אחרי החגים יתחדש הכל

 

אמנון גולן

חזק מהזמן

בתחילת שנות הארבעים, על אף הגזירות של שר המושבות בממשלת הלייבור, נאבק הישוב העברי "כאילו אין חיה נאצית", ולחם בעוז בנאציונאל-סוציאליזם, "כאילו אין ספר לבן".

אבל הדבר האמיתי, קרה בעמק זבולון.

סבתי – לאה ברגשטיין - ערכה את החזרות הראשונות לריקודיה.

וכתמיד, וכרגיל היו גם כאלה "שאם לא ישמעו בעצתם, הם לא יעשו..."  וכאלה שמצידם "שלא יהיה חג", וזוּ שמשהו "לא נראה לה", ובמקום לרקוד היא רוקעת על הבמה.

על ההכנות לחג דיווח ברפורט צוות האיסוף של האינטליג'נט הבריטי:

"נערות יפיפיות ממזרח אירופה רצות בשדה ומניפות ידיים באוויר".

ומחלקת המחקר המנדטורית פסקה:

"אלה אימוני תנועת המרי". 

הכוריוגראפית ומחוללותיה, נעצרו מיד כחוק כאילו היו פצצות מתקתקות.

 

והמודיעין הצבאי כדרכו:

הפלישה לצ'כיה היא שטות, ("היטלר איננו מטורף..."), על ההפצצה בפרל הרבורג קבעו “!!”Forget it!. הפת"ח ינצח את החאמס ב-80% ("לפחות"), סאדם חוסיין מזויין "לא קונבנציונאלית", את התעלה "לא יעיזו לחצות...". וטרם אמרנו חסן נסראללה אפילו פעם אחת.

 

"סרג'נט של הוד מלכותו, שחררני", התחננה לאה באנגלית - גרמנית וגונג הודי גדול בידה, "ילדה בת שש לבדה שם בפעוטון, אולי יש חיים אחרי המוות, אבל לא בקיבוץ אחרי ארבע".

הבריטים לא היו היחידים וגם לא שיאנים במצעד האיוולת:

טייסת איטלקית הפציצה, באותה עת, את לולי כפר המכבי, במטרה להפסיק את זיקוק הנפט ב"רפיינרים" (בתי הזיקוק). 

אימפריות באות בתופים ובתרועות ואח"כ מקפלות את הדגל.

ורק כאן הקסם חזק מהזמן:

הבַּרבֶּרים מנגנים, הקרניאלים רוקדים, יבלונקה שר, בלי יוסי זמיר ועמית גפן שום דבר לא זז, ובלי עוד הרבה חברים שנותנים בלי חשבון השמש לא בא...

חג שמח רמת – יוחנן!

 

 

שׁוּב אָזְנֵינוּ תִּשְׁמַעְנָה

                                                   

עַד אֶמֶשׁ כְּאָז 

מִמְּרוֹם הַגִּבְעָה צָפָה אֶל הָעֵמֶק,

אָז הָלְמוּ בְּאָזְנָיו. רַק פַּרְסוֹת סוּסָתוֹ.

 

אָז עֵינָיו הַחַיּוֹת שֶׁרָאוּ

מִפִּסְגַּת הַגִּבְעָה שְׁמָמָה וּבִצּוֹת

חָלְמוּ פַּרְדֵּסִים, בָּתִּים, וְשָׂדוֹת.

 

עַד אֶמֶשׁ מוּל שֶׁמֶשׁ עוֹלָה

קָרְנוּ עֵינֵי פֶּסֶל הַבְּרוֹנְזָה

כְּמוֹ רָאוּ הִתְגַּשֵּׁם חֲלוֹמוֹ 

כְּמוֹ שָׁמְעוּ אָזְנָיו אֶת דּוֹפֵק הָעֵמֶק

אֶת דָּם הַחַיִּים הַזּוֹרֵם בִּכְבִישָׁיו.

