בננו
דרור פרץ ז"ל
ניספה בתאונת
דרכים בהודו
והוא בן 38 בלבד.
אנו משתתפים
בצערם
של עירית ובני
המשפחה.
לילה בוא, רד עלי
בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני.
...לילה
בוא, רד עליי, רד לאט, את עין השמש בוא עטוף אותי עכשיו
עצום את שתי עיניי.
רד לאט, את עין השמש האפל
שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל.
וענן יחוג מעל ימי הים, חוג יחוג יומם וליל,
חוג יחוג ורוח מיילל, והים יגיע עד גגות תבל,
ואין אוויר, אין אש, אין חול,
אור אחרון יגווע בלאט בלי
קול
וקץ לכל.
גשם בוא, רד עליי,
שא אותי ואת ימיי
אל תוך הנעלם.
(קטע מתוך "גשם אחרון". המילים: אהוד מנור)
אֵין
בְּפִינוּ מִלִּים
לזכרו של דרור פרץ ז"ל
הַדְּמָעוֹת,
הַדְּמָעוֹת לְבַדָּן
שנספה בתאונת דרכים.
זוֹלְגוֹת
שׁוֹתְקוֹת, וּשְׁקוּפוֹת
כְּאֵבֵךְ
יַבִּיעוּ.
הַמִּלִּים
לֹא תּוּכַלְנָה
אֶת
חָלָל הָאָבְדָן לְמַלֵּא.
דָּהוּי
וְעָמוּם הוּא צְלִילָן
כְּהֵד
הָעוֹלֶה מִבְּאֵר יְבֵשָׁה,
כְּמוֹ
עָיְפוּ הַמִּלִים
מִמַּשָּׂא
הַיָּגוֹן
וְשׁוּב
אֵין בְּכֹחָן לְנַחֵם.
דּוֹאֲבִים
וְאִלְּמִים אִתָּךְ נַעֲמֹד
מוּל
תְלוּלִית הֶעָפָר,
לִבֵּנוּ
אָבֵל עִם לִבֵּךְ
וּמִילוֹת
נֵחֲמָה אֵין בְּפִינוּ.
ראובן עזריאלי4/2/07
כציפור, דרור
כמעט מהיום שאני זוכר את עצמי, דרור
היה שם בתמונת חיי.
שובבות שלא מוצאת מנוח, מרץ שאין לו
סוף, חיוך ומבט ששובה כל ברייה. מגיל 5 לערך ועד שבגרנו ואיש איש הלך לדרכו, חייו
שזורים היו בחיי אני.
אי אפשר שלא להריץ תמונות זיכרון,
כשדמותו עולה בדמיון. כל מה שחווינו יחד, כל מה שעשינו, המשחקים, הילדוּת, הנערוּת,
הטיולים, התעלולים, השטויות, הבחורות, החברה, המסיבות, הקטעים, המגורים המשותפים...
הקיבוץ של פעם.
סיפור חיים שלם, של חיים כל כך עמוסים
ואינטנסיביים, אבל כל כך, כל כך, קצרים.
סיפור חיים שניקטע בצורה כל כך אכזרית
ופתאומית, כל כך לא הוגנת, כל כך מיותרת.
דרור היה חבר, היה אח, היה דמות, היה
איש, היה מושא הערצה לנשים, ולא פחות גם לגברים. היו לו חברים כחול אשר על שפת
הים, מכל קצוות תבל, מכל מין וצבע.
הוא בחר בדרך חייו, ובה הלך עד יומו
האחרון, באושר ובנחישות, וזו הייתה שלוותו.
סוּפר לי כי הוא ומאמא, חברתו לחיים,
היו זוג מדהים ונדיר, לא עזבו איש את רעותו ולוּ לרגע, תמיד ביחד, בלי ריב ובלי
מאאס, מין אידיליה שלא רואים במקומותינו.
הוא הם היו מאושרים, והיו בשיא השיאים...
והם היו שם ביחד כשכל זה נגדע...
כמו איבר שניקטע מהגוף והשאיר פצע
מדמם... בשיאו נשאר בזיכרון.
לא ניתפס, לא ניקלט, לא הגיוני. בלתי
מתקבל על הדעת להיפרד כך, כל כך עצוב, כל כך כואב,
איזו מכה, איזו מכה.
דרורי,
נוח בשלום לקץ הימים,
ויהי זיכרך ברוך. מוטה צוקרמן.
פרוטוקול
ועד הנהלה מספר
03/2007
שם האגודה
: קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה :
1.02.2006
מספר חברי ועד ההנהלה : 11
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, לינט
חורש, איילת מאירוביץ, עדנה לקח, רפאל דינסטג,
יונת מולכו, ישי קציר, דוד דווידוביץ.
סדר היום:
1. בקשה להארכת חופשה מיוחדת, יואב עזריאלי.
2. תקציב ענף החינוך (מוזמנות נעמי יפה, עדנה לקח, ניצה אופק).
הוחלט:
1. הבקשה אושרה.
2. עיקר הדיון נסב על תקציב ענף החינוך. נעמי ועדנה הציגו את
המטרות/חזון של החינוך בגיל הרך והבוגר.
עדי מאירוביץ הציג התקציב כפי שהוא מופיע בדו"חות
התקציביים שלנו, לרבות השוואה לשנות תקציב קודמות, וכן תמחיר הענף על פי קריטריונים כלכליים
"נטו" (כולל שכר דירה, חשמל וכו').
