קיבוץ
רמת יוחנן
עלון שבועי מס. 1534, ה' בחשון תשס"ז 27.10.06
ראשונים
על הר סיני / אלישע שלם
איך חלומות מתגשמים
לא על המלחמה רציתי לספר, המלחמה הייתה ככל המלחמות, הפצועים גנחו, המתים
לא שבו, והריח, כמו תמיד של פחד, עשן וגוויות.
והצבא? כמו תמיד, לפעמים נלחמנו כמו שצריך ואיפה שצריך, ולפעמים לא זה ולא
זה.
הסיפור מתחיל מספר שבועות לפני המבצע. נפצעתי באחת מפעולות התגמול ושכבתי
בבית חולים. יום אחד הגיעה "דודה" מהוועד למען החייל והביאה חוברות
לקריאה, ביניהן חוברת של ה"רידר דייג'סט". היה בה סיפור על אמריקאי צעיר
שמצטרף לשיירת גמלים המביאה אספקה למנזר סנטה קטרינה בסיני. הכתבה והתמונות שבה
עשו עלי רושם עצום, כמו סיפור מעולם אחר של הזייה.
והנה, כעבור מספר שבועות, בגמר המבצע, פיתיתי חמישה מחברי ליחידה, לקחנו
רכב צבאי ויצאנו מא'טור לסנטה קטרינה, על סמך פרטי הדרך שהופיעו בכתבה.
עם ערב הגענו לשערי המנזר הנעולים ושכבנו לישון. בבוקר התחלנו לטפס על
ההר. התחושה הייתה של חלום מתגשם. כשירדנו שמענו קול של מטוס שנחת לידנו, ירדו
ממנו משה דיין, הרב גורן (עם לוחות הברית) ופמלייתם, כל השאר היסטוריה..
מבצע קדש
לאחר שמצרים הטילה סגר על
מפרץ אילת, חתמה על עיסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה והלאימה את תעלת סואץ, מעשים שהיו
מלווים בפשיטות של פידאיון פלסטיניים בעיקר מאיזור רצועת-עזה, והצהרות שאיימו
בהשמדת ישראל, החל ב-29 באוקטובר 1956 "מבצע קדש" בשיתוף פעולה עם צרפת
ובריטניה ("מבצע מוסקיטר") שהיה להן עניין רב בנושא של הלאמת התעלה.
גדוד צנחנים של צה"ל
הוצנח עמוק בשטח סיני, בפתח מעבר המיתלה. המעבר נכבש לאחר קרב קשה. תוך 24 שעות
הצטרפו לכוח זה שני גדודים נוספים. לאחר מכן יצאו שלושה טורים למסע דרך המדבר, כשהם
מקבלים מחיל האוויר תמיכה טקטית. אחד מהם, פרץ דרומה מאילת לאורך דרך שנחשבה עד אז
לבלתי עבירה, כבש את שארם א שייח והשתלט על מיצרי טירן.
טור אחר כבש את האיזור
המבוצר סביב אבו- עגיילה והמשיך בכביש מרכז סיני לעבר איסמעיליה.
הטור הצפוני ביותר, עקף
את רצועת-עזה וכבש את רפיח אשר על הגבול הישן בין מצרים וארץ- ישראל. לאחר מכן,
חלק אחד מהטור פנה צפונה, כדי לבער את כוחות האויב ברצועה, והחלק האחר פנה
לדרום-מערב, לאורך כביש החוף בכיוון לקנטרה.
תוך 100 שעות נחלו הכוחות
המצריים בחצי האי סיני תבוסה מלאה. בשלב זה נענתה ישראל לאולטימטום המתוכנן מראש,
וכוחות צה"ל נעצרו במרחק של 10 מילין מתעלת סואץ.
בינתיים הביא הקרב הימי
החשוב היחידי במהלך המלחמה, שהתחולל מול נמל חיפה, ללכידת המשחתת המצרית,
"איברהים אל-אוואל". חוץ ממצרים לא נטלו חלק במלחמה מדינות ערביות
נוספות, וזאת למרות החוזים להגנה הדדית שלהן עם מצרים.
ב-2 בנובמבר, ושוב ב-7
בנובמבר, קראה העצרת הכללית של האומות המאוחדות - תוך הסכמה נדירה בין ארצות-הברית
וברית-המועצות - לנסיגה מיידית של כוחות צה"ל אל מאחורי קווי שביתת הנשק.
ברית- המועצות אף איימה להשתמש בכוח במקרה של אי-היענות להחלטה.
ב-8 בנובמבר הסכימה ישראל
לסגת, לאחר השלמת הסידורים עם האומות המאוחדות בדבר הצבת חיל החירום הבינלאומי. עד
ה-22 בינואר 1957 פינתה ישראל את כל השטח שכבשה, חוץ מרצועת-עזה והחוף מול מיצרי
טיראן. ביחס לשטחים אלה עמדה ישראל בתוקף על ערובות לחופש השייט ולביטחון מפני
התקפה מצרית.
בניגוד לציפיותיה של ישראל, הוחזרה רצועת-עזה מיד לידי מצרים,
וחדירות הפידאיון מאיזור זה התחדשו במהרה. חופש השיט דרך מיצרי טיראן קויים עד מאי 1967..
ימים אלה
...חיינו מתנהלים עכשיו בסימן של ימי החירום. עשרות רבות
של חברים נקראו אל הדגל, המכוניות כולן נלקחו מעבודתן – אך אין להתאונן. מופלאה
היא ההיענות מצד החברים לצאת ממסלול עבודתם הרגיל ולהעמיד עצמם במקומות שהמצב דורש
זאת....לפי שעה לא נפגמה בהרבה נוחות
החיים ביום יום. מלבד האיפול בלילות, מתנהלים השירותים כמעט כסידרם. האזעקה
היחידה שהייתה
לנו באחד הלילות, הייתה עם הופעת
המשחתת המצרית "איברהים אל אוואל" במימי חיפה.
...הדבר הדרוש לנו ביותר בימים אלה הוא קור רוח, שיעמוד לנו לעת פורענות. יותר
מתמיד אנו צריכים עתה לליכוד חברי. נצפה לידיעות מרגיעות מיקירינו באי-שם,
המגוננים על המולדת ועלינו בתוכה. נשמור על הפיקדון שהם נאלצו להשאיר בידינו עד
עבור הסערה.
(קטעים מתוך רשימה שכתב אפריים רייזנר ב"ברמה"
מס' 244, 2.11.56 בעצם ימי מבצע "קדש").
אני
זוכר – אבל שכחתי
זיכרונותי(?)
ממבצע "קדש" / א. פלד
התבקשתי לכתוב זיכרונות מליל הפגזת
חיפה על ידי המשחתת המצרית ה"איבראהים-אל-אוואל". אמרתי "ברצון". תמיד אני אומר ברצון
(בין השאר כי אני באמת רוצה), אבל אז
התברר לי דבר מדהים ביותר, שאני זוכר – אבל שכחתי.
זאת אומרת, אני זוכר, איך שכבנו
במיטות ב"גן שיבולת" והאזנו לבומים, ואחר כך באו להעיר אותנו (כאילו
ישנו), וסידרו אותנו בטור לאורך המסדרון, ואחר כך רצנו מבעד לדלת הזכוכית
הדו-כנפית שבקצה המסדרון, אחד-אחד, על מנת שאם ייפול הפגז לא נמות כולנו
ביחד. כן, ברגליים יחפות רצנו ישר לפתח
הקרוב השחור של המקלט שממול.
אני זוכר את זה ממש כאילו זה קרה אתמול. הבעיה היא שזה בכלל לא קרה ככה.
התחלתי לעשות לעצמי את החשבון. אם
מלחמת סיני פרצה ב-1956 (היא פרצה), ואם נולדנו בשנת 1946 (נולדנו), אזי היינו באותו
זמן כבני עשר. משמע שאפילו אם לקינו בפיגור מה, לא ייתכן שהינו אז ב"גן
שיבולת" וממילא בכלל לא רצנו למקלט של טוביה, וכל הזיכרון המופלא שלי אינו
אלא דמיון.
ובכל זאת, אני זוכר בבירור ששכבנו ערים בלילה
ההוא, ארבעתנו בחדר: מתי יריב, ניר נבו, אברהם שוורץ ואני, ושמענו את הבומים
וחשבנו שזה רעמים, אבל זה נשמע אחרת, ולא ממש הסתדר לנו, למרות שבטח לא תיארנו
לעצמנו שמדובר בתותחים של איזו אוניה שבאה במיוחד ממצרים בשביל להפגיז אותנו.
כשאני חושב על זה היום, נראה לי שגם
לקח המון זמן עד ש"מישהו" הגיע והורה לנו לרוץ למקלט. אני לא זוכר שאלה
היו ההורים.
בימים ההם האנשים עבדו הרבה יותר קשה,
וההורים בטח היו הרוגים מעייפות, ואולי אפילו לא התעוררו, וגם אם התעוררו, הם
וודאי היו בטוחים ש"מישהו" דואג לילדים שלהם, והם צדקו במאה אחוז כי "מישהו" באמת דאג – כך שלא הייתה בעניין הזה שום בעיה, ואז עוד לא היה
נהוג לעשות בעיה מכול דבר.
אבל אני חושב שאילו זה היה קורה היום,
עם הצפירות העולות ויורדות והמרחבים המוגנים וההוראות המבלבלות של פיקוד העורף,
ומצב הממד"ים והמיקלוט – בטח הייתה קמה לנו כבר איזו ועדת חקירה ממלכתית, או
לפחות היו מדיחים את ראש עיריית חיפה.
אז זהו. זה מה שאני זוכר.
מבחן מישקי וחברתי חמור
...השבוע הועמדנו במבחן מישקי וחברתי חמור, עם יציאתם של
עשרות חברים צעירים מהבית. יציאתם הורגשה בכל פינה. בענפי השדה ובענפי השירות. אנו
חייבים לזכור שימי סוף אוקטובר הם "ימי העבודה הבוערת". החזרתם של בני
י"ב מבית ברל הביתה, ואירגון עבודתם של ילדי בית החינוך מהכיתות הגבוהות,
הקלו עלינו בהרבה.
...עיקר העזרה הורגשה בכך, שבין ילדינו וילדי "חברת
הנוער"
נמצאו כוחות
מקצועיים בענפים השונים, וילדים המאומנים בהפעלת הטרקטורים והמכונות החקלאיות
השונות. כניסתם לעבודה הייתה מהירה ויעילה ביותר. משה
נצר.
( מתוך דיווח על בעיות העבודה במשק בזמן חירום.
"ברמה" מס' 244, 2.11.56 )
מצעד ניצחון בעפולה / עזרא רון
כקצין צעיר שלא מזמן נכנס למערך המילואים, קיבלתי
פיקוד על מחלקת ג'יפים השייכת לפלוגת השריונריות בגדוד שיריון פיקודי בצפון. גדוד
השריון הנ"ל כלל שתי פלוגות טנקי
שרמן ישנים עם תותחים בעלי קוטר קטן וטווח בהתאם, פלוגה אחת של טנקים קלים צרפתיים
MX ופלוגה אחת של שיריוניות גדולות כטנקים אבל על גלגלים ותותח קטן.
לכל פלוגה צורפה מחלקת ג'יפים, שאמורים היו להיות לה הרבה ג'יפים. בפועל, כמעט שלא
היו ג'יפים צבאיים ובזמן גיוס החירום גוייסו מספר ג'יפים אזרחיים שעליהם שמנו שקי
חול ומקלעים, עם זה היינו צריכים להילחם. בהתחלה נשלחנו לביים כוח טנקים גדול
ונסענו בעמק בית שאן לאורך הגבול כשאנחנו מושכים רשתות ברזל על הדרכים המאובקות
ומרימים ענני אבק. בשלב מאוחר יותר ביצענו סיורי לילה להבטחת הכבישים בוואדי
ערה, עמק בית שאן, עמק הירדן והגליל
המערבי לאורך הגבול. מלבד שריונית אחת שעלתה על מוקש בוואדי ערה, לא זכורה לי
פעילות מלחמתית של ממש. עם כיבוש סיני התארגנה משלחת של מכונאים ונהגים שירדה
לסיני, ותוך זמן קצר התמלא הגדוד ב"שלל" רכבים קרביים וציוד טכני. כמפקד
מחלקת ג'יפים ללא ג'יפים, זכיתי לקבל טנדרים מצריים קרביים בעלי הנעה קדמית וחור
בגג הקבינה, דרכה יכול היה המפקד לשלוט על השטח. כל ציוד הזה שהגיע בקלות, נלקח
מאיתנו די מהר, אך לא לפני שהספקנו לעשות בעזרתו סיור ממצה בכל סיני הכבושה. את
מצעד הניצחון ערך הגדוד בבירת העמק שחוברה לה יחדיו, עפולה עילית ותחתית.
סידורים לשעת חירום
...התקיימה ישיבה משותפת של המזכירות ,ועדת המשק, ובא
כוח ועדת הביטחון, לדיון על הסידורים לקראת שעת חירום. הותוו קווים כלליים לצימצום
העבודות לשירותים הכרחיים ביותר. יופחתו שעות הלימודים, יוגדלו שעות עבודת הילדים,
יוחזרו חברים העובדים בחוץ הביתה, תוארך משמרת העבודה, ויופסק מתן חופשות שנתיות.
הוחלט להביא לאישור
השיחה הרכבת ועדה בעלת סמכויות
לביצוע הסידורים הנ"ל. כחברים לוועדה הוצעו: מישקי
יריב, משה נצר, שמואליק זבולון ורחל מסינגר.
על ועדת הביטחון הוטל לדאוג להשלמת הציוד במקלטים. נקבעה
ועדת הספקה בהרכב של: שמשון אילת, מוטל חייקין וקלמן ריכטר. הוטל עליה לבדוק את
המלאי הקיים במזונות, ובהספקה לבעלי חיים ולדאוג להשלמתו..
( מתוך דיווח על ישיבת המזכירות, "ברמה"
מס' 244, 2.11.56 )
ה"קורנד ביף"
עלה על ה"לוף"... / יונתן בן צבי
הייתי מ"מ בפלוגת נח"ל
שצורפה לגדוד 51. ירדנו לאיזור בארי וחיכינו. המשימה הייתה לחצות שדה מוקשים בעומק של כ- 3 ק"מ מול מוצבי
רפיח וכיבושם. היינו מגובים בגדוד שריון "שרמנים" שכבר אז היו עתיקים.
עקב בעיות פוליטיות התחלת הלחימה נדחתה ב- 24 שעות. הפתעה לא הייתה שם.
תוך כדי המעבר בשדה המוקשים, שהיה
מסומן ע"י הפלסים בסרטים לבנים, ניתכה עלינו אש ארטילרית צפופה. הסיבה היחידה
שלא היו כמעט נפגעים, היו מרעומי ההשהיה של הפגזים והפצמרי"ם, שגרמו להם
לחדור עמוק לחול ולהתפוצץ תוך הרמת ענני חול, כמעט ללא פיזור רסיסים.
המעבר לוּוה בתחילתו בחיזיון זיקוקין
מרהיב. החגיגה נגמרה כשאחד הזחל"מים, בראש השדרה, ספג פגיעה ישירה ועלה באש.
ירדנו מהרכבים ועברנו ברגל תוך דיקור החול לגילוי מוקשים נוספים בצדו של
הזחל"ם הבוער.
בקצה המערבי של שדה המוקשים מצאנו את
עצמנו בלי רכבים, בלי ציוד כללי, בלי אוכל ומים רזרביים ובלי מלאים של אמצעי
לחימה, שנשארו על הרכבים עם כל הציוד
האישי. את הציוד הזה לא פגשנו יותר.
חברנו לגדוד הטנקים שעבר כעבור שעה את
שדה המוקשים גם הוא, ויצאנו ל"קרב" האמיתי רכובים, כיתת רגלים על
"שרמן". כשהגענו למוצבי רפיח ("מוצבי השקם") הם היו עזובים
למעשה, רק מספר קטן של הרוגים היו
פזורים בשטח. ירדתי מהטנק ופתחתי את השער ביד. השרמן חשש מהמוקשים האנטי טנקים
שהיו תלויים על השער.
טיהור המוצב נעשה כמו בתרגיל. המצרים
כבר לא היו שם. מצאנו מחפורות פיקוד, ניכר בהן שהעזיבה הייתה חפוזה, סדינים על המיטות, וקפה קר
בקנקנים על השולחנות.
מאחר וכל ציודנו נשאר מאחור, נזקקנו
לשימורים המצריים. ה"קורנד ביף" שלהם עלה בחמש דרגות על
ה"לוף" הצה"לי. עקב הקור התעטפו החיילים בשמיכות שהשאירו המצרים. שמיכות
מלאות פשפשים, שחגגו עלינו עד הפגישה
שלהם עם די.די.טי. אבל זה כבר היה יותר מאוחר, כשהגענו למנוחה ראשונה בבית הקפה במרכז עזה בו הוצבנו לכמה ימים כדי
לשמור על הסדר.
תוך כדי התארגנות של השבוע הראשון,
הגיעו שבויים מצריים לנקודת הריכוז. העלו אותם על גבי סמי-טריילר ענק, כ – 150,
וכך הובילו אותם. רובם היו יחפים (את הנעליים מצאנו אח"כ מפוזרות בשטח
בסיורים שונים). השבויים הוקפו בקונצרטינות וכוּונו לעבור אחד אחד דרך הביקורת, שם
הופשטו מכל עדייהם, בעיקר שעונים, והועברו לחקירה.
עזבנו את הרצועה ואת סיני עם פינויה
ע"י צה"ל, לאחר חודש של רביצה מול התעלה בקצהו המערבי של המיתלה, וחודש
בקצהו המזרחי.
הייתה הרגשת אופוריה, לא הבנו שיכול
להיות גם אחרת!.
"מסע לימודי" במדבר
סיני
/ איתן
שטייף
מלחמת קדש הייתה אבן יסוד למלחמות
ישראל לאורך שנים. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, נוכח דברי האיום והרהב של עבדול
נאסר, רשם כתב צבאי אמריקאי בעיתונו: "ישראל לא שכחה כי לפני 10 שנים הגיעו כוחותיה
לתעלה תוך 100 שעות"... אבל, חוויותיי האישיות מאותה עת היו אחרות לגמרי.
אחרי כמה ימים מתוחים במחנה "עמוס" ליד עפולה, לפני שהרמטכ"ל הורה
לי מה בדיוק עלי לעשות בחזית הצפונית השקטה, תמה המלחמה. מה שנותר לנו לעשות הוא
להאריך את שירותו של טנדר מגוייס שהיה ברשותנו, ולערוך "מסע לימודי" של
חמשת קציני היחידה בסיני...
יצאנו מעפולה ללא דלק וללא תלושים או
מסמכים מתאימים, וסמכנו על הבלאגן הטבעי שכבר אז חגג במלואו. וכך אכן היה – בכל
מקום השתלבנו בשיירות הפורקות דלק לחטיבות בשטח, רק את הג'ריקנים שאנחנו נשאנו,
העמסנו ישירות על הטנדר שלנו. כך הרווחנו עוד 500 ק"מ מדי יום, עד שהגענו
לשארם א שייח, אינקוגניטו, באמצעות מפה שהודפסה באחד העיתונים...
ובדרך, באבו רודֶס, נכנסנו בלי משים
למחסן ענק של ציוד לקידוחי נפט, ממנו נטלנו (אחרי שיטוט ממושך), רק פחית חלבה
ומיכל שמן למנוע.
בראס נצראני הצטלמנו עם שני התותחים
מפוצצי הקנה, עמדנו על חוף המפרץ הנהדר בשארם, והצטערנו על הדרך הארוכה
שעלינו לשוב לאורכה בדרך הביתה...
היו אלו עשרה ימים מופלאים, שלא נשכחו
ממני עד היום....
מִדְּמָעוֹת
וּמִגֶּשֶׁם
לִפְסֹעַ
עוֹד צַעַד
לִכְתֹּב
עוֹד שִׁיר,
מִדַּרְכֵי
הֶעָפָר
זְמַן
גֶּשֶׁם וְרוּחַ
יִמְחוּ
עִקְּבוֹתַי,
דְּרַכֵי
הַשִּׁירִים לֹא יִתַּמּוּ.
הֵם
חוֹצִים אֶת הַזְּמַן
עַל
כַּנְפֵי הָרוּחוֹת,
נוֹבְטִים
מִדְּמָעוֹת וּמִגֶּשֶׁם.
פּוֹסְעִים
חֲרִישִׁית
בִּשְׁבִילֵי
הַלֵּב
מִמְּעָרוֹת
זִכָּרוֹן נִשְׁכָּחוֹת
מְגִיחִים
בְּמַפְתִּיעַ
אֲפוּפֵי
נִיחוֹחוֹת רְחוֹקִים,
סְתוּמִים,
נוֹשְׂאֵי גַּעְגּוּעַ.
ראובן
עזריאלי 14/10/06
ברכת חברים נאמנה
לשכנים הצעירים בכפר המכבי
במלאת להם 70 שנה.
תהא ההצלחה שורה בכל
מעשי ידיכם.
מכל בית רמת יוחנן.
פרוטוקול ועד הנהלה מספר 27/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 12.10.2006
מספר חברי ועד ההנהלה :
11
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר
אחיטוב, דניאל פרי, נתי אבן דר, לינט חורש,
איילת מאירוביץ, עדנה לקח, דוד דוידוביץ, יונת מולכו, רפאל דינסטג, ישי
קציר.
סדר היום:
1. מועצה – יהודה'לה "הודעה אישית".
2. בן-מועמד – קשר עבודה
תקציב.
3. המשך הפרטת האנרגיה-החלה על בוגרי
י"ב עד סיום מסלול צעירים.
החלטות
1. לבקשתו הוזמן יהודה'לה
להופיע בפני המזכירות בנושא הצעת המזכירות בעניין "מועצה נבחרת", העומדת
על סדר היום שפורסם לאסיפה הקרובה.
יהודה'לה פרש את נימוקיו נגד הצעת
המזכירות. לא נערך דיון נוסף.
2. הוגשה הצעה לקיום קשר בין מילוי
חובת עבודה ותקציב אישי לגבי "בנים מועמדים" במסלול צעירים. (קשר כזה
קיים לגבי "במבח"ים" וסטודנטים).
המזכירות רואה את הנושא בחיוב והעבירה
אותו לדיון, וקבלת התייחסות בהקדם, מוועדת הצעירים.
3. בעת קבלת תקנון הפרטת האנרגיה,
הוחלט לדחות הביצוע לגבי אוכלוסיית הבנים מסיום "ב ועד לסיום מסלול צעירים.
בינתיים הותקנו כבר מונים במרבית הדירות הרלבנטיות ומוצע להשלים ההפרטה כדלקמן:
א. לחיילים ו"צעירים" שאינם
נמצאים בסטטוס במב"ח/עצמאות כלכלית, תיקבע מכסת הקוט"ש החודשית המגיעה.
לא יערך חיוב/זיכוי אלא חיוב בלבד במקרה של חריגה מן ההקצבה.
ב. "צעירים" נשואים יכללו בהפרטה על בסיס של חיוב/זיכוי כמו מבוגרים.
ג. במב"חים/עצמאות כלכלית, יחוייבו
באופן מלא על צריכת החשמל בפועל (כפי שנקבע בתקנון). הפעלת סעיף זה החל מחודש אפריל 2007 .
יובא לאישור האסיפה.
רשם – אודי.
פרוטוקול אסיפה כללית מס. 10/06
תאריך: 18.10.06
יו"ר :
עזרא רון.
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 24 חברים.
סדר
היום:
1. בחירת ציביה מלמד כחברה בוועדת
הקלפי.
2. בחירת אביהו גלעד
כיו"ר ועדת הפנסיה.
3. הצעת המזכירות בעניין רכבים
"צמודים".
4. הצעת המזכירות בנושא קליטה.
5. הצעת המזכירות בעניין מועצה.
הוחלט:
1. ציביה מלמד נבחרה כחברה
נוספת בוועדת הקלפי.
2. אביהו גלעד נבחר כיו"ר
ועדת הפנסיה.
3. אושרה הצעת המזכירות בעניין רכבים
"צמודים" בנוסח הבא:
1. מוקם צוות מרכזי אשר יעסוק בכל נושא הרכבים הצמודים בקיבוץ ובתאגידיו,
כולל כל הסקטורים וכל ההיבטים.
2. הצוות כולל את: המנהל הכלכלי – אבנר אחיטוב, כמרכז, מנהל המשק והשירותים
בקהילה – דניאל פרי, מרכז נושא עובדי החוץ במש"א –
3. הצוות יעסוק בנושאים כלליים ופרטניים הקשורים לנושא, לרבות:
# הקצאת רכב צמוד לחבר בקיבוץ ובתאגידיו
(כולל הרשאות קיימות).
# היקף ההצמדה, דהיינו כולל/לא כולל סופי
שבוע, חגים וכיו"ב.
# המלצות להחלטה ציבורית בעניין חיוב
מחזיקי רכב צמוד (כולל עובדי חוץ המחזיקים ברכב מטעם המעביד) ב"היטל זמינות".
# כל נושא רלבנטי אחר שהצוות ימצא לנכון
לדון בו. האסיפה ביקשה מן הצוות להביא הצעות/דיווח על פעולותיו, תוך שלושה חודשים.
4. אושרה הצעת המזכירות בנושא
קליטה בנוסח הבא:
1. רמת-יוחנן אינה עוסקת בקליטה וקבלת חברים חדשים, למעט על פי האמור להלן.
2. ממשיכים לקבל למועמדות ולחברות בקיבוץ את בני הקיבוץ ובני זוגם (לרבות
בנים חוזרים), בכפוף לכך שגיל הנקלט ביום קבלתו למועמדות אינו עולה על כ-40 שנה.
(בנים במסלול צעירים משלימים תהליך המועמדות והקבלה לחברות עד תום תקופת המסלול).
3. קבלה למועמדות וחברות של מי שאינם מנויים בסעיף (2) לעיל, תהיה רק
במקרים מיוחדים ובמשורה. (ככלל, לא יותר מבית-אב אחד בשנה בממוצע רב שנתי). תקופת
המועמדות של נקלטים אלה תהיה עד שנתיים, לפי המלצת ועדת הקליטה והחלטת מוסדות
הקיבוץ.
4. לגבי מועמדים וחברים שיתקבלו לפי סעיף (3) לעיל, יחולו הכללים הבאים:
א. קבלתם למועמדות כפופה למציאת פיתרון
דיור מתאים לטווח ארוך, שלא על חשבון חברי הקיבוץ.
ב. קיום פיתרון הולם לקליטת הילדים, אם
יש, במערכת החינוך שלנו.
ג. מקצועם של הנקלטים וכושר השתכרותם
מתאימים לצרכי הקיבוץ ולכללי מש"א.
ד. המועמדים לא יהיו זכאים להשתתף בנכסי
הקיבוץ ותאגידיו (נכסים יצרניים, נכסי מקרקעין, נכסים פיננסים וכול נכס אחר מכל סוג) שנצברו
בתקופה שלפני קבלתם למועמדות. ייחתם הסכם בעניין זה בין המועמדים ובין
הקיבוץ.
סעיף 4 – ד' יימסר לניסוח היועצים
המשפטיים של הקיבוץ ויוחזר לאישור האסיפה.
המזכירות התבקשה לקיים דיון בהקלת
תנאי הקבלה לחברות (הרוב הנדרש) לגבי בנים.
5. אושרה הצעת המזכירות בעניין הקמת
מועצה נבחרת על פי הכללים הבאים:
1. המועצה תהיה מורכבת מכל החברים בשלוש ההנהלות: קהילה, כלכלית, מש"א
(כולל ממלאי התפקידים ונציגי הציבור) אליהם יתווספו עוד 33 נבחרי ציבור שאינם
כלולים בהנהלות. (אפשר לשקול קיום "שריונים" ברשימה הציבורית כגון
לצעירים, נשים, מבוגרים...).
2. נבחרי הציבור (שאינם כלולים בהנהלות) ייבחרו בשיטה של "כולם בוחרים
בכולם".
3.
נבצר מאחד מנבחרי הציבור לפי סעיף (2)
הנ"ל למלא התפקיד (או שהוא אינו מקיים חובת הנוכחות בדיוני המועצה כפי
שיוגדר) יחליף אותו לפי הסדר מי שקיבל מספר הקולות הגבוה ביותר.
4. כל חבר רשאי להשתתף בדיוני המועצה, אבל זכות ההצבעה שמורה לחברי
המועצה בלבד.
5.
המועצה מוסמכת לדון ולהחליט בכל עניין שההחלטה בו אינה מחייבת על פי הדין או על פי
תקנון הקיבוץ או החלטותיו רוב מיוחד, או שההחלטה בו לא יוחדה על ידי הדין או על
ידי תקנון הקיבוץ או החלטותיו אסיפה הכללית, כגון: שינוי בתקנון הקיבוץ, שינויים
באורחות החיים (שיוכים, הפרטות, שכר דיפרנציאלי).
6. הנהלת הקהילה, או רבע מחברי המועצה הנוכחים בדיון, יהיו רשאים לדרוש
העברת החלטה מן המועצה לאסיפה הכללית ולקלפי.
7. נוהלי המועצה יהיו זהים לנוהלי האסיפה הכללית על פי תקנון הקיבוץ
והחלטותיו.
8. המועצה תכונס – בשאיפה – אחת לחודש, והיא תכונס בכל עת, תוך 7 ימים מיום
שתימסר למנהל הקהילה דרישה כזו בכתב על ידי לפחות רבע מחבריה הרשומים.
9. יו"ר המועצה יהיה יו"ר האסיפה הכללית.
10. האסיפה הכללית תכונס לפי דרישת הנהלת הקהילה, או דרישת רבע
מחברי המועצה כאמור לעיל, או על פי דרישות הדין או תקנון הקיבוץ, ולא פחות משלוש
פעמים בשנה.
הוחלט להעביר אישור ההחלטה להצבעה
בקלפי.
רשם – אודי.
עוד קצת בסוגיית המועצה / יהודה טל
איני מתכוון חלילה לחזור על הדברים
שכתבתי ב"ברמה" הקודמת, שכן לדעתי יש בהם די והותר. כוונתי הפעם רק
להגיב על נתונים עובדתיים (כביכול) שהועלו באסיפת הקיבוץ. הכוונה להצגת המועצה
שבקיבוץ מענית כדוגמא מצויינת להצדקת המהלך. אז לידיעת מי שעדיין לא יודע, קיבוץ
מענית הוא קיבוץ דיפרנציאלי למהדרין וברור שמבנה מוסדותיו משקף מציאות שאצלנו
איננה מקובלת..
מהעבר הזה
נֵצֶא אָחוֹתי מֵהַיוֹם אֶל הַעֶרֶב,
עֵת אוֹר אֶלֵי אוֹר בַּשָׁמָיִם יִיגָה.
נִתְקַרֵב אָחוֹתִי אַט לְאָט עִם הַעֶרֶב
אֶל קִיר שֶׁל עָבוֹת שֶׁאָסוּר בְּמָגָע.
נַחְבּוּק אָחוֹתִי בַּגְזָעִים הַעַבִים,
רַק מִזֶה, וּמִזֶה, לא נִיגַע !
כִּי יַפְרִידוּ בֵּינֵינוּ קִירוֹת וּנְפִילִים –
וְנִישַׁק רַגְלֵיהֶם עַד נִגְווָע.
יִפְעָמוּ לִיבּוֹתֵינוּ בְּהֶד שֶׁל הַשִׁיר,
הַאֶזְעַק לָךְ עוֹד: "בּוֹאִי כָּלָה" ?
הַנִזְכֶּה, וְקוֹלִי יָחְדוֹר אֶת הַקִיר –
אוֹ בַּדֶרֶךְ אֵלַיִךְ בַּקִיר יִבָּלָע ?
כִּי דָּלוֹנוּ אָחוֹת, וְרָחַקְנוּ אָחוֹת.
וְגָבוֹהַ הַקִיר וְהַגֶזָע עָבֶה.
הַנַחְזוֹר עוֹד אָחוֹת ? הַנַגִיע אֶל שָׁחָר ?
בּוֹ שְׁנֵינוּ נַחְבוֹק מֵהַעָבָר הַזֶה.
יונתן בן צבי 09/08/1959
תכנית
מתאר לרמת יוחנן / יורם יבור
בימים אלו אנו נמצאים בשלבי תכנון
אחרונים של תכנית המתאר שלנו. התוכנית מאפשרת את המשך התפתחותו של הישוב, ותועלה
בקרוב לדיון ולאישור במוסדות ובאסיפה. להלן מספר שאלות, ותשובותיו של יורם יבור,
האיש שמקדם פרויקט זה מטעמנו. ( אבנר אחיטוב ).
מהי תכנית מתאר?
זו תכנית שתוכננה על פי כללי התיכנון
למגזר הכפרי (תמ"א 35), שנקבעו במוסדות התיכנון והממשל הארציים. התוכנית
מאפשרת תוספת בינוי תוך ניצול מושכל של השטחים המיועדים לפיתוח, ומניעת פגיעה
בשטחים רגישים מבחינה סביבתית ונופית.
מה כוללת התכנית?
1. התכנית תחומה בגבול, המגביל
אותה מכל עבריה ונקרא "המחנה" או הקו הכחול. כוונת המחוקק בכך היא שהשטח
הבנוי יהיה רציף והגיוני מבחינה טופוגרפית. במילים אחרות, למנוע
"אצבעות" של בנייה לתוך שטחים פתוחים.
2. בגבולות התכנית,
ששטחה כ - 800 דונם, נקבעו איזורים מוגדרים לשימושים השונים: מגורים, מיבני
ציבור, מיבני תעשייה, מיבני משק, חניות לכלי רכב, שטחים פתוחים, דרכים,
כבישים ובית עלמין. גודלו ומיקומו של כל איזור כפוף לעקרונות התיכנון. חלקם מאוד
הגיוניים, אך את חלקם "המוזר" עלינו לקבל ולנהוג לפיהם. התכנית תפורסם
על לוח המודעות והיא כוללת תשריט (מפה) ותקנון הכולל נספח תחבורתי, נספח בינוי
ופיתוח, נספח ביוב וניקוז, נספח חברתי ודמוגראפי. במפה, לכל מתחם צבע שונה ובעזרת
התקנון החברים יוכלו לזהותם.
מה הן הנחיות התיכנון לאיזורי
המגורים?
הוראות התיכנון למתחמים המיועדים
למגורים כוללים שני סוגי דיור. האחד, לקליטה ואיכלוס זמני של משפחות צעירות, בנים,
הורי חברים וחברים ותיקים. שיטחה הכולל של יחידת דיור כזו לא יעלה על 55 מ"ר.
במחוז הצפון מותר לכלול בתכנית עד 100 יחידות כאלו. השני, יחידות רגילות (אנו
קוראים להן מגורי הקבע). ליחידות אלו יש מספר מגבלות. החשובות שבהן: מגבלת צפיפות
(שלוש יחידות לדונם), מגבלת גובה ומגבלת שטח פנימי בנוי (יחידת דיור, כולל מרפסות,
לא תעלה על 170 מ"ר).
על כמה יחידות מדובר?
מספר יחידות מגורי הקבע שזכותנו לכלול
בתכנית הוא 400. היות ונושא המגורים, הוא מרכיב חשוב ביותר בתכנית, עלינו לנצל
את מלוא הזכות. על פי חישובי המתכנן (קצת מורכבים), יש לנו כיום רק 200
יחידות מגורי קבע.
מדוע צריכים תכנית מתאר חדשה?
משום שלפי התכנית הנוכחית, אין לנו
יותר שטחים מאושרים לבנייה, ובנוסף לכך, מחסור בשטח לתעשייה (במיוחד לפלרם) ולמיבני
משק. לצערנו, בתכנית החדשה נקבעו כללים נוקשים יותר על ידי מוסדות התיכנון, ועלינו
למלאם בקפידה. כמו כן, זוהי הזדמנות חד פעמית עבורנו לחשוב קדימה ולתכנן את מרחב
הישוב שלנו, על מאפייניו וערכיו הייחודיים. מטרתנו היא להרחיבו, תוך כדי שימורם.
מה נדרש על מנת שהתכנית תאושר?
ראשית יש לאשרה במוסדות שלנו ובאסיפה.
לאחר מכן היא עוברת לדיון ובדיקה בוועדה המקומית לתיכנון ובנייה, שליד המועצה האיזורית.
מהוועדה המקומית עוברת התכנית לוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה של משרד הפנים. זו
ועדה שלפי ניסיון העבר מערימה קשיים רבים.
באם החליטה הוועדה המחוזית לאשר את
התכנית, היא מפרסמת אותה להתנגדויות. זהו שלב של 60 יום, בהם כל מי שחושב שהוא
נפגע מהתכנית רשאי להגיש התנגדות. במקביל לתקופת ההתנגדויות, מוגשת התכנית לאישור
מספר משרדי ממשלה: המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות, מינהל מקרקעי ישראל, הוועדה
לשמירת קרקע חקלאית ומשרד התחבורה. לאחר אישור כל המשרדים האלה, ובאם אין
התנגדויות, מפרסמת הוועדה המחוזית ברשומות מתן תוקף. מכיוון שאישור תכנית
מתאר הינה דרך ארוכה ומתישה ונמשכת כשלוש שנים, עלינו לפעול ביעילות ולזרז לפחות
את ההליכים הקשורים בנו. בהצלחה לכולנו. .
העבודה "ירדה לו
מהראש"
השבוע בשקט בשקט, בלי תרועות
וצילצולים, העביר מיכאל ישראלי את שרביט האחריות לתיקוני האופניים
והקלנועיות לידי עמית גפן. בשעה טובה ומוצלחת הוא מצטרף רישמית למועדון
הגימלאים, ומוזמן אחר כבוד לסור מפקידה לפקידה ל"דורות", אולי ימצא שם
עניין לענות בו, חוג ריקודים? הרצאה "מעלפת"? כושר? ואולי, מי יודע, "ידגדג
לו באצבעות" לעשות שם את האחזקה, לשפץ דבר מה, לתקן דבר מה.
ביום שני בערב, בפאב 30+, צויין
המאורע בחגיגיות. וגם היה שם דבר מה לאכול, וגם היה שם דבר מה לשתות, וגם בשר לא
חסר. ונאום ברכה נישא מטעם פרנס הקהילה, ושיר מיוחד, נכתב באופן מיוחד, והוקרא
באופן מיוחד, בפני הקהל הרב והמיוחד שהתאסף. אחר כך שרו הנאספים משירי ציון ושירי
נשמה עם רוחמה רז ב"ליווי" קולי מיוחד (מצד חביירים מיוחדים, שחשבו משום
מה שהם האירוע, ישבו בחוץ, הקשיבו לעצמם, ולא סגרו את הפה לרגע...)
אז זהו, מהיום מיכאל אתה חופשי. אין
צורך להחתים כרטיס בטלפון, לא בכניסה עם שחר, ולא בשקיעה עם בוא השמש, והקלנועיות
של ש. או ז. או ע. או צ. כבר לא יטרדו את מנוחתך. ובעניין "מיגיע
כפיך..." ו"כל הרודף אחר הכבוד..." ו"מעשה ידיו
להתפאר..." וכו', אנחנו עוד נתגעגע....
ארון פינשטיין (לא פוני!) הוא חבר באולפן
הנוכחי. הוא בן 22 נולד וחי בלוס אנג'לס. גדל והתחנך ברוח היהדות הרפורמית. אביו
משמש כרב. על פי דבריו את הרקע היהודי שלו, וגם את העברית, הוא קיבל במחנות הקיץ
של התנועה בארה"ב. על השאלה: מה מביא אותו לישראל, הוא עונה: "הרצון
ללמוד עברית". ארון סיים 4 שנים בלימודי neuroscience, בעוד שנה הוא יתחיל
לימודי רפואה באוניברסיטת ייל. הוא כבר ביקר מספר פעמים בארץ וניצל את זאת כדי
לטייל ולכתוב על כך לחבריו דרך האינטרנט. כך אנחנו הגענו אליו, וביקשנו ממנו לכתוב
איך אנחנו נראים בעיני אחרים. על אף שההתרשמות היא תמימה במידה מסויימת, היא
מעניינת. את הרשימה תירגם מאנגלית יהודה טל. (ירמיהו)
הרהורים על נושא קיבוץ / ארון
פיינשטיין
רמת יוחנן, על פי מה שאני מתרשם, הוא
מקום מעניין ביותר לחיות בו. בשנות התבגרותי כיהודי רפורמי באמריקה הוזכרו
הקיבוצים בכל פעם ששוחחנו אודות ישראל. אִמי שהתה בקיבוץ בשנת 1973, ואני עצמי
ביקרתי בקיבוצים רבים ברחבי הארץ, אבל אף אחת מהתנסויות אלו לא הכינה אותי ממש
לחיים כאן.
ידעתי כמובן שלכל אחד בקיבוץ יש תפקיד
ספציפי, וביחד מבצע הקיבוץ את כל המלאכות הנדרשות לקיום משפחה רגילה. אבל לאחרונה
התחלתי להבין מהי בדיוק משמעות הדברים. היות ויש חברים שמבשלים, שדואגים לילדים, שעושים
כביסה, שפותרים בעיות אחזקה, שמטפלים בגינות, שמשלמים חשבונות, ודואגים לענייני
המשפחה וכו', הרי שלכל אדם נשאר זמן חופשי רב לאחר העבודה.
אינני יודע אם כולם מנצלים זמן זה
כהלכה, או מעריכים באמת את ערכו של אותו זמן, אבל אני רואה עובדה זאת כיתרון מדהים
של חיי הקיבוץ.
נאמר לי תמיד שהקיבוצים הם המקומות
היחידים בעולם בהם הקומוניזם אכן עובד. הגם שזה לא בדיוק נכון, מדהים לראות שחלק
מהאידיאלים הסוציאליסטיים מתבצעים כאן הלכה למעשה.
אחד הדברים שאינני אוהב בעיר הולדתי, לוס
אנג'לס, הוא חשיבותו של הכסף למעמד החברתי. תהום פעורה בין אלה שיש להם, ואלה שאין
להם. כאן חלוקה זו איננה קיימת. אני מתרשם עמוקות שהשיטה מצליחה להתקיים כשלכולם
מעמד שיוויוני, כולם מקבלים את אותו תקציב ולכולם זמינות שווה לשירותי הקיבוץ.
כמובן כל זה מתאפשר רק הודות להשתתפות
הקיבוץ בעולם הקפיטליסטי באמצעות "פלרם", אבל אני חושב שהיה זה מהלך
נבון שהקיבוץ בחר להתאים עצמו לשינויים בעולם, ולא להישאר מאחור.
השילוב של משתנים אלה – שכל אחד עוסק
בעבודתו המיוחדת, וכולם מקבלים התייחסות שיוויונית, נראה כמה שמאפשר לקיבוץ לתפקד
בצורה כה יעילה.
לא במחנה הקיץ שלי בארה"ב (שגם שם היו כ – 800 אנשים), ואפילו
לא במשפחתי שלי, אין אנו מצליחים להתחיל דבר כלשהו בזמן. בדרך כלשהי נראה לי שכאן
זה מצליח, כל אחד יודע היכן ומתי להיות והוא מופיע כנדרש.
ההתבוננות בסידור השולחנות ופירוקם
בחג המים, הופעתם של כל התורנים בזמן, הייתה מחזה מרהיב מאין כמוהו. בנוסף לכך,
האנשים נראים נינוחים מאוד בביצוע מלאכתם, נראה שמרבית הדברים מצליחים להתבצע
בדיוק לפי לוח הזמנים.
בעבודתי בגן שיבולת הייתה לי הזכות
לראות כיצד מגדלים את הילדים. אני חושב שזה נהדר שהחל מגיל צעיר הם לומדים לאכול
מזון בריאות, לדאוג לסביבה על ידי איסוף האשפה, ולהתייחס בכבוד ודאגה זה לזה
ע"י שיתוף בצעצועים והכנת כרטיסי יומולדת.
כאשר ביקרתי בצפת ביום כיפור, סיפר לי
חבר שהקיבוצים ידועים בחינוך ילדיהם, וברור שרמת יוחנן אמנם מצליחה במובן זה. הדת
הייתה תמיד חלק חשוב מחיי, וישראל היא חלק מרכזי מהחוויה היהודית באמריקה, בין אם
דנים במקומם של האירועים התנ"כיים, או הסיבה שכולנו אוהבים לנגב חומוס.
התנסות ביהדות בקיבוץ היא שונה במידה רבה.
כאן בישראל קל מאוד להיות יהודי,
החגים היהודיים הם חגים לאומיים, אוכל כשר נמצא בכל מקום, מרבית המקומות סגורים
בשבת, וכל בנות הזוג הפוטנציאליות הן יהודיות...
מאחר וכל הדברים האלה, הם פשוט חלק
טבעי מהחיים כאן, הרי שאמירת התפילות המסורתית נראית כפחות חשובה. עם כל זה שאינני
מסכים באופן מלא עם פילוסופיה זו, נהניתי
בהחלט מלקיחת חלק בתרבות היהודית כאן, ובמיוחד עם מנהגים כמו שיחרור
הבלונים בראש השנה או חג המים הנפלא.
דבר נוסף עולה בראשי כראוי לציון:
הישראלים מתוארים תכופות כ"סברס" – דוקרים מבחוץ מתוקים מבפנים, וזה
נכון גם לגבי רמת יוחנן. האנשים איתם הייתי הם כולם נחמדים, באמת אנשים טובים,
ונעים להימצא במחיצתם. למרבית הצער יש גם רבים אחרים, המשמרים את המראה החיצוני
ה"דוקרני".
כחדש בקהילה וכאדם החסר כישורי שפה
בעברית, היה לי קושי במפגש עם קיבוצניקים. אני מקווה לפגוש יותר מכם בהמשך הדרך,
ומחכה בציפייה לשמוע את סיפוריכם המעניינים..
חזרתי למקורות / משה גרטל
"בוא לרקוד "הן ירונן",
לחש הקול מעברו השני של הקו.
איך הזדקנתי, גימגמתי איזו תגובה
באמצע ה"סוּפֶּר".
"אני לא יכול, וקשה לי".
התגובה הייתה מהירה וכואבת - כל
המדפים סביבי, עם המוצרים עליהם, התמוטטו ארצה ברעד של שבע בסולם ריכטר.
"ללכת אני לא יכול" צעקתי, "ואת
מבקשת שאבוא לקפוץ עם עוד כמה זיכרונות מהלכים כמוני, "מדינת ישראל על אדמת
ישראל".
"וחוץ מזה" ניסיתי עוד קלף
אחרון, "כבר מזמן שכחתי, אין לי מושג ירוק, (כנראה שהייתי באותו רגע באיזור
המלפפונים), מה עושים עם הרגליים ומתי בועטים לשמיים".
"אל תדאג" אמרה אסתי,
"והיה כי תבואו", לכל קשישא כמוך תחכה פיליפינית לעזרה, ובסוף הריקוד,
מי שצריך, יקבל בלון חמצן, וסטנט תומך עורק, הכל תרומת הקיבוץ, אם יתברר
שהפירכוסים הם אירוע לבבי, ולא איזה ניסיון מגוחך בצעדי ריקוד נשכחים. עלי, לחש
הקול וניתק.
דווקא התאים לי "שבת בכפר",
בחברת "יוחנן וגבריאל" ועוד רבים. יהיה נחמד להיפגש עם החברה ולרכל
ולבכות, "הוי את ארץ", אבל זה החל גולש במורד עמוד השדרה, מעביר בי
צמרמורת. למה אני? בגילי, בבריאותי. מה ייצא לי מזה? לשחות אני יכול עדיין, לדבר
טלוויזיונית אני מומחה, אבל לרקוד?
אחרי שבוע הופתעתי לגלות שמשפחתי,
חברים לעבודה, מרואיינים שונים, ואנשים ברחוב פתאום מסתכלים עליי במין מבט מוזר,
בעיניים צלובות תוהות, שואלים עצמם ואותי, מה עובר עליך. סוג של דאגה לבריאותי
נשמעה בקולם, תגיד, לא שכחת לקחת היום ת'תרופה?
לפתע, וללא כל סיבה נראית לעין,
נמצאתי מהדס בהליכתי, מקפץ, כך סתם, אל מול עוברים ושבים נדהמים, או מנפנף
בזרועותיי כאילו שמעתי, ואף ראיתי בדמיוני, איך צומחת "השיבולת בשדה", פועה
בהליכתי כמו "שה וגדי", מתבונן בעיניים מזוגגות בעולם, כמו "עז
וכבש".
"שישו ושימחו" פניתי לכל מי
שהסכים לשמוע ולא נמלט מקרבתי, שמא זו מחלה מידבקת.
אני בטוח שתגובות דומות עברו על חבריי
שהוזמנו גם הם לבוא לחגוג. כל כך למה? תבינו, בעולם מסתובבים זה שנים כמה עשרות,
יש אומרים יותר, מילידי הקיבוץ ועוזביו מתוכנתי "הן ירונן", כאלה שגדלו
על קלסיקות נהדרות כמו "ודויד יפה עיניים" או "פנה הגשם". כל
שיר של מתתיהו הרועה מזכיר איתו גם את צעדי הריקוד המופלאים שחיברה לאה, מורת ההתעמלות
של ימי בראשית.
"בין הרים", "הכורמים",
רב ברכות" ועוד המון.
אבל רק לשמע השם המפורש, "הן
ירונן", מתחילים כל הבנים לדורותיהם לפזז, לדלג, ולנתר כמו הוכו בחשמל.
בתגובה פאבלובית, ובלי שלושה רצונות,
מתחילים הבנים לנוע לפנים ולאחור לימין ולשמאל, וניתור גבוה לשמים.
מקפיצים לקידמת הזיכרון האישי ימים
אחרים. "איך זורעים בדמעה" "ושומר מה מליל".
ו"בא השמש" ביום שישי,
שבעים וחמש שנה בדיוק למניין העלייה, חוגג קיבוץ רמת-יוחנן ברוב זיכרונות ותקווה.
כדי לשמור על השמחה, מודיעה תמר לקהל החוגגים "שמוני נוטרה", ואנחנו
מאחורי הבמה נדרכים. דובצ'ה בודק אם הבמה תחזיק מעמד לנוכח המשקל שאמור לקפוץ עליה
בקרוב, חייא תוהה אם אפשר עדיין לנתר כמו פעם, וקובי, אלוף ריקודי הרועים בזוגות,
"ושימעו שימעו", מודיע שהוא ב"הן ירונן" רוקד רק מאחורי יאיר.
יאיר שותק. מה יגיד האיש שנולד עם צעדי ריקוד ביד. ביינוש שואל מה צריך לעשות על
הבמה ובכלל.
היו שהתלוננו שהחולצות הרקומות,
כחולות ולבנות, הפכו לפתע קטנות בכביסה של ירמי. שכחו כמה הם גדלו, התנפחו, והשמינו.
היה צדיק אחד בסדום, אברהם (סנפיר),
שנקרא לו כאן אבי, שהודיע לכל החוששים הנרגשים תעקבו אחרי, אני התאמנתי ויודע מה
צריך לעשות. יחפים! נשמעה קריאת קיטבג קצרה מאחור, ועלינו, כמו מלוע תותח, נורית
חבורה מדולדלת, נרגשת, וחסרת תיאום.
רק יאיר, בתנועות מדוייקות, על כריות
כף הרגל לימין ולשמאל, מושך את כולנו לכמה צעדי רדיפה, ואחריהם ניתור תוך הפניית
גוף לימין. חייא עולה גבוה מכולם, בעוד השאר נשארים צמודי קרקע. נמתחנו והתכווצנו
כמו אקורדיון מקולקל, בעוד רמי מנסה בשארית זרועו הלא מנגנת, לנצח על קקפוניה
תזמורתית עם מקהלה בעייתית.
"מדינת ישראל", נשמע הקול
ברמקולים, ואנחנו עשינו את מיטבנו, רדפנו כדי לא ליפול, בעטנו ברגלי חברים, הכשלנו
והוכשלנו ודרכנו על כל כף רגל שהופיעה פתאום יש מאין.
אחרי הקפה אחת אפשר היה לנגן כל דבר
אחר, כמו "שירו השיר" או, "והניפו" ועד "שיר חנוכה".
אנחנו היינו בגרוב. בטריפ, הרגליים נעות מאליהן, הידיים אוחזות לפנים ולאחור. דדה,
שרגיל לקצור את השיבולים ולהביא את הטנא, קצת איטי בקצב הזה. ביינוש, שבא מניו
יורק במיוחד, גילה פתאום ש"יש לו את זה", ודווקא על הבמה מחוץ למים.
כך נראינו לקהל, חבורה מאושרת, כל אחד
לנפשו, קופצת כאחוזת תזזית. מתבוננים המומים אל מול זרקורים בוהקים, לא שומעים
כלום מהנעשה סביב, מנסים לשמור שזה לא יברח, וזה לא יבעט מאחור, מגלים שיש צעדים
שלא שוכחים. הגוף מזדקף, נוספת עוד קומה לאדם הרוקד, מה זה חשוב אם דויד מיהר
להצטרף מאחור כדי לדחוף לי מכה שתקפיץ את הרגל לתוך הישבן של גיורא, שבכלל נתקל
בחייא שהמשיך לקפוץ ולרקוד. מה זה חשוב. פתאום נוסף אוויר לריאות, עד כדי כך שכולם
כאחד ביקשו בעיניים בורקות, עוד הקפה אחת, למה לא?
אבל כמו שהתחיל כך זה נגמר. ב"הן
ירונן" מתמשך ונמוג, מלאי אושר בל יתואר, ירדנו מהבמה לקול מחיאות כפיים
סוערות. או שבאמת נהנו כמונו, או שביקשו עוד ממה שחוו, ואני, עוד שעות וימים נמשך
החלום עד שנרגעתי, עד שהשתלטה עליי שוב שיגרת היום.
"שאי ברכה" רמת יוחנן,
חזרתי למקורות..
האם לתמוך
ב"עבודה"? / איתן שטייף
שאלתי, וגם נשאלתי, באילו תנאים ראוי
לתמוך חד משמעית במפלגת העבודה, ומתי מותר לפקפק .
תשובתי, ולא המצאתי שום דבר חדש - על
פי הרכב הרשימה, ולא רק על פי אופן ההצבעה ההיסטורי, מכיוון שבהיסטוריה חל
מהפך/מפץ לא קטן לאחרונה, כידוע לכל .
כפי שנאמר במפגש עם בכיר ובחיר
הפריימריס האחרונים, אופיר פינס, בביקורו האחרון אצלנו – הרבה תלוי באופן בו ישפיע
עמיר פרץ על הרכב הרשימה באמצעות תומכיו.
וקודם כל – עליו להתפייס ולהתיישר עם אהוד ברק, כדי לשמור אותו בתמונת הפעילות
במפלגת העבודה. מבחינתי זוהי דרישה חד משמעית, ואם ביבי יכול – גם עמיר חייב להיות
מסוגל לכך, אם רצונו להיות ראוי.
בנוסף –אני מצפה לראות בעשיריה
הראשונה ( ה"כוורת" ) את אופיר פינס, יצחק הרצוג, מתן וילנאי, פרופ'
ברוורמן, דני יתום, עמי אילון, ועודני מצטער על היעדרו של חיים רמון מן הרשימה (לא
נותרה לו ברירה, חייליו של עמיר פרץ מחקו אותו מראש).
אשמח גם לבחירתו של שמחון מטעם
המושבים, ולבחירתה מחדש של קולט אביטל.
במורד הרשימה אצפה גם להופעתם של פואד
ואפרים סנה, ולמועמדים החדשים, בהם יוצא משרד החוץ אלון פנקס, יוצא המשטרה אריה
עמית, אולי אורנה אנג'ל למרות משגיה, ואולי עינת וילף, ולא אתמוך ביולי תמיר ובשלי
יחימוביץ, אשר יופיעו ממילא בקדמת הבמה, בתמיכתם של גדודי פרץ, כפי שלא אתמוך
במיליונרים סוציאליסטיים מכל סוג .
במשבצת של הקיבוצים אתמוך בכל לבי
בהמשך כהונתה של אורית נוקד, אשר עשתה רבות בדרכה השקטה לטובת המגזר שלנו, אותו
היא מייצגת נאמנה. דומני כי שני המועמדים האחרים דואגים לעצמם יותר מאשר לשולחיהם,
ועל כן לא אבחר בהם בפעם הזו .
הרשימה תיבחר בהצבעה לפריימריס ביום 17.1.07,
ובידינו, המצביעים, היכולת להשפיע על הרכבה. הרשימה שציינתי למעלה היא הרשימה אותה
אטיל לקלפי הפריימריס. ברשימה כזו אתמוך בלב שלם גם ביום הבחירות בסוף מרס, בהנחה
שיש בה כדי לייצג ולפעול בכנסת בהתאם לאופן בו אני רואה את הצרכים, ומאמין בדרך
הפעילות הפוליטית להשגתם.
ככל שתהיה הרשימה שונה – כך יקשה עלי
לתמוך ברשימת "אמת", ויקל עלי לשקול הצבעה לרשימה אחרת ביום
הבחירות. אשמח אם רבים יפעלו באופן דומה..
מילה טובה
השבוע, בשעות הבוקר, היה מונח פגר של חתול (או נמייה)
ליד מבני המשרדים, בדרך המרכזית המובילה
לחדר האוכל. עשרות אנשים עברו במקום, היפנו את ראשם בגועל - וזהו. עבר במקום רזי
אבן- דר, תפס יוזמה וסילק את הפגר - בלי שמישהו ביקש ממנו לעשות
זאת. לרזי – תודה וכל הכבוד.
(למען ההגינות אציין שגם פנייה בנדון
ליואב אופק נענתה בחיוב, אבל עד שיואב הגיע הפגר כבר סולק. אז תודה גם ליואב). .אורה שורר.
אז, מה יש לנו? עפרה גלעד
יש לנו בית ויש גם חצר
עם עצי-זית ... והרבה יותר
לצדי הכביש ברושים עתיקים
היסטוריה, מסורת, והרבה
'ותיקים'.
יש לנו פלחה, יש גם – לולים
רפת גדולה ומפעל
"תיבולים"!
אבטיחים, יש, ליצ'י גם כן
וטיפול מעולה.....כש..כואבת
השן.
רופא, יש גם כן אפילו נגיש
כשפלוני, שמא, לא טוב מרגיש.
יש פנסיה ויש ביטחון !
מגוון תבשילים טעימים-לטחון.
לידות, חתונות, מסיבות גם לרוב.
נוף משגע! שקיעה. ממש לאהוב!
בניגוד למדינה שבכזו –'מציאות'
-- לנו כאן, יש.... אי,- "אי- של- שפיות !!!
אז בואו
ניתמתן! ונשנס מתניים
נשים
הכל ... על כף-מאזניים
אכן ברור, זו-"סוף הדרך"!
ונסתפק במה שיש –
גם אם זה – בערך!.
נופשים 2006
בשבוע שעבר יצאה קבוצת הנופשים הראשונה לתל אביב.
מהים וגליו הסוערים הם לא כל כך נהנו בגלל פגעי מזג האוויר. אבל... זה לא הפריע
להם ל"חרוש" את רחובות העיר ללא הפסקה, בימים ובלילות, לרוות נחת
מתערוכות, הצגות וסרטים, וכל שאר המטעמים שהעיר העברית הראשונה מציעה לאורחיה.
השבוע יוצאת הקבוצה השנייה לירושלים.
גם להם "תוכנית עבודה"
עשירה ומגוונת, טיולים אל "סלע קיומנו" ועוד כהנה וכהנה אירועים, ביחד,
לחוד, כל אחד על פי ערגונותיו, מאווייו, ורצונותיו. אבל... חביירים! חשוב ביותר!
יהיה קררררר, אל תישכחו לקחת מעילים וכפפות, ואל תצאו החוצה בלי סוודר וגרביים, והעיקר...תיזהרו
מ"רוח פרצים!" מה שבטוח, בטוח! ( על החיסונים נגד השפעת כבר קשה לסמוך).
בתחילת נובמבר יצאו עובדי פלרם על
שכיריו, חבריו ומנהליו, לגיבושון על גדות ים המלח. למי מהם שיעזוב את נוחיות חדרו במלון
ופינוקיו, צפויים בין השאר, טיולי מדבר, שעשועי מים, ספא וכיוצא בזה עינוגי גוף
אחרים. יהיה כייף!
אז תנוחו חברים ותנוח דעתכם, תעשו
חיים משוגעים, תבלו, תטיילו, תאכלו, תיקנו, תישנו ו... וחיזרו, בעזרת השם, קצת
יותר נינוחים ומפוייסים..
רוצים לפרגן..
הידד למרימי אירוע ה – 75. "תאריך לידה" לתפארת, משמח לב ומרגש
עד כלות. גאים על שנכדינו גומעים מהבאר המופלאה הזו. בהערכה ובחום.. רעיה ואורי
רימון.
הדברה / יהודית צוקרמן
לאור שאלות ובקשות של חברים, להלן
מספר הערות לפני פנייה בבקשה להדברה:
*
המדביר מגיע בכל יום ב' בדרך כלל בין
השעות 11:00-12:00.
* הדברה בתוך הבית -
יש לסגור חלונות ודלתות, ולצאת מהבית לשלוש שעות בערך כדי שהריסוס יהיה
אפקטיבי.
* הדברה מסביב לבית - נא לציין בפני המדביר אם ברצונכם ריסוס גם על המרפסות,
או לא, הריסוס אינו גורם נזק לצמחייה.
* תפקידי
להפנות את בקשת החבר למדביר בלבד. בשאלות מקצועיות יש לפנות לאיתן והוא יענה
לכם ברצון. מס' הטלפון שלו - 0522-471601 .
* אם החלטתם לוותר על ההדברה, אנא יידעו אותי מבעוד מועד, על מנת
לאפשר הדברה אצל חבר אחר.
* בקשות
נא להשאיר ע"י פתק בתא הדואר של הרכש, או בטלפון מס' 9606.
לתשומת לב
תוכנת סידור הרכב החדשה פועלת.
הזמנת רכב שלא מומשה, תתבטל לאחר שעה
וחצי, מהזמן של הזמנת הרכב אם לא הוצא המפתח מהארון.
· פתיחת הארון
תתאפשר ארבעים דקות לפני זמן ההזמנה, אך ורק אם קיימת הזמנת רכב על שם
החבר.
· אין להוציא
מפתח מהארון או להחזיר מפתח לארון מפתחות, כאשר אדם אחר פותח את הארון.
אנא הקפידו על הוראות הפעלה . במקרה
של בעיה נא לפנות ל:
איל ברבר - 33-277 קרן שחר - 33-231 אורן טהר-לב - 33-526.
תודות
לכל החברים שטרחו, והכינו, וערכו,
וסידרו, והתקינו, וקישטו, ובישלו, והגישו, וכיבדו אותנו בנוכחותם בערב הבלתי נשכח
של חתונת רֶבֶּקָה
ואוריה זית.
מודים מקרב הלב - שרה'לה וחסי זית, רבקה ואוריה, וכל יתר
בני המשפחה. .
"ברמה"
עריכה –
ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית.
הגהה – אורה שורר.
שבת שלום !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט
של רמת יוחנן