 

עֵת יֻצַּב בִּמְקוֹמוֹ בְּראשׁ הַגִּבְעָה

שׁוּב עֵינֵי הַבְּרוֹנְזָה יַבְהִיקוּ,

וְאָזְנֵינוּ תִּשְׁמַעְנָה אֵיךְ שׁוּב

טוֹפְפוֹת פַּרְסוֹת סוּסָתוֹ.

 

סְמָלָיו שֶׁל עַם לא נִתַּן לְנַתֵּץ

הַקָּם עֲלֵיהֶם אֶת יָדָיו מְקַצֵּץ.       

 

ראובן עזריאלי 6/10/07

 

 

תשלומים לביטוח הלאומי בזמן חופשה מיוחדת.

הקיבוץ משלם את תשלומי הביטוח הלאומי (הכוללים גם את ביטוח הבריאות הממלכתי), עבור כל החברים והבנים המתגוררים ועובדים בקיבוץ.

חבר או בן היוצא לחופשה מיוחדת/ממושכת בארץ או בחו"ל, חייב להסדיר בעצמו את התשלומים.

אי ביצוע התשלומים עלול לגרום לאובדן חמור של זכויות (כגון: היעדר ביטוח בריאות, היעדר ביטוח נכות מתאונת עבודה או מחלה, קיצבת זיקנה מופחתת בבוא העת ועוד). אובדן זה עשוי להסתכם במאות אלפים, או אפילו, מיליוני שקלים (לאורך השנים).

לכן אנו מזכירים ומתריעים שוב בפני החברים, ובמיוחד בפני הצעירים "הניידים" במסלול:

אנא הקפידו על הסדרת תשלומי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות, כאשר אתם יוצאים מן הקיבוץ. לגבי "איך עושים" תוכלו לקבל ייעוץ מחבריכם או מאורה שורר.

 

סקר שנערך לקראת פתיחת שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, מראה ש-

*   40% מן הסטודנטים עובדים למחייתם בעבודה חלקית, ו- 40% במשרה מלאה.

*  (20% הנותרים הם כנראה מרמת-יוחנן – סת...א...ם).

*  46% מהסטודנטים מתגוררים בבתי הוריהם. (אצלנו 1%)

   לא צויין אם דירת ההורים היא  170 מ"ר או פחות.

*  42% מן הסטודנטים, נעזרים בהוריהם למימון שכר הלימוד (אצלנו 100%).

*  90% מן הסטודנטים לא מאמינים שהמדינה תבטיח להם תעסוקה בתום לימודיהם.

מה שאומר שבאופן יחסי, גם בתחום זה, מצבם של הסטודנטים שלנו "לא רע".

נאחל לכל הסטודנטים, המתחילים החודש לימודיהם, וגם לממשיכים, שנת לימודים פורייה.

 

"שני העשירונים העליונים בישראל משלמים 80% מהמיסים. כמחצית מן השכירים לא מגיעים לשכר שבגינו עליהם לשלם מס הכנסה, שכן שכרם נמוך מסף המס". (מתוך הדו"ח השנתי שפורסם השבוע על ידי מינהל הכנסות המדינה).

עוד פעם – כמחצית מהשכירים במשק משתכרים פחות מ- 4,500  ₪ בחודש. (הכוונה כמובן לאלה שבכלל עובדים). גם כאן מצבנו, אם לא מתעקשים להסתכל דווקא על מאית הכוס שאינה מלאה, ממש טוב.

 

שחר צור סיים השבוע "על באמת" את עבודתו במש"א, ויצא לעבודת חוץ, (סיים לימודי ראיית חשבון והתחיל תקופת התמחות ב"ברית פיקוח"). מספר "התיקים" בהם החזיק שחר אינו ניתן לספירה מדוייקת.

