קיבוץ רמת יוחנן עלון
שבועי מס. 1546,
ז' בשבט תשס"ז 26.1.07
על נשיאים ורוח...
או - מדינה תחת חקירה באזהרה
השמיים לא נפלו ביום שלישי אחר
הצהריים, עם היוודע דבר החלטתו האמיצה של היועץ המשפטי בעניינו של נשיאנו היקר משה
קצב. הם גם לא נפלו כשנחקרו, ונחקרים, הצבא הכי חזק באיזור, שלא הצליח להגן עלינו.
מה קרה לדרג המדיני המנותק, לכישוריו של שר הביטחון המתלהם, לראש ממשלתנו הנחוש,
עיסקותיו, העדפותיו, והטיותיו. מה קרה לחיימקה המנשק, לצחי המקמבן, לכל צמרת המס
שרוקדת לחלילם של גבירים. מאיפה צצו האוליגרכים הרוסים שקונים את כל המדינה,
והעולם התחתון שעולה על פני השטח כפורח, ורוצחי הנשים והילדים, והאנסים, וגונבי
הבקר, והמכוניות, וה"תפוזים המכניים" שמתעללים בזקנות, ועוד כהנה וכהנה
מעשים שמוציאים בגויים את שמו הטוב של העם היושב בציון, שהוא, למי ששכח, אור
לגויים.
אין חדש תחת השמש, שהרי כל אלה לא
התחילו אתמול. כואב הלב, הבטן מתהפכת, והמוח לא רוצה להאמין, אבל זה מה שיש. להלן
קטע מתוך האינטרנט, לצערנו הוא מתאים מאין כמוהו לרוח הימים האלה. נכתב על ידי כותבת אלמונית - אפרת שטרן. (ירמיהו) .
אישה ושמה בושה
הָיְתָה בֵּינֵינוּ פַּעַם אִשָּׁה וּשְׁמָהּ בּוּשָׁה.
הִיא לֹא הָיְתָה יָפָה, הִיא לֹא הָיְתָה אוֹפָה,
אַךְ מְחַזְּרִים הָיוּ לָהּ מֵאֵילַת וְעַד מְטוּלָה:
גֶּנֶרָל שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ, אַדְרִיכָל שֶׁהִרְעִיל אֶת אִשְׁתּוֹ,
עִתּוֹנַאי שֶׁפִבְּרֵק כַּתָּבָה בָּעִתּוֹן, וְקַבְּלָן שֶׁהֶחְלִיט
לְקַמֵּץ בְּבֶּטוֹן,
מְהַנְדֵּס שֶׁכִּיֵּס,וּמַנְכָּ"ל שֶׁמָּעַל –
הֵם יָדְעוּ שֶׁתָּמִיד הַבּוּשָׁה בְּבֵיתָהּ מְקַבֶּלֶת קָהָל.
כָּךְ בַּחַמְסִינִים, בַּגְּשָׁמִים, בָּעֲרָפֶל, בָּעֲלָטָה –
מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ קְרִימִינָלִים אֶל בֵּיתָהּ,
כֻּלָּם סְמוּקֵי פָּנִים, כֻּלָּם – בְּגֵו שָׁפוּף,
כֻּלָּם עָמֹק בִּמְעִילָם טוֹמְנִים אֶת הַפַּרְצוּף.
וְהִיא גִּלְּתָה סִימְפַּתְיָה לְכָל שְׂדֵרוֹת הָעָם,
תָּמִיד בְּרֹב אֶמְפַּתְיָה לִטְּפָה הִיא אֶת רֹאשָׁם,
אֲפִלּוּ בְּיָמִים שֶׁכְּבָר נָפְלָה מִן הָרַגְלַיִם,
וְגַם כְּשֶׁאוֹטוֹטוֹ נֶעֶצְמוּ לָהּ הָעֵינַיִם –
הִיא לֹא סֵרְבָה לְאִישׁ, תָּמִיד עָבְדָה סְבִיב הַשָּׁעוֹן,
מִבְּלִי לָקַחַת יוֹם אֶחָד חֻפְשָׁה אוֹ שַׁבָּתוֹן,
וְלֹא הוֹעִיל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ לָהּ הַהוֹרִים:
"גֶּעוַאלְד, זֶה לֹא נָעִים! כָּל הַשְּׁכֵנִים כְּבָר
מְדַבְּרִים!"
כִּי בּוּשָׁה הָיְתָה עוֹנָה: "אָכֵן, זֶה עֵסֶק תּוֹבְעָנִי –
אֲבָל תָּבִינוּ – הוּא תָּפוּר מַמָּשׁ לְמַעֲנִי."
אַךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל קְלִינִיקָה פּוֹרַחַת
שִׁנֵּי הַזְּמַן הֵחֵלּוּ לְכַרְסֵם בַּמְּאָרַחַת,
וְגַם קְלִיֶנְטִים שֶׁאַף-פַּעַם מִבֵּיתָהּ לֹא מָשׁוּ –
הִתְחִילוּ לְהַבְחִין שֶׁהַשֵּׁרוּת הוּא כְּבָר לֹא מַשּׁ'וּ:
בְּנוֹכְחוּת אוֹרֵחַ רֹאשָׁהּ הָיָה צוֹנֵחַ,
וְלֹא תָּמִיד הִבְחִינָה מִי נִכְנַס וּמִי יָצָא,
הַאִם הָיָה זֶה הַנָּשִׂיא אוֹ ראשׁ הַמּוֹעָצָה?
הַאִם יוֹשֵׁב מוּלָהּ אַדְמוֹ"ר שֶׁאַבְרֵכִים הִטְרִיד –
אוֹ שֶׁמָּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁמִּסְמָכִים הִשְׁמִיד??
כֵּן, כָּל יוֹם הָיְתָה פָדִיחָה כִּי לִזְכֹּר כְּבָר לֹא
הִצְלִיחָה
מִי חִפֵף וּמִי זִיֵּף וּמִי שִׁחֵד וּמִי מִלְכֵּד,
וּמִי שָׁדַד וּמִי מָעַד וּמִי בְּדִיּוּק בְּמִי בָּגַד - - -
וְכָךְ לְאַט-לְאַט הִיא הָלְכָה וְדָעֲכָה,
וְהָלַךְ וְהִתְקַצֵּר גַּם הַתּוֹר לְיַד פִּתְחָהּ.
לָכֵן כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד בּוּשָׁה הוֹדִיעָה לָאֻמָּה
שֶׁאֶת הַבַּסְטָה הִיא סָגְרָה – לֹא קָמָה מְהוּמָה,
וְאִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל גַּם לֹא מַמָּשׁ נִדְהַם
כְּשֶׁהַקַּרְיָן הוֹדִיעַ שֶׁלְּבָבָהּ נָדַם.
הָיָה זֶה יוֹם סַגְרִיר כְּשֶׁהִיא הוּבְלָה אֶל הַקְּבוּרָה,
וְשׁוּם דִּבְרֵי הֶסְפֵּד אוֹ הוֹקָרָה אִישׁ לֹא קָרָא,
וְאִישׁ מִכָּל לָקוֹחוֹתֶיהָ לֹא הִזִּיל דִּמְעָה,
וְאִישׁ מִמְּחַזְּרֶיהָ לֹא תָּלָה שׁוּם מוֹדָעָה,
וְאִישׁ כַּיּוֹם כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ מִי הָיְתָה אוֹתָהּ בּוּשָׁה,
שֶׁגְּבָרִים רַבִּים הַבַּיְתָה לְהַזְמִין לֹא חָשְׁשָׁה,
כִּי עַל קִבְרָהּ צָמְחוּ מִזְּמַן קוֹצִים וַחֲרוּלִים
וּבַחֲצַר בֵּיתָהּ מְיַלְּלִים הַשּׁוּעָלִים,
וְשׁוּם נָבָל אוֹ קְרִימִינָל כַּיּוֹם כְּבָר לֹא מַשְׁפִּיל
עֵינָיו,
וְשׁוּם נוֹכֵל – בִּמְעִילוֹ אֵינוֹ מֵלִיט פָּנָיו,
וְשׁוּם גַּנָּב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ לֹא מַסְמִיק וְלֹא מַחֲוִיר,
וְגַם אֶת הַשָּׁלָל אִישׁ לֹא טוֹרֵחַ לְהַסְתִּיר.
וְרַק קְשִׁישֵׁי הַדּוֹר, בְּרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה,
מוֹדִים שֶׁהֵם זוֹכְרִים עוֹד אִשָּׁה בְּשֵׁם בּוּשָׁה,
שֶׁהָיְתָה (יֵשׁ לְהוֹדוֹת), מְסוּרָה וְחָרוּצָה –
אַךְ כַּיּוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת, הִיא
כְּבָר אֵינֶנָּה נְחוּצָה.
מול קבר של חבר
מה שותקים כששותקים מול קברו של חבר?
מה שותקים על קברו?
שותקים ביחד את ימי עברו,
את סוד פרישתו טרם זמן וסברו, ושותקים
בנפרד, כל אחד ואחד, את הקו המוביל מאיתנו
אליו. חנן שדמי. אבי יקר, קווים מובילים
ממך אלי: חבר, איש שיחה, שותף למניין ותפילה בבית הכנסת בכפר המכבי, וחלק מנופה של
רמת יוחנן.
רק בשבת האחרונה נפגשנו בבית הכנסת,
שוחחנו על חופן גרעינים שחורים, ערבבנו קודש בחול כחיים עצמם. מעט דברי תורה, מעט
דברי חולין. גם על בית"ר ירושלים דברנו ועל מכבי תל אביב, קצת רכילות וגם
פוליטיקה.
נקטפת סתם כך באמצע החיים. המחשת
לכולנו עד כמה שבירים ופגיעים בני האדם וכמה יכול הגורל ל התאכזר. כשתגיע למעלה, מותר לך לבוא חשבון עם בורא העולם.
לשאול: מדוע מִהר כל כך? עוד הרבה דברים רצית להשלים: לרוות נחת מהילדים, לחגוג בר
מצווה, בת מצווה, לשמוח בהישגיהם של ילדיך, גם בספורט. לראות את בית"ר
"לוקחת" אליפות, ועוד ועוד...
אבי, כמי שהתחנך בבית מסורתי, שגדל על
ברכי מסורת וקדושה, בקש מהיושב במרומים שישמור על בני המשפחה היקרים לך ולנו מאוד.
