קיבוץ
רמת יוחנן עלון שבועי מס. 1542,
ח' בטבת
תשס"ז 29.12.06
תְּפִילַת גֶּשֶׁם
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
נֶאֱנָח שָׂדֶה מֵחֹם:
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
מִתְחַנֵּן הַגַּן בְּלִי דֹּם.
שְׁמַע קוֹלֵנוּ מִשָּמַיִם,
וְרֵד לָאָרֶץ גֶּשֶׁם - מַיִם!
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
מִתְנוֹעֵעַ כֶּרֶם אַט:
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
בַּפַּרְדֵּס יִלְחַשׁ כָּל בַּד
שְׁמַע קוֹלֵנוּ מִשָּמַיִם,
וְרֵד לָאָרֶץ גֶּשֶׁם - מַיִם!
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
מִתְפַּלֵּל גַּם יֶלֶד חֵן!
"גֶּשֶׁם! גֶּשֶׁם!" -
אֵל שָׁמַיִם לָנוּ תֵּן!
שְׁמַע קוֹלֵנוּ מִשָּמַיִם,
וְרֵד לָאָרֶץ גֶּשֶׁם - מַיִם!
לוין קפניס
איתן שטייף
העורך לי הבטיח תשלום שני זוזים /
תמורת כתבת סיכום בחרוזים,
בה אנסה לסכם ובכתב / את עוללות שנת 2006 התשס"ו.
אז מה היה לנו בשנה האחרונה? / צמיחה,
בחירות, הצלחה, מלחמה,
מכל הטעמים ומכל התבלינים / טעמנו
השנה במעשים ובמילים.
צמחנו בקיבוץ, בפלרם, ובמדינה /
בכלכלה ובעסקים - ממש אין תלונה.
פירות הצמיחה נבלעו בבטון, / אבל זה
כנראה רצון ההמון.
גם בחירות היו, למזכירות ולכנסת /
ואולי גם יהיו בשנה הנכנסת.
התוצאות משמחות את מי שזכה ,/ והאחרים
- יסתפקו בברכת הצלחה.
היו הצלחות? תלוי בעיני המתבונן, /
היו רבות! ואכזבות - גם כן.
בראש השנה היו הרבה פירגונים, / אז
כנראה לא כולנו מתלוננים.
ומלחמה של ממש חלפה על כולנו, / ויש
הרבה דעות על "איך שיצאנו".
ה"צמרת" זכתה בביקורת רבה
ורעה, / אבל מעטים ראו בזה הפתעה.
כי לאורך כל שנות המדינה, / לא הייתה
ממשלה ללא ביקורת שנונה,
וגם "אבות הציונות" הושמצו
לתיאבון, / כנראה שאין לזה פיתרון.
והיכן הם יתר אבות המזון? / תרבות,
אידיאלים, חלום וחזון?
ככל הנראה במילניום שלוש, / אין להם
מקום בחלל שבראש.
רוקדים עם כוכבים? כוכבים נולדים? /
פסטיגל? הכל ערוץ הילדים!
רק אנחנו נותרנו עם חג המים והעומר, /
ועדיין דור לדור מביע אומר.
ומצדי - זוהי הברכה לכולנו, / נשמור
על העיקר המשותף לנו,
אבל נעיז להפריט, וגם לשנות / את מה
שיש צורך, מנות, מנות.
כדי שתינתן הזדמנות, והבטחה / לשאת
מדי שנה ברכה,
הרבה שנים - הרבה ברכות / רק עם שיפור
בתוצאות:
צמיחה - בהחלט, ובכל התחומים / בחירות
- שיִבָּחרו רק מתאימים!
הצלחה - שתהיה בכל מעשה ידינו, /
ומלחמה – נאחל רק לשונאינו!
הנה תמה ברכתי בזאת / ואקווה עוד הרבה
שנים לחזות..
דוח שבועי
/ א. פלד
עברה עוד
שנה אזרחית. השנה חגגנו
יום הולדת שבעים וחמש לקיבוצנו. מבלי להיכנס לסיכומים, אני בטוח שאם יחד עם טפסי
הסלולרים החדשים, היו מגישים לנו לחתימה גם גיליון הנושא התחייבות עליונה שמצבנו כקהילה
בשבעים וחמש השנים הבאות לא יהיה יותר גרוע ממצבנו היום, היינו כולנו חותמים
בהתלהבות.
דא-עקא,
שאין מי שיכול לתת בידינו התחייבות כזו, וחלק משמעותי מן העתיד האישי והקהילתי
שלנו (אמנם רק חלק) נמצא ממש בידינו.
לאחרונה
שוב מושמע על ידי ממלאי תפקידים ו"חברים מן השורה" רצון לבדוק מעבר לשכר
דיפרנציאלי וגרורותיו (מה שקרוי בסלנג הקיבוצי "השינוי"). אני חושב שלגיטימי וגם חשוב לבצע מדי כמה שנים
בדיקות עומק.
חשוב לעמוד
על "המניע" של דורשי המעבר לשכר
דיפרנציאלי וכל הכרוך בכך (העמקת ההפרטות, שיוכים שונים וכו'). מעולם לא שמעתי חבר המבסס רצונו
ל"שינוי" על מניע אגואיסטי. לא שמעתי אף אחד מצהיר שאני "החזק" רוצה שיהיה לי יותר מאשר
לך "החלש". (באופן לא מוצהר יש וודאי גם כאלה, אבל אני חושב שאם יבדקו
לעומק יגיעו למסקנה שבקהילה אינטימית כקיבוץ לא ייתכן לאורך זמן מצב מתמשך בו
לשכנך וילדיו יהיה רע, או חסר, ולך ולילדיך
יהיה טוב ומלא).
להיפך, מה
שנאמר בדרך כלל הוא שהשינוי בא דווקא להבטיח את עתידם ורווחתם של החלשים. (לחזקים
ממילא יש תמיד אלטרנטיבה).
בעבר נוסח
כמניע אוניברסלי ועיקרי לשינוי
"הכורח הכלכלי". דהיינו, קיבוץ שלא "ישתנה" נועד
לפשיטת רגל בלתי נמנעת תוך זמן קצר יחסית (ומכאן הדאגה האמיתית לחלשים), ולעומת
זאת קיבוץ דיפרנציאלי הוא ערובה לשיגשוג.
למרות
שעברו שנים ספורות בלבד מאז "השתנות" קיבוצים בקנה מדה רחב, הוכח ששתי
ההנחות אינן חלוּטוֹת. קיבוצים שכבר קיימו
את "השינוי" מספר שנים פשטו את הרגל וקיבוצים מסורתיים שיפרו את מצבם
הכלכלי ללא הכר (חלקם גם נחלצו ללא "שינוי" ממצב כלכלי קשה). גם הסתכלות בעולם הסובב, שכולו דיפרנציאלי,
מפריכה מניה-וביה את ההנחה שקיימת קורלציה בין דיפרנציאליות וחוסן כלכלי.
(הנכון הוא
שקיבוצים שנהגו הפקרות ביחס שבין מקורות ושימושים, נאלצו, עם ניתוקה של התנועה
הקיבוצית מן השלטון ומעטין המדינה (כחלק
מן "המהפך") להתאים את השימושים למקורות, או במלים אחרות, לחתוך באופן
עמוק וכואב בתקציב הקהילה, דהיינו ברמת השירותים הכללית, דבר שהביא מצד אחד לרמת
שירותים דיפרנציאלית, אבל גם לאיזון תקציב הקהילה ובחלק מן המקרים אפילו
ליצירת משאבים לצמיחה מחודשת.)
מאחר וכולם
מזהים את החולשה של הטיעון הכלכלי כמניע כללי ל"שינוי", הוחלף היום דגל ה"כורח הכלכלי הקיומי" בדגל חדש.
הדגל החדש
אומר פחות או יותר כך: השיטה הקיבוצית המסורתית מכריחה את כולנו לחיות בעולם של
שקר. דהיינו, מחד חברים אינם מוכנים לקיים היום כללים של תרומה, שיתוף ושיוויון
"אמיתיים", כפי שהיה "בקיבוץ של פעם", ומאידך, אין כוח או
רצון לממלאי התפקידים ולקהילה לכפות את הכללים באופן מלא.
חייבים
לומר שיש מידת אמת עובדתית בטענה זו. מאחר
וכבר בימי המבול נקבע ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", אני חושד ש"פורצי
גדר" היו גם בקיבוץ הישן והטוב. השאלה היא "מידתית" (תרתי משמע, הן
לעניין קיום המידות הטובות והן לעניין הכמות), ומתי "הכמות הופכת לאיכות". כאן אנו מגיעים תמיד לדילמה הקשה של "האמבטיה, המים המלוכלכים והתינוק".
שווה ניתוח והתייחסות.
הצעת ועדת
הרכב. ההצעה היא מפורטת
למדי וגם לוּוְתה בדברי הסבר ממצים. אני רוצה להתייחס דווקא ל"מדיניות",
ולא לפרטים, שעליהם עוד יתקיים דיון באסיפה.
אין הסדרים
שהם מאה אחוז טובים למאה אחוז של האנשים. שלא כמו חוקי הפיסיקה, בכל חוק/הסדר שבו
מעורבים בני אדם יש יסוד בסיסי של פשרה, של ויתור הדדי, של חיפוש מכנה משותף.
מצבנו
הכלכלי האיתן מאפשר לנו לשמחתנו לבצע את הסדרי ההתייעלות שלנו באופן כזה שהקהילה
"תרוויח" והפרט, הנוהג באופן שהוא רק קרוב לסבירות (אפילו לא באופן סביר
ממש), לא יפגע. כך עשינו בתיקצוב האנרגיה,
שגרם חיסכון והתייעלות ברמת הקהילה, ולמרות זאת גם תוספת לתקציב לרובם המכריע של החברים.
ההצעה
המובאת חשובה אפילו יותר מהמבט החברתי מאשר הכלכלי. הנה אנו מוצאים עוז להתמודד עם נושא
"הרכבים הצמודים" המנקר עיניים,
שאין לו שום הצדקה במקומנו, וגם עם התופעה לפיה בסופי שבוע (בעיקר) עומדים
רכבי הקיבוץ שעות רבות ליד בתי החברים ללא שימוש, בעוד שחברים אחרים (ובעיקר
צעירים) נשארים בלי רכב.
(רכב שאינו
נוסע הרי לא עולה אצלנו כסף, "אז מה אכפת – שיעמוד". המייסדים
קבעו אימרה: "זה נהנה וזה אינו חסר", ואצלנו יש מי שנוהגים כפרפראזה
הפוכה: "זה אינו נהנה – וזה חסר").
נכון שתמיד נוח יותר (כביכול) "לחיות
בלי חשבון", ו"מה אני צריך את כל הבילבול מוח הזה", אבל הבעתי דעתי בעבר ואני חוזר על כך, דווקא מי
שרוצה וחשוב לו לשמר את אורח החיים הקיבוצי המסורתי (על כל יתרונותיו ומגרעותיו),
חייב להבין שהשינויים הקטנים, "האבולוציוניים", הם הם הסכר האמיתי
בפני השינויים הדרסטיים המשנים את אורחות החיים לבלי הכר. דווקא התעקשות "לא לוותר על שום שעל"
היא אם הנסיגות הגדולות.
מפקד
למפלגת העבודה. מודה שאני
מסתכל על הפוליטיקה דרך המישקף של מה טוב לי, לקיבוצי, לתנועה הקיבוצית (ודרך אגב,
לפחות לגבי שני האחרונים אני מאמין באמונה שלמה שטובתם היא גם טובת המדינה והעם).
חיזוק
"מחוז הקיבוצים" במפלגת העבודה הוא משימה עליונה. חיזוק סניף העבודה
ברמת-יוחנן הוא משימה חשובה מאוד. ושלא נזלזל בכוחנו. סניף מפלגת העבודה
בקיבוצנו, שהוא אחד הגדולים בקיבוצים, בעיקר בשל אחוז ההצבעה הגבוה (תודה
ליהודה'לה), הוא ממש סניף ה"ממליך מלכים". העלייה לרגל אלינו של כל
"המי ומי", והמספרים, מוכיחים.
נכון,
"מרץ" היא מפלגה מאד סימפטית ונחמדה, אבל השפעתה בפוליטיקה הארצית אפסית. נכון,
"קדימה" היוותה הבטחה מסויימת (במיוחד עבור אנשים
אופטימופסימים הזקוקים נפשית להבטחות חדשות לבקרים), אבל היום ברור שקדימה, שנתפרה
מלכתחילה כשעטנז בלתי אפשרי, אינה קיימת עוד.
כל הצד הימני היה ליכוד, נשאר ליכוד, וחוזר הביתה לביבי ולליכוד. ליתומים
שנשארים אין שום "אג'נדה" המצדיקה קיום מפלגה. במלים פשוטות, הפשרה המדינית כבר ברורה מזה זמן
רב לכל שפויי העם (שתי מדינות ממערב לירדן וירידה מרמת הגולן). גם בצד הכלכלי אין
ויכוח אמיתי. כולם מסכימים שיש למצוא את שביל הזהב בין "מדינת סעד" עם
כלכלת "עולם שלישי", ובין "מדינת רווחה" הראויה להימנות בין
"המדינות המתועשות" המובילות בעולם.
מה שנשאר
באמת הוא לבחור בין סניף פוליטי בעל מוניטין והשפעה, ובין חבורה מיקרית ומפוזרת,
של אנשים חסרי כל מעמד והשפעה בעולם הפוליטי, וכפועל יוצא, גם פחותי השפעה על
גורלם. אני לא מתבייש לקרוא לכל מי שרוצה
להשפיע על גורלו לפנות אל יהודה'לה ולהתפקד.
המפקד מסתיים בינואר. הפריימריס לראשות מפלגת העבודה (פרץ, ברק, עמי
איילון) יתקיימו במאי, רק על ידי מי שהתפקדו בזמן..
הַוָּתִיק
וְהָרֶשֶׁת
הֻצַּג
וְהֻסְבַּר לַוָּתִיק הַמַּחְרִישׁ
שָׁלַל
יִתְרוֹנוֹת הַקִּבּוּץ הֶחָדִישׁ,
אֵיךְ
בְּאֹפֶן פַּרְטָנִי אִינְידִיוִידוּאַלִי
אֶת
מַצָּבוֹ יְשַׁפֵּר הַשָּׂכָר הַדִּיפֶרֶנְצְיָאלִי.
גְּרוֹן
הַמַּסְבִּיר כְּבָר צָרוּד וְיָבֵשׁ
עוֹד
רֶגַע חָשַׁב הוּא לְהִתְיָאֵשׁ,
אָז
עֵין הַוָּתִיק לְפֶתַע הִבְרִיקָה
נִרְגָּשׁ
וְנִפְעָם קָרָא הוּא אֶוְורִיקָה.
כָּךְ
הֵן לֹא נֵאָלֵץ לִשְׁמֹר עַל שִׁוְיוֹן
אֵיךְ
לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כָּזֶה רַעְיוֹן,
אִתָּם
לִי תִּפְרְשׂוּ רְשָׁתוֹת בִּטָּחוֹן
עַל
עָמַל כָּל שְׁנוֹתַי תְּקַבְּלוּ זִכַּיוֹן.
רֶשֶׁת
כְּמוֹ רֶשֶׁת בְּסוֹפָהּ תִּתְבַּלֶּה
בֵּין
חֹרֶיהָ אֲנִי אֶת יָמַי אֲבַלֶּה,
לֹא
אֲבִינָה רַק לָמָּה דָּרוּשׁ וְנָחוּץ
לְאוֹסֵף
חֹרִים לִקְרֹא פֹּה קִבּוּץ.
19/12/06
ראובן עזריאלי
נכתב
בהשראת שירו של נ. אלתרמן
נא
להסביר מהתחלה, או האכר והאוטו.
סיכום תקופה / דניאל פרי
לאחר כשנה וחצי של מילוי
תפקיד מרכז המשק הצרכני, ברצוני לסקור את הנעשה בהווה בתחום התפקיד, ומה אני מציע
לעשות בעתיד.
מבחינת הציבור -
ההחלטות הציבוריות שלנו
נפגעות בעיקר משתי סיבות:
1. הדעה שניתן להתקדם להשגת מטרות בדרך של הכל
או לא כלום.
2. טיפול בנושאים מסויימים
נעצר, כיוון שהחברים הנוגעים לעניין מרגישים נפגעים, בו בזמן שהחברה כולה - מרוויחה.
חברוּת במזכירות:
להערכתי, מבוזבז חלק גדול
מזמנה של המזכירות על זוטות. חלק מהדיונים נערך בהשתתפות חלקית של חברי המזכירות.
נראה לי שהסיבה לכך היא חוסר הכשרה וניסיון של חלק מחברי המזכירות לחיים דמוקרטיים.
את ההכשרה והניסיון ניתן
לרכוש ע"י השתתפות בפורומים של מקבלי החלטות. הדרך הנכונה והטובה לכך היא שציבור
גדול ישתתף בקבלת ההחלטות. מוסד כזה היה יכול להיות "המועצה", חבל
שההצעה להקמתה נפסלה ע"י הציבור.
ממלאי התפקידים המרכזיים:
הצוות פעל תקופה ארוכה באיוש
לא מלא. נראה לי שהיום הצוות הזה הוא מאוזן, ויכול לעבוד ביחד. היתרון הגדול של הצוות,
הוא ראייה של טובת הכלל, יושרה, ויכולת להוביל מהלכים ציבוריים.
מקומות תעסוקה לחברים:
ברמת יוחנן ובמפעליה יש
מקומות עבודה רבים. אין צורך להשקיע מאמץ ביצירת מקומות עבודה נוספים. יזמויות
קטנות בסופו של דבר לא ישרדו. הסיבה לכך שיש חברים שאינם מוצאים עבודה, למרות שפע
מקומות העבודה הקיימים, היא חוסר התאמה בין רצון החבר ומקום העבודה, או חוסר
מוכנות למאמץ שמקום העבודה דורש.
בית המוסדות:
יש ליצור מצב שבו כל הפעילויות
בבית המוסדות, פרט לענף הרכב, יתפקדו כענף אחד, בראשות מנהל אחד. מי שמיועד להיות
מרכז הענף הוא ישראל עוזרי.
כלל השירותים הניתנים בבית המוסדות,
צריכים להיות מתומחרים בצורה כזו שתיכלול את כל העלוּיוּת, כולל שכר דירה, חשמל,
מים, מלאי, ועבודה, באופן שניתן יהיה להשוותם לעלוּיוּת שירותים ומוצרים שניתן
להשיג בחוץ.
נראה לי שבמבחן הזה, חלק
מהפעילויות לא יהיה כדאי .דוגמא טובה לפעילות שכשלה במבחן היא חנות הנעליים.
פעילות אחרת שצריכה לעמוד
למבחן כזה היא חנות הבגדים. יש לתמחר את העבודה (עובדת אחת לפחות), שכר דירה,
חשמל, ומים, ועלוּת המלאי בסכום של 150,000 ₪.
העלוּיוּת האמיתיות יגרמו
לעליית מחיר של המוצרים ב - 35%. להערכתי, החברים יעדיפו קנייה ממקורות אחרים
ויותר זולים.
העסקת חברים:
נראה לי שההתייחסות היום, לפיה
העיקר שהחבר ילך לעבודה, ואפילו במקום שאין בו צורך, היא שגויה. הדרך הנכונה היא הפעלת לחץ חברתי, כדי שחבר
ימצא מקום עבודה שמביא פרנסה. במספר מקומות עבודה קיים מצב תמידי בו אין החברים
משלימים את שעות העבודה הנדרשות מהם.
ענף המזון:
הוצאות הענף הן כ - 3.5
מיליון ₪. הקהילה מסבסדת את הענף בכ- 50%. הענף מנוהל ביעילות.
יש לטפל בתופעות הבאות:
-
לקיחה לא סבירה של מצרכים הנמצאים בשולחנות ההגשה
הביתה. לפעמים מחיר מצרכים אלה הוא רק 25% ממחירם במרכולית.
-
סיבסוד גבוה גורם לביזבוז.
-
כדי למדוד את יעילות הענף יש לבחון כמותית את משקל המצרכים
הנקנים, בהשוואה למשקל שנכנס לחדר האוכל,
ואת משקל המצרכים הנמכרים לחברים.
מרפאה:
הוצאות המרפאה מסתכמות ב -
1.5 מיליון ₪.
ההוצאות גדלות מדי שנה. יש
מה לשפר בתקן העובדים. יש להגיע לריסון העלייה בשימוש בתרופות, אפשרי ע"י
חיוב חלקי. כרגע מוצע לבצע שינוי בשירותי הרפואה שלאחר שעות העבודה הרגילות.
השינוי יביא לשיפור, ולקיחת
אחריות רבה יותר של החבר על בריאותו.
מרפאת שיניים:
הוצאות מרפאת שיניים הן כחצי
מיליון ₪.
חלקן מקוזז מול הכנסות
מטיפולים בחיצוניים. המרפאה פעילה יומיים בשבוע. ניתן לשפר את תוצאות הענף
ע"י הוספת ימי ושעות פעילות והבאת יותר מטופלים מבחוץ. נבדקת גם אפשרות
להשכיר את המבנה בימים שאינו פעיל.
בית סיעוד:
בית הסיעוד מסיים את השנה
בגרעון של כ - 100,000 ₪. להוצאות יש להוסיף את ההשקעות (פחת) והוצאות נוספות שלא
נלקחות בחשבון, אשר מעלים את ההפסד 150,000 ₪.
בין דיירי הבית יש היום רק
שלושה חברי קיבוץ. פועל יוצא הוא הפסד כספי על טיפול בחיצוניים.
יש לבחון דרכים לצימצום כוח
העבודה, על מנת ולהגיע לפחות לאיזון תקציבי.
משקפיים:
התקציב למשקפיים הוא כ- 250
אלף ₪ בשנה. יש לשקול הפרטת סעיף זה באופן מלא או חלקי.
ועדת רווחה:
תקציבה מגיע ל כ- 600 אלף ₪.
פיזיוטרפיה:
תקציב ההוצאות כ – 280 אלף ₪.
יש להגיע לכך שמול ההוצאות יהיה חיוב חברים (באופן תמחירי) במחיר של 66 ₪ עלות לתור. בדרך זו ניתן לבחון את הענף על
הכנסותיו והוצאותיו.
חינוך גיל רך:
סה"כ ההוצאות בענף הן
כשלושה מיליון ₪. ההכנסות מתחלקות 1/3 מילדי חוץ 2/3 מילדי הקיבוץ.
הענף מסיים בגרעון של כ - 50
אלף ₪ בשנה, לפני פחת ותשלום שכר דירה על המבנים.
השאלה שיש לשאול היא האם
טיפול רק בילדי הקיבוץ יביא להקטנת ההפסד, והאם נכון לסבסד ילדים מבחוץ.
חינוך גיל בוגר:
סה"כ ההוצאות הן כ 1.5
מיליון ₪. ההכנסות מילדי החוץ הן כ – 20%. הענף מסיים בגרעון של יותר מחצי מיליון
₪ בשנה.
הענף חייב להתייעל ע"י צימצום
כוח האדם ואיחוד פעילויות. חלקם של חוגי ההעשרה (חוגים) בתקציב הוא 500 אלף ₪
בשנה. המעקב אחר השתתפות הילדים בחוגים אינו מדוייק. יש לשקול הפרטת החוגים,
והעברת הפיקוח על ההשתתפות להורים.
מרכז למידה:
מקור ההכנסות של המרכז מתחלק
40% מילדי המקום, ו -60% מילדים מחוץ למקום.
הפעילות מסתיימת בהפסד של כ -
40 אלף ₪ בשנה.
אולפן:
לאחר שהתחלנו לחייב את עבודת
האולפניסטים, האולפן מסיים עם רווח של כ- 160 אלף ₪.
נוי:
סיכום ההוצאות של הנוי (כולל
צפון ודרום) מגיע ל 600 אלף ₪ בשנה.
מחסן בגדים:
העלות השנתית של הענף היא כ 600
אלף ₪ שרובה היא עבודה.
מכבסה:
העלות השנתית של המכבסה היא
220 אלף ₪. יש תוכניות להפרטת הענף, יחד עם מחסן הבגדים. ההפרטה נובעת בחלקה
מהצורך במתן תשובה למצב שבו יש מספר רב של בתי אב שמבצעים את הכביסה בבית.
רכב:
ענף הרכב מסיים בהפסד של כ - 300
אלף ₪. ההשקעות הן בגובה של כ - 800 אלף ₪. סה"כ הוצאות הרכב ללא פחת הן כשני
מיליון ₪ בשנה.
יש צורך ליעל את הענף בעזרת
חיוב זמן, דבר שיביא לחיסכון וזמינות רבה יותר.
בניין:
ענף הבניין, יחד עם
האינסטלציה, החשמל, והמים מגלגל הוצאות של כ -1.6 מיליון ₪. בנוסף לכך מוקצים כספים
בהיקף של כ - 3,5 מיליון ₪ להשקעות. זה ענף גדול ביותר, ונעשים מאמצים רבים
להכניסו לסדר. הפעולות שנעשות הן: אירגון הרכש, המחסן, רישום העבודה, ורישום החומרים
בהם משתמש הענף.
אני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה
להסדרת הענף.
מחשב:
בשנה האחרונה תוגבר הצוות,
והוא כולל את שמשון רובינסון, אורן טהר לב, וחנן אייל (שכיר). יחד הם נותנים את השירות
לכלל הצרכנים.
אנחנו נמצאים בתהליך של הקמת
תוכנה חדשה. התוכנה אמורה לשרת את כל פעילויות המשק והשירותים בראייה מרכזית.
לדוגמא: הקשת נתון של דירה מסויימת בתוכנה זו, מאפשרת את רישום הדירה לצורך תיקונים
בדירה, ארנונה, והדיירים שגרים בה.
התוכנה תיכלול את הנהלת
החשבונות, התקציבים האישיים, משאבי אנוש ואוכלוסייה, ניהול הבניין ותוכנה מפעלית
לניהול כל הפעילויות של תיבולים. (בתיבולים התוכנה עובדת כבר). תוכנה כזו, המשרתת
את כל המערכות, ושבה כל נתון שמוקלד פעם אחת משרת את כל מי שנזקק לאותו נתון,
נקראת ERP.
נושא נוסף שיקבל חיזוק בתוכנה
החדשה הוא הרכש המרכזי, שיכלול את כל פעילות הרכש של הקיבוץ. כל הרכש המתבצע
בקיבוץ יהיה תחת בקרה ושליטה לפני שלב קבלת החשבונית והסחורה. תהיה דרישה מהספקים
שלא לספק סחורה ללא קבלת הזמנה ממוחשבת. הזמן שעובר בין משלוח ההזמנה לאספקת
הסחורה, יאפשר התערבות בקביעת מחיר הסחורה ותנאי האשראי שבה היא נקנית.
כללי: בנוסף לכתוב לעיל יש עוד
פעילויות רבות של גורמי שירות מקצועי, ועדות ומקומות עבודה קטנים.
כל אלה ביחד מתופעלים בתקציב
הכנסות קהילה של כ- 58 מיליון ₪, מתוכן כ – 8 מיליון ₪ השקעות..
רכבים / איתן
שטיף
להצעות הוועדה שפורסמו לאחרונה יש לי
הצעת תקנון קצרה ופשוטה, כתחליף.
א. יבוטלו לאלתר כל המכוניות הצמודות
בקיבוץ ובפלרם.
שכירים יקבלו רק "הוצאות
רכב" מוסכמות וישכרו לעצמם איזה רכב שהם רוצים, על חשבונם. אין "רכב חברה" צמוד!
כל מכוניות הקיבוץ ופלרם יעמדו לרשות
הסידור בשבתות, החל מיום ששי אחה"צ .
חברים "משתמשים קבועים"
ישאירו את רכבם בסוף יום העבודה, ללא יוצא מן הכלל , לרשות ה"סידור".
סידור זה חל גם על "רכב
ענף" שלכאורה מוצמד לענף או לעובדיו.
חברים "מוצמדים" וכן עובדי
חוץ "צמודי רכב" – יפקידו רכבם בסוף היום כנ"ל, ובסוף השבוע, או יחוייבו בסכום נתון.
הסדר "שעת ההפקדה" יהיה
אישי מול משרד הרכב, וייקבע מראש יומיים לפני יום הביצוע. שימוש לעבודה בסוף
שבוע/שבת מחייב הזמנה מוקדמת
והסדר באישור רכז הענף.
ב. חישוב בסיסי של עלויות ותקציבים:
עלות אחזקה/הון/רשיונות וביטוח
מוערכים בכ- 2500 עד 3000 ₪ לחודש, או כ- 100 ₪ ביום.
תיקצוב הנסיעות: לפי 65 מכוניות X 3000 ₪
= כמעט 200.000 ₪ בחודש, או כ- 1000 ₪ לכל חבר. מכאן יש לחשב מה יהיה הסכום שחולק
לחברים למימון הוצאות הנסיעה, וכמה יש לחייב את הענפים או את הצרכנים.
ג. שכירת רכב תהיה על בסיס זמן יחד עם
קילומטרים.
היממה תתחלק ליחידות-שימוש של 3 שעות
ביום ( 8 עד 11, 11 עד 14, 14 עד 17 ) ועוד חלק של ערב+לילה ( 17 עד 06 ).
יחידות של 3 שעות יום
יחוייבו לפי 20 ₪ ליחידה, ויחידת ערב+לילה תחוייב לפי 40 ₪
(בס'ה = 100 ₪ )
קילומטרים יחוייבו בדומה להיום, על
בסיס מחיר הדלק והצריכה הממוצעת. שימוש ברכב בענפים יחושב בעלות כוללת, שתחושב על
אותו בסיס מחירים (אפשר בתוספת
מסויימת).
"רכב ענף" יירכש ע"י
הענף וכל ההוצאות יחולו על הענף, קבועות ומשתנות גם יחד, כולל דלק (למעט שימוש
בסופ"ש).
ד. בעיות מיוחדות:
ועדה מיוחדת תיפעל לפיתרון שאלות
אישיות או ענפיות שאינן נפתרות בתקנון זה. .
לתקנון הרכב החדש / יונתן בן צבי
קראתי בעיון את ההצעה. נדמה היה לי כי
לכאורה הכול בסדר בו. לאחר כמה דיבורים בעניין עם אנשים גיליתי מה בו מפריע לי.
קודם כל, מה ראוי: חיוב עבור שעות
שימוש הוא ראוי. אין הוא עומד להכביד על המשתמש יותר מדי. מאידך, הוא עשוי להביא
לשיחרור רכבים מוקדם יותר, ולמנוע החזקתם במצב "מוכן לשימוש" ליד הבית
לשעות ארוכות. ככלל, הרי זה צעד שיכול להפוך רכבים לזמינים יותר למשתמשים. הכל
משום שיקולי כדאיות אישיים.
לא נראית לי ההצעה לחייב בסכום חודשי
את המחזיקים רכב צמוד, עבור "ההטבה" שזה מהווה עבורם.
1.
לדעתי אין, ולא צריכה להיות לנו דעה ונגיעה בעניין שימוש
ברכב "עובדי ועבודת חוץ". אלא אם עובד החוץ, בהסכמת מעבידו, ישים את
הרכב לשימוש החברים בשבתות ובשעות הפנאי.
2.
לגבי הנהנים מרכב עבודה ברמת יוחנן פרופר: החיוב בכל
סכום שהוא, לא יביא לשיחרור ולוּ רכב אחד ליתר זמינות לחברים. מאידך, פעולה זו עלולה
בפירוש למשוך חברים ל"שחיתות" (אולי שחיתות זוטא, אבל שחיתות). המשמעות
תהיה, שמי שממילא מחוייב בסכום כסף מראש, יעשה קילומטרז' פרטי ברכב העבודה שלו,
לפחות בערך החיוב. דהיינו כ- 450 עד 500 ק"מ בחודש. לנו לא יהיה כל פיקוח על
כך. כי "אם אני מחוייב כבר בסכום כסף, למה שלא אגבה תמורתו"? נכון שאנו
חבורה של צדיקים, אך לא עד כדי כך.
3.
ועדה או צוות שיוקמו לבדיקת הנושא של רכבים צמודי תפקיד,
לא תביא לשיחרור ולוּ רכב אחד לצרכי חברים. כיצד ייראה בעינינו מרכז ענף, או מחזיק
רכב צמוד, אם לפתע יודה: "אוי נכון באמת השתמשתי בסמכותי, או ברכב הצמוד שלי,
ללא הצדקה". זה לא יקרה.
כנגד זאת אפשר לנקוט בשתי פעולות
לדעתי.
1.
כל רכב צמוד (מלבד אחד, של מנכ"ל פלרם – אולי) יעמוד
לרשות סידור הרכב לחברים בשבתות, ובשעות שלאחר העבודה, אם מחזיק הרכב לא הודיע
שעות רבות למפרע, על צורך עבודה לשימוש ברכב בשעות אלה. זה יזמן רכבים נוספים
למאגר של רכבים לשעות הפנאי של כלל הציבור.
2.
לחילופין: אם לחייב עבור החזקת הרכב כל הזמן, זה צריך
להיות סכום גבוה בהרבה. לפחות הסכום שנהוג לגבי פירמות המחזיקות רכבים צמודים
לעובדיהן. במקרה זה, השיקול להקצאת רכב צמוד (ע"י מרכז הענף או הפעילות, וגם
ע"י הנהנה מה"צמוד" עצמו) יהיה אמיתי, וראוי ובהתאם לכללי מנהל
תקין. קשה לי לתאר לעצמי מחזיק "צמוד" העושה 2000 ק"מ לחודש כדי לנצל
את החיוב שהוטל עליו.
אינני משלה את עצמי כי גם דברים אלה
יטהרו את האווירה בעניין. רכב צמוד הוא
משאת נפשו של כל אחד מאיתנו. הוא גם משמש "סוכריה" שבידי ממלאי תפקידים
(לא בכל המקרים כמובן) לצ'פר בה את מי שהם חפצים ביקרו. זה חלק מיחסי העבודה,
ומכשיר להשגת "שקט תעשייתי" בכל העולם, וגם אצלנו.
צדק מסויים בעניין זה ואחרים, יכול
להיעשות רק במסגרת של הפרטה עמוקה הרבה יותר מזו הקיימת אצלנו. הצדק הזה לא יביא
לשוויון, כי אין למעשה שוויון. אבל יעבוד לפי נורמות שיהיו מקובלות לסדר חברתי –
כלכלי קצת אחר מהקיים ברמת יוחנן..
באים מאהבה...
לחברים שתמהו מה פשר קבוצת
הילדים הזרים שהתלוו אל ילדינו לארוחות בחדר האוכל בימי חופש החנוכה, הנה ההסבר -
בזמנו הייתה תכנית (שהרוח
החיה, והדוחף העיקרי לקיומה היה עמית גפן - מברוק על היוזמה!), להביא את ילדי
וחברי קיבוץ כפר עזה לאירוח והתאווררות ברמת יוחנן. עקב המלחמה ומטחי הקטיושות
באיזורנו הדבר נדחה. יותר מאוחר נוצר קשר עם קיבוץ גבים,
והייתה מחשבה לקיים את התכנית לגביהם.
תוכנן לארח את הילדים כמה ימים קודם, ואחר כך גם את הוריהם. בסופו של דבר, גם זה
לא הסתייע, ההורים לא הגיעו אך שלחו לנו את ילדי הנעורים שלהם.
למעשה, הגיעו 13 ילדים מתוך 18. הכנו
להם מזרונים והם ישנו בחברת ילדים. את היום הראשון הם בילו עם ילדינו בחמת גדר,
ליום כייף שאורגן על ידי המועצה. בדרך חזרה הם סרו למסעדת "אל מוכתר"
לארוחת ערב כיד המלך, וחזרו שבעים ועייפים. זה לא הפריע להם כמובן לבלות יחד עד
השעות הקטנות של הלילה.
למחרת הייתה פעילות משותפת שהתחלקה
לשניים, כל אחד על פי רצונו. חלק החליקו על הקרח, וחלק שיחקו ב"פיינט
בול" (כדורי צבע). הערב הוקדש לסירי ה"פוייקה" ו"על
האש", ושוב בילוי משותף אל תוך הלילה, כדורגל וסרטים.
המפגש היה מאוד מוצלח והילדים נהנו,
נוצרו קשרים חדשים והובע רצון משני הצדדים להמשיך את הקשר.
להלן מכתב תודה שנשלח לנו מגבים
-
למנהל
הקהילה
ולחברי
קיבוץ רמת יוחנן
שלום וברכה,
שמי סימונה סער ואני חברת
קיבוץ גבים למעלה מ- 40 שנה. קרוב ל- 7
שנים שאנחנו (יחד עם שדרות ושאר קיבוצי "עוטף עזה") נתונים לירי קאסמים
מטריד, להתראות במערכת כריזה (במקום אזעקה) של "צבע אדום" – דבר המשבש
את החיים, ולעיתים כשהמטחים מתגברים למספר פעמים ביום (אין לנו ממד"ים או
חדרים מוגנים), יש תחושה שאנו חיים כמו במשחק ה"רולטה הרוסית" – ניפגע
או לא ניפגע? בחצי שנה האחרונה, מספר השילוחים ביום גדל, ולהודות על האמת, זה די מפחיד!
הייתה לנו תחושה של "שכחו
אותנו" ופתאום – קיבלנו הצעה להפוגה ופעילויות כייף מצד קיבוצכם.
אני רוצה להודות לכם על רצונכם לארח
את קיבוץ גבים: טף, ילדים, נערים, חברים ותושבים, על אף שבסופו של דבר, אירוח
המוני לא יצא לפועל בחנוכה.
מה שכן יצא, זה אירוח מדהים לו זכו
נערינו מצד חברת הנעורים שלכם ומדריכיהם – ברוך, שובל ואיתי, בתמיכה
מוראלית וכספית שגייסו שאר גורמי החינוך וההנהלה.
במחוזותינו לא מרבים לומר מילה טובה.
אני, מצידי, רציתי להודות לכם כקהילה ובמיוחד לעמית גפן – איש יקר – על
הנכונות, הרצון הטוב, ההתגייסות לארחנו בנחישות
ורגישות.
כייף לדעת שיש "אנשים טובים
באמצע הדרך" ולא רק בשירים!
תודה גם לכל מי שסייע בידו והסכים
להנעים ולהמתיק לנו את חיינו, בימים אלו.
אני מצידי אשמור על קשר עם עמית,
בתקווה ששתי הקהילות שלנו – גבים ורמת יוחנן – עוד תיפגשנה.
בינתיים אנחנו נמצאים ב"הפסקת
אש" ומקווים שכך יימשך (אם כי יש הפרות פה ושם).
אשמח אם תפרסם מכתב זה בעלון הקיבוץ.
בתקווה לימים שקטים ושלווים, ובברכת חג אורים שמח!
מדריכי הנעורים וסימונה סער - גבים.
שידרוג טלפונים ניידים
נחתם חוזה עם חברת סלקום לתקופה של 36
חודשים, הכולל אפשרות לשדרוג הטלפונים ותעריפים חדשים, זולים יותר. תעריפי השיחות
החדשים יחולו גם על מי שלא ישדרג.
אנו מבקשים להחזיר תשובות לרכש בנושא
שידרוג הטלפונים, במיוחד למי שמחליט כן לשדרג. ניתן יהיה להתחיל בשידרוג רק
כשיצטבר מספר סביר של פונים.
החוזה החדש נכנס לתוקף ב-27 לדצמבר,
ולכן רצוי שהשידרוג ייעשה בהקדם, וזה תלוי בהיענות הציבור. מי שלא קיבל פנייה לשידרוג,
או רוצה לרכוש חדש, מוזמן לפנות לרכש ולמלא טופס. אנא אל תתמהמהו.
ניתן לראות דוגמאות של כל הדגמים
במשרד הרכש..
זה כן לטלפון...
סיכום פגישה בנושא הטיפול מול סלקום - לידיעת החברים
משתתפים בפגישה :
איתי ליכט, אביהו שגיא, יונתן בן צבי, מוטה צוקרמן, איציק אדרי, חגי לקח,
דניאל פרי.
1) חגי קיבל על
עצמו את האחריות הכוללת לנושא סלקום.
2) האחריות
לתיקונים תישאר במחסן הכללי.
3) חגי יעבור על
החשבוניות החודשיות, וייעץ לחברים על המסלולים האופטימליים.
4) חגי יפרסם
לציבור את דרכי ההתקשרות איתו.
5) חגי יהיה הנציג
הבלעדי של רמת יוחנן מול סלקום.
6) נושא השידרוגים
יעבור דרך חגי. אישור לשידרוג בקהילה באישורו של דניאל פרי, ואישור של אבנר אחיטוב
באגף העיסקי..
טלפון העתיד / רפאל רפפורט
הקדמה:
כאשר אני אומר "טלפון
העתיד" אני לא מתכוון לעתיד האנושות, אלא לעתיד הפרטי של כל אחד מאיתנו. בתור
דוגמא אביא את אפי ארזי, אשר היה בזמנו אשף ה"היי טק" , והנה הוא זקוק
לטלפון העתיד.
למעלה מ- 30% מהאוכלוסייה סובלים
מבעיות זיכרון קצר, שמיעה וראייה. אליהם מופנה טלפון זה.
האם תוכל בכלים והמכשירים שיש בידך,
לארגן טלפון "פשוט", שכל הפעולות תעשינה ב"מרוכז", והמשתמש
המוגבל יצטרך להפעיל רק לחצנים בודדים,
כפי שמתואר להלן?
תאור המכשיר
המכשיר מורכב משלוש יחידות:
1.
בסיס, הדומה לטלפון אלחוטי, אלא שהוא מסוגל לקבל קשר
סלולארי, בנוסף לקשר מהקו של בזק. הבסיס מבצע את כל התפקידים של הלחצנים בטלפון
סלולארי, עוצמת הקול, סוג החיוג, רשימת נמענים, וכו'. את כיוון הבסיס מבצע המטפל.
2.
שלוחה, השלוחה דומה לטלפון סלולארי, אלא שמספר התפקידים
שלה מצומצם.
הדפדפן משמש רק לסריקת תחנות. מקש החיוג נשאר.
מקש הבחירה משמש לסגירת ופתיחת הדיבורית. מקשי הספרות משמשים לספרות בלבד.
מקש נעילת מקשים משמש כלחצן מצוקה.
המצוקה מחוברת לגוף חיצוני. מקש חיוג חוזר נשאר.
המכשיר מצוייד בסוללה רוטטת,
ודיבורית מובנית. בתוך השלוחה מורכבת נורת איתות, המאירה בשעת מצוקה.
3.
סורק, הסורק דומה לסורקים המשמשים לאיתור בעלי חיים.
הערה: עבור קשיי ראייה שמות התחנות
מופיעים בצלילים שונים לכל סיפרה.
בתודה על תשומת הלב, ובציפייה למענה
מהיר.
עם פירסום ההצעות לטלפון נייד חדיש,
ראיתי לנכון להביא כתבה זו..
אוהבת כל כך! / עפרה גלעד