ברכת חברים נאמנה
לשירלי ושלומי עזרן
ולטל ברבר
עם קבלתם לחברות ברמת יוחנן.
פרוטוקול
אסיפה כללית מס. 11/06
תאריך: 28.11.06
יו"ר :
עזרא רון.
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 58 חברים.
סדר
היום:
1. קבלה לחברות: שירלי ושלומי עזרן.
2. קבלה לחברות: טל ברבר.
3. קבלה למועמדות, רותם ועמרי קמה.
4. קבלה למועמדות: אולגה קלריך.
5. אישור חריגה בתקנון התיכנון
והבנייה.
6. אישור הכנת הצעה לחיוב זמן/מרחק
בענף הרכב.
7. הרחבת הפעלת תקנון תיקצוב האנרגיה.
8. זיכוי/חיוב בענף הבניין.
החלטות:
1. נמסר על ידי אודי אודות
הטיפול המשפטי שנעשה, וחוות הדעת המשפטיות שהתקבלו, לפיהן הופטרו שירלי ושלומי
לחלוטין מכול חובות עבר שהיו להם בגין התקופה שקדמה להגעתם לקיבוץ. האסיפה המליצה
על קבלתם של שירלי ושלומי לחברות.
מועבר לאישור בקלפי.
2. האסיפה המליצה על קבלתה של טל
ברבר לחברות. מועבר לאישור בקלפי.
3. האסיפה אישרה קבלת רותם ועמרי
קמה כמועמדים לחברות בקיבוץ.
4. האסיפה אישרה קבלת אולגה קלריך
כמועמדת לחברות בקיבוץ.
5. האסיפה אישרה חריגה מעבר ל-130
מ"ר בקומת הקרקע בבתי השלישיות, בתנאי שגודל הדירה הכולל לא יעלה על 170
מ"ר ויישמרו שאר ההוראות הקבועות בתקנון התיכנון והבנייה.
6. האסיפה אישרה החלטת המזכירות להטיל על הצוות, בריכוז אבנר אחיטוב,
שמונה לעסוק בנושא "רכבים צמודים" ונושאים נוספים, לעסוק גם בנושא של חיוב משולב זמן/מרחק בענף הרכב
ולהביא למוסדות הצעה בנדון.
7. האסיפה אישרה הרחבת הפעלת תקנון
האנרגיה כדלקמן:
א. חיילים ובנים במסלול צעירים שאינם
נמצאים בסטטוס של במב"ח/עצמאות כלכלית, יחוייבו בגין חריגה מהקצבת האנרגיה
שנקבעה להם. (אין זיכוי/חיוב אלא חיוב בלבד על חריגה).
הקצבת האנרגיה לקבוצה זו תיקבע על ידי
"צוות אנרגיה" ותימסר לצרכנים ולכלל הציבור. ההפעלה תהיה רק החל מחודש
אפריל 2007, על מנת לאפשר לצעירים תקופת
התנסות, ולצוות לוודא שההקצבה אכן עונה על הצרכים.
ב. "צעירים" נשואים,
המקיימים "בית אב" בקיבוץ, יכללו בהפרטה על בסיס של זיכוי/חיוב כמו
המבוגרים.
ג. במב"חים ובנים במסלול צעירים
הנמצאים בעצמאות כלכלית, יחוייבו באופן מלא על צריכת החשמל בפועל. החיוב יופעל רק החל מחודש אפריל 2007 .
8. הסעיף לא נדון.
רשם - אודי.
מאייקה יפה עבר בהצלחה את
הקלפי
ונבחר לשמש כיו"ר האסיפה.
ברכות להצלחה בתפקיד.
בִּשְׁרִיקָה
וְאַלָּה
הַשַּׁרְקִיָּה
עוֹבֶרֶת בִּשְׁרִיקָה וְאַלָּה
כְּאֵלַת
נְקָמוֹת חַסְרַת כָּל חֶמְלָה,
מִצַּמְּרוֹת
הָעֵצִים פֵּרוֹת מַשִּׁילָה
הַיֵּשׁ
בְּכֹחָהּ לְנַעֵר מֶמְשָׁלָה ?
בְּבוֹאָהּ
מִמִּזְרָח טֶרֶם תָּשׁוּב הִיא לְשָׁם
אֶת
עַנְנֵי הַגֶּשֶׁם מַחְזִירָה הִיא לַיָּם,
הָרָעָה
תִּפְתַּח לֹא רַק מִצָּפוֹן
בְּאֵין
עֲנָנִים תָּבוֹא שְׁנַת רָזוֹן.
בִּמְקוֹם
לְהַבִּיט אֶל הַגֶּשֶׁם מֻקְסָם
נוֹפְלִים
מִשָּׁמֵינוּ טִילִים שֶׁל קַאָסַם,
מִמַּחֲסֶה
הַכְּנֶסֶת חַכִּ"ים וְשָׂרִים
נִכְבָּדִים
דּוֹרְשִׁים
אוֹרֵך- רוּחַ מִיְּלָדִים נִפְחָדִים.
הָעֶרֶב יוֹרֵד עָטוּף חֹשֶׁךְ רַךְ
וּבְטֶרֶם
נָקִיץ וְעֵינֵינוּ נִפְקַח
מַה
עוֹד עִם הָרוּחַ יָבוֹא מִמִּזְרָח.
ראובן
עזריאלי 5/12/06
פרוטוקול
הנהלה כלכלית מיום 30/11/2006
נוכחים: אבנר אחיטוב, נתי אבן דר, אודי פלד,
דניאל פרי, אילת מאירוביץ, יגאל
פינגרמן,
עמוס נצר, רותה יריב, אורי בראב, שי
מיכאל,
עוז אלניר, אמיר סלייפר
נעדרים:
הישיבה עסקה בדיווחים על נושאים
שונים, בעיקר על ידי אבנר ועמוס.
