קיבוץ רמת יוחנן
עלון שבועי מס. 1535, י"א בחשון תשס"ז 2.11.06
|
|
11 שנים לרצח בכיכר
מה נותר אחרי
המלים המתייפות, חשבון הנפש, הפיוס, המורשת?
הגעגועים לאדם שלא נסגר בתוך המתחם המבוצר של דעותיו.
שבגיל מבוגר, שבו
האמוּנוֹת כבר מתעטפות באבן והתפיסות קופאות,
ואין סוטים יותר
מן הדרכים הרמוסות, ופתאום,
בתנופה גדולה,
זינק מתוך תלמי חייו אל דרך חדשה.
ושורשיה של
התפנית, למי שזוכר, נעוצים עוד ביצחק רבין הצעיר,
שכבר בנאום על הר
הצופים, אחרי מלחמת ששת הימים,
אמר שאנחנו
היהודים איננו מסוגלים לשמחת הכובש והמנצח.
והגעגועים לאדם שהוא גם בן לדור, דור עלומים שהולך וכלה לנגד עינינו.
דור אחר ונפלא
מכל הדורות – דור הפלמ"ח.
דור שהיה ההפך
מטפילות, ההפך מהשתמטות, ההפך ממשיחיות,
ההפך מהוד והדר,
ההפך מקיצוניות, ההפך מדמגוגיה.
דור שליגלג על
משבחיו, אבל כן, מגש של כסף, וכן, רעות שכזאת,
והגשם, דומה,
עודו יורד,
על פני הרעים
החיים המכסים את פניהם,
ועל פני הרעים
המתים אשר אינם מכסים עוד.
וכמה מחריד היה
צחוקו של הגורל, כי אל כל הכתרים שהיו ליצחק רבין,
נוסף הכתר הנורא
המיותר הזה – החלל האחרון של הפלמ"ח.
קטע מדברי מאיר שלו ב"ידיעות
אחרונות" 5.11.95
1.11.56
חמישים שנה לנפילתו של שמואל גלינקא
ז"ל, בעלה של שרה'לה תבדל"א, בקרב על משלטי אבו עגיילה במבצע
"קדש".
שמואל גלינקא
נולד בפולין בשנת - 1927. בגיל 11 עלה עם אמו לארץ (האב עלה שנתיים לפניהם),
המשפחה התיישבה בכפר יהושע.
רצונו העז ומרצו עמדו לו בהסתגלותו
ללימודים ולחיי המושב. התמסר בכל נפשו לעבודה החקלאית. למד בבית הספר בכפר יהושע ובבית
הספר החקלאי "מקווה ישראל". כנער
בן 17 הצטרף ל"הגנה" ואחר כך, עקב
המצב הביטחוני הקשה בארץ, התנדב לשורות הפלמ"ח.
את דרכו הצבאית התחיל בפלוגה הימית, שם
הכשיר את עצמו להעלאת מעפילים לארץ.
ב"שבת השחורה", נאסר עם
חבריו והובא למעצר בעתלית, ואחר כך ברפיח.
עם פרוץ מלחמת השיחרור היה מ"מ בחטיבת
"הראל", ולאחר מכן מ"פ. הצטיין בכושר מנהיגות ואומץ לב בקרבות לשיחרור
ירושלים. בקרב על הראדאר נפצע, אך המשיך בראש אנשיו מתוך עוז רוח, תכונה שהייתה
לשם דבר בין הלוחמים איתם עבר את כל שלבי הקרבות.
בתום המלחמה הצטרף לשירות קבע באומרו:
"אין ברירה, הגנת הארץ היא העיקר". הצבא היה בשבילו משאת נפש ותורת
חיים.
אחרי המלחמה נשלח לקורס מג"דים,
סיים אותו בהצטיינות, והתמנה למפקד ענף נשק בבית הספר לחי"ר.
בשנת 1950 הועלה לדרגת סגן אלוף וקיבל
את הפיקוד על גדוד של "גבעתי".
במשך שמונה שנות שירותו בצה"ל
שימש בתפקידים שונים בכישרון וחריצות, בדבקות ובמסירות.
בשלהי 1956 הוטל עליו להקים חטיבה
משוריינת, בראשה התייצב כמח"ט חודשיים לאחר מכן במבצע קדש. בקריאה
"אחרי", שהייתה שגורה בפיו, יצא עם חבריו לקרב על משלטי אבו-עגיילה,
הקרב אשר ממנו לא חזר.
הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת
חירום בשלח, ויותר מאוחר הועבר למנוחת עולמים בכפר יהושע. הניח אשה ושלושה ילדים. .
"אחרי..!"
יציאותיו המרובות של גלינקא לשדה,
השתתפותו בפעולות בעמדות הקדמיות ביותר, היו דוגמא לכל הדרגות שמתחתיו, עד לטוראים
הלוחמים. הדוגמא האישית של המפקד הקרבי, ההולך והמסתער בראש אנשיו, הייתה לשיטה
בצה"ל. לא "קדימה להסתער!? אלא "אחרי..!" אותה קריאה עצמה שקרא
גלינקא בקרב הראשון שלו במלחמת השחרור, ודמותו המזנקת ראשונה היא שהייתה צו
ההסתערות. המפקד לא היה האיש היקר ביותר ביחידה "הדבר היקר ביותר ביחידה היה
היעד שיש לכבוש"..
שעת ה"ש" נקבעה לשעה 03:00 ב- 1
בנובמבר 1956.
ב- 31 באוקטובר קיבל מפקד הכוח את
הפקודה לכיבוש היעד, במשולב עם כוחות נוספים שיתקפו בה בשעה את האגפים. הוחלט
לתקוף בו בלילה. שעת ה "שין" נקבעה לשעה 03:00 ב- 1 בנובמבר
1956.
ההתקרבות לעבר היעד נעשתה על זחל"מים,
כשגלינקא כהרגלו, נע בראש. לאור השחר שהחל בוקע, ניתקל הכוח בשדה מוקשים ואש
תותחים נגד טנקים. מספר זחל"מים הוצאו מפעולה מיד, וביניהם זחל"ם
הפיקוד, בו נפצעו אנושות מפקד הכוח המח"ט גלינקא, ומפקדים אחרים. הכוח נעצר
בהתקפתו.
התקפה זו, ופעולות נוספות שנעשו במרחב
סיני, עירערו לבסוף את כושר עמידתו של המיתחם והוא נפל. הציר נפתח, הכוחות וההספקה
זרמו לסיני בדרך המלך. סיני כולה נכבשה. אך את כל אלה כבר לא זכה לראות המפקד
גלינקא. למחרת ליל ההתקפה שנעצרה הוטמנה גופתו בקבר ארעי בשדות "שלח",
בקרבת הציר המרכזי לסיני, בו עברו שיירות צה"ל מערבה ללא מעצור. .
"אל תטפלי בי עכשיו, טפלי קודם
בבחורים"
...את שמואל לא הכרתי לפני כן, אבל
הוא משך את תשומת לבי ברגע שראיתיו שוכב באלונקה בפינת אוהל המיון בבית חולים שדה.
שימשתי בו אחות ראשית. הוא הובא יחד עם עוד פצועים רבים, חבריו, בשעות הבוקר. היה
אור מלא בחוץ, אבל האוהל היה מואר בפנסי רוח, מאחר שהיה סגור מכל צדדיו להגנה מסופות
החול. עברתי בין הפצועים, לא ידעתי מיהו ולא ידעתי מה דרגתו. הוא היה פצוע קשה
מאוד, ובכל זאת היה במראהו משהו חזק, רב עוצמה. בפניו הייתה עיקשות בלתי רגילה, אף
שהיה מחוסר הכרה באותו רגע. לקחתי את ידו לבדיקת הדופק, הוא פקח לאט לאט את עיניו
ולחש לי: "אל תטפלי בי עכשיו, טפלי קודם בבחורים" ומיד שקע שוב בחוסר
הכרה.
הפעולה הראשונה שנעשתה הייתה מתן
עירוי דם. נאלצנו להסיר מעליו את מעיל הרוח הכבד, רק אז, כשהיה בלא מעיל, נתגלתה
לנו לראשונה דרגת סגן אלוף שעל כתפיו. חיפשתי בכיסיו אחרי תעודה כלשהי לשם זיהויו.
בכיס חולצתו מצאתי את התעודה שנשאה את השם – שמואל גלינקא – הכתובת – רמת רחל.
אותה שעה נמשך עירוי הדם בלא הפסק. הוצאנו מתוך המלאי בקבוק אחר בקבוק מהנוזל היקר
הזה. לאחר מכן הועבר לחדר הניתוח. הניתוח היה קשה ונמשך כמה שעות. עם סיומו, הוא
הועבר לאלונקה מיוחדת כדי להטיסו בפייפר לבית חולים במרכז הארץ. אך הוא נפטר עוד
לפני שהמטוס עלה לאוויר..
(שלושה קטעים מתוך "אחרי..!"
ספר על חייו ומותו של שמואל גלינקא בהוצאת "דבר") .
דו"ח
שבועי / א. פלד
מרוץ הלפיד. משה קיבל תורה מסיני ומסרה
ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים...
עד שנמסרה לאיציק לקח והוא ערך עבורנו את "פרשת השבוע" ושאר קטעי
דרש וענייני השעה במשך כל השנה שעברה.
ובראש השנה, כשהגענו שוב
ל"בראשית", מסר איציק את הלפיד למאייקה יפה, שיערוך עבורנו את קבלת השבת
השנה, ואם ירצה ... גם בשנים רבות להלן.
תודה רבה לאיציק, שהשקיע את כולו (הוא
לא מסוגל אחרת) במשימה. תודה למאייקה שקיבל על עצמו. ותודה גדולה גדולה לרותה היוז
על המסירות וההתמדה. מי ייתן ונזכה להמשיך ולקבל את השבת בצוותא עוד שנים רבות.
קצת "פוליטיקה". לפני הבחירות האחרונות, טרם
"המלחמה", בימים בהם עוד הייתה "ההתכנסות" לוז
"האג'נדה", בניסיון נואש לאחוז בכנף בגדם של הרואים אור גדול
("קדימה"), כתבתי ב"
"... לא מדובר בשאלה מי תהיה
המפלגה הגדולה, וגם לא בשאלה על מי יטיל הנשיא להקים ממשלה.נושאים אלה כבר הוכרעו
(קדימה ואולמרט שהובילו בסקרים בפור ענק). מדובר בשאלה אם מפלגת העבודה תהיה חלק
מן הקואליציה ואיזו השפעה תהיה לה בתוכה. כפי שנראה היום (כאמור אז, עוד לפני
הבחירות), הסיכוי של הקמת קואליציה ... על בסיס ... ליברמן ... הוא גדול ואף קרוב
לוודאי. מי ששואל כיצד יחיו אלה יחדיו (קדימה של "ההתכנסות" ז"ל +
ליברמן של "חילופי האוכלוסין"), יבין שלמרות כל ההצהרות והברבורים, שום
צעד מדיני מול הפלשתינאים לא עומד להתבצע בשנתיים הקרובות ... מה שעומד על הפרק
היא "התגודדות פטריוטית" מול האיום המשולש איראן-חיזבאללה-חמאס, דבר
שיעמיד בצל גם את כל "הנושא החברתי".
באותו מקום גם נקבתי במספרים, 23-24
מנדטים, שאם לא יושגו על ידי מפלגת העבודה, תמצא עצמה בנחיתות קשה.
ובכן, טובים מבין חברינו העבירו את
המנדטים החסרים לקדימה (שהייתה זוכה גם בלעדיהם) ובכך החלישו את העבודה (וגם את
קדימה).
סביב המחצית השנייה של השנה הבאה יהיו
"פריימריז" בעבודה. זה הזמן
לקרוא לכל חברינו, "שובו הביתה". תתפקדו, תקבלו זכות בחירה, תשפיעו על
הקו שאותו אתם באמת רוצים (שהוא, כנראה, לא ליברמני ימני) ושאותו חשבתם תגשים
קדימה.
(זה נכון כמובן גם לגבי החסידים הבאמת
נחמדים של מרצ, שבאופן מסורתי מעדיפים
"מועדון ויכוחים" על השפעה פוליטית.)
אני לא חסיד גדול של פרץ וגם לא של
אולמרט, אבל
אני מוכן לחזור על דברים לא פופולרים שכתבתי ב"
"הצמד אולמרט/פרץ קיבל שתי
החלטות יוצאות דופן ... השנייה, משמעותית הרבה יותר, לזרוק לפח האשפה את התכנית
הצבאית המדוקדקת של צה"ל, ולהפעיל את
צבא היבשה במתווה מאולתר ושונה לחלוטין. החלטה זו ... חסכה עשרות או מאות אבידות"
אני משוכנע בזה גם היום. ה"פאשלה" הכי גדולה של אולמרט/פרץ
הייתה בכך שהם פעלו באופן אינטנסיבי איפה שלא היה שום סיכון ממשי – (באוויר),
ובהססנות מובהקת איפה שניתן היה לאבד בקלות עוד מאות חיילים – ביבשה. ככה בדיוק היה צריך לעשות.
אחרי שראיתי וקראתי כמה ראיונות עם
הרמטכ"ל, אני חושד בו שגם לו יש רגישות מופלגת לחיי חייליו. בשבוע שעבר הייתי
במצפה רמון בסיום קורס קצינים. נאמו שם גם
פרץ וגם הרמטכ"ל. ברקע תלתה כרזה ענקית אחת בלבד: "תדע כול אם עבריה
בידי מי היא מפקידה את בניה". בעבר היו תולים כרזות אחרות לגמרי.
נכון, שמענו סיפורים מסמרי שיער על
חיילים שהיו צמאים ואפילו רעבים אבל, כמאמר האמא הפולניה - באמת "אף אחד לא
מת מזה". (אילו שלחו להם שיירות עם סנדביצ'ים סביר להניח שכמה דווקא כן היו
מתים מזה).
היו (כמו תמיד) תקלות
ויפה וטוב שעם ישראל התבגר ומוכן לראותן ככאלה ולא להפוך אותן לסיפורי
גבורה כמו "המיתלה", "גבעת-התחמושת", "תל-פאחר",
"כיבוש החרמון" ועוד, שהיו כולן פאשלות גדולות ומיותרות פי מאה.
אילו אכן היינו נכנסים מייד עם כל
המסה ללבנון, ומספר האבידות היה במאות ולא בעשרות, סביר להניח שהיינו נמצאים שם גם
היום. כי "איך אפשר לעזוב מהר כל-כך 'נכסים חשובים' כל-כך שנקנו במחיר גבוה
כל-כך".
נכנסנו – יצאנו, וקיבלנו הישג מדיני
וצבאי בגבול הצפון שלא הושג בכעשרים שנות מלחמת לבנון א' וספיחיה.
ועוד מלה. מדברים על המיליארדים שנלקחו בשנים האחרונות
מתקציב הביטחון.
אם הם נלקחו על חשבון ציודי
ימ"חים ("אוי! אמא'לה, חסר לי פאוצ'") ואימון חיילים, (ולא על
חשבון הזרוע האסטרטגית), ושימשו לייצוב הכלכלה, חינוך, תשתיות כבישים וכו' (אפילו
בחלקו), הרי שבחשבון עלות/יעילות של מדינה, נעשה בהם שימוש הרבה יותר חשוב וטוב,
אפילו במונחים של חיי אדם.
ההשפעה האמיתית של החסכונות המבורכים
האלה על תוצאות הקרבות בלבנון, או אפילו על תוצאות קרב כלשהו, שולית עד אפסית..
פרוטוקול
הנהלה כלכלית,
הנהלת
קהילה וועדת תכנון
נוכחים:
הנהלת הקהילה - עדנה לקח,
הנהלה כלכלית -
ועדת תיכנון - בועז שהם, גדי רוסלנדר,
מוזמנים נוספים- עומרי רימון, עוזי זבולון,
נעדרים -
הנושאים:
1.
תוכנית מתאר –
2. נציג ציבור במבני רם – נבחר
3. דיווח על החלפת דוד קיטור – הנושא לא
אושר בתוכנית השקעות 2006 (למרות זאת ועקב החשיבות של העניין) אנו מתקדמים בבדיקת
התכנות ואלטרנטיבות. יובא לאישור ביצוע בישיבה הבאה. צפי להשקעה כ- 250,000 ₪.
4. אפרסמון
– אושרה הקמת הענף בתוך הגד"ש, בהיקף נטיעות של עד 250 דונם ובהשקעה של 750 אש"ח. בכפוף
לסידור נושא המים והסכמת אושה וכפר המכבי לביצוע ההשקעה המשותפת.
5. מוסך – אושרה תוכנית מצומצמת ליבוא מלגזות
שדה. הסידורים העיסקיים באחריות אבנר ודורון. הוצאות השיווק יהיו במשורה,
בתוך ענף המוסך. בעוד כחצי שנה, נבדוק הרחבה ליבוא של מעמיסים חקלאיים.
רשם: אבנר.
עִיר וָאֵם
אחרי הטיול בעיר דוד
ובנקרות המים.
בְּדֶרֶךְ הַמַּיִם לָבוֹא אֶל הָעִיר
בְּנִקְבָּה חֲצוּבָה בַּסֶּלַע,
הֵם הִרְווּ וּמַרְוִים צִמְאוֹנָה
לֹא יִרְוֶה צִמְאוֹנִי אֵלֶיהָ.
הַמַּיִם אֵלֶיהָ פִּלְּסוּ אֶת דַּרְכָּם
עַל צְלָעוֹת הֶהָרִים שֶׁסַבּוּהָ,
גּוֹלְשִׁים בְּמוֹרָד מְדֹרָג
עוֹקְפִים גֵּאָיוֹת בֻּסְתָּנֶיהָ.
מִשְּׁפֵלַת הַחוֹף בִּכְּבִישׁ הָאַסְפַלְט
אֵלֶיהָ עָלִיתִי, מַשְׁקִיף מִמְּרוֹם הַמִּגְדָּל
רְאִיתִיהָ: אוֹתָהּ, וְאַחֶרֶת
גְּלוּיָה, וְשׁוֹמֶרֶת סוֹד.
עִיר וָאֵם, עֲטוּפָה בִּשְׂמִיכַת חוֹמוֹתֶיהָ,
רְווּיִים קוֹרוֹתֶיהָ צָהֳלָה וּדְמָעוֹת.
כָּל כֻּלָּהּ נְבִיעַת גַּעְגוּעַ
אֶל אֲשֶׁר לָּה יָבִיא הַמָּחָר.
ראובן
עזריאלי 29.10.2006
שטחים פתוחים הם נכס / עזי
זבולון
למען שימורו
של "בית צפון" כשטח חקלאי פתוח
לאחר שעיינתי בתכנית המתאר החדשה
שעומדת לפני דיון והחלטה, מסתבר שבחלקה של התכנית מדובר בבנייה בשטח "בית
צפון" על כ- 70 דונם. 70 דונם שגובלים בכביש הגישה לבית הקברות, ומגיעים
כמעט עד לגבול המערבי של ביה"ס, עוטפים את בית הקברות ממערב וצפונה עד הכביש
הצפוני ליד פלר"ם.
לתפיסתי, מדובר בהתמודדות בין פיתוח
יישוב (ובמקרה הזה מדובר בבית שלנו רמת יוחנן), לבין שמירה על ערכי טבע, שטחים
פתוחים ונוף, נוף של שדות שמלווה אותנו במשך כל כך הרבה שנים. נוף שעושה תחושת בטן
כל כך מהנה – מדוע לגדוע את כל החיוב הזה
במו ידינו?
כאן אני רוצה להתייחס לכמה מרכיבים
שהוגשו (אני מניח) למתכנן שתיכנן את תכנית המתאר החדשה ולהביע את דעתי לגביהם, וגם
להציע שטח חלופי.
א.
בכל תכנית הקשורה לבנייה, נבדקות אפשרויות חלופיות לגבי
השטח, שכל אחת נשקלת על יתרונותיה וחסרונותיה. רק לאחר מכן מתקבלות החלטות. בקשר ל"בית צפון"
לא הוגשה למתכנן אפשרות חלופית.
ב.
אוכלוסיית רמת יוחנן איננה גדֵלה באופן משמעותי, כבר
לפחות במשך כ- 15 שנה. כל האוכלוסייה (ילדים, נוער, חברים וזמניים) גרה בתנאי דיור
שהרבה קיבוצים יכולים להתקנא בנו. כפי שאני מבין, הבנייה העתידית באה בחלקה כדי לשפר את רמת הדיור ולא לפתור בעיה של
חוסר דיור. (ואולי, לשחרר דירות קיימות למטרות נדל"ן והשכרה).
ג. מתוך היכרותי
את השטח הבנוי של רמת יוחנן, ישנם עדיין מקומות בהם המירווחים בין הבתים מאפשרים
בנייה נוספת, שבמידה ותיעשה, תחסוך בשטח חקלאי ותשאירו ככזה. ובנוסף, ניתן לשדרג
מספר לא קטן של בתים ולהביאם לרמה המקובלת כיום ברמת יוחנן. (לדעתי 105 ממ"ר+
קומה שנייה מספיקים בהחלט).
החלופות שאני מציע לבדיקה:
(להגיש למתכנן)
1) כל איזור הצפון
שלנו הולך ונבנה עד לכביש העוקף. מעבר לכביש העוקף יש שטח של כ- 25 דונם, שטח שפרוש
צפונה עד לוואדי בשיפוע מאוד מתון. ממערב לו הלול (יש 60 מטר נדרשים מרחק מהלול)
ממזרח מטע הליצ'י.
אינני רואה שום סיבה מדוע לא
לראות בשטח הזה אלטרנטיבה לתכנית הבנייה ב"בית צפון". כאן אולי המקום
להזכיר, שסביב "בית צפון" קיים איום ממשי של בנייה על ידי אושה במערב,
ועל ידי קריית אתא מצפון. דבר שיהפוך את השטח לשטח בנוי – עיר הצפון! השטח (מדובר
בשטח האגסים לשעבר – כיום מרחב לטיולים לכמה סוסים) שאני מציע מתאים לדעתי מכמה
סיבות – א- השטח מדרוני וגם אם יהיו בו בתים, עדיין יישאר מצפון נוף פתוח. ב. השטח איננו מאויים ע"י בנייה, לא ממזרח
ולא מצפון. ג. המשך רצוף לבנייה המתבצעת כיום באזור הזה. (עניין הריחות מהלול צריך
להיבדק מעשית ולא רק להיאמר).
2) שטח נוסף שצריך
להיבחן הוא השטח מערבית ללולים. גבעה עם תצפית יפה לכיוון "בית צפון"
והלאה, שמשאירה את בית הקברות כפי שהוא כיום – תוחם את גבולה המערבי של רמת יוחנן
ולא בתוך היישוב, כפי שמוצע ע"י תכנית המתאר החדשה.
לסיכום :
חייבים להגיש למתכנן את החלופות הנ"ל, ולהביאן רק לאחר מכן לשיקולם של
כלל החברים. בנוסף, על יוזמי תכנית המיתאר החדשה להביא תכנית מפורטת על מצבת הבתים
ברמת יוחנן, תיפקודם כיום, והסבר מהותי מסודר על תוספת של 200 יחידות דיור נוספות.
ועוד משפט קצר: חשוב מאוד שנפנים את
העובדה ששטחים פתוחים הם נכס, נכס יקר ביותר, שערכו בתהליך של עלייה, ככל שהזמן
נע קדימה..
ויסעו בני ישראל
מרעמסס סוכותה...
ערן גלוסקא, שלקח חלק בראלי הפרעונים בצל
הפירמידות, חזר לפני שבועיים ממצריים ורק חצי תאוותו בידו. שירת חיי ה - KTM450 שלו באמצע נפסקה... אבל אל דאגה, הוא כבר מתכונן לראלי בשנה
הבאה...
ערן גלוסקא, 44, בן קיבוץ רמת יוחנן,
נשוי + 2, מטפל ומורה לרפואה סינית, מדריך נוער, פעיל שמירת איכות הסביבה, טייל
ואיש שטח. מגיל צעיר מתחרה בענפי ספורט תחרותי, תחילה בענף הג'ודו, ולאחר פציעה עבר
לאופני הרים וטריאתלונים. בהמשך, נכבש על ידי התחום המוטורי, ואף הספיק לזכות
בגביעים במספר תחרויות בישראל.