עלון
שבועי למידע רמת יוחנן שנת ה - 75
מס 1527 ח'
באלול תשס"ו 1.9.06
הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים, שיהיו רכונים,
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים.
ואנחנו שני המינים,
נברך עליהם,
ובין כפות ידינו
ידריכו קשתם כוכבים רחוקים
להביט בנו מתוך הלילות,
ולא נבוש להיות מוארים
בימים, בימים.
(עדית
פאנק)
ברכת שנת לימודים פוריה, שנה
של שקט ושלום,
לכל התלמידים, המורים, ההורים,
והמטפלות,
עם פתיחת שנת הלימודים החדשה,
תשס"ז.
מתחום החינוך... / עדנה לקח
לעת החופש הגדול פרצה מלחמה.
ימים לא שיגרתיים וסוערים לא מעט.
מערכת החינוך התמודדה עם חששות מצד אחד,
ועם הצורך להעניק ביטחון מצד שני. חשבנו שנכון יהיה להרחיק את הילדים מהאיזור
בשעות היום, כדי לאפשר להורים לעבוד ולשמור על שיגרת חיים, ביודעם שהילדים רחקו מן
הסכנה.
קיימנו מגוון רחב מאוד של פעילויות
וחוויות, וזו הייתה תרומה חשובה לפיתרון הבעיות שצצו מיד עם תחילת המלחמה. כל זה
נעשה בהיחלצות של המדריכים, בנכונות של ההורים לסייע, ובידה הפתוחה של האקונומיה.
כולם יבואו על הברכה ועל התודה.
ועכשיו החופש תם, ושנת הלימודים
תשס"ז בפתח.
החינוך הוא מערכת שאין בה ספרים ומחברות, אין
בחינות וציונים, אלא ניסיון מתמיד, בעיקר באמצעות הדוגמא האישית והציבורית, לעצב
דמות של חניך שיהיו בידיו, בבוא היום, כלים להתמודד עם אתגרי החיים, האמונות והדעות.
למשל: בית ילדים שבונה חברה
שאינה עסוקה רק בעצמה ובסיפוק צרכיה בלבד, שבו הילדים רואים גם את הזולת, שאינם
סבורים שהם מרכז העולם. ילדים שלומדים להתמודד עם תביעות וחובות, שיש להם תחושת
שייכות, הבאה מנתינה. ילדים החיים בחממה של חברות וחוויות משפחתיות, ילדים הבריאים
בגוף ובנפש.
מניסיוני הקצר בתפקיד, ובעיקר
בזמן המלחמה, נוכחתי שהילדים שלנו הם מצע איכות משובח להגשמת משימותינו החינוכיות.
שתהיה השנה הבאה שנת לימודים
פוריה ומהנה, שנת חברותא, שנה טובה..
ברכות לחברוֹת החדשות שהִתקבלו
לחברוּת בקלפי
אוֹר בן צבי
לימור רימון
הילה טהר לב
ולעידו רודוי
שנבחר לתפקיד יו"ר פלרם.
פרוטוקול ועד הנהלה מספר 24/06
שם האגודה
: קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה
: 24.08.2006
מספר חברי ועד ההנהלה : 11
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אבנר אחיטוב, איילת מאירוביץ, עדנה לקח,
דניאל פרי, יונת מולכו, נתי אבן דר, לינט חורש, רפאל דינסטג, ישי קציר.
שמות הנעדרים מן הישיבה: דוד דוידוביץ.
סדר היום:
1. אש"ל לחיילי מילואים.
2. נופש 2006 .
3. העברת "קפה ועוגה" בשבת מהמועדון לחדר האוכל (בהשתתפות יעל
דינסטג).
4. פנסיה מדורגת.
החלטות:
1. הוחלט להעלות את סכום האש"ל היומי בו מזוכים חיילי המילואים מ-15 ₪
ל- 26.5 ₪ ליום, שהוא הסכום המשולם לעובדי חוץ.
2. המזכירות ממליצה שנופש החברים השנה יחולק בין תל-אביב ואיזור הצפון.
(במקום תל-אביב וירושלים). הרשמה ברוח זו תפורסם על לוח המודעות.
3. הוחלט לבטל את פתיחת המועדון בשבת בצהריים ולהעביר את ה"קפה
ועוגה" לחדר האוכל.
4. המזכירות החליטה להמליץ לאסיפה להיכנס לדיון בנושא פנסיה מדורגת ברוח דף
העקרונות המצורף לפרוטוקול זה.
רשם – אודי.
פנסיה מדורגת – הצעה
(נספח לפרוטוקול מזכירות
מיום 24.8.06 )
א. רקע
1. קיצבת היעד בוותק פנסיוני מלא (35 שנות צבירה החל מגיל 30 ועד גיל 65)
עומדת כיום אצלנו על כ-5,300 ₪ לחבר.
2. גיל הפנסיה בתכנית שלנו הוא 65 שנה לנשים וגברים כאחד.
3. הקיבוץ אינו פודה כיום את הפנסיות, למעט: עודפים שנוצרו אצל מי שהגיעו
לגיל הפנסיה, פנסיות נפטרים, ופנסיות של עוזבים בדרך של קיזוז עודפים מדמי עזיבה.
(פנסיות המגיעות בגין עובדי חוץ, כולל
פנסיות שאירים, נכנסות לחשבון הקיבוץ באופן שוטף).
4. בפועל קיים היום מצב של פנסיה דיפרנציאלית בשל הגורמים הבאים:
א. לחלק מעובדי החוץ ולחלק מהנקלטים יש פנסיה גבוהה יותר (עד פי שלוש).
ב. קיימות תוכניות פנסיה "ישנות" ו"חדשות", שתנאי
החיסכון בהן שונים באופן קיצוני (חלקן עם תשואות מובטחות וחלקן ללא הבטחת תשואה כלל), דבר העשוי ליצור
הפרשים אדירים בקיצבה שתשולם לפנסיונר.
ג. קיימים הבדלים משמעותיים בין חברים שהפנסיה שלהם היא "פנסיית זיקנה"
בלבד, וחברים שהפנסיה שלהם היא "פנסיה מקיפה" (כוללת ביטוח אובדן כושר
עבודה ופנסיית שאירים). הקיבוץ פועל
לרכישת הסדרים שיצמצמו פער זה, אבל עדיין יוותר שוני.
ב. הרעיון המרכזי
1.ליצור מצב שבו ניתן תמריץ (מתון) על פי תרומה.
2. תרומה לקהילה בכל תחום, ולאו דווקא כלכלית.
3. הדירוג יקבע על ידי צוות ציבורי נבחר. (לאו דווקא ממלאי תפקידים).
4. כל עוד הקיבוץ לא עבר לשכר דיפרנציאלי אין שינוי במצב לפיו כל
הפנסיות נכנסות לקיבוץ.
ג. פירוט ברמה
הבסיסית
1. כל החברים זכאים לפנסיה על פי קיצבת היעד עליה החליט הקיבוץ
(כולל אפשרות של הגדלת קיצבת היעד הבסיסית אם יוחלט על כך).
2. מעבר לפנסיה הבסיסית הנ"ל, יקבעו עוד שתי דרגות של קיצבת יעד (כל
דרגה ברמה של
750 ₪ בוותק פנסיוני מלא ( דהיינו הפרש של 750 ₪ הנ"ל = 35 שנות
עבודה).
3. הזכאות בשתי הדרגות האלה תהיה על פי תרומתו של החבר לקיבוץ (לאו דווקא
כלכלית), כפי שיקבע על ידי צוות ציבורי
נבחר.
הדירוג יעודכן אחת לששה חודשים. (שכן הוא לא צמוד לחבר אלא לתרומה, העשויה
להשתנות עם שינוי בתפקיד, מקום עבודה וכיו"ב).
4. אין שום שינוי במצב הקיים לפיו
הפנסיות אינן עוברות לרשות החבר אלא נכנסות לקיבוץ.
5. קיום מנגנון המתייחס גם לתרומה בעבר לגבי חברים מעבר לגיל מסוים,
כולל אפשרות לפיה חבר שהגיע לגיל
הפנסיה (65) יהיה זכאי לקבל את ההפרש לתקציבו השוטף. .
חֲבֵרוֹת
הַנּוֹפְלִים
חֲבֵרוֹת
הַנּוֹפְלִים, אֲהָבוֹת בְּאִבָּן
אָבְדָה
הַמְּצִיאוּת, נִשְׁבַּר חֲלוֹמָן
נוֹתַר
רַק הַכְּאֵב הַחוֹתֵךְ בְּלִבָּן
לְתִקְווֹת
שֶׁנָּמוֹגוּ, אֵין עֲדַיִן אֻמְדָּן.
נִצָּבוֹת
לְבַדָּן חֲסֵרוֹת מַעֲמָד
אֵין
הֵן כְּתוֹבוֹת בְּדַפֵּי הַמִּמְסָד,
נְעָרוֹת
זוֹ לְזוֹ מוֹשִׁיטוֹת יָד
לְחַבֵּר
רְסִיסֵי עוֹלָמָן שֶׁאָבַד.
אוֹחֲזוֹת
כְּטוֹבֵעַ בְּקַשׁ זִכָּרוֹן
תִּשָּׂאנָה
אִתָּן עַד יוֹם אַחֲרוֹן.
הֵן
גַּם אִם תִיבְנֵנָה חַיֵּיהֶן מֵחָדָשׁ
יְלַוְּן
הַחֲלוֹם אֲשֶׁר לֹא מֻמַּשׁ.
אֵין
עוֹד אָמֵן, אוֹ סַתָּת בָּעוֹלָם
הַמַּנְצִיחַ
אֶת שְׁמוֹ כְּלִבָּן הַחַם,
לִבָּן
הַצָּעִיר הַמָּלֵא אַהֲבָה
כָּל
עוֹד יִפְעַם, הוּא לוֹ מַצֵּבָה.
23/8/06
ראובן עזריאלי
ראיון קליל על רגל אחת עם דניאל פרי על תוכניות, מתי גומרים
לבנות, ומתי מתחילים, על מיגון האזרחים, על מימון, על אישורים שמתעכבים, על
תב"ע ועל מט"ש, ולאן נעלמו התוכניות לבריכת השחייה החדשה. (שאל – ירמי)
מה חדש בקיבוץ?
גמרנו את המלחמה בניצחון בנקודות, כמו
שהוגדר בתקשורת, לנו נראה שגמרנו את המלחמה בנוק-אאוט.
יש תוכניות לשיפור מצב המקלטים?
מזגנים? ציוד?
כרגע מצב המקלטים תקין. אנחנו מתחילים
לבדוק את הפרטים למיגון דירות החברים, בינתיים מדובר על הקמת ממ"דים בדירות
שנכנסות לשיפוץ.
רק לדירות שנכנסות לשיפוץ?
נבדקים גם ממ"דים למרפאה, ובתי
הילדים עד גיל בית ספר. עדיין לא ברור באיזה צורה זה ייתבצע קיימות שתי אפשרויות:
להצמיד את הממ"ד לצד המבנה, או לבנות אותו בתוך המבנה.
במי זה תלוי?
זה תלוי בעיקר בנו ובכיסנו.
מאיפה ניקח את המימון?
עכשיו בודקים מקורות מימון, כמה ועל
חשבון מה, כל הדברים האלו ניבדקים.
על כמה דירות מדובר?
יש הרבה דירות שלא ממוגנות. יש בערך
50 דירות חדשות שהן כבר עם מיגון. כאמור, נתחיל באלה שניכנסות לשיפוץ.
כל המקלטים מסודרים אם חלילה נצטרך?
כן. כך היה על כל פנים בסוף המלחמה.
איזה עבודות פיתוח נעשות עכשיו צפונה
מהשכונות החדשות?
מסיימים את פיתוח השטח של שכונת רימון.
אני מקווה שתוך חודש הדיירים יכנסו לדירות החדשות. אנחנו מקימים מגרש חנייה גדול שישרת
את מרכז שכונת זית, את מרכז שכונת תאנה, ושכונת הדס בעתיד.
יש כבר אישורים לבנייה החדשה בשכונת
הדס?.
האישורים מתעכבים בגלל החלפה משטח
חקלאי לשטח לבנייה.
ההעברה הזאת מותנית בהתקנת מערכת ביוב
מאושרת.
איך קורה שמערכת הביוב הזו עדיין לא
מאושרת?
הפיתרון שהיה מקובל בעבר, לא מקובל על
משרד הבריאות. בזמנו הפיתרון היה שכל הביוב מוזרם לבריכה מדרום למאגר. שם הוא היה מתייבש.
הפיתרון הזה לא מקובל יותר.
זאת אומרת שאין לפיתרון בעיית הביוב
הזה, כל קשר לפרוייקט איכות הסביבה שנעשה ברפת?
מדובר על כל מערכת הביוב של רמת יוחנן.
היה לנו פיתרון קצה כפי שציינתי, היום הוא לא מאושר. משרד הבריאות דורש מט"ש,
(מתקן טיהור שפכים). המיקום שלו יהיה כנראה קרוב לאותו איזור, ליד המאגר. בכל אופן
זה מטופל ואני מקווה שתוך חודש חודשיים תצאנה התוכניות לבניית המט"ש.
אחרי שיהיה תיכנון יאשרו את הבנייה?
הערכה היא שברגע שיהיו התוכניות
לביצוע, נקבל את האישורים.
אז מתי מתחילים לבנות? לפני החורף?
בקצב הזה של קבלת האישורים ממשרד
הבריאות, אני לא רואה התחלת בנייה לפני החורף. זה דבר אחד. דבר שני הוא פנימי
שלנו, בעיית התור לשיכון והוויכוח סביבו. אי אפשר להתחיל לבנות כשעדיין לא יודעים
מי יעבור לדירות החדשות.
אנחנו עובדים היום על הכנת תב"ע,
"תכנון בניית ערים", לרמת יוחנן ל- 50 שנים הבאות. במסגרת הזאת אני יכול
למסור לך פרטים ראשוניים ולא לגמרי סופיים. לרמת יוחנן יש אישור ל - 400 יחידות דיור. אנחנו מדברים על תוספת של עוד מאה
יחידות דיור לשנים הבאות. ארבעה איזורים הועדנו לבנייה זו: איזור של שכונות תאנה
והדס עד לכביש של הלול, (אחד הלולים כנראה יירד), השטח שלפני הבתים של מיכאל
ופוני. בהמשך של בתי שי ורועי רצועה שיורדת מזרחה עוד כמה בתים. האתר הגדול
והמרכזי יהיה באיזור "בית צפון". ועוד איזור, קטן יחסית, השטח שבין המועצה
לבתי הקומותיים בדרום. אני כבר יכול להדליף, בתב"ע החדשה שמתוכננת תהיינה שלוש
דירות על דונם .
מה עם שיפוץ השירותים בחדר האוכל?
יש תוכניות. הכל מוכן, רק שהתוכניות
יצאו יקרות הרבה יותר ממה שתיכננו. היום עובדים על זה. נצטרך לאשר אם אנחנו חורגים
מהתקציב כן או לא, ונתחיל לבנות.
מתי מתכוונים לשבור קירות ?
אני מקווה שתוך החודש הקרוב.
לאן נעלמו התוכניות לבריכת השחייה
החדשה?
מבחינתי האישית לא נעלמו, אבל כרגע
אין לזה תמיכה של ממלאי התפקידים.
למה, אין כסף?
כסף היה לנו, לפחות בחלקו. בכל אופן
כרגע לא דנים בזה.
ולסיכום,
סיכומים נעשה בחג המים הבא עלינו
לטובה.
קריאה
ראשונה לקראת האירוע המרכזי.
הנה זה בא, הנה זה מגיע...
בערב סוכות, יום ו' , י"ד בתשרי תשס"ז, 06.10.06 נחוג ברוב עם
מלאת 75 לרמה, והפעם בסימן "חג של אחרי המלחמה" ועל כן המלאכה מרובה
והזמן קצר, קצר מאוד.
כמו בחג ה- 70, נקיים אירוע רב משתתפים לתושבי המשק ולבני המקום לדורותיהם.
מה בתוכנית?
16:00 – התכנסות ומפגש.
סיור בתערוכות אומנים מקומיים ובני
משק במתכונת "בית פתוח" בבתי החברים ובתצוגות ארכיוניות במבני הציבור.
ארוחה על הדשא שמדרום לחדר האוכל.
חג המים, בסימן התחדשות בבריכת
השחייה, כשלפניו קבלת החג.
קפה ועוגה, מפגש והרקדה בחדר האוכל
וסביבותיו.
שימו לב!
חברי הרמה, התושבים, הילדים ובני
הקיבוץ המוזמנים מבחוץ מונים למעלה מ- 1500 איש. שטח הבריכה והמדשאות מוגבל ולכן – אין להזמין אורחים לחג באופן
פרטי!
התערוכות תיפתחנה למחרת בשנית, כדי
לאפשר לאורחי החברים ואנשי הקיבוצים השכנים לבקר בהן.
צוות כנס הבנים, באחריות יהודית ענבר,
דואג להזמנת כל בני המשק לדורותיהם. חברים שקיבלו דף עידכון פרטים של בניהם
ומשפחתם, מתבקשים להחזיר תשובותיהם בהקדם לתא הדואר של הווי ומועד, או לכתובת
הדואר האלקטרוני המצורפת.
צוות התערוכות, באחריות נירית דרור.
בכוונתנו לקיים הפעם תערוכות בסגנון
"בית פתוח", בו יציגו חברים או בני משק. המעוניינים להציג מיצירותיהם
מתבקשים לפנות בהקדם לנירית.
האירוע כולו, וחג המים בפרט, יונצחו
ויוקרנו על ידי ה- TV באחריותו של דוד דוידוביץ.
נותר לנו עוד חודש אחד בלבד להכנות
והן רבות. לפיכך נדרשת מכולנו נכונות להתגייס למשימה. אנא עיזרו לנו והיענו
לפניותינו. מי שמוכן ויכול לתת כתף מוזמן לפנות אלינו.
לרשותכם, מוקד חש"ו (חג שבעים וחמש): טלפון: 9212 משרד תרבות.
אימייל – ry75@ry.org.il
צוות ה- 75 לרמה:
אייל ברבר, נורית פיינשטיין, איציק
אדרי, אתי גפן.
ו... יהיו גם זיקוקין.
דויד דוידוביץ עכשיו נח. חודש ימים הוא רץ אחרי
הקטיושות, ראה מה שראה, צילם מה שצילם, עכשיו יש לו זמן להישיר את המצלמה שלו
פנימה, לברר מה קורה אצלנו בחצר בצל עצי הזית והתאנה והרימון... (מראיין – ירמי).
דויד מה כואב לנו?
הייתה מלחמה והיא נגמרה. היום אנחנו
אמורים לבדוק את עצמנו, איך ואיפה אנחנו מפיקים לקחים. לצערי אני לא כל כך רואה
איפה אנחנו, ברמת יוחנן, עושים את זה. אני לא יודע מה היה מצב המקלטים כי לא ראיתי
אותם. אבל יש בינינו כאלה שיש להם חדרי ביטחון, ויש כאלה שאין להם.
למי שאין, ספק אם ידע לאיזה מקלט עליו
לרדת. יש לנו טלוויזיה במעגל סגור בקיבוץ. ערוץ חיוני שלא שירת אותנו בזמן החירום.
למה? לי קשה למצוא אותו, על אחת כמה וכמה למבוגרים יותר, שבוודאי היו זקוקים לו,
וכמוהם הורים מודאגים לילדים. אם היו משתמשים בו לשידור הודעות חשובות בזמן אמת, זה
בוודאי היה מקל על החברים.
ויש את ערוץ הסרטים המקומי. גם אותו
קשה לאתר. אני לא מדבר על חבר'ה צעירים, אלא על חברים יותר מבוגרים.
לקראת סוף המלחמה התחילו לשלוח הודעות
s.m.s. בטלפונים הסלולריים. זה טוב, אבל הבעיה היא שלא כל אחד יודע לקרוא
את ההודעות האלה, בעיקר המבוגרים.
זה פעל בזמן המלחמה האחרונה?
כן, אתה אפילו לא יודע. זה חמור. ואם
יש עוד חברים כמוך, שלא מסתובבים עם טלפון נייד, להם אפשרות לדעת שמוסרים הודעות.
והסרטים?
סרטים, אני לא יודע אם יש, מתי, מי אחראי.
יש היום כל כך הרבה סרטים בטלוויזיה הכללית, וגם חיברו את החברים לערוצי הסרטים.
אבל, אני חושב שהגיע הזמן שבערוץ
המקומי יהיה מקום לעשייה מקומית, לביטוי שלנו, למה שקורה אצלנו, שתתאפשר הקרנה מסודרת,
בימים סדירים, שלא נצטרך לנחש מתי מקרינים מה.
לאחרונה נעשו כמה מגזינים, חברים
ביקשו לשדר אותם מספר פעמים על מנת שיוכלו לצפות בהם לנוחיותם בזמנים ידועים מראש.
היה קשה מאוד להשיג זמן שידור כזה, הסרטים יותר חשובים (למי?), לא ברור למה.
הרעיון הוא שהשירות הזה חייב להיות בצורה
מסודרת. בשעות ידועות וקבועות.
בזמנו, כשרק התחלנו את שידור הסרטים
בערוץ הזה, היה צוות שעבד בהתנדבות. שידרנו 4 סרטים ביום. שעות ההתחלה היו קבועות:
ב – 19:00, ב – 21:00, ב – 23:00 וכו'. כל יום הייתה מתפרסמת תוכנית הקרנה. היה
ידוע מראש איזה סרטים יהיו ומתי.
ככה צריך להיות.
היום אתה פותח את הערוץ הזה בטלוויזיה
ומקווה שאולי במקרה נפלת על שעת התחלה או סיום. במקרה הטוב, אם יש לך זמן אתה
מסתכל קודם על החצי האחרון ואחר כך על ההתחלה.
באחד הימים שאלתי את המפעיל איך
יודעים מתי סרט מתחיל או נגמר. בלי למצמץ הוא ענה לי: תסתכל בפתקה על לוח המודעות,
(צילום שחור שבקושי אפשר להבחין מה מצולם בו שלא לדבר על מה שכתוב בו, אפילו
באותיות הגדולות), שם, הוא אומר, באחת הפינות רשום מספר הדקות שהסרט נמשך, תעשה לך
את החשבון.
כמו בכל שירות אחר חייב להיות לוח זמנים
מסודר. אם לא, חבל על המאמץ, מוטב שלא ישימו בכלל.
מה עוד כואב לנו? להזכירך, אתה הנציג
שלנו במזכירות.
כואב לי שעדיין אין גדר סביב הקיבוץ,
כואב שהשקענו בגדר שכבר נעשתה כל כך הרבה כסף ואין שער. זה חסר כל הגיון. כואב לי
שחברים התחילו לשים סורגים על החלונות. לאן הגענו? בחיים לא גרתי בבית שיש בו
סורגים, ואני בא מארצות הברית.
זו בעיה של מספר הולך וגדל של חברים
שלא מרגישים בטוח?
זו לא בעיה שלהם, זו בעיה שלנו שהם לא
מרגישים בטוח בקיבוץ. אני טוען שאותו שומר בשכר שמסתכל בטלוויזיה בשעות השמירה,
מוטב שבאותו זמן יסתכל על עוד כמה טלוויזיות שיעדכנו אותו מה נעשה במקומות אסטרטגיים,
מקומות שמועדים לגניבה. היום המחיר לזה הוא לא כל כך גבוה. אנחנו חיים בעידן שבו
יותר זול ונוח ל"שכנים" להגיע אלינו לקחת דברים מאשר לרכוש אותם בחנויות
בכסף. יש היום אפשרויות אלקטרוניות לעקוב אחרי אלו שבאים והם לא קרואים. השומר
צריך להסתכל ולדעת מה קורה מסביב. לא פעם אתה יוצא או נכנס לקיבוץ והשומר פותח לך
את השער מרחוק בלי לברר מי אתה או מה אתה נושא בכֵּליך.
אתה יושב במזכירות, זה תפקידך, להתריע.
ביקשתי לדון בזה. אמרו שידונו בזה
יותר מאוחר. חבל שלא מטפלים בדברים האלה היום, לפני שנתעורר ויהיה מאוחר, או, חס
וחלילה, יהיו פגיעות לא רק ברכוש אלא גם בנפש.
החליטו על גדר שתקיף את המשק מצפון.
האם אתם עומדים על כך, או מחכים שד. י. יעבור לשכונה החדשה ולא ייתן גם שם להציב
את השער?
אני לא חושב שנכון היה שאדם אחד ימנע את
הקמת השער בשכונה הדרומית, ולא חשוב מאיזה סיבות. חברה דמוקרטית שמחליטה שהיא רוצה
שער וגדר, צריך לבצע את זה כלשונו, ולא לתת לאדם אחד, חשוב ככל שיהיה, את זכות הווטו.
יש כללים בדמוקרטיה.
מה קורה עם המגזין המקומי?
המגזין הוא באחריות אוריין זית. הוא
קצת נתקע, אבל בימים אלה אנחנו מוציאים עוד מגזין. כאמור לעיל, שידור המגזין, לאחר
שהוא כבר מוכן, מאוד מתסכל. קשה מאוד לתאם את השידור בערוץ המקומי, צריך להתחנן
שיתנו לנו שעות שידור. זה לא נאה. פניתי לאודי בנושא, התשובה שלו לא מספקת, וזה
פשוט מוציא את הרוח מהמפרשים.
איך אתה מסכם את מצבנו אחרי המלחמה?
די עגום. שאלתי את שרת החוץ ציפי לבני
בנהריה במסיבת העיתונאים: "גברתי שרת החוץ, המלחמה הסתיימה, החיילים החטופים
לא חזרו, החיזבאללה עדיין מחזיק בנשקו, אז מה עשינו?" התשובה הצפויה שלה
הייתה: "עכשיו תהיה הזדמנות חדשה לשנות את המצב לאורך הגבול בצפון, להכריח את
החיזבאללה לקיים את ההסכמים". הרגשתי מדבריה שהיא לא שלימה עם מהלכי המלחמה.
בדרך כלל שרי חוץ לא אוהבים מלחמות.
קשה להם להסביר אותן בחוץ. בעיקר כאלה שנמשכות יותר מדי, וגובות מחיר יקר וקורבנות
של חפים מפשע.
בהתחלה הייתה התלהבות גדולה בקרב העם,
בייחוד בדרום, בתל אביב ובירושלים. הייתי בקריית שמונה, מטולה וצפת, האנשים שנותרו
שם במקלטים היו חסרי כל. גם בלי המלחמה אין להם כלום.
בראיונות לתקשורת עם אותה אוכלוסייה
חלשה שלא התפנתה, הרושם שהתקבל הוא שגם הם היו נחושים מאוד ותומכים במהלכי המלחמה.
ראיתי את המקלטים האלה שחלקם היה בלי
מזגנים, בלי ביוב מסודר, בלי ציוד מינימאלי, האנשים שם היו בעד, כי חשבו שסוף סוף
הם לא יצטרכו יותר להשתמש במקלטים האלה להבא.
ראיתי גם את אנשי מס הרכוש. בושה
וחרפה היחס שלהם לאנשים שאיבדו את רכושם. חבל.
ולסיכום –
לסיכום סיפור מן החיים.
יום אחד רץ הדוב ביער. ראתה אותו
החסידה ושאלה: "דוב מה קרה?"
ענה הדוב: "מס הכנסה ביער!"
"נו טוב. אז למה אתה מפחד?"
המשיכה החסידה.
אמר הדוב: "לי יש פרווה, לאישתי
יש פרווה, לכל אחד מהגורים יש פרווה, בטוח תוקעים אותי הפעם!".
החסידה לא חשבה הרבה תפסה שוונג ועפה
לה בפחד.
בדרך
פגשה בצב. שאל אותה הצב: "מה קרה חסידה? לאן את ממהרת?"
ענתה החסידה: " מס הכנסה
ביער!"
אמר הצב: "נו, אז למה את
מפחדת?"
ענתה החסידה: "אני טסה לחו"ל
כל שנה, בעלי טס לחו"ל כל שנה, הילדים טסים לחו"ל כל שנה. בטוח תוקעים
אותי הפעם!"
הצב לא חושב הרבה, הוציא את הראש
החוצה, והתחיל לברוח ב"מהירות".
ראה אותו הנחש ושאל: "צב מה
העניינים? לאן אתה רץ?"
ענה הצב: "מס הכנסה ביער!"
אמר הנחש: "נו, אז ממה אתה
מפחד?"
ענה הצב: "לי יש בית, לאשתי יש
בית, לכל אחד מהילדים יש בית, אותי בטוח תוקעים הפעם!" המשיך הנחש לזחול באיטיות,
בזחיחות הדעת ובלי פחד.
זרק הצב מבט אחורה ושאל: "נחש
אתה לא מפחד?"
ענה לו הנחש: "תראה, לי פושטים
את העור לפחות פעם בשנה, מה יש לי לפחד?".
אינפלציה של גנרלים / ירמיהו
שאון התותחים נדם, אך השלווה והשקט מאיתנו
והלאה.
נחושים יותר מאי פעם, נכנסנו למלחמת
הקונצנזוס הזו. מבולבלים יותר מאי פעם, יצאנו ממנה.
ראינו את חיילי המילואים צועדים משדה
הקרב בדרכים המאובקות חזרה הביתה. עייפים, מתוסכלים, צמאים, רעבים ולא מרוצים.
עכשיו הם מחזירים ציוד, פותחים את הפה... והשבר גדול.
שבר "שכמוהו עוד לא היה".
כך הם אומרים, ואני תוהה: האמנם עד
כדי כך זיכרוננו קצר?
"שכחנו" איך יצאנו ממלחמות
ה"אין ברירה" הקודמות? מה היה המחיר, ברכוש ובנפש? איזה טראומות עברנו?
ה"מלחמה על הבית השלישי"? אלפי הקורבנות? מאות השבויים? הנעדרים?
האם דווקא המלחמה הזו היא "שבר
שכמוהו עוד לא היה"? ספק גדול.
אז אני לא כל כך מתרגש לשמע שוועת הנזעקים
באוהלי ההפגנות להציל את עמישראל ממנהיגיו... ולא שהמנהיגים האלה מוצלחים כל כך,
ולא עשו שגיאות, אך כדאי לזכור. וכל מי ש"לקחו לו את הניצחון" מתחת
לידיים, מוטב שיעשה שיעורי בית לפני שהוא עולה לירושלים לכרות את הענף שעליו כולנו
יושבים...
הפגנה זו, עם כל חשיבותה, מזכירה לי
את האימרה הידועה ש"כל חייל נושא בכליו את שרביט הגנרל". זה נכון, קל
וחומר לגבי יהודים, אבל כל כך הרבה "גנרלים" במיל', מחפ"ש
וטר"ש, עד מג"ד ומח"ט, ש"יודעים" עוד בטרם הדברים נבדקו,
איך היה צריך לעשות את הדברים "אחרת", יותר טוב, מי אשם ומי חייב ללכת, ולמה
"לא נתנו" להם לנצח, אינפלציה שכזו בגנרלים לא הייתה לנו כבר זמן רב.
היו מחדלים, אין על כך מחלוקת. כל
המלחמה הזו יסודה בפאשלה של גבהות לב ויוהרה. הכל חייב להיבדק ביסודיות. אבל, שֶׁיָקום
מי שחווה מלחמות בלי כל אותן המכשלות, ונוראות מהן. ירי של כוחותינו על כוחותינו,
חוסר מזון ומים, ימ"חים חסרים, פקודות סותרות, חוסר מודיעין מעודכן, עורף
חשוף, מקלטים לא ערוכים, בילבול וחוסר תיאום, משחקים של כבוד, אגו מנופח, מלחמות
גנרלים ומה לא?
מה מכל אלה עוד לא היה לנו במלחמות
הקודמות?
הנכון הוא, שהיום, יותר מאי פעם, יש
מי ש"רודף" אחרי כל התקלות האלה, "מחפש" אותן, וגם דואג
להעצים ולנפח אותן מול עיני העם הצמא למידע... התיקשורת.
וראוי היה לבדוק גם אותה, מה היה
"תפקידה" בימי מלחמה, מול קדושת "זכות הציבור לדעת" בכל מחיר.
אז ועדות בדיקה כבר יש לנו, ואנשים
מכובדים מאוד עומדים בראשן. השאלה שנותרה ללא מענה היא, מי יהיה מוכן להסתפק
במסקנות שקיבלו ועדות שחוקרות את זה שמינה אותן לתפקיד? אבל לא לי לדון בכך. די
בכך אם ניזכר מה היו ה"לקחים" שהפיקו ועדות חקירה בעבר. ניתן בהחלט
לצפות לדה ז'אווּ. חידוש גדול לא יצמח לנו. יתרה מזאת, סביר להניח שמה שיקרה הוא ביזבוז
של זמן והרבה הרבה כסף לאדונים האדווקטים, שיעשו את ה"קוּפה" על גב משלם
המיסים. ומאידך, אותם אנשים שאמורים להכין את המדינה והצבא לסיבוב הבא, יהיו
עסוקים רובם ככולם בהצלת עורם. אדם קרוב אצל עצמו, ומי אנחנו שנבוא אליהם
בטענות.
אמנם, וזה לפחות משתקף בסקרי דעת הקהל
של עיתוני סוף השבוע, העם לא רוצה את הצמרת הנוכחית, לא האישית ולא המפלגתית. מאיגרא
רמה לבירא עמיקתא. מפולת רבתי ומהפכים היו צפויים לנו אם היו נערכות היום בחירות. זהו
מצברוח לאומי שמשקף את הרגע, הוא יכול להשתנות בהתאם לנסיבות. אך מעבר לכל ספק,
ברור שהעם רוצה מנהיג "חזק" מנהיג שיעשה לו סדר!
בואו נהרהר לרגע קט מי יש לנו שיעשה
את ה"סדר הזה". האם בינתיים נולדו "מנהיגים" חדשים??? או ששוב
פעם נגיע אל אותם "שמות חדשים": ביבי, בוגי, ברק, מופז, ליברמן ושות'.
האם יש לנו זמן להרוס ולנפץ ולשבור את הכלים הקיימים בשביל אותם שמות
"חדשים"? יד מי מהם לא הייתה במעל בעבר הלא כל כך רחוק?
ובינתיים, האם יש לנו צבא אחר שיעשה
את העבודה?
וגם... אין לנו עם אחר, עם העם הזה צריך
ללמוד להסתדר. זה מה שיש.
אשר על כן, אני מסרב לילל, להפגין,
לחתום, לשבות רעב, לעמוד על הדם ולבוא חשבון על מעשה ה"התנתקות" מול
המצלמות, בגן הוורדים, נוכח פני הכנסת בירושלים. התלהמות והגברת הקרעים והשסעים
בעם לא הובילה אותנו לשום מקום בעבר, וגם לא תוביל אותנו בעתיד. חבל מאוד ששומעים
רק את ה"מפגינים נגד", רובם ככולם, וזאת צריך לומר בכנות, הם מטובי
הלוחמים שלנו, השמן והסולת של הצבא. (אני משוכנע שיש גם "לא מפגינים"
שחושבים אחרת), כך או כך צריך להקשיב להם, ויחד עם זאת לעשות את מה שצריך לעשות
בכובד ראש ובאחריות, על מנת לשקם במהירות האפשרית את הצבא ואת כל מערכות העורף
שכשלו במלחמה.
* לא עריפת ראשים ולא חריצת דין במקום
מי שיהיה מוסמך לכך.
* לא חבירה אל ה"כתומים"
שהנה הנה כבר קופצים כמוצאי שלל רב בדרישה להתיז ראשים שנואים.
עם הזמן המאוויים יתאזנו וייתמתנו,
ובסופו של יום הרצון הציבורי יבוא לביטוי בהליך דמוקרטי. כולנו - החייל ש"היה
שם", ההורה השכוּל, נכה המלחמה, תושב הצפון, תושב הבועה התל אביבית, המתנחל, ה"מתנתק",
האזרח שביתו נפגע, בעל העסק שקרס, או סתם אזרח מן השורה, נלך לקלפי ביום פקודה ונתחשבן
עם מי שצריך. נשפיל או נרומם את מי שכשל או הצליח.
על חטא היוהרה של "אנחנו
ננצח", ו"אנחנו נרסק" ודומיהם, אנחנו משלמים היום ועוד נשלם בעתיד.
בסרט הזה כבר היינו והתגברנו. אין לנו ברירה אלא להסתכל קדימה ולהמשיך להאמין
שיהיה טוב. תראו איך בלי התראה מוקדמת, בלי הכנות, ובלי מודיעין מעודכן, חצה הסתיו
את גבולות הקיץ ופלש אל גנינו, אל הגבעות היבשות ואל צדי הדרכים. והנה כבר ניצבים דולקים
נרותיו הלבנים. החצב..
לחברי רמת יוחנן
אנו חיילי פלוגת סיור 7810, רוצים
להודות לאנשי רמת יוחנן אשר דאגו לכל מחסורנו במילואים.
תודה על ה"פריסה" באמצע
השבוע שהשאירה אותנו פעורי פה. על ארוחת שבת נהדרת, על פינוקים ותשומת לב.
תודה מיוחדת לניצן רודוי, איילת
גורדון וישראל עוזרי על האוכל המדהים, הזמן והעבודה הקשה.לזיו, זהר, ושני על
האירגון והפירגון.
הנעמתם לנו את המילואים, מילאתם פינו
בכל טוב ו"מלאו פינו מים" עד העלמות הקיטורים.
יישר כוח על הטיפול המסור והחיוך, ועל
כל המנעמים שהיו מנת חלקנו.
בברכה, סא"ל שמעון פריינטה וכל
חיילי היחידה..
בחירת נציגי ציבור להנהלה הכלכלית / איילת מאירוביץ
בימים הקרובים, תחולק בתאי החברים
רשימת המועמדים להנהלה הכלכלית, שאושרה בהנהלת מש"א.
הרשימה מורכבת משתי קבוצות
מועמדים:
"צעירים", דהיינו כאלה שעוד
לא כיהנו בתפקיד ניהולי-ציבורי בר"י, ואלו הם:
עוז אלניר, אורי בראב, עדי מאירוביץ,
שי מיכאל, אמיר סלייפר, אורי פלטאו, חיים קרש, עמרי
רימון
ו"ותיקים" – חברים
שכבר התנסו בתפקיד שכזה: דניאל יפה, רותה יריב, שחר צור.
החברים יתבקשו לסמן את ארבעת המועמדים
המועדפים עליהם ברשימת ה"צעירים"
ו - 2 מועמדים מועדפים
מרשימת ה"ותיקים".
כאמור, הרשימות יחולקו לתאי הדואר
ומומלץ להביא אותן מוכנות לקלפי, שיערך בקרוב..
פנייה לאירוח תלמידי
אולפן
בשעה טובה אנחנו פותחים את האולפן הבא
שלנו, מחזור 69.
האמירה "בשעה טובה" אינה
סתם מטבע לשון, אלא הכוונה היא, שזה בכלל לא היה מובן מאליו. כששרקו הקטיושות באיזור
אנשים רבים ביטלו את ההרשמה, ובמקרה הטוב דרשו אולפן דרומה לת"א.
היו אולפני קיבוצים שלא הצליחו להתמלא.
אנחנו זכינו לקבל את התלמידים של האולפנים האלה, ובזכות זאת נפתח אולפן.
על הנייר מספר האולפניסטים נראה רגיל
ואנחנו מקווים שכל מי שנרשם יגיע.
מכיוון שההגעה לישראל בכלל, ולצפון
בפרט בימים אלו אינה מובנת מאליה, חשוב לנו שתהיה גם אמירה מצידינו אליהם, שחשוב
לנו מאוד שהם פה, ואנחנו מעריכים את זה שלמרות השקט השברירי הם מוכנים להיות פה
איתנו.
לכן אנחנו מבקשים הפעם להקדים את הבית
הפתוח כבר לתחילת האולפן. אנחנו מבקשים מהחברים להזמין את האולפניסטים לערב אחד
לקפה ועוגה, או מי שנוח לו יותר לארוחת ערב (לא חובה), על מנת ליצור קשר בלתי
אמצעי עם חברי הקיבוץ ועל מנת לפרגן להם שהגיעו, וכמו שכבר אמרתי זה כלל לא מובן
מאליו.
יש לנו דוברי אנגלית רבים, דוברי
עברית שלמדו במסגרות אחרות (למשל באוניברסיטה בקוריאה, יפנים בוגרי אולפן בחפציבה
ועוד...).
יש לנו עולים ותיירים מארה"ב,
קנדה, דרום אפריקה, בריטניה, רוסיה, בלורוסיה, ארגנטינה, אורוגוואי, פרו, מכסיקו,
לוקסמבורג, ברזיל, צרפת, בלגיה, קוריאה ויפן.
בבקשה החזירו לתא הדואר שלי או תתקשרו
אלי ישירות, ואמרו לי מתי מתאים לכם לארח. מבחינתנו עדיפים ימים שלישי ורביעי, ה-
5 וה- 6 לספטמבר בשעות אחה"צ או הערב לבחירתכם.
בתודה מראש על ההענות, רחל יפה.
שיר השירים ליהודה
הזמנה לקונצרט
מקהלת האיחוד שרה את שירי יהודה שרת,
ומוקי צור מספר.
הערב, ליל שבת 1.9.06
בשעה 21:15 בחדר האוכל.
הציבור מוזמן להאזין ולהנות.
מיטב
השיר...
פעילות הרמקולית מתחדשת ב - 6.9.06.
ימי הפעילות: ערבי יום ד' ב שעה - 20:00 בחדר המוסיקה.
חברים חדשים מוזמנים בחום.
דרישות קדם: רצון לשיר, מחוייבות להגיע בזמן
לחזרות. להתראות. .
"ברמה"
עריכה – ירמיהו בן
צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
שבת שלום !!!
barama2@ry.org.il
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן
www.ramat-yohanan.com/barama