כך ניצלה ה"נימפאה הלבנה"

 

 

נוסטלגיה והיסטוריה / חסי זית

 

לפני מספר ימים התקשר אלי אחד מראשוני מייסדי החברה להגנת הטבע, (יגאל סלע למי שמכיר), לרגל עבודת מחקר שהוא עושה, על ראשיתה, הקמתה ופעולותיה הראשונות של החברה להגנת הטבע. במושגים של ימינו "איכות הסביבה באיזור הגליל המערבי".

הוא חיפש חומר תיעודי, צילומים וכו'.

כהרגלם של אנשים בגילנו, שלו קצת יותר ושלי פחות, התחלנו להעלות זיכרונות וסיפורים מהימים של פעם. מסתבר שלנו, ברמת יוחנן, חלק באותן פעולות. וזו ההזדמנות לשתף את הציבור.

כמו בכל דבר, יש את הסיפור ש"לפני הסיפור", שהוא לפעמים מעניין יותר מהסיפור עצמו.

בזמנו,  שרקה אופיר (בן פורת) ז"ל, למדה גננות נוף. עבודת הסיום שלה הייתה תיכנון ובניית גן לימודי בבית הספר המשותף בגוש זבולון.

העבודה הייתה בניית גן שישקף את מפת ארץ ישראל לאיזוריה השונים, כשכל קטע יכלול את הצמחייה האופיינית לאותו איזור. כך נבנו המערה עם המעיין שבתוכה, (במבט לאחור, אולי היא חשה את העתיד לקרות) זו מערת הבניאס, הבניאס הפורץ מתוכה שהוא אחד מיובלי הירדן, הירדן עצמו, החולה, חוף הים, איזור ההרים הים תיכוני והמדבר.

הוותיקים שבינינו זוכרים בוודאי את המקומות, חלק מהאתרים עדיין קיימים, לא במתכונתם הקודמת, אבל קיימים.

לצורך הבאת הצמחים האופייניים, היו יוצאות משלחות של תלמידים לאיזורים השונים בהנהגתה של שרקה. האירוע היה מאוד יוקרתי, ונעשה תמיד בטכס גדול, כדי להראות את חשיבות המעשה (דבר שהיום, לפי חוקי החברה להגנת הטבע היו עומדים בגללו למשפט).

בין השאר יצאה משלחת לאגם החולה, שעמד בפני התייבשותו הסופית (לא אגמון החולה אלא החולה המקורית). בדיעבד מסתבר שהם הביאו משם את הפרטים האחרונים של צמח המים "הנימפיאה הלבנה". לאחר התייבשות האגם, נעלם הצמח הזה סופית מנוף הארץ. השריד האחרון היה בבריכת החולה של בית הספר המשותף לגוש זבולון. אותו איש מהטלפון, שכאמור היה משוייך לחברה להגנת הטבע, נודע לו על ה"אוצר הגנוז" שנמצא בחצר בית הספר. בזכות קשרים ישנים, ולמען המדע, הוא ביקש משרקה כמה שתילים. לדבריו, גם בבריכה שלנו נשאר רק פריט אחרון והם, בחרדת קודש, פיצלו את השתיל לשניים.

הוא את חלקו לקח למעבדות האוניברסיטה, ושם טיפלו בו, פינקו אותו, כדי שיגדל ויתרבה, ובבוא היום החזירו את צאצאיו לשמורת החולה ולשאר מקווי המים בגליל. לכן כשאנחנו מבקרים היום בגליל ורואים את פריחת הנימפיאה אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד "זה משלנו" ולזכור לטובה את מפעלה של שרקה אופיר ז"ל. .

 

 

שנה חדשה. 

כפארפראזה על אימרה ידועה: "השנה הבאה עלינו לטובה היא השנה הראשונה של שארית חיינו". אם נסתכל על השנה החדשה בזווית ראייה זו, הרי שזו שנה חשובה ביותר.

המועד המדויק של "ראש השנה" הוא שרירותי למדי ("ראש השנה ד'היום הוא חג חדש יחסית). מה שחשוב הוא לא המועד אלא המהות, הקשורה בהתחדשות. התחדשות במובן של מתן הזדמנות חדשה, צ'אנס חדש ומחודש, שאינו מותנה בהכרח במה שהיה קודם.

בעונות האדם, כמו בעונות השנה, יש תמיד מקום להפתעות נעימות והתחלות חדשות.

שנה אחת עלולה להיות שנה של אסונות, מן הטבע ומן האדם, בצורת או מלחמה, והשנה הבאה מיד אחריה יכולה להיות שנה של צמיחה ושיגשוג ושלום.

מועד השינוי אינו חשוב, מה שחשוב הוא "הלך הרוח".

המועד המלאכותי נועד רק על מנת לומר לך: "אתה יכול לפתוח פרק חדש". כל המכות, העלבונות, התיסכולים שספגת, "שייכים לשנה שעברה". עבר רק יום (או דקה של חצות) והנה נפתח לך פרק חדש ושוב "הרשות נתונה" בידיך, ואתה מוזמן לקבוע את דרכך ולהיות מחדש אדון לגורלך.

 

ומאידך, החזרה הניצחית במעגל הזמנים, כל שנה מחדש, על אותו ריטואל, מעמידה לצד ההתחדשות והחדשנות גם את התובנה, שהחיים, על עליותיהם ומורדותיהם, אינם בנויים מקטעים המנותקים זה מזה, אלא נמתחים על רצף אחד. משמע, שוב כפאראפרזה על אימרתו הידועה של יגאל אלון: "מי שאינו מקושר עם עברו, ההווה שלו טפל, ועתידו לוט בערפל".

 

נאחל לכולנו שנדע למצוא את המזיגה של התחדשות היונקת מן המקורות ואינה מתנתקת מהם.

שתהיה השנה הבאה שנה של "מסורת מתחדשת", או "חדשנות ברוח המסורת". שנדע להרים את ראשינו מעל לעננים אבל לא לנתק את רגלינו מן האדמה.

וחוץ מזה שתהיה השנה הבאה, לנו, לבני משפחתנו ולכל עם ישראל,שנת שלום. שנהיה בריאים ושתשרה בינינו רוח של רעות ותחושת שותפות הגורל.

 

חילופים צפויים בהנהלת מש"א

הנהלת מש"א אישרה השבוע את המלצת צוות החיפוש, להחלפתה של איילת מאירוביץ על ידי לינט חורש בניהול מש"א. הנושא יובא לאישור האסיפה הקרובה.

עד לכניסתה של לינט לתפקיד, יחליף את איילת באופן זמני שחר צור.

 

ארבעה מועדים חשובים בחייו של החבר/ה המתקשש (מלשון מזדקן).

מאחר וקיים בילבול בנושא אני מפרט שוב המצב אצלנו.

קיימים אצלנו ארבעה מועדים מועדים:

1). גיל סיום צבירת ותק – הוא גיל 70 לחבר ולחברה.

2). "גיל פרישה", גיל הזכאות לקיצבה פנסיונית על פי תכנית הפנסיה של הקיבוץ – הוא גיל 65 לחבר וחברה. גיל הזכאות לקיצבה הפנסיונית על פי תכנית הפנסיה שלנו, אינו מותנה בשינויים שנעשו במדינה בעניין גיל הזכאות הפנסיונית בתכניות אחרות, והוא נשאר תמיד (אם לא נשנה) גיל 65.  (המצב עשוי להיות שונה לגבי עובדי חוץ, שזכאותם נקבעת על פי תכנית הפנסיה בה הם ומעבידם קשורים).

3). גיל הזכאות לקיצבת הביטוח הלאומי. גיל זה שונה בין גברים ונשים והוא נמצא היום בתהליך של "זחילה" כלפי מעלה, לקראת ה-65 לגבי נשים ו-67 לגבי גברים. (קיצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי רחוקה מאוד מלכסות את הוצאת הקיום החודשית הממוצעת של כל אחד מאיתנו).

