קיבוץ רמת יוחנן בשנת ה

קיבוץ רמת יוחנן

עלון שבועי מס. 1532, כ"א בתשרי 13.10.06

בשעת האסיף, כאשר מלאו הגרנות בר, והיקבים תירוש ויצהר, ציווה הכתוב לישב בסוכה.

לזיכרון כי במדבר ישבו באוהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר... לבלתי רום ליבם על בתיהם המלאים כל טוב.

(הרשב"ם, חי במאה האחת עשרה. נכדו של רש"י)

תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא:

ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.

גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו: אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים? בירידת גשמים.

( רבי חייא בראשית רבה פרשה י"ג )

הֵן יְרוּנָן, יְרוֹעָע וְיֵעוֹר

זה היה הרגע שרומם את הלב:

הבחורים,

עוטי כחול ותכלת,

יד אוחזת יד,

עקב בצד עקב

כמו מרותקים יחדיו

במחול של יחד:

בני שֵׂיְבָה עם בני תִּשְׁחוֹרֶת;

בני ראשונים עם בני ממשיכים;

ילידי המעט עם הנוגעים בשפע;

השבים אל מחוז ילדותם ונעוריהם

עם עומסי הקיים והמתהווה –

כולם ילדי האסיף של רמת-יוחנן.

ומעל האסם מאירה המנורה

מבשרת למרחקים כמימים ימימה:

אנחנו כאן,

על הרמה הזו ,

ממשיכים לבנות את הבית....

( איציק לקח )

לאחר הקטיושה האחרונה / אייל ברבר

כמעט תחת "אש" צועק אודי - "או שמישהו לוקח את זה עליו או שמוותרים.."

כולם מסתכלים אחד על השני, כשלפתע אני מזיז ת'ראש בשביל לעשות אפצ'י ואז אודי קופץ ואומר: "יופי שהסכמת תתחילו לעבוד".

"רגע אודי אבל ..."

"תתחילו לעבוד!" הוא אומר בתוקף.

יש עדיין חודש וחצי, נורית ואני מתלבטים, אולי נבנה במות גדולות שם בשדה, אולי נחזור לבמת בית התרבות. אני חוזר למשרד הרכב, השעה 18:00, המרכולית פתוחה, אני קונה לבן תוצרת בית, ובשביל להנות עד הסוף מטעמו הנהדר של הלבן, אני מרים את הראש למעלה כדי ששארית הלבן תזרום לפה, ואז?! אני רואה את תיק חגיגות ה - 70 מבצבץ לו מתוך האבק. אני לוקח אותו לפגישה עם איציק ונורית, ומיד נשאלת השאלה: "מה? ממחזרים חג?

מתלבטים ומתלבטים וקוראים לאתי, שגם היא תחווה את דעתה.

"דווקא נראה לי, אבל אין בכלל זמן". קוראים גם לנעמי, מתייעצים עם פז, עמית עדיין שותק. ואז מתחיל הגלגל, שגודלו כמעט 75, להתגלגל ואי אפשר לעצור אותו. אי אפשר לעצור ת'זמן, וכמו בשיר - "הו איך שגלגל מסתובב..."

עשרות מקומיים נרתמים ונתפסים בגלגל ומזה יוצאים:

צוות הפקה, צוות הזמנות, צוות פירסום, צוות חג המים, צוות מרקידות, צוות טריבונות ובמות, צוות מזרקות, צוות תזמורת, צוות תערוכות, צוות מורשת, צוות דגלים, צוות קבלת פנים, צוות מזון, צוות קפה והרקדה, צוות הגברה, צוות פרחים, צוות צלמי סטילס, צוות כיבוי אש, צוות רפואה, צוות ביטחון, צוות חנייה, צוות שינוע, צוותי הקלאבקאר, צוות וידאו, צוות ילדים, צוות לפידים, ורז שעוזר בכל דבר.

אישור תקציבים, חיפוש מלצרים, "יעל, יש? איפה מוצאים?"

יונת אוספת רקדנים, ובדרך פלא מגיעים, "טונה" רקדנים ורקדניות והמון צחוקים ובדיחות.

המון "בתולים ובתולות" פעם ראשונה על הבמות. פז דוחפת, מלמדת, ופתאום ריקוד חדש!

רגע, אנחנו הוותיקים כבר לא כל כך קולטים.

"לאה הייתה מסכימה?" שואלים הרקדנים, ויוצא ריקוד סיום מדהים שריגש את הרמה.

והמון תערוכות, עם ארוחה חגיגית, הרוקדים מתלהבים, "החוצנים", דורי דורות שזה מכבר עזבו, נפגשים בהתרגשות וחיבוקים.

בקיצור ולסיום שוב נשאלת שאלה "האם היה כדאי וכמה זה עלה? "

וההדים למחרת נתנו את התשובה: "התרוממות רוח", "מפגש מרגש ומלכד", "זה כוחו של הקיבוץ הלא מופרט", "מרגש, מגבש, ולמעלה מזה", ועוד המון מילות שמחה והתרגשות. כנראה שזה בכל זאת עדיין קיבוץ..

לחברי הרמה,

אני רוצה להודות לכם על המחשבה עלינו – הבנים שעזבו, ועל ההזמנה הכֵּנה לבוא ולקחת חלק בחג המשק.

אווירת החג הורגשה בכל והאירוח שלכם היה חם וברוחב לב אמיתי.

שיימצא הכוח להמשיך ולשמר מסורת יפה שכזו, כי על העבר נבנה העתיד.

שנה טובה ותודות, זיוה (קרניאל) שפי ובני ביתה.

בריכת השחייה בבת-גלים

אמנון גולן

כשהקוזאקים התקרבו לשטייטל, והיה ברור מה יהיה, זרק משה ברגשטיין האב 7 ילדים רכים (דוב, לאה'לה, ריב, חיה'לה, חנה'לה, יזאק, ואפי) על עגלה רתומה לפרה, ועלה לקרפאטים. הברגשטיינית הזקנה, התיישבה מתחת לעץ הגדול ואמרה: "לי כבר אין כוח לברוח מפוגרומים" ואסור היה לבכות.

בהרים, האֵם לִיבָּה ברגשטיין, בישלה שורשים ותיבלה אותם בעלים.

בלילה, כשישנו הגוזלים, שיחררו משה וליבה את הפיאות והמטפחת, שמו אצבעות על עיניים עייפות, וזימזמו בלחש את תפילות הימים הנוראים: "אבינו מלכנו, אבינו מלכנו - שמע, שמע, שמע, קולי - אתה הוא רוענו ואנחנו צאנך". ואסור היה לדמוע.

ואז הקייזר פרנציוזף, הודיע כי היהודים הם בני חסותו.

תוך שנים ספורות, הייתה למשפחה חנות ענקית בליבה של הבירה הקייסרית - וינה.

מהכסף, יצאת לאה'לה, למדת מחול יווני עתיק, התעמלות רפואית, בלט מודרני. הצטיינת, התקבלת כרקדנית באופרה של ברלין. את המשפט: "אני, נוניק שלי, רקדתי כאשר טוסקאניני ניצח על הפילהרמונית של ברלין" שמעתי 3-4 פעמים ביום.

אלא שהקייזר לא חי לנצח. לאחר ה"אנשלוס", נכנס הוורמאכט לווינה.

השכנים הגויים, שליבה ברגשטיין האכילה ולימדה לקרוא כילדים, נכנסו לבית ברגשטיין וזרקו לקירות את התינוקות: "צריך" הם אמרו, "לחסוך לצבא כדורי רובה". ואסור היה למרר בבכי.

באסיפת הקיבוץ, המרה כלענה, בעמק בית שאן, הם החליטו לקבל את הכשרת השומר הצעיר, על מנת "שבקיבוץ הראשון של הקיבוץ הארצי יהיה רוב בטוח, פה אחד".

"אין קיבוץ" אמרת, קשרת את התינוקת בסמרטוטים לבטן, השארת בגלבוע 20 שנות נעורים, ושוב היית לפליטה.

ברמת יוחנן, הבהירה ועדת התרבות: "כאן זה לא חג הגז בבית אלפא, אצלנו מכירים רק רקדנית אחת". בגימגום הסביר מתתיהו, "הם דורשים שירדנה כהן תעשה את העומר". ואז יצאה טובה שלם, אישה קטנה שבדרך כלל לא מדברת, וצרחה בכל הכוחות שבעולם: "מתתיהו, אתה השתגעת!!!" העומר הוא כולו שלך, כולו שלך, כולו שלך.

באפריל 48' הוציאו את הכשרת הפלמ"ח מהקבוצה אל הקרב במשמר העמק. גוש עציון נפל. שלחו ילדים בני 14-16 מהנוער העובד בקרית חיים. היות ולמדת התעמלות רפואית בווינה, קיבלת מינוי כאחות קרבית. למחרת הקרב, היית צריכה לקבוע את מותם: "אלה היו בנים יחידים, של משפחות שהגיעו "משם", ופחדו ללדת יותר מילד אחד" הסברת לי. ולמרות ש"טקס אין משנים לעולם", הוספת לעומר את הריקוד "הן ירונן".

באליפות שחיה בבת-גלים, נדרשה בִּתך, אימי, רחל ברגשטיין, לנצח במעורב אישי את איבונה טוביס, האלופה. אלה היו מי ים קפואים. "איך שוחים במים מלוחים, אמא?" שאלתי אחרי שנים, "פותחים את העיניים, ומזיזים את הגוף קדימה" השיבה, "אין אלפית שנייה להתבכיין, יוז'ו עומד על גדת הבריכה וצועק: "תזוזי כבר, פרררלה אהההת".

והבדידות. אחרי מלחמת הקיץ ההוא, הייתה הרשמה לטיול בחצי האי סיני ש"שיחררנו". "כל כך הייתי רוצה להיות שם" מלמלת אל מול לוח המודעות, "אבל למי אשאיר את נוניק". יצחק אחיטוב, שבמקרה עמד שם, קבע ש"אין עם זה בעיה". היות ושרה הייתה במרפאה, ויצחק היה מזכיר, או מפקד הג"א, נרי, שהיה ילד גדול בן שמונה, שמר עלי. שתהיה לי בריא אבנר.

ובא דור שלא "ידע את יוסף", הם לא רצו אותך בחזרות, למחסן התלבושות החליפו מנעולים ש"לא תסתובב לנו...". "חיים שלמים הכנתי מכלום את התלבושות האלה, נכד שלי, מקרעי בדים שצמד הביא מדמשק וחוטי רקמה שליקטתי" (הגזבר דויד כהנא אמר שההחלטה היא שאין כסף לשטויות, "אבל לֵייצֶ'ה, ששששש... מצאתי בזול, אז הבאתי לך שתי חבילות"). ואסור היה לשנינו לבכות.

כשחזרתי מכיבוש אחת מערי הבירה במזרח התיכון, בשם ממשלה מטורפת בישראל, אמרת בזילזול: "ממלחמה אחת אתה עושה כל כך הרבה רעש וצילצולים, מה אומר אחרי שבע...".

אז גררתי עם שפתיים חשוקות, את גבע, אלון, עזריאל ויואב אל התאג"ד, החזקתי את ראשם בשניות האחרונות ולא בכיתי. עידו "הילד הזה של אמנה", היה איתי שם, ודווקא נשאר בחיים, "נו טוףףף, סבא שלו יוסף, היה רועה צאן".

כשנועה אחותי ואני, מצאנו סוף סוף, את אמא, החזקתי בחוזקה את כתפיך, הסתכלתי לעיניך וחשבתי: "קחי לך את בִּתך, את יחידתך, אשר אהבת, קחי את רחל, והעלי אותה לעולָה על אחד ההרים, על מזבח הציונות ומדינת ישראל".

"רוחל'ה הקטנה" איננה.

אבל חג הגז, הריקודים שחיברת עם להקת בני האיחוד לקראת העליות לקרקע (יטבתה, נחל עוז, כפר עזה, עין גדי....), העומר, חג המים, בית אלפא, רמת יוחנן, התנועה הקיבוצית, מדינת ישראל – אלה עדיין בחיים.

בגסיסתך, והמחלה הנוראה אוכלת בדבר היקר ביותר לרקדנית – הגוף, ואת גופך הרי טיפחת במאות ואלפי שעות של עבודת פרך לפני הזריחה: יוגה, תרגילי נשימה, כושר והפעלת שרירים טבעתיים ע"פ פלדנקרייז, הקשבנו לך אני ואהבת חיי, בבחינת נעשה ונשמע. ואפילו החתול שלנו נמירי, קפץ מבחוץ על אדן החלון חדרי החולים: "תחקור את המחלה הנוראה הזאת אמנון, אני מבקשת".

כאן במרכז לחקר הסרטן של אוניברסיטת ייל, אלפי מייל מ"כפינו" וריקוד הקציר, דרך דלת הזכוכית, אני רואה ילדים רכים על כיסאות גלגלים, מועברים מהכימותרפיה למחלקה. האמהות אחריהם, הם אוחזים בדובי או בגיימבוי. ואסור, ולוּ לחלקיק שנייה, לבכות.

"תגידי", אני שואל קולגה, "גם אצלכם בסין, כשהקיץ נגמר, כל עלה של עץ נצבע אחרת, וכל ענף מואר בתיזמון שונה"? והרי כל הדבר הזה משתקף באגם, שעכשיו בבוקר הקר, עולים ממנו אדים, ועוד מעט, המים יאפירו, יתקשו לקרח אכזר מוקף ערימות שלג ועצים ערומים. ואז כל האווזים יטוסו על נפשם, בשתי שורות היוצרות את האות V. הם יטוסו לדרום אמריקה, כמו לוחמי גולני אחרי חופשת שיחרור.

תומר שלי עכשיו עכשיו עכשיו, מושך את הרפסודה עם לפיד בוער: רק אל תיפול למים, ילד שלי, אל תישרף מהאש, תומיקי יקר שלי. מסביב כל רמת יוחנן לדורותיה. "מה קרה", שואלת צ'יה לין מה, "הרי אתם היהודים, אף פעם לא בוכים". חג שמח רמת יוחנן.

דו"ח שבועי / אודי פלד

חג הקיבוץ.

למרות כל התודות שכבר נאמרו, אני מבקש להודות בשם כולנו, לכל הפעילים שטרחו בהכנת החג, ולמרות הסיכון שבדבר, לנקוב בכל זאת בכמה שמות כ"ראשונים בין שווים", ו"הגְבָרוֹת" תחילה: נעמי יפה, אתי גפן, פז אלניר, נורית פיינשטיין. אייל ברבר, ואיציק אדרי.

ואלה רק חלק מראש החץ, הכולל את עמית גפן אשר על הפירוטכניקה, דוויד דוידוביץ אשר על הווידיאו, מירי, דיין, ונירית אשר על התערוכות, אנשי התאורה וההגברה, ענף המזון הבלתי נלאה, הביטחון... ואחרון חביב ירמיהו, המעטיר עלינו עיטורי מודעות החג וה"ברמה" עבת הכרס. וגם בזה עוד רחוקה הרשימה מלהיות שלימה, ונוסיף עליה את הרקדניות והרקדנים, המזמרים, המקשטים... וגם קהל המפרגנים ומוחאי הכפיים.

בין שאר הדברים היפים הבאים לידי ביטוי באירוע כזה, נמנית גם ההשתתפות הפעילה ו"הסבילה" של עשרות, ואולי מאות, חברים ובנים, לרבות מי שכבר אינם מתגוררים היום בקיבוץ והגיעו מכל קצוות הארץ, ואפילו מחו"ל.

נכון שביום המחרת נמשיך לספור את הבלטות ואת גרגרי המלח במרק הצהריים, אבל אין זה מפחית כלל מגדולת, שלא לומר קדושת החג. היכולת להתרומם מעבר לחולין אינה באה במקום, אלא בצד החולין, ודיינו בכך.

"הן ירונן" זה כמו לרכב על אופניים.

מי שלא ראה את התרגשות "המילואימניקים" ואנשי ה"מח"ל" שהתגייסו לשורת הגברים שמילאה עד אפס מקום את הבמה, לא ראה התרגשות אמיתית מימיו. הבדיחות הציניות שהתעופפו לכל עבר ("חבר'ה תנו את הכל, קובי הבטיח תומכי עורקים לכולם") רק הדגישו את ייחודיות המעמד. דדה, חייא, יאיר (סירון), ביינוש, גרטל, גיורא יב., דוד שאני, קובי, אברהם סנפיר, חיימקה ז., דובצ'ה...

בלי שום חזרות. ריקוד "הן ירונן" זה כמו רכיבה על אופניים. פעם אחת ביצעת – זה נשרט במוח והופך חלק בלתי נפרד מן הגנום.

תיקצוב אנרגיה - הדור הבא.

תיקצוב האנרגיה הוא כבר נחלת העבר. הרוב המכריע של החברים נהנים מתוספת חודשית, במקרים רבים של מאות שקלים, לתקציבם. ההפרטה כוללת ילדים עד סיום כתה י"ב, ואת כלל האוכלוסייה החל מגיל סיום "מסלול צעירים".

נשארו כרגע מחוץ להסדר ילדינו מסיום י"ב ועד סיום המסלול. ברוב הדירות של בנים אלה יש מונים והמנייה מתקיימת (אך ללא זיכוי/חיוב).

והנה מתברר, לא לגמרי כהפתעה, שצריכת הבנים (החיילים ואחרי הצבא), המתגוררים כיחידים בדירות קטנות, עולה לפעמים על צריכתן של משפחות ברוכות ילדים בדירות גדולות.

ההסבר הוא כמובן פשוט. מזגן שעובד יום ולילה גם כשאין איש נמצא בדירה, בויילר שעובד עשרים וארבע שעות ביממה, 365 יום בשנה וכיו"ב.

צוות האנרגיה נערך להביא לאישור המשך המהלך, וסגירת הפער שבין סיום כתה י"ב ועד סיום מסלול בנים (כפי שאף מופיע בתקנון, אך לא בוצע עד היום).

מומלץ לצעירים להתחיל לתת תשומת לב לנושא כבר מהיום, על מנת שהמעבר לא יהיה קשה.

הודעה מטעם קיבוץ אושה

התבקשתי ליידע את החברים כדלקמן:

"לאחר שנים רבות של גניבות במטעי האבוקדו הוחלט, בשיתוף עם "מילופרי – מילואות", להיכנס לשמירה בעזרת כלבים. החברה המפעילה את הכלבים אושרה ע"י מילואות. הכלבים מאולפים שלא לתקוף אלא רק לאתר גנבים המסתתרים בין העצים ולהבריחם. למרות הנ"ל, מתבקשים החברים היוצאים ל"הליכה", שלא לעבור במטע של אושה החל משעה שבע בבוקר ועד חשיכה..

תש כוחו...

לטרקטור "קלטרק" נתנו חופשה לזמן בלתי מוגבל. במשך הקיץ הוא עבד באמונה, אבל כוחו תש וזקוק להחלפת חלקים שונים וכו'. לקראת החורף נצטרך לטפל בו ולהכינו לעבודה. לעונת הקיץ נסתמך בעיקר על שני טרקטורים: קטרפילר ואינטרנציונל. האחרון עסוק בימים אלה בכבישת הקש והראשון עובד בענפים שונים, מכשיר שטחים במספוא, בגן, מעבד במטעים וכו'.

("במשק" מס 7, תש"א, 1941)

מֶרְכָּבוֹת פָּרְעֹה בְּמִלְחָמוֹת יִשְרָאֵל.

הֵי ! עַצוֹר בְּמֶרְכָּבוֹת פָּרְעֹה,

פֶּן יִטְרְפוּם הַמָיִם.

מָר אִם יִשִׂיגֵנוּ מֶלֶךְ בְּכַפּוֹ,

וְהַנָכוֹן מִמֶנוּ מָר עַל שֶׁבָע שִבְעָתָיִים.

***

עַל שְׁבִיל נַחְשׁוֹן, אֵימַת יָמִים,

יַצָאנוּ דָם חָדָש.

עַל דָם – סָגָר וְהֶאֶדִים הַיָם.

דֹמִי לְךָ פָּרָש.

***

עֵינֵיךָ הַפָּרָש, מְצוֹעַפוֹת מָסָךְ חָלּוֹם,

מָסָךְ דָּמִים וּמָיִם.

עַל דַרְכְְךָ לַחוֹף הַאָלמוֹגִים מֹשַנְנִים גַרְדוֹם.

לַתְהוֹמוֹת הַנְתִיבִים פְּנוּיִים – אָךְ תְהוֹם לְךָ שָמָיִם.

***

הַאֲרוּחוֹת שֶׁבַּמִִטְבַח חַדְלוּ מִלְחַכּוֹת עַד בּוֹש.

נוֹטֶר חָדָש בְּכַרמְךַ מוֹזֵג הַיָיִן.

זִיכְרוֹן אָסָם עֵת בָּא בּוֹ בָּר – לְפִיךָ רוֹש.

דְהָר וַלֵך לַתְהוֹם מְהַאָפְסָיִים.

***

שַׁוְא עַל דִין יוּקָם הַצֶדֶק,

שַׁוְא אֶמֶת תּוּקָם.

בְּהַלְוָויוֹת רָקִיעַ לא יוּמָד בַּסֶרֶט,

קָנֶה – יִקְצַר לַמוֹד מִידוֹת לַיָם.

27/01/1960 יונתן בן צבי

מלפפונים ב – 30 מיל הרוטל...

חלקת המלפפונים בת 9 דונם הצליחה יפה ומניבה יבול טוב. המלפפונים נמכרים בחיפה במחיר 40-30 מא"י הרוטל. מלבד המלפפונים אין ירקות אחרים לשוק. עבור הבית קוטפים פלפלים ועגבניות. העבודה העיקרית בגן – הכנת השטחים לזריעת הסתיו. מזבלים בזבל אורגני 20 דונם לתפוחי אדמה, זורעים גזר, סלק וכו'. הגן מעסיק כיום כ- 14 עובדים מדי יום ביומו.

( "במשק" מס' 1 , ת"ש, 1940 )

סִתְוָנִית וְכַרְכֹּם

אֶת הַבֹּקֶר פָּגַשְׁתִּי בֵּין קַיִץ לַסְּתָו

עֲדַיִן קָרִיר, וְעוֹד לֹא שָׁרָב

לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ שׁוֹלֵחַ הַסְּתָו

חֲלוּצִים לְפָנָיו אֶת פִּרְחֵי הֶחָצָב.

מַאֲבָק וְעָיֵף הַקַּיִץ עַכְשָׁו

בַּשָּׂדוֹת הָרֵיקִים גּוֹרֵר אֶת רַגְלָיו,

מַחְבִּיא בִּצְרוֹרוֹ עוֹד יָמִים שֶׁל שָׁרָב

לְמַעַן נֵדַע כִּי טֶרֶם עָזַב.

הַסְּתָו מְמַהֵר, עוֹנָתוֹ כֹּה קְצָרָה

הִיא רַק הֵחֵלָּה וּכְבָר הִיא עָבְרָה,

מִי מֵהֶם הַשּׁוֹלֵט בְּטֶרֶם יֻכְרַע

מִתְנַגְּחִים כְּאֵילִים בְּחֵמָה וְעֶבְרָה.

פֵּרוֹת הַקַּיִץ עוֹנָתָם נִגְמְרָה

וְהַקַּיִץ יוֹצֵא כִּי זוֹ הַגְּזֵרָה

הַסְּתָו הַנִּכְנָס עוֹנָתוֹ כֹּה קְצָרָה

עוֹנֶדֶת סִתְוָנִית וְכַרְכֹּם הָאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה.

27/9/06 ראובן עזריאלי

פרוטוקול הנהלה כלכלית / מיום 28/9/06

נוכחים: אבנר אחיטוב, אורי בראב, איילת מאירוביץ, עידו רודוי, עוז אלניר, יגאל פינגרמן, דניאל פרי, אודי פלד, נתי אבן דר, עמוס נצר, שי מיכאל, אמיר סלייפר.

נעדרים: רותה יריב, שחר צור

מוזמנים: עזרא רון, יורם יבור, אלישע שלם, איציק אדרי, עדי מאירוביץ.

1. דו"חות כספיים לקיבוץ לשישה חודשים

יגאל הציג את הד"חות המראים על יציבות בחקלאות, החזר גדול ממס הכנסה, יציבות בסעיף הוצאות חברים, ירידה גדולה בריווחי תאגידים מוחזקים, (בעיקר פלרם), וירידה בנכסים כספיים עקב מעבר כספים מהקיבוץ לקרן מילואים. לאחר דיון קצר הדו"חות אושרו.

2. דיווח על ביצוע חצי שנתי של תכנית ההשקעות –

עדי סקר את הביצוע מול התכנית. הדגיש שבבניין יש בעיה רצינית בשיוך ההשקעות, הן על פי סעיפי התיכנון והן הביצוע בפועל. סוכם שדניאל, רמי, דיין, ועדי יפעלו לשיפור נקודה זו.

ביצוע ההשקעות באגף העיסקי מתקיים לפי התכנית.

3. סקירה חצי שנתית של פלרם –

עמוס הציג בפירוט רב את הדו"חות. עיקרם: רבעון ראשון קשה, ברבעון השני חלה השתפרות קלה והרבעון השלישי צפוי להיות יותר טוב. הוצאות המימון גדלו בעיקר עקב התיסוף בשקל. באופן יחסי המצב ב- P.V.C יותר טוב מאשר ב- P.C, וזאת עקב מחירי חומרי גלם גבוהים. גם מחירי ההובלה והאנרגיה תרמו להרעת התנאים. סה"כ לאחר 5 רבעונים שבהם היה רווח גולמי נמוך, הרבעון האחרון מראה התאוששות, ולכן יש תקווה שהשנה תסתיים עם רווח משופר. נכון להיום, יש נפח הזמנות מאוד גדול, במיוחד ב- P.V.C, וגם ב- P.C.

תוכניות לחודשים הקרובים – עמוס סקר את הבנייה בארה"ב ואת התוכניות באנגליה. כמו כן מסר תחזית שפלרם אפליקציות תיגדל מאוד בשנים הקרובות. ציין שיש למצוא דרכים לבנות עתודה של צעירי רמת יוחנן שעובדים בפלרם.

לאחר מכן התקיים דיון ארוך ומעמיק, שבו חברים הציעו הצעות מעניינות. הדיון לא הגיע להחלטות, אך קרא למנכ"ל ויו"ר פלרם לפעול להקמת צוות אסטרטגיה שיכלול חברים מהנהלת פלרם ומהדירקטוריון. צוות זה ידון ויבחן הצעות מהסוג שהועלו בדיון (רשימת ההצעות נמצאת אצל אבנר).

4. נוהלי בחירת בעלי תפקידים לפלרם –

אושרו הנוהלים הקיימים, תוך ביצוע התאמות קטנות. עיקר השינויים הינם בסעיף לבחירת דירקטורים ולכן הוא מובא כאן.

בחירת נציגי הקיבוץ לדירקטוריון:

דירקטוריון פלרם ימנה כ- 14 נציגים (לא יותר מ- 17), מתוכם לפחות שניים שאינם חברי הקיבוץ, וגם אינם עובדי פלרם. לפחות 50% מחברי הדירקטוריון (שבעה ומעלה) יהיו חברי קיבוץ שאינם עובדי פלרם, ומתוכם לפחות חברה אחת (רצוי יותר).

מנהל כלכלי, מנהל קהילה, גזבר, מרכז משק צרכני ויו"ר הדירקטוריון יהיו חברי דירקטוריון מתוקף תפקידם. עם סיום תפקידם, הם יתפטרו ויוחלפו על ידי ממלא התפקיד החדש. שאר נציגי הקיבוץ בדירקטוריון יומלצו להנהלה הכלכלית על ידי פורום פלרם. ההנהלה תאשרם, ותמליץ לדירקטוריון לאשר את חברותם.

קדנציה של חבר דירקטוריון שאינו ממלא תפקיד תהיה 4 שנים. במקרים מיוחדים ההנהלה הכלכלית תמליץ להאריך את כהונת החבר – כל פעם לשנה אחת בלבד. חבר לא יכהן יותר משש שנים ברצף. לפחות אחת לשנה תקיים ההנהלה הכלכלית דיון בהרכב חברי הדירקטוריון, רצוי כחודשיים לפני האסיפה הכללית של בעלי המניות.

5. בחירת נציגי רמת יוחנן לדירקטוריון פלרם:

א. כהונתם של החברים הבאים מוארכת באופן אוטומטי: אודי פלד, דניאל פרי, עידו רודוי, עמוס נצר, עזרא רון, צור יריב, לאה קוטלר.

ב. הוארכה בשנה כהונתם של שי מיכאל, איציק אדרי ועודד יניב.

ג. אושרה כניסתם של אבנר אחיטוב, נתי אבן דר ואלה מלמד.

ד. אושר סיום תפקידם כנציגים של עופר לביא ודניאל יפה.

6. אושרו נציגי הקבוץ בתאגידיו על פי הרשימה המצורפת.

נציגי הקיבוץ בהנהלות תאגידים שלרמת יוחנן בעלות חלקית בהן

1. תיבולים – נציגים: אבנר אחיטוב (יו"ר), עידו רודוי, נתי אבן דר. מוזמנים קבועים: צור יריב ויגאל פינגרמן.

2. רפת – נציגים: אבנר אחיטוב (יו"ר), דניאל פרי, אורי פלטאו. מוזמנים קבועים: שחר צור ויגאל פינגרמן.

3. גד"ש – נציגים: אבנר אחיטוב (יו"ר), עידו רודוי, אודי בן-צבי. מוזמנים קבועים: יגאל פינגרמן. הערה: עמרי רימון בהנהלה כמנכ"ל התאגיד.

4. מבני רם – נציגים: עידו רודוי (יו"ר), אבנר אחיטוב, נתי אבן דר, אודי פלד, נציג ציבור; מוזמנים קבועים: יגאל פינגרמן.

הנהלות באגודות הפיננסיות והעיסקיות של רמת יוחנן

1. אגש"ח קיבוץ רמת יוחנן – הוועד הינו הנהלת הקהילה. יו"ר – מנהל הקהילה.

2. אגש"ח עיסקי – הוועד הינו ההנהלה הכלכלית. יו"ר – מנהל כלכלי.

3. אגש"ח קרן מילואים – הוועד הינו הנהלת הקהילה. יו"ר מנהל כספים.

4. קרן דור לדור – דניאל פרי (יו"ר), נתי אבן דר, אודי פלד, יונתן מלמד (נציג המשפחות), חנה'לה ישראלי (מרכזת ו. רווחה), עדה לקח. (מרכזת ו. בריאות).

5. קרן פנסיה – ועדת פנסיה כולל יו"ר ומנכ"ל.

6. קרן אומנים – הנהלת הקהילה. יו"ר – מנהל הקהילה. .

לתשומת לב -

בעלון האחרון הופיעה ההצעה להרכב ועדות משנה הכפופות להנהלה הכלכלית, להלן תיקון: צוות "מקרקעין" שונה לצוות "מקרקעין ומים", וצורף אליו עומרי רימון כנציג ענפי החקלאות.

אין מי שירביע...

קיבלנו את הפר הגרנסי מגניגר על ידי האירגון, אבל טרם יכולנו ל"השתמש" בו. בראשונה היה זקוק להבראה אחרי שחלה בגניגר (זה נעשה על חשבון האירגון). עד היום עוד טרם התחיל "לעבוד" בגלל אי-פוריות. הננו עומדים לפני פרובלמה של הרבעת הפרות הגרנסיות. אם בימים הקרובים לא ישתנה המצב נאלץ להביא פר גרנסי אחר במקומו. ( שמואל קרניאל, "במשק" 2 ת"ש 1940 ).

רעיון המועצה -– לא זאת העצה / יהודה טל

מספר פעמים בעבר כבר עלה נושא המועצה, ובכל פעם הורד בקלפי עם אחוזי התנגדות גדלים והולכים.

גם כאשר אושר פעם אחת הרעיון לא הסכימו חברי רמת יוחנן לשמוט מידם את האפשרות לתת זכות הצבעה לכל, וכך גווע עד מהרה גם ניסיון זה.

ומדוע נכשלו כל אותם ניסיונות?

נראה לי שהתשובה לכך ברורה מאליה, שכן אין תחליף לרצון החברים להחליט בעצמם על גורלם. כל הניסיונות לשכנע אותנו כי נציגים "אובייקטיביים" ישכילו יותר מאיתנו להחליט מה טוב עבורנו, אינם יכולים אלא להעלות חיוכים ציניים.

כיום ברור יותר מאי פעם כי דמוקרטיה ייצוגית איננה משאת נפש, אלא רע הכרחי באותם מיקרים שאין לנו כל ברירה אחרת. במקרה שלנו ישנה, תודה לאל, ברירה אחרת ולכן אין לנו שום סיבה לפגוע במו ידינו בזכותנו הטבעית.

האסיפות הכלליות האחרונות ממחישות בצורה חותכת את האמת הבסיסית, שהחבר עצמו הוא המייצג הנאמן ביותר של זכויותיו. מספר המשתתפים הגדול הראה בעליל כי אין אנו סומכים באופן עיוור על נציגינו, אפילו כאשר כוונותיהם טובות וטהורות. יתר על כן, אפילו בתוך "קבוצות אינטרסנטים" מתגלעות מחלוקות ואי הסכמות, ולכן "אין מצב" שנשאיר לזולתנו את זכות ההצבעה.

איני יכול לסיים מבלי להביע תמיהה על חוסר רגישותה של המזכירות, כאשר בעידן של אמון פוחת בממסד מצאה לנכון להביא הצעה שעיקרה חיזוק מיותר של הממסד ביכולתו לכפות החלטות על ציבור החברים.

נ.ב.

ואם ימצא מישהו לנכון להעלות את הטיעון של נוכחות דלה של החברים בשיחות, כדאי יהיה להזכיר כי אם חברי המזכירות, פלוס הוועדה הכלכלית, ימלאו אחר חובת ההשתתפות בשיחות, לא יהיה כל צורך בחיפוש אחר "פטנטים" מזיקים..

שכחו אותנו בבית... / מירי קרש

אנחנו חיים בחברה כאילו "שיוויונית", אך בינינו, לא נעים להודות, אין שיוויון. לא באיכות חיים, לא בשיוויון הזדמנויות ולא ברווחת החבר, אבל אנחנו לא מתלוננים.

מדי פעם אנו מחליטים החלטות ותקנונים, שמסתבר בדיעבד שאין להם תוקף מעשי בעצם, ואיכשהו יוצא שההחלטות לא מצליחות לשרוד מעל שנתיים. לדוגמה - בנושא צימצום פערים בשיכון לדיירי הקומותיים, מכיוון שתמיד מתעוררת קבוצת חברים אינטרסנטית, שמצליחה לבטל את אותן החלטות, או להטות אותן לצרכים שלה.

למרות הכוונות הטובות, הרצון הטוב והניסיונות הכנים, יוצא ש"הנאיבים" שבינינו, הממתינים בשקט לתורם, נסוגים לאחור ברשימת התור לבנייה החדשה.

תחילת שם המשחק היה "השוואת תנאים" או "צימצום פערים בשיכון" לדיירי הקומותיים. בינתיים הצטרפו דיירי השלישיות, ואחריהם, דיירי "החבורה", הדורשים השוואת תנאים, ובהמשך נשמעים כבר קולותיהם של דיירי השכונה הצפונית, ושכונת הביניים, ולאחרונה, בכתבתו של שחר שטייף, הצעירים שיש לקדמם בתור "כדי לתת גם לצעירים הזדמנות לגדל את משפחתם בדירת קבע נאה ולא בדירה זמנית (נאה ככל שתהיה)".

אני רוצה להזכיר לשחר, שאנו, מספר משפחות לא צעירות, גרות עדיין בבתי הקומותיים, בדירה זמנית, שכחת להזכיר. או שמא אנו שקופים כל כך שלא רואים אותנו. אנו, שמדי שינוי בהחלטות נדחקים לאחור, מתגוררים בדירות "נחותות" (לא לנו, לדברי שחר, נחותות לצעירים), אותנו אין צורך להזכיר. ובכלל, בהמשך כתבתו מציין שחר: "שהשלבים הראשונים של המהלך מסתיימים כעת, וביצענו יישור קו ואפשר, לכאורה, להכריז על סיום המהלך ולחזור לעידן הקודם של כניסת צעירים לדירת קבע חדשה לפי תורם....".

האם בגלל שקולנו לא נישמע "ברמה", ואנו יושבים בשקט וממתינים לתורנו בבנייה, אנחנו לא נחשבים?.

האם בגלל שאנחנו לא מנהלים מלחמות, לא צועקים מספיק חזק, ולא מאוחדים כקבוצת כוח אינטרסנטית שתמשיך את המהלך, שכחו אותנו?

אני מצפה שהנהלת הקהילה תשכיל לפעול בנושא הזה ליישום ההחלטות שנראה שעובר עליהן התוקף, ותשמש פה ודובר לאותן משפחות שאין להן נציגויות וששכחו אותן בבתי קומותיים.

בנוסף לכך, אני סקרנית לדעת האם קיימת סיבה שבגללה נושא הבנייה נידחה מעבר לעירעורים? האם קיימת תוכנית אב כלשהי, הכוללת תקציבים וזמנים משוערים?

נכון להיום הנושא מאוד מעורפל. כמוני, עוד חברים לא יודעים היכן הם עומדים. נראה לי שאם הדברים היו ברורים יותר זה היה תורם לשקט אישי ונפשי, וחוסך מאיתנו התרגשויות וכעסים שונים כל כמה שבועות.

נקווה שנדע למצוא את הפיתרון הנכון שייתן תקווה לכולם. בבניין הארץ ננוחם....

לידיעת החברים -

תוכנת סידור הרכב נכנסת שוב לעבודה מלאה

1. מיום א' הקרוב 15/10/2006 נתחיל לעבוד במתכונת מלאה עם תוכנת סידור הרכב.

2. סידור הרכב במשרד רכב ממשיך לעבוד כרגיל בין 7:30 ל - 16:00

3. פתיחת ארון המפתחות תתאפשר אך ורק אם קיימת הזמנת רכב .

4. לא יהיו דפים של סידור רכב ורישום ידני .

5. הזמנות רכב תערכנה רק במחשבים. (רישום, שינוי, מחיקה ולקיחה)

6. החזרת מפתח לארון תתבצע באמצעות ה"כפתור" התלוי על מפתח הרכב.

7. משעה 16:00 אחה"צ עושים הזמנות בתוכנה ומשבצים רכב בעזרת הלחצן – בחירת מכוניות. הזמנה ושיבוץ רכב אפשר לעשות עד השעה 7:00 בוקר למחרת לאחר מכן צריך את אישור סידור משרד הרכב.

8. פתיחת הארון לצורך לקיחת מפתח תתאפשר 40 דקות לפני מועד ההזמנה. (לדוגמא: לרכב שהוזמן לשעה 18:00 תתאפשר פתיחת הארון ב 17:20)

9. מי שהזמין רכב ולא הגיע לקחת אותו שעה וחצי לאחר מועד תחילת ההזמנה, תבוטל הזמנתו והרכב יתפנה למזמינים אחרים.

10. פתיחת הארון תתבצע לצורכי הנהג/ת בלבד.

אין לאפשר למישהו אחר שיש לו הזמנת רכב להוציא מפתח מהארון או להכניס
מפתח לארון כאשר דלת הארון נפתחה על ידך.

11. החזרת המפתח ע"י ה"כפתור" תגרום לסגירת הנסיעה ופינוי הרכב.

א) אם הזמנתם רכב עד שעה 24:00, והחזרתם אותו בשעה 18:00, הרכב יתפנה למזמין הבא.

ב) הכנסת מפתח לארון שלא באמצעות ה"כפתור" , יישאר הרכב רשום על שמכם עד 24:00.

12. בני זוג שלהם מספר תקציב זהה יוכלו להוציא ולהחזיר מפתח אחד לשני.

13. הסברים והוראות טכניות מפורטות יינתנו על ידי הצוות ובלוחות המודעות .

תזכורת - לאחר ביצוע הזמנה יש ללחוץ על הכפתור עידכון ארון בצד שמאל למעלה.

בכל בעיה שמתעוררת אפשר לפנות אלינו במשרד, לטלפון או לנייד.

איל ברבר – 0523-662-277

אורן טהר-לב – 0523-662-526

קרן שחר – 0523-662-231

נולדו לרקוד 75

השנה במיוחד בלט החיוך על פני כל הרקדנים בחג המים. היה ממש כיף להביט ברקדנים שמחים.

למי שרקד, ובמיוחד למי שהרקיד- הרבה תודה.

ובאופן אישי (וציבורי) יש לי הרבה מה להוסיף לתרומתו העצומה של רמי ברבר, שאיננה כלל בגדר מובנת מאליה למי שאינו חבר קיבוץ רמת יוחנן. עם רמי מתגייסת כל המשפחה המורחבת. אפשר גם להרחיב על הכשרון.. נו טוב.. הרי גם זה בטח "רק בזכות הגנים של רמת יוחנן"....גדיא

סוכות יפות – ומה שאחרי

אני מאוד אוהבת לראות את הסוכות צצות בכל הסגנונות, זה מאוד ישראלי בעיני – ואנחנו הרי חלק מהעם הזה... אבל אני גם מאוד אוהבת לראות חצר נקייה מכל רבב, במהירות מירבית אחרי החג. אנא פנו את "החג", כך שנוכל במהירות שוב לטפל בדשאים ולהשיב סדר על כנו. בתודה , רותה היוז..

נגמר להם הסוס...

מופע הסיום של קורס מדריכי רכיבה מערבית, יתקיים ביום שבת, 14.10.2006, בשעה - 17:00

במגרש ליד האורווה, הציבור מוזמן!!!.

רצינו לפרגן ל...

לדיאנה על הסבלנות, ההקשבה, והנכונות לעזור לכל פונה, שואל ומתלונן. והכי חשוב, על הפיכת המחסן למקום שכייף לקום כל בוקר ולבוא לעבוד בו.

וליהודה'לה, על הפירגון והמילה הטובה על הדרך, סתם כך בימי חול, ולא רק בראש השנה. וכמובן, איך לא, על המסטיקים... מצוות מחסן הבגדים. .

רציתי לפרגן ל ...

לירמיהו, על הוצאת העלון באופן קבוע ושוטף, בלי לוותר, בהתמדה במשך שנים, בשמירה על רמת התוכן והצורה. ובמיוחד - על העלון שיצא לכבוד חג ה – 75 וסוכות: עלון יפה וחגיגי, של 34 עמודים מקושטים, מעוטרים וערוכים.

ירמי, כל הכבוד, יישר כוחך ותמשיך כך! אורה..

על פירגונים ושאר ירקות...

במהלך השבועות האחרונים מאז ראש השנה, וברוח הרצון הטוב, הפיוס והסליחה שמשרים ימים אלה על כל עמישראל, ניצלתי את ההזדמנות הזו, לפרגן ב"ברמה" לעצמנו על עצמנו.

בדרך הטבע הגיעו גם פירגונים לעלון ועורכו. לא כולם פורסמו מחמת עינא בישא, ויסלחו לי הכותבים. אך על כל אלה, ועל עוד הרבה מילים טובות שבע"פ. תודה רבה. ירמיהו .

מזל טוב

לנעמי ודניאל יפה להולדת הנכדה,

בת בכורה לעיינה ואמיר,

ברכות לכל המשפחה.

הַבֹּקֶר שֶׁאַחֲרֵי...