים).
וגם כאן אני מצטער לומר שמאייקה נקט בקטע האישי, לגבי הערכתו את דוב'לה, בגישה של הפחתת יכולותיו בהשוואה לאלו שלו עצמו. בעיקר בנושא של השגת כספים כדי לממן את פעולותיה של המועצה. לא אהבתי את זה.
לגבי המתמודד מנופית (על סמך הדף שחולק בתאי הדואר), אחד הפרוייקטים שהוא רואה בהם יעד חשוב לפיתוח, במידה וייבחר, הוא פיתוחו של נחל ציפורי כמקור להשגת כספים לפיתוחים שונים במרחב המועצה.
אומר לך כך: עשה טובה, תמשיך לטפח את הגינה הפרטית שלך במרומי נופית. אנא, אל תרד לנחל. תן לציפורי להמשיך לזרום בין מטעי הרימונים, חלקות הכרוב ושאר הירקות שגדלים שם. תן לו לעקוף את חירבת ראס עלי בין חלקות הכרמים שמטפחים תושבי הכפר, תן לכבשים להמשיך לרעות בשלווה במרחב הזה, כפי שהדברים קורים כבר במשך המון המון שנים. אל תקלקל. קיוסקים וכבישים יש כבר די והותר בקריית אתא.
עם דוב'לה יצא לי להיפגש מספר פעמים בהקשר לעבודתי, ולאחרונה בפאב, כשהוא מציג את עמדותיו לקראת הבחירות.
בקטע שבו הציג את הרזומה שלו – השכלתו, פעילותו לאורך השנים ביגור, קיבלתי תחושה חזקה שראשית, יש לו קבלות, שנית, הוא עיקבי (איננו קופץ מג'וב לג'וב) במעשיו. תכונות כאלו עובדות עלי. (רק שימנה לסגנו אדם שיהיה מקובל על כל המיגזרים שמייצגים את אוכלוסיית המועצה).
לסיכום, ברצוני לציין מה הם הדברים לתפיסת עולמי שצריכים להשתנות עם בחירתו של יו"ר מועצה חדש :
א. כפי שכבר ציינתי, למרות עזרה כספית קטנה שהמועצה מקדישה כבר כיום לנושאי איכות הסביבה, חייב לבוא שינוי משמעותי ביותר בכמות הכסף שמוקדש למלחמה בעזובה האקולוגית במרחב המועצה (לא אכנס כאן לפרטים המעשיים). חייבת לבוא דחיפה רצינית בנושא הזה לקראת שינויים הכרחיים.
ב. חייב להיות ייצוג של אותם גופים שיוזמים ודוחקים את נושאי איכות הסביבה (מיחזור, אוויר נקי, שמירה על שטחים חקלאיים פתוחים, מאמץ על נגד השמדתם של אותם שטחים ע"י הפיכתם לאזורי פיתוח נדל"ני עם כל המשתמע מכך). אותם נציגים יישבו במליאה ויהיו שותפים לקבלת ההחלטות. השינוי הזה חייב להתרחש ועכשיו.
לגבי הקדנציה הראשונה – אני תומך בדוב'לה!
מספר מילים בהקשר למיגזר הערבי – חוואלד ואיבטין. (כפי הנראה תהיה לו השפעה רבה על תוצאות הבחירות).
מתוך קשריי הטובים והממושכים עם אנשי חוואלד, אני מודע לביקורת הרבה שלהם כלפי שלמה חבר ודוב'לה ישורון.
לדעתי, וזה מבוסס על דברים שהם מספרים לי, הרי שביסודם של הדברים, זו תוצאה של המתחים הפנימיים שלכם, וחוסר היכולת שלהם להגיע לייצוג נאות כלפי המועצה.
הגיע הזמן שהם יפגינו מעט הערכה על כל ההשקעות שנעשו בישובים שלהם לאורך השנים..
יונתן בן צבי
האם כחֶלֶם היינו ?
באות ומתרגשות עלינו בחירות לראשות המועצה האיזורית זבולון.
לנו, כחברי קיבוצים, רצוי ראש מועצה חבר קיבוץ. למרות שגם ראש מועצה ראוי שאיננו חבר קיבוץ זה איננו "סוף העולם". (כדאי, ואף ראוי לחשוב, כבר החל מהיום על יתר שיתוף פעולה אמיתי עם הציבור הלא קיבוצי שהולך ותופס רוב מבחינת בעלי זכות בחירה למליאת המועצה ולראשותה.)
התנהגות המועמדים שמבין חברי הקיבוצים לראשות המועצה, כמוה כהתנהגותו של שמשון הגיבור, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". או להבדיל, כהתנהגותם של מתאבדים שיעים. "גם לי גם לך לא יהיה".
אם יישארו שני מועמדי הקיבוצים דעכשיו במירוץ הזה, מירב הסיכויים שבראשות המועצה יזכה המועמד מנופית, המצהיר השכם והערב כי הוא אנטי קיבוצי. וכי "די בשלטון הקיבוצים במועצה".
שיעור המצביעים בַּישובים שאינם קיבוצים הולך וגדל.
נופית, או נכון יותר נופית ב', גדל ומתפתח במהירות, בדחיפה לא מבוקרת, כנראה של ממ"י.
הישובים הערביים, מספר תושביהם גדל במהירות (דמוגרפיה?) רבה יותר מזו של תושבי המועצה בקיבוצים.
מאמץ משותף של שני המועמדים שלנו, הוא הסיכוי היחיד שבחמש השנים הבאות יעמוד חבר קיבוץ בראשות המועצה.
"מאמץ משותף", פירושו שאחד המועמדים יסיר מועמדותו ויקרא לכל התומכים במועמד הקיבוצי, חברי קיבוץ ואחרים, להצטרף ולתמוך ברעהו, בתקווה שלא נצא "קרחים מכאן ומכאן".
על הנהגות קיבוצי המועצה להתאסף ולקרוא לשני המועמדים להיפגש, ובהנחה כי שניהם ראויים, לברר בינם לבין עצמם ולהגיע להסכמה: מי מהם יהיה המועמד המוביל היחיד שהוא חבר קיבוץ.
ייסגרו עצמם בחדר, ולא יצאו עד ש"ייצא עשן לבן"!
ויפה שעה אחת קודם !
שאם לא כן, מירב הסיכויים שאיש מהם לא יזכה בראשות המועצה, ויוצא ציבור חברי הקיבוצים תושבי המועצה, לוקה.
גם אם נעשה מאמץ בכיוון כזה בעבר, יש לחזור עליו.
המשך המירוץ כפי שהוא עכשיו, מגלגל את הזכייה בראשות המועצה לידיו של המועמד השלישי כפרי בשל. זו היא אחריות גדולה מדי של שני המועמדים כלפי שולחיהם, משיקחוהַ על כתפם הרחבה. האם כחלם היינו?.
איתן שטייף
עוד אנקדוטה לעניין הבחירות למועצה
כאשר קראתי את דברי אחד מחברינו הוותיקים שדרש נגד מאייקה את העובדה שהוא לכאורה צעיר (אף כי הוא קרוב יותר לגיל ששים מאשר לגיל ארבעים) - נזכרתי בסיפור נחמד מן ההיסטוריה: מעשה בשגריר הספרדי שנשלח לצרפת לפני כמאתיים שנה, והיה צעיר מבריק שניחן במעלות רבות.
ראה אותו מלך צרפת ואמר לו: "מתפלא אני על מלכך, ששלח אלי שגריר שטרם צימח זקנו".
ענה לו השגריר: "לו ידע מלכי כי מה שחשוב לכבודו הוא הזקן - לבטח היה שולח אליך תיש". .
אחת שתיים שלוש...ניסיון
בעלון הנוכחי ניסיתי לרענן קצת את עיצוב הדף, האות שונה וגם המירווחים בין השורות. חשוב לי לשמוע חוות דעת של חברים על השינוי, לטוב ולרע.
חברים שאיכפת להם, מוזמנים להביע דעה ויבואו על התודה. ירמיהו.