4). גיל סיום חובת עבודה (בקיבוצנו) שהוא 60 לנשים ו- 65 לגברים. (על פי החלטת האסיפה והקלפי שהתקבלה, דרך אגב, בניגוד להצעת המזכירות שהמליצה להעמיד את גיל סיום חובת העבודה של נשים וגברים כאחד, על 65)

לפעמים מושמעת אמירה לפיה גיל סיום חובת העבודה לפי החלטותינו, מנוגד כביכול לחוק או "להחלטות המדינה". הדבר אינו נכון מן הטעם הפשוט שאין לא בחוק ולא ב"החלטות המדינה"

(מה זה?) שום דבר הנוגע לגיל חובת עבודה, או לחובת עבודה בכלל. המקום היחיד בארץ (ואולי גם בעולם) בו קימת בכלל חובת עבודה הוא הקיבוץ השיתופי, דגם רמת-יוחנן.

"חובת עבודה" אינה קיימת כלל אפילו בקיבוץ הדיפרנציאלי. אילו היינו קיבוץ דיפרנציאלי, קל וחומר כאשר התגוררתי בתל-אביב, אינני חייב כלל לצאת לעבודה כלשהי, זבש"י.

 

להשלמת התמונה אוסיף מתוך פירסומים רשמיים ש – 60% מחברי הקיבוצים מעל גיל 65 בוחרים להמשיך ולעבוד, לעומת 12% בלבד באוכלוסייה הכללית של ישראל. (פי חמש).

ועוד, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 91% בקרב בני 55 ומעלה בקיבוצים עובדים לפרנסתם, לעומת 52% בלבד בקרב שאר אוכלוסיית המדינה.

 

כמי שמכיר את נתוני התעסוקה ברמת-יוחנן ברמת פרטי הפרטים של הפרט, אני מעיד שרמת התעסוקה ברמת-יוחנן, גבוהה אף מן הממוצע הקיבוצי. נכון, זה כולל, בקיבוץ כמו בעיר, גם "קופאיות", אבל כזכור אנו דוגלים ב"שוויון ערך העבודה".

(לצערי מנהלי מש"א אינם מקבלים דעתי לתלות על לוח המודעות את מצבת העבודה של כל חברי ובני הקיבוץ, עליה אנו עוברים ברמה הפרטנית לפחות אחת לחודש, ועוסקים בה ממש כל יום. מי מן החברים שמעוניין ללמוד אותה מוזמן לעשות זאת בחדר המזכיר)..

 

 

התחלה חדשה...

 

 

 

מַה אֲבַקֵּשׁ

 

נָטוּעַ בֵּיתִי בְּצֵל עֲצֵי כְּפָרִי

הוּא מִפְלָטִי וְהוּא מִבְצָרִי.

סְדוּרִים עַל מַדָּפָיו שְׂמָחוֹת וִיגוֹנוֹת

הוּא אַדְמַת שָׁרָשַׁי, אָסָם זִכְרוֹנוֹת.

 

שְׁבִילָיו נִפְתָּלִים כְּרֶשֶׁת עוֹרְקַי

לְאָרְכָּם שְׁתִי וַעֶרֶב זוֹרְמִים צְעָדַי,

עַל קֶצֶף גַּלָּיו אַשְׁפִּיל אֶנָּשֵׂא

עַד חוֹשֶׁךְ לֵילוֹ אוֹתִי יְכַסֶּה.

 

הַיּוֹם הֶחָדָשׁ יָאִיר אֶת יוֹמִי

בּוֹ אֶמְצָא אֶת כָּל רְסִיסֵי חֲלוֹמִי.

שְׁנוֹתַי כָּאן חָלְפוּ, כָּאן צוֹמֵחַ לַחֲמִי

וּמַה עוֹד אֲבַקֵּשׁ לְעַצְמִי.

 

     ראובן עזריאלי 28/8/07

 

 

 

בהנחה, שאנו בפיתחה

של עוד שנה מצליחה,

להלן דבר שבח וברכה

מפי המנצח על המלאכה...

 

 

סקירה עיסקית לראש השנה תשס"ח

אבנר אחיטוב

מהבחינה הכלכלית השנה החולפת הייתה מהטובות ביותר למדינת ישראל. לצד התרחבות במיגזר הפרטי, ובמיוחד בענפי היצוא, נשמר ריסון בסקטור הציבורי. אפילו מדדי האבטלה והעוני קטנו באחוזים ניכרים, כך שהשנה גם החלשים שיפרו את מצבם. גם הפעילות העיסקית שלנו נהנתה מעליית הביקושים, והצפי הוא שנסיים שנה בהחלט טובה. אבל לסיכומים המספריים נגיע כמובן רק בעוד מספר חודשים.

מפאת רוחב היריעה אחלק את סקירתי לשניים, הפעם על ענפי היזמויות, ולקראת חג המים על ענפי החקלאות והתעשייה. רוב הפעילות בענפים אלו רחוקה מעיני הציבור ותלויה בקומץ חברים. אני מקווה בעתיד למצוא עוד חברים "משוגעים" חיוביים, שיזמו ויקדמו פעילויות חדשות  בשנים הקרובות. בצד המינהלי, במשך השנה מינינו הנהלות של כארבעה חברים (בד"כ מחברי ההנהלה הכלכלית) לכל ענף. בחלק מהענפים ההנהלה משתתפת ותורמת רבות לפעילות, בחלק מהמקרים ההנהלות רדומות.

אורווה -

בשנה החולפת נמשכה המגמה שההכנסות מהקורסים, הקייטנות וההדרכה עולות, וזאת על חשבון פעילות הפנסיון (השכרת תאים) ואילוף הסוסים. הווה אומר, שלקוחות הענף משלבים תיירות, תרבות פנאי, וחינוך. לקראת השנה הבאה הענף עומד לפני שינויים רציניים ותקופת מבחן. מצד אחד, העובדים והמקורבים של הענף יוזמים פעילויות חדשות, כשהעיקרית שבהן היא רכיבה טיפולית, בשילוב ומימון של קופת חולים. מצד שני, עמית מתכנן לצאת ללימודים חלקיים ואנו מנסים לטכס עצה כיצד לחפות על כך.  כעזרה ראשונה הצטרפה טל ברבר לצוות, ואנו מחפשים עזרה בניהול האדמיניסטרטיבי.

מוסך ומסגריה –

גם לענף זה שתי זרועות. האחת יציבה, שמספקת שירות תיקונים לענפים העיסקיים, לצי הרכב ולקהילה. השנייה צעירה ורבת תהפוכות -  יבוא ושיווק מכונות חקלאיות. לצד הצלחות, היו כמובן גם מחלות ילדות. בהשקעות הפנימיות, לרווחת המכוניות והעובדים,

 בוצעה החלפת הריצפה העתיקה לאדמונית ותעשייתית, והושלמה מערכת העגורנים. במשך השנה יובאו ונמכרו מרסקות גזם ושתי מלגזות תעשייתיות. בחודש הקרוב יגיעו שני מעמיסים מגרמניה ושלושה טרקטורים מהודו. לאחר שהטרקטורים יקלטו, נשב ונדון במטרות ארוכות הטווח ומיסודה של פעילות זו.

 

נגריה-

 היקף הפעילות נמצא במגמת עלייה יפה, והיא כמעט הוכפלה בשלוש השנים האחרונות. ראוי לציון פרוייקט של ייצור כאלף ארוניות לחנויות סיגריות עבור חברה בשם לינרו לייט. חברה זו הינה גם הלקוח הגדול ביותר של פלרם בישראל, ויש כאן השלמה הדדית. במשך השנה יצרו גם משטחי עץ למפעלים נוספים (בנוסף לפלרם), תוך ניצול התשתית הקיימת. פעילות המטבחים הייתה יציבה, אך הצוות מתכונן לקראת בניית השכונה החדשה. במידה והיקף הפעילות יישמר, נצטרך להרחיב את מבנה הנגריה, לקנות עוד מכונות ולהוסיף כוח אדם ברמות השונות.

וידיאו –

לאחר ששנת 2006 שברה את כל השיאים, השנה הנוכחית הייתה יחסית קשה. לצערנו אוריין יצא מהענף, ודויד נשאר החבר היחיד. אנו עושים מאמצים למצוא חיזוק פנימי. עיקר הפעילות הייתה בהפקות וצילומי חוץ, כשהבולטת מהן הינה צילומי החדשות לערוץ 10. לכן, לקראת סוף שנה שידרגנו את הרכב כדי שהצוות יוכל להשיג את החדשות, ולא להיות בחדשות.

נדל"ן פנים –

 הענף בניהולו של יורם עוסק במיגוון השכרות, כולן בתחומי הקיבוץ. בחלק העיסקי (רפת, תיבולים, סבונים ופלרם) ישנה יציבות. בהשכרות לתושבים ישנה הצטמצמות, בעיקר עקב הדרישה לדירות חלופיות למשתפצים. משימה חשובה לשנה הבאה היא למצוא יעוד מתאים לאתר המשמש כיום את פלרם אפליקציות.

ליבנה –

ענף ייבוא ציוד ושירות בתחום מערכי מיון פירות וירקות בהנהלת אלי יבלונקה. הענף מייבא ציוד הולנדי איכותי ומוכר בעיקר למושבים בערבה. העונה הבוערת נמצאת בתחילתה, ואנו מקווים שהשנה תהיינה הרבה עיסקאות, וזאת מכיוון שהחקלאות בערבה נמצאת בצמיחה.

 יעוץ עיסקי – הענף בניהולו של יונתן מלמד מספק יעוץ ניהולי למספר קיבוצים ולמפעלים תעשייתיים. הדו"חות מראים על פעילות מגוונת ובהיקף גדול מאוד, והפעילות תורמת הכנסה יפה לקיבוץ. 

שנה טובה לכל העושים במלאכה, ונאחל לכולנו שהשנה הקרובה תביא רק הצלחות..

 

 

התחלה חדשה...

 

 

מפלרם / עמוס נצר

 

סיכמנו לפני מספר ימים את הרבעון השני ל – 2007 ולמעשה את חצי השנה הראשונה.

להלן התוצאות, גם בהשוואה לשנה קודמת:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הייתה זו מחצית שנה טובה, בה עמדנו בכל היעדים ושמרנו על רווחיות נאה ביותר.

החפיפה ביני ובין ארנון אשד הסתיימה, וארנון נכנס לתפקידו כמנכ"ל החברה החל מ 2.9.07.

אני רוצה לאחל לארנון ולכל מנהלי פלרם ועובדיה הצלחה.

אני יוצא לעבוד כעובד חוץ  ואמשיך להיות לעזר בפלרם לפי הצורך והחלטות הקיבוץ.

אני מודה לכל החברים על האמון שנתתם בי. שנה טובה. .

 

אורן טהר-לב

פרויקט מיחשוב רמת יוחנן

לפני כשנתיים הוחלט ברמת יוחנן שיש צורך בתוכנת מחשב אחת, אשר תנהל את כל הקיבוץ.

לאחר שנה של בדיקות ובירורים, הוחלט ללכת על תוכנת "אשכול" של חברת מיקרוסופט.

את הפרוייקט התחלנו בתיבולים, ב – 1.1.07 עלינו לאוויר. אפשר להגיד שהיום, אחרי עבודה קשה של כל המערכת, עובדים בתיבולים במתכונת מלאה של התוכנה עם המודולים של הנה"ח, מלאי, ייצור, רכש, לקוחות, ועוד.

לאחר שראינו שהעסק עובד עברנו ליישום בקיבוץ. התחלנו עם הנה"ח, בימים אלו (כמו שכולם ראו בדף התקציב החדש) אנו מסיימים את היישום בתקציב האישי ובאוכלוסייה.

בהמשך הפרוייקט מתוכננים להיכנס הכלבו, המרכולית, חד"א, חנות בגדים, בניין, רכש, גד"ש, רפת,חינוך, ליבנה, ביטוח לאומי ועוד.

בהזדמנות זו ראוי לציין את המשתמשים בתוכנה החדשה. זה לא פשוט לשנות הרגלים בהם היו רגילים לעבוד שנים. עד כה, למרות שיש עדיין בעיות, הם עושים זאת בגבורה רבה.

יחד אתי בצוות המיחשוב עובדים: חנן אייל, שהוא מנהל מערכות המידע של הקיבוץ ומלווה את הפרוייקט בכל ההיבטים, שמשון רובינסון ומור יריב שאחראים לתחזוקת כל המחשבים, הן במגזר העיסקי והן של החברים, ותומכים בנו בכל מה שקשור לפרוייקט, וגם בשוטף.

תומך נוסף הוא דניאל פרי, שדוחף את הפרוייקט מלמעלה.

דו"ח התקציב האישי יצא החודש בתוכנה החדשה. היו כמה בעיות שטופלו. אם יש לחברים עוד הצעות למראה הדו"ח, נשמח לשמוע ולתקן.

בנוסף, אנחנו בודקים אפשרות שכל חבר יוכל לראות את דו"ח התקציב שלו דרך האינטרנט, בכניסה עם סיסמא, בדיוק כמו בבנק, רק בלי אפשרות לעשות פעולות (צפייה בלבד).

נאחל לכולנו המשך פרוייקט מוצלח. נשמח לשמוע הערות והארות. .

 

 התחלה חדשה...

 

 

שם האגודה                       :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                  :    06/09/2007

מספר חברי ועד ההנהלה   :    13

שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד , אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, יהודית אפרת, לינט חורש, עדנה לקח, דוד דוידוביץ', אליעזר גוטמן, יונת מולכו, רפאל דינסטג.

  נעדרים                               : איילת מאירוביץ', ישי קציר.                              

 

סדר היום:

1. חילופים בהנהלת מש"א.

2. פגישה עם מאייקה יפה, מועמד לראשות המועצה.

3. עדכונים בתקנון תיקצוב האנרגיה.

4. "פינוי בינוי".

הוחלט.

1. אבנר מסר על החלטת הנהלת מש"א להמליץ על לינט חורש כמנהלת מש"א,שתחליף את איילת מאירוביץ. המלצת מש"א תובא לאישור האסיפה הקרובה.

2. מאייקה יפה הירצה לפני המזכירות על תכניותיו כראש מועצה, אם יבחר, וענה על שאלות החברים. נמסר שהקיבוץ העמיד לרשות מאייקה משרד ושירותי מזכירות לצורך "הקמפיין", וגם מסייע במימון בדרך של הלוואה רגילה.  אנו מאחלים למאייקה קמפיין מוצלח.

עמדת המזכירות לגבי המירוץ לראשות המועצה, בו משתתפים כום חוץ ממאייקה, גם מועמדים מיגור ומנופית, תיקבע לקראת אמצע אוקטובר, כחודש לפני מועד הבחירות.

3. המזכירות אישרה את המלצות צוות האנרגיה בשלושה נושאים:

א. קביעת תקרה של 1,250 ₪ לשנה, לצריכה ללא חיוב של נפט לחימום, על ידי מי
     שאינם כלולים בהפרטה.

ב. קביעת תקרה של 150% (פי פעם וחצי) מן התיקצוב, לצריכת חשמל ללא חיוב, של
    מבוגרים שאינם כלולים בתקצוב.

ג. קביעת תקרה של 120% מן התקצוב, לצריכת חשמל ללא חיוב של צעירים שאינם
    כלולים בהפרטה.

ד. חיוב בפועל לפי המקובל, לגבי ההפרש, למי שחורגים מן התקרות הנ"ל.

הנושא יובא לאישור האסיפה. הסברים נוספים יימסרו ב"ברמה" ובאסיפה.

4. המזכירות אישרה את בקשת ועדת השיכון להמשיך להשתמש בבתים המיועדים ל"פינוי בינוי" עד לא יאוחר מסוף מרץ 2008. הדירות דרושות כדיור זמני של משתפצים. מאידך, לפי הצפי, סיום ה"פינוי בינוי", לא יפגר אחר גמר בניית הבתים החדשים.

רשם – אודי.

 

ברכת המנכ"ל החדש נשלחת:

לשנה טובה, פוריה ומשובחת, 

להרבה שיגשוג (ואולי קצת נחת),

וגם תודה לעמוס על קדנציה מוצלחת.

 

ארנון אשד

מפלרם

ראשית אני מבקש להודות לעמוס עם סיום התפקיד על תרומתו רבת השנים לפלרם.

עמוס הציב לחברה ולעצמו אתגרים לא פשוטים בכדי להשיג את הגידול הזה, אתגרים שבסופו של תהליך תרמו רבות לתמונה החיובית אותה פלרם מציגה היום בדוחותיה.

עם כניסתי לתפקיד ובאופן טבעי יהיו מספר חלופי תפקידים בחברה. המרכזיים שבהם יהיו ברמת מנהלי האיזורים:

שי מיכאל יתמנה החל מנובמבר 2007 לתפקיד מנהל איזור ישראל ויחליף את צ'ובין (שרוב החברים מכירים), שמשמש בתפקיד בחמש השנים האחרונות. צ'ובין יחליף באביב 2008 את יואב גרינברג בתפקיד מנהל איזור אירופה/UK ויעבור למשרדי החברה באנגליה.

