עלון שבועי למידע רמת יוחנן שנת ה - 75
מס 1515 י"ג בסיוון תשס"ו 9.6.06
פרוטוקול אסיפה כללית מס. 06/06
תאריך: 31.5.06
יו"ר :
עזרא רון.
מזכיר : אהוד פלד.
נוכחים: 70 חברים.
סדר
היום:
1. קבלה לחברות – משפחת פלטאו.
2. קבלה לחברות – אמן צ'ולה.
3. בחירת ממלאי תפקידים באגף הכלכלי.
4. ערעור/הצעת רחל ומאייקה יפה בנושא
שיכון.
הוחלט:
1. פה אחד ממליצה האסיפה לאשר בקלפי קבלת משפחת פלטאו כחברים בקיבוץ.
2. פה אחד ממליצה האסיפה לאשר בקלפי
קבלת אמן כחבר בקיבוץ.
3. אלישע שלם הציג המלצות
הצוות בנושא בחירת ממלאי תפקידים באגף הכלכלי. (המלצת הצוות ביחס לנוהל הבחירה
אושרה באסיפה 4/2006 ביום 4.4.06).
א. שמות המועמדים לקדנציה הנוכחית:
# מנהל כלכלי - אבנר אחיטוב (ימשיך חלקית בתפקידו באוניברסיטה).
# גזבר - נתי אבן-דר (ימשיך
חלקית במקצועו).
אושר
פה אחד בהצבעה נפרדת לגבי כל מועמד ומועבר לאישור בקלפי.
ב. נוהל סימון מועמדים בעתיד.
1). האחריות לגבי סימון
מועמדים והמלצה עליהם, בידי ההנהלה הכלכלית המורחבת שתהיה ועדה נבחרת
ותכלול ממלאי תפקידים כלכליים, מנהלי תאגידים ונציגי ציבור.
2). מש"א, בהתייעצות עם המנהל
הכלכלי, תציע את חברי ההנהלה הכלכלית. חברי ההנהלה יאושרו באסיפה, ונציגי הציבור
גם בקלפי.
ג. חיפוש מועמד לתפקיד, שאינו חבר
הקיבוץ יחייב:
1). המלצת הנהלה כלכלית מורחבת.
2). אישור אסיפה + קלפי למינוי ממלא
התפקיד שלא מבין חברי הקיבוץ.
3). לאחר שנה במילוי התפקיד, אישור
ממלא התפקיד על ידי כלל החברים בקלפי, על
פי הנוהל החל לגבי מינוי חבר לאותו תפקיד.
הצעת הצוות בסעיפים ב' + ג' הנ"ל
אושרה ברוב קולות.
האסיפה הטילה על ממלאי התפקידים,
להביא לאישור ההנהלה הכלכלית תוך כחודשיים, הגדרה של תפקידי וסמכויות המנהל
הכלכלי, הגזבר, ההנהלה הכלכלית, וחלוקת העבודה ביניהם.
4. לבקשת מאייקה החליטה האסיפה
לדחות הדיון בנושא עד לאחר שיתבררו שאלות הנדסיות שהתעוררו לגבי בתי
ה"שלישיות צפון". בינתיים, (בהנחה שהבירור הנ"ל לא יארך זמן רב),
לא יקודם תיכנון הדיירים המיועדים לשכונת "הדס".
רשם – אודי.
נְמֵסִּים בָּאוֹר
חֲלוֹמוֹת
הֵם מִקְלָט
הֵם פִּסָגוֹת
הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים
אֲלֵיהֶם
לֹא אַגִּיעַ,
הֵם
שְׂפַת הַמִּלִּים
אֲשֶׁר
לֹא יֵאָמְרוּ לְעוֹלָם.
הֵם
לְשׁוֹן חֶזְיוֹנוֹת
הַנִּרְאִים
רַק בַּחֹשֶׁךְ
עֵת
עֵינַי עֲצוּמוֹת
וְרֹאשִׁי
עַל הַכַּר.
בָּאִים
מִן הָאֵין
הַמָּלֵא
עַל גְּדוֹתָיו
וּבוֹ
נְמוֹגִים הֵם,
נְמֵסִּים
בָּאוֹר עִם הַטַּל.
ראובן עזריאלי 29/5/06
דו"ח שבועי /
א. פלד
פרוייקט קהילתי לשנת ה-75. בתכנית הקהילה לשנה זו הועמד תקציב נאה (אך מוגבל),
למטרת פרוייקט קהילתי שיישאר לנו כנכס.
בין הרעיונות שהועלו: שילוט מואר של
"הרחובות" ושל כל בתי הקבע (שמות הדיירים), ספריית ילדים, אלבום תמונות
הכולל תצלומי המקום ויושביו, אלבום הכולל יצירות בני המקום ועוד.
אני פונה לציבור לסער את המוחות
ולהעלות רעיונות נוספים (אפשר למסור לי בע"פ, ואפשר להניח בכתב בתא הדואר של
הקהילה). הכוונה היא להביא לדיון והחלטה
במזכירות ובאסיפה תוך מספר שבועות על מנת שנספיק לגשת לביצוע עוד בקיץ זה.
כלוב איסוף הקרטונים שמאחורי הכלבו (ליד
מגרש החנייה). מתקן זה הוקם עבור הכלבו והמרכולית,
המשופעים בקרטונים המשמשים לאריזת הסחורות המתקבלות על ידיהם.
נקודת האיסוף של ה"מרכול"
מארחת בשמחה קרטונים ה"נתרמים" על ידי הציבור הרחב (אריזות מכשירי חשמל גדולים וכיו"ב).
מאידך, נקודת איסוף הקרטונים אינה
מיועדת לזריקת אשפה כללית וגם לא לקרטונים קטנים (חלב, מיצי פירות וכיו"ב).
אשפה זו אינה נאספת על ידי קבלן
האיסוף והיא מצטברת ומסריחה במקום.
הציבור מתבקש לשתף פעולה כתמיד.
קיבוץ בית-רימון על קצה המזלג ומה אני
עושה שם.
הקיבוץ שוכן על חודו של הר יפהפה ליד
"צומת בית-רימון" (בין "צומת המוביל" ו"צומת
גולני", כ-35 ק"מ מכאן). אוכלוסיית היישוב מונה כ-350 נפש וכוללת: חברי
הקיבוץ ובניו, משתכנים ב"הרחבה קהילתית", תושבים השוכרים דירות בקיבוץ
ומתכוונים ברובם לרכוש בתים בהרחבה, מכינה קדם צבאית.
הקיבוץ משתייך ל"קיבוץ
הדתי" ותושבי המקום כולם משתייכים למשפחת הכיפות הסרוגות. הקיבוץ עצמו "מופרט עד העצם" מזה מספר שנים, ומתקיים מחקלאות
- "איחוד רפתות" עם הקיבוצים גשר ואשדות יעקב, גד"ש משותף עם קיבוץ
לביא, לול, מפעל קטן, השכרת דירות ועבודת
חוץ.
מאחר וחברי הקיבוץ מהווים פחות משליש
מן האוכלוסייה הבוגרת במקום, הוקם בצד הקיבוץ (המתואגד כמו רמת-יוחנן כאגודה
שיתופית חקלאית), תאגיד נוסף - אגודה שיתופית קהילתית, המנהלת את
החיים המוניציפאליים של הישוב (חינוך, תרבות, תשתיות, נוי, שמירה, שירותי-דת
וכיו"ב.) האגודה מנוהלת על ידי ה"מזכירות" הנבחרת, בה שותפים נציגי
כל "הסקטורים" בישוב, והאסיפה הכללית.
לאחרונה מוניתי כמזכיר/מנהל קהילה של
הישוב במשרה חלקית, יומיים בשבוע.
מעבר לנושאים השוטפים (אנשים, ועדות,
תקציבים, שירותים...), המשימה העיקרית היא ביצוע המשך ההרחבה, התקועה כבר כשלוש
שנים, בניית עוד כ-80 בתים. מדובר
בפרוייקט שהיקפו כ-55 מיליון ₪,
ושבו מעורבים "יותר מדי" גורמים, פרטיים וממלכתיים, כל זאת תחת
הכותרת הציונית של יישוב (יהוד) הגליל.
לחברים מודאגים אני מזדרז לומר שלא "יוצא
לי" מזה שום דבר. הקיבוץ מוציא חשבונית חודשית, המשולמת על ידי "החטיבה
להתיישבות". מצד שני, אני מבלה שם ובשמם ימים ארוכים מאוד. זה מאוד מעניין (גם ישוב דתי, גם קיבוץ מופרט,
גם "הרחבה" ויצור מוזר שחציו
קיבוץ וחציו יישוב קהילתי, ובעיקר, תנאים כלכליים ומציאות תקציבית שברמת-יוחנן אי
אפשר אפילו לדמיין.)
יש מי שישאל, "אז מה, יש לך עודף
זמן? כאילו שפה כבר לא נשאר מה לעשות?"
ובכן, תמיד יש מה לעשות, אבל אם,
ובמידה, שדברים שמישהו היה רוצה שיעשו אינם נעשים (על ידי), זה לחלוטין לא נובע
מחוסר זמן אלא מסיבות רבות אחרות.
(בעיקר משום שמול מי שרוצה שהדברים
"האלה" ייעשו, עומד גם מישהו שמעדיף שאותם דברים דווקא יישארו כפי שהם).
לאחרונה (ואולי לא רק לאחרונה), אנחנו
רואים שממלאי תפקידים בקיבוץ ממשיכים או מתחילים לעסוק במקביל גם בעיסוקים אחרים
(בדרך כלל כעובדי חוץ).
כל עוד זה אינו פוגע בתיפקוד המערכות
שלנו (וזאת יש לבדוק ולוודא באופן שוטף), אני רואה בזה דבר חיובי. יש כאן אלמנט של התייעלות (מדובר בהכנסות של
מאות אלפי ₪ בשנה לקיבוץ). מספר ממלאי התפקידים הציבוריים אצלנו הוא גדול יחסית
(בהשוואה למרבית הקיבוצים), ומאידך יש חסרונות רבים בריכוזיות של פונקציות רבות
בידי אותו אדם. הפיתרון בדרך של פיצול משרה נראה לי נכון.
אני מעז לומר ש"היציאה
החוצה" והאתגרים שמציבים למי שהתרגל לחממה המקומית, "השוק החופשי"
וקהלים "שלא ידעו את יוסף",
עשויה גם לשמור על חיוניותו של ממלא התפקיד ולמנוע ממנו "להירקב על הכסא". .
חינוך מחדש / שלמה רייזנר.
כמה הערות לגבי ההסדרים החדשים בקופת –
בית.
"צריך להיות עצמאי", נאמר
לי ע"י האחראית על קופת - בית, כשביקשתי להפקיד סכום כסף מזומן, כדי לא
להשאירו בבית. (הוזהרנו מגנבים, לא?). ולאחר שהרמתי גבה, טרחה והוסיפה (בטון
מחנך): "יש שלוש פעמים בשבוע שעת קבלה
(ע"י חברה שמחוץ למערכת הגזברות), בין 13.00 ל 14.00 ".
