עלון מס 1566 כ' בתמוז
תשס"ז 6.7.07
נתי אבן דר
שינוי – למה, כמה, מתי, היכן, ומה נשתנה
לצערי, הנושא מורכב, סבוך, אינו כולל
פיתרונות פלא, וצורך התייחסות נקודתית. בניגוד להתחממות הגלובלית, למצב הפלסטינאים
ולבחירת יו"ר למפלגת העבודה, אין שחור ולבן והגוון השולט הוא אפור, ובכל
זאת...
תחילה תיאור קצר של העובדות כפי
שאני רואה אותן ברמת-יוחנן:
א.
ברמת-יוחנן אין סולידאריות ברמת הכלל, יש קבוצות
אינטרסים. המוטיב המלווה מצב זה הוא "למה לו?". ההחלטה, במרבית המקרים
בהם נוצר עימות, היא לא עניינית לחלוטין.
ב.
ברמת-יוחנן כמעט כולם תומכים בשינוי, ובלבד שזה שישרת
אותם ואת קבוצת האינטרסים שלהם. את האנשים שפועלים וחושבים לפי אידיאלים, ולפי
תפיסה כוללת של הישוב, ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים ( אולי מעט יותר).
ג.
ברמת-יוחנן המצב הכלכלי ברמה טובה מאוד בטווח של מספר שנים
קדימה. המצב הכלכלי הנוכחי מלווה במחוייבות גבוהה מאוד להצלחה עיסקית של מרבית
האנשים העומדים בראשי המערכות העיסקיות (
מרכזי ענפים, מרכזי פעילות, מנהלים לכל שדרת האורך בפלר"ם וכד'). המצב הכלכלי
הנוכחי ברמת יוחנן, אינו מחייב שינוי
מיידי בהיבט הכלכלי – עיסקי.
ד.
ברמת-יוחנן מתקיים כבר שיח רב שנים בנושא השינוי. נעשו
שינויים שנגעו ברוב "המעטפת החיצונית" (הפרטת מזון, אנרגיה). אולם, לא
נעשו שינויים בליבת ההגדרה ("השינוי"). נראה עם זאת, שקיימת הפנמה ציבורית
די משמעותית שהטיפול בליבה בוא יבוא.
ה.
התפיסה השולטת כבר שנים ברמת ההנהלה היא שאנחנו
"לא שוטר הכפר ולא שוטה הכפר". תפיסה זו גם נתמכת בכך שההנהלה צריכה,
בראש וראשונה, להשיא (להביא למקסימום) את כלל המשאבים, ולדאוג לחלוקתם הכללית. רק
אח"כ לטפל בהגדלה וחלוקה בפרטים הבודדים. בסיטואציה העיסקית המורכבת ברמת
יוחנן, השקעת המשאבים בניהול הכולל, אינה
מותירה יותר מדי זמן ואנרגיה לטפל ברמת הפרט. כתוצאה מכך אין מיצוי של הטיפול ברמה
של בודדים. בנוסף, לא ניתן לקיים סנקציות על בודדים, ובוודאי לא על חלקי
אוכלוסייה. זה נובע מתפיסה ארוכת שנים
בנושא.
מה המסקנות לדעתי:
לגבי חלק גדול מן החברים מתקיימת אי- הלימה (חוסר שביעות רצון) בין המצב הכללי
(שהוא מוגדר "טוב") לבין המצב האישי (על פיו החבר מעריך שהמצב הפרטי שלו
"לא טוב"). חוסר ההתאמה הזו נובעת מכל הסעיפים שציינתי קודם, כל אחד
ישבץ את עצמו במרחב הרב-כיווני שנוצר בין
הקטבים האלו: "מה אני תורם ותרמתי, ומה הוא תורם, תרם"? "למה דווקא
לו"? "למה לא אוכפים"? וכד'.
למה יש צורך בשינוי:
הנקודות הבעייתיות התחדדו בשנים
האחרונות.
מחד, אנחנו מחוייבים לרמת צריכה כספית
גבוהה באספקטים מסויימים: מתן דיור ברמה גבוהה ובכמות גדולה, יצירת פנסיה ברמה גבוהה
לכל נפש, דרישות להעברת נכסים בירושה וכו'. זאת בנוסף לרמת צריכה גבוהה שהייתה
קיימת ממילא בפן הציבורי של חינוך, בריאות ובריאות הנפש.
מאידך ,ובלי להרחיב, אין מחוייבות של
כלל החברים ליצירת פרנסה ברמה זו. חלק גדל והולך של הכספים מגיע ממקורות שאינם
תלויים בהתפרנסות האישית של כל אחד ואחד, ומגדיל באופן משמעותי את רמת הסיכון לכלל
החברים. רמת הסיכון מתבטאת בהגברת האנרכיה, בעימותים על בסיס אינטרסנטי של חלוקת
משאבים, ובמקרה של שינוי במצב הכלכלי, יביא למצב בלתי אפשרי, שעדיף להתכונן אליו
ולבצעו באופן יזום.
מה צריך להיות בסיס השינוי:
צריך לזכור שהשינוי בא להעלות את כמות
המשאבים של כולם, ולא להעביר את הכסף לכיסים
של אנשים מסויימים. לדעתי, הדרישה הזו מחייבת שלוש נקודות בסיסיות: שקיפות
מלאה ובקרה קפדנית, מתן שוויון הזדמנויות וקביעת סולם ערכי- פנימי של שכר.
שוויון הזדמנויות אומר שרוטציה בתפקיד
היא הכרחית ובסיסית (אחרת נוצרת, למשל, סיטואציה קבועה של מרכז ענף שהוא חבר ברמת
שכר גבוהה, ולידו חבר עובד פשוט ברמת שכר נמוכה). שקיפות מלאה אומרת שכולם
יודעים מה כל פרט תורם וקיימת בקרה תמידית לגבי ההתאמה בין התמורה לתרומה.
קביעת סולם ערכי אומרת שקביעת השכר נעשית
לפי החלטה פנימית, ולא רק לפי השוק החיצוני. אם יוחלט שברמת יוחנן תרבות, חינוך,
ובריאות נחשבים כערכים מרכזיים, הם יתומחרו לא לפי "שוֹוִי השוק", אלא
לפי השווי שלהם בעיני קהילת רמת יוחנן. דוגמא נוספת היא עבודת החברים
בפלר"ם. כיום המשכורות של רוב רובם של החברים העובדים בפלר"ם, אינן לפי
"שווי השוק" האמיתי, אלא בהתאם לאינטרסים של הקיבוץ. (כלומר במטרה
להגדיל את הכנסות הקהילה). צריך לזכור שבשינוי הסולם, גובה המשכורות של רוב
עובדי פלר"ם עלול לרדת באופן משמעותי, אם יוחלט לתמחר אותן "בשווי
שוק".
מכאן מתחייב, שכל שינוי וטיפול בליבה
- יהיה טיפול ארוך וממושך. יש חובה ללוותו על
ידי אנשי מקצוע, על מנת שיהיה טיפול מקצועי ומקצועני, ויכיל את כלל החברים. במידה
ויוחלט על מהלך של "שינוי", אזי צריך לקחת בחשבון שגם הטיפול הזה יגזול
משאבי זמן, אנרגיה וכסף.
במקביל, מתחייב גם שאם יוחלט ללכת
למהלך של שינוי, הוא יהיה חייב לכלול טיפול בכלל הרכיבים העיקריים: פרנסה, שיוך
רכוש לסוגיו השונים, האופי והאופן של המשך קיום המערכות השיתופיות –האירגוניות
בר"י.
אז מה הסיכום שלי:
הסיכום שלי הוא, שאין פיתרונות פלא ואין
תרופות אליל. כל שינוי בבסיס, בליבה, דורש התייחסות למספר רכיבים ולהיבטים רבים.
עם זאת, להערכתי, המצב הנוכחי בקיבוץ מחייב כניסה לטיפול מעמיק. אין טעם להכחיש
ולהסתיר. יש לתת מנדט להקמת צוות, שיופעל
ויונחה על בסיס של אנשים חיצוניים- מקצועיים ובעלי ידע וניסיון בתחום. הצוות הזה
יצטרך תוך קיום דיונים, הבהרות, שיחות עם כלל החברים ועם הפרטים הבודדים, להגיש
בתוך מועד לא ארוך תוכנית עבודה מסודרת לביצוע.
והשאר בידי אללה....
מְלַוַה אֶת יָמֵינוּ
קוֹמֶץ חֲבֵרִים מְעַט יוֹתֵר חֲבֵרוֹת מוקדש לחברות וחברי
בְּיוֹם חַג וּמוֹעֵד שָׁרִים וְשָׁרוֹת, הרמקולית, בסיום עוד
מְמַלְּאִים אֶת חַגֵּינוּ מַנְגִּינוֹת וּזְמִירוֹת. שנת עבודה.
גַּרְעִין מַתְמִידִים, עִם כּוֹכְבֵי לַוְיָן
הַבָּאִים וְנוֹשְׁרִים מִשָּׁם וּמִכָּאן.
הַשִּׁיר הַנִּשָּׂא עַל כַּנְפֵי מַנְגִּינוֹת
מְלַוֶּה אֶת יָמֵינוּ בַּחֲלוֹף הָעוֹנוֹת.
הַשִּׁיר הַגּוֹלֵשׁ מִלָּשׁוֹן וּשְׂפָתַיִם
אֶת הַשָּׁר וְשׁוֹמְעוֹ נוֹשֵׂא עַל כַּפַּיִם,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ נִגּוּן בּוֹ מָצָא לוֹ מַחְבוֹא
וְהוּא הַפּוֹרֵט עַל מֵיתְרֵי לְבָבוֹ.
ראובן עזריאלי13/6/07
אין מקריות בחיים
לפני שלוש שנים היינו על סף רכישת בית
חלומותינו, שם בדנמרק הקרה ( תרתי משמע). סגרנו מחיר, קיבלנו הצעות מהמשפצים,
הבאנו את כל החברים שיביעו דעה, ותאריך החתימה נסגר לשבת בערב. בשבת בצהרים,
ברחובות איקאה (דיונים על הספה הכי מתאימה לסלון החדש), קיבלנו טלפון מהמתווך
שהודיע לנו בנונשאלנטיות, שזוג אחר הציע סכום גבוה משלנו על הבית ונסגר כבר
החוזה.
טוב, אנחנו טיפוסים מוזרים שמאמינים
שכל עוד נהיה בני אדם, הגורל ידריך אותנו בדרך הטובה, רק צריך לדעת להקשיב. כשנורה
אדומה נדלקת לך מול הפרצוף, סימן שצריך לבלום ומהר!!
היה ברור לנו מה זה אומר, רק שהיה קשה
מאוד לעכל את זה – "הזמן לחזור הביתה" מילמלתי לאישתי בווליום נמוך.
המקרה חזר על עצמובדיוק מעצבן,כחודש
לאחר מכן והמתווך עצמו היה בהלם.
המצב החמיר, כל בית שהלכנו לראות
וחשבנו עליו ברצינות יותר מלילה אחד, נמכר לאיזה נילס או נילסן.
הכרזנו על ישיבה משפחתית, והפעם בקול
רם ובלב שלם הסכמנו שאנו מוותרים על כל השקט הנפשי שנתנה לנו סקנדינביה, על השפע
הכלכלי, על האוויר הנקי, האנשים הנחמדים, הזמן הפנוי והרוגע הבלתי ניסבל, וחוזרים לביצה המיוזעת, הלחוצה והרעשנית ממנה
באנו ואליה אנו שייכים.
האישה הביטה לי בעיניים ואמרה:
"תרים טלפון למישהו בקיבוץ כי זה המקום היחידי שנחזור אליו".
אני מת על אישתי, וכשהיא מדברת
בציטטות, ברור לי שאין על מה לפתוח דיון.
מפה לשם, אחרי שיחה אחת או שתיים
לקיבוץ, יואב אופק ואלישע שלם הרימו הכפפה. בעזרתם, ובעזרת עוד כמה חברים טובים,
מצאנו את ביתנו כאן.
אז באמת תודה לכל העוזרים, היועצים,
המרגיעים, הלוחצים, המפחידים והמצביעים.
ושיהיה לנו רק טוב יחד. שירי וזוהר בן בורהום והילדים. .
הדר מיכאל
בסוף משחק מותח
שהתקיים לעיני קהל רב ברמת יוחנן בשבוע שעבר, חטפה קבוצת גיל 16 של 'פלרם זבולון'
את מגן האליפות מטבעון, מובילת הליגה הבלתי מעורערת...
משחק ההצלבות
הראשון שהתקיים בטבעון שבוע לפני כן, השאיר את הקבוצה הביתית בהפתעה גמורה. שחקני
הגוש הפגינו יכולת קבוצתית גבוהה, הצליחו לנטרל את שחקני המפתח של טבעון, והובילו
לאורך כל המשחק לפער שהצטמצם לשיוויון בדקה האחרונה.
משחק האליפות נפתח
במתח רב, האם נצליח לשחזר את ההצלחה. ואכן משחק קבוצתי מעולה של נערינו, הביא
להכרעת המשחק כבר לקראת המחצית, וליתרון ברור, שנשמר עד סיום המשחק.
למשחק גביע המדינה
ב"וינגייט" השבוע, הגיעו 'פלרם זבולון' וטבעון, בידיעה שהולך להיות צמוד. האוויר הדחוס בבריכה האולימפית של ישראל, כמעט
והתפוצץ מהמתח הרב שבו היו הקבוצות, ועוד יותר האוהדים הרבים שליוו אותם.
בסיום משחק צמוד
ומתעתע ולמרות ש'פלרם זבולון' הפגינה נחישות ומשחק קבוצתי מעולה, הצליחה טבעון
לפתוח פער של 2 שערים בדקות האחרונות, ולקחת את הגביע.
קבוצת גיל 16
במועדון הכדור מים 'פלרם זבולון', היא הוכחה מצויינת לדבקות, נחישות ומצוינות.
הקבוצה עשתה דרך ארוכה מאז תחילת העונה בהובלת המאמן סמי קרן, השקיעה שעות רבות
בשיפור היכולת הגופנית, באימוני בוקר קפואים, ובגיבוש הקבוצה בפעילות ענפה גם מחוץ
למים. מהלכים אלה קידמו את הקבוצה משלב אל שלב, עד לשבירת מובילת הליגה טבעון בזמן
ובמקום הנכון.
בקבוצה משחקים בני
רמת יוחנן:
אסף כהן, שגב אלניר, והצעירים
אורון שוהם, ענבר גל ולוטם מיכאל, שהשתלבו מצויין בין הגדולים.
אנחנו מודים שוב
לגרעין האוהדים השרופים, שנתנו יד ועזרו במערך הלוגיסטי הסבוך לאורך העונה כולה,
ומאחלים בהזדמנות זו הצלחה לקבוצות 14 ו - 16 שיוצאות למחנה אימונים בסלובניה
בשבוע הבא. הדר מיכאל –מנהלת הקבוצה..
עוז אלניר
חברת תיבולים רם בע"מ
בתחילת חודש יוני נכנסתי לתפקידי
כמנכ"ל החברה. לאחר החודש הראשון
ברצוני לשתף את כלל החברים בעבודתנו בחברה.
המאפיין הראשון והחשוב בעיני הוא
כינון עבודת צוות, כאשר כל העובדים שותפים לעשייה המובלת על ידי הנהלת
החברה – פורום חדש של ממלאי התפקידים המרכזיים.
לטווח הזמן הקצר, אנו מתמקדים בשני
נושאים עיקריים:
1.
הטמעת תרבות אירגונית של חברה תעשייתית בכלל וחברת מזון
בפרט.
2.
התמקדות עיסקית.
תרבות אירגונית:
עיצוב המבנה האירגוני כולל הגדרה ואיוש של תפקידים חדשים בחברה - ככל הניתן על
ידי חברי רמת יוחנן.
הטמעת נוהלי עבודה במערך הייצור,
מחסנים, משרדים, חצר המפעל והכניסה למפעל.
מיצוב החברה כחברת מזון העובדת על פי
סטנדרטים ותקני איכות מובילים, על מנת שנהיה ספק מוביל ואיכותי לתעשיית המזון בארץ
ובחו"ל.
התמקדות עיסקית:
-
על מנת לאפשר התמקדות עיסקית מבוצעות במקביל מספר רב של פעילויות:
בחינת הפעילויות והמוצרים הקיימים,
לצורך התמקדות באלה המשרתים את מטרות החברה ויוצרים לה רווח.
-
שימת דגש רב על השוק התעשייתי – איפיון הלקוחות, הצרכים, המוצרים הנדרשים
ומתן מענה מתאים.
-
התכנסות תיפעולית באתר ברמת יוחנן, על מנת לשפר את מוטת השליטה , להקטין
הוצאות ולשפר את הריווחיות.
-
העברת פעולות ייצור מסוימות לספקים חיצוניים יעילים, ובמקביל, שינוי ושיפור
הפעילויות הנותרות אצלנו.
-
הקמת מרכז שירות לקוחות התומך במערכת השיווק והמכירות
ע"י טלמרקטינג, טיפול בהזמנות ואספקת סחורה, ביצוע מדיניות של תנאי אשראי
ותשלום, העמקת הגבייה ומתן מידע מעודכן בכל הנושאים הקשורים לפעילות זו.
-
קביעת מדיניות רכש, וביצועה באמצעות תוכנית רכש השמה דגש על מציאת ספקים
איכותיים ומגדלים מובילים, בארץ ובחו"ל ,לחומרי הגלם העיקריים והחשובים לסל
המוצרים של החברה.
-
סיום הטמעת מערכת הניהול הממוחשבת "אשכול" בכל רמות הפעילות:
הנה"ח, מערך הייצור, מלאי ומחסנים, רכש, שיווק ומכירות.
-
השלמת תהליך ה- ISO ותקני המזון הרלוונטיים.
-
עיצוב ומיצוב תדמיתי של החברה כולל אתר אינטרנט.
-
מיסוד ה- outsourcing עם רמת יוחנן בתחום משאבי האנוש ושכר, הנה"ח, רכב וענפי
השירות השונים.
לטווח הארוך נבחן אלטרנטיבות נוספות
בתחום העיסקי.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל צוות
העובדים המסור של החברה – שכירים וחברים, וכן לכל הגורמים במשק בהם אנו נעזרים תוך
שיתוף פעולה מלא. בהצלחה לכולנו..
קוֹהֶלֶת
הרשמה לנופש מטעם הקיבוץ
על פי החלטת המזכירות ייצאו חברי רמת
יוחנן לנופש בתל אביב או בירושלים, כל חבר על פי בחירתו. אנא הירשמו
בהקדם למנוע אי נעימות ועלות גבוהה יותר.
ההרשמה תורד ב-9.7.
לפרטים נוספים אפשר לפנות לאיציק.
להלן פרטים על הנופש המתוכנן.
ירושלים
תאריך יציאה: 2 לאוגוסט עד 4 לאוגוסט.
המלון: הולידיי אין/קראון
פלזה.
לילה ראשון חצי פנסיון, לילה שני פנסיון
מלא.
סיור מאורגן אחד לפחות. תלוי במספר
הנרשמים.
פרטים נוספים בהמשך.
תל אביב
תאריך יציאה: 26 ליולי עד 28 ליולי.
המלון: רנסנס-על חוף הים.
לילה ראשון חצי פנסיון, לילה שני
פנסיון מלא.
סיור מאורגן אחד לפחות. תלוי במספר
הנרשמים.
פרטים נוספים בהמשך
עלויות:
·
כל חבר משתתף ב-50 ₪
·
עבור ילד בירושלים החבר ישלם 310 ₪.
·
עבור ילד בתל-אביב החבר ישלם 425 ₪.
·
בודד זכאי לחדר לבד.
·
חבר לא בודד שירצה חדר לבד ישלם כ- 546 ₪..
חסי זית
יוצאים לנופש... האם "רק כך"!
מדי פעם עם בוא הקיץ ועונת החופשות
והנופשונים, עולות בין החברים שיוצאים לנופש המאורגן על ידי הקיבוץ, מספר
שאלות. ראוי היה לשאול את השאלות האלה
בפומבי ולקבל תשובה מוסמכת. האם נבדקו אפשרויות נוספות על אלה המוצעות לנו.
העיתוי
למה דווקא בשיא החום, הלחות והדביקות? (ואם ישאל השואל מדוע אין
התל אביבים עוזבים את עירם בקיץ, התשובה תהיה: בדיוק בגלל זה, החום, הלחות,
והדביקות. הם פשוט נדבקים). אין צריך לומר שקשה מאוד להימצא על חוף הים בתל אביב
בשעות החמות, שלא לדבר על טיול או סתם הסתובבות ברחובות. חוץ מהים הדבר אמור גם
לגבי עיר הקודש.
עדיף לעשות זאת בתחילת העונה, מאי-
יוני. ואם לא אז ספטמבר-אוקטובר.
ב. סופ"ש או אמצע שבוע
נופש של סופ"ש מתחיל ביום חמישי בשעות
אחה"צ. עד שמגיעים למלון ומתנחלים עובר היום. למחרת צריך להספיק את הכל עד
שעה שתיים, כי הכל נסגר מוקדם לקראת שבת. ביום שבת, כידוע, רוב מקומות הבילוי
סגורים.
בנופש של אמצע שבוע ניתן להוסיף עוד יום באותו
מחיר, הכל פתוח, מוזיאונים, בתי קולנוע, תחבורה ציבורית וכדומה.
הטעון שאומר שלא ניתן להוציא כל כך
הרבה חברים בימי אמצע השבוע כי "חבל על ימי עבודה" הוא מגוחך, במקרה
הטוב. שהרי מדובר פה בימי החופשה של החבר ומוטב לתת בידו את ההחלטה מה יעשה בהם.
ובכל מקרה, יוצאים במספר מחזורים, וניתן בלי כל קושי לתאם העדרויות, כמו שעושים
בכל יום מימות השנה.
ולבסוף, שאלה שאינה ממין העניין אך
באותו עניין:
האם לא ראוי לנצל את הדילים והמבצעים לבילוי חופשה בחו"ל, באותו מחיר
כמעט, עקב המחירים הרצחניים של בתי המלון בארץ? .
איתן שטייף
הצנחה , הצמחה , הצרחה – ומה שביניהן
שבתי מביקור נעים בחו"ל ומצאתי
בעלון כתבה מרתקת על ההבדלים בין הגישות השונות למינויים. אכן, טבלה משכילה
שמעניקה הרבה רעיונות ומחשבות – אבל המציאות היא שונה לגמרי מן המתבקש מן
הכתבה:
א. לא שמעתי,לא קראתי, ולא ידעתי, כי אין
לנו דרך אחרת לאייש את משרות מרכז ענף הבניין ומרכז משאבי אנוש, אלא בחיפוש שכירים
מבחוץ, עם משרד חדש, מזגן חדש, וכנראה גם רכב חדש נוסף.
האומנם פסו מועמדים מתוכנו – או שמא
כבר אין מי שמוכן לקחת אחריות, ולפעול בלי שכר מיוחד?? כשלעצמי – אינני מתפלא!
מזמן אני טוען כי ללא בונוס על פעילות או קונוס על הימנעות מפעילות – זו
תהיה התוצאה ההכרחית!!
ב. לא שמעתי (וכנ"ל) אם יש תוכנית
מסוימת בתחום האסטרטגי/טקטי של פלרם למנהל שהתמנה/נבחר ( ואני מאחל לארנון כל טוב
והצלחה).
ג. מה שכן קראתי/שמעתי/ידעתי ואפילו
חשבתי – כי אחרי שבע שנות מזכירות שפועלת בהסכמות ג'נטלמניות שבשתיקה לא לפעול
בתחומים שאולי אינם מוסכמים מראש, מזכירות שהפרידה את תחומי המשק והקהילה כך שאין
מנהל כלכלי מתערב בנושאי קהילה, וכן להיפך – מה שבאמת צריך זה לא לבחור
שוב יו"ר כלכלי (כהצעתו של גלעד צוקרמן), משרה שהוכח מזמן כי אין בה לא צורך,
ולא ממש (וגם המועמד של גלעד אינו רצוי ואינו מתאים, לטעמי ) – אלא
להעמיד לבחירה בהקדם מזכיר שיש לו "אג'נדה" ( שיתופית או
דיפרנציאלית ר"ל) שיפעל ויפעיל את הציבור לדאוג ולחשוב על עתידו, במקום
לחמם את הכורסא בציפייה ש"הכול יהיה בסדר" מעצמו...
ד. לא נכון הוא להלין על ירמיהו, שדואג
דאגה כנה, ובמקום זאת לבקש תקופת חסד עד סיום הקדנציה. תתקיים הבחירה החדשה מיד,
אם החלופה היא המתנה לאורך זמן לא ידוע ולצורך לא ידוע. ואם גם למשרה זו רצונכם
להביא שכיר – בבקשה , אבל מהר!!.
אודי
כמה מלים בעניין
ותק ומעמדו המשפטי של חבר
קיבוץ
שואל עמית זית ("ברמה"
האחרון): "... במקרה שהקיבוץ ייפול ויקלע לחובות, נטל החובות יתחלק בצורה
דיפרנציאלית לפי ותק?"
ובכן, הקיבוץ הוא "אגודה שתופית
... בערבון מוגבל". דהיינו החבר כיחיד (כמו בעל מניות בחברה בע"מ) אינו
אחראי, או ערב בגין חובות האגודה.
מצב "מוזר". כאשר האגודה
מרוויחה, היא רשאית לחלק את כל רווחיה בין חבריה, וכאשר היא מפסידה, חבריה אינם
אחראים בגינה.
אדם הגר בחיפה וחייב כספים בחנות
המכולת השכונתית, ממשיך להיות חייב עד תחתוניו (וכפוף לאפשרות של תביעה משפטית
והוצאה לפועל) גם אם הוא עובר לירושלים, או מהגר לקנדה. ואילו חבר קיבוץ, גם אם
הקיבוץ חייב מיליארד, הוא עצמו אינו חייב אגורה.
כך הדבר אם הוא נשאר בקיבוץ, קל וחומר
אם יצא ממנו. אי אפשר אפילו לפנותו מדירתו – לפחות כל עוד לא בוצע שיוך דירות.
(באופן פרדוכסלי, דווקא ורק לאחר שיוך דירות, ניתן לפנות חבר קיבוץ מדירתו
– כמו כל אזרח אחר – בגין חיוב חוזי או חוב בנזיקין).
גם אם נתייחס למצב בו "הקיבוץ
נקלע לחובות" לא במישור ה"אישי פרטי", אלא "אישי
ציבורי", הנפגעים העיקריים הם הקשישים/פנסיונרים, שכושר השתכרותם נמוך. (יש
לציין שאצלנו דאגנו לקצבה פנסיונית מכובדת – שגם היא פונקציה ישרה של הוותק – וקרן
מיוחדת לבעלי צרכים מיוחדים).
כאמור, מבחינת האחריות לחוב התאגיד,
דומה מצבו של חבר קיבוץ למעמדו של בעל מניות בחברה בע"מ. וכיצד מתחלקים
הרווחים בחברה המוגבלת במניות? לפי מפתח האחזקה במניות, דהיינו לפי גובה
ההשקעה. אם גיידמאק קונה 50% בחברה מסויימת, הוא זכאי גם ל- 50% מן הרווחים
שהחברה מחלקת, הקרויים "דיבידנד".
"הבונוס המיוחד" (הקרוי
"הקרן לרווחת החבר") – הוא הדיבידנד. הוא "חלוקת הרווחים".
בין אם הרווחים נצברו בשנה האחרונה בלבד, ובין אם הם (ללא ספק) פועל יוצא של השקעה
רבת שנים, מה שקובע הוא מה שכל אחד מאיתנו השקיע בעסק.
אלא שאצלנו אין הבעלות המשותפת
(החברוּת) נקנית בכסף (אין השקעה ב"מניית חברות" או "מניית
קליטה"). אצלנו נקנית "הבעלות" בשנות עבודה, או במלים אחרות
שנות-ותק. גובה השקעתך בתאגיד הנקרא קיבוץ (וחלקך היחסי בנכסיו), הוא כחלק היחסי
של שנות העבודה שהשקעת, ביחס לסכום הכולל של שנות העבודה (שנות הוותק) שהושקעו
בעסק (על ידי כל החברים העובדים בקיבוץ ולמענו והנמצאים בחיים).
לכן איננו סופרים במניין הוותק שנות
חופשה מחוץ לקיבוץ או שנות "עצמאות כלכלית" (במב"חות) או שנות
לימודים במסלול צעירים (בהן התרומה לעבודה היא מעטה בכלל, וביחס להשקעה
ב"צעיר" בפרט). כאשר השקעתך ברכוש המשותף מתבטאת בשנות עבודה, אזי בין
אם מדובר ברווחים צבורים ובין אם ברווחים "חדשים", אין היגיון, או צדק,
בטענה שמי שהשקיע בעסק שנת עבודה אחת, זכאי בחלוקת הרווחים כמו מי שהשקיע עשרות
שנות עבודה.
לא שהשיטה נקייה מ"באגים"
(אין שיטות נקיות). אנחנו מזכים (במודע) באופן שווה ב"שנות עבודה" גם
מתי מספר ש"לא ממש עובדים" וגם מי ש"עובד כמו חמור" אבל
תפוקתו דלה. מאידך, איננו מזכים כלל יורשיו של מי שעבד ונפטר. מאחר ומדובר בשנות
עבודה, אנחנו "עוצרים את הוותק" בגיל 70, אבל בתחשיב הבונוס
"מקפדים את ראשו" של מי שוִתקו מעל 45 שנה (הטייה ברורה לטובת
"החדשים") ועוד.
שואל עמית עוד: "מהו פרצופה של
חברה שמצפה מחבריה... לעמוד במערכת החוקים... אך... היא... מסדרת אותם איך שנוח
לה". אין לי מושג באיזה "חוקים", או אפילו החלטות, עמית מדבר
ולא באיזה "החלטות וחוקים"...
"אנו לא מצליחים לעמוד" בהקשר של ההצעה לחלוקת הבונוס (בחלקו) לפי ותק.
ההיפך הוא הנכון. בחלוקת נכסים
(ורווחים בכללם) גם על פי ותק, אנחנו דווקא מקיימים את ההחלטות וההסכמות הבסיסיות
ביותר בקיבוץ, לפחות כפי שהם עומדים עד היום.
ומלה אחרונה. גם אם האמור לעיל אינו
משכנע (בגדול לא הצלחתי כמעט אף פעם לשכנע מישהו שהוא לא צודק, ואני מודה – גם לא
להשתכנע), עדיין ראוי לשקול אם "המלחמה" בעניין זה, לעת הזו, "שווה
בנִזקה של הממלכה"..
אמיר סלייפר
מה בסה"כ אמרתי....
באסיפה לפני שבועיים אזרתי אומץ להגיד
את אשר על ליבי.
מה שאמרתי הוא שהצגת המספרים בפני האסיפה
לא הייתה מדוייקת. לכן הדיון היה מבוסס לא על אותם המספרים שהוקצו לשמו, שנוצר הרושם
שיש ניסיון ליפות את התמונה, על מנת להעביר את ההחלטה ביתר קלות.
אז כן, זה מה שאמרתי, ואולי לאכזבת
חלק מהחברים, לזאת גם התכוונתי.
יש פעמים שאין משמעות נסתרת לדברים,
בדיוק כמו שזה כתוב ברשימה זו, כך אני מקווה, אין בתוכה שום קוד חמיצר.
בחומר לדיון שהוצג לחברים נכתבו
סכומים אשר כל אחד בפני עצמו היה מדוייק ונכון (פירוט הבונוס, דמי ההשתלמות וצימצום
הפערים) .
חיבור הנושאים השונים יחד לחלוקה, בדיון באסיפה, היה לא נכון.
האסיפה לא הוסמכה לדון בו – היא הוסמכה לדון אך ורק בסכום העודף (הבונוס), את כל
השאר היא כבר אישרה באסיפה קודמת.
דבר זה נכון לנושא שעומד על הפרק בפרט,
ולכל נושא שמוצג לחברים בכלל.
בהמשך לאסיפה, כפי שאודי כתב ב"ברמה"
בשבוע שעבר, היה תהליך שבסיכומו התקבלה העמדה שייצגתי, ואכן הדיון יתקיים על הסכום
שהוקצה לנושא החלוקה העודפת.
כעת, כל אחד יכול לבוא ולהגיד את אשר
על ליבו: שיחולק כך, או שיחולק אחרת, שיש בתקציב סעיף שמיטיב עם אחד, ולא עם חברו,
"שאתם כבר קיבלתם", "ואנחנו
כבר תרמנו" וכו'.
כך נִגרר בצדק, או שלא, לדיון מכוער ומיותר,
שהיה נמנע אם הייתה לנו החלטה קבועה לגביי אופן חלוקת הסכום העודף. שבת שלום ושלא
נדע מחסור..
מירי פיינשטיין
בשולי הדיון ב"בונוס"
– הצעה אחרת
לא נכחתי בדיון על אופן חלוקת הבונוס
– חבל.
מכיוון שאני עלולה להיחשד בהעדפת
עצמי, ובחוסר רגישות לצרכי האחר, אם אתמוך בחלוקה לפי ותק, ובו בזמן להיחשב לאמא
פולנייה אם אעדיף חלוקה לצעירים, החלטתי לא ליטול חלק בוויכוח על עקרון חלוקת
השלל.
אישית אני מעדיפה סיטואציה כמו באגדה
על שני האחים שעמדו לחלק ביניהם את ערימת החיטים לאחר הקציר. הצעיר אומר: אתה כבר
לא יכול להתפרנס ולכן אתה צריך יותר, והמבוגר אומר: כצעיר – צרכיך מרובים
משלי. להזכירכם – בגלל גדולת הנפש
וההתחשבות בזולת נבחר המקום לבניית בית המקדש...
אני פונה בזאת להנהלת הקהילה לעצור את
התהליך, ולדון ביעוד שונה של הסכום שמוקצב לבונוס. מציעה לייעד את הסכום לנכס
קהילתי שאנו ראויים לו מכל בחינה שהיא. וכוונתי לבניית מרחב קהילתי-חברתי במרכז
החצר, מול מבנה בית המוסדות, ממערב לשדרת הראשונים (על שטחם של המועדון
לחבר+הקרוונים של הגזברות והביטוח).
אין צורך להכביר מילים על עליבות
המבנים הצבוריים האלה במרכז החצר ועל חיוניות הקמתו של מבנה פונקציונאלי למטרות
הבאות:
1.
מועדון לחבר ראוי, בגודל שיכיל אירועים קטנים ומופעים.
2.
ספריה הגונה שתשרת את כל מגזרי האוכלוסייה.
3.
משרדים שיכבדו את העובדים בהם ואת המזדמנים למקום (כולל
שירותים, מקום להמתנה וכד'..)
אני קוראת בעיתונות קיבוצית המגיעה
למכון להווי ומועד, ונוכחת שישנם קיבוצים הבונים היום לצרכי ציבור: בחצרים
(שיתופי) נבנה בשנים האחרונות מבנה ספריה גדול ומכובד, ביחיעם (המופרט) שופץ
ושודרג מועדון לחבר ועוד...
ומה אם יחול שינוי ונהיה כבר משהו
אחר?
כל היעודים שמניתי נכונים וטובים לכל
מבנה אירגוני שהקיבוץ יהיה בו:
מרכז לניהול חברתי וכלכלי נחוץ בכל שיטה.
מועדון חברתי – כנ"ל
ספריה – היא התחייבות מטעם החוק של כל
רשות מקומית לתושביה הכוללת ספרים, חומר ממוחשב קלטות וכד' (חוק הספריות
הציבוריות שעודכן בשנת 2003 ..) ונכון שתהיה במרכז החצר.
סכום הכסף שנועד לבונוס כאשר יחולק
למספר החברים איננו גדול, הוא יבלע והיה כלא היה.
השקעה נבונה במבנה מרכזי תשדרג נכס
ציבורי ותשרת את כולם לאורך שנים.
חישבו על כך..
עדה כץ
האמנם שיוויון?
תגובה על הרשימה של עמית זית
עמית כותב שהכסף שנועד לבונוס, נצבר על
סמך הישגי השנה החולפת. ואני חושבת שההישגים הנ"ל הושגו בעזרת אמצעי הייצור
שנצברו במשך השנים.
עמית כותב שיש להתחלק בפירות באופן
שיוויוני, וכאן הטעות:
א.
אין, לא היה, ולא יהיה שיוויון. הקיבוץ בנוי על שותפות.
ב.
לעניין השיוויון ישנו התקציב החודשי שאינו מחולק לפי ותק
(אותו תקציב לכל החברים, לילדים , לזמניים וכו').
ג.
לדעתי הבונוס הוא סוג של חיסכון לחבר, ועל כן מי שיותר
שנים חבר קיבוץ, חסך יותר ממי ששנות חברותו פחותות.
אין כאן כל הפיכה של סולם ערכים
והחלטות, מכיוון שחלוקת הבונוס הקודמת הייתה לפי ותק. אם הקיבוץ ייקלע ח"ו לחובות, נטל החובות
לא ייתחלק לפי הוותק. גם מי שעוזב את הקיבוץ מקבל דמי עזיבה ללא הפחתת חלקו היחסי
בחובות הקיבוץ.
מה שמדאיג אותי ברשימה של עמית, זה
שחלק גדול מהצעירים כאן, רואים כאילו העולם נברא יחד איתם. מי שקורא על מצבם של
ותיקים בחלק מקיבוצי ההפרטה, רואה שאפשר בקלות לחמוס זכויות של חברים.
אני מבקשת מהצעירים (יותר או פחות) –
לפני שחושבים "מה מגיע לי", יחשבו "מה מגיע להורָי".
למרות שקיבוץ בנוי על שני עקרונות:
1. מגיע לי!!!
2. למה לו? .
ירמיהו
מעשה בזוּז שנוֹלד ב"לידת עכּוּז"...
"זוּז שנולד בטרם עת, מה סוֹפו,
בטוהר או בחטא" - מעשיה חסידית
מעשה ברב מאיר הירש פישקו הגמ"א
מפילווישוק שהיה חכם מופלג ובעל מצוות, שדיקדק במעשיו והקפיד בקלה כחמורה לעשות
דבר השם. שהיה איש צנוע וענו, עושה שלום ורודף שלום, ודורש טוב לחסידיו בבית מדרשו
הישן שהיה דולף בחורף ולוהט בקיץ, שנאמר: " כל בית שאינו עשוי לימות החמה,
ולימות הגשמים אינו בית". וגם מאישתו דבוֹשֶׁה חינה לא החסיר דבר-לֵילָּה,
ונתן לה כל עונותיה. והיה מרביץ הילכותיו בחסידיו מאור השחר עד בוא השמש דבר יום
ביומו, ובראותם דבר אורחו ורבעו, הייתה נחת גדולה שורה על החסידים ונגלה בם האור
הזרוע, ונסו יגון ואנחה, ריב ומדון, פרץ וצווחה.
והנה באחד מימות החורף הקרים, בין
"מנחה", ל"מעריב", בעודו דורש דבר בוראו בפני חסידיו, נפל
דבר.
סוחר עשיר מעיר הפלך וולוז'ין, ששמה
הולך לפניה בגביריה ומלומדיה, ודבר עשירותם המופלגת ומעשיהם הטובים מתגלגלים בערגה
וכיסופים, מפה לאוזן, בקהילות פּולִין, הגיע לעיירה.
ויהי ערב וַיְשָׁלח את כל פמלייתו
והנילווים, עבדיו, משרתיו, סייסיו, ומשמשיו, אל הפונדק הקרוב להעביר בו את
הלילה. ובגפו סר אל בית המדרש לשמוע דבר
תורה מפי הרב מאיר הירש פישקו הגמ"א. ולא היה כשֶׁמֶן הזה צֳרִי על אוזניו.
וכך כל אותו הלילה עד הנץ החמה.
למחרת חזר הסוחר העשיר לבית המדרש
וביקש את הרב מאיר הירש פישקו הגמ"א, רשות לדבר אל החסידים.
ויאמר להם: "שמעתי אמש את כבוד
הרב מדבר דברי טעם, "תורה לשמה זו היא תורה של חסד" ובאו הדברים לידי
ריגשת הלב. על כן גמרתי אומר בליבי לתרום לקהילה כך וכך זוזים לתקן לשפץ להאדיר
ולפאר את בית המדרש, על מנת להוסיף צדיקים שיגדלו למצוות ולמעשים טובים לאורו של
הגמ"א. שנאמר "ישראל אין חוזרין למוטב, אלא על ידי לימודין". כך
וכך זוזים לחלוקה שווה בין כל החסידים, שנאמר "תבשיל של בני תשחורת ריחו
נודף". וכך וכך זוזים לבאי בית המדרש הוותיקין, שנאמר: "כבד את אביך
ואמך, למען יאריכון ימיך".
ליום המחרת הגיע שליח מצווה אל בית
המדרש ובכליו הממון, סך כך וכך זוזים לחלוקה צודקת. ישב הרב הצדיק רב מאיר הירש
פישקו הגמ"א ושבר את ראשו מהי חלוקה צודקת, שנאמר "שתי כליות יש באדם,
אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה".
ולא ידע מה יעשה.
אסף הרב את חסידיו בין
"מנחה" ל"מעריב" ובטרם בוא החמה אמר להם כך: שובו שובבים איש
איש לביתו, אל תאכלו, אל תשתו, אל תבואו אל נשותיכם, אל תתנו תנומה לעפעפיכם,
שנאמר: "כל המרפה מעצמו דבר החלטה, אין לו כוח לעמוד ביום צרה" בקיצור make up your mind וחיזרו מחר עם החלטה: איך יחולקו הדמים.
