קיבוץ רמת
יוחנן
עלון שבועי
מס. 1537, כ"ה בחשון תשס"ז 16.11.06
ואף על פי כן נוע תנוע...
הימים עוברים שנה חולפת
וה"אסיפה" שוב קומתה זוקפת
בקלפי שנערך בימים 10-11-13.11.06
השתתפו 248 חברים שהם 82.5%
מכלל הנמצאים במקום.
בעד המשך קיום האסיפה הצביעו 170
חברים שהם 68.5% מכלל המצביעים.
בעד קיום מועצה נבחרת הצביעו 72
חברים שהם 29% מכלל המצביעים.
נמנעו 6 חברים.
ב-29 בנובמבר 1947 - י"ז בכסלו
תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האו"ם על אישור תכנית החלוקה של ארץ -ישראל,
על בסיס המלצות הרוב של ועדת החקירה המיוחדת של האו"ם על ארץ-ישראל (UNSCOP).
בעד אישור התכנית הצביעו 33 מדינות - לרבות ארצות-הברית וברית-המועצות - ונגדה 13.
10 מדינות נמנעו. ועדת האו"ם מונתה שבעה חודשים קודם לכן, לאחר שבריטניה
הגדולה, ששלטה בארץ על בסיס מנדט מטעם חבר-הלאומים, הגיעה למסקנה שלאור פעולות
ההתנגדות שאירגן היישוב היהודי, אין היא מוכנה להמשיך במתכונת הקיימת, והעבירה את
הנושא להחלטת האו"ם. ועדת האו"ם הגיעה למסקנה שיש לסיים את המנדט על ארץ
- ישראל, ורוב חבריה המליצו על הקמתן של מדינה ערבית ומדינה יהודית ועל הפיכתה של
ירושלים לעיר בין-לאומית. מפת החלוקה שהוצעה ע"י ועדת האו"ם השאירה בידי
המדינה היהודית רק חלק קטן משטחה של ארץ-ישראל המערבית. למרות זאת, הסכימו
ההסתדרות הציונית ומוסדות היישוב היהודי בארץ-ישראל לקבל את התכנית, מאחר והייתה
בה הכרה בזכות העם היהודי למדינה, ולא רק ל"בית-לאומי" כדברי הצהרת
בלפור מ-1917 והמנדט על ארץ-ישראל מ-1922. קבלת תכנית החלוקה על-ידי העצרת הכללית
התקבלה בארץ בשמחה רבה והציבור יצא לרחובות לחגוג, למרות שברור היה שמדינות ערב
וערביי-ארץ-ישראל ייצאו למלחמת חרמה נגד מימוש התכנית וכינון המדינה היהודית.
הבשורה על הכרזת המדינה היהודית
נרגשים וחרדים ציפינו ביום ו' ובשבת –
29 לנובמבר, ט"ז כסלו תש"ח, לידיעות הרדיו לקראת ההכרעה
באו"ם. מיד לאחר השיחה, בשעה 11 בלילה, הלכו רבים לשבת על יד מקלטי
הרדיו. בלב פועם ורוגש הקשיבו לדיונים באולם האו"ם. ההכרעה נפלה: 33
קולות בעד, 13 נגד, 10 נמנעו.
נשמע קול הפעמון המזעיק את הציבור
לחדר האוכל. מכל החדרים והאוהלים נהרו
חברים, חברות, נוער, ילדים וטף. גם ילדי הכיתות הנמוכות והגן התעוררו. חדר האוכל
התמלא קהל רב. כולם נרגשים ומלאי שמחה, הלב עבר על גדותיו. נישאו נאומים נרגשים ובקול
רוטט, ביטאו את ערך היום ההיסטורי הזה. לאחר מכן הרעימו כולם בשירת "התקוה". שירה כזו מפי ציבור
מגוון על כל גיליו, עוד לא שמעו כתלי חדר האוכל שלנו. שתינו "לחיים" ופרצנו
במעגלי הורה. עד אור הבוקר נמשכו הריקודים והשירה. למחרת הונפו דגלים בחצר, על כל
פנים הייתה נסוכה השמחה. ("ברמה"
כ"ט כסלו תש"ח, 12.12.1947)
אחה"צ מקסים של סתיו / יפעת ליכט
לפני מספר ימים באתי לקחת את ילדי
מהגן והפעוטון. הצעתי להם שנלך לאחד הדשאים לשחק ולאכול פומלית.
תומר (שהוא כבר ממש גדול – בן 4 וקצת)
ושירי (שממש גדלה והיא כבר בת שנה ותשעה חודשים) לא רצו להיכנס לעגלול – הם רצו
ושמחו, ואני שמחתי לראות שהם מוציאים מרץ (ולא רבים).