הם כללו בין השאר:

יו"ר פעיל של תוכנית הפנסיה, אחראי על ביטוח אובדן כושר עבודה, אחראי על עובדי חוץ, אחראי על עובדים שכירים בקיבוץ, אחראי "על" על רישום עבודה, אחראי על תימחור העבודה בתקציב הקהילה והעסקים, אחראי על נושא התקבולים בגין עבודה מהתאגידים (פלרם, גד"ש, תיבולים...), אחראי "על" נושא רישום האוכלוסייה והוותק, אחראי "על" עבודת

סטודנטים במסלול צעירים, אחראי על כל נושאי המיחשוב במש"א... וכמובן שותף מרכזי בכל הפורומים הכלכליים והחברתיים.

תפקידיו של שחר פוזרו בין מספר חברים, ומן הסתם עוד יתגלו עם הזמן שבבים שנפלו בין הכיסאות.

נאחל לשחר התמחות נעימה (למרות שמניסיון אני יודע שאין דבר כזה) ושיבה בהקדם, ובמשנה מרץ, לנשיאה בעול הקיבוץ ותאגידיו. .

 

 

עדנה לקח

משדה החינוך

בבואי לסכם את השנה החולפת במערכת החינוך נזכרתי שאני מסכמת שנה ראשונה לתפקידי כרכזת החינוך.

את התפקיד התחלתי יחד עם מלחמת לבנון השנייה. מטבע הדברים, הכניסה לתפקיד הייתה סוערת, בתקופה שחייבה היערכות לשעת חירום, הפעלות הילדים הרחק מחצר הקיבוץ, התייחסות לצרכי הילדים, הצוותים, וההורים, והרגעה ומענה לחרדות הרבות של כולנו. המלחמה עברה תודה לאל, ואנחנו יכולים לסכם בסיפוק כי הפעילויות והמענים שיוצרו לילדים ולמשפחות היו הולמים, נוכח המציאות המורכבת בה תיפקדנו.

מיד עם תום המלחמה התחלתי ללמוד את מערכת החינוך, נוהלי העבודה וסגנון העבודה.

חידשתי את פעילות צוות החינוך (ועדת חינוך) ואנו מקיימות ישיבות סדירות. בצוות החינוך אנו דנים בסוגיות עקרוניות, קביעת מדיניות חינוך והתמודדות עם ביטויים התנהגותיים יוצאי דופן. מטרתי בהמשך היא לנסח, בשיתוף הצוות וההורים, את חזון ומטרות החינוך בעידן הקיבוץ המשתנה.

במקביל, התחלנו לעבוד עם יועצת חדשה העוסקת בייעוץ למערכת,לצוותי החינוך בבתי הילדים, ובייעוץ פרטני להורים. אנו שוקדים על בניית תוכנית עבודה ומתן מיגוון של מענים חינוכיים לצרכי הילדים בקבוצות הגיל השונות.

המשימה הראשונה שרבצה לפתחי הייתה ייצוב הצוותים בבתי הילדים.

כל מדריך בצוות עובר הדרכות מקצועיות ושותף בפורום המדריכים האיזורי, וכל אלה במטרה למקצע את הצוות ,להצמיחו, ולהכשירו להתמודדות יעילה עם משימותינו החינוכיות.

מערכת החינוך הקיבוצית הינה מערכת של חינוך משלים לשעות הפנאי, ואנו שוקדים על בניית תוכנית פעילות מגוונת לילדים בכל שכבות הגיל בשיגרה, בחופשות, ובשביתות.

אין ספק שבשנה זו למדתי כי הקיבוץ השתנה מאוד וצרכי הילדים השתנו. מערכת החוגים התפתחה וגדלה, ובעקבות כך שעות הפעילות של הילדים מתחילות מוקדם בבוקר ומסתיימות מאוחר בערב. קיים רצף חינוכי בין בית הספר לתחום החינוך הבלתי פורמאלי עד שעות הערב.

ילדינו עסוקים בהרבה תחומים, ואשרינו שאנו יכולים לאפשר זאת כמערכת וכקיבוץ.

לצערי, אירועים המתרחשים בחצר הקיבוץ לא מאפשרים לנו לשקוט על שמרינו. אנו מזהים התנהגות בלתי הולמת של בני נוער, שתיית אלכוהול מתחת לגיל 18 בשעות הערב ובפומבי, פריצות לבתי הילדים, וואנדליזם ברכוש שנמצא בחצר הקיבוץ.

