עלון שבועי למידע רמת יוחנן שנת ה - 75
מס 1514 ה' בסיוון ערב חג שבועות תשס"ו
1.6.06
חג הביכורים ממשמש ובא. השנה מוטל
עלינו לשאת בהכנות לטכס המשותף לכל הגוש. העבודה רבה ובלי מאמץ מצד כל החברים אין
תקווה שהחגיגה תצליח.
המקום המיועד לטכס הבאת הביכורים הוא
המקום בו התקיים טכס הבאת העומר. עד אז תהיה החיטה בשטח ההוא קצורה ויתפנה מקום
רחב ידיים, שיאפשר לארגן את התהלוכות מכול המשקים. מקום הטכס יהיה מגודר בדגלים
וניסים, ואילו בתווך תיבנה במה עבור המשתתפים הפעילים, וכן במה נוספת לריקודים
וכו'. בכדי להבטיח את הצלחת החגיגה מתבקשים החברים להתגייס בשבועיים הקרובים, עד
לחג, לפעולות הבאות:
1.
השתתפות פעילה במקהלה! המקהלה משמשת גרעין מלכד של
התכנית כולה. אין שום אפשרות לבצע את החג הזה בלי מקהלה רבת משתתפים. לדאבוננו
הופיעו לחזרה הראשונה, שהתקיימה השבוע, שבעה חברים בלבד! אנו פונים איפוא פעם
נוספת לכל יודעי שיר לבוא לחזרה הבאה, שתתקיים ביום שני הבא – שאם לא כן, ניאלץ
לבטל את הטכס כולו ולהודיע על כך למשקים השכנים.
2.
קישוט עגלות: הובעה דעה בוועדת התרבות של המשקים שיש
לשים את הדגש בחג זה על הבאת הביכורים עצמם. דבר זה מחייב קישוט נאה, ואם אפשר –
מקורי – של העגלות המביאות את הביכורים. מטעם ועדת התרבות נקבע החבר יוסף שאני
כדואג לעניין זה, וכול החברים העובדים בענפים יכולים להיוועץ בכל הנוגע לעניין
חשוב זה.
3.
תהיינה פניות למספר חברים שיתנו את עזרתם בשטחי ביצוע
שונים: ציירים, מקשטות, בנאים וכו'. אנו מקווים
שהחברים האלה יהיו מוכנים להגיש את עזרתם.
4.
ימי עבודה: מובן שחגיגה בקנה מידה
גושי מצריכה הכנה רבה ולא מעט ימי עבודה – בעיקר סמוך לחג. סדרני העבודה יתבקשו
להתחשב בהכרח הזה, ולעשות מצידם מאמץ מוגבר על מנת להבטיח את הצלחת החג. (ועדת
תרבות- "ברמה " מס. 205 , 21.5.1954)
איך השתתפתי
בתהלוכת חג הביכורים
או,
הברווזון המכוער / אודי
חג שבועות – ביכורים – זמן מתן
תורתנו.
כשהיינו ילדים קראנו לו רק חג
הביכורים. המיוחד בחג הייתה תהלוכת ענפי
המשק. לתהלוכה הזו היו מתכוננים זמן רב מראש. מתכננים, בונים ממציאים, כשכל ענף
משתדל להפתיע ולהרשים יותר.
פעם אחת – ראשונה ואחרונה – גם אני
השתתפתי.
זה היה כש"כבשנו" את ראשות
"החברה הבוגרת". היה פעם מין דבר כזה: החברה הצעירה והחברה הבוגרת. הייתה
הנהלה, היו ועדות, היה "ראש חברה" והייתה אסיפה כללית.
ההנהלה הייתה "פריטטית", דהיינו מורכבת מן
התלמידים והמורים יחדיו.
יזמנו אז רעיון עיסקי חדשני, והבאנו
אותו לאישור ההנהלה. הרעיון היה לגדל
ברווזים.
יש לי דודה בקיבוץ גבעת חיים (אחות של
אמא, היום בת למעלה מתשעים).
בחצר המשק בהונגריה ("מזוקרסטש-מזוניאראד"),
התרוצצו ברווזים. בשל ניסיונה ניהלה דודה גילה את הברווזיה המפורסמת בגבעת חיים.
הרעיון היה לקנות מדודה גילה אפרוחים,
לגדל אותם אצלנו ב"פינת החי", למכור אותם לאחר פיטומם, ולהשתמש בכסף
שנרוויח בשביל "לנסוע להצגות וסרטים".
יעקב יניב שהיה אחראי על משק הילדים התנגד נחרצות. לדבריו
עלינו להתרכז בעבודת האדמה (היה לנו גן ירק גדול בשטח שבין השכונה הדרומית של בתי
הקומותיים ובין ביה"ס "ניצני זבולון"), ובעלי חיים יש לנו מספיק
(היו עזים, חמור ותרנגולות). ברווזים אינם ענף מוכר במקומותינו, ואין לנו
כל צורך להשתלם בו. ובכלל, עבודת הנוער היא עניין חינוכי ולא עיסקי. על המטרה
הקפיטליסטית של "לגדל בשביל למכור ולהרוויח כסף" חבל בכלל להכביר מלים,
וחוץ מזה, הקיבוץ דואג לנו למספיק סרטים והצגות גם ככה.
(במאמר מוסגר, לימים ביקרתי בלונדון
את איילת ודדי. איילת אירחה אותי למופת ובמשך שלושה ערבים רצופים יצאנו לראות
"הצגה בלונדון". דדי נשאר בבית.
ביום השלישי הוא הזהיר אותי שאני עלול לחטוף "הרעלת הצגות". נזכרתי אז
בנזיפתו של יעקב ז"ל.)
לעשות מהסיפור הארוך, קצר, לא וויתרנו
והתפתח דיון ארוך ונוקב שבו נסקרו כמובן כל יסודות החינוך הקיבוצי כולל כמובן "אנא אנו באים...".
מאחר והחינוך לדמוקרטיה מעל לכל לא
היה מנוס מלקיים הצבעה. אחת המורות (דווקא בלה מאושה) חצתה מחנות והצטרפה אלינו.
הפור נפל. נסענו לגבעת חיים וקנינו
מדודה גילה את הברווזים. בהתחלה הם היו צהבהבים, קטנים, חמודים וריחניים. מהר מאוד הם נהיו מבוצבצים, גדולים, מגעילים
ומסריחים. אבל כמו שאומרים: "לכסף אין ריח". סתמנו את האף וספרנו בעיני
רוחנו את "מבול המרשרשים" העומד לרדת על ראשינו.
תוך כדי...הגיע חג הביכורים. היה ברור שאנחנו צועדים בתהלוכת החג עם פרי
יזמותנו – הברווזים. רחצנו אותם ככל
שיכולנו. כל ילד פסע בגאווה בתהלוכה כשברווז מגודל אחוז תחת בית שחיו.
ואז זה קרה!!! עוד אני צועד בגאווה עם ברווזי ופתאום אני שומע קול רם מבעבע כקולו של ביוב סתום
שמנסים לפתוח אותו עם ה"פומפה". אל הקולות הצטרף מייד גל סירחון אדיר
וכעבור שנייה נוספת, גם תחושה חמימה הנוזלת על זרועי, על מכנסיי הקצרים החגיגיים
ולאורך רגלי החשופות.
מה אגיד לכם. מי שלא יודע, לא יכול
אפילו לדמיין לעצמו, את כמויות הלשלשת המהבילה
שיכול לפלוט ברווז בוגר אחד.
מה יכולתי לעשות, זרקתי את
הברווזון המכוער לכל הרוחות וזו הייתה
הפעם הראשונה והאחרונה שהשתתפתי בתהלוכת הביכורים..
שבועות – החג הכי טוב
מקובל היה על הבריות שחג השבועות הוא
חג הכי טוב, וכל כך למה? כי בפסח לא אוכלים מה שרוצים. בראש השנה לא אוכלים מתי
שרוצים, כי חוזרים מאוחר מבית הכנסת. בסוכות לא אוכלים איפה שרוצים, כי חייבים
במצוות ישיבה בסוכה, ואילו בשבועות אוכלים מה שרוצים, מתי שרוצים ואיפה שרוצים.
אומנם בשבועות אוכלים מאכלי חלב, שהיו חביבים עלי מאוד, אך אין זו גזירה
מד'אורייתא (מן התורה) אלא מנהג בלבד. בערב החג, כלומר יום לפני החג, היינו אוספים
ענפי עצים רכים ומקשטים את פנים הבית, ובמיוחד את החלונות. אחר הצהריים היינו
הולכים לבית הכנסת, כדי להיות נושאי כליהם של הבחורים הגדולים שקישוט הבית מסור
לידיהם. (יוסף ירון.
"ברמה", 31.5.79)
פרוטוקול ועד הנהלה
מספר 15/06
שם האגודה
: קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה
: 18.05.2006
מספר חברי ועד ההנהלה : 10
שמות המשתתפים בישיבה: כל חברי
ההנהלה.
שמות הנעדרים מן הישיבה: אין.
סדר היום של הישיבה:
דיון המזכירות הוקדש כולו לסקירה של
בס"ה קיים שיפור בכל המגזרים. המזכירות מודה לכל צוות מש"א על
המאמץ המושקע ב"ענף" המרכזי
בחיינו, הן כלכלית, הן חברתית ומוסרית, ולשחר צור על הדו"חות מאירי העיניים.
שחר התבקש להעביר תקציר הדו"חות ל"
רשם – אודי.
לא רוצה גלגול נשמות...
אחרי סעודת הערב החגיגית, שהכילה מאכלי חלב ערבים לחיך, הלך אבא
לבית הכנסת לתיקון שבועות, שנמשך כל הלילה. אנחנו הילדים חיכינו להיבקעות השמים,
שהייתה אותו לילה (בליל שבועות נפתחים השמים לפי אמונה עממית), ואז כל אחד יכול
לבקש משהו ובקשתו תתמלא. אבל צריך להכין את המשאלה, כי ההיבקעות נמשכת שעה קלה
בלבד, והמפגר מפסיד. אני הכנתי את הבקשה שלי, והיא: שיבוא המשיח במהרה בימינו,
מפני שהרתיעה אותי המחשבה על גלגול המחילות, כלומר שאלה שמתו לפני ביאת המשיח,
יתגלגלו מתחת פני האדמה עד שיגיעו לארץ ישראל. אני רציתי להיות בין החיים וללכת על
גשר הברזל בדרך לארץ ישראל.
(יוסף ירון. "ברמה", 31.5.79)
חַג
הַמִּלִּים
נוֹצְרוּ
הַמִּלִּים לְהַבִּיעַ, לָתֵת
חֲצוּבוֹת
בְּנוֹצָה, בְּחֶרֶט, אוֹ עֵט.
כְּאַבְנֵי
הַחוֹמָה כִּלְבֵנִים לַקִּיר
הֵן
הַטִּיט וְהַמֶּלֶט לַסִיפּוֹרֶת, לָשִׁיר.
הֵן
לְבַדָּן יוֹצְרוֹת אֶת הַקֶּשֶׁר
בֵּין
דְּמָמָה לַקּוֹל, מִלִּים הֵן הַגֶּשֶׁר,
הֵן
הַהוֹפְכוֹת מַחְשָׁבָה לִצְלִילִים
מִפַּג
שֶׁהֵנֵץ, יַבְשִׁיל פְּרִי הִלּוּלִים.
בְּיוֹם
חַגָּן הַמִּלִּים מַה אוֹמְרוֹת
לְלַטֵּף
נוֹעַדְנוּ, אֲבָל גַּם לִשְׂרֹט,
בְּמִסְתּוֹר
הַלֵּב אֲנַחְנוּ נוֹבְרוֹת
לְעִתִּים
מִתְעַקְּשׁוֹת לְעִתִּים מִתְפַּשְּׁרוֹת.
הַמִּלִּים
הֵן הִנָּן מוֹתָר הָאָדָם
תִּעוּד
קוֹרוֹתָיו, מַעֲשָׂיו וְהֵדָם,
סְבִיב
עָשָׁן מְדוּרַת הָאוֹרְחָן נוֹלָדוֹת
נִשְׁזָרוֹת,
נִרְקָמוֹת, נֶאֱרָגוֹת אַגָּדוֹת.
נכתב
לרגל שבוע הספר 9.5.06 ראובן עזריאלי
פרוטוקול ועד הנהלה
מספר
16/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 25.05.2006
מספר חברי ועד ההנהלה :
10
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, דוד דוידוביץ, איילת מאירוביץ,
דניאל פרי, רפאל דינסטג, יגאל אופק.