ואני שואל:
האם חוסר שירות, פירושו
עצמאות? הרי כל בנק בעולם, מספק שירות לקוחות בשעות סבירות, כמו שעות אחה"צ והערב, כדי שגם אנשים שעובדים ואינם יכולים להגיע בצהרים יקבלו
את השירות הבסיסי הזה, וכן יקבלו אותו
אנשים מבוגרים הזקוקים למנוחת צהרים, והם, עוד יותר מאחרים, זקוקים לשירות זה.
שעות אלו אינן מתאימות להם, ואין להם כל מקום אחר.
גם קצת תוספת מאור פנים לא תזיק..
חדש
במתו"ה (מורשת תרבות והנצחה)
מירי פיינשטיין
בשבוע האחרון הגענו
ב"מתו"ה" לנקודה משמעותית בתהליך בניית התוכנה, אשר תכיל את כל המידע
האצור בתוך האתרים השונים של בית ההנצחה, והמכון להווי ומועד.
על מנת לסבר את האוזן: כל הספרים,
יצירות האמנות, חפצי היודאיקה, תיקי החגים, קלטות הווידאו, התקליטורים, ארכיון
הקיבוץ על כל אוצרותיו, תיקי ההנצחה, ועוד ועוד יעברו, החל מן התקופה הקרובה, מיון
וקיטלוג לתוך תוכנת מחשב שנבנתה לשם כך ו"נתפרה" על פי מידותינו וצרכינו
ע"י ידידנו אברהם בראב.
מבחינתי, כבעלת האחריות מטעם הקהילה
על כל הקיים במתו"ה, שימורו והעמדתו לרשות המשתמשים השונים, זוהי נקודת מפנה
בפעילות המכון, הארכיון ומרכז ההנצחה.
באמצעות התוכנה ופרישתה ברשת מחשבים
ניתן לאתר כל פריט (חפץ, ספר, מסמך, תמונה, תצלום, משדר וידאו וכד').
שני יתרונות לתהליך המחשוב:
1.
המיון והרישום מאפשרים שליטה על המצאי, תוך בקרה על
אופן החזקתו, רישומו ושימורו.
2.
הרישום בתוכנת קיטלוג מאפשר לכל משתמש (עובד, חוקר, חבר
סקרן, או פעיל תרבות וכד'), לאחזר (לאתר במחשב ולזהות את מקומו בפועל) כל חומר
הנדרש לו, ולהגיע אליו בקלות.
מטרת התוכנה, לארגן ולאפשר יתר אחריות
על נכסי החברה והרוח של קהילת רמת יוחנן. ככזו, היא לא "תחסוך" עבודה
אלא תוסיף. את הברכה נראה בעתיד היותר רחוק.
על פי החזון המרחיק ראות של רמת יוחנן
(לא בימות המשיח אלא בטווח נראה לעין..) המידע יגיע אלינו לבתים בתקשורת המחשבים
ההולכת ומתפתחת.
שלא תטעו לחשוב שממחר ניתן לפתוח את
המחשב ולהיכנס לתוכנה ולמצוא את המבוקש. לפנינו דרך ארוכה של רישום הדברים בתוך
המחשב. לשם כך אנו זקוקים לעובדים שיעשו זאת, יחד עם מי שעובדים היום במשרות
חלקיות בארכיון.
העבודה מתאימה למי ששולטים במחשב:
גימלאים, נערים ונערות, וכן מתנדבים המעוניינים להשתלב בתהליך, ואפילו באופן חלקי
או זמני.
זה המקום להודות למי שהביאנו עד הלום:
הנהלת הקהילה הנוכחית והקודמת, צוות המיחשוב ברמת יוחנן: שמשון רובינסון וחנן
אייל, אברהם בר-אב וצוותו, ואייל כהן המשתף עמנו פעולה ותומך,
תרתי משמע, בהטמעת התוכנה במערכת.
נתברך בהישג, ולוואי ויקרב יותר חברים
ובנים לנכסי התרבות, החברה והרוח של רמת יוחנן..
סיפורם של
עצים על כור מחצבתם
עזי זבולון
אני חושב שראוי לספר את סיפורם של כל
אותם עצים שהועתקו לרמת יוחנן, ממקום בו ניטעו מלכתחילה.
אם אינני טועה, מדובר ב- 60-50 עצים,
בשנות גיל שונות. במשך 18 שנות עבודתי בשטח הגן של נוי דרום, הועתקו וניטעו בגני
הספארי, בבריכת השחייה, לאורך כביש הכניסה הראשי לקיבוץ, ובחורשות סביב פלר"ם:
עצי זית, תמרים, מיילות, אדר סורי, אלות וכלילי חורש. כולם בריאים ושלמים, ולא
שמעתי מפיהם טענה, ולו הקטנה ביותר, על העובדה שאולצו להחליף את קרקע גידולם.
להיפך, שוב ושוב הם מודים על מבצע העברתם, שאלמלא כן, היה נגזר דינם למות.
סיפורם של עצי הזית: מדובר בארבע קבוצות, שהועתקו ממקומות שונים
ובזמן שונה. הקבוצה הראשונה – החלה את גידולה בשטח סביב המועצה האיזורית. עם השנים
המועצה פרסה כנפיים לעבר חורשות הזיתים, והשטחים הפכו לשטחי פיתוח: אולם הספורט,
מועדון הנוער, וחניות לרכב. חלק מהזיתים הועברו לתוך שטח הקיבוץ, וחלקם לצידו
הדרומי של כביש הכניסה לקיבוץ, שהיה שטח מוזנח ולא תאם את הכבוד שמגיע לכניסה
הראשית לרמת יוחנן.
משער הכניסה לצידו הדרומי עד לשער
הצהוב המוביל לאולפן ולשכונת סל"ע, נטועים 13 עצי זית מהזן הסורי, וזה
סיפורם: מאז כניסתי לעבוד בנוי ראיתי בהגדלת מספרם של עצי הזית במשק יעד חשוב. עקב
יצירת קשר עם אנשי קק"ל, נאמר לי שאחת הדרכים להשיג עצי זית בוגרים – הוא
פיתוחם של כבישים חדשים בגליל. ואכן, זה היה מקורם של עצי הזית ליד שכונת הגטו.
לאחר תקופה די ארוכה, קיבלתי הודעה מקק"ל שכביש עוקף נצרת, מצומת הסוללים
לכיוון הכפר משהד, יוצא לדרך.
הכביש החדש חוצה שטחי זיתים של ערביי
האיזור, ויש אפשרות לקבל עצי זית מהזן הסורי בני כ- 10 שנים. אפשר לומר שזה היה
מבצע לוגיסטי די מורכב: לעקור את העצים, לגזום גיזום חזק, להסיעם לרמת יוחנן,
להכין מראש בורות לנטיעתם, ולהכין סידורי השקייה. לא אכנס לכל פרטי הפרטים של
המבצע הזה, ברצוני רק להודות ליוצו שהיה אז הנהג של פלר"ם, ונענה ברצון לבקשתי. הוא
ביצע את הובלת העצים, עם המשאית של המפעל, וזאת במסגרת עבודתו. יוצו ידע לעזור וזו
לא הייתה הפעם היחידה -תודה ליוצו.
מקבוצת הזיתים ממשהד ניטעו גם בפרדס
כ- 4 עצים, גם הם יפים ושופעים זיתים לרוב.
הסיפור השני הוא סיפורם של עצי הזית
בחורשה שבין שכונת ה"גטו" לפלר"ם.
גם השטח הזה לפני כ- 18 שנים היה שטח
מוזנח – קוצים ועשבי בר לכל אורכו ורוחבו. כמובן שאפשר היה לכסותו בדשא, לי זו
נראתה בחירה מוטעית והחלטתי בכיוון של חורשת זיתים.
כאן תהליך השגתם של השתילים היה שונה:
היעד הראשון בחיפוש אחרי שתילים היה הגליל המערבי. בכפרים מע'ר וערבה קיימות הרבה
משתלות שמרבות זיתים ע"י ייחורים. את הסיור באיזור הזה עשיתי יחד עם חלד (אבו
קאסם). הסיור לכשעצמו היה מעניין, יום שזכור לטוב, אך השתילים לא נראו לנו מתאימים,
ולכן ירדתי לעמק בית שאן לקיבוץ מסילות. שמן של המשתלות שם הלך לפניהן. ואכן, שם
השגנו כ- 35 שתילים מושרשים שנטעו בט"ו בשבט של אותה שנה. העצים יפים מבחינה
וגטטיבית, אבל משום מה יבולי הזיתים אינם גבוהים. יחד עם זאת, החורשה מהווה חיץ נאה בין פלרם לבתי המגורים של שכונת
ה"גטו".
קבוצה שלישית – הם רובם של עצי התמר,
שמפארים במקומות שונים את מרחב הגנים של רמת יוחנן.
קיימת קבוצת התמרים במאגר, שהובאה
ע"י יגר לגן הזיכרון לאחיו משה. וקיים התמר ליד בית קומותיים שהובא ע"י
יורם יבור. אינני יודע מאין הובאו התמרים הללו ומתי. התמרים שהובאו לתחום היישוב
מאז שנת 1988 – כ- 13 עצים, הובאו מאשדות יעקב (איחוד), מחורבות הכפר כסייר,
ומיטבתה שבערבה.
שני התמרים (נקבות) הראשונים הובאו
מקיבוץ יוטבתה עוד בתחילת שנות ה- 80. יואב שגיא ז"ל, בנה של אחותי רחל
זבולון, הוא שדאג לראשית מסעם הארוך לרמת יוחנן. השניים הנוספים שמתנשאים ברוב הדר
מול מחסן הסירות, הובאו מקיבוץ אשדות יעקב. הובלתם נעשתה ע"י משאית Kentwood, כשהם מובלים לאחר כבוד
לרמת יוחנן. פריקתם מהמשאית, הצבתם בתוך הבורות כשהם זקופים ללא סטייה אלכסונית כל
שהיא – נעשתה בעזרתו של המניטו הטלסקופי ועל כך מגיעות לו תודות ושבחים.
גם עצי התמר האחרים הובאו יותר מאוחר
מאשדות יעקב. כולם נקלטו בהצלחה, ובהחלט מקשטים ביופיים את קו הרקיע של רמת יוחנן.
עצים רבים נוספים הועתקו ממקום נטיעתם
למקום אחר בתחום חצרה של רמת יוחנן.
מאיזור בית הקברות הועברו לשטח הספארי
עצי כליל החורש, אלות, אדר סורי, שיח אברהם ועצי אלון התבור ואלון מצוי.
כמו כן הועברו עצי זית מהאיזור בו
הוצב משקל המשאיות של פלר"ם, ביניהם עץ זית עתיק יומין שמשכנו כיום בשכונת
סל"ע.
האחרים הועברו לאיזור המערבי של שטח
הספארי. העצים הסתגלו יפה לביתם החדש, וכהוכחה לכך - הם שוב מניבים פרי.
לא כל סוגי העצים עוברים בשלום את
הטראומה של עקירה ונטיעה במקום חדש. יש ניסיון רב באיזה עצים כדאי להשקיע את המאמץ,
ובאיזה חבל על הזמן והכסף.
לגבי אותם עצים ששורדים את השינוי –
העתקתם היא כדאית, ולדעתי אף יותר מכך - היא חובה.
וכל מי שכך יעשה יצא נשכר..
ואלה תולדות...
"זו הסיבה למה לפרות של
רמת יוחנן יש את הנוף הכי יפה ברמת- יוחנן ."
דורון יפה
הצפיפות באיזור מבנה המסגרייה הטרידה אותי שנים. הקירבה ההדדית בין המבנים הסובבים את המסגרייה,
מקשה מאוד על העבודה. קשה להיכנס למבנה עם מכונה גדולה, וקשה לצאת, במיוחד אחרי
שבונים משהו גדול בתוכו.
איך יצא דבר מוזר כזה?
ככל שאתה מעמיק לחקור אתה רואה שבעצם,
יותר דברים אולתרו מאשר תוכננו, כנראה בגלל מגבלות תקציב.
רמת יוחנן ירשה, בתחילת שנות ה-50, את
מכלול בנייני "הזרע" שכללו:
את המבנה המרכזי של המחסן הכללי
והנגריה, (שבאחד מגילגוליו שימש חדר אוכל
זמני של רמת יוחנן.)
מבנה "סככה סגורה", מבנה
בטון –בלוקים עם גג פח- מחסן זרעים שהפך להיות המסגרייה.
מכלול בניינים זה, הצטיין בגימור עם
טיח, המבנה הראשי מעוטר בלבנים אדומות וגג תעשייתי מבטון, התיכנון הסביבתי איפשר תימרון
נוח לפריקה וחניה. זו הייתה נקודת הפתיחה.
סככה למכונות. מאת המהנדס נתקבלו הצעות למקום
המסגריה מוסך וסככה למכונות. ע"י הוועדה אושרה תכנית אחת. התכנית מתבססת על
כך, כי הסככה הסגורה של "הזרע" תשמש למסגריה .דרומה מסככה זו ע"י
שער הפרדס תוקם סככה למכונות.
(מתוך
"ברמה" מס 135 31/01/1950)
עיון בארכיון "ברמה" מעלה
שלושה תיאורים סביב העברת המסגרייה למשכנה החדש.
בסוף ינואר 1950 הוחלט להעביר
את המסגרייה והמוסך מסככת הפח שאנחנו זוכרים כפחחיה ואורווה, מבנים שלא התאימו
יותר לצרכים המשתנים, (מאחר והדלקים אוחסנו במוסך ההוא, "הצליח" קורט
הורביץ להצית ולשרוף אותו, עם ניצוץ ממפלט של איזה טרקטור), ובמקביל להקים סככת
טרקטורים, (אותה סככת פח חצי עגולה ששלמה יפה, אבי, עבד בה) ועמדה על תילה עד 1998
.
כמה ימים אח"כ מופיע הסבר למה
דרושה ההעברה למבני "הזרע", אבל
עדיין אין הסדר עם "הזרע" על רכישת המבנים. בכדי לא להפסיד זמן הוחל
בבניית סככת הטרקטורים.
לא תמיד הייתה רמת יוחנן בעלת אמצעים. קבלת מתנות ושימוש משני בחומרי בניין
מבניינים שפורקו ונמכרו בזול, ולפעמים לקיחת רכוש עזוב ממחנות צבא בריטי וכפרים
ערביים נטושים, הייתה הדרך המקובלת להשגת חמרי בניין ומכונות דרושות .
ביוני 1950 נמסר מכלול בנייני
"הזרע" לרמת יוחנן, ומתחילים לתכנן את העברת המסגריה - מוסך.
בשום מקום לא מוזכר, שכבר בשלב זה
הובן שהמקום יהיה קטן מדי, ותוכננה תוספת שטח שתהפוך למוסך הזהה בגודל לבית הזרע. בשטח זה, כלפי מזרח, בנו
קירות מבלוקים עם גג ודלתות פח בגימור נחות בהרבה מזה של בניין "הזרע". הרצפה הייתה מאוד לא חלקה, במפלס של כ - 30
ס"מ נמוך מהמסגרייה.
זה החלק שהפך למוסך, ועליו אני מדבר
בהתחלה. למבנה זה, שקיים עד היום, היו שתי דלתות גדולות שפונות למורד מצד דרום,
דרכן נכנס רוב הציוד, אפילו קומביין תבואות, ודלת אחת גדולה לצד צפון, שקיימת עד
היום, רובה חסום כלפי מסדרון צר עם המחסן הכללי.
עם ריבוי המכונות והתפתחות השירות הטכני לענפים השונים-גדל הצורך בעובדים
טכניים. אולם מספר העובדים במסגריה ובמוסך
לא גדל לעומת ריבוי המכונות וכ"ו.
נוסף לכך, תנאי העבודה במסגריה הם למטה מכל אפשרות של עבודה נורמאלית
.פירוק הטרקטורים נעשה תחת סככה פתוחה לרוח ולגשם. עובדים בבוץ ובגשם, הצפיפות רבה,
וכל זה משפיע על פיריון בעבודה.
לשם קידום העבודה במסגריה התנאי העיקרי –העברת המסגריה למקום חדש ונרחב
יותר, או שיפור התנאים בסככה הקיימת. למעשה, התכנית העיקרית היא להעביר את
המסגריה, המוסך וסככת המכונות למגרש בסביבת סככת "הזרע".
תכנית זו תבוצע שלבים, שלבים, אבל כל זמן שלא הסתיים המו"מ עם משביר-
זרעים על רכישת בנייני "הזרע", אין לגשת לביצוע תכנית זו. לע"ע
נתחיל בהקמת הסככה למכונות. (מתוך "ברמה"
מ"ס 136 03/02/1950)
פה נגמר התיעוד הכתוב.
המשכתי בראיונות עם אנשים.
לייזר פארן הגיע לרמת יוחנן ב – 1951. הוא טוען שהחלק של
"הזרע"-"המסגרייה" היה בלבד, ללא קטע המוסך המזרחי.
נחמן ברבר הגיע לרמת יוחנן ב –
1954. הוא אומר שכבר עבד במבנה המוסך.
עזרא הבנאי טוען שאחת העבודות
הראשונות שלו ברמת יוחנן, באמצע 1951, הייתה העברת המסגרייה ובניית קירות הבלוקים
במוסך. בעזרת הצלבת מידע זה ניתן להבין שמלאכת ההעברה הסתימה איפשהו ב-1952.
אז איך יוצא שהכל צפוף וקשה
לכניסה?
קודם כל, המכונות היו קטנות-מידה
בהשוואה למה שקיים היום. טרקטור בינוני היה 25 כ"ס, גדול היה 50 כ"ס.
כיום טרקטור בינוני 120 כ"ס, וגדול
300 כ"ס. אישית, נוכחתי בבעיה כאשר תיכננתי
את סככת הטרקטורים בשנות ה – 80.
הכל עשיתי כפול 3 ממה שידעתי על
המכונות של אז. כאשר הכנסתי בפעם הראשונה את הטנדר מרצדס לחדר שמנים, המקום היה
אומנם חדש ונוצץ, אבל קצר מדי להכנסת מכונית באורך כזה.
במסגריה מכינים את עמודי הברזל להקמת סככת המכונות.
בקרוב נתחיל בהקמתה. לאחר זה, נתחיל בתכנון העברת המסגריה לסככה של
"הזרע" שנמסרה לרשותנו (נקווה, כי עד אז יסתיים המו"מ על רכישת בנייני "הזרע").
(מתוך
"ברמה" 140
01/06/1950)
סיבה שנייה, בניית מוסך חדש ב – 1968,
שבאה להחליף את המבנה הישן, הכתיבה גובה רצפה אחיד מסביב למבנה המוסך החדש, ויצרה
מדרגה מדרום, של קרוב למטר כלפי המוסך הישן. במקביל, המוסך הישן, שעבר לרשות
המסגרייה, קיבל הגבהת רצפה של-30 ס"מ כדי להשוותו לרצפת המבנה המקורי של "בית
הזרע" הישן. כך למעשה נחסמה הכניסה
מדרום.
נשארה רק הכניסה מצפון, כאשר 2/3 ממנה חסום
ע"י המחסן הכללי, עם מעבר צר למוסך.
כאן כדאי לספר על השיטה המאוד מקובלת
במקומותינו: כאשר רוצים מבנה למטרה מסויימת, בגלל אילוצי תקציב משפצים אותו בכל
מחיר, למרות שהתוצאה בסוף לא תהייה טובה, והמחיר בסוף הדרך לא יהיה רחוק מחדש
ואולי אף יעבור אותו.
מבנה תעשייתי למוסך, או מסגריה לדוגמא,
דורש תימרון וגישה נוחה לרכב סביבו, רצפה חלקה להזזת מכונות בתוכו, ניקוזים טובים
מסביבו ובתוכו, והכי חשוב - גג בגובה ניכר בכדי להתקין עגורן פנימי להרמת חלקים
כבדים. יכול להיות, שאם חסר תקציב עדיף להתחיל בשלבים, ובלבד שבסוף התוצאה תתאים.
המציאות חזקה מהתיאוריה. הדברים
קורים, קשה מאוד לתכנן ולצפות אותם מראש.
זו הסיבה למה לפרות של רמת יוחנן יש
את הנוף הכי יפה ברמת- יוחנן. מי שלא מאמין שילך לראות..
יונה ונער, סיפור על בית / ירמיהו
עוד לא חום יולי אוגוסט, אבל כבר חם
מאוד. תחילת הקיץ, הכל כבר דביק, החזאית אומרת: "חם בהרים ובפנים הארץ והביל
במישור החוף", והרוגי התמוזים כבר מתגעגעים אל חורף. ואתה קם בבוקר, ובדרך
לעבודה מרגיש את כל 80 אחוזי הלחות זורמים לך באיטיות מעצבנת במורד הגב.
ובכל זאת שעות הבוקר הן דווקא השעות
היותר נעימות.
יש לך זמן לעצמך, לחשוב, להרהר, עדיין
לא התחככת באוכלוסייה המקומית, לא רבת, לא התעצבנת, לא קיללת, לא עלבת ולא נעלבת,
לא השמצת, רק נפגשת, דרך אגב, עם שותי הקפה המשכימים בחדר האוכל, ואתה מתפלל בליבך
שלא תמצא על מכונת הקפה את הפתקה: "המכונה לא עובדת". ואם הכל תקין, אתה
מודה על כל הטוּב הזה: "אך, אך, אלוהי הקפה של הבוקר "שהכל נעשה
בדברו...", כמו שאומר ידידי ישי קציר, "שרק לא יחסר..." מוסיף
רפאלדי, "ולא נשתה מי-ים", אאאאמן!
מחשבות טובות מהלילה שהולך ונכנע
לזריחה אכזרית, משרים עליך אווירה חולמנית של עוד קצת... ואתה מתגלגל לך על
האופניים, על המדרכות השוממות, לא ממהר, שם לב לשרידי האמשים, משחקי ילדים או
פעילות חטטנית של כלבים, זרוקים פה ושם על הדשאים שמתחילים להראות סימנים ראשונים
של צימאון קיץ. וכסאות, המון כסאות ריקים על המרפסות... ואחר כך ייתבטלו כל הנחות
הלילה, והחום ימיס וימאיס את הכל, רק פה ושם המולת קריאת העורבים תקרע את הבוקר, ותגבר
על ציפורי השיר: רק רע רק רע רק רע... האמנם?
הנה עברו להם החגים, בהתרוממות רוח
ועשייה ראויה, והלב רחב. והיו המוני אורחים, וכולנו נהנו מהשפע, האם שמנו לב? האם
התברכנו ב"יש"? (שהוא כבר לא כל כך זמין בהרבה מקומות אחרים?) או שהכל כבר
בא לנו כל כך מובן מאליו? - צברנו, רכשנו, קנינו, הִשְׁמנו, בעטנו, ואיבדנו את קשר
העין אל מה שנעשה מתחת לבטן המשתפלת מעל החגורה... ואתה שואל את עצמך בפעם המי
יודע כמה, מדוע, למרות הכל, אנחנו כל כך לא מרוצים... ריכוז כזה של כוחות מקומיים
מעולים... מדוע צריך להזעיק את אסא כשר להציל מ"המפולת".
ומעניין לעניין באותו עניין, השבוע
הזדמן לי להשתתף בפגישה עם הסופר מאיר שלו, שדיבר, כמובן, על סיפרו החדש
"יונה ונער".
עם קצת פרוטקציה מאמנה, הספקתי לקרוא
את הספר לפני ההרצאה. ספר מעולה, ומבחינות רבות, עולה על ספריו האחרים, נדמה לי
שהוא הבשל שבהם. וכך מתאר שלֵו את דרך הכתיבה: הכל מתחיל מסיפור קטן או תמונה או
קטעי זיכרון, היתר זה תוספות.
והתוספות זה הספר.
העלילה היא שני מוטיבים מרכזיים
שזורמים אחד ליד השני, נפגשים ומשתלבים אי שם לקראת סוף מפתיע, וזה בעצם
ה"סוד" הגדול.
מוטיב אחד מן העבר, גידול יוני דואר
והשימוש בהן לתקשורת בימי מלחמת השיחרור, והשני הוא בניית בית חדש בהווה, בעקבות
משבר ופרידה. העלילה נטועה עמוק בריאליה, אך לא חפה מן הפנטסטי. קשה לדעת מה שייך
למה, מה אמת ומה יציר דימיון, אך מה שבטוח הוא, שהעוּבדות האמיתיות, מבוססות ומסתמכות
על עבודת הכנה מדוקדקת בפרטיה, חיפושים ושיחות עם אנשים שחוו את ההתרחשויות בזמן
אמת.
בקוראי את הספר חשבתי לתומי שהנה מילת
המפתח היא קשר ומשמעויותיו השונות, הקשר כפשוטו, חיבורים וזהות, יונה –
דואר, יונה – נער, נער – נערה, עבר – הווה, קשר להוויה בכלל, בין אדם לחברו, בין
אדם למקום, מהי בדידות ומהו יחד, וכן הלאה.
ואין תמה, כי סיפור היונה והנער הוא כל
כך חזק, מרשים ונוגע, שקשה לחוות אותו אחרת. בא שלֵו ואומר: אמנם כן, אך הסיפור
הוא על בית, פשוטו כמשמעו. הקטע על גידול יוני דואר והשימוש בהן, היה מישני
בחשיבותו בתחילת הכתיבה של הרומן, אך גדל ותפח עם המשכה. אודה על האמת, מבחינת הלב
והרגש, יש מידה של חוסר סימטריה בין שני המוטיבים האלה ולכן הקביעה הזו היא מפתיעה,
אבל זו אמירה מפי הגבורה. במחשבה שנייה,
אתה נוכח, אכן כך הוא. אבל הספר הזה הוא קודם כל סיפור טוב. סיפור שמתחיל במוות,
כבר בעמוד הראשון, וסופו בית ריק. נותר לך רק לפענח מי הם הגיבורים, מהו בית, ומה
הקשר ביניהם.
יאיר מנדלסון, אחרי משבר בנישואיו,
בונה לו בית חדש בכפר נידח באיזור לכיש. יש בזה ניתוק מעבר כואב. אולי בריחה, אולי
חזרה, אולי ניסיון לבנות משהו חדש, אולי יצירת קשר ישן-חדש שחוברים יחד למעשה
הבנייה. ויש בזה הרבה התעסקות, התעסקות כפשוטה.
מי שחווה שיפוץ, או בנייה, ימצא בספר
הרבה מן המשותף. החל במשמעות הטכנית הפשוטה, המונחים, התכניות, הפועלים, החפירות, הבטון,
השליכט, סוג הבלטה, הצבע, היכן יהיו החלונות, וגודלם, ואל איזה נוף הם ייפתחו, והאילוצים,
והקורות, והעמודים, והתמיכות, וההתלבטות, והבחירה, והקבלנים וכדומה, וכלה במהות,
מה זה בית? האם זה קירות וחלונות ורצפה וגג? רק מקום לגור בו? רק נחלה? רכוש
להורשה? האם זה אתה, הזהות שלך, החלומות שלך שמתגשמים או מתנפצים אל קרקע מציאות,
או דמיון, האם זה הוויה, כיסופים, מאוויים, הגנה, ביטחון, מהו מקומם של השכנים, המשפחה,
הכפר, הזוגיות, היחסים. מעגל בתוך מעגל...
וזה בדיוק הסיפור שלנו.
היום כשאנחנו דנים בבנייה חדשה, על
תורים, על עיקרים, על ותק, "למי מגיע" וכמה, ומתי ואיך, ואני ספון לי,
מדושן עונג בביתי החדש, והרוחות, והסערות, ופגעי מזג האוויר האחרים לא מאיימים,
וקר במידה הנכונה, וחם במידה הנכונה, אולי לא תמיד אני מצליח להבחין מה נעשה בחוץ
כשהחום עולה, ובעידנא דריתחא לא תמיד זוכר שבסופו של יום יש גם מחר, ויהיה צורך
לקום בבוקר ולמשוך, יחד עם כולם, את העגלה, שהיא של כולנו, קדימה. ולפעמים לוקה,
כמו כולם, בשיכחה סלקטיבית, ומבלבל בין מה שחשוב ומה שתפל. ראוי היה להזכיר לעצמי
דברים שדווקא היה כדאי לזכור... ואני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים האלה לא ממרום
מושבי בבית המידות הנהדר והנפלא שבנה לי הקיבוץ, ואני מודה לו על כך, אלא משאול
תחתיות אסוני.
והספר? מה קורה בסוף?
שלֵו אומר: מהם חיי ספר? חיי הספר הם זמן
קריאתו. במובן ידוע הם מתחילים בתחילתו, ומסתיימים בעמוד האחרון. מה שנשאר, נשאר
בלב הקורא, או לא.
סופו של דבר הבית נשאר ריק..
מפלגת העבודה – המיפקד / יהודה טל
כבכל שנה אנו מחדשים את מפקד החברים, כאשר
הכוונה לצרף חברים חדשים, בעוד השאר ממשיכים את חברותם אלא אם כן החליטו אחרת.
השנה ישנה חשיבות מיוחדת למפקד, מאחר
ולפנינו בחירה מחודשת של מוסדות המפלגה ובסוף השנה בחירות לתפקיד יו"ר המפלגה
(עפ"י חוקת המפלגה).
אין ספק שלכולנו יש לא מעט השגות ותיסכולים
לגבי התנהלות העניינים, אבל אסור להתבלבל ולשכוח כי רק מי שמצביע משפיע... פרישה
בטרם עת תנציח עיוותים ואף תחמירם, כפי שהבינו היטב ראשי "מורדי קדימה"
המקומיים, שהחליטו בשלב זה להמשיך בחברותם במפלגת העבודה...!.
כדי לשמור על האיזון...
חדי העין מבין הסועדים בחדר האוכל,
יכלו להבחין בחידוש משמעותי. על רגלי כמה שולחנות הורכבו מעצורי דלת (בדיוק כמו אלה
המורכבים על הדלתות כדי לקבע אותן במקום).
אין זה סוד, שהרצפה בחדר האוכל איננה
ישרה, והמכשיר הזה הוא ניסיון למנוע, או להפחית בהרבה, את הצורך לאזן את השולחנות בעזרת
מפיות נייר.
איך משתמשים –
כדי להפעיל את המעצור להרמת השולחן,
יש להחזיק בשולחן וללחוץ על הבוכנה עם הרגל עד שהשולחן מפסיק להתנדנד. כדי לשחרר
את הבוכנה, יש ללחוץ על ידית שיחרור הבוכנה כלפי מטה.
הפעלת המעצורים האלה היא פשוטה מאוד. השימוש
התמידי בניירות מלכלך ומטריד, ואנו מקווים שזה ישחרר אותנו מהמטרד הזה.
תודה מראש, מצוות חדר האוכל..
אתר רמת יוחנן- חידושים והמצאות / רון אנג'ל
בעמוד הבית של אתר רמת יוחנן נוסף
מדור העונה לשם: "מי?, מה?, ואיפה?"- חידון אינטראקטיבי לגולשים באתר. בכל
שבוע יתפרסמו 10 צילומים מחיי המקום בעבר ובהווה. מי שמזהה את נושא התמונה
והמצולמים בה, מוזמן לרשום את תשובתו במקום המיועד לכך על המסך, בצירוף שמו.
לידיעתכם, כדי להקשות על המלאכה, הוכנסו שינויים בחלק מן הצילומים.
בהצלחה!
טובה תמונה מאלף מלים... מן הארכיון
ארכיון הצילומים של רמת יוחנן שואף
להתעשר בתמונות המצולמות היום באירועים מקומיים, ובתמונות היסטוריות מן האוספים
המשפחתיים, הקשורות ברמת יוחנן ובאנשיה.
נשמח לקבל קבצי תמונות בדואר אלקטרוני,
או תמונות רגילות מתוך אלבום שתסרקנה על ידינו למאגר הממוחשב ותוחזרנה במהירות
לבעליהן. חשוב לכתוב מאחור (ככל הידוע) שמות המצולמים, שנה ונסיבות. תודה, צוות הארכיון.
דרושים
לחברת הילדים דרושים:
סלון, שולחן סלון, תנור build in, מדיח כלים, מערכת
סטריאו, קולט אדים, מיקרוגל, טוסטר.
אפשר לפנות לאיתי שלם או לשחר ברבר. תודה רבה.
נערי חברת הילדים.
מזל טוב
למיכל ואוהד שוהם להולדת הבת הבכורה זיו.
נכדה ראשונה למירי וחיים קירש,
נכדה ראשונה לריפי ואיתי שוהם,
נינה נוספת לצפרירה,
ברכות לכל המשפחה.
ברכות
בהצלחה
לעדנה לקח, שעברה את הקלפי ותהיה מרכזת החינוך לגיל הבוגר.
תודה
לאורית בן נחום, שמסיימת את התפקיד.
"ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
שבת שלום !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן
