יורם יבור

בטרם היות הקטפת...

על ראשית הכותנה ברמת יוחנן

נפלה בחלקי  זכות ראשונים , להתחיל את גידול הכותנה ברמת יוחנן. השנה הייתה 1959, שנה לאחר בואנו מכנרת לרמת יוחנן. גידול הכותנה בארץ החל  שש שנים קודם לכן, והיזם שהביא את הגידול, היה סם המבורג מארה"ב, יהודי חניך הגימנסיה "הרצליה", שהקים חווה חקלאית לתפארת בקליפורניה.                 

החלקות הראשונות של הכותנה נזרעו ב – 1953 בעמק בית שאן, והגידול זכה לכינוי "הזהב הלבן" בשל מחירי הכותנה, שהיו אז גבוהים מאוד.  

שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1956, הותקפו חלקות הכותנה בכל חלקי הארץ, במזיק זחל הזיפית. החקלאים עמדו מולו חסרי  אונים, כי לא היה חומר  הדברה שידביר את המזיק, ומצב רוחם של המגדלים היה בשפל. בשנים 57-58  חלה התקדמות בהדברת המזיקים ופותחו חומרי הדברה לזחל הזיפית. על רקע זה הבאתי הצעה לוועדת המשק  לגדל כותנה, מאחר ודובר אז שיגיעו לארץ חומרי ההדברה: פרתיון וכותניון, המסוגלים להדביר את זחל הזיפית. חומרים אלה, שכל כך ידועים כיום, היו אז בשלבי ניסוי מתקדמים  בארה"ב.

ממרחק, הדברים נראים כיום אחרת ממה שנראו אז. בשדות רמת יוחנן גידלו אז מספוא, תירס לגרגירים ופלחה. השטח ב"בית דרום" נקרא אז שטח המספוא. זהו שטח אדמה  פורה במיוחד, שהושקה בהצפה ממי הבאר. מאחר והוא הושקה בהצפה, ניתן היה לגדל בו רק מספוא.    

בשנה הראשונה לבואי לרמת יוחנן, עבדתי עם יענק'לה גורן במספוא, והאכזבה מהתוצאות הייתה רבה. השטח אמנם הושקה בהצפה, אך הוא לא היה מיושר והמים פרצו  וזרמו לכל עבר ללא יכולת שליטה. הגידולים סבלו מחוסר או עודף מים, כל צמח בהתאם למיקומו בשטח, וכמובן שהיבול היה בהתאם. בסוף אותה שנה התהלכנו כאבלים בגלל ההישגים הירודים, והגאווה נפגעה גם משום שבאושה הגיעו כבר אז ליבולים יפים מאוד בתירס לגרגירים.

חשבתי לכן שאם אביא את ההצעה לגדל כותנה , אזכה מיד לתמיכה, כי יהיה סיכוי לשפר את הריווחיות.

אלא שהמהלך לא היה כל כך פשוט.

הבעיה הייתה בעיקרה כספית, אך גם ספקנות לגבי הכנסת גידול חדש. רמת יוחנן הייתה אז במצב כלכלי קשה והאמצעים היו דלים. גידול הכותנה דרש השקייה בהמטרה וזריעה בפלנטר (מזרעה), ולהשגתם היה צורך במשאבים כספיים. בצר לי פניתי לידידי שמחה בנימיני ז"ל, שהיה חקלאי משכמו ומעלה. יחד חיפשנו פיתרונות שלא יעלו הרבה כסף.

בחצר הייתה ערימת צינורות אלומיניום 6 אינץ', שבעזרת הפחחים מרדכי גורדון ושלמה ולדמן, הוסבו לצינורות השקייה ניידים. כאשר היה לנו פיתרון להשקייה, פניתי לוועדת המשק בהצעה לגדל 120 דונם כותנה בשטח של "בית דרום".  רוב חברי ועדת המשק התנגדו להצעה, וכדי לא לאכזב אותי התקבלה פשרה  של מנדל רייזנר ז"ל, שאני אעבוד  עונת גידול כותנה  בחברת "הזרע", ואח"כ יאושר הגידול אצלנו. לא הסכמתי לפשרה, הרגשתי שבעזרתו של בינימיני אתמודד עם אתגר גידול הכותנה אצלנו. לאחר דיון נוסף הוסכם ונבחר שטח של 120 דונם בשטח "בית דרום" , שנקרא אז כאמור, שטח המספוא.                                              

זרענו את הכותנה בציפייה דרוכה. כל שלב בגידול היה חוויה מרתקת, המלווה בחששות. לשמחתנו  חומרי ההדברה פעלו היטב, הכותנה התפתחה יפה, היבול היה רב והגענו לקטיף. באותה שנה טרם היו קטפות בארץ. דובר על קטפת ניסיונית בעמק בית שאן, המורכבת על טרקטור אליס צ'למרס, מכאן שהיה עלינו להתארגן לקטיף בידיים.  כוח עבודה לא חסר בארץ , במעברות ישבו מחוסרי עבודה ורק חיכו   לעבודה. ההסתדרות לחצה שניקח עובדים ממעברת כפר חסידים ולא נעבוד עם קבלנים. כך עשינו, אך נתקלנו בבעיה אידיאולוגית בתוך רמת יוחנן. אפריים רייזנר ז"ל היה בראש המתנגדים לעבודה שכירה בקיבוץ. הוא התנגד שהכותנה תיקטף בעבודה שכירה. מנגד מישקי ז"ל, כמרכז המשק, עמד על כך שהיבול לא יושחת, והסביר שהעבודה השכירה במקרה זה הינה כורח, ולא באה מתוך רצון לפגוע בעקרון העבודה העצמית. הנושא הובא לשיחה, והתקבלה החלטה שהקטיף יתבצע בעבודת חברים וילדים.

למחרת יצאו כולם לקטוף.

המחזה היה מרהיב, אך לאחר מספר שעות, הבינו כולם שכך כנראה לא תיקטף הכותנה.  ההמשך היה עם שכירים.

הקטיף נמשך כחודשיים. את הכותנה שלחנו למנפטת פרעם באיזור התעשייה של הרצליה כיום. אז עוד לא היה מילוסיב .

יבול הכותנה היה רב והכותנה הייתה אז באמת ה"זהב הלבן", ועל כן הסכימה ועדת המשק ששנה לאחר מכן נגדיל את השטח פי שלושה. רכשנו ציוד השקייה וכלי עיבוד וגם נכנסנו לשותפות בקטפת .            

הודות לכותנה הצליחה רמת יוחנן  להגיע לאיזון כלכלי, לאחר 30 שנה של מאזנים שרובם הסתיימו בהפסד, ולהוות את המקור הכספי העיקרי עד 1970, שנה ראשונה שפלר"ם הגיע לאיזון.

 עד כאן נוסטלגיה שירמיהו ביקש אותי להעלות בכתב, ואשלים את התמונה בקשר שלי לגידולי השדה, שנמשך קרוב ל- 30 שנים, והתמקד בהקמת   מאגרי מים: המאגר בבית, המאגר בדמון, ומפעל העברת מים להשקיית שטחי המפרץ. כל שטחי הבעל הפכו לשטחי שלחין וההכנסות גדלו . עם סיום המפעלים האלה  המשכתי את פיתוח ענף הכותנה במילוסיב, והיום מנפטת מילוסיב נותנת תשובה גם לכותנה ארוכת סיבים – פימה.

כיום הכותנה אינה הגידול היחיד, ישנו מיגוון גידולי שדה וירקות, ואני רואה בסיפוק את התנהלות גד"ש רא"ם ואת התוצאות הכלכליות היפות. נקווה שכך גם ימשך בעתיד..

 

להחזיר עטרה ליושנה...

לפני הרבה הרבה שנים הגיעו שיטחי הבננות ז"ל ב"בית צפון" עד הוואדי, ומעבר לו. לא הרבה חברים זוכרים, אבל עדיין יש בינינו כאלה שזכו להעמיס על כיתפיהם אשכולות בננות ענקיים, ולבוסס בבוץ החורפי בשאיפה אל עגלת האיסוף. היום הקטיף הזה כבר נעשה על ידי ה"קומביין" התאילנדי. והשטח, מאז ימי הקרות והכפורים, עבר לאחריות גידולי שדה.   

בעקבות בדיקות שנעשו על ידי מי שאמור לעסוק בכך בהנהלה הכלכלית, הסתבר שיש הצדקה להרחיב את שיטחי הפרדס. משנפלה ההחלטה החיובית בעניין, נשאלה השאלה: היכן.

בהתחלה דוּבר על נטיעה בחלק התחתון של "חלקת שמיר". החלק העליון יועד לשאיפות ההתפשטות של פלרם. לאור התנגדות התעשיינים, שכרגיל רואים כמה מהלכים קדימה, הוחלט, בתיאום עם עמרי, להצפין לשטחי "בית צפון", במטרה לפגוע כמה שפחות בגד"ש.

הפור נפל על החלקה הצפונית ביותר, שצמודה לאבוקדו של אושה.

היום, לאחר עבודות תשתית נרחבות, פילוס, תילול, ורישות בצנרת השקייה, השטח, שידע כבר כמה וכמה גילגולים, חוזר להיות פרדס  למהדרין.

 

- אז מה נטעתם וכמה?

אתמול נשתלו 17 דונם אשכולית צהובה. כשאני שואל את ארז האם הזן הזה עדיין ריווחי, הוא עונה שבשנים האחרונות מסתמן מחסור באשכולית כזו, ויש לה היום מחיר טוב.

יתר השטח הנותר, כ – 26 דונם, יינטע באשכולית אדומה.

לדברי ארז השטח הזה הוא חדש מבחינתנו. אמנם לאחר בדיקות ראשוניות הנתונים מראים שיש סיכוי טוב להצליח, אבל ימים יגידו. הפרי הראשון, לדבריו, ייקטף בשנת 2009.

עכשיו מחפשים אנשים טובים, לאייש את הצוות המדולל מחדש.

- היש התקדמות באיחוד ענפי הפרדס והאבוקדו?

כללית, יש דיונים רציניים לאחד את שיטחי הפרדס והאבוקדו לענף אחד, שירוכז על ידי ארז. ההחלטה קיבלה תנופה בעקבות האירועים האחרונים, ואמורה ליפול בזמן הקרוב. ברוב המשקים הקיבוציים והמושביים בגליל המערבי כבר אוחדו שני הענפים הללו לענף אחד, במטרה לייעל ולשפר את איכות העבודה , וגם לנצל יותר טוב את כלי העבודה.

- איך עושים את זה?

ארז אומר: פרה, פרה, קודם נסיים את הנטיעה החדשה, אחר כך אפגש עם המדריכים שעובדים איתנו ונראה ביחד איך עושים את זה. אני אישית צריך ללמוד את האבוקדו, ואני מקווה שיחד עם הניסיון רב השנים והעזרה של אלישע, נעשה את זה ונצא לדרך חדשה.

- ובעיית יוקר המים?

בעיית המים אמורה להיפתר על ידי מי קולחין בפרדס. אשר לאבוקדו, נעשה היום פרוייקט גדול, שמטרתו להביא את מי הבאר שלנו בשמיר, ובעתיד גם את מי המאגר, לשיטחי האבוקדו.             

- מילה על ריווחיות –

השנה שעברה הסתיימה לא רע,  והצפי לשנה הבאה לא ברור. יש ירידות מחירים באשכולית.

- מילה על מחשבות לעתיד –

יש מחשבות ודיבורים בחלונות הגבוהים על מיזוגים עם השכנים דוגמת גד"ש רא"ם, אבל עוד חזון למועד, אל נדחוק את הקץ.  

- ובשורה לגרגרנים שלא רוצים לשלם...

ה"אור" הגנוזה, שהתברכה בשפע פרי בשנה שעברה, תעבור כנראה את שנת השמיטה שלה בסירוגיות מעצבנת. אם בגלל זה, ואם בגלל הקונצרטינות, פרי לא נראה בעמלנו, אותם חובבי "מים גנובים ימתקו" יצטרכו לחכות לשנה הבאה.

ובנימה "פסימית" זו אנו מאחלים לארז הצלחה במעשיו ובאחריות החדשה שהוא לוקח על עצמו. היום זה כבר לא מובן מאליו..

(שמע את ארז צוקרמן  בטלפון

 ושיכתב – ירמיהו)..  

 

                                                                                                  

 

 

שחר שטייף

מה עניין שמיטה לכלי מיטה

לא רק גולדה מאיר היתה מזווּוּוּזעת. גם אני הזדעזעתי לשמוע שההנהלה הכלכלית שוקלת להיענות בחיוב להצעה של גביר מבני ברק לכסות מכיסו הפסדים כלכליים צפויים ובתנאי שמטעי האבוקדו של רמת יוחנן יתנהלו לפי דיני שמיטה בשנה הבאה.

רמת יוחנן הוא קיבוץ חילוני, ומעולם לא כפף עצמו לדיני שמיטה מיוחדים אלא תמיד התנהל במסגרת הסדרי השמיטה הכלליים של המדינה (מכירת כל הקרקע תמורת שקל לאפנדי מזדמן וקנייתה מחדש בתום שנת השמיטה). מה השתנה השתא? שמרכז ענף האבוקדו, צעיר שהתחרד, מנסה לכפות את אמונתו הדתית הטריה על ציבור חילוני שלם.

 

ואנו, רחמנים בני רחמנים, אבל מציצים בעיין אחת לעבר המאזן, נכנעים לגביר מבני ברק שגוייס כדי לשכנע אותנו דרך הכיס. מה בסך הכל ביקש מרכז הענף? "רק" שלא ירססו ולא יקלטרו, ואם יהיה איזה הפסד כספי הגביר יפצה אותנו בריבית דריבית.

 

עלינו לעצור את המהלך הזה לאלתר, משום שכניעה לבקשה הזו תכניס אותנו לכביש חד סטרי שסופו השתלטות חרדית על רמת יוחנן. נשמע מופרך? השנה זה "רק" האבוקדו ו"רק" שלושה צעירים חובשי מגבעת וגלימה שחורה ו"רק" בקשה לבנות ברמת יוחנן בית כנסת, משום שזה שבכפר המכבי אינו כשר דיו, ו"רק" טנק מצוות של חב"ד שמסתובב בשבילי הקיבוץ, ו"רק" בקשה לשלוח את הילדים לתלמוד תורה בקריית אתא (כמובן שבמימון של איזה גביר) ו"רק" מזוזה בחדר האוכל. ואנחנו כל פעם מוותרים "רק קצת" ו"רק בעניין הפעוט הזה" ובסופו של דבר אנחנו מאפשרים היווצרותו של גטו חרדי קטן בתוך קיבוץ חילוני.

 

הבעייה האמיתית היא שבעוד שבע שנים זה לא יהיה "רק" האבוקדו. בעוד שבע שנים זה יהיה כל גידולי השדה ובעלי החיים. בעוד שבע שנים זה יהיה מפעל שנסגר בשבתות, רפת ששופכת את החלב בשבתות, מטבח כשר למהדרין בחדר האוכל (כמובן ששתי מכונות כלים, אחת חלבית ואחת בשרית), גן ילדים דתי וכמובן גם כיתות דתיות בבית הספר. מי יודע, אולי גם יימצא גביר שיממן את המעבר מה"תק"ם" ל"קיבוץ הדתי".

 

הגזמתי? ההתנגדות שלי קיצונית? יכול להיות. אבל אני בטוח שיש איזה גביר בבני ברק שישמח לממן את הגרעין החרדי הקטן שצומח לנו מתחת לאף, ויעזור לו לכבוש עוד ועוד מקום בלבבות בצורה שכולנו מכירים: דרך הכיס.

 

צריכים לעצור את זה היום. מחר עלול להיות מאוחר מדי.

 

אני מבקש שנושא השמיטה באבוקדו יובא לדיון באסיפה ולהצבעה בקלפי. זו לא החלטה כלכלית פעוטה שיכולה להתקבל על ידי המזכירות – מדובר במהלך שכניסה אליו תוביל לשינוי מהותי, ובעיני בלתי רצוי, באורחות חיינו..

 

 

עדי מאירוביץ'

מה ענין שמיטה לשנאת חינם

במסגרת עבודתי הוטל עלי להכין את הבסיס להסכם השמיטה, שרוב הגיליון האחרון של "ברמה" הוקדש להזדעזעות והבהלות מהסכנה שטמונה בו, ולחורבן שימיט על קהילתנו במידה ויחתם.

אני מודה שתחושת הבטן הראשונית שלי הייתה דומה לרוח הדברים כפי שהשתקפה מדפי העלון.

שיתפתי גם את עידן בהרגשתי, לאחר שערכתי את החומר כפי שהתבקשתי. אך לאחר שהבנתי את מהותה של העיסקה, ולאחר שהקדשתי מחשבה לנושא הערכי והפרסונלי ובחנתי את ריגשותי, שיניתי את דעתי האישית, ואף טרחתי להגיע למזכירות על מנת להגן על העיסקה.

מאחר שליוויתי את כל שלבי ההתקשרות עם אוצר בי"ד, אני מרשה לעצמי לקבוע שרוב הדברים שהכותבים בעיתון  ייחסו להסכם זה מבוססים על חוסר הבנה, חצאי אמיתות, סילוף ואי-ידיעה. כמובן שכל מה שנוגע לרגשות הכותבים אינו נתון לוויכוח, אם כי ראוי לבדיקה. הדיון על ערכים ועקרונות, דיון חשוב מאין כמותו, מצא לו לדעתי מגרש לא רלוונטי כלל, והמטח  הכבד שנורה מעל דפי ה"ברמה" כוון למטרה שגויה לחלוטין.

בנוסף, ציער אותי מאוד הנוסח המשתלח והמתלהם של חלק מהכותבים, ששיקף פניקה, היסטריה ושנאת חינם יותר מאשר מאבק ערכי. על מנת להסיר ספק אני מצהיר כי השקפת עולמי חילונית לחלוטין, אך אני גם מאמין בסובלנות ובהידברות, על אחת כמה וכמה בין יהודים.

המזכירות כבר החליטה בעניין, ותוצאות ההחלטה בלתי הפיכות, אך חשוב לי להבהיר את העניינים על מנת להרגיע את הציבור, וכן מכיוון שהדיון הערכי והעקרוני עדיין קיים, במישור הקיבוצי ובמישור הלאומי.

 

ההסכם

א. נוסח השטר כפי שפורסם אמנם הוא ככתבו וכלשונו, אך הוא בגדר הצהרת כוונות ולתפארת המליצה בלבד, ולא נגזרת ממנו שום משמעות חוקית או מעשית. ההסכם  "למעשה" מובא בנספח שלא פורסם.

ב. מבחינת השותפים לעיסקה, אין להם עניין ספציפי בקיבוץ ר"י או באורחות חייו, והם לא מכירים אותנו מלבד העיסקה הנידונה. הגוף שאיתו יצרנו קשר עוסק באספקת הפרי לשוק החרדי, והוא מעוניין בפרי שגודל לפי מיפרט הגידול הספציפי, על מנת שלקוחותיו יוכלו ליהנות ממוצר שמתאים לדרישותיהם (בדומה לגידול מוצרים אורגניים).

העיסקה  היא לשנה אחת בלבד. אין לעיסקה כזו שום משמעות לגבי הילכות החיים שלנו, ואין לה כלל משמעות מעבר לשנת השמיטה.

ג.ישנם לקוחות נוספים המכתיבים לנו את מיפרט הגידול ודורשים שילוט מסביב לשטח: אקופרש, חקלאות אורגנית, ועוד. ההבדל היחיד מבחינתנו הוא שהם אינם יהודים אנשי חב"ד.

אני מודה כי אני יצרתי את הקשר עם הרב בלוייר מבני-ברק על מנת שישלח לנו את החוזה (לפי בקשת אבנר).