שמות הנעדרים מן הישיבה: אורית בן נחום, ישי קציר, עידו רודוי, לינט
חורש.
סדר היום של הישיבה:
1. פרוייקט הכשרה מקצועית
לצעירים מהעדה האתיופית. (מוזמן יורם
יבור).
2. אסא כשר – המשך.
3. אודי – עבודת חוץ.
החלטות.
1. יורם יבור הסביר את
הפרוייקט. מדובר בהכשרה מקצועית בתחום תכנות-מחשבים לכ-עשרים בוגרי צבא מהעדה
האתיופית, הבאים ל"סמסטר" של מספר חודשים בקיבוץ ומיועדים להשתלב לאחר
מכן במפעלים ובתי תוכנה.
הכוונה היא להקים עמותה, שתדאג לגיוס
התקציב הנדרש (השקעה בציוד + תקציב שנתי שוטף של כ-500,000 ש.ח.).
הסטודנטים יגורו בשכירות בקיבוץ
ותוקצה לפרוייקט "כיתת מחשבים".
המזכירות החליטה להביא לאישור האסיפה
המלצה עקרונית חיובית. הנהלת הפרוייקט, בראשות יורם, תביא לאישור הצעת תקציב
מפורטת (השקעות ושוטף) וזאת עד חודש אוקטובר 2006. אישור התקציב יאפשר
פתיחת הסמסטר הראשון בתחילת 2007.
2. המזכירות דנה בשאלת כניסה לתהליך
שהוצג על ידי אסא כשר. לדעת הכול הבירור החברתי/רעיוני אכן נדרש. יש החוששים שאסא
כשר, המציג עצמו כמעריץ של הרעיון הקיבוצי (מבחוץ) אולי לא יוכל להוביל תהליך
אובייקטיבי.
איילת מאירוביץ ביקשה לדחות לעוד שבוע
של "מחשבה", לפני גיבוש הצעה לגבי ההמשך.
3. אודי דיווח למזכירות על תחילת
עבודת חוץ כמזכיר/מנהל קהילה, בקיבוץ בית-רימון בהיקף של 40% משרה (יומיים בשבוע).
המזכירות נתנה ברכת הדרך. (פירוט נוסף בדו"ח השבועי).
רשם – אודי.
בחירת יו"ר
פלרם
כפי שפורסם בגיליון האחרון של "
כל מי שמבקש להופיע בפני הוועדה מתבקש
להתקשר עם אודי..
היחידה לטיפול נמרץ... / שחר צור
סיכום שנת 2005 יחידת משאבי אנוש
כמידי שנה, גם השנה הוצג סיכום שנת
2005 שהוכן על ידי יחידת משאבי אנוש,
ומקיף את מעגל הפעילויות הנכללות במסגרת פעילות מש"א.
במסגרת היחידה מטופלות שתי קבוצות :
- חברי הקיבוץ
- שכירים המועסקים על ידי הקיבוץ
והתאגידים: גד"ש,תיבולים, ורפת זבולון.
חברי הקיבוץ מועסקים במגזרים הבאים:
- פלרם
- עובדי חוץ
- קהילה, חקלאות, בתי מלאכה והנהלות.
פלרם
שכר עבודת החברים העובדים בפלרם מועבר
לקיבוץ מדי חודש. שכר העבודה כפוף לעמדות העבודה השונות, והוא משתנה מעמדה לעמדה. השכר
מועבר בהתאם להיקף המשרה ולשכר שנקבע בהסכמיםבין הקיבוץ למפעל, שחודשו באפריל
2004.
בשנת 2005 העביר המפעל לקיבוץ בגין
שירותי כוח אדם: 20 מיליון ₪. 19.7 מיליון ₪ בגין עבודה שוטפת, ו - 0.3 מיליון
₪ בגין השתתפות חברינו בישיבות דירקטוריון.
מספר החברים החודשי הממוצע שעבדו
בפלרם במהלך השנה, עמד על 108 חברים. מספר המשרות הממוצע לחודש עומד על כ-93 משרות,
(ההבדל נובע מכך, שיש חברים העובדים במשרה חלקית: סטודנטים וחברים הפטורים מחובת
עבודה אך ממשיכים לעבוד במפעל).
השכר הממוצע לחבר המועבר לקיבוץ עמד
השנה על 17,700 ₪ לחודש.
השכר הנמוך ביותר לעמדת עבודה עומד על
11,000 ₪ לחודש (משרה מלאה).
השכר הגבוה ביותר עומד על 85,000 ₪
לחודש.
הכנסה זו מהווה 50% מההכנסה בגין
עבודת חברים במגזרים השונים, בעוד שמספר המשרות המצוין לעיל מהווה כ- 30% מכלל
חייבי העבודה בקיבוץ.
יש לציין כי בין השנים 2001 ל- 2005
גדל מספר משרות החברים מ- 86 משרות ל- 93, (אם כי שנת 2004 הייתה שנת
"שיא" ומספר המשרות הממוצע עמד על 97 משרות).
שיתוף פעולה, הבנת הצרכים ותקשורת
טובה בין המפעל לקיבוץ מאפשרת, ותאפשר בעתיד, שילוב חברים במפעל והגדלת מספר המשרות.
עובדי חוץ
ענף עובדי החוץ כולל שתי קבוצות:
- חברים העובדים בתאגידי
הקיבוץ: גד"ש ותיבולים (הגדרתם כעובדי חוץ היא מלאכותית במידת מה, אך היא
נעשתה כך מאחר וישנם מספר מאפיינים המבדילים בינם לבין חברים העובדים בקיבוץ מחד,
ובין חברים העובדים בפלרם מאידך).
- עובדי חוץ המועסקים מחוץ לקיבוץ.
סך כל הכנסתם של עובדי החוץ משתי
הקבוצות עמדה בשנת 2005 על 8.428 מיליון ₪.
עבודת חברים ברפת- 709 אלפי ₪ (כ - 7 משרות).
עבודת חברים בתיבולים- 506 אלפי ₪ (כ-4 משרות).
עבודת חברים בגד"ש -514 אלפי ₪
(כ-5 משרות).
סך כל עבודת החברים בתאגידים כ - 1729
אלפי ₪ (16
משרות).
עבודת חברים עובדי חוץ המועסקים מחוץ
לקיבוץ כ - 6699 אלפי ₪ (כ-60 משרות).