יואב גרינברג ישוב לישראל בקיץ 2008 וישתלב בתפקיד ברמת ההנהלה.

 

אנחנו עומדים בתחילתו של תהליך הכנת תוכנית העבודה 2008. המשימות הן רבות והחברה מתכננת להמשיך ולצמוח בקצב של השנים האחרונות, תוך דגש על הגדלת הריווחיות.

הנושאים המרכזיים בתוכנית 2008 יהיו: הגדלת כושר הייצור בישראל על בסיס הרחבת האתר ברמת יוחנן, הרחבת הפעולה הנעשית בפלרם אפליקציות כמנוע הצמיחה וההתחדשות של החברה, כניסה לנישות חדשות עם פיתוחים שהבשילו, כניסה לשוק הבנייה בארה"ב על בסיס המפעל החדש (PPI), פיתוח שווקים חדשים (מזרח אירופה,הודו,מכסיקו), פיתוח מנהלים וצוות בכדי לעמוד בגידול המתוכנן של החברה, ועוד.

 

אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולאחל שנה-טובה ומוצלחת לצוות העובדים המסור של פלרם בישראל ובעולם ולכל חברי רמת-יוחנן. חג שמח. .

                                                                                               

 

 

איתן שטייף

על גזבר של הקיבוץ וגזבר של החברים

בהמשך למה שנכתב בשבוע הקודם, וכדי להבהיר ולהסבי, לא אשתמש בדמאגוגיה על פאשיזם וקומוניזם, אלא אספר לכם מעשייה ששמעתי לפני שנים רבות מפיו של קלמן ריכטר עליו השלום, גזבר מיתולוגי ואיש בר לבב.

 

וזה דבר הסיפור:

מעשה בגזבר שיום אחד נסע לתל אביב  לקושש כסף מן הבנקים , ונסע עימו חבר נוסף שביקש "טרמפ" כדי לחסוך דמי נסיעה.

בשעה שהגיעו לתל אביב הוציא הגזבר מתיקו כריך, אותו הכין בבוקר בחדר האוכל, וישב לסעוד ארוחת צהרים. אמר לו החבר: "מה לך אוכל כריך? הרי אתה יכול להיכנס למסעדה, תאכל בשלוש ארבע לירות, בקיבוץ 300 חברים, על כל חבר זה בקושי גרוש וחצי."

ענה לו: "החשבון נכון, אבל אני תמיד עושה חשבון נוסף – בקיבוץ 300 חברים, יאכל כל אחד בשלוש ארבע לירות – יעלה החשבון למעלה מאלף לירות!"

ואם לא די לחכימא  ברמיזא:

הקיבוץ הוא החברים, ללא ספק, אבל הוא גם כל החברים כולם, עם הרצון הקולקטיבי המשותף ולא רק הרצון או הצורך האישי.  

ובהיותנו קיבוץ שכזה - אין לשכוח כי התשובה שניתנת ליחיד  תשפיע על 300 החברים האחרים, לא תעמוד לעצמה ותתרחב במהרה הלאה. ויתור ליחיד יהפוך מהר מאוד לוויתור כולל, והתעקשות עם יחיד תהפוך אט אט נורמה ציבורית. אבל הבנה כזו, לצערי הרב, לא משתקפת במדיניות של השנים האחרונות – אם מחוסר הבנה, ואם ממחשבה מוטעה על ההבדל התהומי בין "החבר" ל"קיבוץ"...

 

ולפי שעה נסתפק בברכת שנה טובה  לכל החברים, לקיבוץ, ולכל בית ישראל..

 

 

ילדים זה שמחה...

מהנעשה  בגיל הרך / נעמי יפה

בשעה טובה החלה שנה חדשה. אנו מבקשים לאחל לכל הילדים, ההורים והצוותים בבתי הילדים   –  שנה שקטה, שנה של שיתוף פעולה והצלחה!

השנה יש לנו בגיל הרך 110 ילדים ואנו מצפים להמשך, עם הלידות הבאות עלינו לטובה...

הרכב הילדים כולל כ - % 60 ילדי חברים. וכ - 40% ילדי חוץ. שיעור ילדי החוץ, יחד עם ילדי התושבים אשר חיים כאן, מתקרב לכ - 50%.

הצוותים שלנו מורכבים ברובם מעובדות שכירות. לשמחתי עובדות השנה במערכת החינוך שבע חברות: ורד ברבר, אורית ארזי, הילה טהר לב, רותם קמה, שירי בן בורהום, בסי גורדון וג'יין ארזי, ושתי סטודנטיות: הגר פיינשטיין וצוף יובל.

אנו מתברכים בעבודתן ומקווים שבנות נוספות תבואנה בעקבותיהן.

 

לאחר אישור האסיפה על בניית ממ"דים לחינוך, התוכנית אכן קורמת עור וגידים.

הממ"ד של גנון שקמה הולך ונבנה, ולאחריו ייבנה ממ"ד בפעוטון גפן -רותם, כך שיהיו שלושה ממ"דים (כולל ב פעוטון זית – תמר), העומדים בכל התקנים – כל זאת בתקווה שלא נזדקק...

חידוש פינת החי בגן שיבולת מעורר אצל כולנו התרגשות, ואנו מחכים כבר לראות את התוצר המוגמר.

התחלנו את השנה החדשה במרץ רב, לאחר הכנות אינטנסיביות למעברים מבית לבית, אך אליה וקוץ בה: מזה מספר שנים עולה השאלה כיצד לארגן את המעברים בצורה המתאימה  ביותר, כך

שיתאפשר פסק זמן לילדים, להורים ולצוותים  להיפרד מן הקבוצה הקודמת ולהתכונן לקבוצה הבאה.

הדרך הנראית לנו כמתאימה לכך היא לסגור למספר ימים את מערכת החינוך, ולאפשר להכין את הבתים והצוותים לקראת הקבוצה החדשה.

על כן אנו מבקשות אתכם, ההורים ואת הקהילה כולה, לתת את הדעת להצעה זו ולראותה כקריאה ראשונה.

 

אני מבקשת לאזכר מועדים חשובים בחודש הקרוב:

·        בערב ראש השנה, כ"ט באלול (12.9.07, יום רביעי), מערכת החינוך תיסגר בשעה 12:30, ותיפתח שנית ביום א' 16.9.07.

·        בערב יום כיפור, (יום שישי, 21.9.07) מערכת החינוך תיסגר בשעה 12:00.

·        למחרת חג סוכות הראשון, ביום שישי 28.9.07, אנו עושים "יום גשר" –

הווה אומר שמערכת החינוך סגורה ביום זה.                                                      

 

ולסיום  בברכה לכולנו - מתוך שיר של עירית פאנק -

"הימים שעוד נכונו לנו, שיהיו נכונים שיהיו רכונים, שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים..."

                                                                    באיחולי שנה טובה ומתוקה!

                                                                               בשם צוות הגיל הרך..                                                 

 

 

רפאל רפפורט

שנת שמיטה שמוטה

לפי התורה, בכל שנה שביעית יש לשמוט את כל החובות, אין לעבד את האדמה.

הרעיון הוא יפה, אבל לא ניתן לביצוע. חקלאים יודעים שטוב לתת לשדות לנוח מידי כמה שנים. במחזור הזרעים של הפאלחים יש מה שנקרא "קרב ארד" שמשמעותו לתת לנוח לשדה מסויים.

אבל אי אפשר לזנוח את כל השדות, בכל הארץ, שנה שלמה.

כבר אמרו חז"ל "אין גוזרים גזירה על הציבור, שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה". וכן נאמר בפרקי אבות: "תפסת מרובה לא תפסת". בעלי ההון חדלו להלוות לחקלאים, כי לא רצו לאבד את כספם בשנת השמיטה.

על כן קבע הלל הזקן תקנה בשם "פרוזבול". משמעותה: שהכסף שבידי בעלי ההון שייך למדינה, ואין חוקי השמיטה  חלים על המדינה. לעומת זאת לא נמצא מליץ יושר לחקלאים ונדרש מהם לחדול מעיבוד אדמה מבלי שימחלו להם על חובותיהם. כבר אמר הנביא עמוס "רוממות אל בגרונם ושבע תועבות בלבבם".

פוסקי ההלכות יכלו לטעון שכשם שעל כספי המדינה לא חלה חובת השמיטה, כך גם על אדמות המדינה לא חלה חובת השמיטה, והחקלאים שמעבדים אדמות מדינה פטורים מחובת השמיטה. כן יהי רצון.

אביא כמה דרכים נהוגות לעקיפת השמיטה. בקיבוץ חפץ חיים גידלו ירקות בשיטת ההידרופוניקה, כך שהצמחים היו מנותקים מהקרקע. בגוש קטיף פרשו יריעות ניילון בחממות, וניתקו את הצמחים מהקרקע. ישובים רבים מתקשרים אל הרבנות וזו "קונה" את היבול ומוכרת לעניים תמורת "דמי הובלה". עניים לצורך שמיטה הם אלה שאין להם שדה משלהם. ברמת יוחנן היה ניסיון לעשות אותו הסכם עם הבד"ץ, אבל לא פרטו את התהליך ההלכתי ברבים.

יהודים רבים פותרים את בעיית השמיטה על ידי קניית תוצרת של גויים, והחרמת החקלאים הישראלים. ועל כך הם "מקיימים מצווה הבאה מתוך עבירה"..

 

 

התחלה חדשה...

 

 

 

 על דעת עיני שראו את השכול...

 

ואיך המלחמה שינתה את חייהם...

עופר חורש מספר לכרמל דרור על המסע

 

יצאנו לפולין עם המשלחת הכללית של בית הספר "כרמל זבולון". היינו כ- 80 ילדים. מרמת יוחנן השתתפו 7 ילדים.

ההכנה למסע נערכה בבית הספר, בתקופה שלפני הבגרויות. נפגשנו פעם בחודש בערך, ובחופש רק קרוב לנסיעה. כמו כן ממש לקראת היציאה היו לנו יומיים מרוכזים בלוחמי הגיטאות.

- מה הייתה ההרגשה להגיע למקום כזה?

פולין היא ארץ יפה מאוד, ירוקה, שלווה ושקטה. לחשוב על מה שהתרחש פה, על האדמה הזו, לפני למעלה משישים שנה נראה מאוד מוזר. איך זה קרה דווקא במקום הזה ומה הביא את האנשים למעשים האלה.

- איזה קשר משפחתי יש לך לשואה?

המשפחה הקרובה לא הייתה בשואה. אבל אח של סבא שלי היה שם. ראיינתי אותו לפני המסע וקראתי חומר על הנושא.

- ספר על המקומות בהם הייתם במהלך המסע.

- נחתנו בקטוביץ' שזה די רחוק מוורשה. למחרת נסענו לוורשה, היינו שם יומיים במהלכם נסענו לטרבלינקה הלוך וחזור, וסיירנו ברחובות בהם היה הגטו, ובבית הקברות. משם נסענו ללובלין, היינו במיידאנק וברובע היהודי יומיים, ואח"כ לקרקוב, אושוויץ בירקנאו.

בין הנסיעות, ובעיקר בנסיעות הארוכות, עצרנו במקומות שונים בהם גרו לפני המלחמה בני-משפחה של ילדים שהשתתפו במשלחת, או מקומות בהם התחבאו יהודים בזמן המלחמה. היה מעניין לבקר בעיירות קטנות ונידחות, עיירות לא מפותחות במובן שאנחנו מכירים, לראות איך יהודים התחבאו שם בזמן המלחמה, ולשמוע את הסיפורים של הילדים על המשפחה שלהם, על אורח החיים שהיה בעיירה לפני, ואיך המלחמה שינתה להם את החיים.

- איפה הרגשת הכי מחובר לנושא השואה?

בעיקר במקומות האלה שבהם פגשנו אנשים שהכירו את המשפחות של הילדים. זה היה מאוד מרגש.

- מה הייתה האווירה הכללית בתוך המשלחת?

- אווירה טובה, אולי אפילו טובה מידי. היו הרבה מאוד נסיעות ארוכות, שבמהלכן הוקרנו באוטובוס סרטים הקשורים לנושא השואה.

- מה עשיתם כדי להפיג את המתח ולהרגע?

בעיקר על ידי דיבורים בינינו. בערבים, כשהיינו מגיעים למלון, היינו מעבירים את הזמן החופשי בשיחות על עניינים אחרים, פחות על נושא השואה, כדי לצאת קצת מן האווירה.

- היו פעילויות שהכנתם מראש שלא היו קשורות לנושא?

ביום שישי, במלון בלובלין, עשינו קבלת שבת. שרנו וקידשנו על היין. זה היה מאוד מיוחד. במקומות מסויימים קיבלנו מכתבים מהבית, מההורים. זו הייתה בהחלט הפתעה נעימה.

- איך אתה מסכם את המסע?

- היה מסע טוב מאוד, מעניין, קשה מבחינה ריגשית, אבל אני חושב שחשוב לעבור אותו.

 

 אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים יוצא למסע כזה בתור מלווה?

- יכול להיות. נראה לי שזה יכול להיות מאוד מעניין, כיוון שאז אתה פחות עם החברים, ויותר מרוכז בחוויות ומשמעותן הערכית. אני חושב שבתור אדם יותר בוגר אפשר להסתכל על המסע שעברנו מכיוונים נוספים, אחרים..

 

משהו שאולי ניתן להבין רק שם...

 

מתת משוחח עם ערגה על המסע

 

באוגוסט 2007 יצא בני בכורי מתת למסע לפולין. מסע שריגש אותי לא פחות מאשר אותו (אולי אותי קצת יותר). מסע שקדמה לו שנה של הכנות, שיחות והתלבטויות, הכנות שזימנו לנו שיחות מעניינות, וחיפוש שורשים של המשפחה.

מסע שסיפק לנו הרבה הזדמנויות לדבר על אבא שלי, סבא של מתת. לא היינו בית של "דור שני". סביי, הורי אבי, עלו לארץ הרבה לפני המלחמה. אבל הם השאירו שם, על אדמת פולין, את הוריהם, אחיהם, ואת כל המשפחות המורחבות, אותם לא שבו לראות.

מתת, הנכד הבכור לאבי, סיפק לאבי את חוויית הסבאות. חוויה שלא הייתה מוכרת לו, ולרוב בני דורו. להם לא היו סבים ולא משפחות מורחבות, ולא דודים ובני דודים. רק מי שהספיק לעלות לארץ לפני, והבודדים ששרדו את השואה, ועלו לארץ אחרי.

רציתי מאוד שמתת ייסע לפולין. רציתי שיהיה שם, שיחווה, שירגיש, שיבין, וגם חששתי. אולי בכלל אי אפשר להבין, אולי זה גדול על נערים צעירים, אולי זו חוויה ריגשית קשה מדי לנערים בני שבע עשרה. אולי לא צריך לנסוע  בקבוצה גדולה, אולי לא עם בית הספר. והיו עוד הרבה אולי.

כשירמי ביקש שאראיין את מתת, חשבתי שזו הזדמנות לשיחת-סיכום מעניינת. חששתי גם שמתת לא יסכים ויפטור אותי בתשובה מתחמקת, של עסוק ואחר כך. להפתעתי הוא ניאות ברצון. (אולי בכל זאת מסע לפולין מבגר קצת). אני שואלת ומתת עונה.

מה היה רגע השיא במסע?

רגע השיא היה במיידאנק. היום הכי מרגש. קשה לעמוד מול המשרפות ותאי הגזים, אי אפשר להישאר אדיש מול ערימות הנעליים.

מה עבר לך בראש?

שזה בלתי  יאומן. קשה לתפוס את הפשטות. כמה קל להרוג. במרחק אבסורדי של כ- 500 מטר מהעיר, בתוך עמק, נמצא מחנה מיידאנק. מכל בית בעיר אפשר לראות את המחנה. קשה להבין באיזה קלות הגרמנים הוציאו להורג כל כך הרבה יהודים. כמו "פס יצור", כמו עבודה במפעל. באים, הורגים, והולכים הביתה.

מה הרגשת?

קשה להגיד.

תערובת  של גאווה, אני עומד עם דגל ישראל, יחד עם עצב על כל האנשים שניספו. ובעיקר, הרבה בילבול ואי ידיעה מה אני אמור להרגיש.

 האם אפשר באמת להתחבר למה שהיה שם, ואולי צריך להרגיש יותר...

למה המסע הזה חשוב בעיניך?

המסע חשוב כדי להבין. להיות שם, על אדמת פולין, זה הרבה מעבר לתמונות ולמילים. ב"יד ושם" ראינו תמונות, בלוחמי הגיטאות שמענו סיפורים, אבל זה שונה לגמרי מהחוויה של להיות שם, להיות בתוך המחנות, בתוך, ליד החוויה. רק שם אפשר לתפוס קצת מה זה שואה.

המסע הזה חשוב בשביל להבין. הבנה שמעבר להסברים של שיעורי היסטוריה. משהו שאולי ניתן להבין רק שם.

מה החיבור שלך באופן אישי לפולין?

החיבור שלי הוא דרך סבא, שהיה היסטוריון ועסק הרבה בחקר השואה. לסבא שלי היו מאוד חשובים השורשים של המשפחה, הוא עסק בחיפוש שורשים, ואף הדריך אנשים רבים שחיפשו שורשים.

סבא רצה לקחת אותי לפולין, לבוצ'אץ', עיירתם של הוריו. אבל אני לא רציתי. עכשיו אני מתחרט שלא נסעתי איתו. אני מרגיש שנסעתי  לפולין בשבילו.

 

מה תרם העד שהצטרף למסע?

העד   שנסע איתנו, אריה פינסקר, היה עדות חיה. הוא היה שם באמת. היינו איתו בביתן בו שהה באושוויץ, הגענו איתו לתחנת הרכבת. דרך הסיפור שלו אפשר היה כמעט לגעת בחוויה. הסיפור שלו נשמע אחרת בפולין, לא כמו סיפורים ששומעים בארץ כשיושבים בתוך כיתה.

לאריה היה המון מה לספר, כך שבכל דקה פנויה היה סביבו מעגל נערים שהקשיבו לסיפורים שלו.

יש הרבה ביקורת על המסעות לפולין, אומרים שבני נוער נוסעים רק בשביל לנסוע לחו"ל, מה דעתך?

בלי הכנה מתאימה באמת אין מה לנסוע. אצלנו הייתה הכנה מאוד רצינית. במשך כל השנה למדנו היסטוריה של השואה. ניסינו להבין את השואה מהזווית הגרמנית והפולנית. שאלנו שאלות קשות  כמו "איך הם נתנו לכל זה לקרות". הסבירו לנו את הרקע ההיסטורי והחברתי. ביקרנו ב"יד ושם" ובלוחמי הגטאות.

 אני מרגיש שנסענו עם הרבה ידע. שם, בפולין, במחנות, בבורות ההריגה, נעשה החיבור בין הידע התיאורטי לתחושה אמיתית, שמדובר על דברים שקרו באמת, לאנשים אמיתיים, לא רק דפי היסטוריה.

המיוחד במסע שלנו היה שחלק גדול הוקדש לביקור בכתובות אישיות של בני משפחה של תלמידים. מאחורי כל כתובת יש סיפור, סיפור אמיתי. דרך הכתובות התחברנו לבני המשפחה שגרו בבית, למה שקרה להם. פגשנו באחת הכתובות משפחה של חסידי אומות העולם שהצילה משפחה של אחד ממשתתפי המסע.

הרבה בתי ספר לא מבקרים בכתובות, אלא רק באתרים רישמיים. אני חושב שזאת החמצה, כי הביקור באותן כתובות מאפשר עוד קצת נגיעה במה שהיה, בסיפור האנושי.

וקצת ביקורת על כל המסע?

פולין ארץ ענקית ונוסעים המון. זה אומנם עוזר להבין את המרחקים, אבל לא קל להיות ימים שלמים באוטובוס. החוקים בפולין השתנו לאחרונה בגלל תאונה שאירעה בכלל בצרפת ובה נהרגו תיירים. יש הגבלות חמורות על מהירות הנסיעה, ובעיקר על שעות המנוחה של נהג האוטובוס. הוא חייב לנוח כל לילה 11 שעות ברציפות. (ופולנים כנראה טובים במילוי הוראות). אם הגענו מאוחר בלילה, זה חייב אותנו לצאת מאוחר בבוקר, (שהאוטובוס יספיק לנוח). כשיצאנו מאוחר, נאלצנו לוותר על כתובות של בני משפחה של חברי המשלחת, מה שגרם עוגמת נפש רבה למשתתפים.

הייתה גם בעיה קלה עם האוכל. מסתבר שהפולנים אוכלים מנות קטנות, או לפחות מגישים מנות קטנות, הרבה פחות ממה שמתבגר ישראלי ממוצע רגיל לאכול. אפילו המנות במקדונלדס' יותר קטנות..

 

ומילה לסיכום.

אני ממליץ לבני נוער לנסוע לפולין. אני חושב שזה עוזר להבין, מאפשר להסתכל על הכול בצורה אחרת. וקצת במליציות, חשוב לדעת, כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. אני לא מצטער שנסעתי. לי זה נתן הרבה..

 

 

ראיון מאיר עיניים...

לקראת הבחירות לראשות המועצה,

נפגשה נעמה בלושטיין עם מאיקה יפה,

המועמד שלנו, לשמוע מה הבשורות שבפיו

- הבחירות לרשות המועצה יתקיימו בעוד שלושה חודשים ואתה מתמודד מול שני מועמדים נוספים מי הם?

- מתמודד אחד הוא דובלה ישורון מקיבוץ יגור המכהן כסגן ראש המועצה הנוכחי. השני הוא מוקי בן-עמי מנופית. למרות שכרגע זו תמונת המתמודדים, בתחום זה תמיד יכולות להיות הפתעות. הבחירות יהיו ב 27 בנובמבר, ועד כחודש לפני הבחירות רשימת המתמודדים פתוחה.

- מדוע בעצם החלטת לרוץ ולעזוב את עבודתך הנוכחית, ומה היו עיסוקיך עד כה?

לאנשים נורמאלים רודפי שקט ושלווה המהלך שאני עושה נראה די משוגע. קם בן אדם ועושה מהלך יזום לעזוב מקום עבודה טוב, מאתגר מאוד, מתפתח ויציב.  המקום בו אני עובד ב 9 השנים האחרונות, עמותת פנים, הוא אירגון אותו הקמתי ואותו אני מנהל. אירגון הפועל במישור הארצי ועוסק בעיקר בתחומי חינוך וחברה ברמה הלאומית. אירגון שהוקם מאפס, וכיום מגלגל כ 3 מיליון ₪ בשנה, עם פעילות שמביאה הרבה קבלות של  הצלחה.

למרות האפשרויות להמשיך ולהתפתח בכיוונים נוספים על המגרש הלאומי, החלטתי לשנות כיוון ולהיענות לאתגר שבעיני חשוב לא פחות, אולי אף יותר, והוא הובלת מועצה איזורית זבולון, ולשרת את תושביה  ב 5 השנים הקרובות. אפשרות ההתמודדות על ראשות המועצה מעסיקה אותי כבר שנים לא מעטות. מאז שכיהנתי כמנהל בי"ס התיכון האיזורי, נחשפתי לאפשרויות ההשפעה והעשייה הגדולים והייחודיים שיש למי שעומד בראש המערכת הזאת. אני מאמין שקיים בי כיום מיזוג נכון של תכונות אישיות וניסיון ציבורי ומקצועי כדי להגשים את המטרות של קידום ופיתוח המועצה עבור תושביה ויישוביה, באופן משמעותי, טוב יותר מאשר למועמדים האחרים.

כדי לתת קצת תוכן להצהרותי על כישורי, אזכיר חלק ממיגוון התפקידים והעיסוקים שתרמו לניסיון הציבורי והביצוע שרכשתי.

השתחררתי לקראת אמצע שנות השבעים לאחר 4 שנים של שירות סדיר וקבע כקצין בסיירת צנחנים. שירתתי במילואים כ 32 שנה, עד לשחרורי לפני כשנה וחצי בדרגת סא"ל בצנחנים.

שנות השירות שלי בצבא כללו תפקידי פיקוד אחראיים ורגישים בהובלת אנשים והנעת מערכות שונות.

ברמת יוחנן, כצעיר בוגר צבא, ניהלתי את הפרדס עד תחילת שנות השמונים, בשילוב עם הדרכת הנוער המקומי, והדרכה במסגרות תנועתיות מחוץ לקיבוץ. הייתי סדרן עבודה, (מה שנקרא היום ניהול כוח אדם), הלכתי ללמוד בגיל 33, וסיימתי לימודי תואר ראשון והוראה בהיסטוריה ומחשבת ישראל ב"אורנים".

במהלך השנה האחרונה ללימודי נבחרתי להיות מזכיר הקיבוץ והייתי מהמזכירים הצעירים ברמת יוחנן. ב1989 יצאתי ל-3 שנות שליחות בארה"ב ושם במהלך עבודתי  גם סיימתי לימודים לתואר שני בניהול חינוכי.

בארה"ב עסקתי בנושאי חינוך ופעילות ציבורית בקהילה היהודית האמריקאית.  לקראת חזרתי לארץ התבקשתי לקחת על עצמי את ניהול בית הספר התיכון האיזורי שלנו ביגור. בשש השנים שניהלתי את בית הספר, הוא התפתח מאוד בנושאים רבים, הן בתחום החינוכי, והן האירגוני והכלכלי. במהלך תקופת הניהול שלי, יזמתי, והובלתי בהצלחה רבה את המהלך המורכב והמאתגר של הקמת הקמפוס החדש לבית הספר מחוץ ליגור, והעברתו מהבעלות של 6 קיבוצים לבעלות המועצה האיזורית.

בעודי בשיא התנופה כמנהל, אך לאחר שמהלך הקמת בית הספר החדש היה מיוצב למדי,  והובטחה רציפות ניהולית, לקחתי על עצמי את האתגר הבא: הקמת העמותה שכיום אני עומד בראשה – עמותת פנים.

- עתה הזמן לעבור לתפקיד אליו נשואות פניך- ראש המועצה, מהם הנושאים החשובים שבהם תתמקד ותרצה לשפר?

ישנם כמה נושאים המשולבים אחד בשני, אנסה במהלך הראיון הזה לגעת בכולם. הראשון שאזכיר, הוא מערכת החינוך. נושא קרוב מאוד לליבי שהוא גם תחום התמחותי בכל הרמות, המקומית והארצית. במועצה יש כיום 3 בתי ספר יסודיים ובית ספר על-יסודי גדול. המהלך של העברת הבעלות של בתי הספר "כרמל זבולון" ו"ניצני זבולון" מהקיבוצים למועצה, הביאו להכפלת תקציב המועצה, ולהעברת מלוא האחריות הניהולית על בתי הספר למועצה ולעומד בראשה. יש לנו בתי ספר טובים, אך גם כאן ניתן לזהות בעיות יסוד שמחייבות התמודדות ומנהיגות מצד המועצה. יש כר פעולה נרחב מאוד לפעולה בכל בתי הספר בכל המישורים, ולהביאם למצויינות ופריחה.  

אני מאמין שמערכת חינוך ובתי ספר משגשגים, יהיו גם מנוף לצמיחה דמוגרפית של הישובים, עקב נהירתן של משפחות צעירות עם ילדים שירצו להשתלב במקום. למהלך כזה יש דינאמיקה של יצירת מקומות תעסוקה, הגדלת נפח השירותים והפעילות העסקית והכלכלית, ועליית ערך המקרקעין, בקיצור, "קטר" של צמיחה. כשאני מדבר על מצויינות בחינוך, אין בכוונתי להישגיות לשמה, המתבטאת אך ורק ברמת ציונים גבוהה, אלא גם ובעיקר בחינוך לערכים, בעיקר במעורבות ומחוייבות גבוהה בחיי הקהילה.  השכלתי, ניסיוני ועיסוקי, עשויים לתרום רבות בשטח זה, כבר היום אני נחשב כמומחה שמשמש יועץ לגופים רבים בתחום מערכות חינוך. עשייה כזאת יכולה להיות רק בדרך של האצלת סמכויות ועבודה בשיתוף מלא עם מנהלי בתי הספר, אך מתוך האחריות שלי להעמיד לרשותם את מיטב התקציבים והגב הניהולי.

- איך אתה רואה את בעיית הנוער במצוקה בפרט ובעיות מצוקה של קבוצות גיל אחרות?

אני מחשיב מאוד את כל התחום של פיתוח הקהילה, וגם מצוי במחקר ובעשייה העדכנית ביותר בתחום זה בשטח. דעתי מגובשת למדי כיצד לטפל בנושאים אלה: תרבות, נוער ספורט, וגם בכל הקשור לגילאים המתקדמים, הוותיקים. סוגיית הנוער מחוץ למסגרת בתי הספר היא סוגייה סבוכה. כיום הפיתויים למעוד ולסטות מדרך הישר למקומות לא טובים רובצת גם לפתחם של בני טובים. דור המחשב, הDVD והניידות הקלה למרכזי הבילוי העירוניים והאזורים יוצרת אתגרים שבעבר לא ניצבנו בפניהם. בחזית עומדים בעיקר ההורים. ברמת המועצה, חינוך ערכי לא פורמאלי, תשתית של הדרכה טובה, וספורט מאתגר, עממי ותחרותי הם עדיין התרופות לכך. יש הרבה מה לעשות כאן במועצה, בשיתוף הדוק עם הישובים.

סוגיית המבוגרים הוותיקים, היא אתגר לא פחות חשוב מזה של הנוער עבור המועצה. כיום בעידן של חיים מתארכים גם במספר השנים וגם באיכות הבריאותית, אנשים במלוא כוחם מגיעים לשלב הפרישה ומתמודדים עם בניית חיים חדשים. רבים מהם עם יכולת יצירה ותרומה

גדולים לחברה וגם עם יכולת צמיחה והתפתחות אישית. מדובר על תרבות של שעות פנאי, על יזמות, על מערכות התנדבות בקהילה שמייצרות חיי תרבות עשירים, מערכות תמיכה סוציאליות שדואגות גם לפן החומרי, אך לא פחות מכך לפן של הכבוד האנושי ותחושת השייכות והסולידאריות.  הצרכים כמובן מאוד שונים ורחבים, יש גם שוני מהותי בין קהילות הישובים השונות במועצה. במועצה נעשים היום דברים טובים, ובמרכזם המפעל המרשים מאוד של מועדון "דורות" לוותיקים. אבל, חסרה מאוד חשיבה מערכתית כוללת, ותרגומה לתכנית שתבוצע בשטח.  גם בשטחים אלה, תחום הקהילה,  יש הרבה מקום לשפר ולהקים את המערכת כך שתיתן מענה יותר רציני בהתאם לצרכים השונים בישובים השונים, ושל קבוצות הגיל השונות.

- לנושא הבא: המועצה שלנו קטנה ומוגבלת באפשרויות תעסוקה, מה אתה מתכנן לדורות הבאים בוגרי מערכות החינוך המשופרת שאליהן אתה חותר?

נגעת בנושא מרכזי נוסף שאני מתכנן לדחוף ולקדם בכל המרץ. בכוונתי להקים מטה מקצועי במועצה  שיתמקד בשני נושאים עיקריים: (א) סיוע לישובים שרוצים בכך, לבצע הרחבות – מהלך שיביא לקליטת משפחות צעירות רבות עם ילדים. (ב) הקמת מטה לקידום וטיפוח יזמות עיסקית של תושבי המועצה וישוביה – מהלך שיביא ליצירת תוספת משמעותית של מקומת עבודה מפרנסים לתושבי המועצה.

וכאן נכנסת גם סוגיית יוזמת הקמת הישובים החדשים על ידי המועצה האיזורית שכנגדה נאבקתי בשנים האחרונות. בלי קשר כרגע להיבטים "הירוקים", המועצה שלנו, בניגוד לאזורים אחרים שהגדילו מאוד את אוכלוסייתם באמצעות הרחבות, לא ריכזה מאמץ ממוקד לסייע

 לישובים שמשוועים להרחבות וגידול והותירה אותם לבדם במערכה מול מינהל מקרקעי ישראל ורשויות התכנון. הסיבה העיקרית לכך הייתה ריכוז כל משאבי התכנון, היזמות והפיתוח המוגבלים של המועצה בהרפתקת השווא של הישובים החדשים. למזלנו הטוב כבר לפני קרוב לשנה הגיעו במועצה למסקנה שנכון לרדת מהעץ הזה, וגנזו את המהלך להקמת הישובים החדשים.

בכוונתי לסייע לדחוף ולקדם את היוזמות הקיימות כבר כיום בשטח, וסובלות מהיעדר טיפול מרכזי מהסוג שמועצה יכולה לתת. זו לדעתי הדרך הנכונה להתמודד עם היעד הנכון והחשוב של הגדלת האוכלוסייה במועצה. במועצה ישנם ישובים בעלי עניין להתרחבות מסוג זה: שער העמקים, כפר המכבי, אושה, בנופית מדברים על נופית ג'.  במצב של היום בו כל ישוב מתמודד בקשיים עצומים מול המערכות הממלכתיות, העסק נשאר תקוע. אני  מאמין שהיכולות, הכרות עם המערכות המרכזיות, הקשרים וניסיוני בהובלת יוזמות ומאבקים מורכבים, יביאו לתוצאות גם כאן.

- והגענו לבעייה מדאיגה וכואבת, בעיית זיהום האוויר. האם לדעתך ניתן להרחיק מאיתנו את צרת המפעלים הכי מזהמים במדינה עם הסטטיסטיקה הגרועה של אחוזי תחלואה גבוהים?

אני מחלק את נושאי איכות החיים והסביבה לשניים:

1. סוגיית השטחים הפתוחים, הריאות הירוקות והאופי החקלאי והכפרי של האזור שלנו, שהם נכס ומשאב שהכרח לטפחו.  בנושא הזה אין לי צורך להרחיב, פעילותי מוכרת עם קבלות במסגרת המאבק המוצלח על עתידו של  השטח הפתוח ממזרח לכביש 70, וכנגד הקמת הישובים חרוב ויששכר שם. כיום ניתן לעבור ממאבק כנגד, למהלך "חיובי" של עשייה ופיתוח שלו כשמורת טבע וגן לאומי, וכאבן מושכת לתיירות פנים, למטיילים ומבלים סביב משאבי הטבע והמורשת שהתברכנו בהם. הפרוייקט הנפלא בהובלת מחנכי בית ספר "ניצני זבולון" באושה העתיקה, הוא סנונית ראשונה לכך.

2. התחום הבעייתי והקשה ביותר הוא הקיִרבה למפעלים מזהמי האוויר באזורינו, שמחקרים מהימנים מעידים שהם הגורמים לבעיות בריאותיות קשות בקרב כל הגילאים. לפתחנו רובץ איום בעל השלכות קיומיות על תושבי כל המועצות והעיריות שבתחום מפרץ חיפה. כל המזהמים הגדולים נמצאים מחוץ

בו מעבר לרשויות המקומיות גם גורמים ושיקולים לאומיים ועסקיים רבי עוצמה.  ברור לי שהנושא הזה, עם כל מורכבותו, מחייב מאבק ללא פשרות ומתמשך. אין אפשרות להבטיח כאן הישגים מיידיים. הנושא כרוך בגורמים רבים שלראש מועצה אין שליטה בלעדית עליהם. יש הכרח לאכוף על המזהמים הגדולים את התקנים המתקדמים ביותר, למניעת זיהום, יש לפעול להעתקה מהירה של מיכל האמוניה מהאזור שלנו, ויש לפעול במהירות להבאת תשתית צנרת הגז עד למפרץ חיפה כדי שיהווה מקור אנרגיה נקי יותר מהדלקים שמשמשים כיום, ולטפל נקודתית בעוד שורה של מפגעים.  חברינו אסף רותם ועמית זית מרמת יוחנן, השקיעו עבודה ולימוד רב בנושא הזה בשנים האחרונות, והם צברו מומחיות, ידע ומעמד. אני לומד מהם, ואיעזר בהם ובשותפיהם באזור. בכוונתי לטפל בנושא בסדר עדיפות גבוה ביותר, כולל הובלת שותפויות וקואליציות עם רשויות שכנות וכל שותף ראוי למאבק הזה. כבר הוכחתי בעבר שאני יודע להוביל בהצלחה מאבק מול מוסדות וגופי מדינה, גם כשלא הייתי בתפקיד רישמי. במאבק הזה לא יהיו מצידי פשרות על חשבון בריאות תושבי האזור, למרות הידיעה שלא מעט כספי ארנונה מגיעים בשנים האחרונות למועצה שלנו מבתי הזיקוק שהם מזהם מוביל באיזורנו.

- מה החשיבות שאתה מיחס לטיפול בישובים ערביים?

- במועצה שלנו יש שני ישובים ערביים, איבטין וחוואלד, ואפשר להוסיף גם את ראס-עלי בתור חצי ישוב שאמנם תושביו אינם מצביעים, אך הוא סמוך על שירותים חיוניים שהמועצה נותנת לו בהיותו חסר שיוך לרשות מקומית. חוואלד ואיבטין מהווים כיום כ 22 אחוז מסה"כ בעלי זכות ההצבעה במועצה. מה שקורה בישובים הערביים במועצה בפרט, ובמדינה בכלל,  צריך להעסיק ולהדאיג את כולנו. הפער בין רמת התשתיות והשירותים שקיימים בישובים הערבים לישובים היהודים, שבכולם חיים אזרחי ישראל שווי זכויות וחובות הוא לא מוצדק ומהווה איום על כולנו. הסיבות לכך מגוונות וסבוכות, אך שום סיבה אינה יכולה להצדיק את המצב הקיים. נעשה הרבה בתחום זה במועצה בשנים האחרונות, אך צריך לעשות הרבה יותר, וכך בכוונתי לנהוג. המפגש שלי עם תושבי המגזר הערבי במהלך הקמפיין הנוכחי, הוא פרק מרתק וקשה בפני עצמו. ולא אוכל להרחיב בו כאן.

- נחזור למרוץ – האם העובדה שמתמודדים שני מועמדים שהם חברי קיבוצים לא תחליש אותכם  ו"תמליך" את המועמד המתמודד מנופית?

התשובה שלי לשאלתך היא לחלוטין לא!  

הקו שאני מוביל בשיחותיי עם התושבים במועצה בכל הישובים, קורא לתושבים לבחור בראש המועצה הבא, לא בהקשר שייכותו היישובית או הסקטוריאלית, אלא לבחור במועמד בעל התכונות האישיות, המקצועיות והציבוריות לשרת אותו ולקדם את התושבים ואת ישובי המועצה, וזאת, ללא קשר לישוב שבו הוא מתגורר. הקו הזה מתקבל אצל רבים, והתמיכה בי צוברת תנופה בכל ישובי המועצה.

הנושא העיקרי שעומד על הפרק בבחירות האלה, הוא בין המשכיות פחות או יותר של צורת ההתנהלות הנוכחית של המועצה, הידועה ומוכרת לתושבים וגם לחברי רמת יוחנן, לבין התחדשות, שינוי, רענון ותנופה מחודשת שהבחירה בי תביא למועצה שלנו.

בשבועות האחרונים אני "חורש" את ישובי המועצה, ונפגש עם מיגוון רחב של תושבים, תחושתי ואמונתי שאזכה בבחירות אלו כבר בסיבוב הראשון רק מתחזקת. על מנת שזה יקרה אני מתכוון לעבוד קשה, וזקוק להרבה סיוע ותמיכה, וקודם כל מחברי רמת יוחנן, שותפי לבית ולדרך.

 אני מאחלת למאייקה הצלחה בבחירות ולאחר מכן בתפקיד. התומכים מאחוריך..

 

 

הסעות מחוץ לרמת יוחנן

סוזן בן-טל החליטה להצטרף לצוות בית הסיעוד ולסיים את תפקידה כנהגת הסעות בית. ברצוני להודות לה בשמי ובשם קהל הנהנים, על השירות המעולה שהגישה.

כרגע אין לנו פתרון לנושא, אולם יש הרבה נסיעות יזומות לקריית אתא, לאיזור, וגם יותר רחוק. חברים הזקוקים להסעות יכולים לפנות לענף הרכב (דקלה סוסן, או חנה רובינסון) ויתכן שיוכלו להשתלב בנסיעות שמתקיימות. דניאל פרי..

 

 

 

 

 

 

 

מזל טוב

למיכל ורועי רימון

להולדת הבת,

ברכות לכל בני המשפחה!

 

מזל טוב

לרותה ודני היוז

לנישואי לוי עם בחירת ליבו ענבל.

ברכות לכל בני המשפחה!

TO KIBBUTZ RAMAT YOCHANAN, 

MY FRIENDS AND THE LAND...

A BLESSED FRUITFUL AND PEACEFUL NEW YEAR.