עלון מס 1567 כ"ז
בתמוז תשס"ז 13.7.07
תוח
בלילות
הקיץ החמים
שום דבר אינו קורה
(?????)
אולי כוכב נגוז מבעד
לחלון פתוח,
אולי צרצר נשמע הרחק
אך אפילו השעון לא
מתקתק,
בלילות הקיץ החמים
שום דבר אינו קורה,
מתחת לעץ התות בכפר...
...עוצמים עיניים
ושותקים.
איילת גורדון
עוצמים עיניים ושותקים...
או... "פיתחו שערים ויבוא..."
השקט של הלילה לפעמים מתעתע. חוץ
מיללות התנים מהוואדי, שום דבר לא קורה. אבל למי שאיכפת מה נעשה מתחת לאפו
באיזורים החקלאיים ובשטחים הפתוחים, בלילות הקיץ החמים, (ואולי גם בבקרים), להלן
סקירת מכת הגניבות, והאירועים האחרים שקרו בחצי שנה האחרונה:
גלילי צינורות טיפטוף נגנבו
מהגד"ש משטח המפרץ. שוויים קרוב למאה אלף ₪.
כבל חשמלי של קוונוע נגנב כבר שלוש
פעמים, הנזק בסכום של כמה אלפי ₪.
נפרצו מחסנים ונגנבו כלי עבודה, בלון
חמצן, כלים חשמליים בסכום של עשרות אלפי ₪.
הפעולות שננקטו ע"י צוות
הגד"ש ויואב אופק:
כל הדרכים המובילות לאיזור "בית
דרום" נחסמו ע"י בּוֹלדרים ו/או ע"י שערים, אשר נפתחים בבוקר
וננעלים אחה"צ. זה עובד, פחות אנשים מסתובבים, ויש יותר פיקוח על הנעשה בשטח.
בבקר לבשר, סוף סוף, לאחר הליך ארוך ומייגע
קיבלנו מבית משפט צווי מניעה קבועים כנגד שבעה בעלי עדרים אשר פלשו באופן קבוע
לשטחי המרעה ולשטחים של הגד"ש.
לפני שבועיים הייתה שריפה בהושא.
חוקר שריפות שהגיע למקום קבע חד
משמעית שזו הצתה, התיק עדיין בחקירה.
בשבוע שעבר, בשעה טובה, גמלנו את
העגלים מהעדר. יום אחרי כן נפרץ השער מכיוון היער לתוך הפרדס, לפי העקבות היה
ניסיון להיכנס לתוך הקיבוץ, אני רוצה להאמין שהשומר ששומר באיזור הרפת מנע זאת.
עדיין לא ברור לי הליך הגשת התלונות
למשטרה בקיבוצנו, כאשר נגנב ציוד השייך לכלל (לדוגמא: חדר הדפסות). מי מגיש את התלונה?
ובשם מי? חשוב לציין שלפחות פעם בחודש מתקיים דיון על הפשיעה במועצות האיזוריות.
במועצה שלנו, הסטטיסטיקה מראה שהכל "דבש" ביחס למועצות אחרות, כששאלתי
את יורם פרץ, השוטר הקהילתי, לפשר התופעה, הוא הסביר לי שהרבה פעמים אנשים מחייגים
100, אבל הרבה פעמים אנשים פשוט לא מדווחים, וחבל.
ביום שני האחרון בשעה 19.30 קיבלתי
טלפון מצוקי שהוא מזהה רכב לבן שניכנס לתוך שטח מרעה שלנו ב"גבעת הזהב",
שם רועה עדר האמהות שלנו. זינקתי החוצה, העמסתי את הכלבה על הרכב וטסתי לכיוון.
בעלייה ל"פלרם אפליקציות", הרכב חלף על פני עם שני "חבר'ה".
לא הספקתי לקחת את מספר הרכב, אבל לתומי חשבתי שהוא ייעצר בשער הכניסה לקיבוץ.
טעיתי. ניסיתי להתקשר, אין עם מי לדבר. כשהתקרבתי לשער ראיתי את הרכב טס בירידה
לכיוון כפר מכבי. השער היה פתוח לרווחה. כששאלתי את נני קוטלר בפעם ה... בערך,
מדוע כאשר ראובן סוגר את השערים ופותח את דלת הבודקה, הוא לא סוגר את שער הכניסה
הצהוב. התשובה היא שיש אנשים שאינם מבצעים את חובת תורנות השמירה, וחוץ מזה יש עוד
תנועה ערה בשעות האלה.
אין לי מושג כמה פעמים אנשים לא
מגיעים לתורנות השמירה שלהם, אבל אני יודעת בוודאות שהרבה פעמים השער הראשי לקיבוץ
נשאר פתוח עד עשר בלילה. יודעי דבר יוכלו להעיד שרוב הסיורים המקדימים מתבצעים
בשעות האור. אז מה עשינו? סגרנו ממזרח, סגרנו מצפון ומדרום, אבל השער הראשי נשאר
פתוח...
מסתבר שלא צריך פירצה כדי לקרוא לגנב.
(ברוב הקיבוצים שעדין נותר בהם מה לגנוב השערים נסגרים אחה"צ).
ועידכון נוסף – השבוע, בלילה שבין שני
לשלישי, שוב נפרץ השער של הפרדס שנמצא על הדרך אל כביש 70, בין גבעת שמיר ליער. הסרט
נגזר, ודרך המלך נפתחה לרווחה אל כל אשר יחפוץ הלב, אוטוסטראדה... שומר עדר הבקר היה
עירני הפעם, אז "במקום" הם "הסתפקו" בחדירה למיכל הסולר שבתחנת
הדלק, גם זה משהו...
ובהזדמנות אני רוצה לעדכן:
מספר הטלפון הנייד שלי הוא
0528748888, ולא מה שכתוב בספר הטלפונים.
אז זהו, נקווה לימים טובים יותר, ולילות שקטים ובטוחים. .מתקתק
בילות הקיץ החמיםו קורה. בלילות הקיץ החמים
שבר אינו קורה
איציק
לקח
למסגר בזהב
כה אמר ("ברמה", 6.7.07)
נתי אבן דר (גיזבר הקיבוץ, ולא סתם דמות ארכאית):
"...ברמת-יוחנן אין
סולידאריות ברמת הכלל, יש קבוצות אינטרסים.
המוטיב המלווה מצב זה הוא- למה לו?..."
"למה לו" הוא "בן דודו"
של "מגיע לי!" ( עדה כץ באותה "ברמה", 6.7.07:
"...קיבוץ בנוי על שני
עקרונות: 1. מגיע לי !!! 2. למה לו?...")
מעניין: דווקא שני ביטויים אלו,
שמקומם לא יכירם כלל במילון של חיי קיבוץ, קנו שביתה בתוכנו והפכו "מוטיב
מלווה" של חיינו.
ולמה מקומם לא יכירם?
אז למי ששכח, או שאינו רוצה לזכור: לאף
אחד מאיתנו, גם לא למי שעושה שימוש נפרץ בביטויים אלה, לאף אחד(!) לא מגיע
יותר או שונה מאשר לכל אחד אחר. זה
מאושיות מקום שיש בו סולידאריות של חברה וערבות הדדית של אנשים.
מתי כן יש מקום להכיר בביטוי זה?
כשחבר שוטח בקשה ופונה בעניינו האישי,
יכולים המימסד ושלוחותיו לבדוק את הפנייה לגופה, לשקול תרומתו של החבר, בכלל
ובפרט, ולהחליט על נוהל מתחשב, שהוא הוא אחת מדרכי התמורה היאה
לחברתנו.
ועוד אמר נתי:
"...אין מחוייבות של חברים
ליצירת פרנסה ברמה זו (שאנו חיים בה). חלק גדל והולך של הכספים מגיע
ממקורות שאינם תלויים בהתפרנסות האישית של כל אחד ואחד, ומגדיל באופן משמעותי את
רמת הסיכון לכלל החברים. רמת הסיכון מתבטאת בהגברת האנרכיה, בעימותים על בסיס
אינטרסנטי של חלוקת משאבים, ובמקרה של שינוי במצב הכלכלי, יביא למצב בלתי אפשרי...".
למסגר בזהב ולתלות, לא על לוח
המודעות, אלא בכניסה לחדר האוכל, והיה "כבואך...וראית וקראת את כל הדברים
האלה". (ירמיהו, נ"א/61)..
לי צרצר נשמע הרחק
ו השעון לא מתקתק
בת הקיץ החמים
שלומי
עזרן
על צעירים ותיקים ומה
שביניהם
בשיחה האחרונה נדמה היה שהנושא המרכזי
הוא צעירים וותיקים.
בואו נניח כמה הנחות יסוד.
1. כל ותיק היה פעם צעיר, וכל צעיר
יהיה פעם, אינשאללה, ותיק.
2. לכל צעיר יש הורים ותיקים. וכמעט
לכל ותיק יש ילד /נכד/אחיין /וכו' צעיר.
3. עקרונות השיתוף עדיין קיימים אצלנו
ולא במרכאות!
4. אני מניח שאף אחד לא אוהב מלחמות.
כולם יודעים איפה, ולמה הן התחילו, אף אחד אינו יודע איך ומתי הן ייגמרו.
לעצם העניין.
אני חושב שאם גוף שנבחר על ידי הציבור (הנהלת הקהילה)
מביא הצעת החלטה, קודם צריך להצביע/ לקבל אותה, אחרת אנו מסרסים את הנהלת הקהילה .
הדבר אמור גם לגבי הבונוס וגם לגבי
דיור.
בהנהלה יושבים ותיקים וצעירים, אם
הצעירים חושבים שדעתם לא מיוצגת מספיק, יתכבדו ויציעו את עצמם לבחירה לכל ההנהלות
והמוסדות ברמת יוחנן. אבל לבוא לשיחה ולהתווכח על המספר המדויק של החברים, או
החלוקה, עם רמיזות לגבי שקיפות המידע, לפחות לי, גרמו לאי נוחות. אני מאמין שכל
ההנהלות עושות מלאכתן נאמנה.
גם אני רוצה יותר בונוס, אבל אני גם
רוצה להמשיך לחיות פה ללא מחנאות, מזה יש לנו מספיק בפוליטיקה, תשאלו את יודל'ה.
אני חושב שברור לכולם שהמצב הכלכלי
היום הוא תוצאה של ההתנהלות ועבודה קשה של הרבה שנים (מה לעשות, הוותיקים היו פעם
צעירים ועבדו קשה!). גם פלרם לא בנתה את עצמה בשנה אחת או עשר. זה תהליך של שנים, שבסופו של דבר מאפשר
לנו היום לשבת בנחת ולהתווכח על גובה הבונוס ואופן חלוקתו.
נכון שגם אנו הצעירים עובדים, ואפילו קשה, ורובנו ממלאים
את חובות הפרנסה שלנו בכבוד, ולא נראה לי שצריך להתנצל על כך שאנו צעירים. אני
בטוח שבעוד עשרים שנה נהייה יותר ותיקים...
הצעירים מעורבים בחיי הקהילה: בחינוך,
בעבודה, בתרבות (מעורבים בהפקת כל אירועי התרבות והחגים בקיבוץ). וכן! אנו גם
מטיילים, וגם לומדים, ואפילו, מדי פעם, קצת מחפפים... אבל זה לא מוריד מתרומתנו הכללית
לקיבוץ.
להגיד שאנו רק מטיילים ולומדים, זה לא
ממש מדוייק.
והכי חשוב - ההשוואה בין צעירים
לוותיקים לא הוגנת ולא נכונה! תרומתו של צעיר בן 25 או 30 לעולם לא תהייה כמו של ותיק בן 60! יש פער של
30 שנות עבודה או יותר, לא צריך להשוות. האמירה " מה התרומה שלכם" לא הוגנת לדעתי.
ולסיום -
במסגרת עבודתי אני נפגש עם מרכזי משק וגזברים של
כמה וכמה קיבוצים. ברבים מהם, דאגת הגזבר היא פשוטה: איך הוא משלם משכורות לחברים, כל חודש מחדש.
לא בונוס, אלא כסף לאוכל, לתרופות,
למים וחשמל, ליום יום.
אז מי ייתן ונוכל גם בשנים הבאות,
לשבת ולהתווכח על חלוקת בונוסים ודיווידנדים, כי כל עוד יש מה לחלק, אפשר גם לשבת
ולהתווכח....
פרוטוקול ועד הנהלה
מספר 14/2007
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 5.07.2007
מספר חברי ועד ההנהלה :
13
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר,
איילת מאירוביץ,
לינט חורש, דוד דוידוביץ, אליעזר גוטמן, רפאל דינסטג, ישי קציר
יונת מולכו.
נעדרים : עדנה לקח,
יהודית אפרת.
סדר היום:
1. תקנון ותק (מוזמן
2. נופשון קיבוץ (מוזמן יהודה'לה).
3. בונוס/פרוייקט קהילתי (מוזמנת מירי
פיינשטיין).
4. סוגיה בעניין סיום מסלול צעירים,
מועמדות וקבלה לחברות.
5. ויתור משפחה על זכאות לדירה במחזור
הבנייה הקרוב ושמירת זכאותם.
הוחלט.
1. נדונו שתי סוגיות הנוגעות לנושא
חישוב הוותק, בהן קיים חוסר התאמה בין ההחלטות ובין "הביצוע במחשב".
נדחה להמשך דיון וסיכום.
2. יהודה'לה קבל על כך שבניגוד
להבנתו את סיכום המזכירות מן השנה שעברה, לא תוקצב השנה נופשון קיבוץ בחו"ל.
יהודה הוזמן להעלות הנושא שוב מבעוד מועד, בעת גיבוש תקציב הקהילה לשנה הבאה
(נובמבר/דצמבר השנה).
3. מירי העלתה בקשה כללית (וכן
רעיונות ספציפיים) לביצוע פרוייקטים קהילתיים שונים. תוך כדי דיון הובהר שאין
כוונה להעמיד נושא זה מול הבונוס לשנה זו עליו הוחלט. סוכם להקים צוות שידון
בנושאים שהועלו על ידי מירי ונושאים דומים אחרים, ויביא הצעותיו לדיון בעת גיבוש
התקציבים ותכנית המקורות והשימושים לשנה הבאה ובראייה רב-שנתית.
4. המזכירות אישררה ההחלטה לפיה בת/בן המסיימים מסלול צעירים (בת
בגיל 28 בן בגיל 29) חייבים להחליט, לא יאוחר מאשר עד תום אותה שנה קלנדרית, אם הם
נשארים בקיבוץ כחברים (כולל שנת מועמדות אותה יש להשלים תוך כדי
"המסלול") או יוצאים מן הקיבוץ.
לאחר תום השנה הקלנדרית של סיום
המסלול, יידרשו בת/בן המבקשים להתקבל לחברות, להשלים תקופת מועמדות בת שנה רצופה
אחת לפני קבלתם לחברות, זאת, גם אם השלימו שנה כזו תוך כדי המסלול.
5. המזכירות רשמה לפניה את הודעת ויתורם של משפ. חלי ואמיר
יבור על זכאותם לדירה במחזור הבנייה הקרוב, ואישרה את שמירת זכאותם כראשונים
בתור במחזור הבנייה (חדשה או "פינוי בינוי") הבא לאחר מכן.
רשם – אודי.
בטיחות אש – ביקורת שנתית 2007 לציוד
הכיבוי
במהלך יולי (בימים הקרובים), תתבצע
במשק ביקורת שנתית של ציוד הכיבוי במים ומטפים ידניים. במסגרת הביקורת (שתתבצע
ע"י חב' "אלנור") הציוד יטופל, וגם ייסקרו המקומות שבהם נידרש
להשלים מטפים וציוד אחר, עפ"י מצב הציוד (תקינות והתאמה לתקנים החדשים). חברים
ותושבים שבכניסה לדירתם, או בסמוך, מותקנים מטפים, מתבקשים לוודא שהם גלויים לעין
והגישה אליהם פנויה, אחרת "נפספס" אותם והם לא ייבדקו. כנ"ל מי
שמחזיקים מטפים במחסנם מתבקשים להוציאם אל לפני דלתם הקידמית.
חברים שיש להם בקשות מיוחדות בנושא המטפים או ציוד כיבוי אחר,
מוזמנים לשים פתק בעניין בתיבת הדואר שלי. תודה מראש לכולם על שיתוף הפעולה.
אמציה
כרמון..
לא יִתַּם מַסָּעָם
יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁרְשֵׁי הַשִּׁירִים אחרי טיול בעקבות שירי
גָּלַשְׁנוּ לָעֵמֶק מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים, נעמי שמר ז"ל
בִּגְדַת הַנָּהָר הַזֶּרֶם חָשַׂף
סְבַךְ שָׁרְשֵׁי אֵקָלִיפְּטוּס גִּזְעוֹ לא נִסְחַף.
מוּטָל צֵל הָעֵץ עַל כָּל עֲבָרָיו
בְּמוֹרָד הַזֶּרֶם, נִשָּׂאִים שִׁירוֹ וְעָלָיו.
לְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלַיִם בְּצִלּוֹ הַקָּרִיר
כְּעָלֶה לָצוּף עַל גַּלֵּי הַשִּׁיר.
אִם הִכּוּ הַשִּׁירִים שָׁרָשִׁים בְּלִבְּךָ
יַחַד תֵּצְאוּ לְמַסָּע כְּאוֹרְחָהּ,
הַשִּׁירִים מַסָּעָם לְעוֹלָם לא יִתַּם
אַשְׁרֵי הַנּוֹסֵעַ כִּבְרַת דֶּרֶךְ אִתָּם.
מִפֻּנְדָּק סוֹף הַדֶּרֶךְ רַק הַשִּׁיר חוֹזֵר
מֵבַקְשׁ לִצְלִילַיו גָּרוֹן אַחֵר.
ראובן עזריאלי 8/7/07
דוח שבועי / א. פלד
תקנון רכב.
השבוע מחולק לחברים בתאי הדואר תקנון
הרכב העדכני. החברים מתבקשים לרענן את זיכרונם ולנהוג על פי התקנון. הערות אם יש,
להפנות לאייל או אודי.
בהזדמנות זו, תזכורת בנושא מרכזי.
התקנון כולל סדרי קדימויות/עדיפויות בהקצאת הרכבים.
למרות שהיום מרבית ההזמנות נעשות על
ידי החברים/בנים "אוטומטית", ישר לתוך המחשב, עדיין רשאי/חייב סדרן הרכב
לבצע "התערבות ידנית", ולבטל הזמנות בשל צרכים אחרים הקודמים על פי סדר
העדיפויות המופיע בתקנון, ועל פי שיקול דעתו. מובן שיש לפעול ככל האפשר על מנת
לעדכן בעוד מועד חבר שהזמנתו בוטלה או שונתה, וכאשר הנסיעה היא
"קריטית", רצוי שגם החבר יוודא במחשב בעוד מועד שהרכב אכן עומד לרשותו.
אולפן.
בשבוע שעבר חגגנו סיומו של האולפן
השבעים. קיום האולפן הוא מצווה ציונית, וגם ענף המפרנס בכבוד את החברות
העובדות בו. האולפן מוגדר כ"אולפן עבודה" ולבד מדמי השהייה המשולמים
בגין כל חניך, נותנים החניכים תמורה נאה גם בעבודתם בענפי הקיבוץ ובתאגידיו.
במשך השנים עלתה "תפוסת
האולפן" וירדה לפי עוצמת גלי העלייה. בשנים האחרונות היו מספר "נקודות
מתות" בהן כבר חשבנו שנגמר. היום אנחנו נמצאים שוב בתקופה כזו. נוסיף לכך
שחברות ותיקות שנשאו את הפעילות במשך שנים רבות (ורה, זכריני ועתה גם רחל) יצאו
לפנסיה או מחפשות אתגרים חדשים.
התוצאה היא שהיום אנו בודקים שוב את
האפשרות והכדאיות בסגירה זמנית או קבועה של האולפן והשכרת החדרים. לבד מן החדרים
עומדים לרשותנו גם שני הבניינים המשמשים היום את האולפן (כיתות לימוד, משרד, מחסן,
מועדון). גורם משפיע חשוב תהיה מידת החשיבות שהסוכנות תראה בקיום האולפן
ושתתבטא בשליחת מספר מתאים של תלמידים.
"ילדים ונוער בסיכון".
אין מה לחדש בנושא זה חוץ מלהזכיר
ולהזהיר שהחופש הגדול כאן. הימים מתהפכים. ה"חבר'ה" ישנים עד מאוחר
בבוקר ונכנסים לפעילות בלילה. להערכתי יש לנו היום צוות חינוך ומדריכים מעולים,
אבל יש לזכור שהאחריות על הילדים והנוער, במיוחד בשעות הלילה, מוטלת על ההורים. כל
הורה יחליט אם מעניין אותו לדעת באיזו שעה קם ילדו מן המיטה ומתי חזר ילדו למיטה,
ומה עשה בין מיטה למיטה.
חלק מן הסימנים כבר נראים בשטח
(ונדליזם בחדרי השירותים בחד"א, באיזור הבריכה, "גניבת" קלאבקארים
ונסיעות פרועות בתוך, ומחוץ, לשטח הקיבוץ – במקרה אחד עם תאונת דרכים שנגמרה בנזק
לרכב והייתה יכולה להיגמר רע מאוד ... ועוד).
כאמור, אין כאן שום חידוש אלא רק
פנייה ליתר ערנות ומעורבות מצד ההורים..
צל"ש
ביום שישי שעבר ניצפו עמית גפן
וודורון קפולניק שוטפים "בלחץ" את רחבת חדר האוכל. ככה סתם באמצע
היום. כל הכבוד על היוזמה הברוכה, דוגמא ומופת לאיכפתיות ותשומת לב לרווחת והנאת
הציבור כולו. בואו נשמור על הרחבה היפהפייה שלנו נקייה.
וגם, בקשה צנועה לבעלי הקלנועיות
והקלאבקרים: לא חייבים "לסתום" את כל הכניסה לחדר האוכל בצהריים. אנא
השאירו גם קצת מקום להולכי רגל.
בואו נשאיר את החנייה הזו למי שבאמת
זקוק לזה!!!
כל היתר יכולים לחנות במרחק מה וללכת שלושה צעדים ברגל. זה לא רע בתור מתאבן, כדאי
לנסות!.
עומר סאלווה, סיים שנה שנייה של לימודי רפואה
בהונגריה.
נמצא עתה בארץ
לתקופה של חופשה.
תפסנו אותו כדי
לשאול כמה שאלות,
וזה מה שהוא
מספר.