תספק לוחות לענקית משטחי דֶקים אמריקאית בהיקף שנתי של 15 מיליון דולר
· חוזה משמעותי ראשון למפעל החדש בארה"ב
· מדובר בהסכם ארוך טווח שנחתם בשלב הראשון ל-3 שנים
חברת פלרם תעשיות, המייצרת ומשווקת לוחות תרמופלסטיים קשיחים מפוליקרבונט ומפי.וי.סי, חתמה על הסכם אספקה בלעדי עם חברת טרקס (TREX), ענקית משטחי דֶקים (deck), לאספקת לוחות "טרים בורד" לשוק הבנייה בארה"ב, בהיקף שנתי חזוי של 15 מיליון דולר לשנת 2008. מדובר בהסכם ארוך טווח שנחתם בשלב הראשון ל-3 שנים.
טרקס הנסחרת בבורסת ניו-יורק בשווי של 161 מיליון דולר, נחשבת לחברה השנייה בגודלה בארה"ב בתחום לוחות ה- composite deck board. החברה מייצרת את מוצריה העיקריים על ידי מיחזור פסולת עץ, בעיקר מתעשיית רצפות העץ, ופסולת פוליאתילן, בעיקר על בסיס שקיות ושקים. לוחות טרקס משמשים כתחליף לעץ, המשמש לבניית deck רחב, לישיבה ובילוי מחוץ לבית - חלק בלתי נפרד מאורח החיים האמריקאי.
יובל חן, מנהל איזור אמריקה בפלרם, ציין שלוח הטרים בורד שתספק פלרם, עשוי מפי.ווי.סי עבה מוקצף, המשמש כתחליף לעץ דקורטיבי בסיגנון הבנייה הרווח בחוף המזרחי, וחודר גם למדינות החוף המערבי. הלוח מותאם לשימוש חיצוני ארוך טווח, באחריות ל- 25 שנות שימוש. הטרים בורד ישמש את טרקס כמוצר משלים לחבילת המוצרים הבסיסית שלה, וישווק על בסיס רשת ההפצה החזקה של טרקס בארה"ב, קנדה ומקסיקו תחת השם TREX TRIM.
פלרם אמריקה תספק לוחות אלה ממפעלה החדש באלנטאון פנסילבניה.
מפעל לוחות הפי. וי. סי. החדש הוקם השנה, והחל את פעילות הייצור במאי 2007. המפעל תוכנן לייצור לוחות פי. וי. סי. גליים ומוקצפים בתפוקות גבוהות, ומיועד לשרת את תוכנית הצמיחה הכללית בפעילות החברה ביבשת אמריקה.
ארנון אשד, מנכ"ל פלרם תעשיות בע"מ, ציין כי "ההסכם מאחד בין יכולת הייצור והטכנולוגיה הגבוהה של פלרם לבין יכולות השיווק והמותג החזק שיש לחברת טרקס בקרב קהל הצרכנים האמריקאי. פעילות זו מהווה בסיס משמעותי ורחב לכניסה של פלרם כיצרן מקומי בקו המוביל
בשוק הבנייה בצפון אמריקה, ועשוי להוביל לעסקאות נוספות דומות בצפון אמריקה וברחבי העולם".
פלרם תעשיות מייצרת ומשווקת לוחות תרמופלסטיים קשיחים המיוצרים מפוליקרבונט, PVC וחומרים אחרים. החברה מחזיקה באתרי ייצור ופיתוח בשלוש יבשות, ומשווקת כ- 90% מתוצרתה בחו"ל בעיקר לאירופה, אנגליה וארה"ב. לוחות פלרם נועדו לשמש במגוון אפליקציות רחב בשווקי הפירסום, החקלאות, הבנייה, "עשה-זאת-בעצמך", הזיגוג ושוק העיצוב הפלסטי.
מכירות החברה בשנת 2006 הסתכמו בכ – 218 מיליון דולר. מטה החברה והמפעל בישראל ממוקמים בקיבוץ רמת יוחנן. פלרם מעסיקה כ - 700 עובדים ברחבי העולם, מתוכם כ - 350 עובדים בישראל..
סוף העונה
איפשהו באפריל, כשכבר לא ממש קר ומי המאגר עוד לא ליטפו את ישבני שכנינו, נפתחת בר"י עונת הגלישה.
(תכל'ס, אין דבר כזה "עונת גלישה", כי תמיד אפשר לצאת לגלוש בים, צריך רק חליפות גלישה ושקית לנזלת).
השנה הצטרפו למועדון הריק כ-13 גולשים (לא כולם הפנימו ת'רעיון), ואפשר בקלות להסיק שזהו מספר שיא של גולשים בכל הזמנים!!
כדי לחלוק עם החברים בקצרה את מה שעבר עלינו השנה, אנסה לעשות זאת על ידי חלוקת חיי הגולש ל-4 שלבים:
1. שלב הפינטוז:
היות ולא כל יום אפשר לצאת לים, מיפלטו של הגולש הוא החלום, בו הוא מדמיין איך תהיה הגלישה הבאה: איך יתפוס ת'רוח בצורה הכי טובה, איך יאחז במפרש בכל כוחו כשהרוח מסיעה אותו בחוזקה, איך יצליח לבצע ת'תרגיל שראה בזו'רנל במספרה, ואיך תיתנופף בלוריתו ברוח העזה...
2. ההמתנה:
כשמגיע היום המיוחל לרדת לים, אחרי שארז כבר את כל המפרשים שהצליח לרכוש, את כל הגלשנים שיש לכל מצבי הרוח האפשריים, הוא בודק שוב שכל מה ששכח לקחת, זה מה שממילא שבור... והוא כבר בים.
עכשיו מתחילה ההמתנה המותחת: תהיה היום רוח, או שהוא סתם בא?
מסתכל על הים, מסתכל עליו ותוהה, האם הרומן המיוחל, עליו פינטז כל השבוע, יגיע לפירקו.
3. האדרנלין:
והנה זה בא, הוא על הגלשן, מחובר למפרש ודוהר עם הרוח. למרות כל ההתרגשות וסערת הרוחות, יש שקט מסביב. לא רעש מנועים או אוהדים צוהלים. זה הוא נטו, בדואט נפלא עם הים. קולט מתי מגיע הגל, מתכוונן יחד איתו לדהירה משותפת. העיניים תרות באופק אחר גל גבוה יותר שיאפשר איזה תרגיל של גיבורים. בלורית מתנפנפת ברוח מוסיפה המון... (אבל יש כאלה שהשיער הוא רק על החזה).
4. הסיפורים:
לא זה לא הרגל ישראלי, זה הרגל בינלאומי, אם אף אחד לא שמע, משמע זה לא היה. אז הוא מעביר את ליל שבת בפאב בסיפורים על תרגילי הקמיקזה שהיו לו, ההצלחות, הפדיחות, והנזקים שהתמחה בהם העונה.
איפשהו בנובמבר, כשכבר לא תענוג גדול להשתכשך במים, והמין היפה כבר לא מציג את מרכולתו בחוף. מוכרזת ברמת יוחנן סוף עונת הגלישה השנה...
פעילות המועדון השנה התמקדה בימי שישי, וקצת בשבתות במאגר. מאוחר יותר בכינרת (כשרמת הגולשים איפשרה זאת).
מלבד הסיפוק לגולשים עצמם, הפעילות במאגר מזמינה קהל מכל הגילאים (השמועות רצות במשק) אשר מגיע לבחון את המתרחש, לתת דעה מקצועית, ולאכול לנו מהפלאפל. אנחנו מברכים ונהנים מכל האורחים, ורואים בפעילות במאגר אירוע חברתי מבורך שמוסיף להווי הקהילה.
השנה הצלחנו להעיר את המועדון במימון עצמי + עזרה של ועדת צעירים. בעונה הקרובה אנו שואפים לפתוח קבוצת גלישה חדשה. כולנו מקווים שהוועדות הנוגעות בדבר ימשיכו לעזור לנו במימון המועדון..
סיפור מארץ רחוקה
היה היה כפר בארץ רחוקה. בכפר חיו האנשים חיי שלום ושלווה. יום אחד קמה קבוצת אנשים, וביקשה לצאת לעיר הגדולה לראות האם יש חידושים אשר לא ידעו עליהם.
אמרו ראשי הכפר לחפצים לצאת לדרך, מקצתכם ייסעו במכוניות החדשות, בדרך הישרה ההולכת לעיר.
האחרים יאלצו להסתפק בצי הרכב הישן. מכיוון שלחלק מהרכבים הישנים אין רישיונות הולמים, ייסעו הם בדרכים עוקפות, כדי למנוע היתקלות עם השילטונות.
עם אור ראשון, יצאה הקבוצה הראשונה לדרכה. עליזה ושמחה הגיעה לעיר. עוד בטרם שקעה השמש, ישבו לסעוד את ליבם, טיילו ברחובות, סרקו את החנויות, הזינו עיניהם בכל החידושים ושבו לכפרם מאושרים.
יצאו גם הנוסעים ברכבים הישנים, אך עוד לא הספיקו לעלות על הכביש התקלקל המנוע ברכב המוביל וכל השיירה נעצרה. התקשר הנהג למנהל הכפר לשאול לעצתו, השיב לו המנהל שינסה למצוא חלק חילופי במוסך הקרוב וימשיך בדרכו.
חלפה שעה, חלפו גם שעתיים ומוסך לא נראה עדיין.
יצא הנהג מהרכב ועמו כל חבריו, ויחד החליטו לנסות ולהגיע אל העיר הגדולה ברגל ובלבד שלא ישאירו חברים לצד הדרך.
יצאה החבריה בשיר ושמחה והשמש כבר כמעט שקעה, ולפתע נהר עמוק ואין לצידו לא סירה וגם לא חבל הצלה. ישבו וחשבו ושוב טילפנו לאותו מנהל, וגם לחברו, לשאול לעצתם כדי להמשיך דרכם.
העצה שניתנה הייתה: שתתחיל החבורה לשחות, כי הרי יש להם אנשים מאומנים אשר בעבר כבר הובילו כמה משחים.
בשקט בשקט, בלא בגד ולא בגד-ים, יצאה החבורה לשחות במימי הנהר. ובנהר סלעים ומערבולות, גלים ואדוות אך בנחישות וקור-רוח הצליחו את המים לחצות.
שקעה השמש, והחבורה ניסתה לייבש עצמה בריצה לעבר העיר הגדולה.
עייפים ורעבים נכנסו בשעריה ולסעוד את ליבם חפצו.
אמר האחד: מכיר אני מסעדה נפלאה עליה סיפר לי שכני, זה שנסע לעיר במכונית החדשה.
אמר השני: יודע אני שזכו הקודמים ליהנות מתנאים נפלאים.
יצאה החבורה לאותה מסעדה, אך כאשר באו לשלם, על אותה ארוחה שעליה סיפרו ואת תפריטה זכרו, ראו כי הכסף שניתן להם אינו מספיק.
שוב טילפנו לאותה הנהלה ואמרו גם אנו רוצים ארוחה על חשבון הקבוצה.
יצאו אז קולות שענו: "אחרתם, בדרככם הארוכה התרחשו עלויות בלתי צפויות במחירי מאכלים ובכל יתר הפריטים המרכיבים ארוחה טובה באותה מסעדה. כל שנותר לכם לעשות זה לפתוח ארנקים ולהוסיף על כל המאכלים".
ישבה החבורה, רעבה ועייפה, וחיכתה וחיכתה אולי תבוא הישועה.
אולי ישאלו השכנים: היכן תקועים חברינו אשר יצאו למסע?
או אולי יקום ברנש חביב ויארוז חבילה עם כמה מצרכים וישלח למורעבים?
או שמא ייזמו החוזרים מהעיר הגדולה איזו הצעת פשרה?
הם עוד יושבים, רטובים וממתינים, וזוכרים כי פעם היו בכפר ה-מ-ו-ן חברים וידעה ההנהלה לייצר תשובה..
אָנָּה יִפְנֶה
מִקִּירוֹת הַשָּׁנִים חוֹזֵר הַהֵד
בְּאָזְנֵינוּ עוֹד קוֹל הַיְּרִיּוֹת מְהַדְהֵד
וְאוֹר הַנֵּרוֹת מְהַבְהֵב וְרוֹעֵד.
יָבְשׁוּ הַדְּמָעוֹת, נוֹתְרָה הַיַּתְמוּת
עֵינַיִם צוֹרְבוֹת מְחַפְּשׂוֹת אֶת הַדְּמוּת
עַל חוֹל יָמֵינוּ פָּרְשָׂה רוֹמְמוּת.
עַם עִוֵּר כְּחוֹלֶד
לא יֵדַע לְהַחְלִיט
אָנָּה יִפְנֶה בְּאֵין מַשְׁכּוּכִית.
ראובן עזריאלי 24/10/07
אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה...
זה לא סוד שילנה וניקיטה רוצים להיכנס למועמדות ולהפוך לחברים ברמת יוחנן. חלק מן החברים יאמר, בצדק, שאינם מכירים אותם. לכן ערכתי ראיון בביתם הקט והמטופח על כוס קפה ועוגה, כאשר ילדתם המתוקה, ניקול, נמצאת איתנו.
ספרו לי מעט על עצמכם
ילנה מתחילה: אני בת 26, נולדתי ברוסיה. עם סיום התיכון למדתי 4 שנים שיווק באוניברסיטה. את השנה החמישית והאחרונה למדתי מהארץ, דרך האינטרנט. נסעתי לרוסיה להגיש עבודות ולקבל את התעודה.
ומי אתה ניקיטה?
אני בן 27 , נולדתי ברוסיה . עם סיום בית הספר בגיל 14 נאלצתי לעזור בפרנסת המשפחה ולכן עבדתי ולמדתי. עם סיום התיכון (17) גוייסתי לצבא. שירתתי שנתיים, אחר כך התחתנו.
הייתם ממש צעירים. ממתי אתם מכירים?
גרנו באותה שכונה והמשפחות שלנו היו מיודדות . אנו מכירים מגיל 15 ונשואים כבר 7 שנים.
איך גמלה בליבכם ההחלטה לעלות לישראל?
ילנה: האמת שידענו מעט מאוד על הארץ ועל התרבות היהודית. בזמן הלימודים נסעתי לבקר את אבא שלי, שגר עם משפחתו בישראל. כשחזרתי לרוסיה סיפרתי לניקיטה כל מה שראיתי . ניקיטה התלהב מהסיפורים שלי וביחד החלטנו לעלות לישראל.
כדי להתכונן התחלנו ללמוד את השפה, קראנו ספרים על ישראל ויצרנו קשר עם הסוכנות היהודית. בסוכנות פגשנו משפחות ישראליות שהזמינו אותנו לחגוג לראשונה את החגים היהודיים. לאחר שנתיים עברנו בהצלחה מיון וראיונות אישיים בקונסוליה, והתכוננו לעליה. הבעייה העיקרית הייתה לעזוב את המשפחות, אליהן היינו קשורים מאוד.
ידעתם לאן אתם אמורים להגיע?
ידענו שאנחנו נהיה בקיבוץ בית השיטה. שבוע לפני שעלינו הודיעו לנו שאנחנו מופנים לרמת יוחנן, ואנחנו מרגישים שזו אצבע הגורל. כאן התחלנו ללמוד באולפן. ילנה נשלחה לעבוד בחדר האוכל וניקיטה החל לעבוד בפלרם.
היה לנו טוב מאוד באולפן, היכרנו אנשים מהקיבוץ , זכריני הייתה המורה שלנו ועודדה אותנו מאוד.
ואומרת עליהם זיכריני: "שניהם אנשים מקסימים. מניקיטה נשפך טוב הלב שלו, הוא עדין וישר וסימפטי וילנה מאוד חרוצה."
עם סיום האולפן התגייס ניקיטה לטירונות ב' למספר חודשים.
בדרך כלל אנשים מסיימים את האולפן ועוזבים.
