עלון מס 1569 י

אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש

את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך..."

אהבה

היה בוקר עמוס מאוד במרפאה המקומית, בשעה 08:30 לערך. איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאוד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00.

התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן, ואמרתי לו שיישב וימתין כי הרופא המטפל בו עסוק מאוד, ותעבור לפחות שעה עד שהוא יתפנה.

ראיתי שהאיש הסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי.

הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע, נראה היה שהוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי מחדש.

תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו: "לאן אתה ממהר, יש לך פגישה חשובה?"

האיש ענה: "לא, אני צריך ללכת לראות את אשתי, הנמצאת במחלקה סיעודית בבית החולים, ולאכול איתה ארוחת בוקר."

שאלתי: "מה מחלת אשתך?" והוא ענה: "היא מאושפזת כבר מספר שנים, היא חולה במחלת האלצהיימר". .

בתום הטיפול שאלתי אותו אם אשתו תדאג מאוד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי: "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה איתה כבר חמש שנים, היא לא מזהה איש, גם לא אותי."

התפלאתי מאוד ושאלתי אותו: "אתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה איתה, ואינה יודעת מי אתה?"

האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר: "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא, ומה היא הייתה." והוא יצא מהמרפאה לדרכו. .

בשנים האחרונות אנו מאיצים פיתוחם של ענפים קיימים וחדשים. (בצד פלרם גם "תיבולים" ונדל"ן מניב וגם איחוד פעילויות חקלאיות מרכזיות...).

עכשיו בא המנהל הכלכלי ומבקש "להחזיר עטרה ליושנה", ולהגביר השקעותינו ב"חקלאות הישנה", וכבר נטענו זה עתה מטע אפרסמונים חדש בדמון.

כיוון זה נראה לי בהחלט, ובמסגרתו אני מבקש לשקול גם נטיעה מחודשת של הכרם.

אינני בקי בתחשיבי הכדאיות הכלכלית, אבל נראה לי שיכולה להיות לדבר תרומה חברתית חשובה. הכיצד?

הנה אנו עומדים בפתחו של ט"ו באב שבו, כך מסופר במקורותינו, היו בנות ירושלים "חולות בכרמים".

הצירוף הזה של "חולות בכרמים", מאוד מסקרן אותי. ראשית, באיזו מחלה בדיוק מדובר, האם היא ברת מרפא, ומהי ארוכתה?

ושנית, מדוע דווקא "בכרמים"? ולא ברפת או בגד"ש או בלול הפיטום למשל?

החלטתי להתעמק מעט בנושא. תיקצר היריעה לפרט כל מימצאי, אבל אומר מיד: מתברר שאין לקרוא כאן "חולות" אלא דווקא "מחוללות".

ובהקשר זה, אנו מבחינים בין "מחול" ו"ריקוד" ו"פיזוז" ואפילו "כירכור" (כגון דוד המלך שכירכר לפני ארון הברית), ועוד. שוב, "תיקצר" היריעה מלאבחן בין כל אלה, רק אומר שאכן, מצורתו של הריקוד בלבד, אתה יכול ללמוד על זוגתך לעתיד יותר מה שיוכל לספר לך כל שדכן. שהרי הריקוד הוא השילוב האולטימטיבי שבין הגוף והנשמה והנפש, והוא בבואתם המהימנה ביותר. ובכן הנה מספר "טיפים" לשימושכם המושכל:

# אלו הבנות המחוללות במעגלים, הרי הן כמו נעות מסביב לחפץ מסויים. מכאן תסיק מיד שאישה זו משובחת היא, שכן אתה תזכה להיות מרכז עולמה.

# ואלו המחוללות בחצי גורן, סכנה! הן משאירות אופציות פתוחות וכמו פוזלות לצדדין.

# ישנן הרוקדות בשורות, אף מאלה תירחק אם אינך חזק במיוחד. אלה הרי יהיו יותר "כנגדך" מאשר כ"עזר".

# וישנן הרוקדות בזוגות, זו עם זו ר"ל. שומר נפשו ירחק ... ודי לחכימא ...

# והמפזזות לבדן – אלה העצמאיות. כיבושן מצריך אנרגיות כה גבוהות עד שאם בכלל תצליח לכובשן, ממילא לא ייוותרו לך כוחות ליהנות מכיבושך.

אבל בעיקר עליך להבחין היטב בין "קיפוץ – עוקר שתי רגליו באחת, ובין ריקוד – עוקר אחת ומניח אחת" (ירושלמי, ביצה, פרק ה'). שאלה המקפצצות, אינן נטועות כלל בהוויות העולם הזה, ומרק יומך (תרתי משמע) יהיה תמיד קר, אם בכלל תזכה לקבל אותו.

עד כאן בעניין "חולות" ונראה לי שבמסגרת מצומצמת זו, כבר בורר העניין כדבעי.

בזאת התלבטתי רבות. תחילה חשבתי שלא בענבים ממש מדובר אלא בתוצאתם – הוא היין המשמח לבב אנוש. משמע, שהכרם של אז, אינו אלא הפאב של ימינו. שהבחורים והעלמות נזקקים להערות קצת שיכר אל קירבם, על מנת להסיר עכבותיהם ולקרבם זה אל זה. אלא שאם כך הדבר, ניתן היה גם לומר "חולות ביקב", וכידוע אין במקורותינו אמירה לבטלה. חוץ מזה, פירוש זה נראה לי ארצי מדי ומחוסר רוחניות.

הפכתי והפכתי, ולפתע נזכרתי בידידי הטוב מוישה גרטל, שלימדני בנעורי סודו המיוחד של אשכול ענבים.

"ראה את הבריות (כך גרטל, בהסבה לעברית תקנית) כיצד הם אוחזים בגבעולו של אשכול ענבים בין אצבע ואגודל, והם מסובבים ומסבסבים אותו, ופולים מתוכו תחילה את ה"הילולים", הכדורים הגדולים, והתפוחים, והבשלים, והמתוקים, ולאט לאט הם יורדים מדרגות, ואחרונים הם מכניסים אל פיהם דווקא את אלה הקטנים, והמצומקים, והחמוצים, והבאושים, ומסיימים עם טעם של נאחס בפה. והרי היה עליהם לעשות את ההיפך הגמור".

נדמה לי שבזאת פוצחה הקושיה. כל משך חיינו הרי הם כאשכול ענבים הזה, שצרורים בהם בחופן אחד שמחות ומתיקויות, בצד צרות ומרורים.

יש בינינו שעם השנים רק הולכים ומצטמקים ומתחמצים ומתמרמרים, ויש שדווקא מתבהרים ובשלים ומתמתקים.

ומכאן נלמד דרך גבר בעלמה. בפוגשך בה, מיד תגיש לה אשכול ענבים. ממנהגה בו תלמד מיד כיצד תתנהל זוגיותכם. אם תלך ותשתבח עם השנים – או תחמץ ותבאש חלילה.

יכולנו לגלגל בסוגיה חשובה זו עוד כהנה וכהנה, וכבר נגמרה היריעה.

אינני בטוח אם סוף חיבורי אכן מתקשר היטב עם ראשיתו, לכן הארכתי במקצת, בתקווה שגם אתם כבר שכחתם מהיכן התחלנו. .

ימים חמים ולחים, צפופים ורועשים עוברים עלינו. הקיץ, על כל מרכיביו הטובים והלא כל כך, פה... אשרינו.

יש מי שסובל בשקט, ויש מי שדווקא רווה נחת מקולות ילדינו הרבים ואורחינו הרבים, וכל יתר המתארחים הבאים לחלוק עמנו את צל קורתנו, ממלאים את חיינו בקולות וצהלולים, קול החיים... אשרינו.

וכרגיל, המקום שבו "סיר הלחץ" מורגש יותר מכל - חדר האוכל. מהומה רבתי מרוב סועדים... ואנו בין הקיבוצים שיכולים לתת, וברוחב לב... אשרינו.

ילדי בית ראשית "עוטפים" באהבה את ילדי קיבוץ מפלסים, שבאו לנפוש ולנוח קצת מהקאסמים. הגיעו אלינו 14 בנות, עם מלווים. בהתחלה הייתה קצת אכזבה, איפה הבנים? אבל מהר מאוד כולם השתלבו בפעילויות החופש השונות. הם בילו בבריכה, ניפגשו למשחקים שונים ו"על האש", היו פעילויות יצירה בחומר, באבן, וגם להיכרות, "משהו לנשמה..." כמו ששירית אומרת. והיה גם באולינג, והיה אירוח במשפחות, והכנות קדחתניות לערב "כוכב נולד". החיבור שנוצר בין הילדים היה מקסים, כייף היה לראות איך הילדים שלנו נפתחים אל הילדים ממפלסים, הנתינה והפעילות המשותפת עשתה טוב לאלה ולאלה גם יחד. הילדים סיפרו על חייהם, על הלחץ של ה"צבע אדום" והצורך להיות תמיד בקירבת המרחבים המוגנים, על חוסר השקט הנפשי, אבל, כמו שהם אומרים: "מתרגלים, וזה נעשה חלק מהחיים". מאידך, מספרת מטפלת מלווה: "שזו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן, שיש לה את השקט הנפשי והיכולת לישון כל הלילה רצוף ללא הפרעות".

כולנו מקווים ומאחלים להם שלא ירחק היום וגם להם יגיעו השקט והשלווה. אמן!

אורחים אחרים הם חניכי ביה"ס שלנו לרכיבה. מספרת יפעת רון:

ב - 15.07.07 נפתח בביה"ס לרכיבה שלנו קורס מדריכי רכיבה מערבית, שיתקיים לאורך ארבעה שבועות.

הקורס הוא של ביה"ס למאמנים ולמדריכים – מכון ווינגייט, הוא קשה ומאתגר ונחשב לטוב ביותר בארץ כיום.

מי שמסיים אותו בהצלחה מקבל תעודת מדריך מוסמך ממכון וינגייט.

הקורס קיים כבר 11 שנים, וזו הפעם השלישית שהוא מתקיים אצלנו, ואפשר כבר לומר שזו מסורת.

החניכים מגיעים מכל הארץ, מצופר שבערבה ועד כורזים שבגליל, והוא מונה השנה 36 משתתפים, ביניהם, משלנו, גם דור ברבר ושהם ספיח, ועוד שניים מנבחרת החווה: אבישג דרור ומתן אמון.

התלמידים לנים באולפן, לומדים את החומר העיוני באולפן ובפאב, ומתרגלים את הרכיבה, ההדרכה והטיפול בסוסים באורווה.

המשכימים יוכלו לראות את התכונה במגרשים כבר משעה שש עד שמונה בבוקר, והשאר יוכלו להתרשם מהרוכבים, בין שבע לתשע בערב.

גולת הכותרת יהיה אירוע הסיום של הקורס ב – 09.08.07, בו יועלו מופעי רכיבה, ועליו תצא הודעה והזמנה נפרדת. כתבה מלאה מובטחת עם שוך הסערה.

אני מנסה לכתוב לפי סדר, את הדברים החשובים בעיני ובאיזה זמן.

הדבר הראשון שנראה לי חשוב – שנפסיק לפחד מאפשרות של שינוי כלשהו. נראה לי שכך נוכל, כמערכת חברתית, לקבל החלטות שיפגעו בנו במינימום האפשרי. נוכל לדון על הדברים החשובים לנו, שיכללו בכל דרך שנחליט לחיות בה. למשל – פערי משכורות.

נראה לי חשוב שנעודד את ילדינו מגיל צעיר לצאת ולהתנסות בהתפרנסות עצמאית, (אני מרגישה עד היום נכות מסויימת בגלל שאינני יודעת האם אני מסוגלת לפרנס את עצמי ומשפחתי באופן עצמאי).

הדבר הבא שנראה לי חשוב מאוד לעשות זה לקיים פגישות עם נציגים מהציבור ומההנהלה של קיבוצים שעברו שינויים. לשמוע, לשאול ולראות התפתחויות.

נראה לי חשוב מאוד שבדף התקציב שאנחנו מקבלים יוכנסו גם מספרים על מיסים ותשלומים שונים, כמו שירות במחסן ובמכבסה, בחדר האוכל, ובכל מקום אחר שבו אנחנו מקבלים שירות. משלמים ומקבלים את זה כמובן מאליו, אין לנו בכלל מחשבה או הירהור על שום דבר, כי הכל קיים מאז ומתמיד, והכל מגיע, ולמה שנעסיק את עצמנו בשאלה איך. יותר מדי נוח לנו. בעיני זה לא בריא.

אני חושבת שכדאי שנזכור שההפרטה הראשונה הייתה עם העברת הילדים הביתה, ומי שבוחר להעמיד את עניין ההפרטה כעניין של "כסף", "חוסר ערכים", והתפרקות מכל ערך במקום שנעשים שינויים, כדאי שיירגע קצת.

כי אם זה נכון, הרי שכל אחד מאיתנו כפרט, אין בו שום דבר, הוא רק ניזון ממה שהמנהיגים מזינים אותו. (לצערי אנשי "הזרם השיתופי" העמידו כך את הדברים עד כדי ניסיון בוטה לפגוע בלגיטימציה של אנשים שנבחרו לתפקיד מסויים והעלו מחשבות שונות בקשר לחיינו).

ואם אנחנו מדברים על "כבוד האדם", שזהו דבר בעל ערך שחברתנו מאמצת, האם הראייה הנ"ל של הפרט, מתיישבת עם מתן כבוד לאדם?

האם השימוש שלנו במילה "טפילים" מתיישבת עם כבוד לאדם?

יהיו כאלו שיראו במה שאני כותבת ניסיון לקעקע את כל מה שיש. זה כמובן לא נכון. האם קיים מקום או מצב שבו יש הכל?

יש מחיר לצורת ואורח החיים שלנו, ואולי אפילו קשה בשביל הפרט, וגם למוסדות. הגישה של "מגיע לי" היא הרסנית.

הפרשה האחרונה של הבתים החדשים, כאילו נלחמנו פה על צדק, כולנו גוייסנו. אני אגיד דבר שירגיז: אני בטוחה ששני הצדדים יכולים בכספם לסדר להם את ביתם, שיהיה להם נוח ויענו על הצרכים שלהם. המחשבה הזאת, שהם נלחמים על איזה צדק שכולנו צריכים לעסוק בו נראית לי לא נחוצה ולא בריאה.

ובעצם נראה לי, שמה שנשאר מיוחד אצלנו זה התקציב השווה, במקום הפערים המסלידים שקיימים בחוץ, ופגיעה בחלשים.

אני בטוחה ששינויים מסויימים אמורים לפתוח פתח להרבה אנשים להכיר בערך עצמם, שימוש ביכולותיהם, ופחות תרדמה בתוך המערכת הקיימת.

לי זה נראה חשוב, לפרט ולכלל. אני מקבלת מאוד את תיאור הדברים כפי שנתי עשה באחת ה"ברמות" האחרונות. אני חושבת שביחד עם ההתנהלות שלנו, הכלכלית והחברתית, חברים רבים לא מזניחים את ההתנהלות הפרטית שלהם, בדמות של קרנות שונות להבטחת העתיד שלהם ושל ילדיהם. זה נראה לי בריא וחכם מאוד. אני מוכרחה להגיד שלדעתי בשנים האחרונות ההתנהלות הכלכלית והחברתית שלנו היא חכמה, וכולנו חיים את התוצאות.

ולעומת זאת, אינני יכולה לשכוח כדוגמא קשה, את העמידה על ה"ערכים" בעבודת המיון במדגריה. כל יום של מיון מיכה היה צריך להסתמך על הערכים שהתחבאו בתוכנו: אם באנו למיון, אם לא באנו, אם מיינו נכון – עם ניסיון של תורנות אחת בשבועיים, ואם מיינו לא נכון.

ואת זה היה צריך לשלוח בזמן מסויים. העיקר שהוחלט להמשיך להסתמך על ההתנדבות.

בדיונים שלנו על חיינו, צריך להתרחק משימוש במושגים כאלו שהם ודאיים, כאילו כולם מכילים בתוכם את אותו התוכן. לדעתי זה מוביל למסקנות לא נכונות.

לפני הכל, ואחרי הכל, נראה לי שאנחנו חייבים לזכור שככל חברה גם חברתנו חייבת לענות לצרכים מיוחדים שקיימים בכל מקום ובכל צורת חיים.

איך אפשר להסביר את זה שהשירות המכובד והטוב ביותר נתן לנו בחדר האוכל ע"י טבחים, מנקים, ועובדים שהם לא חברים?

יש דבר נוסף מובנה בחברתנו, שלדעתי לא מתיישב עם גישה הומניסטית. זה עניין מיון האנשים בקבלה לחברות.

אני לא מבינה מדוע ישובים שונים מאמצים את המיון הזה, כאילו יש בו משהו נעלה בעל ערך. אם אפשר לוותר על זה, או לא, אני לא יודעת. מאוד הייתי רוצה שנלך לקראת חיים בחברה שלא מעמיסה על עצמה יותר ערכים – ממה שנחוץ.

לדעתי הערכים קיימים בכל אחד כפרט, מזה נבנית החברה. מתן החשיבות לדברים שונים הוא עניין של פרט זה או אחר, וזה דורש מתן מרחב לאחריות של הפרט. .

נוכחים : אילת מאירוביץ, דניאל פרי, עידו רודוי,

אודי פלד, עוז אלניר, נתי אבן דר, יגאל פינגרמן,

רותה יריב, אבנר אחיטוב, אמיר סלייפר , שי מיכאל.

עידו סקר את פעילות החברה בחצי השנה האחרונה. הפעילויות העיקריות הן:

סיום בניית האתר במגדל העמק והשכרת כל המבנים ושטחי האיחסון. השוכר העיקרי הינו קואופרטיב התחבורה האיזורי.
מכירת האתר בקרית טבעון, שנקנה לפני שנה, ליזם אחר (ברווח נאה).

כמו כן עידו מסר בפירוט על מספר פרוייקטים שנמצאים ב"קנה" ועל המגעים להפוך לחברה בורסאית.

סוכם : נותנים אור ירוק להמשיך במשא ומתן להפוך לחברה בורסאית.

נערך דיון על פי הדף המצורף שאבנר הכין. נשמעו הערות על כך שנהפכנו למנהלי ענפים אך לא עובדים בהם, על הסיכונים והתנודות בחלק מהענפים, ועל הצורך ליצור עתודה ניהולית לטווח הארוך.

מאידך, הודגשו הריווחיות הגבוהה, התוצאות המקצועיות היפות, והעובדה שכאן מדובר בעסקים, ואותם אנו מנהלים בביטחון.

סוכם: ייעשה מאמץ מתמשך להרחבת כל הענפים, תוך ניצול אפשרויות והזדמנויות שעולות מפעם לפעם.

דיווחים שונים:
פלרם – הפתיחה הרשמית של מפעל PPI התקיימה בשבוע שעבר.
אולפן – יתכן שייסגר בקרוב עקב מיעוט משתתפים, ולכן נערכים לאלטרנטיבה תיפעולית.
מתקן לטיהור שפכים – יושלם בקרוב התיכנון העקרוני. הצד העיסקי עדיין לא נסגר וישנן מספר אלטרנטיבות. לא ברור אם מועד הבנייה יהיה ב- 2007 או ב- 2008.
אבוקדו – מתקיים משא ומתן למכירת הפרי לשוק המקומי בשנת השמיטה.
וידאו – נערכים דיונים כיצד להיערך עקב יציאתו של אוריין זית מהענף.

שְׂדֵה בָּר - נכתב לחנוכת חדר האוכל החדש בשדה בר

דיון בפיתוח חקלאות ברמת יוחנן יולי 2007

אבנר אחיטוב

הענפים החקלאיים ברמת יוחנן סבלו מריווחיות נמוכה בשנות ה- 90, עקב בעיות מים, כוח אדם ויחסי מחירים. בשלוש השנים האחרונות יש התאוששות בכל הארץ, וגם אצלנו. הענפים החקלאיים שלנו מגוונים: בעלי-חיים (רפת ולול) לשוק המקומי, ולכן "מוגנים" במיכסות ובהסכמים. המטעים, שיבולם ברובו מיועד ליצוא, ולכן מושפעים מתנודות המחירים בשוק העולמי. גידולי שדה, המיועדים גם לשוק המקומי וגם ליצוא, יכולים לשנות גידולים בזריזות ונהנים מהיתרון הזה.

באופן יחסי לקיבוצים אחרים, משקל החקלאות היחסי בהכנסות רמת יוחנן אינו גבוה. התוצאות המקצועיות בכל הענפים יפות, בשליש העליון של הליגות האיזוריות. מעל הממוצע האיזורי. יש לזכור ששני המשאבים העיקריים, שהם אדמה ומים, ניתנים כמעט בחינם. הענף היחיד שבו בוצעה הרחבה מהותית בשנים האחרונות הוא הרפת.

טבלה 1: סיכום של העברות מחקלאות לרמת יוחנן בשנים האחרונות (באלפי ₪):

שנה	2003	2004	2005	2006	2007
רווח לר"י	2,811	3,297	4,108	4,359	4,700
עבודת חברים	1,793	1,655	1,704	1,964	2,000
שונות	300	300	1,300	1,300	1,300
סה"כ	4,904	5,252	6,500	7,623	8,000

טבלה 2: העברות מחקלאות לקיבוץ לפי ענפים ב- 2006


ענפים חקלאיים	סה"כ חקלאות	גד"ש רא"ם	רפת זבולון	בקר	לול פטימים	מטע	פרדס
עבודת חברים	1,964	600	684	96	96	392	96
שכר עבודה	1,090	90	1,000
החזר הון			(560)
ארנונה ודמי חכירה	(203)	(155)	(10)	(10)	(4)	(16)	(8)
רווח ממים		70					11
ענפי עזר (מזה כ-20% רווח)	508	298	210
רווח של הענף	4,359	1,630	2,113	(39)	755	(267)	168
סה"כ העברות	7,239	2,533	3,437	47	847	109	267
משרות חברים בענף	16.5	4	5.5	1	1	4	1

מהטבלאות רואים שהענפים מעבירים רווח נאה (רווח נקי של פלרם ב- 2006, 18 מיליון ₪), תשואה נאה להון (קשה לחשב, אך רק ברפת ההון לא הופחת). לעומת זאת העברות בגין עבודה הינן רק כ- 10% מפלרם והיקף המשרות נמוך.

כוח אדם – הענפים אינם אטרקטיביים לעבודת חברים, והשכר האמיתי (שכר השוק) די נמוך.
מיכסות – ברפת יש מיכסות המגבילות הרחבה. בלול האינטגרציה די מלאה ויהיה קשה לשכנע להרחיב.
מים – יש להניח שמחירי מי מקורות יעלו, ושהמיכסה תוקטן.
סיכון – אין לדעת מתי תיהיינה שנים רזות.

גד"ש – רכישת (השכרת) חלקות נוספות; הרחבה על יד איחוד עם גורם נוסף.
רפת – איחוד עם יצרן נוסף. הקמת מפטמה.
לול – הקמת חווה חדשה (בוחנים אפשרות באיזור פרדס יוסף).
אבוקדו – לחזור ולנטוע אבוקדו במקום הזיתים. לאחד מינהלית עם הפרדס, או עם גורם חיצוני.
פרדס – להמשיך להרחיב בבית צפון.
מים – הקמת מאגר חדש, בשילוב עם מפעל הטיהור. הקמת מפעל מים איזורי.

דורון קפולניק

שיכון ברוחב לב...

מוועדת שיכון

"אין חדש תחת השמש" – השיכון היה ויהיה נושא קרוב ללב כולנו.

הצרכים גדלים כל יום, וכשהאפשרויות הקיבוציות גדלות גם הן, מתחילות דרישות ובקשות. לעתים קרובות נחשב נושא השיכון למטרה שלשמה יש המוכנים ל...

חלק ניכר מהיום שלנו אנו נמצאים בבית. אם הבית אינו מתאים, מספק, איכותי, או חס וחלילה מפריע ורועש, הרי שהשהות "בצל קורתנו" הופכת קשה. הקושי יכול להתבטא כמובן גם בתחומים אחרים. שיפור באיכות הדיור, בגודלו ובכמותו הוא המטרה המשפחתית, כשמטרת ועדת שיכון לתת מענה ברוחב לב.

כבר נאמר: "פעם...הסתדרו במקום קטן יותר ועם בתים יפים פחות ו... הכל היה בסדר!.... וכמובן שהיה מספיק מקום". הצרכים היום אינם הצרכים של פעם.

מטבח ופינת אוכל היו פעם? היום זה צורך. מקלחת/ות ושירותים הן הכרח. מכונות כביסה, מדיחי כלים וכו' הם נוחות ורצון אישי. מחשב/ים טלוויזיה/ות, הליכון כזה או אחר, לכולם יש היום מקום.

בבית קטן יש מעט ציוד וכשהבית גדל גדלים הרכיבים שמכניסים פנימה. לבית הקטן של פעם נוספו חדרי ילדים ופינת עבודה? ודאי שכן. לכל תקופה יש את סממניה ולכל חברה יש את דרישותיה. לכן, מטרתנו לתת מענה ברוחב לב.

אז מה יש? מדוע תמיד נראה כי זה לא ברוחב לב? האם באמת אין דיור מספק? האם באמת לא ניתן לכוון לסיפוק צרכים מלא? היכולת מוגבלת, הצרכים לא מצומצמים והרצונות לפעמים בלתי מתפשרים. כך מצטיירת החברה שלנו, למרות שמטרתנו לתת מענה ברוחב לב.

ועדת שיכון, שיוסי זמיר הוביל עד כה, תמשיך לספק לציבור שירות טוב ויעיל. חברי הוועדה: דינה כרמון, בועז שהם, ארז צוקרמן, אלברטו בן-בונן, ממשיכים למשוך וכצוות אנו רוצים שהציבור יוכל לפנות אל כל אחד מחברי הוועדה ו"לפתוח שולחן". באחריותנו לוודא שהמידע יהיה אמיתי ככול הניתן, פתוח, ובעיקר שקוף לצרכני ועדת שיכון.

קיץ 2007 מהווה נקודת התחלה לשיפוץ רחב ידיים ברחבי הקיבוץ. רוב רובם של דיירי השלישיות וחברים נוספים קיבלו הודעות אישור להתחיל לתכנן את "השיפוץ". בכוונתנו להגיע ומהר לשיפור משמעותי ברמת החיים. הרשימות הארוכות מכילות צרכי שיכון מורכבים, שאינם קלים למימוש. יש לדון בכל נושא רלוונטי בצורה פתוחה וישירה.

ועדת שיכון מתכוונת להכין מהלך שיאפשר מניעת לחצים מיותרים, ובעיקר למנוע את הרגשת הקיפוח שצצה כשאין המידע פתוח דיו. אנו מתעתדים לסיים את תוכנית השיפוצים לקיץ הקרוב בשבועיים הקרובים ואז נפנה לתיכנון התזוזות, שיתחילו עם סיום בניית השכונה החדשה בעוד כשנה וחצי.

שילוב המידע הנ"ל והצגתו השקופה יאפשר לנו לגדום את עוקצן של רוב בעיות השיכון כשמטרתנו לתת מענה ברוחב לב.

ההיבט האישי – הרבה שנים לא פעלתי בתחום הציבורי ופעמים רבות ניסיתי להתחמק מפעילות רישמית. פשוט לא הייתי פנוי לכך. לפני כחודשיים איילת פנתה אלי והחלטתי שהגיע הזמן. אולם:

"דווקא לוועדת שיכון?" "מדוע להתחיל בנושא כל כך טעון? כל כך כפוי טובה וכל כך בלתי מתפשר"? "מדוע לך להיכנס למילכוד כבר בתפקיד הראשון?" אלו הן חלק מהתגובות שכבר קיבלתי.

אז מה באג'נדה, מה הכיוון ומדוע אני חושב שיהיה אולי קצת אחרת. מרכזי השיכון בעבר מעולם לא היו אנשים תוקפניים וחסרי סבלנות. הרי רוב בקשות הציבור לגיטימיות. רוב הבעיות אמיתיות. מענה הדיור יכול לשחרר מצוקות.

גודל הדירה, מיקום הדירה, השכנים, החברים, הנספחים, כלבי השכונה וכלבי הבית – לכולם יש השפעה וכולם צריכים להיכנס למשוואה.

כבר אמרתי שהחלטנו שמטרתנו לתת ברוחב לב, אולם רק את מה שיש! .

והרי החדשות ועיקרן תחילה: יש שמועות עקשניות שמסתובבות באוויר, על מחשבות רציניות ביותר בחוגי "החלונות הגבוהים", על כוונה להביא את ערגת תושבי השכונות הצפוניות לאוויר נקי לידי הגשמה בעגלא בזמן קריב. ובמילים אחרות: להעביר (לאט לאט) את חוות לולי הפיטום דרומה, אל השטח שכונה בזמנו "פרדס יוסף". וזו אכן בשורה מרנינה. מרנינה עד כדי כך שהלכנו אל אריק אפרת, על מנת לשתף את החברים בשמחה. ועל מנת להגביר את השמחה בלב, נודע לנו, בין השאר, על עוד הצלחות מקצועיות של אריק וגרישה, עובדי לול הפיטום, שיש להם בהחלט בלעדיות על ההישגים האלה.

אנו מגדלים במחזור אחד בלול הפיטום, בו זמנית, 100,000 עופות בחמישה מיבנים. כ - 6.5 מידגרים בשנה (שנה אחת 6 מידגרים – שנה שנייה 7 מידגרים לחילופין). בסך הכל כ - 226 טון בשר במחזור גידול, שהם 1400 טון פטימים, שמוצאים עצמם בסוף הדרך מובלים בכלובים על המשאיות הענקיות, ומשם אל השחיטה ואל צלחתו של הצרכן האנין. וכל זה בשנה אחת בלבד.

הצוות מונה שני עובדים: אריק אפרת וגרישה מומבלט (שכיר). כיום אנחנו עובדים במסגרת האינטגרציה של מילועוף. זה אומר שאנחנו משכירים למילועוף את החווה. כל ההוצאות עליהם. אבל לא עובדים בחינם, אנחנו מקבלים מהם שכר עבודה + תשלום על השכרת המיבנים + רווחים נאים בסוף השנה (במידה ויש רווחים במילועוף).

האינטגרציה מספקת לנו את כל התשומות, וגם עבודות קבלניות כמו: קבלני משנה להכנת הלולים, קבלת אפרוחים, משלוחים והזרקות. המשלוחים מתבצעים ע"י מילועוף.

כשהפטם מגיע לגיל המגעיל, זאת אומרת שהוא מראה סימני מרד ברורים, וכוונה להראות עצמאות יתר, (וגם הצפיפות מתחילה לתת את אותותיה), זה אומר שהוא כבר בן 40 יום (!).

ומתחילים לדלל את האוכלוסייה. קודם את המנהיגים השמנים שזה כ - 10.000 עופות, ואחר כך את כל יתר העם בגיל 44 יום. עוד כ- 90.000

עופות בלילה אחד (כל החווה). (מי עוד זוכר את התורנויות של המשלוחים הארוכים, והמתישים, והמסריחים, לפני אי אלה שנים????)

הלול שלנו היה במקום ראשון באינטגרציה מתוך 42 חוות בשנת 2006. וגם ב- 2007, לאחר סיכום של חצי שנה, אנחנו ממשיכים להוביל במקום ראשון.

ויש גם פרמיה למי שמתאמץ ומשיג תוצאות מקצועיות טובות.

בשנת 2006 קיבלנו כ- 100.000 ₪ על נצילות מזון (יותר מכל משק אחר).

אחת הבעיות שלנו היא חוסר האפשרות להגדיל את החווה במקום הנוכחי. אנחנו מחפשים מקום לחווה חדשה, וזה, כאמור לעיל, אמור להביא תועלת רבה לתושבי שכונות הצפון שסובלים מה"שכנוּת", ונותן מקום לתקוות חדשות...

כיום אנחנו אחת החוות הקטנות באיזור. רוב המשקים כבר הגדילו את החוות! יש משקים שיש להם 180-200 אלף עופות במחזור, ויש משק אחד עם יותר מ- 300 אלף עופות. כדי להמשיך להיות ריווחיים חייבים להגדיל את כמות העופות!!

הרווח של הלול לשנת 2006 היה 750,000 ₪ (לאחר עבודה ופחת) ואני מקווה להמשיך את הריווחיות ברמה זו גם לשנת 2007.

הקיץ בעיצומו ואנו במערכת החינוך פועלים נמרצות להפעלת הילדים בימים חמים אלה. הילדים שוהים בקייטנת 5 כוכבים, עסוקים ,פעילים, מבלים, ומארחים קבוצות ילדים מקיבוצי הדרום וממקומות שונים - והכל בניצוח צוות המדריכים הנפלא, שדואג, מארגן ומזיע למען ילדינו.

במקביל, החלו המעברים בין בתי הילדים, שיסתיימו עם כניסת ילדי כיתות א' החדשים לבית תות, בסוף החודש.

הבוגרים משלבים את ימי העבודה בתוכנית החופש, וחלקם כבר עוזרים ליודל'ה ואלישע בקטיף הליצ'י.

בעקבות הכתבה האחרונה שפירסמתי ב"ברמה" בנושא לילות הקיץ, השוטטות והסכנות הכרוכות בכך,התחלנו במערכת החינוך לערוך סדנאות הסברה לבני הנוער בנושא סמים ,אלכוהול והתמכרויות בכלל.(גם ישיבה מול המחשב 5 שעות ביום זו התמכרות).

המפגשים נערכו בשיתוף עם בחור בשם יוסי –קיבוצניק ממגל, מכור נקי, שנגמל מסמים קשים לאחר 20 שנה של התמכרות מאסיבית, ועוסק היום בהסברה מטעם "אל-סם".

יוסי הסביר לילדים את משמעות שתיית האלכוהול והנזקים הנגרמים מכך.

בהרצאה השניה שערך יוסי הוא סיפר בפני הילדים וההורים את סיפור חייו – סיפור קשה ונוגע ללב. הנוכחות הייתה מלאה, ואנו שמחים לגלות שאכן יש שיתוף פעולה עם ההורים .

"לצערנו אין מסיבות שאין בהן חלוקת אלכוהול. זו מגיפה במדינת ישראל: שעמום, חומריות, אלכוהול וסמים.

יש לנו את הזכות לבחור מה להכניס לגוף שלנו. ...אף אחד לא יודע לומר לאן הדברים האלו יובילו אותו, אף אחד לא יודע מראש, ואי אפשר לדעת מפעם אחת ,אבל זה מתחיל מפעם אחת... אל תנסה כי זה ממכר ... לא ידעתי לשמור על הגבולות שלי .. אל תגידו שלא ידעתם, אחרי שהכנסתם... תיקחו את האחריות לידיים שלכם...

עישון חשיש זו עבירה על החוק! הנזקים הם עצומים. זו פגיעה ישירה בתאי המוח שלעולם לא יתחדשו, הכבד שנהרס...

להיות מכור זה לא גורל! אני בחרתי את זה !אני בחרתי להיכנס לעולם הזה!

אני הייתי אחראי למצבי, לא לקחתי את זכות הבחירה ,לא היו לי גבולות..."

הסיסמה היא: חום,אהבה,תקשורת בריאה וגבולות ברורים.

הורים יקרים : אין צורך בהסברים,מסקנת הדברים היא שהשפה הטובה ביותר כדי להשפיע היא שפת הלב.

עלינו לאהוב את הילד, להעניק לו חום ולדבר איתו מתוך הלב, ואז, דברים היוצאים מתוך הלב בודאי יכנסו לתוך הלב... שבת-שלום! .

בסוף 2006 שכרנו מנהל ייצור אמריקאי בעל רקע וניסיון מתאים, ריצ'רד, ועליו הוטלה האחריות (תוך כדי לימוד והכרת תהליכי הייצור) יחד עם מח' משאבי אנוש, לגייס את העובדים לתפקידים השונים במפעל החדש: מיון, ראיונות, קבלה לעבודה, לימוד, אימון והדרכה.

בשלב זה עודכן הלו"ז לתחילת הרצה וייצור לחודש אפריל 2007 (לחוץ !) בעיקר בגלל הפיגור של "צפלין". בפנים הבניין (המחומם בגז ומחובר לזרם החשמל) עסקו בקדחתנות בצביעה בלבן של אולם הייצור, השלמת רשת החשמל, רשת המים, המתזים, מערכת קירור, מיזוג אוויר, הקמת מבנה המשרדים ותכולתו ועוד.

בחודש מרץ, לקראת הרכבת קו הייצור הראשון, נכנסה לפעולה המערכת המסייעת מפלרם ישראל. הגיע מהאחזקה צוות מקצוענים מנוסה, הציבו והרכיבו את קו הגליים מסינסינטי, מערכות ההזנה ומערכות נילוות נוספות, כל החיבורים לאספקות השונות (חשמל, מים וכו') מוכן להפעלה. גם המגרסה הגדולה הורכבה והוצבה במקומה. חיים קרש הצטרף כמנהל האחזקה של P.P.I , נכנסו להכנה והדרכה גם מנהלי מחלקות נוספים מפלרם, במטרה להטמיע את הידע והניסיון המצטברים בפלרם בתחום אבטחת איכות, קליטת מערכות ה- SAP , לוגיסטיקה, ניהול המלאי, ניהול ייצור ממוחשב ועוד. התחילו לעבוד מול "עמיתיהם" החדשים ולהדריכם.

אני נאלץ להימנע מלנקוב את כולם בשמותיהם, הן מפני שבאמת רבים המסייעים ו"תיקצר היריעה", והן מחשש שאשכח מישהו ואז "דמי בראשי".

במקביל לכל אלה זרמו פנימה משלוחים של חומרי גלם ותוספים, עד שמילאו את אולם ההחסנה. בהגיע חודש אפריל עלה המתח לשיאו. מכון התערובות עדיין לא הושלם, ואם לא די בכך עקב שגיאה של מנהל העבודה של "צפלין" נגרם נזק כבד למיקסר הקירור הגדול ונדרש זמן רב לתיקונו. (פרשה זו עדיין לא נסתיימה והוזמן מיקסר חליפי חדש). צוות אנשי אחזקה נוסף הגיע מפלרם, להרכבת וחיבור קו הייצור השני (גדול וארוך), ורק בסוף החודש מכון התערובות היה מוכן להרצה.

בינתיים בחוץ, עם בוא האביב, ניתן היה להשלים את העבודות שכפור החורף הפסיקן, ובעיקר ריבוד האספלט של כבישי הגישה, רחבות ההטענה והחנייה סביב הבניין. (תנאי לאישור איכלוס הבניין). לקראת סוף אפריל, מועד התחלת ההרצה של המכונות וכניסה לייצור, הופעלה ההיערכות וההתגייסות של "פלרם העולמית". הגיע דדה, ועמו חניכו ארז הטכנולוג של P.P.I , וכן מפעילי קווים ומכון תערובת, מומחים מישראל ומאנגליה.

ב - 4 למאי ניתן האות להרצה של קו האקסטרוזיה הראשון, קו הגליים, ובמקביל הרצת וייצור במכון התערובות.

תוך ימים ספורים, והתגברות על תקלות והתאמות מינוריות, נכנס קו 61 ללוחות גליים לייצור שוטף, ולמעשה מאז הוא מייצר באופן רצוף הזמנות לשוק, 6 ימים בשבוע, כאילו היה שם מאז ומעולם. זאת, בליווי מסור והדרכת מפעילי P.P.I ע"י אנשי פלרם מישראל ומאנגליה (במחזורים של חודש כל צוות). בכך תורם P.P.I. את חלקו ב"עונה הבוערת", להגדלת המכירות ואספקת הזמנות במועד, בארה"ב ובכלל קבוצת פלרם.

בראשית יוני הוחל בהרצת קו 61 ללוחות מוקצפים, קו בתפוקה גבוהה (1.5 טון /שעה) שגם למומחי פלרם היה צורך בלימוד והיכרות עמו. כבר ב- 6.6.07 הוא ייצר לוחות ראויים לשיווק (על פי הזמנות מלקוחות) ובמהלך החודש אושרו הדרישות ואיכויות המוצרים על פי ההסכם עם יצרן הציוד.

ניתן לסכם שתודות לצוות אנשים גדול ורב ידע, ובראש וראשונה יגאל אופק, ובמסירות אין קץ, הצליחה קליטת שני קווי ייצור חדשים, פלוס מכון עירבול (תערובות) חדש ומשוכלל מעל ומעבר לציפיות.

יצוין עוד, שבכל התקופה הזאת עדיין לא היה לנו אישור איכלוס לבניין (מהרשויות), וכל האירועים שתוארו לעיל נחשבו לניסויים והרצה ונדרשנו להשלים עד הפרט האחרון את דרישות המפקח על הבנייה, ובעיקר כאלו הנוגעות לענייני בטיחות אש ובטיחות העובדים. ואכן ב- 12.6.07 הושגה תעודת האישור המיוחלת.

יגאל קיבל על עצמו את ניהול P.P.I בתקופה הראשונה, עד הסתיו הקרוב, ועם צוות העובדים ובעלי המקצוע, האמריקאים והישראלים, המתרקם במפעל אני בטוח שהפרויקט הוקם ויצא לדרך בצורה היעילה והטובה ביותר האפשרית, בלוח זמנים שבפלרם אומרים שזה "שיא עולמי".

ועוד באותו עניין מזוית אחרת: לנוכח הקשיים בטיפול במלאים של התוצרת המוגמרת, ולאור התחזית של הגדלת כמויות הייצור המשמעותיות, היה ברור שיידרש שטח בנוי נוסף תוך זמן קצר, לפי כך טיפלנו גם ברכישת שטח קרקע נוסף למטרות פיתוח עתידי.

בראשית 2007 "התגלתה" הזדמנות לרכישת חלקה של כ- 11 אקר הסמוכה לבניין פלרם 2000 ובמחיר סביר ביותר. לאחר מו"מ קשוח וקבלת אישור לרכישה ע"י דירקטוריון פלרם נחתם הסכם רכישה ב- 15/6/07. על השטח מיועד לקום מרכז לוגיסטי שאליו תועבר כל התוצרת המוגמרת משני מפעלי הייצור, וממנו יופצו המשלוחים לכל סוגי הלקוחות.

באופן סמלי, בשבוע האחרון לשהותי בארה"ב, הושג אישור האיכלוס ל- P.P.I , ונחתם הסכם רכישת החלקה שציינתי, והרגשתי שבכך הושלמה שליחותי בפרוייקט.

כמה מספרים : ההשקעה בבניין וסביבתו כ- 6 מיליון $

כושר הייצור של מח' העירבול הנוכחית ל 3-4 קווי ייצור.

במלוא כושר הייצור הנוכחי היקף מכירות כ- 22-25 מיליון $

מספר העובדים הנוכחי יותר מ- 40 איש (ויגדל עם המעבר לייצור 7 ימים בשבוע).

אסיים בנימה אישית : כאשר יצאתי למשימה חשבתי שאוכל לחזור ולהמשיך בתפקידי האחרון בדירקטוריון פלרם, ובכך להוסיף ולהיות מעורב ולתרום לפלרם מהידע והנסיון שרכשתי במשך השנים. בגלל יציאתי לשנה "לעשות חיים" בארה"ב, חשבו והצביעו החברים ברמת יוחנן אחרת. וכך אני עוזב את פלרם, לאחר בדיוק 20 שנה, ב"קול דממה דקה". חבל .

אי אפשר להשוות חיבור ADSL לחיבור האינטרנט של רמת יוחנן מכיוון שאינו סימטרי, כלומר רוחב ההעלאה אינו שווה לרוחב ההורדה.
רוחב הפס של רמת יוחנן אינו משפיע על תיבות הדואר, מכוון שהן מנוהלות אצל ספק האינטרנט. לכן ההודעה של "תיבתך הגיעה לסף הקיבולת" קשור לגודל התיבה בלבד, שהוא 20 MB כבררת מחדל לכלל החברים.
מסכים שאי אפשר לנהל פעילויות שונות במקביל באם רוחב הפס עמוס – לכן יש לרכוש ציוד לניהול רוחב הפס. ציוד זה יאפשר להגדיר איזה פעילויות מקבלות עדיפות, באיזה שעות ולאיזה לקוחות.
תקיעות בצפיה בסרטוני וידאו יכולות להפתר על ידי ניהול נכון כמו גם הגדלת רוחב הפס.

לסיכום, אנו כאחראים על האינטרנט בקיבוץ מנסים לשפר ללא הגדלת עלויות. למשל פועלים בנושא התשתית. על ידי הגדלת התשלום אני מציע לרכוש ציוד לניהול רוחב הפס במקום להגדילו עד אין סוף.

בשנת התקציב 2008 נטפל בציוד שיאפשר תנאי עבודה מהירים יותר. דניאל פרי. .

בעקבות מקרים של אכילת פרי, או עלים, של צמחים רעליים (ע"י ילדים סקרניים) אני רוצה להפחיד קצת !

אזדרכת – הרעל נמצא בפירות הצעירים. יש לו השפעה נרקוטית, גורם לקשיים בנשימה ואף לשיתוק.

טיפול ראשוני – שתיית חלב, או חלבון ביצה לא מבושל. אח"כ טיפול תומך.

אחירותםותורמוס – הרעל נמצא בכל חלקי הצמח. גורם לדיכוי שריר הלב ואף לחנק.

הטיפול – שטיפת קיבה, או גורמי הקאה (חלב, מי מלח ) פחמן, אטרופין והנשמת חמצן. לעטוף בשמיכה וישר לבית חולים.

דיוּרָנטָה – (שיחים גבוהים בצד הדרומי של הכביש ע"י פינת השעשועים) הרעל נמצא בפרי (אשכולות צהובים), גורם לצריבה בחוץ ובִפְנִים, לדלקות עיניים ואף למוות.

הטיפול – מהר לבית חולים (לפעמים יש לבצע החלפת דם).

דָטוּרה – הרעל בכל חלקי הצמח. חריף ביותר. בהתחלה גורם להזיות וחוסר התמצאות ועוד דברים מפחידים ונוראים. בבקשה לא לנגוע!!!

הטיפול: קירור הגוף במים קרים, ומהר לבית חולים.

הרדוף נחלים ווינקה - הרעל נמצא בכל חלקי הצמח. אכילת עלה אחד עלולה לגרום למוות.

דורבן הפרש , לוף, לנטנה, ענבי-שועל, דיפנבכיה, חלבלוב, טבציה (שיחים ע"י הבית של זהר וערן גלוסקא).

בימים אלה אנו מנסים לחדש את מסורת טיולי המשפחות.

אנו מעוניינים להקים חוג משפחות מטיילות, כאשר לפנינו שלושה טיולים מתוכננים:

פרטים מלאים ומסלולים מפורטים ימסרו בהמשך. משפחות המעוניינות להצטרף לחוג מתבקשות לפנות לאתי גפן להרשמה.

אור ליום 02/07/07 נערכה ביקורת במרפאת השיניים שלנו מטעם רופא השיניים המחוזי. הבדיקה כללה אחד-עשר סעיפים (חיטוי משטחי עבודה וכלים, מכשור, רשומות רפואיות ...) ועוד תתי-סעיפים למכביר.

לא נלאה בטרמינולוגיה המקצועית, רק נציין שבכל הסעיפים נמצאה המרפאה שלנו "מעל ומעבר", כולל ציון כללי "מעולה" לגבי "סדר וניקיון".

בהזדמנות זו מבקשת המרפאה לעדכן את הציבור שמכשיר הרנטגן הישן (מפליטי הדוקטוריצה אקסטר) הוחלף במכשיר חדיש ובטיחותי.

בקיצור, הציבור מוזמן לבלות את זמנו במרפאה בנעימים.

בשנת הלימודים הבאה, אחליף את אסתי פוקסמן בתיאום שיעורי הנגינה של ילדי ובוגרי רמת יוחנן. בימים הקרובים אחלק בתאי הדואר שאלונים לציבור הנגנים על מנת להיערך לשנת הלימודים.

המעוניינים להתחיל ללמוד נגינה מוזמנים להגיע ביום ה', י"ח באב, 2.8.2007 בין השעות 10:00 ל - 11:30 לחדר מוסיקה, לייעוץ והתאמה שיעשו ע"י חזי פלד, מנהל המרכז למוסיקה.

חברים שיש ברשותם חוברות ישנות של ה"נשיונל גיאוגרפיק" מגזין, ואין הם זקוקים להן יותר, או שחסר להם מקום בארון וצריך "לעשות סדר", הנה ההזדמנות לתרום למטרות מועילות. החברים שמוכנים לתרום, מוזמנים ליצור קשר עם -

דיין זמיר, טלפון נייד 33399 או בבית 9339. ויבואו על התודה. .

מספרים על אברהם אבינו שאוהלו היה פתוח לארבע רוחות השמיים, ודלתו פתוחה בפני כל אורח. אין ספק שגם אנחנו, 2000 שנות מאוחר יותר, ידועים באיזור ב"הכנסת אורחים" שלנו. וגם... במה שיש לנו להציע כמובן... מאידך, דווקא אלה המתקראים "לא קרואים" יודעים לנצל את התכונה הטרומית הזו שלנו ל"צרכיהם". ליהנות מטוב ליבנו, משערינו הפתוחים, ומ"הסברת הפנים" המנומנמת והמגומגמת שלנו, ולצאת... עם "סלינו על כתפינו..."

ובכן, גם השבוע הם היו פה! ומעשה שהיה, כך היה: בעזרת מידע פנימי (יש לציין בסיפוק שהוא מוכיח את עצמו כל פעם מחדש כאמין ביותר), נכנסו לשטח המחסנים של ענף הבניין, חמסו כלי עבודה ללא מעצורים, והשאירו אותנו בפחי נפש...

בלילה שבין שני לשלישי היה "ביקור" נימוסין, באולפן הווידאו. שברו דלתות, עקרו סורגים, וגנבו מה שגנבו. שוב הוצגנו ככלי ריק... על פי ההשערה הם נבהלו באמצע, אולי מהאזעקה, (הם לא ידעו שאין מה להיבהל מזה...)

אז זהו, מי שדאג לבנות גדר בלי שער בשכונה הדרומית, יכול לחגוג ניצחון גדול, הוא גם יכול לייעץ למתכנני הגדר שעתידה להגן על השכונות החדשות לחזור על אותה "הצלחה" גם שם. עובדה! זה מוכיח את עצמו.

ולעניינו, האם צריך לחכות עד שגם אצלנו יחזור מקרה בית השיטה? האם לא הגיעה השעה לחשוב קצת יותר ברצינות מה בכל זאת אנחנו עושים על מנת להגן על עצמנו ועל רכושנו?