קיבוץ רמת יוחנן עלון
שבועי מס. 1545,
כ"ט בטבת תשס"ז 19.1.07
חברנו
אבי יצחק ז"ל
הלך לעולמו בטרם עת.
הובא למנוחות ביום רביעי,
כ"ז בטבת, תשס"ז 17.1.07
אנו משתתפים בצער המשפחה.
יהי זיכרו ברוך.
הפרק האחרון
...
וחבל הכסף החיוור של הירח ירד
ואל חשכת המבוע
ויסוב על סביבותיו הרוח והעפר
של האדם ישוב אל הארץ ממנה הוא לקוח
וישחו בנות השיר ותיסגר הדלת.
ואלה שישארו לאחרונה
יפתחו פרק אחרון של קהלת.
(נתן יונתן)
עצוב לראות ענק נופל
/ שחר שטייף
החלוץ שהלך לפני המחנה
הפך לשק חבטות מעונה.
מול ביקורת מרושעת ואכזרית
הוא היחיד שלקח אחריות ציבורית.
אם מוצדק זה הצעד, אם לאו,
תשפוט ההיסטוריה את מעשיו.
במדינה בה כל עיתונאי הופך למצביא
ובהבל פה טלוויזיוני מוציא גייסות ומביא.
כשדיבורים נחשבים יותר ממעש,
והכתומים לא מוצאים מקום אחר לשחרר את הכעס,
מחפשים את הפתרון הקל - את הראש לערוף.
זה יקרב את הקץ, אבל לבעייה זה לא יביא סוף.
וכך, גם הטייס העשוי ללא חת.
(זה שבשבילו שיחרור פצצה זה רק רטט קט)
הרמטכ'ל הראשון שידע לערוך תחקיר פנימי אמיתי ומעמיק,
החליט שהגיע הזמן לוותר על התיק.
נצבט לי הלב. עצוב לראות ענק נופל.
ומכאיב עוד יותר לראות את ההמון המוסת על הדם צוהל.
עכשיו שוב יהיה לנו רמטכ"ל ירוק.
נשאר רק לקוות שבמלחמה הבאה...
... לא יעשו גם
ממנו צחוק....
חזון העצמות היבשות
משכימי הקום
שבינינו בוודאי נהנים מאוד מהזריחות החורפיות היפיפיות, פיצוי על הקור הבלתי נסבל
של הבקרים האחרונים. שמש אדומה נולדת מתוך הגבעות במזרח, בדיוק בעשרה לשבע. ככה זה
בחורף המוזר הזה, שהוא בעצם לא כל כך חורף, ומעורר מחדש את הדאגה הגוברת לכנרת
ולאקוויפרים המתייבשים. אבל אין רע בלי קצת טוב. ודווקא בימים אלה אפשר ורצוי לחפש עינוגי חורף אחרים.
למשל, לצאת
לטבע ולראות איך הזמן עושה את שלו. מרבדי הירוק הולכים וגובהים, עצי האלה מכסיפים
את הנוף, בין קוצי הקידה מציצה פריחה צהובה, ועוזרד וכליל החורש ש"התבלבלו"
מתחילים לפרוח לפני השקדיה, בלי לשים לב שעדיין לא ט"ו בשבט. ובתוך כל הירוק הזה
כבר יש גם כלניות אדומות וסגולות, רקפות, ועוד מיני פריחת סביונים וכל כיוצא בזה.
זה בדיוק הזמן, אם אין בוץ, לצאת לטייל.
השבוע באחד
האחה"צים, חלפנו בבוסתן הזיתים שבין קסאייר לגבעת הבית הלבן, והנה עשרות חפירות
של תעלות לא עמוקות, מקלקלות את משטחי הירוק. מראה מוזר, יוצא דופן ותמוה ביותר.
חיש קל שמנו פעמינו הביתה, ומיהרנו לשאול את המנצח על המלאכה לפשר הדבר. (ירמיהו)
אבנר אחיטוב -
המוביל הארצי
על גבעת
קסייר מתבצעות חפירות מטעם רשות העתיקות. הסיפור שמאחורי החפירות הוא שחברת מקורות
מעוניינת להחליף את הצינור שמוליך את המים מן המוביל לחיפה והקריות. כיום הצינור
מתחיל באגם ברוך ועובר לאורך הקישון עד יגור, שם הוא מתפצל ויוצא ליעדי המשנה.
מקורות מתכננת תוואי חילופי, שייצא ישירות מאגם בית נטופה.
כמו
תיכנוני תשתיות אחרים בישראל, גם התיכנון הזה רווי פוליטיקה וקרבות בין הרשויות
השונות שהתוואי עובר דרכן. בכל אופן, הפרוייקט מחייב בניית מאגר מים בנפח של כ-
200,000 קוב, על גבעה בגובה שבין 95 ל-
הגבעה
כידוע משמשת כשטח מרעה שלנו, אך בתוכניות ארוכות הטווח של המדינה היא מסומנת
כעתודה להרחבה של שכונת רם. בנקודה זו גם אנו נכנסים לתמונה ומנסים לשכנע את
מקורות לבנות את המאגר (או, לחילופין, ארבע בריכות בטון) בחלק הצפוני של הגבעה
ובכך למנוע את הרחבת קרית אתא. הקלף החזק שלנו הוא שימצאו קברים באיזור המרכזי של
הגבעה. לכן, כולנו תקווה שימצאו מספר עצמות בחפירות שמתבצעות כעת. והיה ולא ימצאו,
נצטרך להתארגן ולהראות שגם לנו כוח פוליטי..
"בקצה השמים ובסוף המדבר
ישנו מקום מלא פרחי בר.
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים שם על מה שקרה
אלוהים שם יושב וחושב ושומר על כל מה
שברא..."
לכה דודי נצא השדה...
ביום שבת 9.2.07, נצא על נשינו, גברינו וטפינו
לחוות "שדה בר" לחגוג את ט"ו בשבט יחד עם משפחת "שדה בר".
במסגרת החגיגות נשתול פרחים וצמחים בחצר החווה, למען עשותה יפה יותר, נצא לטייל
בהרודיון ובמחילותיו בהדרכת המדריך הידוע אלישע שלם, הרוצים בכך ירכבו על סוסים,
ישחקו עם הגדיים בדיר, יאכלו גבינות ואוכל טעים (עז, וכבש...) וישירו שירים לחג.
היציאה תהייה בסביבות 8.00 והחזרה –
אחה"צ.
יש להביא סנדוויצ'ים לדרך, נעליים, כובעים,
מים, מעדרים, ביגוד חם בהתאם למזג האוויר והמון מצב רוח טוב... הרשמה מוקדמת – על
לוח המודעות
מהי למעשה חוות שדה בר:
החווה היא בית ומקום לטיפוח מצויינות לנערים
שחוו בגידה הורית; האהבה ללא תנאי של הורה לילדו היא אצל רובנו החוויה הראשונה
והמעצבת בחיינו. היא המעניקה לנו את הביטחון הבסיסי ואת הכלים הבסיסיים להתמודד עם
החיים. לא כולם חוו זאת. יש ילדים ונערים שגדלו במשפחות שמסיבות שונות לא רק שלא
העניקו חום ואהבה אלא הזניחו, ולעתים אף פגעו והתעללו, בילדיהם. ילד שחווה בגידה
הורית יש לו באופן טבעי פחות אמון בעולם הסובב אותו, ובעיקר המון כעס על עצמו ועל
הסובב. שדה בר הוא מקום בו עוברים הנערים תהליך מופלא, שבמהלכו הם חווים חום ואהבה
ומחזירים להם את האמון בעצמם ובחברה. בסוף התהליך מגיעים הנערים מתחתית הייאוש
וכנטל על החברה – לצעירים הבוטחים בעצמם, בעלי
מוטיבציה ונכונות לתת ולתרום.
כיצד מתבצע תהליך זה,
כיצד עוברים הנערים חווייה מתקנת בדרך ובצורה ייחודיים – אתם מוזמנים לשמוע ביום
רביעי הקרוב 24/1 בשעה 20.30 בפאב (מרק חם וטעים מובטח לבאים).
"שדה בר" הוקמה לפני כ - 12 שנים
ועברה מקומות שונים.לפני כ - 6 שנים הקצתה המדינה שטח קרקע על מורדות ההרודיון
שבגוש עציון, להקמת חוות שדה בר. למודאגים יצויין כי מיקום החווה אינו נובע מתפיסת
עולם פוליטית של תושבי החווה אלא מהעלות הזניחה של ערך הקרקע למדינה...
החווה היא בית לכ - 35 נערים לפני גיוס, לכ -
40 צעירים בשירותם הצבאי, וכ - 20 לאחר שסיימו את שירותם. כ - 150 בוגרי החווה
ממשיכים לראות את המקום כבית ומגיעים מעת לעת לביקור, כשם שילדים בוגרים מגיעים
מעת לעת לביקור בבית הוריהם.
בחווה בית ספר, דיר ומחלבה, אורווה, גד"ש
קטן, מסגריה ועוד.
מה לנו ולהם: הקשר עם החווה נוצר באמצעות עידו שלם לפני
כשנתיים. הקשר הלך והתפתח; נערים מהחווה השתלמו בהכנת גבינות אצל תרצה ושות' ובאו
לעבוד ברפת לימים מספר, תוך שהם מתגוררים בדירות אירוח ובבתי חברים. בגדים מצאו את
דרכם אל החווה בעזרתה הבלתי נלאית של עדה, ועוד. בהמשך יצאו חברים כבודדים
ובקבוצות קטנות אל החווה, ולאחרונה החל רפאל דינסטג להתנדב על בסיס קבוע בחווה, על
מנת לסייע להם להקים גד"ש. כמעט כל מי שהציץ – נפגע והתאהב. החווה היא מקום
שיודע לתת. בימים שהנתינה והרצון לתת ולהתחלק נעשים נדירים יותר ויותר – החווה היא
למעשה שמורת טבע.
אנו מאמינים כי מפגש וקשר מתמשך בין קהילת רמת
יוחנן לבין קהילת שדה בר יכולים להיות לתועלת שני הצדדים. אנו מאמינים כי הקשר
צריך ויכול להיות הדדי –לנו כחברה וכבודדים יש מה ללמוד מהם בתחומים רבים והם כמובן
יכולים להיעזר לא מעט בנו, בניסיוננו וביכולותינו.
אנו מקווים כי החג המשותף יהיה התחלה של קשר
בין הקהילות שילך, ויתפתח עם הזמן.
לשאלות והבהרות ניתן לפנות לעידו שלם
בע"פ ובנייד (05-44337781).
אֶהֱיֶה
גֵּאֶה
דָּרַשׁ
רַבִּי עֲקִיבָא בְּאָזְנֵי כָּל שׁוֹמְעָיו נכתב כתמיכה ביונתן בשיא
אֶת
רֵעֲךָ, כָּמוֹךָ תֹּאהַב.
בְּבֵית
תְּפִלּוֹתַי לֹא תַּלְבִּין אֶת פָּנָיו
בְּבוֹאוֹ
לְחַלּוֹת פְּנֵי אֱלֹהָיו.
הַקָּרָא
לוֹ לִבּוֹ, אוֹ שָׁמַע אֶת הַקּוֹל
בֶּאֱמֶת
, וּבְיֹשֶׁר נָשָׂא הוּא בָּעֹל,
בִּנְתִיבָהּ
לֹא סְלוּלָה, לֹא נֵס וְלֹא דֶּגֶל
אוֹתוֹ
לֹא רָאוּ לִרְקֹד סְבִיב הָעֵגֶל.
בְּשׁוֹבוֹ
לְבֵיתוֹ בְּתֹם הַמְּשִׂימָה
כְּמוֹ
קָמָה סְבִיבוֹ חוֹמַת מַשְׂטֵמָה,
לֹא
דִּין, לֹא מִשְׁפָּט בְּשַׁעַר הָעִיר
אוֹתוֹ
רֵעָיו מִשֶּׁכְּבָר הָפְכוּ לִשְׂעִיר.
רוּם הַמִּשְׂרָה
לֹא סִמֵּא אֶת עֵינָיו
לֹא
עָשָׂה לְבֵיתוֹ אוֹצָרוֹת וְזָהָב,
אִם זֶה
הַקִּבּוּץ הַדָּתִי, וְאֵלּוּ דְּרָכָיו
הֵיכָן
הַמַּזְכִּיר ? אַיֵּה קוֹל הָרַב ?
יוֹנָתָן
הָאִישׁ לֹא הִכַּרְתִּי פָּנָיו
אֶהֱיֶה
גֵּאֶה לְהִמָּנוֹת בִּקְהַל חֲבֵרָיו.
ראובן
עזריאלי 14/1/07
רכב וכל השאר / חגי רותם
עוד ידובר ויסופר על הרכבים, איך שלא
נהפוך את הנושא, וננסה לשפץ בעזרת שלמונים, או מילים יפות, זה לא ילך.
יש כאן משהו בסיסי שצריך טיפול שורש,
שיכול להיות כואב למישהו, אבל רוב החברים ירוויחו.
א.
האמון בהנהלה יחזור וזה הכי חשוב.
ב.יהיו יותר רכבים זמינים.
ג. יחזור הסדר
למקומו.
לא מוכר לי מצב שחבר יאמץ לו רכב ללא
אישור ורשות ואם עשה זאת, או שההנהלה תחייב אותו להחזיר מיד את הרכב לסידור. או
שישלם מחיר מלא של אחזקת רכב כולל הכל!!!
270 ₪ ברוטו זה בדיחה עצובה. באם
ההנהלה לא מסוגלת לטפל בנושא, ולדעתי היא אינה מסוגלת, או לא כל כך רוצה, יש
להעלות נושא זה כנושא עיקרי בשיחה שחברים יעלו נושאים נערוך נוהלי שימוש רכב ברמת
יוחנן, לא על ידי ועדה שהיא בדרך כלל קבועה, אלה על ידי השיחה וברוב גדול והחלטה
זו תהיה קובעת.
אשר למיסי השבת, מה מנסים לעשות
להראות לציבור כמה טוב יהיה לנו כשיהיה לנו רע.
מס שעה זה בגלל מספר קטן של אנשים שלא
מאורגנים בשעות רכב, במקום לטפל בהם מענישים את כל הציבור.
באשר לטענת ההנהלה אין לנו פקחים
בשבת.
לא צריך להיות ד"ר לכלכלה, צריך
לבקש ממשרד רכב את רשימת "השוכחים" להשתמש, ולחייב אותם. שוב חוסר יכולת
לטפל בשוליים.
כנראה שקל יותר לטפל בציבור מאשר
במספר שוכחים. גם כאן דרושה שיחה בנושא זה בלבד.
יש נושאים שרק השיחה יכולה לפתור
ובצורה יעילה ביותר.
נקוה
לטובות, שבת שלום..
קיטור – בפעם האחרונה / איתן שטייף
לפני החלטה
על תקציב 2007, אני מבקש להציג את מיטב הנתונים הידועים לי, כפי שהוצג למזכירות
ואשר עומדים בבסיס ההצעה להחליף את אספקת המים החמים ממכון הקיטור לדודי חשמל ,
ואת יתרת הקיטור למטבח ולמכבסה לספק ע"י שריפת גז במקום מזוט.
נתונים:
עלות קיימת
של רכישת מזוט לשנה - כ- 280.000 ₪.
השימוש ל-
60 דירות חברים, ועוד דירות צעירים ילדים וסיעוד – 35% עד 40% מסך כל ההוצאה. יתרת 60% הם לצורכי המטבח
והמכבסה.
35% מסך
280.000 ₪ ( אומדן צריכה )
=
84.000 ₪.
60 דודי
חשמל X 4000 קוט'ש לשנה X 0.35 ₪ = 84.000 ₪.
שימוש בגז
לייצור קיטור עבור המטבח והמכבסה – תוספת הוצאה של כ- 180.000 ₪ בשנה.
תוצאות:
מן הנתונים
נובע כי ההוצאה לחשמל ולמזוט עבור דירות החברים היא ממש זהה לכאורה, אבל לדודי
חשמל יש להשקיע בדודים ובהתקנה (לפני קולטי שמש), השקעה שמתבטאת בהוצאה שנתית
(פחת) של 10 עד 13 אלפי ₪ בשנה.
לשימוש
בבתי הילדים ובסיעוד הסכומים ככל הנראה דומים.
מן התחשיב
לשימוש בגז יוצא כי תוספת ההוצאה היא כ- 180.000 ₪ לשנה ,
ובסך הכל -
המעבר מן השימוש הנוכחי בדוד קיטור על מזוט לדודי חשמל לחברים + הפעלת הקיטור ע"י שימוש בגז – תוספת עלות שנתית של כ-
200.000 ₪.
מסקנות:
לעניות
דעתי נוכל למצוא שימוש מוסכם שיהיה טוב יותר, מדי שנה, לסכום של 200.000 ₪.
ובאשר לעשן
הנובע ממכון הקיטור - ככל שידוע לי ישנו במכון הקיטור מתקן אלקטרוני שעשוי
למנוע את רוב העשן והסרחון – אלא שהוא אינו פועל/מופעל, מסיבות שאינן ידועות לי...
אציע לפורום מקבלי ההחלטות, לדאוג להפעלה תקינה של מכון הקיטור, ולחסוך את כל
ההוצאות המיותרות שבדרך.
ולהשומע
ינעם....
יוֹסֵף דֶלָה רֵינָה
בְּאוֹתִּיוֹת שֶׁל אֵשׁ
חֲצַבְנוּ אֶת הַדֶרֶךְ.
דֶרֶך בֵּין הַזֶה, לַבָּא,
בִּתְּהוֹמוֹת שְׁכוּחִים וְהַרְרֵי בָּרזֵל.
וְאֶת הַשֵׁם הַמְפוֹרַשׁ
בְּלֵב מָאֳפֶּלִיָה
בִּדְחִילוּ שָׁם לָחֲשְׁנוּ,
כְּבְנֵי הַאוֹב הַמְקַרבִים יוֹמוֹ שֶׁל הַגוֹאֵל.
אֵיךְ הַפְּסָגוֹת הַעֱליוֹנוֹת
מְהַתְּהוֹם אָז לְרַגְלֵינוּ הִשְׁתָּטַחוּ.
וְאֵיךְ רָעָד קוֹלוֹ שֶׁל סָמָאֶל בִּנְחוּשְׁתָיִים
מִתְּחֳנֵן לְקוֹרֶט לְבוֹנָה.
וְאֵיךְ פִּיתָנוּ, וַנִיפַּת,
שׁוֹטִים, שְׁקוּיֵי מִתְקָה שֶׁל חֳכְמָתֵנוּ.
וּמָה אֶנוֹשׁ מִבֶטֶן צַרְתָ – אֵין בִּינָה.
כִּי אֱלוֹהֵי הַשְׁאוֹל וְהַשָׁמַיִם:
מִי הַגֶבֶר
אֱמוּנֵיךָ לא יַשְׁלִיךְ
מִינִי גֵווֹ אָחוֹר.
בְּהִתְעֲרְטֵל נִקְלוּת הַדָעַת
מִתְרָפֶּסֶת לְרַגְלֵי עֲנַק הַיֵשׁ –
וְאֵין אוֹנִים הִיא
אֶפֶס שֶׁל קָצֵהוּ לְאֱצוֹר.
יונתן בן צבי 14/01/1962.
"השיר שלנו" / גדיא
בשבוע שעבר נתבשרנו, חברי
ה"רמקולית", על תרומה כספית מיוחדת ביותר (וגדולה!) מהמועצה האיזורית
זבולון. התרומה ניתנה בהוראתו של שלמה חבר, ובעידודו של מוטי אבאי.
וכך כתב שלמה: "מי יתן ויהיה בכך
לשמור על גחלת הזמר ביישובכם!".
המנצחת שלנו, יעל קין, מתגוררת בישוב
קציר. קציר זו מועצה מקומית קטנה, שלא משלמת לעובדיה משכורות מזה מספר חודשים.
במועצה זו, יעל עובדת כמנצחת מקהלת הישוב, מבלי שזכתה לראות שקל מהמועצה, זה מספר
חודשים.
יעל הייתה בהלם כשראתה את המכתב. היא
אמרה: איפה ישנן עוד מועצות איזוריות קטנות שמסוגלות להרים את הראש ולהתייחס
לתרבות כאל משאב קריטי, ולא כאל "קצפת" נטו.
והנה, זו התמונה במועצה שלנו, שמסוגלת
להרים בימים קשים אלה, ערבי תרבות מהנים, מבלי להתעלם מהצרכים השוטפים:
"המשאבים", הכרוכים בבניית בי"ס חדש, ובתחזוקת קמפוס בן 70 בגוש...
לכל מי שזה נראה לו מובן מאליו, הריני לבשר לו ששום דבר לא מובן מאליו במדינה הזאת.
במה שקשור לתקציבי המדינה, על
אחת כמה וכמה.
העובדה שראש המועצה נתן מקום בתקציב
לעידוד וטיפוח של חבורות זמר ותרבות מקומית בישובים, מעידה רבות על סדרי העדיפויות
שלו.
על כן אני מבקשת להודות בשם חברי
ה"רמקולית". הכסף כמובן עובר ישירות לתקציב תרבות.
מי אם לא אתקה שלנו, יודעת להעריך עבודה
התנדבותית על בסיס קבוע. תקציב ה"רמקולית" הינו חלק מתקציב ועדת תרבות.
אז ... בהצלחה לכולנו.
ואם נדמה למישהו שבין השורות טפחתי
לחברי ה"רמקולית" על השכם – הוא כמובן לא טועה!
מוזמן להצטרף כל זמר, חובב זמר,
שמוכן להתמיד ולהגיע לחזרות בימי רביעי, בשעה- 20:00..
_______________________________
הקטע המצ"ב נשלח על ידי מזכירי התנועה, ולוולה וגברי, עם
בקשה לפרסם אותו בעלון.
דיווחי
תנועה – ינואר 2007
התנועה
הקיבוצית מקדמת מהלך של מיפוי אחזקות קיבוצים בתאגידים כלכליים. המטרה: שכל קיבוץ
יידע מה שווי אחזקותיו בתאגידים השונים כמקור לפנסיה
תכנית עבודה לטיפול בפנסיית חברי
הקיבוצים הוצגה בכינוס מזכירות התנועה הקיבוצית. את התכנית הציג ראובן בוימל,
שנשכר על ידי התנועה לטיפול בנושא. ברמת "החזון", הכוונה להגיע לרשת
ביטחון סוציאלי לכל חבר קיבוץ שפרש או שיפרוש לגמלאות, כך שתובטח לו רמת מחיה
הוגנת, באמצעות קבלת פנסיה ראויה וקבועה וסל שירותים קהילתיים הולם, לכל ימי חייו.
הנחת היסוד להערכות הנדרשת היא, כי כל קיבוץ יקבע בהסכמה את מאפייני רשת הביטחון
הסוציאלי לגימלאיו, בהווה ובעתיד, על בסיס אורחותיו, סדרי עדיפויותיו, דרכי התנהלותו,
נתוני אמצעיו הכלכליים והחברתיים, נכסיו ומקורותיו העצמיים, וכן גם שותפותו בנכסים
תנועתיים משותפים.
לשם הסדרת הנושא הוקמו שני צוותים: הראשון אמור לטפל
בנוגע למימוש נכסי הקיבוץ בתאגידים כלכליים לטובת הבטחת הפנסיה. הצוות השני נקבע
לעסוק במדדים חברתיים-כלכליים והמערכת הפנסיונית בקיבוץ.
שר האוצר הקים
ועדת מנכ"לים לטיפול ושיקום תשתיות פיסיות בקיבוצים
הוועדה הוקמה עקב מצבן הקשה של התשתיות הישנות.
חברים בה הממונה על אגף תקציבים באוצר, קובי הבר, מזכיר התנועה הקיבוצית,
מנכ"ל משרד החקלאות, משרד השיכון, משרד נגב-גליל ומשרד ראש הממשלה.יגישו
מסקנות והמלצות לממשלה עד סוף חודש אפריל.
טיפול בפיצויי מלחמה שטרם שולמו
בשני תחומים – שירותים וחקלאות, עדיין
לא שולמו כל הפיצויים מניזקי המלחמה. נושא הפיצויים לשירותים נמצא בטיפול
"ברית פיקוח" והם בתאום עם חברי הכנסת, ינסו להביא את הנושא לסיומו
המוצלח. נושא הפיגור בתשלומי הפיצויים לחקלאות אמור להגיע לוועדת הכספים בכנסת
בקרוב, בתקווה לסיים את הטיפול גם בנושא זה.
טיפול בהנחות בקרקע לאזורי עדיפות
הצו המקנה הנחות בקרקע לאזורי עדיפות
לאומית שהסתיים ב – 31.12.06 הוארך בשלושה חודשים עקב ויכוח שקיים בתוך הממשלה
בנושא. שי חרמש ואורית נוקד ימשיכו לטפל בנושא על מנת לוודא שעד חודש מרץ יוסרו
המכשולים והצו יוארך בשנה נוספת.
קצוות מתקציב 2007
בהמשך לאישור תקציב המדינה 2007, דווח
על שני נושאים שלא תוקצבו אך יטופלו בהמשך: תוספת של 20 מיליון ₪ לתנועות הנוער -
הנושא יגיע לדיון בועדת הכספים ע"פ סיכום עם שר האוצר. מרחב מוגן- ח"כ שי חרמש מקדם הצעת חוק שתחייב את
המדינה להתקין מרחב מוגן ליחידות דיור שהוקמו לפני 1991.
קורס חדש של
התנועה הקיבוצית וברית פיקוח למיצוי הזכויות בביטוח הלאומי
קורס מבוא להכרת מוסד הביטוח הלאומי
והדרכים למצות את הזכויות המגיעות למבוטחים בו. הקורס הוא שיתוף פעולה בין ברית
פיקוח ומחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית, והוא מיועד למנהלי חשבונות, מנהלי
בריאות ורווחה, משאבי אנוש וכל העוסקים בתחומי ביטוח לאומי ומיצוי זכויות
בקיבוצים.
לימוד זכויות חברים ובני קיבוץ עם מוגבלות
התנועה הקימה צוות מעקב ליישום
דו"ח דולב לבחינת זכויות בני קיבוץ עם מוגבלויות. הצוות קיים יום לימוד עבור
מחלקות הרווחה במועצות האיזוריות, במטרה להכיר לעובדים והעובדות הסוציאליים
במועצות שני מסמכים חשובים לעבודתם בקיבוצים: תקנות הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש –
שהתפרסמו בדצמבר 2005, והמלצות ועדת דולב שהוגשו לוועדת הכנסת במרץ 2006.
התנועה
תקיים סדרת כנסים בנושא ערבות הדדית ויחסי עבודה בקיבוץ
אגף החברה בתנועה מקיים מהחודש סדרת כנסים איזורים,
פתוחים לקהל הרחב, שיעסקו בשניים מהנושאים המרכזיים שעומדים על סדר יומו של כל
קיבוץ: תקנות "הערבות ההדדית" ויחסי עבודה בקיבוץ.
800
בני י"ב השתתפו במסע אופניים לאורך גבול ישראל-מצריים
י"בתניקים מ-100 קיבוצים לקחו חלק
במסע המסורתי שמארגן אגף המשימות התנועתי בחופש חנוכה. המסע החל בבה"ד 1 והסתיים
בחולות חלוצה, סמוך לניצנה.
סניף
איל"ן הקיבוצי נערך למבצע התרמה שנתי
בכספים שיאספו בקיבוצים יקנה מיכשור
המסייע לילדים מקיבוצים שונים הסובלים מנכות. לקראת ההתרמה נעשית פנייה לבתי ספר
קיבוציים ובקשת עזרה בהליך ההתרמה, פנייה לרכזי מערכות החינוך בקיבוצים, למזכירים
ומנהלי קהילה, במטרה להגיע לרוב החברים..
הרשמה לביטוח מזגן
מי שמעוניין לבטח את המזגן שברשותו לתקופה שבין ה- 1.2.2007 עד 31.1.2008 (שנה)
מתבקש להוסיף את שמו לרשימה התלויה בחדר האוכל.
עלות הביטוח: 200 ₪ על מזגן
ראשון.
190 ₪ על מזגן שני.
180 ₪ למזגן שלישי ואילך.
החיוב יעשה בשני תשלומים דרך התקציב, האחד בפברואר, והשני באוגוסט.
הביטוח יחול רק על מזגנים בני 15 שנה ומטה.מי שביטח עצמו בשנה קודמת
חייב להירשם שוב, אם ברצונו להיות מבוטח גם השנה. ההרשמה תורד ב-28 לינואר.
משרד הרכש.
1. ולא האמנו שגם אנחנו נזכה...
ירמיהו
האביב של שנת 71 פרץ לעולם
מאוד אביבי, חסר דאגות. נותרו לנו עוד יותר משנתיים של אשליות ויהירוּת עד למפץ
הגדול - מלחמת יום הכיפורים.
הכל נראה מבטיח. לא שמענו את
פעמי השלום (כי לא רצינו לשמוע אותם), אך גם תופי המלחמה לא רעמו. "גוש
אמונים" הביא את חבלי המשיח והגאולה לחבלי ארץ שנקראו ה"שטחים",
והיינו עסוקים בוויכוחים, (שנמשכים עד היום), אם זה כיבוש או שיחרור. ירושלים של
מעלה ("שחוברה לה יחדיו"), לא כל כך התחברה עם ירושלים של מטה. והעם
הזחוח, היושב בציון השלימה, היה בטוח בכוחו הבלתי מעורער של צה"ל. כל ספק או
פיקפוק נתפסו ככפירה בעיקר. לא היה אפשרי להעלות על הדעת שמא יכול להיות גם
אחרת... כפי שבדיעבד ייסתבר לנו יותר מאוחר.
ובינתיים אנחנו באביב חיינו.
קוטפים אגסים. נוער עברי נוטף
טללים עבריים, בשת"פ ססגוני עם הרבה "גויים וגוֹיוֹת", ארוכי שיער,
מדיפים את ניחוח העולם הגדול, - "המתנדבים".
סוף יוני, חם ולח, אי אפשר
להתעלם מהחמוקים השופעים שהיו עטופים בבד מיזערי, חמוקים שהסתובבו חופשי חופשי בין
מיכלי הפרי, בין העצים ועל הסולמות. בצמאון רב שמענו את הסיפורים שלהם ולא האמנו
שאי פעם גם אנחנו נזכה...
הטלוויזיה הייתה עדיין
בחיתוליה, עוד לא נולדו כוכבים, עוד לא קם "היורש" לאורי גלר, לא היו
ערוצים, לא היו סרטים 24 שעות ביממה, עוד
לא היינו "מכורים" לטלנובלות ומבזקי חדשות כל חצי שעה. האירוע המרכזי של
השבוע היה ה"סרט" של יום שלישי והלחמניות. לכאורה, אפשר היה להסיק
ש"לא היה מה לעשות" בלילות הקיץ החמים והארוכים. למעשה דווקא היה.
עמוסי הורמונים וקשרים
מוזרים, קוסמופוליטיים משהו, העברנו את הזמן על הדשאים ובחדרים (שאז באמת היו רק
חדר אחד בלי שירותים), על כוס קפה וסיגריה. היינו אותם "ערימה של חבר'ה על
הדשא" בתנוחות כאלה ואחרות. מי שרצה שתה משהו טוב, מי שרצה עישן משהו טוב,
ומי שרצה אחר כך לא טמן את ידיו בצלחת... מין בשאינו מינו, מין אביב אוניברסלי
שכזה, שהיום נותר כ"שריטה" נעימה בזיכרון. געגוע אל נעורים שלא יחזרו
יותר...
היום קשה להסביר לנוער את
הערגה שלנו לחו"ל.
אלה, אך מחזירים ציוד
בבקו"ם, ובלי להניד עפעף "מתאיידים" בין דקלי הקוקוס על חופיה
המוזהבים של גואה, "מְמַמֶשים" את עצמם במכירת גלידה בקניוני אמריקה, או
שמחפשים את סלע קיומם במקום רחוק אחר.
קשה לתאר את ההסגר ההוא.
כשאמרת חו"ל ביטאת את המילה הזו בגעגועים עזים אל הבלתי מושג. משהו ששייך רק
למי שהתמזל מזלו וקיבל פתק מוועדת חו"ל המיתולוגית של רמת יוחנן שהנה יש לו
מספיק נקודות, והוא זכאי לטעום קצת מהיין הזה על חשבון הקיבוץ. (התרחשות שקרתה פעם
בדור). למותר לציין שגם אז כבר היה חוסר שיוויון, שחתר תחת אושיות החברה - היו
בכיינים והיו "עדיפואים"...
לנעמה ולי לא הייתה סבלנות
לחכות עד שנזקין, או עד שיגיע תורנו. סבלנות היא הדבר האחרון שאתה יכול לצפות לו
בגיל הזה (לא יאמן, אבל פעם גם אנחנו היינו צעירים). נדמה לך שאם לא תנצל את הרגע,
הוא יחלוף ללא שוב.
אלא מה, אמצעים להשגת משאות
נפש כאלה היו בצימצום, או שלא היו כלל.
מושג הבמב"חות עוד לא
נוצר, לא מכרו תורנות, ולא הלכו למַלְצֶר, לשְמָרְטֶף, או לנקות בתים, פעילות
שכזו, (גם אם נעשתה), הייתה לא רק הס מלהזכיר, אלא אף מוקצה מחמת מיאוס, כך שפשוט
לא היה לנו כסף.
לא ברור אם אצבע אלוהים הייתה
בדבר, או סתם צירוף מקרים. באקראי נפלה לידנו הזדמנות פז והחלטנו שלא מפספסים
אותה...
כבר צויינו לעיל הקשרים
הטובים שיצרנו עם ידידינו ה"גויים" בעבודה. "אחוות לוחמים", שנולדה
על הסולמות במטע ונצרבה בשמש הלוהטת, אחווה נעימה שנמשכה גם אחרי שעות העבודה
הרישמיות אל תוך הלילות החמים, אל הקפה, והשיחות האין סופיות, והריקודים,
והמוסיקה, והחלומות, והריחות והצבעים, ואל כל ה"כיוצא בזה"... אותם
חוטים נסתרים שאַרָגְנו במשך כמה שנים טובות בדי עמל ויגע, הגיע זמן פרעונם.
זוג חברים שלנו מברייטון
שסיימו תקופת שהות של כמה חודשים ברמת יוחנן הזמינו אותנו להצטרף אליהם במסעם חזרה
הביתה למולדתם. "במקרה" היה להם רכב, (עד כמה שאפשר להשתמש במונח
"רכב" למיני-מיינור הישן שהיה להם). התכנית הייתה להפליג לוונציה ומשם
רכובים על המיני מיינור נחצה את איטליה וצרפת ונגיע אל הממלכה המאוחדת. וכמובן,
נתחלק בהוצאות הנסיעה. הצעה מפתה שלא יכולנו לעמוד בפניה.
אבל מאיפה לוקחים כסף?
וכאן ראוי לציין את טוב ליבו
של מוטל חייקין, שהיה אז בוועדת חברים, שראה במצוקתנו, ונתן לנו 500 לירות לפנים
משורת הדין. כסף שכיסה חלק ממחיר הכרטיס המוזל לסטודנטים עניים "על
הסיפון", שקנינו ב"איסתא".
יצאנו בידיעה ברורה -
שבאיזשהו מקום נידח ועזוב נתקע... אבל מי עושה חשבון בגיל הזה, ומי שלא מעיז לא
מצליח... כשנגיע לגשר נחליט איך עוברים אותו.
ארזנו בתרמיל מעט בגדים, שק
שינה, כמה פרודוקטים נחוצים, סנדביצ'ים, והכי חשוב - כף חשמלית לעשות קפה, ולפנות
ערב של אחד מימי סוף יוני, נפרדנו מהמשפחה המצומצמת ועלינו על האוטובוס לחיפה.
החברים שלנו יצאו מבעוד מועד כדי לאפסן את המיני מיינור שלהם במחסני האוניה. הם
יבלו את הימים הבאים בתנאים של נוסעים רגילים, ואנחנו "על הסיפון". כך,
עקב "הבדלי המעמדות" בינינו, לא ניפגש יותר במשך שבעת הימים הבאים, אלא
רק בוונציה, עם הירידה מהאוניה.
ירדנו ברחוב העצמאות ושרכנו
דרכנו אל הנמל, מנסים להתרגל לתרמיל הכבד, שיהיה מהיום כל ביתנו ורכושנו הדל במשך
שלושת החודשים הבאים.
הייתה שעת דימדומים חמימה
וניצנים ראשונים של חיי לילה חדשים החלו לבקוע, פה ושם נראו כמה דמויות משועממות
של נערות עייפות ומלחים מתנדנדים מאוניית מלחמה אמריקאית שעגנה בנמל. חלפנו על
פניהם בהתעלמות מופגנת, שהרי מה כל אלה לעומת הריגושים שמחכים לנו ברחוב החלונות
האדומים של אמסטרדם.
(המשך, אי"ה, בשבוע הבא).
אף אחד לא קם...
ט"ו בשבט תשס"ז - פניה לחברים
שבוע עבר
מאז פירסמנו את בקשתנו להתנדבות לעריכת מסיבת חג בט"ו בשבט -
ופונים אין.
שואלות אנו
את עצמנו ואתכם: האם ה"שתיקה" משמעה שאין יותר צורך במסיבת חג? האם פסו
הכוחות היוצרים והמבצעים בביתנו? אם עדיין נמצאים בתוכנו שוחרי תרבות החג המוכנים
להשקיע בחשיבה, תכנון וביצוע – יפנו נא אל אתי גפן ויבואו על הברכה. כל יזמה
תבורך! עזרה וחסות ינתנו לנענים בחיוב.
ועדת
התרבות: אתי גפן, אורית בן נחום,
מירי
פיינשטיין ויעל דינסטג..
התרמת
הדם ברמת-יוחנן – יום א' 21.1.2007 / אמציה כרמון
בהמשך להודעה בנושא שפורסמה כאן בשבוע שעבר, הנה פרטים נוספים: מקום ההתרמה
(כפי שהיה בהתרמות האחרונות) הוא ה'מועדון לחבר', והשעות שבהן אפשר להגיע ולתת
מנת דם הן משעה 11:00 ועד 16:00 אחה"צ .
למתעניינים אספר שבהתרמות הדם בשנה
שעברה נאספו ברמת יוחנן 127 מנות (66 בינואר ו-61 באוגוסט) שזה אמנם יפה,
אבל השאיפה כמובן היא ליותר, וכדי להגשים ולממש את שאיפתנו זו נקראים כולנו לבוא
ולתרום..
מזל
טוב
לאביבה וחזקי לדרר
לנישואי שרי וניב
נחת וברכות לכל המשפחה.
אנו
משתתפים בצערו של עמנואל קלריך והמשפחה
על מות אביו מיכאל קלריך ז"ל.