1. דו"ח
רבעון שלישי פלרם - גידול במכירות
וירידה במחיר ח"ג (במיוחד P.C ) גרמו לעלייה
נאה בשיעורי הרווח הגולמי. תיסוף בשקל גרם להעלאה בהוצאות מימון, ולכן הרווח הנקי
עלה בקצת פחות. צפי להמשך מגמה חיובית גם ברבעון הנוכחי וגם ברבעון הראשון ב-
2007.
2. עמוס מסר פרטים
על התקדמות בניית מפעל P.V.C
בארה"ב.
סה"כ השקעה של 14 מיליון דולר. מתקיים משא ומתן על כניסת שותף למפעל זה.
פרטים יובאו בהמשך. בנוסף, פלרם מרכזת מאמצים רבים בפיתוח והרחבה של פלרם אפליקציות.
תוכנית העבודה ל- 2007 תוצג בהנהלת המפעל בחודש הקרוב.
3. דווח ע"י
דניאל על הסיבות לעיכוב בתוכנית E.R.P של הקיבוץ. מירב ההשקעה תהיה ב- 2007 במקום ב-
2006. היקף ההשקעה יעלה ב- 25% על המתוכנן.
4. דווח ע"י
אבנר על הסיבות לעיכוב בהקמת מט"ש זבולון. נמסר שהעלויות תהיינה נמוכות
מהתוכנית הראשונית.
5. אושר להתקדם
לפשרה עם מילואות בנושא הפיצוי שמגיע לנו (עבור עלויות שנגרמו לנו במסגרת הסדר
הקיבוצים).
6. נימסר והומלץ
להתקדם בנושא הקמת הנהלה המונה 4 חברים לענף "ליבנה".
רשם: אבנר.
הַסִינִים
כְּשֶיֵרְדּוּ הַסִינִים בְּהָמוֹן
מֵהַגִבְעָה אֳשֶׁר מֵעֵבֶר לִשְׂדוֹת בָּיִת.
תֵּדָע אֲזַי אַחִי, כִּי מְרוּצַם קַדְמוֹן,
כִּי הַשָׁעוֹן אֵינֶנוּ מִסְתוֹבֵב אָחוֹרָנִית,
וְהַסְכָרִים כּוּלַם הֵם אָחִיזַת עֵינָיִים.
כְּשֶיַעֲפִּילוּ סִינִים בְּהָמוֹן,
עַל עֲרֵמוֹת חֲלָלֵיהֶם, פְּזוּרִים בִּשְׂדוֹת הַזָרַע.
אֲזַי תָּבִין אֲחִי, שָׁדָם לא יְסָכֵּם אֶת הַחֶשְׁבּוֹן,
שֶׁהַבְּכוֹרָה לא תִּימַכֵר עוֹד בְּנָזִיד אַדְמוֹן.
עֵשֵׂו חָכָם מְאָז, רַק סוּת לוֹ פֶּרֶא.
כְּשְׁיֵשְׁבוּ הַסִינִים בְּהָמוֹן, בְּצֵל הַתְּאֵנָה,
וְגֶפֶן, נַחַת, תִּינַטֵף לָהֵם, עָסִיס כַּיָיִן.
תֶחֱזֶה, אַזָי אֲחִי, שָׁלְוַות אִילְמִים שׂוֹנְאֵי מָדוֹן,
עֶרְוַות הַחָכָמִים לִשְׁאוֹג בִּמְלוֹא גָרוֹן.
וּשְׁלוֹם עוֹלָם עֲטוּר מוּרְסוֹת טְרִיוֹת, כָּנֶזֶר לַבִּרְכָּיִים.
וְרַק כְּשְׁיָנוּחוּ סִינִים בְּהָמוֹן.
וְרַק כְּשְעַל מַצָעֵי בֵּיתֵנוּ מִשְׁכָּבַם יִינוֹן לַבֶטָח.
אֲזַי אֲחִי בְּאֵין חָלוֹם,
עָל שׁוֹקֶת אֲבוּסַה. כָּזַיִת טְעָם, וַדוֹם !
וְלא תוֹפֵס יוֹתֵר הַיוֹם, שְׁנֶצַח
יִשְׂרָאֵל עֳדֶנַה נֶצַח.
יונתן בן צבי 23/01/1960.
רעה חולה / איציק לקח
שינויים קיצוניים
באורחות חיינו יכולים להיות לטובה ויכולים לבוא לרעה.
הצעתו של יורם
("ברמה" 30.11.2006 )היא רעה חולה:
בחצר שלנו
תסתופפנה אז שתי חֵברות:
האחת, של בעלי
המאה, ובוודאי חלק מבעלי התפקידים והמנהלים, שבבסיסה מה לנו ולכם?
השנייה, של בעלי
הפרוטה (שאולי, לנוכח השינוי, יחוללו בתוכם איזו פרנסה יותר אמיתית),
שלא ישכילו לבנות
מסלול שיתופי מהעדר השילוב הנדיר והמופלא,
שבין מרובי
היכולת (הכלכלית), ובין מעוטי היכולת (הכלכלית),
שבין הערבות
ההדדית, ובין התמקדות באני או במשפחה,
שבין חסידי
השיתוף והמעורבות, ובין שוחרי הכדאיות ואוהבי הנוחות -
זה השילוב שאיפיין
והוביל את רמת-יוחנן בשבעים וחמש שנותיה.
קיבוצים שעברו
לשיטת השכר הדיפרנציאלי עדיין קוראים לעצמם "קיבוץ".
