החופש תם נצא לדרך

הכיף היה כמו חול...

 

 

עדנה לקח

משדה החינוך

החופש תם ושנת הלימודים כבר בפתח. ילדינו, שחוו חוויות קיץ מגוונות, היו פעילים מאוד. טיילו, עבדו, יצרו ותרמו למען הקהילה. נקווה שהצליחו לאגור כוחות חדשים ומרץ להתחיל את שנת הלימודים.

בהזדמנות זו אני מבקשת להודות לצוות המדריכים המסור, על התרומה הרבה להצלחת החופש הגדול וההשקעה הרבה...

לצערי, כמה אירועים שהתרחשו בחצר הקיבוץ העכירו את האווירה של חופשת הקיץ הנעימה והרגועה. התרענו על גניבת הקלאבקארים וחברים אכן דאגו לנעול אותם בשעות הלילה, אך עם גבור פעילות הנערים, והחיפוש אחר עניין וריגושים חדשים, נמצא התחליף- גניבת קלנועים. הקלנועים משמשים את החברים הוותיקים, והם מאוד נחוצים להם. קלנוע אחד נמצא תקוע בבוץ ומקולקל בקיבוץ כפר מכבי, והאבידה התגלתה והושבה לבעליה רק לאחר יומיים, אחרי דיווח של אחד החברים. אנו רואים זאת בחומרה רבה והנושא טופל ע"י המדריכים וצוות החינוך.

צוות המדריכים נוהג לערוך סיורים ליליים ולנסות לאתר אירועים חריגים, אך אנו מזכירים להורים כי האחריות על הילדים בשעות הלילה המאוחרות היא עליהם בלבד!

אנו מקווים שהאירוע הזה הוא חד פעמי, וחזרה לשגרת הלימודים והחוגים, תחזיר גם את הילדים למסלול.

לילדים ברצוני לאחל שנת לימודים פורייה, מלאה בעשייה, למידה, חברות ויצירה. שכל משאלות ליבכם יתמלאו בשפע . שבת –שלום! .

 

 

יפעת קפלן

באים מאהבה...

קורס מדריכים  - מתנדבים בגבים

עם תום קורס מדריכי הרכיבה הצעירים שהסתיים לא מכבר, החליטו החניכים, ההורים והמדריכים ביחד, על רצונם לבצע פעילות התנדבותית לטובת הקהילה.

בסוף חודש אוגוסט הם הפעילו פעילות רכיבה וסוסים לילדי שדרות ועוטף עזה.

הפעילות התקיימה בחוות "ליעד" שבקיבוץ גבים.

לאירוע הגיעו 18 סוסים מכל הארץ (גם מרמת יוחנן), כ 20 מדריכים צעירים ו - 8 מדריכים בכירים ועוד כמה מתנדבים והורים.

בכל בוקר הגיעו לפעילות כ - 60  ילדים משדרות, ואחרי הצהרים מספר דומה של ילדים ובני נוער מיישובי עוטף עזה.

הילדים התנסו בפעילויות באורווה, טיפול בסוסים, משחקים, אפיית פיתות, מפגש עם בע"ח שונים וכמובן רכיבה על סוסים, וגם קיבלו חולצות וכיבוד ונהנו מאוד.

בוגרי הקורס גם התנסו "על רטוב" ביישום הידע שקיבלו, וגם הרוויחו כמה מעשים טובים.

הורי החניכים, אנשים מהענף, חוות, וגופים שונים (ווינגייט, עלית, אסם) התגייסו להפקת האירוע ותרמו סוסים בהשאלה, מזון, כסף (ועדיין עובדים על גיוס להשלמת העלויות), חולצות, נסיעות, זמן לא פנוי ועוד.

הייחוד בפרוייקט הזה היה בהגעת כל השותפים אל הילדים, אל איזור עוטף עזה, ולא הוצאתם למקום שקט אחר.

הכוחות המקומיים שהתגייסו למשימה היו בוגרי הקורס – שהם ספיח ודור ברבר, עמית רון – שנסע להדריך את המדריכים ויפעת קפלן באירגון בשלט רחוק. (וגם סוס משלנו שנסע לעזור).

חברי קיבוץ גבים, ובראשם מפעילי החווה, אירחו ופינקו את המדריכים הצעירים והבוגרים ודאגו לכל מחסורם. הם גם הכינו את החווה לקליטת כל האנשים והסוסים בצורה מעוררת כבוד.

בזמן כתיבת שורות אלה האירוע עדיין בעיצומו, וכולם מפיקים ממנו הנאה רבה.

נקווה שימשיך כך עד לסיומו ביום ה'..