תופעה חדשה ומדאיגה התגלתה לאחרונה, והיא כתובות גרפיטי שנמצאו על המדרכות ועל מבנים במקומות שונים בחצר הקיבוץ.

תופעות אלה פוגעות באיכות חיינו כקהילה שלווה ובטוחה!

על מנת למגר תופעות שליליות אלה עלינו להתאחד לפעילות מערכתית מקיפה ואחידה במסריה. הורים, אנשי חינוך, חברים איכפתיים ומוסדות הקיבוץ .

יחד עם זאת, אין להורים או למבוגרים את הזכות לפעול באלימות כדי למגר תופעות של אלימות. חבר הנתקל בהתנהגות בלתי הולמת של בני נוער מתבקש לפנות בראש ובראשונה להורי אותם הנערים, למזכיר הקהילה, או לרכזת החינוך ולא ליטול את החוק לידיו.

חרף העובדה שאנו מתמודדים עם קשיים לא מעטים והתנהגויות שוליות של מקצת הילדים, יש לזכור כי בסה"כ רובם המכריע של הילדים נהנים ממיגוון שירותי החינוך שהמערכת מציעה ואני שמחה לציין כי יש לנו ילדים נפלאים, איכותיים, ועשירים בגירויים, ידע וערכים.

מערכת החינוך עומדת לרשות ההורים בכל בעיה ותשמח לעזור בכל עת..

 

 

צוות הארכיון

מן הארכיון:

תנועת דיירים ניכרת בעת האחרונה עם ההתארגנות של משפחות רבות למעבר לקראת שיפוץ דירותיהם.

רבים מנצלים שעת כושר זו למיון "אוצרות", המונחים על המדפים וטמונים בארונות ובעליות הגג, שנצברו במשך השנים.

זוהי שעתו הגדולה של הארכיון.

מסמכים/תמונות/ספרים/ אלבומים אשר אין להם דורש בבית הפרטי, עשויים להיות אוצר למשתמשים בארכיון.

 

זה לא מכבר קיבלנו מנורית כהן (מבנותיה הראשונות של הרמה), מספר יומני קיר מן השנים ההן, בכתב ידם של המייסדים, אשר היו שמורים עמה ונדדו בכל רחבי הגלובוס. נמצאו שם גם התכתבויות של המוסדות המיישבים עם אביה, אמציה כהן ז"ל, שהיה שומר שדותינו ונרצח ע"י פורעים בשנת 1938, באותו השבוע בו נרצח אלכסנדר זייד בשייך אברק. במכתבים ישנם יותר מרמזים על אופן התנחלותנו על אדמת הקיבוץ וקביעת גבולותיו.

ועוד: ממקור פרטי הגיעונו תמונות ספורות מכיבוש קסאייר, וזאת לאחר 60 שנה. קרוב לוודאי שניתן למצוא עוד מסמכים בעלי ערך ציבורי.

 

אנו פונות בזאת לכל מי שמחליט להיפטר מ"ירושות ההורים" או ממסמכים אחרים, להעבירם לארכיון ואנו, לפי שיקול דעתנו, נוסיפם לאוסף הארכיון.

בארכיון שמורים גם עיזבונות פרטיים של חברים שונים וכן אוספים. הטיפול הוא מקצועי ועונה על כללי שימור מסמכים.

אנא פנו אלינו אם יש לכם ספק אם לשייך דבר מה לארכיון או לא.

                                                                                                    במכון להווי ומועד

                                                                                                    ישנה ספריה בנושאים שונים:

יהדות, ציונות, ספרות עברית ושירה, ארץ ישראל, חגים, ביוגרפיות, היסטוריה יהודית ושל ארץ ישראל  ועוד ועוד.

אנא, אל תזרקו דבר. הניחו מיכל קרטון בפתח המכון. מה שמתאים יצורף לאוסף וכל השאר יועבר לאיתמר מ"חנות הספרים של איתמר".

תודה על שיתוף הפעולה. 

עובדי הארכיון.

 

 

  

בעת נעילת שער...                                                                                                                                                                                                

לידיעת הציבור!

·        בקרוב נתקין שערים במטרה למנוע חנייה, ולהקטין הסתובבות באיזור פנים הקיבוץ - אקונומיה, חדר אוכל והכביש הפנימי, וכן באיזור המרפאה ובתי הילדים.

·        מיקום השערים:

            האחד - שער האסם, יותקן בין האסם לגדר מגרש הטניס.

             השני  - שער המרפאה, יותקן בחלקו התחתון של הווי ומועד,  מעל מרפאת השיניים.

·        פתיחת השערים תתבצע ע"י חיוג מטלפון בזק או מכשיר סלולארי נייד.

·        בצמוד לשערים, יהיה שילוט המתריע על  "אין חנייה באיזור שלפניך", ושילוט שיסביר  איך ניתן להתקשר לתא קולי, בו יוסבר לאיזה מספר אפשר  להתקשר על מנת לפתוח את השער.

·        מי יוכל לפתוח את השער?

             כל מי שיצטרך להכניס ספקים או כלי רכב לצרכים שונים, אך לא לחנייה.

·        צוות של חברים מתנדבים יבצעו שיטור באיזורים הנ"ל, וידאג שלא יחנו במקום שלא צריך.

- חברים נוספים שרוצים לעזור בנושא השיטור, מוזמנים להתנדב -  כך, נוכל לשמור על מרכז החצר "אזור סטרילי" פנוי ממכוניות ובטוח להסתובב בו.

·        התקנת השערים מתוכננת להתבצע בחודש זה.

·        ענפים המעוניינים שיתאפשר להם לפתוח את השערים, מתבקשים לפנות בהקדם לאיל ברבר.

·        רשימת ענפים שיהיה באפשרותם לפתוח את השער:

אקונומיה, חדר אוכל, כלבו/מרכולית, נוי, חינוך, מרפאה, נגריה, מסגריה, מחסן כללי, בית סיעוד, מזכירות.

·        קלנועיות וקלאב-קארים יוכלו לעבור בחופשיות במעבר שישאר תמיד פתוח.

איל ברבר, קב"ת. .

 

 

 

ירמיהו

בדידות חוצה גבולות

דו"ח מבקר הקולנוע הלא מקצועי

השבוע ראיתי את הסרט "ביקור התזמורת" (מציג עכשיו בקריון). אני רוצה להמליץ עליו בפני החברים, ולא רק בגלל בתי הקולנוע החדשים, האינטימיים, והכורסאות המפנקות. 

"ביקור התזמורת" הוא סרט ישראלי  בהווייתו, מזרח-תיכוני ואוניברסלי. אך מאחר ואדם הוא אדם בכל מקום, אין הבדל בין זה לזה.

 עלילת (או חוסר עלילת) "ביקור התזמורת" מקורה בטעות קומית בגלל קשיי שפה, ובמידה רבה "קֶצֶר" תיקשורתי במובנים אחרים, אם מתוך חוסר ידיעה, חוסר רצון לדעת, חוסר יכולת להתגבר על אגו כזה או אחר, או גאווה לאומית שלא נותנת לשאול, לברר, לדבר.

הוויה סטיכית בה הדברים הפשוטים ביותר מסתבכים. הטריוויאלי שמביא לעימות קומי במקרה הטוב, וטרגי במקרה הגרוע. ובסופו של דבר זה אותו חוסר הבנה סימלי שמשפיע גם על   ההוויה הפוליטית הכל כך בעייתית והשתלבותנו במרחב.       

(הטעות הסמנטית בעיקרה היא: הגיית "בית התיקווה" במקום "פתח תיקווה").

הסרט מתרחש בין שכנים שְׂבעי מלחמות, אך הוא לא סרט מלחמה ולא סרט אנטי מלחמה.

הוא מתרחש בין ישראלים שוּלִיִים למִצְרִים שוּלִיִים, בין בני אדם עם חולשות, מעלות וחסרונות, אך הוא לא סרט סוציאלי.

הוא מתרחש כאן, אך יכול להתרחש, באותה עת, בעיירה נידחת במערב הפרוע, או כל פינה אחרת בעולם.

ולכן ההתרחשות מאוד עכשווית ולא עכשווית. הצילומים המעולים והיפים, מאוד ריאליסטיים שנוגעים בפנטסטי (בעיקר בצילומי האווירה המקסימים, הריקנות, אפסִיוּת האדם מול המִדְבָּר, הרחובות שלא קורה בהם שום דבר, שורות שורות של עמודי התאורה וכותרתם המסולסלת, ש"מאירים את השממה", צילומי האובך המקומי והאובך הריגשי, וכמעט אמרתי אבק אדם...

אבל ההגדרה המדוייקת של הסרט תשאף ללא ספק אל ההזוי. ואם להיסחף אל הפשטנות, אפשר ללטף את הסרט בסופרלטיב הבאנלי ביותר, "מדהים" ו"נפלא". רעיון מבריק ומפתיע.

וכן, הוא באמת כזה, ומצדיק את השבחים והפרסים שקיבל, אך לא רק.

 

מעבר לכך הוא סרט אנושי פשוט, בגובה עיניים, סוחף, שעניינו הבדידות האיומה פה ובכל מקום אחר, הכבוד האבוד, הגאווה, החולשה האנושית, החלומות שלעולם לא ייתגשמו, החיים שעוברים על-יד, על מימוש וחוסר מימוש, על אי היכולת של האדם להיחלץ מתוך עצמו, מתוך המציאות האפורה והמנָוֶולת, מתוך השיגרה בה הוא שקוע.

על התקווה הכמעט אבודה למשהו אחר, משהו יותר טוב... על הייאוש שנשקף מהעיניים.  

הסרט מספר על ביקור התזמורת הקלאסית הלאומית המצרית מאלכסנדריה בישראל, לרגל פתיחת מרכז ישראלי ערבי בפתח תיקווה. בטעות התזמורת מגיעה לעיירה נידחת בנגב, ששום דבר לא קורה בה, האוטובוס האחרון כבר עזב, ואין בית מלון.

הסרט הוא ששון גבאי שמשחק את מפקד התזמורת. מִשְׂחק מעולה, מאופק, שמתפתח באיטיות מן הסגירוּת, והכבוד, והגאווה הלאומית והאישית, והצורך להראות ולהיראות חזק, והביטחון העצמי שאינו ניתן לעירעור. אל הסדקים שהולכים ומתרחבים מרגע לרגע, אל תהומות הבדידות והשבירוּת שמתגלה מאחורי המסכה הנוקשה, אל ההבנה, ההשלמה והפתיחות. מרגש... דון קישוטי.

הסרט הוא רונית אלקבץ, שמשחקת את המקומית בשנות הארבעים שלה, ששערי התקווה נסגרו בפניה, ש"תקועה" במקום ובזמן, שאיכשהו בגלל סיבות חיים כאלה ואחרות נשארה מאחור, בלי משפחה, בלי ילדים, עם מסעדה שמעט מאוד אוכלים פוקדים אותה, בלי סיכוי להיחלץ, שמנסה לנצל כל שביב קירבה אל חום אנושי של אורח מזדמן, שלא מוותרת, ורואה ב"ביקור" הזה פתח לחלומות רחוקים שאולי לא יתגשמו במלואם, אבל אולי לפחות "יניבו" מיפגש לילי של יחסים אינטימיים חמים עם נפש זרה בודדת אחרת, שגם היא מחפשת את הקירבה האנושית, הריגעית, החולפת, שגם לה חלומות משלה על חיים אחרים, במקום אחר.

הסרט הוא שחקן נוסף אחר, לא זוכר את שמו, מנצח התזמורת  בן דמות היגון, שכל חייו כותב את "המבוא" (אוברטורה) לאיזושהי יצירה, שלא מצליח, ולא יצליח לסיים... שלא חדל מלנסות שוב ושוב, וייתקע שוב ושוב...

הסרט הוא עוד דמויות שמשחקות את עצמן. עוד דמויות מוזרות, בודדות, דמויות שממשיכות לחיות בלי כיוון, או יכולת להרים את עצמן מקרקע השיגרה, דמויות שחדלו, דמויות כבויות, דמויות של שוליים בעולם של שוליים, במקום שבו הבדידות חוצה גבולות, משני עברי הגבול במובנם המטאפורי.

אבל הסרט הוא לא דיכאוני. לצד העצב יש שפע של רגעי הומור וסטירה, והסיום הוא בהופעה המלהיבה, והבלתי נשכחת, של התזמורת הקלאסית הלאומית מאלכסנדריה במקום הנכון, בפתיחת המרכז הישראלי ערבי בפתח תיקווה. מפקד התזמורת משתפך בשיר אום כולתומי טיפוסי, כשעל פניו שפוך אושר אחר... רוצו לראות. .                                    

 

לימודי צעירים – הכנה לפסיכומטרי

הפסקנו את ההסכם שהיה עם יואל גבע, וקורס הכנה לפסיכומטרי עבר ל"קידום".

על מנת לקבל את המחיר שסוכם עם "קידום", יש לפנות אלי ולבצע את ההרשמה דרכי.

                     בהצלחה, רותה יריב – השתלמויות צעירים..

 

 

האח הידד! האח הידד!

סוף סוף ביוזמתם הברוכה של דניאל פרי וחברים נוספים, באה לסיומה עבודת השיפוץ בתאי הדואר. נוספו תאים חדשים בחלק האחורי, ורוכזו שם כל הענפים והמוסדות. סודרו מחדש תאי החברים, על פי השכל הישר והאלף-בית העברי, לא עוד בוקה מבוקה ומבולקה. אשרינו!

עתה לא נותר לנו אלא לצפות שיתוגבר צוות המשלוח והחלוקה, על מנת שלא יווצרו מצבים בהם "אין חלוקת דואר בגלל..." ובא לציון גואל.  שהחיינו....    

 

 

פקעות ובצלים

לתשומת לב -

בימים הקרובים יגיעו פקעות ובצלים של שתילי חורף, ותתקיים מכירה בבית מוסדות. 

על מועד המכירה תבוא הודעה על לוח המודעות.

 

 

מזל טוב

לאמיר וחלי יבור להולדת הבן יואב,

נכד לסבתא עדה כץ וסבא יורם יבור,

ברכות לכל בני המשפחה.

 

 

לובשת מדים

נעם אשד מתגייסת לצה"ל,

צאתך ושובך לשלום!

הווטרינר מגיע...

ביום שני 15.10.07 הווטרינר יגיע.

קבלת קהל החל משעה 20:00 במחסן הכללי.

 

 

 

תודה אישית

חגי תשרי חלפו.

כבכל שנה, עיקר המאמץ הושקע בחג המים, חג האסיף, 76 שנים לרמה.

ציבור גדול לקח חלק בעשייה שגרמה לכולנו נחת והנאה, וחיזוק האמונה שאפשר בכוחות משותפים להרים חג בגודל כזה.

יישר כוח לכל אותם חברים וחברות, ילדים וילדות, נערים ונערות, רקדנים ורקדניות, מפיקים ומבצעים, שרים מנגנים וקריינים, מגבירים ומצלמים, מבשלים ואופים, עורכי השולחנות והמפרקים, שסידרו והחזירו את כל הציוד הרב למקומו, כאילו דבר לא התרחש בין  לבין...

 

ראו בזאת תודה אישית גדולה גדולה לכל אחד ואחת.

אני מאחלת לעצמנו המשך שיתוף פעולה נעים ופורה, המשך המסורת הנהדרת הזו גם בשנים הבאות.

                                       תודה, אתי גפן וצוות תרבות..