התרגזתי מראש בגלל הכפייה הדתית, אך בן-שיחי התגלה כאיש נעים ומנומס, שהביע את שימחתו (אומנם במבטא אידישאי) על כך שאנו החלטנו מרצוננו (הדגשה שלי) לשמור שמיטה, והתנצל על נוסח ההסכם שעשוי להראות לנו משונה, כדבריו, אך הוא נובע מסיבות הילכתיות ואינו משקף את רוחו. לכל אורך המשא ומתן הייתה הבנה הדדית כי זו עיסקה בעלת אופי מסחרי.

ד. בנוסף, אנו מוכרים לעיתים שטחים בעיסקות דאמאן, לסוחרים ערבים בד"כ, עיסקאות בעלות השלכות מרחיקות לכת בהרבה מהעיסקה הנדונה, משפטיות, מסחריות וערכיות.

ה. כל התוצרת החקלאית שלנו נמצאת תחת פיקוח הרבנות, שכופה עלינו כללים שונים ומשונים, העולים לנו בכסף ובאובדן תוצרת ומתבצעים תוך רמאות הדדית. לעומת זאת, הסכם השמיטה היה כדאי מבחינה כלכלית, התבצע ביוזמתנו ומתוך החלטה חופשית ועניינית של הנהלת הקיבוץ ושלה בלבד, ומתוך שקיפות מלאה לשני הצדדים.

יתר על כן – ההסתייגות היחידה של מילופרי מההסכם הייתה, שהוא עלול להיות למורת רוחו של הרב שלהם בגלל שהמונופול שלו יישבר. אף על פי כן מילופרי תמכו בהחלטתנו.

העובדה שהעיסקה עלתה בקנה אחד עם רצונו של מנהל המטע, רק הוסיפה לה נקודות.

יבהירו נא הטוענים - היכן כאן חוסר האחריות? מה נגנב מתחת לרגלינו? מה נפגע בהילכות חיינו? למי נכנענו?

ו. העיסקה הייתה בתיאום מלא עם מילופרי - בית האריזה של מילואות. מנכ"ל מילופרי אף הציע לנו עזרה  וייעוץ בעיסקה זו, בצד השיווקי ובצד המקצועי - בדיקה כי המטע לא יינזק בגלל מיפרט הגידול שנדרש על מנת לעמוד בתקני השמיטה  כפי שנדרשו. העיסקה הייתה אף עוזרת למילופרי לטפל בעודף פרי ממנו נהנה האיזור בשנות האון ולווסת את מחירי השוק המקומי.

לסיכום: לא הייתה כאן כפייה, או ניסיון לכפייה, אלא החלטה של מנהל כלכלי שהסכים לבחון הצעה של מנהל הענף, תחת קריטריונים עיסקיים. התערבות גופים דתיים חיצוניים בכל תחום של החקלאות קיימת דרך קבע, למורת רוחנו, ובד"כ בניגוד לרצוננו, ואילו כאן היה מקרה מיוחד של התקשרות חופשית, ששני הצדדים יכלו ליהנות ממנה, ואף להשתחרר מהמונופול של הרבנות הראשית שכופה עצמה עלינו.

 

המאבק הערכי

 

ערכים ואמונות - האם ניתן לנהל מאבק ערכי המבוסס רק על "נגד". מה הערכים שאנו מציבים מול אלו שאנו שוללים? עידן התפטר מניהול המטע ללא היסוס כשזה עמד בסתירה לערכיו. זאת למרות שהוא אהב את עבודתו ומצא בה ברכה, וגם הגיע להישגים מקצועיים נאים. כמה מאיתנו יהיו מוכנים להיאבק על ערכיהם עד הסוף?

אילו ערכים הציבו המערערים מול ערכיו של עידן? יחד עם דגל חב"ד שקופל, קרוב לוודאי שנאלץ לקפל, לפחות במטע, את דגלי העבודה העצמית ודגל החקלאות כערך. (או שמא כבר קיפלנו אותם בשקט).  ייתכן שהמטע יעובד ע"י שכירים מתאילנד וינוהל ע"י הקיבוצים השכנים - האם יהיה מי שידרוש דיון ערכי על כך?

מתי נשמע לאחרונה המונח ערכים בבתי הילדים, ומי מהמדריכים והמטפלים יודע בכלל אילו ערכים הוא אמור להנחיל לחניכיו? מדוע נעדרים בנינו בקביעות מכנסים ופעילויות משותפות של התק"ם? מדוע ר"י אינה מעודדת שירות ש"ש כקיבוצים רבים אחרים? מדוע הנהלת קיבוץ רמת יוחנן אינה מגלה עניין בחינוך ובתרבות בקיבוץ, מלבד בצד הכספי? האם המאבק לערכים מתחיל ונגמר בהשתלחות בחרדים?

גבולות הסובלנות - מה הגבול שהצבנו? אנו מוכנים לשלוח פעוטים לגן חרדי, להסכים לכך ואף לדאוג להסעות ולתשלום. האם חינוך בני הקיבוץ הוא רשות הפרט או גם עניין ערכי וציבורי? אנו מאפשרים לבני הקיבוץ ללכת לישיבה במקום לבי"ס תיכון ואף לממן זאת. מדוע לא קמה סערה כשהמזכירות החליטה לשלוח בני קיבוץ לחינוך במוסדות חב"ד? איזה מיטען מביאים איתם ילדים אלו בחזרם הביתה יום-יום? אנו מזמינים אנשי חב"ד לבצע פעילויות בבתי הילדים ואף משלמים להם על כך. אנו נהנים להתארח ב"סדר" של חב"ד בפרו ובקטמנדו. בתיבולים מסתובבים דרך קבע רבנים, המופקדים על הכשרי בד"ץ. בפסח אנו מציבים שילוט בולט מסביב לרפת המכריז על שמירת כשרות לפרות.

 מדוע מקוֹיָה כן וחב"ד לא? היכן הגבול שהצבנו? לעיסקת השמיטה לא הייתה כל משמעות לגבי אורחות חיינו. כספקים אנו מתמודדים עם דרישות רבות מצד הלקוחות. מדוע אנו יכולים לעשות עסקים עם אמריקאים, אנגלים, גרמנים, ערבים מעזה, אך לא עם יהודים מבני ברק?

כפייה דתית - כאמור, בניגוד לכפייה לה אנו נתונים בכל הענפים החקלאיים, עיסקה זו הייתה מתוך החלטה שלנו, ושלנו בלבד. היא הובאה כהצעה למנהל הכלכלי, הוא אישר התקדמות במו"מ לאחר שבחן את כדאיותה, ודיווח להנהלה הכלכלית על מנת לקבל אור ירוק להמשך ההתקדמות. לא ידוע לי כי בתקנון הקיבוץ מוטלות מיגבלות על ביצוע עיסקות עם יהודים מכל סוג שהוא.

 עובדה שהחלטנו כי אנו לא מעוניינים בקיום העיסקה, ואף אחד לא מנסה להכריח אותנו לחזור בנו.

ובאשר לעידן – ערכתי עימו שיחות רבות. לדעתי הדיאלוג בינו ובין הקיבוץ שזור אי הבנות. להבנתי הוא לא מבקש לכפות את דעותיו וערכיו על הקיבוץ, כי אם על עצמו בלבד. כשם שהוא לא מבקש לאסור מכירת חזיר במרכולית, אלא אוסר על עצמו קניית חזיר, כך אין הוא מבקש להכתיב כיצד לעבד את המטע, אלא מנסה למצוא סידור על מנת שיוכל להמשיך לעבוד לפי עקרונותיו בעבודה שאהב בלי לפגוע בענף.

האם אנו באמת חוששים שהרֶכב עם הכינוי המופרך והמגוחך "טנק מצוות" יתחיל להפגיז אותנו יום אחד בפגזים עם מטען חרדי, שיצמיחו לנו זקנים ויגרמו לנשירת שיער הנשים ולחידוש בתולי העלמות? או האם הוא מעין סוס טרויאני- כדברי אחד המשתתפים בישיבת המזכירות - שיום אחד ייצאו ממנו עשרות חב"דניקים, שיאזקו את הגברים בתפילין ויעברו את נשות הקיבוץ בעשרות עוברים עם ציציות?

חילוניות וחרדיות – הורינו, שבחרו להיות חילוניים מתוך הכרה, נשאו עימם מטען מלא וגדוש בתרבות וערכים יהודיים, אוצר שנצבר במשך אלפיים שנות. מעט ממנו הורישו לנו. מה נשאיר לילדינו? האם ידעו לצטט פסוקים מהתנ"ך ואימרות חז"ל? האם הם ייהנו מעושרה של התרבות היהודית על רבדיה הרבים? האם זה איכפת לנו?

אמנם יש לנו פלוגתא עם הקהילה הדתית או החרדית, אך האם אנו שוללים אותם שלילה מוחלטת? האם אנו שונאים יהודים חרדים ו/או מפחדים מהם? אם כך, מה עתידנו כעם וכמדינה? הרי הם חלק גדול ומשמעותי בחברהה. האם כשם שהקנאים שרפו את מחסני המזון בירושלים הנצורה, נשמיד זה לזה את ערכי התרבות והמסורת?

 

מה אנו צריכים לעשות?

חשוב לקיים דיון ערכי, אך אמיתי , אמיץ ובעד ערכים, ולא דיון אנטגוניסטי והיסטרי, ובעיקר חסר פואנטה כמו זה שהתקיים.

את הכפייה הדתית לא נעצור בשערי המשק. הדברים נחתכים בזירות גדולות בהרבה מהמשבצת של רמת יוחנן. אם בכל אופן אנו חפצים לשמור על עתידנו כחברה פתוחה ורב-גונית, הדרך היא בניצול כל הזדמנות להידברות, להיכרות ולשיתוף פעולה, תוך הבהרת גבולותינו, אך חיפוש אחר המכנה המשותף.

בדרך זו נוכל אולי לבטל את הצורך ההדדי בשינוי האחר ובהפיכתו לדומה לנו, ותחת החשדנות ההדדית ליהנות מהפרייה הדדית. היגררות להקצנת המאבק בין חילוניים לחרדים תשרת בעיקר את הגורמים איתם אנו נאבקים, ותגרום להחלשת כלל החברה היהודית במדינה. שינאה, פחד וחשדנות מחלישים את החברה בה הם קיימים ומונעים יכולת לזהות את הבעיות האמיתיות ולהתמודד עימן..

 

 

איציק לקח

מה עניין שמיטה לערכים ואמונות לבנינו

(שאלות בעקבות רשימתו של עדי)

אתה, עדי, כותב:

"...מתי נשמע לאחרונה המונח ערכים בבתי הילדים, ומי מהמדריכים והמטפלים יודע בכלל אילו ערכים הוא אמור להנחיל לחניכיו? מדוע נעדרים בנינו בקביעות

מכנסים ופעילויות משותפות של התק"ם? מדוע ר"י אינה מעודדת ש"ש כקיבוצים רבים אחרים? מדוע הנהלת קיבוץ רמת-יוחנן אינה מגלה עניין בחינוך ובתרבות בקיבוץ, מלבד הצד הכספי?...חשוב לקיים דיון ערכי, אך אמיתי, אמיץ ובעד ערכים...".

והשאלות העולות:

·                   האם אנו צריכים לשנת שמיטה כדי לקיים "דיון ערכי, אך אמיתי,אמיץ ובעד ערכים..." כלשונך?

·                   אתם הורים לבנות ולבנים המעצבים עכשיו את אישיותם, וקונים עכשיו את השקפת עולמם (= אמונה) – מה אתם עושים כל השנים, ללא קשר לשמיטה, למען הנחלת ערכים, שבהתחברם יחד בחוזקה הם בונים את האמונה?

·                   "המדריכים והמטפלים" פועלים הרי מייפוי כוחם של החברים וההורים – מדוע אינכם, כולכם, דואגים שלא יהיו בבתי הילדים כאלו שאינם "יודעים בכלל אילו ערכים הם אמורים להנחיל לחניכיהם"?.

 

 

מוטי חורש

נס גדול היה שם

בעקבות הדיון המעניין שנערך ב"ברמה"  האחרון.

את הרב לנדא פגשתי מספר רב של פעמים כמנהל "תעשיות שמן – מילומור". את התרשמותי מהאיש המיוחד הזה, ועוד עשרות סיפורים הנוגעים לכשרות, תימצא בספר זיכרונותי, שכנראה לא ייכתב ולא ייצא. אבל בכל זאת, יש לי סיפור אחד הנוגע לדיון ב"ברמה".

שמירת השמיטה וכיצד גומל הקב"ה לשומריה.

ב. ש. עובד במשרדו של הרב לנדא. הוא אחראי מטעם הרב על ההשגחה והכשרות של מוצרי יבוא. התאמתו לתפקיד נובעת מכוח היותו אזרח ארה''ב. בעזרת דרכונו הזר הוא מצליח להגיע לארצות אשר אינן מקיימות קשרים דיפלומטים עם מדינת ישראל.

אבל קשרים דיפלומטים לחוד ועסקים לחוד.

ב. ש. סיפר לי כי הינו תושב כפר גדעון - חקלאי לשעבר.

כאשר הבעתי את התעניינותי, כחקלאי אל חקלאי, כיצד התגלגל לתפקיד ההשגחה, הוא סיפר לי במבטא ברוקליני כבד. סיפורו התחיל בניו-יורק, שם התוודע אל חסידות חב"ד, החליט לעלות ארצה ולפתוח בעיסוק חקלאי. לאחר שקנה משק במושב שרובו מורכב מחסידי חב''ד הוא החל לפתח משק חקלאי בו השקיע את מירב חסכונותיו, הונו, ואונו.

הגיעה שנת השמיטה. ב.ש. שלא היה מודע אליה פנה כמובן אל הרב בשאלה כיצד לנהוג. הרב, ללא היסוס,  הסביר לו כי השמיטה בארץ ישראל הינה מצווה חשובה מאין כמוה ועליו לכבדה ולהימנע מכל עבודה בשדה. בהיותו נאמן למצוות התורה, ולמצוות הרב, הוא הפסיק לטפל בשדותיו. כתוצאה מכך נהרסו המטעים.

בתום השנה  ב.ש. עוד ניסה להציל ולהחיות את המטעים, אבל הנזק שנגרם היה כה גדול, וההשקעה שנדרשה לשיקום הייתה מעבר ליכולתו, והוא הכריז על ,,מעין פשיטת רגל''. כתוצאה מכך הוא נותר ללא פרנסה וללא אמצעים.

אבל כאן קרה הנס. הרב, שהתרשם מאמונתו ודבקותו בקיום המצווה מינה אותו למשגיח והבטיח את פרנסתו. ב. ש. נראה כה שלם בהחלטתו ובוטח בדרכו לפיכך ויתרתי על השאלה שכולנו היינו רוצים לשאול: האם אין לו פיקפוק או הרהור שני, והאם במאה העשרים, עם כל חידושיה ותשובותיה  האגרוטכניות, אין מקום לבחינה מחודשת.

מעניין האם גם לנו, בזכות ההסכם, יקרה ,,נס'' דומה. אבוי לנו..

                                                                        

 

יונתן בן צבי

על קמצא ובר קמצא

עד שלא קראתי את ה"ברמה" האחרון, לא ידעתי כלל ולא שמעתי על המחשבה להפקיד חלק מנכסינו בידי גוף דתי כל שהוא, שהוא "נאמן אלוהים" יותר מאיתנו, לניהולו בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה.

עצם המחשבה שמי מהמנהלים הכלכליים חשב לעשות זאת מבלי ליידע את כולנו, יש בה  אות (אולי) שמי שכך פועל איננו מכיר די הצורך את "צאן מרעיתו". שילמד !

צריך לקוות שילמד מהר, כדי ש"פיספוסים" כאלה לא יהפכו לחלק מהתנהלות חיינו.

 

וכדי לא לדאוג צריך לזכור, שמדינת ישראל "נמכרת" כולה לגוי לכל שנת שמיטה, בכדי שחס ושלום לא נמצא לא מקיימים מצוות שמיטה.

 

מה שמדאיג יותר זו העובדה שגם אם "צדיק באמונתו יחיה" לא כתוב בשום מקום שה"צדיקים" צריכים לנסות להעביר את הציבור על דעתו. ניסיון כזה התבשל כנראה. המחטף לא צלח תודות לכמה חברים ערניים. יישר כוח להם!

 

אני מבין את דבקותם של מעטים מבינינו בהשם ובתורתו. מאידך, מקומם אותי כל ניסיון ל"הגניב" לנו מהצד, כאילו מבלי שנרגיש, כל מיני התנהלויות שאינן לרוחנו.

ההצעה "למכור", או להעביר, את האבוקדו לשנת השמיטה לגוף שמחשיב את עצמו כמתאים יותר מאיתנו לעשות זאת, אין לה מקום.

כי, אם כך באמת, צריך לשאול: למה לא ענפים אחרים? ולמה לא באף אחת מכמעט 19 שנות שמיטה שעברו כבר מאז היווסדה של רמת יוחנן ? איפה הייתם? "צדיקים".

 

- אינני יודע רבותיכם מיהם בדיוק, אחד מהם אני מכיר. הוא רב המועצה, שהיה נותן שיעורים בתנ"ך ובמשנה ברמת יוחנן. השתתפתי. לפתע חדלו השיעורים....מציקה לי המחשבה שהפסקתם באה לאחר שמצא הרב שאנו מוכנים ללמוד, אך לא לחזור בתשובה. כלומר, חלק חזרו בתשובה מכבר, והיה חבל ל"בזבז זמן" על אלה שממילא לא יחזרו בתשובה. ואגב... זה כשנה שהשיעורים כבר אינם מתקיימים.

 

המחלוקות הללו הן מהסוג של המחלוקת בין  "קמצא ובר קמצא" . מחלוקת שבעטיה, כך אומרים, חרב המקדש וחרבה ירושלים. הן אינן מרבות חכמה ודעת כמו דיון נאור בדברים, אלא זורעות מיאוס הדדי בין כל אלה שאינם שותפים לדעה.

-         אולי עלינו להתייחס בהבנה אל אלה מתוכנו שדוחפים זאת ע"י ראייתם כ"תינוקות שנשבו" בידי היהדות הדתית משיחית, שמה שאין באג'נדה שלה הוא פיוס ואחדות בין חלקי העם השונים. אני מקווה שלא הרבה "תינוקות" ילכו כך.

 

חבל שלא עמדה להם תבונתם של דוחפי ההצעה שלא להעלותה. במצב של היום הרי הם קרחים מכאן ומכאן. גם רצונם לא מתממש, וגם הם מושכים אליהם את חרי האף הציבורי.

 

מה שמדאיג יותר הוא ההמשך "אצלנו":

כולנו מתייחסים בחרדה אל תופעת "סירוב הפקודה" שהייתה ביחידת "דוכיפת".

מי הם חיילי דוכיפת אם לא "צעירים דתיים שמצוות רבותיהם חזקות עליהם מפקודות מפקדיהם."

 

"זריקת מפתח" של מי מאיתנו האחראי לתחום מסוים, יש בה "ריח" של סירוב פקודה במעשה ובמחדל. ואם נעשה הדבר בהשראת רבנים, הרי זה מקביל ל"סירוב" של חיילי (השם) דוכיפת.

 

אהיה מתחייב בנפשי, אך אומר: זן סרבני פקודה כזה, אין לו מקום מכל סוג שהוא בקהילה של רמת יוחנן. הקהילה הזו מושתתת על ערכים שכולנו מקבלים אותם עלינו באופן חפשי ולרצוננו. אך משקבלנו אותם עלינו, הרי הם מחייבים אותנו למלאם. זו פקודתם - מצוותם.

ובכל מקרה אין אצלנו מקום לאלה ששמים את מצוות רבניהם לפני עקרונות חיינו.

הדבר איננו כל כך פשוט. "ומה עם חופש הביטוי" ?

ל"סרב פקודה" (לזרוק מפתחות) זה לא חופש הביטוי. זו התנתקות של "אין אונים" מהרשויות המוסמכות.

אפשר להעלות דברים לדיון ענייני, כך שיהיה דיון ציבורי בכל הצעה. זו הדרך היחידה לחעלות דברים על סדר היום שלנו.

 וכל שאינו בגדר כזה הרי הוא בחזקת עוררות מחלוקות מהסוג של "קמצא ובר קמצא", וחלילה לנו שיחריבו כאלה את הקהילה של רמת יוחנן. 

האם זרעי הרע נזרעים עכשיו ? ?  - נקווה שלא ! !.

 

בן ציון גולן

שמיטה ומשמעותה

   בבית הכנסת האשכנזי הגדול בכפר המכבי, שעליו גאוותינו, חרתנו על דגלינו, אהבה ואחווה,  ושלום  ורעות, ונקרא שמו בישראל "יחד שבטי ישראל". זו מסורתנו,  אותה ירשנו מאבותינו, ואותה ננסה, כמיטב יכולתנו, להנחיל לבנינו אחרינו.

עד כאן פתיח קטן. ולעניינינו:

בקיבוץ האורתודוכסי, השיתופי, השיוויוני והיפה, שעליו גאוותנו, כי הוא מורשתנו אותה ירשנו מאבותינו, חיים אנו בשמיטה מתמדת, המאפשרת חיים קהילתיים ללא פערים  וללא יחסי עשיר-אביון. מכאן, שרעיון השמיטה אינו זר לנו. להיפך, הוא מאושיות קיומנו. ובל נשכח כי אנו, הקיבוצניקים, שאיבדנו את מיטב נכסינו ושארית מכנסינו ברוב גאוותנו, חיים כיום גם בזכות שמיטת חובותינו, על ידי עם ישראל, שלא שכח תורת שמיטה מהי. ולכן טוב אם  נעשה שלושה דברים.

האחד: נצניע לכת!  השני: נרגיע קסת! ושלישי: ניפתח הדלת.

 

ידוע לכל כי ק"ק בני ברק הינה מן העניות שבערי ישראל ותושביה מן המרודים שבאביוני הארץ. ונכון שהם לא מתגייסים ולא עובדים, וכל היום רק תורה ו"מעשים טובים". שנת השמיטה היא בדיוק הזמן והמקום בו הקיבוץ שהוזכר לעיל, יכול לבוא ולהביט בגובה העיניים אל מול תושבי בני ברק ולומר להם כך: השנה, בשנת השמיטה, פירותינו-פירותיכם,קחו וחלקו ביניכם. זה יפה, זה אנושי, זה יהודי, זה מחבר קהילות מרוחקות כרחוק מזרח ממערב.

אם תהא זו תחילתה של ידידות מופלאה? אינני יודע, דברים מעין אלה עדיין בידי שמיים.  

 

מקורות:  
בין יקירי ירושלים קיים המנהג להלוות לעני בשנה השבע, במחשבה תחילה לקיים אחר כך בהלוואה זו את מצוות ההשמטה. בספרו "תורת השמיטה" מזכיר הרב ח.ז. גרוסברג את מנהגו של חותנו זצ"ל, אשר הוסיף בנוסח הפרוזבול שלו: "חוץ מחוב שיש לי על פלוני" וכך קיים בפועל את המצווה כלפי אחד מלוויו.

נזכור את דברי הרמב"ם (שם הלכה ג):

"ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום, ואף על פי שאין יובל נוהג, כדי שלא תשכח תורת שמיטת כספים מישראל".

ואחרון - חביב:

בעשותנו את הפרוזבול, טוב וראוי שנזכור את מטרת הנהגתו, והיא, שנמשיך במתן הלוואות לנצרכים, ונערוך חשבון נפשנו אם לא הגזמנו בניצול ממוננו למטרות חומריות ואנוכיות. נפתח את הדלת בפני הלוויים לרווחה, ונמצאנו מצדיקים את סידור הפרוזבול..

 

 

ירמיהו

כולנו יהודים

כשקיבלתי השבוע טלפון נסער מבני קציר, לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי על מנת לנחש במה העניין. לא קשה לתאר את הרגשתו של בני לאחר הפירסום האחרון ב"ברמה".

וכרגיל, הדרך לגיהנום הרצופה כוונות ידועות, לפעמים אכזרית מאוד, ואני מניח שכל הכותבים  שביטאו את דעתם בעלון, כתבו את האמת

שלהם בדם ליבם. רק שאני קצת "נמנמתי בשמירה", כי בסוף היום, מאחורי כל אידאה, או ויכוח, צודקים ככל שיהיו, עומד אדם!

והאדם הזה הוא חבר שלי, ואנחנו חברים באותו קיבוץ.  

אף אחד מאיתנו לא היה רוצה למצוא את עצמו במגננה שכזו. איפשהו הרגשתי לא נוח עם העובדה שלא התאמצתי, עוד קצת, כדי ל"אזן" קצת את הוויכוח, ולהביא לביטוי נאות גם את הגישות האחרות (אף שהמשוואה בהחלט לא מאוזנת).

ייאמר מראש: אין, ולא היה פה עניין אישי. הוויכוח הוא ערכי, ואסור לנו לטשטש את הניגוד הקיצוני, שלא יכול להתיישב, בין שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין. על השאלה אם שתיהן יכולות לדור בכפיפה אחת בקיבוץ חילוני, או לא, ייתן כל אחד לעצמו את התשובה...

כך או כך, עבר ריגשי כואב משותף מאחד אותי עם בני, ולא יכולתי שלא לזמן את עצמי לביתו על מנת לשמוע.

בני סיפר:

פתאום, בלי כל הכנה, פתחתי את העלון האחרון ומצאתי את עצמי מותקף. נפגעתי ונעלבתי. הכעס היה גדול. בדרך כלל אני לא קורא רשימות "מסויימות" בעלון, הפעם קראתי כי זה נגע לבן שלי, לישי.

ההרגשה היא איומה שקשה לתאר. בכל זאת אנחנו חברים באותו קיבוץ, וממלאים פחות או יותר את אותן החובות, ואני שואל את עצמי מה עשינו להם?

כמונו יש עוד חברים, כאלה ואחרים, חלק יותר "מוצלחים", וחלק פחות, חלק תורמים יותר וחלק פחות, חלק ש"הוכיחו" את עצמם וחלק שלא. ואני לא מבין מה האובססיה הזו – נגד.

אנחנו התחנכנו במשפחה על ברכי המסורת, במידה רבה אנחנו שומרים עליה בשבת כמו שקיבלנו מההורים - בתוכנו, במשפחה, פנימה. למה זה מפריע למישהו?

הייתי מצפה לראות יותר סובלנות אחד כלפי השני.

 

וישי מוסיף:

רצינו לעשות משהו לעילוי נשמתה של אמא ז"ל על ידי הכנסת ספר התורה. אם התהלוכה והמוסיקה הפריעו למישהו, אני מתנצל. אני לא חושב שאנחנו חורגים מהמוסכמות מעבר לחריגים אחרים, שגם כן לא בדיוק ממלאים אחר תקנון זה או אחר ברמת יוחנן.

אנחנו מתפללים, נכון. זה לא פוגע בחירות ובחופש של אף אחד. ואם מדברים על כפייה, המיעוט לא יכול לכפות את דעותיו על הרוב. בינתיים, ולא נראה שזה הולך להשתנות, אנחנו הם אלה שלא יכולים לאכול בחדר האוכל כי הוא לא כשר.

התחושה היא שעושים מזה יותר ממה שזה באמת.

אולי יש פה פחד בפני מה שלא מכירים.

התחושה האישית שלי היא אכזבה, אכזבה מחברות פשוטה.

אני גם מרגיש פגוע בשביל עידן, כי עידן עוזר להרבה אנשים, ואולי החברים לא יודעים על זה. עשינו באבוקדו מקום נעים למפגש ולבילוי, לאו דווקא בכיוון הדתי. מקום לעצור בדרך לנוח וליהנות לכל עוברי האורח.

אני מבטיח שאנחנו לא מדביקים, אפשר להמשיך לדבר איתנו.

אני מאמין  שמעבר להשקפה ואורח חיים, צריך כל אחד לחנך את ילדיו עד הגיעם לבגרות, לדאוג שיהיו קודם כל בני אדם מוכנים לחיים, בני אדם שעומדים בזכות עצמם.

היום אני מרגיש אכזבה, אני אולי מבין את הפחד הזה, אבל לא מקבל אותו.

צדיק באמונתו יחיה. .

  

דורון קפולניק

ברוחב לב - מוועדת שיכון

 

בימים כתיקנם הידיעה, או חוסר הידיעה, בנושא ספציפי מאפשרת כניסה לפרשנות, ולהסברים לפרשנות, עד כדי כך שמאבדים את הכיוון הראשוני. המידע בנושאי שיכון קיים, אולם הוא מפוזר במספר תקנונים שהתקבלו בזמנים שונים. כל תקנון משפיע על אורחותינו לפי נושאו, אולם משפיע רוחבית גם על נושאים נוספים.

בכתבה זו אני מבקש לציין את נושאי השיכון שעברו החלטות. אין בכוונתי לבקש איחוד תקנונים אלו כיוון שכל תקנון כבודו במקומו מונח.

על פי החלטותינו, דיור קשור לוותק. לכן, בתוך מיגוון התקנונים שלהלן, ישנם נתונים הקשורים לוותק במשמעות שיכון.

המידע הקיים לציבור צריך להתעדכן מידי פעם, ופירסומו רלוונטי כשצריך. אני מזמין את מי שמעוניין לקרוא את פרטי פרטיו של תקנון מתאים, או מי שנדרש להחלטה ספציפית, לעיין במקור. מצורפת בזאת אסופת החלטות מתוך התקנונים, רוב סעיפי התקנונים הנ"ל תומצת למינימום.

 

מתוך -  עיקרים בנושא שיכון – רמת יוחנן

1.      התור למעבר לדירת קבע חדשה (או משופצת) הוא לפי הוותק של הזכאים בקטגוריה זו.

2.      שיפוץ דירות קבע – יבוצע במסגרת "צימצום פערים", על פי תור הוותק של הזכאים בקטגוריה זו.

3.      התור לדיור קבע ולשיפוץ דירת קבע הוא ללא תוספת ותק בגין ילדים.

4.      דירת סטנדרט – דירה צמודת קרקע בבית דו משפחתי (עם גג רעפים).

5.      קומותיים קומת קרקע – החבר זכאי לבחור להישאר בביתו במקום לעבור לדירה חדשה. במקרה כזה תינתן זכות קדימה לחברים דיירי קומת קרקע לקבל את דירת הקומה השנייה במסגרת "שיפוץ במקום". (ללא גג רעפים).

 

מתוך – הסדר הוותק

      שנת ותק = 12 חודשים, מיום התחלת המועמדות/חברות. ותק לענייני שיכון עלול להיות שונה מחישוב ותק לענייני עזיבה.

      לא יובאו בחשבון לוותק תקופות:

1.      תושבוּת, אורחוּת, וכו'.

2.      צבא קבע (אלא אם כן מסר משכורתו לקיבוץ).

3.      לימודי צעירים בהסדר צעירים.

4.      חופשה מיוחדת שאורכה מעל 3 חודשים.

5.      תקופת חברות/מועמדוּת בקיבוץ אחר (אחרי שנת 1997).

6.      התקופה שלאחר גיל 70 שנה.

 

מתוך - תקנון תיכנון ובנייה

1.      בניית מחסנים וחממות מחוץ לדירה מחייבת אישור ועדת תיכנון לרבות מבחינת הגודל, המיקום, וחומרי הבנייה.

2.      לא תותר הקמת גדרות או חומות מכל סוג שהוא בין יחידות שכנות או בין היחידה לשטחים ציבוריים, למעט "גדר חיה".

 

מתוך – תקנון שיכון

1.      שליחים מטעם הקיבוץ –יש לפנות תכולת הדירה, שתעבור לשימוש הקיבוץ. זכאותם לדירתם תישמר בכל זמן שהותם בחו"ל.

2.      חופשה ממושכת בחו"ל – יש לפנות תכולת הדירה, שתעבור לשימוש הקיבוץ. זכאותם לדירתם תישמר לשנתיים בלבד.

3.      חופשה ממושכת בארץ (חברים שאינם במסלול צעירים) – בשנה הראשונה אין צורך לפנות הדירה, בתחילת שנה שנייה יש צורך לפנות את הדירה, שתעבור לשימוש הקיבוץ. זכאותם לדירתם תישמר לשנתיים בלבד.

4.      פירוד – החבר יקבל מיידית דירה זמנית מתאימה, לפי יכולת הקיבוץ. לאחר 5 שנים יכנס הפרוד לתור שיכון קבע ע"פ רשימת הוותק.

 

מתוך – הסדר מסלול צעירים

1.      "צעיר" הינה תקופה מוגבלת עד גיל 28 (בנות) או 29 (בנים). תוך כדי התקופה עליו להחליט על מועמדוּת.

2.      צעיר תושב/במב"ח – עד גיל 28/29 יהיה זכאי למגורים, תוך מתן עדיפות לחברים או מועמדים.

3.      צעיר סטודנט – המתגורר מחוץ לרדיוס, יוכל לקבל דירה בקיבוץ בכפוף לאפשרות ואישור ועדת שיכון וישלם שכ"ד.

4.      חבר צעיר סטודנט מחוץ לרדיוס  יהיה במעמד של עצמאות כלכלית = זכויות וחובות כמו של סטודנט (לא חבר) מחוץ לרדיוס.

5.      חבר צעיר בחופשה בחו"ל/בארץ – תישאר אפשרותו לחזור לדירתו לשלושה חודשים בלבד, בכפוף לאפשרות ואישור ועדת שיכון וישלם שכ"ד.

6.      צעיר שיוצא לחופשה מעל 3 חודשים חייב לפנות דירתו לפני יציאתו לחופשה.

7.      יצא צעיר לחופשה קצרה והתארכה חופשתו מעל 3 חודשים – באחריות הוריו או בא כוחו, לפנות דירתו (לא נימצא בתקנון)

 

מתוך החלטות ועדת שיכון - דיור זמני (בלבד):

1.      מעבר בין סוגי הדיור הזמני השונים, או לדיור בסטנדרט גבוה יותר, יהיו על פי תור הוותק בתוספת ניקוד הילדים.

2.      שמירת דירה ספציפית לדייר זה או אחר, יכולה להיעשות רק אם הגיע הדייר לראש התור ובחר בדירה מסויימת מתוך המצאי.

3.      ויתר הדייר על זכותו לבחור תעבור הזכות לבא בתור.

4.      דירת 3 חדרי שינה היא דירת לינה משפחתית.

5.      דירת לינה משפחתית בקומה ראשונה בקומותיים היא דירה זמנית, שהדייר שלה לא עובר יותר דירות עד למעבר לדיור הקבע שלו.

6.      דירת לינה משפחתית בקומה שנייה בקומותיים היא דירה זמנית ל-5 שנים או יותר. בתום 5 השנים יכנס הדייר/משפחה לתור מעבר לדיור בקומה א'. 

7.      המעבר לשאר יתר דירות הקיבוץ יהיה תמיד לפי תור הוותק הזמני (כולל ניקוד ילדים).

8.      כל דירה שמתפנית לדיור זמני תוצע לבחירה על פי תור הוותק, כולל ילדים, עד לבחירתה, גם אם תגיע עד לסוף התור. 

9.      אם יתפנו בו זמנית יותר מדירה אחת לדיור זמני יסוכם מי הם העוברים על פי תור הוותק, כולל ניקוד הילדים, ואח"כ תסודר רשימה ביניהם על פי הוותק ללא ילדים. על פי סדר רשימה זו תינתן זכות הבחירה לדירות שהתפנו.

10.  לא יעבור לדירה זמנית מי שמיועד לעבור לדיור קבע במחזור הבא של הבנייה.

11.  הבחנה נוספת בתוך תור הדיור הזמני הוא בין בודדים למשפחות – לדירת 3 חדרי שינה תהיה עדיפות למשפחה.

12.  במועד הסבת הקומותיים לדיור קבע (שתי הקומות יחדיו) עלולה להידרש הזזת מי מהדיירים הזמניים הגרים, לטובת התור לדיור קבע.

 

משמעות כל הנ"ל היא שיש 5 איפיונים לדירות ברמת יוחנן:

1.      דיור קבע – צמודת קרקע, לרבות קומותיים (שתי הקומות יחדיו).

2.      דיור זמני הממתין לקבע – כל מי שגר בדירת 3 חדרי שינה בקומה ראשונה בקומותיים או דירת קרקע ישנה (3 חדרי שינה) המוגדרת זמנית. זאת דירתו הקבועה עד המעבר לדיור קבע או לשיפוץ במקום.

3.      דיור זמני– קומות שניות בקומותיים, דירות שני חדרי שינה ודירות חדר שינה אחד.

4.      דיור לצעירים – דירות חדר שינה וסלון, "גטו" (משופר) ושכונת המרכז (מאיזור תאי הדואר ועד לבתי ה"חבורה").

5.      דיור לחיילים ומסיימי י"ב  - דירת חדר, רווקיות, צמרת, גטו, בנין המדרגות, אולפן.

 

מכאן, מהו תור השיכון לכל חתך האוכלוסייה ברמת יוחנן?

 

בכוונת ועדת שיכון להכין סדר רשום של כל קבוצה כדלקמן:

לדיור מסיימי י"ב התור ייקבע לפי המחזורים ובתוך המחזור לפי תאריך הגיוס.

לדיור חיילים התור ייקבע לפי המחזורים, ובתוך כל מחזור לפי תאריך הגיוס.

לדיור צעירים  התור ייקבע לפי המחזורים, ובתוך כל מחזור לפי תאריך השיחרור. לאחר שנתיים ישתנה התור לפי תאריך הלידה, וממועד זה תתחיל התייחסות לחופשות שבוצעו, לבמב"חות וכו'.

לדיור זמני (חברים) התור ייקבע לפי שנות ותק עם ילדים (לא הריון).

לדיור קבע התור יקבע לפי שנות ותק ללא ילדים.

 

הנתונים שהוצגו מכילים את רוב רובם של הנושאים הקשורים לשיכון ובכך יאפשרו לכל אחד לעזור למצוא את עצמו ולעמוד על זכויותיו. מבלי להצר צעדי איש שמורה לוועדת השיכון הזכות להוסיף ולשקול שינויים בהגדרות וההנחיות הנ"ל.

 

אז מהו התור ומתי אפשר יהיה לראותו?

* תור הוותק – המידע על החברים נמצא במש"א ומנוהל על ידם. כל חבר רשאי לעיין בו או לבקש תדפיס.

* תור לצעירים –  המידע רשום במש"א ומידע זה ישמש אותנו להכנת התור.

* תור לדיור זמני – המידע אינו זמין, לכן, בשבועות הקרובים נכין טבלה שתכיל את פירוט כל הנתונים הנדרשים לתיכנון תור הדיור הזמני. תור זה יהיה זמין לעיון החברים.

 

והכל ברוחב לב אבל רק את מה שיש. .

 

                       דְּהָרָה

אִישׁ וְסוּסוֹ, סוּס וְרוֹכְבּוֹ

קַשּׁוּב אֶחָד לָאַחֵר וּלְהוֹלֵם לִבּוֹ,

אָדָם וְחַיָּה יָפְיָהּ וְהוֹדָה 

לְפַרְסָתוֹ הַרוֹקָעַת

הָדְרָכִים תֵבַת תְהוּדָה.

 

בְּשַׁעֲטַת פַּרְסוֹת מַכּוֹת בְּכחַ

בִּדְהָרָה לִרְדּוֹף, וְאוּלַי לִבְרוֹחַ.

לִגְמוֹעַ אֶת מֶרְחָב הַשְּׁדֵמָה  הַפָּתוּחַ

בְּלִי כַּבְלֵי שְׁבִילִים, חָפְשִׁי כָּרוּחַ.

 

כְּמוֹ לְאָחוֹר הַמֶּרְחָב בּוֹרֵחַ   

שְׁעָרָיו לִקְרַאתָם הָאוֹפֶק פּוֹתֵחַ,

רָכוּן הַצַּוָּאר הַגּוּף מָתוּחַ

בְּאָזְנֵי רוֹכֵב וְסוּסוֹ שׁוֹרֶקֶת הָרוּחַ.

 

בְּדָהֲרָם דּוֹאִים עַל רַגְלָים

סוּס וְרוֹכְבּוֹ הִצְמִיחוֹ כְּנָפַיִם.

 

     ראובן עזריאלי13/8/07

 

 

 

 

בנייה למגורים.

כידוע, עיקר תקציב ההשקעות שלנו בחמש השנים האחרונות הולך לשיכון הפרטי (בנייה חדשה ושיפוצים). תקנון "עיקרי השיכון", שהתקבל בספטמבר 2002, קבע תכנית לשמונה שנים (עד סוף 2010) של "צמצום פערים" (בשמה "העממי") או ליתר דיוק: יישור קו על חשבון הקיבוץ לסטנדרט מינימום, של כל דירות הקבע בקיבוץ.

עלות הבנייה החדשה והשיפוצים תגיע במשך שמונה שנות התכנית לסכום אדיר של מעל חמישים מיליון ₪.

 

עם השנים, וכל הזמן, חלים שיפורים בסטנדרט התיכנון והבנייה, הן לגבי דירות חדשות והן לגבי השיפוצים. לחלק מן השינויים השלכות תקציביות מפליגות. לדוגמא: נושא הממד"ים כרוך בתוספת תקציבית של כמה (וכמה) מיליוני ₪. (דירות משתפצות בלבד, לא כולל דירות חדשות ומבני ציבור). העלאת סטנדרט השטח ממאה למאה וחמישה מ"ר (כפי שהוחלט), עלותה גם כן מעל מיליון ₪.

כעת ממליץ "הצוות ליישום עיקרי השיכון", על "יישור קו" גם בנושא "סל הדיור". המשמעות התקציבית היא מעל חמישה מיליון ₪. 

נושא הסל יובא לדיון בהנהלות (כלכלית + קהילה) ואם יאושר יצטרך להיות חלק מתכניות המשק ("מקורות ושימושים") בשנים הבאות.

 

מובן שהמיקוד בבנייה "המשפחתית", בא על-חשבון הבנייה הציבורית. השקעותינו בבנייה הציבורית בשנים האחרונות הן בעיקר תחת הכותרת של שיפוצים ושיפורים (שיפוץ מבני חינוך, הפאב, שירותי חדר האוכל, בית הנצחה, חדר המוסיקה, מגרשי ספורט, מגרשי חנייה, כבישים ומדרכות וכיו"ב).

יש לציין שכבר לפני שנים הוחלט אצלנו שלא להיכנס להשקעה גדולה ב"בית-עם", בין השאר בשל מיקומנו הסמוך למוקדי בילוי ותרבות ברדיוס הקרוב, המאפשרים לכל אחד לבחור במה שמתאים לו.

יש גם לקחת בחשבון שעדיין קיים אצלנו מבנה מרכזי גדול, אם כי לא אידיאלי לכל סוג של  פעילות, הוא חדר-האוכל, שתיפקודו כחדר-אוכל עשוי להצטמצם עם השנים, ויש לקחת אותו בחשבון כמקום שניתן להסב, או להתאים, למטרות ציבוריות נוספות או אחרות.

 

לקראת תכנית המשק לשנת 2008 יפעל צוות שיבדוק אם ואיזה "פרוייקטים" נדרשים בתחום הבנייה הציבורית. (יש המדברים במתקני תרבות, יש המדברים במשרדים ומוסדות צריכה ...). ברור שלא ניתן יהיה לעשות "הכל" במקביל. (לפחות לא במסגרת ניהול מישקי שמרני שהוא אחד ממעוזי כוחנו).

 

ולהשלמת התמונה, כפי שכבר דווח על ידי אבנר, אנו עוסקים במרץ בטיפול בתב"ע החדשה, שאישורה יאפשר לנו המשך פיתוח המשק (תשתיות, מגורים, מבני  ציבור, מבני משק, תעשייה).

הטיפול יארך מספר שנים. כפי שידענו תמיד, ה"טולרנסים" שהיו לנו בנושאי תיכנון ובנייה הולכים ומצטמצמים. למרות זאת, נמשיך לחפש, בעזרת המתכננים, פיתרונות יצירתיים להמשכיות הבנייה למגורים.

אשר לבנייה הקרובה ("שכונת הדס") על פי התרשמותי האישית, המתבססת על הנתונים הטובים ביותר שאני מסוגל לקבל ולהבין, תחילת הבנייה (לאחר קבלת האישורים הנדרשים) צפויה, לכל המאוחר, ברבעון הראשון של השנה הבאה.

 

שוב מתפקדים.

מפלגת העבודה עומדת שוב לפני מפקד חברים. יהודה'לה כבר חורש את השטח. היום האחרון להתפקדות עדיין לא ידוע, אבל זה יכול ליפול עלינו "כל יום".

לא כולנו מחבבים את הפוליטיקה הישראלית באותה מידה, אבל כולנו, בלי יוצא מן הכלל, מושפעים על ידה במידה רבה. לכן, גם אם יש למי מאיתנו רתיעה מובנת, חיוני לשמר את ההשפעה שעדיין נשארה לנו על מקבלי ההחלטות.

למחוז הקיבוצים במפלגת העבודה יש עדיין משקל רציני, הנובע אך ורק מן הכוח שאנחנו נותנים. מי שאינו מעורב ואינו עוקב, אינו יודע, וחשוב שידע, עד כמה חיונית השפעת מחוז הקיבוצים במפלגה עבור הקיבוצים, חלשים וחזקים כאחד, ועד כמה חיוני לתת כוח לשליחינו בכנסת ובמוסדות השלטון.

"חביירים", ההתפקדות היא "מיטרד" ממש שולי ביחס לתועלת.

אנא עיזרו ליהודה'לה לעזור לנו. .

 

 

ויוי גלעד

משולחנה של ועדת פנסיה

ועדת פנסיה עוסקת בימים אלה בהשלמת ההכנות לעריכת המאזן הפנסיוני של הקיבוץ והחברים לשנת 2006, וזו הזדמנות להזכיר לכל מי שעדיין לא העביר לוועדה את דו"ח יתרות 2006 של קרן הפנסיה או קופת הגמל שלו, לעשות כן בהקדם (לתא הדואר של מש"א או שלי).

כמו כן דנה הוועדה במציאת מחליף לתלמה עזריאלי בתפקיד "אחראי פנסיה", ובחרה לתפקיד את עדי מאירוביץ.

הוועדה דנה גם, בהזדמנות זו, בחלוקת התפקידים והאחריות בין אחראי הפנסיה ובין יו"ר ועדת הפנסיה, ואימצה את ההצעה המובאת להלן.

עדי אמור להיכנס לתפקיד החל מ -1.9.07, ונאחל לו הצלחה במילוי תפקידו.

ברצוני להודות שוב לתלמה על השנים הרבות בהן מילאה את תפקיד אחראי הפנסיה במקצועיות, במסירות ובאחריות רבה.

על פי תוכנית העבודה שלה לשנת 2007, תתחיל הוועדה בקרוב לדון בנושא של "קיצבת יעד רצויה" ברמת יוחנן.

על פי קצב ההפקדות והצבירה הנוכחי, נראה כי השנה, או בשנת 2008, נשלים את הצבירה על פי קיצבת היעד הנוכחית עליה החלטנו בעבר (שהיא 5000 ש"ח במונחי דצמבר 2001), כאשר למספר לא קטן של חברים (פנסיונרים בעיקר) תהיה אף צבורה קיצבה גדולה יותר.

זה המועד להתחיל לחשוב מהי קיצבת היעד הסופית, הרצויה, של חברי רמת יוחנן, ומה הן ההשלכות שינבעו מהחלטה והגעה לקיצבת יעד זו,  כאשר אחת ההשלכות העיקריות הינה האפשרות המעשית של תחילת משיכת פנסיות לחברים פנסיונרים.

חברים המעוניינים להופיע בפני הוועדה בעניין זה מוזמנים לפנות אלי לתיאום. שבת שלום. .

 

 

קיבוץ רמת יוחנן - תפקידי "אחראי הפנסיה"

הגדרות תפקיד עדי מאירוביץ

1.            קשר שוטף עם חברות הביטוח/הפנסיה.
בדיקה ואישור של ההפקדות החודשיות (רשימות שמיות), ותיאום עם הגזברות על הסכומים ומועדי ההעברות, כולל מתן אישור להקצאות בעתודות הוותיקה.

2.            מעקב שוטף על שינויים באוכלוסייה בהקשר לפנסיה.
א. חברים שמגיעים לגיל 30 – לפתוח להם חשבון.
ב. חברים שמגיעים לגיל 65  -  להפסיק הפקדות.
ג. נפטרים  - לטפל בפדיון הפנסיות.
ד. נקלטים שמתקבלים לחברות – עדי+ויוי.
ה. חברים שיוצאים לחופשות ממושכות או חוזרים מהן– עדי+ויוי.

3.            התחשבנות עם חברים
א. עוזבים – הסכומים שנצברו להם בהשוואה לזכאותם – עדי+ויוי.
ב. נקלטים שמעל גיל 30 – התחשבנות על ההשלמה הנדרשת מהם, לרבות הגעה להסכמים עם הנקלטים בנוגע ל"קניית חוב עבר" – עדי+ויוי.

3.      פנסיית שארים ואובדן כושר עבודה
תיפעול שוטף של הנ"ל, לרבות דיווחים לקרן הפנסיה/חברת הביטוח והגשת תביעות במידת הצורך.

4.            קשר עם עובדי חוץ
א. חברים שיוצאים לעבוד בחוץ – ייעוץ והדרכה (בשיתוף יועץ חיצוני) על זכויות הפנסיה שמגיעות להם מהמעביד – לדיון מול מש"א על חלוקת אחריות (אם באחריות ועדת פנסיה-עדי).
ב. עובדי חוץ שמפסיקים את עבודתם, מחליפים מקום עבודה וכו' – שמירה על הזכויות מהמעביד והתאמת ההפקדה ע"י הקיבוץ, כולל הסדרי ריסק ורצף זכויות (כנ"ל – עדי+ויוי).

 

5.      דו"ח שנתי
א. מדי שנה, ממרץ ואילך – איסוף האישורים האישיים על היתרות השנתיות מחברות הביטוח/הפנסיה, בדיקתם, הקלדתם והעברתם, לצורך עריכת המאזן השנתי.
ב. איסוף האישורים השנתיים של עובדי החוץ כנ"ל, ובניית אומדן בנוגע לאלו שלא העבירו את האישורים – עדי+ויוי.
ג. איסוף האישורים הקבוצתיים מהחברות לצורך הדיווח למס הכנסה ע"י הקיבוץ.
ד. העברת הנתונים לחברת "מבט" ומעקב אחר הכנת הדו"ח.
ה. בדיקת הדו"ח ואישורו – עדי+ויוי.
ו.לאחר עריכת המאזן השנתי – הוצאת דו"חות אישיים לחברים ופגישות עם חברים לפי הצורך – עדי+ויוי.
ז. טיפול בפדיון עודפים – עדי+ויוי..

 

 

מירי פיינשטיין

יש חדש בארכיון

לא חידוש הוא שהארכיון מספר על מה שכבר היה. לרוב מרימים גבה ושואלים: למה זה חשוב? ידועה לכל האימרה של יגאל אלון: "עם שלא משמר את עברו- ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל",

אולם גם בפרקטיקה ישנה לידע העבר חשיבות. כאשר חברים נזקקים למסמך, תמונה וכד' רק אז מתגלה להם חשיבותו של הארכיון, דרך אירגונו, והעבודה הבלתי נגמרת לקיימו. למשל: לאחרונה חיפשנו עקבות של זכויותינו על הקרקע, חיפשנו גם זכויות ותק של חברים (על פי בקשתם..), מצאנו רשימות של חברת נוער לבקשת חבריה המתכנסים לאחר כך וכך שנים, איתרנו קורות חיים ורשימות נוספות במסגרת כתיבת שורשים, הוצאנו קטעי וידאו לאזכרות ולצרכים נוספים, ועוד ועוד. כדי שגם בעתיד נוכל למצוא את עקבות מעשינו ומעשי קודמינו אנחנו עובדים על שידרוג המצאי, שימורו ורישומו באמצעים מתקדמים וכן על שיפור הנגישות של המחפשים.

רוצה לשתף אתכם בשתי נקודות ציון מיוחדות:

האחת: בשבוע זה הסתיים מבצע בן 6 שנים, אותו השלימה זהר לקח והיא ראויה לכל הערכה ותודה. כמו נמלה חרוצה יושבת זהר מדי יום אל מחשב הארכיון ומקלידה לתוכו את תכנם של גליונות "ברמה", מאז ראשית הדרך בעת התהוות קבוצת הצפון, ועד הגיליון האחרון שיצא בשבוע שעבר.

למה זה טוב?

המעוניינים בכתבה כל שהיא, במסמך שהתפרסם, יכולים לחפשו באמצעות מילות המפתח, התוכן, התאריכים וכד', שזהר הקלידה לתוך המחשב, ותוך זמן קצר להגיע אל הגיליון בו הם מעוניינים.

ההתמדה והשקדנות שזהר ניחנה בהם ונכונותה לרתום אותן לרשות הקהילה ראויים לתודת כולנו.

רק התפנתה זהר ממפעל רישום "ברמה" והיא כבר צוללת אל המבצע הבא, שהוא הנושא השני אותו רציתי לציין:

עובדי הארכיון ומתנדבים נכנסו בעת האחרונה לפרוייקט ענק של אירגון פיזי ומיחשוב של ארכיון הצילומים. לחומר המצולם יש ביקוש גדול כל הזמן, ויש על כן לארגנו כך שהמשתמשים יוכלו להגיע אל הפריט הנדרש. לשם כך עליו להימצא במחשב בתוך מאגר תמונו,ת המסומן וממופתח באופן ידידותי.

לא אלאה אתכם בשלבי יישום הנושא, רק אומר שזה מורכב ו"זולל" המון זמן. לאחרונה אירגנו את הצילומים של "ניות" לדורותיהם, שנשמרו לאורך שנים בידי צביקה קרניאל ז"ל ונמסרו לאחרונה לארכיון. הקפדנו על זיהוי ורישום, על כל תמונה בעזרתם של חברינו בוגרי "ניות".

זהר בן בורהום ונעמי שביט סייעו לנו באירגון, רישום ותיעוד של צילומי "צמרת".

צילומים מבית החינוך של גוש זבולון נאספו על ידינו, מוינו ע"י דניאל טלמון, שלשמחתנו מצא לאחרונה את מקומו בינינו. עדה לקח מסייעת בזיהוי ורישום.

וכך נושא, נושא.

לא ספרתי כמה צילומים מונה האוסף שלוקט בשקדנות על ידי יעקב יניב ז"ל ואמנון קרניאל ז"ל. מדובר באלפים רבים, אולי עשרות אלפים.

אנחנו התחלנו בצילומים שלא מויינו ולא אורגנו באלבומים ע"י הארכיון אלא הגיעו מכל מיני מקורות.

המלאכה רבה, העניין בה רב ואני מאמינה שככל שנתקדם יתווספו אלינו חברים/נערים לרישום במחשב.

אולי בעוד שנה/שנה וחצי – האוסף יהיה זמין, וכל אחד מביתו יוכל לעיין בו במחשבו האישי. זו המטרה אליה אנו שואפים..

 

 

הודעה מסלקום – חגי לקח

שירות חדש של  סלקום לתיקון המכשיר הסלולרי - 3368*  

מהחודש חל שינוי גדול בסלקום על מנת לשרת את הלקוחות העיסקיים. 

אנחנו (כל מנוי ברמת יוחנן) נחשבים ללקוחות עיסקיים של חברת סלקום, ולכן שירות זה כולל את כל מנויי רמת יוחנן.  (כל מי שיש לו טלפון נייד של חברת סלקום)

מהיום, בכל מקרה של תקלה ( מכל סוג ) במכשיר הסלולרי  שלכם, יש  לחייג ( רצוי מהמכשיר שלכם ) למספר 3368*  ולמסור מה התקלה. פיתרון התקלה ייעשה ע"י ייעוץ טלפוני של טכנאי סלקום , ו/או תיאום לאיסוף המכשיר לתיקון, והחזרתו לאחר התיקון.

נדרש לתת לטכנאי את כל הפרטים האישיים, ומיקום מדוייק לאיסוף המכשיר.

לדוגמא: מגרש החנייה בקיבוץ רמת יוחנן (נקודה ששליחי סלקום מכירים).

 

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאביהו ויונתן, שתמכו במערך שירות התיקונים  בשנים האחרונות בצורה מקצועית ביותר, ועם יחס אישי לכל משתמש בכל פנייה שהיא.

נותר לקוות שהשינוי שעשו בסלקום יתחרה באיכותו בשירות שהיה דרך המחסן הכללי.

במידה ויש שאלות בנושא אפשר לפנות לחגי לקח או לאייל ברבר. .

 

תודה

לכל העוזרים בהקמת קורס המדריכים, תיפעולו וארגון מופע הסיום:

אתי ועמית גפן, ורד ואייל ברבר, נרית ואיתן ספיח, יעל ומוטי דינסטג, שמעון סאינה, מיכאל שגיא, צוות ההגברה, דלית ביטי, מור יובל, דרור שמעוני, ישראל עוזרי, רחל יפה, נאווה שגיא, צור נצר,עופרי נבו, אבישי סמולן, טוליק ברבר, אוריאל פלד וכל נוער האורווה.                                                         עמית ויפעת רון.

 

 

בלינדה

לחוות חווית בית ושייכוּת

והמנגינה לעולם חוזרת...

ושוב כמה מילות תודה -

עם סיום קייטנת הקיץ אני מבקשת להודות, בשמי ובשם הצוות העובד עימי, הדס יפה, רותי ברלינסקי  מאושה, ומאיר צוק  משער העמקים, לאנשים הנפלאים, שתמיד נמצאים ותורמים לנו ומוסיפים טעם לחיים הלא פשוטים של  תלמידיי !

תודה על תשומת הלב והתרומה לבילויים המשותפים בימי חופשת הקיץ החמים.

אני מקווה שיהיו לנו עוד חוויות מרגשות ונעימות כמו אלה שחווינו הפעם, חוויות שבוודאי תישארנה חרוטות ותישמרנה לעוד שנים רבות.

אני מאחלת המשך חופשה נהדרת לכל התלמידים והמורים שבינינו !

מי ייתן ויהיו עוד הרבה אנשים כמו שיש לנו כאן ברמה, אנשים שיודעים להעניק ולתת מעצמם.

ושוב, תודה לכול מי שנתן לנו את האפשרות "להסתובב במרחבים הירוקים" ולהרגיש טוב בחיים, לחוות חווית בית ושייכוּת – משהו שלא מובן מאליו לילדים האלה !! יישר כוח ושבת שלום. .  

 

                                                               

     

 

 

מזל טוב

לעדה כץ ויורם יבור

להולדת הנכד

בן לרונן ושיר.

ברכות לכל בני המשפחה.

 

 

מזל טוב

לרינה ועזרא רון

להולדת הנכדה מעיין,

בת לנטע ושי במעגן מיכאל.

ברכות לכל בני המשפחה.

 

 

מזל טוב

לקרול והלל

לנישואי תמי ויהב.

ברכות לכל בני המשפחה.

 

 

יישר כוח!

ברכות למשה (פקו) חורש בקבלו את הפרס על מפעל חיים מטעם האיגוד לכדורמים, על  ניהול נבחרות "פלרם-זבולון", ופועלו בהנהלת האיגוד לכדורמים.