 

 

 

 

 

 

 

מעניין לעניין באותו עניין -

בתחילת החופש ארחנו את ילדי מפלסים הצעירים. השבוע אנו מארחים את ילדי מפלסים הבוגרים. עושים ארבעה ימים של good time  לקבוצה של 30 נערים ונערות. יחד עם החבר'ה שלנו הם היו בכינרת, והיו להם פעילויות שונות ומגוונות. בריכה, משחקים, קומזיץ ועוד. ושוב תודה ליוזמים ולמבצעים ובראשם עופרי, מיכאל שגיא ויפתח אדלן. יופי של עבודה עשיתם!!! 

 

 

 

 

מֵעִנְיַן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן

אוֹ

בֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ

 

הָאֵמוּן הַקַּיָּם בֵּין רוֹעֶה לְצאנוֹ

דּוֹמֶה לְקַיָּם בֵּין אָדָם לְקוֹנוֹ.

צאנוֹ מֵבִיא הָרוֹעֶה לִנְאוֹת עֵשֶׂב רַךְ

הַצּאן לְלַחֵךְ אֵינֶנּוּ מֻכְרָח.

 

לְעָצְמוֹ כָּל אִישׁ בּוֹחֵר אֶת הָעֵשֶׂב

מִמֶּנּוּ יאכַל בְּשִׂמְחָה אוֹ בְּעֶצֶב,

לָאֶחָד הוּא מַר מָתוֹק לָאַחֵר

כָּל אִישׁ אֶת אֲשֶׁר יְעָרֵב לוֹ בּוֹחֵר.

 

כָּל אִישׁ בְּלִבּוֹ שׁוֹכֵן אֱלוֹהָיו

קוֹל לִבּוֹ יַנְחֵהוּ לְכַלְכֵּל מַעֲשָׂיו,

אֱמוּנָתוֹ לא יִכְפֶּה אִישׁ עַל רֵעָיו

אָדָם הוּא הַצּאן, הָרוֹעֶה אֱלוֹהָיו.

 

כָּל אִישׁ יִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן

אֶת הַשְּׁבִיל  הַמּוֹבִיל בַּמִּדְבָּר אֶל הָעַיִן,

מִמֶּנּוּ יִרְוֶה וְאוֹתוֹ לא יַשְׁחִית

אֶת דַּרְכּוֹ יִמְצָא גַּם לְלא מַשְׁכּוּכִית.

     ראובן עזריאלי22/8/07

      

 

 

גדיא

השיבני ואשובה

ישנו נושא שעד כה לא נדון, שאותו אני מבקשת להאיר. למען הסר ספק, אני לחלוטין רחוקה מההיסטריה ה"אנטי דתית" שהוצגה בעלון.

כישרון הכתיבה נוצל לטעמי להפחדת הציבור ברמת יוחנן מהתחרדות קולקטיבית. מנגד כמובן, אם עידן היה פחות פרובוקטיבי, ונמנע למשל מתליית הדגל הצהוב באבוקדו, ומתאפק מלהציע להולכי רגל להניח תפילין, העיסקה הכלכלית הספציפית הזו,  הייתה עוברת בשקט.

אני כן מוטרדת מההערה שהציע נוח (טוביה) לגבי חופש הבחירה לחברי רמת יוחנן בין מוסדות לימוד. בתחום הזה לדעתי יש משמעות מהותית ביותר לכל עיסקה.

ההבדל העקרוני בין ביה"ס בהרדוף, ברמת דוד, גבעת חיים, ואחרים, לביה"ס של חב"ד הוא שביה"ס של חב"ד מחנך לאנטי ציונות. כל בי"ס חילוני אחר מחנך לערכים יהודיים ישראליים ציוניים.

יש לי גם מה להעיר בנוגע לתכנים ולרמת הלימוד. בבתי  הספר של חב"ד הרמה המדעית כל כך נמוכה, והבוגרים יוצאים בלי כישורים מתאימים להסתדר בעולם תחרותי כלכלי שמחייב התפרנסות.

בשאר בתי הספר שהזכרתי מלמדים ומטפחים את הכישרונות הספציפים היחודיים של התלמידים, במטרה לפתח מודעוּת עצמית גבוהה, כדי להצליח גם בהבט המקצועי. בהבטים של תרבות כללית, בתי הספר האלה תואמים לבית הספר שלנו במועצה. כמובן שערך כמו התגייסות לצה"ל שהוא טריוויאלי בתרבות "התיקנית" שלנו, איננו קיים בחינוך החרדי החב"די.  ישנו כמובן הבדל תהומי בעלויות בתי הספר הללו. הרדוף לדוגמא יקר מאד, וחב"ד בעלות אפסית.

כשמערכת החינוך ברמת יוחנן  לא נדרשת לממן את החינוך של ילדי עידן וג'ין, אין לה גם יכולת אכיפה מולם. בקרוב מאוד יתחילו לבוא לביטוי הפערים התרבותים בין ילדיהם של עידן וג'ין לבין הילדים שמתחנכים במסגרות התיקניות שלנו.

המעבר של הילדים מהגן לביה"ס, לכיתה א' כבר בקושי מותיר דרך חזרה. אני מנחשת, שהצפי הוא שהאחריות לפתור, ולדאוג להתאמת הפיגור בהסתגלות לחיים שלנו,  תוטל על ו. חינוך או הקיבוץ, ולא חו"ח על אותם ההורים שמכניסים את הילדים לתסבוכת כזאת או אחרת.

 

למען הסר ספק, כל עוד החינוך לא הופרט, מי שמאשר ומממן לימודים עד גיל 18 זו ועדת חינוך.

היא מאשרת ומממנת בתי ספר יחודיים  רק לתלמידים שאובחנו על ידי מערכות מקצועיות, או שעברו ועדות השמה.

ככל שמקדימים לאבחן ילד בעל צרכים מיוחדים, כך הסיכוי שלו "ליישר קו" עם מערכת החינוך הפורמאלית גבוהה יותר. אבחנה מוקדמת, בשיתוף פעולה עם ההורים, יכולה להציל ילדים שאחרת היו הולכים לאיבוד.

לגבי  הילדים של ג'ין ועידן יש  גם כיום למערכת החינוך אמירה חינוכית, השוללת את החינוך בגן של חב"ד, אך אין אכיפה מול רצון ההורים. בעבר היתה כמובן הבנה, שלפחות עד שג'ין תשלים את תהליך הגיור, יש לאפשר לילדים להתחנך במוסד המקובל על הפונקציה המגיירת, כדי שג'ין תעבור את הגיור בהצלחה.

מאחר ותהליך הגיור הסתיים, והושלם בהצלחה, אני מציעה לקדם מעתה "חוק" שיקבע שמערכת החינוך ברמת יוחנן לא מאשרת לימודים במוסדות אנטי ציוניים. המשמעות תהיה שהקיבוץ לא יסייע למי  שיבחר לפעול בניגוד לחוק (מעין סנקציה).

 

אני מצטערת צער עמוק על שעידן הפסיק לעבוד במטעים. תרומתו בהיבט המקצועי ידועה, וישנם מספר צעירים שליווה באהבה ויחס הראויים לכל שבח. העדרותו מותירה אותם פגיעים, ואני מצרה על כך. ללא ספק תהייה ליציאתו השפעה. אני כמובן מקווה שעידן יימלך בדעתו, ויחזור לעבוד בחקלאות, שהוא אוהב, עם האנשים שהוא נהנה לעבוד איתם, והם נהנים איתו ומעריכים את שלל מידותיו התרומיות. .

 

 

עדה כץ

בע"ה, בס"ד, ואי"ה

לא הייתי מצטרפת לדיון על מקומה של הדת בקיבוצנו, לולא קראתי את כתבתו של נוח, ולולא התנהל ויכוח בנושא – בביתי שלי.

אינני מתנגדת לדת, למרות שאני רואה בכל הדתות – עבודת אלילים.

אבל אני פוחדת מאוד מהשתלטות של דתיים על הישוב החילוני שלי.

כשעוזי מביא לדוגמא את יבניאל כמקום בו השתלבו הדתיים בישוב חילוני, הוא כנראה לא יודע שהדתיים שם לא השתלבו אלא השתלטו.

החילוניים נאלצו לעזוב  (הרוב), או להשאר מתוסכלים (המיעוט). השיטה היא שיטת הסלמי:

-         "מה איכפת לכם" מזוזה?"...

-         "הבה נקים עזרת נשים בבית הכנסת"...

-         הבה והבה, תחילה בדרכי נועם ואחר כך בכפייה.

הסובלנות רק בכיוון אחד. אני מקווה שברמת יוחנן נמשיך לברך על ארבעת המינים – ונאכל בלי תעודת כשרות.

שנמשיך לברך על הנרות – ונוכל אחרי קבלת שבת להדליק את האור ו/או רדיו, ו/או מכונית.

הוויכוח של בן גוריון עם הרב קוק (או עם החזון איש?) של מי העגלה מלאה ושל מי ריקה – טרם הוכרע.

למרות שאנחנו לא מי יודע כמה מוצלחים, אין לי רגשות נחיתות כלפי הדתיים.

בברכת שבת שלום חילונית. .

 

 

 

 

שם האגודה                          :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                     :   23.08.2007

מספר חברי ועד ההנהלה: 13

שמות המשתתפים בישיבה:  אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, יהודית אפרת, לינט חורש, עדנה לקח, דוד דוידוביץ, אליעזר גוטמן, יונת מולכו, רפאל דינסטג.

נעדרים: איילת מאירוביץ, ישי קציר.   

 

סדר היום:

1. כפיר אמיר. קבלה לחברות.

2. התאמות בתקנון ותק.

3. "שנת שמיטה".

4. צוות לבדיקת נוהלי קבלה לחברות של בני המשק.

5. פגישה עם דוב'לה ישורון, סגן ראש המועצה.

 

הוחלט.

1. להמליץ לאסיפה על קבלת כפיר אמיר לחברות בקיבוץ.

2. אושרה הפעלת האמור בסעיפים 4.3  ו- 4.2 בתקנון הוותק. פרטים בדו"ח השבועי

    בגיליון זה. יובא לאישור האסיפה.

3. אושרה חתימה על "שטר מכר" וייפוי כוח, לביצוע הנדרש בקשר לקיום דרישות
    הרבנות הראשית בקשר עם שנת השמיטה בחקלאות.

4. הוחלט על מינוי צוות לדיון והגשת הצעות בנושא קבלה לחברות של בני הקיבוץ. את
    הצוות תרכז לינט חורש (מרכזת ועדת צעירים) ויהיו חברים בו: דוד דויודוביץ', נתי אבן דר,
    ועוד שני צעירים על פי המלצת ועדת צעירים.

5. המזכירות נפגשה עם דוב'לה ישורון מיגור לפי בקשתו. דובל'ה מכהן היום כסגן ראש המועצה האיזורית, ומועמד לראשות המועצה בבחירות שיתקיימו בנובמבר השנה. דוב'לה הירצה על תוכניותיו וענה על שאלות.

רשם – אודי.

 

 

 

 

 

איתן שטייף

דניאל, מאחוריך ...

אכן, פירסום גדול עשה לי אודי, כאשר הזהיר את דניאל טלמון שאני עומד, לכאורה, לאגף אותו ולעשות להחרבת הקיבוץ הישן והאהוב.

אני הרי חשוד בשאיפה לשכר דיפרנציאלי, הפרטה טוטאלית, פירוק מכל הערכים ובניית "עולם חדש אמיץ", רחמנא ליצלן.

וכדי להסיר מכשול בפני עיוור, להבהיר עמדות, לחדד דברים ואולי אפילו לפתוח בנושא חדש (בלי דת משה וישראל) –

הנני להציג שוב ולהציע מה אני חושב ומבקש לעשות בנושא שינוי אורחות החיים בקיבוץ.

 

לרצוני האישי ובקשתי, אין מאומה עם מה שהוצג לעיל.

מעולם לא טענתי כי אני בעד שכר דיפרנציאלי (וגם אינני נגד, טיעונים להלן).

לא ביקשתי להרחיב את ההפרטה מחוץ לתחום הצריכה הציבורית המשותפת, ועיקר המאמץ שאני מציע ומבקש לבצע – הינו  רק בתחום החשוב של שיתוף אמיתי במעשה: חובת העבודה והיצירה, שתחול על כל אחד, ותמצה את יכולתו ואחריותו.

לא המצאתי כלום, אלא חידוש החלטות ורצונות שעמדו בהחלטות שקיבלנו לפני עשור שנים, לפני תחילת כהונתו של אודי.

 

אני אוהב את אודי ומכבד אותו. הוא בחור בעל יכולות גבוהות, נבון, חביב וטוב שכל, מבין מהר ומחליט מהר, ועשה בשנות כהונתו רבות למען החברים.

אבל, לא אוכל להימנע מלחזור על מה שאמרתי לו במזכירות לפני כמה שבועות: אתה בחרת להיות "מזכיר של החברים" ונמנעת בעיקביות מלהיות גם "מזכיר של הקיבוץ". 

כל בסיס ההחלטות הקודמות שהתקבלו ואושרו, הפכו להיות אבק פורח, כי אודי אמר בעיקביות: "החלטות קודמות אינן חוק מדינה", ועל כן העדיף בכל נושא להחליט על פי העניין לעצמו ולאותו רגע. 

והרי מהו הערך של קובץ החלטות קודמות?

כל החלטה חדשה צריכה להיבחן במידת התאמתה להחלטות קודמות, שמיצו את רצון הציבור בנושאים דומים, גם אם אין להם מעמד משפטי של "חוק". אודי נקט  גישה משפטנית שאין לה ולא כלום עם רוח הדברים, והיא במפגיע משנה עמדות וגישות ציבוריות ללא בסיס של דיון ציבורי שנשען על קודמיו.   מעשה שאיננו בלתי חוקי, אבל תוצאותיו גרועות ביותר, למרבה הצער.

 

לפני עשור, בעת כהונת המזכירות של עמוס נצר ולאה קוטלר, קיבלנו החלטות רבות ששינו את כיוון המערכת, אחרי דיונים רבים וממושכים, קבוצות דיון וחוגים נרחבים, והרוח העיקרית בהן (לזכרוני) : מחד- המשך הפרטת הצריכה לתחומים נוספים (בלי חינוך, רפואה ודומיהן).

ומאידך - העברת האחריות לפרנסה/עבודה אל הפרט, במידה מירבית.

בהיותי חבר בוועדה שהכינה את ההחלטות להפרטה, שהועלו לאסיפה ממש עם כניסת אודי לתפקידו, נדהמתי מן העובדה שאודי פירש את תפקידו כמשקיף בתחום זה, ולא ראה את עצמו כמזכיר אחראי למימוש ההחלטות של ועדה שנבחרה ע"י האסיפה והגישה הצעותיה למזכירות , שאישרה אותן להעברה לאסיפה (רגע לפני שהתחלף המזכיר).

מאז לא עשתה המזכירות לקדם את הנושא, למעט בתחום האנרגיה, שהיה מוכן כמעט לגמרי בעבודת הוועדה של אז.

 

גם הפעילות של מש"א מאז לא עשתה לשינוי או להעמקת האחריות האישית של החברים, צעירים ופחות צעירים.

הורדנו מלאכותית את גיל הפרישה מעבודה (בניגוד לשכל הישר ובניגוד להחלטות המדינה), נפתחו עשרות "משרות מדומות" כדי להימנע מלראות אבטלה פנימית, ומאידך,  יש קושי לאייש מישרות ניהוליות ואחראיות (ככל הנראה - בגלל היעדר רצון להתאמץ ללא תמורה).

כל עבודות השירות מאוישות בשכירים.

 גם את ענפי הייצור מעדיפים האחראים לאייש בשכירים ולא בחברים.

לא התפתחה יזמוּת לתעסוקה כלכלית, לא מטעם המזכירות או ההנהלה הכלכלית,  וגם לא מצד חברים מעוניינים.

ליבי נחמץ כל יום בראותי את להקת הבנות הנחמדות המשמשות קלדניות מתחלפות בסופר/כלבו/חדר אוכל,  בעוד הקיבוץ משלם שכר נאה לבנות מבחוץ במשרות "נאות" שכולן לכאורה פתוחות לבנותינו – הנהלת חשבונות, שירטוט טכני, עריכת וידאו, אחיות, ועוד עשרות מישרות בענפי הקיבוץ ובפלרם. 

הרבה בנים מועסקים כבמב"חים לצורך משכורת זמנית, אבל מתי ואיך יתקדמו לתפקידים או מישרות נוספות ללא קידום בהשכלה ובמקצוע?          

האם באופן זה מתמצת  האחריות האישית של חברים לעבודתם? 

היכן האחריות של המזכירות ושל מש"א לצעירים ועתידם?

 

ובכן , דניאל (והקוראים האחרים, אם עדיין קראו עד כאן) - זוהי כוונתי וזוהי מטרתי:

1. כל תחומי הצריכה הפרטית צריכים להיות מסופקים על אחריות הפרט ועל חשבון הפרט . כל עוד זה ביכולתנו – לא אתמוך בהפרטה של תחום החינוך והבריאות, אבל כל היתר – במלואו, במהירות, ועד הסוף !!  יותר חופש בחירה ויותר אחריות אישית.

2. אם לא תימצא דרך יותר טובה ויותר ראויה להביא את כל החברים והחברות לקום בבוקר לעבודה אמיתית, רצינית ובעלת ערך כלכלי  -

לא יהיה מנוס  מלנקוט את הדרך הלא רצויה – כל אחד יקבל תמורה במסגרת הערך הכלכלי של תרומתו.  וגם כאן, איני מתכוון למיעוט שבמיעוט של הבלתי מסוגלים (אולי 2-3% מתוכנו), אלא לרוב , שגילה את היעדר הצורך להתאמץ כדי לקבל את התמורה, אשר מנצל זאת לרעה, ולדעתי - ישנה את התנהגותו מיד עם שינוי שיטת התגמול.

 

ועל כן , אודי, וגם דניאל , אינני מסתתר ואינני מסתיר, וגם אינני רואה עצמי כמי שבא להרוס את הקיבוץ, אלא כמעט להיפך – כמי שמציע לעשות את הצעדים ההכרחיים (בדיחוי של כמה שנים) כדי לשמור על הקיבוץ כפי שעליו להיות ולהיראות, כדי להחזירו למעמד רצוי בעיני חבריו הבוגרים שזוכרים מציאות טובה יותר, וכדי לעשותו להיות אבן שואבת למרבית בניו ובנותיו, ובמיוחד - כולל הכשירים ובעלי היכולת הגבוהה שמטפטפים החוצה....

 

 

 

 

 

ריענון סעיפים בתקנון ותק.

קיימים שני נושאים שבהם התקבלו החלטות בעבר, אך בשל "בעיות מיחשוב" לא יושמו בפועל.

כעת, במסגרת מעבר למערכת מיחשוב חדשה הכוללת גם את נושא רישום האוכלוסייה והוותק, מציעה המזכירות לאשרר סעיפים אלה ולהתחיל ליישמם בפועל כמפורט להלן:

1). לא תחושב במניין חישוב הוותק התקופה שעד הגיוס לצבא או היציאה לשנת שירות.

(תקופת שירות חובה או שנת שירות נמנות במניין הוותק. מי שאינו מתגייס או שוחרר מוקדם,
ייחשבו לו עד שתי שנים במניין הוותק).

2). תקופת מועמדות מירבית של "בן מועמד", שתיחשב במניין הוותק, תהיה בת שנתיים. ייחשבו תקופות רצופות של שנה אחת לפחות.

3). על מנת למנוע שיבושים ושינויים בחישובי הוותק הקיימים, יחול האמור לעיל רק לגבי השנתון  שישתחרר מן הצבא, לאחר מועד אישרור הסעיפים הנ"ל באסיפה.

הסברים נוספים יינתנו באסיפה. (ניתן גם לקבל בעל"פ מאודי או משחר צור).

 

"מזכיר של הקיבוץ" / "מזכיר של החברים"

למרות שאין לי עניין להתנצח עם איתן, מטעמי נימוס אתייחס בהזדמנות אחרת גם לתוכן (זה ממש לא קל משום שבמאמר זה התעלה איתן אפילו על עצמו בהביאו צבר כל כך אינטנסיבי של סתירות/בילבול מושגים/וניתוק מעובדות).

אתייחס כאן למונחים שבכותרת, הנראים לי כשאלה אמיתית, עקרונית, וחשובה מאין כמוה.

"קיבוץ" ו"חבר" (או תושבים בכלל), מי עומד לפני מי.

אפשר לנסות להתחכם, לברוח מהשאלה, ולומר "גם וגם". אמת שהמינונים והמשקלים היחסיים עשויים להיות שונים, אבל עדיין מדובר כאן בנקודת מוצא בסיסית שאי אפשר להימלט ממנה, והיא משפיעה, לכל אורך הדרך, על האידיאולוגיה והפרקטיקה היום-יומית. 

הדיון מי עומד לפני מי, הקיבוץ או החבר, או בהגדרה אחרת, האם הקיבוץ הוא המטרה (להגשמת מטרות ציוניות, לאומיות, למשל) והחבר הוא המכשיר, או שהחבר הוא העיקר והקיבוץ  הוא הכלי, דומה/זהה לדיון הגדול של מי עומד לפני  מי: המדינה או האזרח.

 

במחצית הראשונה של המאה העשרים הגיעה לשיא פריחתה (בעת החדשה) האידיאולוגיה והפרקטיקה שביקשה (ולמרבה האסון גם הצליחה במידה רבה) להציב את העם והאומה לפני האזרח, ולפני מגדרים שונים בחברה.

השקפה זו (שבאה לביטוי ויישום קיצוני גם על ידי הפאשיזם וגם על ידי הקומוניזם), גרסה שטובת האומה באה לפני טובת הפרט, ובשם תובנה זו גם גרסה לאבק עשרות (אולי מאות) מיליוני אנשים. חלק בלתי נפרד מהשקפה זו הוא כמובן גם שהמנהיג וההנהגה יודעים מה טוב לקיבוץ/לאומה, (וכפועל יוצא, תהליך דמוקרטי שקוף הוא מיטרד).

חלק אינטגראלי אחר, הוא סימון מיעוט כלשהו כ"אוייב משותף", שכביכול רק בגללו אנו נאלצים לנקוט באמצעים "לא נעימים" (כגון סימון "הפרזיטים" כאויבי העם במשטר הקומוניסטי (וגם כאויבי הקיבוץ).

מכאן גם ש"המטרה מקדשת את האמצעים", ו"כשחוטבים עצים עפים שבבים" ואין מנוס מ"פגיעה פה ושם גם בעוברי אורח תמימים". (ובסוף זה אתה ואני, וילדך וילדי, ואחותך ואחותי ... הכל לפי מיטב שיפוטם של "האחראים", והדברים ידועים וצרובים היטב).

 

אני וודאי לא מנסה להדביק לאיתן השקפת עולם מודעת, פאשיסטית או קומוניסטית, ואיתן וודאי אינו מתכוון לומר שטובת הקיבוץ, או כלל החברים (הקולקטיב), היא תמיד השיקול המכריע בבואנו לקבל החלטות לגבי החבר כפרט.  (השלב הבא הוא תמיד – מוכח היסטורית: "הקיבוץ זה אני",

 וכבר ראינו דברים כאלה גם בקיבוצים, ועוד יותר באירגוניהם, האיזוריים והארציים והתוצאות ידועות).

כפי שאמרתי,  אפשר תמיד להתחכם ולדבר על "שביל הזהב" וכו'. אי אפשר להימלט באמת מהגישה הבסיסית, שהיא ממש השקפת עולם.

לי אין ספק שבהכללה, הקיבוץ הוא החברים, ולכן בהכללה, וכפועל יוצא, מזכיר הקיבוץ הוא קודם כל "מזכיר של החברים".

אני שמח על ההגדרה הזו והייתי עוד יותר שמח אם כל החברים היו חושבים ומרגישים שלפני הכל הייתי "מזכיר של החברים".

לצערי, אני יודע שיש גם חברים שמשוכנעים, שאי שם בשבע השנים האחרונות, גרמתי להם עוול גדול. חלקם הפסיקו לדבר איתי.  הסיבה המשותפת לכל אותם מקרים בודדים שבהם זה קרה, היא שאכן נסחפתי, לפעמים באשמתי, לפעמים גם באשמתם, לפעמים ב"צו" חברי לצוות, להציב את "הקיבוץ" לפניהם).

את הנזקים שגרמתי לקיבוץ בשבע שנותי בתפקיד, בשל העמדת החבר לפני הקיבוץ, ימנה איתן (ודרך הטבע היא שבבוא היום ימנו גם אחרים).

ברוח יום הכיפורים הקרב ובא, אני מודה, הרבה יותר קל לי לחיות עם הנזקים והעוולות שגרמתי לחברים כקולקטיב, מאשר עם איזה נזק או עוול שגרמתי לחבר כפרט.. 

 

 

 

נועם דינסטג

האינטרנט בפס הצר – חלק ב'

חנן נאות להתייחס לרשימתי בנושא האינטרנט ברמת יוחנן מלפני חודש, והנה תשובתי לו.

 

1)      זה נכון שחיבור ADSL הוא מסוג שונה מזה שיש אצלנו (לא סימטרי), אבל אם האינטרנט לא זז, מה זה משנה בעצם? אצלם זה עובד ואצלנו לא, וזאת השורה התחתונה. כשכולנו נקבל גלישה באיכות טובה, כשנוכל לצפות בקליפ בן דקה באתר חדשות ברצף וללא

הפרעות, לא יעניין אותנו איך זה מגיע אלינו בדיוק.

 

2)       רוחב הפס שכל משתמש מקבל בביתו משפיע על כל איכות הגלישה שלו. להודעות שבעיר נשלחות בדקה לוקח רבע שעה לרדת אל המחשב שלי (וכן של אנשים אחרים – בדוק), וכך התיבה נסתמת. כן, נסתמת כבר אחרי 9.5MB, אז איך יכול להיות שיש לי תיבה בת 20MB? אני מוכן לעשות ניסוי ולבדוק את הדברים, אבל כשמישהו בעיר מחליט להפציץ אותי בכמה הודעות שמנות, מהר מאוד תגיע הודעה שהתיבה נסתמה, בזמן שהגדרתי בדיקת דואל כל 15 דקות. אגב, זהו בדיוק הסימפטום של מערכת שלא עומדת בדרישות – תיפקוד לקוי על בסיס קבוע.

 

3)      ניהול רוחב הפס עשוי להיות פתרון הולם, אבל רק אם יביא לשירות באיכות טובה. כמו כל

      פתרון שמשפיע על איכות הגלישה של כולם, הוא צריך להיות מנוהל בפרופורציה. הווה

      אומר, להגביל צריכת רוחב פס רק ברגע שהיא גדלה מעבר לשימוש סביר. אני לא מאמין

      בניהול שחוסם חברים מסויימים מלהגיע לשרות כלשהו, צריכה רק להיות הגבלה כדי שלא

      יחרגו באופן לא סביר.

 

שיפור הגלישה באינטרנט ללא הגדלת עלויות הוא רעיון יפה שהייתי שמח, השאלה היא כמה ניתן לשפר בדיוק. אם בסופה של הבדיקה יסתבר שאין אפשרות להביא את מהירות הגלישה לרמה טובה, יואיל הקיבוץ להביא הצעה לשדרוג בתוספת עלות. ניתן גם להציע  שתי חלופות לחיבור אינטרנטי: האחד כמו היום, והשני מהיר יותר.

 

חשוב שנבין, האינטרנט הוא לא עוד תחביב, הוא צורך בסיסי שכולם משתמשים בו, וכך גם יש להתייחס ולתקצב את ההשקעה בו. האינטרנט מספק צרכים שעיתון וטלפון לא עונים עליהם כבר. אם האינטרנט לא יהיה זמין כראוי, הוא יאבד מהאיכות הזאת..

 

 

 

 

 

מתארגנים לפתיחת שנת הלימודים תשס"ח.

התוכן:

עיון במקורות יהודיים ברוח פלורליסטית ובאווירה של רב שיח.

המפגשים פתוחים לכלל תושבי המועצה.

המנחה: ד"ר רונן אחיטוב ממצפה נטופה/המדרשה באורנים.

הנושאים בהם נעסוק:

1.      דמויות מקראיות: בטקסט המקראי, במדרשי חז"ל ובספרות העברית.

2.      פרקי אבות – נצא מאמרות חז"ל ונפליג לאגדות חז"ל, להלכותיהם וגם לחיינו שלנו.

המפגשים יערכו בימי שני מדי שבועיים (על פי מערכת קבועה מראש), בין השעות 20:00 – 17:30 במכון להווי ומועד ברמת יוחנן (כולל ארוחת ערב קלה בהפסקה).

ההשתתפות כרוכה בתשלום.

כאן בבית, אין צורך להרחיק; הזדמנות ללמוד ולהעמיק במקורות יהודיים.

לפרטים והרשמה: רותי בונה – אושה.  מירי פיינשטיין – רמת יוחנן..

 

 

 

זהירות! –- פחיות שתייה!

הובא לדפוס מטעם המרפאה

 

אדם ששתה פחית שתייה עם חברים, הובל למחרת למרכז רפואי כדי לצאת ממנו יומיים אחר כך מת.

ניתוח שלאחר המוות קבע שסיבת המוות הייתה "לפטוספירוזיס" מהירה ביותר, שנגרמה כתוצאה משתייה מפחית, ללא כוס.

התברר שאדם זה לא ניקה את החלק העליון של הפחית לפני ששתה ממנה, וכי זאת הייתה מזוהמת ע"י  שתן יבש של עכברושים שמכיל חומרים רעילים וקטלניים, ביניהם ה"לפטוספיר" אשר גורם  ללפטוספירוזיס.

משקאות בפחיות ושאר מזונות ארוזים במיכלים דומים, מאוחסנים במחסנים, לעיתים קרובות מלאי מכרסמים, ומובילים לאחר מכן למקורות מכירה בלי כל ניקוי. לכן, בכל פעם שאתם קונים פחית נקו היטב את החלק העליון במים וסבון לפני איחסון במקרר.

לפי מחקר שביצע ה"אינמטרו" הספרדית, מכסי הפחיות מזוהמות אף יותר משירותים ציבוריים, יש עליהן כמויות אדירות של חיידקים ובקטריות.

למען בריאותנו, עדיף לא לשתות משקה ישר מפיית הבקבוק או הפחית. .

 

 

 

זר פרחים למגדלי הפרחים...

תודה לאנשי הנוי על מבצע שיקום הנוי באיזורנו. זה פשוט מחמם את הלב לראות כיצד ניתן כמעט בין לילה להפוך שטח הרוס לגן פורח.

על כך יישר כוח!  תושבי ה"מדרכה החדשה".

 

 

תודה

לחברי רמת יוחנן על  היחס החם, על האירוח המושקע, על קבלת הפנים, על הסובלנות, על הדאגה לכל הפרטים הקטנים. אתם קיבוץ לדוגמא – הלוואי על כולנו. שתהיה לכולם שנת לימודים פוריה ונקווה להיפגש גם בחופש הבא.

 מילדי קיטנת קיבוץ חפציבה כיתות א-ו והצוות..

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          

  

 

מזל טוב

לבלה ויעקב סוסן להולדת הנכד,

בן לאורלי ורואי.

ברכות לכל בני המשפחה.

 

אֵיךְ אֶאֶסֹף / ירמיהו