עלויות הענף בשל עבודת החברים עובדי
החוץ העובדים מחוץ לקיבוץ (בגין חברים העובדים בתאגידי הקיבוץ אין עלויות על ענף
עובדי חוץ) הסתכמו השנה ב-870 אלפי ₪.
עלויות אלו מורכבות מהסעיפים הבאים:
שימוש ברכב הקיבוץ - 360 אלפי ₪.
החזרי אש"ל - 294 אלפי ₪.
החזר בגין נסיעות שלא ברכב הקיבוץ - 72 אלפי ₪.
הוצאות שונות (ביטוח, השתלמות וכו')-
144 אלפי ₪.
הכנסת עובדי החוץ (העובדים מחוץ
לקיבוץ), גדלה בין השנים 2001 ל- 2005 ב- 1.5 מיליון ₪ (גידול של 30% ).
חברים העובדים בענפי החקלאות ובתי
המלאכה
עבודת חברים בענפי החקלאות (פרדס, מטע,לול
) הסתכמה ב-495 אלפי ₪ (כ-5 משרות).
עבודת חברים בבתי מלאכה ויזמות
(נגריה, מוסך, נדל"ן, וידאו, אורווה ושירות לחקלאי), הסתכמה ב-660 אלפי ₪ (
כ-7 משרות).
יחידת משאבי אנוש והנהלתה רואים
ביכולתנו להמשיך ולנהל את ענפי החקלאות והיזמות
בניהול עצמי, יעד מרכזי, ומתכוונות
לעסוק בו בעתיד הקרוב, במטרה לגבש מדיניות ולמצוא פתרונות לסוגיה.
עבודת חברים בהנהלות
כולל את עבודת החברים בענפי: בטיחות, ביטחון,
גזברות, מש"א, הנהלה כלכלית, רכש, והנהלת חשבונות- עלות עבודת החברים בענפים
אלו עומדת על 1.113 מליון ₪ (כ-12 משרות).
מספר משרות זה מהווה כ- 3% מכלל חייבי
העבודה בקיבוץ.
חברים העובדים בקהילה
חלוקה לפי מגזרי פעילות:
ענפי שירות לחבר, תרבות וספורט
וועדות - 1.800
מיליון ₪ (כ-20 משרות).
מזון (כולל חנויות וחדר חלב) -
1.650 מיליון ₪ (כ-18 משרות).
אחזקת ציוד ותשתיות - 1.387
מיליון ₪ (כ-16 משרות).
חינוך -
1.288 מיליון ₪ (כ-15 משרות).
בריאות -
0.780 מיליון ₪ (כ-9 משרות).
הנהלת קהילה וענפים שונים - 0.600
מיליון ₪ (כ-7 משרות).
סך הכל
- 7.500 מיליון ₪
(85 משרות).
חברים שאינם משובצים
סעיף זה נחלק לשניים :
1.
חברים הנמצאים בין עבודות (לתקופות מסויימות).
2.
חברים פטורים מעבודה (בגיל העבודה)- מקבלי קצבאות (כולל
לידה) ואחרים.
אובדן ההכנסה בגין הסעיף הראשון ,בשנת
2005 עומדת על-700 אלפי ₪ (כ- 8 משרות בשנה).
עלות סעיף 2 (לא חושבו ההכנסות
החיצוניות המקזזות הוצ' זו)- 700 אלפי ₪
(כ-8 משרות בשנה).
נתוני סיכום עבודת החברים מוצגת בטבלה הבאה:
|
המגזר |
מספר משרות |
ההכנסה (בש"ח) |
שיעור מתוך החברים העובדים |
|
פלרם |
93 |
20,000,000 |
50% |
|
עובדי חוץ (כולל תאגידים) |
76 |
8,428,000 |
21% |
|
חקלאות ויזמות |
12 |
1,155,000 |
3% |
|
הנהלות |
12 |
1,113,000 |
3% |
|
קהילה |
85 |
7,500,000 |
19% |
|
בלתי משובצים |
16 |
1,400,000 |
4% |
|
סך הכל |
294 |
39,596,000 |
100% |
סך הכל אוכלוסיית חברים ומועמדים
במקום נכון ל-31/12/2005 - 385.
חברים מעל גיל חובת העבודה נכון
ל-31/12/2005 - 91.
נתוני שכר השכירים המועסקים בקיבוץ
ובעיסקי -
עלות העסקת שכירים במגזר החקלאי - 1.6
מיליון ₪ .
עלות העסקת שכירים בקהילה ובהנהלות -
5.2 מיליון ₪ .
סך הכל עלות העסקת שכירים -
6.8 מיליון ₪. (כ-110 עובדים ).
סך הכל סכומים שבאחריות יחידת משאבי
אנוש-
הכנסות של כ- 40 מיליון ₪.
הוצאות (תשלומי שכר לשכירים כולל
גד"ש ,תיבולים ורפת)- 10 מיליון ₪.
מספר החברים והשכירים עומד על כ-450
איש בשנה..
שביבים
מיום הזיכרון / איתן שטייף
לפני כמה שבועות חל יום הזיכרון,
ובעוד כמה שבועות יהיה אורי בן 50 !!
"…נולד יוני 1956 , נספה
אוקטובר 1977….."
. יום אחד היה אורי בינינו כבן 21, והנה
הוא כבר בן חמישים. הזמן לא עצר מלכת, העולם ממשיך להסתובב, אנו בשלנו ואחרים
בשלהם, וזהו, אלא שהוא איננו עוד איתנו.
והחלל מסביבנו גדל והולך. עולם שלם
נעדר מבינינו – היכן
הכלה שהיה אורי מביא לנו? היכן הנכדים והנכדות שאינם? אילו עלילות מעשה היו באות
לידי הגשמה? ולהיכן נעלמו הנאות החיים שהיו נופלות בחלקו אילו היה אתנו בין
החיים?
אני גאה ושמח ומשתבח בבתי ובבניי, וכן
בנכדי ונכדותי, וזה רק מגביר את הצער ותחושת האבידה שבמותו של אורי. תמו חייו, תמו
ונבלו ציפיותינו, הצער מתעמק והולך, והגעגועים אינם כלים לעולם, גם אחרי כמעט שלושים שנים.
אינני בין המאמינים כי יש מקום מפגש
"אחרי כן". כל העולמות הם כאן על פני האדמה, ומי שנקבר לא מצפה לנו
במקום אחר – ורק
בזיכרוננו אורי עדיין יום יום עימנו, כל עוד אנו כאן...
וכך ייזכר – טוב מראה וטוב לב, נפש יפה ובריאה בגוף בריא ומלא חן, מבורך בהרבה
כישרונות ויכולות שלא הספיקו לבוא לידי ביטוי מלא, והוא חסר לי היום, הוי עד כמה
חסר, מאוד מאוד מאוד..
מתמיד נמשכתי לעיתונאות / לילך וייס
נתבקשתי לכתוב כמה מילים על עבודתי
העיתונאית, או, כמו שאנחנו קוראים לזה, עיתון ביה"ס.
אז נתחיל בקצת רקע: עיתון ביה"ס
יוצא אחת לשנה, בד"כ בפורים. בתחילת השנה יש מפגשי מערכת, בערך 15 ילדים, כש 10
מהם באים בדרך כלל כדי להפסיד לימודים.
עושים סיעור מוחות, ובסופו של דבר
מעלים את אותם הרעיונות של שנה שעברה, רק יותר עדכניים, (יעני, במקום סקר התנתקות, סקר
בחירות).
כל אחד מקבל כמה נושאים לכתיבה, ובסוף
כותב על מה שבא לו, ושולח לאחראית עיתון בביה"ס. אחרי דחיות חוזרות ונשנות,
הארכות זמן ושאר ירקות מגיעים לחודש מרץ, נפגשים עם העורכת מ"ידיעותיכון"
(שמפיקים לנו את העיתון), הם מצידם עוברים, משפצים (ורוב הזמן הורסים) את הכתבות,
ואחרי חודש העיתון מופץ בביה"ס על ידי כמה תלמידי תקשורת.
אני מתמיד נמשכתי לעיתונאות. בזמנו למדתי
ב"אורנים" עיתונאות עם איתי רפפורט. בביה"ס זוהי כבר השנה השלישית
שלי במערכת עיתון.
כפי שיכולתם לראות, לפני כחודשיים
חולקו העיתונים בתאים.
השנה היו מספר כתבות מרגשות - הילדה
שאיבדה חבר בפיגוע במחסום, והילדה שהוציאה פרופיל 21 נפשי כדי להשתחרר מהגיוס.
מאחורי הסיפורים האלה, יש אנשים
מהשכבה שפשוט רצו להוציא החוצה את הדברים ולדבר עליהם. בעידוד שלי העלו את זה מעל
דפי העיתון. בעקרון, רוב העיתון מורכב מסיפורים אישיים של ילדים מביה"ס, כשכל
אחד יכול פשוט לכתוב מה מציק לו או מה דפוק בביה"ס (הרבה).
מלבד הכתיבה, יש לי חלק גם בצילום
ובעריכה של העיתון. רוב התמונות בעיתונים האחרונים של ביה"ס צולמו על ידי
במסגרות שונות. לזכותי גם תמונת שלושת הקופים מהעיתון האחרון. העריכה של העיתון
מתבצעת עם הנציגה של "ידיעותיכון". היא מגיעה לביה"ס וביחד יושבים
להחליט מה נכנס ואיפה, איזה תמונות להוסיף לאיזה כתבה וכו'..
"פַּנִים" - להתחדשות
ראיון עם מאיר
(מאייקה) יפה / איציק
לקח
איציק:שניים הם שעניינו אותי: מה
מאייקה עושה? ובעיקר: לאחר כמה שנות עבודה, האם יש לעבודתו פרי במישור הלאומי,
ואיך היא נתפשת בתנועה הקיבוצית בכלל וברמת-יוחנן בפרט? מאלו הבשיל הראיון:
אנו יודעים שאתה, עם עוד חברים
ושותפים רבים, עושים בתנופה למען שמירת ערכי הטבע והנוף באזורנו. אנו יודעים שאינך
מנותק מרמת-
אני עובד באירגון שהוקם בשנת 1998
ושמו "פנים- להתחדשות
- מה תפקידך?
אני המנכ"ל המייסד של האירגון,
ומשימתי היא לנהל ולהפעיל את האירגון בכל הרמות; החל מעידכון מתמיד של חזון האירגון,
המשך בתרגומו לתכנית פעולה ולהפעלתו, וכלה בדאגה למקורות תקציביים, בעיקר תרומות
ומענקים, שיבטיחו את יכולת הפעולה והגשמת מטרותיו של האירגון.
- מהן, אם כן, מטרותיה של
"פנים"?
ברמה של סיסמה הייתי אומר:
"להחזיר את היהדות לכל היהודים", כלומר: להתמודד עם מה שאני וחברי מזהים כבעיה קיומית
עבור החברה הישראלית, שבה קביעת דמותנו ה
וקצת יותר בהרחבה:
פנים היא אחד הביטויים לתופעה המתרחשת
בחברה הישראלית בשלושים השנים האחרונות, ובעשור האחרון התרחבה מאד, אף כי אנחנו
בבית איננו מודעים למלוא היקפה.
סימניה: אירגונים ואישים רבים בישראל
עוסקים במגוון רחב של דפוסי ביטוי ליהדותם הישראלית שלא בפורמט הנורמטיבי של
היהדות הר
- מהו הרקע שהצמיח את ריבוי הארגונים
והגופים במגוון של ביטויים המבטא
אמנה
שלוש תופעות בחיי העם היהודי ומורשתו המעודדות חשיבה חדשה ופעילות מתחדשת
של חיים יהודיים פלורליסטיים:
1. בארה"ב "נוגסת"
ההתבוללות בכל פה בכוחה של היהדות הליברלית האמריקאית, שהגיעה להישגים מופלאים
בהצלחה כלכלית ובהשתלבות חברתית. ומן הצד השני האורתודוכסיה אינה מציעה פתרונות
לצרכי היהדות המודרנית. הז
2 . האורתודוכסיה בישראל נעשית באופן
כללי יותר ויותר פונדמנטליסטית. כצעד של
התגוננות מפני החילוניות והמודרניות שהתרחשו באירופה, והיו לז
האורתודוקסיה ברובה רואה בחילוניות
ובדתיות הליברלית היהודית, תופעה בלתי לגיטימית, זמנית וחולפת.
3. האבות המייסדים של הישוב היהודי
בארץ-ישראל ביקשו לעצב כאן עם חדש ואדם חדש:
אדם עובד (ומוטב יהודי עובד אדמה) ולוחם, המנותק מעברו וממורשתו. במרוצת
השנים כשהגשר אל העבר היהודי לא הונח, נוצרה חברה ישראלית חילונית מנותקת מכל קשר
אל המורשת והמסורת שלנו, ומאוצרות היצירה והרוח היהודיים. מהדור השני ואילך, חשו רבים משבר זהות, מצוקה המבקשת
משמעות וחיפוש דרך. המשבר הזה "זרק" את הציבור החילוני להרבה פינות.
אני חלק מקבוצה גדולה, שמאמינה שיש
הכרח עבורנו כפרטים וכעם לעצב ולהגדיר מחדש את הזהות ה
-
נחזור אל ההווה. מי הם האירגונים הקשורים ל"פנים"?
בתחום ההגדרה הזו נמצאים כיום כ 50 אירגונים
וגופים אזרחיים שונים, הנמצאים בטווח הקשת הרחבה, החל מהצד החילוני המובהק, דרך
גופים מסורתיים ודתיים ליברליים (רפורמים וקונסרבטיבים), וכלה בגופים אורתודוכסיים
מודרניים שמוצאים דרכים להיות שותפים לשיח הפלורליסטי.
-
כיצד פועלת "פנים" לממש את יעודה?
פנים בונה את עצמה כיום כאירגון גג ארצי לשינוי מדיניות ותודעה ברמה
הלאומית.
הקשר של "פנים" לאירגונים
אינו היררכי. "פנים" פועלת להעצים את יכולות פעילותם של הארגונים בשטח
ובעשייתם החינוכית והקהילתית. ל"פנים"
מדיניות עיקבית שלא לעסוק ישירות בחינוך ובקהילה. אנו מותירים זאת לאירגוני השטח.
ערוצי הפעולה העיקריים שלנו הם:
1.
שינוי מדיניות וניתוב משאבי מדינה: פעילות עם הרבה
מאפייני עבודת "לובינג" שתכליתה לגרום לממשלת ישראל לייצר מדיניות,
חקיקה ותקציבים לקידום הנושאים שלנו, בעיקר במערכת החינוך ובבתי הספר. בנושא זה היו לנו הישגים משמעותיים בשנתיים
האחרונות.
2.
שינוי תודעה: הבלטת
התחום שאנו מקדמים בסדר היום הציבורי בישראל, ומיצובו במרכז השיח הציבורי החברתי והתרבותי, בעיקר באמצעות כלים
של תקשורת המונים.
3.
רישות סוכני השינוי הפעילים בתחום: ניהול וניתוח מידע
מהשטח על האירגונים ופעילותם, מערכת הפצת מידע כלפי האירגונים, וקיום פעילות
המאפשרת יצירת תמונה כוללת ושיתופי פעולה.
ולבסוף:
פעם פעילות כמו זו שלך נחשבה לפעילות
בתנועה;
האם אתה רואה את עצמך היום שליח או
עובד חוץ?
אני עובד חוץ לכל דבר ועניין. אני
קודם כל שליח של עצמי. מבחינת רמת
אך הדברים יותר מורכבים.
השקפת עולמי, והחוויה הפנימית שלי המניעים
אותי בשליחותי, שהיא גם עבודתי, מחוברת בעבותות לשורשים ולחיים שלי ברמת
במיטבה. עבורי גם פעילותי ומאבקי בתחום איכות
הסביבה הוא חלק מזהותי ה
רמת
לצערי, ברמת התנועה וכמו כן בהרבה
קיבוצים, ישנה מציאות קשה של משבר. מצד אחד שקועים עמוק בקרבות מאסף על קיום ועל
שימור מסגרות שיתופיות קורסות, שאינן מותאמות לחוקי המשחק הלאומי והגלובלי שהשתנו;
ומצד שני, נעדר בקיבוצים ובתנועה בסיס
ודיון ערכי בקרב החברים, שאמור לי
המצב הזה יוצר מציאות קשה ושוחקת
שמרוב השקעת אנרגיה פנימה לא נותרת אצלנו
אנרגיה להשפיע על מה שקורה מעבר לפופיק של עצמנו. זו עוד סיבה שאני כיום
פועל במידה רבה במנותק מהקיבוץ וגם מהתנועה.
-
האם אתה רואה את חברי רמת-
רמת
הבעיה היא שכציבור אנחנו מתַחזקים רק
את הקליפה החיצונית. הפסקנו את הדיון הציבורי והערכי במשמעות של הסמלים והטקסים
שאנו עורכים, ואת המשמעות והמחויבות לעשייה הנגזרת מהדיון הזה גם לימות החול, וגם
לחג שלנו. אם לא נתעשת ונקים מסגרות של לימוד, שיחה ודיון מעמיקים, ובכלל זה גם במרכיבי הערכים
והמורשת שלנו – תיפגע מאוד היכולת שלנו לנווט את עצמנו נכון מבלי להתפורר.
ובאשר לצעירים:
אני פוגש ועובד עם צעירים, רבים מהם
בגילאים של ילדַי. הנושאים והעמדות אותם אני מקדם, מדברים ומדליקים
"להבה" אצל רבים וטובים מהם.
מעט מזה קורה בקיבוצים, אבל רבים מאלה שאנו נפגשים עמם הם עוזבי קיבוצים ובוגרי
תנועות נוער ומכינות למיניהם שזו להם ממש שליחות המהווה תוכן מרכזי ומחייב בחייהם.
לגבי הצעירים ברמת
אם החברה שלנו לא תשכיל לי
איציק: את מה שלמדתי מן הראיון עם
מאייקה לגבי החיים שלנו כאן ניתן לסכם בדבריו של עמוס עוז (1996): "הקיבוץ של
מחר חייב להיות מרכז רוחני-יצירתי (חינוך ותרבות), או שלא יתקיים כלל. עליו לשוב
למצב שהוא מציע אלטרנטיבה שתהיה משמעותית ליהדות כאורח חיים...לתנועה הקיבוצית יש
פוטנציאל לחדש את חיי התרבות הישראליים, לתת פירוש חדש ליהדות, ולהפוך למרכז
האמיתי של המפעל הציוני. אם לא יתרכז הקיבוץ במימושו של פוטנציאל זה – אפילו בעלוּת
על כל שדות הנפט של המפרץ הפרסי לא יעזרו לו לצאת מן הבוץ"..
טיול יוצא מהכלל מעניין... / ירמיהו
שמעו חברים דבר המעשייה המבדחת,
על טיול שהתחיל בשעה טובה ומוצלחת,
ונגמר, לא עלינו ב...קדחת.
ומעשה שהיה כך היה -
צילצול טלפון מעצבן העיר אותי בשעת
אחה"צ חביבה. רק חזרתי מהעבודה, הנחתי ראשי על הכר ושקעתי בשנת ישרים מתוקה, והנה
צילצול... הורס כול קוּר שינה שזה עתה נארג.
הושטתי יד מגששת אל עבר המפגע, ובמחי
אגרוף החזרתי את השקט על כנו. אך לא להרבה זמן, תוך שאני מנסה לשווא לשקוע מחדש באותה
תנומה ברוכת אל... שוב צילצול!!!
בלי חשק אני מרים את השפופרת. מן העבר
השני של הקו בוקע קול נשי ענוג: "אני עירית מהמשרד ב"יד למגינים". "יופי" אני אומר בליבי: "למה
דווקא בשעה כזאת". אבל היא בשלה, מאוד
עניינית: "אני מתקשרת כדי לברר אם ההרשמה שלכם לסיור המיועד לאורך גדר ההפרדה,
שנקבע ליום שבת זה 27.5.06 עדיין בתוקף, אם כן, אני צריכה פרטים ומספר כרטיס אשראי. המחיר 40 ₪ לנפש".
"כמובן", אני מאשרר לה את
ההרשמה.
"אם כך", היא מסיימת,
"אני מאחלת לכם טיול מוצלח, אומרים שזה טיול יוצא מהכלל מעניין, אני גם שולחת
לך בדואר פנימי חומר הסברה".
"אשרי" אני מהרהר בפליאה, איזו
תשומת לב!
כך או כך, עם ההבטחה שצפוי לי טיול
מוצלח ומעניין, עצמתי את עיני ונרדמתי כמו תינוק.
מקץ שלושה ימים, סרתי למרכולית, לרכוש
דבר מה לאכול, ודבר מה לשתות, מצרכים חיוניים לארוחת הצהריים שתתרחש, אי"ה ועל
פי המתוכנן, בצהרי השבת, על אחד הדשאים בקיבוץ מצר. ובלילה בלילה בטרם אצלול אל
תוך מיטתי האהובה, נזכרתי בפתגם הידוע, שמי שלא טרח בערב שבת... וכו'. בהחלטיות שלפתי
את המצרכים מהמקרר, קלפתי, חתכתי, מרחתי, עטפתי, וארזתי בתרמיל. אין להשאיר שום מלאכה
ליום המחרת, שמא תשתכח.
בוקר יום שבת, השעה 8:00 ואנו, קבוצה
של תשעה חברים, עומדים ומחכים על רחבת החנייה... שם, האוטובוס יאסוף אותנו בשעה
8:10 בדיוק!!! כך הוּבטח באותו טלפון שווידא את השתתפותי בסיור, אותו סיור שאמור
להיות מאוד מעניין ומוצלח.
והנה כבר 8:30 ואין זכר לאוטובוס. עדיין
מחכים בסבלנות, עוד אין מקום לדאגה.
ובכל זאת חשש קטן, קטנטן, זערור, מכרסם באיזושהי פינה בתת מודע, צופה פורענות
קרבה.
חנה'לה הדואגת, חושבת שחבל על הזמן,
אם כבר יושבים ומחכים, יש לה תה צמחים בטרמוס וכבר היא מציעה את מרכולתה לאנשים.
יום חם צופה לנו החזאי וצריך לשתות הרבה.
לאט לאט מגיעה גם השעה תשע, ועדיין אין
זכר לאוטובוס.
בלית ברירה אחרת, מתחילים להריץ
טלפונים לכל מי שיכול לעזור. אלא ששבת בבוקר היום וכל עמישראל עושה את מצוות השבת
כהִלכתן. איכשהו יוצרים קשר עקיף עם מישהו מה"מארגנים". מה מסתבר? האוטובוס
אמנם הגיע לרמת יוחנן, אבל רק עד השער הסגור, עשה פרסה ושב על עקבותיו. עכשיו, כך מייעצים
לנו, הוא לא יחזור, אם אתם רוצים להצטרף לטיול המוצלח והמעניין, תעלו על רכבים פרטיים
שלכם ותגיעו לצומת התשבי.
איזה באסה, מה עושים?
אבל מה, אם כבר הטרחנו את עצמנו עד
כאן, שווה לעשות עוד מאמץ קטן להשיג את האוטובוס, חבל להפסיד טיול מעניין ומוצלח
שכבר שילמנו עליו.
עולים לרכבים ונוסעים.
בשעה זו של בוקר שבת הכביש עדיין ריק
והנסיעה נעימה. לפתע חנה'לה נזעקת, בדמעות על הריסים, היא איבדה את המיכסים. יש
מהלכים לסברה שהמכסה והכוס של הטרמוס שמהם שתינו תה, נשארו בחנייה במקום בו ישבנו וחיכינו.
איזה פדיחה!!! מתחיל חיפוש קדחתני בכל
התיקים האפשריים, הטרמוס לא שלה, היא ממררת, מה היא תעשה, ומה יהיה, וצריך לקנות
חדש. אני, להוותי, כנראה, הייתי האחרון ששתה מהמכסה הזה, ועובדה מצערת זו גורמת
לכמה זוגות עיניים מאשימות להינעץ בי ללא
רחם.
גם מיכאל כבר מראה סימנים ראשונים של חוסר
נחת מהמצב, ו"הוא בכלל לא רצה לבוא לטיול המעניין והמוצלח".
בקיצור, קפיצת מדרגה במצברוח הכללי,
שבלאו הכי הוא לא מהמשופרים. מנסים לטכס עצה, להעלות רעיונות, אבל חנה'לה בשלה, טרוֹף
טוֹרף המכסה!!! ואנה היא באה.
מרימים טלפון לנעמה בבית: שתעזוב הכול
ותרוץ בדחיפות לחפש את האבידה. אך גם זה ללא הועיל, אחרי דקות מעטות מגיעה ממנה הידיעה
הטלפונית האולטימטיבית: אין מכסה ואין כוס! אולי עובר אורח תמים ניכס אותם לעצמו, אם
כי לפי שורת ההיגיון באין לו הטרמוס כולו, מה הוא צריך את המכסה. ועד שכולנו
עסוקים באבידה, הגענו לצומת התשבי.
ופה הכל עומד, ניידות משטרה חוסמות את
כל הכניסות אין יוצא ואין בא.
האסוציאציה הראשונה היא כמובן פיגוע
חבלני, אבל השוטר שניצב ליד הניידת, לא נראה כל כך חמור סבר, בקורטוב של חיוך
וקורטוב של שמחה לאיד מסותרת הוא מודיע לנו: "נערך פה מסע אופניים. כל
הכבישים סגורים, תואילו נא להסתובב ולמצוא לעצמכם דרכים חלופיות." גם האוטובוס,
כמובן, לא נראה בסביבה הקרובה. בינתיים מירי, אסרטיבית כדרכה, כבר יוצרת את הקשרים
הטלפוניים הנחוצים ומודיעה: "האוטובוס כנראה תקוע אי שם בין הזורע למשמר
העמק! סעו לצומת אליקים, שם נחכה לו באורחן, הוא כבר יאסוף אותנו".
כאן מתחיל הספק ללחוש לדילמה:
"להמשיך במרדף או לחזור הביתה", אבל, כאמור, כבר שילמנו וחבל להפסיד.
ממשיכים אל היעד הבא.
האורחן באליקים סגור אך שוקק חיים,
מכוניות נכנסות ויוצאות, אבן שואבת למטיילים, נקודת ציון בולטת בשטח, אין מצב
שהאוטובוס יפספס אותנו. גם אנו מצטרפים לחגיגה הכללית, מתיישבים בצל, ובהנחה
שיעבור עוד זמן מה עד שהאוטובוס... פותחים איש איש את האריזות של אמש ופוצחים
באכילה. לפנינו עוד יום ארוך ומעייף של טיול מוצלח ומעניין.
בין ביס לביס המצברוח השפוף מתחיל
להשתפר, וכבר אנחנו אורזים ומכינים את עצמנו לאוטובוס שאמור אוטוטו להגיע...
אבל... נשיאים ורוח והאוטובוס עדיין אַיִן.
שוב מחדשים את הקשר העקיף אל האוטובוס במטרה לעמוד על טיב כוונותיו... ושוב מסתבר
שהנ"ל אמנם הגיע, אך חלף על פנינו והמשיך לזיכרון יעקב בלעדינו. אם אנחנו
מעוניינים, הוא יחכה לנו שם...
אפילוג -
זו הייתה נקודת השבירה... עד כאן!
הדעת נותנת שאם נמשיך לרדוף אחריו לזיכרון, הוא ימשיך לחדרה, ומחדרה
לגדרה...
מאוכזבים אנו עולים על הרכבים שלנו, והביתה.
אבל, יש אלוהים! אין רע בלי טוב, ויש גם ניסים.
לפתע, באמצע הדרך, חנה'לה קופצת ללא היסוסים:
בדמעות על הריסים, היא מצאה את המכסים!.
גורי שממה דינך נחתך...
ויכוח של שנים רבות (רבות מדי), הגיע
סוף סוף אל מעשה. הצִיה שנגזרה, כל כך הרבה זמן, על השטח הציבורי, הנרחב, שבין בית
המוסדות לשיכון הגיעה לקיצה. בשעה טובה עוּבד השטח, וכוּסה, בין לילה, על ידי
עובדי הנוי החרוצים בשטיחי דשא משובבי עין. ממטרות קבועות הקופצות לפקודת זרם המים,
משפריצות לכל הכיוונים על עוברי דרך תמימים, מנסות בכל כוח לחבר בין הדשא החדש לאדמה
הישנה, להגיד לדבק טוב.
עכשיו לא נותר לנו אלא לקוות שהשכל
הישר יופעל גם לגבי מחצית השטח המזרחי שנותרה בּוּר. אין צורך לחכות כל כך הרבה
זמן, ובא לציון גואל.
יבורכו הידיים שעמלו, וטרחו, ועשו,
יבורכו הלבבות שנפתחו, והחליטו, ואישרו, ונתברך כולנו, שנדע לשמור על הרך הנולד
ולהשתמש בו בשום שכל. הללויה. .
הציורים של אשר
אחר 8 שנים של טיולים ויצירה, בעולם בכלל, ובדנמרק בפרט, מביא
עלינו אשר את "האנשים שבדרך".
הציורים של אשר היא תערוכה צבעונית,
המפגישה אותנו עם הדרך האופטימית, ההומוריסטית, ולעיתים הגרוטסקית, בה אשר חווה את
העולם. הציורים לקוחים ברובם "ממחברות מסע" וצויירו בבתי קפה, רכבות,
הוסטלים וכו', ומתארים חברים, דמויות, ו"סתם טיפוסים" שנקרו על דרכו. מומלץ.
התערוכה תתקיים בשני מקומות - במועדון
לחבר ובבית ההנצחה.
הפתיחה ביום שישי אחרי ארוחת ערב, ובשבת
מ- 11:00 עד- 14:00.
בהמשך, המועדון לחבר יהיה פתוח לתצוגה:
בימי ראשון, שלישי, וחמישי, בין השעות
17:00 ל-20:00.
בית ההנצחה יפתח במועדים שיפורטו
בהמשך. .
מזל טוב
לאתה ומשה נצר להולדת הנין.
נכד לעפרה וחגי נצר.
ולכל המשפחה.
מזל טוב
לסבתא רבה צפרירה להולדת הנינה הראשונה שָני,
למרים ובועז שוהם להולדת הנכדה הראשונה,
בת לענבל וערן רז,
ולכל המשפחה.
מזל טוב
לסבא רבה שלמה יבלונקה להולדת הנין,
נכד לכרמלה וגיורא יבלונקה,
בן לאסנת ואייל,
ולכל המשפחה.
וחג שבועות תעשה לך
יום חמישי ה' בסיוון תשס"ו 1.6.06
בשעה 19:00 - נקיים את טקס הבאת הביכורים לאורך הכביש הפנימי שליד
חברת ילדים.
אחרי הטקס נעבור לדשא הדרומי לארוחת חג מסורתית.
בשעה 21:00 בחדר האוכל
הופעת "צמד הפרברים"
חג שמח!
"ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
ושמחת בחגך והיית אך שמח !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן