עלון מס 1571

מכירת שטחי אבוקדו של קיבוץ רמת יוחנן

לאוצר בי"ד של העיר בני ברק

שטר אוצר בי"ד

הוועדה לענייני שמיטה בני ברק המשמשת כאוצר ב"ד של העיר בני ברק, מקבלת לאוצר זה חלק מהשטחים של מטע האבוקדו של "קיבוץ רמת יוחנן".

ס"ה השטח בדונמים: 248 דונם.

ב. קיבוץ רמת יוחנן ו/או ב"כ הממונה על המטעים, מקבלים על עצמם בשליחות הוועדה לטפל בשטחים הנ"ל במלאכות המותרות ויהיו כפופים להוראות הרב לנדא שליט"א או ב"כ הממונה על ידו. לא יעשה שום גיזום ושאר מלאכות החל מראש השנה תשס"ח בלי אישור מהרב או ב"כ.

ג. קיבוץ רמת יוחנן, יקבלו מהוועדה שכר טרחה, ובנוסף יקבלו מהוועדה הוצאות שהוצאו על ידה בפועל. כלומר, הוצאות גיזום שייעשה בשנה השישית, השקאה, הדברה, הוצאות נלוות שונות, שכ"ע, ניהול, קטיף אריזה והובלה. (עפ"י הנספח המצ"ב).

ד. מוסכם בפירוש, כי הוועדה תשלם לקיבוץ רמת יוחנן, אך ורק ממה שיגבו מן הפירות שיחולקו לציבור מן השטחים הנ"ל. מוסכם על קיבוץ רמת יוחנן, כי התשלומים יחלו בשעת הקטיף ואספקת הפרי.

ה. בכל השטחים הכלולים באוצר בי"ד הנ"ל, יעמיד קיבוץ רמת יוחנן שלטים "אוצר ב"ד בני ברק".

וע"ז באעה"ח, יום תשס"ז – פה בני ברק

בימים אלו אנו נדרשים להשיב על הצעה של אירגון חרדי הנקרא " אוצר בית דין", להחכיר להם את מטע האבוקדו שלנו למשך שנת השמיטה הקרובה, על מנת לקיים בו את חוקי השמיטה לפי תפיסתם.

הצעה זאת נתמכת תמיכה אולטימטיבית ע"י מרכז המטע.

אני רוצה להתייחס לשלושה נושאים נוספים נפרדים הקשורים לפנייה זאת-

הנושא הכלכלי, הנושא הציבורי-אידיאי, והנושא הפנים קיבוצי.

הצד הכלכלי במקרה זה נראה לי פחות חשוב, ואני סומך על המנהל הכלכלי והמערכת שלידו שיבטיחו אותנו מנזקים כלכליים של ממש (את הנזקים למטע ניתן לתקן).

הפן הציבורי-אידיאי הרבה יותר כבד. אירגון זה, והדומים לו, אינם עוסקים רק באספקת מזון כשר למעוניינים, דבר שיש לו פתרונות רבים הניתנים ע"י המדינה וגופים פרטיים, אלא גם, ובעיקר, כחלק ממערכת שיטתית ועיקבית להפוך את המדינה למדינת הלכה. חוד החנית של מאמצים אלו מופנה מול "הסטאטוס קוו" בין דתיים וחילוניים, המקובל במוסדות ציבוריים רבים כמו: תנובה, אגרסקו, והאירגונים האיזוריים, שפתרו בהסכמה את הבעיות ההלכתיות השונות. אל לנו לתת יד למאמצים אלו.

הפן השלישי, והוא הכבד ביותר, האם וכיצד ניתן לחיות ביחד בחילוקי דעות ואורחות חיים כה קיצוניים.

נראה לי שניתן בתנאי אחד, והוא "ההר סיני" שלנו: הפרדה מוחלטת ככל האפשר בין רשות הפרט ורשות הכלל, בתחום הפרט לאפשר חופש מקסימאלי, אך בתחום הכלל לא לוותר על אמירה בהירה, המשקפת את דעת רובו של הציבור, והמתקבלת בדרכים דמוקרטיות. אני מקווה ובטוח שנינהג כך גם במקרה זה..

היום התברר לי בשיחת חולין שהתקבלה אצלנו ברמת יוחנן הצעה מעניינת מגורם חרדי מבני ברק.

ההצעה מדברת על מסירת שטחי האבוקדו שלנו בשנה הקרובה ל"אוצר בית דין בני ברק", מכירת היבול במחיר הנמוך משוויו הצפוי, תוך מתן התחייבות לעבד ולטפל במטע על פי הוראות רב אשר מקום מושבו בק"ק בני ברק...

שוחחתי על הנושא עם אבנר, והתברר לי להפתעתי, כי ההצעה נבדקת ברצינות ואם תהיה לה הצדקה כלכלית – הוא ימהר ויחתום עליה...

מאז ומעולם כיבדתי "הצדקות כלכליות". אני הרי מתפרנס מהן. אך גם אם הן מוצדקות, הן לא חזות הכל. הן חייבות להתיישב עם דברים נוספים. ויש כנראה דברים נוספים, וגם דברים בגו.

אני משוכנע, כי החל הקרב הבא על רמת יוחנן. הקרב הגדול על ערכינו, אמונותינו ואורחות חיינו בביתנו.

עוד אנחנו רדומים בשמירה, מסוממים בין הנופש לבונוס – והבית שלנו – על מיטב ערכיו ואורח חיינו – נלקח מאיתנו ונגנב לנו ממש מתחת לרגלינו.

עוד הערב, פניתי לאודי וביקשתי להביא את הנושא לדיון ציבורי פתוח. אודי קיבל מיד את פנייתי. ועוד פניתי אליו וביקשתי ממנו, להודיע לאבנר כי התקבלה פנייה לדיון ציבורי בעניין, וכי ימנע מלחתום על התחייבות קיבוץ רמת יוחנן לקבלת ההצעה המגונה ההיא, בשל כל סוג של "הצדקה כלכלית", בטרם ימוצה הדיון הציבורי.

ואני פונה בזאת לכל החברים ומבקש להצטרף אלי לדיון ההוא – שיהיה נוקב וחריף ככל שיהיה, על מנת שיובהרו מחדש האמונות, הערכים וגבולות הסובלנות של חברי קיבוץ רמת יוחנן, כאן, עכשיו, וללא ספק..

יוסי זמיר

זה נשמע נחמד

זה נשמע נחמד שישנה איזו אסופת נערים אי שם למעלה באיזו "ארץ לעולם לא", באבוקדו, שלומדים תורה.

זה נשמע נחמד, ואולי גם פתר אותנו מאיזו חובה בסיסית ושיחרר אותנו מלטפל באותם חברים, וגם חושף אולי איזו חולשה כרונית של חברה גדולה, מסועפת, רב גילית בהתייחסותה לחברים שחושבים אחרת.

אבל זה בהחלט לא נשמע נחמד כשקומץ עשבים תמים ורך, הצומח באיזה סדק זעיר במדרכת הבטון שלנו, (סדק שבמו ידינו הרחבנו למענם) עושה קולות של באובב.

כשאתה שומע על קבוצה קטנה של חרדים, שהתחילה מהסתננות של בודדים לישוב כפרי שליו, ובסופו של דבר רבתה, עוד ועוד נדחקו ובאו והם הפרו והרסו את שלוותו, איימו על קיומו העצמאי חילוני וסדר החיים בו, אתה חושב: "איום ונורא, אבל אצלנו זה לא יקרה".

אצלנו הרי כולם משלנו, עצמנו ובשרנו, ילדים טובים, בנים למשפחות שלנו.... ו"הרחמנים" כבר מופיעים מכל עבר ואנחנו... שוב ושוב מדחיקים ומקבלים.

צריך להגדיר ולגדר. אין אצלנו ברשות הרבים, בענפי המשק, בהלכות החיים, בחינוך, מקום לדרך חיים דתית. יש לעצור על הסף כל חריגה ופלישה של דתיות מהפרט אל הכלל.

יש לי חבר שחזר בתשובה. כשבא לבקר אותי, בפעם הראשונה, הביא איתו מזוזה וקבע אותה על המשקוף, הסכמתי. אין כאן פגיעה באף אחד, אין התערבות בענייני אחרים, זה

אצלי בביתי. אין זה ענייני מה שכני עושה בביתו, אבל אתנגד לכל ניסיון להתערב באורחות חיי החברה שלי ובחינוך ילדי.

כל אחד רשאי לבחור את דרך חייו, אופיים, החברה בה יחיה ומקום מגוריו, אני את הבחירה הזו כבר עשיתי!

ישנם קווים אדומים שאפילו אותי מחרידים מאדישותי. .

האם זה נכון שאנחנו דנים באפשרות של מתן כניסה לגוף חרדי לחיינו , ואפילו באמתלא שהעניין משתלם כלכלית.

גוף כזה הוא לא עוד גוף כלכלי שכל עניינו הצלחה מסחרית ועשיית רווח בלבד.

זהו גוף השייך לזרם מסויים מאוד ,בעל מטרות הרבה מעבר לעיסוקים כלכליים בלבד, והם גלויים וברורים לכולנו.

גם אנחנו חברה בעלת צביון וזהות לפי בחירת רוב החברים,וחשוב לנו מאוד לשמור על אורחות חיינו החילוניים.