הצעת יורם אפילו
לא תאפשר לנו לקרוא לעצמנו "קיבוץ"..
דו"ח שבועי / א. פלד
תקציב אישי בזמן "חופשה
מיוחדת". חופשה מיוחדת היא חופשה (אי עבודה)
למשך תקופה העולה על מניין ימי החופשה השנתית הרגילה המגיעה לחבר (אצלנו 24 ימים
בשנה ללא תלות בוותק, וצבירה מירבית של 48 יום).
על אף שאמנת העבודה מאפשרת
קבלת החלטות לגבי נקיטת אמצעים, "סנקציות",
כלפי מי שאינו ממלא חובת העבודה
במלואה, דהיינו המחסיר שעות או ימי עבודה למרות שמיצה את זכויותיו במסגרת החופשה
השנתית הרגילה, ולא עומדים לזכותו ימי חופשה – עד היום לא מימשנו אפשרות זו
ואנו משדלים את החבר למלא את חובותיו
בתחום העבודה ומשתדלים לסייע לו במציאת עבודה או השלמת משרה.
מאידך, על פי החלטותינו, לגבי חבר
היוצא לחופשה מיוחדת מחוץ לקיבוץ (בארץ או בחו"ל), אנו ממשיכים לשלם
לו את התקציב האישי רק לגבי ימי החופשה הרשומים לזכותו או למשך שבועיים (מחצית
תקציב) מיום צאתו, לפי הגבוה יותר.
במלים אחרות, אם חבר יוצא לחופשה
מיוחדת ואין רשומים לזכותו ימי חופש, או שמספר ימי החופשה הרגילה הרשומים לזכותו
נופלים מ- 12 יום, מפסיק הקיבוץ להעביר לו את התקציב האישי בתום שבועיים מיום צאתו
לחופשה מיוחדת.
חופשה מיוחדת ועניינים נוספים הכרוכים
בה.
חבר היוצא לחופשה מיוחדת (לרבות חבר
הנמצא במסלול צעירים) חייב לדווח על כך למזכיר ולקבל אישור המזכירות
ליציאתו לחופשה. (נכון שאישור המזכירות ניתן בדרך כלל "ללא בעיות", אבל
הדיווח חשוב. עדיין יש חברים, מעטים, שיוצאים לחופשה מיוחדת ואינם מיידעים על כך
איש. (והם מסתכנים מאוד בנושאים ביטוחיים ואחרים).
מערכת הזכויות והחובות של חבר בחופשה
מיוחדת שונה בנושאים רבים ומהותיים מזו של חבר
שאינו נמצא בחופשה כזו.
לדוגמא:
# תקופת החופשה המיוחדת אינה נחשבת
במסגרת הוותק הקיבוצי, לרבות הוותק הפנסיוני.
# חבר בחופשה מיוחדת נמצא
ב"עצמאות כלכלית". הוא אינו זכאי ל"תקציב אישי", ומאידך, אם
הוא עובד, משכורתו שייכת לו.
# החבר בחופשה מיוחדת אחראי לסידורי
הביטוח הלאומי, ביטוח בריאות, רצף זכויות פנסיוניות וכיו"ב, שלו ושל בני
משפחתו.
# נושאים שונים כגון כאלה הקשורים
לדירת המשפחה, זכויות הצבעה בקלפי ועוד.
בישיבת המזכירות האחרונה קיבלנו החלטה
לפיה בית אב המעתיק מקום מגוריו מן הקיבוץ לתקופה העולה על ששה חודשים, שלא באישור
המזכירות, ייחשב כמי שיצאו לחופשה מיוחדת.
החלטה זו מתייחסת למצב בו החבר
ה"בודד", או החבר ובן זוגו אם הוא נשוי, יוצאים לתקופת שהייה (מרבית
ימות התקופה), מחוץ לקיבוץ (בארץ ו/או בחו"ל), ללא אישור מיוחד של הקיבוץ
(כגון שליחי פלרם), אבל מעבירים לקיבוץ "משכורת" כאילו היו "עובדי
חוץ".
במלים אחרות, החבר/ים מתגוררים מחוץ
לקיבוץ, אבל "קונים" את זכאויותיהם השוטפות (תקציב אישי, הפקדות לפנסיה,
צבירת ותק, שמירת דירה וכיו"ב), על ידי העברת "משכורת", כאילו אינם
נמצאים בחופשה אלא הם עובדי חוץ המתגוררים מחוץ לקיבוץ.
חשוב לציין שהחלטת המזכירות
הנ"ל, לא באה להפחית או לשנות הקביעה בתקנון הקיבוץ לפיה: "חברותו של
חבר פוקעת... בעקרו את מקום מגוריו הקבוע מתחום הישוב הקיבוצי שלא בהסכמת
הקיבוץ".
קשר בין עבודה לתקציב לגבי
"מועמדים" במסלול צעירים.
ראשית, לעניין המועמדות במסלול
צעירים. מועמדות "רגילה" של מי שמבקש להצטרף כחבר בקיבוץ היא בת שנה
והיא קודמת בצמידות למעשה הקבלה לחברות (באסיפה ובקלפי).
שונה הדבר לגבי "צעירים",
דהיינו בנותינו עד גיל 28 ובנינו עד גיל 29. השוני הוא:
# שנת המועמדות של
"הצעירים" אינה צמודה בהכרח למועד הקבלה לחברות. דהיינו, יכול הצעיר
לקיים את חובת שנת המועמדות ולאחר מכן לצאת ללימודים או לחופשה או כדומה, ולקראת סיום המסלול, לבקש להתקבל
לחברות. כבר בעת קבלת התקנון היו מי שדרשו
ששנת המועמדות תהיה צמודה לקבלה לחברות. הנושא נדון וההחלטה שהתקבלה באסיפה ובקלפי
הייתה שלא לדרוש הצמדה כזו.
# בעוד שמועמדות רגילה היא בת שנה (אף
שעל פי התקנון רשאי הקיבוץ לקצרה או להאריכה), במקרה של "צעירים", עשויה המועמדות להימשך
שנים רבות.
למעשה בן/בת השוהים בקיבוץ, שאינם
במעמד של חופשה מיוחדת, או לימודים, או במבחו"ת/עצמאות כלכלית, ועדיין לא
התקבלו לחברות, מעמדם הוא של "מועמדים". הם יכולים, תיאורטית, להיות במעמד זה מיום השיחרור
מן הצבא (או סיום הלימודים אם לא התגייסו) ועד לסיום המסלול. זכויותיהם וחובותיהם (בין השאר לעניין עבודה
ותקציב) הן כשל כל מועמד, אבל על מנת להבדילם ממועמדים "רגילים" אנו
נוהגים לכנותם "מועמד-בן".
כאמור לעיל "מועמד-בן" חייב
חובת עבודה "בדיוק כמו חבר" וזכאי לתקציב אישי רגיל "בדיוק כמו
חבר". נכון להיום הוא אף מקבל את
מלוא התקציב האישי, גם אם אינו ממלא את חובת העבודה כראוי – וגם זה "בדיוק
כמו חבר".
לא כך הדבר לגבי חבריו של
"הצעיר", הנמצאים בסטטוס של סטודנט או במב"ח/עצמאות כלכלית. אצל אלה קיים קשר בין מידת קיום חובת העבודה
ובין התקציב. דהיינו, במב"ח מקבל
תקציב רק על פי עבודתו וסטודנט חייב במיכסת עבודה שנתית (על פי "רישום
העבודה"), שאם אינו עומד בה, רשאי הקיבוץ להוריד חלק יחסי מתקציבו (וכבר היו
דברים מעולם ואף בסדרי גודל של אלפי שקלים).
מה שמוצע היום הוא להחיל את קשר
העבודה/תקציב הקיים לגבי "במב"ח" ו"סטודנט", גם על
אחיהם, חברם ובן גילם, "המועמד".
בהקשר זה הועלו במזכירות שתי שאלות
חשובות:
א. האח הידד! לקשר עבודה/תקציב, אבל
מדוע אנו מבקשים להחיל זאת לגבי "מועמדים בנים" ואיננו מחילים על
חברים? (או כהתנגדות: אין להחיל קשר
עבודה/תקציב לגבי בנים מועמדים, כל עוד איננו עושים זאת לגבי חברים).
ב. האם פירוש הדבר שבן מועמד רשאי
"לקנות" את חובת העבודה. דהיינו לפטור עצמו ממילוי חובת העבודה תמורת הוויתור
היחסי על התקציב ?
והתשובות:
א. מערכת זכויות/חובות של בן במסלול
צעירים ושל חבר שונה באופן מהותי. מתוך רצוננו כהורים לסייע לבנינו ב"תקופת
ההתלבטות", בנינו להם מסלולים ותתי מסלולים. לדוגמא: בן במסלול צעירים רשאי
לצאת ולבוא כרצונו. בן במסלול צעירים רשאי להיות ב"עצמאות כלכלית"
ולהשתכר לכיסו בקיבוץ או אף מחוצה לו, ללא הגבלת הכנסה אבל תוך סיבסוד כבד מצד
הקיבוץ של הוצאות הקיום שלו (דיור, מזון, נסיעות, בריאות וכו').
וגם – בן במסלול צעירים, שלא כמועמד
"רגיל" שתקופת מועמדותו שנה אחת, רשאי להיות במעמד (המפנק למדי) של
מועמד, אפילו שמונה או תשע שנים.
דהיינו, מלכתחילה אין הקבלה בין
זכויות/חובות של חברים ובנים, ואין שום סיבה לחפש אותה דווקא כאן.
(אפשר כמובן להוסיף כטענה משנית, שאין
מקום להשוואה בתחום קיום חובת העבודה בין בן שזה עתה השתחרר מן הצבא ואביו או אימו
המקיימים את החובה כבר שנים רבות, גם אם באופן זמני, או "לעת זיקנה",
המנוע כבר "מזייף קצת" ולא תמיד מסיבות התלויות רק בהם).
ב. בנושא "קניית חובת
העבודה" כבר דשנו הרבה. חבר או בן
בקיבוץ השיתופי חייב בעבודה ואינו רשאי להמירה בכסף.
דהיינו, גם אם יופעל ההסדר של קשר
עבודה/תקציב לגבי מועמדים, עדיין אין הדבר בא במקום, או ככפרה, על אי מלוי החובה
ואם ההפרה היא בוטה או מתמשכת ימשיך הקיבוץ
לפעול כפי שהוא פועל גם היום, לסייע לצעיר במסלולו.
"בואו נחזור לבסיס". הרי כוונת ההצעה אינה "להתעלל" ר"ל
בצעירים שהם בנינו, גם לא באלה המגלים "חולשה זמנית", אלא ממש להיפך:
לקבוע בינם ובין הקיבוץ מערכת הוגנת ומתונה של כללים בסיסיים שתסייע לכולנו
לשמור על אורחות חיינו.
ועוד שני עניינים שהשתרבבו לעניין
ואינם שייכים אליו.
אל הדיון שורבב גם נושא
"השליטה" על תנועותיהם של הצעירים. אכן, מדובר בהרבה מעברים מכל הסוגים
בתוך הקיבוץ ומחוצה לו. מעברים פיסיים ממקום למקום, ומעברים מססטוס לסטטוס. יש כאן קושי מסויים אבל ראשית, הוא אינו שייך
כלל לנושא הנדון ושנית, זו ממש לא בעיה "קרדינלית".