התקציב מראה יציבות סבירה של התקציב על בסיס ממוצע רב שנתי, אבל היקף הוצאות העולה על ההכנסה התחשיבית, המחושבת
לפי תשלום דמי-שהייה של ילדי הקיבוץ
סוכם לקיים דיון נפרד ולקבל החלטות בשני נושאים:
א. לינה משותפת או משפחתית לילדי כיתה י"ב.
ב. חוגים (הוצאה שנתית של כ - 500,000 ₪).
המזכירות הודתה לנעמי, עדנה, ניצה וצוות החינוך כולו, על עמידתן
האיתנה והאיכותית בחזית קשה ומרכזית זו.
רשם - אודי.
פרוטוקול אסיפה כללית מס. 02/07
תאריך: 03.01.07
יו"ר :
מאייקה יפה
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 25 חברים.
סדר היום:
1. בחירת דניאל פרי כנציג
הקיבוץ לוועידת תנובה.
2. הבהרות בנושא ההחלטה
בעניין "רכבים צמודים" וחיוב מרחק/זמן בשבתות.
3. קשר עבודה/תקציב לגבי
מועמדים בנים במסלול צעירים.
הוחלט:
1. דניאל פרי נבחר
כנציג הקיבוץ לוועידת תנובה.
2. אבנר אחיטוב נתן הבהרות להחלטה שהתקבלה באסיפה קודמת. נשאלו
שאלות וניתנו
תשובות. החלטת האסיפה הועברה לאישור הקלפי.
3. אושרה החלטת המזכירות לגבי
מועמדים בנים במסלול צעירים, לקיום קשר בין קיום חובת
העבודה ובין קבלת התקציבים מן
הקיבוץ. ההחלטה עוברת לאישור הקלפי.
רשם - אודי.
פרוטוקול הנהלה כלכלית 1/2/07
נוכחים: שי מיכאל, רותה יריב, אילת מאירוביץ,
נתי אבן-דר, אמיר סלייפר, עוז אל-ניר, דניאל פרי,
אודי פלד, יגאל פינגרמן , עידו רודוי, אבנר אחיטוב.
נעדרים: עמוס נצר,
הנושאים שנדונו:
1) נטיעה נוספת בפרדס
הובאה שנית ההצעה לנטוע 40 דונם פרדס בחלק הדרומי של אדמות שמיר. (25 הדונם
הצפוניים מיועדים להרחבת פלרם). מכיוון שמספר חברים רואים אפשרות לבניית חניות
ומחסני עזר לפלרם באיזור זה, עלתה הצעה אלטרנטיבית, לבדוק נטיעת פרדס באותו ההיקף
בחלק הצפוני של בית צפון. ההנהלה הנחתה את ארז לבדוק את ההיתכנות המקצועית של הצעה
זו. במקרה ואופציית בית צפון אינה אפשרית, הנושא יובא פעם שלישית להנהלה.
2) דיווח שנתי על מילואות -
יובל מנכ"ל מילואות, סקר את מבנה האחזקות, הפעילות והחזון של מילואות.
לאחר מכן הוא ענה על שאלות החברים במיגוון נושאים. ביניהם: מכירת תנובה, דרכים
לשיפור יחסי רמת יוחנן עם מילואות, התפתחויות בהסדר הקיבוצים ומכירת מילוז ליזם
פרטי.
רשם אבנר.
דוח שבועי / א. פלד
תיקצוב אנרגיה – מעקב.
כרגע משתתפים בתיקצוב 178 בתי-אב. (לא כולל בתי אב שהם פנסיונרים שהחליטו
לא להיכלל בתיקצוב ו"צעירים" שיכללו רק מאפריל השנה).
כפי שתוכנן מלכתחילה, התיקצוב עולה על השימוש הממוצע (כזכור, נעשה התקצוב
לפי "העשירון העליון" של המשתמשים הכבדים). התוצאה היא שבכל חודש תורם
תקציב הקהילה
לתקציבים האישיים.
(דהיינו הקצבת האנרגיה מתקציב
הקהילה לתקציבי החברים גבוהה ממה שתקציב הקהילה משלם בפועל בגין אותה צריכה לחברת
החשמל).
בחודש ינואר 2007 קיבלו החברים תוספת לתקציבם בסך 213 ₪ בממוצע
לבית אב.
יש לציין שחיסכון זה מתווסף על חיסכון של עשרות אלפי שקלים בדלק
להסקה, שנוצר מכך שחברים עברו מחימום בתנורים שהוא מאוד יקר, לחימום בחשמל
(מזגנים) שהוא הזול ביותר.
בחודש ינואר זה 49 בתי-אב יצאו עם זכאות/תוספת של מעל 300 ₪
לתקציב האישי בגין תיקצוב האנרגיה. מתוך אלה יש גם בתי אב שלתקציבם התווסף סכום שמעל 400
ומעל 500 ₪ (בחודש אחד), כאשר המשפחה עם
התוספת הגדולה ביותר קיבלה לתקציבה 579 ₪.
למרות האמור לעיל, יש עדיין כמובן גם בתי אב (בינואר זה 16 במספר) שעדיין
חרגו מתקציב האנרגיה. אצל מרביתם מדובר בחריגה של שקלים בודדים או עשרות שקלים,
אבל היו גם 6 בתי אב שצרכו מעל 100 ₪ מעבר
לתקציב.
כללית אפשר לומר שעל פי חלוקת התקציב לפי חודשים, החברים חוסכים יותר בחורף
מאשר בקיץ. ייתכן שהחימום עולה פחות מאשר הקירור, ואולי זה קשור גם עם פחות מקלחות
וחיסכון בחשמל של הבויילרים (הבויילר הוא "צרכן" כבד ביותר).
חלוקת התקציב השנתי לפי חודשים נעשתה על פי דפוסי הצריכה של ההרצה על יבש
של כשנתיים לפני כניסת התיקצוב לתוקף.
ייתכן שעקב שינוי דפוסי הצריכה בין קיץ וחורף נבצע חלוקה חדשה בין החודשים
(חלוקה זו נעשית על מנת למנוע זיגזגים חדים בתקציב ואין לה כמובן שום השפעה על
הסכום השנתי).
"בגדול", לפי ההיזון החוזר שאני מצליח לקלוט,
נושא תיקצוב האנרגיה נקלט. למדנו לחיות איתו בשלום ורובנו למדנו אפילו לחיות איתו
טוב. קיים מקום לשיפור בנושא הצריכה המושכלת בין שעות ה"פסגה",
"גבע", "שפל". הפרשי
העלות בין שלוש ה"תקופות" האלה הם אדירים. צריך להקפיד לבצע בשעות הלילה
וסופי השבוע פעולות זוללות אנרגיה כמו רחיצת כלים/כביסה/ייבוש.
עדיין חסר המהלך המשלים של תיקצוב ענף הבגד, על מנת לאזן את
נושא הכביסה/ייבוש בבית, אבל כפי שכולנו מכירים ויודעים, תיקצובים/הפרטות הם
אצלנו, לפחות "לעת הזו", נושא שמצריך הרבה "הכשרת לבבות".
הערה קטנה. בנושא הבויילרים. פנו אלי ("יעני מומחה") חברים
ואמרו שלפי הבנתם לא צריך בכלל לכבות את הבויילר כי "ממילא יש תרמוסטט והוא
מפסיק את החימום כשהמים מגיעים לטמפרטורה הנכונה". ובכן, ממש לא נכון. התרמוסטט
אמנם מפסיק החימום כאשר המים מגיעים לטמפרטורה, אבל אז המים מתחילים כמובן להתקרר,
והחימום נכנס שוב לפעולה. במיוחד בחורף, התקררות המים מהירה יותר. גם שעון הבויילר
לא ממש יעיל עבור מי שהרגלי המקלחת שלו אינם קבועים. הכי פשוט (למי שמסוגל לקנות הרגלים חדשים), הוא
לזכור להדליק הבויילר שעה/שעתיים לפני השימוש. הבויילר הוא צרכן אדיר. מי
ששולט בבויילר – שולט בתקציב האנרגיה שלו. (סיפור התרמוסטט נכון כמובן גם לגבי
רדיאטורים לחימום, שגם הם צרכן גדול).
קשר עבודה תקציב לגבי מועמדים בנים
במסלול צעירים.
כבר נכתב על כך ב"
·
קבלה לחברות (אחרי שנת מועמדות).
·
לימודים (סטודנטים).
·
במב"חות/עצמאות כלכלית.
·
חופשה מחוץ לקיבוץ.
·
"מועמד
בן". דהיינו מי שאינו נמנה על אחד מן המסלולים הנ"ל והוא מתגורר
ועובד בקיבוץ ומקבל תקציב אישי כמו חבר. מועמדות זו עשויה להימשך גם מספר שנים (אם
כי מבחינת הוותק נחשבות רק עד שנתיים).
לגבי במב"חים, סטודנטים וכמובן גם מי שנמצא בחופשה מחוץ לקיבוץ, קיים
קשר בין עבודתו של הבן ובין הכנסתו. במסלול האחרון – "מועמד בן" – מקבל
הצעיר תקציב כמו חבר, גם אם אינו ממלא חובת העבודה. יש לציין שהרוב המכריע של
אותם מועמדים בנים מקיימים חובת העבודה כראוי. יחד עם זאת יש אחדים שאינם
ממלאים החובה.
הצעת המזכירות, שאושרה באסיפה, היא ליצור קשר כזה. הקשר אינו
"אוטומטי" והוא נתון לשיקול דעת מנהל/הנהלת מש"א. אין כוונה לעסוק
במקרים מיוחדים בהם מש"א מכירה שקיימות נסיבות מיוחדות, אלא באותם מקרים
חריגים בהם צעירים "נורמטיבים" מנצלים את סובלנות המערכת.
שלוש שאלות.
א. אם מדובר רק בבודדים לשם מה לחוקק לכבודם חוקים?
- כי בכל מערכת חברתית פגיעתם המוראלית של חריגים בודדים היא הרבה מעבר
למשקלם הסטטיסטי. (הנה, בין עשרת הדיברות
בלבד, "ביזבז" משה רבנו דיברים כגון "לא תגנוב", "לא
תרצח", "לא תנאף" ... האם
בני ישראל גנבים? או רוצחים? או ר"ל נואפים (נו טוב יש כמה), אלא שפגיעתם
המוסרית של המעטים, אם לא מטפלים בה, גדולה.
ב. יש גם חברים שאינם מקיימים חובת העבודה במלואה. מדוע אנו
מדגישים דווקא לגבי צעירים?
- ראשית, משום שאין דין חבר או חברה שתרמו עשרות שנות עבודה, כדין בן צעיר.
ושנית, מסכת הזכויות של בן במסלול צעירים (שאינו חבר) רחבה לאין שיעור מזו של חבר
(יש אפילו הגורסים רחבה מדי) ובצד הפתיחות הגדולה שלנו לגבי הזכויות, לגיטימי
לדרוש קצת יותר הקפדה בתחום מילוי החובות.
ג. האם פירוש הדבר שמועמד בן רשאי לומר, "אז אני לא עובד
ואתם אל תתנו לי תקציב"? לא! חובת העבודה עומדת בפני עצמה. ההצעה לגבי הבנים היא בבחינת שלב נוסף של
"קריאה לסדר" (וכאמור לעיל אינה אוטומטית, ותבוא לאחר שהצעיר כבר נקרא
על ידי מש"א לסדר).
לסיכום -
ההצעה כולה לא באה חו"ח "להתעלל" בצעירים, שהם הרי ילדינו,
אלא דווקא לסייע במניעת סחף במערכת, העלול להביא לרגרסיה בזכויות שאנו נותנים
לצעירים ולצמצומן..
הוא מגיע בגדול
כולם לעזוב את הכול!
פורים בפתח וחיות היער במתח...
ביום שישי, י"ב באדר תשס"ז 2.3.07
נתכנס ברוב עם ופאר בג'ונגל, ולא במקום אחר.
מוזמנים חברים ובנים, חברות ובנות, כולם כמובן
בתחפושות הולמות.
פרטים נוספים בהמשך...
הערב מיועד לתושבי המקום בלבד!
כרטיסים לאורחים יהיו בתשלום!!!
ההרשמה למספר האורחים תיתלה על לוח המודעות
לקראת המסיבה.
אנא התכוננו לגבי סעיף זה, על מנת שנדע להיערך בהתאם
לאירוע.
צוות פורים 07
שינויים בניהול קרנות השתלמות - שלבים ולוח
זמנים
1. פגישה עם "מעוז"- הקרן השלישית
שנבחרה עד 13.02.07. הודעה תועבר מראש. בהמשך לפגישה זו, ניתן יהיה לקיים המשך של
שאלות ותשובות.
2. שאלות ותשובות ברמת יוחנן וקבלת החלטות אישיות
עד 18.02.07
3. מילוי טפסים והעברות לקרנות השונות עד
25.02.07
4. העברות כספים והפקדות לקרנות החדשות – מרץ
2007.
הערות
1. יוכן טופס ע"י הח"מ ויועבר למילוי
אישי של החברים\ות בסעיף 3.
2. לחברים\ות שלא יחליטו, אנחנו נעביר את הקרן
לקרן הסולידית ביותר ( "מעוז").
3. בקשות, שאלות ודרישות ניתן להפנות לח"מ
מתי שתרצו.
תודה, נתי אבן-דר.
רכב ישראל ומפרשיו / איתן שטייף
את תוצאות ההצבעה בקלפי על
הסדר הרכב אפשר לפרש (כתמיד) בשתי דרכים:
א. רוב הציבור מרוצה או נהנה מן המצב הנוכחי, ועל כן לא תמך בשינוי.
ב. רוב הציבור חושב שנדרש שינוי יותר משמעותי ועל כן לא תמך בהצעת השינוי.
הקושי הגדול ביותר כפי שנראה לי הוא בעובדה שלא הוקמה ועדה, או גוף דומה
שיגבש הצעות, אלא הפיתרון הוצע על ידי המזכירות, שמתייחסת לבעיות בדרכה .
אתעלם מדברי אבי ז"ל שהתפרסמו לפני שבוע, ואציע לגשת לנושא בדרך פשוטה
ביותר: אל נא תציע המזכירות פיתרונות, אלא תעמיד לפני הציבור שאלה פשוטה בקלפי:
במה את/ה בוחר/ת?
א. יימשך המצב הנוכחי של שימוש פרטי ברכב ודרך הניהול והפיקוח הנוכחית.
ב. יש צורך לבצע שינוי ממשי בדרכי הפיקוח ובהיתרים לשימוש פרטי.
אם אכן הרוב יתמוך בפיתרון הראשון - סימן שהכול בסדר. אם תועדף תשובה ב' -
כי אז נכון יהיה להקים ועדה בעלת יכולת, בלתי תלויה, שתחפש פיתרונות והצעות מכל
רחבי הציבור, ותגבש לבסוף נוסחה ציבורית ראויה שתוכל להיות פיתרון נאות לתקופה
ארוכה.
ואם תקום ועדה כזו – אשמח להציע, כולל מה שהצעתי לפני כחודשיים, פיתרון
שנראה לי ראוי. .
תפסת
מרובה לא תפסת / מרים שחר
ההצעה שכרכה זה
בזה את נושא הטיפול ברכבים הצמודים ובחיוב זמן, בחטא נולדה. הצוות נבחר מלכתחילה
להציע הצעה בנושא הטיפול ברכבים הצמודים בלבד, וחבל שבהמשך נוסף הנושא של חיוב
זמן. נראה לי שמישהו ניסה לתפוס שתי ציפורים, ושכח שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על
העץ.
אני בטוחה שאם היתה מובאת הצעה טובה רק לנושא הרכבים
הצמודים, היא היתה מתקבלת ברוב גדול. זה לגבי ההצעה, האכיפה היא סיפור אחר.
ולגופו של ענין, הבעיה העיקרית היא לא הרכבים הצמודים
בשבתות. הרוב הגדול של החברים מעמידים לרשות סידור הרכב את הרכבים הצמודים בשבתות.
צריך לטפל באלה שלא, והם קומץ קטן. הבעיה האמיתית היא ביום יום.
בואו נתחיל קודם כל לטפל בנושא שלגביו אין צורך בשום
החלטות. מעולם לא הוחלט, בשום מוסד, (לא בהנהלת הקהילה, לא באסיפה ולא בקלפי)
שמותר לחברים להשתמש בקרלוג הענף לנסיעות פרטיות, ביום חול ובשבתון, ובכל
זאת התופעה קיימת, וגורמת להפסד של עשרות אלפי ש"ח בחודש לקהילה (בתוך זה
כלולים גם בעלי הרכבים הצמודים). מדוע שלא נטפל קודם כל בנושא זה? אין צורך בשכנועים
ובדיבורים. לכל חבר יש בתקציבו האישי סכום כסף בדיוק למטרה זו, ולכן אין לאפשר,
ע"י חוסר טיפול, נסיעות חינם. גניבת קילומטרים היא גניבה לכל דבר.
לדעתי, כדאי למנות חבר שכל תפקידו יהיה לחייב
תקציבים אישיים על קילומטרז' שעושים חברים לצרכים פרטיים בקרלוג ענפי, בימי חול
החל מהשעה 18.00, בימי שישי מהבוקר, בערבי חג מהצהריים, ובשבתות וחגים. אפשר
למצוא טכניקה של הצלבות מול רישום עבודה, מש"א וכו'. במקרה של ספק,
ו"המוציא מחברו, עליו הראיה". כלומר על החבר להוכיח שנסע בתפקיד, ולא
להיפך. אני בטוחה שהמינוי הזה לא רק ירוויח את משכורתו ביושר, אלא יחסוך לקהילה
עשרות אלפי ₪ בחודש. ומי יודע, אולי בהמשך לא יהיה צורך בו?!
דבר נוסף הוא חיוב זמן רק על לקיחת רכב מהסידור
והעמדתו בשטח הקיבוץ מעבר לחצי שעה, בשלב ראשון בימי ששי, שבת, ערבי חג וחגים.
צריך אמנם להשקיע אנרגיה על-מנת למצוא את הטכניקה הנכונה, אך אני בטוחה שעם קצת
רצון, היא תימצא. לשם כך אין צורך לחלק כסף לכלל הציבור, או לקחת ממנו, כי רוב
הציבור ממושמע. החלטה כזו תכסה גם את נושא הרכבים הצמודים (העלות צריכה להיות כזאת
שפשוט לא ישתלם להעמיד הרכב ליד הבית), ולדעתי תזכה ברוב קולות. במקביל, יש לטפל
גם בנושא הרכבים הצמודים של עובדי החוץ, שכביכול הצמידות היא על חשבון המעביד, ולא
היא. גם לנ"ל נשאר תקציב השימוש ברכב פנוי, ולכן יש למצוא נוסחה מתאימה
לטיפול בנושא זה.
ולסיום, לכל חבר זכות להצביע לפי מצפונו. אני מאמינה
שרוב הציבור יודע מה טוב, והכסף שהוא עתיד היה לקבל לתקציבו במידה שההצעה הייתה
מתקבלת, לא סימא את עיניו. החלטות גרועות נופלות, גם אם במקרה זה, לצערי, ברוב
קטן. קיוויתי שחברים רבים יותר יבינו שהניסיון להעביר כמיקשה אחת הצעה לטיפול
בנושא שלגביו יש הסכמה רחבה יחד עם נושא שלגביו אין הסכמה, הוא פסול. שבת שלום.
.
ביטוח
טלוויזיות
לתקופה מ 1.3.2007 עד28.2.2008
בתאריך 28.2.2007 תסתיים תקופת האחריות הנוכחית על הטלוויזיות. מי שמעוניין
לבטח את עצמו לשנה נוספת, לתקופה בין 1.3.07 עד 28.2.08 מתבקש לצרף את שמו
לרשימה התלויה בחדר האוכל. הרשימה תורד ב - 22.2.05 אנא הרשמו בהקדם ובתוך
תקופת ההרשמה כדי למנוע אי נעימויות. ההרשמה מחייבת את הנרשם. מי שיפנה למבטח
ישירות, ולא דרך ההרשמה, עושה זאת על אחריותו.
להלן פרטי הביטוח העיקריים:
·
עבור מכשיר טלוויזיה ראשון, עד וכולל 29 אינץ, התשלום
לשנה 94 ₪
·
עבור כל מכשיר טלוויזיה נוסף, עד וכולל 29 אינץ, התשלום
לשנה 70 ₪
·
עבור כל מכשיר ראשון או נוסף, בגודל בין 30 ל-34 אינץ,
התשלום לשנה 100 ₪.
·
חשבון המבוטח יחוייב בחודש אוגוסט.
·
הביטוח תקף לכל
תקלה, לא כולל ברק או שבר חיצוני
·
הביטוח לטלוויזיות עד וכולל 34 אינץ.
·
שלטים יתוקנו במסגרת האחריות, או יסופק שלט בעלות של עד
70 ₪
·
תקלות חריגות יתוקנו אצל הספק. באחריותו לקחת את המכשיר
ולהחזירו.
·
את הנוסח המלא והמחייב ניתן לקבל במשרד הרכש.
הערה חשובה: חבר שימכור מכשיר מבוטח לחבר אחר, ידווח הקונה או המוכר לרכש
על השינוי בבעלות, על מנת להבטיח שהביטוח יהיה תקף גם אצל הבעלים החדשים.
אי-דיווח יגרום לחיוב מלא בגין תיקון במקרה תקלה.
משרד
הרכש.
הפחתה בדמי ביטוח מזגנים
וביטוח מזגנים ישנים
בעקבות רישום
מוגבר לביטוח מזגנים, נוהל מו"מ נוסף ובסופו סוכם על הוזלה של דמי
הביטוח. על כל מזגן שבוטח ישלם החבר/ה
המבוטח 170 ₪ למזגן לשנה (במקום התעריף שפורסם שעמד על 200 ₪ מזגן ראשון 190 ₪ שני
ו-180 ₪ ממזגן שלישי ואילך). שאר תנאי הפוליסה ללא שינוי.
על פי סיכום עם
המבטח,חברים שלהם מזגנים ישנים עובדים בני 16 שנה ומעלה, יכולים לבטח את מזגניהם.
הביטוח לא כולל אחריות על קלקול המדחס. עלות הביטוח 170 ₪ למזגן לשנה. מי שמעוניין
לבטח שיפנה לרכש. .
נשיקה / עפרה גלעד
אתה 'יוצא אל
העולם'
מיד, זוכה בה, מכולם .
גדלת קצת, כבן ראשון
למדת - 'איך' שם בגנון.
עדיין כך, עם המוצץ
אתה בבית... מתרוצץ
ואם, אווי, פתאום נפלת
ליטוף ונשיקות - קבלת!
משם לגן, וגן חובה
קבלת 'נשיקה טובה'
ובבי"ס, זה ברור
שלמורה, אכן - אסור!
אתה גדל... 'חטוב ביניים'
בליית ברירה 'שותף - עיניים'
רק, - במסגרת ה'תיכון'
כך משתחרר... לו ההורמון!
בצבא, יש חיילות
הנשיקות הופכות קלות
ומכל צ ד ומכל עבר
הן, משמשות אותך – כ'גבר'...
כבר יש אישה, יש משפחה
וילדים, שהם - ש מ ח ה
אך... המציאות ל א מספיקה
אתה חייב... עוד נשיקה??!!
...מחוץ לחוק?, איזו צרה
'ליד כ ו ל ם'... בזכות
שררה!! ל.
עכשיו, נותרה רק
עוד... תזוזה
- "לך תנשק... את המזוזה! .ל תוך הנעלם.
כמה עושה מורה
(מאנגלית, בתרגום חפשי, רווית בר-נור)
המוזמנים היו
ישובים סביב שולחן ארוחת הערב, מדברים על הא ועל דא ודנים בחיים ובהווייתם. איש
אחד, מנכ"ל חברה מכובד, החליט להסביר לחבריו את בעיות מערכת החינוך.
"מה כבר
יכול ילד ללמוד מאדם שהחליט שהאופציה הטובה ביותר בחייו היא להיות מורה?" שאל
המנכ"ל, "הרי כולנו יודעים מה אומרים על שכמותם: אלה שיכולים – עושים
ואלה שאינם יכולים – מלמדים". וכדי להדגיש את הנקודה פנה אל אחת
היושבות לשולחן ואמר:
"את מורה, יעל, היי כנה
וספרי לנו, כמה את עושה בחודש?"
יעל, ששמה יצא
לפניה בשל כנותה וישירותה, הביטה בו לרגע וענתה: "אתה רוצה לדעת כמה אני עושה
בחודש?
אני עושה שילדים
ישתדלו ויתאמצו, כפי שמעולם לא האמינו שיוכלו. אני עושה שציון של 60 במבחן ייראה
כמו ציון לשבח. אני עושה את הקסם, שגורם לילדים לשבת במקומם למשך 40 דקות רצופות
של שיעור, בעוד שהוריהם נאלצים לתקוע אותם מול מסך הטלוויזיה, או המחשב, כדי לקבל
קצת שקט... יעל עצרה לרגע, הביטה סביב בפניהם של היושבים לשולחן, והמשיכה: אתם
רוצים לדעת כמה אני מרוויחה? בואו ואומר לכם כמה:
אני מרוויחה את
סקרנותם של הילדים, אני מרוויחה את השאלות שהם לומדים לשאול ואת חוש הביקורת שהם
מפתחים. אני מרוויחה את הערכתם ואת יכולתם לקחת אחריות על מעשיהם. אני מרוויחה את
יכולתם ליישם את שאני מלמדת אותם: לכתוב, לקרוא ולכתוב ולקרוא עוד ועוד ועוד. אני
מרוויחה את גאוותם, כששעורי הבית שעשו במתמטיקה ראויים להערכתם ולהערכתי. אני
מרוויחה אנשים שילמדו כל שיוכלו בשפתי, וישמרו את זהותם הייחודית ואת שפת אמם מבלי
לאבד את עצמם.
מה שאני עושה הוא
מה שאני מרוויחה בכל יום, נשאה יעל עיניה אל המנכ"ל והוסיפה:
אני עושה את כיתת
הלימוד למקום בו כל תלמידי חשים בטוחים ומוגנים, ויותר מכל, אני גורמת להם להבין,
כי התשורות שקיבלו בין כותלי הכיתה הזאת: היכולת לעבוד קשה, להקשיב ללבם ולפעול
בתבונה, הן הכלים להצלחה בחיים, אם רק ישתמשו בהן היטב.
וכשאנשים אחרים
מנסים לשפוט אותי על פי כמה שאני מרוויחה בחודש, אני זוקפת את ראשי בגאווה, מפני
שאני יודעת עד כמה בורים הם, ומפני שמה שאני עושה בחודש, עושים מעטים אחרים בעולם
בכל ימיהם.
אני עושה את
השינוי האמיתי ואני מרוויחה אותו ביושר. ומה אתה מרוויח?....
(הובא
לדפוס על ידי גדיא אבן דר)
4.
שיגרת ים...
באשמורת השלישית, לאחר מאמץ ניכר לייצב את מצב בטני
הדואבת, השתלטה עלי שינה טרופה וחטופה. לא להרבה זמן.
לפתע התעוררתי בבעתה. בהתחלה נדמה היה שזה חלק מהחלום,
אך מיד נוכחתי בטעות. צל אדם הופיע מתוך האופל, ובקפיצת ראש נאה כמו אל תוך בריכת מים,
זינק לעברי בקשת, ו"ניפנף" אותי מתוך המושב הכפול, עליו הייתי שרוע.
זו הייתה נעמה, ככה, בלי למצמץ, עשתה לי "לך לך
מארצך..." ונשכבה במקומי, כאילו שהמקום הזה שייך לה מקדמת דנא. כשניסיתי
לתמוה לפשר האלימות הזו, נוכחתי שאין עם מי לדבר, היא כבר ישנה, או שהייתה בשלב של
חוסר הכרה מוחלט, כך זה נראה לי. יותר מאוחר בבוקר היא תספר לי לאן נעלמה כל
הלילה, איך בילתה אותו מכווצת באחת הפינות של השירותים, מקיאה את נשמתה. אבל עתה,
מה נותר לי לעשות? חצי ישן, חצי ער אספתי את שק השינה שלי, ונגררתי לאמץ לעצמי מושב
אחר. ניחא, זה באמת לא סביר לדרוש הסברים בשעה
כזו של לילה. בבוקר כבר נסגור חשבון.
זה היה הלילה הראשון "על הסיפון".
באולם המושבים שלנו, שהיה דמוי מטוס, אווירת היום
והלילה הייתה זהה, אי אפשר היה להבדיל אם בוקר עכשיו, צהריים או ערב. בכל שעות
היממה מנורות חשמל עייפות הזליפו עלינו אור דל. גם הדפיקות המונוטוניות מכיוון חדר
המכונות, לא חדלו לרגע. עם הזמן מוסיקת הרקע הזו תיבלע אל תוך שיגרת חיינו על הים,
ולא נרגיש בה יותר. בינתיים היא עדיין בבחינת עוד עובדת חיים חדשה שצריך להתרגל
אליה.
ובינתיים, בלי שנרגיש, התחיל בחוץ יום חדש.
שנינו התעוררנו אחרי לילה לא שקט ועלינו לסיפון
"לשטוף" את העיניים.
שמש חביבה ובוקר נהדר קידמו את פנינו.
שום סימן לסערה של אתמול לא ניכר בכל השטח. הים התיכון
שב מזעפו, שקט וחלק כמו ראי, וה"אפולוניה" שלנו משייטת לאיטה כמו מחליקה
על חמאה. מרחוק, בין ערפילי הבוקר, הסתמנו באופק קווי מיתאר של יבשה. לא היה ברור
אם זה פרי דמיון קודח שהתגעגע לקרקע מוצקה תחת הרגליים, או אמת לאמיתה, כי פתאום
מישהו מן העומדים ומשתאים יחד איתנו ממראות הבוקר הרגוע, פלט בצחוק:
"יבשה!" "יבשה!" כמו המלחים של קולומבוס, ולנו היה נדמה שכבר
עידן ועידנים לא טעמנו את טעם יציבותה המתוק. ירידה קטנה לחוף לחילוץ עצמות, לא
הייתה מזיקה עכשיו מכל בחינה שהיא, ואם הכל יילך על פי התכנית, אנו אמורים לעגון
בפמגוסטה לקראת צהריים. תיארנו לעצמנו, אם כן, שאכן אנו צופים לעבר אדמת קפריסין.
ועדיין לא ראינו שום סימן אורבאני על החוף לכל מלוא רוחב העין.
המשכנו לעמוד על הסיפון בין ערימות החבלים. אין צריך
לומר שמצב הרוח השתפר משמעותית. סוף סוף אותה שלווה, לה ציפינו, שפוכה עכשיו עלינו
ברוחב לב, בלי כל הגבלה.
קולות ציחקוק ושיחה בטלה של בוקר החלו עולים מסביב. עוד
נוסעים טרוטי עיניים, עייפים מליל הסער, הגיחו מתוך התאים, לחזות בפלאי הזריחה,
ומילאו עכשיו את הסיפונים השונים, חוֹוִים את רגעי החופש הראשונים שלהם, על פי
ציפיות הנפש, ולא על פי הגחמות של פוסידון.
ולענייני היום, אחרי רגעי הקסם הראשוניים של הבוקר, יש
דברים נחוצים שצריך לעשות לפני שמתחילים את השיגרה. ראשית חוכמה דאגה להיגיינה
אישית וכל כיוצא בזה. ירדנו למטה הצטיידנו במברשת שיניים, סבון ומגבת ופנינו לעבר
השירותים, לא מודעים להפתעה האורבת לפתחנו.
צחנה איומה של קיא קידמה את פנינו בשירותים, לאן שלא תפנה
"שאריות" הלילה שהשאירו עשרות נוסעים, בכל פינה. אין זכר לניקיון
ולניחוח חומרי הפגת הריחות מאמש. קשה לשאת, ועוד יותר קשה להתרגל למחשבה שהצחנה
הזו תלווה אותנו כל ימי המסע.
אני מתעשת, עושה מה שעושה במהירות הבזק וחוזר בריצה. גם
נעמה עושה את זה זריז זריז, הרגשת הבחילה מפנה את מקומה לשירת מיצי הקיבה
שמתעוררים לחיים בחלל הבטן הריקה. שנינו רעבים כהוגן, מוכנים ומזומנים לפתוח את
השולחן שלנו "על הסיפון".
התפריט, ידוע מראש. משעמם. העובדה שהוא יחזור על עצמו
בתדירות מטמטמת במשך שלושת החודשים הבאים, לא כל כך מפריעה. נחמה פורתא היא התקווה
ש"שינויים" מהותיים ייתרחשו בו בעת שנסור לבקר את ידידינו הגויים
בבתיהם. או אז נזכה לקבלת פנים חמה וארוחות שור אבוס. היום נסתפק בסנדביצ'ים שלא
נאכלו אמש. אשר לטריותם? לא נבדוק בציציות ולא נעשה מזה עניין גדול, זה מה שיש.
הבעיה העיקרית שעמדה בפנינו עכשיו הייתה הפעלת הכף
החשמלית לצורך הכנת ה"נסקפה". שקעים לחשמל היו אך ורק בשירותים, דלת
אמות מתחתנו. ירידה לשם, במצבם הריחני הנוכחי, הייתה תענוג מפוקפק מאוד, אם לא
סכנה אמיתית של חנק. בלית ברירה אני שם את
נפשי בכפי ומתנהל חזרה לתופת. היתרון הגדול של הכף הזו היא הזריזות שבה היא מרתיחה
את המים, כך שזה לא לוקח יותר מכמה דקות של סתימת האף ודהירה מהירה במדרגות.
בעלייה יש צורך להיזהר שחלילה לא יישפכו המים הרותחים, גם בגלל כוויה לא רצויה,
וגם בגלל החשש שמא אצטרך לחזור על ה"תרגיל המסריח" הזה שנית. אפשרות
אחרת היא ויתור על שתייה חמה, וזה ממש ממש לא בא בחשבון בהתחשב בכמות הנוזלים
שנגרעה מאיתנו בלילה. נעמה כמעט על סף כימשון.
בדרכי אל מקורות החשמל, מתחילים להתפשט במסדרונות
האונייה ריחות ענוגים מזן אחר, ריחות שאין לך שליטה על השתוקקות האף לקראתם. הדעת
נותנת שהם יוצאים ישר מהסירים המהבילים והמבעבעים במטבח, וזה ממש לא פייר. שוב,
כמו מתוך תהום הנשייה, הם מעלים ומציפים בעיני רוחי את המראות והצבעים והטעמים
מאולמות האוכל, שבדיוק עכשיו נפתחים בפני שועי האונייה המשכימים. הנה שוב מוגשים
ברוב טעם וחן, הסלטים, והאומלטים, והנקניקיות, והפנקייק, והרטבים, והסיריאל,
והדגנים, והפירות, והגבינות, ומעדני החלב והסיבים למיניהם שנחוצים לפעילות תקינה
של בני המעיים, ומיני הלחם הטרי שזה עתה נאפה וניחוח טריותו שמתפשט מקצֶהַ האוניה
ועד קצה, והקפה והמיצים והעוגות
והקינוחים... די!!! אלוהים, למה אתה עושה לי את זה? השאלה הזו נשארת בחלל השירותים
בלי תשובה. אני נזהר לא לאבד את הראש מהסנפת יתר של ניחוחי המטבח של
ה"אפולוניה", ממהר עם הכלי הקטן של המים הרתוחים בדרכי למעלה אל הסיפון.
נעמה כבר פורשת את התפריט "העשיר" המיועד לנו
לארוחת בוקר. אין מה לדבר, הוא לא משתווה למה שמוגש עכשיו בדוכנים ובמזנונים בחדר
האוכל שמתחתנו, אבל פה על הסיפון קרוב קרוב לקצה החרטום, כשהשמש מחממת נעימה ורוח
בוקר קלה מלטפת ומשיבה נפש יגעה מליל סיוטים, גם זהו אחד מאלף טעמיו של החופש. (אי"ה, המשך בשבוע הבא) . .
לובשת מדים
תומר ברבר מתגייסת לצה"ל
צאתך ושובך בשלום.
מזל טוב
לאיילת ודדי יניב להולדת הנכדה,
בת ל מורן וקמילה יניב .
הרבה נחת וברכות לכל המשפחה.
כ
אני
ראיתי יופי...
תערוכת הציורים של מרים גילמן תהיה פתוחה גם השבוע.
ערב שבת: כ"א בשבט
תשס"ז 9.2.07 - 21:00 – 20:00
שבת: כ"ב בשבט
תשס"ז 10.2.07 - 13:00 – 11:00
במשך השבוע פתוח בשעות
העבודה. הציבור מוזמן!
גות תבל,
ואין אוויר אין אש אין חול,
ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
גשם בוא, רד עלי,
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.