גם אנחנו חשבנו לעזוב, אז פנה אלינו שמעון סאינה וביקש מניקיטה להישאר בפלרם, וגם בחדר האוכל רצו שאשאר. החלטנו להמשיך ולהתגורר עוד קצת.... וכך חלפו השנים.
ניקיטה, ספר על עבודתך
התחלתי לעבוד בשוק המקומי ועברתי לפלטוב. תחילה הייתי מספר 2 ועכשיו אני מספר 1. אני אוהב את עבודתי ומרגיש שאני משקיע המון. אני מקווה שיתנו לי יותר אחריות ותפקידים. אני מרגיש שפלרם הוא בית שני שלי.
אומר עליו אמיר סלייפר: ניקיטה בולט בהיותו עובד רציני, מסור וחרוץ. דוגמא אופיינית להתייחסותו לעבודה באה לידי ביטוי בזמן המלחמה. ניקיטה עבד משמרות ארוכות ונענה לכל הקפצה בנעימות, תוך רצון אמיתי להיות לעזר.
ילנה , ספרי על עבודתך
לאחר שעבדתי כמה שנים בחדר האוכל, הציע לי רועי לעבוד בפלרם אפליקציות. שמחתי להשתלב בפלרם. התפקיד החדש כולל לוגיסטיקה ודורש ידע במחשבים ובאנגלית. מכיוון שאיני יודעת אנגלית, ואני מאוד רוצה להמשיך בעבודה זו, אני נוסעת בערבים, ללמוד פעמיים בשבוע מחשבים ולפחות ארבע פעמים בשבוע אנגלית. וזה בהחלט לא פשוט. ניקיטה, שעובד משמרות, מטפל בניקול ומאפשר לי לנסוע וללמוד. אני מאוד מקווה להצליח.
איך הכיר אותך רועי?
רועי אחראי על קבוצת הכדור מים. היה צורך לעזור בתרגום לשחקנים הרוסיים. כך נחשפתי לכל הנושא של הכדור מים, ולאט לאט הפכתי למעורבת. ליוויתי שחקנים זרים ואני מוכנה בשמחה להמשיך ולעזור ככל שיידרש.
אתם יודעים מה מטרת הראיון, מה הייתם רוצים לומר לחברים?
הגענו הנה צעירים וכאן התגבשנו כזוג, כהורים, כישראלים. כרגע אנו בצומת, על פרשת דרכים, ועלינו לקבל החלטה על המשך חיינו. אנו מרגישים שרמת יוחנן בשבילנו זו הארץ, הבית.
וכשאנו אומרים בית אין הכוונה לאדמה ולבתים, אלא לחברים. בעיקר הרגשנו את הקשר לאנשים לאחר שנולדה בתנו ניקול. רבים הגיעו לברך אותנו. שנינו היינו המומים מהאיכפתיות והנתינה שיש לחברים ברמת יוחנן.
מכיוון שאנו קשורים לחברים ומכירים את המערכת אנו רוצים להפוך לחלק מחברה זו. אנו מרגישים שזה ביתנו ויש לנו רצון ויכולת להיות חלק ולתרום את חלקנו. אנו מרגישים שיש לנו מה לתת... בזכות ניקול אנו מכירים יותר הורים וחברים. חשוב לנו לציין שאנו מבקשים להיכנס למועמדות ממקום של הבנה, ובחירה באורח החיים המאפיין את הקיבוץ.
ואני, ממרום גילי, מזכירה לעצמי שמדובר למעשה בילדים רציניים, שעלו ארצה, בנו בית ומשפחה, עובדים ומתפרנסים וחושבים על המחר, בעוד חלק גדול מילדינו, בגילם, עדיין מחפש את עצמו וחושב מה לעשות "כשאהיה גדול". .
תיזכורת קצרה לחברים .
לאחרונה כידוע יש שביתת מורים שמשאירה הרבה זמן פנוי לתלמידים.
השבוע טיפלנו לפחות בשלושה אירועים של ילדים בני 14 שבאו לבקר מהקריה השכנה .
השבוע נעלמו לפחות ארבעה זוגות אופניים (שלא היו נעולות), זוג אחד לפחות נעלם בזמן
ביקור של קבוצה כזו שחמקה מעוקביה.
חברים - אנא הקפידו לנעול את הרכוש .
בנוסף - נכון לבוקר יום ד' , שני שומרי ערב לא התייצבו השבוע לשמירה, וזה כבר הפך
למגיפה בשבועות האחרונים .
שומרים - אנא לא לשכוח את מועד התורנות שלכם .
נני קוטלר.
27 בנובמבר
הבחירות לראשות המועצה
לקראת הבחירות לראשות המועצה האיזורית זבולון, ערך מכון שריד - מכון סקרים מקצועי ועצמאי, סקר על פי הזמנת הנהלות הקיבוצים רמת יוחנן ויגור, ובמימונם הבלעדי.
הסקר נערך בין התאריכים 11 – 7 לאוקטובר וכלל 379 מרואיינים תושבי המועצה.
מתוצאות הסקר עולה כי:
38% תמכו בדוב'לה ישורון
26% תמכו במאייקה
21% תמכו במוקי בן עמי
15% עדיין לא החליטו.
גדיא אבן-דר
למה מאייקה
"אני מאמינה שאי אפשר לפתור בעיות עם אותם הכלים שיצרו את הבעיות..."
אתחיל בכך, שיש לי הרבה מאוד הערכה לעבודתו המסורה של שלמה חבר כראש מועצה.
אני חושבת שהיחס של שלמה לתחום התרבות והחינוך היה בסדר עדיפות גבוה מאוד, הרבה מעל ומעבר ליחס של המדינה בתחומים האלה. ועל כך אוקיר לשלמה תודה גם לאחר שיסיים את שנות פעילותו הציבורית במועצה.
אני מודה שבכל פעם שפניתי לדוב'לה בנושא כלשהו, תמיד נעניתי, בדיסקרטיות, וברצון טוב. גם דוב'לה וגם מיכל ישורון הם אנשים רציניים, צנועים, חבריים, ביצועיסטים, - "מכוחותינו".
הבחירה בעיני הפעם היא בין מועמד טוב ומתאים למועמד מצויין. המועמד המצויין הוא מאייקה (לדעתי).
מכל הסיבות שמנה אלישע – היותו של מאייקה מועמד מקובל על כל הסקטורים במועצה, הבנתו של מאייקה בפיתרון וגישור של קונפליקטים, יכולתו המופלאה לזהות בין עיקר לטפל ולראות מספר צעדים קדימה. יכולותיו בייזום פרוייקטים וגיוס אנשים "עם ברק בעיניים" לממש את החזון, וכן הלאה וכן הלאה.
העובדה שבית הספר כרמל זבולון הוא "סיפור הצלחה" נזקפת ראשית לכל למאייקה, שזיהה את הצורך בבניית בית ספר איזורי מחוץ לגבולות קיבוץ יגור, עם חזון קהילתי "ירוק" משותף לכל ישובי המועצה. מאייקה היה היוזם, כשהוא מעורב בכל השלבים של בניית החזון, אישורי הבנייה, וההתחייבויות למימון, עד לקבלת אישורי המימון. מאייקה היה זה שרתם את שלמה חבר לאתגר, ושכנע את שלמה בנחיצות הקמת ביה"ס חדש. בהמשך, כמובן ששלמה היה מגוייס לפרוייקט ההקמה לחלוטין.
כשמאייקה יצא לתפקידו החדש וסיים בבית הספר, הקמת ביה"ס חדש הייתה כבר עניין תפור וסגור. נכון שבשלבי הבנייה והביצוע בפועל מאייקה כבר לא היה מעורב. השלמת הביצוע בפועל באחריות מלאה של המועצה, ובהובלת מיכל ישורון, אריאלה, ועוד רבים וטובים מי ימנה.
השנים שבהן לימדנו בשני קמפוסים היו קשות מאוד, "שנות מעבר" מתישות. את ההובלה המורכבת בשנות המעבר נשאה מיכל על כתפיה. רק עתה אנחנו מתחילים לראות את האור, ולברך על ה"יש".
ניסיון אישי: בתפקידי החינוכיים והאירגוניים בבית הספר תחת הנהגתו של מאייקה, היה לי פשוט כיף. התעוררתי בהרגשה של "סטרט אפ" יום יום, בלי אף רגע דל. הייתי מגיעה לביה"ס בחדוות יצירה אמיתית.
אמנה שינויים מהותיים שיש להם השפעה מתמשכת על האטרקטיביות של בית ספרנו, אותם יזם והוביל מאייקה:
קליטת פרוייקט שמ"ע ושילובו בבית הספר, שהוא פרוייקט מפואר וייחודי. החשיבה המוקדמת, ובהמשך גם אחריות כוללת לביצוע לגבי פתיחת המגמות: מוסיקה, תקשורת, ועיצוב גראפי, הקמת מרכז שירותי האינטרנט הראשון במועצה (carmel.zvulun.k12.il), אחריות אישית לבניית תוכנה לניהול של ביה"ס, תשתית ללימודי תרבות ישראל, אירגון מסגרת ותקנים לשיכבה בת 4 כיתות אם + כתת שמע. הכנסת מסורת של חינוך חברתי ספיראלי, סמינרים, טיולים נודדים במסגרת בית ספרית בני 5 ימים עם לינה בשטח, ועוד. כל זה היום מובן מאליו, לא כך היה לפני עשר, חמש עשרה, שנים.
החכמה של מאייקה הייתה לאתר ולזהות את הכוחות החיוביים שמוכנים להירתם ולהוביל שינויים, ולתת להם רוח גבית וחופש פעולה.
אתייחס לספק שהעלה רפאל דינסטג, בהקשר לחוסר ניסיונו לכאורה של מאייקה, וחוסר ההיכרות שלו עם הבעיות שבפניהן עומדת המועצה: אני מאמינה שאי אפשר לפתור בעיות עם אותם הכלים שיצרו את הבעיות. "יש מצב" שדווקא "ראש אחר" וזווית ראייה אחרת עשויה לקדם בעיות שכרגע נראות במצב של "תקיעות". לדוגמא, אני נוטה להאמין שה"היתקעות" של ביה"ס היסודי בעניין תשלומי הורים, והמשפט המתיש שהתנהל בין המועצה למספר הורים עזי מצח, היה יכול להיפתר דווקא עם מאייקה, או לא להגיע כלל לידי משבר. זו כמובן ספקולציה מצידי, אבל נראה לי שיש לי על מה להתבסס.
יש לנו במועצה בעיה דמוגרפית מובנית: הרכב האוכלוסייה במועצה שלנו מסובך מאוד. ישנם גם בעלי אינטרסים רבים, המתנהלים בצורה כוחנית, ולא תמיד "ברוב רגישות ונימוס" (בלשון המעטה). החשדנות וחוסר האמון בחלק מהמגזרים היא בלי פרופורציה למציאות. למאייקה "יש את זה". הוא מסוגל לא לקחת אישית, לא להיפגע אישית, אבל כן לקחת ללב ועל בסיס עניני לחלוטין. הוא מצליח "לפורר" את העקשנים והמתישים הכי גדולים בסבלנות שלו.... מאייקה "מדלג" מעל למשוכות של כעסים, ומתחבר ישירות לסוגיות הליבה. ממה שאני שומעת יש למאייקה סיכויים ממש טובים לנצח את הבחירות. (בנופית, איבטין ורוב הקיבוצים למעט קיבוץ יגור, מסתמן לו רוב) ולכן המחוייבות שלנו היא לחזק אותו עוד יותר, כדי להביא להכרעה ברורה כבר בסיבוב הראשון.
איתן שטייף
מאייקה לראשות
המועצה
בשבועות האחרונים התעוררו המועמדים ופגשנו גם בביתנו כמה הופעות שכנוע, בנוסף לשלטי הפירסומת.
תמיכתי במאייקה אינה "מקומית" ( בבחינת "טוב שיהיה משלנו"...) אלא נוגעת לתוכן ולציפיות מפעילות המועצה, אשר הכזיבה בשנים האחרונות בכמה נושאים חשובים, ולדעתי – בגלל עמדות שגויות מסורתית, ולא רק אי יכולת. זו גם הסיבה העיקרית שבגינה איני יכול לתמוך בסגן ה"מנוסה", שבהכרח מזוהה עם ההתנהלות בקדנציות האחרונות.
לא אתייחס להימנעות מתמיכה מוכרזת במועמדותו מטעם המזכירות (האם זה "הפוך על הפוך"?) ואינני רואה זאת כמעשה לא רצוי.
למאייקה תמיד היתה אג'נדה משלו, שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם העמדות הרישמיות הידועות. אישיותו, וגם דרכו עד כה, הינה מגוונת, רבגונית, חדשנית ולא סטנדרטית - וזו גם הסיבה מדוע אני רואה בו מועמד עדיף על האחרים – בגלל ראייתו הרחבה והמקיפה, בשל יכולתו האישית לראות כל נושא מזווית נוספת, ולצד זאת – אי ויתור מראש על רצונו או כוונותיו בגלל החשש "פן יגידו בגת". מותר להיות מוגדר יותר ופחות פופולארי אם אתה יודע למה ולמען מה.
תכנית הפעולה שהציג מאייקה מאוד מקובלת עלי: קדימות למפעלות החינוך, שקיפות ושילוב כל מגזרי התושבים, העצמת היישובים באמצעות המועצה ולא להיפך. כל אלו יבואו עם הדגשים המיוחדים ועם המעשים הצפויים בכוונת מכוון (אפילו אם לא בכל פרט ופרט), ועל כן אני רואה עצמי בין תומכיו, וקורא לכל אנשי רמת יוחנן וכל תושבי המועצה לתמוך ולבחור בו. ואינני חושש פן "השלישי" יצליח – זו אפשרות, אבל לגמרי לא אפשרות יחידה. ככל שתגדל התמיכה במאייקה כך תרחק האפשרות הזו ..
דניאל פרי
לקראת הבחירות למועצה, –
בעד מי להצביע
המועצה האיזורית הוקמה כמסגרת של שילטון מקומי (שהוא כידוע "הזרוע הארוכה" של הממשלה), כדי לשמור על ציביון של ישובים עצמאיים, המאוגדים יחד במרחב כפרי-חקלאי. מטבע הדברים, בישראל ישובים אלו היו מושבים וקיבוצים, בעלי אוריינטציה שיתופית. במועצה שלנו רוב לקיבוצים.
ברור שראש המועצה הנבחר מביא לידי ביטוי את התפישות והגישות הייחודיות של הישובים במרחב הכפרי של המועצה, ויש לומר שגם את האינטרסים שלהם.
היום יותר מתמיד עומדים על הפרק נושאים של קרקעות ושיוך קרקעות, כוונות נגיסה של הערים סביבנו מקרקעות הישובים, מירקם עירוני מול כפרי, ארנונה ועוד. זה לא עניין סקטוריאלי, ראש המועצה תמיד ייצג את כלל הישובים, אך ברור שיש הבדל גדול בין מועמד משכונה "עירונית" בישוב (גדול) של המועצה, לבין חברי קיבוצים שצמחו באיזור ונושאים עמם את הרקע והמטען הייחודיים.
והנה, דווקא בעת הזאת, כשיש צורך להתלכד, אנו הולכים לקראת בחירות כששני מועמדים חברי קיבוצים רצים. והחשש הוא ששניים יריבו והשלישי ייקח.
נציגי מזכירויות הקיבוצים הבינו זאת מההתחלה (העניין לא קשה להבנה... ) וכשם שבנופית הבינו שאין סיכוי לשלושה מועמדים, עשו פריימריס ובחרו מועמד אחד, גם על הקיבוצים למצוא דרך שלא לפצל את קולות המצביעים בין שני מועמדים.
נכון שכל אדם רשאי להציג מועמדותו בזכות עצמו, אבל עדיין אנו בקיבוץ השיתופי הישן, שבו חבר בתפקיד ציבורי אינו אדם פרטי, הוא גם מייצג ושליח הקיבוץ.
כך זה היה עד היום לגבי חברים שפעלו במערכות תנועתיות וציבוריות. לכן דרשו נציגי הקיבוצים שהמועמדים יקבלו על עצמם מנגנון של החלטה שיביא לקביעת מועמד אחד.
במאמץ למצוא את הדרך לכך, ומאחר ורעיון הפריימריס נדחה, נקבעה דרך של קיום סקר מצביעים מוקדם, כדי לראות מיהו בעל הסיכוי הגדול יותר לשמור על הגמוניה בראשות המועצה של הישובים החקלאיים והקיבוצים. הסקר הצביע על יתרון ברור לדוב'לה ישורון.
המהלך לא צלח, וגם אחרי קבלת תוצאות הסקר נשאר מאייקה יפה איתן בדעתו להמשיך...
אני חושב שלאור כל זאת, החברים והחברות בהצבעתם צריכים לקחת בחשבון את העובדות במצב שנוצר, ולתמוך בהצבעתם באופן מירבי במועמד שקיבל על עצמו מראש את תוצאות הסקר, זוכה לתמיכה הגדולה יותר, והוא דב ישורון, ולא להצביע עבור המועמד המתעקש לפצל את קולות המצביעים בקיבוצים ומסכן את הסיכוי, החשוב כל כך, שראש המועצה יהיה משלנו..
משה נצר
האם דווקא מאיקה?
בעקבות רשימתו של אלישע ב"ברמה" לפני שבועיים, מרבית חברי רמת יוחנן ותושביה מודעים לכך שהייתי בשנים 1998-1983 ראש המועצה האיזורית במשך שלוש קדנציות (15 שנים). בשנים אלה, בעזרת צוות ההנהלה, עובדיה, וצוותים מקצועיים, שונתה האסטרטגיה שהייתה נהוגה בעבר, שינינו מבנה, הגדרת מטרות חדשות, הרחבת פעילויות הרווחה לתושב, לתלמיד ולנוער במוסדות החינוך, מועדון "דורות" לוותיק, מועדוני פיס במועצה ובמספר ישובים. נעשו עבודות תשתית של כבישים ומדרכות בטוחות.
בחודשים האחרונים נקלעה המועצה לתקופת הבחירות לראש המועצה, לחברי המליאה ולוועדים המקומיים בישובים. והפעם הציעו (בשונה מהעבר) שלושה תושבים מועמדים לראש המועצה. מאיקה מרמת יוחנן, דב ישורון מיגור, ומיקי בן עמי מנופית.
מציאות זו העלתה כמה בעיות עקרוניות ומעשיות בעבודת המועצה בעתיד ובפעילותה, המחייבות מחשבה מקדימה ויסודית.
תפקיד ראש המועצה הינו קשה, מסובך, ולעיתים קרובות גם "כפוי טובה" מצד הנהלות הישובים ו/או חברים בודדים
שאינם קוראים נכון את המפה
והמציאות.
מטבע הדברים, שהאחריות הכללית נופלת בעיקרה על "ראש המועצה", המתבקש לשמוע ולפתור בעיות ציבוריות וגם פרטיות. בתקופת בחירות האווירה מתחממת, הקולות עולים, והבטחות המועמדים פורחות.
לצערי, חברי וידידי אלישע, לא דייק במידע על פעילויות מסויימות של המועצה בעבר, ואף בקדנציה הנוכחית בראשותו של שלמה חבר, וכן נתן משקל רב מדי להבטחות ולאופיים של המתמודדים, אף הגיע למסקנה שה"מועמד שלו" הינו מאייקה, וזו כמובן זכותו של אלישע.
שתי "שגיאות" קשות שהעלה אלישע ברשימתו:
ראס עלי, עמדתו העקרונית מקובלת עלי, אך חשוב לציין שיותר מ- 15 שנה שהמועצה נטלה על עצמה את הכנת הטיפול בהסדרת התב"ע של הישוב, אישורי בנייה והפיקוח עליהם. וכן סיוע ברשת הכבישים הפנימית ובשיפוץ ביה"ס המשותף גם לחאוולד.
נמסר לי שעל סדר היום של המליאה (החדשה כנראה) רשום סעיף להעברת ראס עלי וצירופו למועצה כחבר מן המניין. ומי כמו אלישע יודע שישנם בישוב גם מתנגדים!
מוזרה ביותר ההערה לגבי היחס (לערבים?) מלה לא אהובה עלי – במועצה ישנם שני ישובים בדואים והשלישי באיזור - של תושבים פלחים.
ואשר לחוואלד,
ביוזמתי, ובאישור מליאת המועצה, קיבלה הממשלה החלטה עקרונית להכרת הכפר חוואלד כישוב מן המניין במועצה האיזורית זבולון. נראה לי כי אפשר להיות גאים ביוזמה זו ובהשקעה הענקית שהושקעה בתשתיות הישוב: חיבור לרשת ביוב, רשת חשמל מודרנית, שידרוג מכון המים, אישורי בנייה מסודרים, בניית פעוטון וסיוע בבניית מסגד במימון התושבים. כל זאת, על דעתם של ראשי המועצות שכיהנו בתקופה זו. אפשר לומר בביטחון שאין במדינה ישובי בדואים רבים הדומים אליהם, ומותר להתגאות בכך.
לבקשת ה'מתמודדים' נפגשתי בשבועות האחרונים, עם כל אחד בנפרד, לשמוע ממני ומניסיוני בתפקיד ראש המועצה, על מבנה המועצה, מוסדותיה ודרכי פעילותה ובעיותיה.
את מאייקה אני מכיר כחבר רמת יוחנן, כידיד, וכמי שנועץ בי בכמה נושאים אקטואליים של המועצה. איש חינוך בעיקרו, ומהתקופה בה היה מנהל בית הספר כרמל זבולון, אדם נוח לבריות שתרם רבות בהרחבתו בשיפוץ בניינו של בית הספר ועל כך צויין בצדק.
את דוב'לה (דב ישורון מיגור) אני מכיר מימים ימימה, היום סגן ראש המועצה, פעיל בתק"מ, מרכז משק יגור, אחראי על הקרקעות ותכניות התב"ע (תוכנית בינוי) של יגור, איש כלכלה וניהול בהכשרתו. אדם נוח, נעים שיחה.
מוקי בן עמי – חבר ונציג נופית. כלכלן בוגר מוסד אקדמי, התעניין בעיקר במבנה ובפעילות המועצה, בעיותיה ותכניותיה לעתיד. שאל והעלה בעיות עקרוניות שונות לקיבוצים ואגודות חקלאיות כאגודות חקלאיות במושבים, ולאלו שיש להם מפעלי תעשייה. הוא ציין את השונה לגבי נופית וצרכיה.
לסיכום:
הבחירות בדרך, וצריכים להחליט כיצד לפעול בישובים חקלאים (וגם באחרים). אם נדרש רק מועמד אחד בלבד? אם הערכות הסקרים יידרשו זאת, והאם דווקא מאייקה?
אני מודה, בהעדפתי האחרת באי נוחות מובנת... אך רואה מחובתי ומניסיוני לומר את דעתי הברורה מה טוב ונכון למועצה, ליישוביה ותושביה. העת הזאת מחייבת להעמיד בראשה אדם מנוסה בניהול מערכות גדולות ובעל כישורים וניסיון בנושאים הקשורים בבעיות הישובים ושיבטיח את שמירת האופי הכפרי של המועצה.
הערה אחרונה, אישית, המופנית למאייקה: אני נבחרתי לראשות המועצה בהיותי מבוגר בן 61.
– דרכך סלולה לפניך ואתה צעיר בהרבה. אל תמהר, ואם הגורל ייפול, התעשת ותביע רצונך להצטרף לצוות המועצה בתפקיד בכיר. זהו התהליך הטוב ביותר גם לך..
אמציה כרמון
המדרכה הוסרה – הבטיחות שופרה
רבים מהמגיעים לאיזור חדר-האוכל ודאי שמו לב לשינוי שנעשה במתחם גן-השעשועים: הוסרה מדרכת הבטון שחצתה אותו, ובמקומה פוזר חצץ עדין בחלקה המערבי, והונח מצע אדמה (הכנה לדשא) בחלקה המזרחי.
הסיבה לסילוק המדרכה הסדוקה והמשובשת הייתה הסכנה לציבור. המדרכה הזו גבתה מחיר-פגיעות מהמשתמשים בה (בעיקר פעוטים), וגם מרוכבי אופניים שהחליקו על אבני החצץ שניתזו עליה מסביבת מתקן המשחקים הראשי שלידה.
המצב הזה הטריד לא-מעט הורים וגם את ועדת הבטיחות הקהילתית, שפנתה אל מרכז המשק
לבטל את המדרכה. פנייה זו הועברה לענף הבניין שביצע את המשימה במהירות. לאחר שענף נוי-צפון ישלים את חלקו בפרוייקט, וישתול את הדשא במקום (על מצע האדמה שהוכן), נוכל כולנו להתברך בשיפור-מה של בטיחות הקהילה.
ברצוני להודות מכאן בשם הילדים, ההורים, הסבים והסבתות, לכל הגורמים המעורבים בביצוע משימה חשובה זו. .
דניאל פרי
מסגרת עבודות הבנייה החדשה והשיפוצים
במסגרת אירגון עבודות הבנייה החדשה בשכונת הדס, שיפוצי השלישיות, ושיפוצים במסגרת צמצום פערים, ובניית ממ"דים התקבלו הסיכומים הבאים:
1. נבחרו 2 קבלנים לביצוע מכלול העבודות הנ"ל.
2. הקבלנים מתחייבים להחזיק בשטח העבודה מנהל עבודה (מוסמך) צמוד, ומהנדס אתר שילווה את העבודות, ויתן פיתרונות נדרשים.
3. הקבלנים מתחייבים לבצע בנייה חדשה ו/או שיפוצים בהתאם לחלוקה שתיקבע על ידי הקיבוץ.
4. העבודה מול הקבלנים תהיה לפי מחירוני בנייה חדשה, ושיפוצים (שונים אחד מהשני) שיהיו נכונים לכל עבודות הבנייה הנ"ל.
5. את עבודת הקבלנים ילווה יונה בפיקוח צמוד, את תיאום הביצוע ילווה גלי, בתיאום התיכנון וריכוז הפרוייקטים.
6. לרשות הדיירים עומדים מנהל העבודה של הקבלן, יונה, וגלי, לכל שאלה, התייעצות והסברים נדרשים, בכל שעות העבודה.
7. חלוקת העלויות של העבודות, מה על חשבון המשק ומה על חשבון החבר, מרוכזת ומטופלת על ידי דניאל פרי.