השמיים החלו להתכסות עננים ומזג האוויר
היה מושלם - לא חם ולא קר, ממש מתאים לאכול פומלית על הדשא.
החלטנו ללכת לדשא ליד בית ההנצחה, כי
הוא גדול ויש הרבה מקומות מעניינים לחקור. בעוברנו על הכביש, ליד הגינה (הבית של
לנה וניקיטה) מכונית שעמדה בצד הניעה והרעש הפחיד את ילדי אז הם ביקשו להיכנס
לעגלול. המשכנו בדרכנו ואני חושבת לעצמי שחבל שהם לא ממשיכים לרוץ – מה עם קצת
הוצאת מרץ בריאה?
המשכנו על הכביש שחוצה את חברת הילדים,
ובעוברנו את עץ הזית הגיחה מולנו מכונית שעלתה מכיוון המרפאה במהירות גדולה.
למזלנו היינו קרובים יותר לעץ הזית מאשר לאמצע הכביש או לצומת וחוץ מלהיבהל מאוד
לא קרה לנו כלום. הנהג, שאיחר לקחת את ילדיו מבתי הילדים וממש מיהר, בלם את
המכונית בחריקה והסיט את המכונית לכיוון השני, נופף עם היד לסליחה והמשיך בנסיעה
איטית ומבוקרת לכיוון בתי הילדים. והכל היה בסדר-
אף אחד לא נפגע.
ואני חושבת לי מה היה קורה אם ילדי לא
היו נכנסים לעגלול וממשיכים לרוץ, או אם היינו קרובים בחמישה (5!) מטרים לצומת?
אז במקרה הגרוע מישהו מאיתנו היה נפצע,
ובמקרה יותר גרוע היו נכתבים בעלון הספדים כתובים היטב וקורעי לב.
חייבים לחסום את הכביש העולה מהמרפאה
לרכבים נוסעים בכל שעות היממה. זה רק עניין
של זמן עד שיקרה משהו. רגע אחד של חוסר תשומת לב, נהג אחד ממהר - לא צריך יותר מזה
כדי לקחת חיים ולהרוס משפחה וקהילה.
המקרה הזה אינו הראשון. פניתי בעבר
במכתב לממלאי תפקידים, והפעם מצאתי לנכון לכתוב מעל דפי "ברמה".
כל יום שעובר מהווה סיכון מיותר
לכולנו..
פרוטוקול ועד הנהלה מספר 30/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 9.11.2006
מספר חברי ועד ההנהלה :
11
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר
אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, לינט חורש,
איילת מאירוביץ, עדנה לקח, דוד דוידוביץ, יונת מולכו, ישי קציר.
סדר היום:
1. רותם ועמרי קמה – קבלה
למועמדות.
2. קשר עבודה/תקציב
"בן-מועמד". מוזמן עמית זית.
3. גיל סיום חובת עבודה.
4. חיוב משולב מרחק/זמן בגין שימוש
ברכב. מוזמן אייל ברבר.
הוחלט:
1. המזכירות ממליצה לאסיפה לאשר קבלת משפחת
רותם ועמרי קמה כמועמדים לחברות בקיבוץ.
2. קשר עבודה /תקציב
בדיון עלו שתי עמדות בסיסיות:
א. על פי תקנון הצעירים, בן שאינו
נמצא במעמד של חופשה, לימודים או במב"חות (ולא התקבל עדיין לחברות), נמצא
בסטטוס של "בן-מועמד". מוצע שהתקציב האישי של בן-מועמד כנ"ל,
יהיה קשור במילוי חובת העבודה (כפי שהדבר קיים היום לגבי במב"חים
וסטודנטים).
ב. בן הבוחר בסטטוס של מועמדות, יועמד לקבלה
לחברות מייד בתום שנת המועמדות ואם התקבל לחברות, יפסיק לחול לגביו תקנון הצעירים,
למעט בכל הקשור לזכאות ללימודים. (למעט שנת מועמדות כנ"ל, יוכל הבן להיות רק
במעמד של חופשה, לימודים או במב"חות).
הערה: חובת העבודה חלה בקיבוץ כערך העומד בפני עצמו
וללא קשר עם התקציב.
הוטל על לינט/ועדת צעירים ואיילת/מש"א,
לנסח בצורה מלאה ומדוייקת את שתי העמדות לפני החלטה.
3. . גיל סיום חובת עבודה
הוחלט להעלות גיל חובת העבודה של נשים
וגברים בשנתיים. דהיינו נשים – 62 במקום 60, וגברים – 67 במקום 65. ההחלטה תובא
לאישור האסיפה.
4. חיוב משולב מרחק/זמן בגין שימוש
ברכב
המזכירות הטילה על הצוות שמונה על ידי
האסיפה לנושא "רכבים צמודים", לגבש הצעה גם בנושא זה. ההצעה תובא לאישור
ההנהלות ולאחר מכן לאסיפה.
רשם - אודי.
בַּלָדָה
לַמַנְדָּרִינָה
שְׁחוּחִים הָעֵצִים בַּפַּרְדֵּס נכתב נוכח נהרות האדם
מִמַּשָּׂא הַפּוֹמֶלוֹת
הזורמים לפרדס
בשבת.
וּכְתָמִים כְּתֻמִּים
בְּלֶחְיִי מַנְדָּרִינוֹת מִיכַל.
אֶת כַּפּוֹת יָדַי
קְלִפָּתָן הַדַּקָּה
בְּנִיחוֹחַ סְפִּירְט
חָרִיף, מְשַׁכֵּר, מוֹרַחַת.
מַנְדָּרִינָה טְרִיָּה
אַךְ זֶה נִקְטְפָה
בְּצִפֹּרֶן חָדָה לְקַלֵּף.
מְעֹרָב מֶתֶק הַמִּיץ
בְּטַעַם הַסְּפִּירְט
עַל שְׂפָתַיִם נִגַּר וְסַנְטֵר.
מִי צָרִיךְ שׁוֹר אֵבוּס
וְנִתְחֵי לִוְיָתָן
מַטְעַמֵּי גַּן הָעֵדֶן
הֵם כָּאן.
8/11/06 ראובן עזריאלי
תזכורת מהפרדס / ארז צוקרמן
הפרדס הוא ענף כלכלי. חלק משטחו נמכר
לסוחרים (דאמאן) ובעיקר הזנים המיוחדים. הם קוטפים את הפרי בזמנם ולפי ראות
עיניהם.
לאחרונה היו מספר מיקרים שבהם נכנסו
חברים וילדים לפרדס וקטפו מהפרי.
אני מבקש מכולם להימנע מכך. כל מי
שרוצה יכול לקטוף מנדרינות מיכל לצריכה ביתית. כל היתר הוא מחוץ לתחום.
מי שמטייל לפרדס ורוצה לאכול, לבריאות, אבל לא לקטוף כמויות לקחת הביתה. אם יש
שאלות או בקשות מיוחדות, אשמח לעזור. שבת שלום. .
החברים אינם שפני ניסויים
בשולי
ההצבעה על המועצה / יהודה טל
נכון שמותר להעלות מחדש נושאים שכבר
נכשלו מספר פעמים ונכון שמותר, אפילו רצוי, "לטרטר" את ועדת הקלפי, אבל
גם נכון שמותר לברר מראש מה הם הלכי הרוח בציבור לפני שמנסים לכפות מהלך שמרבית
החברים מתנגדים לו נמרצות. יתר על כן, אין לי ספק שאפילו בין מיעוט התומכים במועצה
היו גם כאלה שבעצם לא הבינו, ואולי אפילו הוטעו (בתום לב כמובן) ע"י מאמרו של
אבנר.
מאידך אין להניח שמישהו מהמתנגדים לא
הבין למה הוא מתנגד...
כזכור פניתי ביוזמתי למזכירות וביקשתי
לשקול שנית את ההצעה טרם הבאתה לקלפי, וזאת בהסתמך על דעות והתבטאויות של חברים
בנדון. לצערי פנייתי לא הועילה וכתוצאה מכך נאלצנו לעבור את התהליך המייגע, עם
תוצאותיו שהיו בעצם צפויות מראש.
לא נותר לי אלא לקוות שבעתיד תהיה קצת
יותר פתיחות לרחשי ליבו של הציבור.
שבת שלום.
הודעה לכל הנהגים הצעירים
והוריהם
נהגים חדשים חייבים במלווה למשך 3
חודשים החל מיום שלישי 14/11/2006 .
נהגים חדשים
יחוייבו, החל ממחר, בליווי חונך למשך שלושה חודשים.
הכנסת אישרה היום בקריאה שנייה
ושלישית את הארכת חוק ליווי נהגים צעירים.
החוק יחול
לראשונה גם על מי שהחזיק קודם ברשיון נהיגה
לאופנוע או
לטרקטור, וביקש
להסב אותו לרכב פרטי.
כמו כן קובע החוק, כי נהג חדש לא
יורשה להסיע יותר משני נוסעים עד הגיעו לגיל 21 שנה.
בנוסף, הארכת
חובת הליווי חלה על כל מי שביום פירסום החוק (יום
שלישי) - טרם חלפו 3 חודשים מיום שקיבל את רישיון
הנהיגה.
על המלווה להיות בעל רישיון נהיגה תקף
(באותו סוג רכב) במשך חמש שנים לפחות ומעל גיל 24, או
לחילופין, מעל גיל 30 ובעל ותק של 3 שנים
בנהיגה.
בברכת נהיגה בטוחה וזהירה. .
משרד הרכב ברמת יוחנן.
לנושא חימום המים לשכונת
המרכז /
דניאל פרי
לאחרונה פירסם איתן שטייף פעם נוספת את הסתייגותו
מהמגמה, להחליף את שיטת חימום המים בשכונת המרכז, מחימום מרכזי לחימום בחשמל.
להלן הנתונים שהביאו את הנהלת הקהילה להחליט על השינוי:
-
עלות הדלק (הערכה)
לדירה בשנה היא 1166 ₪, העלות כוללת רק את מחיר הדלק ולא את שאר הוצאות העבודה,
חלקים, ופחת.
-
עלות מוערכת של חמום מים לדירה (לפי תקציב משפחה עם
ילד) היא 1400 ₪.
-
עלות התקנה וקניית דוד מים חמים היא 1300 ₪.
-
לאחר התקנת הדודים בחדרי החברים, ניתן יהיה להפעיל את
מכון הקיטור רק ב 1/3 הזמן דבר שיביא לחסכון נוסף.
-
שיטת חימום המים למטבח, למכבסה, ולבית הסיעוד, תיבחן
בנפרד.
-
לחץ בלתי פוסק של חברים שדורשים להפסיק את המפגע.
הערה: בדיקה שבוצעה ע"י מומחים לנושא הראתה
שהתוצאה נוטה עוד יותר לטובת חימום בחשמל..
הודעות
בנושאים כספיים
קרן השתלמות חברים
א.
ניתן עדיין לבצע הפקדות אישיות למי מהחברים שעדיין לא
ביצע הפקדה כזאת. הסכום המירבי לחבר: עד 10,000 ש"ח . הביצוע באמצעות
קופת בית.
ב.
בימים אלו אנחנו נערכים למהלך של אפשרות העברה מהקרן
הנוכחית (כינורות) לקרנות השתלמות עם תשואה גבוהה יותר מקרן זו. עידכונים
ספציפיים יועברו על ידי בהקדם, באמצעות ה"ברמה" וגם בתאי הדואר.
קרן מילואים לרווחת החבר
א.
התשואה שהובטחה לחברים (צמוד + 2.5% שנתי) תחושב
בסוף 2006. עבור החשבונות האישיים של כל חבר וחברה, הסכום שיחושב בסוף 2006 יהיה
לפי הסכום הראשוני (פחות המשיכות) בתוספת ההצמדה (החלקית) + 2.5% לשנה. זאת אומרת, גם מי
שיתרתו בתאריך 15.01.07 תהיה נמוכה מהסכום הראשוני שהופקד, בתוספת
הצמדה + 2.5%, נעדכן את היתרה הזו כלפי מעלה, בהתאם להבטחה.
ב.
החל מתחילת 2007 לא תובטח תשואה מינימלית לחברים.
(במילים אחרות: המצב שהיה ב 2006 לא יחזור). הקרן (קרן המילואים לרווחת החבר)
תנוהל לפי מדיניות השקעה סולידית, ואנחנו מעריכים שהיא תיתן תשואה טובה בהמשך.
כרגיל וכמקובל ניתן לפנות בכתב (וגם בע"פ)
בשאלות ובקשות לח"מ.
תודה
, נתי אבן-דר.
פאב 30+ מארח...
פאב 30+ מארח ביום שני 20/11/06 בשעה
20:30
את דודו שליטא בתוכניתו בידור
אינטלגנטי.
צחוקים מהסרטים.כולם מוזמנים . צוות
30+..
תודות
בשם ראש המועצה מר שלמה חבר, ובשמי, אני מודה לכם על השתתפותכם
ותרומתכם לערב "שרים וזוכרים".
שירים אחרי המלחמה לציון 11 שנים לרצח יצחק רבין ז"ל, שנערך באולם האיזורי
"יד למגינים" ביגור. הופעתכם האירה את הבמה מהמקום בו עמדתם, ונתנה צבע
נוסף לכל הצבעים. צבעים אשר יצרו יחד ערב מהנה, מול קהל שמילא את היציעים בנוכחותו
ובשירתו. בתודה
מכל הלב, חזי פלד - מנהל מוסיקלי וצוות הפקה. .
( בהתנהלות
וגם בשיטה ) / איתן שטייף
דף זה נכתב בעקבות שיחות לא מעטות עם
חברים בקיבוץ. החלטתי לגבי פירסומו, והפצתי אותו בשלב ראשון בהיקף מוגבל, עם ציפיה
לתגובות... בעקבות התגובות שקיבלתי – החלטתי לפרסם את הדברים
ב"ברמה" וכן להוסיף כמה דגשים לחידוד הדברים.
להבנתי –הכל פתוח לבחינה, והשאלה
החשובה שנשאלת היא :
איך לשמור על השפע היחסי
שלנו, ומדוע ואיך עלינו להיערך לימים שאחרי השפע ?
א. קודם כל אשאל "מדוע עלינו
להיערך?"
התשובה ממש פשוטה: אם התהליך הנוכחי
יימשך ללא שינוי מהותי – ימים אלו יגיעו, ואולי די בקרוב, ואם לא נהייה מוכנים –
יש אפשרות שנוכרע על ידי ההפתעה לבדה לא פחות מאשר מן האירועים עצמם, ואלו הם :
**ריווחיות פלרם יורדת והולכת, והשליטה
הולכת ונשמטת מידינו ביודעין, גם בהעסקת שכירים (שלא כולם מתאימים) בתחומים שיכלו
להישאר לחברים, גם בהנפקות חוזרות (בפועל אנו מממנים את התפתחות החברה על ידי
מכירת חלקים ממנה לאחרים, ובקרוב נרד לרמה של 50%). פלרם פועל בקו נמשך של ייצור
לוחות, ללא שינוי ממשי בכיוון הפעולה או גיוונה והרחבתה.
** המשק החקלאי על תאגידיו אכן גדול
ויש בו שיעור ריווחיות נאה, אבל אין בו לאפשר פרנסתן של יותר מאשר 25-30
משפחות ברמת החיים שאנו רגילים בה.
** חדלנו מפיתוח של עיסוקים/ענפים
חדשים או נוספים, וגם פעילויות כלכליות חדשות (מה שפעם נקרא "יזמויות").
יוזמות שאינן באות מן המימסד נפסלות, ואינן זוכות להזדמנות של בחינה לעומק, ואילו
היוזמה המימסדית האחת שהתפתחותה אושרה בשנים האחרונות (תיבולים ) אינה מציגה
בינתיים ריווחיות, או חיזוק כלכלי משמעותי .
** כ- 20% מן המפרנסים עובדים בחוץ,
אבל רק חלקם מביא הכנסה ראויה לרמת חיינו.
** שיעור גבוה מדי מן החברים מועסק
ב"קהילה" באופן לא כלכלי, בעוד בפלרם מישרות רבות שהן בבחינת
"הולמות חברים" מאוישות ע"י שכירים, בהם חברים לשעבר (כולל חברי
אושה שהפכו שכירים רגילים). עובדה זו יוצרת שכבה של חברים "תלויים" על לא
עוול בכפם, כי מזה שנים המימסד אינו עושה די לשינוי המציאות הלא חיובית בתחום
התעסוקה (תחת הסיסמה של "אחריות החבר").
** סיכומים מחוגי דיון בעבר, שהמליצו
בגדול על "חיזוק הקשר בין עבודה לפרנסה" (זאת כדי להימנע מלומר
"תמורה לתרומה"), נקברו למעשה ולא נעשה כל מאמץ בגינם.
ב. מה לעשות ואיך להיערך?
לדעתי עלינו לערוך מבצע של
חשיבה אסטרטגית, לגבי פלרם ולגבי כלל המשק, ולהגדיר תכנית פעולה שלמה, מה שקורין
"אג'נדה".
** מה הם הצעדים שיש לנקוט כדי לשנות
את המגמה בפלרם? אחרי 20 שנים של מדיניות קבועה בנוסח "MORE OF THE SAME", אולי יהיה נכון לשנות את המוטו? האם ישנה אפשרות
ליצור שינוי בפלרם מייצור של "קומודיטי" לייצור גם של מוצר צרכן
סופי/ספציפי? האם יש לפלרם אופציה של "אינטגרציה אנכית"? האם לתמיד
"רק פלסטיק"?
ודרך אגב: איך להגדיל ,ובהרבה, את מספר החברים
/חברות המועסקים בפלרם ?
** מה לעשות כדי לשנות את מציאות
העבודה בכלל, ובעיקר בענפי השירות לקהילה? איך ליצור מצב של חתירה בלתי פוסקת
להצלחה, ליעילות, למכירות, לריווחיות, בכל פינת עבודה? איך למנוע מצב של
"חצי בטלה", של פעילות שאינה נבחנת עיסקית/כלכלית מדי תקופה? איך למנוע
מציאות של פינות שירות שבפועל אינן משרתות כמעט מאומה? איך לצמצם אבטלה סמויה וגלויה
גם יחד?
ובדרך אגב – איך לשפר אכיפה ?
** ואולי קודם כל נשאל : "מה אנחנו רוצים
להשיג"? מה אנחנו רוצים לראות בעוד 5 שנים? איך אנו רואים את הקיבוץ בעוד
15-25 שנים? האם קיבוץ שיתופי, או לאו דווקא? האם שיוך דירות או נכסים ברמה מסויימת?
האם קהילה מופרטת? לאיזו רמת הפרטה? האם נמשיך להיות תלויים ב"מערכת" או
שתהיה לכל אחד יותר אחריות לצד יותר אפשרויות? מדוע איננו בוחנים עצמנו כל זמן?
.ג. ומהי התשובה האפשרית ?
בשלב הראשון אני מצפה מן ההנהלה החדשה
להציג אג'נדה משלה: "זאת וזאת אנו רוצים לעשות, זאת וזאת בכוונתנו להשיג תוך
1-3 שנים, מצב כזה וכזה נחשוב להצלחה או להישג רצוי", וכן הלאה.
וכדי לאפשר הצגת דרך חדשה שומה עלינו,
קודם כל , לערוך שינוי ממשי בהרכב ההנהלה:
אחרי 6 או 7 שנים של כהונת המזכיר
והמנהל הכלכלי היוצא – נכון יהיה לתת לעידו ולאודי ברכת דרך צלחה לדרכם החדשה
(הבינותי כי לשניכם משרות מוכנות בפלרם ובתיבולים), לעשות לסיום מהיר של השתתפותם
בכל צוותי ההנהלה, ולתת לצוות החדש להתוות למזכירות דרך אחרת, ולאפשר לצוות זה
לפעול בדרכו. ונכון יהיה אם יציע הצוות החדש, במהרה, מזכיר חדש להשלמת
ההרכב.
ולנבחרים אומר – נבחרתם כדי
לנהל! ובניהול מקצועי – הניתוח המושכל הוא רק הצעד הראשון, לפני הסקת
מסקנות, והצגת מטרות ודרכי פעולה להשגתן.
ואם לא נשמע הצעה מסודרת וכוללת,
שתבוא תוך זמן סביר – עלינו להחליט על דיון רציני כדי לגבש עמדה לגבי אג'נדה
רצויה, ואם אכן נחליט כי בירור זה רצוי – יש למנות צוות רחב, שיורכב לפחות מחציתו
מכוכבים שאינם מן הממסד – כדי להעלות את מכלול השאלות על השולחן ולגבש מחשבות.
רבים יודעים את דעתי ,כי שינויים
בשיטה ייצרו מאליהם שינויים בהתנהגות בכל הרמות, (בידינו שתי דוגמאות מצויינות בקיבוצים
השכנים, ורבות מספור בתנועה הקיבוצית), אבל ידועה גם העובדה כי ישנן דעות רבות
אחרות בקרב הציבור, ויתכן כי כולן ראויות לבחינה לבירור , ובלבד שיתקיים בירור
ודיון, ותתגבש תכנית פעולה רצויה.
אבל – אם לא יחולו שינויים ולא נשכיל
לברר לעצמנו את רצוננו לעתיד, אם נמשיך ללכת כמו היום ללא כיוון ומגמה, לא נציב
לעצמנו מצפן ויעד, לא נציג לעצמנו את הצורך לקיים את הבירורים והדיונים המוצעים –
נחטא לעתידנו, גם אנו הבוגרים/ותיקים שעתידם (הקצר..) לכאורה מסודר, ובעיקר
– הצעירים יותר וכל אלו שעתידם (בתים חדשים, פנסיה, וגם פרנסה שוטפת), מותנה בהמשך
החוסן של המערכת, חוסן שאינו מובטח כלל ועיקר.
ד. כמה מלים אישיות :
מכיוון שאני חושב כי רק בעקבות שינויים
עמוקים בהנהלה יתאפשר קידום של שינוי ושל בירורים כפי שמוצע, ותתאפשר "תכנית
פעולה חדשה" מטעם המזכירות – אני רואה את ההחלפה המיידית של אודי ופרישתו
הסופית של עידו כתנאי להצלחת המהלכים הבאים.
אני רוצה להביע מצדי, באופן
אישי וחברי, הערכה ותודה על התקופה בה לקחתם על עצמכם את האחריות. אבקש כי לא
תתפרש הצעתי כהדחה או גירוש, ואציע לכם לסכם בכבוד ובסיפוק את התקופה בה עמסתם את
המשא על שכמכם, יחד עם ההבנה כי תמה תקופה ובאה עת לשינויים.
עתידו של הקיבוץ, האנשים והאירגון גם יחד, הוא החשוב מכל !!.
|
|
מעולם לא היה מצבנו טוב יותר / ירמיהו
אם נתאר את מצב שלוותנו כמאמר הפתגם
הידוע: "איש תחת גפנו..." לא נהיה כל כך רחוקים מהמציאות, שהרי זה לא
סוד, ברמת יוחנן טוב לחיות. וגם מאוד נוח.
מה זאת אומרת טוב? מעולם לא היה מצבנו
טוב יותר.
ולפי שעה זה אמנם כך.
ובאמת מה רע? כשה"גן עדן"
שלנו מספק את הדיבידנדים הנכונים, מי לא ירצה להצטרף לחגיגה, להסתופף תחת קורת גגנו
המגוננת? האוכל טוב, התקציב זורם, השירות נפלא, ועדות מוועדות שונות ממלאות את כל
צרכינו, מדי שנה נופש ובונוס, מפקידה לפקידה נוסעים לברר אם חו"ל עדיין קיים,
בכיסנו כרטיס אשראי ששורשיו ויונקותיו נעוצים עמוק בחשבון הבלתי נדלה של הקיבוץ,
ועוד כהנה וכהנה עינוגים של אנשים חסרי דאגה. אסור להתלונן.
ולפי שעה זה אמנם כך.
אך לא כל הנוצץ הזה הוא זהב, יש ויש
אי אלה כשלים לא קטנים במערכת, סדקים עמוקים ברקמת חיינו שמאיימים למוטט
ולמוסס כל מה שהיום נראה כל כך איתן וחזק ומובן מאליו. חוסר יכולתנו להתמודד, לנסות,
לשנות, הוא מקומם. למעשה, אנחנו מקבלים את המציאות הזו מתוך השלמה שאין מה לעשות. מסתגלים,
מסגלים, מכופפים, ומעוותים במידת האפשר, ואף למעלה מזה, שהרי: אין מה לעשות,
השיטה אשמה.
אז מי שחושב שהאושר הזה שמור לנו
לעולם ועד, אשריו.
מי שחושב שהתנהלותנו הכלכלית והחברתית
מבטיחה שכך יהיה גם להבא, אשריו וטוב לו.
אמרתי את זה לא פעם ואחזור שנית: אם רוב החברים לא רוצים לשנות
את השיטה הנוכחית, (ועל פי ההצבעות האחרונות אפשר להסיק שאכן כך הוא), גם בשיטה
הנוכחית עדיין יש הרבה מה לעשות.
השבוע "הצצתי" ברשימה של
איתן "שינויים".
להלן שני ציטטין: 1. "מה לעשות
כדי לשנות את מציאות העבודה בכלל, ובעיקר בענפי השירות לקהילה? ... איך למנוע מצב
של "חצי בטלה", של פעילות שאינה נבחנת כלכלית מדי יום... איך למנוע
מציאות של פינות שירות שבפועל אינן משרתות כמעט מאומה?..."
2. "...אחרי 6 או 7 שנים של
כהונת המזכיר והמנהל הכלכלי היוצא – נכון יהיה... לעשות לסיום מהיר של השתתפותם
בכל צוותי ההנהלה..."
קטונתי מלהביע דעתי בענייני כלכלה
ואתייחס רק לפן החברתי.
הראשון הוא אכן צילום מצב אמיתי, בלי
חשבון ובלי הנחות. כולנו רואים את המראות, שומעים את הקולות, וסובלים בשקט. בתנאים
של היום לא נראה שום רצון, מצד גורם כלשהו, הציבור, או ההנהלה, לעשות משהו כדי לצאת
מתוך המצב הזה בלי שגורם חיצוני יאלץ אותנו לכך!
איך אם כן, בלי הרצון הזה, נשים קץ
לקרקס הזה שהוא מעשה ידינו להתפאר, איך נפסיק את ה"פיתרונות היצירתיים" האלה,
שמנפחים את המערכת מעבר לכל דימיון? לאלוהי הדיפרנציאל פיתרונים.
(הייתי שמח לראות יוזמה
ש"תחשק" בהחלטת שיחה, את מי שעוסק בנושאי עבודה-פרנסה, ולא תאפשר "יצירת"
מישרות פיקטיביות חדשות לבקרים לתפארת הסטטיסטיקה).
השני אינו מקובל עלי מכל וכל, "עריפת
ראשים" היא לא דרכנו, אותם חברים נבחרו למלא תפקיד כדת וכדין, הם קיבלו
את אמון הציבור, אי אפשר ל"שלח אותם לדרכם" על פי גחמות או תחושות בטן. יש
דרך דמוקרטית לעשות זאת, ואסור לסטות ממנה.
בתנאים ובאווירה של היום, אני מתקשה
לראות איך אנחנו עושים את: "בואו נבדוק את עצמנו", ומדוע אנחנו לא
בודקים את עצמנו יום יום.
מי שגורס סדנאות ובלונים, דינמיקה והתבשמות
מן "היחד", שלא מחייבים כלום, אשריו.
מי שגורס צוות רחב, שמחציתו "כוכבים
חדשים" מחוץ למערכת, אשריו וטוב לו אבל...
מי שגורס עריפת ראשים טוטאלית, חבל.
(דרך אגב מי הם אותם "כוכבים
חדשים מחוץ למערכת" שעומדים בתור...)
כך או כך, בכל שיטה שהיא, אם לא נאכוף
על עצמנו נחישוּת ומוּכנוּת לקיים
החלטות
שכבר קיבלנו בעבר בנושאי עבודה, אבל... לא יכולים, או לא רוצים לבצע כי... לא נצליח לבער את
הנגע הזה.
ואני שואל את עצמי: ריבונו של עולם,
איך אפשר להגיד שאין עבודה ברמת יוחנן כשלמעלה ממאה פועלים שכירים (בלי פלרם)
עושים את העבודה שאנחנו, מתוך פינוק או חוסר עניין, כבר לא רוצים לעשות.
ה"יעלה על הדעת" לדרוש מבן,
או בת, שחוזרים מהצבא לעבוד במקום של פרנסה אמיתית? זאת אומרת, להחליף עבודה
שכירה. כמובן שלא! אז אין עבודה!
ובאמת, למה שיעלה על הדעת? מגיל צעיר
אנחנו משדרים לבנינו את המסר הברור: עבודה שווה כסף, תורנות שווה כך וכך בימי חול,
וכך וכך בימי שבת, גיוסים, התנדבות, עזרה הדדית בשמחות או באבל, הכל שווה ערך לתשלום.
ישלמו יעבדו, לא ישלמו לא יעבדו.
קשה מאוד לדרוש מהחבר'ה הצעירים האלה,
את מה שאנחנו כבר לא מסוגלים לדרוש מעצמנו.
ובכל זאת, צריך להתחיל מאזושהי נקודה.
הם העתיד, הם הדור הבא שחייב להתנהל אחרת. ועם כל האי נוחות והבעייתיות שיש
במהלך כזה, צריך לדרוש מהם "ברגישות ובנחישות" עבודה אמיתית. לא
"התעסקות מעניינת" לשם שמיים! אלא עבודה מפרנסת אמיתית, בקיבוץ או בחוץ.
בלי הנחות ובלי אנחות. ויפה שעה אחת קודם.
ולסיכום, סיפור מהחיים: בקיבוץ שניר
עבדו לפני ההפרטה, שלוש בחורות במכבסה. כמות הכביסה הייתה שליש מכמות הכביסה שלנו.
עם פרוץ השינוי, הודיעה להן הנהלת הקהילה: יש לכן משכורת אחת, אתן רוצות
להתחלק בה, בבקשה, זה עניינכן. למחרת נשארה בחורה אחת במכבסה, השתיים האחרות מצאו לעצמן
עבודה מפרנסת בחוץ. .
הודעה
ממחסן הבגדים
בימים ג' ד' ה' 21-22-23.11.06 בשעות הפתיחה הרגילות, החברים
מוזמנים לבוא למחסן הבגדים לבדוק את הבגדים הלא מסומנים. תודה, צוות המחסן..
חוג
ספינינג
נפתח חוג ספינינג למתחילים. החוג מיועד לכולם,
איש, אישה וילד. ניתן לבוא לשיעור ניסיון. לפרטים אפשר לפנות לאופיר מרציאנו 33447, או לאיילת גורדון 38888. מומלץ!!!
"ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
שבת שלום !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן