פרוטוקול ועד הנהלה מספר 29/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 2.11.2006
מספר חברי ועד ההנהלה :
11
משתתפים בישיבה : אודי פלד, אבנר אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, לינט חורש,
איילת מאירוביץ, עדנה לקח, דוד דוידוביץ,
יונת מולכו, ישי קציר.
נעדר : רפאל דינסטג.
סדר היום:
1. קבלה לחברות – משפחת שירלי
ושלומי עזרן. מוזמנת עפרה רודוי.
2. חופשה מיוחדת – שני ארזי.
3. הסדרי בריאות השן לגבי נקלטים.
מוזמנות עדה לקח, מרי אדלן, ועדי עוזרי.
4. ועדת קליטה.
החלטות.
1. המזכירות החליטה להמליץ לאסיפה
לקבל את שירלי ושלומי לחברות בקיבוץ.
2. אושרה חופשה מיוחדת של עד שנה לשני
ארזי.
3. אושר הסדר בנוסח המצ"ב. (הסדר
זה דומה להסדר הקיים, למעט החמרה בנושא הטיפולים
האורטודנטיים. )
4. מש"א התבקשה לפעול להרחבת
ועדת הקליטה, בה מכהנת היום רק עפרה רודוי.
רשם - אודי.
הסדרי בריאות
השן לגבי נקלטים
עידכון ספטמבר 2006 (החלטת מזכירות מיום 2.11.2006)
1. הסדר זה יחול לגבי נקלטים (מועמדים
לקבלה לחברות, לא כולל "בנים מועמדים") וילדיהם, לרבות נקלטים שהם בני
זוג של מועמדים או חברים.
2. כל טיפולי השיניים של המועמד,
הנדרשים בגין מצבו בעת קבלתו למועמדות, יחולו על המועמד.
3. המועמד זכאי לקבל במרפאת השיניים
טיפולי עזרה ראשונה על חשבון הקיבוץ, דהיינו, לשיכוך כאבים בלבד.
4. טיפולי שיננית למועמד בשנת המועמדות הראשונה יהיו על חשבון המועמד,
ולאחר מכן על חשבון הקיבוץ, בתנאי שהמועמד ביצע על חשבונו לפחות טיפול שיננית אחד
במשך שנת המועמדות הראשונה.
5. טיפולים אורטודנטיים למועמד יהיו על חשבונו גם לאחר קבלתו לחברות.
לילדי המועמד תהיה זכאות לטיפולים
כאלה על חשבון הקיבוץ רק לילדים שגילם היה פחות מחמש שנים ביום קבלת המועמד לחברות.
6. מועמד רשאי לבחור באחד משני מסלולי
הטיפול כדלקמן:
6.1. מסלול ראשון – טיפולים במרפאת
הקיבוץ.
6.1.1. מייד עם קבלתו למועמדות יבצע
המועמד בדיקת שיניים כוללת ותיערך עבורו תכנית טיפולים הכוללת את כל סעיפי הטיפול,
והעלות של כל סעיף בנפרד.
לצורך הבדיקה יבצע המועמד על חשבונו
צילום סטטוס/פנורמי/אחר, בקיבוץ או במוסד חיצוני, על פי הפניית הקיבוץ.
האחראית על המרפאה תזמן את המועמד
ותעבור יחד איתו על התכנית, כולל מתן ההסברים הנדרשים.
6.1.2. המועמד יחתום עם הקיבוץ על
תכנית הטיפולים, כולל אופן ביצוע התשלום על ידיו.
6.1.3. אם המועמד אינו מעוניין בביצוע
אחד מהטיפולים המופיעים בתכנית, הוא ישא בעלותם, לרבות בעלות כל טיפול שיידרש בשל
אי ביצוע הטיפול בזמן, גם לאחר שהתקבל לחברות בקיבוץ.
6.1.4. אם המועמד מבקש לדחות השלמת הטיפולים,
או התשלומים, לתקופה שלאחר קבלתו לחברות בקיבוץ, יבוצע הדבר בכפוף לאישור המזכיר
והגזבר, ובהסכם שייחתם לעניין זה בין המועמד ובין הקיבוץ.
6.2. מסלול שני – טיפולים במרפאה
חיצונית .
6.2.1. מייד עם קבלתו למועמדות יבצע
המועמד בדיקת שיניים כוללת, ויחול עליו
כל האמור בסעיף 6.1.1. לעיל.
6.2.2. בתום תקופת המועמדות, או בתום הטיפולים,
יביא המועמד למרפאה את האסמכתות לטיפולים שעבר, ויעבור שוב בדיקה כללית מסכמת,
לאישור השלמת תכנית הטיפולים.
6.2.3. אם המועמד אינו מעוניין בביצוע
איזה מהטיפולים המופיעים בתכנית, יחול עליו האמור בסעיף 6.1.3. ו-6.1.4 לעיל.
7. אם תכנית הטיפולים שנקבעה למועמד
אינה מקובלת עליו, תועבר המחלוקת להחלטת ועדת בריאות השן, שתיתן החלטתה אחרי ששמעה
את המועמד ואת האחראית על המרפאה.
8. מועמד המבקש לעבור תוך כדי הטיפול ממסלול למסלול, יוכל לעשות זאת,
בתנאי שאינו חייב כסף במסלול הקודם, ובתנאי שמעבר מטיפול חוץ לטיפול במרפאה
מחייב שוב בדיקה כללית, לפי שיקול דעת המרפאה (כולל,
במידת הצורך, עריכת צילומים וכו' על חשבון המועמד) ועריכת תכנית והסכם חדשים לגבי
הטיפולים שיבוצעו במרפאה, כאמור בסעיפים 6.1.1. ו- 6.1.2. לעיל.
המרפאה רשאית לסרב לבצע "טיפולי
המשך", או כל טיפול שלא ניתן לבצעו באופן שיהיה מובחן לחלוטין מן הטיפול
שביצע המועמד במרפאת החוץ.
9. אם יתעורר במשך תקופת המועמדות
צורך בטיפול שאיננו עזרה ראשונה כאמור לעיל, וגם אינו כלול בתכנית, יחולו הכללים
הבאים:
9.1. אם הטיפול נובע מהחמרה עקב
הימנעות מטיפול שהיה כלול בתכנית, או אם מדובר בטיפול שנחיצותו הייתה קיימת כבר
בעת הקבלה למועמדות אך לא ניתן היה להבחין בו באופן סביר בבדיקה הכללית, תחול עלות הטיפול על המועמד.
9.2. אם מדובר בטיפול הנדרש כתוצאה ישירה ובלעדית מתאונה, או אירוע אחר שקרה לאחר שהמועמד התקבל
למועמדות, תחול העלות הישירה של טיפול זה על הקיבוץ.
10. כל האמור לגבי המועמד, יחול גם לגבי ילדיו.
אם למועמד ילד משותף עם חבר הקיבוץ,
תחול עליו מחצית עלות הטיפולים
בילד זה.
11. הסדר זה הוא חלק מהסדרי הקליטה
ברמת-יוחנן, והנקלט יחתום עליו לפני הגשתו למועמדות.
12. במקרה בו מכוסה איזה מן הטיפולים
לפי תקנון זה באופן מלא או חלקי על ידי ביטוח כלשהו (ביטוח בריאות/חבות
מעבידים/חבות כלפי צד שלישי וכיו"ב), יהיה המועמד חייב לתבוע את המגיע לו מחברת
הביטוח, ואם הטיפול בוצע במרפאת הקיבוץ, להעביר את תקבולי הביטוח לקיבוץ..
מועצה נבחרת ברמת יוחנן
אבנר אחיטוב
בצעירותי, אסיפת הקיבוץ הייתה רבת
משתתפים (100-150), התקיימו בה דיונים מעמיקים (עד שעות הלילה המאוחרות) על אורחות
חיינו, והתקבלו בה החלטות שייצגו נאמנה את כלל החברים. בקיצור, הדמוקרטיה
בהתגלמותה. עם חזרתי, לקיבוץ ולתפקיד, הופתעתי לגלות אסיפת חברים שבה משתתפים רק
15-20 חברים (חוץ מהאסיפה בנושא השלישיות שהזכירה נשכחות). לעניות דעתי, אסיפת
חברים במתכונת הנוכחית, פוגעת באיכות ובמשקל הדמוקרטי של ההחלטות, ולכן לא מאפשרת
ניהול יעיל של הקיבוץ, תוך איזון ושמירה על הליך דמוקרטי תקין. לכן, שמחתי לגלות
שמספר חברים קידמו רעיון (עוד לפני כניסתי לתפקיד) של הקמת מועצה ציבורית נבחרת.
למיטב הבנתי, המועצה (באם תיבחר, תנוהל, ותתופעל כראוי) תשפר את שותפות החברים
בהליך הדמוקרטי, יהיה ייצוג נאמן (ולא מקרי) של כלל החברים בקבלת ההחלטות, ומעבר
לכך, אני מקווה שהדיונים עצמם יהיו הרבה יותר מעניינים ומעמיקים, ויביאו להפרייה
הדדית של תהליכי אירגון, חברה ומשק בקיבוצנו.
לאחר דיון קצר מאוד במזכירות הובא
הנושא לאסיפת הקיבוץ. להפתעתי, הופיעו לאסיפה רק 17 חברים. הדיון היה קצרצר ולמיטב
זיכרוני רק יהודה טל הביע הסתייגות. להפתעתי הנוספת, איזכור הנושא ב"ברמה"
לא עורר שום דיון בעלון המקומי (גם הפעם רק יהודה טל יצא צדיק). לכן, פניתי לעורך
בתקווה שמספר חברים יכתבו (בעד ונגד), וגם אני משתתף במאמץ.
השיטה של מועצה ציבורית נבחרת מתבצעת
בהרבה קיבוצים בחמש עשרה השנים האחרונות. ברובם בהצלחה רבה. קיבוצים אלו מוכנים
לייעץ לנו מניסיונם. ברמת יוחנן הועלה הנושא פעמיים, אך מסיבות אלו ואחרות לא בוצע
כראוי. אי לכך, אין לנו ניסיון רב בנושא. לצערי, הצוות שכתב את הדף שהועבר באסיפה
לא ביצע מחקר מעמיק, ולמעשה מיחזר את התקנון שהועבר ברמת יוחנן לפני שנים רבות.
אני מאמין בפרטים הקטנים, ולכן לדעתי יש לבצע בתקנון שינויים בנושאים הבאים: הרכב
וייצוגיות של כלל הציבור, אורך קדנציה ורוטציה בין החברים, תהליך הבחירה, כתיבת
פרוטוקול ופירסומו, קביעת מהות נושאי הדיון, קביעת הסמכויות מול האסיפה מצד אחד,
והמזכירות מהצד השני, זמני ותדירות המפגשים, חובת נוכחות, נוהלי ההצבעות
והערעורים, ותהליך העברת הכרעות לקלפי.
לסיכום, למרות ביקורתי על דרך הכנת
התקנון, אני קורא לציבור להצביע בעד אישור עקרוני של הקמת מועצה נבחרת ברמת
יוחנן. לאחר קבלת אישור זה נמנה צוות שיבחן שנית את התקנון, ישפרו ויביא תקנון
ברור יותר לאישור סופי באסיפת הקיבוץ, בתקווה שלאסיפה זו יופיעו יותר מ- 17 חברים..
טבלת שכר לעבודת צעירים ברמת יוחנן
כדי לעודד בני משק המעוניינים להיות
במעמד של תושבים בני קיבוץ ולהרוויח שכר נאות, מוצעת להלן טבלת שכר בענפים מועדפים:
1)
פלרם – שכר בסיס של 23 ₪ לשעה רגילה. תוספת לשעות נוספות,
שבתות, וותק וגמול תפקיד על פי סיכום פרטני עם מחלקת משאבי אנוש בפלרם (יתכן ויגיע
עד תוספת של 100% בשבתות וחגים).
2)
רפת – לפי הסכם עם מרכז הענף. באופן כללי חודש ניסיון,
ולאחריו שיטת עבודה בדומה לבמב"חים חיצוניים. תנאים אלו כוללים 25% תוספת
לילה ו- 75% תוספת שבת.
3)
גד"ש – שכרם נטו, לפי הסכם עם מרכז הענף.
הערה: גם חברי רמת יוחנן מקבלים תלוש שכר.
4)
תיבולים – שכרם נטו, לפי הסכם עם מרכז הענף.
5)
אבוקדו –
22 ₪ לשעה רגילה, בונוסים יקבעו בעתיד.
6)
חינוך – 22 ₪ לשעה רגילה, בונוסים יקבעו
בעתיד.
הערות:
א)
עקב הרגישות והחדשנות במהלך, "חוזה העבודה
ושכרו" של כל בן משק מחייב את אישורי מרכז הענף, מנהלת מש"א, והמנהל
הכלכלי.
ב)
תקציבם החודשי של בני משק לא יעלה על 7,000 ₪ לחודש.
במידה ובן יגיע לתקציב גבוה מסכום זה, תיערך בדיקה פרטנית שהוא אינו
"מסובסד" על ידי הקיבוץ.
ג)
מכיוון שאנו נכנסים לתקופת ניסיון, בעוד כשנה נבחן
שינויים והרחבות.
בהצלחה לחברים הצעירים, אבנר
אחיטוב.
קוֹלֵנוּ
הָיִיתָ
נְאוּמִים לְמַכְבִּיר כְּבָר
נִשְּׂאוּ בַּכִּכָּר
נָדַם הָרַמְקוֹל, גַּם הֵד לֹא
נוֹתַר.
אֶמֶשׁ, אֲמִתִּי פָּשׁוּט, וְצוֹרֵב
מִתְּהוֹמוֹת הַשְּׁכוֹל,
מֵאוֹקְיָנוֹס הַכְּאֵב
לֹא מִתְלַהֵם, כֵּנֶה וְנוֹקֵב
חָצַב הָאִישׁ מִלּוֹתָיו מֵחַדְרֵי
הַלֵּב.
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ רָצָה זֹאת
לוֹמַר
קוֹלֵנוּ הָיִיתָ אַתָּה בַּכִּכָּר,
לֹא הוֹד בְּשַׁעַר הָעִיר, לֹא הָדָר
רוֹעֵם תֹּף חָלוּל,בִּצְלִיל
מְנֻכָּר.
לֹא כְּיֶלֶד תָּמִים קָרָאתָ
פִּתְאוֹם:
כִּי אָכֵן בִּמְקוֹמֵנוּ הַמֶּלֶךְ
עֵירֹם.
ראובן עזריאלי 5/11/06
בעקבות נאומו של דיוד גרוסמן בככר.
צֵל מָזְכֶּרֶת
נִגְלוֹת שֶׁלֹא יִשַׁכְחוּ
חֲבְרוּ עַלֵינוּ הַעֲלוֹת,
מִשְׁכָּב שׁוֹטֶה
אָשֶׁר אִיוָוה לוֹ עִם עֶשְׂרִים מֵאוֹת.
וּכְאִילוּ שְׁזוּרָה, לֹא תֶרֶף
בְּמוֹ חַיֵינוּ הַקְצָרִים.
עַוְלָת אָשֶׁר חוּבָּל בָּה עַם
זֶה בּ' אָלְפֵי שָׁנִים.
וּכְמָסֶכֶת הַטוֹוַה לְלֹא רַחֵם
בַּתְכֵלֶת שֶׁל שָׁמֵנוּ אֲרְגָמָן,
הִיא תַּחֲרוֹץ כְּצֵל שֶׁלֹא יְימָח,
חֲיֵינוּ הַעוֹבְרִים כְּקֶשֶׁת בְּעָנָן.
יונתן בן צבי 04.7.1959
מלחמת לבנון
השנייה / דניאל טלמון
חילוקי
דעות על דברי אודי בנושא זה בעלון מהשבוע שעבר
מה אומר לך אודי – הרגשתי לא טוב כאשר
קראתי את דבריך בעניין המלחמה בעלון "ברמה" האחרון.
הרגשתי לא טוב – לא מפני שאסור לו
לאדם להביע את דעתו, תהיה אשר תהיה, אך כאשר אדם לוקח על עצמו את הזכות לפסוק הלכה
בצורה כה נחרצת, בנושא כאוב שכל העם משוכנע שיש לחקור - נדמה לי מוגזם מאוד ואפילו לא הוגן.
ובאשר לפרטים: "הצמד אולמרט/פרץ
קיבל החלטה משמעותית לזרוק לפח האשפה את התכנית הצבאית המדוקדקת של צה"ל" – אתה כותב.
האומנם כך? – קטונתי מהיות גנרל,
אפילו מ"פ לא הייתי מעודי, אך האם אפשר ששני "גנרלים" שבקיאותם
בהילכות צבא ומלחמה אינה עולה לדעתי בהרבה על שלי – ירשו לעצמם החלטה מעין זו
ואפילו יבצעוה?
אינני מכיר תכנית זו של צה"ל
(שנערכה בוודאי ע"י מיטב המוחות המתכננים של צה"ל) אולם התכניות לקרבות
בינת ג'בל, מרון א' ראס, דבל, סולוקי – האם היו טובות יותר? – קשה להאמין, גם אם
יוצאים מההנחה שלא צריך היה להכניס לקרב כוחות יבשה גדולים.
"שיירות הסנדביצ'ים שסביר להניח
שכמה חיילים היו מתים מהן – אילו הגיעו". – האם אפשר לראות זאת
"תקלה" "פאשלה" כאשר אינה בודדת אלא חזרה על עצמה גם פה גם
שם.
(אולי באותה תכנית צבאית שהושלכה לפח
היו גם תידרוכים כיצד לספק מזון לכוחות הלוחמים).
וציוד הימ"חים, אותו
("אמא'לה חסר לי פאוצ'") - אכן
הפאוצ' וכל אותם פריטים אחרים שאינך רוצה להודות בחסרונם, אסור היה שיחסרו, ואפילו
אם היה נסלל בשל כך ק"מ אחד פחות של כביש.
ועתה – ההשוואה לפאשלות שהתרחשו
בקרבות שונים ובמלחמות שונות – אינני מומחה
לניתוחם של קרבות פאשלה אלו. יתכן שחלקם היו מיותרים, וחלקם נוהלו בדרך הטובה ביותר, אולם דבר אחד בלט בכולם –
הניצחון, ההישג הצבאי שבא בסופם.
איפה הוא ההישג הצבאי של קרב אחד
במלחמה זו. ואפילו אם היה, לא היה כנראה בולט ומכריע. מלחמה, כדבריך, "ככה
בדיוק היה צריך לעשות".
יציאה לקרב, ובוודאי למלחמה, צריכה
שתהיה מלווה מראשיתה בהגדרת מטרות.
המטרות שהוגדרו למלחמה זו היו:
1.
הבסת החיזבאללה
בצורה שיתקשה מאוד לקום ממנה.
2.
דחיקת רגליו מהשכנות המסוכנת לגבולנו הצפוני .
3.
שיחרורם של חיילינו השבויים.
4.
הפקדת גבול הצפון שלנו (הדרום של לבנון) בידי צבא לבנון
ובידי כוח בין לאומי.
ומה מאלו הושג?
החיזבאללה, למרות המכה הקשה, קשה באמת,
שאכן הוכה – לא הובס. נשק רב נשאר בידיו, חיילים רבים נותרו בשורותיו וכבודו בעיני
עמו – אף גדל, וכולנו שומעים כיצד הוא
מתחיל לשקם עצמו. (לצערי, נדמה לי בטרם אנחנו שומעים על שיקומו של צה"ל).
בדחיקה מן הגבול – אכן בעזרת החלטת
האו"מ (שהתקבלה בוודאי בהשפעת מלחמתנו ) – נמסרה השליטה בקו זה בידי צבא
לבנון הרישמי וצבא או"ם בין לאומי – הלוואי ונזכה לראותם שם לאורך זמן
ולפעילותם הנמרצת והרצויה.
אולם אל נשכח, חיילינו השבויים, ששיחרורם
התקבל בהחלטת האו"ם, טרם שוחררו.
ולבסוף – בעניין הכרזה שהונפה במצפה
רמון בסיום קורס קצינים של צה"ל. הכרזה "תדע כל אם עבריה בידי מי היא
מפקידה את בניה".
בהתמוטטות האמונה ב- "בידי מי
היא מפקידה את בניה", התמוטטות האמונה בכוח הפיקוד של צה"ל, ואולי אף בכוחו,
הם, אולי, האסון הגדול ביותר שקרה לנו
במלחמה זו.
הלוואי ויהיה לנו הכוח לבדוק לעומק את
שהתחולל במלחמה זו ולהסיק מסקנות מכך..
בעקבות המדור "רציתי לפרגן
ל..." / צביקה שביט
הדברים אשר אתם עומדים לקרוא עכשיו
נכתבו כבר לפני החגים.
הם לא פורסמו בגלל לחצם של
"בכירים במשק", אשר לפי דעתם העיתוי לפירסום אינו מתאים והכתבה פוגעת.
הייתה אז באמת תקופה של התרוממות רוח, כולם היו עסוקים בהכנות לחגים ובמיוחד לחג
ה- 75, ובעיתון המקומי החל להופיע המדור "רציתי לפרגן ל..." שסחף את כל
קצות הציבור – ממש חזון אחרית הימים. ובאמת לא היה צורך באותם הימים להתעסק בנושא
הבא להשבית את השמחה.
היום, עם שוך תרועת הפסטיבלים והחזרה
לשגרת החיים, אנסה שוב להשמיע את דברי, בתקווה שהפעם יושמעו. היות והושפעתי רבות
מהמדור "רציתי לפרגן ל..." חשבתי שיש גם להשמיע דעה על מעשים שנעשו
ע"י אנשים שרציתי לא לפרגן להם.
ובכן, אני רוצה לא לפרגן לחבר שניצל
את העדרותי מהעבודה עקב הניתוח שעברתי, והעדיף על פני שכיר המקבל משכורת, בעוד
שאני, כפנסיונר, עשיתי את אותה עבודה, לא יותר גרוע וללא כל תמורה.
אם תחפשו הגינות במעשהו – כל התקופה
שבה לא עבדתי, כ- 6 חודשים, הייתי בקשר עם הרפת, ידעו בדיוק מתי אחזור לעבודה
ונתנו לי את ההרגשה כי מחכים שאחזור. בכל אותה תקופה לא נרמז לי אפילו פעם אחת
שאני בחוץ.
חיכו לדקה ה- 90, והנחיתו את המכה.
ממש שיא ההגינות.
וכאן עלי להזכיר את צוות הרפת,
"חברי לעבודה". מה דעתם על הנושא? האם הם תמכו בהחלטה? אולי התנגדו? אף
אחד מהם לא ניגש אלי להגיד מילה טובה, או רעה. כלום. שתיקת הכבשים. לכן גם הם אצלי
ברשימת הלא מפורגנים.
ולסיום, בניגוד למדור הפופולארי
"רציתי לפרגן ל..." אני מקווה שדברי אלה לא יהפכו למדור, ושלא יהיה להם
המשך. אני מקווה שחברים אחרים לא יגיעו למצבים שבהם יאלצו להגיב כמוני..
.הערת העורך - אין שופטים אדם בצערו. הרשימה הזו
אכן הגיעה לעלון לפני החגים. ניכרים בה מידת הכאב והעוול שנעשו לצביקה על פי דבריו.
עם זאת, ולא בגלל תרועת הפסטיבלים, ניסיתי, במידת יכולתי, להניא את צביקה
מלפרסמה כלשונה, וכמוני עשו גם אודי, דניאל ואולי גם מש"א. חשבתי שעדיף, גם
אם מאוחר מדי, לתת למי שאמור לעסוק בכך את השהות לטפל, להתייחס, לנסות למצוא מוצא,
ולתת לצביקה את ההרגשה שלא "רק כך" הם פני הדברים. לא הסתייע בידינו.
אולם מאחר והיו ברשימה זו מספר משפטים פוגעים, השתמשתי
בזכותי כעורך והשמטתי אותם. ממלאי התפקידים ואוֹרי עצמו העדיפו לא להגיב כלל. ירמיהו.
על הקיטור המסרטן או הסרטן המקטר // איתן שטייף
אינני רוצה להיגרר לדיון על בריאות (
בלי לזלזל חלילה בנושא ), אבל נדמה לי כי זכותי לעמוד על כך שקידום הבדיקות
והביצועים בתחום ביטול המים החמים מדוד הקיטור לעשרות דירות – לא יתבצע בלי
קיום דיון מסודר, הצגה בציבור של החלופות, והחלטות ברורות, כפי שצריך להיות..
כדור מים / הביאה לדפוס חגית כהן
בשבת
4.11.06, נסעו שחקני קבוצת גיל 12 לטורניר ע"ש גומבוש, שנערך בבריכת
גבעת השלושה, בהשתתפות הפועל טבעון, אס"א ת"א והפועל פ"ת שאירגנו
את הטורניר.
שחקני הגוש שיחקו את משחקם הראשון נגד
אס"א ת"א. מהתחלה הייתה ידם על עליונה ולאורך כל המשחק התחלפו השחקנים
וכל אחד זכה לזמן משחק מכובד.
הילדים עלו למשחק נגד הפועל פ"ת.
משחק זה היה יותר קשה, ולאחר פתיחה מעט מהוססת (פיגור של 2:0) חלה התאוששות,
ובמשחק קבוצתי יפה הובילו לניצחון מזהיר 9:4 וקיבלו את גביע הקבוצה המנצחת של הטורניר.
ניר צור (השוער) קיבל את גביע השוער
המצטיין של הטורניר.
משחק זה חותם שנת אימונים אינטנסיבית
של הקבוצה.
הילדים הבוגרים עולים לשחק בקבוצת גיל
14, וקבוצת גיל 12, המובלת בבטחה ע"י טל גרודמן, עם עזרה של אסף כהן והדר
צולמן (שהצטרף כעוזר לאחרונה), מצעירה את פניה וממשיכה לטפח את השחקנים הצעירים,
ולהקנות להם שיפור יכולות שחייה, יחד עם ביסוס מיומנויות המשחק. שחקני הקבוצה
שעוברים לגיל 14 הם:
עודד אופק, ענבר גל, רועי גלעד, עמרי כהן, רשף ספיח, תמיר מאירוביץ –
כולם מרמת יוחנן.
יובל פרחי (נופית), נווה פלג (מצפה
עדי), אבירם טננבאום (אושה).
תומר גולן מרמת יוחנן ואורטל קראוס
מכפר המכבי הם שחקנים חדשים אשר ימשיכו להתאמן עם גילאי 12 עד חנוכה, ואז יעברו גם
הםלקבוצת גילאי 14.
השחקנים הצעירים שימשיכו להתאמן
בגילאי 12 הם:
נעם יצחק, רותם צוקרמן, אוריה רודוי
וניר נצר (רמת יוחנן), עמית נורדיה (כפר חסידים ),
עמית פלח (ק. אתא), מיכאל לביא
(אושה), עדי לוי (כפר המכבי), רוי זבוטרו (ק. אתא), גל ריזמן וטלי טרזמן (יגור).
תודות –
לכל ההורים, המלווים והמעודדים,
המצטרפים למשחקים לתמיכה בילדים, נוכחותכם חשובה.
לטל, שיודע להגיע לכל אחד עם הרבה
תבונה ורגישות, ולהנחיל את האהבה לכדור מים – המשך כך..
תפילת הדרך / ירמיהו
על תכנית המיתאר החדשה
יפה עשו פרנסי הקהילה שהביאו לנו
תכנית מיתאר חדשה. אני מניח שהמתכנן עוד יסביר לנו את הקווים החשובים שהינחו אותו
בתיכנונה, ויעמידנו על רזיה ודקויותיה, מאחר וקצת קשה לאדם כמוני, ועוד חברים
מהשורה, שלא אמונים על מלאכת קריאת מפות להבינה. מה גם, שלעין המתבונן הבלתי
מזויינת, היא נראית כמו שטיח קיר צבעוני נאה, וככזו היא מאוד יפה.
אני מאוד מקווה שהדיונים על תכנית זו,
ההסכמות, או אי- ההסכמות לגביה, גם אם היא לא עונה על כלל הצרכים ומיגוון הדעות,
(והיא לא!) לא יעצרו את המשך הבנייה החדשה ברמת יוחנן. (למה היא בעצם מתעכבת?)
תכנית מיתאר של ישוב היא חזון.
מילה קצת גדולה אבל כן, היא אמורה לתת
את כיוון ההתפתחות, לבטא את רצון החברים, איך אנחנו רוצים לראות את רמת יוחנן בעוד
כך וכך עשורים. וגם... עוד אי אלה מרכיבים הכרחיים וחשובים שרווחת התושבים
ונוחיותם אינן יכולות בלעדיהם. אלא, שמאחר ואנחנו לא הולכים מחר לחפור את היסודות
לכל אותן מאתיים יחידות הדיור המתוכננות, יש זמן לשקול בכובד ראש גם דעות אחרות,
דעות שלא הולכות עם הקו הכללי ש"מנכס" "רק לעצמו" את איכות
הסביבה.
יש בתכנית זו התייחסות למרכזי חנייה, אין
בה תשובה לצורך בדרכים מרכזיות.
דרכים שיתנו פיתרון למעבר של שתי
קלנועיות שחולפות זו מול זו, בלי שהאחת תצטרך לרדת לשוליים, פיתרון להעברת ציוד
הכרחי בין דירה לדירה, בעיקר בימי החורף, בלי להשאיר "קולי" עמוק ולא בר
תיקון על משטחי הדשא הרטוב, פיתרון בטוח לרוכבי אופניים והולכי רגל יחדיו, פיתרון
לכניסה ויציאה של רכב חירום ועוד.
בכל ישוב חדש בהקמה, לא חשוב איפה, איזה,
ומה אופיו, יש סדר והגיון בהקמה. בשלב ראשון בונים את התשתיות: דרך, ביוב, תקשורת,
חשמל, גז, ומים. רק אחר כך באים ומציבים את הבית במקומו. אצלנו בונים הפוך. קודם
בונים בית, ואחר כך חושבים איך לחבר אותו לכל הנ"ל. זו דרכנו כבר 75 שנים ועל
חלב שנשפך חבל להזיל דמעה. שכונות שניבנו בעבר, ניבנו על פי התפיסות של איכות
הסביבה: "שום כלי רכב, לא יעבור לי על
המדרכה או מתחת לחלון שלי".
יופי! אבל מה באמת קורה בשטח? מי
בינינו, מתחשב בקביעות האלה (כולל חביירים חשובים ונכבדים) כשהוא זקוק
"דחוף" להעביר דירה, או רהיט, ויש צורך להגיע עם הרכב עד הדלת. ויש צרכי
חירום ידועים, וצריך לאסוף אשפה, ולחלק נפט, וחלילה קורה אסון, או סתם "קיצור
דרך" מתוך עצלות או עייפות. שלא לדבר על השיפוצים למינהו, שפתאום נעשים כל כך
דחופים, דווקא עם פרוץ היורה. שיפוצון אחד קטן, שהופך שכונה שלמה בת ערובה למדמנת
בוץ וטינופת וליכלוך, וערימות ג'אנק. ובצדק, הן לא נדרוש מ"קאסם ובאסם בוני
הארץ" להצניח את חומרי הבניין הנדרשים מהשמים. על פי מיטב ניסיוני הקצר,
בשישים שנות חיי בקיבוץ, מעשה השיפוץ הוא סימפוניה בלתי גמורה... מסיימים דירה אחת
ומתחילים אחרת. אז בסדר, אפשר לקבל את זה בהבנה, היום אצלי, מחר אצלך, מחרתיים אצל
מישהו אחר, וחוזר חלילה, פרפטוּם מובילֶה... בזה אנחנו לא שונים מכל קיבוץ אחר,
אבל אם היינו נותנים כבוד לדרך, לרוחבה ולאיכותה, הכל היה נראה אחרת.
דבר אחר הוא "הריבוי הטבעי"
של כלי הרכב. כל שנה שעוברת נולדים עוד ועוד קלנועיות, קלאבקארים, אופניים,
אופנועים, טוסטוסים, עם ובלי רישיון, ומכוניות עם "דמי מפתח" ו"בלי
דמי מפתח". אם לא ניצור תשתית מתאימה, הם ייצרו אותה! על הדשא, ליד הבית, הם יקבעו
(וכבר קובעים) את עוּבדת החנייה הפרטיזנית בשטח.
ובצדק.
קצרה בינתי מלהבין למה תמיד,
אבל תמיד, אנחנו לומדים בדרך הקשה, ובלית ברירה, לאחר שכבר אי אפשר להתעלם יותר
מאלה ש"עושים דין לעצמם", מתירים את האסור ומתקנים תקנות חדשות, תקנות
שהציבור כן יכול לעמוד בהן.
אז כן, על החלב שכבר נשפך
דיברנו, ולכן אני לא רואה זאת כמוגזם לבקש מהמתכנן התייחסות רצינית לבעיות כואבות ובלתי
פתורות אלה.
נקודה נוספת שרציתי להאיר היא ההתייחסות
לדרך, לא כדרך אגב, אלא כדבר שיש לו ערך שימושי ואסטטי כאחד. זה לא רע
הכרחי, זה צורך בסיסי.
נהוג היה אצלנו, ועדיין, לעשות מהדרך,
ועוד יותר מהכביש, "מוֹנסטֶר", דבר שנוגד בתכלית את האופי הכפרי שלנו, הפרעה
מוטורית טורדת שלווה, או כל כיוצא בזה רעות חולות שנתפסות כאנטי "איכות
הסביבה". (ראה ערך - "על גופתי").
אבל אפשר גם אחרת. אני רוצה להציע לכל שוחרי
איכות הסביבה לעשות טיול באיזור, (ברכב או ברגל), לא רחוק מאיתנו.
בואו נעיף מבט על הכביש המחבר את "גבעת
רם" ו"גבעת טל". איזה יחס של כבוד הוא מקבל, איזה טיפוח סביבתי
משובב עין. או על כביש הכניסה מהכביש הראשי לאותן שכונות, דרך ארוכה שנפקחת לאורך,
רצופה נוי, ונוף, וגינון, ושביל להולכי רגל, וספסלים לעייפים, דרך שמרחיבה את דעת
ההולכים והנוסעים בה, וראה זה פלא, יש בה מקום לכווווולם.
אותו כביש בדיוק, מגיע אל כל בית
בשכונה, אין צורך לנסוע על הדשאים בימי גשם, משאיות יכולות לפרוק ציוד בצורה נוחה
ומסודרת, רכבי חירום מגיעים לאן שצריכים להגיע, ה"עייפים" יכולים להחנות
את רכבם "ליד הדלת". ומעל הכל, לא נראה לי שאיכות החיים שלהם ירודה
מאיכות החיים הכפרית שלנו, (המופרת על ידי פורצי גדר כל שני וחמישי). לא שיש לנו
במה להתבייש, אך ראוי ללמוד מהם משהו בהילכות נוי ואיכות חיים.
ולכן המינימום הנדרש, לדעתי, הוא לא
להיות מקובעים לתפיסות ה"נגד". אם תכנית המיתאר הזו אמורה לתת כיוון, יש לקחת בחשבון שבעתיד
(שהוא כבר נראה לעין), יחולו שינויים באורחות חיינו, ברמת חיינו (מכונית לכל חבר),
בסידרי התנהלותנו. כשמתכננים היום בנייה חדשה, חייבים להתייחס בצורה חיובית לדרכים
מרכזיות ולא רק למרכזי חנייה. עדיין לא
מאוחר מדי. .
ממשרד הרכב
1. כתובת
חדשה לאתר סידור הרכב דרך האינטרנט:
בבעיות של מחשב ואינטרנט נא לפנות
לשמשון רובינסון ואורן טהרלב.
2.
החנייה צמוד לבית מוסדות אסורה – בתוך מספר ימים נבצע חסימה
של רחבת הכניסה לבית המוסדות. כלי רכב ממונעים דו גלגליים, קלאב-קארים וכלי רכב
גדולים, פרט לקלנועיות, מתבקשים לא לחסום את הכניסות ולהתחשב בהולכי הרגל ועגלות
יד.
3. פסי האטה לביטחון הציבור – בכבישים הפנימיים בחצר המשק,
הותקנו פסי האטה כדי למנוע נסיעה מהירה ומסוכנת. אנא סעו לאט ובזהירות והזהירו
מפניהם את ילדיכם השועטים עם אופניים. בברכת נסיעה בטוחה לכולם,
משרד הרכב ברמת יוחנן
המחשבון לא יודע -
"פקידי האוצר" /
יהודה יערי
את התנועה הקיבוצית הרסו הגזברים. אני
יודע הייתי שם. הם לא עשו את זה מרוע לב ולא כדי להכניס משהו לכיס – פשוט, נתנו
להם להחליט על דברים שאין להם מושג בהם. הזיזו הצידה את החולמים והאידיאליסטים
והפכו את אנשי הכלכלה לאנשים הכי חשובים.
אבל את הדברים החשובים באמת אי אפשר
למדוד בסרגלים, ואי אפשר לכלוא בטבלאות. כשהשאלה אם צריכות להיות ארוחות משותפות
בחדר האוכל הפכה לכמה זה עולה לנו – הטבלאות קבעו שזה לא משתלם. כשחישבנו כמה עולה
לשלוח מדריכים לתנועת הנוער – המחשבון הודיע שזה לא רנטבילי.
אלא שגם למחשבונים הכי משוכללים יש
תכונה גרועה: הם יודעים לעשות רק חשבון. הם לא יודעים לתת תשובות על השאלות
החשובות באמת.
מה יקרה לחברים אם ייעלם מקום המפגש
הכי חשוב?
מה קורה לגוף אם כורתים לו את הלב?
מה יהיה עם הוותיקים הבודדים, החדשים?
חישובי רווח והפסד הכרחיים במפעל
הפלסטיק, בשאלה אם לגדל כותנה או אבוקדו. שום תחשיב ותזרים ותשקיף לא מסוגלים
למצוא את הערך של הדרכה בתנועות הנוער. המחשבים המופלאים של הכלכלנים לא הכילו את
הנוסחה שמנבאת מה יקרה לקיבוצים אם גרעיני הנח"ל ייעלמו, אם תיפסק הזרימה של
דם צעיר מהעיר.
והיו עוד הרבה שאלות – על עבודה
וחינוך ותרבות ובריאות. בכולן התחילו לדבר על עלות ותועלת, על הערך הכספי ולא על
הערך – וקיבלו בצד של התשובה מינוס. אז חתכו.
שלשום הונחה בכנסת הצעת התקציב של
האוצר ל- 2007. הספרים עבי הכרס יכסו את כל תחומי חיינו – חינוך ופגזים, קולנוע ותפוזים,
מובטלים ורכבות, חולים ומקרקעין. הכל "פקידי האוצר" יודעים לחשב, לקמט –
ולכמת.
הרכבת לירוחם יקרה מדי, אז נעצור לכמה
שנים, 38 תלמידים בכיתה זה מעט מדי, אז נפטר מורים, תקציב הביטחון עצום? לפי
המחשבון שלנו לא צריך שכפ"צים. תקציבי הרווחה מעיקים? – אפשר לקצץ קצבאות.
"פקידי האוצר" לא אשמים.
שרברבים מתקנים פיצוצים בצינורות, נהגים מסיעים נוסעים וטבחים מבשלים. כל אחד עושה
מה שהוא יודע, כל אחד מסתכל אל המטרה דרך הכוונת והכוונה שלו.
אי אפשר למדוד בכסף את הערך של שדות
מעובדים – אבל מדינה בלי חקלאות היא כמו אישה בלי רחם. מישהו ניסה לחשב פעם מה
יותר זול: לייבא תינוקות או ללדת? עוד לא
המציאו את הנוסחה שמחשבת מה הערך של
חינוך גבוה לכל אחד. אין סרגל שיודע למדוד כמה שווה חינוך טוב בפריפריה ואין
מאזניים שיודעים לשקול את המשקל הסגולי של תיאטרון פורח. תלמידים ומורים לא בוחנים
באחוזים. מצוקה ועלבון לא תולים על קו העוני. "פקידי האוצר" הם מן הסתם
אזרחים נהדרים, הם צריכים לעשות חשבונות של ריביות ודיווידנדים ולא לנהל מדינה.
פעם אמרו שישראל היא צבא שיש לו
מדינה. האמת היא שהפכנו לאוצר שיש לו מדינה.
גילוי נאות: הכותב נמצא תמיד במינוס. .
דניאל טלמון שהביא את הרשימה הנ"ל לדפוס, ביקש להוסיף את המילים הבאות:
כדאי היה שמדי פעם נסתכל על חיינו ונראה אותם נכוחה. יהודה יערי עשה
זאת כאן עבורנו בהצלחה ..
...................................................................................................
הודעה ממש"א
במסגרת השינויים הצפויים בהרכב הנהלת הפנסיה, אנו עוסקים בבחירת נציגי
ציבור להנהלה זו. המעוניינים להציע מועמדים, יפנו בהקדם למש"א. איילת מאירוביץ .
דרוש מחשב
לחברת ילדים
למי שיש מחשב משומש למסירה, או בתמורת לסכום סימלי, ילדי
ח"י ישמחו לקבלו.
אפשר לפנות לצוות המדריכים של חברת
ילדים, או בטלפון 0525255709. תודה, ברוך.
ברכות
לדניאל פלד מסיירת "יהלום" של
הנדסה קרבית, בסיימו קורס קצינים.
פושטים מדים
הגר פיינשטיין, דימה קלריך, ערן פלד, אלה ישראלי, סשה דון, וגילי
צוקרמן,
סיימו את שירותם הצבאי והשתחררו מצה"ל.
ברוך שובכם הביתה בשלום.
לובש מדים
עומרי קוטלר מתגייס לצה"ל.
צאתך ושובך לשלום.