ולסיום, הטענה הרגילה המושמעת בכל
מקרה בו מנסים לעשות קצת סדר: "אז מה, בגלל שיש כמה שלא ממלאים את חובותיהם
או אפילו מנצלים את המערכת לרעה צריך ...".
ובכן "כמשפטן" אגלה, שחלק
אדיר ממערכת החוקים האדירה מתייחס למיעוט קטן. כך הם פני הדברים מקדמת-דנא. קחו למשל את עשרת הדיברות. הקצבה של עשר
דיברות בלבד, ממש אסור לבזבז. ובכל זאת, על מה מתבזבזת מחציתן?
"לא תרצח", מה, תמהים כל
העם, כולם רוצחים? "לא תנאף" מה, כולם נואפים? "לא תגנוב",
"לא תענה...", "לא תחמוד".
אלא שגם אם דיברות אלה מתייחסות
לשמחתנו למעטים, וחלקן ממש לבודדים, עדיין הן חיוניות לסדר הציבורי, ולא פחות
לשמירת המוראל של אלה שאינם חוטאים.
כבר אצל אבותינו במדבר התקיים המוטו החשוב, שהשתמר עד
ימינו אלה. אנחנו, רובנו המכריע, מוכנים לקיים את כל המצוות והחובות, ממש אין לנו
בעיה עם זה, אבל אנחנו רוצים שהמיעוט שאינו מקיים ייתן דין, לפחות קצת.
לא בגלל שזה יתרום לנו מי יודע מה,
אלא פשוט, כי אם יש דבר שאנחנו ממש, אבל ממש, שונאים, זה "לצאת
פריירים"..
שימו שמן... / מרים וייס
בחודש האחרון הוצפנו בפירסומים שונים
בעיתוני השבת ב"פליירים", בהם מזמינים תושבי הגליל, אותנו ואת כלל תושבי
ישראל, להשתתף בפסטיבל "ימי הזית בגליל", שמתקיים זו השנה ה- 12
ברציפות. מזומנות לנו פעילויות רבות ומגוונות בהן השתתפות במסיק מודרני ועתיק,
סדנאות לכבישת זיתים, ביקור בבתי בד, הרצאות על השמן וסגולות הזית ועוד.
בכרמי הזיתים ובבתי הבד בגליל מחכים
לכולנו!
מי שהסתובב בשבתות ברחבי המשק היה עד
למסיק זיתים, בחצר שלנו ובדרך המקיפה את הקיבוץ. יכולנו לראות אנשים מוסקים זיתים
וממלאים בשקים ובדליים.
במרכולית הופיעו עגלות ובהן בקבוקי
שמן זית משובח מתוצרת בית, ואפילו ג'ריקנים צהובים גדולים של 4 ליטר לשימושם של
הצרכנים הכבדים. לדברי אילת גורדון, האחראית על ההפקה, זהו שמן זית טוב ביותר.
לפני כשמונה שנים הקים עוזי
זבולון מאחורי גן שיבולת, דגם של בית בד הפועל בשיטה המסורתית: ים וממֶל וקורת בית
בד. בתחילה הפעיל אותו עוזי בעצמו, ומאז במשך השנים, המשיכה ורד ברבר להפעילו. מדי
שנה בשנה מופעל האתר.
השנה, אחרי שהתוודעתי לסיפור שליווה
את בניית דגם בית הבד, כחלק מעבודה שעשיתי במסגרת לימודי, נדלקתי גם אני לרעיון.
התמזל מזלי והשנה, במסגרת הוראת הטבע
והמדעים בבית ספרנו, הפעלתי את ילדי כיתות א'-ג' של בית הספר בבית הבד.
נכון, זה לא בדיוק כמו הדבר האמיתי.
החמור איננו, במהלך השנים נעלמה אחת מאבני המשקולות, אין לנו עקלים להנחת הזיתים,
אבל ישנה קורה גדולה שניתן לשבת עליה, לעמוד ואפילו לקפוץ, וראה זה פלא, לאט, לאט
מתגברת זרימת הנוזל לתוך הקומקום.
את ה"עקלים" המסורתיים
החליפו "שקיות הכביסה" ה"מסורתיות" שלנו, ששינו את ייעודן
למשך השבוע.
הילדים חוו את תהליך הפקת (אצירת)
השמן החל ממסיק הזיתים – אמיתי (! ) עם מגרפות וניילון פרוש מתחת לעץ, הובלה אל
בית הבד, ריסוק, הכנסת הרסק אל השקיות וסחיטת הזיתים עד לקבלת הנוזל (המוהל).
ישנם ילדים שחוו זאת בעת היותם בגנים,
אבל לחלקם הגדול הייתה זו חוויה אדירה, כפי שנאמר על ידי אחד הילדים (מכיתה ג'):
"זה מסריח, זה מגעיל, אבל זה כייף" .
היום, כאשר אנו נמצאים בעידן
הטכנולוגי, בו הכל כל כך מהיר וכל כך מרוחק, זו חוויה מיוחדת וראשונית שבה עוסקים
בתהליך שלם שמצריך השקעת זמן ומאמץ. ההתנסות מזמנת התמודדות עם מידת הסבלנות
הנחוצה להשלמת תהליך מלא, ומצביעה על הקשר ישיר בין ההשקעה לתוצר המתקבל.
יש לנו את זה כאן, זה שלנו, והכל
בזכותו של עוזי זבולון. תודה לו על כך..
מכבי מושיע ופודה...