עלינו לדחות מכל וכל ניסיון כל שהוא לאפשר דריסת רגל לגופים מסוג זה, בכל עניין שהוא רשות הציבור.

ברור לכולם שאיננו מתערבים ברשות הפרט,ינהג כל אחד כראות עיניו בד' אמותיו.

אבל עלינו לעמוד בתוקף נגד כל ניסיון להכניס לחיינו, גם אם יסבירו לנו שזה משתלם כלכלית, כל אירגון שמטרתו העיקרית היא קיום חוקי ההלכה.

אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עמוק במחוזות שלא התכוונו אליהם ושאיננו שייכים אליהם בשום תנאי.

חייבים להגיד לא רבתי, ולא להיכנס לשום דיון. הפיתרונות יהיו כפי שנהגנו כל שנות השמיטה הקודמות..

הגיעה לידי טיוטת הסכמה לכאורה של רמת יוחנן עם גוף עיסקי-חרדי מבני ברק שמבקש לקבל לידיו את שיווק האבוקדו שלנו בשנת השמיטה הבעל"ט.

קראתי ולא האמנתי: איך זה ההנהלה של הקיבוץ לא זרקה באופן מידי, ומכל המדרגות, את מי שהביא אליה את הטיוטה האמורה. משמעות הדבר היא כי הגוף שעליו מוטלת האחריות – מתנהג בחוסר אחריות!!

והרי אנו יודעים כי מי שמאפשר להעמיד אוטו של חב"ד ליד שערי הקיבוץ בלי לגרש אותם הרחק, מי שמאפשר לתעתע בציבור עם בתי כנסת ותהלוכות ריקודים עם ספרי תורה, מי שאינו מבין כי הטירוף הקנאי יביא לסיום אורח החיים שהרוב המכריע של הקיבוץ מאמין בו, רוצה בו, גאה בו ושמח עימו – יביא לא רק למכירתנו לאוצר בית הדין של בני ברק, אלא לחיסול כל ערכי החיים החילוניים שאנו מחזיקים בהם עשרות שנים, לא בדרך מקרה, אלא מתוך אמונה פנימית אמיתית – כי ערכי החילוניות והציונות המעשית אינם פחותים מערכי האמונה הדתית אלא נעלים עליהם, גם בתוכן הרוחני וגם בתוכן המעשי שנמזג לתוכם במעשי היום יום שלנו .

התרגלנו לכך שהרב הראשי "מרמה את הקב"ה" ומוכר את כל היבול החקלאי של המדינה לגוי-מחמד, ולא מפריע לנו כיצד מתרצים החרדים את השימוש בחשמל בשבת על ידי "גאדג'טים" מיוחדים שהקב"ה אינו רואה לכאורה.

בנעורינו חזינו איך חקלאי כפר חסידים זורעים שדה לשחת כאשר האחד זורע דגן, ומיד אחריו חברו "שאינו יודע מה קרה לפניו" זורע את הקטניות, וכך הקב"ה שבע רצון, ובשדה יצמחו "במפתיע" כלאיים אסורים, שהם רצויים במקרה האמור. בקיצור – קודם האדם מרמה את עצמו כאילו יש אלוהים, ואחרי כן מרמה את האלוהים כדי שהאדם יוכל לחיות.

כל עוד איננו מעורבים בכל זה – אין אלו בעינינו אלא קוריוזים, שמוכיחים שוב ושוב כי הדת היא רמאות עצמית. לכן לא מפריע לנו כי בחצרותיהם הדתיים והחרדים מבינים את העולם בדרכם שלהם. אבל אסור לנו לאפשר להם לעבור את הגבול .

ובשבילי הגבול הוא ברור כשמש - אצלכם תעשו כהבנתכם. אלינו אל תבואו, ואל תתקרבו!!

ובצער רב אני מוסיף באוזני חברינו המעטים שמנסים להביא עלינו את הצרה הזו – בביתכם לא נתערב, אבל בתחום הציבורי מעשיכם אינם רצויים, ואם אינכם יכולים בלעדיהם ולא תשכילו להימנע מהם – אזי גם אתם אינכם רצויים עוד, והמעשה הנגדי יגיע!!!.

אני קורא לחברי המזכירות וההנהלה הכלכלית, הצוות שעומד בראש המערכת של הקיבוץ – עשו מעשה, אל תעלימו עין ואל תיפלו למחדל, כי מזה לא תהיה חזרה קלה גם כאשר תתחלפו.

ונדמה לי כי הגיע הזמן להבהיר בקול רם – זהו הרמז האחרון, או כמעט האחרון !.

קיבוץ רמת יוחנן הוא קהילה חילונית במוצהר, בהכרה, ומתוך בחירה.

אורחות חיינו: החברתיים, והכלכלים, מתנהלים היום וימשכו להתנהל גם בעתיד ללא התערבות ומעורבות של ההלכה היהודית מבית מדרשה של העדה החרדית, רבניה, ובתי הדין שלה.

יכול ורשאי כל חבר בתוכנו לעשות בביתו שלו כרצונו:

החוק היחיד המקובל והמחייב אותנו כקהילה ופרטים הם חוקי הכנסת.

מי שאורח חיים זה אינו מתאים לו, ואינו הולם את הכרתו ואת אמונתו מוטב יחפש לעצמו קהילה ההולמת את צרכיו.

את תוצרתנו החקלאית ניתן למכור לכל סוחר כל עוד הפיקוח והשליטה באמצעי היצור

נתונה בשליטתו המוחלטת של הקיבוץ, אלא אם כן החליטה אסיפת הקיבוץ אחרת..

היה ליל שבת ירושלמי קריר, רוחות נעימות עטפו את העיר וציננו את חומו של היום, את הרעש והמולת השווקים, ריככו את העצבנוּת, הכעסים, הריבים והמחלוקות. התנועה בכבישים התדלדלה מאוד. עכשיו עמך ישראל יושב לסעודת השבת. היה שקט.

הצטרפתי לקבוצת חברים שבאו לנפוש בירושלים, והעדיפו במקום בילוי חילוני רגיל, להשתתף בחווייה מ"עולם אחר" – ה"טיש". ולא בכדי.

קיבלנו על עצמנו הקפדה יתרה בלבוש צנוע, וכל כיוצא בזה מצוות "עשה" ו"לא תעשה", על מנת שלא נחריד את מארחינו החרדים ונעורר את חמתם.

היינו אמורים לצעוד ברגל מפני קדושת השבת אל אתר ההתרחשות, אך בינתיים עמדנו מחוץ למלון והאזנו בקשב רב להסבר שניתן לנו על ידי מורה הנבוכים שבא להוביל אותנו אל נבכי העולם החרדי. ההסבר היה מעניין וממצה, והתמקד בקו התפר המוזר והבלתי אפשרי, שחותך את ירושלים לשלושת מרכיביה: החרדים, הערבים, והחילוניים שלאט לאט נדחקים ומתמעטים. על ההתפלגות החרדית בינם לבין עצמם, החצרות, האדמו"רים, הגישות, המחלוקות, התלבושות ו... על הלחם. כן, גם זה חשוב מאוד, תכל'ס, מאיפה בא הכסף ל"נהרגים באוהלה..." חוץ מהמיסים שלנו.

מסתבר שהשיטה הישנה פועלת נפלא גם כאן, "דונם פה ודונם שם רגב אחר רגב..." ראש העיר החרד, "הליברל", פותח עוד ועוד בתי קפה, פאבים, ומקומות בילוי אחרים בשבת, ובמסווה זה, כך לדברי המדריך, נעשית זליגה איטית אך נחושה של אוכלוסייה חרדית אל השכונות שפעם היו חילוניות והיום כבר לא... עוד בית ועוד עז, בבחינת: אתם תעשו אתם את שלכם, תבלו תהנו, ואנחנו נעשה את שלנו. הכיוון הוא חד סיטרי לחלוטין.

בדרכנו לשכונות החרדיות, אי אפשר שלא לשים לב לריבוי מוסדות הצדקה, העזרה ההדדית ובתי התמחוי למינהו, לאנשים עטופי שחורים שבאים והולכים, לאימהות הצעירות, הלבושות מכף רגל עד הראש, (שמא "יבואו רואיהן לדבר עבירה"), מטופלות כל אחת בלהקת ילדים קטנים שעונה לשמות: אברמל'ך, יצחקל'ך, יענקל'ך, שרהל'ך, לאה'לך. כן ירבו!

המעבר החד מהרחוב החשוך אל המתחם הגדול והמפואר, המכיל בתוכו את הישיבה, בית כנסת, וכל יתר מוסדות הציבור של חסידות בעלז, (שעלה 20 מיליון$), הוא מהמם. מואר באור יקרות, ובולט מאוד בעושרו ובמרכזיותו בחיי הקהילה. התיכנון הארכיטקטוני של המבנה מושך את העין ומזכיר בצורתו את תבנית בית המקדש.

והנה אנחנו נבלעים בתוך פרוזדורים ארוכים, גבוהים, מצופים שיש מהמסד עד הטפחות. השעה עוד מוקדמת והחסידים באים והולכים. מסתובבים במבואה, חולפים על פנינו כאילו אנחנו אוויר, גם אם הם שמים לב אלינו, הם לא מראים את זה כלפי חוץ (שמא ידבקו???). לידנו, באחת הנישות, מיכלים ענקיים של תה, עם ובלי סוכר, ומיצים לכל דורש. יש לציין שהפריבילגיה הזו מנועה מהנשים, הספונות עכשיו בעזרתן. ובינתיים כולם מחכים.

עם הינתן האות, נכנסים לאולם ה"טיש" (שפירושו המילולי: שולחן). במרכז שולחן ענק מכוסה מפה לבנה, סביבו יושבים, ככל הנראה, היותר מכובדים. מעליהם טריבונות לגובה, 14 מדרגות, מלאות עד אפס מקום באברכים. כולם בקיטל שחור, חלקם בשטריימל מפרווה, או כובע בורסלינו שחור מסוגנן. הילדים הקטנים בחליפות שלושה חלקים. במרכז יושב הרב ומנהל את הטקס. אנחנו נדחקים בין שאר המצטופפים, ומטפסים על הטריבונות מהצד, כלפי מעלה, כדי להיטיב לראות בהתרחשות.

הרב מתחיל למלמל את תפילות השבת. לפניו ערימה ענקית של חלות מכוסות בבד. רחש מכונות המיזוג עולה על קולו של הרב וקשה לשמוע. תפילתו עולה ויורדת. מדי פעם יוצאים האברכים משלוותם, וצעקה אדירה, קצת מבהילה אפשר להגיד, עולה מפיהם לשמים. סביר שזו אמירת "אמן", אך באמת קשה לקלוט ברעש מה פירושה.

בינתיים, העמידה הארוכה (שעות) על הרגליים מתחילה לתת את אותותיה. עייפותי מביאה אותי אל סף ה: "זהו, הבנתי את הקטע. מספיק, אפשר לחזור".

אבל דווקא אז מתחיל עיקר הטקס, שהוא בעצם חיתוך החלות הענקיות וחלוקת הפירורים לחסידים. אחר כך שירת הרבים, בהתכוונות עצומה, והתרוממות רוח אדירה. אפשר ממש לחוש את הכוח והאנרגיה הנפלטת לחלל האולם, האווירה המחושמלת, והשירה (שהיא דרך אגב נעימה ביותר לאוזן), מזעזעת את אמות הסיפים בעוצמתה...

אי אפשר שלא להתרשם מכמות הצעירים האדירה הזו שגדלה לחיי בטלה וסמיכות לשולחן השנוררַי. צעירים שלא ילכו לעבוד, שלא ילכו לצבא, שיעשו ילדים ללא תיכנון, ויגדלו את הדור הבא, שגם הוא יידחק אל מתחת לקו העוני.

אי אפשר שלא לראות ולחוש את העוצמה והכוח שמרכז בידו אדם אחד. הרב.

בהינף יד ביכולתו להוציא את כל עדת סוגדיו, עשרות אלפי (ואולי יותר) אל הרחוב, להפגין, לשרוף ולנתץ את כל סימלי החילוניות, או להשפיע על הבחירות, להצביע כאיש אחד עבור המועמדים שלהם, עבור אינטרסים שלהם, עבור כסף לישיבות. וגרוע מזה, היכולת שלהם באותה כנסת, לשלוח את הילדים שלי ושלך למלחמות קודש על אדמה ואבנים. מדהים ומפחיד...

יום יום בצעידתי היומית בשעות אחר הצהרים, אני עובר בשטחי האבוקדו. יום יום אני רואה אותם מתנופפים שם זה ליד זה ברוח. שני דגלים. בלי ל"הפריע" אחד לשני.

האחד בגאון, צהוב ורענן, על מקל במבוק, דיגלו של אדוננו, מורנו, ורבנו.

השני, במרחק מה לידו, דיגלה המוזנח של מדינת היהודים. קרוע ובלוי, זכר מרופט לאיזשהו טקס זיכרון לילי לא חשוב בתחילת חודש אייר. טקס שמאוד מאוד ריגש אותנו... ואני חושב לעצמי, איך התעצבנו למשמע השירים הנוגים, וההקראות הנוגות, ולמראה הדמעות. ואיך נשבענו ל"מגש הכסף" שעליו ניתנה לנו המדינה, ש"לא עוד". ואיך הכרזנו שנזכור את אלה "שציוו לנו את החיים...". ואיך ייסרנו עצמנו בשוטים "על הבושה"... ואיך התחלחלנו למחשבה שמישהו יעיז לנעוץ את הדגל הירוק-אדום-שחור על חורבות הושא. ואיך תהינו אם אנחנו ראויים, או לא ראויים לגודל הקורבן... והיו שם עוד כהנה וכהנה ביטויים של חרדת קודש כאלה ואחרים... אבל מה זה חשוב, כי באמת מה נשאר מכל זה... מצבה נטושה למעצבה ודגל כחול לבן קרוע ברוח..

שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, יהודית אפרת, לינט חורש, איילת מאירוביץ, עדנה לקח, דוד דוידוביץ, אליעזר גוטמן, ישי קציר, יונת מולכו.

1. אולפן (בהשתתפות רחל יפה, זכריני, נאווה, קרן שחר).

3. איסוף ומכירת גרוטאות מתכת (בהשתתפות דרור שמעוני).

1. צויינה חשיבות קיום האולפן כחלק מן המעשה הציוני. רחל מסרה פרטים על הלוגיסטיקה של מילוי האולפן. נסקרו הצעדים שננקטו על מנת להבטיח מספר תלמידים מינימאלי המאפשר קיום יעיל של האולפן, לרבות משלוח מכתבים בנדון אל הגורמים עמם אנו קשורים בנושא.

סוכם שאם לא תימצא מצבת תלמידים סבירה לקראת מועד פתיחת האולפן הבא, יוחזר הנושא לדיון וקבלת החלטות.

2. איילת מסרה רשימה מעודכנת. הרשימה (כפי שפורסמה כבר ב"ברמה") אושרה.

3. דרור שמעוני העלה בפני המזכירות טענתו שנושא איסוף ומכירת גרוטאות מתכת, אינו מוסדר באופן ראוי. המזכירות הטילה על דניאל פרי לגבש, בתיאום עם אבנר אחיטוב, נוהל איסוף ומכירת גרוטאות מתכת שבשטח הקיבוץ, לרבות מינוי מי שמוסמך לעסוק בכך.

4. אושררה המלצת הנהלת מש"א להקמת צוות שיעסוק בעידכון ההחלטות בדבר הזכאות לשיכון. הצוות מונה את ממלאי התפקידים: אודי (כמזכיר) אבנר (כמנהל כלכלי) דניאל (כמרכז משק ושירותים וכמרכז ועדת התכנון והבנייה). בנוסף אליהם: דורון קפולניק (מרכז ו. שכון), שחר בר-אב, עידו רודוי, עמית זית. המזכירות היפנתה בקשה למש"א, לצרף לצוות חבר/ה (צעיר/ה) נוסף/ת.

5. הוחלט שלגזבר יהיה שיקול דעת להחליט – בתיאום עם מרכז/ת ועדת נוער – על מקרים בהם יסגרו תקציבים בלתי פעילים של בנים השוהים תקופה ארוכה מחוץ לקיבוץ (בתוך או מעבר ל"מסלול צעירים"). קניות/חיובים של בנים אלה ייעשו במידת הצורך באמצעות התקציב האישי של הוריהם.

6. הוחלט שעל החיילים להעביר את תלושי המשכורת הצבאית לביקורת הנה"ח. קבלת התקציב האישי מהקיבוץ מותנית בהעברת התלוש של המשכורת הצבאית כנ"ל. מכתבי הסבר מפורטים יומצאו לכל החיילים.

7. ציוד בסיסי לצעירים: היום ניתן ציוד כזה (ציוד בעין) "פעם ראשונה" לבן היוצא מחברת ילדים. ציוד זה נשאר בבעלות הקיבוץ, ועל הבן להחזירו בתום מסלול צעירים, או מוקדם יותר אם עזב את הקיבוץ. "פעם שנייה" ניתן "סל ציוד" (סכום כספי) לבן המגיע לגיל 30 (או מוקדם יותר במקרה של נישואין).

המעקב אחר הציוד הניתן בפעם הראשונה, לרבות החזרות ומשיכות עקב יציאה ללימודים/חופשות ... הוא מסובך, והאחסנה כרוכה בנזקים.

לכן הוחלט לבדוק עם ועדת צעירים מתן "הסל" פעם אחת ולתמיד, לבן היוצא מחברת ילדים, שיהיה זכאי לרכוש איזה פריטי ציוד שהוא רוצה, במועד המתאים לו.

פְּרוּשִׂים מֵעָלֵינוּ נוֹסְעִים הַשָּׁמַיִם

נעמי יפה וצוות החינוך

כאן בונים!!!!

הקיץ בעיצומו כמו גם המעברים מבית לבית.

אנחנו ממשיכים בהשקעות הגדולות, וכעת הגיע תור בניית הממ"ד בגנון שקמה ולאחריו בפעוטון רותם.

על מנת לבנות את הממ"דים בביטחה, מתכוונים במחלקת הבניין לסגור את איזור הבנייה.

הגישה אל שורת בתי הילדים המערביים: בית התינוקות, גנון שקמה, גן שיבולת, בית ורד ובית ראשית- תיחסם מצד מערב.

הורים אנא שימו לב!!! האיזור עלול להיות מסוכן!!

אל תאפשרו לילדיכם לעבור לבד במהלך הבנייה, והראו להם דרכים חילופיות על מנת להגיע בביטחה לבית הילדים.

עיזרו לנו לעבור את הבנייה החשובה הזאת בשלום.

תודה מראש על שיתוף הפעולה.

בעקבות המעבר לתוכנת ניהול חדשה במוסדות הקיבוץ בכלל, ובהנה"ח ובקופת בית בפרט, יחולו מספר שינויים:

א. דו"ח התקציב לחודש יולי יחולק לקראת סוף חודש אוגוסט ולא באמצע החודש כמקובל.

ב. דו"ח התקציב יהיה שונה בצורתו מהדו"ח הקודם ובשלב ראשון יהיה פחות מפורט.

אנחנו נבצע שינויים נוספים במהלך חודש אוגוסט, לאחר הוצאת הדו"ח לחודש יולי, בהתאם לתגובות של החברים.

נודה לחברים על סובלנות וסבלנות בתקווה לשפר ולהשתפר.

מובאת בזאת לידיעת החברים רשימת המשתלמים לשנה הקרובה כפי שאושרה בהנהלת מש"א ובהנהלת הקהילה.

שחר צור – ראיית חשבון - שנה שלישית ואחרונה.

מירה גלעד – יעוץ חינוכי – שנה שניה ואחרונה.

איתי שלם – עבודה סוציאלית – שנה שניה ואחרונה.

ישראל עוזרי – מינהל עסקים – שנה שניה מתוך שלוש.

מפלגת העבודה – שינויים בנוהל תשלום המס המפלגתי

זה עתה עברנו מערכת פריימריס סוערת, שהבהירה מחדש את חשיבות חברותנו (מרבית חברי ר"י) במפלגת העבודה. והנה, בבואנו לבצע את חידוש החברות נתקלנו בבעייה חדשה אותה בכוונתי להציג להלן.

כידוע, קיבלנו לפני שנים רבות החלטה לממן ע"י הקיבוץ את החברות בכל המפלגות והחלטה זאת אושרה ואוששה מספר פעמים, כלגיטימית גם ע"י מוסדות המפלגה. לאחרונה, כתוצאה מסיכסוכים פנימיים, הוגשו תלונות לגבי הנוהל ליועץ המשפטי לממשלה, והנ"ל פסק את פסיקתו המחייבת אותנו לשינויים בנדון.

הכוונה לכך, שהיועץ מחייב חיוב אישי של כל חבר מפלגה בתקציבו האישי, ומאידך אינו מאפשר לפצות את החבר ע"י מתן תוספת נקודתית מול החיוב.

ברור שלפנינו מקרה מובהק של "הרדמות בשמירה", מאחר והחוק כן מאפשר לבני משפחה לשלם עבור קרוביהם מדרגה ראשונה, ואילו אנחנו, למרות היותנו רשות כלכלית משותפת מנועים מכך.

אין ספק שהטיעון שלנו צודק עקרונית, אך עקב חששם של הפוליטיקאים לטפל בנדון, הצעתי לאודי את הנוסחה הבאה:

א. חברי המפלגה יחוייבו בסך - 50 ₪ בתקציבם (קטן עלינו ...)

ב. רמת יוחנן תגדיל לכלל החברים את התקציב ב- 50 ₪, ללא קשר להיותם חברים במפלגה כלשהי.

ג. הסידור שלמעלה הוא כמובן סידור מותנה, שכן אם יחליט ציבור גדול שלא להסכים לחיוב, יתבטל מאליו גם הזיכוי לכלל החברים.

ד. הסברים נוספים ניתן כמובן לקבל דרכי, כאשר אפנה אישית לכל אחד ואחת.

לקהילת רמת יוחנן ולאודי מנהל הקהילה, למשפחתי היקרה, ליוזמת האירוע, בתי איה עזריאלנט ובן זוגה שלמה.

לעורך התערוכה ומזמין האורחים בני דני רפפורט, לנכדי יואב, תמה, יונתן ולילי, אשר צילמו סרט לכבוד האירוע. ובייחוד הנינים אילן ונעמי, שירה, שמטפלת בי במסירות, אורחים נכבדים חברי מרמת יוחנן.

ציון יום הולדתי משמש עילה לפגישה והעלאת זיכרונות.

אינני הבוגר ברמת יוחנן, יש בוגרים ממני הקרובים למאה. אבל כיום אני הבוגר מהדור השני.

אפתח בדברי רחל המשוררת "כמו על הר הזיתים אעפיל לעלות וקברות מעברי נתיבי"

אזכור את אלה שכבר אינם אתנו: ראובן 1917-1919, אליהו 1889-1954, ממינה שרה רפפורט לבית גלב 1890-1980, לאה כרמלית 1920-1984 זוגתי ואם ילדי, אסתר וצבי המרמן, גבריאל גברוש ובנו בועז, אלעזר, משה כרמלי, חיים וזהבה כרמלי, שרה ויצחק, חזי, נחה, רוחמה, אברהם בארי וטניה חזק, שלמה שנטל, גניה ועזריאל עזריאלנט, כיתתי מבית אלפא, כיתתי מדגניה ורבים ממכרי.

"אל מלא רחמים שוכן במרומים, השמים שמים לאדוני והארץ לכל יושביה, כי לא מתים יהללו יה ולא כל יושבי דומא. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים."

אני מלא אהבה לכל הברואים, וכנראה שאני מקרין אותה. כל מי שפגשתי בחיי הגדיר אותי כאחד משלנו.

עוד זכור לי מקרה, לפני הרבה שנים, בתחנת האוטובוס באלונים, השייח' ערב רזוויה ירד מהאוטובוס ופנה אלי: "אני צריך לעבור בשטח שלכם, תלווה אותי בבקשה עד לגבול". כמובן שנעניתי לו, הוא לא פחד מהאקדח שלי, ואני לא פחדתי מהשברייה שלו.

כאשר עבדתי בבניין, הדרוזים נתנו לי את השם "רפאיל אבו דן". בתור מנהל העבודה לא קראו לי ראיס, קראו לי מועלם.

טיילתי בוול סטריט בניו יורק, ניגשה אלי צעירה אמריקנית ושאלה איפה פיין סטרייט.

רוב המטפלות בחמדת אבות, אמרו לי בהזדמנות זו או אחרת: אני אוהבת אותך.

זה די מחמיא לי, אבל יש לי בקשה: אל תקנאו זו בזו. בלב השבור שלי יש די מקום לכולם.

אני מודה בזאת לכל אלה שטרחו באירגון הערב הזה, ובראש וראשונה לזוהר אשד.

אני מודה למי שרצה לבוא ולא יכול בכלל השבת ואילוצים אחרים.

שנהנה כולנו. אם שכחתי מישהו זה בגלל הגיל. מי שלא ראה את מסיבת יום ההולדת לא ראה מסיבה מימיו.

ההתחממות הגלובלית נראית אולי בלתי אפשרית למיגור בכל זאת

20% מפליטות גז החממה העיקרי (פחמן דו חמצני CO²) נובעות מצריכת אנרגיה בבתים ומוסדות ו – 25% כתוצאה משימוש במכוניות.

6. השקיעו במוצרים חסכוניים מבחינת צריכת האנרגיה שלהם (מקררים, מכונות כביסה,

7. כבו מכשירי חשמל כמו מחשב וטלוויזיה באמצעות כפתור הכיבוי ולא באמצעות שלט

8. שיתלו עצים חדשים, והגנו על הקיימים – עץ סופג כ- 1000 ק"ג co²בחייו.

9. מחזרו והרבה – עיתונים, בקבוקים, סוללות, וכל העלונים המיותרים שאתם מקבלים

10. החליפו נורות – החלפת נורה רגילה בנורות פלורסצנט היא חסכונית פי 5, ואורך חייה

12. חיסכו במים חמים – חימום מים דורש אנרגיה רבה. השתמשו בתוכניות כביסה של 40

14. צעדו ברגל, סעו באופניים, השתמשו בתחבורה ציבורית, או תשתדלו לנסוע יחד ברכב

15. השתמשו בתקשורת אלקטרונית והפחיתו בנייר מודפס.

16. טפלו ברכב שלכם באופן סדיר – מנוע מכוון ולחץ אוויר תקין יחסכו 3% מצריכת

17. קנו מחנויות מקומיות, ולא במרכזי קניות מחוץ לעיר.

19. קנו מזון אורגני עונתי, המגודל ככל הניתן קרוב לאזורכם.

20. צמצמו את השימוש בשקיות ניילון בעת קניותיכם - לשקיות ניילון לוקח כ- 1,000 שנה

21. קנו נייר ממוחזר כשניתן (נייר טואלט, מחברות, מגבות נייר ועוד)

22. השפיעו על נציגים פוליטיים לפעול על מנת לצמצם פליטות גזי חממה.

עלון מס 1571 כ"ו באב תשס"ז 10.8.07

1. מכירת שטחי אבוקדו של קיבוץ רמת יוחנן לאוצר בי"ד של העיר בני ברק

2. על שמיטה והר סיני

3. התברר לי במקרה היום

4. זה נשמע נחמד

5. לא להיכנס לשום דיון

6. הקץ לשיגעון הקלריקאלי

7. חילוני במוצהר

8. על שני דגלים

9. פרוטוקול ועד הנהלה

10. שִׂפְתֵי רְגָבִים

11. כאן בונים

12. דו"חות תקציביים – יולי 2007

13. ממשאבי אנוש

14. מפלגת העבודה – שינויים בנוהל תשלום המס המפלגתי

יוסי זמיר

זה נשמע נחמד