על שרית רעייתך ויד ימינך, על ילדיך המסורים והאהובים מור, נעם ונוי. השגח עליהם
מלמעלה, הם זקוקים כעת לכל תמיכה ועזרה, ואנו כאן למטה נעשה ככל אשר לאל ידינו
להקל על סבלם ולתת להם כוח.
לאמא של אבי ולאחיו ואחותו ובני
משפחותיהם, לשרית והילדים, לציונה, רוממה ואייל ובני המשפחה, קבלו השתתפות הקיבוץ,
החברים והמקורבים, באבלכם הכבד. המקום ינחם אתכם עם כל אבלי ציון וירושלים.
יהי זכרו ברוך.
ישראל וייס.
אבי יצחק ז"ל
אבי, היית אדם טוב וחבר טוב שלא מחפש
לעשות רע לאף אחד. אני יודע שלא היית רוצה שאני אגיד את הדברים האלה, כי אפילו
עכשיו אתה עדיין צנוע. תודה שהיית חבר טוב שלי אבי. תודה על החברות. תישאר איתנו
אבי, תישאר כי אין לך לאן ללכת. אודי מלמד. .
אבי יצחק ז"ל
היית בן אדם אמיתי, תמיד
צוחק, עם חוש הומור בשמיים שאין לאף אחד. תמיד דאגת לסובבים אותך, לעצמך לא דאגת.
אהבתי אותך, ורק לך סיפרתי את מה שעובר עלי.
הפכת עולמות בשביל שלא יחסר
כלום לילדים שלך. תמיד כשהייתי שואל אותך: מה שלומך? היית אומר: הכל בסדר, תהיה
בריא חמוד. את המשפט הזה אני לא אשכח לעולם. בשבילי היית מלך, כמו אח, יותר מכל
אחד אחר בסביבה. ככה נחרטת בזיכרוני. אני לא אשכח אותך אבי. אני יודע שאתה מרחף מעלינו, אך תמיד אוהב אותך גם אם אתה
כבר לא נמצא איתנו.
אלי הוברט..
לאבי
כמעט שלוש שנים, ארבעה ימים בשבוע,
נסענו יחד, בחורף ובקיץ, ל"מגדל אור".
כל ערב , קבוע, הפלאפון היה מצלצל:
"ערב טוב סוזאן, איזו שעה מחר?"
"בשעה 8:00 אבי".
כל בוקר בשעה 7:00:
"בוקר טוב סוזאן, נכון בשעה 8:00?"
"כן אבי".
יום אחר יום, נסיעה אחר נסיעה.
אבי, למדתי להכיר אותך... נכון, לא
היו לך חיים קלים... העיוורון הפריע לך, בשביל שרית, בשביל הילדים.
אבל תמיד אהבת לצחוק, אהבת מוסיקה,
ומעל הכל - כדורגל.
תמיד באוטו כשהיה מתחיל שידור ספורט,
זהו, שקט! אבי בריכוז, אסור לדבר.
לפעמים הגעת לאוטו עם מצברוח,
"מה קורה אבי?" והיית מספר
לי.
"נו אבי תעזוב... יש ויש"
הייתי אומרת לך, ופתאום אבי היה מחייך.
"נכון סוזאן... את צודקת".
לאבי היה חוש הומור, כמעט תמיד כשבאתי
לאסוף אותו בשעה 13:00 הוא כבר היה מחכה לי בחוץ.
"מה אבי? שוב תפסו אותך עם
סיגריה בהפסקה? שוב העיפו אותך מהכיתה?"
ואבי היה צוחק... "נכון... נכון... איך ידעת?"
אבל אבי, באמת היה לך קשה, תמיד דאגת לשרית ולילדים... תמיד לילדים...
אני חושבת שלא עבר יום בלי שיחה על הילדים.
שרית, מור, נועם ונוי, לפניכם דרך קשה, אבל אתם תעברו אותה, ותצליחו בשביל
אבי, ככה הוא היה רוצה.
תדעו שתמיד הוא היה חושב עליכם, תמיד היה דואג לכם.
שרית, הוא תמיד ידע להעריך את הבית החם והנעים שידעת לעשות לו, את האוכל
הטעים שהיית מכינה.
אבי... אין יותר נסיעות איתך, שתהיה לך דרך טובה.
סוזאן בן טל, הנהגת המסורה שלך. .
פרוטוקול הנהלה כלכלית פורום ענפים
18.1.07 / אבנר אחיטוב
ביום חמישי האחרון קיימנו במשך קרוב
לחמש שעות מרתון, שבו הציג כל אחד מהענפים העיסקיים בקיבוץ. את הנתונים המקצועיים
והכספיים שלו בשנים האחרונות.
מרכזי הענפים תיארו את מאפייני הענף, הגורמים
המשפיעים על העבודה השוטפת, השינויים שהתרחשו בשנים האחרונות, המטרות והתקוות שלהם
לעתיד.
לגבי רוב הענפים הספקנו לקיים
דיון שנגע לדו"ח שנמסר, והתוויית
מדיניות להמשך, אך עקב קוצר הזמן לא הספקנו להעמיק כנדרש.
הנושא שעלה שוב ושוב לדיון היה העובדה
שבהרבה ענפים עובד רק חבר אחד מהקיבוץ. לכן אנו עומדים בפני סיכון, שכאשר החבר
יפרוש או יבקש להתחלף, לא תהיה המשכיות, ונאלץ להפקיד השקעה ארוכת שנים בידי שכיר,
או, במקרה היותר גרוע, לחסל את הענף.
אחת הדרכים לשמור על הרציפות היא על
ידי הקמת הנהלה פעילה של 4-5 חברים לכל ענף. חברים אלה יתחלקו עם מרכז הענף
באחריות, ויסייעו בידו, בבוא הזמן, להכשיר את דור ההמשך בענף.
בחודשים הקרובים אנו מקווים למנות את ההנהלות האלה..
האומנם גזען ? / יונתן בן
צבי
התרעמתי באוזניו של נציגנו למרכז
מפלגת העבודה, יהודה טל, על כך שהמרכז אישר לאמיר פרץ ל"דחוף" מועמד
ערבי לכסא של שר התרבות במדינת ישראל, שהיא, כידוע בין השאר נחשבת גם ל"מדינה
יהודית".
התגובה שקבלתי בשצף קצף הייתה:
"אתה גזען"! לך תתחבר לאסתרינה טרטמן, לאיווט ושות'".
כמובן שנפגעתי, וניסיתי להסביר
ליהודל'ה כי אינני מתנגד להצבת שר ערבי בממשלה כלל וכלל. אך אני מתנגד מכל וכל כי משרד
התרבות במדינה היהודית, אשר – 80% מתושביה באים מהמקור, מהמסורת ומהתרבות
היהודית, ינוהל ע"י מי שהתרבות היהודית איננה מורשתו הטבעית. למרות שאולי שמע
ולמד פעם על מנדלי מוכר ספרים.
אין לי התנגדות שהמועמד לשר ימונה
לנהל את ענייני הספורט, אולי אפילו את המדע, אם הוא מרגיש עצמו ראוי לכך, אך פליאה
היא בעיני כי השר המיועד, ויו"ר העבודה איתו, לא הבינו כי מינויו של לא יהודי
להוביל את התחום הזה (ולו רק לתקופת מה) איננו ראוי. הצבה כזו תתקבל ע"י רוב
העם היושב בציון כ"מסחר במשרות" וכ"תרגיל פריימריס" גרידא,
לקראת ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה.
דיביזיות הבוחרים הערביים, המכובדים כשלעצמם,
סימאו כנראה את עיניו של היו"ר.
הצעה כזו מעמידה את עמיר פרץ, ואת אלה
שנתנו לו תמיכה לעניין זה, לדעתי, באור לא סימפטי של "סוחרי פריימריס"
אצל בוחרי מפלגת העבודה מחד.
מאידך, בעיני רובו של העם היושב בציון
יתמעט עוד יותר האמון, שכבר כמעט לא קיים,
בכישוריו של היו"ר להיות בכלל
בעמדה של קובע, גם במינויים אחרים. של רמטכ"ל למשל.
אני מקווה שראש הממשלה יבין את הדבר,
ולא יסכים למינוי ה"לא תרבותי הזה".
כמובן שאם יהודל'ה מכתיר אותי בתואר
של "גזען", זה לא קובע שאכן אני כזה.
אני כן מחשיב את דעתו של יהודל'ה
בפוליטיקה ובכלל, וכנציגנו הראשי במרכז מפלגת העבודה בפרט. אשר על כן הכינוי הזה
להרגשתי איננו מוצדק וגם מעליב. .
כָּרוּחוֹת אֶת
הַבְּרוֹשׁ
עֲדַיִן
הָרוּחַ עוֹבֵר בִּשְׂעָרִי
עֲדַיִן
נִסְפַּג חֹם הָאוֹר בְּעוֹרִי,
רַגְלַי
עוֹדָן פּוֹסְעוֹת בַּשְּׁבִילִים
וְרֹאשִׁי
רְטֻבִּים מִטְּלָלִים. רַגְלַי
עוֹד
גּוֹמְאוֹת רֵאוֹתַי אֲוִיר בְּצָמָא
עוֹדִי
מְחַכֶּה בְּלִי לָדַעַת לְמַה,
וְחוֹמְקִים
הַיָּמִים מִיָּדִי הַקְּפוּצָה
כְּמַיִם
מִסֶּכֶר נִבְעָה בּוֹ פִּרְצָה.
הַחֹשֶׁךְ
עוֹדֶנּוּ מִקְלָט וּמִסְתּוֹר
בְּיוֹדְעִי
כִּי מָחָר יַעֲלֶה שׁוּב הָאוֹר,
נְכָדַי
עוֹדָם נוֹשְׂאִים אֵלַי רֹאשׁ
טֶרֶם יִכּוֹפֵפוּנִי
שְׁנוֹתַי כָּרוּחוֹת אֶת הַבְּרוֹשׁ.
כָּל
עוֹד מַהְבִּיל הַקָּפֶה בַּקַּנְקַן
וְנִמְצַץ
בִּשְׁקִיקָה מִשְּׂפַת הַפִינְגָ'ן
וּמַרְאַת
הַשְּׁלוּלִית מַכְרִיזָה אֲנִי כָּאן.
ראובן
עזריאלי 18/1/07
עם בחירת ועדת הפנסיה / ויוי גלעד
בקלפי האחרון הושלמה בחירת ועדת פנסיה
(יו"ר ו-3 נציגי ציבור). ברצוני להודות לחברים על האמון שנתנו בי בבחירתי
ליו"ר הועדה. יו"ר ועדת פנסיה הינו תפקיד המשלב אחריות ציבורית כוללת,
עם אחריות ישירה כלפי כל אחד ואחד מהחברים. ככזה, הוא מטיל אחריות כבדה על מי
שממלא אותו. אני מקווה למלא אותו לשביעות רצון כולכם.
הוועדה בהרכבה החדש אמורה להתכנס כבר
ביום א' הקרוב, ולעסוק, בין היתר, בבחירת מחליף לתלמה עזריאלי
כ"מנכ"ל" הפנסיה.
יודגש כי עד כה לא מונה לתלמה מחליף
כלשהו. איני מתעלם מפניותיהם של כמה אנשים אלי, בהן הביעו את דעתם כי על "מנכ"ל"
הפנסיה להיבחר בקלפי, כמו יו"ר הוועדה ושאר חבריה.
הוועדה תדון בנושא, ותפרסם את החלטתה
בציבור (על החלטות ועדת פנסיה ניתן לערער לאסיפה כמקובל).
כמו כן בכוונת הוועדה לקיים, במהלך
השבועיים-שלושה הקרובים, ערב פתוח, בו יענו חברי הוועדה על שאלות הציבור בעניינים
הפנסיוניים השונים הקשורים לעבודת הוועדה.
הודעה על מועד ומקום המפגש תפורסם
מבעוד מועד. .
שירות סלקום דרך המחסן הכללי / אביהו ויונתן
כידוע לחברים מתנהל שירות הסלקום
לחברים דרך המחסן הכללי. לאחרונה היה השירות לא כל כך מצטיין. בפגישה עם נדב,
האחראי לשירות סלקום ל"לקוחות אסטרטגיים", העלינו את הבעיות והן תטופלנה
על ידו. חשוב לדעת:
1. סלקום לתיקון
שמגיע למחסן עד - 08:00 בבוקר יתוקן ויוחזר בד"כ אחה"צ באותו יום.
2. סלקום לתיקון
שיגיע מאוחר יותר, אחרי ששליח סלקום יצא לסיבוב הראשון שלו, יילקח אחה"צ
ויוחזר בבוקר יום המחרת.
3. במקרה של
אובדן, חובה להודיע מיד ולהורות לסלקום לסגור את המכשיר, כדי שלא ישתמשו על
חשבונכם.ההודעה ל - 330*.
1.
עם קבלת המכשירים המשודרגים, אין צורך להחליף מכשיר
לנסיעות לחו"ל. יש רק להודיע למחסן: את מס' הטלפון, שם החבר(ה), ארץ(ות) יעד ומשך
השהייה בחו"ל לפי היעדים.
2.
בעניינים טכניים כגון: החלפת מכשיר לסוגי מכשירים אחרים,
או כל דבר טכני אחר, יש לקבל הדרכה מחגי לקח, האחראי לכל התחום הסלולארי ברמת
יוחנן. הזמנות, לפי הוראותיו והנחיותיו ייעשו דרך המחסן הכללי. בהצלחה. .
פלאפונים רבותי, פלאפונים... / חגי לקח
השידרוג הגדול עבר בהצלחה, למשדרגים - תתחדשו!
בשבועיים הקרובים לא יבוצעו שידרוגים ומספרים חדשים, במיקרים דחופים של
בעיות, ניתן לפנות לאייל ברבר.
תקלות ותיקונים ייעשו דרך המחסן הכללי כפי שנעשה עד כה. בהמשך, בקשות,
שינויים, או כל בעיה שתצוץ, ייעשו על ידי פתק בתא הדואר של חגי לקח, או לטלפון
354777.
בהצלחה, חגי לקח. .
עם סיום האולפן
/ רחל יפה
אנחנו נמצאים כעת בסופו של מחזור 69 של האולפן, שיסתיים בשבוע הבא.
מחזור זה התחיל בתנאים קשים (ביום
שאחרי המלחמה, למי שעוד זוכר...) והיה
במעבר בין מפעיל בלעדי, הסוכנות, לבין שני מפעילים שאיתם אנו קשורים היום:
העולים נרשמים על ידי הסוכנות והתיירים על ידי חברת "מסע".
לאחר סיום האולפן חלק יתגייסו לצבא, חלק קטן ילך הפעם ללימודים, חלק לעבודה,
וחלק ימשיכו במסגרות שונות בארץ, או יחזרו לארצותיהם.
נאחל לכולם הצלחה בהמשך דרכם! .
מפגש הכרות עם כת המקוייה
הערב, ליל שבת ה- 26.01.2007 לאחר
קבלת שבת, יתקיים מפגש הכרות עם כת המקוייה בישראל.
בשני המחזורים האחרונים של האולפן היו
משולבים 3 תלמידים מכת המקוייה בכל מחזור, וכך גם מתוכנן
למחזור הבא. את המפגש יזמו אנשי המקוייה, כולל המנהל שלהם בארץ, שגם ישתלבו בו. אנשי
המקוייה ינסו במפגש לענות על השאלה: " מה יפנים עושים באולפן?" הם יספרו
בקצרה על
עצמם ועל המקוייה,
ויקרינו סרט על
הפגנת תמיכה שלהם בישראל,
שהתקיימה במרכז
טוקיו אחרי מלחמת
יום הכיפורים. מכיוון
שהם קבוצה כל כך
תומכת
וחמה, הם ראויים להתעניינות
שלנו. במקום
הפגישה ובמהלכה ניתן יהיה
לעשות אורגימי.
המפגש יתקיים מיד
לאחר קבלת השבת
שתבוצע על ידי
תלמידי האולפן..
רכבים בקיבוץ:
שוויוניות, הוגנות זמינות ומה שבניהם
אבנר אחיטוב
לאחר התלבטויות רבות החלטתי לכתוב
מספר מילים בנושא ההצבעה הצפויה בנושא רכבים צמודים, והתקנון המובא להצבעה בקלפי,
תקנון שאמור לסייע לתהליך זה. ההתלבטות היא מכיוון שההסבר המלא, על כל היבטי ה"סל"
המוצע (ובמיוחד על הקשרים שבין פריטי ה"סל,), מחייב מאמר של מספר עמודים,
כולל דוגמאות מניסיוננו בהפרטות אחרות, ומניסיונם של קיבוצים אחרים שמפעילים תקנון
רכב דומה. ניסיתי לעשות זאת בשיחה, ואחזור על כך בקצרה שנית, מאחר ואני עדיין חושש
שכוונות ההצעה לא יובנו על ידי כלל החברים במלואן.
לדעתי, הטיפול בנושא חשוב משני היבטים
מרכזיים -
ראשית, למרות שגם בערוצים אחרים
בקיבוצנו, אין שיוויון, אי השוויון בשימוש וזמינות הרכב, נראה למרחוק ופוגע במירקם הקהילתי שלנו.
שנית, השיטה של שימוש במאגר רכב, שבו
אנו כקבוצה מתחלקים ברכבי הקיבוץ, הוא נכון ויעיל עבור חברה כשלנו. להערכתי, אם
היינו מפריטים את ענף הרכב, היינו נזקקים לכ - 250 כלי רכב ויותר, בעוד שכיום אנו
מסתפקים בכ- 70 כלי.
כמו נושאים אחרים בקיבוץ, על מנת לשמר
את השיטה הנוכחית צריך לתחזק אותה באדיקות, ומעת לעת להתאימה לרוח הזמן. אחרת הבלייה
תכלה אותה.
הטיפול הציבורי בנושא זה נמשך כבר
יותר מחצי שנה. בתחילה בשיחות בלתי פורמאליות (כולל עם "מוצמדי הרכבים"),
לאחר מכן, בדיוני הוועדה, שהיו מעמיקים, וכללו מיגוון רב של דעות. בנוסף, תיחקרנו
את מרכזי ענף הרכב בכעשרה קיבוצים אחרים, וקיבלנו מהם אינפורמציה רבה על התקנונים ו"המחירים"
אצלם.
השתכנענו שכמו כל מוצר אחר, גם רכב,
כאשר משלמים עבור השימוש, משתמשים בו ביתר יעילות. לכן, הופתעתי מטענות החברים שלא
נערכו מספיק דיונים ושהנושא אינו "בשל" להחלטה.
בדיעבד, יתכן והיה כדאי להקצות לנושא
שתי אסיפות ברצף ולתת לחברים יותר הזדמנויות להתבטא. אני מודע לכך שהקשרים בין
המרכיבים השונים קצת מורכבים להסבר, אבל הייתי מצפה מהחברים לגלות קצת פחות חשדנות
ולסמוך על המלצות ותחשיבי הוועדה.
המטרה הראשית של הצעה זו, היא הסדרת
נושא הצמדה של רכבים מסויימים בשבתות.
הרעיון הכללי הוא לנסות לכמת את אי
השוויון על ידי מרכיבים כספיים (לא גדולים), ובכך לעודד חברים להימנע מהיצמדות
לרכב.
במקרים שבהם הרכב "חייב"
להישאר אצלם, האגרה תקטין את אי השוויון במקצת.
צודקים החברים שטוענים שלחבר עדיף
לשלם 270 ₪ ולהיצמד לרכב. מצד שני אני מעריך שהתשלום, בנוסף על לחץ חברתי, בקשת הוועדה,
והידיעה שבמצב המתהווה הרכב יהיה יותר זמין בשעות הפנאי, יקל אליהם לקבל את המהלך
ברוח טובה. במילים אחרות, יותר הגיוני לפנות לחבר שעובד באחד מתאגידי הקיבוץ
להחזיר את רכבו בשבת, כאשר הוא יודע ששכנו שעובד בתאגיד שאינו של הקיבוץ או בענף
המחייב הצמדה לשבת, משלם (ולוּ גם סכום סימלי) עבור הטבה זו.
מספר מילים לגבי המחירים.
המחירים לשעת שימוש, ולהצמדה חודשית,
נבחנו תוך התחשבות במספר גורמים. נבחנו מרכיבים של עלויות קבועות ושוטפות של הרכב,
מס הכנסה שהקיבוץ משלם, מעמסה על תקציבי החברים השונים, עלות תקציבית לקיבוץ, וניסיון
שנרכש בקיבוצים אחרים.
מצד שני, מניסיוני, מעשית, קשה מאוד
לפגוע "בול", ויתכן שלאחר תקופה, נצטרך לבצע שינויים קלים.
לסיום הרווחים הגדולים לקהילתנו הם:
יותר שיוויוניות והוגנות. אך גם בנושא הזמינות אין לזלזל. חיוב זמן הינו צעד מתבקש (גם
ללא הוועדה הזו).
בניגוד לדעתם של חגי ודלית, ברור לי שעקב
החיוב בזמן, החברים ישתמשו ברכבים ביתר יעילות. כך קורה בכל הקיבוצים, ואני מניח
שגם ברמת יוחנן לא תהיה הפתעה בנושא זה. .
2. עשינו עיסקה טובה... / ירמיהו
כבר בשער הנמל, אנו רואים את החלום
הרטוב שלנו מתנשא לגובה של בניין רב קומתי. ככה, מול העיניים. ממש בכניסה. ככלה
ביום חופתה, מחכה לנו ספינת האהבה, לבנה נוצצת בשלל אורות ודגלונים צבעוניים. מתחת
לחרטומה הגאה כתוב באותיות קידוש לועזיות - "אפולוניה", שם מיתולוגי
מעורר דימיון, אגדות אלים, גיבורים, ועלילות שלא מעלמא הדין. היינו משוכנעים שזה
שיא הלוקסוס שאפשר היה להשיג בהתחשב במצבנו הפיננסי הדל, וגם במחיר המצחיק של
הכרטיס. עשינו עיסקה טובה.
באחד הבניינים הארוכים והגדולים ששימש
כאולם נוסעים, אנו פוגשים את מוֹשקוֹ (הרעד) הכל יכול. לא ברור איך נודע לו הדבר,
אך הוא כבר שם, ודואג ל"קיצורי דרך" מפתיעים ומועילים, מפעיל את הקשרים
הנכונים, במקומות הנכונים, שעוזרים מאוד לעבור את ההליכים הנחוצים.
מהאולם אנו יוצאים אל האוניה
"שלנו", שהייתה רתוקה בחבלים עבים מאוד לעמודי ברזל על הרציף, נינוחה כמו חיה ענקית מעידן אחר.
הנוסעים הכבודים עלו לאיטם בכבש אל הסיפון וצוות מצוחצח במדים לבנים, חייך לקראתם
בנימוס מופגן, מוכן ומזומן להפנות אותם אל מחוז חפצם, אל תאיהם שבסיפונים השונים.
לא ברור למה ואיך, אותו חיוך ענוג,
נמוג ונמחק דווקא כשהוא ניתקל בנו, זוג תרמילאים תמים, וזה היה גם די מוזר, כי
אנחנו לא היינו הדלפונים היחידים בסביבה, כמונו היו עוד אי אלה עשרות, וכולם
נראים, פחות או יותר, אותו דבר, נבדלים מאוד במראם מהנוסעים הרגילים ששילמו במיטב
כספם, וזכו לתנאי מחייה ומגורים נורמליים.
בכל אופן, תנועת יד קלה, שהפגינה חוסר
עניין בולט, היפנתה אותנו אל הסיפון העליון. שם תכיל אותנו האונייה הזו שבעה ימים
ושבעה לילות ותשיטנו על פני הימים.
אין צריך לומר שקבלת הפנים הזו לא
גרעה במאומה מהרגשת הריחוף בה היינו שרויים. הכל נראה כמו חלום. מעולם לא עברנו
חוויה שכזו, הפלגה באוניה ממשית. הלכנו משתאים במסדרונות הארוכים, עולים ויורדים
במדרגות, בודקים את חוזקן, ממששים את הקירות הספונים עץ מבריק כמו ראי, מבררים
איפה ממוקמים ה"דיוטי פרי", הקזינו, אולמות האוכל והברים, כל אותם
מקומות שבשלב זה של עליית הנוסעים עדיין היו פתוחים. יותר מאוחר הם ייסגרו בפנינו.
אנחנו, כנראה, נתנחם בעובדה המצערת שתענוגות מהסוג הזה אכן קיימים על האוניה הזו,
אבל בשביל התענוגות האלה צריך לשלם, כך, שמדיניות האפרטהייד שיושמה הלכה למעשה על
סיפון האוניה, איפשרה לנו לחוות מרחוק את הקולות והמראות והטעמים שאליהם לא נגיע...
שהרי לא יעלה על הדעת שנבוא בקהלם של שאר הנוסעים ששילמו במיטב כספם.
התחלנו ללמוד את גבולות תחומי המחייה
שלנו. צר עולמנו כעולם הנמלה, אך גם אותו צריך לדעת ולהכיר, למשל, מה הן דרכי
המילוט, ומה עלינו לעשות בשעת צרה. כבר קרו המקרים המרובים, שבהם אוניות יותר
גדולות ומפוארות מזו מצאו את דרכן, לא עלינו, אל המצולות, מסיבות לא ברורות. אין
לשער שניתקל בקרחונים תועים דווקא בים התיכון, אך שומר נפשו ירחק משאננות...
אחרי שיטוט שאין בו הרבה מן התועלת,
או התכלית, חוץ מסיפוק הסקרנות, עלינו לקידמת הסיפון, שם, בין ערימות החבלים,
סירות ההצלה, הארובות המשונות שעלו מבטן האוניה ועוד אי אלה חפצים שהיו מפוזרים
ללא סדר הגיוני, אנו אמורים לבלות את ימי ההפלגה. בינתיים תפסנו זוּלָה ונהנינו
משעת דימדומים אחרונה שנגמרת, ממזג אוויר טוב, כשממול, על הכרמל, מתחילים להידלק
אורות העיר. בשעת חסד זו הלבבות נפתחים, ואנו מגששים אחר קשרים חדשים, עומדים על
טיב השכנים, מחליפים מילות הכרה ונימוס עם הזרים שמסתובבים על הסיפון הלוך ושוב,
מנסים "למצוא את מקומם", בדיוק כמונו.
אחר כך ירדנו במדרגות שהוליכו מהסיפון
העליון לתחתון, כדי "לתפוס מקום" טוב, לשים את חפצינו ולהתארגן. אין צורך
להידחף, וגם לא להתנפל, יש שם הרבה מקום. למעשה, זה היה אולם גדול מאוד שכולו
מושבים צפופים, עם מעברים צרים בין שורה לשורה, כמו במטוס. בקידמתו חדרון קטן, צר
וארוך, ששימש כתאי "שירותים" וכמה כיורים. זהו. מקלחות לא היו שם כלל.
בשירותים הללו היו שניים שלושה שקעים לחשמל, פרט קטן שמאוד שימח אותנו (כף חשמלית,
"נסקפה" וכו'). בצוק העיתים, זה יהיה ה"מטבח".
עכשיו, האוניה הייתה עדיין קשורה
לרציף, המנועים עבדו ב"רגוּע", רעשי רקע מונוטוניים, עמומים מאוד, שלא
רמזו ולוּ ברמז קל על מה שמצפה לנו בהמשך. אבל זה לפחות הבטיח שהנה ההכנות להפלגה
בעיצומן. בינתיים הקרקע תחת רגלינו עדיין נחה, לא זעה ולא נעה, הכל סביב היה נקי
ומסודר, מדיף ניחוח נעים של תכשירי ניקוי. לא היה לנו צל של ספק, קיבלנו את מלוא
התמורה לכספנו - עשינו עיסקה טובה.
התוכנית לבילוי הערב הראשון על הסיפון
הייתה ברורה. אחרי תלאות היום, ועם היציאה לים הפתוח, נמצא פינה שקטה, הרחק מההמון
הסוער על הסיפון, ו"נפתח שולחן". ככה, תחת השמיים השחורים זרועי
הכוכבים, עם רוח הערב הנעימה, עם אורות חיפה הנמוגים אי שם באופק, ולקול הגלים
המתנפצים אל החרטום. ככה, חגיגת סנדביצ'ים שהוכנו מבעוד מועד בבית, בשימת לב רבה
כל כך... אבל לא הספקנו לאכול... ( אי"ה המשך בשבוע הבא)..
שיא בהתרמה / אמציה כרמון
השבוע,
ביום ראשון 21.1.07 התקיימה אצלנו התרמת הדם המסורתית. ניידת התרמות הדם הגיעה, ציוותה התמקם ב'מועדון לחבר' והחל
"לשאוב" במרץ את דמנו.
מבנק הדם
נמסר שבהתרמה זו, ברמת יוחנן, התקבלו 70 מנות דם, שזו כמות שיא (מאז שאנו
סופרים). יבורכו התורמים, ונקווה שבהתרמה
הבאה, שתהיה בקיץ הקרוב, נצליח לתרום יותר מנות ושוב לשבור את השיא. אזכיר,
שההתרמות מתקיימות אצלנו פעמיים בשנה (בחורף ובקיץ), כך שאלה שלא הספיקו הפעם,
מוזמנים לבוא בפעם הבאה (זה יהיה באותו מקום ובאותן שעות). .
לידיעת החברים
סוזן בן-טל מחליפה את שחר בראב
כאחראית על רישום עבודת החברים.
אפשר להפנות אליה שאלות ופניות בנושא,
ל-e.m
susan2@ry.org.il
שינויים נהלת חשבונות
רינת לנקרי מחליפה את יהודית אפרת בטיפול בספקים. בבקשה להפנות את כל
הבקשות לרינת טל: 9317. בהצלחה לרינת.
נתי אבן דר..
ברכות
לאוריאל פלד
על קבלת פרס "מצטיין נשיא"
של הטכניון.
יישר כוח!!
השקדיה פורחת ושמש פז
זורחת...
בשבוע הבא נציין את ט"ו בשבט
בעלון.
חברים שיש להם סיפורים או חוויות
הקשורים לחג, בימים ההם ובזמן הזה, ומוכנים להתחלק עם כולנו, מוזמנים לשלוח חומר
ל"ברמה" עד יום רביעי בצהריים, ויבואו על הברכה. ירמיהו..
אני ראיתי יופי...
ציורים בהשראת הטבע
לקראת ט"ו בשבט תתקיים בבית
ההנצחה
תערוכת ציורים מעבודותיה של מרים גילמן.
פתיחה חגיגית ביום ו'
י"ד בשבט תשס"ז,2.2.07 בשעה 18:00. התערוכה תיפתח שנית בשעה 20:15 –
אחרי קבלת השבת. בשבת: בין השעות 11:00 ל - 13:00.
הציבור מוזמן!