המלצות בטיחות לקראת אירועי חג החנוכה / אמציה כרמון
בחג החנוכה
מתקיימת פעילות רבה של חגיגות ואירועים, הן במערכות החינוך והן בחדר האוכל, שבהם משתתפים
בני כל הגילים. ארגון 'בטרם' פירסם באתר האינטרנט שלו (www.beterem.org) רשימה של המלצות בטיחות, שביצוען יסייע
לעבור את החג בשמחה ובביטחה (זכויות ה"סלוגן" שמורות ל'בטרם').
הדלקת נרות חנוכה
1. חנוכיות
שמכינים ילדים לא תהיינה מחומרים דליקים (עץ, עיסת נייר, פלסטיק וכיו"ב).
2. אין
להכין נרות משעווה.
3. חנוכיה
המונחת ליד חלון תוצב על משטח יציב, ורחוק מחומרים שעלולים להידלק (וילון וכד').
4. אין
לשים את החנוכיה על מפה או בקצה השולחן.
5. הדלקת
נרות ע"י ילדים תיעשה בנר דולק (ב"שמש") ולא בגפרורים, ורק בסיוע
מבוגרים.
6. קצה הנר
שאיתו מדליקים את החנוכיה ("השמש") יהיה עם ציפוי בנייר כסף.
7. בעת
הדלקת הנרות, שיער ארוך יהיה אסוף לאחור (גם אצל מבוגרים).
8. לאחר
שהחנוכיות הודלקו אין לאפשר לילדים גישה אליהן ללא ליווי מבוגר.
בזמן המסיבה
9. במשחקים
של אור וחושך, יש להשתמש בפנסים בלבד ולא בנרות דולקים.
10. אין
לרקוד עם נרות דולקים ביד (גם לא עם לפידים ...).
11. במקום
המסיבה נדרש שיהיה מטף כיבוי נראה (גלוי לעין) ונגיש.
הכנת סופגניות ולביבות
12. יש
להקפיד על כללי הבטיחות באש בעת הכנת סופגניות או טיגון לביבות.
13. אם
עלתה אש מהשמן - יש לכבותה ע"י כיסוי במגבת לחה או סמרטוט לח' ולא במים או
מטף.
14. יש
להיזהר מהתזת שמן בעת הכנת הסופגניות או טיגון הלביבות.
15. יש
להקפיד על יציבות הסיר/מחבת על הכיריים, ואם לכיריים יש שתי שורות להבות-אש, צריך להשתמש
בלהבות הרחוקות יותר, כדי למנוע התהפכות הסיר/מחבת על העומד ליד הכיריים.
16. הכנת
העיסה/בלילה לפני הטיגון אפשרית בשיתוף הילדים - הטיגון רק ע"י מבוגרים.
17. בחימום
סופגניות במיקרוגל יש לבדוק את חום הריבה לפני ההגשה לילדים.
ושיהיה לכולנו חג אורים שמח ובטוח..
יושרה / עפרה
גלעד
יושרה - היא, תמצית כל ה ח י י ם !
בלעדיה, לא תיתכן ה ש ו ת פ ו ת בחיים,
היושרה, נלמדת, במשפחה, ב"ב י ת".
והיא נאספת, כפי שאוספים את ה ז י ת.
כך, בכל יום, עלי אדמות
היא נשזרת בך, כשזירת הצמות.
כל שנה, מילדות, עד בגרות
היא נשמרת! למרות כל תחרות.
היא הבסיס, ל שיתוף, בין מדינות,
ופותרת את כל אותן אי - ה ב נ ו ת.
והיא, מחזקת! היא גם ע ד י נ ה
ובעטייה, יתכנו... חיי מדינה!
יושרה! היא בסיס לאותו האמון
ש- "עוד מנעורינו"...
בנו טמון!!
היא שומרת אותנו, מאיזה 'מדיח'
שלמרות כל "כוחו " לעולם ל א, יצליח!
כי כך מסתבר, גם, ברור ביותר -
שאין אפשרות וגם אין דרך אחר.
וכדי לשרוד בזה ה'יקום'
יושרה ואמון, זו תמצית הקיום!!
כן, יושרה! - זהו ערך נחוץ
על אחת כמה וכמה... פה בקיבוץ!
נזכור, ובוודאי אל נשכח
שכבודו של חבר! אינו... עוד
'מצרך'.
אל נזלזל בכוחה של מילה
שעשויה להפוך ל- 'פליטת' עלילה!!
נדרש מאיתנו - להתייעץ במתינות,
לרדת לעומק ולהקפיד על תקינות.
נשמור, נכבד, ניתן את מלוא ההערכה
כי זה בנפשנו, כמו ב - כל משפחה!
ורצוי, כך, ברוגע, יותר בשלווה -
נפרגן! גם יום יום, אולי, נפגין
אהבה!
אך, חס וחלילה! מ - מילות יוהרה,
האשמות נלוזות, והוצאת לשון הרע!
ננסה למתן את צורת הדיבור
כל זאת אך ורק לטובת הציבור!!
ונבוא על שכרנו! כך, נוכל להמשיך -
ואת 'חיי הישוב' - ניטיב, נאריך,
נוסיף ונשפר, את חיי החברה
בשיתוף פעולה, ועם ערכי... "ה י ו ש ר ה"!
ובתהפוכות הזמן, נוכל לעמוד
עם היושרה ועם כל -
הכבוד!!!. .
ושוב בענייני כביסה
לתשומת לב ציבור זורקי הכביסה ש"שוכחים" מפעם לפעם -
1. אין להכניס
למכבסה פריטי ביגוד ושאר מעשי-בד שמקורם בהודו. חשוב מאוד להפנים את העובדה שכל פריט
הודי, גם אם נקנה בשוק לוד רמלה, או בקריון, או בחנות שלנו, אין זה הופך אותו
ל"תוצרת הארץ". בדיוק כמו שמכונית פולקסווגן שנקנתה בסוכנות בארץ, אינה
הופכת אוטומטית ל"תוצרת הארץ". אמירה כמו: "אבל קניתי את זה באיקאה"
היא פשוט לא לעניין.
2. הפריטים
ה"הודים" הללו מוכרים היטב לשלטונות. אין צורך, כמו שרבים וטובים עושים,
לגזור את הפתקה, או לכתוב עליה את המספר, כך שאי אפשר יהיה לזהות את ארץ הייצור,
חבל על הזמן. מי שעושה כך לא "מסדר" את עובדי המכבסה, הוא פוגע בחבריו.
3. יש בינינו
חברים קבועים שנוהגים להשאיר "מתנות" בכיסיהם, או עטים בחולצותיהם. השבוע
הגדילה לעשות חברה "מאוד יקרה", בנוסח "הבה נתחכמה לו..."
זרקה (פעמיים!!!) בתוך שקית הלבנים לורד צבעוני, פעם אחת שחור ופעם שנייה (לשם
גיוון) אדום. התוצאה עגומה והנזק גדול!!!
בלית ברירה נתחיל לחייב את אותם חברים בנזק
הזה.
4. פריטי לבוש נמצאים
אצלנו בעדיפות ראשונה לכביסה. כנ"ל שטיחונים קטנים (פעם בשבוע). אך כל מי
שזורק שטיחים גדולים מאוד חייב לעשות לעצמו את החשבון:
א.
זה עלול לקחת זמן רב.
ב.
זו כביסה יקרה מאוד (בהתאם למשקל).
ג.
זה יכובס רק במידה ויש זמן.
אנא, קחו זאת לתשומת לב על מנת
למנוע אי הבנות. תודה, ירמיהו..
תחרות מדליקה
אנו מזמינים את כלל הציבור
להכין מפרי יצירתו, (יחידים או משפחות), חנוכיות יפות ומדליקות לקראת חנוכה.
המסיבה תיערך במוצאי שבת כ"ה בכסלו 16.12.06, נר שני של חנוכה, בחדר האוכל
בשעה 19:00. פרסים יקרי ערך יוענקו לחנוכיות היפות, המקוריות, והיצירתיות ביותר.
קדימה למלאכה במרץ.
צוות חנוכה תשס"ז.
חוויה "רוחנית"
מתקנת... / ירמיהו
לקראת חנוכה
יום שישי 1.12.02 .
סערה כזו כבר מזמן לא הייתה פה. זיקני
המקום לא זוכרים... רוחות קדים מהמזרח נשבו כל הלילה. "משבים ערים".
בבוקר ההרס והנזקים נראים בכל פינה. באחת הפך הקיבוץ לשדה קטל, שיברי ענפים,
גזעים, וליכלוך פזורים בכל אשר תיפנה.
חשבנו, אולי זה יביא סוף סוף את הגשם,
אבל לא.
כך או כך, יום שישי היום. יש זמן, שום
דבר לא בוער, אנשים מכינים עצמם לשבת... לא ממהרים לקום, סתם נשארים במיטה, או
מסתגרים בבית, מצטנפים בשמיכות החורף החמות, או שותים קפה של בוקר מול תנור בוער
ו...מקטרים בכייף.
לכווולם זה מתאים!
לאישתי ולי, לא!!! אנחנו מתכוננים לקראת כלה...
ולא בלי סיבה שהרי בת דודתי הרחוקה
מירושלים קבעה לה בעוד מועד את היום הזה ליום כלולותיה, בלי לקחת בחשבון את התחזית
ה"סוערת".
כשאני רומז לאישתי שאולי היום לא כל
כך כדאי לנסוע, בגלל ה"תחזית" הזו, או מציע שרק נשלח את המתנה עם מברק ונתנצל, היא מסתכלת
עלי במבט מזרה אימה שאומר: "אין מצב!"
ובאמת, מה יותר הגיוני ומתקבל על הדעת
ממהלך שכזה ביום סגריר.
ואני, מי אני, מה אני, סמרטוט בן
רצפה, שאקום למול סער.
בקיצור, העמדת חופה ביום שישי בצהריים
היום הולך טוב. הרב צריך להספיק להגיע לביתו בעוד מועד בלי לחלל את השבת, הוא לא
יכול להרשות לעצמו (כדרכו בקודש) ל"התעלל" באורחים שזה מרחוק הגיעו
ולהתחיל את החופה באיחור של שלוש שעות ("כי היו לו כבר חמש חופות בבוקר ויש
לו עוד שלוש בריתות הערב"). החופה מתקיימת בזמן הנקוב בהזמנה, אין חוכמות!
אלא שהחתונה "שלנו" אמורה
להערך ביער הקופים ליד בן שמן, ואנחנו עדיין ברמת יוחנן, מהלך ת"ק על
ת"ק פרסה של טילטולי דרך ותלאות בינה
ובינינו.
בינתיים לא עושה רושם שהולך להתבהר,
השמיים שחורים, מאיימים, הרוח שורקת במהירות של לפחות 100 קמ"ש, בעיני רוחי
אני רואה את הכבישים זרועים מכשלות. בוודאי "נתקע" בפקקים, או לפחות
נצטרך להחליף "פנצ'ר" אחד או שניים בקור המקפיא, ואם לא זה ולא זה, אז
יש סכנות אחרות: ערפל סמיך עלול לגרום למכוניות להיכנס אחת בשנייה שלא בדרך הטבע,
או צרות אחרות, אלוהים ישמור. מריעין בישין של דרך לא חסרים לאנשים שמוכנים לשים
את נפשם בכפם ביום שכזה.
את זוגתי זה לא מעניין. חדורת
"רוח קרב" היא לוחשת על אוזני, כדי לוודא שאני מפנים את המוטל עלי
ומזרזת: "קיבלנו הזמנה, אין מה לעשות, יוצאים!". הרי לא נאכזב כלה ביום חופתה.
בסייעתא ד'שמייא ובעזרת חושי הנהיגה
המחודדים שלי, הדרך עוברת ללא אירועים יוצאי דופן בחומרתם.
מגיעים לאתר.
מרחוק זה נראה מבטיח, דרך כורכר
מוליכה אל השער, במגרש החנייה מעט מכוניות, סימן מובהק ששוב לא שעינו לעצת
ה"מבינים": לא צריך תמיד להיות הראשון בכל דבר!!!
אתר החתונה יפהפה, דשאים, אגם, עצים,
ירק, הכל טוב ומשובב את העין והלב, רק מה... הוא מיועד לאירועי קיץ. והיום חורף!
מה זאת אומרת חורף? קור סיבירי מקפיא ורוח איומה.
נכנסים לתוך אוהל מאולתר, ארוך וצר
כמו נקניק. בגלל ה"תנאים"
המקפיאים, בוערים שם תנורי גז לחימום מעל הראש, בקושי אפשר לנשום, ואף על
פי כן ריחות המזון מלחכים ומגרים את האף בהבטחה...
הרוח שורקת. מבין קרעי היריעות
"מתפרץ" אלינו מזג האוויר שמשתולל בחוץ. סותמים את החורים במשטחי
שולחנות עגולים שכנראה לא בשימוש היום. מזל שלא יורד גשם, באנו בלי מטריות. יריעות
הבד דופקות על הקונסטרוקציה, "מחרישות", מתחרות במוסיקה שלא הצלחתי
להבין אם ה"טראנס" הזה הוא אתני, אולטימטיבי או אלטרנטיבי. זה מה שהולך
היום.
מחפשים את האפריטיף. מישהו אומר שהוא
ראה משהו כזה בקצה השני של האוהל, אבל לא מוצאים, אולי הוא "נדד" לחתונה
אחרת.
מילא נוותר, נתרכז במחשבה על המזון
העיקרי שעוד לפנינו.
יש אלוהים!!! החופה (ראה ערך הִלכות
שבת) נערכת פחות או יותר בזמן. המלצרים לא מחכים, גם הם רוצים לסיים, מעמיסים את
המזנונים ומזמינים את הציבור המורעב שוויתר על ארוחת צהריים בביתו החמים,
ל"רדת" על המזון.
הקהל לא זקוק להזמנה מיוחדת.
שועטים לאוכל. מעמיסים, ולעבודה...
אבל בעוד בילענו בפינו מתחילה פרשת הנאומים והברכות.
אחד אחר השני "עולים"
הנואמים והמברכים אל המיקרופון המסכן שלא עומד בעומס, מדברים מדברים וקולם לא יישמע. המילים נבלעות בתוך רעשי רחשי
הרקע החיצוני שלא נחים לרגע... אחר כך יש עוד תכנית אמנותית... אבל זהו רגע
השבירה! אני לוחש לאישתי: "עד
כאן!" ומתחיל לחשב את "דרכי
הנסיגה".
בקיצור, לא נאריך, אנו עושים דרכנו
החוצה אל הרכב ב"התגנבות יחידים", חומקים בשקט קשורים אחד לשני בחבלים
שלא נעוף מחמת ה"משבים הערים".
מוכים וחבולים אך מרוצים אנו מפליגים
הביתה. את הדרך חזרה עושים בחושך היורד ועוטף את ההר, אור כוכב ראשון מעבר בית
מחסיר, מחסיר לי כמה פעימות בלב. הערב נר ראשון של חנוכה, אני מברך את אישתי
ב"חג אורים שמח" ונזכר ב"אנו נושאים לפידים בלילות אפלים..."
מזכיר לה שעכשיו בכל בית נורמאלי בישראל כבר מדליקין נרות מוגנים היטב בפני פגעי
הטבע בחוץ. איפה הם ואיפה אנחנו. אבל היא בשלה: "הייתה חתונה נהדרת, נכון
שהיה כדאי?" ..
(פורסם לראשונה ב"ברמה" ב - 6.12.02)
צל"ש
חידוש מרענן בערוץ הסרטים המקומי.
השבוע התחילו מפעילי הערוץ להקרין סרטים בשעות קבועות, ידועות מראש, שמפורסמות
לנוחיות קהל הצופים על לוח המודעות.
יופי! יישר כוח!.
מזל טוב
לסופיה ויבגני קלריך להולדת הבן
ללודמילה ועמנואל להולדת הנכד,
ברכות לכל בני המשפחה..
מזמור
לאסף
אסף רותם נבחר על ידי "הפורום העולמי למדעי החיים" כאחד מ"מאה
מדענים צעירים". אסף הוזמן לכנס אירופאי מיוחד בו ירצה על עבודתו.
פרס הנובל בדרך. ברכות וישר כח! כה לחי.
בעלון בשבוע הבא, ראיון עם אסף רותם.
מזל טוב
לשירית וחסיק ברבר להולדת הבן,
נכד לשושקה ונחמן ברבר,
ברכות לכל המשפחה.
מי ימלל גבורות ישראל...
הגיליון הבא של "ברמה" ייצא
לקראת חנוכה. חברים שיש להם חומר שקשור לנושא, זיכרונות, מעשי גבורה או סתם
הגיגים, מוזמנים בזאת לשתף בהם את כולנו. אפשר לשלוח חומר עד יום רביעי בצהריים,
אבל רצוי כמובן להקדים..