ויהי ערב, ויהי בוקר.
חזרו החסידים למחרת בפנים נפולות,
והיו ניצים זה עם זה כל אותו היום. זה אומר: "כולה שלי היא", וזה אומר:
"כולה שלי היא". שנאמר "ריבים
בממונות סופם שמעכבים זה את זה".
התעצב הרב אל ליבו ולא היה יודע את נפשו ש"שלושה דברים מכחישין כוחו
של אדם, בצע ועוד בצע ועוד בצע". ו"מה בצע לו בממון, אם מביא עימו
מדון". אמר להם: "שובו אל ביתכם, אל תאכלו ואל תשתו, ואידך זיל גמור,
ומחר אי"ה נערוך הצבעה חשאית, יאמר כל איש אשר עם ליבו ש"אהבת הבריות
מוציאין לו לאדם מריתחת הלב".
ויהי ערב, ויהי בוקר.
למחרת שבו החסידים בנפש חפצה אל ארץ
הבחירה, נטל כל אחד פיסת נייר ורשם את אשר על לבבו, בבחינת "שלך קודם לשל כל
אדם".
ויהי בבואם לפתוח את הניירות, נעשה
להם החג לחגא והאור לאפילה. "דבר שמצוותו בלילה, אין דין לעשותו ביום",
פירוש דרבנן: "אין אדם אומר רצונו במיסתור עד שלא גמר ליבו בפרהסיה". והנה שוב מחלוקת המרבה מדנים: זה רוצה לעצמו,
וזה רוצה לעצמו, זה לרפואת הגוף וזה לרפואת הנפש, וזה לרווחה, וזה לצימצום, זה
לגרגרנות, וזה לצום, וזה לשמחות, וזה ליגונות, זה לשיכון, וזה לקרנות, וזה לפנסיה,
וזה לוותק (ר"ל) וזה לזי, וזי לזו, ולא היו יכולים להגיע לעמק השווה.
התעצב מאוד רב מאיר הירש פישקו
הגמ"א אל נפשו, ישב על כיסאו והתהרהר: "זוז שנולד בטרם עת, מה סוֹפו
בטוהר או בחטא". ובעוד הרב הגאון יושב באבלו וקהילתו מרבה מדון זה עם זה,
נפתחה הדלת של בית המדרש ושליח חמור סבר הופיע בפתח.
עצרו החסידים ריבם, נדם קולם, גווע
שיחם ושיגם, ובא מורך בליבם. עפעף לא מיצמץ, פה לא צייץ, צרצר לא צירצר, חייתו יער
לא שִׁיחֵר, זבוב לא זיבזב, תינוק לא ייבב, חזן לא פיזם, יתוש לא זימזם, אזוב לא
צִימַח, עוף לא פרח, הס הושלך, רק קולו של השליח שהיה הולך מקצה האוּלם ועד קצהו
מודיע בצער רב וביגון קודר לחסידי פילווישוק הנלבבים: אויה לנו! אהה! אהה! אתמול
נפטר הגביר הידוע בעשירותו, נדבנותו ומעשיו הטובים, מריגשת הלב לאחר שפשט במפתיע
את הרגל, וכל ממונו ירד לטמיון....
(עיבוד חופשי על פי רעיון מתוך העלון
של קיבוץ סאסא)
כי בלבבך לעשותו...
מתוך מכתב תודה שהגיע לילדי בר המצווה על פעילותם
ההתנדבותית
אנו מודים , מעריכים ומוקירים, את
יוזמתכם הייחודית והיפה, להפעיל את ילדי בר המצווה בני הקיבוץ בהתנדבות. משך שנת
הלימודים הילדים התרימו את חברי הקיבוץ בתחפושות עבור ילדי משפחות נזקקות בעיר,
וכן תרמו סכום כסף באמצעותו רכשנו תחפושות נוספות ורבות וביצענו תוכניות לילדים
בסיכון.
בזכותכם (ובזכות תרומות נוספות),
קיימנו באזר עליז וצבעוני, והילדים יכלו לבחור תחפושת ראויה.
יתר על כן, הילדים התנדבו במעון
לילדים בגיל הרך שמוגדרים כ"ילדים בסיכון", ביקרו בקביעות, שיחקו
והעשירו את הילדים.
אנו משוכנעים כי הקשר הטוב ותרומתם
בוודאי תרמו גם להם עצמם!
ברכות חמות להצלחתם בהמשך, ונודה
להמשך קשרי ההתנדבות.
תמי פרידמן, רכזת מתנדבים.
רב תודות וזר ברכות!
רצינו להודות לכל מי שעזר ונתן יד
בצילומי סרט בר-המצווה של קבוצת "אלומה".
ליעל קרניאל,
לרותה שושני, לנעמי
יפה, לאורית ארזי וילדי גן רימון, לרותם קמה וילדי פעוטון זית, למירי פיינשטיין, לאסתי פוקסמן, לאתי גפן וצוות המטבח, לעפרי
ירון, למיכאל
שגיא, לעמרי
רימון, לאלדה ורפאל דינסטג, לנועם דינסטג על יצירת פלייבק מושלם,
לענבל רז על האיפור, ולדורון קפולניק המפיק
האולטימטיבי!!! נתראה באוגוסט- בהקרנה החגיגית.
מאיתנו, קבוצת אלומה, המשפחות, דיתי ומעין. .
הודעה לציבור ממרפאת השיניים
1. במשך חודש אוגוסט תהייה מרפאת
השיניים סגורה.
2. בבעיות שאינן סובלות דיחוי יש
לפנות למרי (בטלפון הסלולארי 052-3662391)
ובהעדרה לעדי
(טל: 052-3662522) ולקבל מהן הפניה למרפאת חוץ.
3. המרפאה שלנו אינה מורשית לטפל
בחיילים (וממילא גם אינה יכולה לצייד אותם
באנטיביוטיקה וב"גימלים"). חייל הנזקק לטיפול חייב לפנות (24 שעות
ביממה) לבית-
חולים 10 בחיפה. טיפולי בריאות השן
בבי"ח 10 נעשים ברמה טובה.
4. בהזדמנות זו - הערה כללית:
חברים שעשו ביטוח "מושלם" בקופת חולים הכללית,
מקבלים בדואר הזמנות לטיפול שיננית בחינם. זאת, במסגרת המאמצים השיווקיים של
הקופה. חבר המעוניין בכך יכול
כמובן לגשת ולקבל טיפול כזה. באותה הזדמנות נוהגת מרפאת קופת-חולים (כללית
"סמייל" – לשעבר ש.י.ל.ה.) לצייד את המטופל ב"תכנית טיפולים".
רשימה
זו אינה "מחייבת"
את המרפאה שלנו, המקפידה על רמת טיפולים גבוהה ביותר.
5. בקרוב יחולקו בתאי הדואר
שאלוני בריאות. החברים מתבקשים למלא הפרטים ולהחזירם לתא הדואר של מרפאת השיניים.
בברכת מנשך תקין ושלא נזדקק.
מרי אדלן.
עדה לקח
עת לאחל
השבוע נסעו מירי וחיים קרש
לאלנטאון, ארה"ב.
לך מירי זו הזדמנות טובה
להשתחרר מן הלחץ שהעבודה במרפאה גורמת, לקחת פסק זמן שמאפשר לשנות אווירה, לנוח
ולהינות ממה שארה"ב מזמנת לשוהים בה.
העדרותה של מירי חייבה הערכות חדשה
בצוות:
הניהול הוטל על כתפי שרהל'ה סאלווה,
שקיבלה על עצמה את האחריות המתבקשת מהתפקיד.
יבגני קלריך הצטרף לצוות במקום מירי.
המרפאה היא מקום רגיש, אליו אנו באים
עם מצוקותינו, והציפיות שלנו גבוהות ומבקשות הקשבה, טיפול יעיל, מיומנות ורגישות.
ציפיות אלו מטילות אחריות כבדה על הצוות.
לך שרהל'ה נאחל הצלחה במשימה שנטלת על
עצמך, ואנו בטוחים שניסיונך העשיר במרפאה יסייע לך בתפקיד החדש.
לך יבגני, שתקופת החפיפה
איפשרה לך ללמוד ולהכיר את עבודת הצוות והמרפאה, אנו מאחלים שתהיה מרוצה מהחלטתך
להשתלב במרפאה, לטובת כולנו.
לך ד"ר אמנון תפקיד
בניווט הצוות, ואנו מחזקים ידיך. ולכן, זיוה, בלה ויהודית - שתהא עבודתכן
פורייה ומספקת. ולצוות כולו - שתשכילו לעבוד יחד ברוח טובה, כדי שתהא המרפאה נעימה
לחברים ונוחה לעובדיה..
צל"ש
ולפעמים החגיגה נגמרת בלי שמרגישים...
הנה בשבוע שעבר, נסגרו הכלבו
והמרכולית לחצי שעה בלבד על חשבון הקונים. הספירה נעשתה ביום שישי ושבת,
וביום ראשון בבוקר נפתחו השערים. יש לציין במיוחד עובדה זו של התחשבות מירבית
בציבור הקונים, וראויים העובדים ליישר כוח ועידוד על ביצוע הספירה כפי שעשו זאת
השנה. .
העורך אינו סגנו של אלוהים
לאחרונה
נתרם על ידי רמת יוחנן מזגן לסניף מפלגת העבודה בקריית אתא, וזאת לאור שיתוף
הפעולה האמיתי (ודגש על האמיתי) הקיים בינינו מזה שנים רבות. יתר על כן, ניתן לומר
כי החברים הרבים המתנדבים לעת בחירות יימצאו בין הנהנים הישירים מיוזמה זאת...
כצפוי,
מזכיר המפלגה בקריית אתא מצא לנכון לשגר מכתב תודה נרגש, המעלה על נס את שיתוף
הפעולה הפורה בינינו. נושא חשוב זה לא הוזכר לצערי ב"עיבודו" הקצר,
החופשי והציני של ירמיהו, שהואיל להקדיש לנושא שתי שורות בלבד!
יתר
על כן, אם חושב ירמיהו שאסור להזכיר חלילה שבחים אישיים, אין לי ברירה אלא לספר
שלמעשה ישנם שני מכתבי תודה. את המכתב השני העדפתי אני עצמי שלא לפרסם (למרות
שמכותבים אליו יו"ר המפלגה ומזכיר המפלגה), אבל לא יתכן, שעורך העיתון יפסול
באופן שרירותי טקסט של מכתב שלם! לסיכום, ברצוני לחזור ולהדגיש את הערכת כולנו
לעבודתו המסורה של ירמיהו, אבל באותה מידה לחזור ולהדגיש שוב (כי אין זאת הפעם
הראשונה) שאף אחד לא הסמיך אותו, לערוך על דעת עצמו את החומר המתפרסם. יהודה טל..
"לא סגנו של אלוהים", סתם עורך...
קטונתי, יוד'לה, אבל זה בהחלט כן
בסמכות ובאחריות העורך לקבוע מה כן ומה לא בכל מה שקשור לפירסומים
חיצוניים: רשימות מהאינטרנט, מהעיתונות, מכתבי תודה וכו' (להבדיל מדברי
חברים).
ולעצם העניין, אני לא חושב שיש לציבור
עניין לקרוא את כל מכתבי ההלל והשבח שמקבלים חברים במסגרת עבודתם היומיומית, ואפילו
אם בסניף מפלגת העבודה של קריית אתא עסקינן. אני משער (ובטוח) שיש בינינו עוד חברים
"אוספי מצוות", אך על פי מידת הענווה, חשובה בעיניהם העשייה ולא הפירסום.
פעם, לפני הרבה שנים, היה ליהודים
מנהג ארכאי מוזר, קראו לו "מתן בסתר", (מסיבות ידועות...)
היום כנראה, יותר חשוב לגמור
ו"לרוץ לספר לחבר'ה"....
תזכורת מארכיון
לפני כשבועיים חילקנו בתאי הדואר
שאלונים אישיים לחברים עבור השלמת התיק האישי שלהם. מעט מאוד חברים החזירו את
הדפים. נודה לכל מי שיפנה מזמנו, ימלא את השאלון, ויחזירו לתא של הארכיון למען
הדורות הבאים, שיכירו את הנפשות הפועלות של ימינו.
תודה – צוות הארכיון.
מזל טוב
לדיאנה ודרור שמעוני
להולדת הבת אחות לחני
ברכות לכל בני המשפחה.
ככה אנחנו נראים בעיניהם...
"משמנים" את גלגלי הסוציאליזם...
קיבוצים שכמעט לא מדברים בהם על הפרטה
הם הקיבוצים המאוד עשירים: יטבתה, בארי, גן שמואל, משמר העמק, רמת יוחנן.
שם "משמנים" את גלגלי הסוציאליזם בהרבה כסף, גם לחבר (בונוסים) וגם
לקהילה. מסתבר שכדי להיות סוציאליסט אתה צריך להיות מאוד עשיר כי השיטה מאוד
בזבזנית, רק חברה עשירה יכולה להרשות לעצמה להיות סוציאליסטית. אני חושב שהקיבוצים
האלה טועים, כי השינוי מביא הרבה יותר כסף גם לקהילה, וגם לחבר. הקיבוץ שכנראה הכי
עשיר בתנועה הקיבוצית – קיבוץ שמיר עשה הפרטה, גם הקיבוצים העשירים מָגַל
ולוחמי הגטאות עשו שינוי, ורואים בזה ברכה לקהילה, למשק ולחבר.
אני משער שכמו שלא היו נשארים חברים
בקיבוץ אם הוא היה נשאר ב"לינה המשותפת", כך לא היו נשארים חברים
בקיבוץ, אם לא היה משנה את שיטתו. נחנו רואים עזיבה רצינית בקיבוצים שמתעכבים עם
השינוי. ראשוני העוזבים הם כמובן בעלי המשכרות הגבוהות...
(קטע מתוך עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד. 4.5.07)