עלון מס 1567  כ"ז בתמוז תשס"ז  13.7.07

תוח
בלילות הקיץ החמים

שום דבר אינו קורה (?????)

אולי כוכב נגוז מבעד לחלון פתוח,

אולי צרצר נשמע הרחק

אך אפילו השעון לא מתקתק,

בלילות הקיץ החמים

שום דבר אינו קורה,

מתחת לעץ התות בכפר...

...עוצמים עיניים ושותקים.


איילת גורדון

עוצמים עיניים ושותקים...

או... "פיתחו שערים ויבוא..."

השקט של הלילה לפעמים מתעתע. חוץ מיללות התנים מהוואדי, שום דבר לא קורה. אבל למי שאיכפת מה נעשה מתחת לאפו באיזורים החקלאיים ובשטחים הפתוחים, בלילות הקיץ החמים, (ואולי גם בבקרים), להלן סקירת מכת הגניבות, והאירועים האחרים שקרו בחצי שנה האחרונה:

גלילי צינורות טיפטוף נגנבו מהגד"ש משטח המפרץ. שוויים קרוב למאה אלף ₪.

כבל חשמלי של קוונוע נגנב כבר שלוש פעמים, הנזק בסכום של כמה אלפי ₪.

נפרצו מחסנים ונגנבו כלי עבודה, בלון חמצן, כלים חשמליים בסכום של עשרות אלפי ₪.

הפעולות שננקטו ע"י צוות הגד"ש ויואב אופק:

כל הדרכים המובילות לאיזור "בית דרום" נחסמו ע"י בּוֹלדרים ו/או ע"י שערים, אשר נפתחים בבוקר וננעלים אחה"צ. זה עובד, פחות אנשים מסתובבים, ויש יותר פיקוח על הנעשה בשטח.

בבקר לבשר, סוף סוף, לאחר הליך ארוך ומייגע קיבלנו מבית משפט צווי מניעה קבועים כנגד שבעה בעלי עדרים אשר פלשו באופן קבוע לשטחי המרעה ולשטחים של הגד"ש.

לפני שבועיים הייתה שריפה בהושא.

חוקר שריפות שהגיע למקום קבע חד משמעית שזו הצתה, התיק עדיין בחקירה.

בשבוע שעבר, בשעה טובה, גמלנו את העגלים מהעדר. יום אחרי כן נפרץ השער מכיוון היער לתוך הפרדס, לפי העקבות היה ניסיון להיכנס לתוך הקיבוץ, אני רוצה להאמין שהשומר ששומר באיזור הרפת מנע זאת.

עדיין לא ברור לי הליך הגשת התלונות למשטרה בקיבוצנו, כאשר נגנב ציוד השייך לכלל (לדוגמא: חדר הדפסות). מי מגיש את התלונה? ובשם מי? חשוב לציין שלפחות פעם בחודש מתקיים דיון על הפשיעה במועצות האיזוריות. במועצה שלנו, הסטטיסטיקה מראה שהכל "דבש" ביחס למועצות אחרות, כששאלתי את יורם פרץ, השוטר הקהילתי, לפשר התופעה, הוא הסביר לי שהרבה פעמים אנשים מחייגים 100, אבל הרבה פעמים אנשים פשוט לא מדווחים, וחבל.

ביום שני האחרון בשעה 19.30 קיבלתי טלפון מצוקי שהוא מזהה רכב לבן שניכנס לתוך שטח מרעה שלנו ב"גבעת הזהב", שם רועה עדר האמהות שלנו. זינקתי החוצה, העמסתי את הכלבה על הרכב וטסתי לכיוון. בעלייה ל"פלרם אפליקציות", הרכב חלף על פני עם שני "חבר'ה". לא הספקתי לקחת את מספר הרכב, אבל לתומי חשבתי שהוא ייעצר בשער הכניסה לקיבוץ. טעיתי. ניסיתי להתקשר, אין עם מי לדבר. כשהתקרבתי לשער ראיתי את הרכב טס בירידה לכיוון כפר מכבי. השער היה פתוח לרווחה. כששאלתי את נני קוטלר בפעם ה... בערך, מדוע כאשר ראובן סוגר את השערים ופותח את דלת הבודקה, הוא לא סוגר את שער הכניסה הצהוב. התשובה היא שיש אנשים שאינם מבצעים את חובת תורנות השמירה, וחוץ מזה יש עוד תנועה ערה בשעות האלה.

אין לי מושג כמה פעמים אנשים לא מגיעים לתורנות השמירה שלהם, אבל אני יודעת בוודאות שהרבה פעמים השער הראשי לקיבוץ נשאר פתוח עד עשר בלילה. יודעי דבר יוכלו להעיד שרוב הסיורים המקדימים מתבצעים בשעות האור. אז מה עשינו? סגרנו ממזרח, סגרנו מצפון ומדרום, אבל השער הראשי נשאר פתוח...

מסתבר שלא צריך פירצה כדי לקרוא לגנב. (ברוב הקיבוצים שעדין נותר בהם מה לגנוב השערים נסגרים אחה"צ).

ועידכון נוסף – השבוע, בלילה שבין שני לשלישי, שוב נפרץ השער של הפרדס שנמצא על הדרך אל כביש 70, בין גבעת שמיר ליער. הסרט נגזר, ודרך המלך נפתחה לרווחה אל כל אשר יחפוץ הלב, אוטוסטראדה... שומר עדר הבקר היה עירני הפעם, אז "במקום" הם "הסתפקו" בחדירה למיכל הסולר שבתחנת הדלק, גם זה משהו...       

ובהזדמנות אני רוצה לעדכן:

מספר הטלפון הנייד שלי הוא 0528748888, ולא מה שכתוב בספר הטלפונים.

אז זהו, נקווה לימים טובים יותר, ולילות שקטים ובטוחים. .מתקתק
בילות הקיץ החמיםו קורה.
בלילות הקיץ החמים
שבר אינו קורה
איציק לקח

למסגר בזהב

 

כה אמר ("ברמה", 6.7.07) נתי אבן דר (גיזבר הקיבוץ, ולא סתם דמות ארכאית):

"...ברמת-יוחנן אין סולידאריות ברמת הכלל, יש קבוצות אינטרסים.

המוטיב המלווה מצב זה הוא- למה לו?..."

"למה לו" הוא "בן דודו" של "מגיע לי!" ( עדה כץ באותה "ברמה", 6.7.07:

"...קיבוץ בנוי על שני עקרונות: 1. מגיע לי !!!  2. למה לו?...")

מעניין: דווקא שני ביטויים אלו, שמקומם לא יכירם כלל במילון של חיי קיבוץ, קנו שביתה בתוכנו והפכו "מוטיב מלווה" של חיינו.

ולמה מקומם לא יכירם?

אז למי ששכח, או שאינו רוצה לזכור: לאף אחד מאיתנו, גם לא למי שעושה שימוש נפרץ בביטויים אלה, לאף אחד(!) לא מגיע יותר או שונה  מאשר לכל אחד אחר. זה מאושיות מקום שיש בו סולידאריות של חברה וערבות הדדית של אנשים.

מתי כן יש מקום להכיר בביטוי זה?

כשחבר שוטח בקשה ופונה בעניינו האישי, יכולים המימסד ושלוחותיו לבדוק את הפנייה לגופה, לשקול תרומתו של החבר, בכלל ובפרט, ולהחליט על נוהל מתחשב, שהוא הוא אחת מדרכי התמורה היאה לחברתנו.

ועוד אמר נתי:

"...אין מחוייבות של חברים ליצירת פרנסה ברמה זו (שאנו חיים בה). חלק גדל והולך של הכספים מגיע ממקורות שאינם תלויים בהתפרנסות האישית של כל אחד ואחד, ומגדיל באופן משמעותי את רמת הסיכון לכלל החברים. רמת הסיכון מתבטאת בהגברת האנרכיה, בעימותים על בסיס אינטרסנטי של חלוקת משאבים, ובמקרה של שינוי במצב הכלכלי, יביא למצב בלתי אפשרי...".

למסגר בזהב ולתלות, לא על לוח המודעות, אלא בכניסה לחדר האוכל, והיה "כבואך...וראית וקראת את כל הדברים האלה". (ירמיהו, נ"א/61).. 


לי צרצר נשמע הרחק
ו השעון לא מתקתק
בת הקיץ החמים
שלומי עזרן                                                                                                                           

על צעירים ותיקים ומה  שביניהם

בשיחה האחרונה נדמה היה שהנושא המרכזי הוא צעירים וותיקים.

בואו נניח כמה הנחות יסוד.

1. כל ותיק היה פעם צעיר, וכל צעיר יהיה פעם, אינשאללה, ותיק.

2. לכל צעיר יש הורים ותיקים. וכמעט לכל ותיק יש ילד /נכד/אחיין /וכו' צעיר.

3. עקרונות השיתוף עדיין קיימים אצלנו ולא במרכאות!

4. אני מניח שאף אחד לא אוהב מלחמות. כולם יודעים איפה, ולמה הן התחילו, אף אחד אינו יודע איך ומתי הן ייגמרו.

לעצם העניין.

אני חושב  שאם גוף שנבחר על ידי הציבור (הנהלת הקהילה) מביא הצעת החלטה, קודם צריך להצביע/ לקבל אותה, אחרת אנו מסרסים את הנהלת הקהילה .

הדבר אמור גם לגבי הבונוס וגם לגבי דיור.

בהנהלה יושבים ותיקים וצעירים, אם הצעירים חושבים שדעתם לא מיוצגת מספיק, יתכבדו ויציעו את עצמם לבחירה לכל ההנהלות והמוסדות ברמת יוחנן. אבל לבוא לשיחה ולהתווכח על המספר המדויק של החברים, או החלוקה, עם רמיזות לגבי שקיפות המידע, לפחות לי, גרמו לאי נוחות. אני מאמין שכל ההנהלות עושות מלאכתן נאמנה.

גם אני רוצה יותר בונוס, אבל אני גם רוצה להמשיך לחיות פה ללא מחנאות, מזה יש לנו מספיק בפוליטיקה, תשאלו את יודל'ה.

אני חושב שברור לכולם שהמצב הכלכלי היום הוא תוצאה של ההתנהלות ועבודה קשה של הרבה שנים (מה לעשות, הוותיקים היו פעם צעירים ועבדו קשה!). גם פלרם לא בנתה את עצמה בשנה אחת  או עשר. זה תהליך של שנים, שבסופו של דבר מאפשר לנו היום לשבת בנחת ולהתווכח על גובה הבונוס ואופן חלוקתו.

נכון שגם  אנו הצעירים עובדים, ואפילו קשה, ורובנו ממלאים את חובות הפרנסה שלנו בכבוד, ולא נראה לי שצריך להתנצל על כך שאנו צעירים. אני בטוח שבעוד עשרים שנה נהייה יותר ותיקים...

הצעירים מעורבים בחיי הקהילה: בחינוך, בעבודה, בתרבות (מעורבים בהפקת כל אירועי התרבות והחגים בקיבוץ). וכן! אנו גם מטיילים, וגם לומדים, ואפילו, מדי פעם, קצת מחפפים... אבל זה לא מוריד מתרומתנו הכללית לקיבוץ.

להגיד שאנו רק מטיילים ולומדים, זה לא ממש מדוייק.

והכי חשוב - ההשוואה בין צעירים לוותיקים לא הוגנת ולא נכונה! תרומתו של צעיר בן 25 או 30  לעולם לא תהייה כמו של ותיק בן 60! יש פער של 30 שנות עבודה או יותר, לא צריך להשוות. האמירה " מה התרומה  שלכם" לא הוגנת לדעתי.

ולסיום -

 במסגרת עבודתי אני נפגש עם מרכזי משק וגזברים של כמה וכמה קיבוצים. ברבים מהם, דאגת הגזבר היא פשוטה:  איך הוא משלם משכורות לחברים, כל חודש מחדש.

לא בונוס, אלא כסף לאוכל, לתרופות, למים וחשמל, ליום יום.

אז מי ייתן ונוכל גם בשנים הבאות, לשבת ולהתווכח על חלוקת בונוסים ודיווידנדים, כי כל עוד יש מה לחלק, אפשר גם לשבת ולהתווכח....

 

 

 

 

  פרוטוקול ועד הנהלה

                          מספר 14/2007

 

שם האגודה                       :    קיבוץ רמת-יוחנן.

תאריך הישיבה                  :   5.07.2007

מספר חברי ועד ההנהלה   :    13

שמות המשתתפים בישיבה:  אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, איילת מאירוביץ,

                                               לינט חורש, דוד דוידוביץ, אליעזר גוטמן, רפאל דינסטג, ישי קציר

                                               יונת מולכו.

נעדרים                               : עדנה לקח, יהודית אפרת.

סדר היום:

1. תקנון ותק (מוזמן שחר צור).

2. נופשון קיבוץ (מוזמן יהודה'לה).

3. בונוס/פרוייקט קהילתי (מוזמנת מירי פיינשטיין).

4. סוגיה בעניין סיום מסלול צעירים, מועמדות וקבלה לחברות.

5. ויתור משפחה על זכאות לדירה במחזור הבנייה הקרוב ושמירת זכאותם.

 

הוחלט.

1. נדונו שתי סוגיות הנוגעות לנושא חישוב הוותק, בהן קיים חוסר התאמה בין ההחלטות ובין "הביצוע במחשב". נדחה להמשך דיון וסיכום.

2. יהודה'לה קבל על כך שבניגוד להבנתו את סיכום המזכירות מן השנה שעברה, לא תוקצב השנה נופשון קיבוץ בחו"ל. יהודה הוזמן להעלות הנושא שוב מבעוד מועד, בעת גיבוש תקציב הקהילה לשנה הבאה (נובמבר/דצמבר השנה).

3. מירי העלתה בקשה כללית (וכן רעיונות ספציפיים) לביצוע פרוייקטים קהילתיים שונים. תוך כדי דיון הובהר שאין כוונה להעמיד נושא זה מול הבונוס לשנה זו עליו הוחלט. סוכם להקים צוות שידון בנושאים שהועלו על ידי מירי ונושאים דומים אחרים, ויביא הצעותיו לדיון בעת גיבוש התקציבים ותכנית המקורות והשימושים לשנה הבאה ובראייה רב-שנתית.

4. המזכירות אישררה  ההחלטה לפיה בת/בן המסיימים מסלול צעירים (בת בגיל 28 בן בגיל 29) חייבים להחליט, לא יאוחר מאשר עד תום אותה שנה קלנדרית, אם הם נשארים בקיבוץ כחברים (כולל שנת מועמדות אותה יש להשלים תוך כדי "המסלול") או יוצאים מן הקיבוץ.

לאחר תום השנה הקלנדרית של סיום המסלול, יידרשו בת/בן המבקשים להתקבל לחברות, להשלים תקופת מועמדות בת שנה רצופה אחת לפני קבלתם לחברות, זאת, גם אם השלימו שנה כזו תוך כדי המסלול.

5. המזכירות  רשמה לפניה את הודעת ויתורם של משפ. חלי ואמיר יבור על זכאותם לדירה במחזור הבנייה הקרוב, ואישרה את שמירת זכאותם כראשונים בתור במחזור הבנייה (חדשה או "פינוי בינוי") הבא לאחר מכן.

רשם – אודי.

 

 

בטיחות אש    ביקורת שנתית 2007 לציוד הכיבוי

במהלך יולי (בימים הקרובים), תתבצע במשק ביקורת שנתית של ציוד הכיבוי במים ומטפים ידניים. במסגרת הביקורת (שתתבצע ע"י חב' "אלנור") הציוד יטופל, וגם ייסקרו המקומות שבהם נידרש להשלים מטפים וציוד אחר, עפ"י מצב הציוד (תקינות והתאמה לתקנים החדשים). חברים ותושבים שבכניסה לדירתם, או בסמוך, מותקנים מטפים, מתבקשים לוודא שהם גלויים לעין והגישה אליהם פנויה, אחרת "נפספס" אותם והם לא ייבדקו. כנ"ל מי שמחזיקים מטפים במחסנם מתבקשים להוציאם אל לפני דלתם הקידמית.

חברים שיש להם  בקשות מיוחדות בנושא המטפים או ציוד כיבוי אחר, מוזמנים לשים פתק בעניין בתיבת הדואר שלי. תודה מראש לכולם על שיתוף הפעולה.  

                                                                                                     אמציה כרמון..                                 

 

 

 

 

 

 

 

לא יִתַּם מַסָּעָם

 

יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁרְשֵׁי הַשִּׁירִים                   אחרי טיול בעקבות שירי

גָּלַשְׁנוּ לָעֵמֶק מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים,                      נעמי שמר ז"ל

בִּגְדַת הַנָּהָר הַזֶּרֶם חָשַׂף    

סְבַךְ שָׁרְשֵׁי אֵקָלִיפְּטוּס גִּזְעוֹ לא נִסְחַף.

 

מוּטָל צֵל הָעֵץ עַל כָּל עֲבָרָיו

בְּמוֹרָד הַזֶּרֶם, נִשָּׂאִים שִׁירוֹ וְעָלָיו.

לְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלַיִם בְּצִלּוֹ הַקָּרִיר

כְּעָלֶה לָצוּף עַל גַּלֵּי הַשִּׁיר.

 

אִם הִכּוּ הַשִּׁירִים שָׁרָשִׁים בְּלִבְּךָ

יַחַד תֵּצְאוּ לְמַסָּע כְּאוֹרְחָהּ,

הַשִּׁירִים מַסָּעָם לְעוֹלָם לא יִתַּם

אַשְׁרֵי הַנּוֹסֵעַ כִּבְרַת דֶּרֶךְ אִתָּם.

 

מִפֻּנְדָּק סוֹף הַדֶּרֶךְ רַק הַשִּׁיר חוֹזֵר

מֵבַקְשׁ לִצְלִילַיו גָּרוֹן אַחֵר. 

 

                             ראובן עזריאלי 8/7/07

 

 

 

    דוח שבועי / א. פלד

 

תקנון רכב.

השבוע מחולק לחברים בתאי הדואר תקנון הרכב העדכני. החברים מתבקשים לרענן את זיכרונם ולנהוג על פי התקנון. הערות אם יש, להפנות לאייל או אודי.

בהזדמנות זו, תזכורת בנושא מרכזי. התקנון כולל סדרי קדימויות/עדיפויות בהקצאת הרכבים.

למרות שהיום מרבית ההזמנות נעשות על ידי החברים/בנים "אוטומטית", ישר לתוך המחשב, עדיין רשאי/חייב סדרן הרכב לבצע "התערבות ידנית", ולבטל הזמנות בשל צרכים אחרים הקודמים על פי סדר העדיפויות המופיע בתקנון, ועל פי שיקול דעתו. מובן שיש לפעול ככל האפשר על מנת לעדכן בעוד מועד חבר שהזמנתו בוטלה או שונתה, וכאשר הנסיעה היא "קריטית", רצוי שגם החבר יוודא במחשב בעוד מועד שהרכב אכן עומד לרשותו.

 

אולפן.

בשבוע שעבר חגגנו סיומו של האולפן השבעים. קיום האולפן הוא מצווה ציונית, וגם ענף המפרנס בכבוד את החברות העובדות בו. האולפן מוגדר כ"אולפן עבודה" ולבד מדמי השהייה המשולמים בגין כל חניך, נותנים החניכים תמורה נאה גם בעבודתם בענפי הקיבוץ ובתאגידיו.

במשך השנים עלתה "תפוסת האולפן" וירדה לפי עוצמת גלי העלייה. בשנים האחרונות היו מספר "נקודות מתות" בהן כבר חשבנו שנגמר. היום אנחנו נמצאים שוב בתקופה כזו. נוסיף לכך שחברות ותיקות שנשאו את הפעילות במשך שנים רבות (ורה, זכריני ועתה גם רחל) יצאו לפנסיה או מחפשות אתגרים חדשים.

התוצאה היא שהיום אנו בודקים שוב את האפשרות והכדאיות בסגירה זמנית או קבועה של האולפן והשכרת החדרים. לבד מן החדרים עומדים לרשותנו גם שני הבניינים המשמשים היום את האולפן (כיתות לימוד, משרד, מחסן, מועדון). גורם משפיע חשוב תהיה מידת החשיבות שהסוכנות תראה בקיום האולפן ושתתבטא בשליחת מספר מתאים של תלמידים.

 

"ילדים ונוער בסיכון".

אין מה לחדש בנושא זה חוץ מלהזכיר ולהזהיר שהחופש הגדול כאן. הימים מתהפכים. ה"חבר'ה" ישנים עד מאוחר בבוקר ונכנסים לפעילות בלילה. להערכתי יש לנו היום צוות חינוך ומדריכים מעולים, אבל יש לזכור שהאחריות על הילדים והנוער, במיוחד בשעות הלילה, מוטלת על ההורים. כל הורה יחליט אם מעניין אותו לדעת באיזו שעה קם ילדו מן המיטה ומתי חזר ילדו למיטה, ומה עשה בין מיטה למיטה.

חלק מן הסימנים כבר נראים בשטח (ונדליזם בחדרי השירותים בחד"א, באיזור הבריכה, "גניבת" קלאבקארים ונסיעות פרועות בתוך, ומחוץ, לשטח הקיבוץ – במקרה אחד עם תאונת דרכים שנגמרה בנזק לרכב והייתה יכולה להיגמר רע מאוד ... ועוד).

כאמור, אין כאן שום חידוש אלא רק פנייה ליתר ערנות ומעורבות מצד ההורים..   

 

 

צל"ש

ביום שישי שעבר ניצפו עמית גפן וודורון קפולניק שוטפים "בלחץ" את רחבת חדר האוכל. ככה סתם באמצע היום. כל הכבוד על היוזמה הברוכה, דוגמא ומופת לאיכפתיות ותשומת לב לרווחת והנאת הציבור כולו. בואו נשמור על הרחבה היפהפייה שלנו נקייה.

וגם, בקשה צנועה לבעלי הקלנועיות והקלאבקרים: לא חייבים "לסתום" את כל הכניסה לחדר האוכל בצהריים. אנא השאירו גם קצת מקום להולכי רגל.

בואו נשאיר את החנייה הזו למי שבאמת זקוק לזה!!! כל היתר יכולים לחנות במרחק מה וללכת שלושה צעדים ברגל. זה לא רע בתור מתאבן, כדאי לנסות!.  

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 מכיתה ה' כבר ידעתי

                                    שזה מה שאני רוצה...

 

עומר סאלווה, סיים שנה שנייה של לימודי רפואה בהונגריה.

נמצא עתה בארץ לתקופה של חופשה.

תפסנו אותו כדי לשאול כמה שאלות,

וזה מה שהוא מספר.

 


- אתה כבר מדבר הונגרית?

- קצת. אני גר ולומד בעיר שנקראת דברצן. זו העיר השנייה בגודלה בהונגריה, עיר שקטה, נחמדה, לא הבירה והמחירים יותר נמוכים. הגעתי דווקא לעיר הזו דרך מישהו שכבר למד שם. דיברתי איתו לפני כן, עשיתי את תהליכי הקבלה בארץ והתקבלתי.

-  קשה להתקבל?

בעיקרון יש רף מסויים שצריך לעבור. הוא יותר נמוך מאשר בארץ. השיטה האירופית עובדת כך שמקבלים סטודנטים מעל המכסה, ואז, במשך 3 שנים, יש סינון על פי הציונים. השורה התחתונה היא שצריך לעבור מספר קורסים, אחרת אתה  לא יכול להמשיך הלאה. זו צורת העבודה שם, כך שבשלושת השנים הראשונות אני מאוד בלחץ. צריך להיות מספיק טוב על מנת להמשיך. אם לא, אצטרך לחזור על שנה וזה הרבה כסף וזמן. אני לומד רפואה שנה שנייה ומתחיל את השלישית, ואחר כך עוד שלוש שנים. בערך כמו בארץ. ההבדל הוא שהתואר האירופאי לא כולל את הסטאז'. כשאחזור לארץ אהייה מחוייב לעשות סטאז' ולהיבחן, כדי לקבל את הרישיון לעסוק ברפואה בארץ.  

-  האם יש לך כיוון מסויים?

אני עוד לא יודע. לימודי הרפואה מורכבים מ - 3 שנים ראשונות, שהן עיסוק במדעי הרפואה בכללי, אחר כך עוברים להכיר ולעבוד בכל מחלקה בנפרד: ילדים, גניקולוגיה, כירורגיה וכו', מהבחינות העיוניות וגם רוטציה מעשית.

-  אני מבין שהמקום שאתה לומד בו הוא מרכז רפואי?

כן. זה מרכז רפואי אוניברסיטאי, מתחם גדול שמרוכזים בו לימודי תואר, רפואה, רוקחות, סיעוד וכו', ובתוך כך גם לימודי אמנות. המבנה הספציפי שלנו הוא בתוך בית החולים. האוניברסיטה עצמה, היא אוניברסיטה חוקרת ידועה ובעלת שם באירופה.    

-  יש שוני בשיטות הלימוד בהשוואה ללימודים בארץ?

פה המתודות יותר ישנות, יש ירידה לפרטים קטנים, הרעיון הוא לחשוף אותך לכמה שיותר אינפורמציה, לאפשר לך לעבד ולנתב אותה לתחומים שחשובים לך. בעיקרון, התכנית די חופפת ויש אפשרות תיאורטית לסיים פה 3 שנים ולהמשיך את הרביעית בטכניון בחיפה. לשם כך צריך כמובן לעמוד במבחנים קשים. זוהי אכן אופציה, אבל אני לא בונה עליה. יש להניח שאסיים  6 שנים בהונגריה. ראוי לציין שאני מרגיש פה טוב מאוד.

-  יש עוד ישראלים?

יש 60 סטודנטים ישראלים רק במחזור שלי. סה"כ יש כ – 300 ישראלים, החיים בעיר במעיין קיבוץ קטן מבחינת הקשר שבינינו. נפגשים, מדברים, גם בעבודה וגם אחרי.

-  תנאי המחייה?

תנאים די טובים. העיר מאוד מתפתחת בשנים האחרונות. המטבע המקומי הוא הפורנט, בערך 200 פורנט בדולר אחד. רמת החיים גבוהה יחסית. בהתחלה היו גם מחירים נמוכים, אך הם עולים לאט לאט בשאיפה להשתוות למחירים בארצות היורו. נראה לי שהמשכורות כאן די נמוכות, משהו כמו 400$ לחודש זה הממוצע.

-  יש חיים סטודנטיאליים?

יש הרבה סטודנטים ישראליים וזרים, מנורווגיה, וייטנאם ועוד. הסטודנטים הנורווגים למשל, בניגוד לנו, ממומנים על ידי המדינה שלהם, מאחר ואין לנורווגיה אפשרות לענות על הצרכים של עצמה בלימודי הרפואה.

-  איך אתה ממומן?

קשה, אבל רמת יוחנן מאוד עוזרת. אני מקבל "סל סטודנט" כמו יתר הלומדים במכללות בארץ. חוץ מזה חסכתי קצת בצבא, אחר כך עבדתי שנתיים בקיבוץ, כך שיש ממה להתחיל. כמו כן אני עובד במשק כשאני מגיע לחופשות, ובשעת הצורך, כמובן, ההורים עוזרים.

-  יש אפשרות לעבוד כזר  בהונגריה בשכר?

לא. וזה גם לא משתלם כי המשכורות שם מאוד נמוכות.

-  האם עדיין ניכרת ההשפעה של התקופה הקומוניסטית בהונגריה?

יש. כל מערכת ההתנהלות, ההסתכלות על החיים, הדברים הקטנים, חוסר היעילות שלהם שמורגש בעיקר במרכולים, העמידה של שעות בתורים ארוכים כשאף אחד לא מתעצבן, שיטות החשיבה שלהם וכו'. אבל יש התעוררות בחוגים נרחבים כדי לפרוץ את המסגרות המחשבתיות האלה לכיוונים יותר מערביים.

-  איך מזג האוויר?

השנה היה חורף קל יחסית. בשנה שעברה הייתה תקופה ארוכה של שלג רב. מערכת החימום היא על גאז, ובבתים יש בידוד לא רע. האוניברסיטה מחוממת, וכך גם בתי המגורים.

-  עומר, אז מה תעשה כשתהייה גדול?

שאלה טובה. יש לי כיוון כללי, אך אני עדיין לא יודע אם בהמשך זה ידבר אלי. אני מעוניין ברפואת ילדים. כשאתחיל לעבור במחלקות השונות, להכיר אותן מבפנים, אדע לבחור טוב יותר.

-  מתי החלטת שהרפואה זה הכיוון שלך?

מגיל צעיר מאוד, אני חושב שבערך מכיתה ה' כבר ידעתי שזה מה שאני רוצה. לקראת התיכון זה מאוד התחזק. כיום לפני עוד  4 שנים בהונגריה, אחר כך נחזור לארץ ונראה מה יהיה.

-  איך אתם חווים מרחוק את החיים בארץ?

אנחנו לא ממש מחוברים ליום יום הישראלי. סה"כ יש הרבה לימודים ועבודה וזה ממלא את היום. מעבר לכך יש פעילות של אגודת הסטודנטים הזרים כשהיו"ר הוא ישראלי, וגם האגודה שלנו. החיבור לארץ ולחדשות הוא כמובן דרך האינטרנט. יש בו הכל, החדשות הכי חמות, יש אתרים שאפשר לקבל את ערוץ 1 ו – 2, אני מדבר חופשי חינם הביתה. בחגים אנחנו מתארגנים להפקה משותפת. את יום העצמאות האחרון חגגנו במועדון ששכרנו, עם להקה מקומית, הרבה מוזיקה ישראלית וחומוס. הקהילה היהודית בדברצן היא די חלשה. נדמה לי שרוב היהודים הם בבודפשט, אבל יש בית כנסת גדול והייתה בפסח התארגנות ל"סדר" כשר לכל מי שהיה מעוניין. את רוב המועדים שלנו אנחנו מציינים במסגרת של קבוצת חברים ומכירים.

-  מתגעגעים לארץ?

שאין באף מקום אחר בעולם. כמה שקשה לחיות עם זה בארץ, כשמתרחקים זה חסר.

-  טלוויזיה?

יש אפשרות לשלם ולהתחבר לכבלים, מקבלים את ערוץ 1 ו – 2, אבל למי יש זמן לזה בזמן הלימודים. סה"כ אני מגיע די הרבה לארץ, כמעט שלושה חודשים בשנה. אין צ'אנס לשכוח את העברית.

-  אתה רואה אפשרות בעתיד שתהיה רופא ילדים בקיבוץ?

יש סיכוי לכל דבר, אך נראה לי שדווקא מכיוון החברים זה יהיה בעייתי במקצת. כך או כך, אני מתחיל בבית חולים, השנים הראשונות יהיו התמחויות ותורנויות שזה מעט מאוד כסף והרבה עבודה.

-  יש סיכוי שתלך לכיוון המחקרי?

לא. אני מעוניין דווקא בעבודה עם אנשים. המחקר מעניין, אבל פחות מדבר אלי.


בהחלט. יש משהו בארומה הישראלית,

 

-  טוב עומר, אין ספק שאתה זקוק לנשימה ארוכה והרבה סבלנות. אני מאחל לך שתצליח בכל כיוון שבו תיבחר. ואל תישכח את הדרך חזרה. כל טוב. (ראיון – ירמיהו)  .                    

 

 

צוות המרפאה והורים מודאגים

ימי בין המיצרים בבריכת הקיבוץ

בשבת האחרונה 7.7.07 ניצלו חייו של ילד קטן מטביעה בבריכת הקיבוץ.

על פי חוק – חלה חובת נוכחות מציל ומפעיל בריכה כל זמן שהבריכה פתוחה לציבור, לרבות פעילות חוגי המועצה ואירועים שונים המתקיימים בבריכה.

החברים רוצים ליהנות מהבריכה השייכת להם, אך יש לבחון היבטים בטיחותיים ברמת אחריות וחובת הנהלת הקיבוץ:

1.     כלפי חברי וילדי הקיבוץ עצמו.

2.     כלפי תושבים בקיבוץ, באולפן ובאתר הקרוונים.

3.     הפעלת אירועים פרטיים של חברים.

4.     אירוח קבוצות שונות מטעם הקיבוץ או חבריו.

5.     קיום פעילויות ספורט וחוגים של המועצה ונבחרות כדור מים ושחייה.

שרותי הצלה אינם מותרות ואינם קלישאה. יש חשיבות עליונה לנוכחות מציל בכל שעה בה הבריכה פתוחה לציבור. .

 

דניאל פרי

מציל לבריכת השחייה

בריכת השחייה שלנו פעילה בכל ימות השנה החל משעה 06:00 בבוקר, עד שעה 22:00 בלילה.

חלק ניכר של הפעילות בבריכה היא ספורטיבית-תחרותית. בפעילות זו המאמנים הם גם בעלי תעודת מציל. גם האחראי לבריכה שאמור להיות כל שעות העבודה (8 שעות) בשטח, הוא בעל תעודת מציל.

לפי הסדר מיוחד עם חברים שמעוניינים לשחות בבריכה בעונות לא מקובלות, ובשעות שבהן אין נוכחות מציל בבריכה, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, מקבלים מפתח לבריכה.

הם צריכים וחייבים להקפיד שלאחר כניסתם לבריכה, ולאחר יציאתם, ינעל השער.

בתאריך 24/5/07 פניתי למשאבי אנוש בכתב, על מנת להסדיר נוכחות מציל בימי שבת וחג, החל משעה 09:00 עד שעה 14:00. ומתחילת החופש הגדול גם בימי חול.

בתאריך 17/6/07 פניתי למשאבי אנוש על מנת להוסיף שעות נוכחות מציל גם לשעות שבין - 16:00 ל - 18:00.

מסיבות שונות, שלא תלויות בי, נושא המציל לא הוסדר על ידי משאבי אנוש.

החברים שטוענים שדניאל אמר שאין צורך במציל טועים ומטעים!

אני בהחלט חושב שיש כן צורך במציל בשעות הפעילות העיקריות בבריכה, אבל לא בהכרח בכל עונות השנה ובמשך כל שעות היום מהבוקר עד הלילה. והראייה היא הפנייה למשאבי אנוש בבקשה להסדיר את הנושא. 

כך או כך, כולנו נדרשים לגלות יום יום עירנות, למנוע משחקי דחיפות והטבעות של ילדים, וכניסת זרים לבריכה..

 

 

מתוך מכתב שנשלח לאודי פלד, מנהל הקהילה,

בשנה שעברה על ידי אייל כהן.

 

                                  הנדון :  בריכת השחייה

 

מזה שנתיים אני מתחזק לבדי את בריכת השחייה, מתוך רצון, איכפתיות, ודאגה לציבור החברים, אימוני הילדים והנלווים שבאים לשחות,לבלות, וליהנות.

שמתי לי למטרה לשנות את פני הבריכה, ולהכניס נורמות התנהלות והתנהגות לרווחת ציבור הרוחצים.

 

ב 25.5.06 יזמתי פגישה עם דניאל פרי ואיילת מאירוביץ.

בפגישה זו ביקשתי לדאוג למציל, שיהיה בשטח הבריכה במשך כל שעות פתיחת הבריכה לציבור.

בפגישה זו התברר לי כי אני בעצם נטול סמכויות, וכל המשאבים וההחלטות לנעשה בבריכה בידי מרכז המשק דניאל פרי.

מכיוון שאין לי יכולת וסמכות להשפיע ולדאוג לצרכי הבריכה, הודעתי בפגישה (לפני שנדרשתי לעזוב) שאני מסיר מעלי כל אחריות ודאגה לנושא ההצלה בבריכה.

 

דניאל טען כי בעבר לא היה יותר מאדם אחד במשרה מלאה, ולכן מעבר לאחזקת הבריכה, אני אמור לשמש גם כמציל, ואין לו כוונה להוציא משאבים נוספים, למעט עזרה חלקית בחופש הגדול. לדעתו לא צריך מציל והבריכה יכולה להישאר פתוחה, כיוון שהיא מוגדרת כבריכה פרטית, וגם העלויות גבוהות מאוד.

למותר לציין כי דניאל התפרץ במהלך הפגישה ודרש ממני לעזוב את חדרו, ובכך הסתיימה הפגישה אותה יזמתי.

מסרתי להם שאמשיך לתחזק את שטח הבריכה כי אני אוהב את העבודה הזו, ובנוסף אני מקבל תגובות ומשובים חיוביים מחברים שנהנים מהסדר, הניקיון, התחזוקה, והשינויים שהכנסתי בבריכה.

להלן תחומי העשייה שלי בבריכה:

 

·        משטחי הדשא עברו ועוברים טיפול אינטנסיבי. איזורים רבים עברו חידוש דשא, ושימור ע"י השקייה, ריסוס, דישון, וניקוי מליכלוך ושאר חפצים הנשארים בשטח.

·        הצמחייה והעצים בשטח עוברים גיזום. עציצים חדשים נוספו בשטח הבריכה.

·        טיפול בגדר מסביב, שנפרצת במקומות שונים במהלך השנה, ועוברת טיפול ו"תפירה" מחדש.

·        המקלחות והשירותים מטופלים ומתוחזקים לבריאות הציבור.

·        השטח המרוצף מסביב לבריכה ובאיזור המלתחות מנוקה ונשטף מעלים וליכלוך שמשאירים המתרחצים והמתאמנים.

·        דפנות הבריכה, קרקעיתה, והמים עוברים ניקוי וטיפול רציף למניעת ליכלוך, עכירות וזיהום.

·        נעשים "ביקורים" בחדר המכונות בכל שעות היום והערב. טיפולים ותקלות יש גם כאן.

·        הכיסאות נאספים ונערמים מידי יום.

·        2 מסלולי שחייה נפרשים למען אלה הבאים לשחות בלבד.

·        נבנו שולחנות פיקניק חדשים, שנצבעו בעזרתו האדיבה והמקצועית של דני היוז.

·        שופצו ספסלי הישיבה.

·        אני דואג לשמור על שטח הבריכה מסודר, ו"נקי" מכניסת בעלי חיים ואורחים לא רצויים.

·        מטפל בנזקים עקב איתני הטבע וצעירים חסרי מנוח.

·        בעת הצורך ניתנת עזרה ראשונה  לנפצעים בשטח הבריכה.

·        נעשה ניקוי, טיפול והחלפת מים יומיומית בבריכת התינוקות.

·        יש הכנה, דאגה וטיפול גם בתקופות המעבר בין עונות החורף והקיץ.

·        יש עמידה מול תקנות, ביקורות וחתימה על מסמכים של משרד הבריאות ומשרד איכות הסביבה בכל הקשור לאיכות המים בבריכה, איחסון וטיפול בחומרים מסוכנים הנמצאים בחדר המכונות.

אייל כהן.

העתקים: דניאל פרי, איילת מאירוביץ, חסי זית, אמציה כרמון.

 

 

 

 

ירמיהו

חי "על יד" החיים...

המלצה

לא מזמן נפל לידי ספר חדש "זיכרון הריצה".

לא שמעתי את שימעו מקודם וגם לא את שם מחברו, סופר אמריקאי בשם רון מקלארטי (הוצאת מודן). אך נהניתי ממנו הנאה רבה, ואני רוצה להמליץ עליו.

"זיכרון הריצה" הוא סיפור מסע אישי ממשי, מסע פיזי המשולב במסע הנפשי אל תוך תוככי האני.  (פיקרסקי, כפי שלאה הדומי הייתה קוראת לז'אנר הזה כשהיינו בתיכון).  

סמיתי אייד חי "על יד" החיים. בגיל 43 הוא עדיין רווק, אוכל יותר מדי, שותה יותר מדי, מעשן יותר מדי, משמין יותר מדי ושונא את עצמו, את עבודתו המשעממת, את סביבתו, את דירתו המשמימה, המלוכלכת, ואינו מסוגל לראות את האהבה שניצבת ממש ממש מול חלונו.

הוריו נהרגים בתאונת דרכים, וכך מגיע לידיו מכתב שנשלח אליהם, שמודיע על פטירת אחותו חולת הנפש שנעלמה לפני עשרים וחמש שנה ונמצאת בלוס אנג'לס. מתוך הרגשת אובדן איומה, שיכרות ואיבוד חושים, הוא יוצא למסע חוצה יבשת על גבי אופניים, מהמזרח למערב, להביא את אחותו לקבורה.

מסעו הרצוף פגישות אקראיות ומפתיעות, עם אנשים אקראיים, טובים ורעים, משולב בסיפור מסע אל עצמו, שעובר תהליך של הכרה, היטהרות (קטארזיס), השלת עודפי שומן, התפקחות והתחברות מחודשת אל המשפחה, האנשים, הסביבה, ואל האהבה שהייתה, כאמור, מונחת לפיתחו, "ממש ממש מול חלונו".

הספר קשה, האירועים קשים, אך הכתיבה המשלבת בתיאור המציאות הקשה (פיזית ונפשית) הרבה הומור, מקילה מאוד את מלאכת הקריאה והופכת אותה לנעימה ומושכת.

התרגום מאנגלית שוטף וקריא, להוציא את המונחים, המקומות והמושגים ה"כל-כך אמריקאים", לפעמים נדמה לך שהספר בכלל נכתב בעברית.

משום מה אני מוצא את עצמי חוזר אל פרטי המסע של סמיתי אייד. עוד ועוד חוזר אל המעורבות הריגשית, זוכר קטעי עלילה חשובים (מה שבדרך כלל לא קורה לי), וחשובים פחות. ונדמה שההנאה מתרחשת ברבדים שונים, סמויים וגלויים, שאני, כמובן, לא מתיימר לרדת לכל עומקם. 

ולבסוף הערת אגב, שהרי אי אפשר בלי הלקח המתבקש.

השוואה פשטנית למדי למצבנו היום, היא לא בלתי מתקבלת על הדעת. וזה אמור לגבי התנהלות הכלל כקהילה, ואחריות הפרט על עצמו בתוכה, על התנהגותו ומחוייבותו (אכילה, שתייה, השמנה, נוחיות, התנתקות, חוסר דאגה, צרות של עשירים ובמידת מה גם...התפכחות כזו או אחרת), ומה הקשר של כל זה אל התהליך הקשה והכואב שעוברת התנועה הקיבוצית. אבל כאמור, זה כבר סיפור אחר. כך או כך, אני מרשה לעצמי להמליץ על הספר בחום. כדאי! ירמיהו.        

 

 

 

 

תזכורת    ביקור בטוח בפלרם

בעקבות מקרה שהיה באחת השבתות האחרונות, אני מבקש לרענן את ידיעת החברים כי אין איסור על ביקור חברי המשק במפעל, אבל הביקור חייב להיות בהתאם לנוהלי פלרם:

א. חברים שאינם עובדים בפלרם צריכים לתאם את הביקור עם גורם ניהולי שיאשר אותו. 

(זאת, כי השמירה בפלרם מתבצעת ע"י חברה חיצונית והשומרים מצווים למנוע כניסה ממי שלא עובדים בו, אלא אם קיבלו אישור ספציפי).

ב. בביקור שכולל כניסה לאיזורי ייצור, מחסנים, מעבדות, אחזקה וכיו"ב, – המבקרים     צריכים להיות בנעליים. (סנדלים, קבקבים, 'קרוקס' וכד'  אינם נחשבים כנעלים).   

ג. המבקרים נדרשים להימנע מלהתקרב למכונות או לאיזורי סכנה אחרים.

ועוד: חשוב לזכור שבפלרם מתקיימת תנועת מלגזות גם בשבתות, ובחגים ומועדים,  כך שצריך לשים לב ולהיזהר בכל זמן הביקור. 

                                                                  אמציה כרמון..

 

התרמת דם ברמת-יוחנן    החודש !

כזכור ומוכר לנו, מתקיימת אצלנו התרמת דם פעמיים בשנה: בחורף ובקיץ (הפעם הקודמת הייתה בינואר 2007). מעבר לחשיבותה של תרומת הדם למערך הבריאות הלאומי, יש בכך, לפי טענת מומחי הדם, גם תועלת בריאותית למערכת הדם האישית שלנו, שמתרעננת ומתחדשת בהשלמת הכמות שיצאה ממנה  (כ- cc 400 ). לנוחותנו, ניידת התרמת הדם תגיע אלינו לקיבוץ, וזאת כדי לחסוך מאיתנו, המוכנים לתרום מדמנו, את הנסיעה לצורך זה לחיפה.

התרמת הקיץ השנה מתוכננת להתקיים ביום ד' 25.7.07, והודעות מפורטות על המיקום ושעות ההתרמה תפורסמנה לקראת מועד זה (אבל מומלץ כבר לרשום ביומן ...).

                                                                                                                      אמציה כרמון. .

                                                                                                             

 

 

 

 

אנו משתתפים בצערם

של  דיטה מידן (עובדת אצלנו בהנה"ח)

ודני לשם (חבר ב"רמקולית")

על מות

דורית נוקד ז"ל בכפר המכבי.

 

 

 

לתשומת לב  

אלה ואמנון גולן מבקשים לעדכן את החברים במספרי הטלפון והדוא"ל שלהם:

אלה - 0525552799

אמנון - 0525552798

תומר - 0525552797

ירדן - 0525552796

Amnon email - golan.amnon@gmail.com

Elah email - elahpic@research.haifa.ac.il

 

"ברמה"

עריכה ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול שרה'לה זית

 

שבת שלום!!!

barama2@ry.org.il

 

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama