(קטע מתוך "הנסיך
הקטן" מאת אנטואן דה סנט אכזופרי)
...וְאָמַרְתִּי לַיַּלְדּוֹן (קְצָת בְּרֹגֶז) שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ
לְצַיֵּר.
הוּא עָנָה לִי: "אֵין
דָּבָר. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה."
"אֲנִי צָרִיךְ כִּבְשָׂה. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה".
צִיַּרְתִּי לוֹ. הוּא הִסְתַּכֵּל בְּעִיּוּן וְאָמַר: "לֹא,
הַכִּבְשָׂה הַזֹּאת כְּבָר חוֹלָה מְאֹד. צַיֵּר עוֹד אַחַת."
צִיַּרְתִּי. יְדִידִי חִיֵּךְ
חִיּוּךְ חָבִיב, סַלְחָנִי: "הֲרֵי אַתָּה רוֹאֶה... זוֹ לֹא כִּבְשָׂה, זֶה
אַיִל. יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם..." אָז שׁוּב צִיַּרְתִּי מֵחָדָשׁ.
אֲבָל גַּם הַצִּיּוּר הַזֶּה, כְּקוֹדְמָיו, לֹא הִנִּיחַ אֶת
דַּעְתּוֹ: "הַכִּבְשָׂה הַזֹּאת זְקֵנָה מִדַּי. אֲנִי רוֹצֶה כִּבְשָׂה
שֶׁתִּחְיֶה הַרְבֵּה זְמַן."
עַכְשָׁו פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי, כִּי רָצִיתִי לְהַתְחִיל סוֹף-סוֹף לְפָרֵק אֶת
הַמָּנוֹעַ. עַל-כֵּן
שִׂרְטַטְתִּי לוֹ אֶת
הַצִּיּוּר הַזֶּה.
וּמִיָּד אָמַרְתִּי: "זוֹ הַתֵּבָה.
הַכִּבְשָׂה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה
נִמְצֵאת בִּפְנִים."
וְהִנֵּה, לְהַפְתָּעָתִי, אוֹרוּ פָּנָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט הַצָּעִיר
שֶׁלִּי:
"בְּדִיּוּק כִּבְשָׂה
כָּזֹאת רָצִיתִי! תַּגִּיד, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִיא צְרִיכָה הַרְבֵּה עֵשֶב,
הַכִּבְשָׂה הַזֹּאת?" "לָמָּה?", "כִּי אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן
כָּל-כָּךְ..."
"זֶה יַסְפִּיק לָהּ בְּהֶחְלֵט. הֲרֵי נָתַתִּי לְךָ כִּבְשָׂה
קְטַנְטֹנֶת."
הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַצִּיּוּר:
"לֹא כָּל-כָּךְ קְטַנָּה... תִּרְאֶה! הִיא נִרְדְּמָה...".
דוח
שבועי /
א. פלד
החופש הגדול. ובכן, כמדי שנה, יחד עם החום והתאנים, מגיע גם החופש
הגדול.
עם החופש הגדול מגיעים גם הימים
ההפוכים (שינה ביום שוטטות בלילה) ומיד, כל שנה, וכבר גם השנה, "מעשי
הקונדס".
הורים, נדרשת מעורבות
הערוצים הפנימיים. כידוע אנו מפעילים שני ערוצים פנימיים. האחד
"לוח המודעות" המופעל על ידי יהודית צ.
במשך תקופה ארוכה ערוץ זה "קם
ונופל". הצד המיחשובי של הנושא הוכפף למנהל המיחשוב שלנו (חנן – שכיר), ואני
מקווה שבעזרתו נצליח סוף-סוף ליצור מצב בו הערוץ פועל ללא תקלות. לאחר שנראה לוח עובד במשך שבועיים רצופים ללא תקלות,
נפעל לסייע בידי החברים שביקשו זאת, לייצב ערוץ זה במכשיר הטלביזיה שבביתם.
הערוץ הפנימי השני משדר סרטים. ערוץ זה מופעל היום באופן
שוטף, במסירות ובעקביות על ידי חיימקה בן-טל.
שיכון. דו"ח מצב.
א. שכונת "הדס" (רימון ב'). מדובר ב-12 יח"ד. תכנית ההעמדה שלהן עברה
דיונים ואושרה עקרונית. מטפלים בקבלת
היתרי בנייה. רשימת הדיירים המיועדים פורסמה על ידי ועדת שיכון. דיונים פרטניים של
הדיירים מול הארכיטקט, מוקפאים על-פי החלטת האסיפה, עד להתבהרות המצב בעניין
"שלישיות צפון".
ב. שיפוצים. מטופלים באופן שוטף בכל
השכונות. בנושא ה"קומותיים"
עדיין לא גיבש הצוות עמדה סופית לגבי התקציב/ביצוע בפועל, על חשבון הקיבוץ.
לגבי שלישיות צפון (חמישה בניינים),
התבצעה בדיקה לגבי כושר הנשיאה של העמודים והתקרה. תוצאות הבדיקות הועברו לניתוח המהנדס (דוד
בלנק). נקבעה פגישה לתחילת השבוע הבא על
מנת לבדוק עם המהנדס אם/מה/באיזו עלות -
יש לבצע, על מנת לאפשר תכנון סביר ובנייה/שיפוץ בקומה העליונה והתחתונה. אני מקווה שנושא זה יתבהר תוך ימים ספורים.
הקיטור. בעזרת יועצים חיצוניים נעשתה בדיקה
ונערך תחשיב לגבי הקטנת/מניעת זיהום האוויר.
הפיתרון המתגבש כולל:
א. מעבר מהסקה במזוט להסקה בגז. (ר' הסבת תחנת הכוח רידינג בתל-אביב).
ב. קיצור עד כדי מחצית של שעות העבודה
של המתקן.
עלות ההסקה בגז כפולה מזו של הסקה
במזוט. מאידך, קיצור שעות ההסקה ממתן הפרש העלויות.
קיצור שעות ההסקה מחייב הסבת כל הדירות המקבלות היום מים חמים
מ"הקיטור" לשימוש בבוילרים/דוד שמש. לבד מדירות החברים,
"הלקוחות" של הקיטור הם:
חד"א, מכבסה, בתי הילדים, בית הסיעוד. עם או בלי גיבוי מקומי (בויילרים), כל
המוסדות הנ"ל מצריכים הפעלת המתקן
מ"לפנות בוקר", עד שעות
לפני הצהריים בלבד.
ההשקעה העיקרית כרוכה בהוספת הבויילרים
בכל הדירות החסרות אותם היום.
עם ביצוע הסיכום החצי שנתי תישקל
האפשרות להתחיל בביצוע "המהפך" במחצית השנייה של שנה זו.
ועוד בשורה, שיפוץ השירותים בחדר האוכל
עומד להתחיל תוך שבועות ספורים..
הַיָּמִים
שֶׁאַחֲרֵי
הַמָּקוֹם
וְהַזְּמַן אִמָּא כְּאֵבֵךְ לֹא יַשְׁקִיט
עֵת
נֻתַּק בֵּינֵיכֶם הַטַּבּוּר בַּשֵּׁנִית,
מִמֵּךְ
אֵלָיו, וּמִמֶּנּוּ אֵלַיִךְ נִמְשְׁכָה מַעֲנִית.
טַבּוּר,
רַק שְׁנֵיכֶם בּוֹ יָכְוֹלְתֶּם לָחוּשׁ
אֵיבָר
לֹא נִרְאֶה, לֹא נִתַּן לְמִשּׁוּשׁ,
טַבּוּר
הַמּוֹלִיךְ תְּחוּשׁוֹת בֶּטֶן וַלֵב
חוֹצֶה
מֶרְחַקִּים וְאֵינוֹ מְכַזֵּב.
עַכְשָׁו
אִמָּא, מַתְחִילִים הַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי
אֲרֻכִּים,
חֲלוּלִים, מַשְׁמִימִים, בִּלְעֲדֵי
חֵן
חִיּוּכוֹ, צְלִיל צְחוֹקוֹ שֶׁנָּדָם
שִׁירֵי
חַיָּיו שֶׁנּוֹתַר רַק הֵדָם.
מֵעַכְשָׁו
בִּלְעָדָיו תִּמְשְׁכִי אֶת חַיַּיִךְ
צַלֶּקֶת
הַכְּאֵב תְּלַוֵּךְ כָּל יָמַיִךְ,
אוֹר
עֵינָיו שָׁכַּבָה אֶת יוֹמֵךְ הֶחְשִׁיךְ
חִיּוּכוֹ
הָאַחֲרוֹן מְצַוֵּךְ לְהַמְשִׁיךְ.
ראובן
עזריאלי 30/6/06
לזכרו
של אליהו אושרי הי"ד
על
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום / גדיא
הקדמה:
בשנים האחרונות, בצד השפע הכלכלי
שברמת יוחנן והרחבת אפשרויות הבחירה הפרטיות לכל חבר, מתרחבת התופעה של היעדר
אחריות ציבורית והיעדר סולידאריות ציבורית.
השוליים התרחבו עד מאד, והמרכז
הצטמצם. אינני דנה עכשיו בסיבות, אלא בתוצאה מסויימת.
אחד הגילויים לחוסר אחריות ציבורית
הוא, היחס כלפי ממלאי תפקידים, וכלפי צוותים מקצועיים שמשרתים אותנו.
למתבוננת מן הצד (אני הפעם), יש הרגשה
שאני יושבת בין קהל בהיפודרום, שברצותו
מצביע עם האגודל למטה, וברצותו אחרת מצביע כלפי מעלה, וכך נחרצים גורלות
הגלדיאטורים, בהתאם לאווירה מקומית שנוצרת בקהל ברגע האירוע.
ובהקבלה, תרבות של
"ספינים". רכילות של רגע שוטפת כאש בשדה קוצים, ולמחרת היא נשכחת (כן-לא
בהזזת אגודל). והגורל כבר נחרץ, ואין כבר דרך חזרה. יוצא, שככל שחוסר המידע גדול
יותר, כך ה"ספינולוגיה" מתרחבת וצוברת יותר כוח, ורכילות הופכת כלי
שמכוון גם אצלנו החלטות.
לדאבוני, את המחיר והתוצאות של
התנהגות ציבורית לא אחראית, נשלם כולנו
באיחור.
מבוא
מזמן זכור לי, שבכל פעם שנערכו
שיבוצים לכיתות חדשות לילדים שלי, תמיד היו בחישות סביב הנושא. תמיד באו אלי אמהות
(ולא אבות) לילדים בשכבות הגיל של ילדי לבקש אותי להשתתף ולהתערב ב"חוסר הצדק
המשווע" שבשיבוצים. תמיד סירבנו (כהורים) להתערב, משום שאנו מאמינים בילדינו,
וביכולתם להתחבר למציאות. רק אם לא יסתדר, יש אולי מקום להתערבות הורים.
ואכן ילדינו לא הכזיבו, הסתדרו, מצאו חברים חדשים, ומיצבו את מעמדם בכיתה בכוחות
עצמם.
לפני שלוש שנים, כשאיה עלתה לכתה א',
שובצו ה"בוגרים" מגן רימון ומגן שיבולת בין שלוש כיתות א'- 3-4 ילדים
לכל כיתה. רוח רעה עברה, אשה אחת אמרה,
ושתיים האמינו, ועוד שלוש המשיכו ודיברו.... דברים על המורה מרים וייס, ומיד
"שטפו" האמהות לילדי א'. ושומו שמיים, דפקו על שולחנות, ו... השיבוצים
שונו. איה נשארה משובצת לכתה א1 ילדה יחידה מרמת יוחנן (עם המחנכת מרים וייס),
כשלשתי הכיתות המקבילות האחרות משובצים 5-6 ילדים מרמת יוחנן בכל כיתה.
אף לא אחד מהורי הילדים בשכבת גיל זאת
לא עשה מעשה, לא אמר אמירה חינוכית מתקנת, ולא בחר להעביר, או להחזיר, את הילד/ה
לכיתה א1, כדי ליצור איזון ופיזור הגיוני, וגם כדי לא להשאיר את איה בכיתת
אם בלי ילד נוסף מרמת יוחנן. למרות זאת לא עלה בדעתנו לרגע, לשנות את השיבוץ של
איה. וכך נסגר.
כמובן שאיה עברה שנתיים נפלאות עם
המחנכת המצויינת מרים, באחריות ובשיתוף פעולה מלא, והיא גם "שרדה" בקלות
את היותה הילדה היחידה מרמת יוחנן בכתה א1, ומצאה חברות חדשות. למעט הקושי
בהתארגנות ליציאה לימי הולדת כיתתיים לבדה, (כל ימי ההולדת הכיתתיים התקיימו רק
ביגור, שער העמקים אושה וכפר חסידים).
התקשורת שלנו עם מרים הייתה מצויינת, התכנים הלימודיים היו מאורגנים
להפליא, הביטחון, הידע המקצועי, היצירתיות, ההתלהבות, הכנות, היושר, כמו גם
הלבביות של מרים היו כמובן וכצפוי לעילא.
רקע כללי.
אנו בשלהי תקופת ההסתגלות והפנמת
השינויים במעבר בית הספר שלנו לבעלות המועצה, והאיחוד עם ביה"ס של יגור. אני
מעריכה שבמשך הזמן כולנו נכיר בכך שאנחנו כבר שולחים את ילדינו לבית ספר ציבורי
(ובית ספרנו איננו עוד בית ספר פרטי), אף כי לשמחתנו הוא ממוקם קרוב לבית,
ונחסכות מאיתנו הסעות. התוספת הכספית שאנו
(רמת יוחנן) משלמים כיום לבית הספר (מה שנקרא מעתה "התשלומים מרצון
והתרומות") נועדו כדי לאפשר לילדים שלנו, במערכת הציבורית לקבל תכני
לימודים נוספים על אלה שמציעה המערכת הציבורית של משרד החינוך. סך התשלומים
הנוספים עבור כל תלמיד תושב מועצה בבית ספרנו עומד היום על
כ-3000 ₪ בשנה. (ואמור לרדת בשנה הבא
עקב הגדלת מספר הילדים בכיתה, צימצום שעות הוראה, ופיטורי מורים). למי ששכח, לפני
העברת ביה"ס לבעלות המועצה, כל תלמיד
נדרש לשלם עבור הלימודים ב"גוש זבולון" 6000 ₪ (בדיוק כפול). הודות
למעבר ביה"ס לבעלות המועצה, המועצה מממנת לתושביה חלק נכבד מן התשלומים לכל
תלמיד. שינויים באורחות החיים חלו בינתיים גם בכפר המכבי ובאושה, עם המעבר להפרטת שכר. מכאן אין כבר דרך חזרה. באושה גם
החינוך מופרט, וההורים משלמים בעצמם עבור חינוך הילדים. לדוגמא: משפחה שיש לה
שלושה ילדים בכיתות א'-י"ב נדרשת היום לשלם עבור הלימודים בביה"ס
כ-10,000 ₪ בשנה, ומקודם כ- 20,000
בשנה. ולא הזכרתי את העלויות של השקעות בבנייה ושיפוצים של מבני ביה"ס, שבעבר
מומנו על ידי הקיבוצים (הבעלות), ואילו היום הם באחריות המועצה.
ובאשר לשיבוצי מורים במערכת החינוך
הציבורי. תאמינו או לא: מורים טובים לא עומדים בתור. על כל מורה מצויין שיוצא מן
המערכת הציבורית, עלול להיכנס מורה חסר ניסיון, "חתול בשק", או מורה
גרוע שלא קיבל קביעות בבית ספר אחר, ומשרד החינוך מחוייב להעסיק אותו, ומשבץ אותו
בבית ספרנו.
העניין שלשמו התכנסתי.
מרים וייס בחרה, נכון לעכשיו, במצב בו
היא נמצאת "בהכרה מלאה", לצאת את "ניצני זבולון" בראש מורם.
"קטן עליה" להתעסק עם הורים שבחרו שלא לשבת מולה ולברר באופן גלוי ופתוח
מה מפריע להם באמת. בשביל מי בדיוק היא צריכה לטרוח? למי בדיוק היא חייבת דין
וחשבון על העשייה שלה? מרים מכירה בערך עצמה, יודעת מה היא שווה, הרקורד המקצועי
שלה ידוע. יש לה די והותר "קבלות של עשייה". מן הסתם האופק שלה רחב דיו,
ויש לה די ביטחון וגמישות. למה לה להיתקע, אם יש לה אפשרות להתקדם?! למה לה להביט אחורה ולא קדימה?!
סיכום והצעה:
בין שאר השינויים שעברנו, הוקם ועד
הורים לבית הספר, המורכב מנציגי ציבור ההורים, ובראשותו עומד ויוי גלעד. הוועד
פועל באחריות, בתשומת לב, ובעקביות לכינון
מערכת ציפיות ברורה, ונורמות ברורות להמשך שיתוף הפעולה בין הגורמים שותפים בבית
הספר: ההורים, המורים, והמועצה. עוד רבה הדרך, ויש הרבה עבודה לעשות, אך יש כבר
התחלה והגדרות למערכת החדשה.
אני מקווה שוועד ההורים יפעל גם להחזרתה של מרים לצוות בית הספר. הוועד
עד כה הוכיח יכולת מרשימה במתן גיבוי לבית הספר.
ואם במקרה או בכוונה, גם נושא שיבוץ
הילדים לכיתות יעלה על סדר היום בוועד ההורים, יש להניח שבעתיד הקרוב מאוד
יובן לכולם, שלא ההורים הם שיקבעו את
השיבוץ של ילדיהם לכיתות..
הנה לא ינום ולא יישן... / נני קוטלר
סיכום מהיר של השבועיים האחרונים:
נפרצו שתי דירות, ניגנבו שתי מכוניות,
11 זוגות אופניים וקלנועית אחת, (בינתיים היא נמצאה אתמול בלילה).
בקיץ הזה יש המון אורחים בחצר, כנראה
שחלק לא קטן מהם הוא מהסוג הלא רצוי ...
למרות שזו ממש מכת מדינה בשנים
האחרונות, אנו מנסים לגבש פיתרונות, ולוּ חלקיים, בכדי למתן את הבעיה. ראובן מגביר
את נוכחותו באיזורי המגורים במשך היום, כאשר רובנו לא נמצאים שם.
כמו כן, נוציא אל הפועל בקרוב,
פרוייקט של תגי זיהוי לעובדים שמסתובבים מטעמנו בחצר, ובעיקר באיזורי המגורים. הכוונה
היא שבעלי מקצוע ונותני שירותים, כמו בבניין/שיפוצים, מיזוג אויר, חשמל, תיקשורת
וכו', יענדו תגים קלים לזיהוי, עם סמל של רמת יוחנן וכיתוב פשוט שקל לזהותו מרחוק
.
פרוייקט נוסף שחברים רבים הביעו את
רצונם לראותו מתממש, הוא גידור. בימים אלה הוגשה הצעה לפרוייקט קהילתי לצוות
חגיגות ה - 75, לבצע גידור מאיזור החנייה שמאחורי בית התינוקות, דרך בתי החבורה,
מסביב לבית הקברות ועד ללול פיטום.
הגדר תהיה ירוקה, אסטטית, ומסיבית,
כמו בשיכון הדרומי, ששם נהנים משקט יחסי ומירידה דרסטית בכמות הגניבות מאז הקמתה.
שתי המכוניות וכנראה רוב האופניים שנעלמו – "עזבו" אותנו מכיוון בית
הקברות ואיזור החבורה .
כבר כמה שנים שהגידור "נופל"
מחוסר תקציב בוועדת משק. הפעם אולי יימצא המימון בעזרת התקציב שיועד לפרוייקט
הקהילתי (לדעתי זה פרוייקט ראוי, לפחות כמו השילוט בקיבוץ - שיעזור גם לגנבים בלילה).
כל זאת כמובן, אינו משחרר אותנו
החברים, מלנעול היטב את בתינו, (גם בלילות)!!! לא להשאיר מפתחות מחוץ לדלת בעציץ
או מתחת לשטיח, וכמו כן לנעול גם את האופניים וכל רכוש אחר.
בנוסף, למי שמארח, אנא לווה את אורחיך
באשר ילכו, בעיקר במוסדות הציבוריים שלנו, כמו בריכה, חדר אוכל, בית מוסדות, מגרשי
משחקים וכו'.
בכך יחסכו הרבה אי נעימויות במיקרים של
התלבטויות, ואי הבנות שונות לגבי נוכחות של אנשים זרים, אם הם אורחים לגיטימיים או
לא.
בתקווה שבכל זאת יהיה לנו המשך קיץ
שקט ..
מספר חזק...
מספר הטלפון הנייד החדש של אבנר אחיטוב
הוא: 35788 (052-5552788)
כיסוחי דשא בחצר / דרור שמעוני
יש לנו שטחי נוי גדולים וחדשים עם
הרבה צמחיה יפה. פיתוח והחזקת שטחים כאלה כראוי מצריכים הרבה כוח אדם וזמן. בענף
הנוי יש הרבה כוח עבודה צעיר ורענן. אבל... כשמסתכלים על הדשאים שלנו הם נראים
מוזנחים, גבוהים וזקוקים לכיסוח. כדי לשמור עליהם יפים ומטופלים יש לכסחם לפחות
פעם בשבוע. אני לא מבין, וגם לא מקבל, את המצב הזה שלא ניתן לעמוד בכך. יש לנו
מכסחת דשא מן החדישות והגדולות שיש. על מנת לעבור פעם אחת את כל הדשאים בחצר יש
צורך בשניים וחצי ימי עבודה. לא יכול להיות מצב שבו בענף אחד עובדים 5 בחורים
צעירים, כולם יוצאי צבא וחזקים, שלא יכולים לכסות את הכיסוח המינימאלי של כל
הדשאים בחצר. אני מציע שאם אין אפשרות למצוא אף אחד שיכסח את הדשאים בצורה מלאה,
יש להביא שכיר לחצי משרה. או לחילופין, לדאוג שאחד מחמשת הבחורים יכסח את הדשאים
כמו שצריך במשך שניים וחצי ימי עבודה רצופים. תודה. .
"אגוזי הרעם" מכים
שוב...
לכל החברים שהחמיצו את הסרט עטור
הפרסים, של ילדי כיתת בר המצווה, הוריהם וחברים: "אגוזי הרעם" בשבוע שעבר, הזדמנות נוספת
לצפייה.
ביום שבת, החל מהשעה 9:00 בבוקר,
יוקרן הסרט בערוץ המקומי במחזוריות.
אורך הסרט 55 דקות. בימוי: מעיין
שוהם. מומלץ!!!